מי אמר שיש לנו נשמה? | סודות האדם 1 - סדרה חדשה | הרב יהודה בן חמו

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הִתְפַּתְּחוּת אִישית יְהוּדִית - הרב יהודה בן חמו

---

נשלח על ידי: יהודה בן חמו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שלה הקדוש 1 פרשת בראשית - צלם ודמות וכתנות אור

השבוע│ פרשת סביב הקדוש בתורתהשל״ה שבועי שיעור טבדי בנימין הרב

פתיחה אדם תולדות של״ה – הקדמת אדם תולדות

בדמות אדם אלהים ברא ביום אדם תולדת ספר זה ה', 'בשם שמם את ויקרא אתם ויברך בראם ונקבה זכר אתו. עשה אלהים

הבראם ביום 'אדם א- ה, כו; ד, (בראשית בצלם והנברא הנעשה האדם.)ב

אלהים האלהים הוא כי׳ה' 'לדעת כז א, ,)(שם 'להיות ו לה ד, ,)(דברים

ה ג, בראשית,)(עפ״י 'כאלהים שרשים: שלשה הם אלה שלשה שורש

שורש, השם מציאות שורש, השם תורת. בשם דבקות

האדם למציאת וסימן אות הוא אלהים בצלם והנברא הנעשה

אדם [כ]מראה דמות ה]כסא [דמות בסוד''ועל, השם כו א, ,)(יחזקאל

כו יט, נאמר)(איוב ו אלוה אחזה ''ומבשרי אם בארוכה זה ל כ ואבאר.

עמדי אלהים. יהיה

האלהים הוא ה' כי שנברא''לדעת ומה לה ד, ,)(דברים באמצעית זהו

הוא ה' כי לדעת הראת 'אתה תורה במתן שנאמר כמו, השם תורת ענין הוא מה או זה, ענין וביאור, מלבדו עוד אין 'האלהים

בארוכה נבאר. יעה, היד

כאלהים הוא''להיות ותכליתו ה ג, בראשית )(עפ״י כמו בשמו, דבקות

ד ד, שכתוב)(דברים, היום כלכם חיים אלהיכם בה' הדבקים ''ואתם

נצחיי כאלהי להיות האמיתי השכר. והוא

הדבקים הפסוק''ואתם זה כי הגם חיותו בחיים בעודו מיירי

'היום׳לעשותם ענין הזה, בעולם יא ז, )(שם במצותיו דבק להיות

לעשותם הדבקות''היום זו היא היא מקום מכל יתברך, ובמדותיו

שכרם' לקבל ל׳מחר עצמיית, סיבה היא א כב,)(עירובין דבקותו להיות

מצוה- שכר בסוד רוחניים, נצחיים חיים הבא, עולם בחיי, מצוה

עבירה- ושכר מ״ב פ״ד עבירה,)(אבות הסכמיים אינם והעונש השכר כי

עצמיים- רק בשרשיה דהיינו הבא, העולם האמיתי החיות של העונש מינן, בר עבירה, עונש לענין אמור הוא וכן למעלה.

ולענה הרע''ראש שרשה דהיינו בעצמה, עבירה היא עבירה (דברים

האדם. ת בבחיר תלוי והכל אי״ה, בארוכה יתבאר זה ודבר יז,)כט,

בדבקות שיבחר האדם את יתברך השם ברא זה לתכלית אמנם

יט ל, שכתוב)(שם כמו החיים, הברכה לפניך נתתי והמות 'החיים

(שת)בחרו לכם מורה אני רש״י ופירש, . בחיים ובחרת 'והקללה בנחלתי יפה חלק לך בחר לבנו האומר כאדם החיים, , בחלק

נאמר זה ועל לך, ר ברו זה את לו ואומר יפה, חלק על ומעמידו

על ידי הנחת גורלי', תומיך אתה וכוסי חלקי מנת 'ה' ה טז, )(תהלים לך קח זה את לומר הטוב, גורל לשונו כאן. עד

ודלא יתברך, מהשם בכוונה באות כולם והרעות, הטובות הענין, בעצם נמשכות הטובות כי ואמרו, שהתחכמו וסיעתו כרלב״ג

הכל רק כך, לא החומר. הכרח מ במקרה והרעות יתברך, מהשם ובורא שלום 'עשה יתברך הוא כי יתברך, מאתו מכוונת בכוונה

'רע ז מה, ,)(ישעיה עבירה ועונש המצוה, מצד בעצם מצוה ושכר לזולתן והרעות לעצמן מכוונות הטובות אך העבירה. מצד. בעצם שוה הטובות כתכלית הרעות תכלית כי נמצא נדקדק וכאשר

בראו לא [בעולמו] הוא ברוך הקדוש שברא מה כל כי בשוה, לכבודו אלא מהשם ירא היה לא הרעות ואלמלא מי״א פ״ו,)(אבות

, יתברך לשמה בא לשמה שלא ומתוך רבותינו אמרו וכבר ב נ.)(פסחים

בלבד שמים יראת אלא הוא ברוך להקדוש לו ב. אין לא )(שבת ז״ל יעשה אשר כל כי 'ידעתי יד ג, וכתיב)(קהלת יהיה הוא האלהים

מלפניו שיראו עשה והאלהים וגו'.'לעולם הדרוש כל נתבאר הרי

כמו הזה, בצדיקים מתקדש יתברך שהשם וברש״י ג י, )(ויקרא כך

ברשעים- מתקדש עשה משפט ה' ''נודע יז ט, .)(תהלים 'וגו

והרעות- יתברך, השם אהבת תכלית הטובות, כי העולה, הכלל

. היראה

התכלית שהוא בחיים לברור גורלנו, תומך יתברך, השם אמנם

לח ג, הרעות,)(איכה תצא לא עליון ''מפי ו לומר רצוני הטוב, רק

גם יתבארו הללו דברים ו בטוב. לבחור הגורל תומך יתברך שהוא

בארוכה. כן

יסד עקרים בעל שהרב עקרים שלשה והם שרשים שלשה, הרי

ספרו ועונש ושכר השמים, . ן מ ותורה יתברך, השם מציאות:

שהתחלתי. הפסוק רומז שלשה אלה ועל ספר זה ה', ''בשם 'וגו

א ה, כו; ד, .)(בראשית

ה תיבות'''בשם כי הגם הוחל אלמעלה''אז קאי מקום מכל וגו',

ומטה מעלה ואחור, פנים נדרשת, ברמיזה. התורה

ה '''בשם ספר ה''זה מציאות,'הוא תורה הזאת התורה ספר, הוא

השמים. מן

לשון''זה ואמר תולדות 'אלה לומר יכול והיה באצבע, כמורה

שהתורה למה בכאן, רמז הוא כי, תולדות כל''אלה כמו 'אדם

פרצופין היא''דו פה שבעל ותורה שבכתב, תורה א סא ברכות,)(עפ״י בזהר שהוזכר כמו ונקבה, זכר כדמות ע״א ל״ט דף י,)"ט, תקון זהר, (תקוני וגם הפשט דרך על הן האמת, דרך ההולכים הן המחברים, , בדברי

ז רבותינו אמרו מקום "מכל ל ליתני תוד״ה ב, ב קדושין וראה ב; ב ערכין א; צג )(מנחות

בזכר נכללת הנקבה כי, נאמרה זכר בלשון כולה התורה כל, קטן במספר שוים ו׳זה' 'זאת' לדבר, ורמז מכבודו. ומאירה

כט טו, כתוב)(במדבר וכן אחדותם. על המורים לכם. יהיה אחת ''תורה

זכר. בלשון ספר אמר''זה כן על

יעקב תולדות כמו''אלה פירושו אדם ''תולדות ו ב לז, ,)(בראשית וכמו

רש״י- שפירש ישוב לכלל שבאו עד וגלגוליהם ישוביהם אלה

המאורעות אדם' 'תולדות הם וכן, ישראל ארץ ש עד לל לכ באים

נצחיי. שלמעלה ישראל ארץ ישוב

א ה, אמר)(בראשית כך אחר ברא ''ביום שלשה מפרש קא פרושי וגו',

עשה אלהים בדמות אדם אלהים ברא 'ביום שכתוב מה אלה,

ה על'''בשם פירוש וזהו, 'אותו אם ונפרש למעלה. שאמרתי כמו

אלוה אחזה ענין''מבשרי בארוכה השם ירצה יט,)כו, (איוב שמצלם

ו השם. מציאות ונתגלה נודע אדם דמות

אותם ברא ונקבה,''זכר פירוש זהו ' על,'ספר בריאת שתכלית

ס״א פ״ח רבה פרצופין,)(בראשית ד״ו סוד יצירתו כן בתורתו, אדם

כח א, כתיב.)(בראשית ''וכבשה

אדם על''תולדת פירוש זהו, אדם שמם את ''ויקרא אם וסופו.

שמו נקרא בדרכיו, לילך יתברך לו ומתדמה לה למע הוא דבוק

, יד יד, לעליון)(ישעיה 'אדמה מלשון ', בעצם''אדם [דמות 'ועל

אדם [כמראה] דמות 'ה]כסא עצמו את מפריד הוא ואם, כו א, )(יחזקאל

נקרא''אדם אז מהדבקות, ממנה לוקח אשר האדמה שם, על

הוא ועפר ישוב. ולעפר

כי התכלית, עיקר זהו לעליון' 'אדמה על המורה 'אדם' שם ם אמנ כדפרשתי, הטוב, בעבור רק נברא לא הרע בעצם אדם שם כן, על

במילואו- הגדול כשמו במספר עולה שכן ה״א וא״ו ה״א. יו״ד

(קמא דוד בית אדם תולדות )של״ה

של הענין מהו בינה אשכילכם יצ״ו, בניי ועוד 'כתנות ומהו, 'אור

. האור

לאור ומאור לאור מאור ערך, בלי עד והולך מתרבה שהאור, כמו

עץ- ואותו עץ, בו ותדליק אחד נר קח כי סוף בלי עד אחר, עץ

לתכליתו. תיכף אדם בריאת היתה כן האור יתגבר. וגבול

ממה להיפך א ז, נאמר)קהלת, שחטא( אחר שעתה המות יום 'טוב

הולדו 'מיום עולם חיי דהיינו הבל, חיי חי הוא אשר ד בעו כי, זוהמת ממנו בהסתלק המות, יום עד הולך בחושך אז הזה,

לם עו הנקרא העליון באור זוכה אז הנחש, מצד הבא החומר

חטא כשלא - מיתה לאחר לאדם הבא שהוא הבא, הזה הטוב היה כן כי בהנצחיות, העליון באור לידבק יצירתו, בעת לו מגיע

שהוא הבא עולם סוד בבינה, פרצופים ד״ו סוד מ היה נשמתו קדשים קודש סוד העליון, עדן גן. שורש

(בראשית מטה של מזבח ממקום הקודש, ממקום גופו נלקח כך אחר

בגן ונפש בגוף מקומו והיה מעלה, של נגד המכוון, ס״ח פי״ד )רבה הד״ו גילוי מעלה, של הבנין משורש מסתעף שהוא שלמטה, עדן

ונחתם אדם נעשה אשר במקומו, הבנין דהיינו, פרצופין הולך והיה והנפש, הגוף תמים יהיו ויחדיו אלו, בחותמות לקיחה לכלל בא שהיה עד להשגה, מהשגה לדבקות, מדבקות

כד ה, חנוך)(בראשית כמו (מלכים- ואליהו י ב, ,)ב מזה יותר מעלות, ואלף

הזה עולם י כ לאור, מאור להאיר נצחי חיות תמיד שהיה באופן הוא במקומו, הבנין אצילות כמו הבא, מהעולם רושם הוא שלו עולה העליה ובעת בבינה, הנעלם שרשם עם אחד באחדות בלי האדם הסתלקות היה כן בבינה, לשרשם שבמקומו האצילות

נצחי הכל כי ונפש, בגוף למעלה ולקיחה עילוי רק. מיתה,

היה לא מאליה, ית נעש מלאכתו היתה עדן בגן היותו ובעוד(ו) הקדושה מצד היה והכל מלאכה, ולשום ולזריעה לחרישה, צריך טבע מהכרח הוא כן כי הבריאה, בכל חסרון שום היה ולא ונוקב הולך השפע שיהיה בשלמות, הכל שהוא מאחר הרוחניות,

העולמות… בכל וברכה היה כי הברכות, כל חותם ושלום בכל, וענין בנצחיות. תמיד והיה רע, פגע ואין שטן ואין בשלמות, הכל אין כי להשגה, ומהשגה להשגה מהשגה יפסק שלא הנצחיות, לבוא לעתיד הבא עולם ענין וזהו יתברך. בו להשגה וגבול, סוף

חיל אל מחיל ''ילכו ח פד, .)(תהלים

בא בריאתו מעת אדם כי רואה ו, ל שכל שעיני למי נמצא גן כי עולמו, תיכף רואה היה במעלתו נשמר היה אם לתכליתו, כן גם אז התורה והיתה שלמעלה, עדן מגן רושם שלמטה עדן

ברוחניות. . והכל מצותיה ומקיים בה עוסק והיה. רוחניות,

למעלה כתבתי כבר והענין רק הסכמיים אינם והשכר העונש כי ולהמשיך המקור לפתוח למעלה, הדבקות מטבע כי טבעיים, אל מתפשטת ומשם סופה, עד המחשבה מראש הברכה, האדם הולך והיה נצחיי, רק פוסק היה לא הטוב וזה התחתונים.

וזהו סוף, בלי ומתחכם מתחכם היה כי יות, לנצח מנצחיות לטוב מטוב מתרבה היה הטוב זה כי לו, שנשפע הטוב, בעצמו

פ״ד (אבות מצוה שכר כי, למעלה שכתבתי דרך על בעצמו, הוא והוא

)מ״ב בעצמה. . המצוה. היא

היה לא ן שעדיי האדם, בקלקול עתה אחת, הקדמה עוד אקדים אם שתדע צריך הקלקול, שיתוקן עד הבריאה, בכוונת העולם

אז מתוקן, יהיה האדם עור כתנות ולא חושך, עִוֵר עתה שהם, שחטא קודם אור שהיה ממה אור יותר ויהיה לאור, יחזור, אור,

ענין[ וזהו ' מכח כי יג), ב, (קהלת החשך' מן [ה]אור כ]יתרון

לאור יתרון יהיה. החושך

אשכול סחטה חוה ס״ה), פי״ט רבה (בראשית אמרו ז״ל בותינו ר שם [שיש] ידוע ענבים בעודן הנה גדול. רמז בזה ויש ענבים, של אדם כשסוחט לא אם ניכרים, ואינם מעורבים אבל שמרים, שהיו ומה מהיין, השמרים נבדלים אז יין, ונעשה ענבים אשכול

יצאו עתה למים, נע היו כי בפועל, ולא בכח השמרים מתחילה

והיו ניכרים, היו לא מתחילה כי לשמרים, גריעותא ויש, חוצה עתה מעליותא יש אבל רעים, והם שמרים נעשו ועתה מתאחדים, והיין נקי, הכל רק סיג שום בו ואין צלול, נעשה כי להיין, ביותר ידי על כמו מהשמרים, מסולק לומר, רצוני משומר, נשאר

הסחיטה. קודם שהיה ממה יותר ובהיר זך והוא משמרת,

בו היה מקום מכל טוב, כולו אור בכתנות כשהיה האדם, הוא כך

חוצה בהוציא עתה, אבל בהנעלם להקליפות התעוררות, כח מקום מכל כו', הרע היצר השטן הוא רעה קליפה נעשית באמת והטוב לו, הלך חלף אז לגמרי, ומבטלו ומכניעו אותו שכובש מי

טו הוא הנשאר שמרים. בלי זך וברור בהיר ב

פ״ד (אבות ואמר עליו, ומגביר יצרו את שכובש השלם האדם וזה

אדרבה הורגו, אינו כי רומז, אמר''ההורג ולא ''הכובש )מ״א שהיה ממה היפך טוב, להיותו תח. תיו, כובשו

נתהפך רע שמלאך עד ומטהרו עליו מגביר כי גדול, ענין והוא

ושנאה וחמדה קנאה דהיינו רע, שהם ו מדותי לוקח למשל, לטוב. קנאה- דהיינו לטהרם, ידו תחת כובשם רק מבטלם, ואינו כו',

וחמדה- סופרים, לקנאת ושנאה- גנוזה, לחמדה לשנאת

שנאה 'תכלית כב קלט, (תהלים דוד שאמר כמו )הרשעים,

שאמרו וזהו מאד, טוב הוא הנה כאלה, ענינים ואלף, 'שנאתים

ס״ז פ״ט ר)בה בראשית (ראה הרע, יצר זה 'מאד' טוב, יצר זה - ''טוב אז כי

לטוב. נתהפך אף נתבטל, שהרע זו לא כי הגדול, הטוב גרם הרע

ובצרות בחורבנות והצירוף, הזיכוך לאחר לעתיד, יהיה וזה מלאך ועתיד הקליפות, ישבתו בתשובה, ומעוררים שסובלים,

נב,)א סוכה (ראה לישחט המות הצדיקים זכות מכח יתמתק, והרע ואז הקודש, לעבודת ולקחהו לעיל, כנזכר יצרם על שכבשו

להיות יתהפך, עִוֵר לשון שהוא בעי״ן, - עור ''כתנות כי, רואה עין

מכח עִוֵר עין מכח החשך, מן לאור יתרון ויהיה הראות, יתגדל, אור כתנות להיות הבריאה לכוונת העולם שיחזיר זו ולא החשך,

בשוב יראו בעי״ן עי״ן 'כי בסוד, אור תוספות יהיה אפילו אלא

ציון 'ה' ח נב, ,)(ישעיה לעי״ן יוחזר עור, כתנות שהוא רעה עי״ן כי

רואי טוב. טוב, לנביאים מושג היה שלא גדול אור כך כל, ויהיה

ג סד, שכתוב)(שם כמו ואמרו זולתך', אלהים ראתה לא 'עי״ן

ז״ל רבותינו ב לד (ברכו,)ת ימי מששת בענביו המשומר יין זהו

, בראשית ממנו יצאו משומר, שהיין דברתי אשר הדבר הוא בטוב יהיה לא כי אור, יותר יהיה לעתיד אור כתנות ואז השמרים,

בנעלם. אפילו סיג תערובות שום ההוא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ליקוטי מוהרן סה

דע, כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד. וגודל יקר יפי השדה וגידוליו אי אפשר לספר, אשרי עין ראתה זאת.

ואילנות ועשבים, הם בחינת נשמות קדושות הגדלים שם. ויש כמה וכמה נשמות ערומות, שהם נעים ונדים מחוץ לשדה, וממתינים ומצפים על תיקון, שיוכלו לשוב וליכנס אל מקומם. וגם אפילו נשמה גדולה, שבה תלויים כמה נשמות, לפעמים כשהיא יוצאת לחוץ, קשה לה לחזור לשם. והם כלם מבקשים ומצפים על בעל השדה, שיוכל להתעסק בצורך תיקונם…

ומי שרוצה לחגור מתניו, להכניס עצמו להיות הוא הבעל השדה, צריך להיות איש אמוד ותקיף, וגבור חיל, וחכם, וצדיק גדול מאד. כי צריך להיות אדם גדול ומופלג במעלה מאד…

… כשזוכה לתקן הנשמות ולהכניסם, אזי טוב ויפה מאד להתפלל, כי אזי התפלה על תקונה.

וזה הבעל השדה, הוא משגיח ומשתדל תמיד להשקות האילנות ולגדלם, ובשאר תיקוני השדה. ולהרחיק האילנות זה מזה הרחקה הראוי, שלא יכחיש אחד את חברו. כי לפעמים צריך להראות למקורב גדול הרחקה גדולה, כדי שלא יכחיש את חברו…

…ודע, שכשהנשמות עושין פירות, שעושין רצונו של מקום, אזי מאירין עיני בעל השדה, ויכולין להיות צופין ורואין במקום שצריך. וזה בחינת ״שדה צופים״. אבל כשאין עושין רצונו יתברך, חס ושלום, אזי נחשכים עיניו, חס ושלום. וזה בחינת: ״שדה בוכים״ (אהלות פרק י״ח) כי בכי הוא קלקול הראות…

כי כל דיבור ודיבור הוא עולם מלא, וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דיבורי התפלה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים.

כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגודה אחת. ואחר כך מלקט עוד אחת לאחת ועושה אגודה אחרת ומחברם יחד, וכן הולך ומלקט ומקבץ כמה וכמה אגודות יפים ונאים.

כמו כן הוא הולך בתפילה מאות לאות, עד שמתחברים כמה אותיות, ונעשה מהם דיבור. וכן עושה בתיבות שלמות, ואחר כך נתחברין שתי התבות. ואחר כך הולך ומלקט יותר, עד שגומר ברכה אחת. ואחר כך מלקט יותר ויותר, והולך מאבות לגבורות, ומגבורות לקדושות, וכן הולך להלן יותר. מי יפאר גודל פאר הליקוטים והקיבוצים, שאדם מלקט ומקבץ בדיבורי התפילה.

ותכף כשיוצא אות ראשונה, כגון אות בי״ת מתבת ״ברוך״, אזי מבקש ומתחנן מהנפש לבל תפרד ממנו. כי ״איך תוכל להתפרד ממני, לגודל ההתקשרות והאהבה שיש בינינו? ! כי אתה רואה את יקר יופיי וזיוי והדרי ותפארתי, ואיך תוכל לנתק עצמך ממני וליפרד מאתי? ! הן אמת, שאתה צריך לילך יותר, כדי ללקט עוד סגולות יקרות וחמודות גדולות, אבל איך תוכל ליפרד ממני ולשכוח אותי, על כל פנים תראה שבכל מקום שתלך ותבוא לשם לא תשכח אותי, ולא תיפרד ממני! ״.

מכל שכן כשגומר תיבה אחת, אזי כל התיבה מבקשת כל הנ״ל. ומלפפת ומחבקת אותו, ואינה מנחת אותו לילך מאיתה, כנ״ל.

ובאמת, הוא צריך ומוכרח לדבר עוד הרבה דיבורים, וכמה ברכות ועניינים עד גמר התפילה.

על כן הכלל, שצריך לעשות אחד מכל התפילה כולה. ובכל דיבור שמדבר, יהיה נמצא שם כל הדיבורים של התפלה ומהתחלת התפלה עד הסוף יהיה הכל אחד. וכשעומד בהדיבור האחרון של התפילה, יהיה עדיין עומד בתיבה ראשונה של התפילה. כדי שעל ידי זה יוכל להתפלל כל התפילה כלה, ואף על פי כן לא יתפרד אפילו מאות ראשונה של התפילה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מפגש עשירי - הבעל שם טוב

לי קורה זה למה

מפ עשירי גש – טוב שם הבעל

1. עמ3 מפרמישלן, מנדל מנחם מר' ישרות 'הנהגות

לא חזק שכלם שהיה הראשונים בדורות כי מאוד, בלימוד להרבות שלא אחד כלל עוד ו היו ללמוד יכולים היו פניהם נגד תמיד הייתה שהיראה היראה, על עצמם לטרוח צריכים

הרבה. ונלמוד יתברך בה' הדבקות מן מחשבותינו נתבטל אם מועט, ששכלינו אנו אבל

חס הרבה תמיד ולחשוב בלימוד למעט צריך לכך מאתנו… ה' יראת נשכח ושלום

אחת. מחשבה רק רבות מחשבות במחשבתו יחשוב ולא יתברך… הבורא בגדולת

2. תר״ע וורשא מקאברין, משה להרה״ק סיפורים טהורות, אמרות

על שבספרים והנפלאות והמופתים המעשים כל אשר מקאברין הקדוש הרב אמר

שם הבעל היו שלא אם אף להאמין צריכים אנו וגם להאמין, מחויבים זללה״ה טוב

בכח. לו היה בפועל

3. , כב, בראשית יוסף יעקב. תולדות. אותיות א

שאם זלה״ה ממורי דשמעתי שהקב״ה האדם ידע הסתרה זה, אין שם מסתתר כי

' מהם פני אסתיר הסתר 'ואנכי. וז״ש אוון פועלי כל נתפרדו מהם שיסתיר ר״ל שלא

בהסתרה… שם שהקב״ה ידעו

שיש כמו והנה עשרים ושתים, כך ותפילה תורה בדיבורי אותיות יש בכל עניני

אשר וכל העולם נברא, שבהם אותיות ושתים עשרים כן גם שבעולם והגשמי החומר

בו,

דברכות בש״ס שאמרו וכמו וארץ שמים בהם שנבראו אותיות לצרף בצלאל היה יודע

וכו' מלובש שהאותיות רק, העולם עניני בחומר, ובתוך וקליפות ולבושין כיסוין בכמה

הקדוש רוחניות שורה האותיות שכבודו, הרי הוא ברוך אשר וכל הארץ כל מלא יתברך

לית בה, , מיניה פנוי אתר בתיקונים כמבואר, בהסתרה שהוא רק אנשי וכאשר הדעת

… ושינוי הסתרה אצלם אינו ההסתרה מזה יודעים

4. פסים כתונת - זרות מחשבות, בהר, כז א

, מסובלים אלופינו אז שבעולם תנועה בכל הוא עולם של שאלופו האדם כשיודע יכול

שמעתי,'וכן וכו פרץ אין ואז הכל לסבול אחר ' שה אדם בידיעת כי ממורי כך יתברך

ממנו הכל ומחשבה תנועה וכל כבודו הארץ כל מלא יעלה אם, אף יתברך בכמה היפך

, התפילה של הפירוש ממשמעות דברים זו בידיעה מקום מכל און פועלי כל יתפרדו

כן גם ממנו ששמעתי,'הגם וכו השבירה 'מצד וכו והמתקה הבדלה הכנעה שצריך

הקליפות בין קדושות הניצוצות שנפלו רעות מחשבות מהשכינה להפריד צריך וזרות

, אחד סוגים שני בזה דיש וישכיל יבין, והחכם חן חכם פי,'ודברי וכו כלל דרך ואחד

דרך יכול …אם ממורי ששמעתי, כמו פרט ומה טוב מה אזי מחשבתו לטהר נעים

שיעשה דרך שהוא והמתקה והכנעה הבדלה בענין פרט לאו, ואם מאוד עמוק דרך ידע

לי קורה זה למה

ממנו שהכל כלל לעמוד יוכל ואז יתברך הקליפות ידחו ולא עמדו על אותו בכל

, שיהיה המדריגות נשאר יתברך בו דבוק

5. ב: נ, , תולדות יוסף פורת בן

כבודו הארץ כל מלא כי להאמין מחויב האדם כי והענין לית יתברך פנוי אתר מיניה

יש האדם של המחשבות וכל, וכאשר שלימה קומה הוא מחשבה וכל יתברך מציאותו בו

באה היא וזרה רעה מחשבה איזה בתפילה עסקו בעת אדם של במחשבתו יעלה אל

, שלימה שמים מלכות עול קבלת זה אין בזה מאמין אינו, ואם ולהעלותה לתקנה האדם

כי במציאותו ושלום חס מקצר מובן, ובזה יתברך האומר שמע למה 'וקשה וכו שמע

פעמים, שתי אמר וצריך לו שהיה, דהיינו דעתיה איכוון לא מעיקרא כי לומר איזה

אם, אמנם זרה מחשבה הוא כן גם ששם ידע ' ה מציאות היה לא יתברך צריך לומר

פעמים שתי צחות, וזהו שמע מחינן הש״ס לשון ליה כי, והכוונה דנפחא במרזפתא

כמו האדם את מכה הוא עצמה המחשבה, ולהעלותו לתקנו כדי דנפחא במרזפתא

הוא ולמה שנית פעם חוזר לומר ושלום חס כאילו שמע בפעם שם היה לא ראשון

' ה מציאות הוא, ונמצא יתברך במציאותו מקצר, שמים מלכות עול ובקבלת יתברך ולכך

: חן חכם פי, ודברי אותו משתקין אמר

6. : שם

מחשבה יש לפעמים אמנם, ואם לדחותה שצריך נפשך במה לומר מחשבה איזה אדע

מיד זרה המחשבה שבאה בשעה אם האדם, יתבונן ולהעלותה לקרבה ואיזה לדחותה

יעלה לא, ואם ולהעלותה לקרבה יראה אז ולהעלותה לתקנה במה במחשבתו עלה מיד

, אז לתקנה במה במחשבתו ולבלבל בתפילתו האדם את לבטל באה מסתמא

הבא כי ההוא המחשבה לדחות רשות יש, ואז מחשבתו,'ובזה וכו השכם להורגך יובן

רצוצא דמיית מהיכן, רוחיה נפיק, ביצה שנקרא תפילה בשעת שבאה המחשבה כלומר

היכי אותה וממית המחשבה אותה שדוחה דהיינו דמיית, רוחיה נפיק כלומר האיך הוא

דעל מהיכי, ומשני שלימה קומה ודוחה ממית את לבלבל המחשבה שעלה, כמו נפיק

, ולדחותו האדם כך לדחות לאדם רשות, שיש נפיק, אותה ולהוציא המחשבה את וזהו

דעל מהיכא שאמר: חן חכם פי ודברי נפיק,

7. יעקב תולדות, רנ, א, ויקהל יוסף

בכתבי מבואר יום לתפילת דומה זה יום של תפילה בחינת שאין זלה״ה האר״י, מחר

תפילתו העושה המשנה כוונת, וזהו המשיח ביאת עד, תחנונים תפילתו אין קבע יעוין

לאדם שבאין זרות המחשבות מן זה על מופת מורי בשם ושמעתי שם, התפילה באמצע

ניצוצין ורפ״ח השבירה מסוד האדם שצריך שיתקן באים, והם יום בכל לברר אותם

של זרה למחשבה דומה זה יום של זרה מחשבה ואין ולהעלותן, בחון, והוא מחר למי

, זה על לב שנותן ממורי שמעתי וכאשר הרהורי הוא, אם זרות מחשבות לתקן איך

חסד שהוא בשורשן ולדבקן להעלותם יכוון נשים ואיש בסוד ' וגו אחותו את יקח אשר

. בזה, ודי ישראל בתפארת פגם זרה עבודה, ומחשבת הוא חסד

8. יוסף פורת בן

דהני דהענין דאתי, עלמא בני דהוי י בדח תרי דהני הש״ס פירוש מורי בשם שמעתי

בדחי תרי הוא בריך קודשא וליחד ואיש איש כל עם להתחבר עסקם כל היה ובכלל בעסקיו, או ואיש, איש כל של בביתו הן איש, מעשה פרטי בכל ושכינתיה,

לי קורה זה למה

עמו להתחבר יחודו ליחד יכולים היו לא ושלום חס צער לו שהיה מי זולת, ובפרט, יתברך בו עמו אתו לדבוק עמו, ונתחברו ששמח, עד בדברים, ליה מבדחי הוי לכך

והוא וכו', שמו חן. חכם פי ודברי והבן, גדול כלל

9. יעקב תולדות, פרשת יוסף נח

בשם, דשמעתי והענין מה זלה״ה מורי בכתבי שביאר זלה״ה האר״י למתק דינין

, אז חסד שורש בדין שימצא ע״י, היינו בשרשן, חסד הכל נעשה בשרש הדין ונמתק

. , ודפח״ח בו שמצא זה חסד

בשם כתבתי בזה וכיוצא שטן, כשדרש מוהר״ן שטן, בא נתכוונו שמים לשם ופנינה

, ונעשה אכרעיה ונשקו מיצר הרע בו שמצא, בזה טוב יצר לשם שנתכווין חסד שמים

, מצא לטובה זו גם איש נחום. וה״נ,'יעו״ש וכו חסד שורש והדין הרעה בתוך שהוא

, לטובה, והגבורה הדין מן חסד באמת נעשה אז שמצא החסד בשורש הדין שנמתק

. בו ולכך 'רגיל שיהי התנא הזהיר בו, שיש עבדין לטב שמיא מן דעבדין כל לומר שורש

שורש ידע בפרט זו גם איש, ונחום בכלל כאן, רק בשרשו ונמתק לטב חסד החסד

, שבדין וזה בכלל, דזה זו גם איש 'מנחום ראי דברכות בש״ס מביא לא ולכך. בפרט

ובזה. והבן שם מוהרש״א קושית מבואר

10, יוסף יעקב תולדות. וישלח

ש עד ישראל גלו לא ש״ס ביאר ממורי דשמעתי ונ״ל, ש״ס וביאר וכו'. ובדוד בה' כפרו

וכו בלבד מלכיות שיעבוד אלא המשיח לימות עה״ז בין.'אין

דמי היכי וכו', עולמו קיבל יסורין בלא יום ארבעים עליו שעברו מי בש״ס דאמרו נחשב שזה ס״ד וכי עון, בלא יסורין אין הא והקשה, וכו'. לארנקי ידו המושיט יסורין, הש״י של פרטית בהשגחה המאמין כי יחיה, באמונתו צדיק כי וביאר, עון. , לכפרת

הוא הכל גדול או קטן דבר הן יתברך, ממנו, וא ה האדם של מאורעות כל כי בו ויודע חרדה ומלא נתחרט ומיד חטאו, לסיבת והוא שמיא, דמלכות דינא אדני בדין

יתברך בו מחשבתו ומדבק בו וחוזר מאמין שהוא מאחר. , לו מוחלין מיד ה', ופחד נחשב ומתחרט חטאו לסיבת שזה מאמין שהוא אחר וכו', ידו המושיט גם לכך

שהיא נמשך ומזה ד', בחי' הוא אין שנק' סוף אין כי דוד, נק' זו ובחינה. עון לכפרת וכשאינו וכו'. י״ת ממנו פרטיות בהשגחה הכל השפלות, תכלית שהוא ב' ד' אל ו', זה לי עשה ידי ועוצם כחי אומר רק ית', ממנו פרטיות בהשגחה שהכל זה מאמין

הוא מלכות רק אדנ״י, מלכות ין בד כופר כי הנ״ל, דוד ובבחינת בהש״י כופר נקרא ולעתיד אדם. מבני ית' השגחתו עניני ומסתיר המכסה הקליפה אל ומשועבד מכוסה בפרטי ית' השגחתו יתגלה אז הארץ, מן יעביר הטומאה רוח את אשר המשיח בימות

וכו.'פרטות

וזהו וכו'. דוד בית ובמלכות הוא ברוך בהקדוש שכפרו עד ישראל גלו לא יובן, ובזה

ודפח״ח והבן, בלבד, מלכיות שיעבוד המשיח לימות הזה עולם. שבין

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הקופיות הקדושה ריש מילין ובני יששכר

בס״ד

קוף אחרי בן אדם, או הקוף הקדוש.

בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר א - מהות החודש

ב) בספר יצירה [פ״ה מ״י] המליך אות ק' בשחוק וקשר לו כתר וכו' וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה וטחול בנפש זכר ונקבה, ע״כ, הנה אות ה' בו צר היוצר בראשית חודש ניסן [שם מ״ז], והנה כל האותיות שבאל״ף בי״ת הם גולם אחד, חוץ אות ה' ואות ק', שהם בחדשי אדר ניסן, הם חדשי הנסים נסתרים וגלוים, ויתבאר אי״ה.

ג) בזוהר תרומה (דף קמ״ח ע״ב) אשת חיל ההוא רשימו ואת דיליה הוא אות ה', והכי איתחזי לה, אשת זנונים ההוא רשימא ואת דילה איהו כההוא גוונא ולא איתתקן למהוי הכי, ואת דילה ק' את דילה איתתקנא בתיקונא דאת ה', כגוונא דקופא אצל בני נשא דאזלא בתר בני נשא ולא אתתקן למעבד הכי, עכ״ל,

הנה תתבונן לפי זה, מלכות שמים מלכותא קדישא נרמזת באות ה', ומלכותא דס״א נרמזת באות ק', וכל המוסיף גורע, הנה יתירה מספר ק' על מספר ה' צ״ה, מזה תתבונן מה שכתוב במגילה [אסתר ג א] אחר הדברים האלה גדל המל״ך אחשורוש את המ״ן וכו' במנין מספרו צ״ה, להגביר את עצמו על מלכות שמים ועל ישראל בני מלכים, ועל ידי הקדמה זו יתבאר אי״ה כמה ענינים, והנה אות ק' היא המולכת באדר ואות ה' בניסן, וכמו שנתגברה מלכות שמים בחודש ניסן ברשימא ואות דילה אות ה', כן רצתה מלכותא חייבתא להתגבר בחודש אדר ברשימא ואות דילה אות ק' (כקוף בפני אדם), על ידי זה גדל המל״ך את המ״ן הוא מספר הנוסף, והנה יד על כ״ס י״ה [שמות יז טז] (בגימ' צ״ה) מלחמה לי״י בעמלק, וימחה את שמו מתחת השמים, ויכונן כס״א דו״ד [בגימ' צ״ה] במהרה בימינו אמן, ויתבאר אי״ה.

ריש מילין "קוף"

בכל המון ההויה המלאה עושר כחות, רבי רבבות תנועות, רצונות כבירים, עולמי עולמים לאין תכלית, שהשפעת החיים הולכת ומפעמת בהם בתכונה מקורית, שכלית, חפצית, מהותית, חיית,

בא אור התולדתי שמבהיק ממנו כדמות נגוהות השפעיות, שמקור החינוך, התרגולת, המורשה, וההתהלכות הדורית, התקופית, העולמית נובעת משם, זאת היא תכונת החיקוי, הנטיה של ההתיצבות בתואר המעמד המושג ממעל להגבול המוגבל של היש המפורט הנערך בערכיו המיוחדים.

הקוף מחקה הוא את האדם, והקופית האנושית היא הצטלמות החיקוי החודרת בכל השטחים, הפועל בכל השדרות לפי ערכיהם.

החיקוי הטוב המשכלל את הישות הוא מקור הפאר וההתהדרות, המעלה את כל שפל אל רום, מכון המנהגים הטובים והקבלות היקרות שהן הולכות משרים וקולעות אל מטרת רוממות צביונו.

הקופיות הרעה היא ההריסה של החיקוי, שאינה לפי התוכן, הענין, והכונה היוצרת, החמושה בעדי הצדק המוחלט.

הציורים והנושאים, ההויות והתנועות, הרצונות, האידיאלים והשאיפות, כנחל שוטף הולכים הם ומתגברים, באים בתוכיותה של כל נשמה רוממה, וגורמים לה את מטבעתה המיוחדה.

שוטפים הם ג״כ ממעל לכל רוח כהה, וחודרים דרך הפגישה אל קצת מנימיה, והקופיות באה, שמתחלקת לפלגותיה, הקופיות המורידה, המסתפקת בחיקויה, שלא תרומם למעלה, לא תדאג על שטחיותה, ולא תרים את רוחה, אל ההתעמקות הנשמתית במעמק מעין החיים,

והקופיות הקדושה המעולה ומפליאה, מתחילה מהתנסחות שבלונית, ועולה ובאה, מתגדלת ומתרוממת עד לכדי חידור פנימי פנימיות, מקור קודש קדשים. …

שמקור החינוך, התרגולת, המורשה, וההתהלכות הדורית

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נו עמוד ב

תנו רבנן: מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק! וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה, וסתמו את חלונה … משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה? - אמר אביי: אין, כדאמרי אינשי: שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א

תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא - דאמר קרא: איננו שמע בקלנו מדקול בעינן שוין - מראה וקומה נמי בעינן שוין.

הגר״ח קנייבסקי

אם אביו ואמו אין משתווים בדבריהם, זה אומר ימין וזה אומר שמאל, והבן עד ראיה ועד שמיעה למחלוקות ולמריבות של הוריו, אזי אין מגיעה לו מיתה כשהוא בן סורר ומורה, כי לא הוא האשם במעשיו ובדרכיו הסוררות. כלל גדול וראשון במעלה בחינוך הילדים הוא, ההנהגה שנוהגים ומנהיגים ההורים בביתם. בדרך כלל, בית שזהירים בו במצוות, וההורים יראים מאד מעבירה וממכשול, והאב שוקד על התורה בהתמדה, הדבר משפיע ממילא על הילדים, כי רוב הבנים דרכם לחקות את האבות.

החיקוי הטוב המשכלל את הישות … המעלה את כל שפל אל רום,

קובץ ו פסקה רפג.

הנגלות שבתורה מראים את הצד הסימבולי של המצוות, וערכן על החיים והנפשות, והנסתרות מראים על פעולותיהן הסגוליות בעולם, ומעולם הגדול באות הפעולות עד מעמקי הנפשות. גם בהצדדים הגלויים, שהם הסימבוליים, יש הפרשה עצמית בין ישראל לעמים, שאלה התנועות הנפשיות שהסימבוליות המצותיות אחוזות בהן, הנן דברים מיוחדים לישראל על פי הפסיכולוגיא הלאומית המיוחדה. אבל אפשר לפעמים לחקות את התוכן הישראלי, אף על פי שיהיה כקוף בפני אדם, ולא תבוא ממקור עצמי כלל, והם הם הגרים הגרורים שלעתיד, שבסוף ינתקו את מוסרותימו. אבל מצד המצב הסגולי אין מקום לשום חיקוי כלל, כמו שאין דומם מחקה את המדבר.

קובץ א' פסקה שעו.

כשחודרים בעמקי הדעה, רואים שאין המצוות ענינים סימבוליים, להזכיר ולחקות איזה ענין על הדמיון לבד, כי אם הם ענינים שעושים את ההויה האנושית והעולמית. ומכל מקום אין הסימבליות יוצאת מכלל הפעולות, כי לבנין הנפש היחידית והכללית צריכים לתקן גם את צורותיה הדמיוניות, כשם שצריכים לתקן תכונותיה ומדותיה וציורי השכלותיה. …

מאור ושמש דברים רמזי שמיני עצרת

והנה מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַי שֶׁכֵּן הוא הענין ביחוד העליון, שכשהיחוד הוא על ידי איתערותא דלתתא, על ידי ישראל שמקבלין עליהם עול מלכותו יתברך ומעלין המיין נוקבין - אז יורדת השפעה ממקור העליון בבחינת דכורא, מה שאין כן כשהוא להיפך, כמובן.

אגרא דכלה מדרשים ותרגומים ביאורי מדרש רבה לפרשת בראשית

הענין הוא ג״כ להבין בסוד מעשה בראשית אי אפשר רק להמבין תולדות שמים וארץ, והחוקר ומתבונן בהם יבוא להשיג בנסתרות כענין מבשרי אחזה וכו' [איוב יט כו], והנה מפליאות יצירותיו בעולם הזה נבין בגבהי מרומים מה שיש באפשרות יכולתנו, ובמשל אחר בפלטין ופקעת אפשר לפרש כי הנה אנחנו רואים בהחכמים המביני מדע כינו באורות העליונים ענינים שאי אפשר לאמרם רק בגשמיים, כגון מה שנמצא בזוה״ק ובכתבי האר״י ז״ל ענין עיבור ויניקה ומוחין וכיוצא ואורות וכלים, והענין הוא כי אי אפשר לנו להטעים שכלנו רק בענין שאנחנו נאחזים בו בגשמיות, וצריך להשכיל על דבר להבין בהתבוננות ענין הפשטת הגשמיות מהענין,

הקופיות הרעה היא ההריסה של החיקוי, שאינה לפי התוכן, הענין

דברים פרק ד

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: (טז) פֶּ֨ן־תַּשְׁחִת֔וּן וַעֲשִׂיתֶ֥ם לָכֶ֛ם פֶּ֖סֶל תְּמוּנַ֣ת כָּל־סָ֑מֶל תַּבְנִ֥ית זָכָ֖ר א֥וֹ נְקֵבָֽה:

תהלים פרק קטו

(ד) עֲֽ֭צַבֵּיהֶם כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב מַ֝עֲשֵׂ֗ה יְדֵ֣י אָדָֽם: (ה) פֶּֽה־לָ֭הֶם וְלֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ עֵינַ֥יִם לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יִרְאֽוּ: (ו) אָזְנַ֣יִם לָ֭הֶם וְלֹ֣א יִשְׁמָ֑עוּ אַ֥ף לָ֝הֶ֗ם וְלֹ֣א יְרִיחֽוּן: (ז) יְדֵיהֶ֤ם׀ וְלֹ֬א יְמִישׁ֗וּן רַ֭גְלֵיהֶם וְלֹ֣א יְהַלֵּ֑כוּ לֹֽא־יֶ֝הְגּ֗וּ בִּגְרוֹנָֽם:

והקופיות הקדושה המעולה … ומתרוממת עד לכדי חידור פנימי פנימיות, מקור קודש קדשים.

קובץ א' פסקה ק.

אצל האלהות הזמן הוא נצחי, על כן איננו זמן, מכל מקום אינו אובד שום יתרון שיש לזמן באשר הוא זמן. הגבול הוא באין סוף, וממילא איננו גבול, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לגבול באשר הוא גבול. השינוי הוא שיווי, ומכל מקום איננו אובד את היתרון שיש לשינוי. ואנו יכולים לדבר בהשגת אלהות מה שאנו משיגים מצד הזמן, הגבול והשינוי, ואנו יודעים שהדיבור הוא מצד הנצח, האין סוף והשיווי. וכל המתראה בזמן, גבול ושינוי, הוא אספקלריא שאינה מאירה, המקבלת מנצח, אין סוף ושיווי, שהוא אספקלריא המאירה.

קובץ א' פסקה שפז.

לפעמים מתגבר כל כך הצמאון לאלהים, עד למעלה מגבול הכלים כולם, וכל כחותיו הרוחניים של האדם, עד שמתקלקל סדר ההנהגה הנפשית. והרבה פועל החטא, שממעט את הופעת האורה האלהית, ומקלקל את כשרון הנשמה להכיל את הזיו היורד, באופן שיחולק כראוי לכל פלגותיה. והאדם צריך להתגבר מאד מאד, ויחזיק באמונה בחסד עליון לאין קץ ושיעור, לאין תכלית ומדה, ותתחולל דעתו להפוך את הצמאון המחליש ומדאיב לצמאון מעורר להתענג על ד', באור תורה חכמה ומצוות.

אורות התחיה פרק מו'

כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׁמַת הָאָדָם הִיא יוֹתֵר עֶלְיוֹנָה וְיוֹתֵר פְּנִימִית מֵהַמַּלְאָכִים, וְדַוְקָא מִפְּנֵי גְּדֻלָּתָהּ יָרְדָה עַד לְתַחְתִּית הַמַּדְרֵגָה, וּמִשָּׁם תַּעֲלֶה בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וְעָצוּם, וְתַכְשִׁיר אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עִמָּהּ לַעֲלִיָּה עֶלְיוֹנָה מְקוֹרִית, כֵּן הַקּדֶשׁ שֶׁבַּחֹל, שֶׁיָּרַד עַד לִידֵי הַחֻלִּין הַגְּמוּרִים, הוּא יוֹתֵר נִשְׂגָּב וְקָדוֹשׁ מֵהַקּדֶשׁ שֶׁבַּקּדֶשׁ, אֶלָּא שֶׁהוּא מִסְתַּתֵּר הַרְבֵּה. וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית לְתִקּוּנֵי הָעוֹלָם שֶׁיָּבוֹאוּ מִכָּל הַטּוֹב הַבָּא לָעוֹלָם בְּדֶרֶךְ חֹל, שֶׁיִּגָּלֶה וְיֵרָאֶה הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ לָעֵת הַמְאֻשָּׁרָה, אֲשֶׁר "לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן" – "וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר". לִפְנֵי אוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיִּגָּלֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, יִתְעוֹרֵר כּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁבַּחֹל, שֶׁיְּעוֹרֵר בְּרֵאשִׁית הִתְעוֹרְרוּתוֹ אֶת הַחֹל, וְהַכּל יְדַבְּרוּ "בְּלִישָּׁנָא דֶּאֱינִישׁ וְלָא בְּלִישָּׁנָא דְּקֻדְשָׁא-בְּרִיךְ-הוּא", וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךָ, כִּי בשׁוּ כִי חָפְרוּ מְבַקְשֵׁי רָעָתִי"

מקורות נוספים לא מסודרים

לגבי מבשרי אחזה- עי' תניא איגרת הקודש פרק טו'

מנחם ציון שמות פרשת בא

ככל הדברים האלה תדעו ותבינו מוסדות הארץ, כי מבשרי אחזה אלוה, וכל מנהגי העולם הזה הם להורות לנו דוגמא של מעלה התנהגות השכל בעולם הבא

עי' עוד קובץ ב' פסקה רפט. רק ישראל יכולים הם לקבל אמונת אלהי אמת, ד' אחד, במילואה וטובה, ואישיותם העצמית עוד תוסיף אומץ, ותרבותם תשתגשג ותתגדל בפריחה מצויינת, בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. אבל הגויים לא באו עדיין לידי מדה זו, ומה שהוכנס מאורם של ישראל אמונה אלהית בסביבתם, שלא בדרך ההתפתחות הראויה להם לפי טבעם, נלחם עם האישיות הפרטית שלהם, ומלקה את התרבות שלהם, שהיא זרה, חיצונה, נכרית ומגושמת, בעצם תכונתה. אמנם יד ד' עשתה זאת, שעל כל פנים תרוכך מעט הקליפה הקשה של הזוהמא האנושית, אבל סוף כל סוף מוכרחת הנכריות לנצח אצלם, והמלכות תהפך למינות, שתגעל את הניצוצות של רוח ישראל, הבאים מאור ד', שנמסך ברוחם, ותגבר בזה ביותר שנאת ישראל. ואף על פי שבתחילה יראו על ידי זה הנגעים של עקבתא דמשיחא, וקטני נפש חושבים לחקות את הכפירה המתרחבת אצל הגויים, ומדמים אותה לתרבות אנושית כללית, במקום שאינה כי אם תרבות זרה ונכרית, שישראל עומדים כבר למעלה למעלה ממנה, מכל מקום סוף כל סוף המחשבה הזאת בעצמה של החפץ להיות עומד על העצמיות הנקיה בלא עירוב השפעה חיצונה, שהיא מגדלת מעבר מזה את שנאת העמים לישראל ביותר, ומעבר השני את החיקוי הרוחני מצד חלושי חיים מישראל, עד שהאנרכיה המחשבתית מהרסת את כל קושט וקודש, היא בעצמה, הכרה זו, שיש לעמוד על הנקודה התוכית המסוגלת להעצמיות, תקרא את ישראל לתשובה, לעשות חיל באלהים, ולשוב עוד הפעם לגבורה עליונה. ולא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו, כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. בך צרינו ננגח, בשמך נבוס קמינו. והכרה זו, הבאה בהתפתחות איטית מאד, המתחילה מקנאת עם, חבת ארץ, שפה, תרבות גולמית, דעת התולדה, התלהבות עבודה גשמית ארצית בכח היד המגושמה, מוכרחת היא לעלות עד הראש ולעורר את המחשבה וההרגשה היותר מיוחדה לישראל בלב כל האומה, הזקנים והצעירים יחדו, ובלב אחד, במחשבה וחשק אחד, ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם, ופחדו אל ד' ואל טובו, כעת, באחרית הימים, שכבר החלו להראות את ניצניהם. וכל החיל אשר נגע אלהים בלבם קרואים ועומדים הם, לעורר המון מחשבות והופעות מהספירות העליונות, ממקור ישראל, ולעדור בלא לב ולב ביסודות התחתיות, שהתחילה כבר ההרגשה לדפוק בהם בחזקה. והמחשבה והמעשה יפגשו יחדו. לבנות עולם מלא בשם מלא. ימלוך ד' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.

קובץ ז' פסקה קכב. כל דבר עליון ומקיף, כל דבר כולל בחכמה הרוחנית הכללית, וגם כל דבר חכמה עולמית בכלל, וביחוד כל חכמה והכרה תורית ואמונית, צריכה להיות בתחילה מובנת בדוגמתה בחכמת הנפש, והכרתו הפנימית של האדם בהכירו את עצמו, ואחר כך הדברים מתבלטים, מתרחבים, מתגדלים ומתאדרים, והולכים ומקיפים את ההכרה העולמית, הרוחנית והגשמית, ואחר כך הנם חוזרים ונכנסים בגדלם בחיקוי התוכי של הנפש, ואז הנפש מתגדלת, והיא והעולמים עושים יחד חטיבה אחת.

קובץ א' פסקה קמו. עי' גם במסילת ישרים על החסידות שהיא טעות

החסידות המעשית היא ההתגשמות של קרבת אלהים בחיים בפועל. כשהיא באה מצד ההגיון המוסרי, מתלבשת היא במעשה הטוב והחסד, שטובם מושג אל השכל האנושי על פי מדתו. וכשהיא באה מצד הרגש האלהי, העולה על המדה ההגיונית, המבקש מרגוע בקרבת אלהים התיאורית, בצורתה הרוחנית, מתלבשת היא במעשים של קדושה, שלפעמים הם מתמיהים גם כן את ההשקפה ההגיונית, וגם נותנים מקום לשפלי נפש לחקות אותם בלא כל רוח חיים פנימיים, אבל בעצם טהרתם, באותה הנשמה העזיזה שהיא מתגעגעת על קרבת אלהים המעשית כשם שהיא צמאה לה בתכונתה התיאורית, הדרכים הללו התמוהים הנם דרכי חיים, מלאים אור ד' וטובו. והם הם צינורות יקרים, להזיל על ידם טל חיים של שמחת עולמים, של תום אמון, בתוכיות הנפש, לרוממה מעל כל ההנחות המוגבלות על דבר הטוב והיושר שבני אדם נלכדים בהם, ולעתים קרובות מאד רגליהם מתמוטטות על ידם, מפני הלחץ של חקי ההגיון הצר של השכל האנושי המוגבל ביותר.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אגרת לימי השובבים

יקרה, קהילה

את מתחילים אנחנו ת״ת — השובבי״ם, ימי השבועות שבהם נקרא את פרשיות חומש שמות הרמוזים בראשי תיבות [שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה] — פרשיות שעניינן גאולה ויציאה מהמיצר, גאולה מכל שערי הטומאה, קבלת התורה והכנת מקום לשכינה. בכל שנה ושנה מתעוררים כוחות הקדושה, ואנחנו מבקשים להתחזק בעניינים אלו — במעשינו ובדיבורנו, בכל הדברים הקשורים לשמירת הברית.

השנה, כשכוחותינו נלחמים בכוחות הטומאה ושומרים על הברית שנכרתה לנו עם הארץ — נתחזק. הנה כמה עניינים שכדאי להתגבר בהם ולהתחזק בעשייתם בימים אלו.

**ענייני סּור מֵרָע: **

1. קדושה וצניעות — מתקינים סינונים מאתרים לא צנועים בפלאפונים ובמחשבים, חזקים באורח חיים צנוע בלבוש ובתרבות הפנאי והרכוש.

2. ״שמירת הלשון״ — מקפידים על הימנעות מלשון הרע, רכילות, דיבור על האחר. לא מדברים רעה על אף יהודי פשוט או מוכר בציבור, לא מפיצים הודעות של גנאי ושנאה. בורחים מהכעס והמחלוקת!

3. שמירת קדושת בית הכנסת — מקפידים, בפרט בזמן ובמקומות וזמנים קדושים. מוסיפים בשמירת התפילה והתפילין. מדקדקים ומחמירים בהלכות שבת ובכשרות המאכלים. מקבלים שבת מוקדם ומוציאים אותה לאחר סעודה רביעית.

**ענייני עֲשֵה טֹוב: **

1. שלום בית — מחזקים את הקשר בין האיש לרעייתו, מרבים בשיחה בכבוד ואהבה, מעודדים את בני הבית, מרבים עם הילדים חוויה ומשרים אווירה נעימה בבית.

2. לימוד תורה — לומדים יותר מהקביעות, לומדים בכל יום, לומדים עם התפילין אחר התפילה. מקפידים שלא להפסיק בזמן הלימוד בשום עניין. לומדים עם בני הבית ובחבורה, מדקדקים בקריאת שמע שעל המיטה ובברכות הנהנין.

3. חסד וישוב הארץ — נותנים צדקה ברוחב לב, תורמים למשפחות החיילים וליישוב הגבול, מפרסמים דברים בשבח עם ישראל וארץ ישראל.

בקהילתנו, כמנהג המסורת, יום תענית דיבור בתאריך ו׳ שבט [16/1], עם תפילת הסנגוריה.

״ימי השובבי״ם הדרם ועוז שגבו במהלליהן עלו על כל ימי הארץ״

רב קהילת ״אבני החושן״ גבעת שמואל, אבינדב אבוקרט

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

רמחל אדהז והראיה

בס״ד

רמח״ל אדמו״ר הזקן והראי״ה קוק – נקודת מבט

הבנת תכליתו של האדם ומטרת הבריאה היו במרכז עניינם של רבים מרבותינו, שביקשו להאיר את עינינו בדרך שאנו צריכים לצעוד בה.

אדמו״ר הזקן בעל התניא עסק בכך רבות בספריו. המעיין בספריו דרושיו על התורה, ובעיקר בספר תורה אור וליקוטי תורה, יראה שרעיון אחד חוזר על עצמו לאורך רוב דרושיו, לאורכם ולרוחבם של הספרים הללו – דבקות האדם באין סוף כיעד הגבוה ביותר, התבטלות אישית וביטול כל היש בריבונו של עולם הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין בהשוואה גמורה. כמובן שהיסוד הזה מופיע גם בספר התניא בביאור נרחב לאורך פרקים רבים.

במצב שכזה האדם חוזר למקורו ומתאיין – נהפך לאין מתוך דבקות במדרגה זו, ועונג אין סופי מציף אותו כשהוא מגיע לכך, משום שהוא הופך להיות חלק מהאין סוף שהוא המציאות האמיתית היחידה, ונשמתו שלו – חלק אלוה ממעל – שואפת לחזור למקורה ולהתאחד שוב עם האין סוף. העולם הזה מאבד את משמעותו, משום שאינו אלא דמיון שווא, שנועד להסתיר את האמת המוחלטת, והאתגר הוא להיות מסוגלים להסיר את ההסוואה מעל פני המציאות האמיתית (ראה תניא ליקו״א פרקים מז – נג, שער היחוד והאמונה פרקים ג – ז).

התורה והמצוות, זמני השנה, שבתות ומועדים, כולם נועדו לייצר לאדם אמצעים לדבוק בכך. הוא צריך לייחד את כל מחשבותיו באין סופיות האלקית, אף בזמן שהוא עוסק ביישובו של עולם – בעבודה לפרנסתו. למעשה ניתן לומר שהיהדות אמורה לגרום לאדם לברוח מהעולם הזה אל מה שמעבר לו – אל ה'. הוא יסביר את הפסוק ״הוי״ה הוא האלהים״ במובן זה שעלינו להבין שמה שמתגלה אלינו כאן בארץ – אלהים – זה למעשה רק הכיסוי והנרתיק למה שיש בתוכו – שם הוי״ה המתייחס לאין סוף, ועלינו לצאת מן ה״אלהים״ אל ״הוי״ה״.

לעומת זאת דרכו של רמח״ל הפוכה לחלוטין.

את ספרו דעת תבונות ייחד לנושא זה גם כן, ופתח אותו בשאלת מטרת הבריאה ויעדו של האדם. תשובתו גם היא ממקדת את האדם בקשר שלו עם ה' – עם האין סוף. האדם צריך להשלים ולתקן את העולם שנברא חסר, והשלמות היא בדבקות המוחלטת בה' והשגת אלהותו. אולם מאחר שאין שום אפשרות לאדם להתחבר לאין סוף ולדבוק בו – מאחר שהוא בעצמו סופי, וסוף אינו יכול להבין ולהשיג ולדבוק באין סופי – לפיכך הוא כותב שישנו חלק אחד מהאין סוף שאותו יכול האדם להשיג, וזו תכליתו – הייחוד האלהי (דעת תבונות אות כד, לד).

משמעות הייחוד לדברי הרמח״ל היא השגת ההנהגה האלוהית את העולם, והשגה זו צריכה להיות בשכלו, עד להשבת הדברים באופן ברור ומוחלט אל הלב. לא די לו באמונה כללית ובאמירה, הוא צריך להשיג זאת באופן ברור ומפורט. הוא צריך להבין שכל מה שמתרחש בעולם לפרטי פרטיו הוא מונהג על ידי ריבונו של עולם, והכל מיועד לתכלית אחת – להשגה זו. מטרתנו להגיע למצב שבו נתבונן בהיסטוריה ונבין את מהלכה, נבין כיצד הקב״ה גלגל את המציאות כולה להבנה זו, וזו השלימות הגדולה שיגיע אליה האדם שאין למעלה הימנה, והיא היא שתגרום לו את העונג הגדול ביותר שזה יהיה שכרו, שלמענו הוא נברא.

הכיוון הכללי של הרמח״ל הוא הפוך לגמרי מדרכו של אדמו״ר הזקן. אדמו״ר הזקן רצה לגרום לאדם להתנתק מהעולם הסופי אל האין סוף, ולעומתו הרמח״ל מבקש ממנו לחבר את האין סוף אל הסוף, ולהבין כיצד האין סוף הוא זה שפועל בעולמנו ומנהיג אותו. תכלית המציאות אינה ביטולה אלא להיפך – קיומה, משום שהיא זו שמבטאת את סוד ההנהגה האלהית, ואת הסוד הזה אמור האדם לגלות. ״הוי״ה הוא האלהים״ לדרכו של הרמח״ל הכוונה הפוכה לגמרי מדרכו של אדמו״ר הזקן. הרמח״ל סובר שאנו צריכים להוביל את ״הוי״ה״ אל ״האלהים״ ולהראות כיצד הוא הוא שמפעיל את העולם כולו בכוחותיו המתגלים בשם ״אלהים״. אם נברח מהמציאות אל ההתבטלות באין סוף לא נוכל לראות את הסוף – את העולם הזה – ואת דרכו המתפתלת כאן בעולם, שזה היעד של האדם.

הרמח״ל סובר שהעולם הזה אינו מסווה לאלוהות האין סופית, הוא לא פיקציה או דמיון, הוא אמת גמורה ומוחלטת משום שה' ברא אותו, וה' מנהיג אותו, והוא שמגלה את הייחוד האלהי, מתוך מאבקי הטוב והרע שמתחוללים בו, ומתוך המסיבות המתהפכות בעולם, ומקדמות אותו אט אט לגאולתו. אם נתעלם מהעולם ונתבטל באין, נפספס את תכליתנו בעולם, ולא נגיע לייעוד שאותו ה' מייעד לנו. זהו קיצור דרך אל ה' שמתעלם מהמטרה האמיתית שלמה נבראנו – לעבור את הדרך.

נוכל לומר שהרמח״ל מכוון את דרכו של האדם אל ייעדו באמצעות התובנה והתודעה, דרך חכמתו ושכלו. התוצר שלהם הוא תכליתו של האדם, והוא שיגרום לו את העונג הגדול – תכלית הבריאה שאותה רצה השי״ת לתת לנבראיו. לעומת זאת אדמו״ר הזקן אמנם משתמש בכוחות הללו גם כן, ועל כן נקראה שיטתו חב״ד, אבל ייעדה הוא גבוה יותר – הרצון, משום שבו תלוי הביטול לאין סוף. הרצון המתבטא במילים שהוא משתמש בהם הרבה מאוד פעמים בתביעתו מן האדם לדבקות בה': חשיקה דביקה וחפיצה, הלקוחים מדברי חז״ל. תכליתו של האדם הוא להתבטל אל האין סוף מתוך אהבה בוערת. הדרך לעורר את האהבה הזאת ממקום מסתורה בנפש האדם היא באמצעות השכל וההתבוננות, ובאין סוף דווקא. מושא ההתבוננות הוא לא העולם הזה, ואין עיקר חיפושו של האדם הוא את האלהי המסתתר בין נבכי ההיסטוריה, אלא דווקא האלהי שנעלה מעל ההיסטוריה, מעל העולם הזה ונפתוליו. הוא צריך לדרוש אחר האלהי האין סופי, שנמצא בתוך המציאות כמעל המציאות, בהשוואה גמורה, ולדידו אין טוב ורע, אין חושך ואור, אלא הכל הוא אור אין סוף. אם ישקיע האדם את כוחות שכלו בנקודה זו הוא יעורר בכך את רגשותיו ואת האהבה הטבעית שנמצאת בו לה', ויביא אותה למקום גבוה הרבה יותר (ראה תניא ליקו״א פרקים ג, טז – יז).

הראי״ה קוק זצ״ל כדרכו בקודש מאחד את הדרכים השונות, והוא מבקש מצד אחד לחבר את האדם אל העולם ולא לנתק אותו ממנו, ומצד שני להעלות אותו אל על אל האין סופיות האלהית. הדרך לכך היא הצבת השאיפה לדבקות הזאת של אדמו״ר הזקן כסוד התנועה של ההיסטוריה, וממילא האדם מתחבר לעולם ולא מתנתק ממנו, משום שדרכו הוא רואה את האין סוף ויחד עמו הוא הולך ונשאב לתוכו.

כך כתב (אורות הקודש ב עמ׳ שעו):

החפץ האדיר של לאשתאבא בגופא דמלכא, לשוב אל מקור המציאות העליונה הטהורה החפשית האיתנה במקור אור אין סוף, נטוע הוא בכל היקום, בכל היצור כולו, והוא הוא הכח היסודי המגלגל את כל תנועת ההויה, ההתפתחות, והמכונה המשכללת המוציאה אל הפועל את כחותיה בכל עולם ובכל שדרה לפי ערכם…

תשוקת היש והחיים הפנימיים היא אך חזות הכל, חמדת הכל, תשוקת התשוקות וחמדת החמודות, לאור באור החיים, להכלל ביסוד המקורי של כל עז ההויה, לאשתאבא בגופא דמלכא.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים ראה

אור החיים הקדוש 'ראה'

שמור ושמעת את כל אשר אנכי מצוך- עוד יתבאר על דרך אומרם ז''ל (זוהר ח''ג קצג) כי מי שהוא בעל עבירות שערי דעת התורה ננעלים בפניו, ותמצא (ש''ע האר''י ז''ל הל' ת''ת) כי שערי פתחי ההבנה בדברי התורה הם הקושיות שיעמדו בפני האדם, והם סוד הקליפות המתהוים מעבירות האדם, וזה שהעיר הכתוב במאמר זה שמור ושמעת פירוש אם אתה רוצה שתעמוד על אמיתת התורה להבין אמריה שמור המצות לבל תעבור עליהם ובזה ושמעת את כל וגו':

עוד יתבאר על דרך אומרם ז''ל (חגיגה ט''ו:) וז''ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וגו' ע''כ, והוא אומרו שמור פירוש אם הוא בשמירה ששומר התורה אז ושמעת תורה מפיהו. ואומרו את כל הדברים, לדרך זה יתבאר על פי מה שאמרו בחגיגה (שם) וז''ל ור' מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר וכו' כי שפתי כהן וגו' אמר ריש לקיש ר' מאיר קרא אשכח ודרש הט אזניך וגו' ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי וכו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן, ואמרו עוד שם וז''ל דרש רבא מאי דכתיב אל גינת אגוז וגו' אשכחיה רבה בר שילא לאליהו אמר ליה מאי קא עביד קוב''ה אמר ליה קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר''מ לא קאמר משום דגמר שמעתא מפומיה דאחר אמר ליה ר' מאיר רימון מצא וכו' אמר ליה השתא קאמר מאיר בני אומר וכו' ע''כ, הנה לפי דבריהם ז''ל הגדול יכול ללמוד מהרב הגם שיהיה הרב רשע מה שאין כן הקטן, ורמב''ם ז''ל מצינו שכתב (הל' ת''ת פ''ד) שאין ללמוד מהרב אלא אם הוא כמלאך ה' ולא חילק בין גדול לקטן כדברי הגמרא:

וראיתי לב''ח (ש''ד יו''ד סי' רמ''ו) שכתב שלא חלק בגמרא אלא לדעת ר' מאיר אבל הש''ס אינו סובר כן, ודייק לשון הש''ס שאמר ר''מ קרא אשכח ודרש משמע דוקא ר' מאיר הוא שסובר כן ע''כ, ואין דבריו נכונים, אחד מנין לו לתלמוד לומר שמעשה ר' מאיר במחלוקת עומד כל שאנו יכולין להשוות בדבר סברא, ועוד ממה שמקשה לר' מאיר מדרשת כי שפתי כהן מוכח שחפץ להשוותם שאם אתה אומר שאחר האמת שר' מאיר לחלק אתא מהדרשה שהוא לימוד הגדול אם כן מה מקשה התלמוד מדרשת כי שפתי כהן וגו' אם לא שתאמר שסובר שדרשה זו מוסכמת שאם לא כן היה יכול לומר ר' מאיר אינו דורש כן, ואם תאמר שזו היא כוונת המתרץ שאמר ר' מאיר קרא אשכח וכו' ופירוש ואינו מודה בדרשת שפתי וכו' אם כן מאי חוזר לומר קשו קראי וכו' אם הדורש זה אינו דורש זה, ועוד הרי רבא שהוא אמורא אחרון דרש אל גנת אגוז מה האגוז הזה הגם שהוא מלוכלך בטיט וכו' אין אוכל שבתוכו נמאס וכו' ע''כ, ודברים אלו הם כסברת ר' מאיר וידוע דהלכה כרבא הגם שנאמר שמעשה ר''מ במחלוקת שנוי:

ועוד אם דרשת כי שפתי כהן היא בין לגדול בין לקטן ור''מ לבד הוא שסובר לחלק מה משיב רבה בר שילה לאליהו ר''מ רימון מצא וכו' הלא אינו סובר אלא ר' מאיר, אבל הש''ס סבירא ליה שאין היתר ללמוד אלא מכמלאך בין יהיה גדול בין יהיה קטן, ועוד מה ראיה גדולה מזו שהסכים ה' על המעשה של ר''מ שחזר ואמר שמעתא מפיו:

ואם תאמר הקב''ה מתחילה מה סבר ולבסוף מה סבר שאין לומר שנעלם מעיני ה' ח''ו הטעם שאמר רבה בר שילה ר''מ רימון מצא וכו', דע כי יקפיד ה' על האדם בעשותו דבר שלא יהיה בו נקי אלא מה' ולא מאדם ויחשוב לו לחטא עד שיהיה נקי מה' ואדם, ולזה כשעשה ר''מ מעשה זה שהיה למד מאדם שאינו כמלאך היה ר''מ נקי מה' אבל לא מאדם כל עוד שלא נודע טעמו אם זך וישר פעלו, וזה סבב שלא היה ה' אומר שמועה מפיו להיותו חסר השלימות, ואחר שנאמר בישיבה של מטה טעם לשבח במעשיו נכנס בגדר והייתם נקיים גם מישראל ולזה תיכף ומיד חזר ואמר שמעתא משמו, ולעולם האמת כדברי ר''מ:

והנכון לתת טעם לרמב''ם הוא שסובר שבזמן הזה אין דעת שלמה שתקרא גדול להתיר לו ללמוד מחכם רשע, שדוקא ר''מ שהיה שלם בדעת ובידיעה הוא שהותר לו הדבר שאין לחוש ודאי שילמוד ממנו רשעו, ואולי כי לזה דייק התלמוד ואמר ר''מ קרא אשכח ודרש וכו' ר''מ רימון וכו' פירוש דוקא גדר זה של ר''מ הוא שישנו בהיתר זה לפי שהוא ודאי יזרוק הקליפה ולא יאכל אלא האוכל, וסברא זו נכונה וסמוכה מעצמה היא לזה סתם רמב''ם לאסור ללמוד מהרב שאינו כמלאך בין לגדול בין לקטן כי הדורות נתמעטו ואין לנו היתר זה אלא בר''מ וכיוצא, וצא ולמד מדבריהם ז''ל (שבת קי''ב:) שאמרו אם הראשונים כמלאכים וכו':

ועל פי זה יתבאר על נכון אומרו שמור ושמעת את כל הדברים וגו' פירוש אימתי אני מתנה עליך שאין לך להבין שמועה אלא מאדם שהוא משמר התורה והמצות אלא דוקא למי שהוא קטן וחסר לשמוע כל הדברים או רובם שהרוב ככל, אבל הגדול שאינו צריך לשמוע אלא חלק קטן יכול הוא לשמוע אפילו מאדם שאינו שומר תורה ומצות וכר''מ שהיה לומד תורה מאחר הגם שלא היה משמר תורה ומצות שהיה זורק קליפתו ואוכל תוכו:

ונתן לך רחמים ורחמך. כוונת מאמר זה כאן לפי שצוה על עיר הנדחת שיהרגו כל העיר לפי חרב ואפילו בהמתם מעשה הזה יוליד טבע האכזריות בלב האדם, כמו שספרו לנו הישמעאלים כת הרוצחים במאמר המלך כי יש להם חשק גדול בשעה שהורגים אדם ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר, והבחינה עצמה תהיה נשרשת ברוצחי עיר הנדחת לזה אמר להם הבטחה שיתן להם ה' רחמים הגם שהטבע יוליד בהם האכזריות מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה. ואומרו ורחמך העיר בזה שכל זמן שהאדם הוא בגדר טבע אכזרי כמו כן יתנהג ה' עמו שאין ה' מרחם אלא לרחמן:

בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת וגו'. צריך לדעת מה טעם סמך מאמר בנים אתם למאמר תתגודדו, נראה שנתכוון לומר שבמיתת איש אין אבדה למת אלא הרי הוא דומה לאדם ששלח בנו לסחורה לעיר אחרת ולימים שלח האב אחר בנו ואין העדר הבן אלא מן המקום שהלך משם אבל על כל פנים ישנו ואדרבה בטוב לו שחזר הבן אצל אביו שהוא מקור החיים ועל זה אין לנו להתגודד ולשים קרחה מה שאין כן העכו''ם שלא נקראו בנים לה', והוא אומרו אתם לשלול העכו''ם שעליהם ידוו הדווים ביום מיתתם שהם מתים מיתה שאינם עוד בנמצא בין החיים:

כי יהיה בך אביון וגו'. אומרו בך, אולי שנתכוון לרמוז מאמרם ז''ל (ב''ב י'.) שאמרו כי טעם שבוחר ה' ליסר לאדם בעוה''ז ביסורי העוני הוא כדי שבאמצעותו יזכה חברו המפרנסו, והוא מה שרמז במאמר בך אביון פירוש בסיבתך בא לו העוני הגדול, ואומרו מאחד אחיך, פירוש לא תחשוב בראותו אביון שהוא פחות דע שהוא מהמיוחדים שבאחיך ואין הוכחה מהעוני היותו שפל אחים, וטעם שסידר הדרגות אלו מאחד אחיך מארצך, הגם שרבותינו ז''ל אמרו (ב''מ עא.) שבא לומר ענייך ועניי עירך וגו'

עוד אפשר לומר גם כן הדרגות הגזירות אשר יגזור ה' באביונים, הנה כבר פירשתי בפסוק (שמות כ''ב כ''ד) אם כסף תלוה וגו' שחלק העני מפקידו ה' ביד העשיר וזה הוא עשרו שמופקדים בידו מעות העניים, והנה לפעמים יפקיד ה' מנת עני זה לאדם קרוב לאיש ולא יצטער בלקיחת פרנסתו ממנו להיותו קרובו גם לא יצטרך לסובב נתיבות, וכשישפוט ה' בצדק לצער העני ירחיק לו פרנסתו באיש זר גם בריחוק מקום ויצטער האביון לסובב מעיר לעיר למצוא מקום אשר הכין ה' לו שם טרף נפשו, והוא אומרו מאחד אחיך, או הגם שאינו אחיך אלא הוא באחד שעריך, או הגם שאינו מעירך בארצך:

כי פתוח וגו'. צריך לדעת מה נתינת טעם הוא זה ללב אטום, ואולי שנתכוון לומר לו על דרך אומרו (משלי י''א) יש מפזר ונוסף עוד, כי על ידי שפותח הוא ידו פותחים לו שערי שפע, והוא אומרו כי פירוש טעם שאני אומר לך שלא תאמץ וגו' כי פתוח פירוש אוצר הנעלם אם אתה תפתח את ידך, וגמר אומר והעבט וגו' פירוש כשאתה פותח את ידך לו אינך עושה אלא הלואה דוקא ותכף ה' ישלם לך בתוספת מרובה, ובזה יש טעם נכון ללבו שלא יתאמץ.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הבעל שם טוב

קהילת אורות נחלים רבי ישראל שוקרון

ערך: בעל שם טוב

**1. ** ר' אברהם אבולעפיא — ״נתיבות התורה״: ״בעלי הקבלה המפורסמים בדרכי שבע שמות ידועות בקצת ארצות קוראים עצמם בשם, ואומרים בפיהם כשיזכירום בהשבעות עם השמות פליאות שעושים, ת׳ שמו, וימיתו שונאיהם בכח דבריהם, וישתיקו אש ויכבו קנים ושפורחים באויר בשם, מזעפו הים. ובאלו הזיות ודמיונות אין חקר. ״

**2. ** הרב האלקי מ׳ ישראל שער מהדורת קאפוסט שבחי הבעש״ט: ״ספורי נפלאות ונוראות מכבוד ר׳ ישראל או קדושה. ורבוי התועליות הנמשכים מזה להלהיב לבות ב״א לעבודתו זיע״א… בעש״ט ית׳. ״

**3. ** שער מהדורת בארדיטשוב מבואר בהקדמה באריכות: ״התועליות הנמשכים מספורים אלו. ורבוי יתעוררו הרעיונים ויתלהטו הלבבות כי ישימו עיניהם ולבם להבין כל פרטי הדברים והיו עמם וקראו בם כל ימי חייהם למען ילמדו ליראה את ה׳ אלקיהם ולעבוד בלב שלם את מלכיהם. ״

**4. ** הקדמת מהדורת קאפוסט: ״הנה אחר שהגיעו לידי כתבי קדש אלו אשר גילה ה׳ ע״י עבדיו מפורסמים, ובעז״ה אין דור שאין בו צדיקים קדושים. ואחרי ראותי גודל ורב. כי הבעש״ט אמר שהעוסק בשבחי הצדיקים הוא כאילו עוסק במעשה מרכבה, כמ״ש בפנים בפרט התועליות הנמשכים מזה. ואחרי ראותי גודל ועוצם כתבי קדש אלו, תשוקת המתאווים להעתיק. ״

**5. ** רבי נחמן מהורדנקא ״עובר אור״: ״כאשר הייתי חסיד גדול כל כך, שהיתי בתענית בכל יום והלכתי בכל יום למקווה ב׳ ש׳ קר. ואף אדם שום לא יוכל לסבול מקווה כזאת קרה. עד שהוכרחתי שלהוציא מחכמת שבות הזרות, כן פי על לא יכול הייתי לפ׳ טוב שם הבעל. ״

**6. ** שבועת ר׳ יצחק בר׳ פנחס (תקנ״ו), הובא בספר ׳חסידים ומתנגדים׳ ח״א עמ׳ 323 מהדורת בועת:

״נוסח השבועה שנשבעתי לפני אדוני אבי מוהר״ר פנחס המופלא הרבני הגדול, נ״י. הנני נשבע בנקיטת חפץ בשבועה דאורייתא על דעת הב״ד הגדול, דהיינו על דעת הרב הגאון החסיד המפורסם מ׳ אלי׳ מק״ק ווילנא ועל דעת החסיד המפורסם מ׳ קלונימוס מק״ק טשאווש ועל דעת אדוני אבי הנ״ל לי ב, והריני נשבע בתורה הקדושה ובחלק עוה״ב שלי שלא אהי׳ נמנה בין כת החסידים מתלמידי דתלמידי ר׳ ישראל בע״ש מק״ק מעזיבאז, ושלא אטול עצה מהם בעבודת הבורא, דהיינו שלא אתפלל במנין המיוחד שלהם הנקרא מנין של חסידים, ושלא אשב במסיבה המיוחדת להם הנקרא מסיבה של חסידים דכת הנ״ל בשום סעודה או משתה בעולם, ושלא אלך במחול עמהם, ושלא אהי׳ לעולם אצל הרב שלהם, ושלא אתן לפדיון לרבם כמנהגם, ושלא אתן איזו צדקה לחבורה שלהם או סך קצבה. ובאם ח״ו שאעבור במזיד על השבועה הנ״ל אזי יחולו עלי כל הקללות הכתובות בספר התורה הזה ולא יועיל לי שום התרה מאיזו רב או ב״ד אלא מבי״ד לעיל שלשתן במעמד יחד ומפיהם דווקא, והשבועה הזאת לעולם… נשבעתי הנ״ל כל ברצון גמור ובדעת צלולה… דבק תמיד בתורת השם יתברך ובלומדיה כד״ת. נקיטת חפץ. נשבע בפנינו המופלא הרבני מהור״ר יצחק הנ״ל. ״

**7. ** שבחי הבעש״ט: פעם אחת נסע הבעל-שם-טוב לעיר וסמוך לקמינקע, שמע כרוז להעביר את השוחט דקהילת קודש, ואמר: אעבירנו ואעמיד לו איזה פרנסה. היה זהיר מאוד לקפח פרנסת כל אדם.

וכשבא לבית רבי ברוך, הכין רבי ברוך עצמו ושחט כמה בהמות, ובהמה אחת נטרפה ותלאה בפרוזדור. והבעל-שם-טוב עשן הלולקע בפרוזדור, ונכנס רבי ברוך לפרוזדור ואמר לו הבעל-שם-טוב לחתוך חתיכת בשר מן זו בהמה ולצלות בשבילו. וסבר רבי ברוך שאמר כן בדרך שחוק. ואמר: אני בודאי אאכול ממנה. ואמר: רום מעלתו לא יאכל מזו בהמה. ואמר: באמת, שאמר. וכשראה שאמר טרפה הבהמה זו, אמר לו הבעל-שם-טוב: אבל הבהמה הזאת מבקשת ממני שאאכול ממנה. אמרו נא לי מפני מה נטרפה הזאת הבהמה? ושלח אחר השוחט ושאל אותו: מפני מה נטרפה הזאת הבהמה? ואמר לו: יש דעות בפוסקים, יש מכשירין ויש מטריפין.

וצווה שיחתכו חתיכת בשר ממנו ויעשו צלי. וראה הבעל-שם-טוב שהדבר קשה בעיני אנשיו, ואמר שישלחו לקהילת קודש פולנאה לרבי שמואל מורה-צדק, ויביאו אגרת קודם שתצלה. תכף שלחו ציר רוכב על סוס, ובא ובידו אגרת מן המורה-צדק שהיא כשרה. ולא רצה, והעביר את השוחט, ולהעמיד לו פרנסה.

**8. ** שבחי הבעש״ט: מעשה שהיה איש אחד ונקרא שמו רבי אדם, ובאו אליו הכתבים מבעל-שם-טוב. כי פעם אחת בא למערה אחת ומצא שם כתבים שהם רזים. והוא עשה שאלת חלום למי למסור את הכתבים שלו. והשיבו: למסור לרבי ישראל בן אליעזר מעיר אקופ. וקודם מותו ציוה לבנו יחידו: הנה יש תחת ידי כתבים שהן רזין דאוריתא, אבל אינך ראוי להם. תחקור אחר עיר אחת ושמה אקופ, ושם תמצא איש אחד הנקרא ישראל בן אליעזר, והוא כבן ארבע-עשרה שנים, ותמסור לו את הכתבים, כי המה שייכים לשורש נשמתו. ואם תזכה שילמד עמך — הרי טוב.

ויהי אחר פטירת הרבי אדם, הנה בנו יחידו היה מופלג גדול בלימוד ומושלם בכל המעלות. לקח עגלה עם סוסים ונסע מעיר לעיר עד שהגיע לעיר אקופ. בלילה — עמד הבעל-שם-טוב, ובתוך כך ישן הבעל-שם-טוב, ויעמוד בן הרב ויקח קונטרס אחד מהכתבים ויניח לפניו, ועשה עצמו עוד כאילו הוא ישן. וכאשר נעור הבעל-שם-טוב וראה את הקונטרס נזדעזע מאוד ולמד אותם ויצנע אותם בתוך חיקו. וכן עשה בן הרב עוד בלילה אחרת, עד שראה בברור שזה האיש שציוה עליו אביו למסור לו את הכתבים.

וכאשר נכנסו לבית התבודדותם למדו שם כל הצורך בגפ״ת ופוסקים וגם כל כתבי הקודש. והנה בכתבים הנ״ל היה קבלה אלוקית וגם קבלה מעשית.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הרב מרצבך רוח הקודש מאמר

בס״ד י? בימינו הקודש, רוח

מרצבך הלל

הקדמה

רוחניים, לשיאים להגיע שזכו הדורות לאורך ישראל גדולי אודות הנשמעים רבים סיפורים בעקבות זה בנושא לעסוק בחרתי

הקודש כרוח. שהוגדרו בכוחם לפעול בכוחם שיש וטוענים, עתידות מספרים קמעות, מחלקים אשר השרלטנים רבו מאידך,

טבעית מציאות לשנות מנת על. הרוחני

ולשאול הקדש', 'רוח מושג את לבחון זה מאמר מטרת של מציאות ישנה בימינו האם כ הקדש' 'רוח ני בב הטמון אלוקי כוח

אדם ל ויכול ל מעבר בעבורם, סייע יכולות ועם הקדש' 'רוח המושג עם היכרות עורך המאמר מכירים שאנו. הראליים

ישראל גדולי פי על אליה להגיע והאמצעים בזמננו, שלה. ההתכנות

לבחון ננסה זה במאמר ה את המקורות מתוך ה הקודש רוח קיימת ש יתכנות מה כן, ואם בימינו, טיבה של רוח זו, ניתן וכיצד

לה. לזכות ו, (אבות המשנה בדברי נפתח: ה התור סודות את לו שמגלים זוכה לשמה תורה הלומד שאדם א)

" [: הרבה לדברים זוכה לשמה בתורה העוסק כל אומר מאיר רבי … ] עצה ממנה ונהנין ותושיה

וגבורה בינה ]…[ ונעשה תורה, רזי לו ומגלין פוסק… שאינו וכנהר המתגבר, כמעין."

מה זה במאמר להבין ננסה משמעות ה תורה רזי גילוי אותו של, בלבד התורה לימוד דרך דווקא שיתקיים הכרחי הוא והאם,

שמא או אחרות. בדרכים אף אליו להגיע ניתן נראה כן, כמו רוחניים גילויים של שונים אופנים שקיימים רוח (נבואה,

ועוד. אליהו גילוי מגיד, )הקודש,

בחז״ל כביכול הסתירה

, (תוספתא הנביאים תקופת סיום לאחר הקודש רוח שפסקה בתוספתא מופיע מחד סתירה. לכאורה ישנה חז״ל בדברי סוטה

:) ג-ד יג, האחרונים נביאים "משמתו זכריה חגי על ואף מישראל הקודש רוח פסקה ומלאכי היו כן פי

משמיעין בת על להן בת ויצתה ביריחו גוריה בית לעליית חכמים שנתכנסו מעשה. קול קול

ואמרה יש להן אדם כן ביניכם עיניהם נתנו לכך זכיי דורו שאין אלא הקדש לרוח שראוי בהלל

עניו הא עליו אמרו וכשמת. הזקן אחת פעם שוב עזרא. של תלמידו חסיד הא יושבין היו ביבנה

קול בת ושמעו יש: אומרת אדם כאן אלא הקודש לרוח שראוי הדור שאין ונתנו. זכיי עיניהם

בשמואל מה מיתתו בשעת הקטן היו הלל של תלמידו חסיד הא עניו הא: אומרים הזקן".

מספר נביא והאמוראים התנאים בימי. אף ומופיעה קיימת הקודש רוח שעדיין מקומות במספר רואים אנו מאידך אך ע״א:) יב בתרא בבא (בבלי, לחכמים והועברה הנביאים מן ניטלה שהנבואה הגמרא דברי ראשית לכך. ראיות

"אמר רבי אבדימי נבואה, ניטלה המקדש בית שחרב: מיום חיפה דמן הנביאים מן וניתנה

? הוא נביא לאו חכם. אטו לחכמים על: אף קאמר הכי שניטלה פי, הנביאים מן החכמים מן לא

מנביא". עדיף: וחכם אמימר. אמר ניטלה

מתוך הקודש. לרוח מביאה שקדושה ישרים, מסילת ספר בנוי בסיסה שעל המפורסמת הברייתא מדברי לראות ניתן כן, כמו

שלא כפי תמיד. תקף להיות יכול כעיקרון זה כלל ש שסבר נראה זמן של בגבולות סייג ולא השונים, , הדורות בין חלוקה יצר

גמרא ב( שמופיע ע:) "ב כ זרה, עבודה בבלי

פנחס רבי מר "א: תורה יאיר בן מביאה מביאה, זריזות זריזות לידי מביאה, זהירות זהירות לידי

, נקיות נקיות לידי מביאה מביאה, פרישות פרישות לידי, טהרה טהרה לידי מביאה, חסידות לידי

, ענוה ענוה לידי מביאה חסידות, קדושה לידי מביאה חטא, יראת חטא יראת לידי מביאה קדושה

מביאה מביאה הקודש, רוח הקודש רוח לידי. המתים" תחיית לידי

זאת להוכיח עוד ניתן שפגשו, אחד נוכרי של שמו מהו שידע גמליאל רבן על מהסיפור, שרבן זה ממקרה טען אילעאי ור'

הקודש, רוח בעל היה גמליאל הגמרא כדברי (:) ע״ב סד דף עירובין בבלי

: מעשה "והתניא, החמור על רוכב שהיה גמליאל ברבן, לכזיב מעכו מהלך והיה רבי והיה אילעאי

. מצא אחריו מהלך: לו, אמר בדרך גלוסקין, טול אילעאי גלוסקין. מצא הדרך מן, אחד נכרי אמר

: לו, טול מבגאי הללו גלוסקין לו! ניטפל מאילעאי רבי: לו, אמר אילעאי: לו? אמר אתה מהיכן

של מעיירות, בורגנין? שמך ומה - מבגאי. שמני היכירך כלום -? מעולם גמליאל רבן: לו אמר -

למדנו שעה. באותה לאו שכוון ברוח גמליאל רבן הקודש".

ה בדברי לראות ניתן הקודש רוח של למציאות נוספות ראיות ירושלמי ה תלמוד על יוחאי(ירושלמי, בן שמעון ר' של דמותו

א:) ט, שביעית צפה ברוח יוחי בן שמעון 'ר …הקודש

מאיר ר' של דמותו על וכן ( ד:) א, סוטה ירושלמי,

צפה ברוח מאיר רבי …הקודש

עקיבא ר' על המדרש בדברי וכן ( צה:) רבה, בראשית

ברוח 'עקיבה ר צפה …הקודש

אלו ממקורות עולה להבין צריך וממילא התנאים. בימי קיימת הייתה הקודש שרוח האם: המקורות בין ליישב ניתן כיצד

לא או הקודש רוח? קיימת

הסתירה יישוב

ליישב מנת על פרשנ הובאו המקורות, בין הסתירה ות הסברים: מספר

. א ונבואה הקודש רוח של שונות רמות בין חלוקה פרק ב (חלק הנבוכים במורה הרמב״ם שישנם11 מבאר )מה הם הנמוכות הדרגות שתי לאדם. רוחני גילוי של שונות דרגות

הנבואה. דרגות אלו מכן ולאחר הקודש, רוח של בגדר

דומה חלוקה ת נמצא האר״י תלמיד ויטאל חיים הרב בדברי הקודש רוח הנבואה שפסקה שאף קדושה שערי בספרו תב שכ

קיימת עדיין (:) ו-ז שער ח״ג קדושה שערי

רז״ל כוונו זה "ואל אחר כי חגי זכריה ומלאכי נבואה פסקה רוח ונשתייר לגמרי …הקדש והנה

ראינו ובעינינו שמענו באזנינו מגידים והיו זה בזמנינו הקדש רוח למדרגת השיגו סגולה יחידי

." עתידות

במושג שישנה המורכבות את, מציג השם דרך בספרו הרמח״ל גם ' מדרגות 'מדרגות הוא שבלשונו הקודש רוח השם– (דרך

ג אות ג:)פרק ג חלק

, בין השפעו בזמן, בין הנשפע השפע כוח בעניין, בין בדבר נמצאו מדרגות על "מדרגות בדרך

על לו ונודעים המתגלים הדברים, ובמהות האדם אל הגיעו תהיה בכולם. אמנם זה ידי ההשפעה

. בבירור" המושפע בה שירגיש בדרך

נחמן ר' של תלמידו מברסלב נתן ר' בכתבי גם צדיקים ב הקודש רוח קיימת שעדיין בכך התומכת גישה לזהות ניתן מברסלב

או ישראל. מנהיגי כלשונו או לנבואה, דומה הקודש' רוח לשיטתו, נבואה' בחינת ממנה פחות דרגה היא אך( ן מוהר" ליקוטי

ח:) תורה תניינא

" מאד ולבקש לחפש צריכין מנהיג אחרי, אליו להתקרב אמיתי לו יש ומנהיג מנהיג כל כי ' בחי

, להמנהיג שיהיה בהכרח, אעפ״כ הנבואה שבטלה עכשיו. וגם נבואה רוח ) יד 'במדבר בחי( רוח

, מה אחרת בשאר נמצא שאין, ההמון מנהיג להיות זכה שעי״ז ]…[ אחרת הרוח וזה שיש

, הוא להמנהיג 'רוח בחי נבואה, רוח הקודש ]…[ כ, אעפ" עתידות לידע ממש רוה״ק שאינו י אעפ"

הוא נבואה.", רוח הקודש 'רוח בבחי

הרב גם כן, כמו דרימר שלמה שלמה בית שו״ת, בספרו ל מתייחס העליונות שהדרגות כותב ו הקודש וברוח בנבואה דרגות

סימן חיים אורח חלק - שלמה בית (שו״ת קיימות עדיין הפחותות הדרגות ואילו פסקו, אמנם:)קיב

"אף הקדש ברוח חישב לא המורה בספר שהרמב״ם רק חישב, ובנבואה מדריגות שני מדרגות

דגם פשיטא, מ״מ הרבה ( הקדושה, ובשער מזה למעלה זה הרבה מדרגות יש הקדש ברוח שם

העליונה דמדרגה י״ל, וא״כ מזו למעלה זו הקדש ברוח מדרגות כמה שם )חשב ז בשער מרוח

נביאים במות נפסקה הקדש. האחרונים"

. ב התורה מחכמת מגיעה הקודש רוח על הרמב״ן בדברי מופיע פסקה, שלא לאותה הנביאים מימות שפסקה הקודש רוח בין הסתירה ביישוב שמצאנו נוסף כיוון

בה הסוגיה כלומר הקודש, . לרוח נבואה בין חילוק שישנו מבאר שמגיעה הקודש רוח אך בטלה, כבר והחזון המראה דרגת

מתוך ע" יב דף בתרא בבא - (הרמב״ן לשונו וכך בטלה. לא התורה חכמת:)א

על אף קאמר הכי המראה שהוא הנביאים נבואת שנטלה פי שהיא החכמים, נבואת והחזון בדרך

. שבקרבם" הקדש ברוח האמת יודעים, אלא נטלה לא החכמה

פרק הקודש איגרת – (תניא הזקן האדמו״ר המכונה חב״ד, חסידות מייסד מלדי זלמן שניאור ר' כתב זה כעין:)יט

"פשוט השגת בין גדול הפרש שיש לכל ומובן חכמה השגת שהיא והאריז״ל י כרשב" האמת חכמי

, ודעת. ממש" ראיה בשם בכתוב המכונה בנבואה הנביאים ושאר מרע״ה השגת ובין

בספר מבגדד חיים יוסף ר' וכן יהוידע בן ו וז הקודש לרוח נבואה בין הקיים החילוק את ביאר ( לשונו ה יהוידע בן בניהו

:) ע״א יא דף סנהדרין

" לא כאן, הנביא ששומע כמו אליו מדבר קול שומע, שאינו הקודש רוח על אלא נבואה על איירי

הנסתרים דברים אלא כמו לפניו יצטיירו, שהן אומר באין, כלל לאזניו יגיעו אשר דברים ואין

, בעיניו רואה הוא אלא כאלו מפיו דברים יוציא וכן שמען כלום שמע לא והוא הגבורה מפי אלא

יוצאין הנסתרים אמת דברי מאליהן".

מש ת, שמיעה או מחזה ללא הדברים ידיעת שהיא הקודש ל רוח, בניגוד במחזה דברים ראית היא שנבואה מדבריו, מע אלא

הקודש. ברוח לו הנמסרים הדברים אמיתות את החכם יודע מאליו רק

אי" החזון גם הקודש לרוח נבואה בין ההבדל על כותב באגרותיו ש ב חי, איש הבן של לדבריו דומה באופן של הקשר מעלת

לימוד איש– החזון (אגרות עיון ב התורה טו אגרת א':)חלק

" בה משתתף האדם של המורכב שכל ן אי]…[ נבואה הקודש, לרוח נבואה בין יסודי הבדל יש בלתי ותבונה דעת בו שמתווסף עד מרץ, ובמשנה עמל ברב העיון יגיעת היא הקודש רוח אבל

טבעי".

יחידי חכמים אותם אצל רק נמצאת כעת רבים אצל קיימת שהייתה הקודש שרוח שייתכן קליין מנשה הרב כתב זה וכעין

סימן ה חלק - הלכות משנה (שו״ת כתב וכך סגולה. :)קסז

רוח נסתלקה האחרונים נביאים דלאחר שאמרו "מה להם הוה דלא דוקא היינו הקודש רוח

הקודש דעלמא למילי אבל דברים שאר ולענין נסתלקה לא התורה ולימוד שבקדושה דבר לענין

מעולם ]…[ ד כל נאמרו הקודש ברוח חז״ל דברי, הקודש רוח ניטלה לא דמחכמים כיון וקבלה

י רש" שכתב מקום דכל בידינו אומר ולבי ברוח ר״ל לי."הקודש

. ג נסתל יחידים אצל ונותרה ישראל מרוב ה ק אפשרות העלה קליין מנשה הרב רבים, אצל קיימת שהייתה הקודש שרוח שייתכן וכך סגולה. יחידי אצל רק נמצאת כעת

כתב (:) קסז סימן ה חלק - הלכות משנה שו״ת

אבל ישראל של מרובם נסתלקה, ר״ל מישראל הקודש רוח נסתלקה שאמרו "מה נשתיירה אכתי

שבכל סגולה ליחידי בדיוק לומר יש עוד דור ]…[ רוח ניטלה אמר ולא נסתלקה לשון הקודש

, מישראל נסתלקה ולשון ניטלה לא אבל נסתלקה שרק משמע."לגמרי

הקודש רוח על ישראל גדולי תיאורי

לעיין ננסה התלמוד שאחר. בתקופות שונים באופנים הקודש רוח הופעת על בעדויות אי אמנם ן על ממשיות עדויות הרבה

שלימה הקודש רוח הופעת ישנ אך שנים, באותם ם מסוימת רוחנית הופעה של ביטויים כמה ב אף תקופ התלמוד שאחר ה ים.

לשונות לזהות ניתן הגאונים בתקופת של תיאור כ הנראות בדברי מופיעה לכך דוגמה. הקודש רוח (תשובות גאון נטרונאי רב

יא:) סימן ומערב מזרח גאוני - הגאונים

' ר למר מצינו. כך זו תשובה ז״ל נטרונאי הראוני … אביו יורש אינו שמשומד השמים מן

מוצאים אנו הראשונים בתקופת וכן מופיע זו עדות הקודש. רוח בעל להיות שזכה הרי״ף על עדות של הגדולים שם ר בספ ה

: [רפז]) י אות גדולים מערכת - הגדולים (שם החיד״א

אומר היה התוספות בעל י "ר" כי על שרתה הקדש רוח ודאי. ההלכות" כשחיבר הרי״ף

ח פרק לולב הלכות הרמב״ם על ראב״ד- להלן שיובא כפי עליו, השורה הקודש רוח על פעמים מספר העיד הראב״ד( כן, כמו

:) ה הלכה הופיע כבר. א״א כשר ראשו שנקטם "הדס והעלינו שנים מכמה מדרשנו בבית הקודש רוח שהוא

משנתינו כסתם פסול ) לב, (סוכה ' ר ודברי )אפילו לד (סוכה, שאמר טרפון קטומים שלשתן כשרין

שנקטם ולא הוא אחר ענין ברור והכל. ראשו. בחבורנו הניחו ומקום. השמים" מן לי

ב הראב״ד בדברי מצינו כן מהשמי לו שהראו שכתב הרז״ה על השגות, יו (השגות שכתב ההשגות את ם י הראב״ד לבעל

:) ע״ב ה השנה ראש המאור-

"עד הראונו כאן והוא השמים מן. עליו" לסמוך ראוי

הראב״ד של בשמו הרשב״א הביא כן:) ע״א (עב זרה עבודה - הרשב״א (חידושי שבשמים ומאביו מרבותיו מסורת שקיבל,

"נראה " ז "ד הראב מדברי ל ]…[ כתב הזה וכלשון מסורת זה 'דבר: בתשובותיו בידי מרבותי

שפיכתו כח אלא ביין התירו שלא שבשמים ומאבינו '." לאיבוד אותו ששופך בזמן

הקודש רוח אודות הראב״ד לדברי היחס

טלושא די וידל ר' משנה המגיד בספרו ל התייחס ממנו, שמשתמע באופן הראב״ד דברי ברוח נאמרו לא שדבריו שסבר

כפשוטו הקודש:) ה הלכה ח פרק לולב הלכות - משנה (מגיד סברתו את לחזק כדי אלא,

שהוא הזה השבח כל.'ועם וכו מדרשנו בבית הקדש רוח הופיע כבר א״א "ובהשגות משבח

ראה כבר סברתו והשיב דבריו ל ז" ן הרמב" על שהקשה קושיותיו ודחה עליהן ל " ז הגאונים

. דבריהם" והעמיד

בשו״ת לב איבן דוד בן יוסף ר' לעומתו, - לב בן מהר״י שו״ת כפשוטה היא הראב״ד בדברי שהופיעה הקודש שרוח הבין שלו (

קטז:) סימן ג חלק

משבח שהוא השבח זה כל ועם משנה המגיד "וכתב והשיב דבריו ן הרמב" ראה כבר סברתו

וכו'. עליהם ואין בבית הקודש רוח שהופיע לדבריו האמין ן " שהרמב ספק הניחו ומקום, מדרשו

לו דברים שהם לכאורה ונראה השמים מן הקדש רוח שהופיע כפשוטן והורה מדרשו בבי כדבריו

על חלק זה כל ועם דבריו".

הם הראב״ד שדברי שהבין חביב, בן משה הרב בדברי לראות ניתן הדברים, בין ממצעת גישה ב ו בספר כתב וכך גוזמא, לשון

תמרים כפות ( למהר״ם תמרים כפות יב:) דף חביב- איבן

" שאמר אלא הופיע ממש הקדש דרוח "ד הראב כוונת אין קושטא. ומ״מ גוזמא בדרך כן דמילתא

פוסק יאמר שאם הקדש רוח בשם בשמועה 'אחד פי. היא" בשמים דלא עליו לחלוק יכולין

ש סופר החת״ם בדברי לראות ניתן במקצת שונה התייחסות הבנתו לפי היא הראב״ד של מדרשו בבית שהייתה הקודש רוח

אבות במסכת המשנה כדברי לשמה, בתורה העוסקים של הקודש רוח הפתיחה, בדברי )(שהובאה לשונו וכך ( חתם שו״ת

רח:) סימן א חלק - סופר

רוה" הופיע ]כבר ה״ה [פ״ח לולב בהלכות הראב״ד "ש "מ, וכיוצא מדרשינו בבית ק בזה כמה

, פעמים המלך וד לד שהיה כמו רוה״ק לומר רוצה אין 'על ה רוח היינו, אבל וחביריו ע״ה עוסקי

זוכים אשר לשמה תורה אם אפילו האמת לכוון ידיהם ישיגו לא ושכלם חכמתם טבע לפי תושיה

מ" כזו לחכימא חכמתא יהיב בחסדו הוא ברוך הקדוש מ שעה לפי ]…[ ועד״ז ב דב" פ״ק אחז״ל

לא מחכמים הנביאים מן הנבואה שניטלה י ]אעפ" ע״א י״ב [ ניטלה ]…[ 'אותו פי נבואה חלק

]'בשכלו א פ״ו [כאבות הרבה לדברים זוכה לשמה בתורה שהעוסק חכמתו ע״ד שמשיג וחכמתו

טבע תולדות בכח שאיננו י אעפ"."שכלו

האחרונים בתקופת הקודש רוח

בצפת המקובלים בתקופת ( ( "פ ה׳ר שנת שבין השנים בטווח 1520 ( ה׳ש״ס שנת עד )בערך 1600 ) ) וגילויים הקודש רוח נושא

שונים רוחניים ו מדרגה' 'עלה כתב קארו יוסף ר' ישראל. גדולי של בעדויותיהם ופיע לה חזר ב ספר ו אודות מישרים" "מגיד

מישרים– מגיד כתב וכך. אליו( צמוד שהיה שמים מן מגיד ידי על לו שהתגלו הגילויים:) קארו יוסף לר' מה– הקד

השיתא "בזכות בימים שעשית והסגופים הענויים אותם ובזכות פה על יודע שאתה משנה סדרי

כבראשונה עמך לדבר שאחזור מעלה של בישיבה הסכימו - בהם מחזיק אתה עתה וגם, שקדמו

ושלא הגדולה המעלה לזאת אדם השיג לא דורות שבכמה הרואות הם ועיניך אעזבך ]…[ כי אם

סגולה יחידי לכן שמע בני לאשר בקולי אותך" מצוה אני.

לה קודמים ותנאים הכנות ואיזה נדירה זו תופעה כמה עד עולה. מהתיאור

כתב כך אחר שנים מעט המכונה אשכנזי, יצחק ר' תלמיד ויטאל, חיים הרב ז״ל האר״י חיים" לספרו״עץ הקדמה ב אודות

עליונים בעולנות הצדיקים נשמות עם דיבור כדי עד הקודש רוח מצויה שהייתה בהרחבה מתאר הוא ז״ל. אר״י ה רבו אצל

): החיים לעץ עצומים(הקדמה רוחניים כוחות כבעל האר״י של גדולתו את

, והיו הבא בעולם שהם הצדיקים נשמת עם מדבר היה ז״ל} "{האר״י לו מגלין וגם תורה. רזי היה

, הפרצוף חכמת יודע, הידיים ושרטוטי חלומות ופתרון ישנים, ובגלגולים אמיתתם על וגם

. חדשים במצח מכיר והיה נשמתו בעליית קרא פסוק, ומה שחלם ומה מחשב מה אדם לגן עדן

שחישב ועבירות זכיות במצחו קוראו. והיה נשמתו שורש פירוש מלמד, והיה בלילה ]…[ והיה

. בסנורים להכות יודע. והיה בספרים נפלו טעויות כמה יודע. החברים ששנו מה כל יודע והיה

טובות מדות, וכל חטאו,'ויראת ה 'ואהבת ה, ויראת וענוה ארץ ודרך חסידות מלא והיה ומעשים

היה טובים בו ]…[. תמיד" לו נגלה אליהו והיה

בערך שנים מאות כשלוש כך, אחר בעל ישראל ר' גרשון ר' לגיסו שכתב במכתב מתאר החסידות תנועת מייסד, טוב שם

ש כפי שם, ראה שהוא דברים ועל ערך שהוא נשמה' על׳עליית מקיטוב מופיע בספר" שם כתר ( טוב" טוב– שם כתר א- א,

מקיטוב) גרשון לרבי איגרת תק״ז שנת "בר״ה, לך כידוע הנשמה עליית השבעת עשיתי במראה נפלאים דברים וראיתי מה

שלא על עמדי מיום הנה עד ראיתי, ואשר דעתי ראיתי לשם בהעלות ולמדתי בלתי אפשרי לספר

ולדבר אפי, אך פה אל פה לו עדן ן לג בחזירתי התחתון החיים נשמות כמה וראיתי והמתים ]…[

, עד מדריגה אחר מדריגה ועליתי התנאים כל עם תורה משיח לומד ששם משיח להיכל שנכנסתי

, ושם רועים שבעה עם וגם והצדיקים עד גדולה שמחה ראיתי מאד ]…[ את ושאלתי, משיח פי

אימת, והשיב מר אתי שיתפרסם, בעת תדע, בזאת לי ויפוצו בעולם ויתגלה למודך מעיינותיך

מה חוצה, ואז כמוך ועליות יחודים לעשות המה גם, ויוכלו והשגת אותך שלמדתי יכלו כל

הקליפות עת ויהיה וישועה". רצון

הקודש רוח לגילוי התייחסות נמצאת טוב שם לבעל במקביל, שחי עטר בן חיים ר' בכתבי גם משה ר' חברו עם יחד לה זכה ש

' ה בירדוגו(חפץ – ע״ב:) י דף שבת עטר- בן חיים לר'

"ואם לו ונתכווננו הופיעה הקדש רוח ממש הזה הפירוש של דעובדא גופא מספר הייתי בהיסח

הכנסת בבית הדעת אני אשר שיחיה בירדוגו 'משה ר הרב החכמים גדול הגדול ואחי נפשי

קשורה בנפשו".

שנים עשרות כמה מכן לאחר הר בכתבי, מח נמצא "ל לגילוי זכה הוא שגם עדויות ת ו תב כ הוא וכך אליהו, וגילוי מגיד של

ב מ אחת אגרת טו): אגרת – "ל הרמח (אגרות יו

חודש ראש "ביום, ה׳תפ״ז סיון, אחד יחוד מייחד בהיותי. נרדמתי ובהקיצי: אומר קול שמעתי

נחיתא לגלאה רזין קדישה דמלכא טמירין =(.) הקדוש המלך של טמירים רזים לגלות ירדתי ומיד

, ואחר מרעיד עמדתי מה סוד, ואמר פסק לא. והקול נתחזקתי ואמר הקול וחזר שאמר ]…[ סוד

גילה אחד ביום כך שאחר. עד אחר שלוח מגיד שהוא לי, ומסר השמים מן פרטיים ייחודים לי

יום בכל לכוון ]…[ חודשים כמשלוש כך ואחר נתן, יום בכל לעשות פרטיים תיקונים לי כדי

שאזכה לטוב זכור אליהו לגילוי ]…[ בא כך ואחר, והוא שאמר מה סודות ואמר אליהו אמר

שרא מט״ט יבוא שעתה (המלאך רבה.)ובבואו מטטרון, הוא שהוא ידעתי מפני אליהו דברי

שאמר לי".

נביא לכך דוגמה הקודש רוח בעלי על רבים ישנם. סיפורים החסידות גדולי בקרב גם דברי מתוך הלוי קלמן 'קלונימוס ר

(ה ושמש המאור בעל עפשטיין, ושמש מאור:) מקץ פרשת בראשית

, אלה כל גרמו הרבים "ועוונותינו לנו נשאר זאת, אך קול בת ולא נביאים לא לנו שאין קשקוש

על קדשו רוח, שמשרה קודש פעמוני. ודור" דור בכל הדור צדיקי

וגילויים הקודש לרוח שזכו האחרונים בתקופת ישראל גדולי אודות שונים, בספרים ארו שתו דוגמאות, מעט הבאנו עתה עד האחרונים בדורות עדויות גם ישנם האם להתבונן בהמשך ננסה שונים. באופנים רוחניים. הקודש רוח בעלי אנשים על

בדורנו הקודש רוח

הקודש לרוח שזכו דמויות מספר סביב התגלגלו רבים סיפורים הקודש. לרוח שזכו ישראל גדולי על עדויות ישנם בדורנו גם

מופיעים אלה סיפורים רבים אדמו״רים. מלבד " אי והחזון חיים החפץ על גם שליט״א קנייבסקי חיים הרב שכתב כפי ש,

'פ״ב:) עמ שליט״א קנייבסקי לגר״ח - יושר (ארחות

דברים כמה ידועים האחרונים בדורות "וגם כגון הרבה ועוד זצ״ל חיים החפץ ומרבנו מהגר״א

דברים שאמרו מה גדולים דברים הרבה ראינו, וגם נתקיים והכל כלל מהם שידע בלי כאלו

זללה" מרבותנו ה".

דמותו על סאלי הבבא של נסתרים דברים זיהה כיצד למכביר, עדויות ישנן זצ״ל הרוחני בכוחו חולל וכיצד, קודשו ברוח

רבים דברים סאלי. "הבבא בספר )(ראה קיימות כדורי הרב על וכן "הרב בספר שמופיע כפי, רבים מופת סיפורי על עדויות

'עמ191 ראה "כדורי (. ) לדוגמה

גם בס הספרים דרת א- (חלקים ישראל של ""אביהם מופיעים )ה סיפ על רבות עדויות ו מרדכי הרב אצל ש משתמע מהם רים

. הקודש רוח היתה זצ״ל אליהו

וכן מלו הרבי המכונה שניאורסון, מנדל מנחם הרב על בווי ' ט ספרים נכתבו זצ״ל ש קודשו ברוח י, דע שהוא דברים על רבים

כך אודות למכביר סיפורים למצוא ניתן א- חלקים מעון' השיב 'ורבים בספר לדוגמה, (ראה כסלו הלפרין, דב אהרון מאת ב,

. חב״ד כפר ספריית )תשנ״ט,

ראיתי כן כמו ב א- (חלקים האחרון" בדור נסתרים "צדיקים ספר רוח בעלי להיות שזכו פשוטים יהודים על רבים יפורים ס )ב

. האחרונים בדורות הקודש שמות להלן דמויות ה של ה פטילון ליאון יהודה הרב פיש, אברהם הרב, : בספר שהובאו שונות, הוברמן יצחק הרב, ג׳ניאן יוחנן הרב וינשטוק, יאיר משה הרב אבוחצירא, מאיר הרב וולטוך, יוסף הרב ברכה, ציון הרב

יהודה הרב חכם גדעון, מכפר הצדיק אזוארץ, שמואל חכם סאפרין, דב יששכר הרב שוקרי, יששכר הרב ביץ, ליבו זאב הרב גרין, שלמה הרב זוכמן, דב מרדכי הרב סאסי, אשר מסעוד ב הפרסי אשר ו. הרב רז רוך

אם גם ש נאמר לא חלק ואולי, מדויקים לא שסופרו מהסיפורים חלק מעל מעידים הרבות והעדויות הסיפורים. כראוי הובנו

שיש ספק כל של מציאות נה אנו בדורנו גם הקודש. רוח

הטומאה מכוח הקודש רוח

ה מאת החזיונות בספר ש יש מבואר ויטאל חיים רב נם בעולם הוא הטומאה. כוחות עזרת ב עתידות לדעת שפועלים אנשים

זה אך ממש, בכך יש אמנם ש מבאר, ו הקדושה מן שאינם מכוחות א:) חלק החזיונות (ספר כתב כך

" פליל אל לצלא''חייא הלכתי, הנק, מכשף א חד, איוב ן' שיך רא הנזיקים ברפואת בקי, השדים מן

חכמתו לחקור ורציתי ]…[ גדול כבוד ויכבדני ישב, והוא במקומו ויושיבני. לנגדי ותמהתי מאד

, מזה הכיר לא יען, לכם: לכו ' להם. ויאמר תמהו שם אשר הגוים כל. גם מימיו אותי כל כי זמן

. אז להם. וילכו אתכם' להשיב יודע איני כאן עומד האריה שזה. , כמנהג בלחש ממנו שאלתי ולא

ידע כל. וינסה כלל להשיבני. יכול ולא ולחשיו חכמותיו מיני דבר ידעת, ואיך לו ואמרתי גדול

מזה? ויאמר הידיעה הקדמת בלי להכירני, זה לי, והוא לזה סיבה משתמש אני כי לז' בהשבעות

ידם, ועל השדים מלכי משתמש אני, והם זאת בידיעתי, ואמרו מעלתך שהודיעוני, לי הנה אדם

וקדוש עליון אליך בא יהודי, להם, וילכו עמו פה לעמוד כח בנו ואין אותם רואה והנני עומדים

. אתה שתלך עד שכנגדנו ההר ראש על, שאלתך תשובת להשיב אדע לא ולכן כי יודע איני אלא

על. להם" הלכו, והנה המלכים ז' פי

מבואר מדבריו גם שלפעמים לגויים ע טבעית לא ראיה יש הטומאה. כוחות ידי ל

גם ביאר הרמח״ל באים אלו כוחות דבריו פי על התורה. דרך פי על נוהגים שלא אנשים אצל גם מופתים שיהיו ייתכן ש - השם (דרך השם דרך בספרו שכתב כפי הטומאה. מכוחות ט אות ב פרק ג:)חלק

, הזה הגדול לטוב "ימצא, ההפך טומאה ורוח ועכירות חושך להמשיך האדם שיוכל והוא שלא

כדרך מהם התורה, שהרחיקתנו המתים של והדרישה הכישוף טומאות עניין, והוא הטבעי ]…[

ה שהוא, הפך יתברך ממנו גדול היותר ריחוק ממש בו הדבקות ]…[ על ויימשך ידי מהם זה משך

ידועות במדרגות הטומאה, הטבע כדרך שלא, הטבעיים כמעשים שלא מעשים ידיהם על יעשו וכן

וזולתם החרטומים כמעשה. . [. ], כאלה מעשים יעשו השדים ידי על וכן שנמסר מה לפי בידם גם

הם שיעשו".

ה תורה עמל ללא הקודש, לרוח לזכות אפשר האם בשאלה דן הים וישב שו״ת בספרו שליט״א הלל משה יעקב רב ה מקובל מסיק הוא וכך ( יג:) סימן ב חלק הים וישב שו״ת

בפרשת הקדוש "הזוהר קל הטומאה רוח מכח השגה דלקבל )ביאר ע״א קכ״ח (דף תרומה הדבר

על להשיג. אבל מיד משיג השתדלות, ובמעט מאד, מאד הדבר, קשה הקדושה רוח ידי ומותנית

בכמה תנאים ]…[ ספק אין, ולא זה מאיש להתרחק בלקחו להשומעים להדריך שראוי ישמעו

אנשים אצל מתגלים מעט, מעט הרוב. ועל הדרכה ממנו יקבלו ולא נסתרות ממנו זה מסוג

, פרצופם להם והדומים לכל, ומגיעים האמתי טובה". חלקה כל, ומחריבים ורשעות שחיתות מיני רוחניים- כוחות בעלי אנשים שיהיו שייתכן עולה דבריו מתוך להתרחק וראוי הטומאה, מכוחות הבאים מיסטיים

הם שממנו הרוחני שהמקור משום מעצותיהם, טהור. לא הוא שלהם הרוחניות ההשגות את מקבלים

הקודש לרוח הדרך

שראינו לאחר ש לכך מגיעים כיצד השאלה עולה. . בימינו אף לו לזכות שניתן דבר היא הקודש רוח

(ילקוט המדרש לשון וכך לקיימה. מנת על תורה ללמוד היא לכך לזכות שהדרך כותב המדרש שמעוני- רמז, בחקותי )תרע

' ר "אמר הזה התורה ס פר ימוש "לא טעם: , מה הקדש לרוח זוכה לעשות מנת על הלמד: אחא

' וגו ולילה יומם בו והגית מפיך ואז דרכיך את תצליח אז כי "תשכיל, הקדש רוח אלא תשכיל ואין

"משכיל אמר: דאת כמה לאיתן."האזרחי

וכך לגאולה, ולצפות השכינה כאב את ולהרגיש באמת, תורה ללמוד היא הקודש לרוח שהדרך רבה אליהו דבי תנא ובספר

דבי תנא לשונו (:) ד )פרשה שלום (איש - רבה אליהו

הוא ברוך הקדוש של כבודו על ומתאנח לאמיתו תורה דבר בו שיש מישראל וחכם חכם "כל ועל

המקדש בית כבוד ועל ירושלים כבוד על ומצפה ומחמד, ומתאוה ימיו כל ישראל של כבודן ועל

." בדבריו הקודש, רוח גליות כינוס ועל בקרוב שתצמיח ישועה

זוטא אליהו דבי תנא בספר ו מובא ות נקודות שתי מלאך לגילוי זוכים כיצד דיבור ב. . המצוות בקיום צדיקות א. : . אמת דבר

ד): אות פ״ג זוטא אליהו דבי (תנא

ומדבר צדיקים בדרך עמו מתנהג ש מלאך לו מוסרין אמת, ולדבר צדיק עצמו את אדם עושה "אם אמת".

לנו מביא התורה, יסודי בהלכות הרמב״ם תיאור לכך זוכים כיצד תנאים מספר. מביא כך לשם לנבואה. להגיע זוכים כיצד

דרגה היא הקודש שרוח מכיוון אך נבואה, לא היא הקודש רוח אמנם ה, נבואה ל קודמת נראה הרמב״ם שהציב שהתנאים

כתב וכך הקודש. לרוח לזכות כיצד להדריך היכולים כלים גם הם הלכה ז פרק התורה יסודי הלכות (רמב״ם:)א

" גדול חכם על אלא חלה הנבואה ואין עליו מתגבר יצרו יהא ולא במדותיו גבור, בחכמה בדבר

מתגבר הוא אלא בעולם יצרו על בדעתו בעל והוא. תמיד שהוא, אדם מאד עד נכונה רחבה דעה

האלו המדות בכל ממולא שלם וימשך לפרדס כשיכנס. בגופו הגדולים הענינים באותן הרחוקים

נכונה דעה לו ותהיה ופורש והולך מתקדש והוא ולהשיג להבין העם כלל מדרכי ההולכים

במחשכי מדברים באחד כלל מחשבה לו תהיה שלא נפשו ומלמד עצמו ומזרז והולך הזמן בטלים

ולא מהבלי." הזמן

מידות בעל חכם, יהיה שהאדם צריך הרמב״ם לפי חומרי מעניינים פרוש טובות, את נצל ם מו י. כראוי זמנו

להשגות להגיע שהדרך מבואר אבולעפיה, אברהם ר' רבו של דרכו את שהמשיך ג׳יקיטליא יוסף לרב אורה שערי בספר אורה– (שערי השם של שמותיו באזכרת מדויקת כוונה ידי על היא רוחניות הראשונה הספירה העשירי:)השער

" … להתבונן אתה וצריך על ולדעת הכינוי, אותו הוא שם מאיזה לדעת הכינויין, בעניין לשמור

השם… אותו רומז ספירה איזו בתורה חדרים לכמה תיכנס זה, בדרך השם את לייחד זכה וכשת (תהלים ואענהו יקראני שמי ידע כי אשגבהו בהם: שנאמר הזוכים מן ותהיה יענה, וי״י תקרא ואז

הבא." העולם לחיי תעלומותיהם לדעת תזכה הזה, בעולם הללו לחדרים וכשתיכנס טו). צא,

קדושה שערי בספר ויטאל חיים, לרב תנ מובאים אים נוספים (, וז״ל הקודש רוח לקבלת כהכנה הדרושים קדושה שערי חלק

:) ז שער ג

שבכולם… המובחר "הדרך בקיום נפשו ישלים כך ואחר קלקל, אשר מכל עצומה בתשובה לשוב

ובכונת עשה, מצות כוחו יותש עד לעול כשור בזריזות, לשמה התורה ובעסק בתכלית, , תפילותיו המדות כל ובהרחקת מעט, פחות או לילה חצות ובקימת ושתיה, ואכילה תענוגים ובמעוט תמיד בטבילה גופו יטהר כך ואחר בטילה, שיחה בעניני אפילו אדם מכל ובפרישות, המגונות,

מחשבתו להיות ויזהר תמיד, עיניו נגד הוי״ה וישים ה', יראת ב ויחשוב לעיתים יתבודד כך ואחר לרוח שיזכה אפשר כן ידי ועל גדול, בחשק יתברך באהבתו וידבק הזה העולם הבלי מכל פנויה

. הקודש"

לרוח לזכות כמפתח הנהנין בברכות הכוונה חשיבות על ע״ב), ט (דף הקודש רוח שער בספרו ויטאל, חיים ר' כתב עוד

: הקודש

בכל וזהירות האדם כונת ע״י תלויה הקודש רוח אל האדם השגת עיקר כי ז״ל, מורי לי "אמר

החומריים במאכלים הנאחזות הקליפות אותם כח מתבטל ידם שעם לפי הנהנין, ברכת מהם מסיר הוא בכונה הנאמרות שעליהם הברכות וע״י אותם. האוכל באדם בהם ומתבדקים

בזה מאוד והזהירו קדושה, לקבל ומוכן זך ונעשה ש."לו החומר ומזכך ההם הקליפות

דברי ב מב טוב שם הבעל ו אר ים כלים עוד רוחניות להשגות לזכות היכולים בפנימיות האדם דבקות א רוחניים: . וגילויים

הרוחנית שב ו תורה וכך בה'. אמונה ז. ה'. אהבת ו. באהבה ייסורים קבלת ה. ישראל. אהבת ד. שמחה. ג. ענווה. . ב. . פילה תב

כט ממ״ח ואתחנן עה״ת בשמו(בעש״ט מובא:) פנינים אמרי לקט בשם,

שבתוך וף ס אין אור רוחניות פנימיות אל עצמו את שידבק הוא ותפילה התורה עסק "עיקר הרבה לדברים זוכה מאיר ר' אמר שבזה לשמה'; 'לימוד הנקרא שהוא ותפילה, התורה, אותיות ועבודת בתורה יתנהג איך וידע התורה, מתוך מאורעותיו וכל עתידות שידע תורה, רזי לו ומגלין

מעלה. של וכרוזין מעלה, של עולמות שרואה מלבד יתברך, ה' טובות מידות כל לו ויהיה

על (להתגבר וסבלנות ישראל, ובאהבת צח באור ומאיר שמח, ולב רוח ושפלות ענוה )עולם, שב באהבה הכל ויקבל ל, מכ יותר ובמצוות בתורה שמח ויהיה וגידופין, וחרופין הדעת חלישות

שלמה". ובאמונה

שאדם אלימלך, נעם בספרו שכתב מליז׳נסק אלימלך ר' דברי את להוסיף ראוי להשגות זוכה הוא ה' בעבודת מתמיד ה

אלימלך- (נעם רוחניות ה אליו "וירא ד״ה שמות:)'פרשת

ובתמים באמת שמו יתברך בעבודתו יתמיד כאשר למדרגה ממדרגה תמיד עולה "הצדיק אזי זוכה

לבא ששומע הלבבות בחובות כמבואר שכליות ראיה לידי ורואה אזנים בלי. עינים" מבלי

את שוב לציין יש ש איש, החזון דברי ש כותב התורה עמל ידי על היא הקודש לרוח לזכות הדרך טו ח״א, איש חזון:)(אגרות

" אחרי טבעי בלתי ותבונה דעת בו שמתוסף. מרץ" ובמשנה עמל ברוב העיון יגיעת

דברים, של בסיכומם ראינו הקודש לרוח להגיע, הדרך ש להן. רב עמל דורשת כך: לשם הנדרשות המרכזיות הנקודות

א. . בדקדוק המצוות קיום

ב. ו המידות תיקון עשיית מעשיו. ובצדק באמת

. ג השם של שמותיו בהזכרת מדויקת. כוונה

ד. הנהנין בברכות. כוונה

ה. . ענווה

ו. . שמחה

ז. דבקות ואהבתו. בה'

ח. ישראל. אהבת

ט. יגיעה ב. שמים לשם תורה

י. באהבה. ייסורים קבלת

יא. . גדולה׳בה אמונה

יב. , השכינה צער הרגשת. לגאולה ציפייה ו חצות' עריכת׳תיקון

. יג ועוון. חטא מכל בתשובה חזרה

יד. . והתבודדות בכוונה תפילה

. הזמן ניצול טו.

אסורות. ממחשבות המחשבה טהרת טז.

יז. . עיניו לנגד השם שם ראיית

. חומריות מתענוגות פרישות. יח

יט. טבילה במקווה.

לסיום

במאמר ראינו רוחנית מציאות של מושג יש בימנו שאף ולחזות אמת, לדבר לכוון היודעים, אדם בני על לשרות שיכולה

. פשוט רציונלי באופן לחיווי ניתן שלא דברים דמויות אודות שונות עדויות הבאנו ש ישראל גדולי בין להשגות להגיע כו ז

ישראל חכמי הדרכת פי על ניתן כיצד הכלים את הבאנו אלה בימינו אף. , שונות רוחניות של הרוחנית לדרגה הגיע ל לזכות

הקודש. רוח

לזהות ידע רוחנית, להשגה שזכה אחד שכל הכרח ואין שונות דרגות ישנן הקודש רוח בעלי בתוך שגם, , לציין חשוב כאן שסביבו לאנשים הקורה את מוחלט. באופן

ש שמכיוון להדגיש חשוד עוד ממו החומדים השקרנים רבו ן יש המראים אנשים מיני כל ל הליכה לפני רבה בזהירות לנקוט

עצמם ניסים מחוללי כ מבט ברכות, מחלקי, עתידות יודעי, חי ניצול כדי תוך הבטחות את גוזלים, ו אנשים של מצוקתם

של כספם האדם. בני של התורה באיסור חלילה ניכשל לא כך ומתוך "תֹועֲבֹת, ט-יג): יח פרק (דברים הַּגֹויִם… קְסָמִים קֹסֵם

מְעֹונֵןּומְנַחֵׁשּומְכַשֵף ב נקיים אלא ", הפ דברי המשך את נו: וק ס" ' ה עִם תִהְיֶה תָמִים "אֱֹלהֶיָך טבע שה' הכלים פי על ונפעל

בהם. אותנו והדריך בעולמנו

, כו (ויקרא הפסוק בנו ויקוים השכינה, עלינו שתשרה שנזכה נתפלל, לֵאֹלהִים לָכֶם וְהָיִיתִי בְתֹוכְכֶם "וְהִתְהַלַכְתִי:)יב וְאַתֶם

לִי תִהְיּו לְעָם," בעולם שמים שם כבוד יתגלה כך. ומתוך

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הילולת רמחל

הילולת רמח״ל

1. מה אגרת רמח״ל, : אגרות שמעתי כי פאדווה? מעיר נר״ו לוצאטו חיים משה הרב כ״מ האיש זה של טיבו מה לי, "יכתוב התורה על פירוש אחד בחיבור עסקניות וידיו הצדיקים, נשמות לו ונגלים מגיד לו שיש עליו,

המ לו שאומר מהדברים כ וכבר גיד היד 'ולכל וק פס לפרש אחד חיבור וגם וישב. פרשת עד תב הוא גלגול ומאיזה נשמתו שורש אדם לכל מודיע שהוא עליו אומרים וגם פנים… בע' החזקה. .' הזה באיש ובפרט הנמנעות. . מכת שהם וכמעט מאוד, הם מתמיהין הללו שהדברים ולפי בא

דבריו לאמת ומופת שום". . אות עשה שלא

2. רמ אגרות טו: אגרת ח״ל אומר קול: מעתי ש ובהקיצי נרדמתי אחד, יחוד מייחד בהיותי התפ״ז סיון חודש ראש ביום לא והקול נתחזקתי, ואחר מרעיד, עמדתי ומעט קדישא" דמלכא טמירין רזין נחיתנא "לגלאה הקול וחזר בחדר, לבדי להיות השתדלתי ההיא בשעה הב' ביום שאמר. . מה סוד פסק, ואמר יחודים לי ומסר השמיים מן שלוח מגיד שהוא לי גילה אחד ביום כך שאחר עד אחר. סוד ואמר

יום– בכל לכיון ליחד טיים פר ואז. . יבוא כך ואחר אחד. כל הפסוקים של הסוד לי מפרש היה שהוא קהלת על ספר לחבר לי ציווה ואז שהוא ידעתי ובבואו רבא. שרא מט' יבוא שעתה אמר והוא שאמר. מה סודות ואמר אליהו, בא

שמם יודע שאיני. . ות מתגל נשמות יש וגם עצמו. בפני אחד כל הכרתים והלאה ומאז הוא. . אני ובאמונה ובאמת אדם. בצורת ממש חלום כמתוך הקדושות האלה הנשמות את ורואה ואני לכתוב, הורשה לא שהוא רק זלה״ה, האר״י מדרגת מחצית עד הגעתי לא שעדיין אומר,

לכתוב." צוותי

3. פ עמוד ויצא רמח״ל:'זוהר

" מתגלין עלאין רזין דכלהו חולקך זכאה רבי, רבי ואמר: פתח אתי מהימנא הנביא אליהו והא השתא דעלאת כמה מקדשא בי דאתחרב מיומא מלכא קמי עלת לא דאילתא חולקך זכאה לך. .

הרקיע כזוהר "זהירו י "והמשכילים קדישא. בוצינא רשב״י בימי אחרי בזמנא בר בדינך, חבריא שאר לאסגאה קדישא, חסידא אנת וחד קדישא, בוצינא רשב״י חד תרין, . והמשכילים שירותא דא חדא, מילה כלא דיליה בזוהר וחד חד כל אלין זהרין בתרין הרקיע, כזוהר יזהירו

סיומא ". . ודא

4. כט אגרת רמח״ל, : אגרות

" חייא דאלהא עבדא שמועיא״ל איהו דאנא וקיים חי צבאות דה' בשמא אומינא באומאה ס״א הכא ולית עלך, דמתגליין אינון דצדיקיא נשמתין ושאר מהימנא ואליהו בפומך. דמתחליל

". כלל

5. קסו תבונות:'דעת

האחרון הגבול עד להתגבר ע לר ויניח ב״ה האדון פניו ויסתיר שיתעלם עוד כל הזה, "ומטעם להיגלות יותר טעם יהיה זה בכלל, הנה עד ולא העולם, חורבן עד דהיינו להתגבר, לו שאפשר

בכח ההמה הקלקולים את בתקנו יתברך יחודו אמיתת כך אחר ולהיראות ניכר והאור שליטתו

החושך ". מתוך

6. למסילת הקדמה: ישרים את להזכירם אלא ידעו, לא אשר את האדם לבני ללמד חברתיו לא הזה החיבור המחבר: אמר בני שרוב דברים אלא דברי, ברוב תמצא לא כי גדול. פירסום אצלם ומפורסם כבר להם הידוע שאמתתם מה וכנגד פרסומם רוב שכפי אלא כלל, בהם מסתפקים ולא אותם יודעים האדם

מהם ההעלם כך לכל, גלויה הספר מזה הנלקט התועלת אין כן על רבה. והשכחה מאד מצוי קריאתו אחר חדושים בשכלו הקורא ימצא שלא אפשר כבר כי אחת, פעם בו הקריאה מן יוצא יזכרו כי וההתמדה. עליו החזרה מן יוצא התועלת אבל מעט. אלא קריאתו, לפני בו היו שלא

ממנה מתעלם הוא אשר חובתו לבו אל וישי. ם בטבע, האדם מבני הנשכחים האלה הדברים לו ישימו החריפים והפקחים המהיר השכל אנשי רוב כי העולם, ברוב בהוה תתבונן אם ותראה, וחשקו שכלו נטית כפי איש איש העיונים, ועומק החכמות בדקות והסתכלותם התבוננם רוב

כי: הטבעי. והטבע הבריאה במחקר מאד שיטרחו, יש ולהנדסה לתכונה עיונם כל יתנו, ואחרים

הילולת רמח״ל

למלאכות. ואחרים הקדושה התורה למוד דהיינו, הקדש, אל יותר יכנסו: ואחרים בפלפולי מהם

, ההלכות במדרשים, מהם הדינים בפסקי. מהם על האהבה, על העבודה, שלמות עניני על ולמוד עיון יקבעו אשר הזה המין מן יהיו מעטים אך

אצלם עקרים אלה דברים שאין מפני ולא החסידות. חלקי שאר כל ועל, ת, הדבקו על היראה, באמת חכם שיהיה חכם, ידומה ושלא הגדול. העיקר שזהו יאמר אחד כל להם, תשאל אם, כי פרסום רוב מפני הוא עליו לעיין ירבו שלא מה אך האלה. הדברים כל אצלו יתבררו שלא

לימוד ישאר ולא רב. זמן בעיונם להוציא רך צו להם יראה שלא אצלם, ופשיטותם הדברים וקרוב דק, כך כל שכלם שאין אותם אצל אם כי המין מזה הספרים וקריאת האלה הדברים הנוהג המנהג שלפי עד ממנו, יזוזו ולא זה כל על שוקדים אותם תראה שאלה גס, להיות

השכל לגס אותו מלחשוד לימנע תוכל לא מתחסד, אחד כשתראה. בעולם,

7. מבוא למאמר החכמה:''דרך

בִפְרִיׁשּות רַק עַצְמְָך אֶת לִמַדְתָ אַתָה כִי הַחָכְמֹות, פְרִי לִטְעֹם תּוכַל לֹא אָחִי, : הֶחָכָם אָמַר עִּיּונִיםּובְפִלְפּול ב עַצְמְָך הִרְגַלְתָ וְלֹא הַתַחֲנּונִים, בַקָׁשַת אֹו הַמִזְמֹורִים אֲמִירַת ָוְהִתְבֹודְדּות, אִיׁש יּוכַל וְלֹא כָתּוב הּוא אֲׁשֶר הֶחָתּום סֵּפֶר כְדִבְרֵּי הַחָכְמֹות דִבְרֵּי עַתָה לְָך וְהִנֵּה הַתַלְמִידִים.

מִמְָך. תְרָה נִס וְדַרְכָם בָהֶם נִסִיתָ לֹא אֲׁשֶר הָעִּיּונִים עֹמֶק לְהָבִין אַתָה תּוכַל לֹא כֵּן בֹו, ְלִקְרֹות אִם כִי לְדַבֵּר מִיׁשֶלֹאׁשָמַע בַלְׁשֹונֹות. עֹושֶה מַהׁשֶהּוא בַּיְדִיעֹות עֹושֶה הּוא הִנֵּה הַשֵּכֶל, כִי

הָעִנְיָן כֵּן הַּיְוָנִי. אֶלָא יֵּדַע לֹא בַּיְוָנִי אֶלָא הֻרְגַל כְלָל, ּומִיׁשֶלֹא הַּיְוָנִים לְׁשֹון יִׁשְמַע לֹא אַׁשְדֹודִית הַשַ״ס בְפִלְפּול הֻרְגַל מִיׁשֶלֹא עִנְיָנֶיהָ, לְהָבִין יָכֹול לֹא הַחָכְמָה בְדֶרְֶך מֻרְגָל מִיׁשֶאֵּינֹו בַּיְדִיעֹות,

כֵּיוָן מֵּעִּיּונִי, קִבַצְתִי אׁשֶר אֶת רְצֹונְָךּולְהַרְאֹותְָך לְהָפִיק אּוכַל לֹא כֵּן עַל סֻגְיֹותֶיהָ, לְהָבִין יּוכַל ֲלֹא

הַּיֹום הַזֶה הַדֶרְֶך מִן רָחֹוק: ׁשָאַתָה

אֲׁשֶר הַיְדִיעֹות נֹושְאֵּי לִי תֹאמַר אְַך לַהֲבִינֹו, יָכֹול אֵּינִי אִם שֶּיָדַעְתָ מַה לִי תֹאמַר לֹא: הֶחָסִיד אָמַר

. לְָך

הֶחָכָם: אָמַר אֶעֱשֶה זֹאת. כֵּן חֹול וְהַשֵּנִי קֹדֶׁש הָרִאׁשֹון מִינִים: מִשְנֵּי הֵּם עִּיּונַי. הִנֵּה הַחִּצֹונִּיֹות בַחָכְמֹות הַשֵּנִי בַתֹורָה, הָעִּיּון הּוא. הָרִאׁשֹון וְזֶה בַשַ״סּובַפֹוסְקִים, הָעִּיּון הּוא וְדִינֶיהָ, הַתֹורָה מִצְֹות עַל יְסֹובֵּב הָרִאׁשֹון, עֹוד מִתְחַלֵּק עַצְמֹו

הַפִסְקִי וְיֵּׁש הַפִלְפּולִי הָעִּיּון יֵּׁש הִנֵּה כִי. לִׁשְנַיִם, הָעִּיּון וְיֵּׁש. הָעִּיּון וְעֹומֶק הַשֵּכֶל בְחִידּוד וְטַרְיָא הַשַקְלָא לְהָבִין הַשַ״ס בְפִלְפּולֵּי הָעִּיּון הּוא הַפִלְפּולִי

יִשְרָאֵּל יַעֲשֶה מַה לָדַעַת הַהֲלָכָה לִפְסֹק. נָא דִי לְעִנְיָן לְבַדֹו– מֵּהֶם אֶחָד כָל הָאֵּלֶה, הָעִּיּונִים וְהִנֵּהׁשְנֵּי כִי תְכּונָתֹו, עַד לָבֹא הָאָדָם חַּיֵּי יְמֵּי כָל מְבַקֵּׁש

… אֶפֶסׁשִעּור עַד וְהֹולְֵּך מַרְחִיב מֵּהֶם אֶחָד כָל מַגַעַת מָקֹוםׁשֶּיָדֵּינּו עַד בִׁשְנֵּיהֶם ק נַעֲס כֵּן ֹעַל זּולָתֹו אֶפְׁשָר מַהׁשֶאִי תֹורָה, בְקִּיּומָּהׁשֶל הַהֶכְרֵּחִי הַפְרִי מֵּהֶם. לִלְקֹט הֶחָזָק– לְפּול הַפ בְכֹחַ לְבָאֲרָם הַזָרִיםּותְמּוהִים, בַמִדְרָׁשִים הָעִּיּון כֵּן גַם יֵּׁש הַפִלְפּולִי, ִּובִכְלָל

בִמְׁשִיחָה… בְחֶבֶלּומְׁשִיחָה חֶבֶל לִקְׁשֹור וְטֹוחֲנָן, הֶהָרִים עֹוקֵּר, ס הַשַ״ בְפִלְפּול יֵּׁשׁשֶחֶפְצָם מֵּחֲבֵּרֹו. הָעִּיּון מִן אֶחָד חֵּלֶק אֶל יֹותֵּר הַחֲכָמִיםׁשֶּיִּטּו מִן יֵּׁש וְאָמְנָם

חָפֵּץ שֶלִבֹו מָקֹום אִיׁש אִיׁש בְמִדְרָׁשִים, יֵּׁש הַדִינִים, בְפִסְקֵּי. יֵּׁשׁשֶחֶׁשְקָם

בְכָל בַּטֶבַע בַבְרִיאָה יֵּׁש וְהַיְינּו: הַתֹורָה, מִן חּוץ בְמַהׁשֶהּוא הַיְדִיעֹות לָל כ הֵּם הַחֹול חָכְמֹות ְאְַך הֶפְסֵּדֵּיהֶם וְהַרְחָקַת עִנְיְנֵּיהֶם, בְתִיקּון תְכּונֹותֵּיהֶם, בְכָל הַנִמְצְאִים בִמְצִיאּות דְהַיְינּו: . חֲלָקָיו,

עִנְיָנָיוׁשֶל בְיִפּוי לְתֹועַלְתֹו, הָעֲשּויֹות הַמְלָאכֹות כָל כְלָל בְסִדּורֵּיהֶם, ׁשֶזֶה הָאָדָםּו בְתַׁשְמִיׁשֵּי יֵּׁש הַשְמֵּימִּיִם בַגְרָמִים הַּצּורֹות, כָל הַמְתָאֲרִים הַשִעּורִים בִמְדִידַת יֵּׁש מְדִינּותֹו, וְסִדּור הָאָדָם

תֹועֲלִּיֹותֵּיהֶם הַנִבְרָאִיםּובְכָל בִסְגּולֹות וְהַׁשְפָעָת. ם ָבַהֲלִיכֹותֵּיהֶם לִמְצֹוא הָאָדָם יַעֲמֹול אֲׁשֶר וְהַיְדִיעֹות הַחָכְמֹות מַקִיפִים עֲלֵּיהֶם אֲׁשֶר הַנֹושְאִים כְלָל הֵּם, אֵּלֶה

מְׁשּוב: ח זֶה הֲרֵּי הַמַרְבֶה וְכָל יּוכַל, אֲׁשֶר כָל מֵּהֶם יָד עַל ָלְקַבֵּץ

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בין גינה לשדה - מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי בנגלה ובנסתר

לשדה — גינה בין

מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי בנגלה ובנסתר

הרב אבינדב אבוקרט

משנה בבא מציעא ו

רבי מאיר אומר: של עליון. רבי יהודה אומר: של תחתון. שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים, רבי מאיר אומר: אין ירק כאן! רבי יהודה אומר: אין ירק כאן!

אם ירצה התחתון למלאות גנתו — ליקח את עפרו. אם ירצה העליון לפשוט את ידו וליטול — כל שהעליון יכול לפשוט את ידו — רבי שמעון אומר: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה — רואין מהיכן ירק זה חי, שלו הוא. והשאר של תחתון.

בבלי בבא מציעא קיט א

אמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משום ריש לקיש: הלכה כרבי שמעון. אמרוה קמיה דשבור מלכא, אמר להו: נמטייה אפריון לרבי שמעון.

יערות דבש חלק ב דרוש טז

פירש ולכן, כי הניצוצות בקרבו הן לרוע, גדולה סכנה לאכול ירקות עשבי השדה. וכאשר יאכלם האדם, יוכל להיות שהן מתעות נפשו לרוע ח״ו. וכן קרה כמה פעמים בבני אדם שהם בחזקת טובים, ובזקנתם סרו, ניצוצות רעות מאוד בקרבם ותועות נפשו ח״ו. אמנם ליודעים כוונת אכילה, והוא באכלם ירקות אשר בקרבם ניצוצות כאלה, להוציא יקר מזולל, שמהפכים בכוונתם הרעה לטובה.

וכן הנשמה נקראת גן אלהים, כי היא לעשות פרי למעלה, ותולדות של צדיקים מעשים טובים, יצמיח זרעים. וזהו שתי גינתא — הגוף והנשמה גינות זו בזו, לקיום הגינות זו על זו בינתיים, והירק לאכלו.

רבי מאיר אמר כי עיקר אכילה מצד נשמה, כי כחות עיכול ותאות אכילה הוא גם כן לתקן הנשמה, כי הוא מוציא ניצוצות. נשמה גם כלולה ד׳ יסודות, ועפר וכח לעיסה וכדומה, וכל מכחות הנפש שהוא כח נשמה, כי אם ירצה עליון ליקח עפרו שהוא כח הנפש — שהיא המדבקת עם הגוף כמין למינו, והוא הנפש החיוני אשר נאמר עליו [דברים י״ב כ״ג] כי הדם הוא הנפש, העושה חיל לגוף לכל הכחות לתנועת הגוף, הוא כח העפר בנשמה, ולכך נאמר [קוהלת ג׳ כ׳] הכל היה מן העפר, ולכך כל כח הטחינה והעיכול וכדומה באכילה, הוא הכל מעפר נשמה, והכל סובב לנשמה — אין ירק כאן, אמרו אם ירצה עליון ליקח עפרו.

ואומר וחולק, כי ניצוצי ירקות רעות נוטות לחומרא, והן מתדבקות בגוף העכור ולא לנשמה. ורבי יהודה אמר של תחתון, ונתן טעם לזה, כי מכח הזה הוא כח רע גריר, כאמרם דמגרר גריר, כי הם מגרר גרירי ומולידים תאוה ומותרות, ולכך כל מה שיש בו מכח זה גורם רע לנשמה, ולכך הכל רק לגוף. וזהו אמרו אם ירצה תחתון למלאות גינתו, להרבות במותרות, לאכול ולשבוע ויהיה זולל וסובא ונבל ברבוי מותרות, שיחליש כח הנשמה שבקרבו, עד שיהיה שלא נשאר רק רוח חיים בקרבו, נמשל כבהמות נדמה. וא״כ הירק הזה שגורם כח זה לגוף, ומאין יהיה כח לנשמה, ומה יהיה לנשמה חלק בו, הלא הוא הגורם כל מדה רעה, הואיל ושניהם יכולים למחות — רואים מהיכן ירק זה חי, על הניצוצות שבקרבו שהוא עיקר. זה אמר רבי יהודה, וזה עיקר הנשמה מלקטת וניצוצות וחיות שבקרבו, ומותרות נדחה לגוף חיות הירק, וכל ד׳ יסודות.

אבל רבי שמעון אמר אם יודע כוונת אכילה לברר טוב מהרע, וזהו אם יכול העליון לפשוט ידו וליטולו, היינו בכוונת מכריע, ולברר ולהוציא אכילה בכוונת אכילה שיטול הניצוצות — זה הרי של עליון, ואם לאו, הוא דמי לתחתון. שאינו בקי בכוונת אכילה לברר ולהוציא הניצוצות.

ולכך אמרו אפריון נמטי לרבי שמעון, כי מי הוא אשר בא בסוד ה׳ לכוין הניצוצות, לברר הכל כראוי ובוריו, ולו כח לפתח אסורים ביתה, ולהעלות הנופלים בתוך יסודות הללו — הוא רשב״י, שהוא רבי שמעון אשר נודע ענינו ומעלתו בסתרי תורה עלומות ובת חכמה. וא״ש.

זוהר חדש מאמר גן עדן וגיהנם וכוונת קריאת שמע מהדורת הסולם — אחרי מות

ת״ח, דְּאִתְּבְּרִיאּו בְּשַׁעֲתָא דָּא אִתְּלְּבְּשּו בִדְּיּוקְּנָא קַׁדִישָא עִילָאָה, בְּגִנְּתָא דִנְּהֹורָא, בְּגִנְּתָא אָחֳרָא קַׁדִישָא דִלְּעֵילָא. ּובָתַׁר דְּיָהֲבִין לְּהֹון אַׁחְּסַׁנְּתָא דִלְּתַׁתָא. וְּיָהֲבִין לְּהֹון חּולָקָא עִילָאָה. אָתָא מַׁלְּאָכָא זִימְּנָא, אֲמַׁר לְּהֹון דָא, דְּקב״ה דְּתִיפְּקּו, מִכָאן תִפְּקּון.

וַׁאֲמָרּו לְּאָן. וַׁאֲמָרּו תְּרֵין מַׁלְּאָכִין, א״ל קב״ה לְָּך לְֶך מֵאַׁרְּצְָּך ּומִּמֹולַׁדְּתְָּך ּומִבֵית אָבִיָך אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַׁרְּאֶך. מֵאַרְצְָך: דִּלְתַתָּא. ּומִּבֵית אָּבִּיָך: דִּלְעֵילָּא גִּנְתָּא דְעֵדֶן. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַׁרְּאֶךָ: אַׁרְּעָא חֲשֹוכָא שְּפָלָה.

זוהר בראשית חיי שרה טו מלך נעבד לשדה מהדורת הסולם

פָתַׁח וַׁאֲמַׁר, וְּיִתְּרֹון אֶרֶץ בַׁכֹּל הִיא. וְּיִתְּרֹון אֶרֶץ בַׁכֹּל נֶעֱבָד לְּשָּדֶה מֶלְֶך, וַׁדַׁאי הָא דְּהָא מִתַּׁמָן נָפְּקִין רּוחִין וְּנִשְּמָתִין, וְּתֹועַׁלְּתָא לְּעַׁלְּמָא. מֶלְֶך, מַׁאן, דָא קּודְשָּא בְּרִּיְך הּוא. לְּשָדֶה הּוא. נֶעֱבָּד, כַד אִּיהּו אִּתְתַקַן כִּדְקָּא יָּאֹות. ּומֶלְֶך, דָא עִלָאָה מֶלְֶך לְּעַׁלְּמָא. נֶעֱבָד לְּשָדֶה מֶלְֶך.

מַׁאן שָדֶה. דִכְּתִיב כְּרֵיחַׁ שָדֶה אֲשֶר בֵרֲכֹו ה'. שָדֶה אֲשֶר בֵרֲכֹו ה'. דְּכַׁד אִיהּו נֶעֱבַׁד וְּאִתְּתַׁקַׁן וְּאִתְּחַׁבַׁר לְּשָדֶה, כִדְּקָא יָאֹות לֵיּה, מַׁה דְּאִצְּטְּרִיְך בְּכָל, כְּדֵין מֶלְֶך עִלָאָה אִתְּחַׁבַׁר עִּמֵיּה.

אֲמַׁר רַׁבִי אֶלְּעָזָר, מֶלְֶך נֶעֱבָד לְּשָדֶה, כַּׁמָה גַׁוְּונֵי רָזִין עִלָאִין הָכָא. דָא מֶלְֶך: שְּכִינְּתָא, דְּלָא שַׁרְּי א בְּבֵיתָא, לְּאִתְּתַׁקָנָא בָּה, אֶלָא בְּזִמְּנָא דְּאִתְּנְּסֵיב בַׁר נָש, וְּאִזְּדַּׁוַׁוג בְּאִנְּתְּתֵיּה, לְּאֹולָדָא ּולְּמֶעְּבַׁד אִיבִין, וְּאִיהִי אֲפֵיקַׁת נִשְּמָתִין, לְּאַׁשְּרָאָה בָּה, ּובְּגִין כָּך נֶעֱבָד לְּשָדֶה וְּלָא לְּאָחֳרָא.

שמות פרק ב פסוק ה

וַׁתֵרֶד בַׁת פַׁרְּעֹּה עַׁל הַׁיְּאֹּר לִרְּחֹּץ וְּנַׁעֲרֹּתֶיהָ הֹּלְּכֹּת עַׁל יַׁד הַׁיְּאֹּר וַׁתֵרֶא אֶת הַׁתֵבָה בְּתֹוְך הַׁסּוף וַׁתִּשְלַׁח אֶת אֲמָּתָּּה וַׁתִקָחֶה:

זוהר חדש תיקונים כרך ב דף פו עמוד א — מהדורת חדש

דעליה אתמר (שם א) כל דאורייתא דאתמר עליה בגלותא, בגין לכסאה ליה ה׳, ואיהי (שמות ב)

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות