ברכת האילנות

בס״ד תשפ״ד ב אדר 'כ״ב האילנות ברכת

נשמת לעילוי מוקדש השיעור

ז״ל שרה בן דוד עבדלנבי

תנצב״ה

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

ניסן בימי היוצא

1. ב עמוד מג דף ברכות מסכת בבלי תלמוד אילני וחזי ניסן ביומי דנפיק מאן האי יהודה: רב אמר

[ מלבלבי דקא מלבלבים] אילנות ורואה ניסן בימי =היוצא אומר: , טובות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא ברוך

. אדם בני בהן להתנאות טובות ואילנות

2. ב עמוד מג דף ברכות מסכת מקובצת שיטה לפי זו ברכה וקבעו וכו'. דניסן ביומא דנפיק מאן האי שאדם מחודש ענין והוא לזמן מזמן שבא ענין שהוא והיא הוא. ברוך הקדוש שהפריחן יבשים עצים על מברך

ומלכות: בשם

3. א סעיף רכו סימן חיים אורח שו״ע ניסן בימי היוצא וראה אילנות אומר פרח, : שמוציאין בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא אמ״ה בא״י מברך ואינו אדם; בני בהם ליהנות טובות ואילנות טובות אחר עד לברך איחר ואם ושנה, שנה בכל אחת פעם אלא

עוד יברך לא הפירות, . שגדלו

בניסן דווקא? האם

4. ברכות- הלכות הרוקח ספר שמב סימן המשך

פרח שהוציאו אילנות הרואה בניסן כגון ה ב״א 'אומר בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא העולם מלך אלהינו

אדם בני מהן ליהנות טובות ואילנות טובות. בריות

5. ע יא״א השנה ראש מסכת הריטב״א חידושי

דנפיק האי אלא ומלכות בשם זו ברכה פי' ניסן. ביומי

ומקום מקום כל אלא דוקא לאו ניסן ויומי קצר, שהתלמוד דמלבלבי שהוא מה. לפי

1 בסביבות נולד הראשונים מתקופת רב היה זרח בן אהרן בן מנחם. רבי

ה׳ע1310 'שנת ( בגיל16.)למניינם בנימין הרב בת את לאישה נשא

אצל טולדו) (כיום טוליטולה בעיר תורה למד תורה מרביץ שהיה. עביץ רבי אצל אלקלעה ובעיר הרא״ש, בן יהודה ורבי שועיב אבן יהושע רבי

ה׳ק״י1370 בשנת זה רבו כשנפטר אלעיש. אבן יוסף ( נתמנה ) למניינם ה׳קכ״ט בשנת באלקלעה. אשר בקהילתו תורה ומלמד כרב לכהן

( 1369 ביניהם נלחמו אלפונסו בני ופדרו אנריקה האחים ) למניינם

6. א מאמר לדרך, צידה ג כלל כח1 פרק פורחות אילנות וראה ניסן בימי ולפרדסים לגגות היוצא כלום מעולמו חסר שלא מברך ופרחים נראים וניצנים בני בהם להתנאות כדי טובות ואילנות טובות בריות וברא

אדר בחדש פורחות אילנות רואה אם. וכן. אדם

7. כח סימן ב חלק קטנות הלכות שו״ת השקדים פרחי דעל משמע ניסן בימי יוצא ומאמרו

. לברך אין ניסן קודם הרבה שממהרים

8. רכו סימן חיים אורח יוסף ברכי

ראה אם וכן כתב ג' כלל סוף א' מאמר לדרך צידה והרב

שכתב ה למ סותר זה ואין אדר. בחדש פורחות אילנות

שממהרין שקדים דדוקא קטנות הרב, הלכות קודם תדיר בשאר איירי לדרך צידה והרב יברך, שלא כתב ניסן

על זו דברכה שמעתי ואני. באדר לבלבו שבמקרה אילנות ניסן לימי דוקא שייכא האמת. דרך על דגם נ״ל וכפ״ז לרבנן חזינן והכי ניסן, בימי לברך יכול שקדים פרחי

קשישאי וכן ניסן. בימי שקדים פרחי על מברכי ברוכי

. עיקר

9. אות ז סימן באצבע מורה קצח והמדקדקים ניסן בימי האילנות ברכת לברך ישתדל אילנות ב' ושיהיה דווקא, בניסן שיהיה, מקפידים

לברך לשדה. ויוצאים

10 צו פרשת מקבציאל. האילנות ברכת הל' י אות שם בלא מברכים כך ואחר דוקא בניסן רק מברכין ואין

. ומלכות

11. א ס״ק רכו סימן חיים אורח החיים כף

וע וכ בזה פלוגתא דאיכא כיון כן ל משמע ן הגמ 'מלשון

ק וגם בניסן דדוקא ס לן ימא - להקל ברכות פק לברך אין

נותר והוא רכושו כל את פורעים שדדו המלחמה במהלך בקסטיליה. ובקשריו לעזרתו, אברבנאל שמואל דון השר שבא עד כל בחוסר כמעט מהקדמתו שעולה כפי טולדו. בעיר הישיבה וראש כרב לכהן העמידו הכרת כאות הספר את חיבר הוא לדרך, צידה שלו ההלכות קיצורי לספר

היה ולא המלוכה בענייני הרבה עסוק היה ש משום לאברבנאל, הטוב ה׳קל״ד בשנת נפטר ההלכה. פוסקי ובספרי בתלמוד לעסוק פנאי, לו

שבספרד טולדו בעיר. ומנוחתו

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

דבר. עמא וכן בניסן. דוקא אלא בירך ולא שאיחר מי מיהו

אח לברך דיכול נראה בניסן כך ר ומלכות. שם בלא

12. א סימן א חלק דעת יחוה שו״ת

: שאלה אילנות פרחי אדר או שבט בחודש הרואה יוכל האם השקדיה, פרחי כגון פרי, עצי של מלבלבים אלא נוהגת האילנות ברכת אין או האילנות, ברכת לברך

ניסן? בחודש שלענין נראה לפיכך …תשובה אלא אדר, בחודש לברך אין לכתחילה למעשה, הלכה הדעות כל חובת ידי לצאת כדי ניסן, לחודש, ימתין הראש״ל הגאון וכ״כ ח). (סי' יעקב ויחי בשו״ת וכמ״ש שעינינו ו'), סי' (חאו״ח ח״א עוזיאל משפטי בשו״ת תמיד מדקדקים שהיו שבירושלים לרבותינו הרואות

עמם ונימוקם וטעמם דוקא. בניסן האילנות. ת ברכ לברך שיצא עד האילנות ברכת לברך לו נזדמן לא אם אבל ע״ש. יאבד ולא אייר, בחודש האילנות ברכת לברך רשאי ניסן, הראשונים רבותינו דברי על ויסמוך מידו. זו יקרה ברכה עדיין שיהיו ובלבד דוקא, לאו שניסן שפסקו והאחרונים

פירותיהם גדלו ולא בפריחת. ם, האילנות

13. ברכת פ״ב, וימים למועדים מרדכי מאמר

סעי האילנות, ב- ' ג ניסן… חודש בראש זו ברכה לברכה טוב יכול אינו אם

אלו- בימים ניסן- עבר ניסן. חודש כל יברך בלי יברך

ומלכות. שם האילנות שאין במקום בחו״ל הנמצא לכשילבלבו יותר, מאוחר רק אלא ניסן בחודש מלבלבים

- ומלכות שם ללא. יברך המ לדעת ו ברורה שנה עם יברך

ניסן בחודש אינו אפילו כשילבלבו ומלכות. שם

המועד בחול או חודש? ראש

14 צ פרשת מקבציאל. ו ה אות האילנות ברכת הל'

. חודש בראש למצוות][=לברך מקדימין וזריזין

15 מב סימן א חלק חכמים לשון. שמוציאין האילנות על לברך יזדרז גם זו וברכה פרח, לברך למצוות מקדימין וזריזין ניסן, חודש ימי בכל זמנה

החודש. מתחילת

16. ברכת פ״ב, וימים למועדים מרדכי מאמר

א סעיף האילנות, זריזין כי ניסן חודש בראש זו ברכה לברכה טוב מקדימים עם ברוב המועד בחול אותה מברכים ויש למצוות.

. נאים ובבגדים

17. – שמו קוראי פסח של הגדה אליהו שמואל הרב

עמ23 תשע״ד מהדורת 'שליט״א

הרב מו״ר זצ״ל אחרי רב בקהל ללכת חודש ראש כל נהג

והיה ופורחים נאים אילנות בה שיש לחצר ותיקין. תפילת

מברך התפילות כל עם האילנות ברכת את עם ברוב

היה ורגיל הנשמות. תיקון על חי איש הבן בעל קן שת י הרב מו״ר זצ״ל בחול הברכה את לברך מנהג שיש לומר

אותה לקיים מעדיף הוא אך וכו נאים בבגדים 'המועד

חודש בראש ברגע תחמיצנה". אל לידך הבאה "מצווה כי

לברך– שאפשר למצוות מקדימים "זריזים."מברכים.

18. ב סימן א חלק דעת יחוה שו״ת האילנות ברכת לברך נוהגים למצוות המקדימים והזריזים הדרת עם וברוב למחרת. או ניסן חודש בראש בצבור,

. מלך

19. רב, ח״ו לך עשה שו״ת טז סימן בקיצור שו״ת

ברכת- לברך מנהגנו יפה וכמה בחול- האילנות המועד

לנהוג ראוי וכך חגיגית, בהרגשה וגם עם, ברוב גם. פסח,

20. כ אות ת בי מערכת כהונה, ברית

ג' אי פה המנהג האילנות ברכת בכנופיא לברך יע״א רבה

הפסח בחג. המועד בחול ][נ״ב: קביעות לו יש ביהכ״נ וכל ז״ל להפוסקים ועי' מברכין אין ובשבת החג מימי באחד

בזה.

בשבת האילנות ברכת לברך מותר? האם

21. לכל מועד ח סעיף א סימן חי בשבת אפילו האילנות ברכת לברך נוהגין יע״א בקושטא ולא ראיתי לא יע״א איזמיר עירנו פה אכן טוב. ויום ברכת טוב ויום בשבת דמברכין עולם מימי שמעתי שלא נוהגין דהן דכיון תליא בהא דהא וכנראה האילנות. דנהיגנן אנן אכן מברכין, בשבת אפילו לכן החוצה לצאת

איש יצא דאל באזהרה דאיתיה בשבת כן אם לצאת, חשש משום דהוא נאמר דאם אלא מברכינן, לא ממקומו להריח הפרחים בידו יקח או האילנות את יטלטל שמא לחוש להם יש בקושטא אפילו לזה יתלוש, ושמא בהם

טוב. ויום בשבת לברך שלא

22 מד סימן ב חלק חיים לב שו״ת. טוב ויום בשבת האילנות ברכת לברך מותר אם שאלה:

לא או הפסח, חג. של

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

3 עמוד

לע תשובה: דעתי ניות ממה וראיה גמור, דמותר נראה י סעיף של״ו סימן חיים אורח ערוך בשלחן מרן 'שכתב אתרוג אבל בו, להריח מותר מחובר הדס לשונו, וזה במחובר בו להריח אסור לאכילה הראוי דבר וכל, ותפוח

לברך דאפילו הרי שם יעוין לאוכלו, אותו יקוץ, שמא לא אם מותר היה באילן הפרי בעוד הריח ברכת בשבת בו שאין וכל ולאוכלו, הפרי לקוץ יבא שמא גזירה משום אין אומרים, שאנחנו האילנות הברכת שהרי זאת, חששא

דאפילו לומר נראה והיה. בהם מריח ואינו באילנות נוגע הריח ברכת לברך מותר היה ריח, האילנות בפרחי היה אם

אם כי אסרו דלא טוב, [ויום (ביום) בשבת גם ]ולהריח לאוכלו יבא שמא לגזור שיש לאכילה, וראוי בפרי דוקא

בשבת אותו. ויקוץ

רבה בבראשית שאמרו ממה ראיה להביא נראה ועוד

כאשר ה' אמר כה פתח, סימון רבי, ב סימן כ״ט 'פרשה בו ברכה כי תשחיתהו אל ואמר באשכול התירוש ימצא

לכרמו שיצא אחד בחסיד מעשה ח ס״ה, , ]'[ישעיה היא כדאי אמר עליה, ובירך אחת עוללה וראה בשבת,

ימצא כאשר ה' אמר כך, עליה שנברך הזו העוללה ביפה שם יפה מוהר״ש הרב ופירש וכו', באשכול התירוש שככה ברוך או שהחיינו, ברכת ראייתה על שבירך תואר,

יכול שבת שהוא דאפילו הרי שם יעוין בעולמו, , ברא כן וכמו באילן, הפרי ראיית על שהחיינו ברכת לברך נימא נמי אנן אף כן אם בעולמו. לו שככה ברוך ברכת

ספק בלי בשבת האילנות ברכת לברך דיכ. ול דקשיא אלא ברכת שבירך שכתב במה יפה מוהר״ש הרב דברי על לי לו שככה זאת ברכה שהרי בעולמו, לו שככה ברוך על לא טובות, האילנות על אם כי מברך אינו בעולמו נ״ח דף ברכות (מסכת בגמרא מבואר שכן אחת, עוללה ברוך אומר וכו' נאות ובריות טובות אילנות דהרואה ע״ב,

וצריך בעולמו, לו שככה העולם מלך נו אלהי ה' אתה

. ישוב

23 פרשת סוף, סע״א ה' דף ב חלק לחיים זכירה.

בראשית אחת עוללה וראה בשבת לכרמו שיצא אחד בחסיד מעשה

וכו עליה 'ובירך הי״ו אברהם בני ראיה הביא, מכאן …ו ח אות א' (סימן חי לכל מועד בקונטרס שהבאתי )'למה האילנות ברכת דמברכים קושטא חו״ר במנהג דפקפקתי

דלפי, ין םש עי החלון בעד א דשבת ביומא ניסן בחודש בית כאן אין הקודש, נזר הרב וביאור הלזה, המדרש לשון

כלל מיחוש

24. כף רכ סימן סופר החיים ו ד ס״ק מברר זו ברכה ידי שעל שכתבו המקובלים לדברי ונראה

דבורר נוסף איסור עוד יש הצומח מן קדושה ניצוצי ועל

דבר עמא וכן טוב, ויום בשבת זו ברכה לברך אסור. כן

25. ג חלק לציון אור שו״ת ה הערה ו פרק

אלו בדברים לדון ויש. החיים כף ][=של פי על כידוע שהרי מעשינו ידי על יום בכל ניצוצות מבררים אנו הקבלה לרבנו המצוות טעמי שער (ראה ואכילתנו, תפילותנו לא ומדוע כן, בשבת וגם ועוד), עקב פרשת האריז״ל בספר הבא״ח כתב שכבר אלא בורר. לאיסור חיישינן מבררים אנו ויו״ט שבשבת ב' סימן ח״א חכמים לשון

דשרי אוכל מתוך אוכל נקרא זה ובירור, ילות, האצ בעולם בשם ד' סימן ח״א ישרים סוד בספרו כתב וכן ע״ש. על שנעשה הבירור אם להסתפק יש וא״כ ע״ש. הרש״ש, בספר (ראה המקובלים, שכתבו כפי האילנות ברכת ידי

סימן הדביר ובפתח קצ״ט אות להחיד״א באצבע מורה אוכל או מאוכל אוכל ברירת הוא אם ב'), אות רכ״ו שאין הוא המנהג פנים, כל ועל בזה. ראיה וצריך מפסולת. שם בכה״ח גם וכמ״ש בשבת, האילנות ברכת. מברכין

לנהוג יש. וכן

26 מקבצ. הל' צו פרשת י אל האילנות ברכת ז אות

מברכין אין כתבו והטעם טוב, ויום בשבת זו ברכה בחול כי האמת, דרך ועל ויתלוש. ישכח שמא האחרונים מתוך אוכל בשבת אבל פסולת, מתוך אוכל ברור יש פסולת מתוך אוכל ברור נעשה הברכה ידי ועל, אוכל,

. טוב ויום בשבת מקומה אין ולכך

27. ב סימן א חלק דעת יחוה שו״ת אלא בשבת. האילנות ברכת לברך שמותר להלכה והעיקר בימות האילנות ברכת לברך יש טוב מהיות שלכתחילה הסמוכה בשבת אלא לברך לו נזדמן לא אם ורק החול, זו ברכה ויפסיד ישכח שמא וחושש ניסן, חודש לסוף והזריזים בשבת. האילנות ברכת יברך אז לגמרי,

בצבור האילנות, ברכת לברך נוהגים למצוות המקדימים מלך הדרת עם וברוב למחרת. או ניסן חודש. בראש

28. [בהערות כג עמ' פסח עובדיה ]חזון ניסן ר״ח שחל התשנ״ה בשנת למעשה הלכה הוריתי וכן כמנהגינו עם ברוב האילנות ברכת בשבת ובירכנו בשבת,

חודש ראש ביום לברך. תמיד

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

29. ברכת ב, פרק וימים למועדים מרדכי מאמר

ד סעיף האילנות

בשבת ר״ח חל אם ואפילו טוב. ויום בשבת לברך אין המקדימין- "זריזין בגדר להיות "ורוצה יברך. לא

30. ו- חלק רב לך עשה שו״ת ותשובות שאלות

טז סימן בקיצור בענין תשד״מ ניסן ו' מיום כת״ר מכתב קבלת מאשר הנני

- בבית בשבת שפרץ הויכוח שחלק שבשכונתכם, הכנסת

ברכת לברך רצו מהקהל טענו אחר וחלק האילנות, ומענותנותיה וכו' בשבת האילנות ברכת לברך שאסור נידון שהדבר (משום בקצרה ואשיבנו וכו', פנה דכת״ר הכת טעו. הכתות שתי כי האחרונים), גדולי בדברי רבות

ברכת- לברך שאסור שטענה השניה וגם בשבת, האילנות

כף רב ה עמ״ש סמך ובטח בהם, תמך המחי״ר אחרי כת״ר

- - מועד בספר הגרח״פ בשם סק״ד) רכו (בסימן החיים

חי… לכל– הם גם בשבת לברך שרצו הראשונה הכת וגם

יש שהלא בשבת לברך ראוי אין לכתחלה שבודאי טעו, באיזמיר כמו נהגו שלא מקומות ויש לאסור, שכתב מי לברך ראוי אין שלכתחלה פשוט ולכן הגרח״פ. כעדות

ברכת- לברך מנהגנו יפה וכמה בשבת, - בחול האילנות ראוי וכך חגיגית, בהרגשה וגם עם, ברוב גם פסח, המועד

. לנהוג

31. כא סימן ג חלק הים וישב דנהי באיפכא, הדין בשבת, האילנות ברכת לברך ולענין

דמצד האילנות ברכת לברך מניעה שום אין הקבלה שביארנו וכמו בורר, איסור חשש שום כאן ואין בשבת, לא והכרח צורך שום שאין כיון אמנם לעיל, באריכות האילנות ברכת לברך אחר, צד משום ולא הקבלה, מצד הפוסקים לחבל לחשוש יש שפיר לכן בשבת, דוקא

חשש בגלל ת בשב תשליך אמירת איסור בענין שדיברו בודאי הזה שבזמן הנ״ל חמד בשדי שכתב וכמו טלטול, כמו באריכות כן גם האילנות ברכת של הסדר אומרים תשליך דלענין ונהי לטלטל. ועלולים בסידורים, שנדפסו הסוד דרך שעל שכתבנו, הטעם מחמת להקל יש בשבת כיון האילנות, ברכת בענין אולם זה, ביום צורך בו יש

של ארוכות נוסחאות לומר כהיום נוהגים בזה שגם לכן הסידור, מתוך לאומרו ומקפידים ולימודים, בקשות מאחר חששות, ושאר יטלטל לשמא לחשוש יש שפיר בשבת דוקא האילנות ברכת לברך מכרחת סיבה בה, שאין

אחר ביום לברך שהות עדיין. ויש

ולמעשה להלכה זה בנידון להורות נראה הנ״ל כל, ולאור בתוך כשמברך אפילו בשבת יברכו לא האילנות דברכת

שאין במקום הסידורים יטלטלו לשמא דחיישינן העיר, לו אין אם ורק הפוסקים. שהזכירו חששות ולעוד עירוב, את יפסיד בשבת יברך לא ואם חול, ביום לברך אפשרות על והן ההלכה פי על הן בשבת לברך מותר אזי הברכה,

. הקבלה פי

האילנות מספר

32. כח סימן ב חלק קטנות הלכות שו״ת

אילנות. ריבוי על אלא לברך אין גם

33. אות ז סימן באצבע מורה קצח והמדקדקים ניסן בימי האילנות ברכת לברך ישתדל אילנות ב' ושיהיה דווקא, בניסן שיהיה, מקפידים

לברך לשדה. ויוצאים

34 מקבציאל. ט אות האילנות ברכת הל' צו פרשת ויש אחד, ממין שהם והגם אילנות, שני שיהיו צריך

עיכובא זה ואין מינים שני על. מדקדקים

35. החיים כף ב ס״ק רכו סימן חיים אורח

א אבל צריכים ינם שתי שיש כיון אלא מינים שני להיות

מברך. פרח ומוציאין אחד מין הם אפילו אילנות ן כ

משמע דקאמר' הגמ' מלשון ' מלבלבי דקא אילני וחזי מקום על לחזר יש לכתחלה ומיהו שנים רבים ומיעוט ע״י להעלות כדי שם ולברך ועשבים אילנות ריבוי בו שיש

שם. שיש מה מכל קדושה ניצוצי ברכתו

36. כ סימן יב חלק אליעזר ציץ שו״ת על אף לברך יש אם האחרונה כת״ר חקירת ואודות (ז)

צריך או אחד אילן הפחות לכל ההלכות הנה אילנות. ב'

קטנות ריבוי על אלא לברך דאין כותב כ״ח סי' בח״ב שם

והחיד״א אילנות, כותב קצ״ח אות באצבע מורה בספרו

וניתן אילנות ב' שיהיה מקפידים שהמדקדקים, בלשון דדינא מעיקרא לא אבל לדיקדוקא שזהו דס״ל מזה. לדייק

הדין מעיקר שזה מביא בסק״ב החיים הכף אבל דכ״מ ומיעוט מלבלבי, דקא אילני וחזי דקאמר הגמ' מלשון בו שיש מקום על לחזר עוד יש לכתחילה וכי שנים, רבים ב דצריך שם הדביר בפתח גם וכ״כ ע״ש. אילנות 'ריבוי כדקדוק דלא א' מין שניהם אפילו שמספיק אלא אילנות, ב אלא אינו דש״ס דאילני מינים, ב' המצריכים 'קצת

בא סגי,'לא ד אילנות דאפי נמי הכי ואין א מין לו חד שפיר

דמי יותר ואכמ״ל שם, . עיין

מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א

5 עמוד

37. נאמן מקור שו״ת א חלק של סימן אחד אילן על האילנות ברכת לברך מותר האם שאלה:

אילנות שני מוצא? כשאינו

שבירך זצ״ל אוירבך הגרש״ז על מקרוב פורסם תשובה: בעלמא דקדוק רק שזה ואמר אחד אילן על לכתחילה

קצח (סימן באצבע במורה החיד״א.)שכתב

38. ניסן ל' תשס״ד שנת בעתו דבר לוח ואף זצ״ל, אויערבך זלמן שלמה ר' בגאון שארע מעשה עומד שהוא אחד אברך מצאו פעם ניסן. בחדש ארע הוא

חסד "שערי בשכונת אחת חצר ליד עץ צומח ה שב " לרב האברך פנה האילנות". "ברכת את ומברך מלבלב שני מלבלבים ובה חצר ישנה הסמוך ברחוב ושאלו:

? שנים על לברך לדקדק ראוי שמא עצים,

- הקדש- ב״עבודת שנזכר זה דקדוק יודע אני "גם ענהו

- בנועם הרב בשכונתי עץ וכל חצר כל מכיר אני, וגם פניה נשקפות ממנו הן הסמוך! ! החלון אל נא הבט אולם

אל של מאושר הקורנות היא שנה בכל אחת נה מ צפָּה מ המלבלב העץ על ואברך אבוא בו ליום ומייחלת זו לעונה

ת לעומ הקדש" עבודת בעל של אחד דקדוק מהו בחצרה.

? ? ? אלמנה של אושר דמעת

39. קצא סימן א כרך והנהגות תשובות

אחד אילן על אפילו היינו "אילני" אם הדין, ובעיקר האילנות ברכת עניני על חמד" "מעשה בספר ראיתי הלום אילנא גרס שבמהרי״ל מציאה שמצא ט') סעיף (פ״ו שנדפס הראשון בש״ס ג״כ כן ומצא יחיד לשון והיינו הכרח אין "אילני" לגירסא גם וברם ר״מ. שנת בוינציאה

אילני נקט דוקא שלאו שיתכן ש, וכמ לעיכובא "שהוא אילנות כמה רואה מהעיר שיוצא נקט דמילתא. ואורחא בב להדר נכון לכתחלה אך אחד באילן ולברך לסמוך 'ויש החיד״א רבינו וכמוש״כ וכמ״ש, עדיף ובפרדסים אילנות, הנ״ל (ובספר בזה, נזהרין שהמדקדקין באצבע" ב״מורה

נראה למעשה ה בהכרע אך בזה, הפוסקים מדברי ליקט מינים בשני להדר וראוי שנים, שצריך שהבאנו כמו לנהוג כשאי אבל ברמב״ם, כמבואר גינות או שדות כעין והיינו

. אחד) על יברך אפשר

באיסור המורכבים עצים

40. ס סימן א חלק קטנות הלכות שו״ת ראה ואח״כ פירות מיני שני על שהחיינו שברך מי שאלה תשובה שהחיינו. ויברך שיחזור מהו משניהם מורכב פרי כאן דאין יברך דלא פשיטא במינו מין הוא המורכב אם

לברך דאין אפשר מינו בשאינו מין הוא ואם חדשות פנים יאמר איך הבורא רצון נגד אדם בני שעשו דבר שכל עליו באכילה דמותרים גב על ואף זה דבר לראות שהחיינו

מסתברא לא הראיה על לברך אבל הכתוב גזירת

41. לו סימן חיים אורח - ב חלק פעלים רב שו״ת אילנות מצא ולא דניסן, ביומי לפרדס נכנס אם שאלה. באינו מין מורכבים אילנות רק אלא פרחים, בהם שיש דאלנות כיון או״ד אלו, אילנות על לברך מותר אם מינו, לברך אין יתברך, הבורא רצון הפך באיסור נעשו אלו

ושכמ״ה יורינו. עליהם,

לברך דאין נראה השאלה, נידון לענין כן כי הנה …תשובה וכמ״ש באיסור, המורכבים האילנות על אילנות ברכת בסי שהחיינו ובדין רס״ה, בסי' הפרדא בדין ז״ל 'הלק״ט בהם להנות טובות אילנות בו וברא דמברך הכא וכ״ש ס', הבורא רצון הפך אדם בידי עשויים אלו ובאמת אדם, בני

אכי״ר תורתו באור עינינו י. איר והשי״ת יתברך.

42 עובדיה- חזון. האילנות ברכת הלכות, פסח,

ד 'סעיף שאין אומרים יש מינו בשאינו מין המורכבים אילנות רצון נגד וקיומם שהואיל עליהם, האילנות ברכת לברך חולקים ויש כך, על להשי״ת ולהודות לברך אין הבורא, יכול ולכן הבריאה, כללות על היא שהברכה ואומרים על לסמוך שהרוצה פי על ואף מורכבים. אילנות על לברך

מקום מכל בידו, למחות אין ליהם ע לברך שניה סברא להקל ברכות שספק יברך, שלא לו מורים להמלך. הבא

ערלה צי ע

43. רכו סימן חיים אורח איגר עקיבא רבי לנטיעתן שנים ג' תוך האילנות אם אילנות. וראה [שו״ע]

דא כיון יברך אם מסתפק אני אפשר י וכן מפריה ליהנות הוא הפירי אם חדש פרי הרואה ס״ג רכ״ה דסי' בדינא

והיכא יברך. אם ערלה באיסור ולא דיברך נ״ל ספק דהוי א״כ מותר בח״ל ערלה דספק דהדין כיון ברכה ס' מקרי

שפיר. ומברך ממנו ליהנות ראוי

44. או״ח החיים כף י״א ס״ק רכו

על אילני על וכן ערלה שני ותוך המורכבים אילנות פרחי

. לברך אין סרק

יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי

45. ג- חלק פעלים רב שו״ת ט סימן חיים אורח שיש בחצרו נטועים אילנות וג' ב' לו שיש בעה״ב שאלה בניסן לברך לעיר חוץ לצאת יכול אינו והוא פרחים בהם של אלנות הם אך אלו, על לברך ומוכרח האלנות על

ערלה שנות עליו שעברו בחצרו אחד אילן יש ולא, ערלה כיון או״ד האילנות, ברכת אלו על לברך מותר אם ברכת עליהם לברך אסור בהנאה אסורים דפרותיהם

ושכמ״ה לצדקה המורה יורינו. האלנות.

הגאון שכתב טעמי, מתרי לברך דמותר נראה תשובה.

אחריתי… במילתא סק״א קע״א בסי' ז״ל אברהם אשל גב על ואף מצוה, היא הראיה ברכת י״ל נמי בנ״ד וא״כ ליהנות לאו מצות בהנאה אסור האילנות מן היוצא, דפרי גב על ואף הפרי, מגוף נהנה דאינו טעמא איכא ועוד הנה אדם, בני בהם ליהנות טובות אילנות שברא דמברך אחר אדם בני בהם ליהנות עומדים אלו אילנות גם

כשרואה יתברך שמו מהלל הוא ועתה ערלה שני, שיעברו לפניו האילן של. פעולה

סרק עצי

46. רכה סימן וקציעה מור גם שמברכין י״ל אולי בעולמו, חסר שלא ברכת אמנם חדושן בעת ניסן ביומי בתחלה אותן כשרואה, עליהם חזו דלא גב על אף דמלבלבי, סרק אאילני שמברך כדרך

ך דקמבר הוא אחזותא אלא לריחא, לא גם לאכילה

47. כח סימן ב חלק קטנות הלכות שו״ת

מאכל אילני על אלא לברך. דאין

48. או״ח החיים כף י״א ס״ק רכו

. לברך אין סרק אילני על וכן

לנשים האילנות ברכת

49. קיח2 סימן א חיים אורח צבי הר שו״ת דוקא ניסן דיומי למ״ד לחקור, נתעוררתי בזה דברי ומדי דהוי לומר יש דלכאורה זו. בברכה איתנייהו נשים אי

ופטירי… גרמא שהזמן עשה מצות לדידן ניהדר, ומעתה דיומי להסוברים אף זמ״ג זה אין דמלבלבי אילני דבברכת נוהגת שאינה בכורים מצות מצינו שהרי נינהו, דוקא ניסן ועבדים דנשים דבכורים בפ״א תנן ומ״מ חנוכה עד אלא לא דזמ״ג ע״ב) כ דף (מגילה טו״א בספר ומפרש חייבין,

דאינו הא אבל בעצמו הזמן מצד הוא שהפטור אלא, נקרא

2 מד). הטוב(סימן יין בשו״ת זו לתשובה דומה גרסה ועיין

שדבר אלא הזמן, מצד אינו ואילך מחנוכה בכורים מביא

מצוי שאינם להם, גורם אחר י ע ם פני ל עכ״ל עוד, . השדה

זה לפי לעיל אמרנו כבר דידן ראיה, בברכת דאמר דמאן לפי אלא ניסן חדש שם על הקפידא אין דוקא ניסן יומי

הוי לא המקום, שהז עשה מצות גרמא מן נמי ונשים

זו ברכה בכלל. איתנייהו

50. מה סימן הטוב יין שו״ת

המקום חסדי על לברך ין חייב האשה ואחד האיש ואחד לתחיה שבו ים יבש לעצים נדמו אשר אילנות רואין כאשר

לרענ כמו זו בברכה חייבות פריחה…והנשים ול ננות או הראייה על הפרי בגמר שהחיינו לברך כן גם שחייבות

… האכילה על

51. ו- חלק רב לך עשה שו״ת ותשובות שאלות

יז סימן בקיצור אם תשד״מ, ניסן כ״ג מיום במכתבך לשאלתך בתשובה

ברכת- לברך יכולות או חייבות נשים ניסן בימי, האילנות ישראל לבנות חיים "מקור בספר זה מצאת שלא."והערת הלכה ממני נשכחה זה ספר שכתבתי שבשעה היא אמת ולמעשה ונו״כ. בשו״ע כתובה שאינה משום והסבה זאת,

סימן חאו״ח צבי הר (בספרו זצ״ל ק פרנ הגרצ״פ פסק כבר אם היה דיונו ועיקר זאת. בברכה שייכות שנשים קיח)

- מצות בכלל היא או פטורות שנשים גרמא שהזמן עשה היא שאין היתה כאמור, ומסקנתו באורך. שם עיין לאו

זאת בברכה שייכות ולכן גרמא, שהזמן עשה. מצות

52 א סעיף ת, האילנו ברכת הל' עובדיה-פסח, חזון. ניסן בחודש האילנות ברכת יברכו הנשים. וגם

53. ברכת ב, פרק וימים למועדים מרדכי מאמר

יז סעיף האילנות

נשים- שהזמן למצווה נחשבת זו מצווה אם מחלוקת יש וטוב תברכנה. לא נשים לכן לא, או פטורות ונשים גרמא ידי להוציאה שיכוין מבעלה הברכה את תשמע שאשה

. חובה( עקב בא״ח שתברך, כתב צבי והר החמה ברכת על, טי

. תברך) שלא מדבריו משמע

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ברכת האילנות

ב״ה

הברכה מקור א.

( ב מג (ברכות הגמרא מלבלבי דקא אילני וחזי ניסן ביומי דנפיק מאן האי יהודה: רב "אמר, : בני בהן להתנאות טובות ואילנות טובות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא ברוך אומר:

."אדם כ יב בצי״א וכן הריטב״א. הנראה ככל אלא הרב״א, אינו שזה עריכה בהערות שם (עיין מקובצת בשיטה שם מסביר

הריטב״א בשם וכותב השטמ״ק את )מביא, " נקבעה זו שברכה ענין והוא לזמן מזמן שבא ענין שהוא לפי

ומלכות בשם והיא הוא. ברוך הקדוש שהפריחן יבשים עצים על מברך שאדם."מחודש

פסק כן " רכו:)(סימן השו״ע אמ״ה בא״י אומר: פרח, שמוציאין אילנות וראה ניסן בימי היוצא

מברך ואינו אדם; בני בהם ליהנות טובות ואילנות טובות בריות בו וברא כלום בעולמו חיסר שלא עוד יברך לא הפירות, שגדלו אחר עד לברך איחר ואם ושנה, שנה בכל אחת פעם."אלא

זמנה ב.

מקום כל אלא דווקא, שלאו בראשונים מובא אך ניסן, ביומי הוא הברכה זמן בגמרא, כאמור

גם מובא כך כן א). א ביחוו״ד מובאים ועוד. הריטב״א האשכול, (ספר שלו. הפריחה תקופת לפי רבה, באליה ס״ק במ״ב גם משמע (כדבריו פורחים. אילנות רואה אם אדר, בחודש לברך שניתן

בערוה״ש וכן.)א, ( ניסן בימי דווקא היא שהברכה נוספים ופוסקים המקובלים דעת. מאידך, בשו״ת חאגיז יעקב רבי

, כח (סי' ב' )חלק קטנות הלכות ה האמת. דרך על שכן סק״ב רכו יוסף בברכי החיד״א עובדיה רב שיש מביא שם ביחוו״ד ידי ועל ובפרדסים, בגנות ניסן בימי משוטטות העליון בעולם שהנשמות ע״ב), קצו (דף בלק פרשת הקדוש בזוהר סמך לכך

הזה. בעולם אשר החיים על ומתפללים נשמותיהם, לעילוי זוכות )הברכות

וסב״ל עדיף תעשה ואל דשב שוב, יברך לא ניסן, בחודש ברך לא אדם שאם, חמד י בשד מובא עוד

( (סי ברכה בשיורי וכמ״ש המקובלים, 'הכרעת ע״פ החיד״א, מרן הוראות אחר תמיד נגררים שאנו בהיות מקום מכל: דבריו בברכי וכ״כ כן. מורה היה הוא גם לברך, צריך האמת דרך שע״פ מרן ידע שאילו מרן, נגד האר״י כדברי דנקטינן סק״ב), מו שב לומר שנכון שבודאי לברך, שאין המקובלים שדעת כאן שכן כל א״כ כח. ליעף הנותן ברכת לענין יא) ס״ק (שם יוסף

ואל.) להקל ברכות ספק בידינו, גדול כלל וזה עדיף, תעשה

ה שם מסיים למעשה יוסף גר״ע ש, הספיק אם, לא ו ניסן, בחודש יברך לכתחילה, לסמוך יכול

זו יקרה ברכה יאבד ולא אייר, בחודש גם. ולברך את יאמר ניסן אחרי זצ״ל, אליהו הרב לדעת

ומלכות שם ללא. הברכה

כן, כמו יא עמוד.)(חזו״ע החשמל לאור בלילה גם לברך יתן ונ זו, ברכה יברכו נשים גם

תכרב תונליאה

הברכה פירוש ג.

ב מובא אילנות, על דווקא אותה מברכים ומדוע הברכה, פירוש ( השולחן ערוך שנותן:)א רכו" כמו האדם לחיי הכרחיות בהם שאין דברים אפילו האדם בשביל שברא להשי״ת והודאה שבח

אין ולכן אילנות פרי הפירות, כן ולא כהכרחיות הם דאלו וירקות זרעים על זו ברכה מברכים

פירות. שיוציאו ניכר דאז הפריחה בשעת ומברך סיון תחלת או באייר אלא בניסן אינו ובמדינתינו

מברכין. אנו ואז היא זו דברכה אחרות אילנות רואה אפילו בשנה אחת פעם אלא זו ברכה ואין כז כז, [בראשית נאמר עליו זו בברכה והנזהר יתברך וטובו חסדו על כלליות הודאה של ]ברכה

[א״ר." ד' ברכו אשר שדה כריח בני ריח ]ראה

מברכים מה על ד.

משמע, מהשו״ע "אילני כתוב הרי שניים, ולפחות פרי, עצי פריחת על דווקא היא "שהברכה

מובא כן רבים, בלשון קצ״ט.) קצ״ח אות באצבע (במורה בחיד״א לא סרק, אילני על ברך בטעות אם שמברכים לומר נטה וקציעה מור שבספר מכיון נג, ח״ו הלוי שבט בשם ה, רכו (פסק״ת עוד. יברך

. סרק אילן על )גם לתיקון שהיא זו בברכה בכונתו יתעצם מאוד הברכה כוונת לגבי (שם) בחיד״א מובא: עוד " עכ״ל רחמים". עליהם ויבקש הזה בזמן והעשבים השדה בעצי מגולגלות שהם. הנשמות למעשה

רכו פסק״ת.)(עיין עצים ריבוי שיהיה לכתחילה ראוי כי אם מעכב, אינו העצים שמס' בפוסקים. מובא

ב ס״ק.)(מ״ב מברך לא לחוד עלים על על זאת, לעומת י עמ'.)(חזו״ע האילנות ברכת עליו מברך אינו לביתו, הביא שאדם פורח, . ענף מובא (כן עליו לברך מניעה שאין נראה ביתו, בתוך ואפילו נקוב, שאינו בעציץ הנטוע פרי. עץ

" ה שם: בפסק״ת. פורח ענף על ברכה לגבי )המח' שם מובאת וכן ". בקרקע השתולים לאילנות שוה שהנאתן

מורכבים ועצים עורלה עצי. ה

איגר עקיבא רבי מסתפק להינות יכול אינו שהרי עורלה, עצי על לברך מותר אם רכו השו״ע,)(על ממנו להינות וראוי בחו״ל, מותר עורלה ספק שהרי מותר, עורלה, בספק מדובר אם אך. מפריו.

, לעומתו פעלים ברב פסק כן עורלה. פירות על לברך התיר ט או״ח )(ג, בחזו״ע. יט )(עמ'

לעומתם בכך החמיר שאול אבא הגרב״צ. ו פרק ח״ג )(אורל״צ

עליהם לברך שאין י״א הבורא, רצון נגד ונעשו הואיל מינו, בשאינו מין מורכבים עצים. לגבי להלכה עליהם. לברך ואפשר הבריאה, כללות על נתקנה שהברכה ואומרים חולקים יש, לעומתם

טו בחזו״ע,)עמ' פסק ( שלא לו מורים לימלך, הבא אך בידו, מוחים אין כך על לסמוך שהרוצה

שסב״ל. יברך,

ואילו מותרות הרכבות אלו מראה שם כנות, טבלת מובאת וארץ התורה מכון באתר למעשה,

האם נשאלתי, שלום לאגרונום: . (שאלה מורכבים כלל בדרך מפוקחות לא ממשתלות שנקנו הדר עצי. לא.

עליהם האילנות לגבי? ברכת ומה מותרת? הרכבה זו האם מורכבים? בהכרח במשתלות, שנמכרים לימון עץ: תשובתו

אסורה הרכבה רבים ובמקרים מורכבים בד״כ. הלימונים הפירות את לאכול. מותר עצים על האילנות ברכת לברך עדיף

). מלכתחילה כשרים

עד ירוק אילנות. ו

כשר עליהם לברך שאפשר נראה הזית, כמו נושרים, לא שעליהן השנה, כל ירוקים אילנות ה וא

זאת לעומת בצ״ע. ונשאר, , רכו סימן (בוטשאטש) אברהם אשל ב פסק כן החדשים. הפרחים את

מובא באורל״צ קטנים שהפרחים למרות זית, על לברך. שאפשר פ״ו,)(ח״ג

עם ברוב או מקדימין זריזים ז.

מועד בספר מובא אך עם. ברוב האילנות ברכת לברך צורך שיש מובא לא הפוסקים, בפשט

ל שכדאי פלאג׳י לגר״ח חי, לכל ( הברכה סדר לגבי וכן במניין. , זו ברכה ברך אות א סימן חי לכל מועד

: ו" ברכת לברך אחת אגודה כולם וילכו שמים לשם שהיא כנסיה דיצטרפו האילנות, ברכת באמירת יעשו כה אם נעים ומה ונשמה רוח נפש נגד פרוטות משלש אחד כל יפחתו ולא מ״ה, כמנין כולם בין לצדקה שיעור הברכה אחר ויפרישו האילנות,

ה בשוב מזמור ויאמרו החמדה, שכיות בספר שנדפס כמו הנשמות על הסדורה התפילה יאמרו הברכה ואחר לעיל, 'כנזכר

חי צומח, בדומם, שנתגלגלו לנשמות גדול עילוי והוא קדיש, ויאמרו קמ״ח, מזמור וגם, ם, זרעי לסדר דשייך ציון שיבת את

מדבר.)

השאלה נשאלת עצמו, חודש ראש ביום לברכה מניין שאין במצב " מעלת עדיפה האם, זריזין

מעלת או" לעצמו יברך ואדם,", מקדימין עם ברוב לברכה מניין שיקבץ עד וימתין ",

בשו״ת ) יח סימן יור״ד ב, (חלק אומר יביע מילה מצוות לגבי בכך, דן ו זריזין מעלת ש משמע

עדי מקדימין עם ברוב מאשר פה למשל הברית, את לקיים שעה באיזו שמכריעים לפני נוספים שיקולים שיש (כמובן

וכדומה המשפחה בני.)קיבוץ זו האילנות בברכת מניין פלאג׳י, הגר״ח של מלשונו שגם להיווכח ניתן

ב, מאידך מיוחד הידור אלא חובה. לא ( תשובות פסקי הערה10 רכו,) מהם שנראה ישראל גדולי שיש

. האילנות ברכת לגבי עדיפה עם ברוב שמעלת

בשבת האילנות ברכת ח.

אליהו הרב הראשל״צ לדעת בשבת. האילנות ברכת לברך אפשר אם הפוסקים נחלקו

שאול אבא הגרב״צ לדעת וכן, זצ״ל טעמים שני בשבת. האילנות ברכת לברך אין ו פרק ח״ג,)(אורל״צ מן קדושה ניצוצות שמברר משום נוסף טעם יתלוש, שמא הראשון, בפוסקים. נאמרו לאיסור כו פרק כהלכתה שבת בשמירת פסק כן ד. ס״ק כו בכה״ח מובא (כן בורר. משום ואסור. הצומח,

.) בצ״ע הכה״ח על נשאר שם בהערה יתלוש, שמא הטעם את רק מביא שם

יחוו״ד ב פסק כן בשבת. האילנות ברכת לברך התיר יוסף הגר״ע לדעת, הראשל״צ לעומתם,

לגעת צריך לא שהרי יתלוש, שמא חשש אין האילנות שבברכת שם, דבריו ותורף ב, , א חלק נוגע אם שאפילו ועוד, מהמאירי שם מוכיח הוא (עוד בלבד. בראייתם ודי לברך, כדי בפרחים מפוסקים ראיות שם הביא קדושה, ניצוצות בורר של הטעם ולגבי יתלוש, שמא חשש אין בהם,

לכך חוששים.)שלא

: למעשה

יוסף הגר״ע כתב " דבריו: בסיום בימות האילנות ברכת לברך יש טוב מהיות שלכתחילה אלא ישכח שמא וחושש ניסן, חודש לסוף הסמוכה בשבת אלא לברך לו נזדמן לא אם ורק החול, לברך נוהגים למצוות המקדימים והזריזים בשבת. האילנות ברכת יברך אז לגמרי, זו ברכה ויפסיד

למחרת או ניסן חודש בראש בצבור, האילנות ברכת מלך". הדרת עם וברוב.

( הלוי: הגרח״ד כתב כן כמו ו, חלק רב לך עשה שו״ת ) טז ": לברך ראוי אין שלכתחלה פשוט ולכן

ברכת- לברך מנהגנו יפה וכמה בשבת, בחול- האילנות בהרגשה וגם עם, ברוב גם פסח, המועד

לנהוג". ראוי וכך חגיגית, הים בשו״ת""וישב כן (כמו הברכה יפסיד כן אם אלא בשבת לברך לא הלל, לגרי״מ כא, .)ג ודאי החול, בימות לברך שישכחו חשש ויש בשבת, רק הכנסת לבית באים הציבור בו במקום

ובאגדה בהלכה הפסח ולזכותם.)(חג בשבת לברך רבה מצווה

כלומר בשבת. האילנות ברכת לברך ראוי/נכון "האם במילים מתחיל הדיון אחרונים, שו״תים שבהרבה נציין, , (אגב

כך לנהוג נכון אם השאלה כן, לעשות לסמוך מי על יש.)ודאי

שהדבר השבח, בברכות ערבות לגבי ג ט, חלק יבי״א שם. ומ״ב יט, קסז שו״ע עיין האילנות, בברכת ערבות דין *לגבי

ברך שלא מי להוציא יכול איננו ברך כבר מי דהיינו, סב״ל. ולהלכה ראשונים, . במחלוקת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

דרשה מהחידא על הכשר כלים 240329 160235

הרגל שמחת - פירוש להגדה של פסח מהחיד״א

הַבֵּיט וּרְאֵה יָמִין: מצאנו ד' מינים בהכשר הכלים אשר זאת הכלים בתיקוני, כי יש רמז נאה והכשרן בתיקוני הכלים (תהלים קמב, ה).

א. כלים הנקחים מיד הגוי — טעונים טבילה.

ב. כלים אשר נשתמש בהם בחמץ אפי׳ בחמין פעם אחת — צריכים הגעלה ברותחין להפליט טעם החמץ.

ג. כלים אשר נשתמש בהם ה׳ ידי על — צריכים ליבון אּור שיהיו ניתזין מהן ניצוצות בָּעֲרָה כי אֵּׁש גיא (במדבר יא, ה) ובתוקף שליטת האש מַפִּיק דְחִיק האש בקרבם אשר לטעם החמץ.

ד. ואם הם כלי חרש, אין תקנה להם בין לחמץ בין לשאר איסורין, וטעונים שבירה גם לעניין טומאה ושבירתן היא טהרתן.

ד׳ אופני ההכשר מכוונים לארבעה חלוקי כפרה שהיה ר׳ ישמעאל דורש, אַרְבַּעַת רִבְעֵּיהֶם (יחזקאל):

א. עבר על עשה — לא זז משם עד שמוחלין לו.

ב. עבר על לא תעשה — תשובה ויום הכיפורים מכפרים.

ג. עבר על כריתות ומיתות — תשובה ויום הכיפורים ויסורין ממרקים דין בית.

ד. עבר על חילול ה׳ — מיתה מכפרת.

והנה כּוּלְהוּ גּוּפֵּי נִינְהוּ דְּרוּפְתְּקֵּי [כל הגופים הם כנרתיקים] לנשמה (סנהדרין צט, ב). הגוף הוא כלי לנשמה, וצריך לה כל ימי התלוות הגוף.

א. וכשם שבכלים הנקחים מיד גוי, שהם חדשים ואין בהם איסור אלא שמץ דבר טומאה שהיה ביד גוי, ולכן סגי בטבילה שהיא טהרה מועטת — כן הדבר באדם, שאם עבר על מצות עשה שלא זז משם עד שמוחלין לו, סגי בחרטה ותשובה לבד ומסגי. כי מי הנשמה כלי שהוא הגוף שהיה בו מגע גוי, כי היכי דסגי לכלים חדשים שלקחם מגוי הטבילה, כן סגי בחרטה ותשובה על עשה שעבר ושלט בו אחרא סטרא.

ב. וכן כלי אם נשתמש הכלי באיסור חמץ או שאר איסורין אפילו פעם אחת — צריך הגעלה ברותחין להפליט האיסור. וכן הגוף שהוא הנשמה, אם עבר על לא תעשה והוא נשתמש בחמין מַיִם זֵּדֹונִים (תהלים קכד, מה) זֶפֶת וְגָפְרִית (שבת ד, ח) עצות הרע יצר — צריך תשובה, דהוי כהגעלה ברותחין, ותשובה ויום הכיפורים מפליט הזוהמא אשר בכלי שהוא הגוף, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ (ישעיהו ו, י) על לא תעשה.

ג. ואם נלכד בעצת יצרו ליפול שּׁוּחָה עֲמֻקָּה (משלי כג, כז) ועבר על כריתות ומיתות וכיוצא בעריות, דומה לכלי אּור שנשתמש בחמץ או איסור ה׳ ידי על, שצריך ליבון באש עד שיהיו ניצוצות מנתזין מהם. וכן הדבר בגוף הנשמה כלי, שעבר על כריתות ומיתות ושלט בו יצרו אש כך עד כל — צריך ליבון ביסורין עד שיהיו דין בית, ואם נשתמש ה׳ ידי על — צריך ליבון אּור, ניצוצות נתזין ממנו, רִשְׁפֵּי אֵּׁש (שיר השירים ח, ו) אּור היסורין אשר כח בהם להפליט מה שנשתמש ה׳ ידי על, וְנִיצוֹצוֹ פֹּעֲלוּ, עד אשר תצא הזוהמא וְשְׁנֵּיהֶם יַחְדָּו בָּעֲרוּ (ישעיהו א, א): הכלי שהוא הגוף, וזוהמת האיסור שבו, וישאר הכלי נקי.

ד. ואם עבר על חילול ה׳ — אז דומה לכלי חרש שאינו יוצא מידי דופייו, כְּלִי אֵּין בֹו חֵּפֶץ (ירמיהו כב, כח) הִנֵּה מִיתָתֹו, וצריך שבירה ושבירתו טהרתו (שיר השירים ז, ג).

ואפשר שעל זה רמז הכתוב ״בְּנֵי צִּיֹון הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵּי יֹוצֵּר״ (איכה ד, ב) כי הֵּן בְּעָוֹון — שגברו עֲוֹנֹת (תהלים נא, ז) ועברו על כריתות ומיתות דין בית וחילול ה׳ … אין להם עוד תקנה אלא שבירה (תהלים סד, ה). ושם נאמר בלקיחת הבקבוק אשר נצטוה הנביא: ״כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת הָעָם הַזֶּה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת כְּלִי הַיֹּוצֵּר אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵּרָפֵּה עֹוד״ (ירמיה יט, יא, ו) כי עתה בתוקף חטאתם בכריתות ומיתות ודין בית וחילול ה׳ — נדמו לכלי חרס שנשתמש בו איסור בחמין ואינו יוצא מידי דופיו, ואין עוד תקנה אלא שבירה, וזהו המשל לבקבוק… ׳ה חָפֵּץ לַהֲמִיתָם (שמואל א כה, ב).

כן הגוף שהוא כלי הנשמה צריך טהרה ותיקון מאשר נשתמש בו, כדכשם שהכלים צריכים טהרה ותיקון בהגעלה וליבון. ה׳ ידי על באיסור, אּור שלט בו ה אּור (מלאכי ג, יט) וְלָהַט הרע יצר — צריך תיקון בסגופים ותעניות עד שיהיו ניצוצות נתזין, ואפילו רק שנשתמש קצת באיסור או לא היה יצר חזק — צריך הכעלה בחמין חמימות היצר, וטהר גברא טהר ומחוץ מבית (ברכות ב, ב) כהכשר כלים. ולא עוד אלא שפגם גם בנשמתו אשר בקרבו בשרשי נשמתו אשר למעלה, וְאַף גַּם זֹאת (ויקרא כו, מד) שפגם אפשר כלים. כי גָּבַר אֹויֵּב (איכה א, טז) וְטָרַף וְאֵּין מַצִּיל (מיכה א, טז) כי אחרא סטרא שנשתלחה יד האמה (ירמיהו ה, כה) מפני הִטּוּ אֵּלֶה (נדה יג, ב) כי הוא שטן הוא יצר הרע (בבא בתרא טז, א) הוא אחרא סטרא, וכל חלק ה לאחוז בסנסני נשמתו, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה (במדבר יא, ד) לטרף ניצוצי הקדושה וּלְעַשּׁוֹק (יחזקאל יט, ג).

ועתה נבא לבאר דרך רמז לשון כל חמירא … כי הנה החמץ והמחמצת והמשארת הן הן אחרא סטרא ה ואור דיליה וגונדא שלו (יום הגדודים) כֵּלִים מִכֵּלִים (עבודה זרה יא, א) הַגָּדֹול (מלאכי ג, כג). ולכן האיש הישראלי, וכבר טרח ותקן כלים ליל חג התקדש, ראה (אסתר א, ז) שׁוֹנִים ונתעורר בתשובה כראותו כמה צריך להרחקת האיסור טעמו וממשו. לכן גם על ביטול החמץ ש תקון רבנן ״שיח נועם״ — ״הרומז כל חמירא״ הוא ביטול על הרע יצר שבעיסה הוא שטן הוא אּור.

וזו היא אומרת:

״כל חמירא״ — כל מין אּור, ״דאיכא ברשותי״ — הרע יצר ועצת ה, בְּקִרְבֹּו אָנֹכִי אֲשֶׁר (במדבר יא, כא) מחמת שר האומה, בין הבא מתערובת העכו״ם ושעבודם, בין מחמת החומר העכור, ונשאר הרושם אשר חטאתי בגלגול זה וגלגולים אחרים, ״דחזיתיה״ — הרגשתי בחטא כבר שהרגשתי ולא דחיתיו, באיזה ה ברשותי, אחרא סטרא — שכולל בגוף ונפש ושרשיה בשמים. ״דביערתיה״ — כגון: גאוה וכעס, מדה, וכיוצא, שבקשתי לדחותה ולהשליכה מעלי ולא בקשתי. ״ודלא חזיתיה״ — שלא הרגשתי כלל. ״ודלא ביערתיה״ — שלא שבתי בתשובה על החטא אשר שבתי בתשובה ושיורי קוצות האיכא שיריים (זבחים לח, א; ביצה כא, ב). ״ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא״ — אשר לא יהיה סיבה להחטיאני, ובטל הוא ובטל ואני נקי ובר לבב לעבוד ה׳ ההוא הפרט.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

איך מחזיקים קשר

איך מחזיקים קשר לטווח ארוך?

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה (ויקרא צו ו, ו)

**שאלה**

בפרשת השבוע נאמר שצריכה תמיד להיות אש על המזבח ללא הפסקה. ואמרו בעלי הרמז, שרמז יש כאן שעל עובד ה׳ לדאוג שתמיד תהיה אש יוקדת בקרבו.

כיצד ניתן לדאוג שתמיד תהיה אש יוקדת בקרבנו בכל מערכות האהבה שלנו — ה׳ יתברך, נשותנו, בעלנו, ילדינו?

**שאלה קשה**

אחת השאלות הקשות ביותר היא כיצד לשמר קשר לאורך זמן, בין אם זה קשר עם ה׳ או קשר עם בני אדם שאנחנו אתם כל הזמן — איש, אישה, ילדים.

ננסה להציע מספר הצעות לאור פרטי העבודה שמסופר עליה בתחילת פרשתנו. נתמקד בפעולות הבאות:

״וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: (ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר: (ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים: (ו) אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ (ויקרא ו א–ו)

**וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים — צריך עצים**

לצורך קיום המצוה ״אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה״ היו תורמים עצים רבים, שהרי אפילו בבית המקדש שהיה מלא בניסים לא הייתה אש ללא עצי המערכה. כדי שתהיה אש חייב שיהיה עצים.

ישנו איזה דמיון בקרב בני אדם שכאשר מדברים על מערכות קשרים עם ה׳ או בני אדם, ניתן ליצור אש והתלהבות ללא עצים — וזו טעות. כל קשר שהוא ארוך טווח חייב חומר בערה. כשמדובר על קשר עם ה׳ צריך הרבה לימוד בספרי הלכה, מוסר ועבודת ה׳, ולהיות קשורים לרב ולחבורה שעוסקת בעבודה. וכאשר מדברים על קשר עם בן הזוג צריך לעשות מעשים של קרבה, ללמוד את הנושא, לדבר, להתאמץ ולעשות מעשים שיצרו קשר. וגם כאשר רוצים קשר עם הילדים צריך להתאמץ לשמר אותו בכל מיני דרכים, שהם יהיו למעשה העצים שעליהם תהיה בנוי אש הקשר.

**וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן — תרומת הדשן**

בכל יום היו מפנים מעל המזבח את הדשן, כלומר את האפר מהקורבנות של אתמול. עבודה זו נקראת תרומת הדשן. רמז גדול יש כאן — אי אפשר להיות בקשר ארוך טווח כאשר יש את האפר מיום האתמול ומכל השנים שעברו. צריך בכל יום ׳לנקות שולחן׳.

אנשים שצוברים אירועים שליליים ואכזבות בזכרונם לא יכולים להחזיק התלהבות בקשר ארוך טווח. בין אם זה עם ה׳ יתברך — שכן אם אדם יזכור את כל הנפילות שלו, היכן שהוא לא עמד בניסיון, הוא יתיאש ויפסיק לנסות להתקרב — וכך גם עם בן או בת הזוג. כאשר אנו לא זורקים את האפר משבוע שעבר, מהויכוח, מהתקופות הלא טובות שהיו, והם עדיין אתנו, איננו יכולים להתחיל משהו חדש, שכן מזבח הזוגיות מלוכלך ואי אפשר להתחיל עבודה.

**מערכה גדולה ומערכה קטנה**

על המזבח היו מספר מערכות של עצים. היו מערכות גדולות שבהן היה הרבה עצים והאש הייתה גדולה, והיו מערכות קטנות עם מעט עצים שבהן האש הייתה מועטת. גם המזבח היה נח בלילה ממערכות אש גדולות.

וכך הוא הדבר במערכות הקשרים שלנו עם ה׳ או בני אדם קרובים — לפעמים אנחנו בקרבה גדולה והאש בוערת על לב השמיים, ולפעמים אנחנו בבחינת מערכה קטנה. וזה נורמלי. יש תקופות שאנחנו על אש קטנה וזה בסדר — לא תמיד צריכים להיות בשיא. אפילו במקום המבטא את הקשר בין ישראל לאביהם שבשמיים, המזבח שבו היו מתאחדים המקריב הקורבן וה׳ יתברך שאליו רוצים להתקרב, היו בכל יום חצי יממה של שקט, שבה לא קרו דברים מיוחדים ולא היו קורבנות גדולים ומדורות בוערות עד לב השמיים. והדבר בא ללמדנו לשמוח גם בימי שגרה ברוכה שבהם לא קורים דברים גדולים.

**וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים — התחדשות**

כדי להחזיק קשר ארוך טווח צריך מידי פעם להחליף לבושים, לשנות, קצת להתחדש. דברים קבועים לאורך שנים גורמים לקהות חושים — זה לא מעניין. צריך להתחדש בדרכי עבודת ה׳ ובדרכי הקשר עם הקרובים אלינו. גם חידושים בתחום החיצוניות, הבית והגוף, עוזרים מאוד לקשר.

**וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד — עבודת המידות**

לא נאמר ״ולבש הכהן בגדי בד״ אלא ״מִדּוֹ בַד״, ואמרו שהדבר בא לרמוז על מידות טובות. עבודת המידות מאוד תורמת לקשרים ארוכי טווח. אי אפשר להחזיק קשרים ארוכים ללא עבודת המידות, שבה אנו עושים חשבון נפש ויודעים מידי פעם למדוד את כוחות הנפש ולהחליט להוציא את הכוחות בצורה שונה, מדודה יותר. עבודת מידות — זה מתכון מנצח להחזקת קשרים ארוכי טווח.

**לסיכום**

הכלים להחזקת קשר לטווח ארוך הם:

א. וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים — לעשות פעולות ומעשים שיחדשו את הקשר.

ב. וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן — לנקות שולחן בכל יום מחדש.

ג. מערכה גדולה וקטנה — לדעת לשמוח שהקשר בשיאו וגם שהוא בשגרה ברוכה.

ד. וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים — להתחדש מידי פעם בכל התחומים הפנימיים והחיצוניים.

ה. מִדּוֹ בַד — כל הזמן לעבוד על המידות, למדוד אותם מחדש.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור במדרשי אגדה שיעור 24 - פרשת צו-פרה תשפד - תפקיד הקרבנות בימי משה ושלמה וכן נח והבל

מעלת הקרבנות

שיעו תשפ״ד צו פרשת אגד, ה במדרשי שבועי ר │ טבדי בנימין הרב

בראשונים הקרבנות לטעמי והשוואה והבל, נח לעומת ושלמה– משה קרבנות בין היחס על המדרש

ד סימן ז פרשה (וילנא) רבה ויקרא 1.

תרויהון חנן ורבי כהנא בר אבא רבי עזריה רבי בשם

מגירסין. שני לו שהיו למלך משל אמר: חטייה דכפר לו. ערב והיה ואכלו אתא תבשיל. האחד לו בישל לו. וערב ואכלו תבשיל השני ועשה יודעים אנו ואין

יותר? לו ערב מהם איזה את מצוה שהוא ממה אלא

לי- תעשה הזה כתבשיל לו ואומר השני יודעים אנו

בו לו ערב שהשני יותר. ח שנא)(בראשית להקב״ה ערב והיה קרבן נח הקריב 'כך

. הניחוח ריח את ה' וירח ערב והיה ישראל הקריבו

ביותר. לו ערב מהם אי יודעים אנו. ואין להקב״ה (במדבר להם ואומר ישראל את מצוה שהוא במה אלא

)כח ששל יודעים אנו לי להקריב תשמרו ניחוחי ריח

ביותר. ערב הוא ישראל

ג הה״ד)(מלאכי כימי וירושלים יהודה מנחת לה' וערבה

קדמוניות. וכשנים עולם - עולם כימי משה, כימי

שלמה. כשני - קדמוניות וכשנים

אומר רבי - עולם כימי נח, כימי - קדמוניות וכשנים

בימיו. כוכבים עבודת היתה שלא הבל, כימי למלך משל אמר אבין רבי תרתי, אמר אבין רבי

תבשיל לו הכניסו שלו אקוביטון על מוסב שהיה בקערה ממחה התחיל לו ערב והיה ואכלו הראשון

סו כך)(תהלים ממחה שהוא כזה אעלה מחים עולות

בקערה. שהיה למלך משל אמר אבין רבי חורי אמר אבין רבי ושתה שם ואכל הראשון לבורגין הגיע במדבר מהלך

שם. ולן שם ושתה שם אכל השני לבורגין הגיע שם, העולה תורת זאת העולה על מתמה שהוא במה כך מכאן, הבוקר עד הלילה כל המזבח על העולה היא

לאישים כליל כולה. שהעולה

2. יוסף עץ שם

מגירסין: מבשלים כו מצוה שהוא במה 'אלא זה כל ועל ה 'וירא שנא בנח שראינו אחר 'ר״ל

הזהיר ובישראל עוד. שהקריב מצאנו ולא נות קרב שיעלה הפעם עוד נצטוה לא יותר לו ערב שקרבניהם מוכח א״כ להקריב: שישמרו

משה כימי ס״ג [ישעיה ]כמ״ש עמו: משה עולם ימי ויזכור

שלמה כימי דכתיב קדמוניות בשנים שלמה ונרמז בהמ״ק. כשחנך האש שירדה

בו קדם: בני מכל שלמה ויחכם כדכתיב מנחתו שערבה נח כימי הניחוח ריח את ה'. וירח ומפרש

לי זאת נח מי כי הה״ד נח כימי גרס ובילקוט בימיו. העולם שנתחדש מי עולם: כימי

הבל כימי כדכתיב מנחתו שערבה היה והבל. מנחתו ואל הבל אל ה' וישע כדלעיל הקריב דאדה״ר גב על ואף אחר. הקריב לא שמתחלה קרנות בהקרבת קדמון בו שאין ופשוט חטאו על היה אדה״ר של שקרבן ועוד בתורה. מפורש אינו פ״ב סוף

כך כל: ערבות בימיו ע״ז היתה שלא כבר מ״מ ממנה. נקיים ובניו שהוא אף נח בימי אבל

שני שיש מפני ועניינו בה הטועים התחילו אנוש בימי שהרי בעולם ע״ז. נמצאת

ה יחד ולכן ע״ז. אחר להוטים שהיו 'פני מ הרע הסרת אחד הקרבנות במצות. טעמים הרב וכדעת בתנחומא וכמ״ש לע״ז. ולא קרבנותיהם שמה ויקריבו לשמו בית

. המורה והשני מלמעלה השפע מורידים הם הקרבנות שע״י מפני הטובה הוספת

היה לא שאז הבל כימי לו שיערב אמר ולכן יותר לו ערב וזהו הרצויה. הכוונה. ע״י

ה היה ולא ע״ז טוב: בעשה אם כי לבד. הרע בהסרת כוונה

אקוביטין [ערוך צד מכל סמיכות לו שיש: ]כסא והתחיל לו ערב והיה ואכלו השני תבשיל לו הכניסו לו ערב והיה

מחים עולות כך בקערה. ממחה התבשיל בקערה מדממחה ור״ל כצ״ל.

אמר כך. ר ביות לו ערב השני שהתבשיל גדולה ראיה ואכלו. באצבע שגרף פי' השני שקרבנותינו ר״ל ממחה. לשון מחים ודרש לך. אעלה מחים עולות ישראל בשם דוד

נח משל יותר עליך ערבים יהיו: ][יפ״ת

העיר שומרי לבורגנין: סוכות

שם ולן שניהם שהיו כגון בראשונה גם ללון יכול שהיה בענין שהיה לומר וצריך

אחד: במקום העולה על מתמה שהוא במה במה הגירסא פנחס פ' ובילקוט בפסיקתא פעמים כמה עליו ושנה שחזר ממה ופי' העולה. על מתנה: שהוא

ביותר לו ערב הוא ישראל דשל מכאן הבוקר עד וא״ת [יפ״ת] כצ״ל.

נח בימי למעוטי העולה. דריש היא מדכתיב י״ל כן. הוכשר לא דבנח ומנלן

3. תורת תצוה פרשת סופר לחתם משה

ד ז' רבה)'(ויק״ר במדרש דאיתא וכשנים עולם כימי וירושלם יהודא מנחת לה' וערבה הה״ד וגו' אהרן את צו פסוק על זו שבוע פ' בעולם… זרה עבודה הי' שלא הבל של קדמוניות וכשנים נח ימי אלו עולם כימי קדמוניות,

יהב מ״ו במורה)(ג' הרמב״ם כי והענין כדרכי לשעירים זבחיהם יזבחו שלא יצה״ר כנגד אלא תורה דברה שלא לקרבנות טעמא

, והרמב״ן כלל בעולות ה' חפץ אין אבל אז, או״ה ט א' )'(ויקרא, ח״ו מגואל ה' שולחן שעושה עליו השיב הפשוט זה על הטעם אלא

שחטא על נתחים נתחים ולנתחו לזבחו שמהראוי שיראה לתשובה האדם לב לעורר הוא ברוך הקדוש אבל ית״ש, עליון מלך נגד

קרבן שמו קרא הכי, בישראל השכינה קיום עיקר שהוא עמוק סוד בו יש האמת ע״ד, אמנם תמורתו הבהמה נפש ולוקח עליו חס ובעקידה שם עיין אהדדי, והשכינה ישראל. שמקרב

הפסוק פירוש זה והנה ע״ב י״ב חז״ל)מגילה שאמרו כמו בע״ז הכופר נקרא יהודא ד( בהקדים כנ״ל, וירושלים יהודא מנחת לה' וערבה כימי לו יערב וירושלים יהודא שמנחת ואמר שלם ירא ה' אל הקרובים גמורים צדיקים נקראים וירושלים יהודי, איש פסוק, על

לקרבן צריך אינו יהודי הנקרא הוא בע״ז וכופר בה', דהמודה הבל של קרבנו קדמוניות וכשנים נח, עולם הנ״ל הרמב״ם, כדעת שחס להתעוררות אלא בעולם ע״ז הי' שלא נח כקרבן והיינו וכו', לנתחים לנתחו שמהראוי הרמב״ן כמ״ש להתעוררות אלא

מבול. במי מלהשטיפו עליו הוא ברוך הקדוש

אמנם השראת שיך להמ הבל של כקרבנו רק הוא קרבנם ע״כ חטאו, אשר עון להם שאין ירושלים המכונים גמורים הצדיקים

יקריב כי אדם הפסוק על דבריו המדרש סמך ולכן, אליו ה' שיפן רק להתעוררות קרבן שיצטרך בדבר חטאו לא כי עליו השכינה

כנ״ל בתחתונים השכינה להמשיך קריבות ה' אל להקריב שיראה שהכונה לה. , קרבן 'מכם

ושלמה- משה קוק: הרב הסבר והבל- נח העבודה, עולם השכר עולם

4. השני הדרוש שור, מדבר קוק- הראי״ה

וכשנים עולם כימי וירושלם יהודה מנחת לד' "וערבה

עולם- "כימי בילקוט: חז״ל אמרו קדמניות". משה, כימי

, העלה את המזבח על ותאכל ד' מלפני אש 'ותצא בו: 'שנאמר

'וכל שנאמר: שלמה, כימי קדמוניות- וכשנים ראים ישראל בני

. האש "'ברדת משה לימי יחסו למה גם בזה, חז״ל למדונו מה להבין ראוי

… שנים לשון שלמה ולימי ימים, לשון מצינו והנה משה, בימי

רצוים המעשים היו בפרט, המשכן הקמת בשעת ככל עשו שהרי

בענין, אבל ד צוה 'אשר שנה הארבעים בסוף הכתוב אמר הלב

חסרה הכונה שהיתה נמצא, לדעת לב לכם ד' נתן ""ולא

. משלמותה היתה כ״כ שהרי מאד, שלם הלב שהיה מצינו שלמה ובימי

עון להם נחשב ולא ביוה״כ שאכלו עד רצויה כונתם עוצם מפני

במעשים אז החסרון שהיה ונראה, , השי״ת לכבוד רק כונתם

הכונה אחר קצת שנמשך חטאו היה זה צמו בע שלמה שהרי, אסור ולא ארבה אני שאמר במה המעשה לבטל לפי ופרנס

, הדור שהכונה אע״פ בדור תלוי אז המעשים חסרון היה מסתמא

ושלמה עליונה. היתה היא שהכונה הוא ומחשבה לכונה המעשה שבין ההפרש והנה

כונה ב יכנסו עצמם מצד חלוקים שהם מעשים שכמה כללי, דבר כמש״כ עצמו, בפני ואחד אחד כל פרטים המה והמעשים אחת,

לראשך הם חן לוית "כי פסוק: על במשלי "הגר״א שהחכמה

רבים. . והמעשים אחת היא.

בו שיש הזמן בענין ע״כ תלוי שנים', ויחס ימים יחס הזכרתו

בו שקונים השלמות. באופן כוללות שהן שנים, בשם להקרא הזמן ראוי החכמה שלמות נגד

שכל ימים, שם לו ראוי המעשים שלמות ונגד רבים, ימים כ״א

עצמו בפני הוא. אחד החסרון והיה בשלמותה החכמה היתה שלמה בימי והנה שכתוב כמו הלב במחשבת החסרון היה משה ובימי: במעשים,

שצריך הגמור, התיקון היה לא ע״כ לדעת לב לכם ד' נתן.""ולא הלב שלמות שהיא ההשלמה, י מינ ב' של התאחדות דוקא ברצון הקרבנות יתקבלו ואז המעשה, שלמות עם יחד והכונה

שלם. . בזמנים שהיו השלמות מיני ב' בקיבוץ יהיה וזה.

המעשים שלמות מתחלפים, עולם בימי ושלמות משה, ימי שהם

הכונה קדמוניות בשנים שהמעשים שהימים שלמה, ימי הם

נשלמו חשבות ושהמ ימים, נחשבים יהיו בהם נשלמו הפרטים

כוללים. . שנים, . קרוים עולם- 'כימי אומר '"רבי הנ״ל במדרש שם אי': ועוד נח כימי

, נשבעתי אשר לי זאת נח מי 'כי 'שנאמר: קדמוניות- ''וכשנים

בעולם ע״א היתה שלא הבל, ."כימי

שת״ק נראה מהעבודה שתגיע השלמות ע״ד מדבר הרצויה

והנפש הגוף טהרת, שהיא השכר ע״ד מדבר ורבי שכר שיגיע,

ועוה״ז. עוה״ב הי לא כי לעוה״ב, פעולתו כל היתה הבל של שקרבנו מצינו 'וזה הועיל נח של וקרבנו קין. ע״י נהרג כי בעוה״ז חלק אח״כ לו

הקב״ה נשבע "כ שעי מבול, עוד יהי' שלא בעוה״ז העולם לקיום

הניחח ריח את ד' "וירח כמש״כ לעולם, מבול יביא: שלא. האדם בעבור האדמה את עוד לקלל אסִף לא לבו אל ד' "ויאמר

. והנפש הגוף טהרת של השלמות חלקי משני נמשך כ״ז אבל

5. ט״ז, דרוש שור מדבר / היום להפטרת הקרבנות מענין

עזרא רבי בשם ברכיה ר' לד''. קרבן מכם יקריב כי "'אדם

… מגיסין שני לו שהיו למלך מלמהד״ד אמר: הטיא דכפר של יהודה מנחת לד' 'וערבה שנאמר: יותר, לו ערב ישראל משה כימי עולם כימי קדמניות' וכשנים עולם כימי וירושלם

שלמה כימי קדמוניות "וכשנים, . ע״כ

לעומת זה הם נערכים ואיך הקרבנות של ם ערבות ענין להבין פעולותיהם בהבדלי כ״א לבאר יתכן לא מעלה, ע״ג מעלה, זה מרוממה יותר תכלית לפעול שבסגולתו הקרבן אותו כי

ערב יותר יקרא הוא. ונשגבה נח קרבן בין המעלות הבדל לראות נא נתורה ומעתה

שכלנו יד תשיג אשר כפי ישראל, של. לקרבנותיהם

, עולם של ישובו קיום הוא בקרבנו נח שפעל הפעולה והנה לא לבו אל ד' ויאמר הניחח ריח את ד' "וירח בתורה: וכמש״כ עוד אסִף ולא וגו' האדם בעבור האדמה את עוד לקלל אסִף

הבטחה בזה היתה והנה עשיתי כאשר חי כל את."להכות שלמות ותכלית שיסוד הטבע, הנהגת ע״פ העולם לישוב

ש האדם, האנושי. השכל השלמת הוא התכלית, היא

השראת פעלו ושלמה משה בימי ישראל של קרבנותיהם אמנם האלהית ההשגחה ע״ד ההנהגה והתעלות בישראל השכינה ברוה״ק האדם שישתלם היא שלמותה שתכלית הפרטית,

ונבואה. "קרבני בשם הקרבנות את הכתוב קורא בתורה מצינו והנה

לחמי", "ריח, "ניחֹחי נזכר לא נח ואצל ריח, גם לחם גם נקרא

ענין לחם הניחח. ריח את ד' כ״א""וירח כלל יאכל כאשר הלחם כי נראה לריח, לחם בין להבחין והנה בע״ח לתכונת מתכונתו הצמח יתעלה הצמח, את. הבע״ח למזון שיהי' עד כ״א בהכנותיו נשלם הצמח אין ובאמת

זה דבר הטבע, וקרי ח שביארו כמו חי' לנפש ויתהפך לבע״ח שאין אלא בע״ח במדת להשתלם הכנה לו יש הצמח כי

לבע״ח. . מזון בהיותו כ״א באה זאת. השלמתו אל בטבעו יהפך שהנאכל פועל האוכל יהי' המזון ענין עכ״פ

זה. לפני שהי' ממה מעולה אחר טבע עכ״ז המריח אל האד שיעלה אף ריח, משא״כ בו תחול לא אל וקירוב מקום עליית כ״א ותכונתו, בטבעו ושינוי התעצמות

המרגיש המדבר. מוח שבין וצלמו בדמותו ההבדל זה הנה הבדל יהי', לריח לחם

אם עבודתו ע״י האדם השתלמות, האנושי השכל בדרך ישתלם

הנבואיית. ההשלמה דרך ע״פ להשתלם שיזכה או

תעלה כי אם האנושית ההשלמה כי אל מצבו משפל האדם את אבל המעלה, אדם יהי' רק טבעו יתהפך לא אבל רמה, מדרגה האדם טבע מהפכת היא הנבואה, מטעם הבאה ההשלמה וכמש״כ הוא" צבאות ד' מלאך "כי כמש״כ: אלהי, : לענין

אתם.""אלהים האדם בני כל בחק שהיא הטבעית הכללית ההשלמה אצל א״כ

מקום אל שעולה ריח ענין ניחח", ה ריח את ד' "וירח רק נאמר בההשלמה משא״כ אחר. לטבע מתעצם אינו אבל גבוה לחם היינו ניחחי", ו״ריח "לחמי", אמר: לישראל המיוחדת ע״ש ניחח וריח אלהי, אחר לטבע העובד המקריב הפיכת מצד שפע לבד כי ג״כ, האנושי בטבעו רמה מעלה אל התעלותו

ד בסוד לבא.'ה הזוכ על יושפע חכמה שפע הנבואה

מהספרא תוספת מ חידושים עם, אהרן הקרבן פירוש

כד פסוק ט פרק ויקרא 6.

וַיִפְלו ו וַיָרֹּנ הָעָם כָל וַיַרְא הַחֲלָבִים וְאֶת הָעֹּלָה אֶת הַמִזְבֵּחַ עַל וַתֹּאכַל ה' מִלִפְנֵּי אֵּשׁ וַתֵּצֵּא פְנֵּיהֶם: עַל

7. לא אות דמילואים מכילתא שמיני- ספרא

ה מלפני אש 'ותצא ושיבחו פניהם על נפלו החלבים ואת העולה את המזבח על וליחכה השמים מן שירדה חדשה אש שראו כיון

שלמה בימי, וכן לשמים שנאמר פניהם על נפלו על יכרעו ו הבית על ה' וכבוד השמים מן האש ברדת רואים ישראל בני וכל

יהודה מנחת לה' וערבה אומר הוא שעה אותו ועל, חסדו לעולם כי טוב כי לה' להודות וישתחוו הרצפה על ארצה אפים

שלמה. כשני קדמוניות וכשנים משה, כימי עולם, כימי קדמוניות וכשנים עולם כימי וירושלים

בעולם זרה עבודה ה. יתה שלא הבל כשנות קדמוניות וכשנים נח, כימי - עולם כימי אומר רבי

כ400 לפני חי, חיים אבן אברהם ב״ר אהרן [רבי אהרן קרבן 8. ]שנה לא אות דמילואים מכילתא שמיני-

וכו אש שראו.'כיון מה א״כ וקשה וירונו, העם וירא שאמר בהדיא, הכתוב שסיפר מה על דבר חדשו שלא שנראה הברייתא בדברי לי קשה

הכתוב שאמר מה באמרם. כוונו, שהנפילה לרינה הפכי הוא פניהם על שהנפילה להם שהוקשה בזה והנ״ל לפנים החיוני הרוח בהכנס תהיה אשר ואימה גדולה יראה על תורה

עצבות קצת עמה יתערב, וגם והשמחה הרינה אמנם ב בו שיתחברו אפשר אי א״כ זה וכפי לחוץ, והתפשטו החיוני הרוח בהתרחבות 'הוא

אחד. בזמן אלו דברים הפכים ב' היותם עם יחד להתחבר יוכלו אז השכל, בעצת וזה זה יהיה כאשר אמנם גשמי, מהתפעלות שניהם יהיו כאשר יהיה שזה אלא שהוא ממה השמחה ובתכלית והיראה האימה בתכלית לפניו האדם שיהיה וזה יחד, בשניהם יתברך עמו להתנהג נצטוינו וכן זה, את זה וסותרים

יא ב, [תהלים ע״ה דוד מ״ש והוא יתברך ]שכינתו פני בראות משתעשע אש שראו כיון אמר ולזה בזה, לומר שכוונו מה וזהו, ברעדה וגילו ממנה שראו מה אלא מהותה, ידעו שלא היות עם להם, ירדה מרום שכינת ע״י השמים מן כי וידעו הרוחני, האש היה אשר השמים מן חדשה

וזה עמהם חסדו על יתברך לאל ששבחו והוא הפכיים, דברים ב' ועשו שכלי בדרך נהגו זה כל עם העם, ל כ לראות שיוכלו מה והיא חושיית ראיה ולזה, ויראה אימה זה עם ערבו אבל מהשמחה, נולד שנאמר שלמה בימי היה וכן לשמים, ושבחו פניהם על נפלו שאמר וזה, פניהם על ויפלו

וישתחוו ארצה אפים על ויכרעו יתברך בטובו השמחה על שהוא טוב כי לה' להודות והיראה, הא. ימה על מורה שהוא, השמח האדם כדרך שמחה רינת על שמורה כפשוטו אינו וירונו שפירוש אמרו לזה הפכים, אלו דברים שני היות להם שהוקשה שמפני נאמר או פניהם על שנפלו יחד הדברים ב' יתחברו זה ועם שבח, מלשון הוא אלא ומשורר, מרנן שהוא הגשמיות הכוחות ביטול מצד ורתת גדולה באימה במקום בו שאמר משלמה ראיה הביא ולזה הקדש, ברוח הודאה דברי ולומר יתברך לפניו לשבח הגשה שיעיקנו מבלי פנוי השכל ונמצא מהם,

כאן שאמר מה וירונו טוב כי לה'. להודות

אומר הוא שעה אותה. ועל וערבה מלאכי אמר הקרבנות אלו ועל יתברך, לפניו ערבו השלמות ת בתכלי שעה אותה ישראל עם להיות ר״ל

'לה.'וגו עולם. כימי שנקראו הימים אותם כמו שירצה עולם ימי יא סג, [ישעיהו כד״א משה ימי ]שהם משה ימי ונקראו, עמו משה עולם ימי ויזכור

אמרו על ד] עה, תהלים כמ״ש תורה מתן קודם רותת שהיה העולם נתבסס שבהם לפי לפ״ד, עולם ימי [ תכנתי אנכי וגו' ארץ נמוגים.'וגו

 שאז שלמה ימי אלו קדמוניות. וכשנים יתברך עמו הדבוק בתכלית ישראל היו במילואה הלבנה. שהיתה

ד״א צ״ל [אולי וכו' שאמר שאחר להם שהוקשה לפי לד״א, הוצרכו הנה ]. אומר רבי והדמיון המשל הנה, וירושלים יהודה מנחת לה' וערבה

עליהם הכתוב שאמר נח ימי הם עולם שימי אמרו ולזה זולתם, בנושא יהיה, הניחוח ריח את ה' וירח אחר השלמות בתכלית העולם היה שאז

ימי נקראו ולזה העון מן העולם שנטהר אמת שהן לפי השלמות, בתכלית היה לא זה כל שעם אלא, בעולם רשעות שום נשאר ולא במבול שנדון

לומר הוסיף ולזה ע״א, עבדו אנוש דבימי כבר בו היה זה כל עם, עולם קדמוניות וכשנים ה 'וישע ד ד, [בראשית נאמר בו אשר הבל ימי ]שהם

יתברך אליו אלא עבודה היתה ולא כלל, בעולם ע״א היתה לא שעדיין השלמות. , בתכלית העולם היה, שאז מנחתו ואל הבל אל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

האם צריך בעלות על המצה - דין מצתכם - מחלוקת ראשונים ופוסקים על נפקמינות רבות וחידוש גם לגבי קניין מלחמה

ובצה״ל באורחים הלכתיות ונגזרות במצה– "לכם" דין │ טבדי בנימין הרב

במצה 'לכם' בדין הראשונים שיטות א– חלק

ובירושלמי– בבלי הסוגיות ההר מן ור״א משאנץ הר״ש הרא״ש, ושיטת

1. א לח, ב– לז, פסחים

מאיר- רבי לדברי שני, מעשר של עיסה אסי: רב אמר החלה מן, פטורה

חכמים- לדברי בחלה, חייבת מאיר- רבי לדברי שני, מעשר של מצות אין

חכמים- לדברי בפסח, חובתו ידי בה יוצא אדם בפסח חובתו ידי בה. יוצא

מאיר- רבי לדברי שני, מעשר של אתרוג טוב ביום חובתו ידי בו יוצא, אין

חובתו ידי בו יוצא אדם חכמים- לדברי טוב. ביום

נמי, אתרוג משלכם. עריסתיכם- יב דכת עיסה, בשלמא פפא: רב לה מתקיף

לכם- לכם, ולקחתם דכתיב מצתכם כתיב מי מצה, אלא יהא. ? משלכם

… רבא אמר עני' הכא׳לחם כתיב לחם, לחם אתיא התם' וכתיב והיה

הארץ' מלחם באכלכם משלכם כאן אף משלכם להלן מה. .

ליה מסייע: לימא מאיר רבי דברי החלה, מן פטורה שני מעשר של. עיסה

חייבת- אומרים: . וחכמים הך- היינו מסייע? ! לימא (ליה קאמר:)הכי דכתיב התם, שאני דילמא: או פליגי. נמי בהנך בעיסה, מדפליגי לימא

זימני תרי עריסתיכם. עריסתיכם

2. רש״י שם

- מאיר ר' לדברי: ב (נד, דקדושין שני בפרק )דאמר

הוא- גבוה ממון מעשר כדמפרש החלה, מן פטורה

גבוה של ולא כתיב, . דעריסותיכם

אדם אין מאיר ר' לדברי כו' מעשר של ומצה

- בה יוצא אנינות- לשון עוני דריש לא ואפילו בעינן כתיב מי פריך: ולקמן גבוה, של ולא שלו, מצה

? מצתכם

, י אס דרב מילתיה לכל הא מסייעא לימא - קאמר הכי פליגי- דמדבהא פליגי נמי. באתרוג

- זימני תרי אבל וגזול, שאול למעוטי לכם התם אבל

לאכילה- ליה דאיתיהיב האי שני, מעשר של אתרוג

מאיר לר' ואפילו ביה, . נפיק

ג הלכה יג פרק שבת מסכת ירושלמי תלמוד 3.

י [תהילים שם על הושעיה רב אמר עליה. ך לבר אסור גזולה מצה תני

]ג אבל בתחילה אמר דאת הדא יונה ר' אמר ה'. נאץ ברך ובוצע

לו חייב הוא דמים לא. בסוף מצוה עבירה אין אמר יונה. רבי עבירה מצוה אין אמר יוסה. רבי

לד כז אילא][ויקרא א״ר מצות הן כמצוותן עשיתן אם המצות אלה

מצות אינן לאו: ואם

מצה הלכות העיטור בעל 4.

ה״ה פ״א 'ירושל)(חלה ר אמר עליה לברך אסור גזולה מצה 'תני בתחלה דתימר הדא ד' ניאץ בירך ובוצע ע״ש הושיעא

בדיעבד יצא דגזולה ש״מ לו חייב הוא דמים בסוף אבל

מצתכם כתיב לא דהא מצוה. עבירה אין אמר יונה ר'. 'ר

עבירה. מצוה אין אמר יוסי אם המצות אלא אילא א״ר מצות אין לאו ואם מצות הם כמצותן. עשיתן

יח סימן ב פרק פסחים מסכת רא״ש 5.

לדברי שני מעשר של מצה אסי רב אמר

בפסח חובתו ידי יוצא אדם אין 'מאיר ר חובתו ידי יוצא אדם חכמים לדברי

רב אמר מצתכם כתיב לא והא בפסח

לחם הכא כתיב לחם לחם אתיא יימר

מלחם באכלכם והיה התם וכתיב עוני משלכם. כאן אף משלכם להלן מה הארץ גזולה, במצה יוצאין דאין מהכא משמע

. דגזירה שוה גזירה שפיר להו אית דרבנן

)על ב (ע, ישמעאל 'רבי בפ מקובלת זו שוה והשעורין דהחיטין מתניתין ההיא הרי ושיפון שועל והשיבולת והכוסמין

בגמרא עלה וקאמרי בחלה חייבין אלו

ממצה לחם לחם אתיא ר״ל אמר מה״מ הארץ מלחם באכלכם והיה הכא כתיב

אית דרבנן אלא עוני, לחם התם וכתיב

אבל שלכם הוי שני מעשר דמצת להו בה. נפיק לא היא לכם דלאו גזולה

לימא דקאמר דסוגיא מסקנא מוכח וכן פליג, נמי בהך פליג מדהכא ליה מסייע

עריסותיכם דכתיב עיסה שאני מינייהו וממעטינן זימני תרי עריסותיכם

אתרוג גבי הכא אבל וגזול, שני מעשר

שאול למעוטי לכם, חד אלא כתב דלא שני מעשר אבל דאתא הוא וגזול דנפיק נמי הכי לאכילה ליה דאיתיהיב

ביה, לא גזול עלמא דלכולי אלמא

לכם. חשיב

)דאין 'מצה מהל (פ״ו ז״ל הרמב״ם כתב וכן גזולה. במצה יוצא אדם

גזולה מצה גרס 'ט) הל דחלה (פ״ק ובירושלמי

ע״ש 'אושעיא ר אמר עליה 'לברך אסור

דתימר.'הדא ה נאץ ברך 'ובוצע שנא דחייב הוא דמים בסוף אבל בתחלה

אלא איסור בו דאין משמע אלמא ליה. בדיעבד 'אבל וגו נאץ ברך ובוצע משום

בה. נפיק

]אומר [יונה 'רבי בירושל בה מסיק ותו אין אומר יוסי רבי מצוה עבירה אין אלה אילא רבי אמר עבירה מצוה ואם מצוה כמצותן עשאן אם המצות

מצוה. אינה לאו להו ואית פליגי אמוראי דהני ואפשר

ולא מצוה אינה כמצותן עשאן דלא כיון

חובתו: ידי יצא

6 כח ב, פסחים ההשלמה.

של מצה אסי רב אמר ר לדברי שני 'מעשר [בה יוצא אדם אין ]מאיר לדברי בפסח, חובתו ידי רב מדברי יוצא. חכמים

דבעינן אסי נלמוד

הלכתא וכן מצתכם. .

א עמוד לה דף סוכה מסכת ההר מן אברהם ר' 7.

האשה… את בו לקדש יכול שאינו ממונו, אינו מאיר ולרבי באכילה. מותר בירושלים. שני מעשר גבוה של והאי משלכם. טעמא: מפרש ולקמיה מצה. כזית לאכול שצריך הראשון בלילה בפסח.

שלכם נמי האי אף שלכם התם מה מחלה. לחם. לחם: הוא: שלכם תרי ואתרוג: במצה נמי. . בהא

דמשתריא דכיון לן נפקא לא מיעוטא מחד אבל זימני תרי. ואתרוג: במצה באידך נמי בהא לחם לחם מצה גבי דילפת גב על ואף ביה. קרינן לכם ממון דין בה דלית גב על אף באכילה בה דכתיב כמאן למיהוי אבל לכם, דבעינן מצתכם בה דכתיב כמאן דהוי מילתא מחד ה״מ מחלה,

אמרינן: לא מיעוטי תרי

8. כלאים משנה א א,

אינן והזונין החטים השעורים בזה זה כלאים הכוסמין שועל ושבולת והספיר הפול והשיפון ופול והטופח הפורקדן אינם והשעועים הלבן

בזה זה: כלאים

9. ר״ש שם

שועל שבולת עם או השעורים עם ושיפון כלאים החטין עם דכוסמין הכא ומשמע כלאים. ותימה

שעורים? מין ושיפון שועל שבולת חטים מין כוסמין תנא א ע ישמעאל)(דף רבי פרק דבמנחות ויש

מיתניא, מצה ידי לצאת לענין דההיא לומר ב עה מנחות)(דף ואלו בסוף דהא כזית מכולן ליקט תניא

מכל היינו כלן ומ בפסח, חובתו ידי בה יוצא אדם היא מצה ואם כרת ענוש הוא חמץ אם ואכלו

מנחות חמש מכל דאי המינים, חמשת =[ ורקיקין חלות תנור: מאפה מיני שני סולת; ; מנחת

מצה. באות וכולן חמץ, קתני הא מרחשת] מחבת; מצתכם בהו קרינא ולא קדושות שהן ועוד

שעה כל בפרק כדאיתא לחם לחם דאתיא בעינן דמשלכם א… לח )(דף

מההלכה סוגייתנו את המוציאות והשיטות התירוצים הסוגיות, במחלוקת התוספות הערת

11 ב לה, ; ב לד, סוכה.

והיבש- הגזול אתרוג משנה. של פסול.

הנדחת- עיר ושל אשרה ערלה- של פסול.

תרומה של פסול, אה טמ תרומה של פסול,

טהורה- נטל- ואם יטול, לא דמאי של, כשר.

מכשירין. . הלל ובית פוסלין שמאי. בית

גמ' … הלל דבית טעמייהו מאי דמאי? ושל וחזי עני והוי לנכסיה, להו מפקר בעי דאי כיון

ליה- דתנן: . ביה קרינא לכם נמי השתא דמאי אכסניא ואת דמאי העניים את. מאכילין

וב דמאי. אכיל לא עני שמאי: ית

11. סוכה תוספות א לח, בפסחים ר״פ ות]וס' משאנץ ר״ש בתוס' [וכ״ה א לה,

תימה, לחם– לחם אתיא בטבל מצה ידי יוצאין אין ד לה שעה): (פסחים כל בפרק מצות, עליו תאכל ימים שבעת חמץ עליו תאכל לא מדכתיב שאיסורו מי יצא

משלכם, מצה דבעינן משום ליה תיפוק - טבל תאכל בל משום עליה לא וטבל

אתרוג, גבי הכא כדמוכח - לכם חשיב ובית שמאי בית פליגי לא כאן דעד

ליה, וחזי עני והוי לנכסיה ליה מפקר בעי דאי משום בדמאי אלא הילל אבל

מודו? כולהו ודאי בטבל

דמי, דלא וי״ל אתרוג כמו דהוי טבל של באתרוג לצאת יכול דאין דהא

שקנו לאחין ודמי חלק בו וללוי לכהן שיש דשותפין הבית בתפיסת אתרוג

קלז וחלין): (ב״ב נ יש בסוף משלו יש אם זיתים כמה ממנה כשאכל מצה גבי אבל

יצא. כזית

12. מלובלין מהר״ם א לה, סוכה

כזית משלו יש אם וכו' מצה גבי אבל עד וכו' לחם לחם אתיא ד״ה

יצא. דילפינן אלא מצתכם כתיב לא מצה גבי דהא משום והטעם

בחלה. חייב דשותפות מרבינן גופיה ובחלה מחלה לה

13 ב עמוד קלה דף חולין.

נילף למימר: ואיכא ראשית, דכתיב גב על אף חלה

להלן- מה הגז, מראשית ראשית ראשית לא, דשותפות

עריסותיכם. רחמנא כתב לא, דשותפות כאן- אף

14 א לח, פסחים הר״ן חידושי.

כיון ז״ל מאורלינש הר״י הקשה לחם, לחם אתיא אמאי לכם, בעינן נמי דבמצה ילפינן לחם דמלחם [בטבל י״ח אדם יצא שלא למדרש לעיל ]אצטריך לי ותיפוק וכו' תאכל בל משום שאיסורו מי משום

וטבל משלכם דבעינן בר לד וראיה לכם, מיקרי לא

ל [סוכה הגזול לולב בפ' מדתנן ה, של דאתרוג ב] בעי דאי משום בגמ' ומפרש מכשירין ב״ה דמאי כלו ליה, חזי נמי השתא ליה וחזי עני והוי 'מפקר ר״י תי' לכם, מקרי לא גמור דטבל אלמא לכם, והוי ושל שלו האתרוג כל שיהא דבעינן התם דשאני ז״ל

הוי לא טבל או לכהן ממנו ליתן צריך שיהא שלו היה שאפי' כ״כ מצה כשאכל [מיירי] הכא אבל ללוי, שיעור ליה פש אכתי כדינו ללוי או לכהן ממנה נותן

. מצה

15 א לח, פסחים חלאווה מהר״ם.

והלכך משלכם לכם בעי' חלה דגבי היכי וכי כלומר לחם. לחם אתיא

משו״ה בה יוצאין דאין שכן כל נמי גזולה מצה שלא לזהר צריך

חבירו… בפת פתו יתחלף

לך קשיא ואי דתנן [ והא ואמאי בחלה חייבת גזולה עיסה ] א צד, ב״ק א״ל ממצה שנא ומאי עריסותכם? בעי' עיסה דגזל דכיון חלה שאני

היא… ושלו בשינוי קניה הא פת ואפה

עוד וא״ת לא ט״ז] [דברים מדכתי' טבל דממעט ע״ב] [ל״ה ולעיל

על תאכל דוקא, שמעון וכר' חמץ יו דהיינו משלכם מדבעי' ליפקיה

לרבנן, ואפילו אכילה, דבר מידי [ל״ה סוכה במסכת התם משמע דהכי להו מפקר בעי דאי משום דמאי של אתרוג אלא שרינן דלא ע״ב]

לא, כלל ליה חזי דלא טבל אבל ליה, וחזי לנכסיה קרא ליכא והתם

לכם אלא למעוטי. אחרינא שאני א״ל במצה משלכם בעינן דלא הכא

מחלה, לה דילפינן משום אלא לה קרי טבולה העיסה בעוד וחלה

. עריסותיכם

16 ז הלכה ו פרק ומצה חמץ הלכות יוסף שם.

ועיין היא הלכתא לאו ל״ח דדף דההיא שנאמר לא אם יעו״ש בג״ש מצתכם התם דגמר שלו מצה דבעינן אתיא ד״ה בתוס' שם

יעו״ש… בו מעורב הכהן דחלק משום נפיק דלא הכהן מחלק חוץ כזית ליכא דאי שכתבו וכו' לחם

17 א עמוד לח דף פסחים מסכת חננאל רבינו.

החלה מן פטורה שני שר מע של עיסה מהא ודייק חובה ידי בהן יוצאין אין שני מעשר של אתרוג וכן שני מעשר של מצה וכן דכתיב הכא ושאני פליגי לא לעולם דלמא ודחי' פליגי נמי בהני פליגי מדבהא נימא חייבת אומרים וחכמים מאיר ר' דברי אינו דהא שני מעשר של ולא חולין של ממש שלכם שתהיה שלכם עיסה בעינן זימני תרי מדכתיב ואמרי' זימני תרי עריסותיכם

לכם ולקחתם דכתיב גב על אף אתרוג אבל בירושלים לאכלן לבעלים והותרו קדשים שהן שלמים כ הוא חשוב אלא שלכם יליף. לא מחלה לחם ולחם מצתכם, כתיב לא נמי מצה שני, מעשר של אתרוג למעוטי ולא דאתא הוא וגזול שאול למעוטי

18 רפא סימן פסח הלכות הרוקח ספר.

… המצות בעצמו לתקן חייב אדם כל בפ כדאמרי' במתנה לו הם הרי שלי מצות שיגיע מי לכל אדם לכל ולומר ללמד הוא 'וטוב

בכ״ש, פסולה גזולה מצה ירושלמי במתנה. לו הוא הרי לידו לולבי שיגיע מי כל מב וערבה)(דף לולב כתיב לא דייק הגזול ובלולב

מצתכם.

וה הרא״ה סברת ריטב״א – שאול שייך ולא גזול, מצוי לא

19 א עמוד לה דף סוכה מסכת רא״ה.

פטורה מאיר ר' לדברי שני, מעשר של עיסה לה מתקיף חייבת. חכמים לדברי החלה, מן [ראשית דכתיב עיסה בשלמא פפא, ]רב לכם כתיב נמי אתרוג שלכם, , עריסותיכם,

מי מצה אלא שלכם, ומשני מצתכם. כתיב באכלכם והיה הכא כתיב לחם, לחם אתיא

הארץ, מלחם מה עוני, לחם התם וכתיב המעשר מן ולא שלכם כאן אף שלכם. להלן

אבל לה דמשכחת הוא שני במעשר, ודוקא דלכם דינא לה משכחת לא אחרינא במידי

, ושאולה גזולה דאסירא למימרא במצה

סגיא דלא קנייה אכילה בשעת דהא בלאו

דמים. אלא מתחייב ואינו הכי

21 א עמוד לה דף סוכה מסכת הריטב״א חדושי.

פסלו ובירושלמי כו'. לחם לחם דאתיא ואסיקנא מצתכם כתיב מי מצה אלא

ביאוש דקנייה בעבירה הבאה מצוה לה דהויא משום ][אלא גזולה מצה בפסח אית לרצות באה שאינה פי על ואף כדלעיל, מצוה של רשות ושינוי משום בה

בעבירה. הבאה מצוה לה דסברי לה, משכחת דלא משום כלל התם הא אדכרו לא דילן ובגמרא דלאו קנייה בפומיה לעסיה דמכי ב') ל' (כתובות נערות אלו בפרק כדאמרינן

דמים… אלא לנגזל ואין הוא אהדורי בר

בעינא הדר דלא במידי כה״ג דשאולה שאולה במצה נמי לה משכחת, ולא

הלו אלא לה משכחת ולא, ביה קרינא ולכם הוא גמור לוה של וממונו היא אה גבוה ומשלחן אוכל הוא דברשות כיון דהכא מאיר, דרבי ואליבא שני במעשר ביה קרינא ולא הוא דגבוה איתיה דכי בלעיסה דקנייה למימר ליכא בדין זכי קא

מאיר, לרבי לכם מבואר וזה בו וכיוצא ותרומה בטבל, משא״כ ליכא רבנן ול

לכם, משום לחם לחם למדרש כדאיתא טובא אחריני למילי ליה דרשי אבל

. התם

הרמב״ם שיטת

21 ז הלכה ו פרק ומצה חמץ הלכות רמב״ם.

באכילת חובתו ידי יוצא אדם אין ו תרומת נטלה שלא ראשון מעשר או טבל שאכלה כגון לו אסורה שהיא מצה, שגזלה או זה

חובתו. ידי בה יוצא אין המזון ברכת עליו מברכין שאין וכל חובתו ידי בה יוצא המזון ברכת עליו שמברכין כל הכלל

22. ז הלכה ו פרק ומצה חמץ הלכות המנוחה ספר מנוח- רבינו

שגזלה, או דידן בגמרא לה מוכחינן והא

לחם לחם דכתוב דגמרינן מחלה זמני תרי עריסותיכם עריסותיכם דיליה דלאו הואיל גבוה של וממעטינן דיליה דלאו גזול דה״ה ומסתברא הוא

דממעטינן, הוא לחם גמרינן נמי ובמצה

לחם. כתוב׳מצתכם,' דלא גב על ואף אין ר״מ לדברי מעשר של מצה דאמרינן דמעשר דס״ל בפסח י״ח בה יוצא אדם

הוא דידיה ו. לאו הוא גבוה ממון דאפיין דידן נשי הלכך הראב״ד וכתב למידק צריכות תנורא בחד תלת או תרתי

אהדדי, ליחלפו דלא בסימנייהו לא ואי

- הכי לימרו דמלתא בירורא ידעי מי כל

שלה. תהא לידה שהגיע

הכלל, זה המזון ברכת עליו שמברכין כל

חובתו, ידי בה יוצא הכי לאו הא כלומר

לא, עליה מברכין אין גזולה ובמצה. עבירה דבר אכל שהרי המזון ברכת וכן

ברכות. בהלכות הרב כתב

לדבריו, סיוע והירושלמי התם דאמרינן

דברים, חמשה פרק דחלה בירושלמי תני רב אמר עליה לברך אסור גזולה מצה השם נאץ ברך בוצע שם על. אושעיא בסוף אבל בתחלה דאתמר הא יונה א״ר

לו. חייב הוא דמים לא, המוציא כלומר

שם על עליה לברך אסור מצה ואכילת

בשינוי, קנאה לא ואכתי וגו, 'בוצע אבל

מותר, המזון ברכת כלומר בסוף דקנאה

בדמים ופטור. בשינוי יוסי ור' מצוה. עבירה אין אמר יונה ר' כל אילא א״ר עבירה. מצוה אין אמר מצות הן הרי כמצותן עשייתן אם המצות

מצות אינן לא. ו ואם דוקא יצא לא גזולה במצה אמרינן וכי חטין גזל אם אבל מצה כשהיא כשגזלה שהרי יצא ואפאן סלת אותן ועשה וטחנן

עליו: מברך המוציא ואפילו בשינוי קנאן

23 ז הלכה ו פרק ומצה חמץ הלכות משנה מגיד.

בירושלמי הוא שגזלה או מ״ש אבל תני לברך אסור גזולה מצה בתחלה דתימר הדא ה' נאץ ברך ובוצע שם על אושעיא א״ר עליה יוסי ר' מצוה עבירה אין אמר ר״י לו חייב הוא דמים בסוף אבל כמצותן עשיתן אם המצות אלה אילא א״ר עבירה מצוה אין אמר

מצות אינן לאו ואם מצות הן הרי. ע״כ

חייב הוא דמים סוף ב שאמרו׳אבל ממה שכתב מי ראיתי אבל

מצתכם כתיב לא דהא בדיעבד בה יוצא גזולה מצה ש״מ לו' יצא, לא אלא כן, נראה אינו הירושלמי וסוף ע״כ. שגזל והוא

מצה, שקנאן יוצא ודאי פת ועשאו קמח או חטים גזל אבל

נ״ל: כך לו חייב הוא לבד ודמים בשינוי

24 הרמב״ם על רקח מעשה בהקדמת מובא הרשב״א, תלמיד.

רמב״ם[ ומצה חמץ ז] ו, או וגו' מצה באכיל' י״ח יוצא אדם אין

וכו.'שגזלה נסכא. ועשאן כזוזי והוי קנאה, דמהלעסה קשה

הבליעה. בבית לו תחבה שחברו ואפשר

ע״ק כתיב׳מצתכם' לא דהא גבי בשלמא בגמ' כדאמרי'

וכו. לכם כתיב 'אתרוג לחם אתיא בגמר' דאמרי' גב על ואף

לחם? ההיא היא. בעלמא דחייה … בירושלמי רבינו לדעת ראיה ומצאתי ר״ש בשם יוחנן א״ר

בפסח י״ח בה יוצא אינו גזולה מצה יוצדק ן' משום פי'

בעברה, הבאה מצוה יצא לא דיעבד דאפילו משמע. הנה

הרמב״ם בשיטת נוספת העמקה

25. ביכורים הלכות רמב״ם ד הלכה ו פרק

החלה מן פטור המדומע אבל בחלה, חייבין מדומע וספק שביעית ועיסת בירושלים מע״ש של. עיסה

26 ד הלכה ו פרק ביכורים הלכות משנה כסף.

וכו… שני מעשר של 'עיסה מע״ש של עיסה שעה כל ובפ' חייבת. חכמים לדברי החלה מן פטורה ר״מ לדברי ופסק

לתמוה ויש כחכמים. מע״ש מהל' ג' בפרק ז״ל הוא פסק דהא

הוא, גבוה ממון שני מעשר דאמר כר״מ, למיפסק הו״ל וא״כ

החלה מן. דפטורה הגזול לולב דבפרק משום דטעמיה ז״ל קורקוס הר״י ותירץ

הא גבי ל״ה) (דף פסול ערלה של דתנן בה פליגי מ״ט אמרינן

אמר חד אסי ורבי חייא רבי וחד אכילה היתר בה שאין לפי

ממון דין בה שאין לפי אמר לא כ״ע אכילה דבהיתר ואסיקנא

דבעינן פליגי אכילה היתר סבר חייא רבי ממון בדין פליגי כי בעינן נמי ממון דין סבר אסי ורבי בעינן לא ממון דין בעינן למ״ד דר״מ אליבא בירושלים מע״ש של אתרוג בינייהו מאי

בה שאין לפי אכילה היתר בו יש הרי אכילה היתר פירוש ואם יטול לא בירושלים מע״ש של אתרוג התם דתנן ומתניתין מתניתין ממון דין נמי בעינן ולמ״ד כר״מ אפי' אתיא כשר נטל

ממון דין בו יש והרי הדיוט ממון דסברי אתיא דוקא כרבנן

הוא. גבוה ממון דאמר מאיר כרבי ולא

ענין כאן ואין מילתא תליא אכילה בהיתר חייא דלרבי נמצא

ממון. לדין בירושלים. מע״ש בשל דיוצאין קי״ל הכי מצה וגבי וכ״פ

… ומצה חמץ מהלכות ו' בפרק רבינו ממון דסבר גב על אף

אהלכתא, הלכתא קשיא לא דאי הוא, גבוה האי ודאי אלא אכילה היתר אלא בעינן לא ממון דדין אתיא חייא כרבי פסקא

בלחוד.

כשר, נטל דאם מתניתין כסתם רבינו פסק כן אתרוג גבי גם מתניתין סתם אתיא דלדידיה אכילה בהיתר דתלי חייא וכרבי

עכ."ל כוותיה דהלכתא כר״מ זה. לדרך הסוגיא ליישב והאריך כרבי דודאי עוד אומר ואני הלכה ואין הוא דרביה רביה דהא אסי רבי לגבי קי״ל חייא

הרב במקום. כתלמיד

פסק ו השו״ע הלכה הביאור

27. ערוך שולחן ד סעיף תנד סימן או״ח

בה יוצא מצה, ועשאו קמח או חטים גזל אם אבל מצה; כשגזל אמורים, דברים במה גזולה. במצה חובתו ידי יוצא אדם, אין

לו חייב הוא לבד ודמים בשינוי, . שקנאה

28. טו יד- ס״ק תנד סימן ברורה משנה

)(יד - י״ח יוצא אדם אין צריך בדיעבד אפילו היינו

לחזור דצריך משמע שון הל ומסתימת ולאכול לחזור

ולברך…

)(טו - גזולה במצה בגז״ש מחלה דילפינן הטעם אלא חלה מפריש אדם אין התם מה לחם דלחם

גזולה ודוקא כן. כאן אף עריסותיכם תיב דכ שלו מעיסה לאכלה ע״מ שאלה דהא בה יוצא מצה שאל אם אבל

ממש שלו היא הרי א״כ בעין, להחזירה. ולא כתבו אחד בתנור הרבה כשאופין ליזהר דיש הפוסקים מי כל שיאמרו נכון המצות מתחלפין פעמים והרבה חשש בזה יש דאל״ה במתנה לו יהיה לידו מצתו שיגיע

טחינה בשעת גם כן לומר דטוב עוד וכתבו גזולה, צה מ הקמח מתחלף. דלפעמים

29 ד סעיף תנד סימן הלכה באור.

במצה י״ח יוצא אדם אין ][גזולה בחי' ועיין במ״ב עיין 'וכו- ובש״א רע״א

שי' שהביאו דכיון מעשה שינוי יש מצה בגזל דאף דדעתו הריטב״א

דהא המצה בבליעת אח״כ יימת מתק והמצוה מעשה בשינוי קנייה דלעסיה

דיצא. מצה ועשאו קמח או חטים לגזל דומה וא״כ יצא, מצה בלע ואף דלא דס״ל הפוסקים רוב דעת שהוא השו״ע כשיטת נקטינן בודאי דלדינא

שהקנין מקרי דזה דס״ל (ואפשר משלו אחרת מצה ולאכול לחזור וצריך יצא מהני דלא תרמ״ט בסי' דקי״ל גופא המצוה ע״י בא יצא לעיסה בלא בלע שאם דאף

בפיו, מצה טעם שיהיה כדי לעיסה צריך לכתחלה עכ״פ )הא שיהיה לענין מ״מ יצא שכבר הריטב״א לדעת לחוש דיש אפשר כשאוכלה ולברך לחזור צריך

יברך. לא וע״כ בדיעבד אלף במגן הסכים שכן מצאתי. אח״כ

בגזול בדיעבד יוצא אם מרור ולענין דיצא מהרי״ו בשם הכנה״ג דעת

שעה. כל בפרק כמבואר להדדי ומרור מצה דאתקוש עליו חולק והפר״ח

חלק באורחים הדיון – ב

שלו הוא האורח לפני שנתון מה האם הפוסקים בין הדיון

31 ב עמוד לד דף נדרים.

ככרי מרבא: אבין בר חייא רב מיניה בעא לו אמר ככרי מהו? במתנה, לו ונתנה, עליך, דלמא או דאסור, הוא ברשותיה איתיה כי

? קדש ה שויתיה עילויה ליה, אמר עליך במתנה- ליה דיהבה דאע״ג פשיטא, א״ל: לאו מאי? לאפוקי עליך ככרי אלא אסור.

מיגנב מיניה גנבה דאי? לאפוקי עלה אזמניה דאי לאפוקי לא, . א״ל:

31 ב עמוד לד דף נדרים מסכת הר״ן.

מאי לאפוקי עליך לא דאי אסור במתנה נהליה דיהבה גב על דאף פשיטא ליה אמר

מיגנב- גנבה דאי לאפוקי עליו אסר במתנה ניהליה דיהבה גב על דאף ודאי כלומר בתמיה וברשותו שלו שהככר בעוד הרי איסורו מן ליה נפקא ומאי עליו אסרה ענין לאיזה לא דאי ככרו

דאי משום עליו אסרו דמש״ה למימר וליכא לו הוא ועומד אסור י שהר עליו לאסרו צריך אין יפציר שלא כדי אסרה להכי ודאי אלא הכי אדעתיה דמסיק דליכא עליה תתסר מיניה מגנבא

עליה אסרה מתנה לאחר אפילו כרחיך על שכן וכיון לו שיתנה. בו

עלה- אזמניה דאי לאפוקי ליה אמר שריא במתנה ה לי יהיב דאי לך אימא לעולם כלומר

ליה תתסר עלה אזמניה דאי לאפוקי עליך ליה קאמר וכי ליה היא. ככרו נמי שעתא דההיא

32. ערוך שולחן יז סעיף כח סימן אה״ע

זה הרי חבירו מדעת שלא חבירו בממון וקידש הואיל [ו אשה]… בו וקידש בהם וכיוצא אוכל או כלי לו ולקח חבירו לבית הנכנס

מקודשת ואינה. גזל. מספק מקודשת זו הרי אגוז, או תמרה כגון עליו, מקפיד הבית בעל שאין בדבר קדשה ואם: הגה שיושב אורח

מקודשת הוי בו, וקידש חלקו ונוטל בעה״ב, אצל אלפסי.)(הגהות

33. ט״ז שם

דהא פסקא האי מאד לי תמוה וכו'. חלקו שנטל רח או ליתן רשאין האורחים אין צ״ד דף הבשר כל בפ' איתא כן אם אלא בעה״ב של ולבתו לבנו שלפניהם ממה כן ואם ק״ע סי' באו״ח פסק וכן מבעה״ב רשות נטלו ואמאי בעה״ב ברשות שלא לאחרים ליתן שלא כ״ש

ודאי קידושין כאן דאין נראה כן ועל בזה לקדש יוכל

ברור לי נראה כן ספק: אלא המגיה… (דברי באם נ״ל אכן דמקודשת אפשר לטיבותא תרתי דאיכא בעה״ב של בתו בו קידש

עכד״ה רמ״א. מיירי:)ובזה

34. שמואל בית שם

דאיתא גב על אף וכו'. אורח אין אורחים ק״ע סימן בא״ח וליתן מלפניהם ליטול רשאי

לא לבנו דוקא צ״ל וכו' לבנו אשה בו לקדש רשאי אבל יתן בב״ח ע״ש לזה זה ליתן וכן זו קושיא מחמת כתב וט״ז

קדושין ספק אלא: דאינו

35. המקנה יז סעיף כח סימן קו״א

בית בעל אצל שיושב אורח בהג״ה שם מקודשת הוי בו וקידש חלקו. ונוטל

… והב״ש הט״ז הקשה דבריהם ולולי דקאמר דהאי מידי קשה דלא נראה הי'

ארץ מדרך אלא הוי לא רשאין ן אי דרך בהל' שם האמורים מילי וכאינך כשנותן גמור גזול הוי לא אבל ארץ,

לאחר.

36 קנ סימן א חלק מהרי״ט שו״ת.

מינה ונפקא פיהם לתוך שיתנו עד או משיגביהום במתנותיהם זוכים אם הבית בעל אצל המסובין באורחים להסתפק יש ועוד את בם שקדש או נטלה עצמו הבית בעל אם נמי אי עליו לאוסרה יכול אם ונטלו אחד ובא לפניו והניח ברר מהם אחד שאם

להם מזכה שאינו דמסתבר' מקודשת היא אם האשה פיהם… לתוך משיתנו אלא ז״ל ריא״ז לשון מקדש האיש פרק בסוף ומצאתי מקפיד הבית בעל שאין מקודשת האשה את בהם וקדש מהם אחד ולקח לשולחנו אורחים המזמן הבית דבעל בעיני ונראה

במנותיהם חפציהם כל יעשו אם עליהם נותנים אכול ל להם שהיה במה קאמר ממנותיהם דוקא אי מסתפק ואני לשונו. כאן עד וכו אחת גרוגרת משך שאמרו וכאותה בהכי אנשי קפדי.'ולא

המצות את לאורח להקנות צריך האם הפוסקים בין הדיון

37. אמת שפת א לה, סוכה

כן הגמ' דמסקנת ומשמע לחם, לחם אתיא בגמ' שם המצה שיהי' מצוה של במצה ליזהר צריכין ולפ״ז הוא

שלחן על ולאורח דוקא ממון] דין בו לו [שיהי' ו של סגי ולא במתנה המצה הבעה״ב לו ליתן צריך הבעה״ב [שיוכל ממש שלו להיות דצריך לאכול שהרשהו מה שמה לא להקדישה שא״י דמתנה ולהקדישו למכרו נזהרין אין והעולם ע״ש] (מ״ח) בנדרים כדאי' מתנה

בזה לקדש שהתיר א״ש הר ע״ד סומכין דהעולם אפשר [אכן בו לצאת שיוכל לי' יהיב דהכא דאדעתא שאולה: ]בטבעת

38 א ס״ק תנד סימן באורים חיים מקור.

מדלעסיה תרומה גבי ב' ל' דף כתובות אמרינן דהא לי, תמיה הא אך

באונסין להתחייב רק שאינו הוא דגזילה קנין לאו קנין והך, קניא בפיו קנאו גזלן ות להי דלקנותו שינוי מטעם גמור קנין הוא אבל שם… בכתובות מקובצת השיטה שכתב כמו חצר מטעם דקיי״ל וכיון

, המצוה עשיית קודם מדלעסיה בא והקנין יצא מצה בלע ס״ג תעה ][סי' גזלן דלאו שני במעשר משא״כ, דיוצא מצה ועשאו קמח גזל כמו הוי מטעם שלכם הוי דלא רק לאכול רשות לו נתנה דרחמנא הוא

במעיו דאף קניא מדלעסיה לומר שייך לא זכו קא גבוה דמשלחן שני ממעשר כלל ראיה ואין זכו, גבוה. משלחן

39 כד סימן פסח דיני בינה אמרי.

שבאין בכ״מ דמעשים הא להעיר יש ולכאורה הפסח חג בליל בעה״ב שלחן על לאכול אורחים

ידי לאכול שהזמינו הבעה״ב ו ל שנותן במצה ויוצאין שלו שיהי' בעינן דמצה ולהמתבאר מצה אכילת חובת לפניו ונותן שמזמינו דבמה בו לזכו' שיכוין צריך א״כ

ל״ד מנדרים)(דף כמבואר עדיין שלו אינו לאכול בר״ן

. ורא״ש מהרי״ט( תשובת ועיין שם )קנ״א… 'קו מ הי' מצה- חובת ידי יוצא שיהיה לענין עכ״פ לצורך ומותר בהמצה לזכות שיתכוין דבעינן לומר

ש״ו, מג״א)(סי' כמבואר לקנות מצוה ל״ה דאל״כ

אולם מצתכם. לעיל שביארנו למה סגי, לאכול דזכות

ממילא, קונה פיו לתוך שבא כיון וגם כתיב דלא וכיון

- מחלה דלחם מגז״ש רק להדיא מצתכם בכה״ג י״ל

דלא אף בעה״ב ובדעת מוחה שום בלי כשאוכל מצה חובת ידי בו יוצא מ״מ ממש לקנות: נתכוין

41 ח אות א סימן טו חלק אליעזר ציץ שו״ת.

ואשתו חרש, הוא המשפחה שראש בהיכי מצה, של ראשון לכזית בנוגע חובת ידי בה לצאת המצה, להם שמחלק ממה משלו, יוצאים הגדולים וב״ב

בליל מצה כזית דמעיר ל״ה דף סוכה עמ״ס אמת שפת בספר דיעוין הסדר, דין לו שיהי' דוקא שלו המצה שיהי' מצוה של במצה ליזהר שצריכים ובא ולא במתנה המצה הבעה״ב לו ליתן צריך בעה״ב שלחן על ולאורח ממון, ולהקדישו למוכרו שיוכל ממש שלו להיות דצריך לאכול שהרשהו מה סגי

עצה… אין בחרש וא״כ שם, עיין וכו' האמרי כותב שם תשובתו ובדברי כתיב דלא וכיון סגי, לאכול זכות מצה יד״ח יציאת דלגבי להוכיח בינה שום בלי כשאוכל בכה״ג לומר יש מחלה דלחם מגז״ש דק להדיא מצתכם ידי בו יוצא מקום מכל ממש לקנות נתכוין דלא אף בעה״ב ובדעת מוחה

כן ואם שם עיין מצה. חובת וב״ב אשתו שפיר יוצאים בחרש הדין הוא לא כי להם, מחלק החרש משפחתם שראש מזה הראשון בליל מצה יד״ח שהקנאתו הגם ורצונו, בעה״ב בדעת שזה מה ומספיק ממש, זכיה בעינן ולא הקנאה, גם הקנאתו הא שמדרבנן ובפרט התורה, מן הקנאה איננו

ההיתר צדדי ליתר נוסף וזהו מה״ת, ממש קונים שאינם מה בזה איכפת

בדברינו. לעיל שכתבנו

41. שלמה מנחת שו״ת כב אות נח סימן ח״א

וצ הוא גזילה, של קנין מקודם כשיש דדוקא, "ע האוכל בבן כן שאין מה כידוע. מעשה שינוי דמהני

לקנות. יוכל איך לקנות, מתכוין אינו אם אביו, משל

קנייני לו אין הרי אבל עבירה, שום עשה דלא נהי של מצה כאוכל הזמן כל דחשיב יתכן ושפיר גזילה,

האב.

42. תנד סימן או״ח על החיים כף

אליבא חובה ידי לצאת כדי פסח קודם לפרוע ישתדל מצה וכשקונה

עלמא, דכולי מורה בספר החיד״א שכתב וכמו דאורייתא בקנין שיקנה יעו״ש מינין ארבעה קניית בענין ג' אות אחת כף בקונטריס. באצבע

בחושן כמ״ש במשיכה תקנו וחז״ל קונות מעות דמדאורייתא ר״ל ו בין קנה ומושך כסף כשנותן כן ואם יעו״ש, קצ״ח סימן ריש משפט

המובחר מן מצוה והוי מדרבנן בין: מדאורייתא

43. קא סימן חיים אורח ט- חלק אומר יביע שו״ת

ח״א. . עובדיה חזון ספר על הערות זצ״ל, וועלץ ישראל רבי מהגאון בזמנו שקבלתי. מכתב בנימין נחלת שו״ת דברי והביא משלכם שתהיה כדי פסח קודם שמורה המצה דמי לשלם חייב אם בדין י״ב אות קסח עמוד, י) לזה. ולחוש להחמיר שטוב בזה סיים ומעכ״ת ז״ל, כת״ס בעל הגאון רבו עמו ושהסכים בזה להחמיר בביאור שהאריך צג סי' או״ח

הכת״ס, על ותמהתי בזה, ג״כ הארכתי במק״א למ״ד דף לסוכה בח״ס דשמואל אבוה מ״ש לפ״ש ממנו נעלם במחכ״ת כי

גרע לא עלמא דנהיג דהיכא דאורייתא לקנין אפילו מועיל כסף בלא במשיכה שקנה מי משלכם, בעי דודאי אתרוג לענין שאפילו שיח סי' חיו״ד בתשובה בזה שהאריך וכמו וכו', קנה לא משיכה בלא לבד בכסף שקנה ומי מדאורייתא, הוא דקנין מסטומתא,

חג בליל בעה״ב שלחן על לאכול אורחים שבאו יום בכל דמעשים הא על שם ר שחק ע״ב נה דף כג סי' פסח בינה)(דיני אמרי בספר וע' יעו״ש. שיכוין צריך א״כ שלו, שיהיה בעינן מצה בענין והרי מצה, חובת ידי לאכול, שהזמינם בעה״ב להם שנותן במצה ויוצאין הפסח

על יעקב בכורי (וע' ע״ש וכו'. שם ורא״ש. בר״ן לד דף בנדרים כמבואר עדיין, שלהם אינו לאכול לפניהם ונותן שמזמינם דבמה בו לזכותם

תרנד סי' לולב )הל' בס״ד מש״כ ע' המחבר, [אמר וצ״ע ע״א לח דף פסחים בר״ח ועיין ע״ש. לה דף לסוכה אמת שפת בספר ג״כ חקר. וכן

המנהג יישבו האחרונים שרוב שם שביארנו מה שלפי והלאה רכח עמוד מו: סוכה ח״ב)(על ישראל מאור בספר בהקפה המינים ארבעת לקנות שלמים וכן רבים, שנהגו

יב סי' משה)(סוף שמו בשו״ת וכ״כ משלכם, לכם בהו קרינן דשפיר שיסמוכו, מה על להם שיש החג, קודם דמיהם לשלם מקפידים ואינם גדולים חכמים שאפילו

מח ס״ס אריה)(חיו״ד שם בשו״ת וכ״כ בזה, להקל נהגו המקומות בכל המנהג. שכן תרכה אפרים)(סי' מטה הרב וכ״כ '(סי יוסף פורת בשו״ת וכ״כ להקל. המנהג שכן

מב סי' חיה)(חאו״ח נפש ובשו״ת, )נז ועוד. ושם. א בסוכה)(לה הש״ס כפשטות, משלכם בעינן במצה דאף גב על אף להחמיר, אין מצוה במצת שגם בודאי נראה וא״כ.

אמת שפת הרב דברי ג״כ הזכרתי א) לה (סוכה הרב למ״ש וכ״ש ע״ש. וכו'. המצה את להקנותם צריך אם בעה״ב שלחן על פסח בליל המסובים אורחים בענין

ה״ז ומצה חמץ מהל' המגיד)(פ״ו וכו. "מצתכם". בעינן ]'דלא

מלחמה בכיבוש מרור קצירת לגבי מיוחדת נפק״מ

44 עד סימן ב חיים אורח צבי הר שו״ת.

במרור גדול מחסור היה השחרור מלחמת בראשית תש״ט בשנת

הנטוש הערבי לכפר ירדו ושלים יר מתושבי ורבים לפסח, (חסה)

דיר- ע״י ונשאלתי שם. ללקוט כדי היהודים בידי שנלכד יאסין לצאת אפשר אם יוסף, פורת ישיבת ראש עטיה עזרא רבי הגאון

חוב ידי זה במרור ה… המחבר באר לא ול הגז מרור לענין והנה מהרי״ו בשם הכנה״ג שדעת הביא שם הלכה ובביאור דינו. מה

וכו… להדדי ומרור מצה דאיתקוש עלי׳ו חולק והפר״ח דיצא שיהא דבעינן משום הוא גזולה במצה שהטעם האומרים לדעת ומרור מצה איתקוש זה לענין שגם הפר״ח ולדעת משלכם,

שיהא ולענין שלכם דבעינן משום פסול במרור גם הרי, אהדדי, גזל למ״ד דאפילו היראים בשם שם המג״א כתב הרי שלו

לכם מיקרי לא מ״מ שרי. העכו״ם יוב בח תלוי אינו לכם [דלענין ערבה האיך שהקשה ע״ב מא סוכה בתורי״ד כמבואר השבה בר שאינו דאף ותירץ פרוטה שוה בה אין והרי פסולה גזולה

לכם… בכלל אינו מ״מ ]השבה מלחמה כאן היה שהרי מלחמה כבוש קנין יש אם לברר יש וגם

מלחמה כבוש גדרי. ולברר כבוש ע״י נה ההג לצבא הקרקעות נקנו מ״מ נגזלת אינה דקרקע [ואף ההגנה… ברשות המרור את לקטו הישראלים שהמלקטים וכנראה מלחמה. רק היה שזה מפני מלחמה כבוש דין לזה שיש רבינו הכריע לא כאן והנה ויציב ברור עדיין היה לא הכבוש השטח ומצב הקוממיות מלחמת, בתחילת שזה ושביעית תרו״מ לענין מרן החליט המלחמה גמר לאחר אח״כ אולם

התשובה את כאן להעתיק והננו מלחמה. כבוש. ]בכלל

מזמן הערבים ע״י הנטושים ם נכסי בענין כת״ר שכתב מה זרועות שדות במנוסתם אחריהם שהשאירו השחרור מלחמת עומד אלא כהפקר אינו זה שרכוש ופרדסים כרמים תבואות,

יד הפושט לכל ממשלתי עונש יש שהרי הערבים בעליהם ברשות

וכו האויב,'ברכוש אותו מכחישה המציאות הקרקעות שהרי

והענבים והזיתים הממשלה ע״י נכבשו ערבים בעלים להם שהיה ומרגע ושמן, יין מהם שעושים ליהודים נמכרים הפירות שאר וכן שהוא מי ביד רשות אין לרשותם הפירות את מקבלים שהיהודים יענש היהודים בעליהם רשות בלא מהם יטול אשר וכל בהם ליגע על הגמורים בעלים הם איפוא והיהודים וכגזלן כגנב נידון ויהא

הגויים במשפט ובין התורה עפ״י בין הפירו. ת בקרקעות הממשלה זכתה במה להודיעו כת״ר ששואל ומה

להודיעו בזה הנני אלו, . ובפירות ר״ד הגאון של מאמרו כאן אעתיק הדברים יתלבנו ולמען

מדפי ע״א, לח דף ב (חלק הלכות פסקי בספרו לשונו וזה ז״ל, מקארלין

)הספר: בעל חבירו לרשות מרשותו א יוצ אדם של ממונו מצינו הוא מכולם, גדול היותר והוא האחת הדרך דרכים כמה על, כרחו במלחמה שהנרכש הגדול הקנין הוא וזה מלחמה, כיבוש ע״י יאוש שום לה מהני ולא נגזלת שאינה קרקע ואף להכובש נקנה

וזה, מלחמה בכיבוש היא נקנית עכ״ז הגזלן, אותה שיקנה לענין

ע״א לח בגיטין)(דף מבואר בסיחון טהרו ומואב עמון פפא רב אמר מלחמה בכיבוש היא נקנית ועכ״ז נגזלת שאינה קרקע, והרי בכיבוש היה לא ואם בסיחון נטהרו ומואב עמון שהרי והראיה

עכ״ל בזה נטהרת היתה לא גמור קנין. מלחמה שלפעמים נמצא דשפיר דאה״נ ברורים דברים לפנינו הרי

של רכוש מוציאין ושלא בע״כ בה וזוכה נוטלה וחבירו אדם שלי וצווח עומד החפץ שבעל פי על ואף החפץ בעל של בטובתו

פשוט כדבר ופוסקים בש״ס מפוזר זה וענין בו, משגחינן לא הוא

. התורה מקניני אחד הוא מלחמה דכיבוש

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מדיח כלים להדפסה

שימוש במדיח כלים עם שעון שבת

1. רמב״ם הלכות שבת פרק ט הלכה ד

אחד נתן את האור ואחד נתן את העצים ואחד נתן את הקדרה ואחד נתן את המים ואחד נתן את הבשר ואחד נתן את התבלין (במקביל)ובא אחר והגיס כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל,

אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה ובא אחר ונתן את המים ובא אחר ונתן את הבשר ובא אחר ונתן את התבלין ובא אחר ונתן את האור ובא אחר ונתן עצים על האור ובא אחר והגיס, שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל.

2. תרומת הדשן סימן סו

שאלה: יש בני אדם שאין להם תנורים מיוחדים לאפות בהן ולהטמין בהן החמין, ומטמינים באותו תנור שבבית החורף, ולמחרת בשבת באתה השפחה ומוציאה את החמין כולו מן התנור, ומושיבות ע״ג התנור ומבפנים בבית החורף. ואז מבערת את האש בתוך התנור, כדי לחמם בית החורף וע״י כך נרתחים החמין שע״ג התנור לכל צרכם, שרי למעבד הכי או לאו?

תשובה: יראה דאם לא נתקררו החמין כל כך בשעה שהוציאה אותם מן התנור, והבעירה האש בתנור דוגמת מאכל בן דרוסאי, אז ודאי שרי. והכי איתא בהדיא בסמ״ג ובמרדכי ובה״ג במיימוני, דרגילים בחופות לכסות החמין בנסרים, ולמחר באין עבדים נכרים ומחממים אותם, אם לא יתקררו כ״כ דוגמת מאכל בן דרוסאי שרי, עכ״ל.

אמנם נראה דאין להתיר כלל לישראל או לבת ישראל, שיושיבו מן החמים ע״ג התנור והשפחה מבערת אח״כ התנור. דהוי כאחד נותן את הקדירה ואחד הצית את האור, דהראשון פטור אבל אסור. וכן משמע מדברי הרמב״ם דכתב וז״ל: אחד שופת את הקדירה ואחד נתן את המים ואחד הצית את האור ואחד הגיס בה, שנים אחרונים לבד חייבים משום מבשל. מדאיצטריך לאשמועינן דהראשונים אינם חייבים, משמע קצת דאבל אסורים הן לעשות כן.

3. שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנג סעיף ה

אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן; ואם עשה כן, אסור לאכלו אפי' צונן (ב״י והרשב״א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כ״כ, שעדיין ראויים לאכול, אם חממו אותו האינם יהודים, מותרין לאכול. לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח״כ התנור ההוא וע״י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע״י ישראל, אסור בכה״ג (תרומת הדשן).

4. שמירת שבת כהלכתה פרק יב אות לז

לז. אסור להשתמש בשבת במדיח - כלים, גם כאשר הוא מופעל באמצעות שעון - שבת המכוון מבעוד יום לשטוף הכלים בשבת.

שמירת שבת כהלכתה - הערות פרק יב הערה (ק

(ק) כי הרי עם סגירת דלת המדיח הוא עושה מעשה שבעקבותיו המים יכולים להיכנס למכונה ולהתחמם עם הפעלת המדיח באמצעות שעון - השבת, ויש בזה משום אחד נותן הקדירה וכו', סי' רנג במ״ב ס״ק ק, … וביו״ט שרינן בכה״ג.

5. שמירת שבת כהלכתה פרק יב אות לז

וביו״ט מותר להשתמש במדיח - כלים, אם אמנם הוא זקוק לכלים שנית בו ביום, וכדלעיל סעיף א, והמכונה מופעלת באמצעות שעון - שבת.

וכל זה כשהמדיח אינו מרעיש בזמן פעולתו, אך אם בזמן פעולתו נשמע רעש המכונה, יש לאסור מפני שאין זה כבוד היו״ט.

6. שמירת שבת כהלכתה פרק יב אות לח

לח. ומי שרגיל כל ימות השבוע ליתן את כלי הסעודה המלוכלכים הישר מן השולחן למדיח - כלים, ובו הוא שומר עליהם עד שעת השטיפה בימות החול, מותר לעשות כן גם בשבת וביו״ט, אבל יקפיד לא למיין את הכלים השונים, אפילו אם עושה כן כדי להכניס בקלות את כל הכלים לתוך המדיח, כל אחד במקומו.

7. שמירת שבת כהלכתה פרק לא אות י

י. אין לאפשר לנכרי הצריך להדיח כלים בבית היהודי, להשתמש בשבת או ביום טוב, במדיח כלים המשמיע רעש בזמן פעולתו, ומשום "אוושא מילתא", פירוש רעש מכונות שאינו מתאים לשבת גורם לזלזול בכבוד שבת.

8. שמירת שבת כהלכתה פרק יג אות לג

לג. בשעה שזרם החשמל מופסק, מותר להוציא את התקע - שגם בימות החול רגילים להוציאו מדי פעם - מן השקע (או לעשות פעולה דומה במתג) כדי שהאור לא יידלק עם חיבורו מחדש של זרם החשמל, אלא שיש לעשות כן כלאחר יד, כגון במרפק, כדי להמנע מטלטול מוקצה בידים. ובשעת צורך גדול מותר אף להכניס את התקע לשקע, וכמובן כלאחר יד, וכדלעיל, כדי שהאור יידלק עם חיבור זרם החשמל (קטו). עם זאת יש לשאול שאלת חכם הבקי בדינים אלה.

שמירת שבת כהלכתה - הערות פרק יג הערה (קטו

(קטו) ככל גרמא שמותר לעשותו במקום הפסד וצורך גדול, ולא דמי להא דסי' רנג סע' ה ברמ״א ובמ״ב ס״ק ק, דשאני התם שמביא ממש את התבשיל, משא״כ הכא דקעביד רק גרמא בעלמא,

9. שו״ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן ע

ו' העמדת שעון מעורר בע״ש =בערב שבת= שיצלצל בשבת ולענין להעמיד שעון שיש בו דבר המצלצל לפני שבת על הזמן שיצלצל שבת בבקר כדי שיעירו לזמן התפלה, הנה אם הוא קול כזה שלא נשמע אלא בחדרו שהוא לעצמו אין בזה איסור אבל אם נשמע גם חוץ מחדרו שנשמע להרבה הלנים בביתו וכ״ש כשנשמע לחוץ אסור מצד גזירת השמעת קול דנתינת חטין לתוך רחים של מים כשיטחנו בשבת כדאמר רבה הטעם בשבת דף י״ח ע״א דאושא מלתא,

10. ילקוט יוסף דינים לאשה ולבת הערות פרק כד - דיני הדחת כלים וטבילתן בשבת אות ו

להניח כלים במדיח כלים שיפעל אחר כך על ידי שעון שבת

ואם מותר להניח כלים במכונת מדיח כלים בשבת, באופן שהמכונה תפעל כעבור איזה זמן על ידי שעון שבת, הנה בשמירת שבת כהלכתה חלק א' (עמוד קכו) כתב להחמיר בזה, שהרי עם פתיחת הדלת של המכונה הוא עושה מעשה שהמים יוכלו להכנס למכונה ויתחממו עם הפעלת המכונה באמצעות השעון שבת, ויש בו משום אחד נותן וכו'. ועיין עוד בשו״ת משמרת חיים (אורח חיים סימן ב).

אך יש לדון בזה דהא בשעה שמכניס את הצלחות למדיח כלים, הרי אין שום חיבור ושייכות לחשמל, והכל מנותק מהזרם, ורק על ידי שעון שיופעל לאחר זמן המדיח כלים יפעל, ואם כן מה בכך שסגר את דלת המדיח כלים, הרי עשה זאת בשעה שהמדיח כלים לא פעל כלל, ובשעת הסגירה לא עביד ולא מידי. ואי משום דאוושא מילתא דמכונה זו משמיעה קול, הנה לדידן אין לחוש לזה, שלדעת מרן ליכא לאיסור אוושא מילתא. וכמו שנתבאר בילקוט יוסף שבת כרך א' סימן רנב. ואי משום עובדין דחול, הרי כיון שבשעה שעושה מעשה ליכא ולא מידי, שאין חיבור זרם למכונה, לא שייך בזה עובדין דחול, דליכא הכא סרך מלאכה כלל. ואמנם אף שיש לדון בזה מצד עיקר ההלכה, בודאי שמצד ההנהגה אין להורות היתר בזה, דאם כן בואו ונתיר שיפעילו טייפ על ידי שעון שבת, וישמעו שירים בקולות וברקים, ובטל כבוד שבת. ובפרט שבעניני חשמל יש לנו להחמיר ולחוש ככל האפשר כל שאין צורך הכרחי בדבר, וכמו שכתב בחלקת יעקב חלק ג', והובא בילקוט יוסף הנז' סימן רנב. ולכן למעשה יש להורות להמנע מליתן כלים במדיח כלים חשמלי, אף שיפעל רק לאחר מכן על ידי שעון שבת.

7. ילקוט יוסף קצוש״ע אורח חיים סימן שכג - דיני קנין צרכי שבת - בשבת סעיף כב

כב. מותר להניח בשבת את הכלים שאכל בהם, בתוך מדיח כלים חשמלי [שאינו פועל], כדי שלא ייראו הכלים המלוכלכים בבית או במטבח, ואין לאסור בזה משום הכנה, ובלבד שלא יסדרם בתוך המדיח כלים, אלא יניחם שם ככל העולה בידו, ולא יסדרם אלא במוצאי - שבת. וכל זה כשדרכו להניחם שם כך בימות החול, ואין מטרתו כדי לחסוך זמן במוצאי שבת.

מאמר מרדכי שבת ג ע״מ קעט

אין להפעיל מדיח כלים ע״י שעון שבת כך שיפעל בשבת מכיון שמלבד האיסור של השמעת קול שרבים מחמירים בו הדבר אסור גם משום שמא יטה כלומר שמא ילחץ על הכפתור המשנה את תוכנית ההפעלה בשבת

שו״ת הרב הראשי אורח חיים חלק שני פרק ל

ברצוני לשאול את כבוד הרב כמה שאלות שאני ועוד רבים נתקלנו בהן הות ה בנוגע לשימוש במדיח כלים בשבת האם ניתן בבית פרטי לכוון לפני השבת את שעון השבת כך שהוא יפעיל את מדיח הכלים בשבתלכאורה זה כמו ההיתר לכוון שעון שבת לפני כניסת השבת כך שהחשמל יידלק בשבת

תשובה אסור להשתמש במדיח כלים אף המופעל ע״י שעון חשמלי בשבת ומלבד איסור השמעת קול שרבים מחמירים בזה קיים איסור נוסף של שמא יטה ואף שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו היות ובמדיח כלים ישנו כפתור המשנה את ההפעלה יש לאסור.

בהערה:

במדיח יש לאסור משום עובדין דחול כיון שיש חשש שיכוון את פעולתו ע״י הכפתורים וראה כלכלת שבת כללי ל״ט מלאכות אות א' אמנם עובדין דחול וכו' יש בו ג' אופנים דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לאחד מהל״ט מלאכות או משום שמא ע״י כך יבוא לעשות מלאכה או משום טרחא יתירתא וכולן נכללין בשם שבות עכ״ל עוד יש לאסור משום השמעת קול וכמו שכתוב בגמרא שבת י״ח ע״א אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים

וכן יש לאסור הפעלת מדיח ע״י שעון שבת משום דאיכא זילותא דשבת ועיין באגרות משה ח״ד סי' ס' שכתב ביחס לבישול בשבת ע״י שעון שבת וז״ל גם פשוט לעניות דעתי דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג״כ חיוב התורה

דבר חברון אורח חיים ב סימן רי

שימוש במדיח כלים בשבת שאלה האם מותר להפעיל מדיח כלים בשבת ע״י שעון שבת כאשר מבטלים את מפסק הדלת לפני שבת וממילא סגירת הדלת אינה מפעילה את המדיח אמנם סגירת הדלת גורמת לחלק מהמים שלא יצאו החוצה וממילא יתחממו כאשר יופעל גוף החימום אך מצד שני יש גרמא בהפעלת המדיח ע״י שעון שבת זמן רב לאחר סגירת הדלת וכן סגירת הדלת נעשית עוד לפני שנכנסים מים למדיח וממילא אין כאן אחד מביא את הקדרה ואחד מביא את האש

דבר חברון אורח חיים סימן רלא

הפעלת מדיח כלים על ידי שעון שבת שאלה האם מותר להפעיל מדיח כלים בשבת על ידי שעון שבת תשובה בנוגע להפעלת מדיח כלים בשבת ישנן שתי בעיות א מים שהוחמו בשבת ע״י אוטומט אין להשתמש בהם לדעת הרבה מגדולי הפוסקים עיין ציץ אליעזר חלק יב סימן צא ב השמעת קול בשבת הרמ״א סימן רנב סעיף ה פוסק להחמיר בכך מדין עובדין דחול' על פי הידוע לי המדיחים החדשים יותר אינם משמיעים רעש מיוחד ואם כן דינם כמו מקרר שהתירו סיכום לעדות הנמשכות אחרי פסק מרן

. 11 שאילת שלמה עמ' 34 הרב אבינר

צא מדוח כלים עם שעון שבת שאלה אדם מן היישוב מפעיל מדיח כלים בשבת על ידי שעון שבת והוא אמר שהרב התיר לו מאחר והרב עובדיה יוסף אוסר ילקוט יסף כדאי שהרב יכתוב על הנושא

סיכום ודאי עדיף להימנע אלא לשטוף ידנית אך הרוצה להקל יש לו על מה לסמוך בשלושת התנאים הבאים א ביטול מנגנון הבטיחות ב ברז מופנה בקביעות למדיח ג הכנסת הסבון לפני שבת.

פניני הלכה

הפעלת מדיח כלים על ידי שעון שבת עיין בפניני הלכה שבת יז י שבשבת אסור להפעיל מכונה להדחת כלים על ידי שעון שבת מפני שבלא סגירת דלת המדיח המכונה לא תתחיל לפעול נמצא שהסוגר את דלת המדיח אחר שהכניס לתוכו את הכלים המלוכלכים גורם להפעלתה שש״ב יב לז ובשעת הדחק מותר כדיו גרמא'

שו״ת אבני דרך ס' עה

שימוש במדיח כלים בשבת נשאלתי האם יש מקום להתיד להשתמש במדיח כלים מכני עם שעון שבת שמכוון לאמצע הלילה בלילה אין חשש לאוושא מילתא השבתי דאין להתיר להכניס הכלים למדיח המופעל על ידי שעון שבת ויש לאסור השימוש לחלוטין במדיח בשבת כיוון דכך אנו יכולים לעקור את כל השבת על ידי הפעלת שעוני שבת וכל ההיתר של גרמא הוא רק במקום צורך לכן יש להקל רק בצרכי רבים או לחולה ע״פ הוראת רב שכן כל מקרה יש לדון לגופו וכן אסר השמירת שבת כהלכתה יב לז להשתמש במדיח בשבת אף שהוא מופעל על ידי שעון שבת ועיין עוד בהרחבה בשיטות הרבות האוסרות אשר הובאו בספר פסקי תשובות על המשנ״ב רנב אות ו

ואכלת ושבעת הרב קנוהל עמוד 272

קרים יש להימנע ממצב שהמים המעורבים יגיעו לחום שהיד סולדת בו טיפת כלים על ידי מדיח חשמלי נחלקו הדעות בשאלה אם ניתן להשתמש במדיח ביתי בשבת כאשר הוא מכוון מיום שישי ומופעל בשבת על ידי שעון שבת"' גם לדעת המתירים אנו זקוקים לכמה תנאים טכניים שבלעדיהם לא ניתן להשתמש במדיח בשבת מדיחי הכלים מתוכננים כך שאין הם פועלים כשהדלת פתוחה כדי למנוע התזת מים החוצה בעת פעולת ההדחה לכן גם כשהשעון יחבר את המדיח לחשמל המדיח לא יפעל ללא סגירת הדלת ונמצא שפעולת הסגירה לאחר הכנסת הכלים בשבת היא הגורמת להפעלת המדיח כדי למנוע זאת צריך להתקין על ידי חשמלאי מנגנון עוקף למיקרוסוויץ' כדי שפעולת סגירת דלת המדיח לא תהווה גורם בהפעלת המדיח נכון להכניס את חומרי הניקוי מיום שישי כדי שלא יגרום לבישולם אם הם עדיין לא מבושלים לפני שמכניסים את הכלים למדיח יתבונן שלא נשארו עליהם שאריות של מאכלים שאינם מבושלים כמו סלט חי וכדומה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור לפורים תשפד

שיעור תשפ לפורים ד

א פרק אסתר חדש אור

מה המן ידי על לישראל שהגיע הצרה גודל ומפורש מבואר הזאת במגלה כי פי' פתח (שם) לוי רבי

כי וגו' תורישו לא ואם נה) לג, (במדבר מהכא פתחא פרשתא להאי פתח ולכך כזאת נהיה שלא

כאשר ולפיכך לאחר להרע יכול שהוא ממה יותר לעצמו להרע יכול אחד כל כי מפני זה דבר סבת (שם כדכתיב לאומה וכח יד נותנים לעצמם מריעים הם בזה שונאים שהם לאומה וכח יד )נותנים

ישראל כאשר מאוד גדול והוא עצמם ישראל מן בא הוא הבא הפורענות ואז וגו' תורישו לא ואם

יותר הכח לו נתן בזה לאגג קיום ונתן אגג על חמל בעצמו שאול כי ומפני ומות לא כח יתנו בעצם אגג מזרע שהוא להמן שהיה כמו לאחד הכח היה שלא האומות. מכל

יג סימן ז פרשה (וילנא) רבה אסתר

הקמים לכל ומופתי אותותי הרביתי שבשבילה אומה לי למה הוא ברוך הקדוש אמר שעה באותה

לי הבא לשטן הוא ברוך הקדוש אמר מיד זכרם מאנוש אשביתה ) ל״ב /דברים/ (שם לרעה עליהם התורה יצתה מיד עליה וכתב מגילה לו והביא השטן הלך שעה באותה כלייה, עליה ואכתוב מגילה

בכייתה לקול צעקו השרת מלאכי וגם הוא ברוך הקדוש לפני בבכי קולה ונתנה אלמנות, בבגדי

מן בטלים ישראל אם רבש״ע לפניו ואמרו הן ל״ג) (ישעיה שנא' בעולם צריכין אנו למה אנו העולם

(שם שנאמר נגהם אספו כך ולבנה חמה ששמעו כיון יבכיון, מר שלום מלאכי חוצה צעקו אראלם

/ בבהלה לטוב זכור אליהו רץ שעה באותה כסותם, אשים ושק קדרות שמים אלביש נ') ישעיהו/

אתם ואי בשינה רדומים העולם אבות מתי עד ם לה ואמר עמרם, בן משה ואצל העולם, אבות אצל וארץ ושמים ומזלות וכוכבים ולבנה וחמה השרת מלאכי כי בה שרויין שבניכם הצרה על משגיחים

להם אמר מה, מפני לו אמרו משגיחים, ואינכם מנגד עומדים ואתם במרר בוכים המרום צבא וכל

העולם מן לכלותם גזירה עליהם גזרה נ זאת ובעבור אחשורוש של מסעודתו ישראל שנהנו מפני ונחתמה הוא ברוך הקדוש דת על עברו הם אם ויעקב יצחק אברהם לו אמרו זכרם, את ולאבד על עמדת פעמים כמה נאמן רועה אי למשה לו ואמר אליהו חזר לעשות, יכולים אנו מה גזירתם

בפרץ עמד בחירו ה מש לולי ק״ו) (תהלים שנאמר השחית לבלתי גזירתם ובטלת לישראל הפרץ וגו משבר עד בנים באו כי ל״ז) (ישעיה הזאת הצרה על תענה מה מהשחית, חמתו להשיב,'לפניו

כדי והודיעו לך לו אמר מרדכי, ושמו יש לו אמר הדור באותו כשר אדם יש כלום משה לו אמר

אמר הוא, ברוך הקדוש לפני עליהם רחמים ונבקש מכאן ואני בתפלה משם הוא שיעמוד רועה לו

נשמעת תפלתנו חתומה, היא בטיט אם משה לו אמר ישראל, על כלייה אגרת נכתבה כבר, נאמן

והודיע לך רבינו משה לו אמר חתומה, היא בטיט לו אמר הוא, שהיה מה נחתמה בדם ואם בגדיו את מרדכי ויקרע נעשה אשר כל את ידע ומרדכי הה״ד למרדכי, והודיע הלך מיד, למרדכי,

נדה שפרסה מלמד ותתחלחל מהו מאד, המלכה ותתחלחל מיד לאסתר ש. הגידו כיון

ד פרק אסתר רש״י

בנפשך- תדמי אל (יג) תהי אל בנפשך תדמי אל דמיתי, כאשר והיה לג) (במדבר כמו תחשבי אל

אל לבא הספק על עכשיו עצמך לסכן רוצה את שאין המלך בבית ההריגה ביום להמלט סבורה

ברשות שלא: המלך

הגעת- כזאת לעת אם יודע ומי (יד) ההריגה זמן שהוא הבאה לשנה המלך יחפוץ: ביך אם יודע ומי

כזאת- לעת הבאה לשנה באדר ההריגה וזמן בניסן עומד היה: שהוא

למלכות- הגעת עכשיו בה שאת לגדולה תגיעי: אם

ד פרק אסתר הפשט דרך על גר״א

חטא אומרים שאין סוברת שהיא חשדה מרדכי כי פי' כו', בנפשך תדמי אל כו' מרדכי ויאמר (יג)

שאפילו אמר לכן בזה מחוייבת אינה והיא תעבור ואל תיהרג הזה בר ובד חבירך שיזכה בשביל ותלך תתרפה אל ולכן תיהרג כן: בלא

יש אם פי' משחית. לאיש הוא חבר במלאכתו מתרפה גם כמ״ש פי' תאבדו, אביך ובית ואת (יד)

יך אב ובית שאת אמר ולכך הורג כמו הוא אלא שכר מקבל שאינו די לא מציל ואינו להציל בידו

מק״ו מלכה שאת ואת: תאבדו

יג ענין עניינים רים- פו יצחק פחד

להמלט בנפשך תדמי אל א) מן הוא כזה חשד המלכה. אסתר על מכוער כחשד נשמעים הדברים

תחלה נענה הוא דבר לאותו צריך והוא חבירו בעד המתפלל הוא. כך הענין שמהלך אלא הנמנע.

של פיהם מ אנו ויודעים נשבר. לב של לתפלה סתם תפלה בין המבדיל תהום עומק שיש מפני

נשבר לב של במדרגה הגנוזה התפלה כח עדיפות את חכמים ולבו דבר לאותו הצריך אדם ואותו בכחו המתפלל אדם ואותו נשגב. תפלה כח של קנין בידו יש הרי הישועה בקשת מתוך בקרבו נשבר

צריך והוא חבירו בעד המתפלל לחבירו. אותו ומנדב זה קנינו את לוקח הוא הרי חבירו לטובת זה הוא הדין שמן בודאי שלו. ביסורין הגנוז התפלה כח את לחבירו מנדב הוא כלומר, דבר. לאותו

לחבירו זו זכות נתן לבבו בנדבת אשר יסורין בעל של הגדולה הזכות את יפסיד. שלא

כנסת על תפלתך כלומר, להמלט. בנפשך תדמי אל לאסתר: מרדכי של ההוראה דבר פשר וזהו ב)

התפלה של כוונתה כן פי על ואף הדבר לאותו צריכה את שגם ההכרה מתוך דוקא תבוא ישראל לאותו צריך והוא חבירו בעד המתפלל של המעלה את להפסיד לך חלילה ישראל. לטובת רק תהיה

מתוך ורק דבר. הנשבר- הלב של התפלה סגולת את לחבירו ומנדב דבר לאותו צריך של נשבר לב

להמלט בנפשך תדמי אל ישראל. כנסת על תפלתך. תעלה

ד פרק אסתר אלשיך

ריוח כך ובין כך בין הנה המלך, יקראך עד ותמתין הזאת בעת תחרישי החרש אם כי איפה דעי מה והוא עדן, בגן אשר כבודו ממקום ע״ה רבינו ממשה הוא אחר ממקום ליהודים יעמוד והצלה

שיתפלל לו שאמר משה מאמר למרדכי אליהו שהודיע יח) ז רבה (אסתר ז״ל מרבותינו שכתבנו

משה משה לא אך את, תחרישי החרש אם יאמר ובזה נשמעת. תפלתם ותהיה מכאן ומרדכי, משם אליהו עם קרהו אשר כל שהוא קרהו אשר כל את מרדכי לו ויגד שזהו שכתבנו, כמו זה ידעה והיא

באופן משה, הוא יחריש שלא זולתך יש אך תחרישי בלבד את החרש אם אומרו וזהו לה, להגיד

המלך יקראך עד ימתין לא שהוא עדן מגן ממשה שהוא אחר מקום ליהודים, מוד יע והצלה שריוח ממקום שיבא הריוח כי לרמוז יו״ד חסרה רוח שמלת וזהו מצדתך, בא ולא באה ההצלה ונמצאת

כל שגרם שאול עון נמצא ההצלה על מסתכנת בלתי ובהיותך רוח. אם כי גוף שאינו ממי הוא

הסתכני כן על תאבדו, הרעה שגרם שאול שמבית אביך ובית את ן כ ועל מתכפר, בלתי הזאת הרעה עבדים ישראל כל בהיות ולאין מאין כן לא שאם אמת דברי איך וראי הביטי אביך, בית על לכפר

שתתקן למלכות הגעת שאול אשמת לתקן כזאת לעת אם יודע מי אך למלוכה, עלית את בגלות

שהוא זאת כמו לעת יאמר ויתכן כזאת, לעת ולא ת הזא לעת יאמר מהראוי והנה כמוך. מלך דבר למלכות הגעת לניסן עשר שלשה שהיא זאת כעת שהיא לאדר עשר שלשה לעת שנגזר: למה

ד פרק אסתר דוד שלל

על עברו אם או ואנוהו אלי בזה כפרו אם סיבה לאיזה שאלה שאסתר ד] ח, [מ״ר אמרו חז״ל הגזירה של הסיבה לידע ביקשה דאסתר כיון לדקדק, ויש כתובים. הם ומזה מזה דכתיב, הלוחות

טעם אבל וכו', קרהו אשר כל את מרדכי גיד ה כי אמר רק זה על מרדכי שהשיב מצינו לא הרי א״כ

שהגיד מצינו לא. הגזירה

כמה ואיתא קאמר, מאי ימיני איש וכו' בשושן היה יהודי איש ע״ב י״ב דף דבמגילה לומר, ואפשר

דוד קטליה דלא יהודי לי עשה מה ראו גיסא, לאידך אמרה ישראל כנסת אמר ורבא פירושים.

חייב דהיה רש״י ופירש לשמעי- מיתה- מה לדקדק, ויש המן. ביה דמיקני מרדכי מיניה דאיתיליד

אידך כמו לזכות דרש ולא מרדכי, ועל דוד על מתרעמים היו ישראל דכנסת ככה על רבא ראה ולרבא וא״ת כתבו, רבא] ד״ה [ע״ב ע״ב דף בשבת דהתוספות אזיל, לשיטתו דרבא ונראה אמוראי.

השם קידוש משום וי״ל להמן. מרדכי השתחוה, לא אמאי פטור ויראה מאהבה העובד דאמר ולא צבועה בזכוכית מים להם שנתנו אחיו ולולינוס בפפוס א] י, [שביעית בירושלמי כדאשכחן וודאי ישראל לכל ולא דוקא עצמם בסכנת השם קידשו ולולינוס פפוס ודאי והנה מהם. קיבלו

וזה ישראל, כל ולסכן השם לקדש לו ר הות לא בסכנה ישראל כל שהכניס מרדכי אבל עבדו, שפיר [הקדמה הלוי במנות כתב כן, עשה באמת מרדכי למה אמנם מרדכי. על ישראל תרעומת, היה והכניס השם קידש ולפיכך תיקון, צריך הזה החטא בע״כ לצלם ישראל שחטאו כיון יב] פתיחה

עם קרהו אשר כל את מרדכי לו ויגד וזהו ישראל. כל לזכות לסכנה עצמו לו השתחוה שלא, המן

החטא אסתר ידעה ממילא א״כ השתחואה, עון לתקן כדי השם לקדש במעשיו היה. ומוכרח

להמית דתו אחת יקרא ולא המלך אל יבא אשר כי באמרה לילך אסתר נתרצתה לא בתחילה, ולזה שאמרה אלא ישראל. כל בשביל בסכנה עצמה להכניס רצתה לא איך הצדקת אסתר תמוה ודאי כי

צורך ואין הגזירה תתבטל ממילא א״כ תיקן, כבר והוא ע״ז בשביל הוא החטא כי מרדכי דברי לפי

שנהנו מפני הוא החטא אולי כי בדעתה אסתר חשבה אח״כ אמנם בסכנה, עצמה להכניס ב ובמסורה בשושן, הנמצאים היהודים כל את כנוס לך ואמרה לילך. ונתרצתה 'מהסעודה

כי בזה ופירשו בשושן, הנמצאים העם לכל ה] [א, הסעודה גבי ילה המג ובתחלת כאן הנמצאים פי על אף כי עלי, וצומו ואמרה למרדכי אסתר רמזה וזה הסעודה, הנאת לתיקון האלו הצומות ולא המלך בעיני חן תמצא החטא יתוקן אם כי עליה, הצום ג״כ ממילא החטא לתקן הוא שהצום

. יהרגנה

א מגילת מועדים שכיר- משנה ולאבד ולהרוג להשמיד כו' המן צוה אשר ככל ויכתב סתר

מקרה רק שהוא והבינו חשבו רק השמים, מן עונש שהוא זאת להבין רצו לא ישראל ההמון אבל "כל את לו ויגד אסתר אל מרדכי ששלח וזה ה', אל להשיב לבם יתנו דלא וממילא הטבע ממקרי

והיינו בדרך", קרך "אשר הכתוב כמאמר ליהם ע בא קרהו של בנו בן המדרש וכדברי קרהו", אשר במקרה בא הכל רק בהשגחה להאמין שלא ישראל של בלבם ספק להכניס עמלק של כונתו, שזה

תשובה לעשות התכלית יהיה לא וממילא ה', יד זו בגזרה ראו לא אשר כן הוא המצב כעת, וגם

אסתר אל בתשובתו מרדכי התאונן. וע״ז

שהוא להאמין שלא אמונתם בחסרון מתעקשים ישראל בני שעם ת זא בשומעה המלכה ואסתר בצערן כלל משתתפת אינה כאילו ישראל כלל נגד עצמה להראות בדעתה נתישבה השמים, מן עונש

להזמין אסתר ראתה מה ב] טו, [מגילה ז״ל שאמרו וכמו עליה, לבם יבטיח שלא כדי ישראל של

ולא מעלינו הגזרה לבטל הכל תעשה בודאי והיא לך, המ בבית לנו אחות יאמרו שלא כדי המן, את ישראל צרת על כלל משגחת ואינה לנפשה שיראה נראה אשר תשובה השיבה כן על תשובה, , יעשו

בצום לה' וישובו עיניהם יפקחו אזי אסתר, מצד ומנוס מחסה להם שאין בראותם וישראל

ולבקש המלך אל שתלך תיכף יבה מש היתה אם אבל השמים, מן הישועה להם יבא ואז ובתפילה, משיבה היתה בחכמה היא כן על קבה״ו, על ולא עליה סומכים ישראל כל היו אז עמה, על מלפניו

. כן

בא פרשת שמות יוסף יעקב תולדות

לעיל דבארתי והענין, ה). ד, (אסתר זה מה ועל זה מה לדעת אסתר ששלחה נמי יבואר ובזה

שהוא יב). י, (דברים וגו' מה ועתה ז) טז, (שמות וגו' מה ונחנו א שהו מ״ה, תר״י ידי על הוא תרומה הפירוד הרוח שגסות וההיפך, וגו'. מה ועתה ה' יראת שהוא יכבד ה' יראי ואז שפלות, בעיניו, נבזה

ב ממ״ה נמשך וזה מ״ה, זה שהגורם ר״ל ז״ה, מה ועל ז״ה מה וז״ש עיניו, מנגד ה' יראת,'ולסלק

. וק״ל

ד פרק אסתר חדש אור

מן הזאת הצרה כי לומר רצה כי רק אחר ממקום לנו יעמוד הצלה לומר ליה והוי והצלה רוח ומ״ש

ולכך ישראל צורר שהוא המן הם כי י) ט, (אסתר היהודים צורר נקרא כי אותנו לאבד הוא רוצה

עשיו זרע הם כך לשניהם ריוח הוא המקום ואין צר במקום ביחד עומדים שהם דברים שני כמו שהוא המן כך ובשביל לשניהם ראוי המקום היה שלא אחד בבטן ועשיו יעקב מתרוצצים היו ולכך

צר לא' ריוח יש שאם צר מלשון היהודים צורר (שם) תוב הכ שקראו וזה אותם מציר עשיו מזרע יעמוד והצלה ריוח יד) ד, (אסתר אמר זה ועל נופל זה קם זה שאם א) ו, (מגילה כמ״ש לשני

אחר ממקום ליהודים

שהוא בשביל מקום נקרא יתברך הוא כי אחר ממקום ליהודים יעמוד והצלה ריוח ר״ל ועוד

אומה על מקיים שהוא בשביל מקום לקרא יש ג״כ המלך כן על מקום ונותן הכל ים מקי יתברך ריוח זה עולה אתה אין ואם אומתו את לקיים יש עליך כן גם מלכה אתה וכאשר מלך שהוא הכל מקיים שהוא בשביל הכל אל מקום הוא אשר הש״י הוא אחר ממקום ליהודים יעמוד והצלה

והבן האויב מפני קיום להם ולתת מלכה אתה כאשר לישראל ום מק עתה שתהיה לך ראוי עתה כי הכל אל הוא מקום לכך הכל ומקיים מעמיד יתברך הוא כי מאוד האלו. הדברים

בלק פרשת במדבר חיים מים באר

הרחמים הוי״ה משם הוא ה' דבר הכל הנה עד הדבורים כל כי ראה כי אחר ממקום דרך לו. חיפש

להרע עלילה אמצא אפשר ובזה הדין בחינת והוא עליהם להים א רוח לעורר לי אלך בלבו ואמר

. להם

ואתחנן פרשת דברים שמחה קול

היינו משם נקרא וייחודו השם להשיג והחקירות החכמות כל היינו וגו'. ומצאת משם ובקשתם אז כראוי מדותיו יטהר שכאשר בלבו. היינו ממש במקומו הוא לאמיתו האמת אבל אחר. ממקום

בלבו ימצא מקום משום ולחפש לבקש ה' את לדרוש לך שאין שתדע המציאה וזהו יתברך. אלהותו

ההשגות היינו וגו', בלבו אלהיו תורת לא) לז, (תהלים הכתוב פירוש וזהו ומנפשך. מלבבך רק האל לתורת והרגשה החוש מקור ששם בלבו אם כי אל התורת להרגיש חוש בשום כח אין. השי״ת

צו פרשת ויקרא צדיק פרי ין- מלובל הכהן צדוק ר'

ומשיח דוד בית מלכות שורש מזה להשתלשל במערה יין לו שיזדמן הצלתו לסיבת זה שהיה בלוט רבה (בראשית רבה במדרש שאמרו וכמו בשלימות הראשון אדם של הפגם תכלית ידם על שיתברר

ש לשם היה וכוונתם אחר ממקום הבא זרע אותו זרע מאבינו ונחיה ח') נ״א, מים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות