לידתו של רשב״י
נחלת אבות חלק ג דרוש קמו – הרב יוסף משאש
וזה מה שנשאר בזכרוני ממה שראיתי בספרים אודות אביו הקדוש יוחאי, הוא היה משבט יהודה, והיה מגדולי הדור, ועשיר ונכבד וקרוב למלכות, וחבה יתירה נודעת לו בבית הקיסר אנדריינוס שוחק עצמות, ואשתו היתה שמה שרה מזרע הנשיאים, זרעו של הלל הזקן ע״ה. ותהי שרה עקרה אין לה ולד. ועלה בדעתו של יוחאי הצדיק לגרשה או לישא אשה אחרת עליה. ויצו שדכן אחד להמציא לו אשה צנועה והגונה ובת טובים, ויוגד הדבר לשרה אשתו ולא אמרה לו דבר, רק הרבית צום וצדקה ותפילה יום יום בהיותה לבדה, בחרדה, ותבך בכי גדול לפני ה', בלב השבר להצילה מגירושין, גם לא תהיה צרתה בצדה, וזה במה שיתן לה הריון ותלד בן. וה' שמע קול צעקתה, ויהי בליל ר״ה וירא יוחאי בחלומו, והנה הוא עומד ביער גדול מלא אילנות לאלפים ולרבבות מהם רעננים נותנים פירות ומהם יבשים, והוא יוחאי נשען על אילן יבש, וישא עיניו וירא והנה איש מדה מראהו נורא מאוד, ועל שכמו נאד אחד מלא מים, ויעבור בכל היער וישקה איזה אילנות מהיבשים ואיזה אילנות עבר עליהם והניחם כמות שהם יבשים, ויגיע עד האילן אשר נשען עליו יוחאי, ויוציא מחיקו צלוחית אחת קטנה מלאה מים חיים טהורים וישקה את האילן אשר נשען עליו יוחאי ויברכהו, ואז ראה יוחאי כי שרתה הברכה באותם מעט מים וגאו מאוד ויכסו כל סביבות האילן ואז תיכף האילן נשא פרי תפוחים גדולים ויקרים וסביבם מלא עלים רעננים ויגדל האילן עד מאוד בסעיפים ופארות ועלים ופירות נותנים ריח חזק למרחוק וישמח יוחאי מאד על המראה ויקץ משנתו מתוך שמחה ובכן דובב הכתוב "מושיבי עקרת הכית אם הבנים שמחה הללויה" ויספר את חלומו לאשתו ויאמר לה חלום חלמתי ופתרונו פשוט לדעתי היער הוא העולם והאילנות הם הנשים, מהם נותנים פירות, ומהם עקרות כאילנות היבשים, ובר״ה נפקדות, יש מהם להוליד, ויש מהם נשארות עקרות. ואת בתי היא האילן שהייתי נשען עליו והשקו אותך ממעין הברכה להוליד בנים צדיקים וחכמים, ואמנם דבר אחד נשאר לי להבין בפתרון חלומי מדוע כל האילנות השקה אותם מהנאד, והאילן שחייתי נשען עליו השקהו מהצלוחית, ושפך עליו את כולה, לא השקה ממנה לא קודם ולא אחר שום אילן אחר רק את כולה שפך על אותו אילן שהייתי נשען עליו. ותאמר לו אשתו תמיהתך תמיהה ובכן תרשיני לילך אצל הקדוש ר' עקיבא להגיד לו את החלום והוא יגיד לנו את פתרונו. ויאמר לה: בתי טוב הדבר שנינו יחדיו נלך אליו ונספר לו את החלום והוא ברוה״ק אשר האציל אותו אלקים יגיד לנו את פתרונו. ותאמר טוב הדבר ויהי במוצאי ר״ה, הלכו שניהם יחדיו אצל התה״ק ר' עקיבא ויספר לו יוחאי את חלומו ויפתור לו כאשר פתר יוחאי, ואמנם הודיעו סבת השקאת אותו אילן רק מהצלוחית. ויאמר לו דע יוחאי כי חלומך הוא משל על הנשים היולדות והעקרות ואשתך שרה היא מהעקרות שאי אפשר לה להוליד בשום אופן, ואך תפלתה ורוב דמעותיה אשר שפכה לפני ה' הם שזיכו אותה ונהפכה מעקרה ליולדת. והצלוחית שראית היא צלוחית של דמעותיה שנאספו, ומהם השקוה ורווה להוליד לך בנים ולכך לא השקו מאותה הצלוחית שום אילן אחר, רק אותו אילן הרומז לאשתך. ויאמר ר' עקיבא אל שרה: הנך בזאת השנה הרה ויולדת בן שיאיר לישראל בחכמתו ובמעשיו. וישמחו יוחאי ושרה אשתו מאוד מדברי ר' עקיבא וילכו לביתם לשלום. וידע יוחאי את אשתו ותהר ותלד בן ביום חג השבועות שבו ניתנה תורה לישראל, ותמלא הבית אורה מההוד וההדר שהיה חופף עליו, וידעו כל רואיו כי ברכה בו ויאיר לישראל אור גדול וישמחו הוריו בו מאוד ויהללו את ה' ויחלקו צדקות ויעשו משתה גדול ביום מילתו, ויקרא את שמו "שמעון" - כי שמע ה' לקול תפילת אמו ובכיתה, ומהיום ההוא נתנו עיניהם עליו לשומרו מכל טומאה, ולגדלו בקדושה ובטהרה. ומעת החל לדבר, הרגילוהו רק בדברים שבקדושה, פסוקים ומאמרים. ובהיותו בן חמש שנים מסרוהו לבתי אולפנא שהעמיד ר״ג בירושלים, ויהי כמעין המתגבר, ובהיותו קטן היה שואל שאלות בדיני התורה להתנאים הגדולים: ר' יהושע בן חנניה ורבן גמליאל כמ״ש בברכות כ״ז דשאל לר' יהושע תפלת ערבית רשות או חובה וחזר ושאל את ר״ג וא״ל חובה ע״ש המעשה וסיים הש״ס ואותו תלמיד רשב״י היה. כל זה ראיתי בס' מעשיות כת״י.
לימוד תורה אצל ר' עקיבא
ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כא
רבי חנניא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה אצל ר״ע בבני ברק שהו שם י״ג שנה…
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק א הלכה ב
א״ר בא בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו כגון רבי יוחנן בן זכיי מינה את רבי ליעזר ואת רבי יהושע. ורבי יהושע את רבי עקיבה. ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת רבי שמעון. אמר [רבי עקיבא: ] ישב רבי מאיר תחילה. נתכרכמו פני ר' שמעון אמר לו רבי עקיבה דייך שאני ובוראך מכירין כוחך.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיב עמוד א
חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין. אמר לו: רבי, למדני תורה. אמר: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני - אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות. אמר לו: בני, יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק. אמר לו: ומי בסכנה? והלא עגל בסכנה…
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף סז עמוד א
וכן אמר ר״ש לתלמידיו: בניי, שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של ר״ע.
מלומד בניסים
שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א
ד״א נגילה ונשמחה בך, תמן תנינן נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל, אמר רבי אידי מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה, אתון גבי ר' שמעון בן יוחאי בעיין למשתבקא דין מדין אמר להון חייכון כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה, הלכו בדרכיו ועשו לעצמן י״ט ועשו סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי, כיון שנתיישבה דעתו עליו אמר לה בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך, מה עשתה היא לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא, בחצי הלילה ננער משנתיה כיון דפג חמריה אמר לה בתי היכן אני נתון אמרה ליה בבית אבא אמר לה מה לי לבית אביך, אמרה ליה ולא כך אמרת לי בערב כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך, הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם ונפקדו ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות, והרי דברים קל וחומר ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה על אחת כמה וכמה.
ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז טו
מעשה בצידן באחד שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אתון לקמיה דרבי שמעון בן יוחאי בעי למשבקה אמר לה כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך אמר ליה רבי שמעון בן יוחאי כשם שנזדווגתם מתוך מאכל ומשתה כך אי אתם פורשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה. מה עשתה עשתה סעודה גדולה ושכרתו יותר מדאי ורמזה לשפחותיה ואמרה להן טלו אותו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתו א״ל היכן אני נתון אמרה לו לא כך אמרת לי כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך וכדו' אין לי חפץ טוב ממך וכיון ששמע ר' שמעון בן יוחאי נתפלל עליהם ונפקדו והלא דברים קל וחומר ומה בשר ודם שמח שמחה משמח את הכל כשיבא הקדוש ברוך הוא לשמח את ירושלים וישראל מצפין לישועתו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.
תלמוד בבלי מסכת מעילה דף יז עמוד א
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר [רומי]: מנין לדם שרצים שהוא טמא? א״ל: דאמר קרא וזה לכם הטמא. אמרו לו תלמידיו: חכים ליה בן יוחאי! אמר להם: תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי. שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות. הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי, והלך וישב עמהם, אמר להם: מי שיש לו אויב יעני או יעשיר? אמרו לו: יעני, אמר להם: אם כן, לא יעשו מלאכה בשבת - כדי שיענו, אמרו: טבית אמר, ליבטל, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב יכחיש או יבריא? אמרו לו: יכחיש, אמר להם: אם כן, ימולו בניהם לשמונה ימים - ויכחישו, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. חזר ואמר להם: מי שיש לו אויב ירבה או יתמעט? אמרו לו: יתמעט, אם כן - לא יבעלו נדות, אמרו: טבית אמר, ובטלוה. הכירו בו שהוא יהודי - החזירום. אמרו: מי ילך ויבטל הגזרות? ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים, ואחריו מי ילך - ר״א בר ר' יוסי. אמר להם רבי יוסי: ואילו היה אבא חלפתא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להם ר' שמעון: אילו היה יוחאי אבא קיים, יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר להו רבי יוסי: אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון דקא מסתפינא. קביל עליה דלא ליענשיה, אפילו הכי ענשיה. כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר: וזה לכם הטמא. אמר ליה ר' שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו! יצא לקראתו בן תמליון: רצונכם אבוא עמכם? בכה ר' שמעון ואמר: מה שפחה של בית אבא - נזדמן לה מלאך שלש פעמים. ואני לא פעם אחת; יבא הנס מכל מקום. קדים הוא, על בברתיה דקיסר, כי מטא התם, אמר: בן תמליון צא! בן תמליון צא! וכיון דקרו ליה - נפק אזל. אמר להון: שאילו כל מה דאית לכון למישאל! ועיילינהו לגנזיה, לשקול כל דבעו. אשכחו ההוא איגרא, שקלוה וקרעוה.
מדרש זוטא - איכה (בובר) פרשה א
תנו רבנן שלש גזרות גזרה מלכות הרשעה בימי רבי שמעון בן יוחאי: שלא יתקיים מצות מילה, ושלא לקיים את השבת, ושלא לקיים את הנדה. והיה שם זקן אחד ושמו רבי ראובן האיצטרובלי, והוא נכנס ויוצא לפני המלך בלא רשות.
יום אחד נכנס לפני המלך ומצא אותו שהיה יושב לבדו, אמר לו ראובן: אדוני המלך, לאדם שיש לו אויבים רבים, מהו רוצה? שיהיו חלשים או גבורים? ואלו יהודים אינם חלשים אלא בשביל המילה; כיון שיש בן לאחד מהם, מביאו וחותך בשרו לשמונה ימים ותושש כחו, שוב אין בו כח יותר, אם אתה תבטל מילה מהם שלא יהיו נמולין, מיד הם מתגברים, וכשאתה משגר אוכלסין עליהם מיד הם מורדים בך. אמר ליה: יפה אמרת, תבטל.
שוב פעם אחת אמר לו למלך: מי שיש לו אויבים מהו שיהיו עניים או עשירים? אמר לו: עניים. אמר לו רבי ראובן איצטרובלי: אלו יהודים אינם עניים אלא בשביל שהם מקיימים את המצוה ומשמרים את השבת, עושה אחד מהם מלאכה כל ימות השבת וכשמגיע ערב שבת הוא מוציא בשביל כבוד שבת, ויש מהם שאין בידו מה יוצא, ואם אתה מבטל שבת יהיו עשירים כמוך, וכשאתה משלח אוכלסין עליהם מיד הם מורדים בך. אמר לו: יפה אמרת תבטל.
שוב פעם אחת אמר לו ראובן בן איצטרובלי: אדוני המלך, מי שיש לו אויבים מהו רוצה שיהיו מרובים או מועטים? אמר לו: מועטים. אמר לו: אדוני המלך אלו היהודים אינם מועטים אלא בשביל שהם משמרים את הנדה… ואם אתה מבטל נדה מהם, והם משמשים מטותיהם בין ביום ובלילה כשהן נדות, הם פרים ורבים כמותינו. אמר לו: יפה אמרת, תבטל גזירה זו.
אמר לו: כתוב אגרת להם ושלח לארץ ישראל. מיד צוה המלך לכתוב אגרת, ויצא רבי ראובן בן איצטרובלי, ונכנסו גדולי מלכות אצל המלך ומצאו דברים כתובים. אמרו: אצבע של יהודים נכנסה לכאן. אמרו לו: חזור בך. אמר להם: אין המלך חוזר בדברים. אמרו לו: כתוב באגרת: כל מי שיוליכם יהרג. צוה המלך ועשה כן.
שמע רבי ראובן ושלח לארץ ישראל שכך היה המעשה, ועכשיו אם יש בכם איש מלומד בנסים יבא ויטול האגרת. נתנו עיניהם ברבי שמעון בן יוחאי. אמר להם: אין אני הולך לעצמי. נתן עיניו ברבי אליעזר ברבי יוסי, אמר לו רבי יוסי לרבי שמעון בן יוחאי: נתת עיניך בבבת עיני. אמר לו רבי שמעון: אלמלא היה יוחאי אבא קיים יכולים אתם לומר לו תן בנך להריגה? אמר לו רבי יוסי אם כן השבע לי… ואתה מחזירו לי, נשבע לו רבי שמעון בן יוחאי.
הלכו וישבו לספינה אחת… באותה שעה תלה רבי שמעון עיניו לתורן של ספינה, וראה שידה אשמדאי שהיה יושב עליו, אמר רבי שמעון מה טיבך, אמר לו לעשות לכם נס, באותה שעה אמר רבי שמעון בן יוחאי רבונו של עולם להגר שפחתך זמנת חמשה מלאכים ולי שדה, אמר לו רבי שמעון ואיזה נס תעשה, אמר לו עכשיו אני הולך ואכנס בבתו של מלך, והיא צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי, הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי, ואתה בא ולוחש באזנה, ואני יוצא ממנה, אמר לו ומה סימן יש כשאתה יוצא ממנה, אמר לו באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שיש בבית המלך, אמר לו לך ועשה כאשר דברת.
הלך ונכנס בבתו של מלך, והיתה צווחת ואומרת הביאו לי רבי שמעון בן יוחאי, שלחו לארץ ישראל אחריו, אמרו להם הרי הוא לפניכם בספינה, באו מצאו בספינה והוליכוהו לפני המלך, אמר לו המלך אתה הוא רבי שמעון בן יוחאי? אמר לו הן, אמר לו אתה יודע לרפאות את בתי, אמר לו הן, א״ל ומה תעשה לה, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי אני לוחש לה באזנה והיא מתרפאת, אמר לו המלך ומה סימן יש לך? אמר לו באותה שעה היא שוברת כל כלי זכוכית שהן בבית המלך, ולחש לה רבי שמעון בן יוחאי אל אזנה ונתרפאת, ויצאה ושברה כל כלי זכוכית של מלך, אמר לו המלך לרבי שמעון בן יוחאי מה אתה מבקש שאתן לך, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי איני מבקש אלא האגרות שכתבת לבטל הגזירה, וכתוב בהן כל מי שיוליכם יהרג, אמר לו אם כן הוא הדורן של מלך שכל מי שיעשה לו כן פורע בהריגה, אמר לו אין אני פורע בהריגה, אמר לו אני מקבל עלי, מיד צוה המלך וקרע האגרות הראשונות וכתבו לו אחרות, והלכו לארץ ישראל ובטלו הגזירות. כן יבטל הקדוש ברוך הוא מעלינו כל גזירות קשות ורעות במהרה בימינו ובזמן קריב אמן אמן סלה.
שמות רבה (וילנא) פרשת פקודי פרשה נב
מעשה בתלמיד אחד של ר״ש בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר״ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן, אמר להם אם זהב אתם מבקשים הרי זהב טלו לכם אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו חלקו של עוה״ב הוא נוטל שאין מתן שכר התורה אלא לעוה״ב.
פטירתו של רשב״י
אדרא זוטא דף רצו ע״ב
אָמַר רִבִּי אַבָּא, לָא סִיֵּים בּוּצִינָא קַדִּישָׁא לְמֵימַר חַיִּים, עַד דְּאִשְׁתְּכָכוּ מִלּוֹי, וַאֲנָא כָּתַבְנָא, סָבַרְנָא לְמִכְתַּב טְפֵי, וְלָא שְׁמַעְנָא. וְלָא זָקִיפְנָא רֵישָׁא, דִּנְהוֹרָא הֲוָה סָגִי, וְלָא הֲוָה יָכִילְנָא לְאִסְתַּכְּלָא. אַדְּהָכִי אִזְדַּעֲזַעַנָא, שְׁמַעְנָא קָלָא דְּקָארֵי וְאָמַר (משלי ג) אֶרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְגוֹ'. שְׁמַעְנָא קָלָא אַחֲרָא, (תהלים כא) חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ וְגוֹ'. כָּל הַהוּא יוֹמָא, לָא אַפְסִיק אֶשָּׁא מִן בֵּיתָא, וְלָא הֲוָה מַאן דְּמָטֵי לְגַבֵּיהּ, דְּלָא יָכִילוּ דִּנְהוֹרָא וְאֶשָּׁא הֲוָה בְּסוּחֲרָנֵיהּ. כָּל הַהוּא יוֹמָא נָפִילְנָא עַל אַרְעָא, וְגָעֵינָא. בָּתַר דְּאָזִיל אֶשָּׁא, חֲמֵינָא לְבוּצִינָא קַדִּישָׁא קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, דְּאִסְתְּלַּק מִן עָלְמָא, אִתְעֲטָּף שָׁכִיב עַל יְמִינֵיהּ, וְאַנְפּוֹי חַיְיכִין. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, וְנָטִיל יְדוֹי וְנָשִׁיק לוֹן, וַאֲנָא לָחִיכְנָא עַפְרָא דִּתְחוֹת רַגְלוֹי. בָּעוּ חַבְרַיָיא לְמִבְכֵּי, וְלָא יָכִילוּ לְמַלְּלָא. שָׁארוּ חַבְרַיָיא בְּבִכְיָה, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ נָפִיל תְּלַת זִמְנִין, וְלָא יָכִיל לְמִפְתַּח פּוּמֵיהּ. לְבָתַר פָּתַח וְאָמַר, אַבָּא אַבָּא. תְּלַת הֲווֹ, חַד אִתְחֲזָרוּ. הַשְׁתָּא תְּנוּד חֵיוָתָא, צִפֳּרָאן טָאסִין, מִשְׁתַּקְּעָן בְּנוּקְבָּאן דְּיַמָּא רַבָּא, וְחַבְרַיָּיא כֻּלְּהוּ שַׁתְיָין דָּמָא.
קָם רִבִּי חִיָּיא עַל רַגְלוֹי וְאָמַר, עַד הַשְׁתָּא בּוּצִינָא קַדִּישָׁא מִסְתְּכַּל (ס''א משתדל) עֲלָן. הַשְׁתָּא לָאו הוּא עִדָּן, אֶלָּא לְאִשְׁתַּדְּלָא בִּיקָרֵיהּ. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא, נַטְלוּ לֵיהּ בְּטִיקְרָא דְּסִיקְלָא, מַאן חָמָא (ס''א ערעורא וערבוביא) עִרְבּוּבְיָא דְּחַבְרַיָיא, וְכָל בֵּיתָא הֲוָה סָלִיק רֵיחִין סְלִיקוּ בֵּיהּ בְּפוּרְיֵיהּ, וְלָא אִשְׁתְּמַּשׁ בֵּיהּ, אֶלָּא רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי אַבָּא.
אָתוּ טְרִיקִין, וּמָארֵי תְּרִיסִין דִּכְפַר צִפֳּרִי וְטַרְדָאן בְּהוּ (ס''א דצפרי וטרדיא והוו) בְּנֵי מְרוֹנְיָא, צַוְוחִין בִּקְטִירִין, דְּחָשִׁיבוּ דְּלָא יִתְקְבַּר תַּמָּן. בָּתַר דְּנָפַק פּוּרְיָיא, הֲוָה סָלִיק בַּאֲוִירָא. וְאֶשָּׁא הֲוָה לָהִיט קַמֵּיהּ, שָׁמְעוּ קָלָא, עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, (ישעיה נז) יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.
כַּד עָאל לִמְעַרְתָּא שָׁמְעוּ קָלָא בִּמְעַרְתָּא, זֶה הָאִישׁ מַרְעִישׁ הָאָרֶץ מַרְגִּיז מַמְלָכוֹת, כַּמָה פִּטְרִין בִּרְקִיעָא מִשְׁתַּכְּכִין (ס''א ולא משתכחין) בְּיוֹמָא דֵּין בְּגִינָךְ, דְּנָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּמָארֵיהּ מִשְׁתְּבַּח בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ לְעֵילָּא וְתַתָּא. כַּמָה גְּנִיזִין עִלָּאִין מִסְתַּמְרָן לֵיהּ, עָלֵיהּ אִתְּמַר (דניאל יב) וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמוֹד לְגוֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.
תרגום: אמר רבי אבא, לא גמר המאור הקדוש לומר "חיים" עד שנשתככו דבריו, ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרימותי ולא הראש, כי האור היה גדול הייתי להסתכל. בתוך כך נזדעזעתי ושמעתי קול הקורא ואומר "אורך ימים ושנות חיים וכו'" שמעתי אח״כ קול אחר "חיים שאל ממך וכו'".
כל אותו היום לא נפסק האש מן הבית ולא היה אני מגיע אליו, כי לא יכלו מפני שהאור והאש היו סביביו. כל היום הוא נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש ראיתי את המאור הקדוש, קודש הקדשים, שנסתלק מן העולם, נתעטף ושוכב על ימינו ופניו צוחקות.
עמד רבי אלעזר בנו ולקח ידיו ונשק אותם, ואני ליחכתי את העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכיה, ורבי אלעזר בנו נפל שלוש פעמים ולא יכל לפתוח פיו. לאחר מכן, פתח ואמר: אבי אבי, שלושה היו וחזרו להיות אחד. עתה ינודו החיות וציפרים פורחות ומשתקעות בנוקבי הים הגדול, והחברים כולם שותים דם.
עמד רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה המאור הקדוש משגיח עלינו, עתה אין הזמן אלא להשתדל בכבודו. עמד רבי אלעזר ורבי אבא ולקחו אותו במיטה של סולם. מי ראה בלבול הדעת של החברים. וכל הבית מעלה ריחות. העלו אותו על המיטה, ולא נשתמש בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.
באו מכים ובעלי מגינים מכפר צפרי, וגירשו אותם בני מירון, וצעקו בקשרים, שחשבו שלא ייקבר שם. אחר כך היא הייתה עולה לפניה. שמעו קול, הכנסו ובואו והתקבצו להילולא של רבי שמעון, "יבוא שלום ינחו על משכבותם". כשנכנס למערה שמעו קול במערה "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות", כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון שאדונו משתבח בו בכל יום.
אשרי חלקו למעלה ולמטה, כמה אוצרות עליונים שמורים לו. עליו נאמר "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.
האם רשב״י נפטר בל״ג בעומר?
שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג סעיף ב
נוהגים שלא להסתפר עד ל״ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל״ד בבקר אלא א״כ חל יום ל״ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל״ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי״ל ומנהגים).
ברכי יוסף אורח חיים סימן תצג ס״ק ד
ד. דין ב. הגהה. ומרבים בו קצת שמחה וכו'. כתב הרב מג״א (ס״ק ג) משם כתבי האר״י זצ״ל דגדול אחד אמר נחם ונענש. והשיגו בספר יד אהרן, דלא נענש אלא מפני שמחת רשב״י, וכו' ע״ש. ולק״מ דיום ל״ג לעומר הוא יום שמחת רשב״י. וכן משמע שם בספר הכונות שסידר מהר״ש ויטאל (דף פ״ז ע״א). וגם כתבו דפטירת רשב״י היה יום ל״ג לעומר והוא יומא דהלולא דיליה. אך עם כל זה עדיין אפשר דהקפידא היה שהיה שם על ציון רשב״י. והראיה, שלא נענש מקודם, כשאמר בשנים שעברו. ומ״מ יפה כתב הרב מג״א, דמזה נלמוד דעכ״פ הוא יום שמחה, והגם שלא יהיה עונש, ראוי לשמוח. ודוק היטב כי קצרתי.
מורה באצבע אות רכג
יום ל״ג לעומר ירבה שמחה לכבוד רשב״י זי״ע כי הוא יומא דהלולא דיליה. ונודע שרצונו הוא שישמחו ביום זה כידוע ממעשה מהר״א הלוי זלה״ה ומעשים אחרים אשר שמענו ונדעם מפום רבנן קדישי. ויש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל״ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב״י המפוזרים בזהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה.
שו״ת טוב עין סימן יח
ומה שעושין שמחה בל״ג אפשר דרבי עקיבא היה כלל גדול בתורה ולמדה לכ״ד /אלף/ תלמידים ומתו ונשאר העולם שמם ויום ל״ג התחיל לשנות לרשב״י ורבי מאיר ורבי יוסי וכו' ויאור להם שתחזור התורה ולכך עושים שמחה. וגם אמרו דהלולא דרשב״י ביום ל״ג.
מראית העין בליקוטים סימן ז אות ח
מ״ש בברכי יוסף שיש שכתבו שפטירת רבי שמעון בר יוחאי היתה בל״ג בעומר, כן כתב בפרי עץ חיים, אך כבר נודע שבנוסחאות כתבי האר״י היה ערבוב וטעויות סופר, והנוסחא האמיתית היא נסחת ח' שערים שסידר מהר״ש ויטאל, ובשער הכוונות האריך בטעם שמתו וכו' וכתב של״ג בעומר הוא יום שמחת רשב״י, ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב״י. ואפשר שהכונה כמ״ש בטוב עין, שביום ל״ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ודוק.
כף החיים תצג ס״ק כו
וכתב עוד שם בשער הכוונות ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל״ג לעומר על קברי רשב״י ורבי אלעזר בנו אשר קבורין בעיר מירון כנודע ואוכלין ושותין ושמחים שם, אני ראיתי למורי ז״ל שהלך לשם פעם אחת ביום ל״ג לעומר הוא וכל אנשי ביתו וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים, אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך, וה״ר יונתן שאגי״ש העיד לי שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז״ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה יום משתה ושמחה, גם העיד ה״ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' וגם בהיותו שם אמר נחם וכו', ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז״ל כי ראה בהקיץ את רשב״י ע״ה עומד על קברו ואמר לו אמור את האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב (ועיין ברכי יוסף אות ד' שכתב אפשר דהקפידא היא שהיה שם על ציון רשב״י והראיה שלא נענש מקודם כשאמר בשנים שעברו יעו״ש), ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקבל עליו תנחומין, וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה הנזכר, ובפרט כי רשב״י ע״ה הוא מה' תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא ולכן זמן שמחתו ביום ל״ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל״ג לעומר עכ״ל. וכן כתב בספר פרי עץ חיים שער כ״ב פרק ו'. וכתב שם בפרי עץ חיים והטעם שמת רשב״י ביום ל״ג יעו״ש. וכן כתב הברכי יוסף שם. וכן כתב ה״ר זלמן בסידורו דיום ל״ג בעומר הוא יום פטירת רשב״י ע״ה. וכן כתב הרב בני יששכר חלק א' מאמרי חודש אייר מאמר ג' אות ב' ואות ו'. וכן כתב חיי אדם כלל קל״א אות י״א דביום ל״ג הילולא דרשב״י ולכבודו נוהגין קצת שמחה יעו״ש, והוא על פי מה דאיתא בזוהר הקדוש פרשת ויחי דף רי״ח ע״א ופרשת האזינו סוף אדרא זוטא דף רנ״ו ע״ב דיום פטירת רשב״י ע״ה קרי ליה הילולא יעו״ש. אכן מדברי שער הכוונות הנז' משמע דהשמחה היא משום דבאותו יום סמך רבי עקיבא את חמשה תלמידיו ורשב״י ע״ה הוא מתלמידיו הגדולים. וכן כתב הברכי יוסף בספרו טוב עין סימן ח״י אות פ״ז ובמראית העין בליקוטים שבסוף הספר סימן ז' אות ח' יעו״ש. ואפשר דהא והא איתא. ועיין בסה״ק חפץ בחיים דרוש ל״ג לעומר מה שכתבתי עוד בזה יעו״ש.
קול צופייך בהר תשע״ב, גליון מס' 631
באמת אין הדברים סותרים, כי ביום פטירתו של האדם יש לו הארה גדולה במיוחד. כך מביא רבי חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש (בראשית מז כח), שביום פטירתו של אדם הוא מקבל כוחות מיוחדים. בסוד "תוסף רוחם יגועום". לכן לא נקרא יעקב אבינו בשם ישראל כל ימי היותו בארץ מצרים, עד יום שהגיע עת לכתו לעולמו. לכן ביום פטירתו של רשב״י הוא מגלה לתלמידיו המובהקים את סודות התורה הגדולים ביותר. זאת האדרא זוטא. ולכן היה מנהגו של מו״ר הרב זצוק״ל לקרוא ביום ל״ג בעומר את האדרא כולה. ואת רובה הרב קרא בדרך מירושלים למירון, שהיא דרך ארוכה. ואת הסיום קרא על הציון של רשב״י. כי אלו הדברים נאמרו ביום פטירתו. וזה נחשב "דבר בעיתו".
וגם מי שלא מגיע לציון של רשב״י בל״ג בעומר, לפחות יקרא ביום זה את סיום האדרא מהקטע המדבר על אמר רבי אבא, שהוא תיאור פטירתו של רשב״י. האור הגדול שהיה שם והפלא שהיה בעת פטירתו.
הקדמת הבן איש חי לספר הילולא רבא
מי יוכל לספר שבח מעלות אדוננו התנא הקדוש רבי שמעון בן־יוחאי זיע״א, זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, הוא הקדוש אשר עסק בתורה לשמה וזכה לדברים הרבה, הוא הקדוש אשר כל העולם כולו כְּדַי הוא לו, הוא הקדוש אשר נתגלו לו כל רזי תורה ונעשה כמעין הגדול המתגבר וכנהר הגדול שאינו פוסק, הוא הקדוש אשר נתגדל ונתרומם על כל המעשים, הוא הקדוש אשר האיר עיני ישראל בתורתו, הוא הקדוש אשר היה אש עליון מקיפו בעסק תורתו, הוא הקדוש אשר זכה לעלות להיות במדרגת משה רבינו ע״ה בזמן קבלתו לוחות השניות.
והנה, מה טוב ומה נעים היום הזה הוא יום ל״ג לעומר, אשר מתגלה בו שֵׁם הרחמים שֵׁם הבטחון, והוא היום הנקרא "יומא דהילולא של התנא הקדוש רבי שמעון בן יוחאי זיע״א", ישמח צדיק ביום זה, כי הוא היום המיוחד לשמחתו, ואנחנו תלמידיו כולנו יחד נשמח בשמחתו. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. לכו נא וראו גברא רבא קא מסהיד על האי יומא, הוא רבינו מהרח״ו ז״ל בשם איש אלהים קדוש רבינו האר״י זיע״א, וכנזכר ב״ספר הכוונות" [דף פז ע״א; ענין ספירת העומר דרוש יב] וב״פרי עץ חיים" [שער ספירת העומר פרק ח; דף קכד ע״ד].
על כן נהגו ישראל קדושים ללכת יום זה למירון, אשר שם קבור התנא הקדוש רשב״י זיע״א ורבי אלעזר בנו זיע״א, ושם ילמדו בשמחה רבא את האדרא זוטא ושבחים של אדוננו הרשב״י זיע״א, וישישו וישמחו בשמחה של מצוה. ושארית ישראל הרחוקים מן המקום ההוא, יתאספו יחד החרדים על דבר ה' בלילה או ביום ללמוד בשמחה האדרא ושבחי אדוננו הרשב״י זיע״א. אשריכם ישראל כמה חביבות המצוות עליכם, אשריכם העוסקים בליל זה בתורתו של התנא הקדוש ובשבחיו העצומים, בשמחה ובטוב לבב, דבר בעתו מה טוב.
והנה, שבחי אדוננו הרשב״י זיע״א הם מפוזרים בתיקונים וזוהר, וכבר נדפס כמה פעמים ספר "הילולא רבא", המאסף יחד שבחי הרשב״י זיע״א המפוזרים, כדי לזכות את הרבים המתאוים להגות בהם ביום הזה, דבר בעתו מה טוב. ועתה רבים משתוקקים לספר הזה ואין נמצא אתם, לכן נתעוררו עתה לכבוד אדוננו התנא הקדוש רשב״י זיע״א להשתדל בהדפסת ספר "הילולא רבא" בתוספת מרובה לזכות את הרבים. יגל יעקב ישמח ישראל בספר הקדוש הזה, וילמדו בו הן בלילה הן ביום, כל אחד לפי מנהגו, אך ודאי יותר משובח הלימוד שיהיה בלילה, ובפרט אם יהיה בכנופיא, וישישו בשמחה של מצוה עד עלות השחר.
ויהי רצון, זכות התנא הקדוש רשב״י עליו השלום יגן בעדנו ובעד בנינו ובעד בני בתנו ובעד כל ישראל אחינו, ויעמוד הרשב״י זכור לטוב תמיד להמליץ טוב בעדנו, ויתפלל על השגת טובתנו וקיום משאלות לבנו ומילוי מחסורנו. ובא לציון גואל במהרה בימינו, ונזכה לראות פניו המאירים ומזהירים בגילה ושמחה וצהלה, אמן כן יהי רצון.
למי עוד יש שמחה בל״ג בעומר?
רבינו יוסף חיים, הילולא רבא, סודות ורמזים על רשב״י [עמ' 298 במהדורת סאלם תשע״ב]
ודע, כי מוסר גדול יש לנו ללמוד מדברים הנזכרים לעיל שכתב רבינו זלה״ה על תלמידי רבי עקיבה זיע״א, שצריך להיות כל ישראל באהבה ואחוה וחיבה ושלום ורעות, בפרט בימים אלו של העומר, וביותר צריכין ליזהר התלמידי חכמים בזה. גם יש לנו ללמוד מכל הנזכר לעיל, שגם לרבי עקיבה זיע״א יש שמחה ביום ל״ג לעומר בגילוי השם הנזכר, ולכן יושבי עיר הקודש טבריה תוב״ב גם המה ילכו להשתטח במערת רבי עקיבה ולשמוח שם. גם עוד ילכו למצבת רבי מאיר בעל הנס זיע״א, אשר הוא גם כן יש לו שמחה ביום זה, כי הוא מחמשה תלמידי רבי עקיבה זיע״א הנרמזים בשם הנזכר המתגלה ביום זה. וכן יושבי עיר הקודש צפת תוב״ב ההולכים למירון ביומא דהילולא - הוא יום ל״ג לעומר שדרכם לחזור ביום ל״ג עצמו לביתם בצפת תוב״ב צריכים הם ללכת אצל מצבת התנא הקדוש רבי יהודה בן רבי אלעאי זיע״א, כי גם רבי יהודה זיע״א הוא מחמשה תלמידים של רבי עקיבה, ויש לו שמחה ביום זה בגילוי שם הנזכר. ואשרי אדם יעשה כל מעשיו לשם שמים, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים.
נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
