הילולת רמח״ל
1. מה אגרת רמח״ל, : אגרות שמעתי כי פאדווה? מעיר נר״ו לוצאטו חיים משה הרב כ״מ האיש זה של טיבו מה לי, "יכתוב התורה על פירוש אחד בחיבור עסקניות וידיו הצדיקים, נשמות לו ונגלים מגיד לו שיש עליו,
המ לו שאומר מהדברים כ וכבר גיד היד 'ולכל וק פס לפרש אחד חיבור וגם וישב. פרשת עד תב הוא גלגול ומאיזה נשמתו שורש אדם לכל מודיע שהוא עליו אומרים וגם פנים… בע' החזקה. .' הזה באיש ובפרט הנמנעות. . מכת שהם וכמעט מאוד, הם מתמיהין הללו שהדברים ולפי בא
דבריו לאמת ומופת שום". . אות עשה שלא
2. רמ אגרות טו: אגרת ח״ל אומר קול: מעתי ש ובהקיצי נרדמתי אחד, יחוד מייחד בהיותי התפ״ז סיון חודש ראש ביום לא והקול נתחזקתי, ואחר מרעיד, עמדתי ומעט קדישא" דמלכא טמירין רזין נחיתנא "לגלאה הקול וחזר בחדר, לבדי להיות השתדלתי ההיא בשעה הב' ביום שאמר. . מה סוד פסק, ואמר יחודים לי ומסר השמיים מן שלוח מגיד שהוא לי גילה אחד ביום כך שאחר עד אחר. סוד ואמר
יום– בכל לכיון ליחד טיים פר ואז. . יבוא כך ואחר אחד. כל הפסוקים של הסוד לי מפרש היה שהוא קהלת על ספר לחבר לי ציווה ואז שהוא ידעתי ובבואו רבא. שרא מט' יבוא שעתה אמר והוא שאמר. מה סודות ואמר אליהו, בא
שמם יודע שאיני. . ות מתגל נשמות יש וגם עצמו. בפני אחד כל הכרתים והלאה ומאז הוא. . אני ובאמונה ובאמת אדם. בצורת ממש חלום כמתוך הקדושות האלה הנשמות את ורואה ואני לכתוב, הורשה לא שהוא רק זלה״ה, האר״י מדרגת מחצית עד הגעתי לא שעדיין אומר,
לכתוב." צוותי
3. פ עמוד ויצא רמח״ל:'זוהר
" מתגלין עלאין רזין דכלהו חולקך זכאה רבי, רבי ואמר: פתח אתי מהימנא הנביא אליהו והא השתא דעלאת כמה מקדשא בי דאתחרב מיומא מלכא קמי עלת לא דאילתא חולקך זכאה לך. .
הרקיע כזוהר "זהירו י "והמשכילים קדישא. בוצינא רשב״י בימי אחרי בזמנא בר בדינך, חבריא שאר לאסגאה קדישא, חסידא אנת וחד קדישא, בוצינא רשב״י חד תרין, . והמשכילים שירותא דא חדא, מילה כלא דיליה בזוהר וחד חד כל אלין זהרין בתרין הרקיע, כזוהר יזהירו
סיומא ". . ודא
4. כט אגרת רמח״ל, : אגרות
" חייא דאלהא עבדא שמועיא״ל איהו דאנא וקיים חי צבאות דה' בשמא אומינא באומאה ס״א הכא ולית עלך, דמתגליין אינון דצדיקיא נשמתין ושאר מהימנא ואליהו בפומך. דמתחליל
". כלל
5. קסו תבונות:'דעת
האחרון הגבול עד להתגבר ע לר ויניח ב״ה האדון פניו ויסתיר שיתעלם עוד כל הזה, "ומטעם להיגלות יותר טעם יהיה זה בכלל, הנה עד ולא העולם, חורבן עד דהיינו להתגבר, לו שאפשר
בכח ההמה הקלקולים את בתקנו יתברך יחודו אמיתת כך אחר ולהיראות ניכר והאור שליטתו
החושך ". מתוך
6. למסילת הקדמה: ישרים את להזכירם אלא ידעו, לא אשר את האדם לבני ללמד חברתיו לא הזה החיבור המחבר: אמר בני שרוב דברים אלא דברי, ברוב תמצא לא כי גדול. פירסום אצלם ומפורסם כבר להם הידוע שאמתתם מה וכנגד פרסומם רוב שכפי אלא כלל, בהם מסתפקים ולא אותם יודעים האדם
מהם ההעלם כך לכל, גלויה הספר מזה הנלקט התועלת אין כן על רבה. והשכחה מאד מצוי קריאתו אחר חדושים בשכלו הקורא ימצא שלא אפשר כבר כי אחת, פעם בו הקריאה מן יוצא יזכרו כי וההתמדה. עליו החזרה מן יוצא התועלת אבל מעט. אלא קריאתו, לפני בו היו שלא
ממנה מתעלם הוא אשר חובתו לבו אל וישי. ם בטבע, האדם מבני הנשכחים האלה הדברים לו ישימו החריפים והפקחים המהיר השכל אנשי רוב כי העולם, ברוב בהוה תתבונן אם ותראה, וחשקו שכלו נטית כפי איש איש העיונים, ועומק החכמות בדקות והסתכלותם התבוננם רוב
כי: הטבעי. והטבע הבריאה במחקר מאד שיטרחו, יש ולהנדסה לתכונה עיונם כל יתנו, ואחרים
הילולת רמח״ל
למלאכות. ואחרים הקדושה התורה למוד דהיינו, הקדש, אל יותר יכנסו: ואחרים בפלפולי מהם
, ההלכות במדרשים, מהם הדינים בפסקי. מהם על האהבה, על העבודה, שלמות עניני על ולמוד עיון יקבעו אשר הזה המין מן יהיו מעטים אך
אצלם עקרים אלה דברים שאין מפני ולא החסידות. חלקי שאר כל ועל, ת, הדבקו על היראה, באמת חכם שיהיה חכם, ידומה ושלא הגדול. העיקר שזהו יאמר אחד כל להם, תשאל אם, כי פרסום רוב מפני הוא עליו לעיין ירבו שלא מה אך האלה. הדברים כל אצלו יתבררו שלא
לימוד ישאר ולא רב. זמן בעיונם להוציא רך צו להם יראה שלא אצלם, ופשיטותם הדברים וקרוב דק, כך כל שכלם שאין אותם אצל אם כי המין מזה הספרים וקריאת האלה הדברים הנוהג המנהג שלפי עד ממנו, יזוזו ולא זה כל על שוקדים אותם תראה שאלה גס, להיות
השכל לגס אותו מלחשוד לימנע תוכל לא מתחסד, אחד כשתראה. בעולם,
7. מבוא למאמר החכמה:''דרך
בִפְרִיׁשּות רַק עַצְמְָך אֶת לִמַדְתָ אַתָה כִי הַחָכְמֹות, פְרִי לִטְעֹם תּוכַל לֹא אָחִי, : הֶחָכָם אָמַר עִּיּונִיםּובְפִלְפּול ב עַצְמְָך הִרְגַלְתָ וְלֹא הַתַחֲנּונִים, בַקָׁשַת אֹו הַמִזְמֹורִים אֲמִירַת ָוְהִתְבֹודְדּות, אִיׁש יּוכַל וְלֹא כָתּוב הּוא אֲׁשֶר הֶחָתּום סֵּפֶר כְדִבְרֵּי הַחָכְמֹות דִבְרֵּי עַתָה לְָך וְהִנֵּה הַתַלְמִידִים.
מִמְָך. תְרָה נִס וְדַרְכָם בָהֶם נִסִיתָ לֹא אֲׁשֶר הָעִּיּונִים עֹמֶק לְהָבִין אַתָה תּוכַל לֹא כֵּן בֹו, ְלִקְרֹות אִם כִי לְדַבֵּר מִיׁשֶלֹאׁשָמַע בַלְׁשֹונֹות. עֹושֶה מַהׁשֶהּוא בַּיְדִיעֹות עֹושֶה הּוא הִנֵּה הַשֵּכֶל, כִי
הָעִנְיָן כֵּן הַּיְוָנִי. אֶלָא יֵּדַע לֹא בַּיְוָנִי אֶלָא הֻרְגַל כְלָל, ּומִיׁשֶלֹא הַּיְוָנִים לְׁשֹון יִׁשְמַע לֹא אַׁשְדֹודִית הַשַ״ס בְפִלְפּול הֻרְגַל מִיׁשֶלֹא עִנְיָנֶיהָ, לְהָבִין יָכֹול לֹא הַחָכְמָה בְדֶרְֶך מֻרְגָל מִיׁשֶאֵּינֹו בַּיְדִיעֹות,
כֵּיוָן מֵּעִּיּונִי, קִבַצְתִי אׁשֶר אֶת רְצֹונְָךּולְהַרְאֹותְָך לְהָפִיק אּוכַל לֹא כֵּן עַל סֻגְיֹותֶיהָ, לְהָבִין יּוכַל ֲלֹא
הַּיֹום הַזֶה הַדֶרְֶך מִן רָחֹוק: ׁשָאַתָה
אֲׁשֶר הַיְדִיעֹות נֹושְאֵּי לִי תֹאמַר אְַך לַהֲבִינֹו, יָכֹול אֵּינִי אִם שֶּיָדַעְתָ מַה לִי תֹאמַר לֹא: הֶחָסִיד אָמַר
. לְָך
הֶחָכָם: אָמַר אֶעֱשֶה זֹאת. כֵּן חֹול וְהַשֵּנִי קֹדֶׁש הָרִאׁשֹון מִינִים: מִשְנֵּי הֵּם עִּיּונַי. הִנֵּה הַחִּצֹונִּיֹות בַחָכְמֹות הַשֵּנִי בַתֹורָה, הָעִּיּון הּוא. הָרִאׁשֹון וְזֶה בַשַ״סּובַפֹוסְקִים, הָעִּיּון הּוא וְדִינֶיהָ, הַתֹורָה מִצְֹות עַל יְסֹובֵּב הָרִאׁשֹון, עֹוד מִתְחַלֵּק עַצְמֹו
הַפִסְקִי וְיֵּׁש הַפִלְפּולִי הָעִּיּון יֵּׁש הִנֵּה כִי. לִׁשְנַיִם, הָעִּיּון וְיֵּׁש. הָעִּיּון וְעֹומֶק הַשֵּכֶל בְחִידּוד וְטַרְיָא הַשַקְלָא לְהָבִין הַשַ״ס בְפִלְפּולֵּי הָעִּיּון הּוא הַפִלְפּולִי
יִשְרָאֵּל יַעֲשֶה מַה לָדַעַת הַהֲלָכָה לִפְסֹק. נָא דִי לְעִנְיָן לְבַדֹו– מֵּהֶם אֶחָד כָל הָאֵּלֶה, הָעִּיּונִים וְהִנֵּהׁשְנֵּי כִי תְכּונָתֹו, עַד לָבֹא הָאָדָם חַּיֵּי יְמֵּי כָל מְבַקֵּׁש
… אֶפֶסׁשִעּור עַד וְהֹולְֵּך מַרְחִיב מֵּהֶם אֶחָד כָל מַגַעַת מָקֹוםׁשֶּיָדֵּינּו עַד בִׁשְנֵּיהֶם ק נַעֲס כֵּן ֹעַל זּולָתֹו אֶפְׁשָר מַהׁשֶאִי תֹורָה, בְקִּיּומָּהׁשֶל הַהֶכְרֵּחִי הַפְרִי מֵּהֶם. לִלְקֹט הֶחָזָק– לְפּול הַפ בְכֹחַ לְבָאֲרָם הַזָרִיםּותְמּוהִים, בַמִדְרָׁשִים הָעִּיּון כֵּן גַם יֵּׁש הַפִלְפּולִי, ִּובִכְלָל
בִמְׁשִיחָה… בְחֶבֶלּומְׁשִיחָה חֶבֶל לִקְׁשֹור וְטֹוחֲנָן, הֶהָרִים עֹוקֵּר, ס הַשַ״ בְפִלְפּול יֵּׁשׁשֶחֶפְצָם מֵּחֲבֵּרֹו. הָעִּיּון מִן אֶחָד חֵּלֶק אֶל יֹותֵּר הַחֲכָמִיםׁשֶּיִּטּו מִן יֵּׁש וְאָמְנָם
חָפֵּץ שֶלִבֹו מָקֹום אִיׁש אִיׁש בְמִדְרָׁשִים, יֵּׁש הַדִינִים, בְפִסְקֵּי. יֵּׁשׁשֶחֶׁשְקָם
בְכָל בַּטֶבַע בַבְרִיאָה יֵּׁש וְהַיְינּו: הַתֹורָה, מִן חּוץ בְמַהׁשֶהּוא הַיְדִיעֹות לָל כ הֵּם הַחֹול חָכְמֹות ְאְַך הֶפְסֵּדֵּיהֶם וְהַרְחָקַת עִנְיְנֵּיהֶם, בְתִיקּון תְכּונֹותֵּיהֶם, בְכָל הַנִמְצְאִים בִמְצִיאּות דְהַיְינּו: . חֲלָקָיו,
עִנְיָנָיוׁשֶל בְיִפּוי לְתֹועַלְתֹו, הָעֲשּויֹות הַמְלָאכֹות כָל כְלָל בְסִדּורֵּיהֶם, ׁשֶזֶה הָאָדָםּו בְתַׁשְמִיׁשֵּי יֵּׁש הַשְמֵּימִּיִם בַגְרָמִים הַּצּורֹות, כָל הַמְתָאֲרִים הַשִעּורִים בִמְדִידַת יֵּׁש מְדִינּותֹו, וְסִדּור הָאָדָם
תֹועֲלִּיֹותֵּיהֶם הַנִבְרָאִיםּובְכָל בִסְגּולֹות וְהַׁשְפָעָת. ם ָבַהֲלִיכֹותֵּיהֶם לִמְצֹוא הָאָדָם יַעֲמֹול אֲׁשֶר וְהַיְדִיעֹות הַחָכְמֹות מַקִיפִים עֲלֵּיהֶם אֲׁשֶר הַנֹושְאִים כְלָל הֵּם, אֵּלֶה
מְׁשּוב: ח זֶה הֲרֵּי הַמַרְבֶה וְכָל יּוכַל, אֲׁשֶר כָל מֵּהֶם יָד עַל ָלְקַבֵּץ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה