שיעור תשפ לפורים ד
א פרק אסתר חדש אור
מה המן ידי על לישראל שהגיע הצרה גודל ומפורש מבואר הזאת במגלה כי פי' פתח (שם) לוי רבי
כי וגו' תורישו לא ואם נה) לג, (במדבר מהכא פתחא פרשתא להאי פתח ולכך כזאת נהיה שלא
כאשר ולפיכך לאחר להרע יכול שהוא ממה יותר לעצמו להרע יכול אחד כל כי מפני זה דבר סבת (שם כדכתיב לאומה וכח יד נותנים לעצמם מריעים הם בזה שונאים שהם לאומה וכח יד )נותנים
ישראל כאשר מאוד גדול והוא עצמם ישראל מן בא הוא הבא הפורענות ואז וגו' תורישו לא ואם
יותר הכח לו נתן בזה לאגג קיום ונתן אגג על חמל בעצמו שאול כי ומפני ומות לא כח יתנו בעצם אגג מזרע שהוא להמן שהיה כמו לאחד הכח היה שלא האומות. מכל
יג סימן ז פרשה (וילנא) רבה אסתר
הקמים לכל ומופתי אותותי הרביתי שבשבילה אומה לי למה הוא ברוך הקדוש אמר שעה באותה
לי הבא לשטן הוא ברוך הקדוש אמר מיד זכרם מאנוש אשביתה ) ל״ב /דברים/ (שם לרעה עליהם התורה יצתה מיד עליה וכתב מגילה לו והביא השטן הלך שעה באותה כלייה, עליה ואכתוב מגילה
בכייתה לקול צעקו השרת מלאכי וגם הוא ברוך הקדוש לפני בבכי קולה ונתנה אלמנות, בבגדי
מן בטלים ישראל אם רבש״ע לפניו ואמרו הן ל״ג) (ישעיה שנא' בעולם צריכין אנו למה אנו העולם
(שם שנאמר נגהם אספו כך ולבנה חמה ששמעו כיון יבכיון, מר שלום מלאכי חוצה צעקו אראלם
/ בבהלה לטוב זכור אליהו רץ שעה באותה כסותם, אשים ושק קדרות שמים אלביש נ') ישעיהו/
אתם ואי בשינה רדומים העולם אבות מתי עד ם לה ואמר עמרם, בן משה ואצל העולם, אבות אצל וארץ ושמים ומזלות וכוכבים ולבנה וחמה השרת מלאכי כי בה שרויין שבניכם הצרה על משגיחים
להם אמר מה, מפני לו אמרו משגיחים, ואינכם מנגד עומדים ואתם במרר בוכים המרום צבא וכל
העולם מן לכלותם גזירה עליהם גזרה נ זאת ובעבור אחשורוש של מסעודתו ישראל שנהנו מפני ונחתמה הוא ברוך הקדוש דת על עברו הם אם ויעקב יצחק אברהם לו אמרו זכרם, את ולאבד על עמדת פעמים כמה נאמן רועה אי למשה לו ואמר אליהו חזר לעשות, יכולים אנו מה גזירתם
בפרץ עמד בחירו ה מש לולי ק״ו) (תהלים שנאמר השחית לבלתי גזירתם ובטלת לישראל הפרץ וגו משבר עד בנים באו כי ל״ז) (ישעיה הזאת הצרה על תענה מה מהשחית, חמתו להשיב,'לפניו
כדי והודיעו לך לו אמר מרדכי, ושמו יש לו אמר הדור באותו כשר אדם יש כלום משה לו אמר
אמר הוא, ברוך הקדוש לפני עליהם רחמים ונבקש מכאן ואני בתפלה משם הוא שיעמוד רועה לו
נשמעת תפלתנו חתומה, היא בטיט אם משה לו אמר ישראל, על כלייה אגרת נכתבה כבר, נאמן
והודיע לך רבינו משה לו אמר חתומה, היא בטיט לו אמר הוא, שהיה מה נחתמה בדם ואם בגדיו את מרדכי ויקרע נעשה אשר כל את ידע ומרדכי הה״ד למרדכי, והודיע הלך מיד, למרדכי,
נדה שפרסה מלמד ותתחלחל מהו מאד, המלכה ותתחלחל מיד לאסתר ש. הגידו כיון
ד פרק אסתר רש״י
בנפשך- תדמי אל (יג) תהי אל בנפשך תדמי אל דמיתי, כאשר והיה לג) (במדבר כמו תחשבי אל
אל לבא הספק על עכשיו עצמך לסכן רוצה את שאין המלך בבית ההריגה ביום להמלט סבורה
ברשות שלא: המלך
הגעת- כזאת לעת אם יודע ומי (יד) ההריגה זמן שהוא הבאה לשנה המלך יחפוץ: ביך אם יודע ומי
כזאת- לעת הבאה לשנה באדר ההריגה וזמן בניסן עומד היה: שהוא
למלכות- הגעת עכשיו בה שאת לגדולה תגיעי: אם
ד פרק אסתר הפשט דרך על גר״א
חטא אומרים שאין סוברת שהיא חשדה מרדכי כי פי' כו', בנפשך תדמי אל כו' מרדכי ויאמר (יג)
שאפילו אמר לכן בזה מחוייבת אינה והיא תעבור ואל תיהרג הזה בר ובד חבירך שיזכה בשביל ותלך תתרפה אל ולכן תיהרג כן: בלא
יש אם פי' משחית. לאיש הוא חבר במלאכתו מתרפה גם כמ״ש פי' תאבדו, אביך ובית ואת (יד)
יך אב ובית שאת אמר ולכך הורג כמו הוא אלא שכר מקבל שאינו די לא מציל ואינו להציל בידו
מק״ו מלכה שאת ואת: תאבדו
יג ענין עניינים רים- פו יצחק פחד
להמלט בנפשך תדמי אל א) מן הוא כזה חשד המלכה. אסתר על מכוער כחשד נשמעים הדברים
תחלה נענה הוא דבר לאותו צריך והוא חבירו בעד המתפלל הוא. כך הענין שמהלך אלא הנמנע.
של פיהם מ אנו ויודעים נשבר. לב של לתפלה סתם תפלה בין המבדיל תהום עומק שיש מפני
נשבר לב של במדרגה הגנוזה התפלה כח עדיפות את חכמים ולבו דבר לאותו הצריך אדם ואותו בכחו המתפלל אדם ואותו נשגב. תפלה כח של קנין בידו יש הרי הישועה בקשת מתוך בקרבו נשבר
צריך והוא חבירו בעד המתפלל לחבירו. אותו ומנדב זה קנינו את לוקח הוא הרי חבירו לטובת זה הוא הדין שמן בודאי שלו. ביסורין הגנוז התפלה כח את לחבירו מנדב הוא כלומר, דבר. לאותו
לחבירו זו זכות נתן לבבו בנדבת אשר יסורין בעל של הגדולה הזכות את יפסיד. שלא
כנסת על תפלתך כלומר, להמלט. בנפשך תדמי אל לאסתר: מרדכי של ההוראה דבר פשר וזהו ב)
התפלה של כוונתה כן פי על ואף הדבר לאותו צריכה את שגם ההכרה מתוך דוקא תבוא ישראל לאותו צריך והוא חבירו בעד המתפלל של המעלה את להפסיד לך חלילה ישראל. לטובת רק תהיה
מתוך ורק דבר. הנשבר- הלב של התפלה סגולת את לחבירו ומנדב דבר לאותו צריך של נשבר לב
להמלט בנפשך תדמי אל ישראל. כנסת על תפלתך. תעלה
ד פרק אסתר אלשיך
ריוח כך ובין כך בין הנה המלך, יקראך עד ותמתין הזאת בעת תחרישי החרש אם כי איפה דעי מה והוא עדן, בגן אשר כבודו ממקום ע״ה רבינו ממשה הוא אחר ממקום ליהודים יעמוד והצלה
שיתפלל לו שאמר משה מאמר למרדכי אליהו שהודיע יח) ז רבה (אסתר ז״ל מרבותינו שכתבנו
משה משה לא אך את, תחרישי החרש אם יאמר ובזה נשמעת. תפלתם ותהיה מכאן ומרדכי, משם אליהו עם קרהו אשר כל שהוא קרהו אשר כל את מרדכי לו ויגד שזהו שכתבנו, כמו זה ידעה והיא
באופן משה, הוא יחריש שלא זולתך יש אך תחרישי בלבד את החרש אם אומרו וזהו לה, להגיד
המלך יקראך עד ימתין לא שהוא עדן מגן ממשה שהוא אחר מקום ליהודים, מוד יע והצלה שריוח ממקום שיבא הריוח כי לרמוז יו״ד חסרה רוח שמלת וזהו מצדתך, בא ולא באה ההצלה ונמצאת
כל שגרם שאול עון נמצא ההצלה על מסתכנת בלתי ובהיותך רוח. אם כי גוף שאינו ממי הוא
הסתכני כן על תאבדו, הרעה שגרם שאול שמבית אביך ובית את ן כ ועל מתכפר, בלתי הזאת הרעה עבדים ישראל כל בהיות ולאין מאין כן לא שאם אמת דברי איך וראי הביטי אביך, בית על לכפר
שתתקן למלכות הגעת שאול אשמת לתקן כזאת לעת אם יודע מי אך למלוכה, עלית את בגלות
שהוא זאת כמו לעת יאמר ויתכן כזאת, לעת ולא ת הזא לעת יאמר מהראוי והנה כמוך. מלך דבר למלכות הגעת לניסן עשר שלשה שהיא זאת כעת שהיא לאדר עשר שלשה לעת שנגזר: למה
ד פרק אסתר דוד שלל
על עברו אם או ואנוהו אלי בזה כפרו אם סיבה לאיזה שאלה שאסתר ד] ח, [מ״ר אמרו חז״ל הגזירה של הסיבה לידע ביקשה דאסתר כיון לדקדק, ויש כתובים. הם ומזה מזה דכתיב, הלוחות
טעם אבל וכו', קרהו אשר כל את מרדכי גיד ה כי אמר רק זה על מרדכי שהשיב מצינו לא הרי א״כ
שהגיד מצינו לא. הגזירה
כמה ואיתא קאמר, מאי ימיני איש וכו' בשושן היה יהודי איש ע״ב י״ב דף דבמגילה לומר, ואפשר
דוד קטליה דלא יהודי לי עשה מה ראו גיסא, לאידך אמרה ישראל כנסת אמר ורבא פירושים.
חייב דהיה רש״י ופירש לשמעי- מיתה- מה לדקדק, ויש המן. ביה דמיקני מרדכי מיניה דאיתיליד
אידך כמו לזכות דרש ולא מרדכי, ועל דוד על מתרעמים היו ישראל דכנסת ככה על רבא ראה ולרבא וא״ת כתבו, רבא] ד״ה [ע״ב ע״ב דף בשבת דהתוספות אזיל, לשיטתו דרבא ונראה אמוראי.
השם קידוש משום וי״ל להמן. מרדכי השתחוה, לא אמאי פטור ויראה מאהבה העובד דאמר ולא צבועה בזכוכית מים להם שנתנו אחיו ולולינוס בפפוס א] י, [שביעית בירושלמי כדאשכחן וודאי ישראל לכל ולא דוקא עצמם בסכנת השם קידשו ולולינוס פפוס ודאי והנה מהם. קיבלו
וזה ישראל, כל ולסכן השם לקדש לו ר הות לא בסכנה ישראל כל שהכניס מרדכי אבל עבדו, שפיר [הקדמה הלוי במנות כתב כן, עשה באמת מרדכי למה אמנם מרדכי. על ישראל תרעומת, היה והכניס השם קידש ולפיכך תיקון, צריך הזה החטא בע״כ לצלם ישראל שחטאו כיון יב] פתיחה
עם קרהו אשר כל את מרדכי לו ויגד וזהו ישראל. כל לזכות לסכנה עצמו לו השתחוה שלא, המן
החטא אסתר ידעה ממילא א״כ השתחואה, עון לתקן כדי השם לקדש במעשיו היה. ומוכרח
להמית דתו אחת יקרא ולא המלך אל יבא אשר כי באמרה לילך אסתר נתרצתה לא בתחילה, ולזה שאמרה אלא ישראל. כל בשביל בסכנה עצמה להכניס רצתה לא איך הצדקת אסתר תמוה ודאי כי
צורך ואין הגזירה תתבטל ממילא א״כ תיקן, כבר והוא ע״ז בשביל הוא החטא כי מרדכי דברי לפי
שנהנו מפני הוא החטא אולי כי בדעתה אסתר חשבה אח״כ אמנם בסכנה, עצמה להכניס ב ובמסורה בשושן, הנמצאים היהודים כל את כנוס לך ואמרה לילך. ונתרצתה 'מהסעודה
כי בזה ופירשו בשושן, הנמצאים העם לכל ה] [א, הסעודה גבי ילה המג ובתחלת כאן הנמצאים פי על אף כי עלי, וצומו ואמרה למרדכי אסתר רמזה וזה הסעודה, הנאת לתיקון האלו הצומות ולא המלך בעיני חן תמצא החטא יתוקן אם כי עליה, הצום ג״כ ממילא החטא לתקן הוא שהצום
. יהרגנה
א מגילת מועדים שכיר- משנה ולאבד ולהרוג להשמיד כו' המן צוה אשר ככל ויכתב סתר
מקרה רק שהוא והבינו חשבו רק השמים, מן עונש שהוא זאת להבין רצו לא ישראל ההמון אבל "כל את לו ויגד אסתר אל מרדכי ששלח וזה ה', אל להשיב לבם יתנו דלא וממילא הטבע ממקרי
והיינו בדרך", קרך "אשר הכתוב כמאמר ליהם ע בא קרהו של בנו בן המדרש וכדברי קרהו", אשר במקרה בא הכל רק בהשגחה להאמין שלא ישראל של בלבם ספק להכניס עמלק של כונתו, שזה
תשובה לעשות התכלית יהיה לא וממילא ה', יד זו בגזרה ראו לא אשר כן הוא המצב כעת, וגם
אסתר אל בתשובתו מרדכי התאונן. וע״ז
שהוא להאמין שלא אמונתם בחסרון מתעקשים ישראל בני שעם ת זא בשומעה המלכה ואסתר בצערן כלל משתתפת אינה כאילו ישראל כלל נגד עצמה להראות בדעתה נתישבה השמים, מן עונש
להזמין אסתר ראתה מה ב] טו, [מגילה ז״ל שאמרו וכמו עליה, לבם יבטיח שלא כדי ישראל של
ולא מעלינו הגזרה לבטל הכל תעשה בודאי והיא לך, המ בבית לנו אחות יאמרו שלא כדי המן, את ישראל צרת על כלל משגחת ואינה לנפשה שיראה נראה אשר תשובה השיבה כן על תשובה, , יעשו
בצום לה' וישובו עיניהם יפקחו אזי אסתר, מצד ומנוס מחסה להם שאין בראותם וישראל
ולבקש המלך אל שתלך תיכף יבה מש היתה אם אבל השמים, מן הישועה להם יבא ואז ובתפילה, משיבה היתה בחכמה היא כן על קבה״ו, על ולא עליה סומכים ישראל כל היו אז עמה, על מלפניו
. כן
בא פרשת שמות יוסף יעקב תולדות
לעיל דבארתי והענין, ה). ד, (אסתר זה מה ועל זה מה לדעת אסתר ששלחה נמי יבואר ובזה
שהוא יב). י, (דברים וגו' מה ועתה ז) טז, (שמות וגו' מה ונחנו א שהו מ״ה, תר״י ידי על הוא תרומה הפירוד הרוח שגסות וההיפך, וגו'. מה ועתה ה' יראת שהוא יכבד ה' יראי ואז שפלות, בעיניו, נבזה
ב ממ״ה נמשך וזה מ״ה, זה שהגורם ר״ל ז״ה, מה ועל ז״ה מה וז״ש עיניו, מנגד ה' יראת,'ולסלק
. וק״ל
ד פרק אסתר חדש אור
מן הזאת הצרה כי לומר רצה כי רק אחר ממקום לנו יעמוד הצלה לומר ליה והוי והצלה רוח ומ״ש
ולכך ישראל צורר שהוא המן הם כי י) ט, (אסתר היהודים צורר נקרא כי אותנו לאבד הוא רוצה
עשיו זרע הם כך לשניהם ריוח הוא המקום ואין צר במקום ביחד עומדים שהם דברים שני כמו שהוא המן כך ובשביל לשניהם ראוי המקום היה שלא אחד בבטן ועשיו יעקב מתרוצצים היו ולכך
צר לא' ריוח יש שאם צר מלשון היהודים צורר (שם) תוב הכ שקראו וזה אותם מציר עשיו מזרע יעמוד והצלה ריוח יד) ד, (אסתר אמר זה ועל נופל זה קם זה שאם א) ו, (מגילה כמ״ש לשני
אחר ממקום ליהודים
שהוא בשביל מקום נקרא יתברך הוא כי אחר ממקום ליהודים יעמוד והצלה ריוח ר״ל ועוד
אומה על מקיים שהוא בשביל מקום לקרא יש ג״כ המלך כן על מקום ונותן הכל ים מקי יתברך ריוח זה עולה אתה אין ואם אומתו את לקיים יש עליך כן גם מלכה אתה וכאשר מלך שהוא הכל מקיים שהוא בשביל הכל אל מקום הוא אשר הש״י הוא אחר ממקום ליהודים יעמוד והצלה
והבן האויב מפני קיום להם ולתת מלכה אתה כאשר לישראל ום מק עתה שתהיה לך ראוי עתה כי הכל אל הוא מקום לכך הכל ומקיים מעמיד יתברך הוא כי מאוד האלו. הדברים
בלק פרשת במדבר חיים מים באר
הרחמים הוי״ה משם הוא ה' דבר הכל הנה עד הדבורים כל כי ראה כי אחר ממקום דרך לו. חיפש
להרע עלילה אמצא אפשר ובזה הדין בחינת והוא עליהם להים א רוח לעורר לי אלך בלבו ואמר
. להם
ואתחנן פרשת דברים שמחה קול
היינו משם נקרא וייחודו השם להשיג והחקירות החכמות כל היינו וגו'. ומצאת משם ובקשתם אז כראוי מדותיו יטהר שכאשר בלבו. היינו ממש במקומו הוא לאמיתו האמת אבל אחר. ממקום
בלבו ימצא מקום משום ולחפש לבקש ה' את לדרוש לך שאין שתדע המציאה וזהו יתברך. אלהותו
ההשגות היינו וגו', בלבו אלהיו תורת לא) לז, (תהלים הכתוב פירוש וזהו ומנפשך. מלבבך רק האל לתורת והרגשה החוש מקור ששם בלבו אם כי אל התורת להרגיש חוש בשום כח אין. השי״ת
צו פרשת ויקרא צדיק פרי ין- מלובל הכהן צדוק ר'
ומשיח דוד בית מלכות שורש מזה להשתלשל במערה יין לו שיזדמן הצלתו לסיבת זה שהיה בלוט רבה (בראשית רבה במדרש שאמרו וכמו בשלימות הראשון אדם של הפגם תכלית ידם על שיתברר
ש לשם היה וכוונתם אחר ממקום הבא זרע אותו זרע מאבינו ונחיה ח') נ״א, מים
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה