קרח תשפג

בס״ד

משה רבינו קורא לדתן ואבירם. "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה"

לרש״י היה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום. אך תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש "ושדר משה פולין (אולי פולין הכוונה אנשים חשובים כמו מטרופולין) לזמנא לבי דינא רבא".

לפי התרגום משה הזמינם לדין תורה.

וכך כתוב בגמרא (מועד קטן טז.) "אמר רבא, מנלן דמשדרין שליחא לבי דינא ומזמנינן ליה לדינא? (מסביר את השאלה הנימוקי יוסף בשם הראב״ד, מנין שאין צריכים הדיינים לזלזל בעצמם וללכת לבדם לקרוא לבעל הדין?)

עונה הגמרא, דכתיב "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב". כלומר לפי הגמרא משה הזמינם לדין תורה.

ובאמת שאפשר לומר ששני הפירושים אחד הם, שרש״י והתרגום לא חולקים, שדין תורה לאמיתו מביא שלום בעולם. וכך כותב האוהב ישראל מאפטא שקרא להם "בני אליאב" כדי להזכיר להם שהם בנים של צדיק, ואולי יבואו להשלים איתו. כלומר שקרא להם לדין תורה לעשות איתו שלום, אך הם היו רשעים ונשארו במרדם.

איך מזמינים לדין תורה?

בשוע חושן משפט (סימן יא, א) מבאר זאת: "כיצד מזמינים לבעל דין לדין? שולחים לו בית דין שלוחם שיבוא ליום המזומן לדין. לא בא, מזמינים אותו פעם שנית. לא בא, מזמינים אותו פעם שלישית. לא בא, ממתינים לו כל היום. לא בא, מנדין אותו למחרתו. במה דברים אמורים? במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס, אבל מי שהוא מצוי בעיר, אין קובעים לו זמן אלא פעם אחת. ואם לא בא כל אותו היום, מנדין אותו למחרתו".

לפי זה מובן למה משה אמר (טז, טז) "ויאמר משה אל קרח, אתה וכל עדתך היו לפני ה', אתה והם ואהרן מחר". שרק למחרת התחייבו נידוי.

אך האורים ותומים כתב "והאידנא נהיגי עלמא דאפילו לאנשי אותה העיר אין מנדין אותו עד אחר שלוש הזמנות".

כלומר לכאורה לפי האו״ת, משה רבינו היה צריך להתרות בם שלוש פעמים.

אך כתב הנתיבות במשפט האורים שכל הדין של הזמנה שלוש פעמים נאמר כאשר מודיעים לבעל דין והוא לא בא, אך כאשר הוא משיב שאינו רוצה לבוא, אז מנדין אותו מיד.

וכך היה אצל דתן ואבירם שאמרו "לא נעלה" ("ועלתה יבימתו השערה" — ללכת לבית דין נחשב עליה). מיד כשהשיבו שלא יגיעו התחייבו נידוי.

אחד מדיני המנודה הוא שלא יושבין עימו בארבע אמות, ולכן ציווה ה' "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת".

וכך כותב הרמב״ם (ת״ת ז, ד) "ואם מת בנידויו, בית דין שולחין ומניחין לו אבן על ארונו", ואולי זה עוד סיבה מדוע בלעה אותם האדמה, כדי שיהיה אבנים מעליהם בקבורתם.

ונסיים בדברי רש״י (טז, לד): "נסו לקולם — בשביל הקול היוצא על בליעתן".

מה כוונת רש״י: על השמועה שפרחה בקרב האנשים שנפתחה האדמה וקרח ועדתו נבלעים באדמה, ולכן אנשים ברחו.

או שהכוונה שכאשר אדם בולע משהו, יש רעש חרישי מהגרוגרת של הבליעה. אולי כשהאדמה בלעה אותם יצא קול של בליעת האדמה, ומהרעש הזה האנשים ברחו.

מה דעתכם?

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

קורח

ב״ה תשפ״ו קרח

ודבש חלב זבת

קרח (פרשת יג טז פרק )במדבר

רֵֶֽר תָ שְ גַם: ־הִ עָלֵיֵ֖נו רֵֵ֥ר תָ שְ י־תִ כִֶֽ בָָּ֑ר דְ בַמִ נו יתֵֵ֖ לַהֲמִ בַַׁ֔ש ודְ לָבָ֙ חָ זָבִַּ֤ת ץ רֶ אֶֶ֨ מֵ עֱלִיתָָ֙נוָ֙ הֶֶֽ כִִּ֤י ט עַַ֗ מְ הַ

מובא20 ישראל. ץ לאר רק שמיוחד שבח דתן ש ייתכן איך - שאלה מצרים. כעל מוסב כאילו נראה אחד רק מתוכם בתנ״ך, פעם

המ בשבח משתמשים אבירם היה אבל מצרים, על הוזכר לא זה שבח שאומנם תאמר, ואם מצרים על ישראל, לארץ? יוחד

ו"- פסוק כ פרק יחזקאל כך- שלא מפורש משמע מיחזקאל עליה? שיאמר ראוי ץ אֶּ֣רֶ מֵ יאָָ֖ם לְהֹֽוצִ ם לָהֶֶ֔ י֙ יָדִ י אתִ נָשָָׂ֤ הַּהּ֗וא בַּיֹּ֣ום

צֹֽות." לְכָל־הָאֲרָ יא הִָ֖ י בִִ֥ צְ ש בֶַּ֔ חָלָבּ֙ודְ זָבַָּׂ֤ת ם לָהֶ֗ י תִ ר־תַּּ֣רְ אֲשֶ ץ רֶ ל־אֶֶ֜ אֶ רָָ֑יִם צְ מִ ישראל לארץ ייחודי הוא זה שבח. כלומר,

( עמ179 הרצי״ה בשיחות עוד 'עיין. 196. 201 ) קורח ממעשה יותר חמור הוא מצרים על זה ביטוי

ואבירם דתן כוונו למה כך, ? אם

החת״ס של רבו ההפלאה, בעל הורוביץ פינחס )(רבי יפות פנים

והוא ודבש חלב זבת שהיא מצרים מארץ שהעלם ולומר בטובה לכפור סברה שום דאין נראה היותר, אמנם

מעט וגו' הארץ מזמרת קחו יא] מג, [בראשית בפ' פירש״י וכן, בא״י אלא ודבש חלב זבת אין כי מפורסם שקר השתרר גם עלינו תשתרר כי כפול לשון לדקדק יש גם למצרים, למנחה ושלחו א״י, שבח שהיא דבש ומעט: צרי

א״י אל להוליכם עמהם הטיב כי למלכות, משה את עליהם מקבלים היו שעה אותה עד באמת כי לפרש ויש אדום דרך אל לא וגם כידוע, המלחמה מפני פלשתים דרך לבא יכולים היו ולא מאבותיהם, להם ירושה שהיא

ועקרב שרף נחש פני מ אפשרי בלתי הוא המדבר ודרך ארצם, דרך לעבור יניחם לא כי כמפורש ומואב ועמון עליו הסכימו לכך מזה, גדולה טובה לך אין הכבוד בענן הוליכם והוא טו] ח, [דברים בתורה כמפורש וצמאון

. למלכות

(בואו האמורי הר עד באתם לכם ואומר כ] [א, דברים בפרשת כדכתיב ישראל, ארץ לגבול באו שכבר עתה אבל

וז למלכות, ראוי אינו שוב אמרו סוף, ים מדבר דרך משם אותן והעלה הסיבן ואח״כ וגו' ורשו) " שאמרו ה רב

לכם" פירוש- ו] א, [שם הזה בהר שבת לכם רב כמו עתה אבל לכם, צריכים שהיינו עתה עד המלוכה לכם די

וז העדה על לכם עדיפות, אין. קדושים כולם העדה כל כי שאמרו ה

וז המרגלים בסיבת נמי היה שהוא מרע״ה את שחשדו אלא עוד, ולא " שאמרו ה חלב זבת מארץ העליתנו כי

ודבש" המדבר אל משם והסיבן אבותינו ירושת שהיא לא״י ממש סמוכים היינו שכבר היינו, , במדבר ואמר

וז ישראל על מלכות עוד יהיה ולמה פגריכם יפלו, הזה השתרר" גם עלינו תשתרר "כי שאמרו ה לאחר פירוש,

מא״י לסלקינו לנו שהרעות עתה גם תוסיף עתה עד עלינו משתורר. שהיית

____________________________________________________________________________

' קדישא סבא 'קורח

• העולם תיקון זמן על קורח של טעותו

• ה250 לבין קורח הין המהותי ההבדל

שנז סימן יט חלק הלכות משנה שו״ת

ועדתו. . קרח כדברי רשעים ע״י שנאמרו דברים הזכרת. א.

וגו תמים צדיק לסדר יצו״א, נ״י ברוקלין התשכ״ו חשון מר דר״ח 'ב'

יושב זקן מפענח, נעלמים פענח, צפנת בשמים, ראש תמים, צדיק גאון האי רב נפשי וידיד עליון ידיד כבוד ירושלים טורדא אבד״ק [זצ״ל], (שליט״א) אדלר יוסף מוה״ר כקש״ת וכו' עקיבא, ר' במעשי עוסק בישיבה,

תו״א. עיה״ק

עת היה כי שוים העתים כל לאו בעונ״ה אמנם בעתו, קבלתי זהב גלילי ידיו מכתבו יקרת אחדשכהד״ג. א. כולם העדה 'כל לסדר ב' ביום מכתב כתב כהג״ת לשונו, וזה כ״ג תמה אשר ובדבר הסליחה. כגה״ד ואת טרדות

ואיך הגון, היה שלא איש אחר שם לקרות שלא ע״ב) ל״ח דף (יומא בידינו כללא והלא ג), טז (במדבר קדשים' כהג״ת נתן ואיך להתקיים, סופם שאין ועדתו קרח בדברי מכתבו תאריך לציין שליט״א כהג״ת השתמש

ע״כ ע״ה, רבינו משה נגד חרב כמדקרות הבוטים לדבריהם וקיום זכר. שליט״א

עכשיו אבל זה, מענין לחשוב דעתי על עלתה לא ואף קפידא, שום בזה שאין בידי פשוט היה כי אמת, הנה ואם קרח, פרשת זו פרשה חז״ל קראו אמאי כן דאם חדא, הערתו. על אני תמה בזה, הערני שליט״א שכגה״ת

תאריך ומציין מכתב קרח בפרשת הכותב דכל ופשוט שמו, שכן כל להזכיר אין דבריו מציין השבוע, פרשת וגם לזה, דחש מאן ולית קרח פרשת מצויין חז״ל ודרשות ומכילתות ומדרשים בחומשים וגם קרח. פרשת

כ״ג שיטת לפי רשע אדם אחר הפרשה שם קראו אמאי לכאורה תקשה בלק. מפרשת

פן אנפי, בתרי בזה נראה ואשר חוץ בזה, לן מינה נפקא ואין, להזכירו מותר בתורה המפורש דבר כל כי האחד אפשר בהא וגם מתרגם, ולא נקרא דלא או מתרגם ולא דנקרא ע״א) כ״ה דף (מגילה ז״ל שאמרו ממקומות

. . להזכיר מותר דבמכתב

שנית הבא לעולם חלק לו יהיה ע״ב. דקרח ק״ט ע״א, ק״ח דף (סנהדרין חלק בפרק המבואר לפי )נראה, ומבואר קרח וחשוב צא שכתב, בהג״ה) ט״ז אות אור תורה חלק קרח (פ' הקדוש של״ה ועיין הקדושים, בספרים זה כתמר 'צדיק לדבר סימן יש עוד הבא, עולם לו ויהיה קרח יחזור לעתיד כי בזה והרמז משה, בגימטריא הבל

הצדיק כי אצלינו ומקובל ע״ש."ב), צ סי' תהלים הפסוקים שער (עי' קרח תיבות סופי יג) צב (תהלים יפרח'

סוף יוסף אמרי (ראה בספרים מבואר גם קרח זיידע הייליגער דער קרח על אמר חוזה דער הנקרא. מלובלין

לעתיד אשר קרח) פ' קרח גדול כהן להיות מוכן היה קרח כי טעה, ובזה צ״ב). סי' תהילים הליקוטים ס' (עי'

כלם העדה כל 'כי ג) טז (במדבר אמר זה ועל גדול, כהן יהיה הוא ש העת ובא התקון עולם הוא שכבר חשב מקום מכל בנסתרות, עסק לי אין כי ואף גדול. כהן להיות עליו ולכן העולם, תקון זמן הגיע כבר כי קדושים'

… הם מפורסמים. דברים

ט״ו- אותיות (שם, הקדוש השל״ה דהנה, שלישיה בו ועוד בין והבדיל ועדתו, קרח בענין הרבה האריך כ״א) וגאוה בקנאה נתלבש דקרח ואף תפילין. בסוד עניינם שהיה איש וחמישים המאתיים ובין ואבירם דתן קרח

לשם היתה כוונתם נשיאים בתוכם שהיו איש וחמישים המאתיים אבל בציצית, התלוצץ ולכן וכבוד ולא שמים וחלילה חלילה כפירה צד שום אצלם היה ולא שמים, לשם היתה מחלוקתם כי סברו הם כי שגגו, רק להרע,

זה מבקש ע״ה רבנו משה שהיה מכח היה ובניו אהרן התמנות שענין חשבו רק עבדו ובמשה בה', והאמינו התרעמו זה ועל יעשה, יראיו רצון והקב״ה ושבטו, וממשפחתו מביתו הכבוד יזוז שלא זה על והתפלל מהקב״ה

הרוחני כבוד והוא ינחלו, חכמים אשר הכבוד אחר רק והטומאה, המדומה הכבוד אחר לא הכבוד, את. ורדפו רוחני הכל רק החומר, גשמי מצד אינה ליראיו מכבודו הוא ברוך הקדוש שחולק בישראל שיש השררות נודע כי שהוא הכבוד בזה רוצים היו כן על קדושה, ריבוי על מורה ההתנשאות וזה וכו', עליו חופף השכינה כבוד להיות

והיה ה', בסוד לעמוד רצו כי החכמה, בחינת וזה. עליה בני כן גם ויהיו בכלם תתפשט עליונה שקדושה כוונתם וכוונתם הזידו, לא כי ע״ב), ל״ו דף (יומא שוגג הוא חטא כל ג), יז (במדבר בנפשותם' האלה 'החטאים סוד

גדולי שהיו ואביהו כנדב הוא ועניינם עליונה ולהשגה גדול לדבקות יזכה שלהם שנפש נפשותם, בשביל, היתה

הללו זקנים שני ימותו מתי ואמרו ישראל להשגה שיגיעו כדי גדולה לירש שהתאוו ע״א), נ״ב דף (סנהדרין

ב- טז (במדבר והפסוקים שמים. למלכות קרובים שיהיו גדולה ישראל מבני ואנשים משה לפני 'ויקומו ג)

העדה כל כי לכם רב אליהם ויאמרו ואהרן משה על ויקהלו שם אנשי מועד קריאי עדה נשיאי ומאתים חמשים והמאתיים לרעה, כוונתם האלה הדברים שדיברו ואבירם דתן קרח כי אנפין, בב' יתבארו וגו', קדושים' כלם

ע״ש וכו', לטובה כוונתם האלה הדברים שדברו איש. וחמישים

המאתיים מאותם כלל לרעה כוונה היה לא קדושים' כלם העדה ד׳כל דדיבור הנ״ל, השל״ה מדברי והמבואר לטובה היתה דכוונתם כיון מקום מכל ששגגו, ואף איש, וחמישים דברים להזכיר שלא סברא שום בזה ליכא

. אמן צדקינו משיח בביאת המובן במלא קדושים כלם העדה כל זכאי שכולו לדור שנזכה רצון ויהי. אלו.

____________________________________________________________________________

פיה את הארץ ותפתח

לשאול ניתן באדמה. שנבלע קורח, של, עונשו, מוזר מוות כזה קיבל מדוע בריאה "אם אומר בעצמו רבנו שמשה כפי

וכו? ה' 'יברא 'ארץ שכך ומכיון העולם, יסוד את לקעקע, ביקשה קורח שמחלוקת ואומר לכך, מתייחס זצ״ל הרב

- לו 'התקוממה מולו התקוממה עצמה. האדמה

צא אות ו קובץ קבצים, שמונה

האלהית המחשבה היא המעשית, החיה בצורתה אפשר שאי המקדש, לעבודת המצורפת המחשבה המעשית העבודה ידי על אם כי בתיקונה להיות לה הם אהרן. בני כהנים ידי על ודוקא הקרבנות, של האלהית המחשבה את להחיות המסוגלים הם

- כל חיי יהיו שחייה באופן חיי ודומם, יסוד כל חיי וכל ישראל, כל חיי וגוי, אדם כל חיי וחי, צמח כל את יפתח יקרב, אשר זר מרומים. צבאות צבאי מקולקלת בצורה הללו המחשביים החיים, צינור

אחור להנזר בסוף מביאה שהיא ומזיקה, מעוותת כללית נזירה זו, ונזירה האלהיים. החיים מאחרי

כולו היקום על הפועלת. היא,

הכהונה* יסוד לקעקע בקש אשר קרח, ביסוד פגע, התקוממה וארץ היקום, של התיכון בבריח העולם, של לחיים העדה תהיה בעצמה זו נטיה אשר עד לו.

יפרח. כתמר צדיק האלהית, המחשבה

ע״ב קעו ח״ג *זהר

* לאריז״ל– תורה ליקוטי יג. צב תהילים תיקון לו יהיה לבוא שלעתיד לומר קר. ח, תיבות סופי

---

נשלח על ידי: נתנאל כהן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

מחלוקת קורח ושיח החשדנות

📖 *"כי תשתרר עלינו גם השתרר"*

דתן ואבירם מלווים את משה רבנו כמעט מתחילת דרכו. הם אלה שהלשינו לפרעה על הריגת המצרי, הם שהתלוננו אחרי הכבדת העבודה במצרים שזה באשמת משה המבקש לשחרר את ישראל, הם שהותירו מן בניגוד לציווי, וכעת הם מצטרפים לקורח ועדתו.

לאורך כל הדרך משה מכיל את ההתנגדות. גם לאחר חטאים קשים של עם ישראל הוא מתפלל:

> "סלח נא לעוון העם הזה".

אבל כאן תגובתו חריפה באופן יוצא דופן:

> "אל תפן אל מנחתם".

*מה השתנה? * 🤔

נראה שהבעיה איננה עצם המחלוקת, אלא *סוג השיח*. דתן ואבירם אומרים למשה:

> "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר".

בדברים הללו מסתתרים *שני כוחות הרסניים: *

🔹 הראשון — *שיח חַשְׁדָנוּת* – כל פעולה מעוררת קונספירציות וחשדות. רוצים לשלוט עלינו, "יש מאחוריהם גוף שמממן אותם", לא ערכים יש כאן אלא כסף, כבוד ואינטרסים. _"העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר"_.

🔹 השני — *שיח קָרְבָּנוּת* – ההנחה שהמנהיג או קבוצת ההנהגה פועלים רק כדי להישאר בשלטון, לכפות את דעתם ולהשאיר אותנו מדוכאים: _"כי תשתרר עלינו גם השתרר"_.

⚠️ מול שיח כזה אי אפשר לנהל ויכוח אמיתי. אם מראש ברור שהשני מושחת ופועל מתוך אגו, אין מקום להקשבה, לשכנוע או לשותפות.

אולי לכן דווקא כאן *האדמה פותחת את פיה* – כי הקרקע המשותפת שעליה יכולה חברה לעמוד נשמטת מתחת לרגליים.

💡 היסוד של כל משפחה, קהילה וחברה הוא *האמון הבסיסי* שהאדם שמולי מבקש את טובתי ואת טובת הכלל, גם אם הוא חושב אחרת ממני על הדרך.

אפשר לחלוק, להתווכח ואפילו להתנגד, *אבל בלי להפוך כל מחלוקת לכתב אישום על המניעים של הזולת*.

🗳️ אנחנו עומדים לקראת *בחירות. * זו הזדמנות לבחור *לא רק בין מועמדים, אלא גם בין סוגי שיח*: לבחור שלא להדהד חשדות, האשמות וקונספירציות, ולעודד שיח של אמון, ערכים וכבוד הדדי.

🌱 *חברה שמצליחה לשמור על האמון הזה, גם בתוך מחלוקות, בונה לעצמה קרקע יציבה לעמוד עליה. *

_(הרעיון מעובד מתוך שיעור של הרב אייל ורד)_

---

נשלח על ידי: אליה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת עקב - לאן נעלם קרח - הלל מרצבך

בס״ד

**עקב – פרשת לאן? קרח נעלם**

מה הדבר הכי חשוב לנו בחיים? הילדים שלנו.

כך, כשרבנו משה מנסה לתאר את האירוע שהתרחש בימי קורח (דברים, יא, ו):

״וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל״

הזועקת היא: מדוע רבנו משה אינו מזכיר את קורח, יוזם כל המרד, שאף הוא נענש בבליעת האדמה?

ועוד יש לשאול: מדוע בספר תהילים (תהלים, קו, יז) מופיע הפסוק המדבר על דור המדבר: ״תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם״ — ולא מופיע בליעת קורח, מנהיג המרד נגד משה?

לשאלתנו ניתנו הסברים שונים:

- האברבנאל (פירוש א׳) — כדי שלא לבייש את בני קורח, שהם חיים. - האברבנאל (פירוש ב׳) — כדי שלא יחשדו שזו עבודה על חשבון קרח, משום נקמה אישית על חלק הכהונה. - רבנו בחיי (פירוש א׳) — רבנו משה התבייש בקרובו משפחתו, ולכן לא שיתף זאת. - רבנו בחיי (פירוש ב׳) — דתן ואבירם יצאו בחוצפה, ״יצאו נצבים״ כנגד משה, בניגוד לקרח שחיפש כבוד.

הר״ן מסביר כי דתן ואבירם נשאו עונש חמור יותר מקרח, משום שהם לא נעו מדבר מהם — אף זרעם מת איתם, ולא נותר מהם דבר.

הגמרא (תענית, דף ב עמוד ב) כותבת: ״מה זרעו בחיים — אף הוא בחיים. ״

משמעות הדבר: אף אדם שסיים את תפקידו והלך לעולמו — אם יש לו המשך של ילדים, יש משמעות למשכו לפועלו. אך אם אין לו שארית כלל, הוא כלה מהעולם ללא כל שריד.

אצל קורח, אף שהוא טעה, יש לו תקווה ואחרית בזכות בניו. אך דתן ואבירם, שבאו נגד משה, אין להם זכר בעולם הזה.

רבנו משה מזהיר את בני ישראל: מי שפוגע בתורה ומזלזל במוסריה ובגדוליה — לפני פטירתו, לא יישאר ממנו שריד ופליט מישראל.

שאלה נוספת: על מי עוד מתואר בפרשה שהושמד כמעט?

תשובה: ״וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא לְהַשְׁמִידֹו וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה׳ מְאֹד לְהַשְׁמִידֹו הַכֹּהֵן. ״

רש״י מבאר: ״להשמידו — כלוי בנים, וכן הוא אומר (עמוס, ב, ט): ואשמיד פריו ממעל. ״

ומסביר רש״י על ״ואתפלל גם בעד אהרן״: ״והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים. ״

חידוש נוסף: נדב ואביהו מתו בגלל חטא אהרן הכהן בעגל, ולא בגלל חטאם הם.

**מסר: ** הילדים שלנו הם המשך הקיום שלנו בעולם הזה. זה הדבר הכי חשוב לנו בחיים.

עוד מובא בפרשה שזכות הקיום שלנו היא בזכות אבותנו (דברים, י, טו): ״רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה. ״

גם מול הקב״ה אנחנו נחשבים בניו, כפי שכתוב בפרשה: ״וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. ״

אצל קורח, כשבניו ממשיכים בדרך הנכונה בעולם הזה, משה כבר לא מזכיר אותו לרעה. אצל אהרון, כשבניו נותרים בחיים וממשיכים (והוא לא הושמד), יש לה׳ הופעה בעולם. ככה, כשאנחנו ממשיכים בדרך ״אבינו מלכנו״ — ה׳ שומר לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.

ואם חלילה אחרת — הופעת ה׳ נעלמת כביכול מהעולם, וממילא ״העדותי בכם היום כי אבד תאבדון. ״

כשאת בוחרת בטוב, יוצאת לכבוד המצווה, זוכרת את דרכך משלך — לא רק את עצמך את מרוויחה, אלא את ממשיכה את הדרך, נותנת להורייך ולכל הדורות שמאחורייך משמעות עמוקה. וכן תמיד.

שבת שלום, הלל מרצבך

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מדרשי פלא קריעת ים סוף

קריעת ים סוף ומטה יעקב

מדרש (ב״ר צב-ב): ״נטל הקב״ה רגליו של אבינו יעקב והעמידן על הים ואמר לו, ראה ניסים שאני עושה עם בניך, הדא הוא דכתיב (תהלים קיד-א) בצאת ישראל ממצרים - ישראל סבא״.

וכן מבואר בזוהר הקדוש (פרשתנו נג.) פירוש הפסוק (שמות יד-לא): ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים״, שהביא הקב״ה את יעקב אבינו הנקרא ״ישראל״, כדי שיראה בעיניו את הנס הגדול של קריעת ים סוף: ״אמר רבי יהודה, ההוא סבא דנחת עם בנוי בגלותא, וסביל עליה גלותא, ואעיל לבנוי בגלותא, הוא ממש חמא כל אינון נוקמין וכל גבוראן דעבד קודשא בריך הוא במצרים, הדא הוא דכתיב ׳וירא ישראל׳ ישראל ממש. ואמר רבי יהודה, סליק קודשא בריך הוא להאי סבא, ואמר ליה, קום חמי בניך דנפקין מגו עמא תקיפא, קום חמי גבורן דעבדית בגין בניך במצרים״.

בתרגום ללשון הקודש: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים, אמר רבי יהודה, אותו זקן שירד עם בניו בגלות, וסבל עליו את הגלות, והכניס לבניו בגלות, הוא ממש ראה כל אותן הנקמות והגבורות שעשה הקב״ה במצרים, זהו שכתוב ׳וירא ישראל׳ ישראל ממש. ואמר רבי יהודה, העלה הקב״ה לאותו זקן ואמר לו, קום ראה בניך היוצאים מתוך עם חזק, קום ראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים״.

בהמשך הדברים מוסיף הזוהר הקדוש, כי על ענין נפלא זה הבטיח הקב״ה ליעקב אבינו כשהגיע הזמן שירד עם נפשות ביתו לגלות מצרים (בראשית מו-ג): ״ויאמר אנכי האל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה״. רמז לו הקב״ה שיעלה אותו מגן העדן, כדי שיראה בעיניו את גאולת בניו מגלות מצרים.

חשבתי דרכי לבאר הטעם שהביא הקב״ה את יעקב כדי שיראה את הנס של קריעת ים סוף, על פי מה שאמר יעקב אבינו בתפלתו (בראשית לב-יא): ״כי במקלי עברתי את הירדן הזה״. ופירש רש״י בשם מדרש אגדה: ״נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן״. ומצינו עוד במדרש כי יעקב אבינו סלל בכך את הדרך לנס הגדול של קריעת ים סוף, וכך אמרו (ב״ר עו-ה):

״כי במקלי עברתי את הירדן הזה. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אמר, בתורה בנביאים בכתובים מצינו, שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב, בתורה כי במקלי עברתי את הירדן הזה, בנביאים (יהושע ד-כב) והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה – ישראל סבא, בכתובים (תהלים קיד-ה) מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור וגו׳, מלפני אלוק יעקב״.

ועתה בא וראה כי על פי האמור נשכיל להבין מה שמצינו פלא גדול במדרש אגדה [ירושלים תשכ״א] (פרשת וישלח), כי באותו מקל שעבר יעקב את הירדן ובקעו, בקע בו משה את הים לפני ישראל, ובאותו המקל יבוא מלך המשיח להוציא את ישראל מן הגלות: ״כי במקלי עברתי. רמז לו שעתידין בניו לעבור את הירדן, כשם שעבר יעקב אבינו במקל, שנאמר ביהושע (יהושע ד-כב) ביבשה עבר ישראל את הירדן, וזה המקל אשר עברו בים בני ישראל, שנאמר הרם את מטך, ובזה המקל עתיד שישאנו המלך המשיח, שנאמר (תהלים קי-ב) מטה עוזך ישלח ה׳ וגו׳״.

בקיעה וקריעה

הנה כי כן דבר בעתו לעסוק בקושיא עצומה בענין קריעת ים סוף, כי בכל התורה לא מצינו בשום מקום לשון ״קריעה״ - ״קריעת ים סוף״ כי אם לשון ״בקיעה״, כמו שכתוב (שמות יד-טז): ״ונטה את ידך על הים ובקעהו״. וכן (שם יד-כא): ״ויבקעו המים״. מדוע אם כן בחרו חכמינו ז״ל שלא להזכיר בתלמוד לשון ״בקיעה״ כי אם לשון ״קריעה״ - ״קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״, ״וקשין לזווגן כקריעת ים סוף״.

ומצינו בפירוש ״רמתים צופים״ על תנא דבי אליהו זוטא (פרק טז אות י) ששאל שאלה זו מהגה״ק בעל חידושי הרי״ם זי״ע: ״אחר השלחן בבתי גוואי [בביתו] שאלתי אותו, למה בדברי חכמינו ז״ל נקראת קריעת ים סוף, ובתורה לא מצינו כי אם לשון בקיעה, והשיב שיש דברים הרבה בזה ואינו יכול לומר״.

בהמשך הדברים הוא מביא כי החידושי הרי״ם רמז לו הטעם שנקרא המאורע בדברי חכמינו ז״ל בלשון קריעה, והדברים אינם ברורים דים, אבל הנה מה שהבנתי מדבריו הקדושים, כי לשון בקיעה שייכת על דבר שהיה תמיד אחד, ועל ידי פעולת הבקיעה נבקע הדבר לשנים, אבל לשון קריעה שייך בדבר שהיה נפרד ונתאחד.

קריעת הים שנית לדתן ואבירם

במחזור ״בית ישראל״ לפסח (נסי הים אות יט) מביא דבר פלא בשם המדרש [שלא נמצא לפנינו], כי דתן ואבירם נשארו תחילה במצרים אצל פרעה, ולא היו עם ישראל בשעה שנקרע להם הים, אולם אחר כך כשראו הנס של קריעת ים סוף, ואיך חזרו המים על המצרים התחרטו וביקשו להצטרף לישראל, ואז נעשה להם נס ונקרע הים במיוחד בשבילם שנית.

ומצינו סימוכין לכך ממה שכתוב בפרשתנו (שמות יד-ג): ״ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר״. וצריך ביאור איך יאמר פרעה לבני ישראל: ״נבוכים הם בארץ״, על ישראל שיצאו מידו. והנה בפירוש רש״י מיישב קושיא זו: ״לבני ישראל, על בני ישראל״, כלומר פרעה יאמר לשריו ועבדיו על בני ישראל שהם נבוכים בארץ. אולם בתרגום יונתן מפרש: ״ויימר פרעה לדתן ולאבירם בני ישראל דמשתיירון במצרים״. כלומר מה שכתוב: ״ואמר פרעה לבני ישראל״, הוא רמז שיאמר לדתן ואבירם שהם בני ישראל שנשארו במצרים.

הרי לנו דברים ברורים שדתן ואבירם נשארו במצרים, והרי זה מתאים למה שהביאו בשם המדרש, שלא הצטרפו עם ישראל בקריעת ים סוף, אלא שאחר כך כשהתחרטו נקרע הים במיוחד בשבילם. וכן כתב ה״באר מים חיים״ על הפסוק (שמות יד-כט): ״ובני ישראל הלכו ביבשה וגו׳. מיעוט רבים שנים, לומר כי על שנים מישראל לבד נקרע הים, והם דתן ואבירם שאמרו חז״ל שנשארו ונקרע הים עליהם לבד״. וכן מעיד הכותב ב״חידושי מהרי״ל דיסקין״ (פרשת שמות ד״ה ויכו שוטרי ישראל): ״ושמעתי בשם אדמו״ר ז״ל שאיתא במדרש שהים נקרע לפניהם״.

מעתה יאירו עינינו להבין הדקדוק הנפלא של שני הכתובים, כי בפסוק הראשון מדובר על קריעת ים סוף הראשונה שנקרע הים לכל ישראל, ועל כך כתוב: ״ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה״, כי נחשון ושבט יהודה אמנם קפצו תחילה, אבל אחר כך הצטרפו אליהם כל ישראל לקפוץ תחילה ״בתוך הים״ ורק אחר כך הלכו ״ביבשה״, ועליהם הכתוב אומר: ״והמים להם חומה מימינם ומשמאלם״ – ״חומה״ מלא ו׳, שלא נתמלא עליהם הים חמה, אלא שמר עליהם כחומה בצורה מימינם ומשמאלם.

אולם אחר כך הרי מספר הכתוב שרדפו המצרים אחרי ישראל אל תוך הים שנהפך ליבשה, והקב״ה אמר למשה שיטה את ידו על הים וישובו המים על המצרים: ״וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם״. הרי לנו דברים ברורים שהכתוב השני: ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים״, מדבר אחרי שכבר חזרו המים על המצרים.

ולפי האמור הדברים מאירים ושמחים, כי הכתוב השני מדבר על דתן ואבירם שהכתוב מכנה אותם ״בני ישראל״, כמו שכתוב: ״ואמר פרעה לב

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות