לתקן את תכשיטי הכלה- מקורות תשפ''ו

בס״ד תשע״ו תורתנו מתן, חג

ה כַלָּ הַ י יטֵּ כְשִׁ תַ ת אֶ ן קֵּ תַ ''לְ ה כַלָּ הַ י יטֵּ כְשִׁ תַ ת אֶ ן קֵּ תַ ''לְ

שושן אבן מילון - תיקון 1. הנכון. או השלם למצבו דבר, החזרת בדבר הליקוי או הפגם מילוי

2. . , השבחה, שיפור לטוב שינוי

חיים אורח ערוך שולחן חג תפלת -סדר תצד סימן א, סעיף השבועות

: את שאומרים, אלא פסח של טוב ביום כמו התפלה, וסדר שבועות חג הוא העומר לספירת חמישים ביום הזה השבועות חג יום זמן

מבחדש חמשה בראשון וקורין ספרים שני, ומוציאין ההלל, וגומרים תורתנו מתן, הסדר סוף עד השלישי וביום בשני קורא ומפטיר

רוח. ותשאני בפסוק, ומסיים דיחזקאל במרכבה ומפטיר הבכורים

אברהם מגן תצד סימן

' בתור ועוסקים הלילה כל נעורים היו הראשונים שחסידים בזוהר איתא וכבר לעשות הלומדים רוב נהגו ע" טעם לתת ואפשר כן פ

זה: לתקן צריכים אנו לכן במדרש כדאיתא אותם להעיר הוא ברוך הקדוש והוצרך הלילה כל ישנים היו שישראל לפי פשוטו

צח אמור. זוהר

, א דָּ בָּנָּא חּוׁשְּ נֵי מָּ לָּא דְּ נָּׁש בַּר, כָּל חֲזֵי א תָּ בָּתֹות בַּעׁשַּ ינּוןׁשֶׁ אִ, הֹור טָּ י רֵ קְּ אִ. לָּא א דָּ א יּותָּ כְּ לְּדַּ זְּכֵי, לְּמִ ימֹות מִ תְּ הּוא. וְּלָּאו הּוא הֹור טָּ דְּ לָּלָּא כְּ בִ וְּלָּאו הֱוֵי לְּמֶׁ אי דַּ כְּ לֵיה א חּולָּקָּ

, א יְּיתָּ אֹורַּ בְּ אן ּומַּ יד אֲבִ תְּ אִ לָּא בָּנָּא, וְּחּוׁשְּ א יֹומָּ אי לְּהַּ הֹור טָּ י טֵ מָּ דְּ י טֵ מָּ, כַּד נֵיה מִ עֵי, לִבְּ לֵילְּיָּא אי לְּהַּ א רָּ בְּ חַּ תְּ, ּולְּאִ א יְּיתָּ אֹורַּ בְּ לְּעֵי לְּמִ לֵיה א רָּ, ּולְּנַּטְּ בָּה יּו כְּ דַּ, ה לָּאָּ עִ י טֵ מָּ דְּ

. כֵי דְּ תְּ, וְּאִ לֵילְּיָּא הּוא הַּ בְּ עָּלֵיה צ'', דף נָּא( וְּאֹולִיפְּ ) ''א ע ח בָּעֵי דְּ א יְּיתָּ אֹורַּ דְּ, לֵילְּיָּא אי הַּ בְּ לְּעֵי לְּמִ לֵיה עַּל בְּ דְּ א יְּיתָּ אֹורַּ (ס'' כּון דְּ יִתְּ דְּ גִין, בְּ פֶׁה, א )כַּחֲדָּ דיתדבק א בּועָּא מַּ מִ

נַּחֲלָּא דְּ, ר. לְּבָּתַּ א יקָּ עֲמִ י, לֵיתֵ א יֹומָּ אי הַּ בְּ ) בהו (ס''א בֵר חַּ, וְּיִתְּ ב תָּ כְּ בִ הׁשֶׁ תֹורָּ יזֵי רִ כְּ מַּ ין דֵ. כְּ לְּעֵילָּא ד חַּ זִּוּוגָּא בְּ א כַּחֲדָּ חּון כְּ תַּ, וְּיִׁשְּ בָּה, י( רֵ מְּ וְּאַּ עָּלֵיה ) נט ישעיה וַּאֲנִי זֹאת

ר מַּ אָּ ם אֹותָּ י יתִ רִ בְּ.' וְּגֹו יָך פִ בְּ י תִ מְּ שַּ ר אֲׁשֶׁ י בָּרַּ עָּלֶׁיָךּודְּ ר אֲׁשֶׁ י 'רּוחִ ָּיְּי י ידֵ, חֲסִ א דָּ וְּעַּל לָּא י אֵ מָּ דְּ קַּ, לֵילְּיָּא אי הַּ בְּ י נָּיְּימֵ הֲוֹו לָּעָּאן וַּהֲוּו, י רֵ מְּ, וְּאַּ א יְּיתָּ אֹורַּ בְּ י נֵיתֵ נָּא חֲסָּ לְּאַּ

א יְּרּותָּ הּוא. וְּהַּ ין עָּלְּמִ ין רֵ תְּ, בִ נָּן, וְּלִבְּ, לָּן א יׁשָּ דִ קַּ יָּיא תְּ, וְּאַּ עָּלַּיְּיהּו א רָּ עַּטְּ תְּ אִ ל אֵ רָּ יִשְּ ת נֶׁסֶׁ כְּ לֵילְּיָּא זְּדַּּוְּוגָּא לְּאִ, יְּיהּו יׁשַּ רֵ עַּל י רֵ עַּטְּ תְּ מִ וַּויְּיהּו רְּ, וְּתַּ לְּכָּא מַּ בְּ בֵיה ינּון אִ דְּ זַּכָּאן דְּ

לֵילְּיָּא אי הַּ בְּ יָּיא רַּ בְּ חַּ י כַּנְּׁשֵ תְּ מִ דְּ א עֲתָּ, בְּׁשַּ ר מַּ אָּ י כִ הָּ עֹון מְּ יׁשִ בִ. רַּ י כִ לְּהָּ י יטֵ כְּׁשִ תַּ נָּא קְּ לְּתַּ י, נֵיתֵ לְּגַּבֵיה גִין, בְּ כַּלָּה לְּכָּא מַּ, לְּגַּבֵי א קּונָּהָּ, וְּתִ א הָּ יטָּ כְּׁשִ תַּ בְּ ר חָּ לְּמָּ כַּח תְּ תִׁשְּ דְּ א קָּ כַּדְּ

. יָּאּות אן, מַּ א רֹונִיתָּ טְּ לְּמַּ לְּכָּא מַּ בַּע יִתְּ, כַּד יָּיא רַּ בְּ חַּ דְּ יהֹון חּולָּקֵ ה זַּכָּאָּ לָָּך. וְּלֵית א קּונָּהָּ תִ, וְּׁשַּּוִי א הָּ רָּ טְּ עִ יר נְּהִ, וְּאַּ א הָּ יטָּ כְּׁשִ תַּ ין קִ תַּ, א עָּלְּמָּ בְּ נָּא קְּ לְּתַּ ע יָּדַּ דְּ אן מַּ י יטֵ כְּׁשִ תַּ, כַּלָּה

, יָּיא רַּ בְּ חַּ לָּא אֶׁ. י תֵ אָּ דְּ א עָּלְּמָּ יןּובְּ דֵ א עָּלְּמָּ בְּ יהֹון חּולָּקֵ ה זַּכָּאָּ

תרגום-

לֹּא הַּזֹו, ה רָּ הֳ לַטָּ זְכֹות לִ ימֹות, מִ תְ תֹות בָּ שַ ע בַ שֶׁ ן אֹותָּ זֶׁה, בֹון שְ חֶׁ מֹונֶׁה ינֹו אֵ שֶׁ ם דָּ אָּ כָּל ה, אֵ רְ בֹּא לֹּא הַּזֹו, ה רָּ הֳ לַטָּ זְכֹות לִ ימֹות, מִ תְ תֹות בָּ שַ ע בַ שֶׁ ן אֹותָּ זֶׁה, בֹון שְ חֶׁ מֹונֶׁה ינֹו אֵ שֶׁ ם דָּ אָּ כָּל ה, אֵ רְ בֹּא ל שֶׁ ל כְלַ בִ ינֹו וְאֵ הֹור, טָּ א רָּ נִקְ ל שֶׁ ל כְלַ בִ ינֹו וְאֵ הֹור, טָּ א רָּ נִקְ

לֹו יְך צָּרִ הַּזֶׁה יְלָּה לַלַ גִיעַ מַ כְשֶׁ מֶּׁנּו, לֹו יְך צָּרִ הַּזֶׁה יְלָּה לַלַ גִיעַ מַ כְשֶׁ מֶּׁנּו, מ ד נֶׁאֱבָּ לֹּא בֹון שְ חֶׁ וְהַ הַּזֶׁה לַּיֹום הֹור טָּ גִיעַ מַ שֶׁ י ה. ּומִ תֹורָּ בַ לֶׁק חֵ לֹו יֹות הְ לִ אי כְדַ ינֹו וְאֵ הֹור, מִטָּ ד נֶׁאֱבָּ לֹּא בֹון שְ חֶׁ וְהַ הַּזֶׁה לַּיֹום הֹור טָּ גִיעַ מַ שֶׁ י ה. ּומִ תֹורָּ בַ לֶׁק חֵ לֹו יֹות הְ לִ אי כְדַ ינֹו וְאֵ הֹור, ִטָּ

. ר. ר ה וְנִטְ לַיְלָּה, הַ אֹותֹו בְ יו עָּלָּ גִיעָּה מַ שֶׁ יֹונָּה עֶׁלְ ה רָּ הֳ טָּ מֹּר שְ וְלִ מָּּה, עִ ר בֵ חַ תְ הִ ה, ּולְ תֹורָּ בַ הָּלַעֲסֹּק וְנִטְ לַיְלָּה, הַ אֹותֹו בְ יו עָּלָּ גִיעָּה מַ שֶׁ יֹונָּה עֶׁלְ ה רָּ הֳ טָּ מֹּר שְ וְלִ מָּּה, עִ ר בֵ חַ תְ הִ ה, ּולְ תֹורָּ בַ ָּלַעֲסֹּק

הַּזֶׁה- יְלָּה בַלַ לַעֲסֹּק לֹו יְך צָּרִ שֶׁ ה תֹורָּ הַ שֶׁ נּו, דְ וְלָּמַ הַּזֶׁה יְלָּה בַלַ לַעֲסֹּק לֹו יְך צָּרִ שֶׁ ה תֹורָּ הַ שֶׁ נּו, דְ וְלָּמַ כְָּך ר חַ אַ עָּמֹּק. הֶׁ ל הַּנַחַ יַן עְ מַ מִ ד חָּ כְאֶׁ (שיתדבק) הֲרּו שֶּׁיִטָּ י כְדֵ פֶׁה, עַל בְ שֶׁ ה תֹורָּ כְָּך ר חַ אַ עָּמֹּק. הֶׁ ל הַּנַחַ יַן עְ מַ מִ ד חָּ כְאֶׁ (שיתדבק) הֲרּו שֶּׁיִטָּ י כְדֵ פֶׁה, עַל בְ שֶׁ ה תֹורָּ

ה ר מַ אָּ ם אֹותָּ י יתִ רִ בְ 'יּזֹּאת ה ר מַ אָּ ם אֹותָּ י יתִ רִ בְ 'יּזֹּאת וַאֲנ נט) (ישעיה ים: רִ וְאֹומְ עָּלָּיו יזִים כְרִ מַ ז אָּ מָּּה. . עִ (בהם) ר בֵ חַ וְיִתְ ב, כְתָּ בִ שֶׁ ה תֹורָּ בֹּא תָּ הַּזֶׁה וַאֲנִבַּיֹום נט) (ישעיה ים: רִ וְאֹומְ עָּלָּיו יזִים כְרִ מַ ז אָּ מָּּה. . עִ (בהם) ר בֵ חַ וְיִתְ ב, כְתָּ בִ שֶׁ ה תֹורָּ בֹּא תָּ הַּזֶׁה ִבַּיֹום

וְגֹו יְך פִ בְ י תִ מְ שַ ר אֲשֶׁ י רַ בָּ יְךּודְ עָּלֶׁ ר אֲשֶׁ י.'רּוחִ וְגֹו יְך פִ בְ י תִ מְ שַ ר אֲשֶׁ י רַ בָּ יְךּודְ עָּלֶׁ ר אֲשֶׁ י.'רּוחִ

נֵי שְ בִ נֵינּו בָּ נּוּולְ לָּ ה דֹושָּ קְ הַ ה שָּ יְרֻ הַ ת נֵי שְ בִ נֵינּו בָּ נּוּולְ לָּ ה דֹושָּ קְ הַ ה שָּ יְרֻ הַ ת א יא נָּבִ ים: רִ וְאֹומְ ה תֹורָּ בַ ים קִ עֹוסְ יּו וְהָּ הַּזֶׁה, יְלָּה בַלַ נִים יְשֵ יּו הָּ לֹּא אשֹונִים רִ הָּ ים ידִ חֲסִ כֵן אֶׁוְעַל יא נָּבִ ים: רִ וְאֹומְ ה תֹורָּ בַ ים קִ עֹוסְ יּו וְהָּ הַּזֶׁה, יְלָּה בַלַ נִים יְשֵ יּו הָּ לֹּא אשֹונִים רִ הָּ ים ידִ חֲסִ כֵן ֶׁוְעַל

לָּזֶׁה. שֶּׁזֹוכִים לָּזֶׁה. שֶּׁזֹוכִים ם אֹותָּ ל שֶׁ ם רֹּאשָּ עַל ים רִ עַטְ תְ מִ ם נֵיהֶׁ ם. . ּושְ יהֶׁ עֲלֵ ל אֵ רָּ יִשְ ת כְנֶׁסֶׁ ת רֶׁ עַטֶׁ תְ מִ לַיְלָּה הַ וְאֹותֹו עֹולָּמֹות. ם אֹותָּ ל שֶׁ ם רֹּאשָּ עַל ים רִ עַטְ תְ מִ ם נֵיהֶׁ ם. . ּושְ יהֶׁ עֲלֵ ל אֵ רָּ יִשְ ת כְנֶׁסֶׁ ת רֶׁ עַטֶׁ תְ מִ לַיְלָּה הַ וְאֹותֹו עֹולָּמֹות.

ר חָּ מָּ לְ צֵא מָּ תִ שֶׁ י כְדֵ כַלָּה, הַ י ר חָּ מָּ לְ צֵא מָּ תִ שֶׁ י כְדֵ כַלָּה, הַ י יט כְשִ תַ ת אֶׁ ן קֵ תַ לְ נָּבא לָּיו, אֵ הַּזֶׁה ה יְלָּ בַלַ ים רִ חֲבֵ הַ ים כַּנְסִ תְ מִ שֶׁ עָּה שָּ בְ ר, מַ אָּ כְָּך עֹון מְ שִ י בִ יטֵרַ כְשִ תַ ת אֶׁ ן קֵ תַ לְ נָּבא לָּיו, אֵ הַּזֶׁה ה יְלָּ בַלַ ים רִ חֲבֵ הַ ים כַּנְסִ תְ מִ שֶׁ עָּה שָּ בְ ר, מַ אָּ כְָּך עֹון מְ שִ י בִ ֵרַ

את יר אִ וְהֵ יהָּ יטֶׁ כְשִ תַ ן קֵ תִ י מִ ה, ירָּ בִ את יר אִ וְהֵ יהָּ יטֶׁ כְשִ תַ ן קֵ תִ י מִ ה, ירָּ בִ ג הַ ת אֶׁ לְֶׁך מֶׁ הַ ש קֵ כְשֶּׁיְבַ ים רִ חֲבֵ הַ ל שֶׁ ם קָּ לְ חֶׁ י רֵ שְ אַ אּוי. כָּרָּ לְֶׁך מֶׁ הַ ל אֶׁ קּונֶׁיהָּ תִ יהָּּובְ יטֶׁ כְשִ תַ גְבְ הַ ת אֶׁ לְֶׁך מֶׁ הַ ש קֵ כְשֶּׁיְבַ ים רִ חֲבֵ הַ ל שֶׁ ם קָּ לְ חֶׁ י רֵ שְ אַ אּוי. כָּרָּ לְֶׁך מֶׁ הַ ל אֶׁ קּונֶׁיהָּ תִ יהָּּובְ יטֶׁ כְשִ תַ ְבְ

א בָּ הַ עֹולָּם הַּזֶׁהּובָּ עֹולָּם. בָּ א בָּ הַ עֹולָּם הַּזֶׁהּובָּ עֹולָּם. בָּ ם קָּ לְ חֶׁ י רֵ שְ אַ ים. רִ חֲבֵ הַ לָּא אֶׁ כַלָּה, הַ י יטֵ כְשִ תַ ת אֶׁ ן קֵ תַ לְ עַ שֶּׁיֹודֵ י מִ עֹולָּם בָּ לְְך ין וְאֵ. קּונֶׁיהָּ תִ ם קָּ לְ חֶׁ י רֵ שְ אַ ים. רִ חֲבֵ הַ לָּא אֶׁ כַלָּה, הַ י יטֵ כְשִ תַ ת אֶׁ ן קֵ תַ לְ עַ שֶּׁיֹודֵ י מִ עֹולָּם בָּ לְְך ין וְאֵ. קּונֶׁיהָּ תִ

ח משנה ד פרק תענית מסכת משנה שמחת וביום תורה מתן זו חתונתו ביום לבו שמחת וביום חתונתו ביום אמו לו שעטרה בעטרה שלמה במלך ציון בנות וראינה צאינה

אמן בימינו במהרה שיבנה המקדש בית בנין זה: לבו

ג- פסוק טז פרק יחזקאל יג לֹא אֹתְָּך ת הּולֶׁדֶׁ יֹום בְּ יְִך (ד)ּומֹולְּדֹותַּ ית: תִ חִ מְך וְּאִ י אֱמֹרִ הָּ יְך בִ אָּ נַּעֲנִי כְּ הַּ ץ רֶׁ אֶׁ מֵ יְִך יְִךּומֹלְּדֹתַּ כֹרֹתַּ מְּ לִַּם לִירּוׁשָּ ה' אֲדֹנָּי ר מַּ אָּ כֹה תָּ רְּ מַּ וְּאָּ ֵ(ג) עָּלָּיְִך לָּה לְּחֻמְּ לֶׁה אֵ מֵ ת חַּ אַּ לְָּך לַּעֲשֹות עַּיִן עָּלַּיְך ה סָּ חָּ לֹא (ה): לְּתְּ חֻתָּ לֹא ל תֵ חְּ וְּהָּ תְּ לַּחַּ הֻמְּ לֹא לֵחַּ מְּ וְּהָּ י עִ לְּמִׁשְּ תְּ צְּ רֻחַּ לֹא יִם מַּ רְֵךּובְּ תׁשָּ ִכָּרַּ

חֲיִי יְִך מַּ דָּ בְּ לְָּך ר וָּאֹמַּ חֲיִי יְִך מַּ דָּ בְּ לְָּך ר וָּאֹמַּ יְִך מָּ דָּ בְּ. . ת ס בֹוסֶׁ תְּ מִ אְֵך רְּ וָּאֶׁ עָּלַּיְִך עֱבֹר וָּאֶׁ (ו) אֹתְָּך: ת הֻלֶׁדֶׁ יֹום בְּ נַּפְּׁשְֵך גֹעַּל בְּ ה דֶׁ שָּ הַּ נֵי פְּ ל אֶׁ י לְּכִ ֶׁוַּתֻׁשְּ בַּע שָּ וָּאֶׁ וָּתְֵך עֶׁרְּ ה וָּאֲכַּסֶׁ עָּלַּיְִך י נָּפִ כְּ רֹש פְּ וָּאֶׁ ים דֹדִ עֵת עִתְֵך נֵה וְּהִ אְֵך רְּ וָּאֶׁ עָּלַּיְִך עֱבֹר וָּאֶׁ (ח) (ט לִי: יִי הְּ וַּתִ ה' אֲדֹנָּי נְּאֻם אֹתְָּך ית רִ בְּ בִ בֹוא וָּאָּ )לְָּך

נָּה תְּ וָּאֶׁ י עֶׁדִ דְֵך עְּ וָּאֶׁ (יא) י: מֶׁׁשִ וַּאֲכַּסְֵך בַּשֵׁש בְּׁשְֵך חְּ וָּאֶׁ חַּׁש תָּ נְּעֲלְֵך וָּאֶׁ ה מָּ קְּ רִ יׁשְֵך לְּבִ וָּאַּ (י) ן: מֶׁ בַּשָּ וָּאֲסֻכְֵך עָּלָּיְִך מֵ יְִך מַּ דָּ טֹף וָּאֶׁׁשְּ יִם בַּמַּ צְֵך חָּ רְּ וָּאֶׁ ששי לְּבּוׁשְֵך ףּומַּ וָּכֶׁסֶׁ ב זָּהָּ י דִ עְּ וַּתַּ (יג) רֹאׁשְֵך: בְּ ת ר אֶׁ פְּ תִ ת רֶׁ וַּעֲטֶׁ זְּנָּיְִך אָּ עַּל וַּעֲגִילִים פְֵך אַּ עַּל נֶׁזֶׁם ן תֵ וָּאֶׁ (יב) גְּרֹונְֵך: עַּל יד בִ וְּרָּ יְִך יָּדַּ עַּל ים ידִ מִ ֶׁצְּ

לּוכָּה לִמְּ י לְּחִ צְּ וַּתִ אֹד מְּ אֹד מְּ בִ י יפִ וַּתִ כָּלְּתְּ אָּ אכלתי ן מֶׁ וָּׁשֶׁ בַּׁש סֹלֶׁתּודְּ ה מָּ קְּ וְּרִ י וָּמֶׁׁשִ: ׁשֵׁש

תשא כי (פרשת יח פסוק לא פרק )שמות ים: ֹלהִ א בַּע צְּ אֶׁ בְּ ים תֻבִ כְּ בֶׁן אֶׁ לֻחֹת עֵדֻת הָּ לֻחֹת נֵי ינַּיׁשְּ סִ ר הַּ בְּ תֹו אִ בֵר לְּדַּ כַֹּּלתֹו כְּ ה מֹׁשֶׁ ל אֶׁ ן וַּיִתֵ ֱ(יח)

תשא כי (פרשת יח פסוק לא פרק שמות )רש״י

ככלתו- כלה מה אחר דבר כזה. מועט בזמן כולה ללמוד יכול היה שלא לחתן, ככלה במתנה תורה לו שנמסרה חסר, כתיב ככלתו

יח- ג (ישעיה ישעיה בספר האמורים הן קשוטין, וארבעה בעשרים מתקשטת וארבעה בעשרים בקי להיות צריך חכם תלמיד אף ) כד

: ספרים

קנח אות ית' השפעתו קבלת גדרי תבונות דעת ה אבל ההוא, במעמד כולה התורה שם להם נתן לא שהנה סיני, בהר לישראל ב״ה האדון שעשה מה זה כי ותראי לכל כוללת הכנה יתה י

מעלתו נשפל שבתחילה, יוצרו את לעבוד העשוי לאדם הראויים והמעלות העיטורים כל תחילה להם השלים אז כי המצוות, עבודת להם המגיע היקר כל ב״ה האדון להם נתן סיני, הר אל ובבואם נדמה. כבהמות נמשל ואז שביארנו, כמו הרע, ליצר עלול להיות

ואז אותו. משרתים להיות כח להם להיות במציאותם, להשתלם הר לפני "קרבנו פסח): של (הגדה ענין שהוא, באהבה אליו קירבם

וגו- לעם" נהיית הזה "היום ט): כז, (דברים שנאמר כענין אלא ', מישראל נפסק שאינו תמיד, זה דבר. . ומתחדש "סיני אדם שחייב

, סיני מהר תורה מקבל כאילו עצמו את לראות בעתו ודבר ביומו, יום דבר לישראל מתחדש הזה השבח כל. כי

אמת- שפת ספר במדבר- לשבועות- [תרס״א ]שנת התורה אך יעקב. קהלת מורשה דכתיב וקשה לך. ירושה שאינה תורה ללמוד עצמך התקן דאיתא החג. בליל בתורה לעסוק המנהג האילן פירות על בעצרת ולכן שנה. בכל פירותי' מתחדשת התורה כן כמו ושנה שנה בכל פירות מוציא שאילן וכמו חיים. עץ נקראת קיבלו וחכמים הנביאים שכל במד' דאיתא וכמו הביכורים. יום נק' ולכן בספרים. איתא וכן חיים. עץ שנק' התורה התחדשות היינו

התורה חלק בנ״י מקבלין תורתנו מתן זמן שבועות חג בכל כן כמו בשעתו אחד כל דבריהם שנתפרשו רק בתורה חלקם סיני. בהר זה ועל אחד. כל הכנת כפי תלוי ההתחדשות וזה. ושעתו במקומו אחד כל הפועל אל מכח מוציאים ואח״כ השנה ימי כל על המתחדשת רק ירושה שאינה שנה בכל המתחדשת מתורה חלק לקבל עצמו את א' כל שיכין לך ירושה שאינה תורה ללמוד עצמך התקן רמזו

השנה כל של התורה שורש זה ויום עת. בכל …מתחדשת

אמת- שפת ספר במדבר- לשבועות- [תרמ״ד ]שנת עיקר ו הלב. לטהר מקודם. שצריכין חדש נכון רוח אח״כ לי ברא טהור לב דכתיב התורה לקבל הלב להכין שבועות. בליל הלימוד ענין התורה ע״י הטהרה ועיקר זו בלילה ישראל בלבות טהרה רוח שבאה איתא ולכן התורה בכח הטהרה אמרות ה' אמרות כמ״ש

בהבנת לבו להאיר שכשזוכה ישראל בלב הדעת מי השפעה ע״י הוא טהורים מים עליכם וזרקתי כדכתיב לאדם. מטהרין והם. טהורות לנפשו השייך התחדשות איזה למצוא זו בלילה בתורה עצמו לייגע כ״א צריך לכן מים. נק' והתורה הלב לטהרת זוכה בתורה חדש דבר אמר ז״ל ואא״ז הלב. טהרת והוא התורה לקבל מוכן להיות הכלים גם נותן שהקב״ה תורה במתן נכלל זה גם והנה לטהרה. ויזכה טוב לקח וז״ש היא. אלקים מתת זאת גם ולהקב״ה התורה אל הלקיחה גם כי פי' לכם. נתתי טוב לקח הה״ד תרומה לי ויקחו במד'

המתנה את ולקבל ליקח איך הכנה המתנה בזו שנכלל טוב לקח התורה מתנת נק' ולכן עכ״ד. כו' לי ויקחו: נתתי

---

נשלח על ידי: שגיא כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות