תוסיפו לא
טבדי בנימין הרב מאת
א-ב ד דברים תִחְיו לְמַעַן לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם מְלַמֵד אָּנֹכִי אֲשֶר הַמִשְפָּטִים וְאֶל הַחֻקִים אֶל שְמַע יִשְׂרָּאֵל וְעַתָּה (א) אֲשֶר הָּאָּרֶץ אֶת וִירִשְתֶם בָּאתֶם ו
לָּכֶם נֹתֵן אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי: ה' ר אֲש אֱלֹהֵיכֶם ה' מִצְוֹת אֶת לִשְמֹר ו מִמֶנ תִגְרְעו וְלֹא אֶתְכֶם מְצַוֶה אָּנֹכִי אֲשֶר הַדָּבָּר עַל תֹסִפו לֹא (ב) ֶ
אֶתְכֶם מְצַוֶה: אָּנֹכִי
ב פסוק ד פרק ואתחנן פרשת דברים רש״י
מינין חמשת בתפילין פרשיות חמש כגון - תספו לא תגרעו ולא וכן ציציות, וחמש: בלולב
ב עמוד כח דף השנה ראש תורה לי ונתנה הואיל יאמר: שלא לדוכן, שעולה לכהן מנין
ישראל- את לברך רשות ה כגון משלי, אחת ברכה 'אוסיף
עליכם- יסף אבותכם אלהי על תספו לא לומר תלמוד
הדבר.
ב עמוד לא דף סוכה עליהן מוסיפין אין כך מהן פוחתין שאין כשם מר: . אמר
! פשיטא- צריך לולב יהודה רבי ואמר הואיל דתימא: מהו
אחרינא- מינא מייתי ואי אגד, והאי קאי לחודיה האי
קאי- לחודיה לן משמע. קא
א עמוד צו דף עירובין מסכת בבלי תלמוד
ואיבעית והכא כוונה. בעי לא לצאת עלמא דכולי, אימא: לעבור סבר: קמא דתנא קמיפלגי. תסיף בל משום לעבור
תסיף- בל משום לעבור סבר: גמליאל ורבן כוונה, בעי לא
תסיף- בל משום לן דסבירא אי אימא: ואיבעית כוונה. בעי
תפילין- זמן דשבת ולא כוונה, בעי לעבור לא עלמא דכולי
תנא קמיפלגי. בזמנו שלא בלעבור והכא כוונה. י בע לצאת שלא לעבור סבר: גמליאל ורבן כוונה, בעי לא סבר: קמא
בזמנו- כוונה-. בעי לא נמי אחד זוג מאיר לרבי הכי, ! אי
ילקה- בסוכה בשמיני הישן! ועוד: כדשנינן מחוורתא אלא
. מעיקרא
ב פסוק ד פרק ואתחנן פרשת דברים עזרא אבן
תספ לא ו לשם… עבודה היא כי ותחשבו מדעתכם -
ב פסוק ד פרק ואתחנן פרשת דברים רמב״ן
תוסיפו- לא רש״י לשון תגרעו, לא וכן צ. יציות, חמש בלולב מינין חמשה בתפילין פרשיות חמש כגון בספרי אמרו וכך
)(ראה… בלאו1. עובר לג), יב (מ״א כירבעם מלבו שבדא בחדש חג שעשה כגון עצמה בפני מצוה לעשות בדא אפילו דעתי ולפי
אמרו וכך שכתוב מה על הוסיפו ולא פחתו ולא לישראל להם עמדו נביאים ושמונים מאה מגלה, מקרא לענין א) יד (מגילה
וכו דרוש מאי מגילה ממקרא חוץ אחת אות אפילו.'בתורה
ובירושלמי ה״ה: פ״א )(מגילה " משה את ה' צוה אשר המצות כתוב״אלה אמרו הדבר, על מצטערים היו נביאים כמה ומהם זקנים וחמשה שמונים -
משה לנו אמר כך משה, מפי שנצטוו המצות אלו לחדש רוצים ואסתר ומרדכי, לכם דבר לחדש עתיד אחר נביא ואין
בדבר ונותנין נושאין משם זזו לא דבר, לנו עד וכו. עיניהם הוא ברוך הקדוש 'שהאיר
עליו תוסיף לא בכלל היא א״כ להם, אסורה הזו המצוה שהיתה, הרי מעתה דבר בו לחדש רשא. י נביא אין המצות" "אלה שאמר הכתוב מן אלא נביא פי על למוסיף למדנו שלא אלא
ומה גד משום חכמים שתקנו ר בהן: וכיוצא לעריות שניות כגון,
התורה מצוה, מן היא זו בתורה הוא ברוך הקדוש מפי ואינן הזה הגדר משום שהם שידע: ובלבד
מלובלין- הכהן צדוק ר' דבר כשמחדש ד״ה קטו אות הצדיק צדקת התשוקה מצד רק וכיוצא. זולתו דברי על לחלוק או להתפארות או כך שרוצה בלב נגיעה שום מצד יהיה שלא צריך בתורה דבר כשמחדש
הוא אמינא ההוה שגם מהלכה ושנדחו הטועים דברי בתלמוד נזכר שהרי חיים אלהים ודברי תורה דברי נקרא טועה אפילו ז וא האמת לידע אבל. חיים אלהים ודברי יתברך מהשם הוא ראשון המושכל וגם לאמת הגעה כך ואחר ראשון מושכל יתברך השם יסד שכך תורה. דברי
(מלכים- בירבעם שנאמר כמו כלל רה תו דברי נקרא אינו אז הנגיעה מצד כשהוא דרש הוא ובודאי מלבו בדא אשר החודש ל״ג) י״ב א ולא מלבו בדא אשר נקרא שבירושלים דין בית נגד לעשות הנגיעה מצד שהיה לפי רק בחשון. הוא האסיף שחג ולימוד דרש איזה להם
חיים אלהים דברי ואלו אלו בזה: נאמר
1 יב פרק א: מלכים
)(כה פְנּואֵּל)(כו אֶת וַיִּבֶן מִּשָם וַיֵּצֵּא בָּה וַיֵּשֶב אֶפְרַיִּם בְהַר שְכֶם אֶת יָרָבְעָם: וַיִּבֶן דָוִּד)(כז לְבֵּית הַמַמְלָכָה תָשּוב עַתָה בְלִּבֹו יָרָבְעָם: וַיֹּאמֶר אִּם
מֶלְֶך רְחַבְעָם אֶל אֲדֹּנֵּיהֶם אֶל הַזֶה הָעָם לֵּב וְשָב בִּירּושָלִַּם ה' בְבֵּית זְבָחִּים לַעֲׂשֹות הַזֶה הָעָם יַעֲלֶה יְהּודָה מֶלְֶך רְחַבְעָם אֶל וְשָבּו וַהֲרָגֻנִּי: יְהּודָה
מִּצְרָיִּם)(כט מֵּאֶרֶץ הֶעֱלּוָך אֲשֶר יִּׂשְרָאֵּל אֱֹלהֶיָך הִּנֵּה יְרּושָלִַּם מֵּעֲלֹות לָכֶם רַב אֲלֵּהֶם: מֶר וַיֹּא זָהָב עֶגְלֵּי שְנֵּי וַיַעַׂש הַמֶלְֶך וַיִּּוָעַץ )(כח אֶת וַיָׂשֶם
דָן)(לא עַד הָאֶחָד לִּפְנֵּי הָעָם וַיֵּלְכּו לְחַטָאת הַזֶה הַדָבָר: וַיְהִּי )(ל בְדָן נָתַן הָאֶחָד וְאֶת אֵּל בְבֵּית: הָאֶחָד מִּקְצֹות כֹּהֲנִּים וַיַעַׂש בָמֹות בֵּית אֶת וַיַעַׂש
אֵּל ית בְב עָׂשָה כֵּן הַמֵּזְבֵּחַ עַל וַיַעַל בִּיהּודָה אֲשֶר כֶחָג לַחֹּדֶש יֹום עָׂשָר בַחֲמִּשָה הַשְמִּינִּי בַחֹּדֶש חָג יָרָבְעָם )(לבִּוַיַעַׂש לֵּוִּי מִּבְנֵּי הָיּו לֹּא אֲשֶר: הָעָם עָׂשָה)(לג אֲשֶר הַבָמֹות כֹּהֲנֵּי אֶת אֵּל בְבֵּית וְהֶעֱמִּיד עָׂשָה אֲשֶר לָעֲגָלִּים: לְזַבֵּחַ בַחֹּדֶש יֹום עָׂשָר בַחֲמִּשָה אֵּל בְבֵּית עָׂשָה אֲשֶר הַמִּזְבֵּחַ עַל וַיַעַל
הַשְמִּינִּי מִלִבֹו בָּדָּא אֲׁשֶר בַּחֹדֶׁש חָג וַיַעַׂש פ לְהַקְטִּיר: הַמִּזְבֵּחַ עַל וַיַעַל יִּׂשְרָאֵּל לִּבְנֵּי
פר ואתחנן פרשת דברים אריה גור ב פסוק ד ק כן דאם דרבנן, איסור וכל לשבת, שבות לעריות, שניות חכמים שהוסיפו כמו לפרש שאין כלומר, וכו'. חמש כגון תוסיפו לא מקיים שאינו זה נקרא אלא "תגרעו", נקרא דלא יתכן, לא דזה אותה, יקיים שלא אחת מצוה יפחות שלא כן גם תגרעו" "לא
תגרעו "לא לי ולמה כולם, לקיים,"המצות הרבה פעמים עליו הזהיר זה ודבר, המצוה
אלא בתפילין. בתים ה' או ציצית, ה' לעשות עצמה, המצוה על יוסיפו שלא עליהן. מוסיף הוא ציצית ה' יעשה אם מצוה, הם ציצית שד' כיון הכי אפילו להוסיף, כיון שלא גב על דאף
תוסיף 'בל משום עובר הכהנים בבר.'כת אחת ברכה מוסיף אם וכן אם אבל להוספה. מכוין לא והוא החג, ימי עברו שכבר כיון הוספה, זה אין סוכות, ימי שעברו אחר בסוכה ישן אם אבל
להוסיף שכיון תוסיף', 'בל משום עובר מצוה, לשם בסוכה החורף באמצע יושב אפילו להוספה, . מכוין
זכר לעשות רק התורה, על להוסיף הכוונה אין חנוכה נר כגון דרבנן, מצות, וכל התורה מצות על הוספה ואין. לנס, אבל התורה, עם שוה להיות התורה על מוסיף כאשר רק תוסיפו" "לא הוי דלא התורה, על הוספה אינם דרבנן, מצות כל וכן
וסייגים- גדרים לעשות עמהם ישוו שלא תוספות, זה: אין
רמב״ם ט ב, ממרים
שהזהירה זה מהו שעה לפי תורה איסורי להתיר להן יש וכן לדורות איסורו ויעמוד המותר דבר ולאסור לגזור דין לבית ויש הואיל בין התורה מן שהוא בדבר לעולם הדבר ולקבוע מהן לגרוע ולא תורה דברי על להוסיף שלא ממנו, תגרע ולא עליו תוסיף לא תורה
לבשל אסר הכתוב שזה למדו השמועה מפי אמו בחלב גדי תבשל לא בתורה כתוב הרי צד כי פה, שבעל בתורה בין שבכתב בתורה בחלב חיה בשר ויתיר דין בית יבוא אם התורה, מן בחלב מותר העוף בשר אבל חיה בשר בין בהמה בשר בין בחלב, בשר ולאכול
מותר העוף בשר אמר אם אבל מוסיף, זה הרי התורה מן אסור והוא הגדי בכלל שהוא ויאמר העוף בשר יאסור ואם גורע זה, הרי גזרה שהוא לעם ונודיע אותו נאסור ואנו התורה מן החיה כך נתפרש שלא מפני מותר העוף ויאמרו חובה הדבר מן יבא שלא או פרה בחלב מותר העז בשר אף לומר אחר ויבא העז, מן חוץ מותרת בהמה בשר אף לומר אחר ויבא נתפרשה, לא שהרי מותרת
כל נאסור לפיכך אמו, אלא נאמר שלא מותר אמו שאינה העז בחלב אף לומר אחר ויבא מינו, שהיא אמו אלא נאמר שלא בשה הכ בזה כיוצא כל וכן לתורה סייג עושה אלא מוסיף זה אין עוף, בשר אפילו בחלב. בשר
הראב״ד+ //השגת רוח, ישא אלה כל א״א וכו'. ולאסור לגזור לב״ד ויש הואיל תורה של ולמשמרת לסייג ואסרוהו עליו שגזרו דבר שכל
בעלמא אסמכתא וקרא מדרבנן דוכתי בכמה כדאשכחן למקרא וסמכוהו תורה כשל ועשאוהו לדורות קבעוהו אפילו תוסיף לא משום בו אין
תורתך הפרו לה' לעשות עת הוא תורה דבר זה אף הכרמל בהר אליהו כגון שעה צורך לפי גרע, ואם
שלא בין תורה בדבר שקבעה בין לדורות בין לשעה בין בהן וכיוצא וציצית ותפילין לולב כגון עשה במצות אלא מוסיף איסור תמצא ולא קבעה+.
ג מאמר הכוזרי ספר
. לט מן או מסיני למשה בהלכה קשורה תורתנו החבר: אמר מירושלים ה' ודבר תורה תצא מציון כי ה', יבחר אשר המקום ג+ ב' וסנהדרים+'ישעיהו וכהנים ושוטרים שופטים במעמד, כמו ודור, דור בכל הממונה מהשופט שנשמע מצווים ואנחנו
לו ך: שאמר ט+ י״ז וסמ+'דברים וגו' יהיה אשר השופט אל או הדבר מן תסור לא יורוך, אשר התורה פי על ועשית, אמרו האיש ומת הכהן אל שמוע לבלתי בזדון יעשה אשר והאיש באמרו שבעבירות, לגדולה והשופט הכהן המרות חבר: ההוא, י״ב+ י״ז ישמעו+דברים העם וכל לו וסמך מישראל הרע ובערת
הכתות, אר וש והסנהדרין מהעבודה נשאר שהסדר בעוד וייראו, בין ספק, בלי האלהי הענין בהם וידבק הסדר ישלם בהם אשר יתכן ולא שני, בבית היה כאשר והודעה, באומץ בין בנבואה מגלה במצות נתחייבנו ובזה מדעתם. ההסכמה כמותם על לעבור מקרא על וצונו במצותיו א״ק לומר ויכולנו חנוכה, ומצות ופורים
ועל ולקרוא, ההלל את ולגמור חנוכה של נר ולהדליק, מגלה,
זה וזולת עירוב, מצות ועל נטילת. ידים,
ולא מצות, נקראים היו לא הגלות אחר יוצאים חקינו היו ואילו או תקנה שהם בהם אומרים היו אך עליהם, לברך חייבים היינו
. מנהג….
. מ ממנו תגרע ולא עליו תוסיף לא. עם זה יתכן איך הכוזרי: אמר
אמר. מא יחדשו שלא כדי להמון, אלא זה נאמר לא: החבר כמו מהקשתם תורות לעצמם ויקבעו מדעתם ויתחכמו משכלם ומן משה אחרי הנביאים מן לשמוע ומזהיר הקראים, שעושים בנביא שאמר כמו והשופטים, : הכהנים י״ח+ י״ח נביא+דברים ובשופטים בכהנים ואמר וגו', כמוך אחיהם מקרב להם אקים
שיהיו מאמרו והיה נשמעים. : דבריהם ב+ ד' לא+'דברים אתכם שצויתי מה על אתכם, מצוה אנכי אשר הדבר על תוסיפו הנזכרים התנאים על מאחיך, מקרבך נביא ידי ועל משה ידי על אשר המקום מן והשופטים הכהנים עליו שנקבצו ומה בנבואה,
יהם על לעבור יתכן ולא בשכינה, נעזרים שהם מפני ה', יבחר
תעבור ולא. רובם בעבור התורה, על שחולק בדבר שיסכימו
הקנויה. . והטבעית הי. רושה הרחבה לחכמתם הטעות עליהם
א עמוד פ דף יומא שיעורין הכי: נמי תניא אומרים אחרים מסיני, למשה הלכה עונשין: של
המצות- אלה והכתיב תיקנום, יעבץ של דינו בית רשאי נביא שאין
מעתה- דבר! לחדש ויסדום וחזרו שכחום. אלא:
ב עמוד ב דף מגילה ק״ד שבשבת ][וכעי״ז אמרום- צופים מנצפ״ך אבא: בר חייא רבי ואיתימא ירמיה רבי. ואמר
… מעתה דבר לחדש רשאי נביא שאין המצות אלה והכתיב! : ותסברא? ויסדום וחזרו שכחום. אלא
א עמוד טז דף תמורה אבלו בימי נשתכחו הלכות אלפים שלשת שמואל: אמר יהודה רב אמר לו אמרו היא. בשמים לא א״ל: שאל! ליהושע: לו אמרו משה. של
המצות- אלה להם: אמר שאל! לשמואל: דבר ש לחד רשאי הנביא שאין אבלו בימי נשתכחה בעליה שמתו חטאת אף נפחא: יצחק ר' אמר מעתה. לאלעזר א״ל היא. בשמים לא ליה אמר שאל! לפנחס: אמרו משה. : של
המצות- אלה להם: אמר שאל! מעתה דבר לחדש רשאי נביא. שאין
הלכ א פרק מגילה מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד ה ה ומהם זקנים וחמשה שמונים יונתן ר' בשם נחמן בר שמואל ר' כתיב אמרו הזה הדבר על מצטערין היו נביאים וכמה שלשים המצות אלו משה את ה' צוה אשר המצות אלה לד] כז [ויקרא
משה לנו אמר וכך משה מפי שנצטוינו - עתיד אחר נביא אין
, מעתה דבר לכם לחדש מבקשים ואסתר ומרדכי דבר. לנו לחדש את הוא ברוך הקדוש שהאיר עד בדבר ונותנין נושאים משם זזו לא
ובכתובים, ובנביאים בתורה כתובה אותה ומצאו עיניהם
יד" יז [שמות דכתיב היא ]הדא זכרון זאת כתוב משה אל ה' ויאמר
בספר."
" "זאת - מד״וזאת ד [דברים דתימר כמה ]תורה שם אשר התורה
ישראל," בני לפני משה
" "זכרון - טז" ג [מלאכי הנביאים ]אלו ספר ויכתב הזכרון לפניו
ה" 'ליראי 'וגו.
" "בספר - לב" ט [אסתר הכתובים ]אלו את קיים אסתר ומאמר
ונכתב האלה הפורים דברי בספר."
א עמוד ז דף מגילה מסכת בבלי תלמוד קבעוני לחכמים: אסתר להם שלחה יהודה: בר שמואל רב אמר שלחה האומות. לבין עלינו מעוררת את קנאה לה: שלחו לדורות!
ופרס. . מדי למלכי הימים דברי על אנ. י כתובה כבר להם: הלא לה: שלחו לדורות. כתבוני לחכמים: אסתר להם שלחה
כתבתי רבעים ולא שלישים שלישים, . לך
בספר", זכרון זאת בתורה״כתב כתוב מקרא לו שמצאו עד
זאת- כתב תורה ובמשנה כאן שכתוב, מה
זכרון- ב, נביאים שכתוב מה
בספר- במגילה. . שכתוב מה.
א עמוד ז דף מגילה מסכת רש״י
- שלישים בספר עמלק: מלחמת להזכיר לנו יש מקומות בשלשה
שאמר וזהו טו), (א, שמואל ובספר תורה, ובמשנה שמות ואלה
לרבעו רשאי אתה אי ששילשתו בדבר. שלמה
תורה- ובמשנה כאן שכתוב מה זאת בתורה שכתוב מה דכל
אחד כתב. קורא
א ח ראי״ה גרות רל״ז אג' "א
השיעור סיכום תוסיפו ""לא טבדי בנימין הרב מאת –
א– 'חלק הוספה באיסור בירור
א. מספר ישנם זה איסור וסביב תורה". דברי על "להוסיף איסור ישנו בתורה ב כולל. הזה האיסור מה א. דיונים: שני יש וביסודן לזה, זה הקשורים. דיונים
האיסור עם מסתדרים חז״ל ותקנות גזירות. איך
סוכה, כ״ח דף בר״ה הגמ' לבד תוסיפו" ל״לא התייחסות בחז״ל מצאנו לא ב. צ״ו ועירובין ל״א הוא שהאיסור נראה שמהם למצוה שיעור בהוספת גם [יש
למצוות- שיעור בתוספת דנה שג״כ פ״ח בסנהדרין גמרא מפורש ולא ממרא" "זקן דיני על בפרט מדובר שם אך
דומים: הגדרים שם ומ״מ]גם תוסיפו", "לא באיסור שמדובר של בתים לד' א' בית להוסיף כגון
הצ שעל גדילים ד' במקום גדילים ה' לעשות או ראש, של תפילין י וכן צית, יש
הסוכות לחג אחד יום הוספת על דיונים בגמ' שמי עירובין במס' מבואר ו, שבחו״ל ממה וראיה תוסיף, בל על עובר לא סוכות של בשמיני בסוכה שישן
ישנים הספק מחמת בשמיני. בסוכה
ג. תוסיף "בל איסור בגדרי דיונים מצאנו הראשונים בדברי."למעשה רש״י
לעומתו בשיעורים. לריבוי היא הכוונה שכאמור חז״ל, את מצטט עזרא האבן השם עבודת שהוא ותחשבו "מדעתכם התורה על מצוה להוסיף שאין "כותב
– המצוה בשיעורי שמדובר הראב״ע מזכיר, ולא משמע מאד שמטעמו ועוד לפי השם. מעבודת כחלק מצוות עוד לעצמנו "להמציא" הוא שהאיסור ה עבודת של פעולות עוד שיש במחשבה היא האיסור שמהות נראה 'הראב״ע רק הם בראב״ע דברי האם כמובן, היא השאלה בתורה. שנתבאר מה לבד
לפסוק– פרשנות הדוגמאות אלא לנו אין הלכתית מבחינה אך חז״ל של להצטרף יכול הראב״ע של הרעיון שמא או בשיעורים, ריבוי על שדברו
חז״ל. לדברי
ד. אכן ברמב״ן מחמת הוא שהאיסור בתחילה אומר שהוא מפורש מצאנו
בכלל הוא מליבו חג ה הבוד שאף הרמב״ן מוסיף ואח״כ בשיעורים, ריבוי
. הוספה איסור בשיעורים הוא א' "הוספה" סודי ב' יש הרמב״ן שע״פ, ז״א
חדשים חג ימי או הלכות ב״המצאת" הוא. והשני
ד. 1. שירבעם שכותב צה״צ, בספרו מלובלין הרצ״ה דברי את לציין ראוי זה בהקשר זה שדבר אלא מפסוקים. זאת ולמד דרשות דרש אלא מליבו, חג בדה "סתם" לא
דא״ח בכלל זה אין וממילא אישית, כאן."נגיעה" והיתה הואיל בדיה, נחשב
ד. 2. ממה משה תורת על מצוה להוסיף לנביא מיוחד איסור יש הרמב״ן, לפי כמו״כ ישראל לכל אחד פסוקים: שני צריך מדוע שצ״ב וכמובן המצוות". "אלה שכתוב
לנביא. ואחד ביא– לנ איסור היה ולא מישראל לא' רק איסור היה אם עניינים: ב' כאן שיש ונראה שאסור קמ״ל להוסיף, לו מותר וממילא ה' רצון את יודע שהנביא לומר מקום. היה והוא הואיל לאו, על עןבר נביא שדווקא לומר מקום היה בנביא, רק כתוב היה ואם צריך שהוא ממרא דזקן דומיא בעייתי מאד זה מוסיף שהוא מה ולכן לקב״ה "קרוב"
שמוסיף פרטי אדם על לאו גם שיש לחדש היה. צריך ולכן וכו'. להוראה סמוך להיות
ה. בדברי על הוספה לפיה יותר, מחודדת הגדרה מצאנו, מפראג המהר״ל כוונה לאדם אין אם אפי' איסור הוא לתפילין] בתים [ד' המצוות פרטי
התורה– מצות בפרטי הוספה של המעשה עצם אלא להוסיף, אסור. הוא
חדש– ד מוע או חדשה מצוה הוספת לגבי משא״כ וללא כוונה, דורש שהוא
בל- איסור בזה אין כוונה. תוסיף
ו. אי״צ המצוות בפרטי מדוע דרשני, אומרת המהר״ל של ששיטתו כמובן הוספה גם בסברא לכאורה בכוונה. צורך יש שלימה מצווה לגבי ואילו בכוונה
"כוונה לאדם יש אם רק המצוות, פרטי "על חמורה ומדוע "מוסיף", הוא
המצוה– על להוסיף כוונה שום ללא שגם המצווה פרטי על הוספה בזה יש שם אדם שכשאשר שאומר המהר״ל, מלשון לדייק ונראה תוסיף. בל איסור א פתיל עוד מוסיף והוא מצוה לפנינו כשיש א״כ מצוה, היא והציצית 'ציצית
צוותה– שתורה מה על "המצוה על הוסיף שהוא "הרי כן שאין מה, שלפנינו
משהו "על" מוסיף לא הוא חדשה פעולה ממציא האדם כאשר אם רק, ממשי
התורה– על "מוסיף" שהוא חושב הוא בשכלו עושה שהוא נקרא זה אז
פעולה ממשית.
ז. דברי את מזכירים הנ״ל הדברים ב מוולוז׳ין הגר״ח לפירוש שלו ה פתיח
אבות– על חיים" "רוח זוכה הוא המצוה את לקיים מתכוון שהאדם שבשעה מסויימת מצוה לקיים שהכוונה אומרת זאת הרצון. מצד רוחנית למעלה
למעלה האדם את מרימה, במצוה "אפוף" הוא וכאילו מחודשת מציאותית
על להוסיף שאסור ברור ומעתה המציאות שהאדם בשעה אך כלום. הזו
שע״ג סיסית ב מציאות שום לו אין ה' עבודת שזו טוען לא הוא אם חג, ממציא
מוסיף. הוא
ב– 'חלק חכמים וגזירות לתקנות בהקשר הוספה איסור
א. וגזירותיהם דרבנן מצוות גדרי את להבין ננסה. מכאן ב כאן שיש לציין 'יש בקום חכמים תקנות ב' איסור. לעשות יבוא שלא חז״ל גזירות א. עניינים:
וכד יין קידוש.'על וכד', במדינה שבעה כל לולב חנוכה, נר כגון ועשה
ב. ביחס לגדרים כותב חז״ל של הרמב״ן ל״ושמרתם כוונתו [כנראה מצוה שזו
משמרתי– את – למשמרתי משמרת שיעשו חז״ל ]שדרשו מקור זה וממילא
עבירה– לעבור יבא שלא גזירות לעשות ההיתר הרמב״ן שמדגיש אלא
לדעת שצריך הרמב״ם לשון את מזכירים הדברים מדרבנן. רק הוא שהדבר
ה״ט פ״ב ממרים. בהל' גם המהר״ל שיש שידעו שצריך מציין אריה בגור
בעצמו האיסור לבין דרבנן גזירה בין. הבדל
ג. וסייג– כגדר נוספים איסורים שקביעת הראב״ד שיטת זאת לעומת אינו
הוספה איסור שייך לא כי הוספה, איסור בכלל עשה. במצוות אלא
הראב״ד בלשון ברור ולא הוא תוסיף" "בל איסור שכל כוונתו האם איסור שייך לא מסויימת מצוה לגבי בגדרים וממילא מצוות, בפרטי שייך עשה מצוות לגבי ואילו הוספה. אינה איסור הוספת כי הוספה,
שמא– או בפרטים. הוספה עשה מצוות בהוספת שיש מסכים הראב״ד
איסו. ר כן גם יש התורה– על להוסיף בכוונה שלמה
ד. חכמים– שתקנו עשה למצוות ביחס התייחסות אין והרמב״ן ברמב״ם
לדברי לשמוע שלנו החובה הא' עניינים. ב' בזה ויש תוסיף לא איסור. סביב
ממש״כ חכמים הנידון שהוא השני העניין מצינו. הוא כ״ז אך תסור". "לא כמו יתרצו והרמב״ן שהרמב״ם ומסתברא הוספה. איסור לגבי הוא שלנו רק אלא מהתורה מצוה היא שהמצווה טוענים שאין שהיכא לעיל, שתירצו
תוספת- בגדר הוספה איסור בזה אין. שוב
ה. בלשון דבר שכל כותב גם וא ה אחד מצד בהירות: אי לכאו' יש המהר״ל הרמב״ם כשיטת והיינו הוספה, איסור בו אין לתורה אותו משווים שלא
הוא חנוכה לנר ביחס ואילו והרמב״ן- הואיל הוספה בכלל כאן שאין אומר
בזה והנראה ביאור. טעונים והדברים לנס". "זכר רק כאן ויש שהמהר״ל
קיום גופא הוא אלא ה התור על הוספה אינו נס על הודאה יום שלקבוע מתרץ כותב גם וכך להשם. ההודאה למצוות ישיר ביטוי זה וממילא תורה, של מצוה הקב״ה של הניסים על שההודאה רל״ג, סי' יו״ד חלק בשו״ת סופר החת״ם
מהתורה מצווה. הוא
ו. יהודה רבי שיטת היא לסוגיא חדש ממד שמוסיפה ומיוחדת נוספת שיטה
על להוסיף האיסור שכל מסביר ריה״ל שם. שלישי מאמר הכוזרי בספר הלוי להנהיג שאמורים אלו אך להמון. וכן פרטיים לאנשים רק הוא התורה דברי
המקדש שבית בזמן ישראל כלל את קיים– הדבר טעם להוסיף! מותר להם
עצמו– ריה״ל בדברי מבואר סיני הר מעמד המשך ומעין ה', רצון ודאי. שזהו
ריה דברי "לפי דבריו איך להסביר צריך ל אומרת שהגמ' מה עם מתיישבים
מקומות בכמה דבר לחדש רשאי נביא שאין ט״ז] תמורה ב/, מגילה פ״א, [יומא לגבי הם הנ״ל במקורות שמצאנו הדוגמאות שכל יסביר שהוא וצ״ל מעתה.
הוספה איסור שיש מודה הא זה ולגבי ידועות, שהיו מצוות של. פרטים
ז. דברי ע״פ נביא של ההוספה שאיסור מבואר ברמב״ן, המובאים שלמי הירו פרטים לגבי רק ולא חדשות, מצוות לגבי אפילו. הוא לעשות התקנה לא הוא באסתר החידוש שהעיקר נראה העיון שאחר אלא
המגילה של הכתיבה אלא, פורים, ה. כתובה משה תורת על הוספה ודאי וזה
ח. לציין יש שבבבלי היום במצוות עוסקת הגמ' הנ״ל, לירושלמי, המקביל
חדשה– מצוה של תקנה אכן שהם של האיסור את מזכירה לא הגמ' זה ולגבי ג עמלק מלחמת באזכור נקודתי דיון רק אלא חדשה, הלכה לחדש 'נביא
יותר ולא. פעמים
זצ״ל קוק ראי״ה הרב ט. בלי מקיימים אנו המצוות כל שאת כותב באגרתו דחק שעת שיש הצורך בעת ורק דרבנן, או דאורייתא בדבר מדובר אם לברר
וכדומה– קוק הרב דברי לכאורה המצוה. גדר מה לברר נזקקים ישראל חכמי איסור על לעבור שלא מנת שעל הראשונים ברוב שראינו הכלל את סותרים
דרבנן רק הוא מקיימים שאנחנו שמה לדעת צריך הוספה. , צריך היה ולכאו'
הראשונים ורוב כרמב״ם ולא ריה״ל, כדברי פסר קוק שהרב. לומר
אך י. ימינו- עד התושב״ע השתלשות על מציאותי במבט הש״ס מכל ניכר
והרבה דרבנן. או דאורייתא הוא אם ידוע ה הי דבר כל שלא והפוסקים- דרבנן או דאורייתא היא הנהוגה מסויימת פעולה אם הגמ. נה 'פעמים וכן
ובאחרונים. בראשונים עם של התורה חיי את שמתאר קוק הרב כי מראה כ״ז
אחד– ומנהגים דרבנן דאורייתא, הכולל חיים כזרם ישראל בשעת ורק
את להבין אפשר כיצד כן אם ו גשר. ההלכה את לברר חכמים הוזרכו הצורך
והרמב״ן? הרמב״ם
יא. את הזו השאלה את שאלתי כ15 לפני זצ״ל שפירא הגר״א והוא שנה,
מבטלים אנחנו המתקנים. חז״ל דעת על צוות המ כל את מקיימים שאנו ענה,
לא עוד אם גם ובזה דעתם. על הכל עושים שאנו ומרים וא לדעתם דעתנו בדיו ומה דאו' בדיוק מה בררנו ק דרבנן– אנחנו.""נקיים מה גופא וזה מצוה או איסור לקבוע חכמים על איסור קבעה שהתורה רק רצתה, שהתורה
ן כ די דאו לא הוא אם דאורייתא. לשיטתו וההולכים הרמב״ם [ע״פ רייתא כנ״ל הוספה, איסור מצד דרבנן ומה דאו' מה להגדיר נזקקו לא הם. ]ולריה״ל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
