בס״ד ירושלים, ערב יום התשפ״ד
כוזרי 69 גבעתיים - ג (חלק ה׳) ׳שמות רצון׳
• שדי אל
1. שמות רבה פרשת וארא (שנאן) פרשה ו
״וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם״ (/שמות/ ו). אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין. כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם ששמי ה׳ כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.
אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ […] כי לך ולזרעך ולרחבה ולארכה אתננה (בראשית יג). בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים, ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת […] כי לך ולזרעך אתן את כל הארץ הזאת (שם, בראשית כו). בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק (שם, בראשית כו), ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שוכב עליה אתננה לך (בראשית כח). בקש לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי. שלא שאלוני מה שמי, כשם שאתה ששאלת.
2. זוהר מהדורת הסולם - פרשת פקודי מאמר היכל השישי רצון תפארת אות תשיד
מֲכָּאן שָּרֵי אַבְרָּהָּם, דְא יְמִינָּא, קְרֵי דְא אַהֲבָּה רַבָּה. וְאִיהּו נָּטִיל הֵיכָּלָּא דְא, קְרֵי בָּ״ה. כְדֵין, וְכַד אִינּון שָּדַי נָּכֹונּו וְאִתְמַלְיָּין, כָּל טּוב, לְסַפָּקָּא וּלְאַתְזַנָּא כֹּלָּא מֵהָּכָּא. וְכַד אִינּון שָּדַי נָּכֹונּו וְאִתְמַלְיָּין,
כְדֵין הֵיכָּלָּא דָּא קְרֵי אֵל שַדַ״י כְּדְקָּאַמָּרָּן. וּבְהַאי כַד אִתְבְרֵי עָּלְמָּא, דְהָּא עַד דְא הֵיכָּלָּא דְנָּטִיל אַבְרָּהָּם, לָּא אִתְגַלֵי (דף רנ״ז ע״א) כָּל עָּלְמָּא, כַד אִתְבְרֵי, לָּא יָּכִיל לְמֵיקָּם בְקּיּומָּא, וְלָּא הֲוָּה קָּאֵים.
וְכַד אִתְגַלֵי דָּא הֵיכָּלָּא דְנָּטִיל אַבְרָּהָּם, כְדֵין אֲמַר לְעָּלְמָּא דַי, הָּא סְפּוקָּא לְאַתְזְנָּא מִנֵּיּה עָּלְמָּא וּלְאִתְקַּיְּימָּא. וּבְגִ״כ, אֵ״ל שַדַי קְרֵי, לְכֹּלָּא בֵיּה.
3. רבינו בחיי דברים פרק ח פסוק ג פרשת עקב
יתכן לפרש על האבות ממש, אברהם יצחק ויעקב. ויאמר הכתוב: אתה זכית לנסים מפורסמים שנעשו לך שלא זכו להן האבות, כי השגתם לא היתה בכח השם המיוחד שבו נעשו נסים מפורסמים ומחודשים ביצירה, אלא בכח אל שדי שהם הנסים הנסתרים הנראים לאדם שבאין בדרך הטבע.
ואמר זה לפי שהמן מן הנסים המפורסמים היה.
4. רש״ר הירש דברים פרק ו פסוק ח פרשת ואתחנן
קשר של תפלין של ראש יוצר צורה של דל״ת, ודמוי יו״ד מצוי בקשר של תפלין של יד; ואלה שני קדושת תפלין של ראש ותפלין של יד אומר: הוה משלימים את השי״ן של תפלין של ראש לשם ״שדי״.
כי אברהם הוא אבי האנושות; כולו האדם מכוניס לעבודת אלוהי אברהם — הרוח והמעשה כאחד — אבי האנושות כולה; ״אני ה׳ אמר ל״אברהם״: התהלך לפני ויהי תמים אל שדי״ (בראשית יז, א; וראה פי׳ שם). ובמשפט זה כבר קבע לבני אברהם את תפקידם: להתהלך לפני לבדו, אלוהיו שֶׁדַי לעולם — שאמר לעולמו די — וקבע לו מידה שֶׁדַי.
• רצון
5. קובץ ח רמה
כשההשכלה האנושית מתעסקת בהתוארים של האלהות, ובאה בסבך מחשבה ביסוד ההויה ממקורה בענין ההכרח והרצון, וכשהיא מציירת לה את הרצון בכל החולשה שיש לו בהגון הרצוני שלנו, הרי היא ממאנת ליחש לו את הרצון תואר הכרח ליחש אל הבורא, מקור כל השלמות ויסוד כל הנצחיות.
אמנם אם מתוך השגה זו היא באה לתואר העליון, הרי היא נופלת לפח ומוקש הרבה יותר גדול מזה המוקש של תיאור הרצון. וצריכה היא כרחה על לרומם את הערך מעל כל דין של מהות רצון ומהות הכרח, ואח״כ תבוא לאותה ההבנה, שאם האוזן לשבר אנו מתארים את התואר של רצון, הרי נקודת האמת העל יונה משלחת, שם קויה, והננו עומדים במערכה של אורה.
שא״כ מה אם מתארים אותה הסיבה של ההויה בתואר של הכרח, הרי הענין מתכסה בחושך כזה גס, עד ששום אור לא יוכל לחדור אליו. כי מקור החיים ואורו ע״י תכונת תיאור הרצון מתגלה הוא, ואח״כ חלה עליו הארת ההבדלה באין-עָרוך — שלא להמשיל למדה זו של הרצון העליון תכונה שום מתכונת הרצון המוגבל שלנו. וכאמור פותח ידיך ומשביע לכל חי רצון — ברצונו.
• הערה כללית באמונה ופנימיות בלימוד
6. אורות הקודש עמוד כו
האמונה האלהית העליונה, יראת השמים, את מכון א השמים, צריכים לצרף מכל סיגיה, מכל הסיגים המוסריים והמדעיים שהאדם מערבת. וכל השכלה מוגבלת שבמציאות, מה שמתגלה לעין, שאין שם שום סיג, הוא זה גדול ר שהכל הוא חיים וטוב ו הערכים, והצירוף והיות רק, דבר בכל, בין שהוא גשמי בין שהוא רוחני, צריך שיהיה במידתו הנכונה, הצד השימושי צריכים שיהיו משוערים כראוי. והצד המדעי שיתאמץ לדעת איך מערכים את הכל, ואז אין שטן ואין פגע רע.
7. שם עמוד כז
לא יסור שמים יראת שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות ונוטים החיים יותר לפעול טוב גבוהות יותר ממה שהוא עומד מבלעדה — כזאת תצוייר יראת שמים טהורה.
אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה שבלא השפעתה על החיים היו החיים נוטים יותר לפעול טוב, ועל פי השפעתה מתמעט הכח הפועל ההוא, ולהוציא דברים מועילים לפרט ולכלל — יראת שמים ההוא, היא יראה פסולה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
