אני מחכה שתסיים את המהלך של קרח לפני שאתחיל לעבוד על המקורות. תמשיך

אוקי, תקשיב טוב.

אני מכין שיעור למחר.

יש לי מהלך שלי. הוא מתחיל עוד מפרשת בהעלותך אבל אני כותב אותו בלי מקורות ואני צריך שאתה תיצור לזה מקורות מסודרים וגם תוסיף מקורות שמעבים ומבססים את זה, ואפשר גם מקורות שקצת מרחיבים את היריעה. שיעור של שעה.

המהלך מתחיל מהנושא של ציצית. צריך שם פתיל תכלת. למה תכלת? כי תכלת דומה לים. וים לשמיים, ושמיים מזכיר את כסא הכבוד וכו'. למה צריך את כל המהלך הזה? למה לא לעשות משהו שיזכיר מיד את כסא הכבוד?

עניין הציצית הינו 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'. כאשר העיניים הופכות לעיניים עמוקות, כאלה שלא רואות רק את מה שעומד מולם אלא את הפנים ואת המהות. הן רואות פתיל תכלת אבל הוא מזכיר להן משהו שמזכיר משהו שמזכיר משהו עד הדבר שהוא שורש הכל. זאת המטרה. וכך לא נתור אחרי הלב והעיניים אלא נגיע אל הפנים. אל המהות ואל השורש.

המרגלים גם הם 'תרו' את הארץ. לא סתם השתמשה התורה שוב במילה לתור. גם המרגלים לא השכילו לא לתור אחר העיניים. הם ראו בעיניהם ענקים, ואנשים שמתים ופחדו. הם לא הצליחו לראות מעבר. לזכור יחד עם הראייה את זה שה' איתם ואיתו הם יוכלו להיכנס לארץ המובטחת בלי בעיה. בנוסף - יש מהלך ידוע שהם אהבו את הניסים הגלויים שהיו בחוץ לארץ ולא רצו להגיע למצב שה' מתגלה בצורה נסתרת. זה מתחבר עוד יותר למהלך שלנו. הם בעצם רצו לראות את גילוי ה' בעיניים, בעיניים הפשוטות. ולא להאמץ ולראות איך ה' מתגלה בתוך הטבע כמו שקורה בארץ ישראל שאין ניסים גלויים ותמיד צריך לזכור 'כי ה' א-לוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל'.

אחרי זה יש לנו את הצד השני - קרח. אם קודם המהלך היה שצריך לראות את הפנים ולא להיתקע ברובד החיצוני. אז קרח נכנס בדיוק שם - הוא אומר: נכון! העיקר זה הפנים. הוא נוטש את החיצוני. הוא אומר שאם בית מלא ספרי קודש - אז לא צריך מזוזה, ואם ציצית כולה תכלת (אותו תכלת שעליו דיברנו) - אזי אין צורך בפתיל. הוא עוזב את החיצוני, את הבסיסי והפשוט, את הפרטים - ומעלה אותנו אל המהות ואל השורש. לכן אומרים ש׳צדיק כתמר יפרח' - סופי תיבות קרח. אבל רק סופי תיבות. כי קרח נמצא אי שם באידיאל, אבל לא נמצא בקרקע. הוא עוזב את הבסיס ומטפס אל השמיים. בשמיים הוא בסדר גמור. צדיק כתמר - יפרח - יפרח בשמיים, בגבהי מרומים, בכסא הכבוד, אחרי שטיפס מהאדמה והים של הציצית. לכן התיקון שלו לא מגיע בציווי של ה', אלא בהחלטה של משה, מלמטה, כי שם הפגם. לכן מחליט משה על העונש המתבקש שהאדמה תחת רגליו של קרח תפתח ותבקע, שכן הוא מתעלם לגמרי מהאדמה ומהקרקע, ואין לו היכן לעמוד. לכן גם כועס העם על משה ואהרן - 'אתם המיתם את עם ה''. כי הם באמת אלה שיזמו את העונש הזה. אבל בצדק. שכן אי אפשר להתעלם מהקרקע ומהפרטים. נכון שהעיקר הוא השורש - אבל בעולם שלנו כדי לטפס לשמיים - צריך גם שתהיה אדמה בדרך לשם.

זה מתחבר גם לזה שקרח שוכח שיש היררכיה בעולם, הוא נמצא אי שם בשמיים, בשורש - שם הכל אחד. ולכן השאלה 'למה תתנשאו על קהל ה''.

אחרי זה מגיעה פרשת חוקת. בפרשת חוקת אנחנו מזכירים בדיוק את מה שקרח שכח. אמנם לכל פרט בתורה יש שורש עליון פנימי ועמוק - אבל אנחנו לא תמיד יודעים לאחוז בשורש הזה ולפרש אותו נכון, אנחנו לא תמיד מצליחים לתפוס את השורש המלא, ומעבר לזה - כאשר תופסים את השורש במלואו הוא חייב באופן טבעי להתבטא בכל הפרטים. לכן חשוב לזכור 'זאת חוקת התורה'. גזירה. שצריך לקיים גם אם לא מבינים עד הסוף ואין טעם ברור לאחוז בו. הטעם גנוז בשמיים ואנחנו מיישמים מהארץ את מה שנצטוונו. לאט לאט נזכה להבין גם את היסודות הפנימיים, וגם אם לא - יש לקיים.

עכשיו אנחנו מגיעים לפרשה שלנו שהיא לכאורה אמורה להיות עיקר השיעור שמבוסס באיזשהו מקום ברקע על המהלך הזה:

בלעם רוצה לקלל את עם ישראל. והוא יכול לקלל נהדר. הוא יודע לזהות נקודת זמן קלושה ביום שבה ה' כועס - לקלל. ובום. נשים לב - כשיש רק נקודה קלה ביום שמישהו מתנהג שונה מהתנהגותו לכל אורך היום - זה אומר שזה לא האופי שלו. יש לו מהות ואישיות מסוימת, אבל בנקודת זמן אחת ההתנהגות שונה. בלעם יודע לאתר את הרגע הקטן המקרי הזה ולקלל בו. בלעם מתבסס על ה׳מקרה'. לכן תמיד כתוב 'ויקר'. בלעם שומע שה' לא רוצה שהוא יקלל אבל מנסה שוב. הוא לא מבין שיש שיטה. שאם פעם אחת ה' אומר 'לא' אז גם מחר זה יהיה 'לא'. הוא מבסס את הקריירה שלו על דברים מקריים ולא יציבים. על זנות. לכן הוא גם יעץ לאומות העולם לעבור לזנות. לכן הוא לא 'מצרף מקרים' ומבין מהם על שורש יסודי. הוא רואה את האתון שלו ששירתה אותו נאמנה במשך שנים מתנהגת מוזר, פעם, ועוד פעם, ועוד אחת - ולא מבין שיש כאן משהו מהותי. אולי שה' לא רוצה…גם אחרי שהוא רואה את המלאך - הוא שואל האם לשוב או להמשיך. הוא יכול להבין לבד, אבל הוא לא מפענח שיטות ושורשים. הכל יכול להיות. גם אחרי שהוא לא מצליח לקלל הוא ממשיך ומנסה. אם קרח רצה להישאר רק בשמיים, אז בלעם מנסה לאחוז רק בארץ, הוא מנסה לעזוב את השורש ולהיאחז בפרטים שיכולים להתנתק ממנו במקרה - משם לחדור ולקלל ולהרוס את הכל. הוא מנסה למצוא את המקרה, את החור, את הנקב. בפרשה אנחנו רואים את השורש 'קבה' במובנים שונים. קללה, אוהל, קובתה של האישה שזה בעצם האיבר הנקבי שלה, הערווה.

הנקודה שאפשר ללמוד מזה הוא שבלעם יודע למצוא את מקום הערווה. מקום ערווה יכול להיות נקודה אחת שאפשר להיכנס בה באופן של זנות, ולעומת זאת ניתן להיכנס בה בקדושה. כאשר זה נעשה במקרה - לא מיתוך פנים ושיטה - זה מביא קללה. זה מה שבלעם יודע לעשות. זה מה שקורה עם בנות מדיין.

אבל כאשר זה מגיע בקדושה, מיתוך חיבור אל הפנים - זה מקור הברכה. אפילו פנחס שהכניס לשם חרב - קיבל ברית שלום מה'. כיוון שהכניסה שלו לנקב הייתה ממקום של קודש.

אגב, גם אצל יוסף - הוא גם יודע למצוא את מקום הערווה, את הנקודה הפנימית הנסתרת וממנה לברך את המציאות. רואים את זה בהרבה מקומות, בפענוח חלומות, בכלכלת מצרים, בזה שהיה מלשין על אחיו, שבירך את ביתו של פוטיפר. הוא יודע להגיע לחור, לבור, לחושך ומשם לברך.

---

נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

סוד כלי החרס והניצחון - פרשת שלח

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב רותם שנירר

---

נשלח על ידי: רותם שנירר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

דברי תורה לפרשת שלח לך

*דברי תורה פרשת שלח לך*

א. פרשת שלח לך – שני זיכרונות במצוות ציצית

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post_19. html

ב. פרשת שלח לך – הכפירה מתחילה בלב:

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post_8. html

ג. פרשת שלח לך – לבחור איך לראות

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post_68. html

ד. פרשת שלח לך – המבט לאינסוף

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post_9. html

ה. פרשת שלח לך – למה שוב מרגלים?

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post_61. html

ו. פרשת שלח לך – מבט אחר למציאות

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post_43. html

ז. פרשת שלח לך - אל תהיי חגב

https: //hillelmer. blogspot. com/2024/06/blog-post_28. html

_שבת שלום_

---

נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

זהר הפרשה לחיים | לברוח | שלח | הרב יהונתן סנדרס | התשפ"ו

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב יהונתן סנדרס קהילת אלוני הבשן

---

נשלח על ידי: יהונתן סנדרס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

על הפרשה בקצרה-פרשת שלח- הרב אלון חזני- לתור או לרגל?

צפייה ביוטיוב

ערוץ: אלון חזני

---

נשלח על ידי: אלון חזני התנך שלנו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת המרגלים בתורה ובנפש

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב חנניה מלכה

---

נשלח על ידי: חנניה מלכה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מרגלים שעמדו בניסיון הקשה מכולם

פרשת "שלח לך" – המלחמה הגדולה

״שלח לך אנשים. . כולם אנשים ראשי בני ישראל המה״

פירש רש״י: כולם אנשים – כל ״אנשים״ שבמקרא לשון חשיבות.

**שאלה ראשונה**

מובאת שאלה בשם רבנו האר״י ז״ל (ילקוט הראובני): בפרשתנו כתוב ״כולם אנשים ראשי בני ישראל המה״, ואילו בפרשה הקודמת, פרשת ׳בהעלותך׳, כתוב: ״ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל״. מדוע השתנה כאן וכינו את המרגלים ״ראשי בני ישראל המה״?

ומבאר האר״י ז״ל כי המרגלים נשלחו למשימה מסוכנת מאוד מבחינה רוחנית, וכדי לעמוד במשימה הזאת הם היו חייבים לשאוב כח מאבותיהם, שהם בני יעקב בעצמם, י״ב השבטים. על כן הקב״ה שלח את י״ב נשמות השבטים אל המרגלים וכל נשמה סייעה לנציג שלה (במסורת הקבלה תהליך זה מכונה ׳עיבור נשמות׳). ולכן בפרשה שלנו כתוב ״ראשי בני ישראל המה״, כי הם באמת נשמות של בני ישראל, בני יעקב עצמם. אך למרות הכל, כל הסיוע לא עזר למרגלים. חוץ משניים מהם שהצליחו לעמוד בניסיון – יהושע וכלב.

מסביר האלשיך (יג, ב) כי דווקא יהושע וכלב היו בסכנת כישלון גדולה מאוד מאוד, יותר משאר המרגלים. הואיל וכלב – היה שייך ליהודה שכביכול חטא בלשונו באומרו ליעקב אביו: ״הכר נא הכתונת בנך היא לא״, ויהושע – היה שייך ליוסף, שעליו נאמר: ״ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם״.

אשר על כן למרגלים כלב ויהושע, עם הוספת הנשמות של יהודה ויוסף ש׳התעברו׳ בהם, הייתה נטייה חזקה יותר להיכשל בדיבור ולהוציא את דיבת הארץ רעה.

כאן עולה ומתעוררת הקושיה: הכיצד כלב ויהושע, שניסיונם היה קשה יותר משאר המרגלים, עמדו דווקא הם בשליחות הגדולה בהצלחה, מה שלא הצליחו שאר המרגלים?

**שאלה שניה**

הגמרא מספרת (סנהדרין צז.) על רב טבות שהעיד על עצמו שאם יתנו לו את כל מנעמי העולם – לא ישנה בדיבורו וישקר. פעם אחת הגיע רב טבות למקום שנקרא קושטא, ששם היו מדברים רק אמת ולכן אף אחד לא היה מת שם קודם זמנו. רב טבות מצא אשה במקום זה ונולדו לו שני ילדים. יום אחד אשתו התקלחה, ושכנתה דפקה בדלת ורצתה לדבר איתה. אמר לעצמו: זה לא דרך ארץ לומר לה שאשתו חופפת ראשה, ולכן אמר לה ״אשתי לא בבית״. לא חלף זמן ומתו שני בניו ל״ע. אמרו לו אנשי המקום: מה קרה? במקום שלנו אין אסונות כאלו? סיפר להם רב טבות על אותה שכנה שהיה חייב לשקר. אמרו לו אנשי העיר: בבקשה צא מעמנו ואל תגרה בנו את המוות.

השאלה המתבקשת: הלא בודאי כל מה שהתקבל רב טבות לגור בעיר הזו זה רק בגלל שמעולם לא שיקר. אם כן, איך קרה שדווקא בעיר האמת, בדיוק כאן שיקר?

**שאלה שלישית**

מובא מעשה בגמרא (מנחות קט:) על שמעון הצדיק אשר היה כהן גדול 40 שנה. כשהוא שימש בכהונה גדולה המנורה לא כבתה, ובכל יום הכיפורים היו מתבשרים שנמחלים עוונותיהם של ישראל. בשנתו האחרונה הודיעו לו שהוא צריך להיפטר מן העולם. כשראה זאת נתן הוראה ברורה שחוניו בנו ימלא את מקומו (כמובן שאם האבא שהיה כזה צדיק ממנה אותו, אז מסתבר שהבן היה במדרגות עצומות מאוד מאוד). ואכן חוניו הראה כמה שהוא צדיק והסכים לוותר על המינוי לטובת אחיו הגדול שמעי (שהיה גדול ממנו בשנתיים ומחצה).

אולם שמעי לא היה בקיא בעבודת בית המקדש כמו חוניו. אמר לו חוניו שילמד אותו את סדר עבודת הכהן הגדול. ביום הראשון של העבודה, במקום להלביש אותו בגדי הכהן הגדול (״חושן ואפוד ומעיל…״) הלבישו חלוק של נשים וחגורה של נשים והעמיד אותו לפני המזבח ואמר לכוהנים: ״תראו את זה, מה נדר לאהובתו שביום שהוא יתמנה לכהן גדול הוא ילבש את שמלתה ויחגור את חגורתה״. הכוהנים הזדעזעו ורצו להרוג את שמעי. אמר להם שמעי את כל המעשה, וביקשו לנקום בחוניו על ביזוי בית המקדש. ברח חוניו לאלכסנדריה שבמצרים ושם הוא בנה את מקדש חוניו (העתק של בית המקדש), מזבח, והקריב שם קורבנות (איסור חמור להקריב קורבנות מחוץ לבית המקדש – איסור שחוטי חוץ).

קשה הדבר! חוניו תלמיד חכם היה, ואף הוכיח גדלות נפש עצומה בוויתורו על הכהונה למען אחיו. כיצד נדרדר עד כדי שביקש לפגוע באחיו שכה אהבו תחילה, ועתה התנכל לו להמיתו? ועוד שהקים מקדש במצרים וכל ימיו עבר על איסור שחוטי חוץ?

**התשובה**

נראה לתרץ יסודם של דברים כך. אומרים רבותינו (ר׳ ירוחם ממיר, אסופת מערכות נשא): אדם לעולם זקוק לשמירה איתנה מנפתולי ותחבולי היצר הרע.

כמאמר רבנו בחיי בחובת הלבבות: ״בן אדם ראוי לך לדעת כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך… אתה ישן לו והוא ער לך… ואמרו על חסיד שפגע אנשים שבים ממלחמה… אמר להם החסיד: שבתם מן המלחמה הקטנה… התעתדו למלחמה הגדולה. אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו״. (שער חמישי יחוד המעשה פ״ה)

״אתה ישן לו והוא ער לך״ – אימתי עלול אדם להירדם על משמרתו לגמרי? דווקא אחרי שגבר ועשה מעשה ענק בגדלותו. בשעה שקפץ בסולם כמה מדרגות והשיג רמות רוחניות שלא שיער בתחילה. כאשר הוא מתפעל מגדלותו, אז הוא בטוח שלעולם לא יכשל בקטנות והגיע למדרגת דוד המלך ״וליבי חלל בקרבי – מיצר הרע״ שגבר עליו. דווקא אז מגיעה שעתו הגדולה של היצר הרע ומכניע את האדם.

**חוניו. ** היה אדם גדול ואין ספק שהוא רצה להיות כהן גדול לאחר אביו. אולם פתאום התפרצה אצלו רגש טהור לוותר לאחיו הגדול, ממילא הוא דחק את הרצון שלו להיות כהן גדול, ונרדם בשמירה. ואז חדר אליו יצר הרע במלוא עוזו והדרו והפיל אותו לשפל המדרגה.

**רב טבות. ** כל חייו נלחם מלחמה בחירוף נפש לא להוציא מפיו דבר שקר. כשהגיע לעיר קושטא, עבר מבחני קבלה, התקבל ונכנס לעיר. בקושטא הוא כבר הפסיק להילחם, ואז התפרץ אצלו יצר הרע והכריע אותו לשנות מהאמת.

**המרגלים. ** יהושע וכלב שהיו בהם הנשמות של יהודה ויוסף (שכבר היו למודים בחטא הלשון) – דווקא הם הרגישו צורך מתמיד להילחם בחטא זה ולא נרדמו בשמירה. לעומתם, כל שאר המרגלים הבינו שהם בגדר ״כולם אנשים״ רמי מעלה וצדיקים, על כן הם היו שאננים וסמכו על נשמות בני יעקב שהתעברו בהם, ולא חששו מהיצר הרע – שברגע שאתה ישן לו, הוא ער לך.

וכן במתן תורה, עם ישראל עומדים בדרגה של ׳אדם הראשון קודם החטא׳, אומרים ״נעשה ונשמע״, יורדים מלאכי השרת וקושרים להם שני כתרים, שומעים את קול ה׳ אומר ״אנוכי ה׳ אלוקיך״… אולם רוב המעידות באות בדרך כלל אחרי רגעים של התעלות והתרוממות, ומגיע חטא העגל.

״צופה רשע (יצר הרע) לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו – אין יכול לו״. (קידושין ל.)

מעמיק החת״ם סופר (תורת משה דב׳ כא י): ״׳כי תצא למלחמה על אויבך – ונתנו ה׳ אלוקיך בידך׳, והנה יחשוב אדם כי לא יצא למלחמה עם היצר הרע ולכבוש יצרו אשר צריך כח וגבורה, רק יבטח בה׳ ויעזרהו והוא ילחם מלחמתו הגדולה הלזו, אבל האמת לא כן הוא, כי מי שחושב כן לעולם לא יהיה שונאו נכנע תחתיו, רק שצריך האדם ללחום תמיד ולכבוש יצרו בכחו ובאפשרו בטבעו, והשאר משמים יסייעוהו, וכבר אמרו (שבת ק״ד ע״א) הבא לטהר מסייעין לו, ותחלה

---

נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

🏔️ כגודל העלייה – גודל הניסיון! 🚀⚡ המלחמה הגדולה ⚔️💥 - הרב שי כהן שאולי

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב שי כהן שאולי

---

נשלח על ידי: שי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מאמרים לפרשת שלח לך

*לפרשת שלח לך*

`אחד או שניים? / להפטרת פרשת שלח לך / מתורת רבנו רפאל כ׳דיר צבאן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2026/06/blog-post. html

`וכל אוהביי – יראוה! / לפרשת שלח לך / מתורת רבינו רפאל כ׳דיר צבאן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2025/06/blog-post_18. html

`שיחרור בדיבור / לפרשת שלח לך / מתורת רבינו שמואל טייב זצ״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2024/06/blog-post_25. html

`כסא-רקיע-ים-אדם / לפרשת שלח / מתורת רבינו מקיקץ שלי זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2023/06/blog-post. html

`עלה נעלה – במידות, בתורה ובפרנסה / לפרשת שלח לך / מתורתו של רבינו אלטר מאזוז זצ״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_16. html

`תורת הרמז שבפרשה / לפרשת שלח לך / מתורת הרב רחמים חי חוויתא הכהן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_88. html

`הידע המדעי כטעמי תורה / לפרשת שלח לך / מתורתו של רבינו כ׳לפון משה הכהן זצוק״ל`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_80. html

`מעלת ישראל גבוהה ממעלת הצדיק / לפרשת שלח לך / משך חכמה`

https: //tlaleykehuna. blogspot. com/2022/06/blog-post_18. html

---

נשלח על ידי: רועי כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 33- פרשת שלח לך תשפב

עה״ת – שיעור שבועי בפירוש אור החיים הקדוש הרב בנימין טבדי ▪ פרשת שלח לך ▪ תשפ״ב

**במדבר פרק יג פסוק טז**

״אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״

**אור החיים שם**

צריך לדעת למה חזר לומר ״אלה שמות האנשים״, והלא כבר אמר ״ואלה שמותם״ וגו׳.

ויתבאר על פי דבריהם ז״ל (סוטה לד ב), וזה לשונם: אמר ר׳ יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו — מרגלים על שם מעשיהם נקראו, סתור בן וכו׳, עד מיכאל שסתר דבריו של הקדוש ברוך הוא וכו׳.

והנה לצד שרצה הכתוב לומר ״ויקרא משה להושע בן נון יהושע״ — יאמר: מה ראה משה להתפלל על יהושע? הוצרך להעירך לזה, כי משה השכיל מעשיהם הרעים משמותם, ולזה הקדים לומר ״ואלה שמות האנשים״ וגו׳, וסמך לזה ״ויקרא משה״ וגו׳ ״ויהושע״ וגו׳ שהתפלל עליו.

וצריך לדעת למה שינה שמו, והיה יכול להתפלל בלא שינוי השם. ואולי שנתן בשמו כח בתוספת היו״ד שמספרה עשרה, כדי שיוכל נגד עשרת המרגלים, כדי שיטול זכות וחלק הטוב — כמאמרם ז״ל (חגיגה טו א) שהזוכה נוטל חלקו וחלק חבירו.

---

**במדבר פרק יד פסוק כד**

״וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה״

**אור החיים שם**

צריך לדעת למה לא הזכיר אלא ״ועבדי כלב״ ולא יהושע, וגם כוונת אומרו ״עקב היתה רוח אחרת עמו״, וגם אומרו ״וימלא אחרי״, וגם אומרו ״והביאותיו״ בתוספות ו״א, וגם אומרו בגזרת הכתוב.

אכן פירוש הכתוב הוא על הדרך הזה: ״ועבדי כלב״ — וטעם ״עקב״ הוא פירוש שכר, שאני קורא אותו עבדי — אשר היתה רוח אחרת עמו.

שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ את ה׳ עם המרגלים, אף על פי כן — לו היה סיבה תפלת משה שהצילתו מיצר הרע ומכוחותיו שהם המרגלים, לבל יטעוהו.

מה שאין כן כלב, שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו, ורוח רעה לפעמו — והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, ואף על פי כן ״וימלא אחרי״ — פירוש השלים אחר רצונו יתברך.

ודקדק לו מר בדרך זה, לצד שיש באדם ב׳ יועצין — יועץ רע ויועץ טוב — והוא השלים ומילא חלק אחרי ה׳. וזה הוא על דרך אומרם ז״ל (קידושין לט ב) מי שבאה לידו עבירה וניצל ממנה — נותנין לו שכר כעושה מצוה. וזה אינו ביהושע, כי לא היתה מנעו, ויש כח בתפלת הצדיקים גם מדרך השכל — כי משה צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כג ב), כמשה רבינו עליו השלום.

ועל כן זכה כלב שיקרא ״עבד ה׳״. והוסיף עוד לומר, מלבד המעלה הנזכרת — ״והביאותיו״ פירוש להתפלל על עצמו, וכאן רמז ״הארץ אשר בא שמה״ — התעצמותו עד שמילא אחרי ה׳.

וכוונת הטבה זו היא שלא בלבד שלא נכנס בגדר הגזירה, אלא הבטיחו בחיים — שהגם שהיה בן ארבעים שנה אז, וגזר ה׳ שישבו במדבר ארבעים שנה, הבטיחו שיחיה עד בואו — הרי הובטח בחיים ארבעים שנה, מה שלא נעשה לשום צדיק בעולם. והוא אומרו ״והביאותיו שמה״.

ואולי לומר גם שהגם שיודיעהו עבדו, הקדים לזה קרותו — כי הבטחת החיים ארבעים שנה לא יזור מעבודת ה׳, לצד שארך יום קיצו.

עוד יתבאר הכתוב על הדרך הזה: ״עקב״ — עשה ב׳ דברים טובים: א׳ — שלא הלך אחר המרגלים, פירוש ״עמו אחרת רוח היתה״. ב׳ — שהשתיק העם וסתר ״וימלא אחרי״, והכחיש דברי המרגלים.

ושתים — ה׳ ייעד לו טובות: א׳ — ״וגו׳ יורישנה״. ב׳ — ״והביאותיו״ וגו׳, לו שלם ה׳ אחד.

וטעם שלא הזכיר יהושע — לצד שזכה מצד תפלת משה, ולא הוצרך להתעצם מכחו.

---

**דברים פרק א פסוק לו**

״זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה׳״

**אור החיים שם**

צריך לדעת למה הוצרך לומר ״הוא יראנה ולו אתן״ וגו׳, כיון שמבטיח לתתה לו — הרי הוא בכלל מאתים מנה.

ונראה שנתכוון ה׳ לומר שב׳ זכיות היו ביד כלב בענין זה: א׳ — שפינה עצמו מעצת המרגלים, ולא אמר דבר רע, ואדרבא — היה סותר דברי המרגלים, דכתיב ״ויהס כלב״ (במדבר י״ג) וגו׳ למלאות אחרי ה׳. וה׳ ייעד לו ב׳ דברים טובים.

כנגד מה שפינה עצמו מעצת המרגלים — עלתה בידו זכות שלא ימות בגזירתם, והוא מה שסמך לומר ״בן יפונה הוא יראנה״ — פי׳ בשביל שפינה עצמו מעצת המרגלים, יצא מכלל ״יראנה״ — וכל מנאצי וגו׳ לא יראוה (שם י״ד כ״ג) גזירת איש.

וכנגד שמילא אחרי ה׳ — נתן ה׳ לו את הארץ, והוא אומרו ״ולו אתן את הארץ״ וגו׳ ״יען אשר מלא אחרי ה׳״.

---

**במדבר פרק יד**

״(ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם״

**אור החיים שם**

הוצרך לומר ״מן התרים את הארץ״ — לתת טעם לקריעת בגדיהם, כי האומר מי הם יהושע וכלב לעשות מה שלא עשו כל גדולי ישראל?

ואמר הטעם: לא היה לצד שחשבו עצמן יותר מכל גדולי ישראל, אלא לצד היותם מן התרים — שתרו אותה וראו מעלתה — ההרגשה.

גם נתכוון בזה לומר כי נתכוונו בקריעתם זו כדי להרעישם, לומר לאלו שממאנים — קרעו בגדיהם על מאיסתה בעיני ישראל, ויכחישו דברי הממאנים.

---

**בבא קמא נט ע״א–ע״ב**

אשכחוהו דבי ריש גלותא לאליעזר זעירא, הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא. אמרו ליה: מאי שנא מסאני הני? אמר ליה: מאבילנא אירושלים. אמרו ליה: חשיבת את, סבור יוהרא — אירושלים? אתיוה וחבשוה. אמר להו: מנא ידעינן? אמרו ליה: אנא רבה גברא, אמר להו: לאיתאבולי. אמר להו: איבעי אנא מינייכו, או בעו מינאי מילתא, מילתא…

---

**במדבר פרק יד**

״(לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה׳: (לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הַהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ״

**אור החיים שם**

לא היה צריך לומר אחר ״ויהושע בן נון וכלב״ וגו׳ עוד ״חיו״, ואמר הכתוב שפרט ״מוציאי דבת הארץ רעה״ — הא למדת שלא מתו אלא אותם שהוציאו דבה רעה, ולמה הוצרך לומר ״מן האנשים״?

ויתבאר על פי מה שאמרו במס׳ בבא בתרא (קכא ב): תניא — והקשו ממה שמצינו שיאיר בן מנשה נולד בימי יעקב, דכתיב ״ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש״ — זה יאיר בן מנ

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כלי יקר פנחס

בנות צלפחד מול המרד המסתורי וגם: מרגלות ולא מרגלים. .

כלי יקר פרשת פנחס

במדבר כו סד

ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני

רש״י במדבר פרק כו סד

ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן:

דברים פרק י

(ד) וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי׃ (ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן־הָהָר וָאָשִׂם אֶת־הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה׃ (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי־יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ (ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם׃ (ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת־שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ (ט) עַל־כֵּן לֹא־הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ׃ (י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא־אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃

רש״י דברים פרק י פסוק ו

(ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה - מה ענין זה לכאן. ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'. ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה להר ההר, אלא אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:

ספרי זוטא פרק כז פסוק א

וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ.

כלי יקר במדבר כו סד

ובאלה לא היה איש. אבל נשים היו כי לא נגזרה גזירת מרגלים כ״א על האנשים לפי שהאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד. ד) אבל הנשים היו מחבבות את הארץ שכן בנות צלפחד אמרו תנה לנו אחזה. והנני נותן שני טעמים בדבר:

לפי שיש לך ארץ מגדלת צנועים, ויש לך ארץ מגדלת נואפים, וארז״ל (במד״ר כ. כב) ששטים היה מגדל נואפים ולפיכך זנו בשטים כי ישיבת המקום ההוא גרם להם לזנות, וא״י מסוגל בזה שאין הארץ סובלת זמה כמ״ש בפרשת עריות (ויקרא יח. כה-כז) כי את כל התועבות עשו אנשי הארץ, ותקיא הארץ את יושביה, וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות וע״כ שנאו את הארץ, אבל הנשים היו כשרות וצנועות ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב ע״כ היו מחבבות הארץ המגדלת צנועים, ותדע שכן הוא שאפילו שיטים המגדל נואפים תמשך לו רפואה מן הארץ הקדושה שנאמר (יואל ד. יח) ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים. ומטעם זה נכתב ובאלה לא היה איש אצל המספר דוקא לומר לך אבל נשים היו לפי שבמספר זה נרמז צניעות הנשים יותר מבאנשים מדהקדים ה״א ליו״ד כמבואר למעלה.

טעם שני הוא, כי מהידוע שיש הבדל בין א״י לשאר ארצות כי בא״י הגשמים יותר מצוין מבארץ מצרים או שאר ארצות. והנה בארץ מצרים מאחר שאין הגשמים מצוים שם על כן צריכין עובדי האדמה להשקות השדות של תבואה ברגליהם כמו שמשקין את גן הירק, ומאחר שיש להם כל כך טורח גדול בשדות פטרם התורה מן תרומות ומעשרות כי אין שורת הדין נותן שיתן חלק למי שלא עמל בו. אבל א״י שהגשמים יורדין שם בעתם ואין לבעל השדה כל כך טורח גדול בהשקאת השדות, ואע״פ שיש לו טורח הזריעה והחרישה ושאר מלאכות שבשדה מ״מ יש גם להקב״ה חלק בשדה מצד שהוא ית' נותן מטר בעתו, ע״כ דין הוא שיתנו מחלק גבוה לכהנים וללוים משרתי אלהינו כי משלחן גבוה הם זוכים.

ומפורש דבר זה באר היטב, בפר' עקב (יא. י-יב) שנאמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר עיני ה' אלהיך דורש אותה וגו'. ומסיק בילקוט פר' עקב (תתס.) דווקא אותה ניתן לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות ולא שאר ארצות כו'. וכל אשר לו עינים לראות ולב להבין ישתומם על המראה מה ענין חלה ותרומה לכאן, ומאי משמע דאותה למעט שאר ארצות מתרומה ומעשר, ולמה נכתב מיעוט זה כאן. אלא ודאי שרצה ליתן טעם למה א״י חייבת בחלה תרומה ומעשרות יותר משאר ארצות, ואמר לפי שבשאר ארצות כל הטורח שלך שאפילו שדה של תבואה צריך אתה להשקות ברגלך כגן הירק ע״כ פטרה אותך התורה מתרומה ומעשרות. אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, וא״כ חצי העמל שלך וחצי של גבוה ע״כ דין שתתן חלק גבוה למשרתי אלהינו.

ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ, לפי שהיו אבירי לבב הרחוקים מצדקה, לא היה להם חפץ ורצון לילך ממקום הפטור למקום החיוב ובפה מלא אמרו כן זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא. ה) ודרשו בספרי חנם מן המצות, וביאור הדבר שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות כי מטעם זה מנו שם את הקשואים ואת האבטיחים וגו', לפי שכל אלו פטורין מן המעשר בח״ל אפילו מדרבנן ובא״י חייבים מדרבנן לפי שכל אלו הם גן הירק וצריכין השקאה ברגלים אפילו בא״י לפי שהם צריכין לריבוי מים ולשון הכתוב מוכיח כן שאמר והשקית ברגלך כגן הירק, ש״מ שגן הירק פשוט בכ״מ שצריך השקאה ע״כ גם בא״י הם פטורין מן התורה ורבנן חייבום מאחר שיש שם ריבוי מים אבל לא בח״ל שאין שם ריבוי מים, ומדקאמרו חנם מן המצות ש״מ שהיתה עינם צרה בכהני ה' ע״כ שנאו את הארץ מקום החיוב.

אבל הנשים של אותו דור צדקניות היו והיו אוהבים הצדקה, הן מצות חלה המיוחדת לנשים ותלויה בארץ, הן שאר תרומות ומעשרות ע״כ היו אוהבים את הארץ לילך למקום החיוב כי סתם אשה אינה רשאית ושלטאה בנכסי בעלה ע״כ היה להם חפץ לילך למקום שהחוב מוטל על בעליהן ליתן. וזה״ש רז״ל (סוטה יא:) בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים רצה לומר בזכותם יצאו ממקום הפטור למקום החיוב אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשם, וכן ארז״ל (ב״ב קיט:) על בנות צלפחד שהיו צדקניות והיינו לפי שהיו אוהבים הצדקה על כן אמרו תנה לנו אחוזה. וראיה בריאה וטובה לדברינו מה שפירש רש״י למשפחות מנשה בן יוסף, למה הזכיר יוסף לפי שהיה מחבב הארץ כו' גם בנותיו כן.

וכבר ידעת שב' מדות טובות אלו היו ביוסף: האחת שהיה גדור מעריות ותשב באיתן קשתו (בראשית מט. כד) באשת פוטיפר, הן לטעם שני שאהבו את הארץ בעבור הצדקה ויוסף אוהב צדקות היה כי היה זן ומכלכל את כל בית אביו, ובנותיו ירשו שני מדותיו אלו ובעבורם אמרו תנה לנו אחוזה. וזה״ש שהיו צדקניות שלא נישאו אלא להגון להם כך מסיק בגמרא. וביאור הדבר שנשאו לשבט יוסף דווקא שגם המה מעשה אבותיהם בידיהם להיות אוהב צדקות והיו חכמניות מצד שהיו גדורין מעריות הפך ממה שנאמר (במדבר ה. יב) כי תשטה אשתו לשון שטות. וזה טעם יקר.

כלי יקר במדבר כו ב

ומה שחתם על כל השבטים שם של יה דווקא במספר זה, לפי שעדיין לא היו חשודים בזנות עד שנכשלו בשיטים בזנות והיה מקום לאומות לומר סופו מוכיח על תחילתו, כשם שהזכרים זנו אחרי בנות אל נכר כך במצרים הנשים הזנו ויפרצו לפי ששלטו המצרים גם באמותם. ע״כ נאמר החנוכי הפלואי וחתם עליהם שם יה כי שם זה הוא מתווך בין איש לאשה להורות שכולם נולדו מן איש ואשה אשר שם יה ביניהם. וקדימת ה״א ליו״ד בא להודיע כשרות הנשים כי הה״א נתונה לאשה והיו״ד לאיש, ובאמת היו הנשים יותר גדורין מעריות מן האנשים מדפרסמה הכתוב את שלומית בת דברי ש״מ שזו לבדה היתה פרוצה וכולם צנועות, (ויק״ר לב. ה) אבל האנשים היו בוכים למשפחותיהם על עסקי עריות שנאסרו להם ונכשלו הרבה מהם בשטים ע״כ הקדים ה״א של יה ליו״ד כי עיקר הדבר שבא להודיע כשרות הנשים שלא שלטו המצרים באמותם.

כלי יקר במדבר יג ב

ד״א לכך פרט אנשים, לפי שארז״ל (ילקו״ש פנחס תשעג. כז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד. ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחזה (שם כז. ד) וע״כ אמר הקב״ה לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים וזהו שלח לך לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות