בס״ד
**עקב – פרשת לאן? קרח נעלם**
מה הדבר הכי חשוב לנו בחיים? הילדים שלנו.
כך, כשרבנו משה מנסה לתאר את האירוע שהתרחש בימי קורח (דברים, יא, ו):
״וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל״
הזועקת היא: מדוע רבנו משה אינו מזכיר את קורח, יוזם כל המרד, שאף הוא נענש בבליעת האדמה?
ועוד יש לשאול: מדוע בספר תהילים (תהלים, קו, יז) מופיע הפסוק המדבר על דור המדבר: ״תִּפְתַּח אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל עֲדַת אֲבִירָם״ — ולא מופיע בליעת קורח, מנהיג המרד נגד משה?
לשאלתנו ניתנו הסברים שונים:
- האברבנאל (פירוש א׳) — כדי שלא לבייש את בני קורח, שהם חיים. - האברבנאל (פירוש ב׳) — כדי שלא יחשדו שזו עבודה על חשבון קרח, משום נקמה אישית על חלק הכהונה. - רבנו בחיי (פירוש א׳) — רבנו משה התבייש בקרובו משפחתו, ולכן לא שיתף זאת. - רבנו בחיי (פירוש ב׳) — דתן ואבירם יצאו בחוצפה, ״יצאו נצבים״ כנגד משה, בניגוד לקרח שחיפש כבוד.
הר״ן מסביר כי דתן ואבירם נשאו עונש חמור יותר מקרח, משום שהם לא נעו מדבר מהם — אף זרעם מת איתם, ולא נותר מהם דבר.
הגמרא (תענית, דף ב עמוד ב) כותבת: ״מה זרעו בחיים — אף הוא בחיים. ״
משמעות הדבר: אף אדם שסיים את תפקידו והלך לעולמו — אם יש לו המשך של ילדים, יש משמעות למשכו לפועלו. אך אם אין לו שארית כלל, הוא כלה מהעולם ללא כל שריד.
אצל קורח, אף שהוא טעה, יש לו תקווה ואחרית בזכות בניו. אך דתן ואבירם, שבאו נגד משה, אין להם זכר בעולם הזה.
רבנו משה מזהיר את בני ישראל: מי שפוגע בתורה ומזלזל במוסריה ובגדוליה — לפני פטירתו, לא יישאר ממנו שריד ופליט מישראל.
שאלה נוספת: על מי עוד מתואר בפרשה שהושמד כמעט?
תשובה: ״וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא לְהַשְׁמִידֹו וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה׳ מְאֹד לְהַשְׁמִידֹו הַכֹּהֵן. ״
רש״י מבאר: ״להשמידו — כלוי בנים, וכן הוא אומר (עמוס, ב, ט): ואשמיד פריו ממעל. ״
ומסביר רש״י על ״ואתפלל גם בעד אהרן״: ״והועילה תפלתי לכפר מחצה, ומתו שנים ונשארו השנים. ״
חידוש נוסף: נדב ואביהו מתו בגלל חטא אהרן הכהן בעגל, ולא בגלל חטאם הם.
**מסר: ** הילדים שלנו הם המשך הקיום שלנו בעולם הזה. זה הדבר הכי חשוב לנו בחיים.
עוד מובא בפרשה שזכות הקיום שלנו היא בזכות אבותנו (דברים, י, טו): ״רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה. ״
גם מול הקב״ה אנחנו נחשבים בניו, כפי שכתוב בפרשה: ״וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. ״
אצל קורח, כשבניו ממשיכים בדרך הנכונה בעולם הזה, משה כבר לא מזכיר אותו לרעה. אצל אהרון, כשבניו נותרים בחיים וממשיכים (והוא לא הושמד), יש לה׳ הופעה בעולם. ככה, כשאנחנו ממשיכים בדרך ״אבינו מלכנו״ — ה׳ שומר לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך.
ואם חלילה אחרת — הופעת ה׳ נעלמת כביכול מהעולם, וממילא ״העדותי בכם היום כי אבד תאבדון. ״
כשאת בוחרת בטוב, יוצאת לכבוד המצווה, זוכרת את דרכך משלך — לא רק את עצמך את מרוויחה, אלא את ממשיכה את הדרך, נותנת להורייך ולכל הדורות שמאחורייך משמעות עמוקה. וכן תמיד.
שבת שלום, הלל מרצבך
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה