שעשני כרצונו - האם יש מהות נשית? | הרב בנימין ויעל טבדי בשיח על מהות נשית ולימוד תורה לנשים

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב בנימין טבדי - ראש בית מדרש לשמה

---

נשלח על ידי: בנימין טבדי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

נשים ולימוד תורה עמדה אישית

יש לי על זה דף מקורות ארוך שהעברתי אותו בקורס ״רבנות מאירה״ מטעם האיגוד. יש שם כמאה מקורות מיוחדים.

אבל:

א. לדעתי אי אפשר ואסור למנוע נשים מללמוד כל מה שלבן חפץ. אין שום סיבה הלכתית שאשה תמנע מלימוד תורה: מקרא, משנה, תלמוד, הלכה, אגדה, מחשבה, קבלה וכו׳.

ב. לעניות דעתי הכל עורבא פרח. הרכבת יצאה, ואנחנו בדרך לתהליך רציני מאד של רפורמה שלילית שהציבור הדתי לאומי לצערי נושא את דגלו, הן בנושא זה והן בנושאים אחרים. ודי בזה.

---

נשלח על ידי: בנימין טבדי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

הפסל שחזה את העתיד של כולנו

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב אליהו טרבלסי

---

נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

הדרך הנכונה ללמוד תורה בדורנו - שיעור משנה תודעה!! | הרב גיא אלאלוף

צפייה ביוטיוב

ערוץ: Rabbi Guy Alaluf

---

נשלח על ידי: Guy Alaluf
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

בקשת משה מיתרו ותפקיד הענן

*דע אחרי מי אתה הולך* ☁️

בפרשתנו משה פונה ליתרו ללוות את עם ישראל במדבר. וכך הוא מבקש:

> "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" (י, לא)

רבנו בחיי מקשה על היחס בין העננים המתוארים כמנהיגי ישראל במדבר לבין בקשתו של משה:

> ויש להקשות כיון שישראל היו נוסעים על פי הענן והוא המורה להם הדרך מה צורך היה להם ביתרו?

תשובתו של רבנו בחיי *ייחודית ומעניינת*:

> אבל משה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם

*הנהגת הענן* היא הנהגה גבוהה של אמונה, ולא תמיד עומדת במבחן המציאות. משה רבנו יודע: *קבוצה מתקדמת לפי החוליה החלשה שמאחוריה*.

💡 פירושו של רבנו בחיי עשוי להסביר לנו שני הקשרים נוספים של העננים בפרשתנו:

`הענן בפרשת שבעים הזקנים`

כאשר ה' מציע למשה לשתף איתו בהנהגה גם את שבעים הזקנים נאמר:

> "וירד ה' בענן… ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים"

כלומר, הענן מסמל את *שיתוף ההנהגה* של הזקנים יחד עם משה.

הענן שמנחה את ישראל במדבר יורד בדרגת ההנהגה ומעביר שתהיה הנהגה יחד עם משה גם לזקנים.

`הענן בפרשת צרעת מרים`

כאשר מרים מדברת על משה, ה' מתגלה בענן כדי להוכיח אותה. וגם שם מופיע הפסוק:

> "וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל"

כאן עמוד הענן יורד במטרה להדגיש את *גדולתו של משה כמנהיג*.

☁️ הצגת ההליכה אחרי הענן בעיניים עצומות היא הנהגה אידיאלית — מעין השראה כעמוד ענן ההולך לפני המחנה. בפועל, *מבחני אמונה רבים* עומדים לעם ישראל בדרכם ולאדם בחייו.

פרשתנו מעוררת בפנינו את השאלה: *מהם הערכים הראויים להוביל אותנו בחיים? *

• השראת ה' המסומלת באמצעות הענן

• ארון ה' שבתוכו התורה — ההולך לתור להם מנוחה

• שבעים הזקנים

• משה — סמל הענווה והמידות הטובות

• ולפעמים, כשאין ברירה, צריך גם להסתמך על אדם חכם מאומות העולם שהחליט במידה כזו או אחרת להידבק בדרכם של ישראל. ✨

---

נשלח על ידי: אליה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

ענן מגן, שכינה שורה עליהם. ועדיין הם מוצאים על מה להתלונן. ואז מגיע חטא הבשר. ״מִ

**פרשת בהעלותך – על מה אנחנו שמים את הפוקוס? **

אני רוצה לפתוח בסיפור קטן שקרה לי היום:

התקשרה אליי בחורה אחת, בוכה ממש. היא סיפרה על קושי שהיא מתמודדת איתו בחיים. כמובן שלא אפרט מה הקושי, אבל זה יכול להיות כל דבר – קושי למצוא עבודה, קושי בשידוך, קושי מול ההורים, או תחושת תקיעות בחיים.

ובתוך הבכי היא אמרה משפט מאוד כואב: ״אני כל כך מתפללת, כל כך משתדלת, וכלום לא מצליח לי. אני כבר לא מסוגלת יותר…״

אפילו אמרה לי: ״אני חושבת להפסיק להתפלל. לא יכולה להאמין בה׳ ככה״.

כששומעים כאב כזה – הלב באמת כואב יחד איתה. אחרי שהקשבתי לה, אמרתי לה נקודה אחת שאני חושב שהיא יסוד גדול מאוד בחיים, ובמיוחד בפרשה שלנו:

הרבה פעמים עוצמת הכאב תלויה בשאלה: על מה האדם שם את הפוקוס שלו.

אדם יכול לקחת נקודה אחת קשה בחיים – ולצבוע באמצעותה את כל החיים בשחור. הוא מתחיל לראות רק את מה שחסר, רק את מה שלא עובד, רק את מה שלא הצליח. אם אדם מצליח להזיז מעט את המבט – הוא מגלה שיש בחיים שלו גם הרבה טוב, שהוא גדול פי כמה וכמה.

אותה בחורה, ברוך השם, בריאה, עובדת, יש לה כוחות, יש לה חיים מלאים בהרבה דברים טובים. נכון, יש קושי. קושי אמיתי. אנחנו לא מזלזלים בו. אבל השאלה היא האם הקושי הופך להיות כל החיים.

וזה בדיוק מה שאנחנו פוגשים בפרשה.

---

**חטא המתאוננים – אנשים שמתרגלים להתלונן**

התורה אומרת: ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה׳״.

שימו לב לדבר מעניין: התורה בכלל לא מפרטת על מה הם התלוננו. רש״י אומר שהם חיפשו ״עלילה״. כלומר – לא הייתה כאן בעיה נקודתית בלבד, אלא אווירה של תלונה. יש אנשים שכל דבר אצלם נהיה כבד. החיים קשים. המצב גרוע. הכל לא טוב.

עם ישראל נמצא במדבר – יש מן מהשמיים, באר מים, ענני כבוד, השראת שכינה, ניסים גלויים – ובכל זאת הם מתלוננים. למה? כי הבעיה לא תמיד מתחילה במציאות. לפעמים הבעיה מתחילה במבט. כשאדם מתרגל לראות רק את החיסרון – גם הטוב כבר לא משמח אותו.

---

**חטא המתאווים – כשהתאווה משתלטת**

ואז מגיע החטא השני: ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה״.

פתאום הם מתגעגעים לדגים, לקישואים, לאבטיחים, לחציר ולשומים. חז״ל אומרים שחלק מהדברים בכלל לא היו להם במצרים כמו שהם מתארים. אבל כשאדם שקוע בחוסר סיפוק – הוא מתחיל להעצים את החיסרון. הם קיבלו מן מהשמיים – אוכל רוחני, מושלם, ניסי – אבל הם עסוקים במה אין.

וכאן התורה מלמדת אותנו יסוד עצום: מי שלא יודע להעריך את מה שיש לו – לעולם לא יהיה שבע. התלונה מולידה תאווה, והתאווה רק מגדילה את החוסר. לכן המקום נקרא ״קברות התאווה״ – כי תאווה בלתי פוסקת קוברת את האדם מבפנים. היא גומרת לו את השמחה, את הכוחות, את היכולת לראות ברכה.

---

**הבעיה היא לא הקושי – אלא ההעצמה שלו**

ברור שלכל אדם יש קשיים. לכל אחד יש התמודדויות. אדם מחפש עבודה – וזה קשה. מחפש שידוך – וזה כואב. יש בעיות בבית, בפרנסה, בבריאות, בחינוך ילדים.

התורה לא דורשת מאדם להיות מנותק מהכאב שלו. אבל היא כן דורשת ממנו לא להפוך את הכאב לזהות שלו. לא לתת לקושי להשתלט על כל המבט על החיים. כי כשאדם כל הזמן מקטר ומתלונן – הוא נכנס למרמור פנימי. והמרמור הזה משתק אותו.

---

**גם במילואים ראיתי את זה**

אני נמצא עכשיו במילואים, ורואה לפעמים כמה קל לאנשים להיכנס לתלונות. המיטות לא נוחות. המזגן לא עובד. האוכל לא כמו בבית. למה גייסו אותנו שוב.

נכון, יש קושי. זה לא פשוט. אבל אמרתי לחיילים: חבר׳ה, תראו איזו זכות יש לנו. אנחנו זוכים להיות שליחים של עם ישראל, להגן על העם שלנו, על הארץ שלנו. אם כל היום נתעסק רק במה שחסר – נאבד את גודל הזכות.

---

**לראות את הטוב – זו עבודה רוחנית**

היום בעולם מדברים הרבה על שינוי דפוסי חשיבה. גם בשיטות טיפול כמו CBT מסבירים שהדרך שבה אדם מפרש את המציאות – משפיעה על הרגש ועל ההתנהגות שלו. אם אדם מסתכל כל הזמן דרך משקפיים שחורים – הוא ירגיש שחור. אבל אם הוא לומד לזהות גם את הטוב, גם את הברכה, גם את מה שכן קיים – הנפש שלו מתחילה לנשום אחרת.

וזה בדיוק המסר של הפרשה. הקב״ה אומר לעם ישראל: יש קשיים, יש דרך, יש התמודדויות – אבל תפסיקו לחיות בתודעה של תלונה תמידית.

---

**לסיום**

אחים יקרים, אחד הניסיונות הגדולים בדור שלנו הוא לא להישאב לתרבות של קיטור תמידי. להתלונן על המדינה, על הממשלה, על הקהילה, על הבית, על בן הזוג, על הרב, על החיים.

אבל יהודי צריך לשאול את עצמו: על מה אני שם את הפוקוס שלי? האם אני רואה רק את מה שחסר? או שאני יודע גם להודות על מה שיש? האם אני שקוע במרמור? או שאני קם ופועל, מתאמץ, מתקדם ועושה טוב?

יהי רצון שנזכה לעין טובה, להכרת הטוב, וליכולת לראות בתוך כל ההתמודדויות גם את הברכה שהקב״ה נותן לנו.

---

נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

קושי הפוקוס בפרשת בעלותך

שלום וברכה לכולם, אנחנו ערב פרשת בעלותך.

אני רוצה לשתף שהיום קיבלתי הודעה מבחורה אחת שהתקשרה בוכה על המצב הקשה שהיא מרגישה שהיא חיה בו. העיקר הקושי שלה עמד על איזה נקודה — כמובן שאני לא אפרט — איזה נקודה שיש לה קושי בו בחיים. זה יכול להיות משהו שלצורך העניין חוסר מציאת עבודה, או חוסר מציאת שידוך, או קושי מול ההורים. אבל היא אמרה לי: ״אני מתפלאת לזה כל כך הרבה ואני כל כך משתדלת ולא מצליחה. ״ היא ממש השתנקה בבכי.

כמובן שכשאתה שומע כזה מקרה ומישהו כואב לו, השתתפתי בצערה ובכאב שלה. אבל אחר כך אמרתי לה שהכאב על אותה בעיה שיש לה בחיים תלוי מאוד בנקודת מיקוד — שאלה על מה מתבוננים. כי אדם יכול לצבוע לעצמו את החיים בשחור ולראות כמה רע וכמה סבל וכמה צער וכמה עוגמת נפש בגלל דבר מסוים — כי הוא לא התקבל לאיזה סיירת שהוא רצה, כי שידוך לא הלך לו, או מכל מיני סיבות. אפשר להשחיר את החיים.

ואמרתי לה שאחד המשימות החשובות ביותר שלנו זה לראות את הטוב, להתבונן בטוב. ברוך השם, מצב של אותה בחורה — עובדים, כל הבחינות — ויש לה איזה קושי, לא הצליחה משהו. היא אפילו אמרה: ״אני כבר חושבת להפסיק להתפלל, אני לא מסוגלת יותר. ״

ובעיניי אחד המסרים שאנחנו נלמד מהפרשה שלנו זה על מה לשים את הפוקוס. יש בפרשה שלנו שני חטאים לפחות של תלונות — אני אומר לפחות כי אולי אפשר להסביר גם יותר — אבל שני החטאים המפורסמים בפרשה זה חטא המתאוננים והמתאווים.

מה זה המתאוננים והמתאווים? ״ויהי העם כמתאוננים רע באוזני ה׳״ — התלוננו, לא כתוב על מה. יש שפרשו שסתם קשה, החיים בזבל, החיים מעצבנים, החיים קשים. יש פרשנים שאומרים שהם רצו, שהתורה הייתה להם קשה אחרי מתן תורה. בכל אופן, היו להם טענות מול הקדוש ברוך הוא, האשמות — הקדוש ברוך הוא לא עובד לפי מה שאני ציפיתי שיעבוד — וכנגד זה השם הביא שרפה ואנשים נשרפו שם עד שמשה התפלל והאש שקעה במחנה.

לאחר מכן היה חטא נוסף, הלוא הוא חטא המתאווים: ״והספסוף אשר בקרבו יתאוו תאווה״ — יאכילנו בשר. משה רבנו העלה את הטענות כלפי השם שהמן לא טעים להם, שהם מתגעגעים מהדגים: ״זכרנו את הדגה״, את הקישואים, החציר והחצילים והשומים. הם מאוד מאוד מעצימים את התסכול שלהם, את הקושי שלהם, את הגעגוע — משהו שלפי הפרשנים בכלל לא היה. אבל על זה אומר הקדוש ברוך הוא: אם ככה, אני אביא להם פי כמה וכמה, אביא להם את השלב — בני ישראל אוכלים את השלבים עד שמרוב אוכל אנשים שם מתים, ומגיעים למצב כזה שהם כבר לא יכולים יותר, ונהיה שם ממש מכה קשה בעם עד כדי קברות התאווה — כל מי שהתאווה נהרג גם הוא.

שני סיפורים מאוד קשים על טענות ותאווה שהייתה בעם ישראל. ובעצם, אם אנחנו מנסים לחשוב מה המסר אלינו, אז נראה לי שאחד הדברים החשובים הוא שאדם צריך להכיר בטוב שיש לו, להסתכל על הדברים הטובים, לא להתעסק כל הזמן בכמה קשה לי, כמה רע לי, כמה הקדוש ברוך הוא לא עושה מה שאני הייתי רוצה — אלא להצליח להתבונן בטוב.

כשלומדים CBT — טיפול פסיכולוגי שעסוק בדרך המחשבה להביא לרגש ולהתנהגות — אז אחד הכלים שאומרים הוא להסתכל אחרת על המציאות: תראה איפה אין את התופעה שעליה אתה מדבר, אין את הפחד שאתה חושש ממנו, אין את התלונה, את הקושי שיש לך. בוא תראה איפה אתה יכול טיפה להסתכל אחרת על המציאות — תחשוב שונה, תתנהג קצת שונה, ותראה איך פתאום תשתנה.

ברור לי שבכל מציאות אפשר להתלונן. אני עכשיו נמצא במילואים ורואה כמה אנשים מתלוננים — על מה מתלוננים, על מה לא. על זה שהמיטות לא נוחות, על זה שהמזגנים לא תמיד עובדים, על זה שהם במילואים בכלל. אבל בסופו של דבר, נכון, התנאים הם לא כמו בבית ויש הרבה אתגרים, אבל זו זכות. אני אמרתי לחיילים שהתלוננו: ״חבר׳ה, אתם לא מבינים איזה זכות יש לנו. אנחנו פה, נציגים של עם ישראל נמצאים פה. תפסיקו להתלונן, תפסיקו לקטר כל הזמן. ״

הקדוש ברוך הוא לא יכול לסבול את הקיטורים האלה — הוא שורף את המתאוננים ומאכיל את המתאווים, ואומר להם: ״חבר׳ה, עד כאן, כמה אפשר להתלונן? ״ יש לכם קושי, בסדר, בואו נפתור אותו. אבל אחת הבעיות היא שמעצימים את הקושי, מגדילים אותו והופכים אותו לפוקוס — שזה החיים, זה העולם. כשאדם חי ככה, אז הוא נכנס לתסכול עצמי, למרמור, לחוסר יכולת להצליח להתקדם בחיים.

אני חושב שגם כמו שאמרתי לאותה בחורה, וגם כשאמרתי לחיילים, וגם מה שאומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל — חבר׳ה, חיים קשים, יש אתגרים, יש התמודדויות, תפסיקו להתבכיין, תפסיקו כל הזמן להתלונן, תפסיקו לקטר, תתבוננו בטוב, תעבדו, תעמלו, תתאמצו, תשקיעו — כי לתלונות אין סוף. ובעיקר הבעיה שלא רק שאין להם סוף, הם עולות ועולות ועולות, ואחד מלהיט את השני וממשיך ומעצים ומעצים ומעצים, עד כדי כך שבסוף אי אפשר להצליח לפעול נכון, ומאבדים את הכל וצובעים את כל החיים.

איך יכול להיות שהגעת למצב — גם אם לא היה לך משהו טוב — שאתה כבר לא רוצה יותר להתפלל? בסדר, אז לא הלך לך טוב, לא מצאת מקום עבודה — אז מה? לא מצאת שידוך — אז מה? בסדר, נכון, זה לא נעים, זה ברור שזה מתסכל, ואנחנו משתתפים בצער ובכאב, צריך לחשוב מה אפשר לעשות — אבל אסור לצבוע את החיים. ועל זה נופלים — זה חטא התאווה וחטא המתאוננים.

אז בין אם נסביר שהמתאוננים זה עניין של בין אדם למקום והתאווה זה בין אדם לחברו, בין אם נסביר שזה תלונות כלליות וזה תלונות פרטיות — בסוף אומר הקדוש ברוך הוא: מי שכל היום מקטר ומתלונן לא יגיע לשום מקום, עד כדי כך שאין לו הצדקה אפילו לחיות.

אז קדימה חבר׳ה, תפסיקו להתלונן על המדינה שלנו, על הממשלה שלנו, על הקהילה שלנו, על הרב שלנו. תתחילו לפעול ולעשות, תתחילו לקדם, לראות את הטוב, להעמיק בטוב, לפעול ולעשות — ודרך זה כל התלונות ייעלמו מאליהן.

שבת שלום.

---

נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

תאוות הדור ויובש התורה ללא קבלה

בס״ד

כל השנים פרשת בהעלותך התחברה לי למאמר: הדור שהתאווה — זה תוצאה. הבעיה זה המוח. כלומר, לא למדו קבלה וחכמה ואין סיפוק רוחני, אז נכנסה תאווה. אין ריק. וכן הקריאה הגדולה בספר אורות על זניחת לימוד קבלה וחכמה — זה גרם לתורה להיות יבשה וחסרה. ולפי הרב קוק זה שורש החילון שקרה בעם ישראל.

המקור זה הקדמת מהרח״ו. הערב רב לא רצה ללמוד קבלה, רק נגלה. ממילא מובן למה אמרו ״נפשנו יבשה״. כשאין לימוד קבלה כל התורה יבשה — מיתה. כשאין נשמה הגוף מת. תיקון ל׳ ותיקון מ״ג כפי שמביא מהרח״ו.

ממילא מובן למה מובא זוה״ק פרשת בהעלותך דברי רשב״י: אוי למי שאומר שהתורה היא רק פשט — סיפורים. זה רק גוף התורה. עיקר התורה זה נשמת התורה.

והפתרון שנתן משה זה פתרון רוחני — נבואה. ובימינו לימוד קבלה, ששורשה בנבואה.

״ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. ״

שבת שלום ומבורך

---

נשלח על ידי: אברהם קרמר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

לימוד קבלה כתיקון ליובש הרוחני בפרשת בהעלותך

בס״ד

כל השנים פרשת בהעלותך התחבר לי למאמר — הדור שהתאווה, זה תוצאה. הבעיה זה המוח. כלומר, לא למדו קבלה וחכמה ואין סיפוק רוחני, אז נכנסה תאווה. אין ריק. וכן הקריאה הגדולה בספר אורות על זניחת לימוד קבלה וחכמה — זה גרם לתורה להיות יבשה וחסרה. ולפי הרב קוק זה שורש החילון שקרה בעם ישראל.

המקור זה הקדמת מהרח״ו. הערב רב לא רצה ללמוד קבלה, רק נגלה. ממילא מובן למה אמרו ״נפשנו יבשה״. כשאין לימוד קבלה כל התורה יבשה — מיתה. כשאין נשמה הגוף מת. תיקון ל׳ ותיקון מ״ג כפי שמביא מהרח״ו.

ממילא מובן למה מובא זוה״ק פרשת בהעלותך דברי רשב״י — אוי למי שאומר שהתורה היא רק פשט וסיפורים. זה רק גוף התורה. עיקר התורה זה נשמת התורה.

והפתרון שנתן משה זה פתרון רוחני — נבואה. ובימינו לימוד קבלה, ששורשה בנבואה.

״ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. ״

שבת שלום ומבורך

---

נשלח על ידי: אברהם קרמר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

בהעלותך1

בהעלותך

מ תבואו וכי א. לחמה. בארצכם

ב. לעינים לנו והיית

ג. אותנו נושאים? למה

ד. תורה חומשי שבעה

ה. תלונות בקצת רע כך כל? מה

ו. רבינו משה את שבר? מה

ז. מהאישה פרש משה? למה

1. בארצכם מלחמה תבואו וכי

שהיה מסע ישראל. ארץ לכיוון סיני מהר ישראל עם של המסע בתחילת עוסקת בהעלותך פרשת

לקחת11 אמור הנסיעה במזמן סידורו ועל החניה בזמן המחנה סידור על המרובות ה' הנחיות. יום שניתן בסימן פותח בפועל, לדרך ביציאה שעוסק י' פרק זו. ובפרשה הקודמות בפרשות מפורטות

לנסוע- מחנה כל שעליו שידע כדי ישראל לעם בחצוצרות. התרועה

על המרכזי לציווי אגב בדרך אים כמוב שנראים לחצוצרות נוספים שימושים מוסיפה התורה ה שָׁ קְ מִ ף כֶסֶ רֹת חֲצוֹצְ י תֵּ שְ לְָך ה עֲשֵּ לֵּאמֹר: ה מֹשֶ ל אֶ ה' בֵּר וַיְדַ " המחנות מסע בזמן בהן התרועה

ר צֹרֵּ הַ ר צַ הַ ל ע כֶם צְ בְַארְ ה מָׁ לְחָׁ מִ בֹאּו תָׁ כִי וְ חֲנוֹת… מַ הַ ת אֶ ע סַ הּולְמַ עֵּדָׁ הָׁ א רָׁ קְ לְמִ לְָך יּו הָׁ וְ ם אֹתָׁ ה עֲשֶ ַתַ

א- ה' נֵּי לִפְ ם תֶ נִזְכַרְ וְ רֹת חֲצֹצְ בַ ם עֹתֶ וַהֲרֵּ כֶם תְ אֶ אֹיְבֵּיכֶם מֵּ ם תֶ עְ נוֹשַ וְ יכֶם: ֹלהֵּ כֶם תְ חַ מְ שִ יוֹם ּובְ

לְזִכָׁרוֹן לָׁכֶם יּו הָׁ וְ יכֶם לְמֵּ שַ י חֵּ זִבְ ל עַ וְ יכֶם עֹֹלתֵּ ל עַ רֹת חֲצֹצְ בַ ם תֶ עְ קַ יכֶםּותְ שֵּ דְ חָׁ י אשֵּ רָׁ יכֶםּובְ מוֹעֲדֵּ ּובְ

א- נֵּי לִפְ א- ה' אֲנִי יכֶם ֹלהֵּ ציוויים המדבר, לדור רק שנועד לציווי מצרפת התורה ראשון במבט יכֶם:" ֹלהֵּ מדוע חודשים. ובראשי במועדים הקורבנות על ותקיעה מלחמה בזמן בחצוצרות תרועה לדורות

המחנות למסע מזה) זה שונים גם (שהם עניינים שני? לצרף

לא האם ה'? לפני אותנו מזכירה היא כיצד המלחמה? בזמן התרועה תפקיד מה לברר צריך ף בנוס למשה אומר ה' סוף ים קריעת לפני והרי להריע צריך מלחמה בכל האם מלחמה? בזמן להלחם צריך

ויסעו ישראל בני אל דבר אלי תצעק?""מה

ובמועדים במלחמה התקיעות שתי את מצרף המצוות בספר הרמב״ם נט– "מצוה אחת במצווה 'וביום ית' אמרו והוא המועדות, מקרבני קרבן כל הקרבת עם במקדש בחצוצרות לתקוע שצונו היא בחצוצרות היום שמצות אמרו ובבאור בחצצרת', ותקעתם חדשכם ובראשי ובמועדיכם, שמחתכם

בחצוצרות קוע לת מצווים אנחנו וכן ותענית, השנה וראש בספרי זו מצוה משפטי התבארו וכבר הצר על בארצכם מלחמה תבאו 'וכי אמרו והוא ית' השם לפני כשנזעק והצרות הצורך בעתות למרות אחת למצווה אותם הכניס הוא מדוע תמהו הרמב״ם על רבים פרשנים וגו':" אתכם' הצורר

שונות מטרות להם יש שלכאורה שונים אירועים על? שמדובר

היא בחצוצרות והתרועה התקיעה מטרת שעיקר כתבו תקעח) סי (או״ח מגדים והפרי 'הרלב״ג

שלנו הלב כוונת את. לעורר שהכל הכהנים מחשבת של גדול בדיוק צורך יש הקורבן הקרבת בזמן או סמלית איננה בחצוצרות התרועה מטרת מלחמה בזמן גם וכך ברצון, ויתקבל שמים לשם יהיה

למלחמה העם רוח את לעורר רק צרה בעת "וכן נלחמים הם מה על לזכור יבם ל את לעורר אלא

האדם השמים מהמערכת הוא מקרה יאמר שלא בסמוך שכתב כמו נמי והיינו לה', גדול כיוון צריך

רב התעוררות וצריך "חומר

או במקרה הגיעה לא שהמלחמה לנו להזכיר נועדה בחצוצרות שתרועה מסביר והקבלה" ה״כתב

לנצח הזכות חטאנו, בעקבות הגיעה היא אלא שטח עוד על, ט להשתל אוייבנו של רצון בגלל רק המלחמה סיבת את ונתקן לתשובה נתעורר כאשר תגבר. במלחמה במסכת המשנה דברי ידועים ר לוֹמַ לָׁא אֶ ה? מָׁ לְחָׁ מִ רוֹת שוֹבְ אוֹ ה מָׁ לְחָׁ מִ עוֹשוֹת ה משֶ ל שֶ יו יָׁדָׁ כִי "וְ עמלק מלחמת על השנה ראש

ים ר גַבְ תְ מִ יּו הָׁ יִם, מַ שָׁ בַ שֶ ם יהֶ לַאֲבִ ם לִבָׁ ת אֶ ין דִ בְ עְ שַ לָׁהּומְ עְ מַ כְלַפֵּי כְלִים תַ סְ מִ ל אֵּ רָׁ יִשְ יּו שִהָׁ ן זְמַ כָׁל ֶלְָׁך: רק ולכן אין?" אם בקרבנו ה' "היש עמ״י שאילת בעקבות הגיעה המלחמה לִין." נוֹפְ יּו הָׁ לָׁאו ם אִ וְ

עמלק א. ת מנצחים היו זו הסתפקות את תקנו כאשר

לאו- נפתלי ר' עם יצא ישראל עם מדין למלחמת ביציאה שגם מבאר והחוסן" "החיל בספרו הגר עם והזנות פעור בעל חטא בעקבות נגרמה המלחמה שהרי בידו" התרועה וחצוצרות הקודש "וכלי היציאה לפני עוד לתשובה. להתעורר צריך ישראל עם זה חטא לתקן כדי ומדיין, מואב בנות

שנועד אותם" והכתם המדיינים את "צרור פנחס בפרשת מיוחד ציווי ישנו מטות, בפרשת חמה למל לאחר רק אותנו, החטיאו כאשר לנו עשו שהמדיינים הנזק גודל הכרת את ישראל בעם לעורר

התרועה שחצוצרות צורך יש המלחמה זמן כל וגם למלחמה לצאת אפשר לתשובה, ההתעוררות

ולנצח ה' לפני להזכר כך ומתוך נלחמים הם מה לשם לזכור אותם לעורר י כד הלוחמים בידי יהיו

. במלחמה

הקודש שכלי דווקא מעשינו את ולתקן להתפלל בשופר, להריע שאפשר מסביר מוולוז׳ין הנצי״ב

אמיתית לתשובה מתעורר ישראל עם אז רק הצבא, עם ביחד נמצאים מחנה על משגיח שה' ולהבנה מסביב הסתובב כאשר יהושע עשה גם כך לתפילה. להתעורר ישראל לעם גורמת זו בתרועה ישראל.

העם "וירעו ה' ארון עם יריחו."לחומות

לאו- נפתלי ר' שלא סוף ים קריעת לפני ה' ציווי על מוולוז׳ין הנצי״ב דברי את גם מוסיף הגר

הטבע בדרך המתנהלות המלחמות בכל נוהגת בחצוצרות, קוע ולת להתפלל המצווה להתפלל, החרב תאכל וכזה "כזה שהרי לטובה אחד כל על פרטית השגחה שתהיה צורך יש אלו,"במלחמות מקום אין ברורה הישועה גם נס בדרך הכל "אם סוף ים כקריעת גלוי נס שכולה במלחמה אבל

כיוון יריחו, כמלחמת בניסים שמלוות מלחמות ב גם אבל. ישראל לעם גלויה ה' השגחת לתפילה" צורך יש כנגדו" איש "ועלה יריחו בתושבי נלחם עצמו ישראל עם טבעית בדרך הוא שהמשכם מריעים בהם גם לכן ולתפילה לתשובה בהתעוררות כך ומשום הלוחמים על פרטית בהשגחה

. בחצוצרות

החצוצרות תקיעת את הסמיכה שהתורה זה פי על לומר ניתן בחצוצרות לתקיעה המלחמה בזמן הענן את ראה ישראל עם במדבר המחנות במסע אחד. הוא ששורשם אותנו ללמד המחנות למסע

ברורה בצורה ראה ישראל עם ללכת צריך היה שאליו לכיוון מתקדם אותו וראה המחנה, מעל, עולה ההליכה ה', לרצון אם בהת לפעול צריך הוא מתי לו לסמל נועדה בחצוצרה והתרועה ה' השגחת את ה בהשגחת ברורה הכרה של ישראל בלב חותם להטביע נועדה ה' אחרי 'במדבר.

הגיעה שהמלחמה להכרה הצורך את לנו להזכיר נועדה בחצוצרות התרועה מלחמה, בזמן גם כך ה יחוד "על לדעת שני ומצד נפילותיו מכל ישראל עם את ולרומם לתקן הצורך מתוך אחד 'מצד

מלחמה ע״ושה הוא בתפילה לה' ונתקרב לתשובה שנתעורר כדי בחצוצרות להריע צורך יש כך ולשם

ישראל עם המלחמה, בזמן התיקון ומתוך מאויבכם". ונושעתם אלוקיכם ה' לפני "ונזכרתם כך ומתוך

סיומה לאחר גם עליו ה' השגחת את לחיות. ימשיך

****

2 לעינים לנו. והיית

את וסידר המשכן את, בנה התורה את קיבל, שבו סיני הר ליד חונה ישראל שעם שנה כמעט לאחר סדר את יודע כבר. העם לארץ הכניסה לקראת לדרך לצאת מוכן ישראל, עם למשכן מסביב המחנה את יובילו האש ועמוד הענן. עמוד יסעו המשכן כלי וכל הארון ומתי ממוקם שבט כל, היכן הנסיעה

פגיעה. מכל עליו ישמרו הכבוד וענני בהליכה המחנה

עם את לעזוב )רוצה ליתרו הכוונה הדעות רוב (לפי משה חותן רעואל בן חובב הנסיעה לפני רגע בֶר 'דִ ה, כִי לְָׁך נּו בְ טַ הֵּ וְ נּו תָׁ אִ "לְכָׁה להשאר אותו לשכנע מנסה רבינו. משה ארצו אל ולחזור ישראל

נּו אֹתָׁ עֲזֹב תַ נָׁא רַאל. וַיֹאמֶ לְֵּך אֵּ י תִ מוֹלַדְ ל אֶ וְ י צִ לַארְ אֶ ם אִ כִי לְֵּך אֵּ לָׁיוֹלא אֵּ ר. וַיֹאמֶ ל אֵּ רָׁ יִשְ ל עַ טוֹב

כֵּן ל עַ כִי ר בָׁ דְ מִ בַ נּו חֲנֹתֵּ ת עְ ָׁיָׁדַ ' ה יב יֵּיטִ ר אֲשֶ הּוא הַ הַּטוֹב יָׁה הָׁ וְ נּו מָׁ עִ לְֵּך כִי-תֵּ יָׁה הָׁ. וְ לְעֵּינָׁיִם לָׁנּו יִית הָׁ ָׁוְ

במדבר להשאר מיתרו מבקש רבינו שמשה הפשט הבנת את דחו רבים ". פרשנים לְָׁך נּו בְ טַ הֵּ וְ נּו מָׁ עִ

את ומכיר בסביבה חי יתרו, שהרי במדבר בהליכתו ישראל מחנה את שמובילות העיניים להיות כדי צורך ואין השכינה ע״י גלויים בניסים מובל ישראל עם שהרי יתכן לא זה. פרוש במדבר הדרכים

אנושי. דרך במורה

מהווה אתה לעיניים"- לנו "והיית מיתרו משה בקשת את הסבירו נוספים ופרשנים הקדוש האלשיך

למדבר ובא בארצו הנוחות חיי את, עזב גוי שאם ממך ילמד ישראל, עם לחיקוי ומודל דוגמא ' שה אחרי ומצוות תורה בשמירת מחוייבים שהם, וודאי ומצוות תורה עצמו על לקבל כדי והתגייר

תורה. במתן אליהם והתגלה ממצרים אותם, גאל העמים מכל אותם בחר

מקבל ישראל שעם העולם אומות לכל דוגמא יהיה שיתרו רצה רבינו שמשה מסבירים בספרי חז״ל (- מלך של חותנו יתרו "אם לעצמו לומר עלול להתגייר שירצה מי כל לארצו יחזור יתרו, אם גרים

העתידיות ההשלכות על חושב רבינו ". משה אדם בני לשאר וחומר, קל עליו קיבל )לא רבנו משה של לתורה. העולם אומות את לקרב ישראל עם של היכולת על יתרו לעזיבת

לו מבטיח שהוא עד רבינו למשה חשובה כך כל יתרו של השארותו הַּטוֹב יָׁה הָׁ וְ נּו מָׁ עִ לְֵּך, כִי-תֵּ יָׁה הָׁ "וְ

ההוא המיוחד הטוב מהו לנו )מסבירים ברש״י (מובא ". חז״ל לְָׁך נּו בְ טַ וְהֵּ נּו מָׁ 'עִ ה יב יֵּיטִ ר, אֲשֶ הּוא הַ

הארץ את מחלקין ישראל כשהיו אמרו לו הטיבו טובה "מה יקבל יתרו גם שאותו יקבל ישראל שעם

בחלקו בהמ״ק שיבנה מי אמרו מלחלוק והניחוהו אמה ת״ק על אמה ת״ק יריחו של דושנה היה מעיר עלו משה חותן קני ובני שנאמר רכב בן ליונדב יתרו לבני נתנוהו כך ובין כך ובין יטלנו הוא יריחו את למגורים מקבלים. הם המקדש למקום מיוחד חיבור יהיה יתרו 'לבני " וגו התמרים תהיה לא יתרו לבני כך מתוך, אבל המקדש בית של השטח את שיקבל לשבט לנחלה שמיועדת

לדורות. נחלה

, רבינו משה של העליון אורו, כיצד אחד לנושא הפרשה ענייני כל את המחברת, בפיסקה קוק הרב

. משיח של אורו הגדול-, האור ישראל של אורם עם ומתאחד במציאות, מופיע שבכתב תורה אור לפני עוד הראשון אדם של מדרגתו היא הנמוכה החומרית המציאות בתוך העליונה התורה התגלות

. המשיח ע״י בעתיד ותתגלה החטא

ההופעה של המדרגה את בהנהגתו אין, אבל התורה של ביותר העליון הגילוי את מופיע רבינו משה בעשייתה התקשה רבינו, משה החוצה הקודש מתוך, שמאירה המנורה החומרית. המציאות בתוך בהר" תבניתה את ש״הוראה למרות את לגלות רק אלא החוצה להאיר מתפקידו זה שאין, מכיוון

כל את לתקן העם של מהדרישה נובעת בשר העם את להאכיל החצופה הדרישה, וכן העליון אורה "מֵַּאיִן זו דרישה על מזדעק רבינו, משה התורה אור גילוי מתוך תנבע בשר אכילת שגם כך המציאות

מתנבאים ומידד."אלדד נֹאכֵּלָׁה וְ ר שָׁ בָׁ לָׁנּו נָׁה, תְ לֵּאמֹר לַי עָׁ כּו יִבְ, כִי הַזֶּה ם עָׁ הָׁ לְכָׁל ת, לָׁתֵּ ר שָׁ בָׁ לִי, ועל לארץ העם את מכניס ויהושע מת רבינו שמשה כך על היתה נבואתם אחת דעה פי, על במחנה

יהושע דרך דווקא היא המשיח לימות להגיעה. הדרך ומגוג גוג עסקי על נוספת דעה פי, המנהיג

כדי הארץ כיבוש ועד עמלק ממלחמת הטבע בדרך שנלחם, המנהיג בארץ ישראל עם את שיוביל החומרית. המציאות בתוך התורה אור את להופיע

שתמר, כשם משיח של לאורו התורה אור את לחבר כדי נדרשת ישראל עם בתוך הגרים מציאות גם

ממנו מבקש שמשה יתרו גם, כך משיח של אורו ונברא פרץ נולד כך "ומתוך עיניים בפתח "ישבה להרחבת ישראל עם של היכולת את המוסיפים בגרים צורך שיש מבין "משה לעיניים לנו "והיית ישראל. לגבול מעבר גם שתתפשט, הקדושה ארץ אפסי לכל הקדושה

והיית במדבר חנותנו ידעת כן "על ליתרו משה אמירת "את והקבלה "הכתב מסביר דומה בצורה

את שראית,'ומתוך בה האמונה באמיתת להכרה והגעת מדיין כהן שהיית יתרו אתה לעיניים"- לנו

יכנסו הם מכך וכתוצאה לאומות לספר תוכל במדבר החניה בזמן לנו שהיו והגבורות הניסים כל השכינה. כנפי תחת

שמטרת מבין רבינו, משה ישראל ארץ לכיוון התורה קבלת, מקום סיני מהר יוצא ישראל עם כאשר הופעת דרך תגיע זו שלמות בשלמות. התורה הופעת, אלא לארץ כניסה כיבוש רק אינה ההליכה

כל עם החומרית המציאות כל את התורה באור שתרומם, מדרגה העליונה במדרגתו ישראל עם התורה באור המוארים גרים גם צורך יש כך, לשם האנושות כל את ותתקן תאיר כך ומתוך התאוות

ביותר. הרחוקים את גם בה להאיר ויכולים

****

3. אותנו שונאים? למה

אותנו שונאים שהם לאחרים רע עשינו מה חזרה, הזאת נצחית הכמעט השאלה האחרונה בתקופה ערבי ילד אם העולם! כל את מעסיק בישראל כאן שקורה מה נגדינו? העולם כל מדוע כך? כדי עד

בהפגזות– מת אחד העיתנים כל כותרות חריף, גינוי ומוציא מתכנס האו״ם לעזרה צועקות. בעולם

אנטישמיות לנו. רק במלחמות, הורגים שהם האזרחים כמות את סופר לא אחד אף אחרים! לעמים

חלשים שהיינו גם אותנו, שנאו ומשפיעים חזקים שהיו גם והרי נובעת? זו מזוויעה תופעה מהיכן

ישראל בארץ וגם בגלות גם אותנו, שנאו! ועניים

עם נכתבת שהיא מכיון עצמו בפני ספר שהיא הגדירו שחז״ל קטנה ה פרשי עומדת הפרשה במרכז נ. יָך פָׁ מִ יָך נְאֶ שַ מְ וְיָׁנֻסּו אֹיְבֶיָך וְיָׁפֻצּו ה' ה קּומָׁ ה מֹשֶ ר וַיֹאמֶ הָָׁארֹן נְסֹעַ בִ י "וַיְהִ ואחריה. לפניה הפוכה ֶנ

אומרים אנו ובחניה. לדרך ביציאה משה ל ש האמרות ל." אֵּ רָׁ יִשְ בוֹתַאלְפֵּי בְ רִ ה' ה שּובָׁ ר יֹאמַ נֻחֹה ּובְ לפני לנו ברור להיות צריך שתוכנם שמעיד מה התורה ספר של ובהכנסה בהוצאה אלו פסוקים

בתורה לקרוא! שמתחילים

או לה' אוייבים יש וכי שואלים ומיד ושונאיך" "אויבך משה של המיוחד לביטוי לב שמו חז״ל

משנאיך- הם מי תשובתם את מביא רש״י לה'? שונאים " ישראל את השונא שכל ישראל, שונאי אלו סוד יערימו עמך "על הם? ומי ראש" נשאו ומשנאיך שנאמר: העולם. והיה שאמר מי את "שונא

מוגדרים ישראל עם של השונאים ולכן ה' של כעמו ישראל עם את מזהה העולם פג ".)(תהילים לאנושות ה' דבר את מייצגים שא. נחנו מכיוון ישראל את ששונאים הסיבה ה'. כשונאי

ה- בשנת רבינו למשה ה' בין ל״א בפרק שהיה מדיון חז״ל מדייקים גם וכך 40 את מצווה ה' כאשר נֵּי בְ ת מַ נִקְ נְקֹם לֵּאמֹר: ה משֶ ל אֶ ה' בֵּר "וַיְדַ במדיין נקמה למלחמת ישראל עם את להוציא משה

ים אֲנָׁשִ כֶם תְ אִ מֵּ לְצּו חָׁ הֵּ לֵּאמֹר ם עָׁ הָׁ ל אֶ ה משֶ בֵּר וַיְדַ יָך: מֶ עַ ל אֶ ף סֵּ תֵָּא ר יָׁנִיםַאחַ דְ מִ הַ ת אֵּ מֵּ ל אֵּ רָׁ יִשְ נקמת אמר הקב״ה במדין, ה' נקמת "לתת המדרש אומר יָׁן: דְ מִ בְ ה' ת מַ נִקְ ת לָׁתֵּ יָׁן דְ מִ ל עַ יּו וְיִהְ א בָׁ לַצָׁ

אמר אתכם, הזיק ל לי שגרמו מתבקש שלכם דין הקב״ה ליה אמר ה', נקמת אמר ומשה ישראל בני שונאין ולא אחרינו רודפין היו לא במצות כופרים או אלילים עובדי היינו אם העולמים רבון משה:

הנקמה- לנו, שנתת ומצות תורה בשביל אלא אחרינו רודפין אינן ועכשיו אותנו לתת הוי שלך.

מעם אכפת היה לא אחד שאף אותנו מלמד משה ה'". נקמת ה של.'העם היה לא הוא אם שראל י במודע- שלא ובין במודע בין בעולם, ה' הופעת את מייצגים שאנו מכיוון רק כלפינו שנאה יש

העולם. מאומות

פ" מזמור בתהילים הפסוק את המלבי״ם מסביר גם וכך יהמיון- אויביך הנה "כי ג ההומים אלה

ועקר ויתיעצו, עמך, שהם מצד הוא ישראל על סוד שיערימו מה על … הומים, ונגדך אויביך, הם האחדות אמונת על כמו הצפונים, האלהות עניני על צפוניך על הוא מגמתם ותכלית שלהם העצה

מאתם זה לבטל שרוצים להם שנתת והמצות התורה ועל ישראל, על והשגחתך אלהותך קשר ": ועל

אדם אין. ההיסטוריה כל במהלך גדולה כך כל שנאה מעורר ישראל עם מדוע מסביר קוק הרב רוב מזה, יותר עושה. שהוא טעות כל על אותו ומתקנים הזמן, כל הערות לו שמעירים שאוהב הרגשה אצלך יוצר שזה מכיוון ממך מושלם יותר שהוא מישהו ליד להיות לא מעדיפים האנשים

המוסרי- בתחום גם כך טוב. יותר ולהיות להתקדם ציפיה ממך ויש בסדר מספיק לא שאתה אומות

לאור המוסריים חייו עצם להשתנות, אותם מחייב שהוא מכיוון איום ישראל בעם מרגישים עולם ה טובה עין של חיים תחרות, ללא חסד של חיים חיים, של אחר דגם שישנו לאנושות מראים התורה

המידות תיקון עבודת של חיים הזולת, . על

וגם להשתנות, ממנו שדורשים שאוהב עם, לא ובטח אדם, אין נשארת לטובה משתנה הוא אם אותה ולחייב שלו הפראית הנפש עם לזרום לא לו שגרם מי כלפי טינה סמוי, כעס בלב אצלו של כמצפון נתפס ישראל עם האנטישמיות. כל של השורש היא זו שנאה ולהתקדם. להשתנות

לשנות נו ממ תובע שהוא כיוון מתעורר שלו שהמצפון אוהב לא אחד אף חיצוני. מצפון העולם,

יותר מוסרי לאדם ולהפוך. הרגלים

"יש התורה, נתנה שעליו ההר של האמיתי שמו מה בדיון שבת במסכת זו תחושה מגדירים חז״ל ירדה שמשם סיני נקרא ולמה שמו חורב אומרים ויש חורב… שמו נקרא ולמה שמו סיני אומרים

חובות אותו שמלמדים אוהב לא העולם העולם"- לאומות שנאה ש ולכן, מי או שמלמד מי את נא ו

יותר מוסריים לחיים דוגמא, שמהווה הפרטי האדם של התענוגות חיי בהכשרת מרוכזים שלא חיים

עליונים ורצונות ערכים שמבטאים בחיים. אלא

להוכיח הזמן כל מנסה הוא מוסריים, לחיים אפשרות שאין להוכיח ישראל מדינת את מחפש העולם

לא מהעולם תביעתו כך ובעקבות מוסרי, לא בעצמו הוא מוסרי ציבור היות ל שאפשר שטוען שמי

. קיימת

זמני הוא זה מצב! אבל אור של התור בבא "אבל תעלם הזאת השנאה מתי לנו מסביר קוק הרב

יוודע להגלות, העולם אושר את בעולם, משפיעים אנחנו האמיתי העונג של החיים שדרכי לעולם, עכ״פ לכל, השוה דבר זהו ואושר ועונג ערך. כל שלול הוא מבלעדו אשר ערכו, את לו הנותן החיים מכל אנשים עשרה "יחזיקו וע״כ ומחבבים, מכבדים ועונג אושר המשפיע המקור ואת בו, לחשוק

איש בכנף הגויים לשונות (והקב״ה יפנים הוא וכאשר מאושר! להיות רוצה אדם בן כל יהודי". לקיים הוא האמיתי שהאושר העליונה) מנשמתו חלק עם האדם את ברא ה' שהרי יקרה שזה מבטיח צורך לנו ואין האדם, לטובת הן המוסריות התביעות עלינו, עול לא הם המצוות ולכן ה' רצון את

בהן, להלחם שמי מי גם וממילא העולם לאומות גם תתגלה זו מדרגה, . לכבוד ראוי בעולם אותם יצג ומייצג מקדם ישראל שעם מה בכל ויתמכו יעריצו גם אלא אותנו לשנא יפסיקו שהם רק לא. ואז

****

תורה חומשי שבעה 4.

ע חלקים לשני מחולקת פרשתינו לכל ביציאה משה דברי הארון" בנסוע "ויהי פסוקי ע״י קריים י ובסופם שבתחילת תורה בספר כתובים אלו פסוקים מדוע חלקו שבת במסכת חז״ל ובחניה. מסע סימניות הוא ברוך הקדוש לה עשה זו פרשה משה, ויאמר הארן בנסע ויהי רבנן: "תנו הפוכה. נ

רבי מקומה. זה שאין לומר ולמטה, מלמעלה חשוב שספר מפני אלא זה, הוא השם מן לא אומר: שבעה עמודיה חצבה יונתן: רבי אמר נחמן בר שמואל רבי דאמר הא אזלא כמאן עצמו. בפני הוא

- עצמם בפני חומש הם אלו פסוקים ששני רבי שיטת משמעות מה תורה." ספרי שבעה אלו

ומתחילת אלו, פסוקים שני אלו, פסוקים עד מהתחלה חלקים, לשלושה במדבר חומש את המחלק

החומש סיום ועד לארץ? המסע

בניגוד שלנו התורה באמיתות להוכחה היסוד היא זו שחלוקה מסביר הפרשה בתחילת הירש הרש״ר ולתקן להשתפר כיצד האנושות את להדריך שבה אחר ספר כל אחרות! דתות של הספרים לשאר

אין לתקן, צריך מה לומר מנסה הוא בהווה כלות הסת ומתוך ההווה את רק פוגש הוא דרכיה את אמירות בשתי אלינו מופיעה התורה לכך בניגוד העתידית. השלמה המציאות את לראות יכולת. לו הזה בעולם מלאה בצורה השכינה השראת שנגיעה. מכוונת התורה שאליה המושלמת המציאות א.

ביקש "בכך זו. גבוה לרמה שנגיע כדי חיים ה את לרומם כיצד הדרכה ב. קדוש". וגוי כהנים "ממלכת העם את ולעצב לחנך צורך שהיה אלא ה', לעם ישראל יהיה שלמענו האידיאל את להניח הכתוב

שנים- מאות נמשך זה וחינוך הזה, האידיאל לקראת לא ועדיין שנים, אלפי דבר של ולאמיתו

וגם האנושות של והסופי העליון אל האיד על גם לדבר יכולה אלוקית תורה רק בימינו." גם הושלם

ההד על זו למטרה להגיע כיצד בהווה ר. כה

הדרך את לצוות הוסיף ה' העגל חטא לאחר העליונה, המטרה מהי לנו אמר ה' תורה מתן בזמן

היא בנסוע ויהי פרשת במדבר ספר ותחילת ויקרא ספר כל שמות, ספר סיום זו, מטרה אל. שנגיע

ומסובך ארוך מהלך מתחיל עכשיו בפועל. הישום לבין לפעול כיצד ההדרכה ו הציווי בין שחוצצת זו

דרכיו את לאט לאט ולתקן המעשה עולם בתוך לפעול יצטרך ישראל עם שבו ונפילות, עליות עם

העליון לאידיאל ה' הדרכת פי על להגיע, . ע״מ

חומש מדוע ומסביר מש החו חלוקת לעניין רובד עוד מוסיף במדבר לספר בהקדמה מוולוזין הנצי״ב פחות לא משמעותיים נוספים אירועים יש והרי הפקודים" "חומש מקומות בכמה חז״ל ע״י נקרא זה הארץ באי ומפקד מצרים יוצאי מפקד שונים. דורות שני מסמלים המפקדים החומש? . במהלך

בין המעבר את המבדילה היא בנסוע ויהי פרשת דור. לכל שונה רוחנית הנהגה ישנה של ההנהגה שהוא משה לימין שהלך תפארת במדת מתנהגים היו "שבמדבר הארץ. באי לדור מצרים יוצאי דור

ב״ה שמים מלכות השגחת בסתרי הטבע בדרך הלכו ישראל ובארץ הטבע. מהליכות למעלה ". לגמרי

כבוד ענני ואש, ענן עמוד גלויים, ניסים משמעותה מצרים יוצאי על ה' של הגלויה ההשגחה במדבר יום בכל ישראל עם את שליוו ניסים ועוד יום בכל מן מרים, באר הדרך, את. המיישרים מידיית אלוקית תגובה ישנה האדם של מעשה כל על זו, למידה נוספות השלכות גם לכך יש, אבל

לרע או. לטוב הרוחני מצבו פי על מאוהלו במרחק בוקר בכל המן את קיבל ישראל מעם אחד כל

, המדוייק המן ולרשעים ולאסוף, ללכת צריכים היו בינוניים אוהלם, בפתח מונח היה המן הצדיקים

גדולה טרחה להם והיתה גדול במרחק. היה חז" בלשון נקראת זו מידה צלך- "ה' "ל השגחת שלך, הצל

האדם פעולות פי על ומיידית מדוייקת היא. ה' הוא נענש, ומיד ומתאווה מתלונן ישראל עם כאשר

הזה הגבוה הרוחני במתח הזמן כל לחיות מסוגל הוא שבה הגבוהה במדרגה נמצא לא שהוא, ש מרגי המלכות- למידת לעבור מבקש ולכן מוכשרים עצמם מצאו "ולא יותר נסתרת ה' הופעת שבה המידה בקרבם תהיה והשכינה בחוץ לעמוד בחרו כן על הוא, ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך בהיכל לעמוד

מלכ."ות במדת

בארץ מלחמותיו רוב את נלחם ישראל עם הטבע, דרך היא לארץ הנכנסים דור על ההשגחה

ומידד אלדד כאשר. אלוקית התערבות בה אין שלרוב העמים שאר כדרך טבעיות כמלחמות מכניס ויהושע מת "משה סנהדרין במסכת הראשונה הדעה פי על אומרים הם במחנה מתנבאים

מי חטא לפני הרבה עוד השניה בשנה נמצאים אנחנו שהרי למשה עונש ל ע כאן מדובר לא, לארץ"

ה- בשנה מריבה 40 יהושע את צריך כך לשם שונה, הנהגה ישנה לארץ שבכניסה מבין ישראל עם.

בן- הטבע בדרך שהתנהלה מלחמה סוף, ים קריעת לאחר מיד עמלק עם להלחם צריך היה כאשר, נון.

ישראל עם ולכן מבקש. ישראל שעם ההנהגה זו שנלחם. זה הוא ויהושע הגבעה על עלה משה מתנגד לא וה' הטבע בדרך הארץ את כובשים כיצד לבדוק מרגלים לשלוח מכן לאחר מיד מבקש

. לכך

התפארת- ממידת המעבר של התהליך תחילת היא הארץ אל הנסיעה והצמודה הגלויה, ההשגחה

הטבע דרך ההשגחה המלכות, . למידת

ישראל עם את להנהיג שראוי יהושע של מידתו זו שהרי בדיעבד, השגחה אינה הטבע ך בדר ההשגחה החיבור מתוך בעצמו הקודש חיי את לבנות ישראל לעם מקום לתת נועדה היא אלא לארץ, בכניסתו להתרומם יצליח ישראל עם ובבחירתו במעשיו האדם תיקון ומתוך החומר, חיי המעשה, לחיי

קדוש וגוי כהנים "ממלכת מלאה שכינה השראת הדרך, בתחילת עוד שסומנ״ה הגבוהה לשאיפה

****

5. תלונות בקצת רע כך כל? מה

ימים שלושה רק הוא המרחק כנען. ארץ לכיוון ללכת מתחיל ישראל עם במדבר שנה כמעט. לאחר

אֹנְנִים תְ כְמִ ם עָׁ הָׁ י "וַיְהִ נענש. ישראל עם שבעקבותיו לתלונה גורמת זו הליכה אבל ה בְָאזְנֵּי ע 'רַ

ל אֶ ה מֹשֶ ל ל פַ וַיִתְ ה מֹשֶ ל אֶ ם עָׁ הָׁ ק עַ וַיִצְ חֲנֶה: מַ הַ צֵּה קְ בִ וַתֹאכַל ה' ש אֵּ ם בָׁ ר עַ בְ וַתִ פוֹ אַ ר וַיִחַ ה' ע מַ ֵּוַיִשְ

שה הראשונה 'פעם ה זו ה'" ש אֵּ ם בָׁ ה עֲרָׁ בָׁ כִי ה עֵּרָׁ בְ תַ הּוא הַ קוֹם מָׁ הַ ם שֵּ א רָׁ וַיִקְ ש: אֵּ הָׁ ע קַ שְ וַתִ ה' לאחר וגם מצרים ביציאת מיד רבות תלונות ישנם שמות בספר תלונה. על ישראל עם את מעניש מארץ הוצאתנו "למה כגון מאוד קשים ביטויים ישראל עם ע״י נאמרו אלו בתלונות סוף, ים קריעת

נה נע גם אלא ישראל, עם את מעניש שלא רק לא ה', ובכולם וכד', במדבר" למות מצרים התלוננו הם מהם מפורש לא אצלנו בתלונה זאת לעומת מהמצרים. והצלה אוכל מים לדרישותיהם,

קשה- בעונש נענשו הם זאת ולמרות תלונתם של הגדולה החומרה מה המחנה. בקצה בוערת? אש

כדי אף" "חרון בביטוי משתמש התנ״ך מתי אותנו מלמד לו) פרק א (חלק נבוכים במורה הרמב״ם

את לתאר לשון תמצא לא הנביאים, ספרי ובכל התורה בכל כשתסתכל שאתה דע, " ה' של כעסו

"אויב שיקרא תמצא ולא לבד, זרה בעבודה אלא "קנאה לשון ולא "כעס", לשון ולא אף", ,""חרון אף וחרה וכו' אחרים אלוהים "ועבדתם אמר: . לבד זרה עבודה עובד אלא "שונא", או "צר", או ה'",

שמדובר האלו הקצרים בפסוקים מצאנו היכן יותר עוד גדלה השאלה הרמב״ם דברי י לפ בכם" ה' התלוננו רק הם אפו"? ל״ויחר שהובילה זרה עבודה …על

מהחטא שחלק אף, חרון נאמר שבו המתאווים חטא על מסביר יוסף) הבית של (דודו קארו יצחק רבי

ישרא עם לכל בשר לתת ה' ביכולת האמינו לא שהם היה ל- עבודה של שורש יש זה אמונה בחוסר

וחומרתו המתלוננים חטא שורש את לבאר ננסה זה לפי. זרה.

כמתאננים- " מסביר רש״י מאחרי לפרוש האיך עלילה מבקשים עלילה, לשון אלא מתאוננים אין

א שהי תואנה ה- באזני רע מבקש': הוא תואנה 'כי ד) יד (שופטים בשמשון אומר הוא וכן 'המקום, ימים שלשה הזה בדרך לבטנו כמה לנו, אוי אמרו: ויקניט. באזניו שתבא שמתכוונים ה', באזני, רעה

אפו- ויחר הדרך: מענוי נחנו שלא לא התורה מיד:" לארץ שתכנסו לטובתכם, מתכוין הייתי אני

ה למ אלא ישראל עם של המדוייק התלונה לתוכן משמעות שאין כיוון התלוננו הם מה על כותבת ן חֹתֵּ יָׁנִי דְ מִ הַ ל עּואֵּ רְ בֶן ב לְחֹבָׁ ה, מֹשֶ ר "וַיֹאמֶ לישראל להיטיב ה' של הרצון למרות מאחוריו. שעומד

ל- אֶ נּו אֲנַחְ ים עִ נֹסְ ה, מֹשֶ טוֹב בֶר דִ ה' כִי לְָׁך, נּו בְ טַ הֵּ וְ נּו תָׁ אִ לְכָׁה לָׁכֶם; ן תֵּ אֶ אֹתוֹ ה', ר רָאמַ אֲשֶ קוֹם מָׁ הַ

ל- עַ ל" אֵּ רָׁ. יִשְ להתלונן רצו רק והם לארץ, העם את מיד ולהכניס טוב להשפיע היה האלוקי הרצון

ה את לעזוב.'כדי

מרוחק מקום המדבר, בתוך יסתדרו הם איך ישראל עם של שהדאגה שלמרות שמסביר הרמב״ן גם

להם שידאג זה הוא שה' להאמין היה ישראל עם על אבל וסבירה הגיונית היא וממים, , מישוב

ולשמ אותם שמלווים העננים עם במדבר ה' אחרי הולכים הם כאשר וח שהיה ה', בעיני רע "והיה ומוכרחין כאנוסים היו והם להם, נתן אשר טובה כל מרוב לבב ובטוב בשמחה אחריו ללכת להם

ענינם על ומתרעמים ". מתאוננים

זרה עבודה עבדו ולא לפסל פיזית השתחוו לא הם אמנם בלב. שקיימת הגישה את מבטא היחס שנועדו הדברים שדווקא מדגיש הירש הרש״ר מחשבותם. על מעידים דבריהם אבל מוחשית, תחושת את שיצרו אלו הם במדבר ישראל עם את שליוו גלויים ניסים אותם שכינה, להשרות

לעם שגרמו אלו הם המחנק, מחובר להיות רצה לא ישראל עם רבו. מבית כתינוק לברוח ישראל

זרה- לעבודה השורש זה להתנתק. רצה הוא רגע. בכל צדדיו, מכל אותו המקיפים בעננים ה' אל לא

ועונש אף חרון מגיע זה על ישראל. עם על הישירה ה' השגחת עם בקשר. להיות

בתהילים ע״ח ממזמור הוא אלו פרושים לכל המקור על שעבר מה כל את מתאר המשורר אסף בו ש אֵּ וְ ר, בָׁ עַ וַיִתְ ה' ע מַ שָׁ לָׁכֵּן, " כותב הוא המתלוננים לחטא מגיע הוא כאשר במדבר. ישראל עם

האש עונש תוֹ." ישּועָׁ בִ חּו, טְ בָׁ וְֹלא ים; בֵּאֹלהִ ינּו, מִ א הֶ כִיֹלא ל אֵּ רָׁ יִשְ בְ לָׁה עָׁ גַם-ַאף, וְ יַעֲקֹב; בְ ה קָׁ נִשְ היתה ישראל בעם סיני, בהר הגדול השכינה וגילוי הניסים כל למרות האמונה! חוסר על הגיעה רוצה שהתורה מכיוון התלונה, היתה מה על במפורש לכתוב חשיבות אין ולכן אמונה. חסרה

התלונה מאחרי שעומדת מהמחשבה נובעת שהחומרה לנו. להדגיש

הם מי חלקו ברש״י, מובאים ודבריהם חז״ל, הערב שהם אומרים יש המחנה. בקצה שנשרפו אלו

הקצינים- שאלו דעה ויש המחנה, של בקצה שנמצאים רב על שאחראי מי שבמחנה. המעולים לבסס שאחראים אלו הם הקצינים. הם ישראל בעם החלקים כל של האמונית והתפיסה החינוך

שכל ה', של המוחלט בטוב נה לאמו ילדנו) את וגם עצמנו (את לחנך עלינו אמיתית. האמונה את החיים את חי העם שהמון רבות פעמים. לטובתנו רק נועדו ישראל לארץ להגיע הקשים הדרכים ההווים החיים סידור רק אינה תפקידה הנהגה אבל והלאומיים, הפרטיים הקשיים את הרגעיים,

שקורים התהליכים על אמוני במבט להתבונן להרגיל אלא יותר, נוחים לחיים. לנו

לארץ לכניסה אותנו להכין שנועדו גדולים קשיים היו ישראל לארץ בדרך הראשונה בגאולה גם היו ציון בשיבת גם זרועה". לא בארץ במדבר אחרי לכתך כלולותיו, אהבת נעוריך חסד לך "זכרתי

של הרוחני למרכז בחזרה אותה ולהפוך לארץ שלנו הקישור את לבסס שנועדו פשוטים לא קשיים שורשי לארץ שלנו הקשר במה לברר לנו לגרום נועדו הקשיים האחרונה בגאולה וגם ישראל. עם

חי הוא שבה לארץ ועם אדם של קשר מכל. יותר

ביצ מיד ישראל בעם להיות צריכה שהיתה האמונה זו לטובה, נועד הכל ובכניסתו סיני מהר אתו י

הכוחות בניית עם הארץ אל אותנו שתוביל בצורה ובסתר בגלוי אותנו, שמוביל זה הוא ה', למדבר, היום– גם וכך ביותר, הנכונה בצורה והדתיים הלאומיים כ את לצמצם לנו אסור ולדחוק ה' של חו ו אמונה- חוסר הוא עלינו ה' השגחת דחיקת עיננו. מול המתרחשים ההיסטוריים מהמאורעות אותו

בהשגחת הכרה אף! לחרון המוביל זרה עבודה שורש המדוייקת בצורה המציאות ובסידור עלינו ה' ההנהגה את עצמו הקושי בזמן מבינים תמיד לא אם גם המושלם, לטוב שתוביל ביותר והמושלמת

מעשיהם- את האדם בני בחירת מתוך זה וכל האלוקית, צריכים אנחנו שבה האמיתית האמונה זו

בימינו גם. להתחזק

****

6. רבינו משה את שבר? מה

ה חסדי כלפי טובה כפיות בו יש וודאי כך, כל חמור נראה אינו המתאווים חטא ראשון, 'במבט מפרופורציות התלונה את מוציאה הבכיה שצורת ווודאי הפסקה, ללא ובוקר בוקר בכל המן בנתינת

של מהמציאות והפוכה נותקת מ נראת שרוצים דבר כל לאכול אפשר בו עדן לגן מצרים הפיכת וגם ומורים חטאים שישנם נראה אבל משנה, יותר קצת לפני עד חווה ישראל שעם הקשה השיעבוד

לחטא רבינו משה תגובת רגיל באוכל האנושי הצורך את להבין מסוגלים גם ואנחנו. יותר, במדבר ישראל עם לחטאי תגובותיו מכל ביותר החמורה התגובה היא. המתאווים

ע״י אקטיבית בצורה פעל או בתפילתו, ישראל עם את הציל רבינו משה בהם מהחטאים ה בשונ להתפטר מהקב״ה מבקש רבינו משה כאן המגיפה, את לעצור כדי קטורת עם אהרון שליחת בעינך חן מצאתי אם הרג נא "הרגני לא ואם העם בהנהגת לו שיעזרו מנהיגים להוסיף או מהתפקיד

לפחות או בהנהגה מחליף מינוי לדרוש רבינו למשה גרמה לבשר התאווה ע מדו ברעתי". אראה ואל לצידו מנהיגים? הוספת

שמשה בזמן רבינו", משה של כוחו ש״תשש חז״ל בשם רש״י דברי את מסביר קוק יהודה צבי הרב מעמד אחרי שנה לעולם, לבשר מיועדים שהם האלוקיים הערכים על ישראל עם עם מדבר רבינו

תורה מתן ישראל עם אותם, שירוממו הרבות המצוות על ושמעו המשכן את הקימו הם שבמהלכה יצא ולא התרומם לא עדיין ישראל שעם מתברר בשר. לאכול ביותר הנמוכה התאווה עם מגיע שלא מדרגה אבל עליונה למדרגה התרוממות היתה המשכן ובניית ה' דברי שמיעת מצרים. מתאוות

כשלונות מכך נגרמים האספסוף למדרגת העליונה ממדרגתו נופל שראל י עם כאשר מעמד. החזיקה

העם חלקי לכל. רבים

חומריות בהנאות מצטמצם עולם שכל אנשים עם נשגבות ומטרות גבוהים ערכים על לדבר קשה

מיידיות גשמיות. וחוויות

להחיל יכולת ה אחד מרכזי ציר סביב הפרשה ענייני כל את מסביר ומפורט ארוך במאמר קוק הרב

זמנה קודם המגיעה עליונה ערכית דרישה המתאווים בחטא רואה קוק הרב החומר בתוך. קדושה

חוצפה של. בצורה

התורה מצד ישראל נשמות את הוא כולל רבינו "משה משיח. למדרגת משה מדרגת בין מחלק הרב

לכל שקודמת ישראל של מחשבתן מצד עצמם, מצד אותם כולל הוא."ומשיח

המשיח על ישעיהו דברי את דורשים חז״ל ולכן לתורה, גם לכל, קדמו ישראל של נשמתם רש שו אחר מצד אבל מהתורה. גבוה הוא שבה ישראל בעם בחינה ישנה רבינו. ממשה גם מכל" "וגבה

רבינו משה למדרגת קרוב רק יהיה הוא התורה התגלות שמצד המשיח על כותב. הרמב״ם

צריכ תורה ולקנות ללמוד פניכם- על יראתו תהיה "למען בושה ים הגודל עם המפגש הבושה" זו

המלך דוד דרך מגיע המשיח זאת לעומת מלאה בצורה ה' דבר וקבלת התבטלות דורש. האלוקי החוצפה היא מואב של מהותם המואביה. מרות. ששורשו במעשיה התביישה לא לוט של בתו שהרי

היא החוצפה יסגא חוצפה דמשיחא "בעקבתא."ן ולכ מאביה שהגיע בנה בשם במפורש ואמרה הנוכחית מהמדרגה יותר גבוהה מדרגה במציאות להופיע. הדרישה

בניגוד עמדה המשיח, ימות דור של בחוצפה ששורשה בשר, לאכול ישראל עם של החצופה הדרישה

פעת הו המשיח- דור למדרגת עכשיו כבר להגיע דרש ישראל רבינו. עם משה של הבושה. למידת במציאות ישראל עם של נשמתם. שורש הרצון היא שורשה בשר לאכול שהדרישה מסביר קוק הרב

החומריים בחיים גם יופיע האלוקי שהקודש אלא אלוקי מן אכילת של קבועים ניסיים לחיים רק, לא

ביותר- בשר. באכילת

מדרגת היא גתו שמדר יודע רבינו משה המשיח, במדרגת הזה העם את להנהיג מסרב רבנו משה

דורש ישראל שעם העליונה להופעה הזמן עדיין הגיע לא. התורה.

אותם לכלוא רבינו ממשה מבקש ויהושע ומגוג" גוג עסקי "על במחנה מתנבאים ומידד אלדד, כאשר

שישנה יודע משה אבל רבינו משה הנהגת דרך שאינה נבואה למנוע מנסה יהושע מסרב. , משה

עתידית עליונה- מדרגה שדרישתו ישראל לעם שתבשר בנבואה צורך ויש הנהגתו פי על שאינה למדרגת שייכת היא אבל בבסיסה נכונה דרישה היא החומריים החיים חלקי בכל הקדושה להופעת

המשיח בימות בשלמות שיופיע ישראל עם. שורש

עם חד בי התורה קדושת הופעת של העליונה האחדות את תבעה במדבר ישראל עם של הקדושה ה ציווי לבין החיים בין חלוקה אין בה עדן בגן ששורשה עליונה אחדות ישראל. חיי טבע.'קדושת

הנשמה מטהרת הנובעים טבעיים חיים אלא חיצוני ציווי אינם. המצוות

לא זו החוצפה, בתוך התורה קדושת את להאיר בכוחו שאין לו ואומר לקב״ה פונה רבינו משה

אלדד את מנבא ה' כאשר העם. את להנהיג יכול הוא אין ישראל עם רישת ד זו אם ולכן מדרגתו הנהגת היא הנכונה הנהגתנו אז עד המשיח, לימות שמורה זו שמדרגה ישראל לעם מודיע הוא ומידד באור תאיר חייו וטבעיות ההנהגות, יתאחדו בהם הימים לקץ לחכות צריך ישראל עם רבינו. משה

מאירה שהמנורה כמו התורה החומריים החיים לכלל יאיר נשמתו טבע גם. כך החוצה הקודש, מתוך עצמם בחיים הקדושה הופעת מתוך אלא תאווה מתוך יהיה לא בשר לאכול. הרצון

****

מהאישה? פרש משה למה 7.

ל-אֹדוֹת, עַ ה מֹשֶ בְ וְַאהֲרֹן יָׁם רְ מִ בֵּר דַ "וַתְ כתבה ורק במשה דברו ואהרון מרים מה לנו סתמה התורה משה לבין בינם להשוואה קשור שלהם ". הדיבור ח לָׁקָׁ ית כֻשִ ה שָׁ: כִי-אִ ח לָׁקָׁ ר אֲשֶ ית כֻשִ הַ ה שָׁ אִ הָׁ

דבריהם את )הסבירו ברש״י (מובאים "חז״ל בֵּר דִ נּו בָׁ גַם הֲֹלא ה' בֶר דִ ה מֹשֶ אְַך-בְ ק הֲרַ רּו "וַיֹאמְ רבינו

אומר נתן? רבי האשה מן משה שפירש מרים יודעת היתה "ומנין עכשיו דווקא לדיבור הרקע ואת צפורה ששמעה "כיון במחנה מתנבאים ומידד "אלדד 'למשה שנא בשעה צפורה בצד היתה מרים בעלי שפירש כדרך מנשותיהן פורשין שיהיו לנבואה נזקקים הם אם אלו של לנשותיהן 'אוי אמרה

" האשה אדות "…על לאהרן והגידה מרים ידעה 'ומשם ממני בנו גם …הלא גירושיה" אודות על -

" דבר ארץ". מדרך פירשנו ולא -

שאר נבואת בין היסודיים ההבדלים את להם ומסביר פתאום ואהרן, מרים משה אל מתגלה הקב״ה כך כדי. עד האמונה 'עיקרי מיג כחלק אותם הכניס שהרמב״ם. הבדלים משה לנבואת הנביאים

נבואת על ולא הנביאים שאר נבואות על רק מדבר שהוא כותב 'הרמב״ם ב חלק נבוכים שבמורה

, כי ברמז ולא במפורש, לא מילה באף אלה בפרקים אתייחס לא רבנו משה לנבואת "ואילו כי משה בסיפוק זולתו ועל משה על 'נאמר 'נביא השם לדעתי, נביא בשם נקרא ]מרע״ה " צדדי =[דמיון

עם שמדבר לאדם אחר שם לנו שאין, מכיוון מהותי שינוי הנביאים משאר שונה שנבואתו למרות

ה.'

היהדות והרי מאשתו לפרוש צריך היה משה, מדוע שאלה מעוררים ואהרן מרים דברי עדיין אבל קדוש מאיש דרישה מצינו, לא קידושין נקראים הנשואין מזה, יותר מהנשואין לפרישה מתנגדת

חלק הם הנשואין כך כדי,)עד אחרות מדתות בשונה (כמובן נשוי נשאר נזיר. גם מאשתו לפרוש יהודה רבי דעת את מביאה יומא במסכת הראשונה שהמשנה האדם של ומשלמותו מהקדושה

תמות אשתו שאם כדי נוספת אישה ומכינים נשוי להיות חייב הקודשים לקודש שנכנס שהכה״ג

נוספת אישה להכין הצורך על חולקים חכמים מיד(אמנם איתה להתחתן שיוכל אשה לו יהיה ח״ו מאשתו? פרש משה מדוע השאלה מתחזקת.)א״כ נשוי להיות שלו החובה על לא אבל

ההנהגה עומס שבגלל היתה המציאות אלא אשתו את גרש לא שמשה שכתבו פרשנים ישנם נכון הבינה לא, מרים מכוון כוונת בכך היתה לא, אבל מאשתו פרש בפועל רבינו משה הציבורית

לגרש צריך היה משה מדוע. א״כ גרושין על מדברים ורש״י חז״ל דברי פשט. אבל ציפורה דברי את ואהרן? למרים הקב״ה מדגיש אותה המיוחדת למדרגתו קשור זה וכיצד ציפורה את

אבל ביוזמתו מאשתו פרש משה שאמנם האמירה ע״י משה מעשה את מחזקים שבת במסכת חז״ל: הוסיף עמו הקב״ה והסכים מדעתו משה עשה 'דברים ג. דתניא זה" מעשה על איתו הסכים הקב״ה

וחומר קל? נשא דריש מאי האשה מן …ופירש הלוחות את, ושבר האשה מן, ופירש מדעתו אחד יום (שמות תורה אמרה זמן להן וקבע אחת שעה אלא עמהן שכינה דברה שלא ישראל ומה אמר בעצמו

קובע ואינו עמי מדברת שכינה ושעה שעה שכל "אני אשה אל תגשו 'אל וגו נכונים )והיו ", יא יט

להם אמור )לך ", כו ה (דברים דכתיב ידו על הקב״ה דהסכים! ומנלן וכמה כמה אחת על זמן לי פה אל ")פה, ח יב (במדבר דאמרי "ואית עמדי עמוד פה "ואתה בתריה "וכתיב לאהליכם לכם שובו בו." אדבר

. מהאישה פרישה מצריכה משה של המיוחדת מדרגתו מדוע מסביר אי״ה עין בפרושו קוק הרב השמים 'ויראת ה קירבת עוצמת את לדמיין לנו (שקשה גדולתם כל עם הנביאים שאר מדרגת המדרגה על מדברים שאנו להבין כדי ישרים מסילת ספר בסיום קצת ללמוד ומספיק הגיעו שאליה מחוברת תהיה )תמיד אליה להגיע בסוף ולזכות קשה לעבוד יכול שאדם ביותר הגבוהה האנושית

הנביא של. ההתעלות בעולם השכינה השראת של הגדולה האבוקה מול כנר והיא אישיותו לפרטיות

תמיד אבל לנבואה שמגיע 'עד ה עבודת במעלות אישיותו את המעלה שלו אישית מעבודה נובעת

,'אבל ה רצון את עושה כולה הפרטית אישיותו שגם, וודאי הפרטית לאישיותו מחובר נשאר הוא

זו. פרטית לאישיות קיום יש

' ה מעבודת רק התחילה לא נבואתו הנביאים שאר מנשואת במהותה שונה רבינו משה נבואת מדרגת בין כלל מגע אין ולכן לישראל תורה לתת כדי 'ברא שה מיוחדת בריאה אלא שלו האישית

קודש. כולו בעולם- השכינה את מופיע כולו, כל הפרטית לאישיותו נבואתו

מתפקיד שונה התורה שתפקיד מכיוון בעולם האלוקית התורה את להופיע כדי נדרשת זו מדרגה ' לה ומתקרבים מתקדשים שדרכם המעשים מהם ישראל עם את מדריכה, התורה הנביאים – חיבור

לחדש אסור לנביאים זאת, לעומת המצוות - אליו להגיע כיצד הדרכה עם העליון האלוקי האור בין חדשה. הדרכה לחדש לא אבל בהתנהגותו תקין לא מה העם את להוכיח יכולים הם מצוות-

שממנה הפרטיות את מסמלת לאשתו הקירבה דווקא מדוע נוספת עמוקה קומה מבאר קוק הרב חזק כך כל הוא ולכן ולנצח לכלל אדם כל של החיבור הוא המין. יצר לפרוש צריך היה רבינו משה במציאות משאיר האדם אותו המהותי הדבר הוא האדם של. הזרע אדם כל של באישיותו ומרכזי לחיי ותוכן משמעות נותן כך ומתוך הדורות להמשך אותו ומחבר מותו אחרי גם חייו את שממשיך

שנולדו לאחר.)גם כולו האנושי למין הקישור המין"- "יצר בשם דווקא נקרא הוא (ולכן אדם כל, בעולם החיים את להגדיל יצרה"- לשבת בראה תוהו "לא של מהותי כוח עוד יש ילדים לאדם האנושות. כלל קיום על ואדם אדם כל של השפעתו את להגדיל

) ימים (שלושה קצר לזמן מהאשה לפרוש צריך היה תורה במתן האלוקי החיים שפע את לקבל כדי של לנצחיות שלו האישיות דרך מחובר להיות אדם כל של הפרטי מהרצון התנתקות שמשמעותם

כמותית הוספת פני על העולם לנצחיות המחבר הרוחני העליון התוכן, והעדפת האנושי המין התורה. לנצח- קבוע חיבור ישנו התורה קבלת לאחר רבינו למשה לנצח. המחברת

'ואתה ה" ציווי מתוך שהבין מכיוון מאשתו לפרוש איתו הסכים והקב״ה מדעתו החליט רבינו משה רגע בכל והמצוות התורה נתינת של הנצחי החיבור את להמשיך הוא "שתפקידו עימדי עמוד פה כל חיבור - לו שניתן העליון התפקיד מול בטלה הפרטית אישיותו של לנצח החיבור וממילא ורגע התורה. של העליון האלוקי לאור הדורות בכל האנושיות

היא האנושות לכל הנכונה. המדרגה בלבד אחד לאדם שנועדה פעמית חד מדרגה היא משה מדרגת ונישואין. קידושין דרך דווקא לנצח ולחיבור לקדושה להגיעה

מה לתפוס, קשה רבינו משה מדרגת גדולת את להבין, קשה שלנו הרגילה האנושית במדרגה במדרגה הבחינו לא אמת בזמן ואהרן מרים גם, אולי אדם לבני האלוקית התורה נתינת משמעות

בצאתכם בדרך למרים 'אלהיך ה עשה אשר את:)זכור, ט" כד (דברים. הציווי משה ולבין בינם השונה שמרים הצרעת עונש זכירת רק לא עניינו לדורות מהתורה מצווה היא הרמב״ן."שלדעת ממצרים

התורה מעלת זכירת כך ומתוך משה של המיוחדת מדרגתו זכירת אלא הרע לשון על קיבלה כולו. העולם של האלוקי לנצח לחיבור חיינו את המרוממת

****

---

נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

זהר הפרשה לחיים | למעלה ולמטה | בהעלותך | הרב יהונתן סנדרס | התשפ"ו

צפייה ביוטיוב

ערוץ: הרב יהונתן סנדרס קהילת אלוני הבשן

---

נשלח על ידי: יהונתן סנדרס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

בהעלותך תשפו - קומה ה

יוחנן, ושלמה דוד משה ה- 'קומה ו התחיה דור, כוכבא בר

תשפ״ו עלותך בה

רבנו משה

1. לה פסוק י פרק במדבר

י )וַיְהִ֛ (לה ע ֹ֥ נְס ַב ן ֹ֖ ר אָ הָ קּומָ֣ה׀ שֶֶׁ֑ה מ ר ֹּ֣אמֶ וַי ' ה

ֻ֙וְיָפֻ֙צו יך יְבֶֶ֔ ֹֽ א: פָנֶֹֽיך מ יך נְאֶֹ֖ שַ מְ וְיָנֹ֥סו

2. י פרק בהעלותך רש״י פסוק לה

השונא, שכל ישראל שונאי אלו - משנאיך את

, העולם והיה שאמר מי את שונא ישראל, ראש נשאו )ומשנאיך, ג פג (תהלים שנאמר

, על הם ומי יערימו עמך: סוד

3. אות ויחי פרשת זוהר תקס

יּה עותֵ, ורְ יָה הָ ים אֱֹלק הָ יש א אי וַדַ ה משֶ עָבֵיד

ר וַיֹּאמֶ. הה״ד ימֶּנּו יְּקִ ּה יש אִ ד״א, כְּ יּה בֵיתֵ בְ

ה' ה קּומ ה משֶ, יְפֵרֶּנו ישָּה. וְא הה״ד ה ח נ ובְ

עָבַד יּה עותֵ רְ אי.'וַדַ ה שובָה ר אמַ י יּה ארֵ מָ

גָזַר דְ נָש בַר. כְ יּה ידֵ ב י חֵ מְ י דְ וְלֵית א בֵיתָ דְ עַל

, יּה תֵ נְתְ א. יּה עותֵ רְ א דָ וְעָבְ

המלך: דוד משה דברי יישום

דוד11 אצל ה' קומה ( ח ג, פעמים): – מרד

ז ז, ; אבשלום – משאול בריחה כ ט, ; – על ניצחון

יב י, ; גולית –; בעניים השולטים הרשעים נגד ו יב,

– עניים השודדים הרשעים; נגד יג יז, – רשעים

אחריו הרודפים כז מד, ; – (ושם הגלות על תפילה

סח; ה תישן למה "עורה נאמר )"'גם ב, – מלחמת

העולם באומות ה' כב עד, ; – במחריבי מלחמה

וישראל המקדש ח פב, ; –; המשפט מערכת כשלון

ח קלב, – לירושלים. הארון הבאת

4. יח סימן סה רבה בראשית

קום הוא ברוך הקדוש "ל, א שבה נא ליעקב

בלשון בו, חייך שבה נא קום אמרת אתה אני

)קומה י (במדבר, שנאמר לך פורע ' ה ויפוצו

, אויביך

אמרת אתה לעשו הוא ברוך הקדוש אמר, קאים דאת כוכבים דעבודת, גדא אבי יקום

( לך פורע אני בלשון בו אני אף בו חייך תהלים

. אויביו יפוצו אל ק ים )יקום סח

5. החמישי השער אורה, שערי

העולם בני על כועם יתברך כשהשם מצד

, זעמו כלי מוציא אזי הרעים מעשיהם וחקוק

, אל״ם יק שם צורת הזעם כלי דגל על ואז

מבני נקמה ומקבל הדין משלם העולם

בדגלו כשחקוק מעשיהם רוע על ומענישן של

: , והסוד אל״ם יק שם צורת הויה יקום

( אויביו יפוצו אל ק ים,), ב סח תהלים וזהו סוד

: קומה שאמר 'ה אויביך ויפוצו וינוסו

, י (במדבר מפניך משנאיך.) לה

בפסוק אמר; היאך ותאמר תקשה ואם זה

כי ידעת? הלא ק ים אל זה, ובפסוק הויה כל

תלויים השמות הויה בשם והוא מתלבש

'קומה, וכשאמר בהם ' אויביך ויפוצו 'ה הוא

כלי והוצא הויה: קומה אומר כאילו מלחמה

בו שחקוק והדגל 'יקום סוד, וזהו ים ק אל שם

.' מפניו משנאיו וינוסו אויביו יפוצו אל ק ים כי

דוד, ובא דבריו סתם השלום עליו רבינו משה ואמר: וביארם יקום. אל ק ים וכשהשם

יתברך מוציא שחקוק דגל עליו אל ק ים אזי

בא זה: מי, והסוד נקם בגדי מתלבש מאדום

( מבצרה בגדים חמוץ: ,)ואומר, א סג ישעיהו

כמעיל ויעט תלבושת נקם בגדי וילבש קנאה

, יז:) נט (שם

מנוחה לשם קומה: המלך שלמה

6. ב הימים דברי - מא פסוק ו פרק מב

ה קּומָ֞ ה )וְעַתָָּ֗ (מא לְְּֽנּוחֶֶָ֔ך ים אֱֹל 'ק ה ה תָֹ֖ אַ

הֲנֶֶ֜יך כ זֶֶֶּׁ֑֑ך ע וַאֲרֹֹּ֣ון ו שֹּ֣ לְבְ י קֻ֙ים 'אֱֹל ה ה שועֶָ֔ תְ

): מב בַטֹֹֽוב( ו חֹ֥ מְ שְ י ידֶֹ֖יך וַחֲס אֱֹל ק 'ים ֹּ֣ה ל־ אַ

דֵֹ֖י סְ לְחַֹֽ ה רָָ֕ זָכְ יחֶֶׁ֑יך ש מְ נֵֹּ֣י פְ ב שֵֹ֖ תָ: דֶֹֽך עַבְ וֹ֥יד דָ

7. עמוד ל דף שבת מסכת א

ביקש המקדש בית את שלמה כשבנה להכניס

שערים, דבקו הקדשים קדשי לבית ארון זה

. אמר בזה שלמה רננות וארבעה עשרים ולא

שערים: שאו ואמר. פתח נענה ראשיכם

, הכבוד מלך ויבא עולם פתחי והנשאו רהטו

זה הוא: מי, אמרו למיבלעיה בתריה מלך

: ואמר. חזר וגבור 'עזוז: ה להו? אמר הכבוד

עולם פתחי ושאו ראשיכם שערים שאו ויבא

. הכבוד מלך מי - 'צב ה הכבוד מלך זה הוא

הכבוד מלך הוא אות. נענה ולא סלה כיון

זכרה משיחך פני תשב אל אל ק 'ים ה שאמר דוד לחסדי. נענה מיד - עבדך באותה שעה

נהפכו פני, קדירה כשולי דוד שונאי כל וידעו

הקדוש לו שמחל ישראל וכל העם כל ברוך

. עון אותו על הוא

8. עמוד קמח דף ויצא א כרך זוהר א

) קל״ב (תהלים ואמר נש בר ההוא פתח קומה

' יי, קומה עוזך וארון אתה 'למנוחתך יי למנוחתך דאמר כמאן לבי מלכא יקום נייחא

, דמשכניה תרין ' יי קומה דאמרו הוו אינון

' יי )'קומה י (במדבר אמר, משה ודוד משה, אויביך ויפוצו, 'למנוחתך יי קומה אמר ודוד

כמאן משה, אלא בינייהו איכא מאי דפקיד

לאגחא ליה פקיד, משה קאמר לביתיה קרבא

לנייחא ליה זמין, דוד שנאוי לקביל כמה

דמזמין ( ) ליה זמין למריה למלכא

ולמטרוניתא עמיה הדא דכתיב הוא ' יי קומה

דלא, בגין עזך וארון אתה למנוחתך לאפרשא

, כהניך לון, ירננו וחסידיך צדק ילבשו מכאן

. ישני למלכא דמזמן דמאן אוליפנא

גדול כהן יוחנן

9. י משנה ט פרק סוטה מסכת משנה

כהן יוחנן העביר גדול המעשר הודיית אף הוא

ימיו עד הנוקפין ואת המעוררין את בטל היה

אדם אין ובימיו בירושלים מכה פטיש צריך

: הדמאי על לשאול

10. מסכת עמוד מח דף סוטה א

ואף את ביטל הוא? מעוררים. מאי המעוררים

ויום יום: בכל רחבה אמר עומדים שהיו לוים

דוכן על למה עורה ואומרים,' ה תישן אמר

: וכי להן יש שינה והלא המקום? לפני כבר

נאמר יישן ולא ינום לא הנה! ישראל שומר

, אלא בזמן שרויין שישראל בצער ועובדי

כוכבים, ושלוה בנחת: עורה נאמר לכך למה

.' ה תישן

כוכבא בר

11. ע״א, כד ד פרק תענית ירושלמי

אמר הוה לקרבא נפק דהוה וכד ריבוניה

] יב ס [תהילים תכסוף ולא תסעוד לא דעלמא

זנחתנו ים אל ק אתה הלא ולא תצא

. בצבאותינו

והקב״ה ישראל

ישעיהו פרק ) (יז נא י רִִ֣ עֹורְ תְ הִ י רִִ֗ עֹורְ תְ הִִֽ י קּ֚ומִ ם ִִַ֔ ל יְרִּ֣ושָׁ

נב פרק ישעיהו ) (ב י קּ֥ומִ עָׁפָָׁ֛ר מֵ י עֲרִִ֧ נ תְ הִ י בִִ֖ שְ

ִָ֑ם לִָׁ יְרִּֽושָׁ

פרק ישעיהו י אִֹ֖ורִ י )קּ֥ומִ (א ס ְךּוכְבֹ֥וד אֹורֵ בִָׁ֣א כִִ֣י ' ִ֖ה

: ח זָׁרִָֽׁ עָׁל֥יְִך

נְֵֵ֞ך רְ י־ק כִִֽ יִֹ֗ון ת־צִ ב י וָׁדִֹ֣ושִ י )קִּ֧ומִ (יג ד פרק מיכה ים שִִׂ֤ אָׁ

זֶל רְ ב ים בִ ר ים מִִ֣ ע קִֹ֖ות דִ הֲ ו ה נְחּושִַָׁ֔ ים שִִ֣ אָׁ יְִך סֹת רְ ּופ

השירים שיר ) (י ב פרק י דֹודִִ֖ עָׁנָׁ֥ה י קּ֥ומִ י לִ ר וְאִָׁ֣מ לְָָׁ֛ך

: כִי־לְִָֽׁך יּולְ יָׁפָׁתִִ֖ י יָׁתִ֥ עְ ר

ב פרק השירים שיר ) (יג ה נְטִָׁ֣ חִָֽׁ נָׁה אֵ תְ ה יה גִֶַ֔ ָׁפ

נּו נִָׁ֣תְ ר דִ֖ מָׁ סְ גְפָׁנִ֥ים׀ וְה י יָׁפָׁתִִ֖ י יָׁתִ֥ עְ ר לְָָׁ֛ך י קּ֥ומִ יח רֵ כִי־ ּולְ

: לְִָֽׁך

12. אות תבונות דעת קנח

מעצם מחלק הוא ברוך הקדוש והנה הנהגתו

, ישראל לכנסת עמו שותפת להיותה בהשלמת

הוא, שיהיה הבריאה, אחד מצד 'מתקן ית

, אחר מצד והיא ומינה ומיניה יסתיים

ז" אמרו זאת. ובבחינה השלם התיקון ל

במדרש:) שם; וילק״ש, ב ה (שהש״ר

' תמתי '"יונתי - " תאומתי … על כן אמרו

במדרש (ילק" הנ״ל לא:)כביכול שם" ש אני

." ממני גדולה היא, ולא ממנה גדול

. אויבים לנצח כדי 'יקום שה ביקש משה במדבר

נקרא ה' ששם עם להקים כדי לקום מה' מבקש דוד. ם רשעי אין ובו עליו

בירושלים ' שה ביקש שלמה יקום. בעולם לשכון כדי

הקב״ה ובגאולה לקום מאיתנו מבקש — כדי שהוא

אנחנו אם דרכנו. יופיע נקום– מי כל יקום. הוא גם, ורוחנית חומרית רגליו על לעמוד לישראל שעוזר

בעצמו הקב״ה את מקים. כביכול

---

נשלח על ידי: עמנואל נהון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

הליכה אחרי השם בחוסר ודאות

**פרשת בהעלותך – האתגר באי הידיעה**

בתחילת המלחמה שמעתי במילואים חייל אחד שאמר:

*"מבקש לדעת רק דבר אחד! למשך כמה זמן אנחנו עוד מגויסים?"*

לשאלה המתסכלת הזאת במשך כמה חודשים לא הייתה תשובה ברורה.

כשהנביא **ירמיהו** מתאר את תקופת בני ישראל במדבר מובא כך:

*״זָכַרְתִּי לָךְ **חֶסֶד נְעוּרַיִךְ**… לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״* (ירמיהו ב, ב).

וצריך להבין, מה היה **החסד הגדול** של הליכת ישראל במדבר? הרי התורה עצמה מעידה שלבני ישראל במדבר לא היה חסר דבר: אוכל באמצעות המן, שמירה והגנה באמצעות עמוד ענן ועמוד אש, וכל שאר הצרכים השונים.

ייתכן שהתשובה לכך טמונה בפרשתנו. התורה מאריכה ומרחיבה בפסוקים בתיאור **חוסר הוודאות** שהיה לאורך המסעות של בני ישראל — פעמים הם נדרשו לחנות שנים ארוכות בחנייה מסוימת, פעמים ימים בודדים, ופעמים רק שעות ספורות: ״וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר… וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר… אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ…״

כשאין תכנית ברורה ומסודרת, אין יציבות וישנה תחושה של תלישות **שמקשה מאוד** על יכולת קיום שגרה נאותה. בתוך חוסר הוודאות הזה, בני ישראל הלכו אחרי ציווי השם.

אולי זה עומק הביטוי: ״לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ **לֹא זְרוּעָה**״. בני ישראל הגיעו למקומות שלא הייתה להם אפשרות להשתקע. אפילו לא **לזרוע כמה זרעונים** וליהנות מהם אחרי כמה ימים. כי אולי הם יישארו במקום 19 שנה (כפי שהיו בקדש), אבל אולי בעוד כמה שעות ידרשו לעזוב את המקום.

האתגר שהיה לבני ישראל, וקיים לפעמים גם אצלנו, הוא לשמור על יציבות גם כשאין תמיד בהירות. גם כשאינך יודע עוד כמה זמן תידרש למשימה — הבאה תהיה יציב ואיתן במשימה שאתה עומד בה.

*שבת שלום, הלל מרצבך*

**להרחבה: **

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post. html

---

נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

חסד הליכה במדבר בחוסר ודאות

**פרשת בהעלותך – האתגר באי הידיעה**

בתחילת המלחמה שמעתי במילואים חייל אחד שאמר:

*"מבקש לדעת רק דבר אחד! למשך כמה זמן אנחנו עוד מגויסים?"*

לשאלה המתסכלת הזאת במשך כמה חודשים לא הייתה תשובה ברורה.

כשהנביא **ירמיהו** מתאר את תקופת בני ישראל במדבר מובא כך:

*״זָכַרְתִּי לָךְ **חֶסֶד נְעוּרַיִךְ**… לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״* (ירמיהו ב, ב).

וצריך להבין, מה היה **החסד הגדול** של הליכת ישראל במדבר? הרי התורה עצמה מעידה שלבני ישראל במדבר לא היה חסר דבר: אוכל באמצעות המן, שמירה והגנה באמצעות עמוד ענן ועמוד אש, וכל שאר הצרכים השונים.

ייתכן שהתשובה לכך טמונה בפרשתנו. התורה מאריכה ומרחיבה בפסוקים בתיאור **חוסר הוודאות** שהיה לאורך המסעות של בני ישראל. פעמים הם נדרשו לחנות שנים ארוכות בחנייה מסוימת, פעמים ימים בודדים, ופעמים רק שעות ספורות: ״וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר… וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר… אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ…״

כשאין תכנית ברורה ומסודרת, אין יציבות וישנה תחושה של תלישות **שמקשה מאוד** על יכולת קיום שגרה נאותה. בתוך חוסר הוודאות הזה, בני ישראל הלכו אחרי ציווי השם.

אולי זה עומק הביטוי: ״לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ **לֹא זְרוּעָה**״. בני ישראל הגיעו למקומות שלא הייתה להם אפשרות להשתקע. אפילו לא **לזרוע כמה זרעונים** וליהנות מהם אחרי כמה ימים. כי אולי הם יישארו במקום 19 שנה (כפי שהיו בקדש), אבל אולי בעוד כמה שעות ידרשו לעזוב את המקום.

האתגר שהיה לבני ישראל, וקיים לפעמים גם אצלנו, הוא לשמור על יציבות גם כשאין תמיד בהירות. גם כשאינך יודע עוד כמה זמן תידרש למשימה — הבאה תהיה יציב ואיתן במשימה שאתה עומד בה.

*שבת שלום, הלל מרצבך*

**להרחבה: **

https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post. html

---

נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

נתינה לאחרים כשורש התאווה בפרשת בהעלותך

**תאווה לתת! ** / לפרשת בהעלותך

**המעבר החד: מאורות לחושך**

פרשת בהעלותך פותחת באורות גדולים ובתרועה רמה: העלאת הנרות במנורה, טיהור הלויים, ענן הכבוד שמנחה את המסע, ותקיעה בחצוצרות — ״ונזכרתם לפני ה׳ אלוקיכם״. הכל נראה מושלם, הרמוני, רוחני.

אבל אחר כך המנגינה הופכת לצורמת ומאכזבת. התורה מעבירה אותנו לרצף של נפילות: המתאוננים, קברות התאווה, ואפילו הדיבור של מרים ואהרן במשה.

איך הגענו מהאור הגדול של המנורה לתהום של קברות התאווה?

**קברות התאווה: השאלות המתבקשות**

בפרק י״א אנו פוגשים את ״האספסוף אשר בקרבו״ שהתאוו תאווה, ובעקבותיהם בני ישראל בוכים: ״מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר? ״

כאן חובה לשאול שתי שאלות מתבקשות:

1. **מה באמת היה חסר להם? ** חז״ל הרי מגלים לנו שבמן היה אפשר לטעום כל טעם שבעולם, כולל טעם של בשר משובח. מבחינה תזונתית ואנרגטית — לא היה חסר להם דבר. אז על מה הצעקה?

2. **למה בכלל נבראה התאווה? ** למה הקב״ה טבע בנפש האדם דחף כל כך חזק, יצרי ורעבתני, שלכאורה רק מפיל אותו לחטא?

התשובה הפשוטה והרווחת היא שהם רצו בשר אמיתי ולא רק ״בטעם״, ושהתאווה קיימת כדי שנלמד לשבור אותה ונקבל שכר.

**שורש התאווה הוא נתינה**

אבל בפנקסיו של הראי״ה קוק זצ״ל (ח״ג, פנקס טו, לב) מופיע חידוש מדהים ועמוק שמשנה את כל המבט:

המן שירד מהשמים היה מדוד ומדויק. כל אחד ליקט לפי מספר נפשות ביתו — ״עומר לגולגולת״. לא נשאר ממנו עודף, ואי אפשר היה לשמור אותו למחר.

וכאן טמונה הבעיה: **כשיש לך בדיוק מה שאתה צריך, אין לך שום אפשרות לחלק לאחרים! **

מסביר הרב קוק: שורש התאווה, הדחף הפנימי הזה של האדם לרצות עוד, להשיג יותר ולצבור מעבר למה שהוא צריך — יסודו בקדושה. הקב״ה הטביע בנו את הרצון לצבור, **כי האדם בטבעו האלוקי נועד לתת**. כדי שיהיה לנו מה לתת, אנחנו צריכים שיהיה לנו עודף. התאווה היא ״מנוע הצמיחה״ שנועד לייצר את העודף הזה, כדי שבסופו של דבר נשפיע אותו הלאה.

**המן: ״מכניס ואינו מוציא״**

אם נתבונן, נראה שזה רמוז כבר מהחטא הראשון בהיסטוריה. הפעם הראשונה שהמילה ״תאווה״ מופיעה בתורה היא בחטא עץ הדעת:

״וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי **תַאֲוָה** הוּא לָעֵינַיִם… וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, **וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל**״.

נשים לב: ברגע שהתעוררה בה **התאווה** והיא אכלה — מיד התעורר בה הדחף **לתת** גם לאישהּ. התאווה והנתינה כרוכות זו בזו.

חז״ל מספרים שהמן היה נבלע באיברים, והאספסוף התלונן: ״עתיד המן שיתפח במעיהם, וכי יש ילוד אישה שמכניס ואינו מוציא? ! ״ בעומק, הטענה שלהם לא הייתה רק פיזיולוגית. הם זעקו זעקה קיומית: **איך אדם מסוגל לחיות במציאות שבה הוא רק מכניס ולא מוציא? ! ** רק מקבל, אבל אין לו שום יכולת להוציא מעצמו, להשפיע, לחלוק ולתת לאחרים?

**אז מה היה החטא? **

אם כן, מה הייתה חטאם של המתאווים?

החטא לא היה בעצם קיומה של התאווה. **החטא היה בצמצום שלה**. במקום לקחת את האנרגיה האדירה הזו, את הדחף ל״יותר״, ולרומם אותו לצורך נתינה, חסד ובניין משותף — הם צמצמו ומשכו אותו למטה, אל העניינים הגשמיים, האנוכיים והיצריים שלהם. הם רצו לצבור רק בשביל עצמם.

**לסיכום: **

הפרשה מלמדת אותנו שיעור עצום בנפש האדם. כשאנחנו מרגישים בתוכנו דחף חזק להשיג יותר — בכסף, במעמד, בידע או בכוח — אנחנו לא צריכים להיבהל או לדכא את הרצון הזה. עלינו להבין שמדובר בכוח אלוקי שדורש ביטוי.

החכמה היא לא לקבור את התאווה, אלא לנתב אותה: להפוך את התאווה לעוד — **לתאווה לתת. ** להשתמש בכל השפע והעודפים שהקב״ה חונן אותנו בהם, כדי להשפיע טוב, לחלוק עם הזולת ולהאיר את העולם.

שבת שלום

*יצחק שטרן, טל מנשה*

---

נשלח על ידי: יצחק שטרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת בהעלותך(1)

אליהו בן אלעזר הרב אליהו בן שלמה הרב אלי מדברת הפרשה בס״ד

בהעלותך פרשת

הגדול הויכוח

לב י, )במדבר לָךְ" וְהֵטַבְנוּ עִמָּנוּ ה' יֵיטִיב אֲשֶׁר הַהוּא הַטּוֹב וְהָיָה עִמָּנוּ תֵלֵךְ כִּי ("וְהָיָה

יתרו של הנעלות מידותיו את מכיר רבנו משה כי בקרבם, ויהיה ישראל לארץ איתם שיבוא חותנו ליתרו מציע רבנו, משה טובות מידות בעלי להיות איך ממנו ללמוד יוכלו הם ישראל, עם בקרבת יהיה יתרו 1ואם.

לבוא מסרב סירב2יתרו הוא מדוע? .

לפני איזמיר חכמי )מגדולי ע״ה האיתמרי הכהן אליהו הרב במסכת300 ש: כך על עונה בפרשתינו חסד של חוט בספרו שנה( כאשר ולכן מיוחדים, ושררה מעמד ישראל לעם היה בהיסטוריה כאשר, גרים מקבלים שאין מובא ב( עמוד כד )דף יבמות מישראל ועושר שררה לקבל באתי זה שבעבור יאמרו לעצמו: יתרו אמר לו, להטיב רוצה שהוא ממשה יתרו שמע רצה. לא ולכן במעלה, בהיותם

לְעֵינָיִם לָּנוּ וְהָיִיתָ בַּמִּדְבָּר, חֲנֹתֵנוּ יָדַעְתָּ כֵּן עַל כִּי, אֹתָנוּ תַּעֲזֹב נָא אַל "וַיֹּאמֶר משה: לו לחשוש3עונה לך אין לא( י, )במדבר " באת במדבר, חנינו כאשר שכבר יודעים אנו שהרי ושררה, עושר מסיבת אלינו שבאת שיגידו אנשים של הפה מפתיחת ושררה. עושר בלי במקום שהיינו למרות אלינו

יעקב זרע ליתרו4בספר משה בין רוחני – הלכתי ויכוח כאן שהיה מבאר.

אדם אם שגם סבר יתרו ואילו ישראל, בארץ קבע דרך לגור הוא צריך הבא, עולם לחיי יזכה שאדם שכדי סבר משה בארץ קבע בדירת לגור כי ומולדתו, ארצו אל שילך אומר יתרו ולכן הבא, לעולם הוא יזכה ישראל, בארץ והולך עובר רק לעבור אוכל אם ה' את שאלתי אני משה: לו עונה ליסורים. כוח לו ואין זקן כבר יתרו והוא ביסורים, נקנה זה ישראל כשתלך וביאורו: עִמָּנוּ", תֵלֵךְ כִּי "וְהָיָה יתרו: אתה אך עלי. ה' גזירת מפני הבא, לעולם לזכות כדי ישראל, בארץ צריך-

אתה גם קבע, בדירת לגור הולך ישראל שעם כמו בשווה, עימנו יהיה 5שזה.

כ1 לפני בתימן עדן מחכמי היה עדני, דוד )הרב כט י, במדבר על הגדול במדרש ע״ה עדני דוד הרב כתב כן שנה700- (

מזה2 לפעמים יש מישראל, יותר המצוות בדקדוק ה' את עובד צדק שגר שכיון כתב הגר( אברהם ר' בשם ביארו ב עמוד ע )דף קידושין בתוספות

משה לו עונה ישראל, עם על קטגוריא לגרום שלא ומולדתו ארצו אל לילך רצה ולפיכך לזה חשש הגרים ראש שהיה יתרו ישראל, על: קטגוריא עליך פקוחות שלנו העיניים כי במצוות, תדקדק שלא מחששך יתרו תירא אל וכן שלך, המצוות ומדקדוקי ממעשיך נלמד אנו – לְעֵינָיִם" לָּנוּ,"וְהָיִיתָ קיד עמודים בפרשתינו שפרבר לדוד מכתם בספר )ראה חייך ימי כל והמצוה התורה בדרכי תלך אלא ממדרגתך תיפול לעינים(-שלא לנו והיית ד״ה קטו

אותיות כתרי דווקא דורש היה גרים, בן שהיה עקיבא רבי )ולכן התורה אותיות גבי שעל בתגין אלא התורה, באותיות נשמתם שורש אין שהגרים, (ודע "לְכָה משה: לו אומר התורה. באותיות אחיזה לו שאין חשב כי ומקומו, לארצו ללכת אלא ישראל, עם להיות לבוא רצה ולא יתרו סירב זה ומטעם במילת שרמוז כמו התורה, אותיות אלו )ישראל ישראל גבי על שיש במה חלק לך יש דהיינו: כט(, י, )במדבר יִשְׂרָאֵל" עַל טוֹב דִּבֶּר ה' כִּי לָךְ וְהֵטַבְנוּ: אִתָּנוּ יעקב לרבנו שמואל, שיח מכון במהדורת פח עמוד ג, אות ישראל ארץ למעלת ב דרוש יעקב )זרע האותיות תגי ואלו לתורה( אותיות ריבו שישים יש – "ישראל" ע״ה( ניניו שאלתיאל

רמז3 מצא קז( בעמוד בפרשתינו המאור שמן )בספרו ע״ה שמעון בן מנצור הרב המקובל להתגייר. וירצו עליך יסתכלו אחרים גרים ביאר: כאן החזקוני

גדולה ולדוגמא "לסמל: בדיוק עולים התיבות עם לְעֵינָיִם" "לָּנוּ המילים: נאה, בגימטריה "לדבר

מחבר4 המקובלים, מגדולי היה הרב ע״ה, ניניו שאלתיאל יעקב לרבנו שמואל, שיח מכון במהדורת עה עמוד ג, אות ישראל ארץ למעלת ב דרוש

כ לפני חי ליעקב", "אמת המפורסם שנה180-הספר

ונתן5 רבך אברהם את שברך "ומי הגר: לעובדיה הרמב״ם כתב אותו מיוחד שברך במי למצוא נתן הבא, ועולם הזה עולם על ולדיון לויכוח הדים

תמח סימן בלאו הרמב״ם )שו״ת הבא" ולעולם הזה בעולם שכרך לך ויתן אותך יברך, הוא הבא ובעולם הזה בעולם שכרו (לו

אליהו בן אלעזר הרב אליהו בן שלמה הרב אלי מדברת הפרשה בס״ד

יקר תשובת6הכלי לבין כט( י, )במדבר אִתָּנוּ" לְכָה אֲנַחְנוּ. . נֹסְעִים " ליתרו: משה של דבריו בין הבדל כאן עומד )בפסוקינו(

לב פסוק )שם עִמָּנוּ" תֵלֵךְ כִּי "וְהָיָה משה: של ותגובתו ל(, פסוק )שם אֵלֵךְ" מוֹלַדְתִּי וְאֶל אַרְצִי אֶל אִם כִּי אֵלֵךְ "לֹא (יתרו:

עדיין אני ותודעתי שבמחשבתי למרות אחר, למקום ברגלי הולך שאני לציין בא בתורה הליכה לשון דבריו: ותורף והתודעה המחשבה של ניתוק גם גם שיש – לציין בא בתורה נסיעה לשון זאת לעומת הלכתי. שממנו למקום קשור שבאתי. 7מהיכן

פונה משה וכאשר שבאו, מהיכן ובמחשבה בתודעה ניתוק להם ויש ישראל, לארץ נוסעים ישראל שעם ליתרו אמר משה לו עונה מולדתו. לארץ עדין קשור שיתרו חושב משה כי הליכה, לשון לו אומר הוא ישראל, לארץ לבוא לו ומציע ליתרו היתה התורה באמת כי מולדתו, במקום משוטטת עדין שמחשבתו בו חושד שמשה על צער היה ליתרו אלך", "לא: יתרו אלך", מולדתי ואל ארצי אל אם "כי יתרו: אמר ולכן וארצו, למולדתו לשוב רצון כל שסילק כך כדי עד יתרו, על חביבה מעולם משה: לו אומר ישראל. ובארץ ישראל, עם איתכם ומחשבתי תודעתי יתרו: אומר תמיד אבל לגיירם, אליהם אלך עם חניית את ראית יתרו שאתה בגלל שאולי זה על דאגתי רק אותנו, תשכח לארצך תחזור שכאשר בך חשדתי לא להישאר יתרו את משה שיכנע דבר של בסופו אלינו. . לחזור תרצה לא – ישראל של תלונותיהם כל ואת במדבר, ישראל איתם.

יקר6 "הכלי מכונה הרב מפראג, המהר״ל בתקופת חי, פראג העיר רב היה שנה, מאות מארבע למעלה לפני חי מלונטשיץ, אפרים שלמה הרב

הרב צובא, בארם כרב לכהן קארו יוסף הרב ידי על ונשלח בצפת, גר שהיה הכלים", "בעל ע״ה לאנייאדו שמואל הרב דורו מבן להבדיל האשכנזי", ועוד. . התורה, על פירוש חמדה" "כלי ראשונים, נביאים על פירוש שזה יקר" "כלי ספרים סדרת כתב לאנייאדו

ואט7 אביו, לבית קשורה היתה נפשו מסתמא עדין בהתחלה כי א( יב, )בראשית מֵאַרְצְךָ לְךָ לֶךְ אבינו: אברהם אצל מהנאמר דוגמא מביא יקר הכלי

היה זה אביו מבית והתנתק ששכח אחרי ואז בהליכה תחילה הַנֶּגְבָּה" וְנָסוֹעַ הָלוֹךְ אַבְרָם "וַיִּסַּע נאמר: שם ט ובפסוק משם, התנתק אברהם אט

בנסיעה

---

נשלח על ידי: אלעזר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

180. בהעלותך תשפ''ו - תפילה על חולה

בהעלותך פרשת בס״ד "תשפ ו

חולה על תפילה

ה לָ א נָ א פָ רְ א נָ ל אֵ אמֹר לֵ ה' ל אֶׁ ה מֹשֶׁ ק עַ וַיִּצְ

[ במדבר, יג] יב

1 עליו אחרים תפילת או עצמו על החולה? ת תפיל ף? עדי. מה

2 ללכ. האם חכמ לתלמידי ת החולה עבור שיתפללו? צדיקים ו ים

3. בשבת חולה עבור להתפלל מותר אופן? באיזה

האבא שם את ולא? א האמ שם את מזכירים למה 4.

1. עליו אחרים תפילת או עצמו על החולה? תפילת

יפה עצמו, בזכות שם הוא באשר אברהם, של בזכותו הגר, אל אלהים מלאך ויקרא

מכל יותר לעצמו החולה תפלת

יד סי' נג פרשה רבה ][בראשית

יט לד, [תהלים לב לנשברי ה' וקרוב צרתו, מתוך גדולה בכונה מתפלל שהוא. ]מפני

חולה של מראשותיו למעלה הוא ברוך שהקדוש ע״ב] [יב דשבת בפ״ק אמרינן וכן

ולוקים אמרינן ע״ב] [ה דברכות דבפ״ק תאמר ואם ארמי. בלשון אפילו תפלתו ושומע

לאו דהתם קשיא, לא האסורין. מבית צמו ע מתיר חבוש אין ומשני לנפשיה, יוחנן רבי

ובהא לך, ויקם אומר ותגזר כח] כב, [איוב דרך על גזירה, דרך אלא ובקשה תפלה דרך

משום דהתם תירץ ז״ל והרא״ם נפשו. ממסגר להוציא אדם שישלוט מסתברא לא

על החולה תפילת

אחרים? או עצמו

עצמו על שיתפלל •עדיף השכינה צער על •לבקש

חכם' אצל 'ילך

עליו שיתפלל •כדי • אותו שילמד כדי

להתפלל

חולה עבור תפילה

בשבת

סכנה בו שיש •חולה סכנה בו שאין •חולה

לחולים שבירך מי

• טרחה בזה יש האם

דציבורא

של אמו שם הזכרת

החולה

העניין •מקור לעיכובא •אינו

יוחנן רבי מכוין מצי לא דאמאי נהירא, ולא עדיף. טפי מכוין במצי אבל מכוין, מצי דלא

לו אפשר דאי דפסיק משמע עצמו מתיר חבוש אין דמדקאמר ועוד חולים. כשאר

על מתפלל שהיה כמו אברהם עליו התפלל לא ולמה תאמר ואם זה. מטעם להציל

שאמר ה' בעיני רע דחזייה דכיון י״ל [יז ל״ט פרשה כדלעיל מרויחים, והם. ]החולים

דשרה הרע עין ידי על דחליו משום נמי אי עליו. תפלתו תתקבל שלא סבר לגרשו,

תאמר אשר כל יא] [כא, ליה דקאמר מכוין, מצי ולא מעשיה כסותר ונמצא יז], [לעיל

טובה אבן ע״ב] [טז דב״ב קמא בפרק דאמר להא י״ל וכה״ג בקולה. שמע שרה אליך

אותה הראה שלא מתרפא, בה שמסתכל חולה שכל אברהם של בצוארו תלויה היתה

טעמי מהני לישמעאל

שם תואר ][יפה

עצמו צרכי על בתפלתו דבר לחדש רשאי שהיחיד בש״ס. לה גמירא דהלכתא ואף

זו ולא צערו. על כוונתו תכלית תהא שלא צריך בזה גם ענינה. לפי ברכה בכל וצערו.

לפניו כלל להתחנן לבקש שייך איך יפלא באמת כי בלבותם. לישרים הנכונה הדרך

סמנים משקהו הרופא הגוף. פואות ר בענין כמו ויסוריו. צערו מעליו להסיר ית״ש

ארס יתפשט שלא לגמרי אחד אבר לחתוך גם אף מוכרח הרופא אם או חריפים

הלא האבר. יחתוך שלא או הסמנים ישקהו שלא החולה אליו יתחנן האם יותר. החולי

הלא היסורים. מעליו להסיר ית״ש לפניו שיח ישפוך איך כן לכך. שוכרו עצמו החולה

וסמא רטיה המה עון בלא יסורין אין א') נ״ה (שבת ז״ל כמאמרם עונותיו. לכפר. דחיי

תתכפר במה החטאת נפש אפוא. לא: ואם

ית שמו חילול שיש במקום כי גבוה. צורך רק שתהיה צריכה הכוונה. תכלית 'אמנם

לבקש מחוייבים ומעונים. מוכים והמה אלה ה' עם באמור ישראל. כלל צרת כגון

צערו על היחיד וגם יעשה. שמו למען ואך ית'. שמו חילול על ית״ש לפניו שיח ולשפוך

ג״כ מקום יש בדבר. השם חילול אין אם אף של הצער גודל על יתברך לפניו לבקש

אר״מ דסנהדרין פ״ו במשנה ז״ל כמאמרם למטה. בצער שרוי שהאדם בזמן מעלה

ואמרו מזרועי קלני מראשי קלני אומרת הלשון מה שכינה מצטער שהאדם בזמן

אחד חשש אם הללו התאומים מה גו' תמתי ישנה אני בפסוק ובחזית פ״ב. בשמו״ר

מרגיש חבירו. בראשו רובו שייך לא ולפע״ד בצרה אנכי עמו הוא ברוך הקדוש אמר. כן

רק נתועדו לא אם אבל כל מתוך רוב דבעינן ילפינן דמסנהדרין כולו, מתוך אלא ככולו

כגון בפנינו, כלו אבל הרוב, בתר המיעוט שדינן לעולם וה״נ כלום, אינו סנהדרין רוב

המיעוט נמשך וברכו קדיש שמעו לא מהם ז' ואם שבקדושה לדבר עדה הוה יו״ד

אבל הרוב, אחר הרב מזה נתעורר וכבר שבקדושה, דבר אמרינן לא ז' נתועדו רק אם

טומאה לענין וכן בהוראה, פר עמהם המיעוט מביא שחטאו רוב הצבור וכן המאירי,

בכל וכן חיותא דנפק רוב בתר נגררים סימנים שמיעוט חיות וכן פסח, בעשיית וטהרה

לא ככולו, רובו ולימא מכשיעור בפחות לטבול או מכשיעור פחות לאכול אבל דוכתא,

אבל הרוב, אחר נמשך שאובים ומיעוטו כשר ו ורוב סאה מ' כאן איתא אי אה״נ שמענו,

כנלענ״ד טובל, אינו קורטוב חסר

] יא פרק ב שער החיים [נפש

2. – חכם אצל ""ילך החולה עבור שיתפללו וצדיקים?"ח לת ללכת האם

רחמים עליו ויבקש חכם אצל ילך ביתו בתוך חולה לו שיש כל חמא בר פנחס ר' דרש

יכפרנה חכם ואיש מות מלאכי מלך חמת שנא'

א ]טז ק [ב״ב

אלהים- לדרוש העם אלי יבא כי זמן עלי שיעמדו הם צריכים לחותנו משה השיב

להתפלל אלהים לדרוש העם אלי יבא כי לפני, באים רבים לדברים כי היום, מן גדול

אלהים "דרישת יקרא זה כי להם, שיאבד מה ולהודיעם חוליהם "על

טו ]יח, שמות ת עה "[רמב״ן

להלכה הדבר וקבע שם הנ״י בא להלכה הוקבעו שלא דרשות כמה שישנם לפי אלא

מעשה- לזה בצרפו הרב פני מבקש חולה לו שיש מי כל בצרפת זה דמנהג רב

הגמ דברי על מפורש זה ביסס בד״מ הרמ״א ובאמת אותו. שיברך ישיבה 'התופס

. הנ״ל

ומעשה- שחלה מעשה ת״ר דאיתא: ע״ב דל״ד בברכות עצמה בגמ' מצינו כזה רב

ובספר וכו'. רחמים עליו לבקש דוסא בן חנינא רבי אצל ת״ח שני שגר ר״ג של בנו

ח ד' בתענית ממ״ש גם לכך אסמכתא מביא ל״ג פרק נועם אמרי חלק יבק 'מעבר

וכו בתפלה עליו וירבה 'דור שב חסיד אצל ילך תקנתיה מאי נענה ולא לחש ואם ע״א

. עי״ש

עה״ת ברמב״ן דעיין דור. אחר בדור לעם היותנו כימי ימיו זה שמנהג מצינו כן על יתר

… יתרו פ' ומשולש בנביאים ושנוי בתורה וכתוב קדש בהררי יסודותו זה דמנהג חזינן

בתלמודים

' סי רחל רמת ח״ה אליעזר [ציץ ]יז

הגזרה את מבטלת כתקנה נעשית כשהיא שהתפלה בטוח אדם של לבו יהא לעולם

הימנו וילמוד חכם אצל ילך הצרות ממיני אחד או ביתו בתוך חולה או צער לו שיש ומי

יכפרנה חכם ואיש וכו' מלך חמת שנאמר רחמים ויבקש התפלות דרכי

[ ב״ב מאירי שם]

3. תפילה ת בשב חולה עבור

ורבי לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת אומר החולה את לבקר הנכנס רבנן תנו

שתרחם היא יכולה אומר מאיר ישראל חולי ועל עליך ירחם המקום אומר יהודה רבי

בכניסתו ירושלים איש שבנא ישראל חולי בתוך עליך ירחם המקום אומר יוסי רבי

מרובין ורחמיו לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת אומר וביציאתו שלום אומר

בשלום ושבתו

[ שבת ] א-ב יב

עכשיו רחמים לבקש יכול אינו [פירוש] מלזעוק, היא שבת תניא) ד״ה (ה: הר״ן פירש

ופסק יצטערו. שלא תנחומין דברי להם אומר אלא ויצטער בכי יעורר כן ידי שעל

לא דשבנא שסובר אלא רבינו דעת שהוא נראה וכן כת״ק (ה״ה) כ״ד בפרק הרמב״ם

בספר והרמב״ן ת״ק, דברי לפרש אלא לחלוק בא המיחוש שער (ריש האדם, )תורת

כן נהגו ולא יוסי כרבי פסק

א סע' רפז סי' או״ח יוסף ][בית

שאומר כדרך לו יאמר ולא החולה. את לבקר יכולים וכן בשבת, אבלים לנחם יכולים

ושבתו מרובים ורחמיו לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת לו: אומר אלא בחול, לו

וי״א הגה: בשלום. . נהגו וכן וכו', מרובים ורחמיו לומר צריך דאין

שם ][שו״ע

גוים מפני הנרדף ויחיד בים המטרפת וספינה נהר או גוים שהקיפוה עיר רבנן תנו

דבסמוך לטעמיה ורבינו בשבת מיד עליהם מתריעין ליסטים ומפני רעה רוח ומפני

לעזרה זו דברייתא פירש ולפיכך לזעקה לא אבל לעזרה דאמר יוסי כרבי דפסק אזיל

פירשוה (שם) ירוחם ורבינו (שם) מ״ק וס (שם) וסמ״ג (שם) הרמב״ם אבל היא, דוקא

זו ברייתא על שכתב גמרא) ד״ה (ח: הר״ן דעת שהוא נראה וכן מתריעין. לזעקה דאף

שהוא או וימות יפול או בנהר יטבע שמא והולך ורץ שד רוח בו שנכנס רעה רוח מפני

יו על שמתריעין היום סכנת בו שיש חולי לכל ללמוד יש זה ולפי החולאים ממיני חולי

שעל ואפשר ביומו סכנה של חולי שהוא מפני אלא רעה רוח מפני אמרו שלא בשבת

דוקא מקום ומכל בשבת מצלאין החולים על שאומרים מקומות בהרבה סמכו זה

הנרדף ויחיד בים מטרפת דספינה דומיא אלא רעה רוח שנינו שלא היום סכנת בו שיש

א בפרק בפירוש כתב וכן כן גם אלו על מתענין הרמב״ם ולדעת עכ״ל גוים 'מפני

(ה״ו תעניות:)מהלכות

] י סע' רפח סי' או״ח יוסף [בית

ישן אחד בקובץ כתוב ראיתי וכן בשבת המסוכן החולה לברך דמותר מכאן משמע

והלכות ובדינין קטו, סי' (שו״ת ווייל מהר״י אבל ברי״ן ישראל ממהר״ר ליקוטים בו שהיה

אלא קאמר לא ווייל מהר״י דאף ואפשר בשבת החולה מברכין דאין כתב ח) אות שם

. ביומו מסוכן אינו אם

[ משה דרכי שם]

סכנת היה לא אבל מסוכן והיה בעדו שיתפללו חולה ביקש פסח של אחרון טוב ביום

עשו שיפה ואמרתי כדין, עשו אם ושאלוני עבורו, והתפלה תהלים מזמורי ואמרו היום

דעתו לטריפת לחוש יש מסוכן והוא תהלים ויאמרו שיתפללו ביקש שבעצמו דכיון

קנ״ו דף בב״ב משכ״מ קנין כמו דרבנן, ר איסו שהתירו וכדמצינו כדבריו, יעשו לא אם

שהוא ע״א דף ובעירובין שם בב״ב התוס' כתבו ע״ז, דף בגיטין לגרש שהתירו מה וגם

דעתו… תטרוף שלא כדי כשביקש עבורו להתפלל להתיר שיש שכ״ש אני ורואה

ביקשו אחרים אלא בעצמו ביקש וכשלא להתיר יש בשבת ואף הדעת טירוף מחשש

פיינשטיין משה. אסור.

] קה סימן א חלק חיים אורח משה אגרות [שו״ת

היא שבת אומר סכנה בו שאין לחולה שבירך מי וכשעושין לא מסוכן שאינו מי אבל

מסוכנת בכלל דהא מותר בודאי לילד המקשה ולברך לבוא. קרובה ורפואה מלזעוק

להחמיר אין דלכו״ע נראה ג״כ ראשון שבוע בתוך היולדת וכן היא

] כח ס״ק רפח סימן ברורה [משנה

4. לחולה שבירך מי

ויכולה חול כשל שבת של דיבורך יהא שלא משום בשבת הבקשה מניעת טעם ונ״ל

הוא שעה דצורך חליו, עליו תקף לא אם החולה על לבקש אין לכן שתרחם, היא

כדרך צרכיו יבקש ולא שבת בזכות לבטוח לו יש סכנה בו שאין וכל נפש. ופיקוח

בחול… שעושה שהוא כמו פרטי או כללי, דרך שנא ולא דצבורא, טירחא הוא האי

דפשיטא ביום, לבו כלל צורך בו שאין לבריא וכ״ש אסור, הכל שבירך, דמי הנוסח

הנ״ל מהירושלמי גם וכמ״ש י״ח, מתפלת וק״ו. דאסור

להם ואין פנים, להם והנושאים החזנים, בידי הוא טעות לברך. שנהגו מנהג אותו לכן

ולא יתברכו, למען בלבבם והתברכו עושים ולהנאתן לטובתן רק שיסמוכו, מה על

ממקלקלתא…. ילפינן אל הגרועים, המנהגים עלולי ונפץ הדת במעוז שיאחז ואשרי

. הסלעים. . טירחא משום ג״כ בו ויש כלל, נכון אינו ודאי שירצה, יחיד לכל שברך מי אבל

ולפעמים במ״ש להאריך נוהגין ועכשיו משו״ה. קצרו י״ח תפלת דאפי' טובא, דציבורא

ס״ט יעב״ץ אבטליניה. חילי איישר אי הוא, המנהיגים עלבון חצות. עד. מתעכבין

סד] סימן א חלק יעבץ שאילת [שו״ת

רוצה שהיה לש״צ לומר לב״ה בשבת ששלח חולה בענין דעתי להודיעכם וששאלתם

רפואה ירפאהו ה' לומר יוכל אם כמנהג הש״צ אותו כשיברך אם מה דבר להתנדב

לחולה המבקר דשבת קמא פרקא בגמרא שאמרו מה בגדר נכנס אם או אמן שלימה

לבא קרובה ורפואה מלזעוק היא שבת לומר צריך. בשבת

בדבר איסו' אין דשבת פ״ק דגמרא מסוגייא הנראה כפי דעתי שלפי אומר בקיצור

הבכי ימשך לא וזה צער או בכי לידי האדם את שמביא הדבר אלא אסרו לא שלשם

כשמתפלל האדם שמצטער לפנינו החולה כשיהיה או פנים משני באחד אלא והצער

על מפלאים כשאומרים ינו לפנ החולה היה שלא אפי' או והצער הבכי ויתעורר עליו

כדי והבכי הצער ויתעורר יתברך ה' לפני ולהתחנן עליו להתפלל היא שהכוונה החולה

עליו וצער בכי שום להתעורר יבא לא שבירך מי שאומר מי אבל עליו השי״ת שירחם

אלא אמר שלא עצמך והגע שעשה הנדבה מצד בלבד לברכו אלא בא שאינו מפני

ויחייהו יברכהו השי״ת יכולים אם להסתפק צריך היה וא״כ רפואתו זה תחת נכנס הרי

החולה את לברך הנכנס לומר בגמ' הוצרכו למה נמי הכי תימא וכי שבירך מי לומר

ולא ביקור בשעת לא בשבת החולה את מברכין אין לימא מלזעוק היא שבת יאמר

על לאין מצ יתפללו א״כ הבכי המעוררת היא הרפואה שזכירת תימא וכי בזולתו.

שמירתו ועל השלום ועל החיים על יתפללו בתפלתם רפואה יזכירו ולא בשבת החולה

אזיל כשהוה אמר חנא בר בר שרבה בגמ' הביאו עצמה סוגייא ובאותה ל״ש ודאי אלא

אמר הוה וזימנין לשלם יפקדנך המקום א״ל הוה זימנין בתפיחא אלעזר רבי לשיוליה

מדבריו נר' איתמר שבת לענין דלא ז״ל ש״י ר וכתב לשלם ידכרינך רחמנא ליה

רפואה לשון מזכיר היה שלא ואפי' לאומרו א״י. שבשבת

בשו בירב מהר״י "[תשובת יא סי]' רוכל אבקת ת

לומר צדקה שהתנדב דחולה נלע״ד כי ואדברה אדוני בעיני יחר אל שלפנינו נדון לענין

בו שיש חולה שהוא בין שלימה רפואה ירפאהו שהש״ית אותו שמברכין שבירך במי

שעברתי המקומות בכל המנהג פשט וכן סכנה בו שאין חולה שהוא בין סכנה

שפקפק מי ראינו ולא עולם גדולי חכמים כמה לפני כן אמרו פעמים וכמה ושישבתי

אלא החולה על להתפלל חכמים מנעו שלא מפני שהטעם לי ונראה מעולם בדבר

מר כדקאמר ומתפלל למבקר או לחולה צער ימשך תפלה שמאותה בענין כשהוא

ומפני הדמעה היא התפלה מתנאי שא' עליו להתפלל כשבא וזהו שמא חוששים כך

בדרך עליו להתפלל הכוונה אין שבירך מי כשאומרים אבל הבכי יעורר התפלה מתוך

שעה באותה עושה שהוא וצדקותיו פעליו השם שירצה לומר אלא ממש תפלה

ובכי צער מעוררים אלו דברים ואין שלימה רפואה ירפאהו זה ובזכות ה' לפני תזכרנה

המצוה בשכר מחוליו שינצל להבטיחם ומיודעיו ו אוהבי ולב החולה לב מחזיקים אלא

קבוע נוסח שהוא כיון כלום בכך אין תפלה דרך הוא שבירך המי אם דאפי' ועוד הזו.

מחסורו די לב נדיב לכל לברך גורע או מוסיף והש״צ לה' תרומה מתנדב לכל באומר'

יחיה ה' אומר ולא זכרים בנים לו שיתן אומר לא' כי לו שצריך מה כפי לו יחסר 'אשר

אומר ולא' מאבלו ינחמנו ה' אומר ולא' נאמן בית לו יבנה ה' אומר ולא' וישמרם בניו

א״כ הצורך כפי ברכה להוסיף ש״צ ביד נתונה והרשות כו' שלימה רפואה ירפאהו ה'

הוא כך ברכה נוסח בירו' דאמרינן להא ודמי הוא כך שבירך המי של הנוסח כאלו הו״ל

חי לאל תפלה ואני ועלוב הטרוד תורתך לעבודת נרצע נאם תורתו במאו' עינינו יאיר

קארו אפרים במוהר״ר יוסף

יב סי' רוכל אבקת ][שו״ת

5. החולה של אמו שם הזכרת

אחרים בענינים כנהוג האב, בשם ולא האם בשם להזכיר לתפילה טוב הזוהר, ע״פ

מ ע״א, ל״ד דברכות הגמ' מדברי לכאורה שהרי גב על ואף ע״א פ״ד דף לך בפ' 'כ״ה

דהיינו קט״ז בסי' רבא אלי' כתב כבר חברו, על כשמתפלל כלל שמו להזכיר שא״צ

שמו את לפרש צריך בפניו. לא ש אבל לרחמים, הנדרש של בפניו כשמתפלל דוקא

אני לדבר ורמז טפי, עדיף אמו דבשם להזוהר מודה דידן תלמודא דגם י״ל ובכה״ג

נראה שם) (בברכות מהרש״א ומד' ע״ז) יבמות (ועי' למוסרי פתחת אמתך בן עבדך

בשם להזכיר צריכין כשמאריכין אבל דמשה, דומיא בתפלה כשמקצרים דוקא. שזהו

[ קלב] סי כהן דעת 'שו״ת

שנים כך על נשאלו אביו שם ולא אמו שם בתפלה להזכיר בחולה שנוהגין מה והנה

י״ג ח״א (פינסק אהרן זקן ובתשו' קל״ב) (סימן כהן דעת בתשו' זצ״ל הדור )מגדולי

הוה לא וכי אמתך, לבן "והושיעה למסעיו וילך עה״פ פד) (דף לך מזוהר הביאו ושניהם

ולא דאמיה בשמא דאמר עד דישי, בריה מלה לקבל אתי כד אלא דאביו? בשמא

וכן לאביו" ולא לאמיה אידכר דא ועל ודאי, דאיהו במלה למהך לאדכרא בעי עלאה,

אמתך בן עבדך "אני דוד."אמר

שם מזכירים וסכנה חולי של דבמקרה בגמ' פעמים כמה גם מבואר זה דבר אמנם

וברש״י דאימא" בשמא מנייני כל אם, לי אמרה אביי "אמר ב') (ס״ו שבת עיין האם,

מן בלילה מים בששתה ב') (י״ב ובע״ז פלונית", בן פלוני מזכירים וכו' לחישות "כל

לנפשיה איהו "ונימא סכנה חשש ויש הנהרות ב (ס״ט בגיטין וכן פלניתא" בר )'פלניא

א (ס״ז בשבת וכן פלוניתא" בר דפלונא טחליה נייבש ידא הא דיביש היכי.)'"כי

אפר יד [שו״ת ] יז סי' ים

כשאין ובפרט בזה. קפידא שיהיה לא אבל טוב, היותר צד על אלא זה שאין נראה מ״מ

(כג בתענית וכה״ג בלבד. שמו או האב, שם לומר דמי שפיר האם, שם את ): יודעים

(לד ובברכו' ע״ש. ונתייפת. חנה, תתייפי חנה, שמה מה אלישיב, בן יצחק ר' )גבי

ולא לה, נא רפא נא קל שנא' שמו, להזכיר א״צ חבירו על רחמים המבקש כל אמרינן,

אבל בפניו, דוקא דהיינו מהרי״ל, בשם קיט) (ר״ס המג״א וכ' דמרים. שמה קמדכר

לברכה שהוצרך ליה, מסייעא (כג:) דתענית וההיא ע״ש. שמו. להזכיר צריך בפניו שלא

כה (בתענית דוסא בן חנינא דר' מההיא ק' אך היה. בפניה דשלא ומשום,)בשמה, מה

לברכה הוצרך בפניה שהיה שאע״פ הרי כשוריך. נימטו איכו אמר איכו, א״ל שמיך

אבל בשמה, אותה בירך דמילתא דלשופרא וצ״ל דמרים. מההיא שנא ומאי בשמה,

צד על אלא זה שאין וע״כ שמענו. לא הוריו שם ועכ״פ כן. לעשות צריך שהיה לא

דצלי מאן מכאן עשו, מיד אחי מיד נא י הצילנ קסט) דף וישלח (פ' ובזוה״ק טוב. היותר

אחים סתם אחרנין קריבין תימא וכי אחי, מיד יאות, כדקא מלוי לפרשא דבעי צלותא

שלא שהיה משום וה״ט ע״כ. יאות. כדקא מלה לפרשא בגין מ״ט עשו. מיד אקרון,

וראיתי שם). (ברכות יעב״ץ הגאון בהגהות וע״ע הש״ס. ע״ד פליג לא ולעולם בפניו,

היתה מרים בפני משה דתפלת דמנ״ל שהקשה כב) (סי' דעניא אפרקסתא, שו״ת ב

שהרי ולק״מ. ע״ש. שניהם. ויצאו ומרים אהרן ויקרא מדכתי' להפך משמע ואדרבה

(צז שבת (ועיין מצורעת. והנה מרים אל אהרן ויפן וילך, בם ה' אף ויחר שכ' )אחר

אהרן ויאמר כתיב מצרעתו.) ופנה נצטרע אהרן שאף תשת נא אל אדוני בי משה אל

ומש״ה היה, בפניה וא״כ אליהם, מועד מאהל משה שיצא ומשמע וכו'. חטאת עלינו

שמה להזכיר. א״צ

[ יא] סימן חיים אורח ב- חלק אומר יביע שו״ת

---

נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

83. בהעלותך תשפ''ג - הוצאת ספר תורה

יד בס״ד סיון, התשפ״ג פרשת שבת בה עלותך

תורה ספר הוצאת הלכות

1? הפרוכת את לפתוח כיוון. לאיזה

2 פתוח הקודש שארון בשעה לעמוד צריך? ם. הא

. מתי 3. שמיה בריך אומ? רים

4 הפסוקים את אומר שהחזן לפני ההיכל את לסגור צריך האם? .

לידי עובר כשהספר ע? ושים מה 5.

פתיחת כיוון

הפרוכת

פסוקים אמירת

פתיחת בשעת

ההיכל

כשארון עמידה

פתוח הקודש

אומרים מתי

בנסוע? ויהי בריך אמירת

שמיה

הארון סגירת

אמירת לפני

הפסוקים

עמידת כיוון בשעה החזן

גדלו שאומר

בפני עמידה בהליכתו הספר הספר נשיקת

וליוויו

1. הפרוכת פתיחת כיוון

לצד פונה הנקרא והוא ימין לצד שמאל מצד פניו שיהפוך צריך ב״י שלפירוש והכלל

שיעקור מסתבר הטועים ולפי תחלה שמאל ברגל לעקור צריך זה שבדרך אף ימין

הארון כשפותחין וגם שמאל. לצד ימין מצד פניו יהפוך הכי ומשום תחלה ימין רגל

לימין שמאל מצד הפנייה והוא לדרום צפון מצד שמסירין נוהגין יש הפרוכת ומסירין

הפרוכת יאחז שמצדו הימנית בידו שישלוט והיינו כותבין אדם שבני כדרך אומרים ויש

סימן לעיל ב״י שכתב מה ולפי ימין. רגל עקירת בהליכה דוגמא שמאל לצד ויגללנה

פינות כל משום ביה ולית תחלה שמאל לצד שלום דנותנין וכתוב) ד״ה תנב (עמ' קכ״ג

לדרום מצפון פרוכת ופינת בפתיחת נמי הכי צד לשום פונה דאינו כיון ימין לצד יהיו

הלולב נענוע בדין ב) אות תרנא (סי' לקמן מ״ש ועיין פונה אינו כן גם דהא קפידא אין

יקדים צד איזה: לצדדין

] קכח סימן חיים אורח [פרישה

למזרח מנענעין כשמנענעין ימין דרך להקיף נ״ל בלולב כתב מ) (סי' מהרי״ל בתשובת

נוהגים וכן עכ״ל טעמם ידענא ולא להו דמפכי כאיכא ודלא וכו' צפון מערב. דרום

בנר וכן ב) נח (יומא ימין לצד תפנה פונה שאתה פינות דכל הוא דמהרי״ל וטעמא

שלפני הפרוכת פותחין וכן לימין שמאל מצד הגוים כתיבת כסדר מדליקין אנו חנוכה

היה וכן הארון כשמוליכין או הבימה שמקיפין בהיקף אבל הנרות ומדליק מטיב הכהן

לדרום עמה החזן הולך אותו וכשמחזירין צפון על תחלה הולך הבימה על תורה הספר

ימין לצד תפנה פונה שאתה פינות כל מטעם כן גם דרום מערב צפון שמקיף נמצא

טבע כן כי בראשונה ימין רגל עוקר רגליו לעקור ורוצה למזרח העומד שאדם ידוע כי

[הפיכת (הבימה) הוא זה דרך ועל מצדו להתחיל ימין רגל לכבד יש ולכן אדם ]כל

הכהן גם ולכן שם עיין קכ״ח בסימן יוסף בית כתב כן לדוכן כשעולין פניהם הכהנים

צפונית מזרחית מזרחית דרומית כן זרק מזרחית בדרומית שהיתה לכבש כשעלה

עומד כשאדם אבל ההליכה כדרך הימין סדר כן כי דרומית ת מערבי מערבית צפונית

נר להדליק או תנופה להניף או לנענע זז הוא בידיו רק ברגליו זז ואינו למזרח במקומו

מיושב הכל בזה כי ודוק צפון מערב דרום ומקיפין חשובה ימין וצד קודמת ימין יד אז

יפה מרדכי ר' לדברי מקום ואין

תרנא] סימן חיים אורח [דרישה

2. פתוח הקודש כשארון עמידה

ורוחב טפחים מי' גבוה שהוא השלחן על נמי דה״ה נראה הבימה. על תורה כשהספר

בארון מונחת שהס״ת בזמן וגם לעמוד צריכין שאין עצמו בפני רשות הוא שגם ארבע

שהארון כל לעמוד כבוד דרך כן עושין שהעולם אלא פתוח שהוא פי על אף הקודש

בדבר. חיוב ואין פתוח הקודש

יג] ס״ק מב ר סי' יו״ד [ט״ז

כשהס״ת וכן לעמוד חייבין הצבור אין ד' ורחבה עשרה גבוה אם בתיבה כשהס״ת

. פתוח כשהארון לעמוד נוהגים ויש לעמוד, חיוב אין פתוח והארון בארון

[ לדוד ז] אות ג סימן אמת

כן גם נשמות), החזן שמזכיר בעת (כגון עמה עומד הוא דאפילו כתב מגדים ובפרי

הדין הוא זה ולפי אחד, במקום עמה עומד שהחזן כיון לפניה, לקום אז ייב מחו אינו

לעשות זה בכל נוהגין והעולם מונחת. במקומה זה בכל הלא כי הארון, שפותחין בעת

ולעמוד לתורה. הידור

יח] ס״ק קמו סימן הציון [שער

ית בב לישב אסור פתוח רק הקודש הארון אם ואפילו נסת כה

[ עג] סימן ח״ה חת״ס שו״ת

וכותב הח״ס, על בכך התפלא שכבר מ״א סי' חאו״ח יקותיאל תורת שו״ת בספר יעוין

איומי לענין דיונו אגב זה כתב בו שבער התוה״ק כבוד התלהבות אגב שמחכ״ת

ולדעתי שם, עיין ופרמ״ג בט״ז כמפורש לכו״ע כאן אין שאיסור פשיטא אבל שבועה,

שמביא סקי״ט ו' שער אפרים השער על חיים שערי בספר שראיתי התירוץ הוא יפה

=כשארון כשאה״ק קא דדו ולומר לחלק דאפשר רג״א, בשם הח״ס דברי לתרץ

של הפתיחה שכל הח״ס בנידון משא״כ לעמוד, א״צ הציבור בשביל פתוח הקודש=

חייב בזה לישבע, לו שגרמו ועסקיו האיש אותו בשביל עיקרו כל הס״ת והוצאת אה״ק

יעו״ש הס״ת לפני לעמוד

לב] סימן טו חלק אליעזר ציץ [שו״ת

3. ההיכל בפתיחת פסוקים אמירת

לדעת הראית אתה לה) ד, (דברים בהליכתו ואומר תורה ספר להוציא ש״צ והולך

קבלת על שנא' מפני לדעת הראית אתה לומר שנהגו והטעם מפוזרים. פסוקים ו

בנין על אמרו שלמה וגו', עמנו אלהינו ה' יהי נז) ח, (מ״א בשבת. נתנה והתורה התורה

שאמרם וגו' עבדך דוד בעבור וגומר צדק ילבשו כהניך וגו' למנוחתך ה' קומה הבית.

יכלו ולא בזה זה שערים כשדבקו הקדשים קדשי לבית הארון כשהכניס שלמה

ואומר ס״ת ומוציא קטן. דמועד ובפ״ק ב) (ל, מדליקין במה בפרק כדאיתא להכניסו

השמים ישמחו ואומר לתיבה בספר ועולה וגו' אתי לה' גדלו וגו' לו שככה העם אשרי

משפטיך למען יהודה בנות תגלנה ציון הר ישמח מלך ה' בגוים ויאמרו הארץ. ותגל

הכל על פסוקים השני אלו שמוסיפין ומה למעלה. שפירשנוהו כמו וכו' ויתקדש יתגדל

משה בישמח שפירשנו כמו הטעם ציון הר וישמח השמים ישמחו בתחלה. בשבת

בגוים ויאמרו וזהו אחד ושמו אחד ה' יהיה שאז לשבת דומה הבא שהעולם לפי ועוד

מלך ה'

שבת] של שחרית אבודרהם [ספר

ניתנה והיא התורה קבלת על שנאמר לפי ס״ת קודם הראת אתה לומר רד בספ ומנהג

בשבת

" או [טור ח ] רפא סי'

בנסע ויהי אומרים? *מתי

לומר שנוהגים הפסוקים או הארון בנסוע ויהי ואומרים ס״ת מוציאין הקדיש ואחר

] ו אות שחרית שבת תפלת סדר א חלק חיים [אורחות

וגו למנוחתך ה' קומה וגו' בנסוע ויהי ואומר הבימה מן צבור שליח יורד כך,'ואחר

תורה ספרי שני ומוציא

[ יב] פרק ב מאמר נפש משיב למאירי- התשובה חיבור

תורה ספר ומוציא לה) י, (במדבר וכו' הארון' בנסוע 'ויהי ואו' הארון החזן ופותח

מרשלייאה1 [מנהג עמוד101 החול לימות תפילה ]

ויקהל מזוהר שמיה בריך הארון בנסוע ויהי אומרים הס״ת כשמוציאין

] ד סע' קלד סי' או״ח השולחן [ערוך

4. וזמנה שמיה בריך אמירת

לפי שמיה בריך דאמירת זמן בענין הספר הוצאת לאחר דוקא שמיה בריך י״ל אם

הס״ת שהוציאו לאחר דהוא קצת משמע בצבורא ס״ת מפקין כד אר״ש הזוהר, לשון

אף ההוצאה שעת על מפקין כד ן לשו למינקט דשייך גדולה ראיה זה היה לא אבל

בשנת1150 (בערך השישי לאלף האחרונה המאה בתחילת נולד אל שמו ב״ר משה ר' 1 מרשיליאה העיר מרבני היה ).

פרובנס- (מרסיי; את סיכם משה ר' העיטור. ספר בעל ממרשיליאה מרי אבא ב״ר יצחק ר' של ואחיינו צרפת), דרום

ד״א בשנת בערך נפטר גאון. עמרם רב סדר על הרבה מתבסס כשהוא בעירו, התפילה מנהג ואת ונוסחה התפילה דיני

תתק״פ1220 (.)

שער קה״ת הלכות אפרים בשערי אבל זה, שנדע הובא לא הא ובש״ע קודם גם שהוא

ובשעת בנסוע ויהי הקהל אומרים הס״ת להוציא הארון שפותחין בעת איתא א' סעי' י'

בשעת אותו שאומרין מפורש הרי שמיה בריך לומר הקהל מתחילין הס״ת הוצאת

אבל כן, לעשות צריך ע״ז שחולק מי מצינו שלא ומכיון ממש, ן מהארו הס״ת הוצאת

לא הראשונים רבותינו בדברי כלל זה מצינו שלא וכיון בדבר מדקדקין שאין כמדומני

מן שהוציאו אחר שיאמר לו לומר צריך שואל כשאחד אבל שעושין איך למחות שייך

כהראוי שלא א הו הס״ת הוצאת קודם דוקא לומר שהנהיגו שיש מה שלכן הארון

. להנהיג

או" משה אגרות [שו״ת ס ד ח ע] ימן

יש כי אור ישכון דרך איזה ס״ת הוצאת בשעת שמיה בריך באמירת שאלתו בדבר

אומרים ואחרים הס״ת מוציאין ואח״כ שמיה בריך ולומר קודש הארון לפתוח נוהגין

שמיה בריך לומר ואח״כ הס״ת להוציא קודם. שצריך

סי ריש במג״א והנה עבד כמר ודעבד עבד כמר ודעבד טובים 'כאחד תרווייהו לפענ״ד

בזהר כמ״ש שמיה בריך יאמר הארון בפתיחת בשחרית השבת ביום וז״ל כתב רפ״ב

דאל״כ וז״פ ס״ת הוצאת קודם משמע הארון בפתיחת דכתב וכיון עכ״ל, כתבים ויקהל

הזוהר כתב ו וז״ל כתב היום ובסדר ס״ת, כשמוציאים או ס״ת בהוצאת הול״ל

אלא אומרין דכשפותחין הכוונה נמי ונראה יאמר ס״ת ומוציאין ההיכל כשפותחין

קמ״ל שמיה בריך אמרינן ההיכל פתיחת כל דעל נטעה שלא ס״ת ומוציאין שכתב

שמיה בריך אומרים כזו פתיחה על ס״ת כשמוציאין. דוקא

מתפתחן ביה מקרא ל בצבורא ס״ת מפקין כד אר״ש הוא הכי ויקהל פ' הזוהר ובלשון

הוצאת בשעת משמע מפקין כד ולשון האהבה את ומעוררין דרחמין שמייא תרעי

הארון שפותחין בעת וז״ל כתב סק״א י' שער אפרים בשער ומיהו כשמוציאין פי' ס״ת

מתחילין לארון חוץ ס״ת הוצאת ובשעת בנסוע ויהי הקהל אומרים הס״ת להוציא

ג״כ רפ״ב סי' ריש והמ״ב י״א אות קל״ג סי' החיים ובכף ע״ש, שמיה בריך לומר הקהל

והגם ע״ש ס״ת בהוצאת כתב ולא הארון בפתיחת שמיה בריך לומר יש וז״ל כתב

בשבת ובין בחול בין לומר שם כונתו. דנראה

ומוציאין שמיה בריך בנסוע ויהי אומרים הארון וכשפותחין ס״א כ״ה סי' קצוה״ש ועיין

הקהל מתחילין לארון חוץ ס״ת הוצאת דבשעת בשע״א מצא ש ציין ובהערות וכו' ס״ת

הארון פתיחת דבשעת להדיא משמע לכאורה המג״א מדברי ועכ״פ שמיה, בריך לומר

הנ״ל המ״ב מלשון נמי לכאורה נראה וכן וכנ״ל שמיה בריך אומרים. קודש

וע בנס ויהי ואומרים ס״ת מוציאין ואח״כ ק״ש וז״ל מצאתי ל״ז סי' בו דבכל איברא

כשע״א ודלא הס״ת שהוציא אחר אומרים הארון בנסוע ויהי דגם ומשמע וכו' הארון

וצ״ע דוקא לדייק נתכוין שלא ואולי. לגמרי

וגומר הס״ת מוציא אני ואז רחיץ אנא ביה עד שמיה בריך לומר נהגתי אני ובענייתי

אבל ומם מק על עומדים הצבור שאז כה״ג נכון יותר לפענ״ד כי ובאמת שמיה, הבריך

לכוין בידם אין ואז זה את זה ודוחקים הס״ת ולנשק לחבק הולכים הס״ת כשמוציאים

מנהגו את יחזיק מקום וכל טובים כאחד דתרוייהו נראה ומ״מ התחינות ולומר

. כנלפענ״ד

] רכב סימן יא חלק הלכות משנה [שו״ת

4. ארון ה סגירת החזן ע״י הפסוקים ירת אמ לפני

יהם אחור שעומדים זה איסור בכלל אינן הקודש ארון לפני שעומדים דרבנים ונראה

אחרת ברשות כמו הוה הקודש בארון מונחת שהס״ת כיון הקודש לארון

א ס״ק רפב סי' יו״ד ][ט״ז

ר״ח בו שחל בשבת או ביו״ט כגון תורה ספרי שני ין כשמוציא מחודש דין יצא מעתה

אלא הראשונה לס״ת אחוריו יהא שלא נזהר ס״ת הגולל שיהא וכה״ג, פרשיות בד' או

צדודי מצדד המגביה יהא

פיק [מהר״י ברלין תרגומא מיני בסו״ס ]ליקוטים

5. איתי לה' גדלו שאומר בשעה החזן עמידת כיוון

אב הגדולה ה' לך ואומרים וכורע מעט הס״ת ומגביה ההיכל כנגד הש״ץ אומר וגדלו

פניו וחוזר הציבור כנגד אלהינו אחד ישראל שמע אומר טוב ויום ובשבת וכו' הרחמים

הה אל ש ויתקד יתגדל הכל על גדלו ואומר יכל

] ד סעיף קלד סימן חיים אורח השולחן [ערוך

שהחזנים ראיתי העם כלפי למערב כשפניהם ישראל שבע בשבת ואומרים משבשים

דכמו בשתים. וטועים גדלו, ואומרים ארה״ק כלפי למזרח ם פניה מחזירין ואח״כ

שצריך מכ״ש העם, אל זאת לומר רוצה שהוא לפי ישראל, שמע העם כלפי שאמר

לעשות עם להתיבה שהולכין המנהג שלפי ועוד איתי, לה' בגדלו כן צפון לצד הס״ת

צפון לצד לילך ומתחיל למערב ופניו גדלו כשאומר אבל לשמאל, פונה שהוא א נמצ

לימין אלא פונה תהיה לא פונה שאתה פינות כל שאמרו כמו לימין פונה הוא

דאברהם] צלותא [סידור

6 בהליכתו ה תור ספר בפני עמידה.

הכתב מראה צבור ששליח בשעה כאן עומדין הקהל שאין ששמע' מה על שאלת

, לעם ושאלת יעמודו שלא להם אפשר, היאך

מזו ואם כ״ש. לא מפניה כן לומדיה מפני אם שאמרו מה לכך שהביאך נראה תשובה

אחד במקום שהוא לפי בדוכן תורה שספר אחר העמדה חייב שיהא ראיה אינה

בביתו למעלה עומד שהוא רבו מפני לעמוד חייב אדם ואין אחר במקום והצבור

שמעלין עד ההיכל מן תורה ספר שמוציאין כל אבל קרקע. גבי על למטה והתלמיד

שיש והצבור ישראל מגדולי קצת ראו ומקרוב עמדם. על הקהל עומדין לדוכן אותו

ואמרו לעם הכתב ומראה זוקפו צבור ששליח בשעה/ צ״ל /שמא בשעת גם לעמוד

ספר כבוד בו שיש שטוענין וכל מקומות, ברוב נהגו ושכן תורה ספר מכבוד זה שכל לי

בו שקורא במקום שמניחו עד. מדים עו הצבור כל ועכשיו לחוש, ראיתי תורה

רפא] סימן ג חלק הרשב״א [שו״ת

זה שיעמוד עד עומדים הכל ויהיו לפניו, לעמוד חייב מהלך, כשהוא ס״ת הרואה

אין שלנו חומשים לפני אבל הגה: מעיניהם. שיתכסה עד או למקומו, ויגיענו שמוליכו

קול השומע קמ״ד). סי' (רשב״א מחמירים ויש מב״ם). הר בשם (ב״י לעמוד צריכים

לעמוד חייב אותו, רואה שאינו פי על אף תורה ספר הנושא

[ ב] סע' רפב סי יו״ד שו״ע

7 וליוויו הספר נשיקת.

לפניו שעוברת מי לכל מצוה בבהכ״נ, הארון שהוא בהיכל, אותו שמצניעין ובמקומות

הס״ת אחר ילך הגולל וכן ומהרי״ל). (ד״ע שם אותה שמכניסין הארון לפני עד ללוותה

י״ב פ' מיימוני (הגה' למקומה תורה הספר שיחזירו עד שם ומד וע הארון, לפני עד

שכתבו ויש שנתבאר; וכמו הגולל עיקר הוא כי הס״ת, במגביה נוהגין וכן מה״ת)

זרוע (אור נוהגין. וכן במצות, ולזרזם לחנכם כדי התורה, לנשק התינוקות.)שמביאים

[שו ] א סע' קמט סי' או״ח "ע

[הכוונות הבימה עד אותה: ]ה ילו אותה כשמוציאין הדין הוא

ג ס״ק ][מג״א

הבימה עד ללוותה לפניו שהולכת מי לכל מצוה מהיכל כשמוציאין

מגדים ][פרי

אר העולה וכן ז. אות לעיל שכתבנו כמו התורה את לנשק מצוה כן גם הגדולים וכן

הגדולים גם דהמנהג ד אות חיים התורת כתב וכן תורה… הספר מנשק הקריאה

התורה מנשקים כשמ ע ארוך לפני עד לא אבל מעט אותו ומלוים הם, לפני בירים

שברוב הטעם ואולי הקודש, ארוך עד ילך אם זה את זה לדחוק ואו יב הכנסיות בתי

עד ללוותו יכולין והגולל ביה המג רק לכן תורה, הספר לפניו שיעבירו מי כל הקודש

. . . ארה״ק

והמנהג העם ושאר באה ובה בהולכה מלוה הוא בתורה הקורא שהש״ץ הספרדים בין

קריאה של ץ ש שעשאוהו כיון משום הטעם לי ונראה שאינן״מלוים, ויש מלוים יש

הדחק. פני מ להלוות כולם יכולים שאין כיון להלואה כן גם שליח עשאוהו כאילו

, דאפשר מה בכל התורה בכבוד הרבה ליזהר לאדם ויש שאמר כמו החיים עץ היא כי

חיים ושנות ימים אורך לנו הנותנת והיא וכו', היא חיים עץ הכתוב

י ס״ק החיים ][כף

---

נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות