יום שני, 21 במרץ 2016

הלכות אפיית מצות

והזמנות: להערות

054-6713793 Shmuel10@gmail. com

www. Matzot. org

במצוה העוסקת הלכתית, חוברת בפניכם להגיש שמחים אנו שמואל הרב מו״ר כתב החוברת את יד. מצות אפיית של החביבה

'מגדיאל'. קהילת ורב התורני, הגרעין ראש שליט״א, הולשטיין

השרון, הוד בעיר תורה של עולה להקים האחרונות בשנים זכינו ב״ה

ובית כולל הקמנו ה'. לדבר הצמאה עיר הארץ, מרכז מערי אחת האברכים בו שליט״א, הולשטיין שמואל הרב של בראשותו מדרש העיר. ברחבי רבנית בהנהגה ומתנסים בעיון, הלכה לימודי לומדים

לימוד ומשלבים המעשית, ההלכה בצדדי מעמיקים האברכים

שבשמים. לאבינו לבבות קירוב של גדול חזון עם בהתמדה,

לבבות מחברת ומקיפה, רחבה ב״ה התורני הגרעין של הפעילות

ישראל. ובאהבת פנים בהארת לעמו, ה' דבר את ומקרבת

חלק ולהיות ומאירה, גדולה תורה להפיץ לכם! זקוק ישראל עם

הגאולה. את המקרבת בעשייה

ולקרב לפעול לבבות, לחבר והדרך המקום את מחפשים אתם אם אז

אלינו לפנות מוזמנים אתם הגאולה, : את 054-6713793

מלמד ברוך זלמן הרב

הישוב ורב אל בית ישיבת ראש

ראש שליט״א הולשטיין שמואל הרב את לברך בא הנני בזה בשכונת הקהילה ורב השרון, בהוד התורני הגרעין וראש הכולל

אפיית הלכות קונטרס של המחודשת הוצאתו לרגל 'מגדיאל',

את לחבב עצמו, על שלקח מהמשימה כחלק שכתב מצה, להשתתף המבקשים שרבו מאחר ישראל. על והידורן המצוות הרב עשה טוב רבה, זהירות שנדרשת ומאחר יד, מצות באפיית הנדרשות וההדרכות ההלכות את ותמצת שכתב שליט״א שמואל

בפועל. מצות לאופים

לעוסקים טובה הדרכה בהם יש כי ונוכחתי הדברים על עברתי

מצות. באפיית

רבה, ברכה

יקר יהודי הי״ד, יעקבי דניאל ד״ר לע״נ נכתבה זו חוברת

וחיבתו שנים, מספר מצות עימנו שאפה שזכינו ואהוב, שניכרה מצוה של בשמחה ביטוי לידי באה ומצוות לתורה

פניו. על היטב

רבים במקומות יד מצות מאפיות קמו האחרונות בשנים וב״ה, זכינו

מהכנות כחלק מצות אפיית של זו מצוה משלבות רבות ומשפחות החמץ שבהוצאת מרע" ל״סור טוב" "עשה גם בכך ומוסיפים לפסח,

וביעורו.

התלויים 'כהררים הם הרי ולעיתים הם, רבים המצות אפיית ודיני והיות

להביא צורך ראינו למכשלה, להיות עלולה אחד דין והשמטת בשערה'

הלכות של וברור תמציתי סיכום זו, יקרה במצוה העוסקים בפני

האפייה.

אחד לכל לאפשר מנת על למעשה, ההלכות קיצור את להביא השתדלנו

על זה. בחיבור להיעזר בעצמם מצותיהם לאפות לזכות החפצים ואחת

ולא מתומצתים, מקומות מראה ובליווי בקצרה ההלכות את הבאנו כן

הראשונים הש״ס, במקורות והרחבותיהם ההלכות בביאורי הארכנו ועל ברורה המשנה פסקי פי על הבאנו ההלכות עיקרי את והאחרונים.

כיום. הרווחים המנהגים פי

האפשרות את אחד לכל לקרב כדי מעשיות עצות גם לשלב ניסינו

לא עוד כל – להדגיש חשוב אך בנושא. נסיון שאין למי גם לאפות, הבקיא אחד אדם לפחות במקום שיהיה מאוד כדאי בנושא, בקיאים

וההלכות. האפייה בתהליך

הזוהר דברי בנו יקוימו זה ובזכות כלשהו מחמץ להישמר שנזכה ויה״ר

הרע מיצר וניצול נשמר בפסח מחמץ. 1שהנזהר

• מצותיו באפיית בעצמו להשתתף אדם לכל 2ראוי.

• לתקן יזכה ובזה שיזיע, עד בעשייתה ויתאמץ ישתדל האפייה בזמן

רבים 3עוונות.

רפ״ב תצא כי פרשת. 1 הרבות המכשלות משום האחד טעמים: ב' באחרונים ומובאים ב'. סע' ת״ס סי שו״ע. 2 בעצמו עוסק שהוא – מבשלוחו" יותר בו ש״מצוה מפני והשני במאפיות, הנמצאות

המצות. שימור במצוות ז״ל. האר״י בשם ז' ס״ק ת״ס סי' משנ״ב. 3

הקמח

א. את מכינים שממנו שהקמח להחמיר נהגו משעת השמור קמח יהיה הסדר, לליל המצות

זה בקמח להשתמש המחמירים ויש הקצירה, בפסח הנאכלות המצות 4לכל קמח לקחת אין. לפסח, כשר שאינו משום בחנויות, הנמכר רגיל

הטחינה. לפני במים נשטפות שהחיטים מפני

ב. בקמח מרובה זהירות להיזהר יש - יש ולכן מים, של טיפה אף בו תיגע שלא

"ושמרתם מצות את לקיים זוכים ודאי ובכך לחלוטין, יבש במקום לשומרו

המצות". את

ג. עצמה הרצפה על הקמח שקי את להניח אין

המופרשת לחות ישנה שלעיתים מפני

מהרצפה.

ד. בשעת חם יהיה לא שהקמח להיזהר צריך

החמצת את לזרז עלול חום שכן האפייה, לכן מתחמם, הוא הקמח טחינת בזמן הבצק. לשימוש ועד הקמח טחינת מעת מלאים ימים שלושה לכתחילה להמתין יש

5בו יממה הפחות לכל שהה אם להקל ניתן אחר, קמח כשאין הדחק בשעת.

הטחינה 6משעת.

ה. הקמח הובלת את מהשמש. ומוגן קריר במקום הקמח את לאכסן יש מה זמן ולהמתין מכוסים, שחלונותיו ברכב או בלילה לעשות רצוי למאפייה

כיאות התקרר שאכן לוודא בו השימוש 7לפני.

ו. לחממם לא כדי הקמח שקי על לשבת. 8אין

שם ובנו״כ ד' סע' תנ״ג סי' שו״ע. עי'. 4 היטב באר ועי' כ״ט, סע' שם. ערוה״ש. 5 ובמשנ״ב ט', סע' שם. שו״ע. 6 על ולא האוכף גבי על הקמח את לתת שיש ז', סע' שם שו״ע בהמה, גבי על הובלה מדין נלמד. 7 סי וברמ״א שלנו, מים לגבי א' סע' תנ״ה סי' ברמ״א וכן הקמח. את מחמם גופה שכן עצמה 'הבהמה

א'. סע' תנ״ט בגלל זה, גבי על זה שקים הרבה לשים שלא שכדאי המשנ״ב ודעת ל״ו, ס״ק תנ״ג סי' משנ״ב. 8 בערוה״ש ועי'. שמתחממים

ז. בידיו בקמח יגע לא הקמח, ושקילת מדידת 9בזמן הקמח ליד בדיבור וימעט,

הקמח על שבפיו מהרוק יתיז. 10שמא

ח. חדשה בנפה שנה בכל להשתמש. 11ראוי

ט. קמח יגע שמא גדול חשש ישנו האפייה, בזמן בתנור נשרף אינו וקמח היות הקמח פירורי עלולים במשקה המצה את בפסח וכשיטביל ייאפה, ולא בבצק

הרידוד מחדר נפרד בחדר הקמח את למדוד יש לכן, להחמיץ. המצה שעל היטב עצמו ניקה כן אם אלא הבצק אל להתקרב שלא יזהר והמודד והאפייה,

קמח של פירור אף ובבגדיו בידיו נשאר שלא לחלוטין שברור כך 12היטב, .

י. מצוה מצת "לשם המדידה: בזמן לומר. 13"טוב

המים

א. שלנו', ב׳מים ורק אך תיעשה המצות אפיית

'לינה 'מלשון - שלם לילה שעמדו כלומר

להתקרר. שאיבתם אחר

ב. לצורך מהברז מים לקחת לכתחילה מותר

שלנו 15. 14''מים

ג. השאיבה זמן - בשקיעה, המים את לשאוב יש

אחר בזמן לשאוב לכתחילה להקל 16ואין, יום בעוד לשאוב שהקלו יש הספרדים 17ובין לפני רב זמן שאב אם בדיעבד. למחרת במים להשתמש יכול 18השקיעה חצות לפני השקיעה אחרי שאב ואם.

עשרה שתים שעברו ובתנאי למחרת, במים להשתמש בדיעבד יכול הלילה,

ד ס״ק תנ״ו סי'.'משנ״ב. 9 תס״ו סי' ועי' ל״ה, פסחים בריטב״א. עי'. 10 ל״ז ס״ק תנ״ג סי'. משנ״ב. 11 מ״ה ס״ק תנ״ט סי'. משנ״ב. 12 א סע' תנ״ו סי'.'רמ״א. 13 מכונה מצות של במאפיות כלל בדרך נוהגים וכן זצ״ל, קוק הרצי״ה מרן נהג. וכן. 14 ברז במי שמוסיפים הוא העיקרי החשש וכדומה. נהר או ממעיין דווקא לשאוב המחמירים יש אמנם. 15 המנהג כאמור אך במים, המעורבין פירות כמי החימוץ תהליך את ממהרים והם שיתכן כימיקלים,

כלל. לזה לחשוש לא הוא הרווח

ד'. ס״ק תנ״ה סי' משנ״ב. 16 קס״ג עמ' פסח בחזו״ע פסק וכן א'. סע' תנ״ה סי' השו״ע דברי פשט זהו. שכן. 17 שם. משנ״ב. 18

השאיבה משעת. שעות

ד. ימים לכמה אחת בפעם לשאוב. 19יכול

ה. "לשם השאיבה: בזמן יאמר מצוה, מצת לשם להיות צריכה והשאיבה היות

מצוה. 20"מצת

ו. לבן בבגד המים את לסנן יש השאיבה, בזמן

לחלוטין נקיים המים כי לוודא כדי ונקי, וחמץ לכלוך של פירור 21מכל על להקל כדי. השימוש קודם המים את לסנן ניתן המלאכה

הכלי פי על וכדומה בגד נתינת ידי על בהם,

למדידה. המים את מוציאים ממנו

ז. תזרח לא שהשמש ובמקום קריר, בחדר המים את יניח השאיבה לאחר יתחממו שלא כדי 22עליהם, יובילם היום, במהלך המים את להוביל צריך אם.

השמש בהם תפגע שלא כדי הצדדים מכל מכוסים. 23כשהם

ח. יכול שכח, אם חמישי. ביום מים לשאוב צריך ראשון ביום לאפות הרוצה

שבת עליו שמקבל לפני שישי ביום גם בדיעבד. 24לשאוב

ט. בהם לצאת רבות מצות מצויים בימינו שהרי יאפה, לא שלנו' 'מים לו אין אם

מותרות המצות לנו, שלא במים בטעות אפה אם אולם חובה. 25ידי לליל אך,

אחרות מצות ייקח. 26הסדר

י. כך רגילים מים לערב יכול שלנו', ה׳מים לו להיגמר שהולכים רואה אם שנוספו המים את ויבטלו רוב, יהיו שלנו' 27שה׳מים שליש יבטל ולכתחילה.

שלנו 'מים שליש בשני רגילים. 28'מים

י. א 'מים כדין קודם יום אותם יכין אך שלנו', כ׳מים מינרלים' 'מים לקחת ניתן

א סע' תנ״ה סי'.'שו״ע. 19 ד ס״ק תנ״ו סי'' היטב ובבאר כ״ג, ס״ק שם.'משנ״ב. 20 י״ב ס״ק שם. משנ״ב. 21 א סע' תנ״ט סי' רמ״א א' סע' שם.'שו״ע. 22 א סע' תנ״ה סי'.'רמ״א. 23 נוכרי ע״י בשבת שאיבה אפשרות לגבי וע״ש ד. ס״ק ובש״ת ט״ו ס״ק שם משנ״ב. ע״י. 24 שם ומשנ״ב ג' סע' שם ורמ״א. שו״ע. 25 שם. ט״ז. 26 י סע' וערוה״ש ל״ח ס״ק שם.'משנ״ב. 27 קס״ד עמ' פסח. חזו״ע. 28

. 29'שלנו

י. ב בהם ישתמש לא התחממו, שהמים רואה. 30אם

האפייה זמן

א. היום חצות אחר פסח בערב הינו מצוה מצות לאפית ביותר הראוי 31הזמן, פסח קורבן הקרבת זמן זהו 32שכן זמן אפילו לאפות אפשר בדיעבד, אולם, . לאפות שלא שנוהגים ויש מצוה. מצת לשם שנאפה ובתנאי לפסח, קודם רב

בזמן הנדרשת ההקפדה כן ועל בחמץ, האסור זמן שזהו משום פסח בערב

ביותר רבה הינה 33האפייה.

ב. שיפלו פירורים "כל זו: לשון האפייה תחילת לפני יאמרו פסח בערב האופים

וזאת אותם", מבטלים אנחנו בכלים, הנדבק בצק וכן ועריכה לישה בשעת את שביטל יוצא זה משפט וכשאומר חמץ, שיהיה אסור כבר זה שבזמן מפני

שהחמיץ קודם 34הבצק שנופל חמץ של פירור כל לבער יש כן פי על ואף. חריף חומר יניח שבתוכם דליים להניח הוא ביותר הטוב לכן העבודה, במהלך

אלו כלים לתוך יזרוק שנופל פירור וכל אקונומיקה, . 35כגון

ג. הרבים החששות מפני מצות, לאפות לא מומלץ המועד ובחול טוב ביום

חששות ושאר בצק בשאריות שנופלים, בפירורים להיות. 36שעלולים

האפייה מקום

א. השלבים כל על הבצק את ללוש יש הבצק, חימוץ את ממהר וחום היות

זצ״ל אליהו הגר״מ מרן לי הורה. כך. 29 י ס״ק.'תנ״ה. 30 תנ״ח סי' משנ״ב ועי' חצות, אחרי שעה חצי שזה מנחה, לזמן להמתין שנכון מהאחרונים חלק ודעת. 31 ד.'ס״ק מובא וכן לעיכובא, וחלקם לכתחילה חלקם – הראשונים רוב דעת וכן א' סע' תנ״ח סי' שו״ע. 32 ער״פ מצותיהם לאפות שלא המקילים על זכות וללמד טוב להמליץ שחיפש משנ״ב ועי'. באחרונים,

משהו שיתערב חשש וישנו פסח בערב אף במשהו חמץ תנ״ב, בסי' המובאות מהדעות לחלק שכן. 33 שלא מקפיד היה זצ״ל קוק הרב שמרן רפ״ד עמ' הראי״ה במועדי ועי' החג. לפני יתבטל ולא בבצק

ד'. סע' תנ״ח סי' וערוה״ש א', ס״ק היטב באר ועי' פסח, בערב שנאפו ממצות לאכול

ג'. סע' ת״ס סי שו״ע. 34 ט ס״ק שם.'משנ״ב. 35 ד ס״ק תנ״ח.'משנ״ב. 36

חם שאינו קריר במקום. 37השונים

ב. ביום ללוש השמים38אין כיפת תחת 39 עלולים השמש שקרני חלונות ליד ולא,

דרכם 40לחדור החלונות כל את לכסות להם יש היום במשך האופים לכן.

העריכה. 41שבחדר

ג. אינו שחומו למקום עד ממנו להתרחק יש כן על רב, חום פולט האפייה תנור

לשים בו בחדר התנור את יניחו לא מאוד גדול התנור ואם כלל. בו מורגש

אחר בחדר יניחוהו אלא הבצק, את 42ועורכים.

הניקיון

א. להשאר עלולים שכן באפייה, שישנו ביותר החשוב השלב הינו הניקיון של עשה מצות לקיים יכוון שמנקה בזמן לשניה. אחת מעיסה פירורים

המצות". את "ושמרתם

ב. יישאר שלא עד יסודי להיות צריך הניקיון

הכלים. כל את היטב וינגב פירור, אף

ג. הכיוונים מכל היטב לשפשף יש הידיים את

פירור אף נשאר שלא בוודאות שידע עד

בידיו. דבוק

ד. הוא בניקיון ביותר החשוב הכלל - לאחר היה הניקיון אכן כי היטב לבדוק יש הידיים, את או כלשהו כלי שמנקים

. 43מספיק

ה. דקות י״ח בכל בו, שמשתמשים כלי כל היטב היטב לנקות 44יש.

ו. בכלים רק 45ישתמשו להשתמש להקפיד יש כן על היטב. לנקותם שניתן

א סע' תנ״ט סי 'שו״ע. 37 ד ס״ק תנ״ט סי'.'משנ״ב. 38. שם. 39 לשם מגיעה לא עצמה שהשמש למקום פונים החלונות אם. ואפילו. 40 ב ס״ק תנ״ט סי. משנ״ב. 41 משנ״ב ועי' שם, . שו״ע. 42 א סע' קצ״ט סי' ביו״ד שמצינו.'כפי. 43 ע״ש ל״ג ס״ק שם. משנ״ב. 44 מחלידה ואינה חזקה שהיא מפני חלקה מנירוסטה עשויים לאפייה כיום הנפוצים הכלים רוב. 45 המרובים. בניקיונות

בתוכם לנקות ניתן שלא מפני חריצים ללא. 46בכלים

ז. העבודה תחילת לפני היטב ידיהם ציפורני יקצצו בבצק העוסקים 47כל מפני,

מיוחד באופן קשה הציפורניים תחת. 48שהניקיון

ח. המשתמשים לעיבוד, בפינרים

שישימו ראוי על ניילון שקית

המוט ציר כל ויחליפוהו הציר. את לנקות מאוד וקשה היות רגעים, ח״י

ט. מיוחד באופן להקפיד יש (המחוררים) הרדלרים את בחוזקה פלדה מברשת בעזרת לנקותם ניתן היטב. לנקות

ועשויים שבמידה או כלל, פירורים נשארו לא כי ולוודא נשרף, שנשאר פירור שכל כך באש ללבנם ניתן ממתכת,

לחלוטין שיתקרר עד רב זמן להמתין צורך יש אז אולם עשויים רדלרים מצויים כיום הבצק. את יחמם שלא כדי לנהוג ראוי וכך דקות, ח״י בכל אותם מחליפים והמחמירים מפלסטיק,

במיוחד. קשה הרדלרים נקיון חירורן, שלאחר הרכות, במצות במיוחד

י. על המצות את לחורר רבים נהגו ולנקותה, מתכת גבי על לחורר שקשה כיוון

רגעים. ח״י כל ולהחליפו נייר גבי

י. א איתו העבודה המשך לפני אותו ישטוף הרצפה על כלי נפל. 49אם

והעריכה העיבוד הלישה,

א. שמא מחשש וזאת חלה. בהפרשת החייב משיעור גדול שיעור לשין אין שנמצא כך ממנה, חלק ללוש שלא עלול הלש חלה משיעור גדולה בעיסה

להחמיץ ועלול עסק ללא השוהה בצק. 50שיש

ל״ט ס״ק שם ובמשנ״ב ד' סע' תנ״א סי. שו״ע. 46 האחרונה מהקציצה שבוע שעד לומר. ומקובל. 47 לניקוי ונוחות חלקות שיהיו לדאוג שיש ד', סע' תנ״ט סי' הרמ״א שאומר הערבות מדין. נלמד. 48 עסק בלי תעמוד לא שהמצה כדי להמשיך אחר למישהו ייתן מצה עריכת באמצע הוא. ואם. 49 א סע' תנ״ו סי'.'שו״ע. 50

ב. מקילו יותר ללוש שלא ונהגו האחרונים, נחלקו בחלה החייב בשיעור

51מאתיים. 52

ג. היום שאעשה מה "כל השונים: בתפקידים העוסקים כל יאמרו האפייה קודם

מצוה מצת לשם עושה הריני המצות. 53"בעסק

ד. להיעשות צריכות והמצות הואיל הבצק, את ולערוך ללוש לקטן לתת אין

המצוה 54לשם השונים, האפייה שלבי וכל לקמח המים שפיכת זה ובכלל.

במצות החורים את לעשות יכול האם האחרונים 55ונחלקו.

ה. ומים לקמח בנוסף אחר דבר שום בבצק לערב. 56אין

ו. לכלי מהקמח יעוף שלא כדי רבה, בזהירות תיעשה הקמח לתוך המים שפיכת

. 57המים

ז. אנשים שני יעשו והמים הקמח שפיכת את

. 58שונים

ח. המים ששופך לאחר רק בלישה יתחיל הלש משם שהרחיק ולאחר המים, שפיכת את סיים

הכלי. על מהבצק שיתיז מחשש הכלי, את

ט. קמח, לה להוסיף אין דביקה יצאה העיסה אם

קילו עד להקל שנהגו ויש חלה, בהפרשת שחייב נאה הגר״ח של משיעורו במעט קטן שיעור שזהו. 51 מאות. שש כ ("אשכנזיות") דקות למצות היא: המומלצת המים 475-כמות ולמצות קמח, לקילו מים מ״ל. 52 כ מידי550-רכות דביקות העיסות את לעשות כדאי לא קמח. לקילו מים מ״ל מפני- דקות במצות רטובות העיסות את לעשות כדאי לא רכות ובמצות המים, ריבוי עקב רכות מהתנור לצאת שעלולות

מאוד המצויה נוספת ובעיה לאפייה. אפייה בין לנקות מאוד וקשה לכלים מאוד שנדבק מפני מידי

בצק של ממש של חשש בזה ויש מבפנים, היטב נאפות ואינן מבחוץ נחרכות שהמצות לצערנו,

נאפה. ולא שהחמיץ לח/ (מקום בארץ המאפייה מיקום תנורים, סוגי שונים, קמח סוגי בין משתנה המדויקת המים כמות האפייה. ביום והלחות הטמפרטורה וכן יבש) וקטן. ד״ה ת״ס סי' הלכה וביאור ב', ס״ק י' מצוה חינוך מנחת לשמה המצה עשיית בדיני ועי'. 53 א סע' ת״ס סי.'שו״ע. 54 למצוות מחנכם שבכך מפני שאפשר, מה בכל הילדים את לערב הוא ונכון א'. ס״ק ת״ס סי', משנ״ב. 55 במצות וכלול הפסח, חג של מרכזי חלק הינו שחינוכם לילדים, מיוחדת חוויה הינה מצות ואפיית

יעשה שהכל ובתנאי וכדומה, בנייר מקלות לעטוף מים, למדוד להם לתת ויכול לבנך'. 'והגדת

וכד'. ידיהם ששטפו בהשגחה ו סע' ת״ס ובסימן שם, ובנו״כ תנ״ה ס״ס -'שו״ע החימוץ, את למהר שעלולים חומרים וישנם היות ז'. . 56 נוספות ובעיות בהם, בקיאים אנו. ואין הכלי על קמח מעט התיז שמא מחשש פעם, בכל ולזרקו פעמי חד בכלי להשתמש שנהגו וישנם. 57 יחמיץ רגעים י״ח. ולאחר מ״ה. ס״ק תנ״ט סי' המשנ״ב ע״פ. 58

אחר אדם העיסות59אלא שתי את ויחבר יבישה נוספת עיסה יכין אם60 אולם,

איסור. בכך אין מים, מעט לה להוסיף ורוצה קשה העיסה

י. לידיים, רב בצק שנדבק מצוי וללש היות חד בכפפות ישתמש שהלש מאוד מומלץ אולם, אבקה. ללא לטקס או מניילון פעמיות,

משימוש כתוצאה יתחממו לא שידיו יזהר

אלו. בכפפות

י. א על לכן, היטב. שייעשה צריך הבצק עיבוד יש בעיבודו. למעט כדאי לא הזמן, לחץ למרות באפיה, מבעיות להמנע מנת

'פינר' לרכוש באפשרותו, שיש למי מומלץ, אולם בידיים, הבצק את הלשים

היטב. הבצק את לעבד ניתן שבאמצעותו כבד, מוט עם שולחן שזהו

י. ב רכות, מצות של מבצק לחתיכות. הבצק את לחתוך יש העיבוד, לאחר כ להכין ניתן כ7-8ספרדיות, אשכנזיות וממצות קמח, מק״ג מצות 16-18 להמנע מנת על מידי עבות מצות לעשות שלא להזהר יש קמח. מק״ג מצות

המצה. בתוך היטב נאפה שלא בצק של ממצבים

י. ג התעסקות ללא הבצק את כלל להשאיר 61אין,

ה״פינרים", שלב לאחר חמור הדבר ובמיוחד ללא שהנחתו הבצק, עיבוד גמר לאחר כלומר

חלוקת לאחר לכן, מיד. אותו מחמיצה עסק

הבצק שאר את לתת יש לעורכים, הבצק בו שיעסוק 62לאדם לפי רק מהבצק ויחתוך, במצות עסוקים עוד וכל העורכים, של הצורך שלפניהם - את לתת שלא להקפיד יש וכן שבידו. הבצק בכל לעסוק ימשיך שטרם רבות מצות בפניו ישנם בעוד (הרדלר) המחורר בפני המוכנות המצות

בהם עיסוק ללא רב זמן שם שיעמדו מפני. 63חורר,

י. ד שפיכת מרגע זה זמן מודדים דקות. עשרה שמונה הינו הכולל האפייה זמן

ט״ז ס״ק מ״א. תנ״ט. 59 ו סע' תנ״ט.'שו״ע. 60 קס״ד עמ' פסח בחזו״ע ועי' ב'. סע' תנ״ט סי'. שו״ע. 61 הבצק את קלות ילוש אלא הבצק, את מחמם רק שבזה מפני המצות את שילטף הכוונה. ואין. 62 הלכה בביאור שם ועי' רגעים ח״י עד עסק ללא עמדו עם להקל שניתן נראה ובדיעבד ובנו״כ. . שם. 63

אינו עצמו האפייה זמן אולם לתנור, ההכנסה רגע עד הקמח, לתוך המים

נחשב.

ט. ו את ויקרר יעצור לישתו, או הבצק רידוד במהלך התחממו ידיו כי מרגיש אם

למקומו ישוב שינגבם ולאחר במים, . 64ידיו

ט. ז שאינו דבר בשום יגע לא והעריכה הלישה בזמן

לגעת בטלפון, לדבר אין עצמה. לאפייה קשור פירורים וישנם יתכן שכן וכדומה, בראש בבגדים,

לשם שנפלו או האפייה קודם שם שהיו חמץ של

דעתו יסיח שלא וכן עצמה, האפייה במהלך

. 65מהאפייה

י. ז יידבקו שלא כדי וכד', שעונים יורידו שרוולים, יפשילו בבצק העוסקים כל

לשנייה. אחת מעיסה ויעברו פירורים שם

י. ח טלאי' על 'טלאי לרדד שלא האפשר במידת ישתדלו במערוכים העורכים

בתוכה היטב נאפת לא שהמצה מצוי שאז. 66מפני

האפייה

א. מקלות. גבי על כלל בדרך נעשית לתנור המצות הכנסת

מצות ידו על שמכניסים פעם בכל להחליף יש זה מקל שיתקרר כדי 67לתנור פירורים בו להדבק ועלולים והיות,

מצות ידו על שהוכנסו פעם כל לאחר היטב לנקותו יש

68לתנור ביסודיות, שיוף נייר ידי על ייעשה זה ניקוי. מחליפים הנייר ואת בנייר, המקל את עוטפים והמהדרין

פעם. בכל

שם ובמשנ״ב ג' סע' שם. שו״ע. 64 פרש״י הפת", את שתגמור עד התנור מן ידיה תגביה "…לא מ״ב: דף פסחים במסכת הגמרא: על. 65 בבצק דווקא לעסוק שצריכה הגמרא כוונת שאין ואמר חלק והר״ן שעה". כל בבצק עוסקת,"שתהה

גם כי נמצא האפייה. מענייני דעתה תסיח שלא אלא האפייה, ענייני בשאר גם לעסוק יכולה אלא

אחרים. לצרכים האפייה מלאכת את להפסיק אין הר״ן לדעת כ״ג. ס״ק תנ״ט סי' משנ״ב ועי' ד', ס״ק ת״ס סי' בד״מ מובא הרוקח. 66 י ס״ק תנ״ט סי'.'משנ״ב. 67 ז ס״ק שם ומשנ״ב ל״ב, ס״ק שם,'משנ״ב. 68

ב. עבודתם תחילת קודם ידיהם לשטוף יקפידו בנייר המקלות את. 69העוטפים

ג. מפני באפייה, ובעיות שאלות חוסכת טובה בצורה המקל על המצות הנחת

את להניח יש לכן המצות. להתקפלות גורמת טובה לא בצורה שהנחתם

בשנייה. אחת שייגעו ובלא היטב, מתוחות המקל על המצות

ד. פתח מול המקל שעל המצות את להשהות אין מתחממות המצות שכן אחד, רגע אפילו התנור להחליט לאופה יש כן על התנור. מן היוצא מהחום

שלוקח קודם בתנור המצות את להניח רוצה היכן

את להכניס יוכל ואז מהמחוררים, המקל את

כלל המתנה בלא. 70המצות

ה. פניהן, שיקרמו עד למקום ממקום להעבירן אין בתנור, המצות הנחת לאחר

אפיה של צבע מעט יקבלו. 71כלומר

ו. התנור. בתוך בשניה אחת תיגענה לא שמצות מאוד יקפיד

ז. אפילו בבצק, לגעת לו אסור התנור, מחום מאוד מתחממות האופה וידי היות

במים שיקררם לפני נקיות, ידיו. 72אם

ח. הכפול החלק את לשבור יש בתנור, שנכפלה מצה מותרת המצה ושאר מסביב, סנטימטר שני 73וכן וכן.

על קצת אחת ועלתה בזו זו שנגעו מצות בשתי הדין

. 74השניה

ט. אסורה בתנור שהתנפחה 75מצה רוב פי על אך, ("האשכנזיות") הדקות במצות המצויות הנפיחויות כשרות 76הינן חכם בתלמיד להיוועץ יש האוסרת נפיחות של המדויק ובגדר,

הרכות. במצות ובייחוד אלו, בהלכות הבקי

הורדת בזמן שמא חדש, נייר לשים אחר ולאדם הישן, הנייר את להוריד אחד לאדם יתנו והמהדרין. 69 הנקי לנייר ויעבירם לידיו פירורים יידבקו. הנייר

י'. ס״ק תנ״ט סי' משנ״ב. 70 ג סע' תס״א סי' רמ״א.'עי'. 71 שם ובמשנ״ב ג' סע' תנ״ט סי'. שו״ע. 72 ה סע' תס״א סי' ורמ״א.'שו״ע. 73. שם. 74 שהתנפחה מצה בהגדרת שם ובמשנ״ב ה' סע' תס״א סי' רמ״א. עי'. 75 הרכות מצות את מידי. עבה שהמצה מפני לעיתים מספיק, לא חירור עקב נגרמות במצות נפיחויות. 76 יותר עבות שהן מפני המצה צדדי משני לחורר. יש

י. מהתנור, המוכנות המצות להוצאת מרדות שתי שיהיו טוב אפשר, אם

והכפולות הנפוחות המצות להוצאת תשמש. 77כשאחת

י. א להיות חייב המצות לאפיית המשמש התנור גבוהה 78בטמפרטורה ייאפו שהמצות מנת על,

חם ואינו במידה מחומו, קודם שיחמיצו בלי התנור את להסיק ידאג לכן מיד. לאפות בכדי

האפייה תחילת קודם. 79היטב

י. ב העריכה בחדר להניח אין המוכנות המצות את במצות להדבק שעלול באוויר קמח שם ויש. 80היות

חלה הפרשת

א. שאין כך בחלה, חייבות שיהיו כך כדי עד גדולות עיסות לשין אין כאמור,

כלל חלה מהם 81מפרישים כל את אחד בכלי יצרף האפייה לאחר אולם.

יפריש חלה, שיעור בהם ויש ובמידה. 82המצות,

ב. חלה, משיעור פחות נוטלת משפחה וכל יחדיו, משפחות מספר אופים אם

ברכה. ללא חלה ויפרישו אחד, בכלי המצות את יצרפו

ל״ב ס״ק שם. משנ״ב. 77 פי על עצים. או גז להיות יכול – משנה אינו החום מקור ביותר. חם להיות חייב התנור – התנור סוג. 78 דיים חמים אינם החשמליים התנורים. רוב מתחתיה, החום מקור על נמצאת המצה אם שכן סגור, אפיה תא בתוך תאפה שהמצה להקפיד יש שיאפה, בלי מהחום יחמיץ הבצק של העליון הצד כי ממשי חשש ישנו לאוויר גלויה למעלה ואילו

קנ״ג. א', או״ח אג״מ ד'. סע' תס״א סי' ערוה״ש. 79 שם ובנו״כ ו' סע' תנ״ט בסי' הרמ״א. ע״פ. 80 האפיה לאחר ויפרישו להפריש, חייבים ודאי גדולות עיסות ללוש כן בימינו המקילים. ולדעת. 81 מ מ1. 200-למעלה ולמעלה ברכה, ללא יפריש ק״ג שיפריש1. 666- אומרים ויש בברכה. יפריש ק״ג. 82 מ למעלה רק ק״ג2. 250-בברכה.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שני, 14 במרץ 2016

הלכות משלוח מנות שיעור א' תשעו

בס״ד שיעור שנאמר לגרעין אצל יוסי תשפג (ולא נאמר בקרית שמואל)

משלוח מנות

המקור לחיוב משלוח מנות מופיע במגילה שנאמר לעשות אותם ימי משתנה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו.

בטעם חיוב משלוח מנות נח' הפוסקים. תרומת הדשן נקט שעיקר משלוח מנות בשביל סעודת פורים, כדי שלכל אחד ואחד יהיה סיפק בשביל הסעודה. כיון שיש אנשים שנראים כעשירים ולא מוכנים לקחת מתנות לאביונים לכן תיקנו משלוח מנות. לפי דבריו של תרוה״ד עיקר המשלוח בשביל הסעודה, והמשלוח הוא מעין השלמה של חיוב מתנות לאביונים. לעומתו בספר מנות הלוי נקט שעיקר משלוח מנות לעשות אהבה ואחוה, כנגד הפירוד שהמן אמר שאנו עם מפורד, אנו נותנים אחד לשני משלוח. ונר' שיש להוסיף שיטות באמצע, אפשר להגיד שמטרת משלוח המנות להרבות שמחה, כשנותנים אחד לשני יש יותר שמחה בעולם (כ״כ ערוה״ש) ואומנם בשי' הרמב״ם נר' שהוא דומה לתרוה״ד, אבל לא ממש כמותו. ברמב״ם מוכח שהוא קישר את המשלוח מנות לדין סעודה. ובכל זאת הרמב״ם לא הזכיר כלל שהמטרה היא בשביל מי שאין לו. נר' לשי' הרמב״ם שזה גדר כיצד לקיים את הסעודה. היינו ברגע שיש סעודה שאנשים מביאים סוגים שונים שמאכלים, כשיש סעודה שכל אחד ואחד מוסיף תבשיל ונותן לחברו יש יותר מגוון ושמחה בסעודה. לכן זה מיועד לא רק למי שאין לו, אלא לכל אחד. כמובן לפי הרמב״ם משלוח המנות מגדיר את צורת הסעודה.

בגמ' דרשו שצריך לתת ב' מנות לאדם אחד. דבר זה לומדים מלשון הפסוק, משלוח מנות, משלוח לשון יחיד מנות לשון רבים. זה לעומת מתנות לאביונים שצריך לתת לב' אביונים, כל אביון מתנה אחת.

נח' הפרשנים מה הטעם להבדל בין מתנות לאביונים שמספיק מתנה אחד, לעומת משלוח למנות שצריך ב' מנות. והסביר הר״ן משום שמשלוח מנות הוא גם לעשירים, לכן כלפי עשירים צריך מתנה גדולה יותר לכן מביאים ב' מנות. אבל לגבי עני כל דבר מספיק לעני אפילו דבר קטן, לכן מספיק מתנה אחת. לעומת זאת המהרש״א מסביר שמתנה זה דבר גדול, לכן מספיק מתנה אחת. לעומת זאת מנה זה דבר קטן ולכן צריך לפחות ב' מנות שיהיה כאן שיעור חשוב. מתוך דבריהם עולה הבדל מה היא מנה, לפי המהרש״א משמע שמנה זה דבר ממש קטן, ואילו לר״ן משמע שמנה זה דבר שיש לו חשיבות.

בגמ' מתואר כיצד ר' יהודה נשיאה שלח מתנה שכללה ירך של עגל משולש וכן גרבא של יין. ויש מח' גרסאות מה השיב לו ר' אושעיא שקיבל את המתנה. לפי רש״י הגירסא שהוא השיב לו שבצורה כזאת הוא קיים את מצוות משלוח מנות. לעומת זאת הר״ח גרס שהוא השיב לו שבצורה כזאת קיים מצוות מתנות לאביונים. והסביר הר״ח הסיבה שקיים מתנות לאביונים ולא משלוח מנות כיון שהוא הביא לו דבר לא מספיק חשוב. ממקור זה למדו האחרונים שצריך להקפיד לתת משלוח מנות שהוא מתאים לחשיבות של הנותן והמקבל. אומנם יש שחקרו מה העיקר האם החשיבות של הנותן או החשיבות של המקבל. וכתב בספר תשובות והנהגות, זה תלוי בחקירה לעיל. אם הטעם משום שיהיה אהבה בין האנשים ממילא הקובע זה מצד הנותן, ברגע שהנותן השקיע ונתן משהו חשוב מבחינתו זה מספיק. אבל לטעם בשביל סעודה צריך שיהיה חשוב אצל המקבל. ואומנם אפשר לחלוק ולהסביר אחרת את החילוק שאפשר שאם הטעם בשביל שיהיה סעודה כמו שכ' תרוה״ד לכאו' כלל לא מעניין אותי החשיבות, וממילא זאת שי' רש״י. אלא שמה שהסברנו שהעיקר הוא הסעודה זה מתאים לשי' הרמב״ם שהעיקר שיהיה גיוון בסעודה, ממילא כשיש חשיבות למקבל אז יש גיוון בסעודה. זה לעומת שי' מנות הלוי שהעיקר הוא האהבה ממילא אפשר שאולי בזה מספיק חשיבות של נותן, אומנם אם נוסיף את הטעם של שמחה, אפשר כדי שתהייה שמחה צריך שתהייה חשיבות של שניהם של הנותן והמקבל. לכן ערוך השלחן הוסיף שצריך וודאי מנה מכובדת ולא יוצאים ידי חובה בנתינה פשוטה של כזית וכדומה, כיון שזה קטן מידי, אלא צריך מעין חתיכה הראויה להתכבד.

דנו הפוסקים מה אפשר לשלוח, בפשטות מנה זה דברי מאכל, וכ״כ תרוה״ד כיון שהעיקר הוא הסעודה ממילא צריך לתת דברי מאכל. וכן מוכח מלשון הגמ' ששלחו דברי מאכל. אומנם אפשר שהמילה מנה הכוונה לשון חלק, ממילא אפשר אולי להביא דברים נוספים שהם לא דברי מאכל. כל דבר שהוא מוסיף שמחה ואהבה, כך אפשר להסביר לפי מנות הלוי. ובשו״ע הכריע שצריך דווקא דברי מאכל.

דנו הפוסקים האם צריך לשלוח דווקא דבר שהוא ראוי לאכילה או אפשר גם דבר שאינו מבושל. המג״א נקט שצריך דווקא דבר מבושל שראוי לאכילה. לעומת זאת הפמ״ג נקט שמותר גם דבר שלא מבושל. ונר' שזה קשור לחקירה לעיל, האם העיקר הוא גילוי אהבה אפשר גם דבר לא מבושל, אבל אם העיקר סעודה אולי צריך דבר שראוי כבר לסעודה. אומנם אפשר להגיד גם הפוך, אם העיקר כששולחים דבר לא מבושל. ואפשר לחלק שאם העיקר זה אחדות ממילא גם דבר לא מבושל מהני, אבל אם העיקר שמחה, בדבר לא מבושל יש פחות שמחה.

בכל מקרה גם לשי' שסוברות שאפשר לשלוח דבר לא מבושל נר' שצריך לשלוח דבר שאפשר יהיה להפסיק להכין אותו בפורים עצמו. כמו כן יש מקום יותר להקל בדבר שהוא יכול להתבשל בקלות. כגון מנה חמה או אריזה של קפה וכדומה, כיון שזה מכובד וכן ראוי לבישול בקלות, אפשר שנחשב כדבר מכובד כמו מנה. אומנם בלשון של המג״א משמע שצריך דווקא מנה מובשלת ממש. [ואפשר שזה דומה לדיון לגבי חתיכה הראויה להתכבד, שצריך שהיא תהייה ראויה לאכילה, כדי שתקבל חשיבות, ולא תהייה דבר חי. ]

הרמ״א הביא חידוש שמועיל משלוח מנות כשהמקבל מחזיר את המשלוח מנות ואומר כאילו התקבלתי. ויש מן האחרונים שחלקו על דבריו של הרמ״א. ושורש המח' אם הסברא כמו מנות הלוי שהעיקר להרבות אהבה, וודאי שיש כאן ריבוי של אהבה. אומנם אם הסברא בשביל לעזור למי שאין לו כסף לסעודה, ממילא כמו מי שאין לו כדי סעודתו לא יועיל להגיד כאילו התקבלתי, כך לא יועיל גם למי שיש לו להגיד כאילו התקבלתי. כמו כן בשי' הרמב״ם המטרה שיהיה גיוון בסעודה נר' שלא יועיל להגיד כאילו התקבלתי.

שלח משלוח והמקבל לא יכול לאכול את המשלוח, כגון שהוא חולה, או צימחוני, או שזאת כשרות שחברו לא אוכל. נר' שזה דומה למקרה שהבאנו לעיל כאילו התקבלתי, שמצד אחד יש כאן קבלה, מצד שני אין אפשרות להשתמש בזה בסעודה.

מי ששלח משלוח מנות בעילום שם, נר' שזה תלוי בחקירה לעיל. לשי' תרומת הדשן העיקר שיהיה לו לסעודה, אם כן לא משנה האם יודע מי השולח ויצא ידי חובה, וכן לשי' הרמב״ם סו״ס הוסיף דברים בסעודה. אומנם לשי' מנות הלוי העיקר להרבות אהבה וחיבה, אם כן כשהמשלוח הוא בעילום שם, אין כאן אפשרות לריבוי אהבה, ולכן לא יצא ידי חובה. (וכן לשי' שסוברות שיש ריבוי שמחה צריך לדון האם ריבוי השמחה מהגיוון וההפתעה, או חלק מהשמחה, זאת הידיעה מי השולח).

בשו״ת בנין ציון הביא חומרא שאולי ראוי לשלוח את המשלוח מנות על ידי שליח, ואומנם הביא סברא לדחות יסוד זה. בכל מקרה אפשר שהסיבה שצריך לשלוח על ידי שליח כדי להרבות שמחה ואחוה בין האנשים.

יש לדון האם מי שמחויב במצוות יכול לתת משלוח מנות לקטן. לכאו' אם הסברא כדי שיוכל לקיים סעודת פורים, אפשר שקטן לא מחוייב בסעודה ולכן אי אפשר לשלוח לו, אומנם אם הסברא היא אהבה ורעות ממילא גם קטן הוא בכלל אהבה ורעות.

משלוח מנות קהילתי דנו הפוסקים, כדי לצאת ידי חובה צריך שגם הנותן יתן על כל אחד ואחד שיעור של ב' מנות, וכן המקבל יקבל כנגד כל אחד ואחד שנתן שיעור של ב' מנות. ובדרך כלל בקהילות מצוי שהמקבל, מקבל פחות משיעור ב' מנות מכל אחד. לכן לכתחילה ראוי בנוסף למשלוח מנות הקהילתי להביא עוד משלוח מנות כדי לקיים את המצווה בהידור.

אשה חייבת במשלוח מנות ולא יוצאת במשלוח מנות של בעלה. ושאלו הפוסקים כיצד האשה יכולה לתת, הרי מה שקנתה אשה קנה בעלה. ויש שהסבירו שמותר לאשה לקחת מה שמועט שמסתמא נחשב שהבעל מקנה. ואומנם יש אחרונים שהסבירו סברא אחרת, כיון שכל המטרה של משלוח מנות היא להרבות שמחה ורעות ממילא אפילו אם האשה לא מביאה משהו שהוא ממש קניין שלה, סוף סוף יש כאן ריבוי של אהבה ורעות ולכן אפשר שיוצאים ידי חובה גם בלי שהמשלוח הוא ממש קניין של האשה [כ״כ הגרשז״א בהליכות שלמה על פורים]. ויש שהחמירו שהבעל ממש יקנה לאשה מנות כדי שתוכל לשלוח לחברתה.

שיעור ה' – פורים תשפג'

הלכות משלוח מנות.

מקור החיוב- עי' בפסוקים ובגמ' מגילה.

אסתר פרק ט פסוק כב

כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁל֤וֹחַ מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיוֹנִֽים:

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד א

תני רב יוסף: ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד … רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים … אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי.

רש״י מנות - מיני מעדנים. שתי מנות לאדם אחד - דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאדם אחד, ומתנות לאביונים - שתי מתנות לשני בני אדם, די לכל אחד ואחד מתנה אחת, דהא אביונים נמי תרתי משמע. עגלא תלתא - שלישי לבטן. הכי גרסינן: קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות - דהא תרי מנות איכא. הדר שלח ליה איהו - לא גרסינן ליה הכא. מחלפי סעודתייהו - זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו.

טעם מצווה זאת- עי' בתרוה״ד ובמנות הלוי. מה הנפק״מ בין הטעמים השונים? חישבו לפי כל טעם מה עיקר המצווה הנותן או המקבל?

תרומת הדשן סימן קיא

שאלה: בני אדם השולחים לחביריהם בפורים חלוקים וסדינים וכה״ג, יוצאים ידי משלוח מנות או לאו?

תשובה: יראה דאין יוצאים בהן דנראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כמשמע /כדמשמע/ בגמ' דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. …

מנות הלוי- אסתר פרק ט'

והר״ר יהודה בן שושן ז״ל כתב- ומשלוח מנות איש לרעהו כמו שהיה עניינם כאיש אחד להקהל כל אחד עם חברו, היפך איש צר ואויב לשון רמיה האומר עם אחד מפוזר ומפורד … עוד הוסיפו ומשלוח מנות וגו' רמז כי הם באגודה אחת באהבה ואחוה ורעות, היפך מה שאמר הצורר

רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות. וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנאמר +אסתר ט'+ ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לריעים משובח, ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.

שתי מנות- עי' במח' הפרשנים מה הטעם שתיקנו ב' מנות, עי' בר״ן ובמהרש״א.

חידושי הר״ן מסכת מגילה דף ז עמוד א

גמרא שתי מתנות לאדם אחד. למי שהוא עשיר. ולאביונים שאינן רגילין כ״כ לאכול די להם במתנה אחת והיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול.

מהרש״א חידושי אגדות מסכת מגילה דף ז עמוד א

ומשום דמנה משמע כל דהו ולכך בעי תרי לאיש אחד אבל מתנה בעי שיעור נתינה כדאמרינן בכמה דוכתין וסגי לאיש אחד מתנה אחת

מה שולחים- חישבו עפ״י הטעמים שראינו לעיל מה ראוי לשלוח? מה משמעות המילה מנה? עי' בספר נחמיה. עי' בגמ' לעיל ושם ברש״י, ולהלכה עי' בשו״ע ובט״ז והאם יוצאים בממתקים?

נחמיה פרק ח פסוק י

וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַֽמְתַקִּ֗ים וְשִׁלְח֤וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְקֹוָ֖ק הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם:

מצודת ציון (י) מנות - ענין חלק ומתן כמו והיה לך למנה (שמות כ״ט):

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ד

חייב לשלוח לחבירו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים, שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לריעים משובח; ואם אין לו, מחליף עם חבירו, זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים: ומשלוח מנות איש לרעהו. הגה: ויש לשלוח מנות ביום ולא בלילה; ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם, או מוחל לו, יצא. ואשה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש; ואשה תשלח לאשה, ואיש לאיש; אבל לא בהפך, שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין, אבל במתנות לאביונים אין לחוש.

ט״ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ד (ד)

מיני אוכלין. - ולא בגדים או שאר דברים ושתיי' בכלל אכילה כ״כ ת״ה סי' קי״א. והוא תלמוד ערוך במגילה דף ד' גבי גרבא דחמרא ע״ש:

דבר שאיננו מבושל- חישבו לפי הטעמים לעיל האם ניתן לשלוח אוכל שאיננו מוכן? חישבו מה הדין של שולח מנה חמה שאיננה מבושלת? עי' במגן אברהם ובפרי מגדים.

מגן אברהם (סק״יא)שתי מנות בשר - מבושלים הראוי לאכילה (מהרי״ל) וה״ה משקה (של״ה):

פרי מגדים ומט״ז [ס״ק ד] משמע דאין צריך מבושלים, ועיין פרי חדש [אות ד] משמע כן דחיים לא, ומכל מקום ישלח הראוי מיד לאכילה,

שלח מנות ולא קיבל- חישבו עפ״י הטעמים לעיל, עי' לעיל רמ״א ובשו״ת חתם סופר.

שו״ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קצו

על דברת הפרי חדש א״ח סי' תרצ״ה שפקפק על הרמ״א שפסק בהגה״ה [ס״ד] שאם שלח מנות לריעו ולא אבה לקבל כי מחל לו יצא ידי חובתו, וכתב הפר״ח לא ידעתי מניין לו זה הנה בס' קרבן נתנאל פ״ק דמגלה השיב על פר״ח מש״ס נדרים ס״ג ע״ב דיכול להתיר נדרו שלא עפ״י חכם לומר הריני כאילו התקבלתי ע״ש, וה״נ דכוותי', וצדקו דברי רמ״א. ואני אומר לא עיין הגאון במ״ש הר״ן בשם הירושלמי שם כ״ד ע״א דמיירי בסתם ופליגי ר״מ ורבנן אי כוונת הנותן לכבוד עצמו או לכבוד המקבל, אבל אי כוונת הנותן לכבוד עצמו לא מהני באומרו הריני כאלו התקבלתי, וא״כ יפה כתב פרי חדש מנ״ל לרמ״א דכוונת מתקני משלוח מנות היינו מרדכי ובית דינו אי הי' לצורך המשלח או לצורך מי שנשלח לו. והנה ראיתי בזה ב' טעמים, בתה״ד [סי' קי״א] כתב כדי שיהיה הרוחה לבעלי שמחות, אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חברו מסייעו עיין שם, וי״ל אפילו אית לי' טובא מ״מ תיקנו כך שלא לבייש מי שאין לו כבסוף מס' תענית [כ״ו ע״ב], וא״כ כשם שאם באמת אין לו די ספוקו אין במחילתו כלום אלא אפי' אית לי' מ״מ לא ימחול משום שלא לבייש, אך בס' מנות הלוי להרבות השלום והריעות, היפך מרגילתו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת, לכן תקנו משלוח מנות, א״כ י״ל כיון ששלח והראה חבתו אעפ״י שזה מוחל לו כבר יצא ידי חובתו, ויפה כתב פר״ח מנ״ל למהר״י ברי״ן ולרמ״א שכ' משמו להכריע בזה

שיעור המשלוח- עי' ועי' תשובות והנהגות (להרחבה עיינו גם בדברי הביאור הלכה)

תשובות והנהגות כרך ב סימן שנד

מצות משלוח מנות היינו לשלוח לאדם אחד שתי מנות ויוצאים בכך, אבל השתי מנות צריך מדינא חשובות דוקא, ודבר נפלא מצאנו ברבינו חננאל מגילה ז. שרבינו יהודה נשיאה שלח לרבי הושעיא ירך של עגל שלישי לבטן וקנקן יין, שלח ליה קיימת בנו ומתנות לאביונים, כלומר נתינת אביונים נתתה לי מנה אחת והיא הירך, חזר ושלח לו עגל וג' קנקני יין ע״ש, וביאור דבריו שר״א אמר שבקבוק יין זהו רק מתנה לאביונים, אבל לא מספיק למנות לרעהו, ולכן חזר ושלח לו ג' קנקני יין מנות לרעהו. והנה מדבריו נשמע חידוש גדול, שלא מספיק לקיום המצוה שיש מנה אחת חשובה רק צריך ששתי המנות יהיו חשובות, … ומה שנסתפקו אם תלוי בחשיבות אצל הנותן שאצלו נקרא חשוב, והיינו שצריך לפי עשרו, או תלוי בחשיבותו אצל המקבל, יש לתלות בטעם מצות משלוח מנות, שלמפרשים שהוא מטעם ריעות תלוי בנותן שמגלה ריעות במנה חשובה אצלו, ואם הטעם שיהיה למקבל ברווח סעודת פורים אז תלוי במקבל, ולמעשה ראוי להחמיר כשתי הדיעות ואם אחד מהם עשיר ישלח לאדם אחד כפי הנאת עשיר.

בעילום שם- חישבו האם יוצא ידי חובה במשלוח מנות שנשלח בעילום שם עי' בשו״ת כתב סופר.

שו״ת כתב סופר אורח חיים סימן קמא

מה שנסתפקת מי ששולח מנות לרעהו ואין המקבל יודע מי שלח לו אם יוצא המשלח מצות משלוח מנות לפום רהיטא נ״ל דתלי' בטעמא, לטעמא דתה״ד דמצות מ״מ כדי למלאות חסרון מי שאין לו מסתבר דיוצא גם כשאין חבירו יודע מי ששלח לו סוף כ״ס הגיע לתכלית המכוין ויש מצוה ביותר כעין מצות צדקה דאמר ר״ח ה״ד מצות צדקה שא״י ממי נטלה כדי שלא לבייש, אבל לטעמא משום חיבה שלום וריעות וכן משמע לשון איש לרעהו בוודאי א״י כשאין המקבל יודע מי המשלח דאין שלוח כזה דרך חיבה וריעות ואינו מקרב לבבות, וכיון שהחזקנו דינו של הרמ״א דיוצא כשאין מקבלו וכטעמא דמ״מ משום חבה וריעות ממילא נשמע דא״י כשאין המשלח יודע מי שלח לו כנלפע״ד:

שלח דבר שהמקבל לא יכול לאכול- עי' בשו״ת שבט הלוי.

שו״ת שבט הלוי חלק ג סימן פז

ועל אשר שאל בחולה המסוכן הצריך לאכול איסור הנאה וחבירו שולח לו בפורים איסור הנאה זה, האם יצא בזה לידי משלוח מנות איש לרעהו.

הנה היות כי שאלה זאת איננה למעשה, אשיב בקצור ואומר הנה בתשובת מהר״ם שיק או״ח סימן שמ״א מביא ספיקת הגאון ר' חיים סופר בעל מחנה חיים אם יוצא במשלוח מנות בדבר האסור לו ולהנשלח מותר, וכעין ספיקת כב' אלא שהם ז״ל כנראה דברו באדם בעלמא שאינו חולה אם אזלינן בתר הנותן או בתר המקבל [כעין ספק המל״מ בקידושין אם קידש אשה כה״ג] … ובעיקר החקירה של כב' לענין לצאת משלוח מנות עיין בתשובת מהר״ם שיק שם בסו״ד שכ' דלמה דמוכח ברמ״א סימן תרצ״ו דאפילו מחל לו קיים המצוה דעיקר משלוח מנות החזקת טובה ולחזק שרשרת האהבה בין ישראל וזה הלא קיים כיון דשלח לו והכי יראה גם בנ״ד דמ״מ שימח אותו ובעצם דברי הרמ״א הפר״ח פקפק ע״ז ועיין מה שביאר בזה בח״ס או״ח סימן קצ״ו ד״ה על דברת, והואיל שזמני קצר אסיים בחפזון, ובברכת שמחת פורים וכט״ס.

משלוח ע״י שליח- עי' בשו״ת בניין ציון, ובמשנ״ב סק״יג.

שו״ת בנין ציון סימן מד

ובהכי ניחא לי מה שנסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי ומשלוח מנות דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל אפכא לא מצאנו שיהא הוא כשלוחו וכיון דהכא כתיב ומשלוח מנות נימא דדוקא בעינן ע״י שליחות אבל על ידי נתינה לא ותמהתי שלא ראיתי לפוסקים שהעירו על זה אבל לפי מה שכתבתי י״ל כיון דב' טעמים דשילוח מנות שכתבתי לעיל שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו לכן יוצא גם בנתינה ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא אפילו אין חבירו רוצה לקבל ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור נתינה ומכ״מ אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע״י אחר כנלענ״ד הקטן יעקב.

שאלות למחשבה- האם יוצאים ידי חובה במשלוח מנות שניתן בעילום שם? האם אפשר לשלוח מנות לילד קטן? האם צריך לשלוח מנות על ידי שליח?

החלפת הסעודות- עי' ברש״י ועי' בב״י תרצה' ג' מה שהק' ועי' בפי' הרמב״ם ב' טו'. ועי' שם בב״ח ובדרכי משה.

ברכה על מצוה זאת- עי' במקראי קודש סימן מ' מה שביאר לפי כל שיטה.

שו״ת דבר אברהם חלק א סימן יג

[ד] וע״ד הא דאמרינן במגילה (דף ז' ע״ב) אביי בר אבין ורחב״א מחלפי סעודותייהו להדדי, וכתב הר״ן וז״ל הוו מחלפי סעודותייהו להדדי לא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו ולפיכך היו שולחין כל אחד סעודתם זה לזה עכ״ל, ובאחד מספרי זמננו דייק בלשון הר״ן למה הוצרך להוסיף על דברי הש״ס שהיו שולחין כ״א סעודתם זה לזה דלדברי הש״ס י״ל שהיו מחליפין בעצמם, ועל יסוד זה חידש דמוכח דסובר הר״ן דבעינן שישלח המנות ע״י שליח דוקא כדכתיב ומשלוח מנות ואם מוסר בעצמו המנות לרעהו לא יצא, והעיר דלפי״ז ראוי לדקדק שלא לשלוח המנות ע״י קטנים כנהוג משום דלאו בני שליחות נינהו. הנה לקושטא דמילתה בנה עלייה באוירא דעיקר דברי הס' ההוא קלושים הם לענ״ד שאין בדקדוק קל כזה בדברי הר״ן כדי הוכחה לחידוש גדול כזה. אך אפילו אי יהיבנן ליה בזה דבעינן שילוח מנות דוקא ע״י שליח מ״מ אין הערתו נכונה לפסול קטן לשליחות זו, דנראה פשוט דבכל הני דאמרינן לאו בני שליחות נינהו אין הפירוש שלא נקראו שלוחים כלל אלא פירושו דהא דחידשה תורה ששלוחו של אדם כמותו וכל מה שעשה שליח הוי כאלו עשה משלח לא נאמר אלא בישראל גדול לאפוקי קטנים ואינך שאין בהם דין שלוחו של אדם כמותו אבל שלוחו גרידא [כלומר שליח שלא יהא בו דין כמותו של משלח] בודאי מיהא הוי והלכך במידי דכתיב בתורה שהוא עצמו צריך לעשותו ושלוחו מהני רק משום דין שלוחו של אדם כמותו שחידשה תורה בהא הוא דאיתמעטו קטן ואינך דלא הוו כמותו ונמצא דרק שלוחו עשה ולא הוא עצמו, אבל במידי דלא בעינן כלל שהוא עצמו יעשה ומעיקרא אמרה תורה שיעשה ע״י שליח בודאי גם ע״י הני דלאו בני שליחות נינהו נמי מהני משום דמ״מ נעשה ע״י שלוחים וא״כ במשלוח מנות אי אמרת דצריך שיהא בשילוח דוקא ולא ע״י עצמו בודאי מהני גם ע״י קטן דמ״מ שלוחו הוי. ונקוט האי כללא בידך דענין שלוחו גרידא וענין שלוחו של אדם כמותו נפרדים הם ולא קרב זה אל זה (אח״ז מצאתי בחי' החת״ס לגיטין (דף כ״ב ע״ב) שהסביר ג״כ הכי והביא נמי לדמיון ענין משלוח מנות, ומסיים שכבר טעו בזה גדולים וטובים ועיי' מה שכתבתי עוד בזה בספרי חלק שני סי' ח' וסי' כ״ז אות ה'):

שו״ת ציץ אליעזר חלק יד סימן סה

משלוח מנות אם יש חיוב לשלוח שני מינים או אפשר לחלק מין אחד לשתי מנות וכמה הוא שיעור המנה.

נשאלתי מת״ח אחד ביאור כוונת דברי הרמב״ם בפ״ב ממגילה הלכה ט״ו שפוסק וז״ל: וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו שנא' ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד עכ״ל, דמהו הכוונה של שתי מנות בשר שכותב הרמב״ם, הא סוף סוף הוא רק מין אחד ורק חותכו לשתי מנות, האם זה מספיק לצאת בכה״ג חובת משלוח שתי מנות? וכמו״כ אם זה מספיק מהו שיעור המנות בזה?

וראיתי שהערוך השלחן בסי' תרצ״ה סעי' י״ד הרגיש בזה, וכותב דברור הדבר דצריך לשלוח שני מיני אוכלין, ומדייק לה גם בסיפא דדברי הרמב״ם שכותב או שני מיני אוכלין או שני מיני תבשיל, הרי שכתב שני מינים, ורישא דדברי הרמב״ם כותב, דע״כ צ״ל דזה שכתב שתי מנות בשר היינו משני מיני בשר, או אפשר דטעות הדפוס הוא וכצ״ל שני מיני בשר כמו שני מיני אוכלין וכו' עיין שם (ויעוין הכתוב בזה גם בספר ארחות חיים או״ח סי' תרצ״ה סקי״ב ע״ש).

ולפענ״ד דחוקים המה שתי האוקימתות של הערוך השלחן גם יחד, האוקימתא הראשונה דחוקה כי מסתימת לשונו של הרמב״ם בזה משמע דסגי בב' מנות בשר אפילו ממין אחד, והאוקימתא השני דחוקה, כי קשה לשבש כל הספרים והדפוסים שכתוב בהם בלשון שתי מנות בשר ובכהך לישנא כתוב גם בשו״ע באו״ח סי' תרצ״ה סעי' ד' באין פוצה פה ע״ז, ואדרבא על סיפא דדברי הרמב״ם שהערוה״ש מסתמך ובא ע״ז, ראיתי ברמב״ם הוצאת פרנקל שמובא מכמה כת״י שלא כתוב בהם בלשון שני כפי שכתוב לפנינו, אלא כתוב הנוסחא: של שני. ובעצם גם בשו״ע שם כתוב ג״כ כזאת הגירסא שבכת״י, והיינו: או של מיני אוכלין ולא שני. באופן שהסמוכין שעליהם מסתמך הערוה״ש מתמוטטין.

ומה שמקשה הערוה״ש בדבריו שם דאיך אפשר לפרש בפשטות שכוונת הרמב״ם לשתי מנות בשר ממין אחד, דכי מפני שחתכן נחשבים לשנים, לדעתי נראה דאין ה״נ על ידי שחתכן נחשבין שפיר לשנים, מפני שיש שיעור למנה, וכדאבאר.

וזאת מה שנראה לדעתי לבאר בכוונת דברי רמב״ם, דהרמב״ם ס״ל שאם מסדר אפילו ממין אחד ב' מנות, כב' מנות בשר, דיוצא כבר עי״כ חובת משלוח שתי מנות, כי בפסוק במגלה לא נזכר שצריך להיות זה מב' מינים, אלא כתוב ומשלוח מנות איש לרעהו, והיינו דהקפידא העקרית בזה היא בעיקר שיהיו ב' מנות, ולא איכפת אם יהא זה אפילו ממין אחד, אלא דצריך להגדיר מהו הקביעות של גדר המנה, ולזה נראה לי שהקביעות לשיעור המנה היא שתהא בכל אחת מהן שיעור של ג' ביצים מפת שהוא כדי שיעור סעודה, ובדומה למה שמצינו בשע״ת בסי' תרצ״ד שכותב בנוגע לשיעור מתנות לאביונים כדיעו״ש, ואפילו החולקים שם וסברי דסגי בפחות מזה (יע״ש במשנ״ב סק״ב) יש לומר דבכאן יודו דבעינן כשיעור הזה דהא כתיב בפסוק מפורש בלשון מנות, והיינו מנה שיש בה כדי שיעור סעודה.

ומצאתי סמוכין לדברי אלה בספר קרבן מנחה למהר״י חאגיז ז״ל (נדפס באזמיר שנת תל״ה) אות שפ״ה, דבדבריו שם עומד על העובדא שמובא במס' מגילה ד' ז' כפי הנוסחא שלפנינו, שכתוב בכזאת: רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וכותב הספר, דשואלין שהרי אין כאן אלא ב' מנות או שתי מתנות (וכפי הנראה מחקו מפני כן בהגהות הב״ח והגר״א תיבות מתנות לאביונים), ומשיב לתרץ וז״ל: לגבי זרוע שניתן לכהן אמרו דבגדול יכולין לחלקו לשנים וליתן לשני כהנים, אם כן אטמא חשיבא כשתים כיון שראויה לחלקה לב' ולהתכבד בכל א' לפני האורחים וגרב של יין יש בו כדי לחלקה לשנים, ס״ל דהא דקאמר לב' עניים רבותא אשמעינן דאם יש כדי מתנה לכל א' שיתן לשנים אבל ה״ה לא' אם יש בו שיעור ב' מנות עיין שם.

הרי לנו מפורש יוצא מדברי הבעל קרבן מנחה שקבע שיעור המנה כל שיש בו כדי להתכבד לפני האורח, והיינו כדי שיעור סעודה, וכדברינו הנ״ל, והן אמנם דבמה שקבע הספר שמספיק במתנות לעניים שיתן אפילו לעני אחד כדי שיעור ב' מנות, דבזה אין ההלכה כן, דמפורש נפסק ברמב״ם ובשו״ע שאין פוחתין משני עניים, וכפי הנראה גם הקרבן מנחה פירש כן רק בדעתו של רבי אושעיא [וגם יש לפרש דגם רבי אושעיא כוון בזה עליו ועל אשתו שהם שנים, וכך ראיתי בדרשות חתם סופר ד' קצ״ז שפירש בכזאת דר״א שלח ליה דקיים בו ובאשתו ב' מתנות לב' אביונים ע״ש], אבל ההנחה שהניח לן לשיעור המנה שהיא כדי שיהא בו להתכבד לאורח נכונה היא, וסייעתא לדברינו ששיעור המנה נחשבת כדי שיהא בו שיעור סעודה, ומיושבים עי״ז שפיר דברי הרמב״ם, [ובההיא עובדא דר' אושעיא, וגירסת הירושלמי בה, וכן גירסת הראשונים, וכמו״כ אם משקה מצטרף לה' מנות, יעוין מ״ש בזה בספרי שו״ת צ״א ח״ח סי' י״ד יעו״ש].

תשובות והנהגות כרך ג סימן רלו

שאלה: הערות במצות משלוח מנות

א) מקרא מלא כתוב "משלוח מנות איש לרעהו", ונסתפקו האחרונים אם יוצאים יד״ח משלוח מנות בשולח לרבו שאינו רעהו, ויש אומרים שגם רבו נקרא רעהו ויוצאין. ויש לדון במשלוח מנות לקרוביו הקרובים ביותר כמו בנו, בתו, אביו, אמו, אחיו ואחותו אי יוצא, ואף שלענין דיני מזיק וכדומה נקרא רעהו, מ״מ כאן העיקר להראות ידידות, וכיון שזהו בנו או בתו אף הנשואים שאינם סמוכין על שלחנו אפשר דלא יצא, וכן בקרובים כמו אחיו ואחותו אין תוארם "רעהו" שהם יותר מזה שקרובים בעריות וכ״ש באביו ואמו, וטעם מצות משלוח מנות הוא לקרב איש לרעהו אבל כה״ג שקרובים ועומדים ל״מ, ואין מקיימין בהם המצוה, כנלע״ד עיקר אף שלא מצאתי זה במפרשים. שוב העירוני שבשפת אמת מגילה ז: פירש הגמרא דרבה שלח מנות ל״מרי בר מר" דהיינו בנו של רבה הנקרא "מר", הרי דיוצאין במשלוח מנות לבנו, מיהו לא ידעתי ההכרח דהכוונה לרבה, ואדרבה אם הכוונה לבנו של רבה הו״ל למימר למרי "בריה", אלא משמע דהכוונה לאמורא הנקרא "מרי בר מר".

ב) נבוך אני במצות משלוח מנות, אם שלח כמה דברים וכל דבר בפני עצמו אינו מנה חשובה, ורק בצירופם יחד הוי חשוב, אם יוצאים בזה. והנה ידועים דברי הריטב״א, ומובא במ״ב, להחמיר במשלוח מנות שצריך דבר חשוב דוקא, ולפ״ז בנ״ד דכל מנה אינה חשובה אלא רק בצירוף הכל יש לומר דלא יצא. ועיין כעי״ז בשו״ת דובב מישרים ח״א סי' צ״ב, אך בלקט יושר מבואר שיוצאין בתמרה אחת ותאנה אחת, וכן מבואר במהרש״א מגילה ז: דיוצאין במנה כל דהו.

מיהו יש לומר דתלוי בטעם המצוה, שאם הוא משום ריעות, א״כ גם בכה״ג יש ריעות, אבל אם המצוה היא שיהיה לו לסעודה דברים חשובים א״כ כאן דאין לו דברים חשובים אלא רק ריבוי מינים לבד, דילמא לא מהני. והנה בגמרא (ז ב) משמע שיוצאין בתבלינים פלפל וזנגביל, אך שם מבואר דשלחו שקים מלאים תבלינים דחשיבי טובא, ועוד יש לומר שתבלינים חשיבי כיון שעיקרם להטעים בשר, להכי מהני. משא״כ בשולח כמה מיני ממתקים בעלמא אין זה חשוב ולא יוצאין, וראוי להחמיר כן.

ג) נסתפקו המפרשים בשולח בקבוק יין אם יוצאין יד״ח מצות משלוח מנות, שאולי לא נקרא מנה אלא רק אוכלין ולא משקין, ויש שלמדו שאין יוצאין במשקין מדברי ר״ח במגילה ז. שפירש כשנתן ירך וחד לוג דחמר שלח ליה קיימת בנו מתנות לאביונים שאין כאן אלא מתנה אחת והיינו הירך ולא המשקה, הרי משמע שאין יוצאין בו, אבל האמת נראה כמבואר בריטב״א שם קיימת בנו מתנות לאביונים שמתנה קטנה כי האי ראוי לאביונים ולא לדידיה ולכן שוב שלח לו גרב דיין וזהו מתנה מרובה, ולכן יוצאין שיש שתי מנות חשובות, ומה שפירש קודם שאין יוצאין דהוה מתנות לאביונים, לא נתכוין משום שאינו אלא מתנה אחת אלא דלא הוי חשוב, וכה״ג שולחים מתנה לאביון ולא משלוח מנות לו, ולכן הרבה לשלוח שתי מנות חשובים, עגל שלם וחבית יין. והנה לשון הרמב״ם הוא "שתי מנות בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין", משמע שלא מספיק במשקין, ויש לומר שבזמנם יין מעט לא היה חשוב לדידהו אלא מרובה, ואף שלענין ברכה חשוב ולכן מברכין עליו גם תוך הסעודה, מ״מ לא חשוב כאוכלין ומכשירי אוכלין וצריך מרובה דוקא, ולכן הרמב״ם לא הביא לדוגמא יין, ועדיין צ״ב שסתם ולא פירש אם יוצאין ביין אי לאו, ולהלכה ודאי קיימא לן כרוב הפוסקים (תה״ד סי' קי״א ומג״א תרצ״ה סקי״א ומ״ב שם סק״כ) שיוצאין גם במשקה, רק ראוי להדר בבקבוק חשוב דוקא.

ד) קטן צריך לשלוח מנות שחייבין לחנכו מדרבנן, וכ״כ בפמ״ג בא״א תרצ״ה ס״ק י״ד. ונראה שהקטן צריך לשלוח בעצמו שזהו חינוכו ולא מהני מה שמשלחים אחרים עבורו, שהחינוך הוא בעצמו דוקא, שוב מצאתי בעה״ש (תרצ״ו סעיף ג) שבמשלוח מנות בגדול אין יוצאין כששולחים בשבילו, וכ״ש בקטן שעיקרו לחינוך אין יוצאין בכך, ושפיר נראה כמש״כ שיש לחנך הקטן לשלוח מנות.

והנה נסתפקו בקצת אחרונים אם מהני משלוח מנות לקטן. ונראה דאפילו נימא דבגדול השולח לקטן אינו יוצא בזה, מ״מ קטן לקטן ודאי יוצא, שבין מטעם ריעות שייכי זה לזה, ומטעם סעודת פורים ג״כ הוא חייב כמוהו, ואף שחינוך הוא לחנכו כשיגדיל ואז אולי אינו יוצא בכה״ג, מ״מ עיין תוס' פסחים פח. (ד״ה שה) דשייך חינוך לקטן במינוי לפסח אף שאינו מנוי לגדולים, וגם לר״ן נדרים לו. דמבואר שיש לחנכו באופן שהיה מקיימה בגדלותו, מ״מ כיון שהחסרון משום ריעות א״כ אדרבה בנתינתו לקטן זהו "רעהו" שקטן לא שייך אצלו כ״כ ריעות לגדול ורק קטן לקטן.

ה) בן כרך ששלח בט״ו מנות לבן עיר וכן להיפך, נראה שתלוי בטעמי המצוה אם החיוב הוא מדין ריעות יוצאין גם בשולחין לאלו, אבל אם הגדר הוא כדי להספיק לו סעודת פורים ברווח, כדמשמע ברמב״ם ובתה״ד, נראה שתיקנו ביומו דוקא. ונראה עוד דבאופן שחבירו כמוהו, רק שאינו אוכל היום סעודת פורים, יש לחוש שלא לשלוח לו, כגון הגר בבני ברק ומחמיר לנהוג גם בט״ו, ואם ישלח לו יאכל בסעודת ט״ו, אזי ישלח מנות דוקא למי שנוהג כמוהו שאוכל היום סעודת פורים, וכן בעיה״ק המחמירים שם לקרוא גם בי״ד ישלחו אז דוקא למי שנוהג סעודת פורים כמוהו, שעיקר המצוה הוא שיהיה לו ברווח לסעודה. ואין להקשות מהא שיוצאין יד״ח משלוח מנות גם אם שולח לאחד שכבר אכל הסעודה או לאחד שאינו צריך למנות אלו (כך מסתברא), דהתם חבירו שייך בעיקר חיוב הסעודה ולא דמי לנ״ד שחבירו מפקיע עצמו מהחיוב סעודה. [וע״ע בדברינו בח״א סימן שנ״ד שהבאנו בשם החזו״א שהחמיר בזה].

ו) משלוח מנות למחלל שבת דעתי שאין יוצאין בזה, דלא נקרא רעך לזה, ואין לנהוג בו ריעות וידידות, מיהו בתינוק שנשבה יש לדון אם יוצאין, או נימא דכיון שיש חשש שילמדו ממעשיו ע״כ אפילו שהוא אנוס אין להיות עמו ריע וצ״ב, ובמק״א ביארתי שיש להחמיר בזה.

תשובות והנהגות כרך ה סימן רלד

הערות במצות משלוח מנות

א. נסתפקתי אם יוצאין בככר לחם את מצות משלוח מנות, דנראה שאם טעם מצות משלו״מ כמו שפי' "מנות הלוי" שהוא כדי להראות ידידות, צריך לשלוח לו תבשיל או מאכל שנאכל להנאתו, והיינו בשר ויין דגים ומטעמים, והוא הדין כהא דמפו' בגמ' (מגילה ז ב) שרבה שלח קמחא דאבשונא שפירש רש״י שזהו קמח מתוק, ובזה שפיר יוצאין, אבל כשנותן לחבירו לחם לשובע אינו מראה בזה ידידות, אלא נראה כמרחם על חבירו שיהא לו לאכול לשובעו, ואולי גם אם נפרש כשי' התה״ד דטעם מצות משלו״מ הוא כדי שלא יחסר לחבירו לסעודת פורים די סיפוקו, אולי המצוה הוא דוקא לשלוח לחבירו שיהא לו לסעודת פורים יותר משאר סעודתו יום יום, ולכן אינו יוצא אלא כששולח דבר שמתענג בו שאינו אוכלו לסעודתו יום יום והיינו בשר ויין וכדו', אבל לחם שאוכל יום יום לשובעו אין מקיימין בזה המצוה, שוב מצאתי בספר "היכלי שן" שכתב בפשיטות שאין יוצאין משלו״מ בלחם.

ומיהו אפשר שחלה שאין הרגילות לאוכלו יום יום בחול, שפיר מראה ידידות כששולח לו חלה, וכן הרי חלה אינו אוכלו יום יום לסעודתו ושפיר מקיים בזה מצות משלוח מנות מיוחדות לסעודה, או אפשר דאכתי נימא שעיקרו כלחם לשביעה ואין יוצאין בו.

ב. הנה לכאו' למה שמבו' במ״ב (סי' תרצ״ה ס״ק י״ט) ובעוד אחרונים "דבעינן שיהא מין אוכל המבושל ולא בשר חי, דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמח", אין יוצאין בתבלין שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא. אבל תמוה הלוא מפורש בגמרא (מגילה ז ב) שלח ליה מלא כסא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלא אריכא ע״ש, והם אינם אלא תבלין לאוכל, ומפו' שגם בתבלין יצא את המצוה, וע״כ צריך לחלק דרק כשצריך לתקן בבישול דוקא גרע, וכן המנהג שיוצאין משלו״מ בתבלין כגון קפה ותה, אבל מצאתי בשו״ת "דובב מישרים" מהגאון מטשיבין זצ״ל (ח״א סימן צ״ב) שפלפלין וזנגבילא לא מיירי ביבשתא שהם תבלין רק ברטיבתא שראוים לאכילה כמות שהם (וכדאיתא ברכות לו ב), ואם כן לפי״ז בקפה ותה ותבלינים אין יוצאין.

ג. ראיתי אצל מרן הגאון דבריסק זצ״ל כשקיבל משלוח מנות עיין במה ששלחו, ונדמה לי שבכוונה עשה כן, שחשש שאם הטעם של מצות משלוח מנות היא משום ריעות, לא די בידיעה שקיבל מנה אלא צריך גם שידע מה קיבל שאז מוכיח את האהבה והידידות עם חבירו (אבל לא שמעתי ממנו טעמו כן).

ד. ראיתי מי שפירש שיש לדקדק שלא לשלוח מנות קודם קריאת המגילה, דכיון שיוצאין בשהחיינו דקריאת המגילה גם על משלוח מנות, ראוי להקדים הברכה למצוה, ולע״ד כיון שממשיך בהמצוה אחרי קריאת המגילה, מועיל שהחיינו שאומר אח״כ על המצוה שקיים קודם כל זמן שעודו עוסק בה.

[ואפשר דכיון דהא שבלילה אין יוצאין מצות משלוח מנות, היינו משום שדינה כסעודה שאין יוצאין בלילה שנאמר יום משתה ושמחה, והנה בסעודה איתא בגמ' סעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי "חובתו", ומדויק דמצוה קעביד ורק חובתו עוד לא קיים אלא כשאכל סעודה ביום, וכן מבואר בגאונים, וא״כ הוא הדין במשלוח מנות מקיים המצוה כששולח בלילה ורק שלא יצא ידי חובתו רק כששולח גם ביום, ומ״מ נראה למנוע לעשות כן כיון שעלולים לחשוב שיוצאין בלילה גם את עיקר המצוה].

ה. דעת הגרש״ז אוירבאך זצ״ל שגם כששולח לחבירו יין או מאכל עם הכשר שאינו מקובל למקבל יוצאין בזה המצוה, ולא מצאנו להדיא בפוסקים ד״ז, ולכאו' תלוי בטעמי המצוה, שאם טעם המצוה הוא שיהא לחברו ברווח לסעודה, אינו יוצא, דהא אינו יכול להשתמש בזה לסעודתו, אבל אם טעם המצוה כדי להראות ידידות יוצא גם בזה.

ו. דעת הרמ״א (סי' תרצ״ה ס״ד) שאם שולח מנות לרעהו והמקבל מוחל לו והיינו שאומר הריני כאילו נתקבלתי יצא, והפר״ח חולק ע״ז. ונראה דגם לדעת הרמ״א שיצא היינו דוקא כשנותן לו והלה מוחל, אבל אם רק הבטיחו ליתן לו וחבירו אמר הריני כאילו נתקבלתי, לא יצא יד״ח. וכן מבו' ממש״כ במהר״ם שיק (ר״מ) ועוד אחרונים דמהא דכתיב ומשלוח מנות ולא כתיב ונתון מוכח כדעת הרמ״א דמועיל מחילה, ומבו' דעכ״פ בעינן שישלח לחבירו ולא סגי בהבטחה. [ובמק״א ביארתי מש״כ הרמב״ם בענין מחילת רבית (פ״ד ממלוה ולוה הלכה י״ג) "שמאחר שאומרים למלוה החזר לו וכו' ושיש לו ליטול ממנו אם רצה למחול מוחל", וביארנו דמדויק להדיא דדוקא כשיש לו ליטול ממנו, והיינו שהכסף מוכן אצל המלוה לתת ומחל לו הלוה מועיל, דבזה הוי כקבלה, אבל אם מחל למלווה כשאין לו מעות לא מועיל שאז לא אמרינן מחילה כקבלה. (וע״ע בהשגות הראב״ד פ״ה דאישות (הלכה ט״ו) שפירש דהמקדש אשה בהרווחת זמן המלווה דמקודשת, מיירי שמעותיו בידה מזומנים ליפרע ואכמ״ל)].

פרי חדש אורח חיים סימן תרצה

ומה שכתב בהגה ואשה חייבת במתנות לאביונים כו'. אין דין זה מחוור, ד״איש" כתיב [אסתר ט, כב] ולא אשה, ומנין לו זה, וכתב הריק״ש [ערך לחם] ששום פוסק לא כתב כן

מעשה רקח הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

ולענ״ד נראה הדבר פשוט מדין האבל שחייב לשלוח המנות אבל אחרים אין שולחין לו כל י״ב חדש כמ״ש הרב ב״י והגהה סימן תרצ״ו מוכח מינה דהשמחה אינה אלא להמקבל והמוחש לא יוכחש ומשו״ה האבל שאסור בכל שמחה אין שולחין לו מעתה כשנאנסו בדרך הרי עדיין לא קיים המצוה כיון דלחבירו לא הגיעה שום שמחה עדיין גם בגמרא אמרינן ר' יהודה נשיאה שדר ליה לר' אושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות וכו' משמע דמאחר שהגיעו לידו קאמר ליה קיימת בנו וכו' תו איתא התם רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא וכו' הדר שלח ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא [פי' רש״י מתיקה] ואיהו שדר לי חורפא ע״כ. מוכח דהכוונה לשמח החברים בדברים חשובים המביאים לידי שמחה ואם לא הגיעו לידו או שהיא על מנת להחזיר מה טיבה של שמחה זו הרי אין כאן אלא עצבון גם לגבי המקבל וק״ל.

שלח דבר שהמקבל לא יכול לאכול - עי' בשו״ת שבט הלוי ח, ג סי' פז'. (אולי להפנות מקור שהוא תשובת המהר״ם שיק) כג' לא חלק עי' בחזון עובדיה סעיף כ' שהחמיר בדבר.

שו״ת יחוה דעת חלק ו סימן מה

שאלה: האם יוצאים ידי חובת מצות משלוח מנות בפורים, בכסף מזומן, או צריך להיות דוקא דברי מאכל ומשתה?

תשובה: בספרי הפוסקים הובאו שני טעמים למצות משלוח מנות בפורים, … ולכאורה לפי הטעם הראשון כדי שיוכל לקיים מצות סעודת פורים, אפשר לצאת ידי חובה גם בכסף מזומן, שיוכל לקנות בו דברי מאכל ומשתה כאות נפשו. אבל לפי הטעם השני להראות אהבתו וחיבתו אליו, יש לומר שדוקא כששולח לו מגדנות מאכל ומשתה, יוצא ידי חובה, משום דמיקרבא הנאתם, כמו שאמרו כיוצא בזה בתענית (כג:), ובכתובות (סז:). וכן אמרו חכמים (סנהדרין קג:), גדולה לגימה שמקרבת את הרחוקים וכו' … ומדברי החתם סופר (סימן קצו) הנ״ל, נראה שאין בידינו להכריע להלכה כאחד משני הטעמים, ויש לחוש לשניהם. … [וגדולה מזו מצינו למהרי״ל שכתב שאין יוצאים ידי חובת משלוח מנות בבשר חי, אלא מבושל, שראוי ומזומן לאכילה. והובא במגן אברהם (סימן תרצה ס״ק יא). … ואף על פי שאנו תופסים עיקר כסברת הפרי חדש (סימן תרצה) שגם בשר חי נכלל בשם משלוח מנות. … מכל מקום במעות שרחוקה הנאתן, אינן בכלל מנות, ואין יוצאין בהן ידי חובת משלוח מנות].

בסיכום: השולח מעות לחבירו בפורים, אינו יוצא ידי חובת מצות משלוח מנות, ואין יוצאים ידי חובה אלא בדברי מאכל ומשתה בלבד.

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה סעיף יד

וברור הדבר דצריך לשלוח שני מיני אוכלין או שני מיני משקין או מין אוכל ומין משקה והכי איתא להדיא בגמ' [ז'. ] דאחד שלח לחבירו בשר ויין ע״ש אבל שני חתיכות ממין אחד אינו מועיל דכי מפני שחתכן נחשבם לשנים והרמב״ם [פ״ב הל' ט״ו] כתב וכן חייב לשלוח שתי מנות בשר או שני מיני אוכלין או שני מיני תבשיל ע״ש הרי שכתב שני מינים ובע״כ צ״ל דזה שכתב שתי מנות בשר היינו משני מיני בשר או אפשר דטעות הדפוס הוא וכצ״ל שני מיני בשר כמו שני מיני אוכלין וכו':


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ריבית לגוי ושמירת הזהות היהודית בפרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה- אוריאל דוד שלומי מִצְוַת ״אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ״ – שְׁמִירָה עַל הַזְּהוּת הַיְּהוּדִית 1. הַיַּחַס לְאַחֵינוּ ב...