א. ל׳גמר׳ בשמחת תורה לכבוד התורה
נשאל מרבינו האיי (זה הביא מהר״י קולן בסי׳ ט׳ בשם רבינו יצחק גיאת) נהגנו במקומנו יום טוב האחרון של חג מקלסין ספר תורה ומביאין מוגמראות לבית הכנסת ומעשנין לפני ספר תורה כי האי גוונא לעשון הוא ומותר או לגמר הוא ואסור. והשיב האיי ודאי מגמר הוא ואסור שאין עושין אלא למיני מאכל כדי להכשירן לאכילה כמו שמעשנין את הזתים וכיוצא בהם אבל כי הא מלתא ודאי לאורוחי הוא ואסור דהא כולא שמעתא כלישנא בתרא מחלוקת להריח אבל לגמר דברי הכל אסור והילכך הא מילתא אסירא ומה הפרש בין בית הכנסת ובין בית הדיוט ובין ספר תורה ובין אדם אטו ספר מתעשן כאוכל נפש דהא עשון לפיכך אל תעשו כך.
]רי״ץ גיאת הלכות לולב עמ׳ קנט[
ב. ריקוד ומחיאת כפיים בשמחת תורה
ועוד בתשובה אחרת (גם זה הביא מהר״י קולון בשמו שם) אסור להביא מוגמראות ביום (הספר שמיני) ]הט׳ ספק שמיני[ לבית הכנסת ולעשן לפני ספר דאין בין יום שני לראשון קולא אלא לגבי מת בלבד. ודאי כי זה רגילין אצלנו מאז לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קלוסים לתורה אלא שזו משום שבות הוא ונהגו בו התיר לכבוד תורה אבל לגמר דברי הכל אסור.
]הלכות רי״ץ גיאת הלכות לולב עמוד קנט[
אין מטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך, ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר. ואפי׳ להכות באצבע על הקרקע, או על הלוח, או אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק, כל זה וכיוצא בו אסור, גזירה שמא יתקן כלי שיר; ולספק כלאחר יד, מותר. הגה: והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו׳. וי״א דבזמן הזה הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו להקל בכל (תוספות ריש פרק המביא כדי יין).
]שו״ע או״ח סי׳ של ט סע׳ ג[
ולא מרקדין — וביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה משום כבוד התורה כיון דלית בזה אלא משום שבות אבל בשאר שמחה של מצוה כגון בנשואין אפ״ה אסור וגם לכבוד התורה אין כדאי להתיר אלא טיפוח וריקוד ולא קשקוש בפעמונים וזגים וכ״ש שאר כלי שיר דאסור ]אחרונים[…
(י) להקל בכל — האי להקל בכל קאי על טיפוח וסיפוק וריקוד ולא על שאר דברים הנזכרים בסעיף זה ואפילו בטיפוח וריקוד אין כדאי להניח המנהג שלא במקום מצוה אלא משום הנח להם וכו׳.
]משנה ברורה סימן שלט ס״ק ח, י[
ג. ישיבה בזמן ההקפות
ויש לי מקום ספק בשמחת תורה בעת ההקפות שנוטלים כל הס״ת מההיכל ואין מחזירין אותם עד אחר גמר כל ההקפות ורק מתחלפין מיד ליד ולכאורה אסור לישב עד שמחזירין אותן להיכל ולא נהגו כן וגם טירחא גדולה היא שלפעמים שוהין כשני שעות ונלע״ד דבעת שמסבבין עם הס״ת סביב הבימה מחוייבים לעמוד דזהו כמו שהס״ת עוברת אבל בין סיבוב לסיבוב כשמחזיקין הס״ת בידיהם א״צ לעמוד דאז הוה כס״ת על מקומה דכשהיא על מקומה במנוחה וודאי שא״צ לעמוד מפניה.
]ערוך השלחן יו״ד סי׳ רפב סע׳ ה[
ואני לא מצאתי מנא לן ד״ז, ואף שחייבין לעמוד לכבד הס״ת כשעובר דרכו עד שנח, היינו כשהולך, אבל כשמסבב וחוזר פעם אחר פעם וכבר כיבד ועמד אינו מוכח שחייב לחזור ולעמוד כל הזמן שהולך כיון שאינו עומד לנוח רק לחזור, לא מצינו חיוב עמידה בלי שיעור כל הזמן. ודי בפעם ראשונה כשסובב וחוזר למקומו, וכעין זה צ״ב גם ברבו מובהק שעומד עד שמגיע למקומו אם חייב כשמסבב והולך או לא. (אמנם רבינו החזו״א זצ״ל לא רצה לשבת כשמקיפים בס״ת, וכשהיה עייף ישב עם ס״ת דוקא ואפשר דהוא מחסידותו ולא מדינא).
ולמעשה כשהס״ת עומד בין הקפה להקפה וכדומה, נראה פשוט להקל, אבל בחלש ומיקל גם כשמסתובבים בהקפות אחרי שעמד, נראה שיש לו על מה לסמוך, וגם אי נימא שחייבין לכבד כל הזמן, מ״מ יש לומר שמצות כיבוד כפי כחו ולא יותר, ויש להקל באדם חלש ועמד כפי כחו עד שנחלש דאין צריך יותר לעמוד, ויצא בזה כבר מצות כיבוד ס״ת.
(ויש מקילין במקום שרוקדים סביב הס״ת, דמחיצת אנשים הוי מחיצה כמבואר בעירובין דף מ״ד, ואף שאין עושין מחיצה להתיר לדעת כמבואר בעירובין דף מ״ד, ע״ש, הכא כשרוקדים אין המטרה לעשות מחיצה שפיר מועיל למחיצה וכמ״ש).
ושמעתי שהגר״ח מבריסק זצ״ל בגמר הקפה לא רצה מעצמו לתת לאחר, וכאלו לא רצה ליפרד מתורתה״ק, ורק כשביקשו ממנו בגמר הקפה נתן ולא מעצמו, וזהו דקדוק בכבוד התורה שחושק להחזיק רק מוכרח להוציאו מידו לאחר שצריך לה.
]תשובות והנהגות כרך ב סימן שיט[
ד. מכירת עליות
לע״ד נראה שאפי׳ היה אותו כהן חכם כשמעון בן עזאי וחביריו מ״מ הפריז על מדותיו ובכילא רבא כייל דאין לנו לשנות המנהגות שנהגו אבותינו הקדמונים חסידים ואנשי מעשה ועל כיוצא בזה אמרו ז״ל הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכ״ש במנהג הזה שהוא כבוד התורה ועלויה דפשיטא שהיא מתעלה כשקופצים לקרות קריאת פתיחתה בדמים אין לך חבוב התורה גדול מזה גם מתוך כך שמן למאור מצוי יותר בריוח וכן נהגו בכל קהילות הקודש בצרפת ואשכנז לעשות כיוצא בזה בשמחת התורה ואלו ואלו לשם שמים נתכוונו אלא שאלו עושים בזה שמסיימים התורה ואלו ביום שמתחילים התורה ויש בזה מה שאין בזה ונהרא נהרא ופשטיה…
כ״ש כמנהג החשוב הזה שיש בו כבוד ועילוי לתורה שאין לשנותו וצריך להלך אחריו וגדולה מזו השיב רב האי גאון ז״ל כמו שכתב רבינו יצחק אבן גאות משמו… וכ״ש מנהג זה שאין בו שום צד איסור כי אם חבוב התורה וכבוד שיש לאשרו ולקיימו במקום אשר פשט שם וכל המשנה ידו על התחתונה דאנו אין לנו בכל היוצא בזה אלא מנהג המקום ואפילו היה מנהג אחר הגון ממנו אין לשנות ממנהג המדינה כמו שכתב רבינו יצחק אבן גיאות בשם רב האי גאון וז״ל ועוד נשאל ממנו מקום שנהגו בו לעשות עטרה לס״ת כו׳ עד ומניחין על ס״ת כו׳ ביום שמחת תורה מותר בתכשיטי אשה או לא וכשפותח ס״ת לקרות אותו המשלים מניח על ראשו מותר או לא והשיב בין זה ובין זה מותר כו׳ עד ולהניחו על ראש הקורא אי משום לא ילבש גבר שמלת אשה אצטריך לכך אין זה תכשיט אשה ואין בכך כלום אלא שאין יפה לשים כן על ראש בני אדם ואם הנוהגים כן יפה בעיניהם יעשו ואין בכך כלום עכ״ל הרי לך שאע״ג שכתב שאין יפה לעשו׳ כן מ״מ לא רצה להעביר על דת הנוהגים מאחר שכך יפה בעיניהם משום כבוד התורה…
]שו״ת מהרי״ק סימן ט[
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
