מתי באמת קיבלנו את התורה- מקורות תשפ''ו

בס״ד לקראת חג ו תורה''תשפ מתן

התורה את קיבלנו באמת? מתי התורה את קיבלנו באמת? מתי

טז כג, שמות

ה דֶׂ שָּ הַ ן: מִ יָך עֲשֶׂ מַ ת אֶׂ פְָך סְ אָּ בְ נָּה שָּ הַ צֵאת בְ ף סִ אָּ הָּ ג וְחַ ה דֶׂ בַשָּ ע זְרַ תִ ר אֲשֶׂ יָך עֲשֶׂ מַ י בִּכּורֵ יר צִ קָּ הַ ג וְחַ

לד שמות יח-כג,

יב בִ אָּ הָּ ש חֹדֶׂ בְ י יבּכִ בִ אָּ הָּ ש חֹדֶׂ לְמֹועֵד צִּוִיתִָך ר אֲשֶׂ מַּצֹות תֹאכַל ים יָּמִ עַת בְ שִ מֹר שְ תִ מַּצֹות הַ ג חַ ת אֶׂ ה עֲשֶׂ תַ בֻעֹת שָׁ ג וְחַ יִם: רָּ צְ מִ מִ ָּיָּצָּאת לְָך

ל: אֵ רָּ יִשְ י אֱֹלהֵ ה' דֹן אָּ הָּ נֵי פְ ת אֶׂ זְכּורְָך הּכָּל אֶׂ יֵרָּ נָּה בַשָּ ים עָּמִ פְ: שָֹּלש נָּה שָּ הַ קּופַת תְ יף סִ אָּ הָּ ג וְחַ ים טִ חִ יר צִ קְ י בִּכּורֵ

א- יט, שמות טז

י לִישִ שְ הַ ש בַחֹדֶ ם שָּ ן וַּיִחַ בָּר דְ בַמִ וַּיַחֲנּו ינַי סִ ר ב דְ מִ וַּיָּבֹאּו ים ידִ פִ רְ מֵ עּו וַּיִסְ ינָּי: סִ בַר דְ מִ בָּאּו זֶׂה הַ בַּיֹום יִם רָּ צְ מִ ץ רֶׂ אֶׂ מֵ ל אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ ַלְצֵאת

ר אֲשֶׂ ם יתֶׂ אִ רְ ם תֶׂ אַ ל: אֵ רָּ יִשְ נֵי לִבְ יד ג וְתַ יַעֲקֹב לְבֵית ר תֹאמַ לֵאמֹרּכֹה ר הָּ הָּ ן מִ ה' לָּיו אֵ א רָּ וַּיִקְ ים אֱֹלהִ הָּ ל אֶׂ עָּלָּה ה ּומֹשֶׂ ר: הָּ הָּ נֶׂגֶׂד ל אֵ רָּ ֵיִשְ

גֻלָּה סְ לִי ם יִיתֶׂ וִהְ י יתִ רִ בְ ת אֶׂ ם ת רְ מַ קֶׂלִיּושְ בְ עּו מְ שְ תִ מֹועַ שָּ ם אִ ה וְעַתָּ לָּי: אֵ כֶׂם תְ אֶׂ א בִ וָּאָּ ים רִ נְשָּ עַלּכַנְפֵי כֶׂם תְ אֶׂ א שָּ וָּאֶׂ יִם רָּ צְ לְמִ י יתִ ֹעָּשִ א רָּ וַּיִקְ ה מֹשֶׂ וַּיָּבֹא ל: אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ ל אֶׂ בֵר דַ ת ר אֲשֶׂ ים בָּרִ דְ הַ לֶׂה אֵ דֹוש קָּ גֹוי וְ לֶׂכֶׂתּכֹהֲנִים מְ מַ לִי יּו הְ תִ ם תֶׂ וְאַ ץ: רֶׂ אָּ הָּ לִיּכָּל י יםּכִ עַמִ הָּ ְמִּכָּל

י רֵ בְ דִ ת אֶׂ ה מֹשֶׂ ב וַּיָּשֶׂ ה נַעֲשֶׂ ה' בֶׂר דִ ר אֲשֶׂ רּוּכֹל וַּיֹאמ ו דָּ יַחְ עָּם הָּ כָּל וַּיַעֲנּו ה': צִּוָּהּו ר אֲשֶׂ לֶׂה אֵ הָּ ים בָּרִ דְ הַ תּכָּל אֵ ם נֵיהֶׂ לִפְ ם וַּיָּשֶׂ עָּם הָּ נֵי ְלְזִקְ

י רֵ בְ דִ ת אֶׂ ה מֹשֶׂ וַּיַגֵד לְעֹולָּם ינּו יַאֲמִ בְָך גַם וְ מְָּך עִ י רִ בְ דַ בְ עָּם הָּ ע מַ יִש בַעֲבּור עָּנָּן הֶׂ עַב בְ לֶׂיָך אֵ בָּא י נֹכִ אָּ נֵה הִ ה מֹשֶׂ ל אֶׂ ה' ר וַּיֹאמֶׂ ה': ל אֶׂ עָּם ְהָּ ם מְֹלתָּ שִ סּו בְ וְכִ ר חָּ הַּיֹוםּומָּ ם תָּ שְ דַ וְקִ עָּם הָּ ל אֶׂ לְֵך ה מֹשֶׂ ל אֶׂ ה' ר וַּיֹאמֶׂ ה': ל אֶׂ עָּם: הָּ י לִישִ שְ הַ לַּיֹום נְכֹנִים יּו וְהָׁ ה ד יֵרֵ י לִשִ שְ הַ בַּיֹום י 'ּכִ

יָּד בֹו גַע תִ לֹא ת: יּומָּ מֹות ר בָּהָּ נֹגֵעַ הַ ּכָּל צֵהּו קָּ בְ רּונְגֹעַ בָּהָּ עֲלֹות לָּכֶׂם רּו מְ שָּ הִ לֵאמֹר יב בִ סָּ עָּם הָּ ת אֶׂ גְבַלְתָּ וְהִ ינָּי: סִ ר הַ עַל עָּם הָּ כָּל לְעֵינֵי

עָּם הָּ ת אֶׂ ש דֵ וַיְקַ עָּם הָּ ל אֶׂ ר הָּ הָּ ן מִ ה מֹשֶׂ ד וַּיֵרֶׂ ר: בָּהָּ יַעֲלּו ה מָּ הֵ הַּיֹבֵל שְֹך מְ בִ יֶׂה יִחְ לֹא יש אִ ם אִ ה מ הֵ בְ ם אִ ה יִּיָּרֶׂ יָּרֹה אֹו ל קֵ יִסָּ קֹול סָּ י ָּּכִ וְעָּנָּן ים קִ רָּ קֹֹלתּובְ י וַיְהִ ר בֹקֶׂ הַ יֹת הְ בִ י לִישִ שְ הַ בַּיֹום י וַיְהִ ה: שָּ אִ ל אֶׂ גְשּו תִ ל אַ ים יָּמִ ת לִשְֹלשֶׂ נְכֹנִים הֱיּו עָּם הָּ ל אֶׂ ר וַּיֹאמֶׂ ם: מְֹלתָּ שִ סּו וַיְכַבְ

חֲנֶׂה בַמַ ר אֲשֶׂ עָּם הָּ דּכָּל וַּיֶׂחֱרַ אֹד מְ זָּק חָּ שֹפָּר וְקֹל ר הָּ הָּ עַל: ּכָּבֵד

פו: דף שבת מסכת בבלי תלמוד -. פז עלמא- דכולי רבא: אמר בו. בשבעה אומר: יוסי רבי לישראל. הדברות עשרת ניתנו בחדש בששי רבנן: תנו למדבר אתו חדש בראש

להלן- מה חדשים, ראש לכם הזה החדש התם וכתיב סיני, מדבר באו הזה ביום הכא כתיב סיני, כאן- אף חדש, ראש חדש. ראש

עלמא- ודכולי היום את זכור העם אל משה ויאמר התם וכתיב לקדשו, השבת יום את זכור הכא כתיב לישראל, תורה ניתנה בשבת

להלן- מה הזה, כאן- אף יום, של בעצומו פליגי- כי יום. של בעצומו ובחד ירחא, איקבע בשבא בחד סבר: יוסי רבי דירחא; בקביעא

מידי- ולא להו אמר לא בשבא בתלתא כהנים ממלכת לי תהיו ואתם אמר, להו בשבא בתרי דאורחא. חולשא משום מצות להו אמר

מידי- ולא להו אמר לא בשבא בתרי ירחא, איקבע בשבא בתרי סברי: ורבנן פרישה. עבוד בארבעה הגבלה, דאורחא חולשא, משום לרבי קשיא ומחר, היום וקדשתם מיתיבי: פרישה. עבוד בחמישה הגבלה, מצות להו אמר בארבעה לי. תהיו ואתם להו אמר בתלתא

! יוסי- עמו הוא ברוך הקדוש והסכים מדעתו משה עשה דברים שלשה דתניא: מדעתו, משה הוסיף אחד יום יוסי: רבי לך: אמר

הלוחות את ושבר האשה, מן ופירש מדעתו, אחד יום. הוסיף

א- פסוק כג פרק ויקרא- על אברבנאל כב אשר האלהית התורה כי תורתנו. מתן לזכרון החג הוקבע שלא לפי תורה, מתן ליום זכר שהיה הזה, לחג טעם תורה נתנה לא והנה להיותו השבועות, חג טעם היה אבל אותה. לזכור יום לקדש צורך ואין עצמה, על עדים בידינו, היא אשר והנבואה בידינו היתה יתעלה רצה כי אסיפתם. בתחלת השבועות חג היה כך התבואות, אסיפת לתכלית הסכות חג שהיה כמו כי חטים. קציר, התחלת להודות חג יעשו לקצור, מתחילים היו השבועות שבחג החטה היא מהן שהראשונה האדם, מזון שהם התבואות האסף שבהתחלת

על החג נצטווה לא אבל התורה, נה נית השבועות חג שביום ספק ואין אחר. חג יעשו התבואות ובתכלית בשר. לכל לחם לנותן תורה מתן לזכרון לא הבכורים, מפני אם כי נצטווה ולא השבועות. שם על אלא החג זה נקרא שלא רואה, הנך: זכירתה. .

יצחק- עקידת ספר סז שער התורה מתן לזכר ונעשה נזכר השבועות, חג שהוא הזה, היום כי התורה פירשה לא למה כי והיא, חזקה, שאלה בכאן יש והנה

תפלותנו בתקוני אבותינו ומנהג ממנהגנו בידנו שהוחזק וממה שביארנוהו, ממה שחוייב כמו וקבלתה, האלהית פרשיותינו, וקריאת

הכפורים ויום הדין ביום גם הסוכות ובחג המצות בחג שפירשה הדרך: על

מיוחד לזמן אינו וקבלתה התורה שזכרון לפי הנזכרים המועדים ענייני, כשאר דכתיב, שעה ובכל עת ובכל יום בכל מצותה רק כיום בעינינו וחביבין חדשים שיהיו מצווין אנו ויום יום ובכל ולילה, יומם בו והגית מפיך הזה התורה ספר ימוש לא ח) א, (יהושע ביום התורה צותה ולזה תבא). כי פ' (תנחומא במדרש כדאיתא וגו'. מצוך אלהיך ה' הזה היום טז) כו, (דברים דכתיב בו, שנתנו אפשר שאי נפלא פרסום הוא אשר יט), (שמות השלישי בחדש בפרשת מפורש הנכתב הפרסום על סמכה תורה מתן ולענין הבכורים,

בעיני נכונים הטעמים ושני: להתעלם.

כב- לא, דברים ל

זֹאת הַ ה ירָׁ שִ הַ ת אֶ ה מֹשֶ תֹב וַּיִכְ נֵי בְ ת אֶׂ יא בִ ת ה תָּ אַ י ץּכִ וֶׂאֱמָּ חֲזַק ר וַּיֹאמֶׂ נּון ן בִ יְהֹושֻעַ ת אֶׂ וַיְצַו ל: אֵ רָּ יִשְ נֵי בְ ת אֶׂ דָּּה וַיְלַמְ הּוא הַ ָּבַּיֹום

ם1 תֻמָׁ עַד פֶר סֵ עַל זֹאת הַ ה תֹורָׁ הַ י רֵ בְ דִ ת אֶ תֹב לִכְ ה מֹשֶ כְכַּלֹות י וַיְהִ מְָּך: עִ יֶׂה הְ אֶׂ י נֹכִ וְאָּ ם לָּהֶׂ י תִ בַעְ נִשְ ר אֲשֶׂ ץ רֶׂ אָּ הָּ ל אֶׂ ל אֵ רָּ יִשְ:

ב פרשה (וילנא) רבה השירים שיר נהייתה הזה היום ישראל ושמע הסכת לאמר ישראל כל אל והלוים והכהנים משה וידבר כ״ז) (דברים ודרש יעקב בן אליעזר רבי נכנס

התורה? קבלו היום וכי לעם, התורה את שקבלו שנה ארבעים כבר והלא את משה להם ששנה כיון מלמד אלא הזה, היום אמרת ואת

אלהיך. לה' לעם נהייתה הזה היום נאמר לכך סיני מהר היום קבלוה כאלו הכתוב להם העלה יפות פנים בסבר וקבלוה התורה

טז פסוק כג פרק ויקרא יקר כלי מהר קיבלה היום כאילו יום בכל האדם אצל חדשה להיות צריכה התורה כי תורה מתן ליום סימן לה'. חדשה מנחה והקרבתם (טז)

אחד שניהם וטעם דין, יום הוא השנה ראש כי בפרוש בתורה נזכר לא וכן תורה, מתן זה יום כי בפרוש בתורה נזכר שלא ומה. סיני יום בכל לו דומה שיהיה האדם שצריך לפי ידוע יום להגביל ה' רצה לא תורה מתן שעל אפרים עוללות בחיבורי שכתבתי כמו, הוא זמן שכל זה לדד נמשלה שהתורה ב) נד (עירובין חז״ל אמרו באמת כי, סיני מהר קיבלה יום באותו כאילו השנה ימות מכל ויום אליו דומה שיהיה הוא דין כן על חדש, טעם יום בכל מוצא בה ההוגה כל התורה כך חדש טעם בה מוצא הוא בה ממשמש שהתינוק ועל לנתינתה, ידוע יום להגביל ראוי אין כן על בה ההוגים אצל תורה מתן הוא יום כל כן ואם סיני מהר קיבלה היום כאילו יום בכל בה מוצא אתה באמת שהרי בו קץ אדם של שלבו הישן כדבר ולא עליך חדשים תורה דברי שיהיו ו) ו ואתחנן (ספרי חז״ל אמרו כן מנחה שהתורה להורות חדשה מנחה בהבאת שנרמז ממה יותר בתורה מבואר נתינתה יום אין כן ועל ויום, יום בכל חידוש דבר

ויום יום בכל: חדשה

הצדיק- צדקת ספר רכא אות. . תורה דמתן קולות היינו ה' וקול למי מצויים היום גם קולות ואותם עולמים ולעולמי לעד וקיימים חיים הם יתברך השם קולות. כי

וגו יהיה ולא וגו' אנכי כי ולדעת יתברך להשם לשוב פעם בכל אחד כל בלב העולים המחשבות הם והן:'. להאזין שרוצה נשמעים זה עצמו יתברך השם קולות שהם תורה דמתן קולות לבד. . להאזין בהכנה רק אשר ישראלי איש לכל נשמע בודאי והוא.

ביראה, לכך לבבו אזני מכין אלו ע״ב) י״ג (עירובין שאמרו כמו חז״ל בלשון כן שנקרא תורה דברי והיינו חיים אלהים דברי שומע אז

חיים אלהים דברי. ואלו

אמת- שפת ספר במדבר- לשבועות- [תרל״ה ]שנת שעתיד מה כל הזה בחג מישראל אחד כל מקבל ושנה שנה בכל כן כמו סיני. מהר נבואתם קבלו הנביאים שכל חז״ל שכתבו כמו

שנה בכל התורה ניתן שבו החג זה ממש. יומא האי בשוקא. איכא יוסף כמה יומא האי אלמלא וז״ש: . בתורה ולחדש להבין

אמת- שפת ספר במדבר- לשבועות- [תרנ״ו ]שנת שנקראו וישראל התורה בשביל נברא העולם שתכלית הפרי גמר שהוא הביכורים יום נקרא הנה כי האילן. פירות על בעצרת איתא

והוא ראשית. והנה. התורה בכח מהשמש מלמעלה הבא התחדשות רק השמש תחת חדש כל דאין בעולם שנמצא התחדשות שורש עץ דחיי אילנא שהוא והאילן עת בכל מתחדשים התחתונים אבל השתנות. בלי הם כך נבראו כאשר כלם כי עומדים נקראו העליונים

ישראל בני נפשות מחדש החיים עץ כך שנה בכל חדשים פירות מוציא שהאילן. וכמו הכל שמחיה החיים

1 כד פסוק לא פרק וילך פרשת דברים ספורנו הברכה וזאת ופרשת האזינו פרשת עם תומם. עד ספר על: (כד)

---

נשלח על ידי: שגיא כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות