קריאת שמע שעל המיטה
״לא ישכב - בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים״. ]רש״י כג, כד[
1. קריאת שעל המיטה – ת״ת או שמירה?
אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו אמר רבי יוסי מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה׳ אל אמת. ]ברכות ד ב[
אמרו בלבבכם - אמרו מה שכתוב על לבבך על משכבכם, שנאמר בשכבך. ודומו - בשינה אחרי כן. ואם תלמיד חכם הוא - שרגיל במשנתו לחזור על גרסתו תמיד - דיו בכך. ]רש״י[
מצוה לקרותה על מטתו, כדי שילך לשכב על מטתו מתוך דברי תורה. אינו צריך, דהא בכל עת הוא עוסק בדברי תורה. חד פסוקי דרחמי, כדי להגין עליו מכל פגעים רעים, רוחין, שדין ולילין. ]רבינו יהונתן מלוניל[
ר׳ הונא בשם רב יוסף מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב ]דף ו עמוד א[ בשביל להבריח את המזיקין. ]ירושלמי ברכות א, א[
וטעם קריאה זו פירשו בתלמוד המערב להבריח את המזיקים וביאורו אצלי המזיקים הידועים והם הדעות הכוזבים והזקיקוהו בעתות הפנאי ליחד את השם שלא יטעה באמונות השניות וכשיקרא על הכונה הראויה תהא מטתו בטוחה מהם. ]מאירי ברכות שם[
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע )דברים ו, ד - ט( ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני. ]שו״ע או״ח סי׳ רלט סע׳ א[
2. למה לא מברכים ברכת המצוות על ק״ש שעל המיטה?
וכ״כ רב עמרם שעיקר הקריאה שאדם יוצא בה במה שקורא לפני מטתו ומחמת זה כתב שצריך לברך עליה בא״י אמ״ה אקב״ו על ק״ש. ]טור או״ח סי׳ רלה[
וכתבו בתוס׳ דלפ״ז צריך לברך על ק״ש שעל מטתו לקרות את שמע וכן כתב רב עמרם וה״ר יצחק ב״ר אשר ז״ל. ]רשב״א ברכות ב א[
ובהלכות גדולות פירש דראשונים שהם מצוה משום סרך תרומה טעונין ברכה אבל אחרונים שהם לצורך אדם משום מלח סדומית אין טעונין ברכה ומכאן כתב רבינו יהודה בפרק במה מדליקין בתוספ׳ שאין לברך על קריאת שמע שלפני מטתו אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות שמע. ]תוספות חולין קה א ד״ה מים ראשונים[
לא יברך עליה שאינה מצוה הצריכה ברכה. ]פאר הדור סי׳ ק[
וכתב הרמב״ם ז״ל שלפני קריאה זו של שמע מברך ברכה זו ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרא קריאת שמע, כדי שיקבל עליו מלכות שמים שלמה ולהמליכו עלינו בלב שלם וקורא את שמע, ויש אומרים שאין לזאת הברכה שורש כלל, וחשש ברכה לבטלה, דאם איתא להאי ברכה הוה לן למימרא כעיקר קריאה דשחרית וערבית כך מצאתי. ]ספר כלבו סימן כט[
שאלת. למה אין מברכין על ק״ש שעל המטה כשם שמברכין על ק״ש שחר ושל ערב, ולמה אין קורין על המטה אלא פרשה ראשונה.
תשובה. איברא שק״ש בקר וערב היא מן התורה. ואף על גב דאפליגו בפרק מי שמתו שמואל ור׳ אלעזר, דשמואל סבר דרבנן ור׳ אלעזר סבר דאורייתא, כבר פסק הריא״ף ז״ל שם דהלכה כר׳ אלעזר, ובתוספתא שנינו כשם שנתנה תורה קבע לק״ש כך נתנו חכמים ז״ל זמן לתפלה, וכן פסק הרמב״ם ז״ל בפ״א מהלכות ק״ש. והיא מצוה נמנית בהסכמה מכל מוני המצות ז״ל, אלא שא״ז הרמב״ן ז״ל מוסיף למנותם ב׳ מצות אחת בשחר ואחת בערב, וא״א מורינו הרב זלה״ה חוכך בטעמו של רבינו ז״ל. וכיון שהיא מצוה נמנית ראוי לברך עליה כשאר כל המצות. ואפילו לא היתה אלא מדרבנן ראוי לברך עליה כשם שמברכין על מצות דרבנן. אלא שק״ש שעל המטה אינה מצוה לא דאורייתא ולא דרבנן, שלא תקנו אותה חכמים ז״ל אלא לישן מתוך דברי תורה אי נמי כדי שיהיו המזיקין בדילין הימנו כדאיתא בפ״ק דברכות. תדע שהרי תלמיד חכם אינו צריך לקרותה, וכדאמר ר׳ יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם ק״ש בבית הכנסת מצוה לקרותה על המטה ואמר רב נחמן בר׳ יצחק אם תלמיד חכם הוא אינו צריך אביי אמר אף תלמיד חכם בעי למימר חד פסוקא מפסוקי דרחמי שנאמר בידך אפקיד רוחי וכו׳. אלמא דטעמא דק״ש הוא כדי שישן מתוך דברי תורה אי נמי להגין עליו, ומשום הכי ת״ח אינו צריך שכבר הוא עוסק בתורה, ומשום הגנה בעי למימר חד פסוקא מפסוקי דרחמי.
ומה שאמרה תורה בשכבך ובקומך ואוקי׳ בעידן שכיבה ובעידן קימה, אין הכונה שבשעת שישן חייב לקרות אלא שמשעה שהתחיל הערב שהוא צאת הכוכבים ודרך בני אדם לישן הוא זמן התחלת קריאתה לפי שדרך בני אדם לעמוד ולקום באותו זמן, ואינו חובה שבשעת קימה יקראנה מיד, וזמן ארוך יש לו עד ג׳ שעות. וכן עידן שכיבה אינו חובה בערב שישכב על מטתו יקראנה, אלא שמעת שיחול זמן שכיבה שהוא מצאת הכוכבים יכול לקרותה עד חצות או עד סוף הלילה. ולפיכך אם קרא ק״ש אחר צאת הכוכבים אינו חייב לקרותה על מטתו. הגע עצמך מי שקרא ק״ש אחר הנץ החמה והוא שוכב על מטתו ואח״כ עמד הנאמר שהוא חייב לקרות פעם אחרת אחר שעמד, זה אינו בדין שכיון שקרא מעת חיוב קריאתה הא תו לא צריך. וכן הדין בשל ערב, א״כ כיון שקרא אחר צאת הכוכבים שוב אינו צריך לקרותה פעם אחרת, ועקר קריאתה אינו אלא כדי שישן מתוך דברי תורה שיגין עליו מהמזיקין.
ומיהו התימה הגדול הוא למה אין אנו מברכין בכל יום בשחר ובערב קודם קריאתה אקב״ו לקרות את שמע כשם שמברכים על כל מצות, שהברכות שאנו מברכין לפניה ולאחריה אינן ברכות על קריאתה שהרי אנשי משמר היו מברכין ברכה אחת קודם הנץ החמה, וכמו ששנינו במסכת תמיד אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן מברכין ברכה אחת, ואפליגו בפ״ק דברכות אי הויא ברכת יוצר אור או אהבה רבה, ולמדו הגאונים ז״ל מכאן שלא נתקנו ברכות אלו על ק״ש, ואחר שלא נתקנו על קריאתה למה לא תקנו מטבע לברך על קריאתה.
ומה שנראה לי בזה הוא, שאע״פ שברכות אלו לא נתקנו על שמע מ״מ פוטרים הם הקורא מלברך אקב״ו לקרוא את שמע, ולא גרע מהקורא בתורה שחייב לברך על קריאתה ואפילו הכי ברכות אלו של ק״ש פוטרות אותו מלברך, דאמרינן התם בפ״ק דברכות אמר רב יהודה אמר שמואל הקדים לשנות קודם שקרא את שמע צריך לברך ואחר שקרא ק״ש אין צריך לברך מאי טעמא שכבר נפטר באהבה רבה. והטעם שהיא פוטרת ברכת התורה לפי שיש בה עניינים הרבה של דברי תורה ודבק לבנו בתורתך. ואם טעם זה הוא פוטר ברכת קריאת התורה ואפילו מופלג, כ״ש שהוא פוטר ק״ש שהיא בסמוך שהרי יש בה קבול מלכות שמים שהרי אומר ויחד לבבנו לאהבה את שמך, על כן לא תקנו לברך על שמע, כנ״ל. ]שו״ת הרשב״ש סימן קעד[
3. כמה לקרוא?
הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ]ברכות ס ב[
הנכנס לישן על מטתו אומר שמע עד והיה אם שמוע ור״ח ז״ל כתב גם פרשה שניה לפי שיש בה בשכבך ובקומך ואפשר דגרסינן שמע והיה אם שמוע. ]רא״ש ברכות פ״ט סי׳ כג[
וכן היה נוהג א״א ז״ל. ]טור או״ח סי׳ רלט[
ועכשיו אין אנו נוהגים כן ונ״ל לפי שיש לומר שלא הצריך ר״ח ז״ל לומר ג״כ פ׳ והיה אם שמוע אלא לקיים מצות ק״ש בזמנו לאותן שקורין אותה בצבור בעוד יום ולפיכך הצריך לקרות גם והיה אם שמוע ומה שכתב משום דכתיב ביה בשכבך ובקומך היינו לתת טעם למה לא הצריך ג״כ לקרות גם פרשת ציצית וכבר כתבתי בפ״ק סעיף ה׳ בשם הר״ר יונה שאותן שקראו בצבור ק״ש קודם הלילה שאחר יציאת הכוכבים יחזרו ויקראו ואין מחייבין אותן לקרות אלא שמע והיה אם שמוע ולא פרשה ציצית ולפי טעם הזה שאמרתי אין אנו צריכין לומר שהיה לר״ח גירסא אחרת אלא דאיהו נמי לא גריס בגמרא אלא שמע בלחוד ואפ״ה מצריך לקרות גם והיה אם שמוע אבל לא לענין ק״ש על מטתו אלא שאם כבר קראה בצבור שלא בעונתה הוא דהצריך לקרות עכשיו השתי פרשיות וכבר כתב רבינו ברפ״ק בשם רש״י דק״ש שעל מטתו הוא שיוצאין בה אלא שהוא לא הצריך רק שמע ור״ח מצריך לתרווייהו ומהשתא אנן דלא עבדינן כר״ח היינו טעמא דרוב העולם נמשכין אחר רש״י בזה והמדקדקים דלא סברי הכי הם נזהרים לקרות ק״ש מיד אחר צאת הכוכבים וא״כ על מטתו ודאי דסגי ליה בשמע לחוד אפילו לסברת ר״ח לפי מה שפירשתי את דבריו. ]דברי חמודות מסכת ברכות שם[
3. הוספות לקריאת שמע שעל המיטה
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע )דברים ו, ד - ט( ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳… ואומר: יושב בסתר עליון )תהילים צא, א - טז( ואומר: ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה )תהילים ג, ב - ט( ואומר: ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוך ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו, ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן וכו׳ )זכריה ג, ב( ה׳ שומרך וכו׳ מעתה ועד עולם )תהילים קכא, ה - ח( בידך אפקיד רוחי וכו׳ )תהילים לא, ו( יברכך ה׳ וכו׳, עד וישם לך שלום )במדבר ו, כב - כז( ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה. ]שו״ע או״ח סי׳ רלט סע׳ א[
כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח״ו דבר רע. ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק״ש וברכת המפיל לבד ]מ״א[. כתבו הספרים שבלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום ואם ימצא שעשה עבירה יתודה עליה ויקבל ע״ע שלא לעשותה עוד ובפרט בעונות המצויים כגון חניפות שקרים ליצנות לשה״ר וכן עון בטול תורה צריכים בדיקה ביותר. גם ראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו וציערו ובזכות זה האדם מאריך ימים ]מגילה כ״ח[. ]משנה ברורה ס״ק ט[
ויש נוסח מהאר״י ז״ל הכולל בין היתר גם תחנון ואין לאמרו בלילי שבת ויו״ט ובמוצאי שבת קודם חצות, וגם נוסח רבש״ע הריני מוחל לכל מי שהכעיס וכו׳ המופיע בנוסח הכללי אין לומר בשבת ויו״ט.
ובמטה משה כתב שנוהגים לומר אדון עולם באחרונה לפי שיש בו בידו אפקיד רוחי, ובקיצור של״ה מביא בשם הרמ״ק קודם שילך לישן יניח אצבעותיו על המזוזה ויאמר ״ה׳ שומרי ה׳ צילי על יד ימיני ה׳ ישמור צאתי ובואי לחיים ושלום מעתה ועד עולם, שדי ישמרני מכל חלאים רעים ומחלומות רעים וממקרי לילה״ ואח״כ יאמר ז׳ פעמים ׳בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך׳, וכתב בא״ר )סי׳ רס״ז סק״ג( ופמ״ג )שם, מ״ז סק״א( בשם השל״ה שבשבת לא יאמר פסוקים אלו, כי בשבת א״צ שמירה רק יאמר זכור את יום השבת לקדשו, אך מסיים שהסומך לאומרם עפ״י הט״ז והמג״א )שם סק״א( שפיר דמי.
ובליל הסדר של פסח כתב הרמ״א )בסי׳ תפ״א סעי׳ ב׳( שנוהגין לא לקרות על מטתו רק פרשת שמע וברכת המפיל ויאמר גם פסוק בידך אפקיד רוחי. ]פסקי תשובות אות ד[
4. ק״ש שעל המיטה – בעמידה, ישיבה או שכיבה?
והוי יודע דלפום מאי דמשמע מדברי ה״ר יונה )טו. ד״ה שנים שהיו( דהיכא דליכא טירחא לא יקרא קריאת שמע כשהוא מוטה על צדו וכמו שנתבאר בסימן ס״ג ולפי דבריו על מטתו דקאמר לא על מטתו כשהוא שוכב קאמר אלא על מטתו היינו סמוך למטתו כלומר בשעה שרוצה לילך לישן ומיהו כבר כתבתי שם )סה. ד״ה ומ״ש ואפילו( דלדעת רש״י )י: ד״ה כדרכו( והרמב״ם )פ״ב ה״ב( ורבינו מותר לקרות קריאת שמע לכתחלה והוא מוטה על צדו לגמרי ולדבריהם הוי על מטתו כפשוטו כשהוא שוכב על מטתו ממש. ]ב״י או״ח סי׳ רלט[
כשהר״ם ז״ל קורא את שמע לפני מטתו… ]תשב״ץ סי׳ רס[
ועל המטה לאו דוקא, אלא פירושו סמוך למטתו, בשעה שרוצה לילך לישן, כן כתב ב״י. והאר״י ז״ל כתב וז״ל: טוב לו שיאמר מעומד כל הסדר דק״ש שעל המטה כו׳. עכ״ל. וראוי לכל ירא וחרד להתנהג כן לקרותה מעומד, ועכ״פ בישיבה, אך לא בשכיבה על מטתו, כי אז קרוב הדבר שיחטפנו השינה באמצע הק״ש ויהי׳ מעוות לא יוכל לתקן, ובלא״ה הוידוי צריך דוקא מעומד ככל הוידוים. ]יסוד ושורש העבודה שער ז פרק יב[
וזה שכתב אם מותר לקרות כשהוא שוכב זהו כשמכוין לצאת ידי ק״ש בקריאה זו כשיטת רש״י שכתבנו בסי׳ רל״ה אבל אם כבר יצא טוב יותר לקרותה בשכיבה ]שם[ וכן המנהג הפשוט. ]ערוך השלחן סע׳ ו[
4. דיבור ועשיית צרכים אחרי ברכת המפיל
בזה השלחן ח״ב לאו״ח סי׳ רל״ט דן כת״ר לענין אם מותר להפסיק בברכת אשר יצר לאחר שבירך המפיל, ובתוך הדברים כותב דזה שכתב החיי אדם כלל ל״ה סעי׳ ג׳ די״א דתקנו אותה על מנהג העולם כמו ברכת השחר. דלא מצינו כלל י״א כאלו באופן מיוחד על המפיל, ובודאי כוונת החיי״א על אותם הי״א לגבי ברכות השחר וס״ל להחיי״א דאותם הי״א ס״ל גם פה כך, ע״כ.
ואני תמה על כת״ר איך שהוציא משפט כזה על החיי״א כאילו ח״ו בדה מלבו דישנם י״א כאלה בכאן ובעיקר כוונתו לדמות מעצמו הי״א כאלה לגבי ברה״ש =ברכת השחר= לכאן, מבלי שיטרח מקודם לעשות חיפוש מחופש בדברי הפוסקים לראות אם אולי באמת כן ישנם י״א כאלה בכאן, ואילו היה עושה כן היה מוצא פוסקים מפורסמים שבאמת סוברים בכזאת במפורש באופן מיוחד על ברכת המפיל. הלא המה: האליהו רבה על אתר בסק״ג דמתרץ בחד תירוצא הקושי׳ דאיך מברכין הברכה ולא חיישינן שמא לא יישן כמו שלא מברכין על השינה בסוכה. מפני שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפי׳ לא יישן מברך. וכך מביא לתרץ על הקושי׳ הנ״ל בחד תירוצא בשיורי כנה״ג הגה״ט אות ה׳ בשם ספר ברכת אברהם ח״ד סי׳ ק״ו, דברכת המפיל היא ברכת השבח על מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה שיכול לברך אותה על מנהגו של עולם אפי׳ לא שמע קול תרנגול, וכך כותב לפרש גם בכנה״ג לסי׳ זה דברכה זו של המפיל היא כמו ברכת הנותן לשכוי וככל שאר ברכות השחר שהן על סידור העולם והנהגתו עיין שם. הרי דעת פוסקים גדולים מהלכים ובאים במפורש ובמיוחד על ברכת המפיל שתקנו אותה על מנהג העולם כמו ברכת השחר, ויצא כנוגע /כנוגה/ צדק
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה