מדברי רבנו ל״הראש
ירושלים של ורבה רבנו שלמה משה עמאר שליט״א
תורת חיים
על גדול הדור הצדיק הקדוש
שמריהו יוסף חיים קנייבסקי ע״ה
ה׳תרפ״ח – [ט״ו טבת] ה׳תשפ״ב [ט״ו אדר ב]
כשעליתי ממרוקו לארץ בשנת ה׳תשכ״ב בדרך איש החזון, הייתי נער, וזכיתי ללמוד בישיבת ׳תפארת ציון׳ ובאותה תקופה זכיתי ללמוד באותה ישיבה שהיא מיסודו של איש החזון ע״ה, בבני ברק. וכל גדולי הדור וכל האחיינים של איש החזון למדו שם, ביניהם הגאון הרב חיים גריינמן, הגאון רבי חיים קנייבסקי, הגאון רבי נסים קרליץ, ועוד גדולי ישראל מפורסמים.
ובאופן טבעי היינו נכנסים ויוצאים בבתיהם של גדולים אלה, ובפרט זכיתי ללמוד שם עם הבנים שלהם, ובביתו של רבי יעקב ישראל קנייבסקי ה׳סטייפלר׳, אביו של רבי חיים ע״ה, בעל ה׳קהילות יעקב׳. אמו של רבי חיים היתה אחותו של איש החזון, והוא וכל אותם החכמים כמו הרב גריינמן למעשה המשיכו את דרכו של איש החזון בשיטת הלימוד ובכל דבר וענין.
רבי חיים קנייבסקי כתב ביניהם ספרים רבים, סדרת חיבורים על סדר זרעים שהוא חיבור ה׳דרך אמונה׳ העוסק במצוות התלויות בארץ, יוצא מן הכלל. לאורך כל חיבוריו בהנהגתו לא זז כמלא נימא מדרכו של איש החזון, כך היה בכל חייו, בין באישית ובין בהדרכותיו ועצותיו לציבור.
גדלותו ניכרת היתה כבר מאז שהיינו ילדים, בקיאות מופלאה ומיוחדת במינה בתורה של רבי חיים. אז היה בערך כבן שלשים וחמש, וידוע היה שידע את כל התורה, וזכר את שמות כל החכמים המוזכרים באותה מסכת ואת מספר הפעמים שהוזכרו בה. ראינו בדורנו תלמידי חכמים בקיאים בתורה, אבל הבקיאות של רבי חיים היתה באופן מופלא שאין בדורות שלנו.
כשהייתי ראש כולל, לפני שהייתי דיין, מסרתי שיעור ופתאום היה לי חידוש, והראשונים והתוס׳ הקשו קושיה באופני מיני כל, ולי היה תירוץ פשוט וברור בעניני כותים. חיפשתי בראשונים מי שיאמר כתירוץ שחשבתי שזה פשוט, ולא מצאתי, והבנתי שכנראה מרוב שפשוט זה לא נכון.
אז הלכתי לגאון הדור רבי חיים קנייבסקי ע״ה, באותם ימים הייתי רגיל אצלו. ביום שישי היה, הרבנית ע״ה אמרה לי שהרב הלך לאביו, ואחר כך התברר שלאביו היה מקוה בבית, והם היו נוהגים ביום שישי לטבול וללמוד קבלה שעות כמה. חיכיתי מחוץ לבית אביו, יצא הרב, והתלויתי אליו והקשיתי את הקושיה ואמרתי את התירוץ שלי. הרב שמע אותי ואז אמר לי תשעה מקורות בראשונים המתייחסים לאותו ענין: תוספות, רשב״א, פרקי דרבי אליעזר, ועוד.
כשהגענו לביתו אמרתי לרב ׳שבת שלום׳ ותכננתי להתחיל לחפש וללמוד את המקורות, אך הרב אמר לי לעלות לביתו, ושנעבור על כל הדברים יחד. בפנים ישב הרב והתחיל לפתוח ספרים, אהב לראות. כשהגיע לפרקי דרבי אליעזר, חיפש את מה שאמר ולא מצא, ואז פתח בכריכה של הספר, והראה לי את כתב ידו שהשלים את החסר מהספר, והסביר ומה שאמר היה נכון וברור. אך זו העתקה אמת לי, שהצנזור השמיט את המשפט הזה כי הוא מדבר על גרים.
בשנים האחרונות מחמת הזקנה וקושי הזמן, הרב היה מקצר מאד כשישב עם אנשים, ותשובותיו תמיד קלעו למטרה. כשהכרתי אותו בצעירותו, הוא היה יושב עם כל אדם שבא ובחיוך ומאור פנים, ובחיוך שתמיד לא זז מהפנים שלו, כל אחד קיבל כאילו הוא האדם הראשון שמדבר איתו.
בתקופה שגרתי בבני ברק הייתי הרבה אצל רבי חיים, לפחות פעמיים בשבוע הלכתי לדבר איתו בענין בלימוד ובעוד כמה ענינים. באחת הפעמים שהייתי שם הגיע יהודי שבא לשאול את הרב, הוא היה ממשפחה של רבנים ואשתו רצתה לכבד את הדוד שלה שיהיה סנדק, ועמדה על סנדקאות, אך הבעל טען שהדוד לא דתי. ביקשתי רשות מהרב לשאול את האיש שאלה, והרב הסכים.
שאלתי את האיש האם הדוד של אשתו מחלל שבת, ענה ׳חס ושלום׳. שאלתי אם הוא אוכל נבלות וטריפות, הבעל ענה לא, ואופן פנים — פתאום ׳מה! ׳ ועוד תמה עלי. שאלתי אם הדוד מניח תפילין, ואמר לי שכן. שתקתי, רבי חיים כבר הבין, ואמר לו שיתן לדוד של אשתו להיות סנדק. האיש היה בטוח שהרב יאמר לו ׳אל תתן׳, אך הרב אמר לו לעשות כרצון אשתו. האיש לא ויתר והמשיך להקשות ולשאול איך אפשר וכו׳, ולא היה גבול לסבלנותו של רבי חיים ע״ה, ועל כל מה שהקשה אמר לו ׳אין דבר׳ וענה לכל שאלותיו בנחת ובסבלנות.
בתחילה היה פלא בעיני מדוע התעכב הרב כך כל כך על טענות השטות של האיש הזה, הרי יכול היה לומר את התשובה בנחרצות ונגמר הסיפור. אחר כך הבנתי שהרב ראה כי בזה יש שני צדדים, כי בית שלום — אם יאמר לבעל לא לתת לאותו הדוד, לא יהיה שלום בית, ומצדה האשה תהיה ממורמרת. ואם יאמר בנחרצות שיתן לדוד של האשה בלי להתחשב בדעותיו — כבר הבעל יפר את שלום הבית. לכן רבי חיים ריכך אותו במשך עשרים דקות, עד שהתיישבו הדברים על לבו, והזוג הלכו שמחים ומאושרים.
לפנות בוקר, ביום הושענא רבא, לפני עשרות שנים, עוד לפני שסיימנו את התפילה, הגיע אלי שליח מהגאון הגדול רבי חיים ע״ה. אמר לי רבי חיים: ׳יש כאן זוג שדיברתי איתם כל הלילה על שלום בית, אני צריך ללכת להתפלל עכשיו, אין ברירה, מבקש שתמשיך׳. אמרתי לרב: ׳כפי שהרב מבקש׳, אבל רציתי ללמוד ממנו עוד דבר מצוה, שיתן לי עצה כדי שאדע כיצד לעשות. הוא אמר לי דבר יפה ויסודי — חכמה.
אמרו רבותינו על הפסוק ״ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו״ (משלי ז, טז), אשתו זו אויביו (סדר בראשית, פרשה נד, וירא), ומברכים על חתן וכלה ׳אהבה ואחוה ורעות ושלום׳. לכאורה הדברים לא ברורים, למה אמרו חז״ל שאשתו זו אויביו? אלא פירש רבי חיים, שלפי הטבע שני בני אדם הנמצאים באותו מעמד ואותו מקום, ושותפים בכל ענין, באוכל ובילדים, וצריכים להחליט יחד בכל דבר — צריכה להיות ביניהם שנאה גדולה, אלו הם האויבים הגדולים ביותר, ואי אפשר לחיות כך יחד. אך כשהאדם עושה את רצון ה׳ ורוצה בדרכיו, אז ׳גם אויביו ישלים אתו׳ — ה׳ יתברך מסדר את הענינים ומשלים את אשתו עמו.
קודש היה כולו, גם עם הקרובים אליו ביותר לא היו אצלו רגעי חולין, תמיד היה ספון עמוק בתורה. באחת ההזדמנויות שהייתי אצלו ראיתי אצלו רוח הקודש בגלוי, והם עדים למעשה הזה — שני חברים שהיו איתי: רבי עמרם אביכזר והרב חיים אטיאס.
השאלה היתה על אדם שנעלם במשך חודשיים ולא מצאו אותו, ולא ידעו מה לעשות וכיצד לפעול, ויש בזה פיקוח נפש. כשהגענו לרב מצאנו אותו רדום על הסטנדר כדי תוך לימודו, אך אשתו אמרה שהוא יקום תכף. קם הרב ושאל אותי מה הענין, סיפרתי לו את המקרה. הרב חתך נייר מהדף שלו שהיה כותב בו את החידושים שלו, ואמר לי לכתוב את שם אותו האדם. הרב קירב את הנייר לעיניו ונתבונן בשם, ואמר לי ׳עוד יומיים הוא יב׳ א, יב׳. חזר ואמר ׳היום יום שני, ביום רביעי הוא יבוא׳. ואכן דבריו התקיימו אחת לאחת, חוץ מהפעם הזאת לא נהג איתי בהנהגה הזאת, חשבתי שאולי חלמתי זאת, אך יש שני עדים שראו את המעשה ביום רביעי.
הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי היה איש קדוש, וחבל שהעולם חסר את זכות התורה שלו, ויראת השמים שלו, והקדושה העצומה שלו.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה