גפש תשרפ םירבד
דברים פרשת
ובנפש בבית המרגלים חטא
הוּא לִפְנֵיכֶם הַהֹלֵךְ אֱלֹהֵיכֶם "ה'
לָכֶם" יִלָּחֵם
ל) א, (דברים
שאלה
אֵלַי "וַּתִקְרְבּון המרגלים: חטא את משה של תיאורו על קוראים אנו בפרשתנו
כב). א, (דברים הָאָרֶץ" אֶת לָנּו וְיַחְּפְרּו לְפָנֵינּו אֲנָׁשִים נִׁשְלְחָה וַּתֹאמְרּו ּכֻּלְכֶם
ראו, שהם כפי הארץ את תיארו המרגלים אם
לחטא? הדבר להם נחשב מדוע
המרגלים? לטענות ישירות מתייחס לא כלב מדוע
המרגלים? לחטא המקדש בתי של הקשר מה
ובביתנו? בנפשנו המרגלים, פרשת את ללמוד ניתן כיצד
השליחות
מספר מהם ומבקש הארץ, את לתור מרגלים עשר שנים שולח רבנו משה
(התחילו זֶהּבַּנֶגֶב עֲלּו אֲלֵהֶם: וַּיֹאמֶר אֶרֶץּכְנָעַן אֶת לָתּור מֹׁשֶה אֹתָם "וַּיִׁשְלַח דברים: הָאָרֶץ אֶת ההר). ּורְאִיתֶם לכיוון עלו כך (ואחר הָהָר אֶת וַעֲלִיתֶם הנגב) הדרום, מאזור הארץ את לתור
חלקה ארץ היא שמא או לכבוש שמסובך והרריים מיוערים שטחים כוללת מיושבת שאיננה הארץ (האם הִוא מַה אִם הּוא הַמְעַט חלשים), או חזקים הם (האם הֲרָפֶה הּוא הֶחָזָק עָלֶיהָ הַּיׁשֵב הָעָם וְאֶת ונוחה), הֲטֹובָה המיושבת) הארץ של טיבה (מה יׁשֵבּבָּה הּוא אֲׁשֶר הָאָרֶץ רבים). ּומָה או מעטים הם (האם רָב
הרבה להכין וצריך ותבואה מים בה שאין או תבואה, הרבה עם ומים מעיינות של ארץ היא (האם רָעָה אִם הִוא
(האם אִםּבְמִבְצָרִים הַּבְמַחֲנִים יֹוׁשֵבּבָהֵּנָה (העם) הּוא אֲׁשֶר הֶעָרִים לכיבושה)ּומָה צידה
בעושר שמנה היא (האם רָזָה אִם הִוא הַּׁשְמֵנָה הָאָרֶץ מבוצרות)ּומָה חומה בערי או חומה ללא בערים
שבת לקראת דפש
בהם שנשתבחה ודבש שמן זית ורימון, תאנה (גפן, עֵץ הֲיֶׁשּבָּה ענייה), ארץ שהיא או ה' שהבטיח כפי ונכסים
שיחשדו תפחדו (אל הָאָרֶץ מִּפְרִי וְהִתְחַּזַקְּתֶםּולְקַחְּתֶם אלו). אילנות בה אין שמא (או אַיִן אִם הארץ)
יז יג, (במדבר בעצים)". יפים פירות שיש (ימים עֲנָבִים יְמֵיּבִּכּורֵי וְהַּיָמִים מרגלים), שאתם -בכם ע״פ כ
וספורנו). רשב״ם רש״י, אונקלוס, פירושי
השליחות ביצוע
המידע בקשת מטרת פשוטה, בהבנה הארץ. על מידע מהמרגלים מבקש משה הולכים המרגלים ואכן לכיבושה. להתכונן כדי פרטים הארץ על לדעת בשביל היא
ואומרים: חוזרים הם יום ארבעים ולאחר הארץ, את ותרים
(החלק מִדְּבַרּפָארָן אֶל יִׂשְרָאֵל עֲדַתּבְנֵי וְאֶלּכָל אַהֲרֹן וְאֶל מֹׁשֶה אֶל וַּיָבֹאּו "וַּיֵלְכּו הָאָרֶץ. אֶתּפְרִי וַּיַרְאּום הָעֵדָה וְאֶתּכָל אֹתָםּדָבָר וַּיָׁשִיבּו ברנע) (קדש קָדֵׁשָה מול) שהיה במדבר
טורח בלי מגדלת (הארץ חָלָב זָבַת וְגַם אֲׁשֶרׁשְלַחְּתָנּו הָאָרֶץ אֶל וַּיֹאמְרּוּבָאנּו לֹו וַיְסַּפְרּו הַּיׁשֵבּבָאָרֶץ הָעָם (חזק) עַז (אבל)ּכִי אֶפֶס וְזֶהּפִרְיָּה. הִוא חלב)ּודְבַׁש הרבה שמספק רב מקנה הַּנֶגֶב יֹוׁשֵבּבְאֶרֶץ עֲמָלֵק רָאִינּוׁשָם. הָעֲנָק יְלִדֵי וְגַם מְאֹד (חזקות)ּגְדֹֹלת וְהֶעָרִיםּבְצֻרֹות יַד וְעַל הַּיָם עַל יֹוׁשֵב וְהַּכְנַעֲנִי ההר) (באזור יֹוׁשֵבּבָהָר וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבּוסִי וְהַחִּתִי דרום) (מצד
כו (שם הנ״ל). -הַּיַרְּדֵן המפרשים פי על כט
חטאם? היה מה
מנת על שלחם משה שהרי נאמנה, שליחותם את ביצעו המרגלים לכאורה מדוע ביקש. שאותם הנתונים את מסרו והם בארץ, באמת קורה מה לו שיאמרו
לו? ישקרו שהם רוצה היה משה האם לחטא, זה דבר להם נחשב אפוא
עשו "מה ב): יג, (במדבר הרמב״ן ובראשם פרשנים מספר נתקשו זו בשאלה עליה היושב העם ואת היא מה הארץ את וראיתם להם אמר משה כי המרגלים, הבמחנים הם) (האם בערים (לבדוק) להם ואמר רב… אם הוא המעט הרפה הוא החזק צריכין (המרגלים) היו פנים כל ועל חומה), עם מבוצרות (ערים במבצרים אם חומה) ללא (ערים "אפס לו כשאמרו המרגלים) (של חטאתם ומה פשעם ומה אותם. שצוה מה על להשיבו
אותם?". שלח שקר לו שיעידו מנת על וכי גדולות", בצורות והערים העם עז כי
כו יג, (במדבר -והאלשיך ראו אשר כי יאשמו "למה בקצרה: הדברים את אמר לא)
סיפרו" –
הפש תשרפ םירבד
המצב? את משה תיאר כיצד
ישראל בני את מכין משה כאשר הבאה: הקושיה מצטרפת לעיל האמור אל את מתאר הוא המרגלים חטא לאחר שנה ארבעים דברים, בספר הארץ על לקרב יִׂשְרָאֵל "ׁשְמַע המרגלים: שתיארו ממה יותר גרועה ואף דומה בצורה בארץ המצב עָרִיםּגְדֹֹלתּובְצֻרֹת מִּמֶּךָ וַעֲצֻמִים לָרֶׁשֶתּגֹויִםּגְדֹלִים לָבֹא הַּיַרְּדֵן אֶת הַּיֹום עֹבֵר אַּתָה לִפְנֵיּבְנֵי יִתְיַּצֵב מִי וְאַּתָהׁשָמַעְּתָ יָדַעְּתָ אַּתָה אֲׁשֶר עֲנָקִים וָרָםּבְנֵי עַםּגָדֹול ּבַּׁשָמָיִם.
א ט, (דברים ב). -עֲנָק"
הערים ואת ממך" ועצומים "גדולים בארץ היושבים העמים את משה מתאר כאן מתיאורם ואימתני מפחיד יותר הרבה תיאור בשמים". ובצורות "גדולות כערים שהתרחש דומה מתיאור הנגרם הנזק מהו יודע שמשה לאחר זאת המרגלים. של הרמב״ן שאלת עוז וביתר שאת ביתר ומתחזקת ועולה ששבה כך לפני, שנה ארבעים
המרגלים? חטא היה מה
העם לב המסת
אלא למשה, שמסרו היבשים בנתונים היה לא המרגלים של חטאם כי לומר ניתן כי באמרם הארץ אנשי עם מהמלחמה אותו והפחידו העם, לב את המסו שהם בכך יֹוׁשְבֶיהָא אֹכֶלֶת אֶרֶץ אֹתָּה לָתּור בָּה עָבַרְנּו אֲׁשֶר "הָאָרֶץ ימות: – למלחמה שיצא מי אומר שהעם מצינו וכן לב). יג, (במדבר מִּדֹות" אַנְׁשֵי בְתֹוכָּה רָאִינּו אֲׁשֶר הָעָם וְכָל הִוא לִנְּפֹלּבַחֶרֶב הַּזֹאת הָאָרֶץ אֶל אֹתָנּו מֵבִיא ה' וְלָמָה מֹׁשֶה… עַל "וַּיִֹּלנּו למשה: בהמשך
ב). יד, (במדבר (לביזה)" לָבַז יִהְיּו וְטַּפֵנּו נָׁשֵינּו
הארץ על ילחמו הם אם כי מהמרגלים הבין ישראל עם כי משמע אלו מדברים
ובשבי. בחרב יפלו הם
אחרי שנה ארבעים משה מעיד שם דברים בספר למצוא ניתן זו לטענה חיזוק אֲנחנּו "אָנָה אמרו: המרגלים דברי את ישראל בני ששמעו שלאחר המרגלים, חטא עָרִיםּגְדֹֹלת מִּמֶּנּו וָרָם עַםּגָדֹול לֵאמֹר לְבָבֵנּו אֶת (שברו) הֵמַּסּו (המרגלים) אַחֵינּו עֹלִים
כח). א, (דברים רָאִינּוׁשָם" עֲנָקִים וְגַםּבְנֵי ּובְצּורֹתּבַּׁשָמָיִם
להם שתארו בכך העם, לב המסת היה שחטאם להגיד ניתן שלכאורה כך
הגיבורים. יושביה על הארץ את לכבוש מאוד שקשה
(רש״י מתים קוברי מצאנום שעברנו מקום בכל – יושביה".)"אוכלת. א
שבת לקראת ופש
חזקים הארץ שיושבי אמר משה גם
לפני ישראל לעם אמר בעצמו משה גם כי ואומר הרמב״ן דוחה זו טענה את אמר וכך הטבע, בדרך לכבוש אי־אפשר בארץ היושב העם שאת לארץ, שהכניסם
משה:
מִּמֶּךָ וַעֲצֻמִים לָרֶׁשֶתּגֹויִםּגְדֹלִים לָבֹא הַּיַרְּדֵן אֶת הַּיֹום עֹבֵר אַּתָה יִׂשְרָאֵל "ׁשְמַע וְאַּתָהׁשָמַעְּתָ יָדַעְּתָ אַּתָה אֲׁשֶר עֲנָקִים וָרָםּבְנֵי עַםּגָדֹול עָרִיםּגְדֹֹלתּובְצֻרֹתּבַּׁשָמָיִם.
א ט, (דברים עֲנָק" לִפְנֵיּבְנֵי יִתְיַּצֵב ב). -מִי
וְאַּתָה יָדַעְּתָ אַּתָה אֲׁשֶר "עַם… המילים פירוש כי ב) ט, (דברים המלב״ים ומבאר שאתה ורם, גדול עם שהם שלהם הצבא "ראשי עֲנָק": לִפְנֵיּבְנֵי יִתְיַּצֵב מִי ׁשָמַעְּתָ
הטבע". בדרך לכבשם אפשר שאי ידעת
"ואתה ושכלך. מדעתך ידעת. "אתה ב): ט, (דברים דבר ההעמק פירש זה ומעין יתיצב מי אשר חושבים הם שגם ממך החזקים העולם אומות שאר מפי שמעת.
הללו" הענק בני לפני
הם בארץ שהיושבים ידוע כי לארץ בכניסה לישראל אומר משה גם כלומר לב את המס הוא מדוע משה את ביקר לא אחד ואף הטבע, בדרך מנוצחים בלתי
בדבריו. העם
ארבעים הארץ, באי דור – המרגלים דור (של לבניהם אמר רבנו משה והנה הרמב״ן: לשון וזה הענקים וכח עריהם ובמבצר העם בחוזק להם והפליג האלה, כדברים החטא) לאחר שנה בזה וחטאתם המרגלים פשע היה ואם לאבותם… המרגלים שאמרו ממה מאד יתר (משה) יניא למה בארץ) להילחם מלהיכנס האנשים לב את והניאו המסו ובכך הארץ יושבי של בכוחם (שהפליגו שהונו) המרגלים אלו (כמו המרגלים כהניא הארץ) באי דור דהיינו המרגלים דור (של בניהם לב את
הארץ). באי דור (של אבותם לב את
הארץ יושבי את לכבוש אפשר שאי שאמרו בזה היה חטאם
הארץ על למשה שהעבירו בעובדות חטאו לא המרגלים כי מבאר הרמב״ן אלא הנמצא, העם חוזק לגבי המפחידים הנתונים על שסיפרו בכך ולא ויושביה, באומרם הארץ, את לכבוש אופן בשום אי־אפשר כי עלה שמדבריהם בכך היה חטאם לעשותו אפשר ואי ממך נמנע שהדבר פירושה אפס המילה שהרי העם", עז כי "אפס
זפש תשרפ םירבד
את לכבוש אפשר אי – אפס פירושו העם' עז כי 'אפס המילים וביאור ענייןב. בשום
העם". עז כי – הארץ
הארץ. את לכבוש אפשר שאי השגויה מסקנתם היה חטאם
הוא ברוך הקדוש על הרע לשון
זכות לכף לדונם עדיין ניתן הארץ, על טובים לא דברים דיברו המרגלים כאשר שפירושו – העם" עז כי "אפס אומרים הם כאשר אך שליחותם, את שביצעו ולומר הקדוש על רע שם מוציאים למעשה הם העם, עז כי הארץ את לכבוש אפשרי בלתי היושב העם רק שכן בהם, להילחם יכול לא עצמו הוא שכביכול בעצמו, הוא ברוך
הוא. ברוך הקדוש ולא עז בארץ
מהזוהר לרמב״ן ראיה
א״ר קסא.): לך (שלח הקדוש הזוהר בדברי הוא הרמב״ן של דבריו שמקור נראה
להוציא לעצמם המרגלים לקחו עצה יוסי רבי (אמר ביש שום לאפקא כלא על נסיבו עיטא יוסי
הארץ (על הוא בריך קודשא ועל ארעא על הכל)? על הכוונה (מה כלא על מאי הכל). על רע שם
"ויוציאו בכתוב מבואר ניחא הארץ על יצחק, רבי (אמר תינח ארעא על יצחק א״ר הוא). ברוך הקדוש ועל
עליו להוציא שהתכוונו הוכחה יש מניין הוא ברוך הקדוש (על מנין הוא בריך קודשא על הארץ"). דיבת
(אמר דייקא, העם עז כי בהו? יכיל מאן העם" עז כי "אפס דכתיב משמע א״ל דיבה)?
העם דווקא בהם, ללחום יכול מי בזה לומר שרצו העם", עז כי "אפס מהכתוב משמע זה דבר יצחק: לרבי יוסי רבי לו
בהם). ללחום יכול לא הוא ברוך הקדוש גם (וכביכול בהם ללחום שיכול מי ואין עז
אחרת מסקנה עובדות אותן
קשות עובדות אותן את בדיוק לכובשה שעמדו הארץ באי לדור תיאר משה לָרֶׁשֶתּגֹויִםּגְדֹלִים לָבֹא הַּיַרְּדֵן אֶת הַּיֹום עֹבֵר אַּתָה יִׂשְרָאֵל "ׁשְמַע המרגלים: שתיארו יָדַעְּתָ אַּתָה אֲׁשֶר עֲנָקִים וָרָםּבְנֵי עַםּגָדֹול עָרִיםּגְדֹֹלתּובְצֻרֹתּבַּׁשָמָיִם. מִּמֶּךָ וַעֲצֻמִים
א ט, (דברים עֲנָק" לִפְנֵיּבְנֵי יִתְיַּצֵב מִי ב). -וְאַּתָהׁשָמַעְּתָ
וכך לגמרי, שונה מהעובדות העולה המסקנה אך עובדות אותן הן העובדות
הבא: בפסוק נאמר
ה של חסדו וכלה נגמר האם שפרושו חַסְּדֹו" לָנֶצַח "הֶאָפֵס ט: עז, בתהלים שנאמר מה.'כעין. ב
שבת לקראת חפש
וְהּוא יַׁשְמִידֵם הּוא אֹכְלָה אֵׁש לְפָנֶיָך הָעֹבֵר הּוא אֱֹלהֶיָך ה' הַּיֹוםּכִי "וְיָדַעְּתָ
ג). (שם לְָך" ה' מַהֵרּכַאֲׁשֶרּדִּבֶר וְהַאֲבַדְּתָם וְהֹורַׁשְּתָם לְפָנֶיָך יַכְנִיעֵם
אש הוא יתברך ה' אבל ישראל, לעם ביחס וחזק עז הוא שהעם נכון אמנם
יכניעם. והוא ישמידם הוא אוכלה,
הרמב״ן שיטת סיכום
העובדות בתיאור היה לא המרגלים חטא הרמב״ן, לשיטת כי למדים נמצאנו לכבוש שאי־אפשר והיא המרגלים, אליה שהגיעו במסקנה אלא העם, לב בהמסת ולא
הוא. ברוך הקדוש של ביכולתו כפירה מעין היא זו אמירה הארץ. את
כלב דברי
המתארים המרגלים דברי אחר מיד המובאים כלב דברי מובנים אלו דברים פי על למצב מתייחסים לא כלב של דבריו – בארץ הריגול במלאכת שראו העובדות את אֶל הָעָם אֶת "וַּיַהַסּכָלֵב המרגלים: שתיארו לעובדות ולא בה, ליושבים או הארץ
ל). יג, (במדבר לָּה" נּוכַל יָכֹול אֹתָּהּכִי וְיָרַׁשְנּו נַעֲלֶה עָֹלה וַּיֹאמֶר מֹׁשֶה
אפשר שאי המסקנה עולה המרגלים שמדברי מבין הוא המסקנה. על מדבר כלב עז עם – העובדות לגבי מחלוקת אין לה". נוכל "יכול אומר מיד ולכן לארץ לעלות
המסקנה. לגבי מחלוקת יש בצורות. וערים וחזק
ישירות עונה לא הוא מדוע כלב על הרב מקשה שלח), (פרשת קודש אש בספר משיב לא מדוע בצורות. והערים חזק שהעם שאומרים המרגלים של לטענותיהם אומר הוא מדוע נסתדר'? הבצורות הערים ועם חזק, כך כל לא 'העם כלב: להם לטענותיהם המתייחס דברים, נימוק בלא לה" נוכל יכול כי נעלה "עלה למרגלים:
קונקרטית? בצורה
טעמיהם, ודברי שכלם את לסתור עמהם כלב התוכח לא "ולמה קדשו: לשון וזה המרגלים הם כי מתרץ הרב לה". נוכל יכול כי אותה וירשנו נעלה "עלה סתם רק בצורה הארץ כיבוש על מדברים הם המציאות. במישור שאמרו מה ואמרו באו הכל לאמר צריך "רק האמונה: בצינור ומדבר מישור עובר כלב ואילו מציאותית, ומכל מאד", גדולות בצורות ש״הערים הדברים כנים בה", היושב העם ש״עז אמת,
טפש תשרפ םירבד
וירשנו נעלה "עלה שיושיענו, והטבע מהגבול למעלה שהוא בד' מאמין הנני מקום
ישועתנו" את מקרב בד' כזה ובטחון ואמונה סברה. ובלא שכל אותה״בלא
מעצת להינצל כח צריך כלב שכאשר בכך מוצאים אנו אלו לדברים חיזוק
יג, (במדבר חֶבְרֹון" עַד וַּיָבֹא בַּנֶגֶב "וַּיַעֲלּו האבות: לקברי לחברון הולך הוא המרגלים אבות קברי על ונשתטח והלך מרגלים מעצת כלב שפרש מלמד רבא "…אמר כב).
רמז פי״ג במדבר (ילק״ש מרגלים" מעצת שאנצל רחמים עלי בקשו אבותי, להם: ואמר לוקח הוא ומשם הקדושים האבות האמונה, למקורות להתחבר צריך כלב תשמג).
המציאותית. התפיסה כנגד ותעצומות, עז
של רגיל בהיגיון רק כובשים לא ישראל ארץ שאת הוא האמור מכל העולה כוחות צריך הארץ לכיבוש אלא ואחרות, כאלה והערכות צבאיים כוחות ניתוח
האמונה. כוח – ומיוחדים אחרים
הפרטי באדם המרגלים חטא
עם על התורה מספרת בו הכללי, במישור ללמוד ניתן הקדושה תורתנו את דרך הפרטית האדם נפש נלמדת זה במישור הפרטי. במישור ללומדה וניתן ישראל, המרגלים סיפור כיצד להתבונן יש וממילא החסידות), בספרי שמובא (כפי התורה סיפורי
ואדם. אדם כל על עובר
הפרטית הארץ כיבוש
האדם: בריאת בתחילת שנאמר כפי ונשמה, גוף – בחינות משתי מורכב אדם כל הָאָדָם וַיְהִי חַּיִים נִׁשְמַת וַּיִּפַחּבְאַּפָיו הָאֲדָמָה מִן עָפָר הָאָדָם אֶת אֱֹלהִים ה' "וַּיִיצֶר רצונותיו את הנשמה. לכוחות הגוף כוחות בין עצום הבדל יש ז). ב, (בראשית חַּיָה" לְנֶפֶׁש החומרי. ועולמו גופו חותר לאן בדיוק יודע הוא מרגיש. אדם כל מאווייו, תאוותיו, או הגוף, כוחות על הנשמה את להגביר ניתן כי ואומרת התורה באה זאת לעומת
והחומריות). הארציות את (כלומר שלנו הפרטית הארץ את לכבוש ניתן אחרות במילים
נפשו כוחות את שולח מרגלים, שולח הוא לאדם, שכזה דבר אומרים כאשר החומר את – הארץ את לנצח הדבר אפשרי אכן האם ויבדקו ארצו את שיתורו
גוף. את
הבדיקה: ממלאכת חוזרים נפשו וכוחות
שבת לקראת צש
אי בצורות", ערים לו "יש יותר, חזק הגוף טבעית בצורה כי לו אומר שכלו הדם הדם. במחזור ממש ונמצאות חזקות, ממש הם לחומר הנטיות לנצחו. אפשר לשנותה. אפשר ואי מאוד חזקה דמים) גם נקרא (כסף בדמים רק לעסוק והנטייה נפש, הוא הגוף כי יען אחרת, או כזו ברמה גופם ממשלת תחת נמצאים האנשים רוב ואכן,
חזק. ממש החומרי והעולם
בנשמת שמקורו האמונה כוח הנקרא חדש כח מגיע השכלי, הכוח לעומת אך את דהיינו הארץ, את לכבוש אפשר ואומר לב), כולו – (כלב מהלב המדבר הכוח האדם, הארץ את להפוך אפשר בחומר, רק להתעסק הנטייה על להתגבר ניתן הארציות,
קדוש. לגוף החומרי גופנו ואת הקודש, לארץ
השכל בין כלב, ובין המרגלים בין הדיון את בעצמו מוצא ימיו בכל והאדם
לנשמה. הגוף בין לאמונה,
תורה ספר
אותה ולנשק גסה בהמה לפני לרקוד עליכם כי לכם אומרים שהיינו לכם תארו מנשקים אנו שבוע כל למעשה אך תמהים? הייתם לא האם מצווה. זו כי שבוע, מדי בהמה של מעור עשוי אמנם התורה ספר תורה. ספר הוצאת בזמן גסה בהמה של עור העולמים, חי אל יחיד מלך של סוף אין באור שמקורם קדושות מאותיות גם אך גסה,
תורה. ספר – ביותר הקדוש החפץ של המעמד את הגסה הבהמה לעור נותנות והן
ביותר והארציות הנמוכות המדרגות את לקדש שניתן הוא היהדות של הרעיון
לקדש. אפשר גסה בהמה אפילו –
המקדש בתי
את לכבוש שאפשר האומרת האמונה תפיסת לשיא להגיע אמורה שבו המקום היו המקדש בבית המקדש. בית היה והקדושה, הרוחניות ממשלת תחת הארציות
לקדשים. אותן והפכו מגושמות בהמות לקחו – קרבנות בהקרבת עוסקים
קדשים, סדר הנקרא בש״ס שלם סדר יש עמוק. מושג הוא קדשים המושג קדשים יש בקדשים. הנמצאות המיוחדת והקדושה ההלכות את ומסביר המפרט של העליונה קדושתם על המעידות מרובות הלכות עם קדשים, קדשי ויש קלים
אצש תשרפ םירבד
בזמנים ורק מסוימים במקומות ורק כהנים, ידי על רק לאוכלם שניתן אלו מאכלים
קדושתם. מחמת מסוימים
גסות. בהמות הם הקדשים? קדשי מהם דבר של בסופו אך
החומריות את הארץ את לכבוש שניתן התפיסה לעומק מגיעים המקדש בבית
קדשים. לקדשי להפוך ניתן גסות בהמות ואפילו
חכמינו שהרי שחרבו, המקדש לבתי המרגלים חטא בין עמוק קשר יש כי ידוע באותו קרו והשני) (הראשון המקדש בתי חורבן וגם המרגלים חטא גם כי מבארים של קיומו עצם המרגלים. לחטא תיקון הוא המקדש שהרי באב, בתשעה – תאריך ממשלת תחת לכבוש ניתן החומרית הארץ את כי אומרים בו העבודה וסדרי המקדש כלי – בדומם קדשים: לקדשי להפוך ניתן ביותר הנמוכות המדרגות כל ואת הרוח,
ועופות. בהמות – ובחי מנחות – בצומח המקדש,
בית – זוגיות – המרגלים חטא
כמו ניצב למעשה הוא ילדיו, ועם זוגו בת עם ביתו את לבנות בא אדם כאשר של עוצמות ומגלה הארץ את לתור הולך הוא שאלה. באותה בשעתו המרגלים
חומריים. דברים בהמון לעסוק ולקנות לעבוד צריך בית, להקמת הנדרשים חומר
רוב את להשקיע הולך אני במה הזה? בבית העיקר מה עצמו, את שואל והוא כל בחומר לעסוק הולך הוא כי לו אומר המרגלים) עשרת בחינת (שהם העולם ורוב זמני? ועניינו עיסוקו עיקר יהיה ובזה חייו של החומריים הצדדים לכל לדאוג ושעליו חייו,
ימיו. סוף עד הקרובות בשנים
האם הארץג? את לכבוש אפשרות אין האם האומנם? ואומר משתומם והאדם אחר? למשהו הקרובות השנים בעשרות בחומר העיסוק כל את להפוך אפשרות אין
קטן? מקדש לבית מאבנים, עשוי שאמנם ביתי, את להפוך ניתן לא האם
שגרת את יהפוך כיצד מעשיות הדרכות לאדם ונותן ההלכה עולם בא כך על
לקודש: היומיום וחיי חייו
באות התורה שהתחילה לכך ורמז בחינה, אותה הם ובית ארץ כי מבואר הפנימיות בתורת. ג בחינת הוא אדם של ביתו כי לרמוז הארץ, ואת השמים את אלוקים ברא בראשית ואמר בית
הארץ.
שבת לקראת בצש
שבסעודה. תורה ובדברי ואחרי לפני בברכות – יקדש מאכלו את
המועדים. ובשמירת לתורה, עתים בקביעת בתפילות, יקדש זמנו את
מגופו". יותר "מכבדה גדול ובכבוד בטהרה, – יקדש אשתו את
לבניך. ושננתם תורה תלמוד במצוות – יקדש ילדיו את
צדקה. בנתינת – יקדש כספו את
כך הרוח, ממשלת תחת ביתו ואת ארצו את וכובש האדם הולך אט אט וכך לחיי נהפכים רגילים חיים שהם חייו וכל מעט למקדש נהפך ביתו הימים, שברבות
וטהרה. קדושה
לסיכום
א. אפשרות שאין שפירושו העם" עז כי "אפס באומרם היה המרגלים חטא במבט להם נראה היה זה שדבר למרות הארץ. את לכבוש אופן בשום
האמוני. הצד מכח הארץ כיבוש במצוות לדון עליהם היה מציאותי,
ב. מגיע שהוא מכיוון המרגלים של המציאותיות לטענות מתייחס לא כלב
האמונה. מכוח
ג. הארציות את לכבוש שאפשר היא הארץ, כיבוש של הפנימית המשמעות ביטוי לידי בא הדבר בו המקום הוא המקדש בית הרוחניות. ממשלת תחת מדוע מובן וממילא קדשים, לקדשי גסות בהמות שהופכים בכך שאת ביתר
המקדש. בתי שני נחרבו המרגלים חטאו שבו ביום
ד. ולהפוך שלנו הפרטית הארץ את לכבוש נדרשים אנו הפרטיים בחיים גם
קדושים. לחיים החומריים חיינו את
ה. ולכבוש לקדש שאי־אפשר האומרים הכוחות הם האדם בנפש המרגלים הולך, לא זה מציאותית מבחינה כי הרוח, ממשלת תחת הארציות את ולהעלות לקדש שאפשר האומרים הכוחות הם האדם בנפש ויהושע וכלב
קודש. לחיי החומר מדרגות את
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה