על הדרך לגאולה-דרישות ישראל בים סוף

בס״ד

**לגאולה הדרך**

**מסכת אבות, פרק א, נוסחא נתן דרבי**

קומו משה להם אמר הים על אבותינו שעמדו בשעה. עברו נקבים נקבים הים שנעשה עד נעבור לא לו אמרו.

נקבים נקבים ונעשה הים על והכה מטהו משה נטל… קומו משה להם אמר עברו. לפנינו בקעה הים שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. בקעה לפניהם ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. גזרים גזרים לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. גזרים גזרים לפניהם ונעשה הים על והכה המטה משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. חמר לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. טיט ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. מדבר לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. מדבר ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל, שנאמר…

קומו משה להם אמר עברו. פירורים פירורים לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. פירורים פירורים ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. סלעים סלעים לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. סלעים סלעים ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. יבשה לנו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. יבשה ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. חומות לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. חומות ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…

קומו משה להם אמר עברו. נאדות לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. נאדות ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל. והיו הנודות מושכין שמן ודבש, ויש אומרים לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהן… להם יוצא היה מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים. שנאמר נוזלים ואין נוזלים, לפי שמימי הים מלו חים, אלא מתוקים…

---

**מסכת אבות, פרק ה, משנה ד**

עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.

---

**פירוש המשנה לרמב״ם, מסכת אבות, פרק ה, משנה ג**

ואמנם העשרה אשר היו על הים, הרי הם קבלה.

הראשון — ״ויבקעו המים״ (שמות יד, כא) — כפשט הכתוב, היבקעו.

השני — והמופת שנעשה עד התקמר, היבקעו שאחר קמורה, כדמות תקרה, כאילו ניקבה היא, ונהיתה הדרך במים, והמים מימין ומשמאל ומלמעלה. ומאמר חבקוק (חבקוק ג, יד): ״נקבת ראש במטיו. ״

השלישי — שקרקעו התקשתה כמו שקפאה להם, ונשארה: שאמר (שמות יד, כט) ״הלכו ביבשה״, ולא הוא נדבק בטיט, אשר היא בוץ וטיט כקרקעית הנהרות.

הרביעי — שדרכי המצרים שהיו בו בטיט: אומרו (חבקוק ג, טו) ״חומר מים רבים. ״

החמישי — שהוא נבקע לדרכים רבות כמספר השבטים, קשת עגולה בתוך קשת עגולה… והוא: אומרו (תהלים קלו, יג) ״לגוזר ים סוף לגזרים. ״

הששית — שהמים קפאו ונתקשו כאבנים, ועל זה אמר: (תהלים עד, יג) ״שברת ראשי תנינים על המים״, רצונו לומר, שהמים נתקשו עד כדי שישברו עליהם הראשים.

השביעי — רצוני לומר: שהוא קפא לא כחתיכה אחת, אלא מפורר ומפורד, כאילו הן אבנים שסודרו קצתן על קצתן. אומרו (תהלים עד, יג): ״אתה פוררת בעזך ים. ״

השמיני — שהוא קפא כזכוכית או כספיר, רצוני לומר: שקוף, עד שיראו קצתם את קצתם בעוברם בו. והוא: אומרו (שמואל ב׳ כב, יב) ״חשרת מים עבי שחקים״, רצונו לומר שקיבוץ המים ההם היה כעצם השמים, אשר הם שקופים.

התשיעי — שהיו נוזלים ממנו מימות מתוקים, שהיו שותים אותם.

העשירי — שהם היו קופאים עם נזילתם, אחר שלקחו ששתו, כדי שלא ירדו לארץ. והוא אומרו (שמות טו, ח) ״נצבו כמו נד נזלים, קפאו תהומות בלב ים״, רצונו לומר שהדבר אשר היה נוזל — היה קופא בלב ים.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ברכת האילנות

היוצא בימי ניסן

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב

אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי [=היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים], אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.

שיטה מקובצת מסכת ברכות דף מג עמוד ב

האי מאן דנפיק ביומא דניסן וכו'. וקבעו ברכה זו לפי שהוא ענין שבא מזמן לזמן והוא ענין מחודש שאדם מברך על עצים יבשים שהפריחן הקדוש ברוך הוא. והיא בשם ומלכות:

שו״ע אורח חיים סימן רכו סעיף א

היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא״י אמ״ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.

האם דווקא בניסן?

ספר הרוקח הלכות ברכות - המשך סימן שמב

הרואה אילנות שהוציאו פרח כגון בניסן אומר ב״א ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהן בני אדם.

חידושי הריטב״א מסכת ראש השנה יא ע״א

האי דנפיק ביומי ניסן. פי' ברכה זו בשם ומלכות אלא שהתלמוד קצר, ויומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי.

צידה לדרך, מאמר א כלל ג פרק כח

היוצא לגגות ולפרדסים בימי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים נראים ופרחים מברך שלא חסר מעולמו כלום וברא בריות טובות ואילנות טובות כדי להתנאות בהם בני אדם. וכן אם רואה אילנות פורחות בחדש אדר.

שו״ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח

ומאמרו יוצא בימי ניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן אין לברך.

ברכי יוסף אורח חיים סימן רכו

והרב צידה לדרך מאמר א' סוף כלל ג' כתב וכן אם ראה אילנות פורחות בחדש אדר. ואין זה סותר למה שכתב הרב הלכות קטנות, דדוקא שקדים שממהרין תדיר קודם ניסן כתב שלא יברך, והרב צידה לדרך איירי בשאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר. ואני שמעתי דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן. וכפ״ז נ״ל דגם על פרחי שקדים יכול לברך בימי ניסן, והכי חזינן לרבנן קשישאי ברוכי מברכי על פרחי שקדים בימי ניסן. וכן עיקר.

מורה באצבע סימן ז אות קצח

ישתדל לברך ברכת האילנות בימי ניסן והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא, ושיהיה ב' אילנות, ויוצאים לשדה לברך.

מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות י

ואין מברכין רק בניסן דוקא ואחר כך מברכים בלא שם ומלכות.

כף החיים אורח חיים סימן רכו ס״ק א

ועל כן כיון דאיכא פלוגתא בזה וכן משמע מלשון הגמ' דדוקא בניסן וגם קימא לן ספק ברכות להקל - אין לברך אלא דוקא בניסן. וכן עמא דבר. מיהו מי שאיחר ולא בירך בניסן נראה דיכול לברך אחר כך בלא שם ומלכות.

שו״ת יחוה דעת חלק א סימן א

שאלה: הרואה בחודש שבט או אדר פרחי אילנות מלבלבים של עצי פרי, כגון פרחי השקדיה, האם יוכל לברך ברכת האילנות, או אין ברכת האילנות נוהגת אלא בחודש ניסן? תשובה…לפיכך נראה שלענין הלכה למעשה, לכתחילה אין לברך בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, וכמ״ש בשו״ת ויחי יעקב (סי' ח). וכ״כ הגאון הראש״ל בשו״ת משפטי עוזיאל ח״א (חאו״ח סי' ו'), שעינינו הרואות לרבותינו שבירושלים שהיו מדקדקים תמיד לברך ברכת האילנות בניסן דוקא. וטעמם ונימוקם עמם. ע״ש. אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו. ויסמוך על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים שפסקו שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.

מאמר מרדכי למועדים וימים פ״ב, ברכת האילנות, סעי' ב-ג

טוב לברכה ברכה זו בראש חודש ניסן…אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. הנמצא בחו״ל במקום שאין האילנות מלבלבים בחודש ניסן אלא רק מאוחר יותר, לכשילבלבו - יברך ללא שם ומלכות. ולדעת המשנה ברורה יברך עם שם ומלכות כשילבלבו אפילו אינו בחודש ניסן.

ראש חודש או בחול המועד?

מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות ה

וזריזין מקדימין למצוות [=לברך בראש חודש].

לשון חכמים חלק א סימן מב

גם יזדרז לברך על האילנות שמוציאין פרח, וברכה זו זמנה בכל ימי חודש ניסן, וזריזין מקדימין למצוות לברך מתחילת החודש.

מאמר מרדכי למועדים וימים פ״ב, ברכת האילנות, סעיף א

טוב לברכה ברכה זו בראש חודש ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים.

הגדה של פסח קוראי שמו – הרב שמואל אליהו שליט״א מהדורת תשע״ד עמ' 23

מו״ר הרב זצ״ל נהג כל ראש חודש ללכת בקהל רב אחרי תפילת ותיקין לחצר שיש בה אילנות נאים ופורחים. והיה מברך ברוב עם את ברכת האילנות עם כל התפילות שתיקן בעל הבן איש חי על תיקון הנשמות. ורגיל היה מו״ר הרב זצ״ל לומר שיש מנהג לברך את הברכה בחול המועד בבגדים נאים וכו' אך הוא מעדיף לקיים אותה בראש חודש כי "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה". ברגע שאפשר לברך – מברכים. "זריזים מקדימים למצוות".

שו״ת יחוה דעת חלק א סימן ב

והזריזים המקדימים למצוות נוהגים לברך ברכת האילנות בצבור, בראש חודש ניסן או למחרת. וברוב עם הדרת מלך.

שו״ת עשה לך רב ח״ו, שו״ת בקיצור סימן טז

וכמה יפה מנהגנו לברך ברכת - האילנות בחול - המועד פסח, גם ברוב עם, וגם בהרגשה חגיגית, וכך ראוי לנהוג.

ברית כהונה, מערכת בית אות כ

ברכת האילנות המנהג פה אי ג׳רבה יע״א לברך בכנופיא בחג הפסח [נ״ב: בחול המועד]. וכל ביהכ״נ יש לו קביעות באחד מימי החג ובשבת אין מברכין ועי' להפוסקים ז״ל בזה.

האם מותר לברך ברכת האילנות בשבת?

מועד לכל חי סימן א סעיף ח

בקושטא יע״א נוהגין לברך ברכת האילנות אפילו בשבת ויום טוב. אכן פה עירנו איזמיר יע״א לא ראיתי ולא שמעתי מימי עולם דמברכין בשבת ויום טוב ברכת האילנות. וכנראה דהא בהא תליא דכיון דהן נוהגין שלא לצאת החוצה לכן אפילו בשבת מברכין, אכן אנן דנהיגנן לצאת, אם כן בשבת דאיתיה באזהרה דאל יצא איש ממקומו לא מברכינן, אלא דאם נאמר דהוא משום חשש שמא יטלטל את האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם ושמא יתלוש, לזה אפילו בקושטא יש להם לחוש שלא לברך בשבת ויום טוב.

שו״ת לב חיים חלק ב סימן מד

שאלה: אם מותר לברך ברכת האילנות בשבת ויום טוב של חג הפסח, או לא.

תשובה: לעניות דעתי נראה דמותר גמור, וראיה ממה שכתב מרן בשלחן ערוך אורח חיים סימן של״ו סעיף י' וזה לשונו, הדס מחובר מותר להריח בו, אבל אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה אסור להריח בו במחובר, שמא יקוץ אותו לאוכלו, יעוין שם, הרי דאפילו לברך בשבת ברכת הריח בעוד הפרי באילן היה מותר אם לא משום גזירה שמא יבא לקוץ הפרי ולאוכלו, וכל שאין בו חששא זאת, שהרי הברכת האילנות שאנחנו אומרים, אין נוגע באילנות ואינו מריח בהם. והיה נראה לומר דאפילו אם היה בפרחי האילנות ריח, היה מותר לברך ברכת הריח ולהריח גם בשבת (ביום) [ויום] טוב, דלא אסרו כי אם דוקא בפרי וראוי לאכילה, שיש לגזור שמא יבא לאוכלו ויקוץ אותו בשבת.

ועוד נראה להביא ראיה ממה שאמרו בבראשית רבה פרשה כ״ט סימן ב', רבי סימון פתח, כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו [ישעיה ס״ה, ח'], מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת, וראה עוללה אחת ובירך עליה, אמר כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה, כך אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וכו', ופירש הרב מוהר״ש יפה שם ביפה תואר, שבירך על ראייתה ברכת שהחיינו, או ברוך שככה ברא בעולמו, יעוין שם, הרי דאפילו שהוא שבת יכול לברך ברכת שהחיינו על ראיית הפרי באילן, וכמו כן ברכת ברוך שככה לו בעולמו. אם כן אף אנן נמי נימא דיכול לברך ברכת האילנות בשבת בלי ספק. אלא דקשיא לי על דברי הרב מוהר״ש יפה במה שכתב שבירך ברכת ברוך שככה לו בעולמו, שהרי ברכה זאת שככה לו בעולמו אינו מברך כי אם על האילנות טובות, לא על עוללה אחת, שכן מבואר בגמרא (מסכת ברכות דף נ״ח ע״ב, דהרואה אילנות טובות ובריות נאות וכו' אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו, וצריך ישוב.

זכירה לחיים חלק ב דף ה' סע״א, סוף פרשת בראשית

מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת ובירך עליה וכו'…ומכאן הביא ראיה בני אברהם הי״ו, למה שהבאתי בקונטרס מועד לכל חי (סימן א' אות ח') דפקפקתי במנהג חו״ר קושטא דמברכים ברכת האילנות בחודש ניסן ביומא דשבתא בעד החלון עיין שם, דלפי לשון המדרש הלזה, וביאור הרב נזר הקודש, אין כאן בית מיחוש כלל

כף החיים סופר סימן רכו ס״ק ד

ונראה לדברי המקובלים שכתבו שעל ידי ברכה זו מברר ניצוצי קדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף דבורר ועל כן אסור לברך ברכה זו בשבת ויום טוב, וכן עמא דבר.

שו״ת אור לציון חלק ג פרק ו הערה ה

ויש לדון בדברים אלו [=של כף החיים]. שהרי כידוע על פי הקבלה אנו מבררים ניצוצות בכל יום על ידי מעשינו תפילותנו ואכילתנו, (ראה שער טעמי המצוות לרבנו האריז״ל פרשת עקב ועוד), וגם בשבת כן, ומדוע לא חיישינן לאיסור בורר. אלא שכבר כתב הבא״ח בספר לשון חכמים ח״א סימן ב' שבשבת ויו״ט אנו מבררים בעולם האצילות, ובירור זה נקרא אוכל מתוך אוכל דשרי, ע״ש. וכן כתב בספרו סוד ישרים ח״א סימן ד' בשם הרש״ש, ע״ש. וא״כ יש להסתפק אם הבירור שנעשה על ידי ברכת האילנות כפי שכתבו המקובלים, (ראה בספר מורה באצבע להחיד״א אות קצ״ט ובפתח הדביר סימן רכ״ו אות ב'), אם הוא ברירת אוכל מאוכל או אוכל מפסולת. וצריך ראיה בזה. ועל כל פנים, המנהג הוא שאין מברכין ברכת האילנות בשבת, וכמ״ש גם בכה״ח שם. וכן יש לנהוג.

מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות ז

אין מברכין ברכה זו בשבת ויום טוב, והטעם כתבו האחרונים שמא ישכח ויתלוש. ועל דרך האמת, כי בחול יש ברור אוכל מתוך פסולת, אבל בשבת אוכל מתוך אוכל, ועל ידי הברכה נעשה ברור אוכל מתוך פסולת, ולכך אין מקומה בשבת ויום טוב.

שו״ת יחוה דעת חלק א סימן ב

והעיקר להלכה שמותר לברך ברכת האילנות בשבת. אלא שלכתחילה מהיות טוב יש לברך ברכת האילנות בימות החול, ורק אם לא נזדמן לו לברך אלא בשבת הסמוכה לסוף חודש ניסן, וחושש שמא ישכח ויפסיד ברכה זו לגמרי, אז יברך ברכת האילנות בשבת. והזריזים המקדימים למצוות נוהגים לברך ברכת האילנות בצבור, בראש חודש ניסן או למחרת. וברוב עם הדרת מלך.

חזון עובדיה פסח עמ' כג [בהערות]

וכן הוריתי הלכה למעשה בשנת התשנ״ה שחל ר״ח ניסן בשבת, ובירכנו בשבת ברכת האילנות ברוב עם כמנהגינו תמיד לברך ביום ראש חודש.

מאמר מרדכי למועדים וימים פרק ב, ברכת האילנות סעיף ד

אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר״ח בשבת ורוצה להיות בגדר "זריזין המקדימין" - לא יברך.

שו״ת עשה לך רב חלק ו - שאלות ותשובות בקיצור סימן טז

הנני מאשר קבלת מכתב כת״ר מיום ו' ניסן תשד״מ בענין הויכוח שפרץ בשבת בבית - הכנסת שבשכונתכם, שחלק מהקהל רצו לברך ברכת האילנות, וחלק אחר טענו שאסור לברך ברכת האילנות בשבת וכו' ומענותנותיה דכת״ר פנה וכו', ואשיבנו בקצרה (משום שהדבר נידון רבות בדברי גדולי האחרונים), כי שתי הכתות טעו. הכת השניה שטענה שאסור לברך ברכת - האילנות בשבת, וגם כת״ר אחרי המחי״ר תמך בהם, ובטח סמך עמ״ש הרב כף - החיים (בסימן רכו סק״ד) בשם הגרח״פ בספר מועד - לכל – חי…וגם הכת הראשונה שרצו לברך בשבת גם הם טעו, שבודאי לכתחלה אין ראוי לברך בשבת שהלא יש מי שכתב לאסור, ויש מקומות שלא נהגו כמו באיזמיר כעדות הגרח״פ. ולכן פשוט שלכתחלה אין ראוי לברך בשבת, וכמה יפה מנהגנו לברך ברכת - האילנות בחול - המועד פסח, גם ברוב עם, וגם בהרגשה חגיגית, וכך ראוי לנהוג.

וישב הים חלק ג סימן כא

ולענין לברך ברכת האילנות בשבת, הדין באיפכא, דנהי דמצד הקבלה אין שום מניעה לברך ברכת האילנות בשבת, ואין כאן שום חשש איסור בורר, וכמו שביארנו באריכות לעיל, אמנם כיון שאין שום צורך והכרח לא מצד הקבלה, ולא משום צד אחר, לברך ברכת האילנות דוקא בשבת, לכן שפיר יש לחשוש לחבל הפוסקים שדיברו בענין איסור אמירת תשליך בשבת בגלל חשש טלטול, וכמו שכתב בשדי חמד הנ״ל שבזמן הזה בודאי אומרים הסדר של ברכת האילנות גם כן באריכות כמו שנדפסו בסידורים, ועלולים לטלטל. ונהי דלענין תשליך בשבת יש להקל מחמת הטעם שכתבנו, שעל דרך הסוד יש בו צורך ביום זה, אולם בענין ברכת האילנות, כיון שגם בזה נוהגים כהיום לומר נוסחאות ארוכות של בקשות ולימודים, ומקפידים לאומרו מתוך הסידור, לכן שפיר יש לחשוש לשמא יטלטל ושאר חששות, מאחר שאין בה סיבה מכרחת לברך ברכת האילנות דוקא בשבת, ויש עדיין שהות לברך ביום אחר.

ולאור כל הנ״ל נראה להורות בנידון זה להלכה ולמעשה, דברכת האילנות לא יברכו בשבת אפילו כשמברך בתוך העיר, דחיישינן לשמא יטלטלו הסידורים במקום שאין עירוב, ולעוד חששות שהזכירו הפוסקים. ורק אם אין לו אפשרות לברך ביום חול, ואם לא יברך בשבת יפסיד את הברכה, אזי מותר לברך בשבת הן על פי ההלכה והן על פי הקבלה.

מספר האילנות

שו״ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח

גם אין לברך אלא על ריבוי אילנות.

מורה באצבע סימן ז אות קצח

ישתדל לברך ברכת האילנות בימי ניסן והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא, ושיהיה ב' אילנות, ויוצאים לשדה לברך.

מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות ט

צריך שיהיו שני אילנות, והגם שהם ממין אחד, ויש מדקדקים על שני מינים ואין זה עיכובא.

כף החיים אורח חיים סימן רכו ס״ק ב

אבל אינם צריכים להיות שני מינים אלא כיון שיש שתי אילנות אפילו הם מין אחד ומוציאין פרח מברך. כן משמע מלשון הגמ' דקאמר 'וחזי אילני דקא מלבלבי' ומיעוט רבים שנים ומיהו לכתחלה יש לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ועשבים ולברך שם כדי להעלות ע״י ברכתו ניצוצי קדושה מכל מה שיש שם.

שו״ת ציץ אליעזר חלק יב סימן כ

(ז) ואודות חקירת כת״ר האחרונה אם יש לברך אף על אילן אחד או צריך לכל הפחות ב' אילנות. הנה ההלכות קטנות שם בח״ב סי' כ״ח כותב דאין לברך אלא על ריבוי אילנות, והחיד״א בספרו מורה באצבע אות קצ״ח כותב בלשון שהמדקדקים מקפידים שיהיה ב' אילנות, וניתן לדייק מזה דס״ל שזהו לדיקדוקא אבל לא מעיקרא דדינא. אבל הכף החיים בסק״ב מביא שזה מעיקר הדין דכ״מ מלשון הגמ' דקאמר וחזי אילני דקא מלבלבי, ומיעוט רבים שנים, וכי לכתחילה יש עוד לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ע״ש. וכ״כ גם בפתח הדביר שם דצריך ב' אילנות, אלא שמספיק אפילו שניהם מין א' דלא כדקדוק קצת המצריכים ב' מינים, דאילני דש״ס אינו אלא ב' אילנות דלא סגי בא', ואין הכי נמי דאפילו מין אחד שפיר דמי עיין שם, ואכמ״ל יותר.

שו״ת מקור נאמן חלק א סימן של

שאלה: האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן אחד כשאינו מוצא שני אילנות?

תשובה: פורסם מקרוב על הגרש״ז אוירבך זצ״ל שבירך לכתחילה על אילן אחד ואמר שזה רק דקדוק בעלמא שכתב החיד״א במורה באצבע (סימן קצח).

לוח דבר בעתו שנת תשס״ד ל' ניסן

מעשה שארע בגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ״ל, ואף הוא ארע בחדש ניסן. פעם מצאו אברך אחד שהוא עומד ליד חצר אחת בשכונת "שערי חסד" שבה צומח עץ מלבלב ומברך את "ברכת האילנות". פנה האברך לרב ושאלו: ברחוב הסמוך ישנה חצר ובה מלבלבים שני עצים, שמא ראוי לדקדק לברך על שנים?

- גם אני יודע דקדוק זה שנזכר ב״עבודת הקדש"- ענהו הרב בנועם - וגם אני מכיר כל חצר וכל עץ בשכונתי, אולם הבט נא אל החלון הסמוך! ! הן ממנו נשקפות פניה הקורנות מאושר של אלמנה אחת בכל שנה היא מצפָּה לעונה זו ומייחלת ליום בו אבוא ואברך על העץ המלבלב בחצרה. מהו דקדוק אחד של בעל עבודת הקדש" לעומת דמעת אושר של אלמנה? ? ?

תשובות והנהגות כרך א סימן קצא

ובעיקר הדין אם "אילני" היינו אפילו על אילן אחד, הלום ראיתי בספר "מעשה חמד" על עניני ברכת האילנות (פ״ו סעיף ט') שמצא מציאה שבמהרי״ל גרס אילנא והיינו לשון יחיד ומצא כן ג״כ בש״ס הראשון שנדפס בוינציאה שנת ר״מ. וברם גם לגירסא "אילני" אין הכרח שהוא לעיכובא וכמ״ש, שיתכן שלאו דוקא נקט אילני ואורחא דמילתא נקט שיוצא מהעיר רואה כמה אילנות. ויש לסמוך ולברך באילן אחד אך לכתחלה נכון להדר בב' אילנות, ובפרדסים עדיף וכמ״ש, וכמוש״כ רבינו החיד״א ב״מורה באצבע" שהמדקדקין נזהרין בזה, (ובספר הנ״ל ליקט מדברי הפוסקים בזה, אך בהכרעה למעשה נראה לנהוג כמו שהבאנו שצריך שנים, וראוי להדר בשני מינים והיינו כעין שדות או גינות כמבואר ברמב״ם, אבל כשאי אפשר יברך על אחד).

עצים המורכבים באיסור

שו״ת הלכות קטנות חלק א סימן ס

שאלה מי שברך שהחיינו על שני מיני פירות ואח״כ ראה פרי מורכב משניהם מהו שיחזור ויברך שהחיינו. תשובה אם המורכב הוא מין במינו פשיטא דלא יברך דאין כאן פנים חדשות ואם הוא מין בשאינו מינו אפשר דאין לברך עליו שכל דבר שעשו בני אדם נגד רצון הבורא איך יאמר שהחיינו לראות דבר זה ואף על גב דמותרים באכילה גזירת הכתוב אבל לברך על הראיה לא מסתברא

שו״ת רב פעלים חלק ב - אורח חיים סימן לו

שאלה. אם נכנס לפרדס ביומי דניסן, ולא מצא אילנות שיש בהם פרחים, אלא רק אילנות מורכבים מין באינו מינו, אם מותר לברך על אילנות אלו, או״ד כיון דאלנות אלו נעשו באיסור הפך רצון הבורא יתברך, אין לברך עליהם, יורינו ושכמ״ה.

תשובה…הנה כי כן לענין נידון השאלה, נראה דאין לברך ברכת אילנות על האילנות המורכבים באיסור, וכמ״ש הלק״ט ז״ל בדין הפרדא בסי' רס״ה, ובדין שהחיינו בסי' ס', וכ״ש הכא דמברך וברא בו אילנות טובות להנות בהם בני אדם, ובאמת אלו עשויים בידי אדם הפך רצון הבורא יתברך. והשי״ת יאיר עינינו באור תורתו אכי״ר.

חזון עובדיה-פסח, הלכות ברכת האילנות, סעיף ד'

אילנות המורכבים מין בשאינו מינו יש אומרים שאין לברך ברכת האילנות עליהם, שהואיל וקיומם נגד רצון הבורא, אין לברך ולהודות להשי״ת על כך, ויש חולקים ואומרים שהברכה היא על כללות הבריאה, ולכן יכול לברך על אילנות מורכבים. ואף על פי שהרוצה לסמוך על סברא שניה לברך עליהם אין למחות בידו, מכל מקום הבא להמלך מורים לו שלא יברך, שספק ברכות להקל.

עצי ערלה

רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן רכו

[שו״ע] וראה אילנות. אם האילנות תוך ג' שנים לנטיעתן אני מסתפק אם יברך כיון דאי אפשר ליהנות מפריה וכן בדינא דסי' רכ״ה ס״ג הרואה פרי חדש אם הפירי הוא באיסור ערלה אם יברך. והיכא דהוי ספק נ״ל דיברך ולא מקרי ס' ברכה כיון דהדין דספק ערלה בח״ל מותר א״כ ראוי ליהנות ממנו ומברך שפיר.

כף החיים או״ח רכו ס״ק י״א

על פרחי אילנות המורכבים ותוך שני ערלה וכן על אילני סרק אין לברך.

שו״ת רב פעלים חלק ג - אורח חיים סימן ט

שאלה בעה״ב שיש לו ב' וג' אילנות נטועים בחצרו שיש בהם פרחים והוא אינו יכול לצאת חוץ לעיר לברך בניסן על האלנות ומוכרח לברך על אלו, אך הם אלנות של ערלה ולא יש אילן אחד בחצרו שעברו עליו שנות ערלה, אם מותר לברך על אלו ברכת האילנות, או״ד כיון דפרותיהם אסורים בהנאה אסור לברך עליהם ברכת האלנות. יורינו המורה לצדקה ושכמ״ה.

תשובה. נראה דמותר לברך מתרי טעמי, שכתב הגאון אשל אברהם ז״ל בסי' קע״א סק״א במילתא אחריתי … וא״כ בנ״ד נמי י״ל ברכת הראיה היא מצוה, ואף על גב דפרי היוצא מן האילנות אסור בהנאה מצות לאו ליהנות, ועוד איכא טעמא דאינו נהנה מגוף הפרי, ואף על גב דמברך שברא אילנות טובות ליהנות בהם בני אדם, הנה גם אילנות אלו עומדים ליהנות בהם בני אדם אחר שיעברו שני ערלה, ועתה הוא מהלל שמו יתברך כשרואה פעולה של האילן לפניו.

עצי סרק

מור וקציעה סימן רכה

אמנם ברכת שלא חסר בעולמו, אולי י״ל שמברכין גם עליהם כשרואה אותן בתחלה ביומי ניסן בעת חדושן, כדרך שמברך אאילני סרק דמלבלבי, אף על גב דלא חזו לאכילה גם לא לריחא, אלא אחזותא הוא דקמברך

שו״ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח

דאין לברך אלא על אילני מאכל.

כף החיים או״ח רכו ס״ק י״א

וכן על אילני סרק אין לברך.

ברכת האילנות לנשים

שו״ת הר צבי אורח חיים א סימן קיח

ומדי דברי בזה נתעוררתי לחקור, למ״ד דיומי ניסן דוקא אי נשים איתנייהו בברכה זו. דלכאורה יש לומר דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ופטירי…ומעתה ניהדר לדידן, דבברכת אילני דמלבלבי אין זה זמ״ג אף להסוברים דיומי ניסן דוקא נינהו, שהרי מצינו מצות בכורים שאינה נוהגת אלא עד חנוכה ומ״מ תנן בפ״א דבכורים דנשים ועבדים חייבין, ומפרש בספר טו״א (מגילה דף כ ע״ב) דזמ״ג לא נקרא אלא שהפטור הוא מצד הזמן בעצמו, אבל הא דאינו מביא בכורים מחנוכה ואילך אינו מצד הזמן, אלא שדבר אחר גורם להם, שאינם מצויים על פני השדה עוד, עכ״ל. לפי זה בברכת ראיה דידן כבר אמרנו לעיל, דמאן דאמר יומי ניסן דוקא אין הקפידא על שם חדש ניסן אלא לפי המקום, לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים נמי איתנייהו בכלל ברכה זו.

שו״ת יין הטוב סימן מה

ואחד האיש ואחד האשה חייבין לברך על חסדי המקום כאשר רואין אילנות אשר נדמו לעצים יבשים שבו לתחיה לרענננות ולפריחה…והנשים חייבות בברכה זו כמו שחייבות גם כן לברך שהחיינו בגמר הפרי על הראייה או על האכילה…

שו״ת עשה לך רב חלק ו - שאלות ותשובות בקיצור סימן יז

בתשובה לשאלתך במכתבך מיום כ״ג ניסן תשד״מ, אם נשים חייבות או יכולות לברך ברכת - האילנות בימי ניסן, והערת שלא מצאת זה בספר "מקור חיים לבנות ישראל". אמת היא שבשעה שכתבתי ספר זה נשכחה ממני הלכה זאת, והסבה משום שאינה כתובה בשו״ע ונו״כ. ולמעשה כבר פסק הגרצ״פ פרנק זצ״ל (בספרו הר צבי חאו״ח סימן קיח) שנשים שייכות בברכה זאת. ועיקר דיונו היה אם היא בכלל מצות - עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות או לאו עיין שם באורך. ומסקנתו כאמור, היתה שאין היא מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן שייכות בברכה זאת.

חזון עובדיה-פסח, הל' ברכת האילנות, סעיף א

וגם הנשים יברכו ברכת האילנות בחודש ניסן.

מאמר מרדכי למועדים וימים פרק ב, ברכת האילנות סעיף יז

נשים - יש מחלוקת אם מצווה זו נחשבת למצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות או לא, לכן נשים לא תברכנה. וטוב שאשה תשמע את הברכה מבעלה שיכוין להוציאה ידי חובה. (והר צבי כתב שתברך, בא״ח עקב יט, על ברכת החמה משמע מדבריו שלא תברך).

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בדיקת חמץ מחוץ לביתו

טבדי נימין ב הרב ▪ לביתו מחוץ חמץ בדיקת

החמץ את לבדוק חכמים חיוב א.

א עמוד ב דף פסחים

חמץ- בו מכניסין שאין מקום כל הנר. לאור החמץ את בודקין עשר לארבעה אור משנה.

בדיקה צריך. אין

א עמוד ב דף פסחים רש״י

בודקין- בבל עליו יעבור שלא

ימצא ובבל. יראה

א עמוד ב דף פסחים תוספות

החמץ- את בודקין עשר לארבעה אור לר״י וקשה ימצא. ובל יראה בבל עליו לעבור שלא פ״ה בגמ כדאמר ביטול דצריך 'כיון

לר״י ונראה כלל. בדיקה חכמים הצריכו אמאי סגי בעלמא בביטול ומדאורייתא שיבטל צריך הבודק ו:) (דף בביטול דסגי דאע״ג

ולבערו חמץ לבדוק חכמים החמירו בעלמא לאכלו… יבא שלא

יעקב החק שיטת ב.

סימן שולחן יא תלג,

לבדוק ומכוין בניסן בי״ג חדרו המכבד

שם להכניס שלא ונזהר ולבערו החמץ

לבדוק צריך כן פי על אף חמץ, עוד

י״ד. בליל חדריו לכבד צריך אדם וכל הגה:

פסחים ריש הבדיקה)(מרדכי. קודם בתי או והכיסים

חמץ לפעמים בהם שנותנים בגדים של, יד

בדיקה צריכין.)(מהרי״ו

תל סימן שולחן ג ו,

א״י מבית היוצא ישראל

בבית ונכנס יום שלשים תוך

לעיר הולך או זו, בעיר אחר

לבער צריך אינו, אחרת

מצות יקיים שהרי הא״י בית

אחר. בית באותו ביעור

י ס״ק תלו יעקב חק "ז

ביעור מצות - לעיל הרב מש״כ לפי סימן סוף

תל״ג צריכין הבגדים של ידים ובתי דהכיסים

לו אפשר ג״כ ש ומפר בשיירא יוצא א״כ לבדוק

ובדיקה. ביעור מצות לקיים לו ואפשר מר כיון

שאור תשביתו דכתיב המצוה עיקר מבתיכם

החמץ ולבער לבדוק. ממש מהבית

יח סעיף קיט כלל ומועדים) שבת (הלכות ב-ג חלק אדם חיי

לחזור ודעתו נכרי של אפילו או יהודי של והבית אדם בו נכנס אין אם הכפרים, בני כדרך בפסח אחר לבית ונכנס מביתו היוצא

צ פסח, לאחר בו ולבער לבדוק רי. ך יזכה ולא חמצו מפקיר שהרי לבדוק, צריך אין ממנו, דירתו ועוקר נכרי של הבית אם אבל

גב על אף, בפסח בבית יכנוס ולא בשיירא יוצא או לים מפרש אם אבל בו שיכנוס א. חר בבית ביעור מצות יקיים וגם עוד בו מביתו… לבער הוא מצוה דעיקר משמע מבתיכם" שאור "תשביתו מדכתיב מקום מכל ידים, ובתי הכיסים שבודק

אייבישיץ לגר״י האלף, מגן סק״ט תלו סי'

צריכים חמץ בהם שנותנין ידים והבתי שהכיסים סי״א תל״ג סימן סוף רמ״א שכתב אף חדר לו שאין דאדם מזה ומשמע

בדיקה מברך. ממילא הכיסים כשבודק כן לא דאם עליהם מברך אינו מקום מכל

כז ס״ק תלג סימן יעקב חק

בזה נזהרין אין העולם באמת אבל עשר ארבעה ליל דהיינו קאמר, בדיקה דבזמן משמע לכאורה. . בדיקה צריכין הביעור בשעת הכיסים ומנערים גם כיסו לתוך ונותן וחוזר מה דבר בידיו נדבק. לי ואו חמץ עוד שאוכלין מטעם ואפשר.

יא ][סעיף בלבוש הביעור בשעת כיסו ולנער לחזור צריך עכ״פ להחמיר והרוצה הבדיקה: , בשעת בדיקה צריך דאין משמע

ט״ז הע' ששי פרק קמינצקי שמואל לרבי פסח הלכות

קצג סי' ווייל במהר״י הוא הרמ״א דברי מקור דהא בגדים בכיסי ממש בדיקה דין שאין ברורה ראי' להביא שיש והעירוני

א״כ ו כלל בדיקה חובת זה שאין ומבואר עיי״ש בדיקה בדיני ולא פסח ערב בהנהגות הכיסים בדיקת ענין הזכיר ושם ועוד במ״ב וכ״מ דוקא לי״ד אור בגדים לבדוק לדקדק שא״צ הח״י מ״ש הבאנו כבר יז הנר לאור בדיקה ג״כ שא״צ ודאי והאחרונים כהח״י הוא שליט״א מו״ר ודעת ולמחרת בלילה בדיקה שצריכין לדינא סתם יד סעי' בערוה״ש אך אחרונים

אור בדיקה בדיני כיסים בדיקת ענין הזכיר שלא הרמ״א דברי מקור שהוא ווייל מהר״י מדברי ראי' יש בזה שגם והעירוני

י״ד. ביום ע״פ בהנהגות אלא לי״ד

וזמן צורה זמן ברכה

זצ״ל–מור שיינברג הגרח״פ נב עמ' קצז-קצע יה

לח לי' מסתברא דהיתה לומר מקום יש לכאורה אלא יעקב ק

חמץ. בבדיקת ענינים שני דאיכא

'א האיסור עצם מחמת בה מחייבת שהשכל בדיקה חדא

דב״י שחושש בכל ודהיינו מדאורייתא ביעור וחובת וב״י ברשותו שאינו חמץ כגון קלושה בבעלות ואפי' חמץ לו שיש הגורם בדבר וכן ס״ד תמ״א סי' ובשו״ע ה בפסחים וכמבואר בסי ופוסקים ובשו״ע ו דפסחים בסוגיא וכמבואר 'לממון שהשכל דבר הוא לביעור להכשיר והבדיקה ס״ב תל״ג

וכנ "מחייבו ל. זה על ברכה שיש בפוסקים מצינו לא ולכאורה בהל מהמחוייב יותר למיחש צריך שיהא מצינו לא 'וכן

לקולא. דרבנן וספיקא התוה״ק דיני דשאר ספיקות

'וב דין והיינו וב״י אכילה חשש מחמת מדרבנן בדיקה חובת הנר לאור שיהא וכגון מיוחדים דינים עם בדיקה מעשה

י בליל״ד לכתחילה ושזמנו אע״פ ולבער לבדוק ושצריך

שמבטל… ודאי בב״י או באכילה שיכשל להסתפק שיש שכל ואע״פ

כיסים בדיקת מדין וכמבואר לבער ולטרוח לבדוק חייב - מחובת יותר דהוא לומר הכרח שאין יתכן מ״מ לכאורה הנ״ל ככל חז״ל תקנת ולא בה מחייבת שהשכל בדיקה

עלה. לברך ראוי שיהא

המכונית בדיקת ג.

לב עמ' ח״ד יצחק שבות

מהגרש״ז שמעתי שליט״א אויערבך כלים בדיקת על לברך שאין

ומ כיסים כגון בלבד ז ו וודה כמ היא מכונית גם שצריכה גדולה וודה ז

בדיקתה. על לברך ואין בדיקה פסח הלכות קיצור בספר כתב וכן זצ״ל פיינשטיין הגר״מ בשם שליט״א איידער להגר״ש באנגלית

ד מבר אין אבל בדיקה צריכה חמץ שם שמכניסים מכונית ע״ז. כים

קי עמ' חמד חשוקי - ע״א ז פסחים

שאלה: אותה בודק והוא מכונית רק בית לו שאין מי

י "בליל? תשו חמץ ביעור על עליה יברך האם ד … בה

נראה ד מכונית, בדיקת על לברך אין אינה היא דגם

ספינה. או קרוואן כגון בה, גר אא״כ בית, בגדר

סז עמ' פסח קמינצקי– שמואל רבי פסקי

על לברך ואין חשמלי. פנס ידי על לי״ד אור מכונית לבדוק יש לכתחילה

מכונית. בדיקת שדרך דאף מחמץ אותה לבדוק יש הפסח ימי באמצע רכב השוכר הרבה יש הלא אותו שמשכירים קודם היטב הרכב לנקות רכב משכירי

הרכב את שמנקין ומה איליהם ע להגי מאד שקשה ברכב וסדקין חורין

מבחוץ נקי נראה שיהא בכדי רק. הוא

[ לד: הערה צריך שאין כיסים בבדיקת שהורה ממה שליט״א למו״ר והקשיתי לבדוק יש במכונית ולמה שירצה, מתי לבדוק יכול אלא דוקא לי״ד אור לבדוק

בדיקה חיוב בו שיש יותר לצדד יש דבמכונית והשיב לי״ד. אור לכתחילה ממש דליכא ודאי בכיסים אבל חמץ. שם ומשתמשים שאוכלים גם לבית יותר דדמי מבתיכם שאור תשביתו דכתי' דכיון סקי״ז תלו סי' הח״י כמ״ש בדיקה תקנת בדיקת על לברך אין ולכן ממש, מהבית החמץ ולבער לבדוק המצוה עיקר

בו ם שמכניסי מקום שהוא משום אינו בכיסים שבודק מה גם ע״ש. כיסים, אמר ועכ״פ עכ״ד. בדיקה, תקנת כ״כ בו ואין בעלמא חששא אלא ממש חמץ בדיקת על גם אפ״ה לבית דמי שהמכונית לצדד שיש דאף דנרא' שליט״א מו״ר

ממש בית שאינו לברך אין. ]מכונית

עי טז הע' א פרק חמץ בדיקת הל' מרדכי טורי

בודק שאינו הוריו בבית שגר בבחור להסתפק יש בדיקת על יברך האם ברכה עם בבית החמץ את שכתב ה פ״ה שלמה בהליכות ועיין לא או רכבו

שכמו כמבואר כיסים בדיקת על מברכים שלא עיקר את שתקנו סקי״ז תלו סימן יעקב בחק רכב בדיקת על יברך לא ה״ה הבית על הברכה

אור בספר אכן עכ״ד ט ז פרק ח״ג לציון

ועיין המכונית בדיקת על ברך שי כתב בהערות קליין הגרמ״ש שכתב הוראה דרכי בקונטרס זצ ואזנר הגר״ש ממרן ששמע שליט״א "ל שיש מברכים שאין אפילו מכונית בדיקת על לברך

רשות היא שמכונית משום כיסים בדיקת על

מקום שיש עוד להוסיף ונראה עכ״ד בית כעין

לומ לב שצריך ר ון כי מכונית בדיקת על רך קרקע דין לו יש סאה מ' שמחזיק גדול שכלי

שיד. בסימן כמבואר

הגר״א שיטת ביאור ד. גר״א תלג או״ח יא,

שנותנים כו'. והכיסים

כו 'ה ובמ מתני' כו'. כנ״ל א' ח' שם וגמרא כמו כתב ובמהרי״ו קמא בפרק שאמר רבתי הלכתא דשבת

:'כו

פד עמ' פסח קרליץ, לגר״נ השני חוט

וכוונתו עכ״ל כתב… הגר״א בביאור אך שיש המקומות כל בודק ג סעיף שם בשו״ע שכתב למה

וכתב וכ׳ו חמץ בהם הכניסו שמא לחוש ע״כ כו'. מילחי א' ח' שם וגמרא מתני' הגר״א. בביאור

וב מילחי, בי פרש״י, בדיקה. צריכין מילחי ובי ציבי, ובי קירי, בי איתא שם ובגמ' י שעוה. קירי,

בגמ' למד שהגר״א משמע אלא הללו דברים בהם שמניחים מקומות אינם מלחי ובי קרי בי'

מ וכיוצ״ב ומלח שעוה מניחים שבהם כלים. הם וכ״כ. בדיקה בעי וכלים חפצים שאף בואר

בדיקת לפי״ז וא״כ הכיסים בדיקת של לדינא מקור הוא מכאן שפיר ולכן חלאוה. . במהר״ם

הדין. מעיקר הוא הכיסיס יעקב החק כמ״ש. ודלא

ריא עמ' יצחקי), אורי (הרב לאברהם חסד ספר

תל״ג ס״ס הגר״א בבי' ועיין בעלמא זהירות בגדר או צוה ומ חיוב בגדר הוא אם וכלים כיסים בדיקת בגדר לחקור יש והשתא עכ״ל וז״ל… כתב בדיקה צריכין חמץ לפעמים בהם שנותנים בגדים של יד בתי או שהכיסים הרמ״א מש״כ. על

מעיקר אינו דבאמת וי״ל בעלמא זהירות גדר שהוא להדיא מבואר ויצא ישכח שמא בע״ש כיסים לבדיקת שמדמה וממה

דהוכיחו הא חדא לעיל שדקדקנו הדקדוקים כל היטב מבואר יהא ולפ״ז בעלמא זהירות בגדר נשאר האמת פי ל דגם התקנה והמצוה החיוב בגדר שהם מקומות באותם דוקא דזהו ובנר י״ד בליל דוקא לבדוק זהירים שאין ועוד מברכים שאין האחרונים

תולעים כבדיקת זהירות מגדר רק חייבים אין גדול. ה מזוודה הפוסקים לה מכוניתשקראו וכן וכלים כיסים משא״כ

להנ״ל )(הרחבה

א עמוד יב דף שבת מסכת בבלי תלמוד

לשבת רבתי הלכתא יוסף: רב אמר חשכה. עם שבת ערב בבגדו למשמש אדם חייב אומר: חנניא. תניא,

רנב סימן שבת הלכות חיים אורח טור

לחשיכה סמוך ע״ש בקולמוסו הלבלר ולא במחטו החייט יצא לא

סמוך לצאת מותר בתפילין אבל בשבת בהן ויצא ישכח שמא

להסיח שאסור משתחשך בהן ויצא ישכח שמא חיישינן ולא לחשיכה

אדם כל על מצוה בראשו בעודן מהם: דעתו בע״ש בבגדיו שימשמש

בשבת בו לצאת שאסור דבר בהן יהיה שלא ל: חשיכה סמוך

כו הלכה יט פרק שבת הלכות רמב״ם

בקולמוסו הלבלר ולא בידו במחטו החייט יצא לא

וחייב ויוציא ישכח שמא לחשיכה סמוך שבת, ערב

אדם שמא חשיכה עם שבת ערב בבגדו למשמש

בשבת. בו ויצא שכוח דבר שם יהיה

ז סעיף רנב סימן שבת הלכות חיים אורח ערוך שולחן

בשבת בו לצאת שאסור דבר בהם יהיה שלא לחשיכה סמוך שבת בערב בכליו אדם למשמש. מצוה

וכו מצוה ד״ה ז סעיף רנב סימן הלכה 'ביאור

וכו- 'מצוה ג״כ איתא זה שון ל בטור איתא בגמרא והנה

חייב וכו למשמש.'אדם ונראה הלשון שינו דלהכי משום

להו קשה דהיה לחשיכה סמוך לצאת אסרו לא דבמתניתין בשבת, בו לצאת האסור דבר אוחז אם אלא לא אבל בו לצאת שאסור דבר איזה לו יש פן למשמש שיצטרך

חוץ בהחפץ לצאת כשרוצה רק גזרו לא הלא שם וגם בשבת

לביתו.

חייב ג״כ לחשכה סמוך בביתו כשיושב דאף משמע ובזה

למשמש. וכתבו הלשון שינו ולזה מצוה, אינו חייב דהאי

הוא. איסורא שם משא״כ מצוה אלא

חשכה עם חנניה דנקט דמה הגר״א שמחלק מה לפי אבל הכונה חשכה, דעם דמתניתין לחשכה סמוך היינו לאו סמוך

שהקשינו. מה כל שפיר אתי ממש לשקיעה לשקיעה דסמוך

בביתו. כשיושב ואף למשמש איכא חיובא ממש

כלשון חשיכה עם למשמש חייב איתא נמי וברמב״ם

הברייתא.

בין לחלק נחית הוא שגם שלום נהר בספר מצאתי ואח״כ

הגר״א שכתב וכמו דמתני' לההיא דחנניה: ההיא

והמשכיר השוכר על הבדיקה חיוב סוגיית ה.

א עמוד ד דף פסחים

עשר בארבעה לחבירו בית המשכיר יצחק: בר נחמן מרב מיניה, בעו

לבדוק- המשכיר על לבדוק? מי על דלמא או הוא, דידיה דחמירא

לבדוק- השוכר על קאי… ברשותיה? דאיסורא

עד אם לחבירו, בית המשכיר תנינא: יצחק, בר נחמן רב להו אמר

עשר- ארבעה חל מפתחות לו מסר שלא ואם לבדוק, המשכיר על

לבדוק השוכר על עשר ארבעה חל מפתחות לו. משמסר

א עמוד ד דף פסחים מסכת רש״י

הוא- דידיה דחמירא שבבית החמץ הוא. שלו

קאי- ברשותיה שלו. הבית עתה שהרי

מפתח- מסירת מסר שלא עד ואם, השכירות קנין הוא עשר- ארבעה ליל נכנס המפתח על הבדיקה חובת חלה

, המשכיר, ברשותו היתה שעדיין לו שמסר פי על ואף

ביום- עליו חובה חלה. כבר

תוספות א ד, פסחים

המפתח- ר משמס אם פירש״י דמסירת

קונה. המפתחות לר״י נראה ואין דהא שקרקע כשם עט.) (ב״ק במרובה אמר שכירות כך ובחזקה בשטר בכסף נקנית אמרי ולא וכו' בכסף נקנה '[קרקע]

המפתח… מסירת דמהני ר״י ומפרש החזיק, ולא המפתח לו שמסר דהכא חייב י״ד כשחל מפתח בידו שיש ומי

לבדוק, איך מפתח בידו שאין דאותו

ויבדוק. יכנס אצל ביתו מפתח אדם הפקיד אם מיהו

אלא לבודקו הנפקד חייב אינו אחר אדם ולקנות… בבית להחזיק כשרוצה דוקא

א ד, פסחים הר״ן חי'

וליתא קונה מפתח דמסירת ז״ל המפתח, פרש״י לו מסר שלא עד אם, שם דהא

קנה המפתח לו שמסר כיון לחבירו בית המוכר ב] נא [ב״ק הפרה בפרק אמרי' לעולם ואמרי' בחזקה, ליקני בחזקה ואי בכספא ליקני בכספא אי דמי היכי ליה דאמר כמאן המפתח לו שמסר וכיון וקנה חזק לך ליה למימר ובעי בחזקה

דמי וקנה חזק, לך קני, לא מפתח מסירת אלמא עסקינן במאי הכא ודאי אלא

ש כגון בחזקה… או בשטר או בכסף שכירותו קנה במסירת מלתא תליא ואפ״ה

המפתח.

דידיה וחמירא הוא דידיה דביתא משום למשכיר לחיובא טעמא דאיכא דכיון

לשוכר בי לחיו נמי טעמא ואיכא הוא – קאי ברשותיה דהשתא משום מסירת

מכרעא מפתח לא ואם לבדוק השוכר על י״ד קודם מפתח לו מסר דאי מילתא

על לכן קודם שכירותו שוכר שקנה פי על אף י״ד שחל עד המפתח לו מסר ליכנס יכול השוכר ואין אצלו, עדיין מעוכב שהבית כיון לבדוק המשכיר

. בתוכו

או״ח א סעיף תלז סימן

לצורך לחבירו בית המשכיר

ואילך וממנו י״ד וקנהו 'בא קרקע ששכירות מהדרכים מסר שלא עד אם בו, נקנה על י״ד חל המפתח לו ואם לבדוק; המשכיר י״ד חל המפתח לו, משמסר

לבדוק השוכר. על

תלז סימן ברורה משנה ב ס״ק

וקנהו - בקנ״ס או בחזקה או בשטר או בכסף היינו מהקנינים באחד קנאו לא כשעדיין אבל דאין אחר ביד מפתחו שהפקיד כמו דהו״ל לבדוק צריך אין השוכר ביד שהמפתח פי על אף

המשכיר על הוא בדיקה חיוב אלא לבדו. ק צריך הנפקד דבריו סתם דהמחבר ודע הר״ן כדעת והרה״מ לבדוק לשוכר מחייבינן דלא בו יש אא״כ

שקנ דהיינו לטיבותא תרתי מפתח. מסירת וגם י״ד התחלת קודם מהקנינים באחד הו

על הבדיקה חובת חל י״ד התחלת קודם לבד מפתח דבמסירת וסייעתם התוס' ודעת

השוכר הטילו ולכן בידו המפתח שאין בו לכנוס יכול המשכיר דאין משום השוכר. על החיוב

להחמיר שנכון שכתבו מאחרונים יש ב שניהם. השוכר על בזה בדיקה חיוב וא״כ

הראשונה. כדעה דעיקר כתב והפר״ח והמשכיר. . .

המשכיר על ד״ה א סעיף תלז סימן הלכה ביאור

לבדוק- המשכיר ל ע בעיר אינו אם ומ״מ לבדוק השוכר על אחרונים וס״ד. ס״ב לקמן: וכדמוכח

סוג בין היחס ו. השוכר- יית יעקב החק דין לבין

זצ״ל–מור שיינברג הגרח״פ נב עמ' קצז-קצע יה

דנ …והא ד' הגמ' סתפקה על או המשכיר על חל החיוב אם

גם צריך דבודאי בו מחייב שהשכל בבדיקה איננה השוכר ברשותו שאינו ואע״פ שלו שהוא חמץ לבער המשכיר הוא הספק אלא מ״ג ת״ס סי' ופוסקים בשו״ע וכמבואר במקום איננה הבדיקה חיוב שעיקר חז״ל דתקנת בבדיקה

ועל הדירה, בעל על וחל דירה הדירה בעל אם נסתפקה זה

השוכר. או״ד המשכיר הוא בנר בדיקה חובת לעניני 'ויעוי

ואכמ״ל. עתיקים והדברים וכו' על בד״ה שם בתוס' ולפי״ז התקנה עיקר כשמקיים אלא לברך שאין מסתברא היתה דירה במקום דוקא הנ״ל התנאים בכל דהיינו דבדיקה

הדירה בעל וכשהוא 'וכו…

וארוכים עתיקים והדברים שכירות מיני כמה יש והנה

… באחרונים חיוב חז״ל תיקנו דלא לענ״ד מסתברא והיתה

עי״ז נקרא שיהא שכירות בקנין דוקא אלא בברכה בדיקה

הדירה… בעל

בחדרי לדור וזכות רשות ששוכרים שיש אע״פ הבחורים והנה או להו לטלטל ההנהלה לחברי אפשר הרי מ״מ הישיבה

בכ להוציאם מקום להם שיש בצבא בחיילים "ש כו עת, ל כלל, שוכרים שאינם מיוחד קנין בזה דליכא נלע״ד וא״כ

קנין. בה שאין השתמשות זכות ורק שכירות

ל״ע שנמצא במי א' אות פמ״ג הילדת תורת בס' יעו״י וכעי״ז קנין מ״מ שם לשהות הזכות עבור שמשלם שאע״פ בבי״ח

וכנ״ל. ליכא עכ״פ

בביה״ח. חמצו בדיקת על לברך יוכל לא ולפי״ז נלע״ד ולכן הנהלת על חל הבדיקה חיוב עיקר הח״י לפי שבניד״ד הבחורים על ולא שכירות בקנין הדירה את ששכרו הישיבה

להו. לית קנין מ״מ מקומותיהם את ששכרו שאע״פ

סח סימן י חלק הלוי שבט שו״ת ק״כ סימן א חלק תורה קניין שו״ת

… החדר לבדוק צריך אם פסח לימי במלון חדר בשוכר ושאלתו

בכל להוציאו המלון בעל שיכול תנאי דיש כיון והספק, בברכה המפתחות לו שנמסרו אף שלו המקום אין א״כ שירצה. עת

גב על אף הנה בקיצור, ואכתוב בסימן קיי״ל ושוכר משכיר דבדין אינו לבד מפתח דמסירת דפסחים פ״ק הראשנים כדעת תל״ז שם במ״ב כמש״כ חומרא דרך (מלבד בדיקה חיוב עדין,)מביא גורם לבד שכירות קנין אין שכירות, עם דגם בהלכה מוכח, מכ״מ

שיהי הרשות מסירת עיקר אלא ', קניא לא שכירות קיי״ל דהא

ה לרשות עומד ובא יוצא והוא, נפשו כאות שם להשתמש שוכר

כרצונו, בו כנסיות בבתי ברכה עם אפילו חמץ בדיקת ומצינו בזכות כלום לו שאין אעפ״י תל״ג סוס״י באו״ח כמבואר וב״מ, הוא דילי' דלאו כיון דשם חמץ לבטל אפילו יכול ואינו, המקום,

ולבר לבדוק חייב עליו מוטל הרשות דאחריות כיון מכ״מ ך… זכות לו ויש במלון חדר דשכירות נראה ודאי מסברא ע״כ בבדיקה לחייבו זו בשכירות די ע״ז, ושילם בו שלם השתמשות

ברכה. עם מ״ד סי' ח״ד הלוי בשבט לענ״ד שכ' למה דומה ואינו כדי א' חדר לשכור ורוצה לפסח חמיו לבית שנוסע מי לענין

העני דדעתי חמץ בדיקת מצות בעצמו 'לקיים שכירות דמכ״מ נפרד ולא שלו בחדרו השתמשות כל שם דאין הוא, רעוע

וע״ע, נ״ד משא״כ בביאור, יע״ש הדירה חדרי שאר מכל מכלום

קל״ה סי' ח״א. בשבה״ל

תלג שועה״ר לו,

מדרשות ובתי כנסיות בתי י״ד בליל בדיקה צריכין מפני הנר לאור בהן מכניסין שהתינוקות השנה כל. חמץ והשמשים לבדוק נזהרים אינם היטב מכבדין אלא בלילה עושים הם יפה ולא ביום כך על להזהירם וצריך חכמינו מצות שיקיימו לברך (ויכולין כתיקונה זו בדיקה )על א״צ אבל לפי הבדיקה אחר לבטל לבטל יכולים שאין שאינו חמץ ולהפקיר מפקיר אדם שאין שלהם

דבר שלו: שאינו

פסח ה׳ל או״ח לדוד תהלה טז

ובתי כנסיות בתי במחבר. ס״י שם

ע״כ וכו' בדיקה צריכין: מדרשות

מטעם הוא הבדיקה עיקר לכאורה

לאכלו יבא שמא כמ״ש … סקי״ט הא״א האגודה בשם סקכ״ג קנ״ד בסי' המג״א לפמ״ש י״ל. ולכאורה

בהכ״נ בחצר דבר דמצא ע״כ להקדש יד דאין שלו הוא. הרי לבטלו ויכול שלו הוי שמוצא החמץ וא״כ

לבטל. יכול אינו מוצא שאינו החמץ רק

ע״כ זו בדיקה על לברך ויכולין במוסג. ר כתב ז״ל והרב

אינו לאכלו יבא שמא מטעם דהביעור היכא דכל א'. אות בקו״א תמ״ו בסי' אר שבי מה לפי ולכאורה מברך ואעפ״כ לאכלו יבא שמא הטעם ג״כ התוס' דלדעת ביטול שאחר לבדיקה דמי ולא. מברך בחמץ משא״כ מדרבנן. בב״י עובר א״כ מועיל אינו שבטול חכמים שגזרו וכיון מה״ת. הבעור דהתם

ע״כ מד״ס בב״י עליו עובר אינו תקלה. . משום אלא לבערו שא״צ

לברך ויכולין כתב ך ואי לאכלו. יבא שמא משום אלא אינו והבעור הבדיקה עיקר דהכא נימא אי וא״כ

זו בדיקה. על

א״ש, דאמינא ולמאי לברך ויכולין שכתב לשונו ומדקדוק בב״י. עליו ועובר שלו הוי שמצא דהחמץ

ירצו לא דאם רשות אלא דאינו א״ש לזה אבל. ברך ל וצריכין למימר והו״ל בידם דרשות משמע

לברך: צריכין אינם שימצאו בחמץ לזכות

תלז סימן חיים אורח תשובות פסקי

ליל לפני לשם והגיע בפסח, שם לשהות מנת על בתשלום) היא שם שהשהות אחרת אכסניה בכל (או מלון בבית חדר השוכר

חדרו מפתח את ומקבל עשר, ארבעה כאן המבואר מחבירו בית שוכר כדין, ובברכה י״ד בליל חדרו את לבדוק האורח על חיוב חל

למחרת… ולשורפו חמצו לבטל גם וחייב בשו״ע, בליל חדרו את בדקו אם יברר הפסח, ימי בתוך או י״ד ביום מלון לבית הבא ואדם

שליד וחפציו רונו א את חמץ בדיקת בליל יבדוק חולים בבית המאושפז חולה בברכה החדר את הוא יבדוק בדקו, לא ואם כדין, . י״ד

[ ברכה ובלי מטתו שאין כיון מלון, לבית דומה אינו בביה״ח, השהיה על שכר שמשלמים שאף, ימוקו ונ ס״א. פמ״ג היולדת תורת – הערה7 חדר על ולא רפואי וטיפול מטה על הוא התשלום שבביה״ח עוד, להוסיף ויש למקום, ממקום להעבירו וניתן קבוע במקום בבי״ח להיות, זכות

דירה. ] לשוכר דמי לא א״כ שיחפצו, מתי לחדר ליכנס יכולים וכדו' הרפואי שהצוות והראיה

בברכה שם ובודק מלון כבית דינו פרטי, חדר אישפוזו לצורך מקבל שהחולה פרטיים חולים. ובבתי

טבדי בנימין הרב ▪ לביתו מחוץ חמץ בדיקת שיעור סיכום

באור לכתחילה החמץ, את לבדוק שיש אומרת משנה ה א. טעם בביאור הרא' ונח' חכמים, תקנת זוהי בניסן. לי״ד

שלא שמטרתה בתקנה שמדובר היא רש״י שי' התקנה. ס״ל התוס' זאת לעומת ימצא. ובל יראה בל על יעברו נאה גלוסקא ימצא שמא חשש מחמת הוא שהאיסור

ולכן– לאוכלה. ויבוא בפסח למרות בל איסור שמצד ראו האכילה חשש מצד מ״מ בביטול, סגי ימצא ובל יראה

חמץ בדיקת מצות לתקן חכמים

ב. בבגדים גם חמץ בדיקת לקיים שצריך ברמ״א. כתוב אלא "בבית" רק לא היא חמץ בדיקת שמצוות חזינן וא״כ

בבגדים. גם של בית שעוזב שמי בשו״ע כתוב זאת לעומת

אחר– לבית והולך מפסח, יום ל' בתוך עכו״ם צריך אינו

חמץ ביעור לקייםמצות הוא לדבר והטעם העכו״ם. בבית

– הוא שאליו החדש בבית ביעור מצוות יקיים הוא שכן

ראשון דבר, רים. דב שני למדנו השו״ע מדברי והנה הולך. בית לו היה לא אם ולכן חמץ, בדיקת לעשות צריך שאדם

בו– שוהה שהיה אחר חמץ בדיקת לעשות חייב היה הוא

שנית– לגוי. חזר שהבית הגם ממנו, שיצא בבית משמע בדיקת תבוצע שבו אחר בית יש כאשר שדווקא מהשו״ע לולא אך הראשון, הבית מבדיקת שפטור אמרינן אז חמץ

"בדרכים– עדיין שהיה (כגון אחר בית )"היה חייב היה

הראשון הבית את. לבדוק

מקשה זו נקודה על החק- לעיל כאמור שהלא יעקב,

יש הרמ״א בדברי של הכיסים את גם לבדוק חובה בפסח אחר לבית יגיע שלא באופן אפי' וא״כ הבגדים. מהחובה יפטר וכך בבגדיו, חמץ בדיקת מצות יקיים

ממנו שיוצא הבית את. לבדוק

ומתרץ בבית הבדיקה חובת ין ב לחלק שיש החק-יעקב, תקנ״ח מעצם הוא החיוב שבבית והיינו אחרות. לבדיקות משא״כ מבתיכם", שאור "תשביתו שנאמר ממה שיסודו

בבגדים.

ג. לבגדים– בית שבין החלוקה בהבנת והנה 'בפוס מצאנו

נקודות. מסבר

ראשונה– חלוקה אייבישיץ לר״י האלף, מגן כתב מברכים לא בגדים בדיקת שעל והיינו לברכה. . שנפק״מ

חלוקה – שניה מובאת זמן על המדבר עצמו יעקב בחק

לי״ד באור לבדוק חובה שאין. הבדיקה,

ת- שלישי חלוקה קמינצקי שמואל הג״ר אצל, מובאת

המ לכך ראיה הביא נוגע זה ובכלל הזמן, לגבי חלוקה שיש

הבדיקה צורת. לגבי

ביחס תלוי הוא העניין שיסוד כתב זצ״ל שיינברג והגרח״פ

בדיקה שבין יזהר לה שצריך השכל דרך על שהיא בדיקה לעומת וכד', לכיסים ביחס נאמר וזה מאיסורים, מדוייקים וזמנים בגדרים שהיא תקנ״ח, מכח באה, שהיא

וכו ברכה.'ועם

ד. יותר דומה היא האם מכונית. לגבי הפוס' נח' והנה

וג״ר הגרשז״א לבית. יותר דומה היא שמא או לכיסים

מכונית בדיקת על מברכים שאין כתבו זילברשטיין, חק יצ כבית ולא ככיסים שהיא משום טעמא. והיינו

מובא וכן אורל״צ, וס' שאול אבא הגרב״צ זאת לעומת ואי״ז מכונית, בדיקת על לברך שיש ועוד ווזנר הרב בשם האדם שבו מקום ממש שהוא טעמא והיינו לכיסים. דומה

נחשב והוא סאה מ' שם שיש סברא הועלתה ף וא משתכן.

. כקרקע

אי״ז שם דרים ואין שהואיל כתב זילברשטיין הרב ואילו חייב אז וכד' קראוון על מדובר אם ורק בית, בכלל

. בבדיקה

ה. ע״ד ציין הגר״א אפשריות הבנות ב' יש הגר״א. ובשיטת

בכיסים לבדוק שיש שכתב הרמ״א ח דף בפסחים 'לגמ'

בבגדו למשמש אדם ייב שח י״ב בשבת חז״ל לדברי וכן בחוטה לשבתא רבתי הלכה והיא. בער״ש, הגר״נ שני שבדיקת וס״ל יעקב, החק על חולק שהגר״א הבין קרליץ

הבגדים לי״ד באור חסד בס' זאת לעומת. מדינא היא בשבת לגמ' זאת השווה והגר״א שהואיל כתב לאברהם א״כ ממש חובה זו אין ושם וכו' בבגדו למשמש שצריך

שיש לכך בגמ' מקור שיש למד שהגר״א שהגם מדנו ל מזה בדיקת דחובת מדינא אי״ז שם גם מ״מ הכלים את לבדוק הזהירות מצד אלא הבית, על חכמים שתקנו חמץ אך איסור. בדבר יהיה שלא להיזהר לכ״א שראוי הכללית

חמץ בדיקת של בתקנ״ח ממש מדובר. לא

ו. איסור על שמדובר הגר״א ששי' ראיה להביא יש לכאו' עם ער״ש בבגד משמוש דין של מהמקרה דווקא ממש

שכאמור חשיכה. בבגדו למשמש ש״חייב" אמרה, הגמ' פסקו השו״ע ואחריו הטור אך חובה. בלשון הרמב״ם וכ״פ מחיוב לאפוקי כן נקטו שדווקא ומשמע "מצוה", לשון הסתירה מחמת נוסעת שמחלוקתם ביאר ובביה״ל ממש.

בין סמוך וכו' החייט יצא ש״לא שאומרת המשנה עם ער״ש בבגדו למשמש החיוב שני ומצד לחשיכה" מההלכה מחמיר יותר הרבה הוא למשמש החיוב חשיכה. להוציאה חייב מחט לו יש שאם שרק ניכר שמנה שבמשנה

למשמש חיוב אין עדיין. אך

של החיוב רמות בין לחלק והשו״ע הטור הוצרך וע״כ

"לא הללו. מההלכות כאו״א וחובה דין הוא החייט". יצא

"מצוה הוא בער״ש בבגדו המשמוש."ואילו

פסק הרמב״ם זאת לעומת "חובה שזו הגמ'."כלשון

הסוגיות– ב' בין חלוקה שיש ביאר והגר״א שביחס והיינו ולא לחשיכה סמוך אפי' מדובר שם וכו' החייט יצא ללא חשיכה "עם" היא למשמש החובה אך חשיכה, עם ממש

לחשיכה סמוך ממש והי. ינו

בחיוב שמדובר הגר״א שדעת יצא הדברים מכלל, וא״כ בדיקת שחובת פסח בהל' הרמ״א לד' ביאורו א״כ סמוך הבגדים לבדיקת דומיא היא בער״פ הבגדים של בהמלצה רק ולא ממש בדין שמדובר משמע לחשיכה

בעלמא. זהירות

ז. והנה הרב הח דברי הביאו פוס' ה ק בחיי״א ה וכ "יעקב

סי״ח קי״ט. כלל לעניין "בית" מוגדר מה לדון יש והנה דווקא שהיינו לומר שאפשר והיינו חמץ. בדיקת חובת שוכרו שהוא לבית שהכוונה לומר אפשר ממש, שלו, ביתו

בפועל בו שגר בבית. ר שמדוב לומר אפשר וכן

ח. חמץ בבדיקת חייב השוכר מתי שאלה מובאת בגמ 'והנה המפתח היה מי אצל שתלוי אומרת והגמ' המשכיר, ומתי שמסירת רש״י שי' משולשת. מח' בזה ויש י״ד. בליל עליו חולקים והר״ן התוס' אך קניין. מעשה היא, מפתח

שמדובר מסביר התוס' אחרת. הסוגיא את מסבירים וע״כ נמסר כבר המפתח אם ומ״מ קניין, מעשה לפני כאן מעוניין וגם בידו היכולת כי הבדיקה חובת עליו לשוכר שום עליו שאין מפתח אצלו שהפקידו מי (לאפוקי לשכור שנעשה אחר שמדובר וס״ל חולק הר״ן אך אחריות).

הועברה א ל המפתח נמסר לא עוד כל ומ״מ קניין,

האחריות. לשוכר

העיקר שכן הביא ובמשנ״ב כהר״ן, פסק השו״ע מרן והנה שמ״מ כתב ובביה״ל כהתוס'), להחמיר שטוב (אף להלכה

לבדוק השוכר על בדק לא המשכיר. אם שמי חזינן וא״כ

הבדיקה חובת עליו דירה. ששוכר

שמהסוגיא כתב שיינברג הגרח״פ והנה ט. שרק רואים הנ״ל מי אך חמץ, בבדיקת מחוייב שכירות כדרך ששוכר מי

שכירות– בדרך שכר שלא שתקנו בבדיקה חייב לא

השכל "מדרך בבדיקה אלא."חכמים

מ״מ וכד', בבי״ח לבדוק שיש שאף הגרחפ״ש כותב וע״כ וכן הנר, לאור בלילה הלכתית כחובה זו חובה אין

אין וכן ההגיונית, רות ההסתב ע״פ להיות יכולה הבדיקה

ברכה. ע״כ להם שאין הישיבה בחורי על הדין הוא וכן שכירות שאי״ז מלון, לגבי ה״ה ולכאו' ממש. שכירות

. ממש

י. ופטור שהואיל מלון, לגבי תורה קניין בס' כתב וכעי״ז

חמץ מבדיקת שפטור ה״ה. ממזוזה

מקום על הוא החיוב שעיקר טוען הלוי שבט ובשו״ת ט. הוא וממילא נפשו. כאוות ונכנס יוצא שאליו המגורים

מלון בבית בדיקה מדינא. מחייב

אי״צ בחדר, חבירו אצל שמתארח שה״ל מודה ומ״מ לא החבר אם שאפי' (וי״ל כשירות כלל דאי״ז שם, לבדוק בדיקה לעשות שבא מי על חובה אין חמץ, בדיקת עשה

השכלי השיעור ע״פ רק אלא.)כהלכה

הכנסת בבית לבדוק חובה שיש מהא לדבר ראיה ומביא

. ובברכה

הכנסת בבית לברכה המקור והנה י. שכתב משועה״ר הוא לדוד בתהילה ופי' לברך. ש״אפשר" ובלשון בסוגריים, כן אך לברך, יוכלו אז בחמץ לזכות ירצו שאם היא, דהכוונה עצם שעל חזינן וא״כ יברכו. לא בחמץ לזכות ירצו אל אם

השה״ל ראיית אזלא וא״כ ברכה. אין. הבדיקה

בברכה לבדוק שחייב מלון בין חילק תשובות ובפסקי. יב לחדר ציבורי בי״ח בין ואף ברכה, ללא שבודק לבי״ח

שבא פרטי, בבי״ח שיש פרטי ח, בברכה בדיקה צריך רון

במלון לחדר ד. ומה שהוא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תורת חיים

מדברי רבנו ל״הראש

ירושלים של ורבה רבנו שלמה משה עמאר שליט״א

תורת חיים

על גדול הדור הצדיק הקדוש

שמריהו יוסף חיים קנייבסקי ע״ה

ה׳תרפ״ח – [ט״ו טבת] ה׳תשפ״ב [ט״ו אדר ב]

כשעליתי ממרוקו לארץ בשנת ה׳תשכ״ב בדרך איש החזון, הייתי נער, וזכיתי ללמוד בישיבת ׳תפארת ציון׳ ובאותה תקופה זכיתי ללמוד באותה ישיבה שהיא מיסודו של איש החזון ע״ה, בבני ברק. וכל גדולי הדור וכל האחיינים של איש החזון למדו שם, ביניהם הגאון הרב חיים גריינמן, הגאון רבי חיים קנייבסקי, הגאון רבי נסים קרליץ, ועוד גדולי ישראל מפורסמים.

ובאופן טבעי היינו נכנסים ויוצאים בבתיהם של גדולים אלה, ובפרט זכיתי ללמוד שם עם הבנים שלהם, ובביתו של רבי יעקב ישראל קנייבסקי ה׳סטייפלר׳, אביו של רבי חיים ע״ה, בעל ה׳קהילות יעקב׳. אמו של רבי חיים היתה אחותו של איש החזון, והוא וכל אותם החכמים כמו הרב גריינמן למעשה המשיכו את דרכו של איש החזון בשיטת הלימוד ובכל דבר וענין.

רבי חיים קנייבסקי כתב ביניהם ספרים רבים, סדרת חיבורים על סדר זרעים שהוא חיבור ה׳דרך אמונה׳ העוסק במצוות התלויות בארץ, יוצא מן הכלל. לאורך כל חיבוריו בהנהגתו לא זז כמלא נימא מדרכו של איש החזון, כך היה בכל חייו, בין באישית ובין בהדרכותיו ועצותיו לציבור.

גדלותו ניכרת היתה כבר מאז שהיינו ילדים, בקיאות מופלאה ומיוחדת במינה בתורה של רבי חיים. אז היה בערך כבן שלשים וחמש, וידוע היה שידע את כל התורה, וזכר את שמות כל החכמים המוזכרים באותה מסכת ואת מספר הפעמים שהוזכרו בה. ראינו בדורנו תלמידי חכמים בקיאים בתורה, אבל הבקיאות של רבי חיים היתה באופן מופלא שאין בדורות שלנו.

כשהייתי ראש כולל, לפני שהייתי דיין, מסרתי שיעור ופתאום היה לי חידוש, והראשונים והתוס׳ הקשו קושיה באופני מיני כל, ולי היה תירוץ פשוט וברור בעניני כותים. חיפשתי בראשונים מי שיאמר כתירוץ שחשבתי שזה פשוט, ולא מצאתי, והבנתי שכנראה מרוב שפשוט זה לא נכון.

אז הלכתי לגאון הדור רבי חיים קנייבסקי ע״ה, באותם ימים הייתי רגיל אצלו. ביום שישי היה, הרבנית ע״ה אמרה לי שהרב הלך לאביו, ואחר כך התברר שלאביו היה מקוה בבית, והם היו נוהגים ביום שישי לטבול וללמוד קבלה שעות כמה. חיכיתי מחוץ לבית אביו, יצא הרב, והתלויתי אליו והקשיתי את הקושיה ואמרתי את התירוץ שלי. הרב שמע אותי ואז אמר לי תשעה מקורות בראשונים המתייחסים לאותו ענין: תוספות, רשב״א, פרקי דרבי אליעזר, ועוד.

כשהגענו לביתו אמרתי לרב ׳שבת שלום׳ ותכננתי להתחיל לחפש וללמוד את המקורות, אך הרב אמר לי לעלות לביתו, ושנעבור על כל הדברים יחד. בפנים ישב הרב והתחיל לפתוח ספרים, אהב לראות. כשהגיע לפרקי דרבי אליעזר, חיפש את מה שאמר ולא מצא, ואז פתח בכריכה של הספר, והראה לי את כתב ידו שהשלים את החסר מהספר, והסביר ומה שאמר היה נכון וברור. אך זו העתקה אמת לי, שהצנזור השמיט את המשפט הזה כי הוא מדבר על גרים.

בשנים האחרונות מחמת הזקנה וקושי הזמן, הרב היה מקצר מאד כשישב עם אנשים, ותשובותיו תמיד קלעו למטרה. כשהכרתי אותו בצעירותו, הוא היה יושב עם כל אדם שבא ובחיוך ומאור פנים, ובחיוך שתמיד לא זז מהפנים שלו, כל אחד קיבל כאילו הוא האדם הראשון שמדבר איתו.

בתקופה שגרתי בבני ברק הייתי הרבה אצל רבי חיים, לפחות פעמיים בשבוע הלכתי לדבר איתו בענין בלימוד ובעוד כמה ענינים. באחת הפעמים שהייתי שם הגיע יהודי שבא לשאול את הרב, הוא היה ממשפחה של רבנים ואשתו רצתה לכבד את הדוד שלה שיהיה סנדק, ועמדה על סנדקאות, אך הבעל טען שהדוד לא דתי. ביקשתי רשות מהרב לשאול את האיש שאלה, והרב הסכים.

שאלתי את האיש האם הדוד של אשתו מחלל שבת, ענה ׳חס ושלום׳. שאלתי אם הוא אוכל נבלות וטריפות, הבעל ענה לא, ואופן פנים — פתאום ׳מה! ׳ ועוד תמה עלי. שאלתי אם הדוד מניח תפילין, ואמר לי שכן. שתקתי, רבי חיים כבר הבין, ואמר לו שיתן לדוד של אשתו להיות סנדק. האיש היה בטוח שהרב יאמר לו ׳אל תתן׳, אך הרב אמר לו לעשות כרצון אשתו. האיש לא ויתר והמשיך להקשות ולשאול איך אפשר וכו׳, ולא היה גבול לסבלנותו של רבי חיים ע״ה, ועל כל מה שהקשה אמר לו ׳אין דבר׳ וענה לכל שאלותיו בנחת ובסבלנות.

בתחילה היה פלא בעיני מדוע התעכב הרב כך כל כך על טענות השטות של האיש הזה, הרי יכול היה לומר את התשובה בנחרצות ונגמר הסיפור. אחר כך הבנתי שהרב ראה כי בזה יש שני צדדים, כי בית שלום — אם יאמר לבעל לא לתת לאותו הדוד, לא יהיה שלום בית, ומצדה האשה תהיה ממורמרת. ואם יאמר בנחרצות שיתן לדוד של האשה בלי להתחשב בדעותיו — כבר הבעל יפר את שלום הבית. לכן רבי חיים ריכך אותו במשך עשרים דקות, עד שהתיישבו הדברים על לבו, והזוג הלכו שמחים ומאושרים.

לפנות בוקר, ביום הושענא רבא, לפני עשרות שנים, עוד לפני שסיימנו את התפילה, הגיע אלי שליח מהגאון הגדול רבי חיים ע״ה. אמר לי רבי חיים: ׳יש כאן זוג שדיברתי איתם כל הלילה על שלום בית, אני צריך ללכת להתפלל עכשיו, אין ברירה, מבקש שתמשיך׳. אמרתי לרב: ׳כפי שהרב מבקש׳, אבל רציתי ללמוד ממנו עוד דבר מצוה, שיתן לי עצה כדי שאדע כיצד לעשות. הוא אמר לי דבר יפה ויסודי — חכמה.

אמרו רבותינו על הפסוק ״ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו״ (משלי ז, טז), אשתו זו אויביו (סדר בראשית, פרשה נד, וירא), ומברכים על חתן וכלה ׳אהבה ואחוה ורעות ושלום׳. לכאורה הדברים לא ברורים, למה אמרו חז״ל שאשתו זו אויביו? אלא פירש רבי חיים, שלפי הטבע שני בני אדם הנמצאים באותו מעמד ואותו מקום, ושותפים בכל ענין, באוכל ובילדים, וצריכים להחליט יחד בכל דבר — צריכה להיות ביניהם שנאה גדולה, אלו הם האויבים הגדולים ביותר, ואי אפשר לחיות כך יחד. אך כשהאדם עושה את רצון ה׳ ורוצה בדרכיו, אז ׳גם אויביו ישלים אתו׳ — ה׳ יתברך מסדר את הענינים ומשלים את אשתו עמו.

קודש היה כולו, גם עם הקרובים אליו ביותר לא היו אצלו רגעי חולין, תמיד היה ספון עמוק בתורה. באחת ההזדמנויות שהייתי אצלו ראיתי אצלו רוח הקודש בגלוי, והם עדים למעשה הזה — שני חברים שהיו איתי: רבי עמרם אביכזר והרב חיים אטיאס.

השאלה היתה על אדם שנעלם במשך חודשיים ולא מצאו אותו, ולא ידעו מה לעשות וכיצד לפעול, ויש בזה פיקוח נפש. כשהגענו לרב מצאנו אותו רדום על הסטנדר כדי תוך לימודו, אך אשתו אמרה שהוא יקום תכף. קם הרב ושאל אותי מה הענין, סיפרתי לו את המקרה. הרב חתך נייר מהדף שלו שהיה כותב בו את החידושים שלו, ואמר לי לכתוב את שם אותו האדם. הרב קירב את הנייר לעיניו ונתבונן בשם, ואמר לי ׳עוד יומיים הוא יב׳ א, יב׳. חזר ואמר ׳היום יום שני, ביום רביעי הוא יבוא׳. ואכן דבריו התקיימו אחת לאחת, חוץ מהפעם הזאת לא נהג איתי בהנהגה הזאת, חשבתי שאולי חלמתי זאת, אך יש שני עדים שראו את המעשה ביום רביעי.

הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי היה איש קדוש, וחבל שהעולם חסר את זכות התורה שלו, ויראת השמים שלו, והקדושה העצומה שלו.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

משלוח מנות

ב ס״ד / לרעהו איש מנות משלוח ה "ע ס״ט כהן רועי

לרעהו איש מנות משלוח

1 החיוב. מקור

ט אסתר

(יט) כֵּן עַל הַיְּהּודִים >הַפְּרָזִים <הפרוזים 5 בְּעָרֵּי הַיֹּשְּבִים אֵּת עֹּשִים הַפְּרָזֹות אַרְּבָעָה יֹום

לְּחֹּדֶש עָשָר ּומִשְּתֶה שִמְּחָה אֲדָר וְּיֹום טֹוב

מָנֹות ּומִשְׁלֹוח: לְׁרֵעֵהּו אִיש פ

מָרְּדֳּכַי וַיִכְּתֹּב (כ) אֶת הַדְּבָרִים וַיִשְּלַח הָאֵּלֶה

בְּכָל אֲשֶר הַיְּהּודִים כָל אֶל סְּפָרִים מְּדִינֹות 10 וְּהָרְּחֹוקִים: הַקְּרֹובִים אֲחַשְּוֵּרֹוש הַמֶלְֶך

אֵּת עֹּשִים לִהְּיֹות עֲלֵּיהֶם לְּקַיֵּם (כא) אַרְּבָעָה יֹום

בְּכָל בֹו עָשָר חֲמִשָה יֹום ו ְּאֵּת אֲדָר לְּחֹּדֶש עָשָר

: וְּשָנָה שָנָה

מֵּאֹויְּבֵּיהֶם הַיְּהּודִים בָהֶם נָחּו אֲשֶר כַיָמִים (כב) 15 ּומֵּאֵּבֶל לְּשִמְּחָה מִיָגֹון לָהֶם נֶהְּפְַך אֲשֶר וְּהַחֹּדֶש

אֹותָם לַעֲשֹות טֹוב לְּיֹום יְּמֵּי וְּשִמְּחָה מִשְּתֶה

מָנֹו ת ּומִשְׁלֹוח לְׁרֵעֵהּו אִיש לָאֶבְּיֹונִים: ּומַתָנֹות

הַיְּהּודִים וְּקִבֵּל (כג) לַעֲשֹות הֵּחֵּלּו אֲשֶר אֵּת וְּאֵּת

: אֲלֵּיהֶם מָרְּדֳּכַי כָתַב אֲשֶר 20 2 החיוב. טעם

יצחק עקידת הלוי "מנות כשיטת )"(מוכר ואחוותם25 אהבתם ידי על ההוא הנס נעשה כי, לרמוז אחד בלב מאלו אלו להעזר, ד לעמו נקהלו בם אשר מפוזר עם "ישנו עליהם הרשע שאמר מה היפך

וכו.'ומפורד"

קיא סימן הדשן תרומת 30 בפורים לחביריהם השולחים אדם: בני שאלה מנות משלוח ידי, יוצאים וכה״ג וסדינים חלוקים או

? לאו

דנראה בהן יוצאים דאין: יראה תשובה טעם 35 די אחד לכל שיהא כדי הוא מנות דמשלוח וספק

" 'פ בגמ /כדמשמע/. כמשמע כדינא הסעודה לקיים ק

אבין בר חנינא ורב אבין בר דאביי ע״ב/ ז /מגילה הוו

בהכי, ונפקי בהדדי סעודותייהו מחלפים משלוח

נראה. ותו היא סעודה משום דטעמא. אלמא מנות 40 אשכחן דלא בשום מידי אלא מנות דמיקרי מקום

או דמיכלי. דמשתי שכתב בלשונו הרמב״ם דקדק וכן

שתי לשלוח וחייב בשר של מנות שתי או תבשיל מיני

. אכילה בכלל דשתייה, ונראה דאוכלים מיני שתי או

לאביונים ובמתנות. מאכלים מיני או מעות כתב 45. דמיכלי מידי דווקא סבר מנות משלוח דגבי אלמא

מינא הנפקא? מה

, ד תרצה או״ח רמ״א 50 ואם לר מנות שולח אינו והוא עהו. , יצא לו מוחל, או לקבלם רוצה

כד ס״ק תרצה סימן ברורה משנה

והפר״ח - יצא (כד) ' בסי סופר החתם וכן ע״ז חולק

: ע״ז מתמה קצ״ו 55 3. ""משלוח- הביצוע אופן

יח ס״ק תרצה סימן ברורה משנה

- לשלוח (יח) ' בת אם נסתפק 'מ״ד סי ציון בנין 60 המנות בעצמו הביא כיון יוצא אי שליח ע״י ולא

: ע״ש שליחות ע״י דוקא דבעינן נימא ומשלוח דכתיב

)ובענין (ד ד״ה לג סימן ט חלק אליעזר ציץ שו״ת

"ח י "ק ס 'תרצ״ה בסי ברורה המשנה מ״ש )ובענין (ד 65 אם שנסתפק 'מ״ד סי ציון בנין ספר בשם הביא

יוצא אי שליח "י ע ולא המנות בעצמו דכתיב כיון

. שליח ע״י דוקא דבעינן נימא ומשלוח ומתקבל

הבעל כאילו הרושם בזה רב בספק נשאר ציון בנין

הבנין דברי בגוף המעיין, אבל השקול בספק ועכ״פ 70 בזה לדינא העיקר שמסיק לדעת נוכח ציון דיוצא

בעצמו כשהביא שפיר … ורק וכותב חוזר שלבסוף

אולי דמ״מ "י ע המנות לשלח יותר טוב לכתחילה

ומן טוב מהיות משום רק והיינו ע״ש, אחר המובחר

. ספק ונדנוד פקפוק כל ידי לצאת כדי 75 4. ""מנות– שולחים? מה

, ד תרצה או״ח שו״ע לשלוח חייב בשר מנות שתי לחבירו מיני של או 80 (אסתר לרעהו איש מנות: ומשלוח, שנאמר אוכלים

. אחד לאיש מנות )שתי כב - ו, יט ט

מה סימן ו חלק דעת יחווה שו״ת מצות לקיים שיוכל כדי הראשון הטעם לפי ולכאורה 85, פורים סעודת ידי לצאת אפשר בכסף גם חובה

כאות ומשתה מאכל דברי בו לקנות, שיוכל מזומן

וחיבתו אהבתו להראות השני הטעם לפי. אבל נפשו מאכל מגדנות לו כששולח שדוקא לומר, יש אליו דמיקר, משום חובה ידי, יוצא ומשתה, הנאתם בא 90 כיוצא שאמרו כמו בתענית בזה,): (כג ובכתובות

ב ס״ד / לרעהו איש מנות משלוח ה "ע ס״ט כהן רועי

,): גדולה קג (סנהדרין חכמים אמרו.): וכן (סז לגימה

שאין אפשר במעות.'אבל וכו הרחוקים את שמקרבת

, ולכן יתירה חיבה הבעת בזה אינו ידי יוצא חובת

סופר החתם. ומדברי מזומן כסף בנתינת מנות משלוח

, נר )הנ״ל קצו (סימן להכריע בידינו שאין אה להלכה 5. לשניהם לחוש, ויש הטעמים משני כאחד

… יוצא, אינו בפורים לחבירו מעות: השולח בסיכום ידי

חובה ידי יוצאים, ואין מנות משלוח מצות חובת אלא

ומשתה מאכל בדברי. בלבד 10 )ובדבר (ג ד״ה לג סימן ט חלק אליעזר ציץ שו״ת

לצא יכולים אם )ובדבר (ג ידי ת מנות משלוח

את העלה. כבר הרחה בטאבק או שמעשנין בסיגריות

הגר״י ידידי מלכים שלחן על השאלה "א שליט וועלץ 15 תלפיות תל בירחון לומר דעתו, ונטה תרצ״ז אדר

יד״ח בזה שיוצא י״ל אחת למנה אלו ממינים דהשולח

סופר ילקוט בעל הגאון. אבל אותו מזחיחין ואין, דאינו יפות ובתק בפשיטות השיב, דכי כלל בזה יוצא

' יהי הפורים יום כל יעשן אם, וכי הוא מאכל דבר 20 חס בזה יוצא /הס/ מה,'והמנהג וכו מלהזכיר

, אבל ואהבה ריעות להרבות רק הוא מזה ששולחין

. עיי״ש יוצאין אין בודאי מנות משלוח ידי

שולחים? כמה 25, ד תרצה או״ח שו״ע

מיני של או בשר מנות שתי לחבירו לשלוח חייב (אסתר לרעהו איש מנות: ומשלוח, שנאמר אוכלים

. אחד לאיש מנות )שתי כב - ו, יט ט 30 מנות שתי נחשב? מה

, טו ב וחנוכה מגילה רמב״ם

חייב וכן לשלוח אדם מנות שתי בשר של מיני שני או 35 או תבשיל שני שנאמר לחבירו אוכלין מיני +אסתר

לר איש מנות +'ומשלוח ט, אחד לאיש מנות שתי עהו

לשלוח המרבה וכל, משובח לריעים

סה סימן יד חלק אליעזר ציץ שו״ת 40 הרגיש 'י״ד סעי 'תרצ״ה בסי השלחן שהערוך וראיתי

דצריך הדבר דברור, וכותב בזה מיני שני לשלוח

שכותב הרמב״ם דדברי בסיפא גם לה, ומדייק אוכלין

תבש מיני שני או אוכלין מיני שני או שכתב, הרי יל

צ״ל, דע״כ כותב הרמב״ם דדברי, ורישא מינים שני 45, בשר מיני משני היינו בשר מנות שתי שכתב דזה או

דטעות אפשר הדפוס וכצ״ל הוא מיני שני כמו בשר

' וכו אוכלין מיני שני בזה הכתוב (ויעוין עיי״ש גם

.) ע״ש סקי״ב 'תרצ״ה סי או״ח חיים ארחות בספר

של האוקימתות שתי המה דחוקים ולפענ״ד הערוך 50 … יחד גם השלחן

, "ם רמב דברי בכוונת לבאר לדעתי שנראה מה וזאת, 'מנות ב אחד ממין אפילו מסדר שאם ס״ל דהרמב״ם

שתי משלוח חובת עי״כ כבר, דיוצא בשר 'מנות כב ' מב זה להיות שצריך נזכר לא במגלה בפסוק, כי מנות 55, לרעהו איש מנות ומשלוח כתוב, אלא מינים והיינו

העקרית דהקפידא בעיקר היא בזה, 'מנות ב שיהיו

איכפת ולא, אחד ממין אפילו זה יהא אם דצריך אלא

המנה גדר של הקביעות מהו להגדיר 'וכו

60 טז סעיף תצוה פרשת ראשונה שנה חי איש בן בכלי מין כל להניח שצריך לשמה תורה בספר וכתוב

אחד. כלי ב שניהם יניח ולא עצמו, בפני אחד

ראוי65 שאינו דבר (משקה, מנה? מוגדר מה עדיין )לאכילה

תרומת הדשן קי״א סימן

אשכחן דלא נראה מנות דמיקרי מקום בשום אלא

. דמשתי או דמיכלי מידי 70 כ ס״ק תרצה סימן ברורה משנה

(כ) אוכלין מיני - … דשפיר משקה, וה״ה דמי

אכילה, בכלל דשתיה ד ואח אוכל באחד סגי וכן

משקה. 75 כ ס״ק תרצה סימן ברורה משנה

חי בשר ולא המבושל אוכל מין שיהיה ובעינן דמשלוח

משמע לאכילה מיד הראוי מנות דכיון וי״א )(מהרי״ל

שחוט שהוא מיד להתבשל וראוי שרי: )(פר״ח [וכ״פ80 שמותר עובדיה, ]בחזון

אדם בני בין מנה)(הבדל שיעור? מהו

ט״ו סעיף תקמ״ה השלחן ערוך 85 לי נראה עוד ד בזה די אינו דבעינן ברביעית, או בכזית הראויה חתיכה כענין "מנות", לשון שזהו, יפה מנה חתיכות ששולחים ואלו חשוב, דבר שיהא להתכבד

חובתן ידי יצאו לא. קטנות

90 סה סימן יד חלק אליעזר ציץ שו״ת דצריך אלא להגדיר, המנה גדר של הקביעות מהו

היא המנה לשיעור שהקביעות לי נראה ולזה שתה א

אחת בכל מהן שיעור ' ג של כדי שהוא מפת ביצים

' בסי בשע״ת שמצינו למה, ובדומה סעודה שיעור 95 לאביונים מתנות לשיעור בנוגע שכותב תרצ״ד בפחות דסגי וסברי שם החולקים, ואפילו כדיעו״ש

ב ס״ד / לרעהו איש מנות משלוח ה "ע ס״ט כהן רועי

יודו דבכאן לומר )יש סק״ב במשנ״ב (יע״ש מזה מפורש בפסוק כתיב דהא הזה כשיעור דבעינן בלשו ן

. סעודה שיעור כדי בה שיש מנה, והיינו מנות

ד״ה תרצה סימן הלכה ביאור לשלוח *חייב 5 ' וכו לחבירו לשלוח חייב * - הוכיח "א הח מן

יוצא אינו פחות דבר לעשיר שולח דאם הירושלמי

משלוח ידי בזה בריטב" משמע וכן מנות לפי א גירסא

. בגמרא שם אחת לא "פ ש אכן ונ זה, דבר הזכירו כון

: לכתחלה בזה ליזהר 10 ועולה ד״ה יד סימן ח חלק אליעזר ציץ שו״ת בדעתי

בזה אנו מביטים אי זה דדבר לומר בדעתי ועולה לפי

, תלוי המקבל של עשירותו לפי או הנותן של עשירותו

שו" (עיין מנות משלוח במצות שישנן 'הטעמים בב ת 15 "ו 'קצ סי חאו״ח ח״ס "א 'קמ סי חאו״ח כ״ס ושו״ת

נאמר,)דאם ע״ש שהוא הדשן התרומת של כטעמו

בעיקר הדבר תלוי, א״כ דמקבל הרוחה משום כל לו אין עשיר המקבל ואם המקבל של במעמדו

הוא אם, אבל כזאת פחותה במתנה ממש של תועלת 20 למקבל יש מ״מ הרי עשיר שהנותן אע״פ אזי עני לפי

יוצא שפיר ולכן כזאת ממתנה גם תועלת מעמדו

, אבל עשיר שהוא אע״פ בזה מנות משלוח ידי הנותן

שהוא הלוי מנות הבעל של כטעמו נאמר אם משום

הצד של מרגילתו היפך והריעות השלום להרבות כדי 25 בזה יראה שהנותן כדי, והיינו ומפורד מפוזר שאמר של במעמדו בעיקר הדבר תלוי, א״כ למקבל חיבתו

הוא, ואם הנותן מתנה כשנותן אזי עשיר אי ן מועטת

להראות בכדי בזה של וחיבה וריעות אחוה, ממש

לפנינו שהם כפי הח״א דברי מסברא יקוימו ולפי״ז 30. הלוי מנות הבעל של טעמו לפי המ״ב דברי וכן

5. ""איש– במצוה חייב? מי

, ד תרצה או״ח רמ״א 35 ואשה חייבת במתנות, כאיש מנות ומשלוח לאביונים

תרצה סימן חדש פרי

וכו לאביונים במתנות חייבת,'אשה ו בהג״ה ומ״ש מחוור זה דין אין זה לו ומנין אשה? , ולא כתיב דאיש 40 ] [ט ס״ק תרצה סימן חיים אורח תשובה שערי

כיון ברור 'שהטעם כת מ״ה סימן ח״א ובשבו״י שגם

היו הם הנס באותו קבלו כתיב וגם והנשים היהודים

בידו סיפק דאיש 'בקידושין ע, איש ומ״ש בכלל. 45 ובב״ק לעשות, ליה מיבעיא כ״ט דף גיורת בגזול אף

' כו הוא 'דקרא אורחי דילמא איש, דכתיב גב על

יד ס״ק תרצה סימן חיים אורח אברהם מגן

- חייבת ואשה יד ואפשר בזה נזהרין ראיתי לא 50 'משלח בעל בעל לה שיש אשה אבל באלמנה דדוקא אדם בני לכמה בשבילה: להחמיר יש ומ״מ

ה ערוך יח סעיף תקצ״ה סימן שולחן לאביונים55 ובמתנות מנות בשילוח חייבות הנשים, וכל מצוה דזהו בעל בשל נפטרת אינה בעל לה יש ואפילו

נזהרות דידן ונשי סקי״ד מג״א (עיין עליה, דרמיא

מנות.) ושולחין

6. "לרעהו" – שולחים? למי 60, ד תרצה או״ח שו״ע ױואשה, לאשה תשלח; אבל לאיש ואיש, שלא בהפך לא יבא איש

לאביונים במתנות, אבל קידושין ספק לידי ויבואו לאלמנה לשלוח אין

. לחוש 65 טו ס״ק תרצה סימן חיים אורח אברהם מגן

טו ספק קידושין - סבלונות שזהו 'שיאמרו פי

הוי לאביונים מתנות אבל לקידושין וחוששין מעות

למיחש וליכא ' שקדש למיחש ליכא וגם לסבלונות 70 את הרי 'עדים ב בפני שיאמר צריך שהרי הללו במעות מקודשת:

י״ח סעיף תקצ״ה סימן השולחן ערוך לאשה איש בין דעת קרוב להיות נאה. דלא 75 7 החיוב. זמן

ו סימן א פרק מגילה מסכת רא״ש

המגילה את לקרות אדם חייב לוי בן ר״י ואמר ו 80 שנאמר ביום ולשנותה בלילה )אלהי כב (תהלים

. לי דומיה ולא ולילה תענה ולא יומם אקרא היה

בלילה זמן שבירך פי על אף ז״ל תם רבינו אומר חוזר

אף זמן ומברך הוי קריאתה דעיקר ביום יותר ביום

"פ אע יומם אקרא דקרא לישנא משמע דהכי מבלילה 85 עיקר תהא ביום בלילה וקראתי לי דומיה לא שלילה ביום הוא ניסא פרסומי עיקר וגם הקריאה בזמן

. מנות ומשלוח לאביונים ומתנות ושמחה משתה

, ד תרצה או״ח רמ״א 90: ויש הגה לשלוח פ" הרא״ש (מדברי בלילה ולא ביום מנות;) דמגילה ק

טז סעיף תקצ״ה סימן השולחן ערוך

יצא לא בלילה שלח. ואם

ב ס״ד / לרעהו איש מנות משלוח ה "ע ס״ט כהן רועי

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות