׳לשמה׳ בתורה ומצוות
״והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה״.
סוטה מז ב
. 1 שכר על מצווה שלא לשמה
רבא רמי כתיב כי גדל עד שמים חסדך וכתיב כי גדל מעל שמים חסדך הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה וכדרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: ]פסחים נ ב[
עושין לשמה - מעל שמים, ושלא לשמה - עד לשמים, דמצוה מיהא קא עביד, כדרב יהודה. ]רש״י[
. 2 סתירת הגמרות
מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם לעושים לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא ]ברכות יז א[
תניא היה רבי בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ואומר רפאות תהי לשרך ואומר כי מצאי מצא חיים וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל ]תענית ז א[
והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה ]סוטה מז א[
. 3 הגדרת לשמה ושלא לשמה
העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא - וא״ת האמר רב יהודה אמר רב פרק מקום שנהגו )ד׳ נ: ( לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי׳ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וי״ל דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנתר חביריו והתם מיירי שלומד ע״מ שיכבדוהו. ]תוספות ברכות יז א ד״ה העושה[
שיזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור - והדתנן )אבות פ״א מ״ג( אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס היינו בכה״ג שאם לא תבוא לו אותה הטובה שהוא מצפה תוהא ומתחרט על הצדקה שעשה אבל מי שאינו תוהא ומתחרט ה״ז צדיק גמור וכן משמע בריש מסכת ר״ה )דף ד. ( ובפ״ק דב״ב )דף י: (. ]תוספות פסחים ח ב ד״ה שיזכה לעולם[
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה - ואי קשיא הא אמרינן בפ״ק דתענית )דף ז. ( כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות ובשלהי פרק היה קורא במסכת ברכות )דף יז. ( כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא נראה לתרץ עוסק שלא לשמה כגון מיראת היסורין כי הכא ומאהבת קיבול פרס שאינו מתכוין להשלים רצון יוצרו שציוהו על כך אלא להנאתו כדאמרינן בפ״ק דמסכת ע״ז )דף יט. ( במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן )אבות פ״א מ״ג( אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע״מ לקבל פרס וכי הא דאמר בפ׳ עגלה ערופה )לקמן מז. ( ואיתא בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר )דף כג: ( ובפרק בתרא דהוריות )דף י: ( לעולם יעסוק אדם וכו׳ שבשכר מ״ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות גם הוא נתכוין להנאתו שהעלה קרבן לשם להשלים חפציו בשכרו ולא לשם שמים וכדאמרי׳ פ״ק דר״ה )דף ד. ( האומר סלע זו לצדקה ע״מ שיחיה בני ה״ז צדיק גמור אבל ההיא שלא לשמה דתענית ומס׳ ברכות אינו עוסק בתורה כדי לקיים לא מאהבה ולא מיראה אלא להוסיף על חטאתו פשע שעתה שגגות נעשו לו זדונות שאע״פ שידע שעובר לא מנע מכל תאות לבו כדמפרש התם )ברכות יז. ( תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ובועט באביו ובאמו וברבו או במי שגדול הימנו שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה. ]תוס׳ סוטה כב ב ד״ה לעולם[
כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה, וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה, ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה. ]רמב״ם פ״י מהל׳ תשובה הל׳ ה[
. 4 אם יש חילוק בין תורה למצוות
תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו, לפיכך אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ]רמב״ם פ״ג מהל׳ ת״ת הל׳ ה[
ואדרבא כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו… וכיון שיצה״ט מתגדל מזה בודאי זה הוא עיקר המצוה. ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה ובהא אמרו לעולם יעסוק אדם כו׳ שלא לשמה שמתוך כו׳. אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי גם התענוג מצוה.
ובזה אמרתי ליישב דברי הרמב״ם בפ״ג מה׳ ת״ת ובפ״י מהל׳ תשובה שהעתיק לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה כו׳ ואלו מצות שייר… והנ״ל בדעתו ז״ל דהנה הרמב״ם ]שופר פ״ב ה״ד[ פסק דמצות צריכות כוונה. ואף על פי כן כפאו ואכל מצה פסק דיצא. ופי׳ הר״ן ]ר״ה בד׳ הרי״ף ז ב[ דבמצה הרי נהנה באכילתו ואמרינן בעלמא ]כריתות יט ב[ המתעסק בחלבים כו׳ חייב שכן נהנה. וה״נ במצוה שנהנה בעשיתה יוצא אפילו בלא כוונה וכפירש״י ז״ל. והנה בט״ז יו״ד סוף סימן רכ״א דאף דמצות לאו להנות נתנו ומותר במודר הנאה אינו כן בתורה שמשמחת הלב ומגיע לו הנאה ע״ש. והנה לעיל כתבנו דשמחה והנאה שמתענג בלימוד התורה היא מכלל המצוה.
ובזה נבאר דברי הרמב״ם הנ״ל דקשה לי׳ בהא דשלא לשמה דמשמע אפי׳ אין מתכוין למצוה. כהא דשפל ונשכר בפסחים הנ״ל כפירש״י שם. והא ק״ל מצות צריכות כונה. ואין לומר דאף דמצות צריכות כוונה. מ״מ מתוך שעושה שלא בכוונה יבא לעשות בכוונה והוא נמי בכלל דבריו מתוך שלא לשמה בא לשמה. ליתא דהנה בהוריות יוד: מייתי רב ראי׳ להא דלעולם יעסוק אדם כו׳ שמתוך שלא לשמה בא לשמה מבלק שבשכר שהקריב מ״ב קרבנות זכה ויצאתה ממנו רות. ופירש מהרש״א שהקרבנות היה לעצמו להנצל מישראל והוא דומיא דלקנות שם. בא לשמה שזרעו דוד ושלמה הקריבו לשמה. והנה מוכח מזה דשלא לשמה נמי מצוה היא בעצם. וע״כ בשביל מצוה זו זוכה לבוא לידי לשמה. דאלת״ה אלא דשלא לשמה לאו מצוה היא כלל. ומ״מ ע״י הרגל המצוה יבוא לעשות לשמה. מה ראי׳ הוא מבלק שבלק אף שהתכוין להנצל מישראל מ״מ נתכוין להקריב להשי״ת ועשה מצוה. וע״כ בזכות זה זכה מה שזכה. וכן מפורש בשכר שהקריב מ״ב קרבנות אלמא דזכות הקרבנות גרמו לו ולא ההרגל. ועוד דלא שייך כלל לומר שע״י הרגלו של בלק בקרבנות הקריבו דוד ושלמה לשמה. אבל שלא לשמה דאמרת דלאו מצוה היא כלל מנלן שיבוא מזה לידי לשמה. אלא ודאי דכל שלא לשמה נמי מצוה היא בעצם. וע״כ בזכות מצוה זו זוכה לבוא לידי לשמה. וע״ז שפיר מייתי ראי׳ מבלק שבשכר שהקריב אף דהוי שלא לשמה זכה מה שזכה.
והתינח במצוה שלא לשמה דמצוה היא עכ״פ בעצם. אבל בלא נתכוין למצוה למ״ד מצות צריכות כוונה לאו מצוה היא כלל. כדמוכח בעירובין צ״ה: דלמ״ד מצות צריכות כוונה בלא מתכוין למצוה אינו עובר בבל תוסיף כלל. ואי אמרת דבלא כוונה מ״מ מצוה היא. ממילא הוי מוסיף ועבירה היא. ]האומנם שדעת התוספות פסחים קט״ו. דאף למ״ד צריכות כוונה מצוה היא אלא שלא יצא בה ידי חובתו אך דעת יחידית היא זו[ איך נלמוד שיבוא מזה לידי מצוה בכוונה. אך בתורה ניחא כיון שנהנה והנאה היא מכלל המצוה הרי זה דומה לאכילת מצה דכפאו ואכל מצה יצא אף דאינו מתכוין למצוה. ומעתה לא קשיא ממי שאינו עושה מלאכה בערב שבת לשם עצלות דנשכר משום דהוי מצוה שלא לשמה. ולהנ״ל מיושב שפיר דהנה הא דמתעסק פטור ודשא״מ מותר. הוא דוקא במידי דמעשה. שהרי כתב הטור שהמשהה חמץ שאינו ידוע לו בפסח הוא כאוכל חלב בשוגג. הרי דאף שאינו מתכוין להשהות ומתעסק הוא. דומה לאוכל חלב בשוגג. והטעם משום שאינו מידי דמעשה. וכן כתב המק״ח בהקדמה לבדיקה וביטול. ממילא כמו בעבירה שאינה במידי דמעשה לית בה משום מתעסק ודשא״מ. ה״ה במצוה שאינה במעשה לית בה משום אינו מתכוין למצוה. וכמו שמדמה הר״ן מצוה דאית בה הנאה אף בלי מתכוין לעבירה דאית בה הנאה במתעסק. ה״ה שנדמה באינו עושה מעשה וק״ל. וע״כ מונע א״ע ממלאכה בע״ש שהמצוה היא בשב ואל תעשה. שפיר הוא אף בלי כוונה.
ומה שאמר ר׳ יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה כו׳ יש ליישב לא מיבעיא לדעת האו״ז פ׳ ראוהו ב״ד דרב יהודה אמר רב דאמר בחולין ]לא א[ נדה שנאנסה וטבלה מותרת לביתה סובר מצות אין צריכות כוונה דאתי שפיר דרב יהודה אמר רב לשיטתי׳. אך גם להרמב״ם שפסק מצות צריכות כוונה אף שפסק ]מקואות פ״א ה״ח[ דנדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה. ש״מ דס״ל דלא תלוי הא בהא ושאני טבילה שהיא מכשיר. ואין ראי׳ מהא דחולין דרב ס״ל מצות אין צריכות כוונה. מ״מ יש להוכיח דרב סובר מצות אין צריכות כוונה. דהנה בדבר שאין מתכוין דמתיר ר״ש. קאמר הש״ס פסחים כ״ה: דר״ש אזיל בתר כוונה. ומכלל דר׳ יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור הטעם דלא אזיל בתר הכוונה רק בתר המעשה. וממילא דה״ה לגבי מצות ר׳ יהודה יסבור מצות אין צריכות כוונה. כמו שדימו מצוה לעבירה בענין נהנה. והנה רב כר׳ יהודה ס״ל דדבר שא״מ אסור כבש״ס שבת כ״ב. מ״א: עיין שם וממילא לדידי׳ מצוות אין צריכות כוונה לבד במתעסק דאין מתכוין כלל להמעשה. וכשידע דדבר זה הוא מצוה אף שאין מתכוין למצוה יצא. וע״כ שפיר קאמר לעולם יעסוק כו׳ ובמצות שלא לשמה. אבל למה דפסק הרמב״ם מצות צריכות כוונה לא הי׳ יכול להביא אלא בתורה שלא לשמה ומשום דנהנה כנ״ל חשוב מתכוין. ]הקדמת האגלי טל[
החילוק בין לימוד תורה שלא לשמה לעשיית המצוות שלא לשמה
ולפי דברינו יש לבאר מה שכתב הרמב״ם בפ״ג מהלכ׳ תלמוד תורה, לעולם יעסוק אדם בתורה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. והוא מגמ׳ )פסחים נ׳ ב׳(, ואילו אמנם בגמ׳ שם אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, הרמב״ם לא כתב אלא תורה, אך מצות שייר… אכן לפי הנ״ל ניחא, דהנה הר״ן ז״ל פסק דמצות צריכות כוונה, ומאן דקא עביד מצוה אף בלא כוונה, ודאי לא חשיב מצוה, לא חשיב בקיום כלל מצוה, ואי״כ בשביל מצוה זו זוכה לבוא לידי לשמה, דהמצוות שלא לשמה כמ״ד מצוות צריכות כוונה, אין קיום כלל מצוה.
אכן כל זה הוא לענין מצות, אך לענין תלמוד תורה שפיר איקרי מצוה אף בלומד שלא לשמה, שאם אחד ראוה את חבירו בים בספרי הכללים, שפיר קיים מצוה אף אם לא זכר כלל לכוין שהוא עושה כן למצוה. וכמו כן הנותן פרוטה לעני, שפיר מקיים מצות צדקה אף אם לא כיון כלל בשעת הנתינה לשם מצוה, והחילוק לשם מצוה, דהמצוה הנעיקרית שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצוות שבמצו
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה