הרחקת חלונות והיזק ראיה
שיעור שאי״ה יהיה רלוונטי לנו בקרוב ממש! ! וזכות לימוד ההלכה, תעמוד לנו שהיא תהיה גם למעשה
א. האם צריך לתכנן את הישוב באופן בו חלונות הבתים לא יהיו מכוונים אחד מול השני? ב. מדוע, גם אצל יר״ש, יש בניינים שסמוכים מאד זה לזה והחלונות זה מול זה? ג. אדם שרוצה לפתוח חלון מול חלון חבירו, רשאי? ד. זה דין באיסור והיתר או בדיני ממונות?
. 1 מקור הדין
מתני׳: לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרה״ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה אותו גדול ואחד עושה אותו שנים.
גמ׳: מנהני מילי א״ר יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה
]ב״ב ס א[
. 2 שיעור ההרחקה
מתני׳. לא יפתח אדם לחצר השותפין - אפילו היכא דיש לו חזקה. חלון כנגד חלון - אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה וטעם משום צניעות כולה מתני׳ מפרש בגמ׳. וירא את ישראל שוכן - ראה היאך שוכנים ולפיכך אמר מה טובו אהליך וגו׳ שאין פתחי אהליהם מכוונים ומחנה ישראל כחצר השותפין דמי דלא היה רה״ר אלא במחנה לויה כדאמרינן במס׳ שבת )דף צו: (. אמר ראוין הללו כו׳ - מדכתיב התם מה טובו אהליך קדייק.
]רשב״ם[
פתח כנגד פתח. כלומר שאף שיהיה לו רשות לפתוח מ״מ אין לו לפתוח ממש כנגדו משום היזק ראיה אלא חייב להרחיק קצת כדי שלא יראהו ממש להדיא ולא חיישינן שיציץ שאם ירצה גם מן החצר יכול להציץ ומיהו כשהרחיק ]הפתח[ מכנגד חצר חבירו וכן מחלון כנגד חלון חייב להרחיק לגמרי ]כאותה ששנינו ]דף כב א[ החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ד׳ אמות[ ואף על גב דבשני גגין ]דף ו ב[ בשני צדי רה״ר אמרי די במעדיף פרש״י ז״ל כדי שלא יראנו להדיא גגין שאני דלא קביע תשמישתייהו וכן בחלון המצרי שאין לו חזקה ואינו צריך להרחיק מכנגדו ד׳ אמות אבל למעלה ולמטה יש לו להרחיק כדי שלא יציץ ויראה כן דעת ]הרבה[ מן המפרשים ז״ל והרמב״ן ז״ל מכללם וכתב הריטב״א ז״ל דהיכא שבאו שנים לפתוח בבת אחת יעשו פשרה ביניהם ובמקום שאחד מהם אינו חסר כופין אותו על מדת סדום.
]נימוקי יוסף לב א מדפ״ר[
ומ״מ בעלמא דליכא האי טעמא מרחיק ממנו עד שלא יוכל לראות בתוך שלו כלל ומה שאמרו בפ״ק )ו׳ ב׳( בשני גגין בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו ומעדיף וזה עושה לחצי גגו ומעדיף שאני התם דגגין אינן עשויין לתשמיש קבוע ממול הצד ולעתים שהם משתמשין בהם יכולין הם להשתמש בצד המעקה שלא יראנו חבירו, אלא שאני תמה שהרי שנינו ולא חלון כנגד חלון וכיון ששנו אותן בהדדי הרחקתו של פתח כהרחקתו של חלון ובחלון ודאי ליכא למימר הכין שבחצר היה יכול לראות מה שעושה בביתו אבל כשהוא בעליתו אינו יכול לראות כלום ובחלון מרבה עליו היזק ראייתו, ולולי שאמר הרב ז״ל היה נראה שצריך להרחיק עד שלא יוכל לראות דרך פתחו של חבירו כלל וכטעמא דאמר לעיל עד האידנא בחצר בעינא איצטנועי ממך בבית לא כלומר בעוד שאתה בחצר והשתא אפילו כשאתה בבית בעינא איצטנועי מינך
]רשב״א[
. 3 האם יש חזקה לחלון? ]זה דין באיסור והיתר או בממונות? [
מהא שמעינן דבהא איסורא נמי איכא משום צניעותא דנשי, ואף על גב דאחזיק נמי לא מהניא ביה חזקה. דאי ס״ד לענין דינא בלחוד קאמרינן, מאי ראויין הללו שתשרה עליהן שכינה, דמשמע טעמא דאין פתחיהן מכוונין זה לזה הא לאו הכי לא. ואי טעמא דדינא ותו לא, כי מכוונין נמי אמאי אין ראויין דילמא ממחל הוא דמחלי גבי הדדי. אטו מאן דמחיל היזיקיה גבי חבריה גריעותא היא, אלא משום דלאו מידי דמשתריא במחילה הוא.
ודוקא גבי פתח כנגד פתח דלא סגיא דלא מסתכל )ההוא( ]וה״ה[ גבי חצר שיש בה דין חלוקה וגבי גגין העשויין לדירה דכולהו חד טעמא נינהו כדברירנא בפרק השותפין )אות לט(. אבל גבי חלון דאיפשר ליה לאשתמושי ולא ליסתכל ברשותא דחבריה, אף על גב דלכתחילה יכול למחות אי אחזיק ביה קימא ליה חזקה כדברירנא בפירקין ובפרק השותפין. ואף על גב דכי מייתינן לקרא דוירא את ישראל אמתני׳ דלא יפתח קא מייתינן ליה, דמיירי בין לפתח כנגד פתח בין בחלון כנגד חלון, אלמא תרווייהו חד טעמא נינהו וחד דינא נינהו. הני מילי לכתחילה דומיא דמתני׳ דמייתינן לה עילויה דמיירי לכתחילה, אבל לענין חזקה הא כדאיתא והא כדאיתא ]כדברירנא[ בפירקין לעיל.
וכי תימא אי מידי דאית ביה איסורא הוא ולא משתרי במחילה, כי מירצו תרוייהו בהכי נמי אנן היכי שבקינן להו. שאני הכא דהרחקה יתירא הוא, משום דלא איפשר להו לאשתמושי תרוייהו בההוא דוכתא דמטי ליה היזק ראיה דרך צניעות, מיהו כיון דאיפשר דמסליק כל חד מינייהו תשמישיה מההוא דוכתא בעידנא דמשתמש ביה חבריה, ואניס נפשיה דלא לאהדורי אפיה להדי ההוא דוכתא דמטי ליה היזק ראיה. אי נמי דלא לשתמיש חד מינייהו אלא בההוא דוכתא ]דלא[ )ד(אתי מיניה היזק ראיה ולא בההוא דוכתא דמטי ליה היזק ראיה. ליכא מדינא לעכובי עליהו דיכלי למימר אנן מזדהרינן בנפשין דלא לאשתמושי אלא דרך צניעות. ועוד דלאו כל הרחקה יתירא כיפי עלה בי דינא, אלא מידי דברירא מילתא דאתי בה לידי הרגל עבירה.
]יד רמ״ה סנהדרין שם[
מדברי רשב״ם נראה דחזקה לא מהניא בין בפתח בין בחלון שכתב )ס. ( לא יפתח לחצר השותפין אפילו היכא דיש לו חזקה עד כאן. וטעמא דאף על פי שהחזיק יכול למחות משום דהיזק ראייה אין לו חזקה.
]בית יוסף חו״מ סי׳ קנד אות ג[
ובפתח כנגד פתח לא מהני חזקה. והוא הדין בחלון נגד חלון )ב״י בשם רשב״ם(. וי״א בחלון נגד חלון מהני )טור בשם הרמ״ה(
]רמ״א חו״מ סי׳ קנד סע׳ ג[
הטור ]המובא בציונים אות י״ד[ מסיק בטעמא משום דבאיסור עשאו, ור״ל דלמדו רז״ל מדכתיב בפרשת בלק ]במדבר כ״ד ב׳[ וירא ]את[ ישראל שוכן לשבטיו, ודרשו רז״ל ]ב״ב ס׳ ע״א[ שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה. ומה״ט נראה דאפילו כשיש עדים שמחל לו או שנתן לו שטר וקנין על זה, לא מהני כיון דיש איסור בדבר. אבל להי״א דס״ל דבחלון כנגד חלון מהני, וס״ל דהאיסור בקפידא תליא, ומשו״ה בחלון נגד חלון דלא רגילי להקפיד כ״כ מהני בהו חזקה, ס״ל נמי דמהני אפילו בפתח נגד פתח מחילה גמורה או שטר וקנין, דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא.
]סמ״ע סימן קנד ס״ק י[
. 4 הדין במקום בו יש מנהג לא להקפיד
ולענין הדין בריחוק היזק ראיה כבר כתבתי דברי המרדכי ז״ל והכל לפי ראות עיני הדיין ורוחב בינתו ואם יש מנהג בעיר קבוע הולכים אחריו אמנם לענין הדין היזק ראיה אין לו שיעור ומה גם במה שכתב הרשב״א זלה״ה שהוא דבר האסור וצריך האדם למנוע עצמו ממנו אפי׳ לא יערער חבירו היזק ראיה אסור כן כתב הרשב״א ז״ל בשיטת בבא בתרא פרקא קמא עיין עליו. וכתב לקמן בפרק חזקת עוד וזה לשונו ושנו בתוספתא איזוהי חלון וכו׳ וכן היה ר׳ מאיר אומר לא יפתח אדם פתח על גבי פתחו של חבירו חלון על גבי חלונו של חבירו וחכמים מתירין ובלבד שירחיק ד׳ אמות ולא נתברר אם הרחקה זו מזה כנגד זה או למעלן כדקתני על גבי ובענין ששנינו החלונות מלמעלן ד׳ אמות עד כאן לשונו הרי זו התוספתא שהביא המרדכי אמנם פירש׳ בפי׳ אחר שהרחקה זו היא מלמעלן פירוש לפירושו שאמר פתח על גבי פתחו ובודאי דאין כוונתו לומר בכותל אחר שהבית התחתונה של חבירו והעליונה שלו ואמר שלא יפתח פתח בעלייתו על גבי פתח הבית התחתון של חבירו זה לא יעלה על לב לפרש כן דאין כאן היזק ראיה כלל אמנם הבנת דבריו כך היא שפותח פתח נגד פתח חבירו שכנגדו אלא שהיא למעלה שאינו מכוון ממש כנגדה אלא היא למעלה וחלונו של חבירו או פתחו שבכותל שכנגדו הוא למטה ואינו מכוון זו כנגד זו לכך אמר ר׳ מאיר שאם זו גבוהה מזו ד׳ אמות מותר לפי שאין כאן היזק ראיה כיון שהחלון שבכותל שכנגדו נמוכה היא מזו ד׳ אמות אינו יכול לראות ממנה הרי שהרשב״א ז״ל נסתפק בפירוש דברי ר׳ מאיר והדבר צריך הכרע כמו שביארנו. וכבר ביארנו שאם יש מנהג בעיר הולכין אחריו ובארצנו צפת אמת מעולם לא שמענו ולא בא לידינו תביעת הזק ראיה ברחוק מקום הרבה.
]שו״ת מהריט״ץ )ישנות( סימן רנג[
. 5 בתנאי המגורים בזמנינו
נראה שיש לחלק בין תנאי המגורים בתקופת חז״ל לתנאי המגורים בזמן הזה.
בתקופת חז״ל היו פתחי הבתים פתוחים כל היום לצורך תאורת הבית כי הבתים היו חשוכים בגלל החלונות הקטנים והמועטים. על שיעור החלונות הקטנים יש ללמוד מהמשנה במסכת ב״ב נח ב. בתקופת חז״ל היו שני סוגי חלונות. האחד חלון המצרי שאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכה. החלון השני הוא חלון צורי שראשו של אדם יכול להכנס לתוכו. שני סוגי החלונות שיעורם קטן למדי.
גם מדברי הרי״ף ב״ב דף יא ב בדפי הרי״ף והרא״ש שם פרק ב )יד( יש ללמוד שסתם חלון רוחבו טפח. בסוגיא שם )כב ב( נאמר שהבונה כותל בצד חלון שכנו חייב להרחיקו כדי שלא יאפיל על חלון השכן. לפי גרסת הרי״ף והרא״ש הגמרא קבעה גם את שיעורו של החלון וכמה טפח, כך נפסק גם בשו״ע חו״מ קנד כב.
מאחר שהחלונות היו מועטים וקטנים על כן בתיהם היו חשוכים גם בשעות היום, לפיכך הוצרכו להשאיר את דלתות הבית פתוחות בשעה שהדבר היה אפשרי מבחינת מזג האויר כדי שיכנס אור ואויר לבית על כן אסור היה בתקופת חז״ל לפתוח פתח מול פתח משום שקשה היה לסגור את הדלת ולהחשיך את הבית בכל עת שנהגו בבית דברי צניעות.
כמו כן היה אסור בתקופת חז״ל לפתוח גם חלון מול חלון כי הפותח חלון מול חלון שכנו מאלץ את השכן שממולו לסגור את חלונו בשעה שרוצה לעשות דברי צניעות בביתו.
סגירת החלונות מיעטה את האור בבית משום שהחלונות נסגרו בחלון אטום המחשיך את הבית. באותה תקופה לא היה מקובל ברוב הבתים לסגור את החלונות בזכוכית אטומה כי הזכוכית היתה דבר יקר. על כן קיים חשש שבגלל הקושי שבסגירת החלון עלול השכן שלא להזהר וינהג בדברי צניעות מול החלון הפתוח.
אבל בימינו, היום אין צורך להשאיר דלת פתוחה כדי להאיר לבית כי הבית מואר על ידי החלונות ובשעת הצורך גם על ידי חשמל שניתן להדליקו.
כמו כן בזמן הזה מותר גם לפתוח חלון מול חלון כי לצורך דברי צניעות ניתן לסגור את התריס ובשעת היום חודר אור דרך חרכי התריס. כמו כן קיימת בזמן הזה גם אפשרות להדליק חשמל בזמן שהתריס סגור לצרכי צניעות ואין בכך טורח גדול. לפיכך השכן שממולו יכול בקלות לנהוג דברי צניעות בתריס סגור ללא טירחה יתירה שלא כבתקופת חז״ל שהדלקת האש היתה טירחה גדולה.
על כן כשהציבור מסכים ומוחלים זה לזה, מותר לפתוח חלון כנגד חלון, כי מנהג המדינה נחשב כמחילה ציבורית אם המנהג אינו עומד בניגוד לאיסורי התורה.
]תורת המשפט א, הג״ר יועזר אריאל שליט״א[
לא ידעתי למה נהגו בזמננו להקל בשכונות ושכונים לפתוח גם פתח כנגד פתח. ונראה שלא אמרו פתח כנגד פתח אלא כשמכוונים ממש, אבל כשיש הפרש קצת בריחוק או בגובה, שוב אין דינו אלא כחלון, ועוד נראה שפתח מרפסת אין דינו כפתח לענין זה, ומה שנהגו לעשות פתח כנגד פתח בחדר מדרגות, לכאורה תמוה, ואפשר שבזמננו בדרך כלל יש פרוזדור לפני הפתח, ושם אין תשמישים צנועים, ושוב אין דינו כפתח כנגד פתח, ועי׳ משכנות ישראל סי׳ לד.
וכתב בכסף הקדשים שלא אסרו פתח כנגד פתח אלא בפתחי בתים שיש בהם תשמישים צנועים קבועים, אבל פתח חצר או פתח רפת אפשר שמותר בין לאוסרים מטעם איסור ובין מטעם קפידא.
]פתחי חושן חלק ו פרק יד, הערה ד[
. 6 האם ראוי להמנע גם בזה״ז?
ראה שאין פתחיהם מכוונין זה לזה. פי׳ דמחנה ישראל כרה״י הוא וכחצר או כמבוי שאינו מפולש דמי ומחנה לויה הוא רה״ר כדאיתא במסכת שבת )צ״ו ב׳( כך פירש רבינו שמואל, והנכון דלהא מילתא כיון שרבים בוקעין בו מחנה ישראל כרה״ר הוא וכמבוי מפולש אלא שהם היו מחמירין על עצמן וזהו שבחם כנ״ל.
]ריטב״א ב״ב ס א[
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה