עה״ת – שיעור שבועי בפירוש אור החיים הקדוש הרב בנימין טבדי ▪ פרשת שלח לך ▪ תשפ״ב
**במדבר פרק יג פסוק טז**
״אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ״
**אור החיים שם**
צריך לדעת למה חזר לומר ״אלה שמות האנשים״, והלא כבר אמר ״ואלה שמותם״ וגו׳.
ויתבאר על פי דבריהם ז״ל (סוטה לד ב), וזה לשונם: אמר ר׳ יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו — מרגלים על שם מעשיהם נקראו, סתור בן וכו׳, עד מיכאל שסתר דבריו של הקדוש ברוך הוא וכו׳.
והנה לצד שרצה הכתוב לומר ״ויקרא משה להושע בן נון יהושע״ — יאמר: מה ראה משה להתפלל על יהושע? הוצרך להעירך לזה, כי משה השכיל מעשיהם הרעים משמותם, ולזה הקדים לומר ״ואלה שמות האנשים״ וגו׳, וסמך לזה ״ויקרא משה״ וגו׳ ״ויהושע״ וגו׳ שהתפלל עליו.
וצריך לדעת למה שינה שמו, והיה יכול להתפלל בלא שינוי השם. ואולי שנתן בשמו כח בתוספת היו״ד שמספרה עשרה, כדי שיוכל נגד עשרת המרגלים, כדי שיטול זכות וחלק הטוב — כמאמרם ז״ל (חגיגה טו א) שהזוכה נוטל חלקו וחלק חבירו.
---
**במדבר פרק יד פסוק כד**
״וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה״
**אור החיים שם**
צריך לדעת למה לא הזכיר אלא ״ועבדי כלב״ ולא יהושע, וגם כוונת אומרו ״עקב היתה רוח אחרת עמו״, וגם אומרו ״וימלא אחרי״, וגם אומרו ״והביאותיו״ בתוספות ו״א, וגם אומרו בגזרת הכתוב.
אכן פירוש הכתוב הוא על הדרך הזה: ״ועבדי כלב״ — וטעם ״עקב״ הוא פירוש שכר, שאני קורא אותו עבדי — אשר היתה רוח אחרת עמו.
שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ את ה׳ עם המרגלים, אף על פי כן — לו היה סיבה תפלת משה שהצילתו מיצר הרע ומכוחותיו שהם המרגלים, לבל יטעוהו.
מה שאין כן כלב, שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו, ורוח רעה לפעמו — והראיה שהלך ונשתטח על קברות האבות, ואף על פי כן ״וימלא אחרי״ — פירוש השלים אחר רצונו יתברך.
ודקדק לו מר בדרך זה, לצד שיש באדם ב׳ יועצין — יועץ רע ויועץ טוב — והוא השלים ומילא חלק אחרי ה׳. וזה הוא על דרך אומרם ז״ל (קידושין לט ב) מי שבאה לידו עבירה וניצל ממנה — נותנין לו שכר כעושה מצוה. וזה אינו ביהושע, כי לא היתה מנעו, ויש כח בתפלת הצדיקים גם מדרך השכל — כי משה צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כג ב), כמשה רבינו עליו השלום.
ועל כן זכה כלב שיקרא ״עבד ה׳״. והוסיף עוד לומר, מלבד המעלה הנזכרת — ״והביאותיו״ פירוש להתפלל על עצמו, וכאן רמז ״הארץ אשר בא שמה״ — התעצמותו עד שמילא אחרי ה׳.
וכוונת הטבה זו היא שלא בלבד שלא נכנס בגדר הגזירה, אלא הבטיחו בחיים — שהגם שהיה בן ארבעים שנה אז, וגזר ה׳ שישבו במדבר ארבעים שנה, הבטיחו שיחיה עד בואו — הרי הובטח בחיים ארבעים שנה, מה שלא נעשה לשום צדיק בעולם. והוא אומרו ״והביאותיו שמה״.
ואולי לומר גם שהגם שיודיעהו עבדו, הקדים לזה קרותו — כי הבטחת החיים ארבעים שנה לא יזור מעבודת ה׳, לצד שארך יום קיצו.
עוד יתבאר הכתוב על הדרך הזה: ״עקב״ — עשה ב׳ דברים טובים: א׳ — שלא הלך אחר המרגלים, פירוש ״עמו אחרת רוח היתה״. ב׳ — שהשתיק העם וסתר ״וימלא אחרי״, והכחיש דברי המרגלים.
ושתים — ה׳ ייעד לו טובות: א׳ — ״וגו׳ יורישנה״. ב׳ — ״והביאותיו״ וגו׳, לו שלם ה׳ אחד.
וטעם שלא הזכיר יהושע — לצד שזכה מצד תפלת משה, ולא הוצרך להתעצם מכחו.
---
**דברים פרק א פסוק לו**
״זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה׳״
**אור החיים שם**
צריך לדעת למה הוצרך לומר ״הוא יראנה ולו אתן״ וגו׳, כיון שמבטיח לתתה לו — הרי הוא בכלל מאתים מנה.
ונראה שנתכוון ה׳ לומר שב׳ זכיות היו ביד כלב בענין זה: א׳ — שפינה עצמו מעצת המרגלים, ולא אמר דבר רע, ואדרבא — היה סותר דברי המרגלים, דכתיב ״ויהס כלב״ (במדבר י״ג) וגו׳ למלאות אחרי ה׳. וה׳ ייעד לו ב׳ דברים טובים.
כנגד מה שפינה עצמו מעצת המרגלים — עלתה בידו זכות שלא ימות בגזירתם, והוא מה שסמך לומר ״בן יפונה הוא יראנה״ — פי׳ בשביל שפינה עצמו מעצת המרגלים, יצא מכלל ״יראנה״ — וכל מנאצי וגו׳ לא יראוה (שם י״ד כ״ג) גזירת איש.
וכנגד שמילא אחרי ה׳ — נתן ה׳ לו את הארץ, והוא אומרו ״ולו אתן את הארץ״ וגו׳ ״יען אשר מלא אחרי ה׳״.
---
**במדבר פרק יד**
״(ה) וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ו) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם״
**אור החיים שם**
הוצרך לומר ״מן התרים את הארץ״ — לתת טעם לקריעת בגדיהם, כי האומר מי הם יהושע וכלב לעשות מה שלא עשו כל גדולי ישראל?
ואמר הטעם: לא היה לצד שחשבו עצמן יותר מכל גדולי ישראל, אלא לצד היותם מן התרים — שתרו אותה וראו מעלתה — ההרגשה.
גם נתכוון בזה לומר כי נתכוונו בקריעתם זו כדי להרעישם, לומר לאלו שממאנים — קרעו בגדיהם על מאיסתה בעיני ישראל, ויכחישו דברי הממאנים.
---
**בבא קמא נט ע״א–ע״ב**
אשכחוהו דבי ריש גלותא לאליעזר זעירא, הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא. אמרו ליה: מאי שנא מסאני הני? אמר ליה: מאבילנא אירושלים. אמרו ליה: חשיבת את, סבור יוהרא — אירושלים? אתיוה וחבשוה. אמר להו: מנא ידעינן? אמרו ליה: אנא רבה גברא, אמר להו: לאיתאבולי. אמר להו: איבעי אנא מינייכו, או בעו מינאי מילתא, מילתא…
---
**במדבר פרק יד**
״(לז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה׳: (לח) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הַהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ״
**אור החיים שם**
לא היה צריך לומר אחר ״ויהושע בן נון וכלב״ וגו׳ עוד ״חיו״, ואמר הכתוב שפרט ״מוציאי דבת הארץ רעה״ — הא למדת שלא מתו אלא אותם שהוציאו דבה רעה, ולמה הוצרך לומר ״מן האנשים״?
ויתבאר על פי מה שאמרו במס׳ בבא בתרא (קכא ב): תניא — והקשו ממה שמצינו שיאיר בן מנשה נולד בימי יעקב, דכתיב ״ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש״ — זה יאיר בן מנ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה