שבועות תשפו - הרב אליהו צבע-רב קהילת רמת דניה - מחבר ספרי מצא חן

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב אליהו צבע

---

נשלח על ידי: אליהו צבע
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

על חופש וכפיה בתורה ובחיים - נפלאות המועדים - לחג השבועות - הרב יהודה דהן

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב יהודה דהן, כפר חסידים

---

נשלח על ידי: יהודה דהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

איך מקבלים תורה באמת?? | שיעור הכנה לשבועות - 3 | הרב יהודה בן חמו

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הִתְפַּתְּחוּת אִישית יְהוּדִית - הרב יהודה בן חמו

---

נשלח על ידי: יהודה בן חמו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מתי באמת קיבלנו את התורה- מקורות תשפ''ו

בס״ד לקראת חג ו תורה''תשפ מתן

התורה את קיבלנו באמת? מתי התורה את קיבלנו באמת? מתי

טז כג, שמות

ה דֶׂ שָּ הַ ן: מִ יָך עֲשֶׂ מַ ת אֶׂ פְָך סְ אָּ בְ נָּה שָּ הַ צֵאת בְ ף סִ אָּ הָּ ג וְחַ ה דֶׂ בַשָּ ע זְרַ תִ ר אֲשֶׂ יָך עֲשֶׂ מַ י בִּכּורֵ יר צִ קָּ הַ ג וְחַ

לד שמות יח-כג,

יב בִ אָּ הָּ ש חֹדֶׂ בְ י יבּכִ בִ אָּ הָּ ש חֹדֶׂ לְמֹועֵד צִּוִיתִָך ר אֲשֶׂ מַּצֹות תֹאכַל ים יָּמִ עַת בְ שִ מֹר שְ תִ מַּצֹות הַ ג חַ ת אֶׂ ה עֲשֶׂ תַ בֻעֹת שָׁ ג וְחַ יִם: רָּ צְ מִ מִ ָּיָּצָּאת לְָך

ל: אֵ רָּ יִשְ י אֱֹלהֵ ה' דֹן אָּ הָּ נֵי פְ ת אֶׂ זְכּורְָך הּכָּל אֶׂ יֵרָּ נָּה בַשָּ ים עָּמִ פְ: שָֹּלש נָּה שָּ הַ קּופַת תְ יף סִ אָּ הָּ ג וְחַ ים טִ חִ יר צִ קְ י בִּכּורֵ

א- יט, שמות טז

י לִישִ שְ הַ ש בַחֹדֶ ם שָּ ן וַּיִחַ בָּר דְ בַמִ וַּיַחֲנּו ינַי סִ ר ב דְ מִ וַּיָּבֹאּו ים ידִ פִ רְ מֵ עּו וַּיִסְ ינָּי: סִ בַר דְ מִ בָּאּו זֶׂה הַ בַּיֹום יִם רָּ צְ מִ ץ רֶׂ אֶׂ מֵ ל אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ ַלְצֵאת

ר אֲשֶׂ ם יתֶׂ אִ רְ ם תֶׂ אַ ל: אֵ רָּ יִשְ נֵי לִבְ יד ג וְתַ יַעֲקֹב לְבֵית ר תֹאמַ לֵאמֹרּכֹה ר הָּ הָּ ן מִ ה' לָּיו אֵ א רָּ וַּיִקְ ים אֱֹלהִ הָּ ל אֶׂ עָּלָּה ה ּומֹשֶׂ ר: הָּ הָּ נֶׂגֶׂד ל אֵ רָּ ֵיִשְ

גֻלָּה סְ לִי ם יִיתֶׂ וִהְ י יתִ רִ בְ ת אֶׂ ם ת רְ מַ קֶׂלִיּושְ בְ עּו מְ שְ תִ מֹועַ שָּ ם אִ ה וְעַתָּ לָּי: אֵ כֶׂם תְ אֶׂ א בִ וָּאָּ ים רִ נְשָּ עַלּכַנְפֵי כֶׂם תְ אֶׂ א שָּ וָּאֶׂ יִם רָּ צְ לְמִ י יתִ ֹעָּשִ א רָּ וַּיִקְ ה מֹשֶׂ וַּיָּבֹא ל: אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ ל אֶׂ בֵר דַ ת ר אֲשֶׂ ים בָּרִ דְ הַ לֶׂה אֵ דֹוש קָּ גֹוי וְ לֶׂכֶׂתּכֹהֲנִים מְ מַ לִי יּו הְ תִ ם תֶׂ וְאַ ץ: רֶׂ אָּ הָּ לִיּכָּל י יםּכִ עַמִ הָּ ְמִּכָּל

י רֵ בְ דִ ת אֶׂ ה מֹשֶׂ ב וַּיָּשֶׂ ה נַעֲשֶׂ ה' בֶׂר דִ ר אֲשֶׂ רּוּכֹל וַּיֹאמ ו דָּ יַחְ עָּם הָּ כָּל וַּיַעֲנּו ה': צִּוָּהּו ר אֲשֶׂ לֶׂה אֵ הָּ ים בָּרִ דְ הַ תּכָּל אֵ ם נֵיהֶׂ לִפְ ם וַּיָּשֶׂ עָּם הָּ נֵי ְלְזִקְ

י רֵ בְ דִ ת אֶׂ ה מֹשֶׂ וַּיַגֵד לְעֹולָּם ינּו יַאֲמִ בְָך גַם וְ מְָּך עִ י רִ בְ דַ בְ עָּם הָּ ע מַ יִש בַעֲבּור עָּנָּן הֶׂ עַב בְ לֶׂיָך אֵ בָּא י נֹכִ אָּ נֵה הִ ה מֹשֶׂ ל אֶׂ ה' ר וַּיֹאמֶׂ ה': ל אֶׂ עָּם ְהָּ ם מְֹלתָּ שִ סּו בְ וְכִ ר חָּ הַּיֹוםּומָּ ם תָּ שְ דַ וְקִ עָּם הָּ ל אֶׂ לְֵך ה מֹשֶׂ ל אֶׂ ה' ר וַּיֹאמֶׂ ה': ל אֶׂ עָּם: הָּ י לִישִ שְ הַ לַּיֹום נְכֹנִים יּו וְהָׁ ה ד יֵרֵ י לִשִ שְ הַ בַּיֹום י 'ּכִ

יָּד בֹו גַע תִ לֹא ת: יּומָּ מֹות ר בָּהָּ נֹגֵעַ הַ ּכָּל צֵהּו קָּ בְ רּונְגֹעַ בָּהָּ עֲלֹות לָּכֶׂם רּו מְ שָּ הִ לֵאמֹר יב בִ סָּ עָּם הָּ ת אֶׂ גְבַלְתָּ וְהִ ינָּי: סִ ר הַ עַל עָּם הָּ כָּל לְעֵינֵי

עָּם הָּ ת אֶׂ ש דֵ וַיְקַ עָּם הָּ ל אֶׂ ר הָּ הָּ ן מִ ה מֹשֶׂ ד וַּיֵרֶׂ ר: בָּהָּ יַעֲלּו ה מָּ הֵ הַּיֹבֵל שְֹך מְ בִ יֶׂה יִחְ לֹא יש אִ ם אִ ה מ הֵ בְ ם אִ ה יִּיָּרֶׂ יָּרֹה אֹו ל קֵ יִסָּ קֹול סָּ י ָּּכִ וְעָּנָּן ים קִ רָּ קֹֹלתּובְ י וַיְהִ ר בֹקֶׂ הַ יֹת הְ בִ י לִישִ שְ הַ בַּיֹום י וַיְהִ ה: שָּ אִ ל אֶׂ גְשּו תִ ל אַ ים יָּמִ ת לִשְֹלשֶׂ נְכֹנִים הֱיּו עָּם הָּ ל אֶׂ ר וַּיֹאמֶׂ ם: מְֹלתָּ שִ סּו וַיְכַבְ

חֲנֶׂה בַמַ ר אֲשֶׂ עָּם הָּ דּכָּל וַּיֶׂחֱרַ אֹד מְ זָּק חָּ שֹפָּר וְקֹל ר הָּ הָּ עַל: ּכָּבֵד

פו: דף שבת מסכת בבלי תלמוד -. פז עלמא- דכולי רבא: אמר בו. בשבעה אומר: יוסי רבי לישראל. הדברות עשרת ניתנו בחדש בששי רבנן: תנו למדבר אתו חדש בראש

להלן- מה חדשים, ראש לכם הזה החדש התם וכתיב סיני, מדבר באו הזה ביום הכא כתיב סיני, כאן- אף חדש, ראש חדש. ראש

עלמא- ודכולי היום את זכור העם אל משה ויאמר התם וכתיב לקדשו, השבת יום את זכור הכא כתיב לישראל, תורה ניתנה בשבת

להלן- מה הזה, כאן- אף יום, של בעצומו פליגי- כי יום. של בעצומו ובחד ירחא, איקבע בשבא בחד סבר: יוסי רבי דירחא; בקביעא

מידי- ולא להו אמר לא בשבא בתלתא כהנים ממלכת לי תהיו ואתם אמר, להו בשבא בתרי דאורחא. חולשא משום מצות להו אמר

מידי- ולא להו אמר לא בשבא בתרי ירחא, איקבע בשבא בתרי סברי: ורבנן פרישה. עבוד בארבעה הגבלה, דאורחא חולשא, משום לרבי קשיא ומחר, היום וקדשתם מיתיבי: פרישה. עבוד בחמישה הגבלה, מצות להו אמר בארבעה לי. תהיו ואתם להו אמר בתלתא

! יוסי- עמו הוא ברוך הקדוש והסכים מדעתו משה עשה דברים שלשה דתניא: מדעתו, משה הוסיף אחד יום יוסי: רבי לך: אמר

הלוחות את ושבר האשה, מן ופירש מדעתו, אחד יום. הוסיף

א- פסוק כג פרק ויקרא- על אברבנאל כב אשר האלהית התורה כי תורתנו. מתן לזכרון החג הוקבע שלא לפי תורה, מתן ליום זכר שהיה הזה, לחג טעם תורה נתנה לא והנה להיותו השבועות, חג טעם היה אבל אותה. לזכור יום לקדש צורך ואין עצמה, על עדים בידינו, היא אשר והנבואה בידינו היתה יתעלה רצה כי אסיפתם. בתחלת השבועות חג היה כך התבואות, אסיפת לתכלית הסכות חג שהיה כמו כי חטים. קציר, התחלת להודות חג יעשו לקצור, מתחילים היו השבועות שבחג החטה היא מהן שהראשונה האדם, מזון שהם התבואות האסף שבהתחלת

על החג נצטווה לא אבל התורה, נה נית השבועות חג שביום ספק ואין אחר. חג יעשו התבואות ובתכלית בשר. לכל לחם לנותן תורה מתן לזכרון לא הבכורים, מפני אם כי נצטווה ולא השבועות. שם על אלא החג זה נקרא שלא רואה, הנך: זכירתה. .

יצחק- עקידת ספר סז שער התורה מתן לזכר ונעשה נזכר השבועות, חג שהוא הזה, היום כי התורה פירשה לא למה כי והיא, חזקה, שאלה בכאן יש והנה

תפלותנו בתקוני אבותינו ומנהג ממנהגנו בידנו שהוחזק וממה שביארנוהו, ממה שחוייב כמו וקבלתה, האלהית פרשיותינו, וקריאת

הכפורים ויום הדין ביום גם הסוכות ובחג המצות בחג שפירשה הדרך: על

מיוחד לזמן אינו וקבלתה התורה שזכרון לפי הנזכרים המועדים ענייני, כשאר דכתיב, שעה ובכל עת ובכל יום בכל מצותה רק כיום בעינינו וחביבין חדשים שיהיו מצווין אנו ויום יום ובכל ולילה, יומם בו והגית מפיך הזה התורה ספר ימוש לא ח) א, (יהושע ביום התורה צותה ולזה תבא). כי פ' (תנחומא במדרש כדאיתא וגו'. מצוך אלהיך ה' הזה היום טז) כו, (דברים דכתיב בו, שנתנו אפשר שאי נפלא פרסום הוא אשר יט), (שמות השלישי בחדש בפרשת מפורש הנכתב הפרסום על סמכה תורה מתן ולענין הבכורים,

בעיני נכונים הטעמים ושני: להתעלם.

כב- לא, דברים ל

זֹאת הַ ה ירָׁ שִ הַ ת אֶ ה מֹשֶ תֹב וַּיִכְ נֵי בְ ת אֶׂ יא בִ ת ה תָּ אַ י ץּכִ וֶׂאֱמָּ חֲזַק ר וַּיֹאמֶׂ נּון ן בִ יְהֹושֻעַ ת אֶׂ וַיְצַו ל: אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ ת אֶׂ דָּּה וַיְלַמְ הּוא הַ ָּבַּיֹום

ם1 תֻמָׁ עַד פֶר סֵ עַל זֹאת הַ ה תֹורָׁ הַ י רֵ בְ דִ ת אֶ תֹב לִכְ ה מֹשֶ כְכַּלֹות י וַיְהִ מְָּך: עִ יֶׂה הְ אֶׂ י נֹכִ וְאָּ ם לָּהֶׂ י תִ בַעְ נִשְ ר אֲשֶׂ ץ רֶׂ אָּ הָּ ל אֶׂ ל אֵ רָּ יִשְ:

ב פרשה (וילנא) רבה השירים שיר נהייתה הזה היום ישראל ושמע הסכת לאמר ישראל כל אל והלוים והכהנים משה וידבר כ״ז) (דברים ודרש יעקב בן אליעזר רבי נכנס

התורה? קבלו היום וכי לעם, התורה את שקבלו שנה ארבעים כבר והלא את משה להם ששנה כיון מלמד אלא הזה, היום אמרת ואת

אלהיך. לה' לעם נהייתה הזה היום נאמר לכך סיני מהר היום קבלוה כאלו הכתוב להם העלה יפות פנים בסבר וקבלוה התורה

טז פסוק כג פרק ויקרא יקר כלי מהר קיבלה היום כאילו יום בכל האדם אצל חדשה להיות צריכה התורה כי תורה מתן ליום סימן לה'. חדשה מנחה והקרבתם (טז)

אחד שניהם וטעם דין, יום הוא השנה ראש כי בפרוש בתורה נזכר לא וכן תורה, מתן זה יום כי בפרוש בתורה נזכר שלא ומה. סיני יום בכל לו דומה שיהיה האדם שצריך לפי ידוע יום להגביל ה' רצה לא תורה מתן שעל אפרים עוללות בחיבורי שכתבתי כמו, הוא זמן שכל זה לדד נמשלה שהתורה ב) נד (עירובין חז״ל אמרו באמת כי, סיני מהר קיבלה יום באותו כאילו השנה ימות מכל ויום אליו דומה שיהיה הוא דין כן על חדש, טעם יום בכל מוצא בה ההוגה כל התורה כך חדש טעם בה מוצא הוא בה ממשמש שהתינוק ועל לנתינתה, ידוע יום להגביל ראוי אין כן על בה ההוגים אצל תורה מתן הוא יום כל כן ואם סיני מהר קיבלה היום כאילו יום בכל בה מוצא אתה באמת שהרי בו קץ אדם של שלבו הישן כדבר ולא עליך חדשים תורה דברי שיהיו ו) ו ואתחנן (ספרי חז״ל אמרו כן מנחה שהתורה להורות חדשה מנחה בהבאת שנרמז ממה יותר בתורה מבואר נתינתה יום אין כן ועל ויום, יום בכל חידוש דבר

ויום יום בכל: חדשה

הצדיק- צדקת ספר רכא אות. . תורה דמתן קולות היינו ה' וקול למי מצויים היום גם קולות ואותם עולמים ולעולמי לעד וקיימים חיים הם יתברך השם קולות. כי

וגו יהיה ולא וגו' אנכי כי ולדעת יתברך להשם לשוב פעם בכל אחד כל בלב העולים המחשבות הם והן:'. להאזין שרוצה נשמעים זה עצמו יתברך השם קולות שהם תורה דמתן קולות לבד. . להאזין בהכנה רק אשר ישראלי איש לכל נשמע בודאי והוא.

ביראה, לכך לבבו אזני מכין אלו ע״ב) י״ג (עירובין שאמרו כמו חז״ל בלשון כן שנקרא תורה דברי והיינו חיים אלהים דברי שומע אז

חיים אלהים דברי. ואלו

אמת- שפת ספר במדבר- לשבועות- [תרל״ה ]שנת שעתיד מה כל הזה בחג מישראל אחד כל מקבל ושנה שנה בכל כן כמו סיני. מהר נבואתם קבלו הנביאים שכל חז״ל שכתבו כמו

שנה בכל התורה ניתן שבו החג זה ממש. יומא האי בשוקא. איכא יוסף כמה יומא האי אלמלא וז״ש: . בתורה ולחדש להבין

אמת- שפת ספר במדבר- לשבועות- [תרנ״ו ]שנת שנקראו וישראל התורה בשביל נברא העולם שתכלית הפרי גמר שהוא הביכורים יום נקרא הנה כי האילן. פירות על בעצרת איתא

והוא ראשית. והנה. התורה בכח מהשמש מלמעלה הבא התחדשות רק השמש תחת חדש כל דאין בעולם שנמצא התחדשות שורש עץ דחיי אילנא שהוא והאילן עת בכל מתחדשים התחתונים אבל השתנות. בלי הם כך נבראו כאשר כלם כי עומדים נקראו העליונים

ישראל בני נפשות מחדש החיים עץ כך שנה בכל חדשים פירות מוציא שהאילן. וכמו הכל שמחיה החיים

1 כד פסוק לא פרק וילך פרשת דברים ספורנו הברכה וזאת ופרשת האזינו פרשת עם תומם. עד ספר על: (כד)

---

נשלח על ידי: שגיא כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

"השבועה , הנסיכה, והמגדל" - מבט לחג השבועות. הרב אלעזר בן אליהו. רב באיגוד רבני הקהילות.

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב אלעזר בן אליהו

---

נשלח על ידי: אלעזר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

הלכות לשבועות כשחל ביום ו מקוצר

הלכות לשבועות כשחל ביום שישי

מדיני ההכנות לחג

תספורת: למי שלא הסתפר 30 יום, מצווה להסתפר.

טבילה: ראוי לטבול בערב הרגל, ויש שנהגו לטבול שוב אחרי לימוד ליל שבועות, לפנות בוקר.

שמחה: מצוה לשמוח בחג, וכן לשמח את בני המשפחה, כפי יכולתו הכלכלית- אוכל משובח וממתקים, פרחים, בגדים ותכשיטים (כמובן לא צריך הכל, בחר אחד ומחק את המיותר…)

בגדי חג צריכים להיות יותר יפים משל שבת, ודבר זה חלק משמחת החג.

קישוט הבית: נהוג לקשט את הבית בענפי אילנות (כי בעצרת נידונים על פירות האילן) או בעשבים ודברים ריחניים (כי הר סיני התקשט בעשבים והעולם התמלא בריח בשמים). ויש שנמנעים מכך משום שגויים משתמשים בעץ מקושט ביום אידם.

עירוב תבשילין: כאשר חל חג בערב שבת יש להתחיל לבשל לכבוד שבת לפני החג ואז מותר להמשיך לבשל גם בחג עצמו. ולכן לוקחים בערב החג פת ותבשיל, ומייעדים אותם לאכילה בשבת (עדיף פת שלימה ותבשיל חשוב, ולפחות כביצה פת וכזית תבשיל. לתבשיל יש לקחת תבשיל שרגילים לאכול עם פת- בשר, סלט מבושל, ביצה וכדו'- לא דייסה או אטריות).

יחזיק את האוכל, יברך: 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות ערוב'. ויאמר: 'בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת'.

היודע שלא יבשל, יאפה או יוסיף מים למיחם בחג, וצריך רק להדליק נרות שבת, יערב אך בלי ברכה.

את הפת והתבשיל יש לשמור עד שיסיים להכין צרכי שבת, ונהגו לאכלם בשבת, אף שאין חיוב לאכלם.

גם כשיש עירוב תבשילין, לכתחילה יש להכין לפני החג דברים שהכנתם לפני החג לא תפגע בכבוד ועונג השבת (כגון לכוון שעוני שבת לפלטה, אור וכדו' כך שיתאימו הן לחג והן לשבת, וכן אוכל שמבחינת הטעם לא משנה אם יכינו בחג או בערב החג- יכינו בערב החג (ואם לא עשו כן עדיף לבשל בשינוי אם אפשר)).

הדלקת נרות החג: נהגו לברך על נרות החג לפני ההדלקה, ואז להדליק. ואף שאפשר להעביר אש ולהדליק נרות משחשכה, עדיף להדליק לפני השקיעה (כמו בכל ערב שבת). ברכת שהחיינו- יש שמברכות בזמן ההדלקה ויש שיוצאות ידי חובה בקידוש.

הדלקת נרות השבת: מדליקים לפני השקיעה וכניסת השבת. בחג אסור להבעיר אש חדשה אלא רק להעביר אש, ולכן יש להדליק בערב החג נר נשמה גדול (שיחזיק עד הדלקת נרות שבת).

מדיני ליל שבועות ותפילת שחרית

נהגו ללמוד כל הלילה כהכנה וציפיה לקבלת התורה, וכתיקון לזה שעמ״י באותו הדור ישנו. וכתב בשו״ע האריז״ל שמי שלא ישן בלילה ויעסוק בתורה, מובטח שישלים שנתו וינצל מנזק, אך היושב בטל, כישן.

יש נוהגים לומר את סדר 'תיקון ליל שבועות' (יש נוסחים שונים), ויש נוהגים ללמוד במקום שלבם חפץ, ויש שכתבו שלפחות יאמרו את חלק התנ״ך שבתיקון.

מעלה גדולה ללמד אחרים, שזכות הרבים תלויה בו, וזה כולל ללמד ילדים קטנים, 'הבל פה שאין בו חטא'.

יזהרו שלא לדבר שיחת חולין כל הלילה, וצריך להם שמירה גדולה בזה בלילה זו, מפני דכל עת שיש אסיפה מאנשים הרבה דרכו של יצה״ר להכשילם לדבר דברי חול, ומדבר לדבר יבואו לדברים אסורים של שחוק ושל לשה״ר, ויזהרו ללמוד כל סדר הלימוד של זאת הלילה בחשק גדול ובשמחה רבה והתלהבות הלב, כי הלימוד המתוקן לזאת הלילה עושה פרי גדול למעלה וממשיך לנפש האדם קדושה וטהרה (בן איש חי במדבר ג).

ברכות התורה, השחר ונט״י לניעור בלילה

נטילת ידים: לספרדים- בעלות השחר יטול ידיו בלי ברכה, לאשכנזים- אם יעשה צרכיו יטול ידים בברכה.

ברכות השחר: לספרדים ומקצת מהאשכנזים- מברך הכל, לדעת רוב האשכנזים- אפשר לברך ברכות השחר, למעט ברכת 'אלה-י נשמה' ו׳המעביר שינה' שאותם ישמע ממי שישן בלילה (או מספרדי) או לאחר שיקום משנתו.

ברכות התורה: לספרדים וחלק מהאשכנזים- מברך כרגיל. אך חלק מהאשכנזים נהגו לשמוע ברכות התורה ממישהו אחר, למעט מי שישן שנת קבע ביום שלפני החג או מי שכיוון בערב החג בברכות התורה שיחולו רק עד עלות השחר למחרת, שיברך בעצמו.

הלומד והגיע עלות השחר ולא יכול לברך (או שמסופק אם כבר עלה השחר) ימשיך ללמוד עד שיוכל לברך.

תפילת שחרית וקריאת התורה

קריאת התורה היא השיא, שאליו התכוננו כל הלילה, וכתוב במדרש שזה מעין קבלת התורה מחדש: 'אמר הקב״ה לישראל, בני היו קורין את הפרשה הזו בכל שנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה' ולכן 'בעת קריאת התורה יהיו אזני כל העם אל הספר תורה באימה וביראה מעין דוגמא של מעמד הר סיני' (כה״ח תצד).

'תפלת שחרית ומוסף יתפלל בהתלהבות וזריזות כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבוא לידי טעות, וידוע כי גמר הפרי של תיקון ספירת העומר ולימוד ליל חג השבועות יהיה בתפלת מוסף, לכן צריך להזדרז בה הרבה כי הכל הולך אחר החתום' (בא״ח).

האשכנזים וחלק מהספרדים נהגו לעמוד בזמן קריאת עשרת הדברות ויש מהספרדים שיושבים, ובכל אופן החושש שירדם אם ישב- יעמוד בכל קריאת התורה.

עוד מדיני החג

סעודות החג: כחלק משמחת החג יש לאכול בשר ולשתות יין. יש דעות שגם בליל החג יש לאכול בשרי (ואת מאכלי החלב שנהגו לאכול בשבועות- לאכול לפני הסעודה הבשרית) ויש דעות שבלילה אפשר לאכול חלבי ולאכול בשרי רק ביום.

'חציו לה'': גם ביום יש להקדיש זמן ללימוד (מי שישן ביום בערך עד 14: 00, יכול להקדיש עם משפחתו לסעודה ועונג החג בנחת כ3 שעות, ועוד כ3 שעות ללימוד ואמירת תהלים). ויש לדרוש בהלכות החג ולעסוק בענייני קבלת התורה וחביבות וחשיבות התורה ולימודה.

תפילות על לימוד תורה: וכתב הפלא יועץ (ערך עצרת): 'מה טוב, דבר בעתו, לשפוך נפשו בימים האלה ובזמן הזה שיזכה הוא ובניו לכתרה של תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות'.

כבוד השבת: מצוה להימנע מלאכול סעודת קבע משעה עשירית משום כבוד השבת, אך מי שהתחיל יכול להמשיך.

הכנות לשבת בחג

עירוב תבשילין מתיר לבשל ולהכין בחג לקראת שבת, אך לכתחילה יש לסיים את ההכנות האלו מוקדם, כך שאפשר יהיה ליהנות מהם כבר בחג עצמו אם ירצו.

מי שלא הכין את נרות השבת לפני החג יכול להכינם בחג, אך ישתמש בנרונים וכדו' ולא בנרות שצריך להמיס ולהדביק אותם בפמוטות. מי שמדליק בשמן, לא יגלגל פתילות בשבת או ינקב את השעם שמציף את הפתילה, אך מותר להשחיל פתילה מוכנה לתוך שעם מנוקב.

שינוי זמני שעון שבת בשבת ובחג

בשבת מותר להאריך את המצב הקיים אך לא לקצרו, ולכן כשאור דולק או מזגן פועל מותר להאריך את הזמן כך שישאר דלוק יותר זמן, וכשאור כבוי או מזגן כבוי מותר להאריך את הזמן כך שידלק רק יותר מאוחר.

לצורך מצוה או חולה מותר גם לקצר זמנים- לקרב את ההדלקה בזמן שכבוי ולקרב את הכיבוי בזמן שדלוק, אך צריך להיזהר מאוד שלא לכבות או להדליק ישירות.

בחג מותר גם להקדים את ההדלקה, אך להקדים את הכיבוי יש שהקלו רק במקום הפסד ויש מתירים, ובמקום צורך אפשר להקל.

מדיני הבערה וכיבוי בחג

בחג אין להבעיר אש חדשה ואין לכבות אש או להקטינה. ולכן הפשוט ביותר הוא להשתמש בחגז או בתנור חשמלי שיידלק ויכבה עם שעון שבת.

אם מבשלים על אש אין להדליק אש חדשה, אך מותר להעביר אש מאש קיימת, וכן מותר להגביר את עצמת האש כשצריך.

לכבות ולהנמיך אש אסור בד״כ, כי אין בזה צורך 'אוכל נפש', ולכן יש לבחור את עוצמת האש הרצויה לפני העברת האש לגז.

נחלקו אם כיבוי ב׳גרמא' מותר לכתחילה או רק במקום הפסד, וכן יש דעות שונות איזו פעולה מוגדרת כ׳גרמא'. הנזקקים לדין זה מוזמנים לשאול בעל פה.

כיבוי לצורך אוכל נפש מותר, ולכן מותר להנמיך את האש אם אחרת האוכל יתקלקל או ישרף.

מדיני רחיצה בשבת וחג

יש אופנים של רחיצה שנאסרו מחשש שיסחטו את השיער או שיחממו מים באופן האסור, ויש דעות שונות וחילוקי מנהגים בדבר:

למנהג הספרדים

בשבת מותר להתקלח במים קרים, וכן לרחוץ את השיער, ובלבד שיזהרו שלא יסחטו את המים מהשיער החוצה.

רחיצה חלקית- של מיעוט הגוף, מותרת גם במים חמים שחוממו מערב שבת (בדוד שמש, אך במים מדוד חשמלי- בוילער, מותר רק כשהמים כבר לא מאוד חמים- שמים שיכנסו לא יתבשלו).

בחג מותר להתקלח כרגיל במים שחוממו בהיתר (מערב חג, או בחג עצמו ע״י דוד שמש או דוד חשמל- בוילער עם שעון שבת), ויזהרו שלא לסחוט את השיער מהמים שבו.

למנהג האשכנזים

בשבת רחיצת מיעוט הגוף מותרת במים חמים שחוממו מערב שבת (מדוד חשמלי-בוילער או דוד שמש, שהמים בהם כבר לא מאוד חמים. בדוד שמש יש שמקילים יותר ומתירים להשתמש גם אם המים מאוד חמים, וטוב להימנע מכך אם אפשר).

ובמקום צער גדול או חולי מותר גם לרחוץ את כל הגוף במים חמים שחוממו בערב שבת, ויזהרו מסחיטת השיער.

במים קרים מותר להתקלח למעט מקומות שבהם יש ריבוי שיער. בשעת הצורך כגון בימים חמים, מותר לרחוץ גם את השיער ובלבד שיזהרו מסחיטת המים מן השיער.

בחג במים שחוממו בהיתר (מערב חג, או בחג עצמו ע״י דוד שמש או בוילער עם שעון שבת) מותר לרחוץ את רוב הגוף למעט מקומות ריבוי השיער, שמותר רק כשיש צורך.

יש מחמירים לרחוץ בחג את כל הגוף רק בשינוי- אבר אבר עד שרוחצים את כל הגוף.

מותר להשתמש בסבון נוזלי בחג, אך לחפוף שיער עם שמפו יש מחמירים משום סוחט ויש מקילים, ובשעת הצורך אפשר להקל, וצריך להיזהר כשמורידים שמפו שלא להגיע לסחיטת השיער, ולכן אין ללחוץ עם הידיים על השיער אלא להוריד את השמפו רק עם זרם המים.

אחרי המקלחת יש להיזהר מסחיטה בניגוב השיער, ולכן ינגבו בנחת במגבת עבה, שאם יצאו מים הם יבלעו מיד במגבת.

במקלחת במקוה יש להחמיר יותר ולהשתמש רק במים קרים או במים חמים מדוד שמש (משום גזירת מרחצאות).

לאשה הטובלת בלילות החג או השבת יש הלכות מיוחדות, ניתן לקבל דף הלכות אצל הבלנית, מומלץ מספיק זמן מראש.

יה״ר שנזכה לקבל את התורה הקדושה בשמחה, ושנזכה שיקבל ה' תפילתנו 'והאר עיננו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך', ונהיה אנו וצאצאנו יודעי שמו ולומדי תורתו באהבה.

חג שמח ושבת שלום

חנניה פולק

---

נשלח על ידי: חנניה פולק
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

כי תבוא שיעור

כי תבוא שיעור

"היום הזה נהית לעם לה' אלוקיך"

הרב משה צוריאל

נראים מאד דברי רבי עובדיה ספורנו (בפירושו לדברים כז, ז, וכן בפרק כט פסוק ח) שבפועל נכרתה הברית בין ה' וישראל רק בבואם לארץ ישראל, להר גריזים ולהר עיבל, ולא בהיותם עדיין במדבר. וכן אותו פסוק: "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" (תחילת פרשת נצבים) אמנם נאמר ונכתב ע״י משה רבנו בהיותם במדבר, אבל כוונתו היתה ליום שיעברו את הירדן, ותעמוד כל העדה כולה ליד הר גריזים, לשמוע דברי האלה והברית. כיון שקבלו עליהם לקיים בעתיד, נאמר כאן כבר "היום".

ישנו קשר ישיר בין כניסת ישראל לארץ לבין קבלתם עול מצוות. ולכן עשה להם ה' נס מיוחד שביום כניסתם לארץ הלכו באופן נסי מרחק רב, ששים מיל, עד שהגיעו להר גריזים ולהר עיבל (סוטה לו, א). כן בעניננו, מיד כאשר משה צוה לכרות ברית בהר גריזים ועיבל, והם קבלו עליהם לעשות כך, נחשב הדבר ל-"היום הזה נהיית לעם".

ברכות סג:

תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו.

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא — דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.

שיר השירים רבה פרשה ב

בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן, ר' יהודה ורבי נחמיה ר״מ ור' יוסי ורשב״י ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב, שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד, נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון, כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם.

נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש (דברים כ״ז) וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהייתה לעם, וכי היום קבלו התורה והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה, אלא מלמד כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה להם הכתוב כאלו קבלוה היום מהר סיני לכך נאמר היום הזה נהייתה לעם לה' אלהיך, ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות עאכ״ו.

רש״י כט ג

עד היום הזה — שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום.

מלבי״ם

להבנת הפרשה נקדים ההבדל שבין ברית הר חורב שהוא מעמד הר סיני ובין ברית ערבות מואב. והוא כי במעמד הר סיני לא היה ההתעוררות מצד בני ישראל לקבל התורה אלא מצד ה' ששלח את משה להגיד להם דברים טובים כמו שבא בארך בפ' יתרו וה' נראה להם בהר סיני בקולות וברקים וענן כבד שתהיה נשרשת בהם היראה כמ״ש ויאמר משה וגו' ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ולכן אמרו רק כל אשר דבר ה' נעשה כדרך העושה מיראה שיאמר שיעשה ככל אשר יצווה ולא אמרו נשמע כי העושה מיראה אינו רוצה להבין כלל תכלית המעשה, רק אחרי ששמעו עשרת הדברים והמשפטים שבפ' משפטים ואחרי שקרא משה באזני העם את ספר הברית אז אמרו נעשה ונשמע שבתחלה יעשו מפני היראה וגם ישמעו ויראו להבין טעם הדברים והתחילו גם מצדם להתעורר להתקרב לתורת ה'.

אבל ברית ערבות מואב שהיה אחרי שאמר משה כל דברי התורה שכתבנו לעיל שנתלהבה נפשם להתדבק בה' וקבלו על נפשם בחשק נפלא לקבל כל התורה וע״י התעוררותם הבטיחם ה' כל הדברים שהבטיח להם מקודם בהר סיני ולכן אצלם תהיה השמיעה קודם המעשה שהשמיעה היא ההבנה. שכן דרך העושה מאהבה כשישמע צווי מאוהבו הוא משתדל לדעת תכלית חפץ אוהבו המצוה ומה תועלת ימצא במעשה הזה למען יוכל למלאות כל חפץ אוהבו לא למען דעת אם יש טעם לחפץ הזה יעשה ואם לא יעשה.

ובזה יבואר הפרשה וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר כאשר יבואר להלן כי עד עתה היו במדרגת בנים לה', ועתה נעשו במדרגת עם ה' וה' מלכם. ודרך המלך כשיצוה מה לעמו יצרף עמו גם מנבחרי העם. ולזה צריך עתה הכהנים והלוים שהמה הנבחרים לעמוד לפני ה' בעניני הקדושה. הסכת ושמע ישראל שתשמע ותבין. כדרך העובד מאהבה. היום הזה שסיים משה משנה התורה. נהיית לעם לה' אלהיך בעצמך קבלת עול מלכותו באהבה ודבקות כנ״ל שע״י משנה התורה נכנסו לברית ערבות מואב.

מהלך:

מה זה היום נהיית לעם?

הפשט — היום כשאתה עומד לפני הכניסה לארץ ישראל, וזה גם ההקשר.

כתב את זה הרב צוריאל — יותר חריף — שזה נועד להאמר בארץ ישראל עצמה. וכו'

מי כעמך. גוי אחד ולא אינון כו'

בגמרא לעומת זאת יש כיוון יותר 'מוסרי'.

רבי יהודה בברכות סג: ערך ההתחדשות בעבודת ה' בכל יום וכו'

אבל אותו אירוע מתואר קצת אחרת במדרש שיר השירים רבה ב וכו'

ושם — תשובה אחרת — קיבלו התורה בסבר פנים יפות.

מה זה אומר סבר פנים יפות? רש״י בהמשך הפרשה, גם כן על המילה "היום" מביא מדרש על בני לוי כו'.

[הרב שטינזלץ — הסוציולוגיה של הבערות, בנצרות — לפחות בעבר — חינכו לבערות]

זאת אומרת שהיום, זה לא רק לקראת הכניסה לארץ ישראל 'גאוגרפית' אלא בני ישראל 'התבגרו', עברו שינוי, הם עכשיו חפצים בתורה ולא מוכנים לוותר עליה כו'

המלבי״ם מרחיב את זה ובתוך דבריו — שינוי תפיסה לגבי הביטוי 'נעשה ונשמע'.

אנחנו רגילים שזה שבח — קודם נעשה כו', אך המלבי״ם אומר — מי שאומר נעשה, זה מי שלא ממש אכפת לו מה אתה אומר, ולמה אתה אומר. מי שעובד מאהבה רוצה לשמוע, להבין, לא כדי להחליט אם לעשות או לא, אלא כדי לעשות יותר טוב, להיות שותף.

וזה מה שבני ישראל עוברים בספר דברים.

שנזכה לעבוד את ה' באהבה ובשמחה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת משפטים - ברית האגנות - השותפות בתורה - הלל מרצבך

בס״ד

פרשת משפטים – בין מעמד הר סיני של יתרו לשל משפטים

שאלה: באיזו פרשה מסופר על כך שמשה עלה להר סיני?

בפרשת יתרו – המאורע של עשרת הדברות.

בסוף פרשת משפטים – ברית האגנות, עם ישראל אומר ״נעשה ונשמע״ ומשה עולה להר סיני 40 יום.

שאלה: למה הניתוק של 2 פרקים בין שני האירועים? ומה ההבדל בין שני האירועים שהתרחשו ממש בסמוך?

תשובה: נראה שיש הבדל מהותי בין שני האירועים:

מעמד עשרת הדברות – בני ישראל מקבלים עול מלכותו, ביראה:

1. בני ישראל אומרים ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה״ – מרוב פחד.

2. חז״ל מספרים: ״כפה עליהם הר כגיגית״.

3. ״הגבלת את העם… השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצה. כל הנוגע בהר מות יומת״.

4. ״ויחרד כל העם אשר במחנה… ויחרד כל ההר״.

5. ההתגלות האלוקית היא התגלות של דין. יקוב הדין את ההר.

6. מה התוצאה? ״וירא העם וינועו ויעמוד מרחוק״.

7. ״ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות״.

מעמד ברית האגנות – בני ישראל אקטיבים, ושותפים, מקבלים באהבה:

1. ״וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״.

2. עם הנערים: ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה׳״.

3. שותפות – ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ״.

4. התגובה: ״וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״.

5. העולים רבים: ״וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״.

6. נפגשים עם ה׳: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״.

7. אוכלים עם האלקים – ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.

8. רק אחר כך אפשר לקבל את לוחות הברית: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם… וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה״.

למה זה ככה? למה מעמד הר סיני מחולק לשני חלקים?

ביחס לתורה ישנם שני חלקים:

דבר ה׳ המוחלט הקבוע, שאיננו מבינים – פחד ויראה.

החלק שלנו בתורה, ״ותן חלקנו בתורתך״ – שותפות מתוך חיבור.

שאלה: איך מחנכים בדורנו לקיום מצוות?

בעידן של וולונטריות, של דמוקרטיה, האדם הוא שבוחר מה הוא מקיים ומה לא. אנחנו אומרים לו שלא הכל, יש מעמד מחייב של עשרת הדברות מתוך יראה ומחויבות, שמתפרטים לכל פרטי החיים כולל פרשת משפטים.

אנו צריכים לעשות גם אם אני לא מתחבר. גם אם אין חשק. גם אם אני לא מבין.

אבל לא מסיימים בזה. יש שלב קריטי בקבלת התורה – החלק שלנו בתורה. לשמוע. להבין. להיות חלק ממש.

גם באופן ההתפתחות ישנם 2 שלבים:

נערות – שבו עושים כי צריך. נעשה.

ואז גיל ההתבגרות – שואלים ומנסים להבין, ורק ככה מתחברים למצוות באמת. להבין. ״לבנת הספיר״. ״עצם השמים לטוהר״. לובן. טהרה. ואיך עם ישראל מגיב? ״ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו״. ברית של שותפות, ההתגלות היא התגלות רכה ומאפשרת. אנחנו רוצים לבחור בקשר הזה ולא רק שזה ייכפה עלינו מלמעלה.

הקב״ה רוצה ללמד אותנו שבנתינת התורה הדין קודם לחסד. קודם כל, החוק הוא חוק אלוקי ולא יצירה אנושית. הוא לא מוסכמה חברתית. הוא אבסולוטי.

אבל התורה מלמדת אותנו שאי אפשר להישאר שם. זה טוב להתחלה. זה טוב כדי להפנים את החוק כחוק אלוקי, אבל את החיים אי אפשר לחיות באופן הזה. משום שהאדם צריך לבחור, וללא בחירה אין אחריות.

לסיכום: קודם דין ואחר כך חסד. אי אפשר לוותר על ההכרה שהתורה והמצוות הן אלוקיות וניתנות מלמעלה. אולם אי אפשר גם להישאר שם. אם אין מרווח של הבנה, של למידה, של הפנמה, אזי אי אפשר לבחור.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות