**פרשת בהעלותך – האתגר באי הידיעה**
בתחילת המלחמה שמעתי במילואים חייל אחד שאמר:
*"מבקש לדעת רק דבר אחד! למשך כמה זמן אנחנו עוד מגויסים?"*
לשאלה המתסכלת הזאת במשך כמה חודשים לא הייתה תשובה ברורה.
כשהנביא **ירמיהו** מתאר את תקופת בני ישראל במדבר מובא כך:
*״זָכַרְתִּי לָךְ **חֶסֶד נְעוּרַיִךְ**… לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״* (ירמיהו ב, ב).
וצריך להבין, מה היה **החסד הגדול** של הליכת ישראל במדבר? הרי התורה עצמה מעידה שלבני ישראל במדבר לא היה חסר דבר: אוכל באמצעות המן, שמירה והגנה באמצעות עמוד ענן ועמוד אש, וכל שאר הצרכים השונים.
ייתכן שהתשובה לכך טמונה בפרשתנו. התורה מאריכה ומרחיבה בפסוקים בתיאור **חוסר הוודאות** שהיה לאורך המסעות של בני ישראל. פעמים הם נדרשו לחנות שנים ארוכות בחנייה מסוימת, פעמים ימים בודדים, ופעמים רק שעות ספורות: ״וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר… וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר… אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ…״
כשאין תכנית ברורה ומסודרת, אין יציבות וישנה תחושה של תלישות **שמקשה מאוד** על יכולת קיום שגרה נאותה. בתוך חוסר הוודאות הזה, בני ישראל הלכו אחרי ציווי השם.
אולי זה עומק הביטוי: ״לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ **לֹא זְרוּעָה**״. בני ישראל הגיעו למקומות שלא הייתה להם אפשרות להשתקע. אפילו לא **לזרוע כמה זרעונים** וליהנות מהם אחרי כמה ימים. כי אולי הם יישארו במקום 19 שנה (כפי שהיו בקדש), אבל אולי בעוד כמה שעות ידרשו לעזוב את המקום.
האתגר שהיה לבני ישראל, וקיים לפעמים גם אצלנו, הוא לשמור על יציבות גם כשאין תמיד בהירות. גם כשאינך יודע עוד כמה זמן תידרש למשימה — הבאה תהיה יציב ואיתן במשימה שאתה עומד בה.
*שבת שלום, הלל מרצבך*
**להרחבה: **
https: //hillelmer. blogspot. com/2023/06/blog-post. html
נשלח על ידי: הלל מרצבך
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה