**האסון המתוק שהרג 21 בני אדם** / הרב אליהו טרבלסי.
ב-15 בינואר 1919 התרחש בבוסטון שבארצות הברית אחד האסונות המוזרים והקטלניים בהיסטוריה.
באזור הנמל עמד מכל פלדה ענק, בגובה של כחמש קומות, ובתוכו מיליוני ליטרים של מולסה, סירופ סמיך ומתוק המשמש בין היתר בתעשיית המזון והאלכוהול.
בשעה 12: 40 בצהריים נשמע לפתע רעש אדיר. המכל התבקע. בתוך שניות פרץ ממנו גל עצום של מולסה, שהגיע במקומות מסוימים לגובה של כמה מטרים ושטף את הרחובות. אנשים נלכדו בתוך הנוזל הסמיך. מבנים נפגעו, קרונות ועגלות נסחפו, ומסילת רכבת עילית ניזוקה. 21 בני אדם נהרגו וכ-150 נפצעו.
אבל החלק המדהים בסיפור התגלה בחקירה. האסון לא הגיע בלי אזהרה. המכל נבנה בשנת 1915, וכבר קודם לכן הופיעו בו נזילות. תושבים ועובדים הכירו את הטיפות שזלגו מדפנותיו, והיו עדויות גם לרעשים חריגים. במקום לטפל בבעיה מן היסוד, הסימנים הפכו לחלק מהשגרה. אנשים התרגלו לראות מולסה מטפטפת מהמכל. ומה שנראה בתחילה כמו תקלה, הפך עם הזמן למשהו שאיש כבר לא התרגש ממנו.
**עד שביום אחד הכול קרס. **
חוקרים בתחום הבטיחות מכנים תופעה כזאת נרמול של חריגה: כאשר סימני אזהרה חוזרים שוב ושוב בלי אסון מיידי, אנשים מתחילים להתייחס אליהם כאילו הם מצב תקין.
וכאן אנחנו מגיעים לפרשת וירא.
הקב״ה אומר על סדום ועמורה: ״זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד״. ומיד אחר כך נאמר: ״אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה״.
רגע אחד. הקב״ה הרי יודע הכול. מדוע הוא אומר ״ארדה נא ואראה״?
רש״י מסביר: ״לימד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראייה״. כלומר, התורה מלמדת אותנו שלא להסתפק בשמועות ובתחושות. לפני שמכריעים הכרעה חמורה, חייבים לברר את העובדות.
ויש כאן נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב. הקב״ה אינו מתעלם מן הזעקה. הוא גם אינו ממהר להכריע בלי בירור. הזעקה מחייבת בדיקה. והבדיקה מחייבת אחריות.
וזה שיעור גדול לחיים.
לפעמים ילד מתלונן שוב ושוב שקשה לו בכיתה. לפעמים עובד מתריע שמשהו אינו תקין. לפעמים בן משפחה אומר לנו שהוא נפגע מדבר מסוים. ואנחנו עונים: ״נו, הוא תמיד מתלונן״.
**אבל העובדה ששמענו את אותה תלונה כבר עשר פעמים אינה מוכיחה שהיא אינה נכונה. **
להפך. לפעמים דווקא החזרה מחייבת אותנו לבדוק לעומק. כמובן, לא כל תלונה נכונה, ולא כל אזהרה מעידה על סכנה אמיתית. ולכן צריך לברר, להקשיב ולבדוק. אבל אסור לבלבל בין התרגלות לבעיה לבין פתרון שלה.
אז הנה משימה אחת לשבוע הקרוב.
חשבו על בעיה אחת בסביבה שלכם שכבר התרגלתם אליה. משהו שחוזר שוב ושוב, וכולם אומרים עליו: ״ככה זה״. ושאלו את עצמכם: האם הבעיה באמת נפתרה, או שפשוט הפסקנו לשים לב אליה?
בבוסטון, אנשים התרגלו למכל הדולף עד שהתרחש אסון. ובפרשת וירא התורה מלמדת אותנו להקשיב לזעקה, לברר אותה ולא להתעלם ממנה. כי לפעמים הסכנה הגדולה ביותר אינה הבעיה שאנחנו לא רואים — אלא הבעיה שאנחנו רואים כל יום, וכבר הפסקנו להתרגש ממנה.
שבוע טוב ומבורך!
נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה