יום ראשון, 24 ביולי 2016

בית המקדש וירושלים מרכז

בעזהש״י בחורבן? איבדנו מה

1 …" ] אחר אש הגדול החורבן י, נחרבנו ר י ינּו ו א מ בית נשרף אשר י אחר ית ב מ כבוד ונּוטל

חי עּו ואת גודלם את לצייר גם לנו ינו…אי-אפשר, טהרתם ואת פארם, את זם החיים תפקידי של

, קודש בגבורת, הנאזרים והקדושים, הטהורים האדירים והמ הקודש עבודת של. קדש זאת- ובכל

ה כל מ הזורם האור ידי על וקיימים מיוסדים הם שלנו הנשמה מדת ע וכל רוחנו ון גי, אז ני י ימ מ

ומ עולם, מרירות אי ומל חדוה אי, מל שיברון אי ומל גאון אי מל עומדים קדמוניות…והננו שנים הגדול… החזון לקראת ותקוה נחמה אי ומל יגון אי מל חי לוקחים אנו שממנו, עבודה י חי, תפילה י

באלק ונפש לב עליצות י וחי עבר של לתו, מגדּו ישענו י נ הנהדר" העתיד מקור, שהוא הגדול ו

, עול קוק (הראי״ה קיז-ח) א; ראיה, ת

2 " ] א- ה ז י ל וְאַנְוֵהּו " נְהּו מ רֹמ א ו י ב א י א-ֹלה, ב) טו (שמות

" א- ה ז י ל " וְאַנְוֵהּו א- ין "ד - ל י נ אְב ו להְי שם) אונקלוס "תרגום מקדשא( יּה

" ו נ ' ה ו נ לשון תרגם אונקלוס וְאַנְוֵהּו-. סה) (שם צאן' 'לנוה לג) (ישעיה שאנן' ה אחר– דבר ' 'ואנוהו

) שם "…רש״י נוי( לשון …" ' ולשון׳אנוהו "… והוא אני – ע״ב) קלג לשבת (רש״י

"… זה לעומת, וזה זה אחר, זה זה בצד זה החלקים של, ההתאמה "הנוי קנב), א; ראיה (עולת

ק הוא היופי "שמשפט י וס אחת מערכה תוך אל נפרדים חוקים בוץ י " מקביל דור

עמ' הראיה, מאמרי קוק (הראי״ה 212 )

3 " ]: מסביר. רש״י בתוכם' ושכנתי מקדש לי 'ועשו ב ' קדּו ית. שה' ן ני ב ב תתגלה שהשכינה צורך ְיש

,' ד מעשה היא. קרקע הקרקע על שנבנה ב עומד יה ב ג ועל י נ, אדם ידי מעשה ן על שורה והשכינה

. האדם מעשה צו מ קיימת שמ נפגשים שבו בית-מקדש לבנות ה י וארץ" ים

' עמ שמות הרצי״ה, שיחות קוק הכהן יהודה צבי (הרב 393 )

שותפּו כאן, יש כן …"אם והתחברּו ת א-להית… קרקע ם ע אדם מעשה של ת מֹועד' 'אוהל … והמובן

"… התוועדּות הוא של׳מועד' ' עמ (שם 319-321 )

4, לאבר אבר בין הבחנה יש האדם בגוף ]גם …" מרכזיות בו שיש אבר יש האדם שבגוף וכשם

כמו לנו ת, שייכֹו, למשל וג׳נין. שכם בארץ מקומות לשאר ביחס ירושלים היא, כך, הלב מיוחדת, ירושלים היא ששלנו מאבר אבר ת למרכזיּו ששייך מה. אך מהם אחד על לוותר לנו, ואסור ינו

, מיוחדת ה הע של הפנימיים הכוחות כל ריכוז יש בירושלים נה, המלוכה מקום היתה: היא ם ערש

, הנבואה המ ם מ ְקֹו שע. עיר הסנהדרין מושב גם היה שלו הגזית, שבלשכת קדש ו, מדינית צמה

, רוחנית יחדיו" בה ב חְרּו ומשפטית מוסרית (ה רצי" ה ', עמ ישראל ארץ הרצי״ה, שיחות קוק 124 )

5 ) ](ג " לּה ה חֻבְר ש יר כְע ה בְנּוי ה ם ל יְרּוש " ו חְד י

- ם" ל "יְרּוש " - ו" חְד י לּה ה חֻבְר ש יר כְע ה בְנּוי היא״ה הפרט האברים יתחברו ובעבורה יה ל שא ים י

" אחד גוף להיות ו", חְד הכולל״י הגוף של

) (ד לְה ל א שְר לְי דּות ע י-ּה י בְט ש ים ט שְב לּו ע ם ש ש דֹוֹו ד': ם לְש ת

- ם" ש "ש לשם" כי ע כולם והתחברו - י-ּה" י בְט ש ים ט שְב לּו ע יד ל הזאת, העיר י שהיא" עד דּות ע

בשל שם מתקבצים שכולם במה מתאחדים אחד, גוי שהם - ל" א שְר לְי לתכלית השנה מועדי ש ו

לְה "ֹו אחד: הזה, שהתכלית עד - " ד' ם לְש דֹות לשם להודות ד', יברים הא הקושר הפנימי הכח הוא

הפרט, י ים י ו הג חיי ְוהוא שב הלב כמו היא יתקבצו ששם, והעיר הכללית ה וֹ החיים רוח תחול

ר ק ומ יְה הגו את ה י ח ְהמ העצמֹו ב עצמו. אל עצם המפוזרות ת

ד: ו ד ית לְב סְאֹות כ ט שְפ לְמ סְאֹות כ שְבּו י ה מ ש י )כ (ה " ש י כ ג והיא - ה" מ כן ם, הי ו בְג אשר ר ב ד המ הנפש ְכמו - ט" שְפ לְמ סְאֹות כ שְבּו י ה מ ש י "כ שהם

ודין, ודת תורה תצא, ומשם ישראל ושופטי הסנהדרין - ד" ו ד ית לְב סְאֹות ישבו״כ מה וש שמשם

ת האומה פרטי לכל הכללית ההנהגה צא ומלבי״ם) ג-ה קכב (תהלים

6 ] רוממּו את כוללים וקדשיו …"המקדש, , הבשר הדם טהרת תחתית, ואת ההשכלה אצילות ת

והר הדמיון גש. ". . ) לה התחיה; , אורות, אורות קוק (הראי״ה

, קדּו כהונה בגדי, הדר המקדש שבבית עולם של נויו של והתפארת …"ההוד וטהרתו… הגוף שת כל

שי הגדול הערך מצד עפות הסת אלה והחזק… הבריא הדמיון לכח ש להאורה מתוקן לבוש בתור

, העליונה הא-להית והש הנשמתית האורה על ֹהמופיעה, ר) ג הקודש, אורות קוק "…הראי״ה כלית(

" של ם ע הש ֹתו מּו יהי לא האדם, של כלית ת לא אם שלם ה של לה וה ל י מּו המ כְחו ת ו, דמה שיהיו

וכ ציוריו ו, היושר עומק על מיוסדים הדמיוניים חותיו מ ֹהבא הש ֹרת שּו המקדש. בית והחכמה כל

עולם' של נקרא׳נויו האמ …הנוי ל הש הוא יְֹתי ציור מת הש השורה כפי ֹהמדמה ת, שמזה כלית שך מ י

שמכֹו זמן כל בעולם…אמנם, נעלה מוסרית הדרכה הכולל-לכל- השיווי של הכללי המרכז ן האדם

הש ֹשל קי י הי ה ציור-המדמה עם כל נ ל ְכֹו יחיד לכל גם קל הי, ה בעולם ם ע ציוריו דרכי את ן פי ל

הש ֹיסודות ע, ובהתרומם כל הי המדמה כח זה פי ל נכון ה בחי וטובות גדולות להשפיע. המעשה י

שח מיום ל אב בית- רב המ ח קישור של הכללי המרכז, ובטל קדש ו שבכ האנושית הנפש קי חו ו

הש אור אל ֹהמדמה כ את לבדו לרומם מאד לו יקשה ודאי יחיד כל…כל י מ מרֹו אל ו-המדמה חו

ֹהש, כל הש מדרך יטעה המדמה בהתגברות ֹולפעמים, וע כל משורת צא י ת התרגשּו ידי ל

בע לנו, שחסר כללי מנהל כח לזה היושר…שצריך ונ ו חיינו' מבית כבוד ש׳נוטל מיום ינו. ' בית

יס שעליו הציר שהוא המדמה, הכח מצד הוא החיים', ונטיותיהם בתשוקותיהם האדם חיי ובו

האמ והכבוד הש גילוי הוא ֹתי י ו)" '(אבות תורה אלא כבוד,'אין הטהור הא-להי כל

'כג) עמ ראיה, עולת הקדמת,'פרקי תפילה,'ענייני קוק (הראי״ה

7 ] " הת ובטל המקדש בית חרב בעוונותינו, 'ועתה, ' מיד, משפטו על המקדש (כש)בית - וסדרי

ואין מה של ת באחדּו עולה הנצח…הכל אל הזמן, את ההויה ואת העולמים את מקשרים עבודותיו

ע שְפ ב הְֹפסק, האורה ת ' המקדש בית חרב בעוונותינו, אבל׳עתה, … של ההשפלה כאן נעוצה

הארעיּו, של ההפסקה ין א ב התמידית ההמשכה של אפְשרותה, ואי בעולם הקדּושה הזרחת של ת

ה ' התמיד, ובטל פסק' " קסא) א; ראיה, , עולת קוק (הראי״ה

יר "דְב. ם מ ש ינּו א-ֹלה ית ב? ל ע נ ה מ נּו ב לְב ל ה יל. ג ת ב ש ה ו נ יל /ג יח צְל לְה נּו א מ ינּו כ דְר דֹון /א … ת י ב

ל מ ב ח כְאֹור. ֹון נֹוח? מ א מְצ נ יפֹה א " יום-הכיפורים) של מוסף בתפילת העבודה סדר (מפיוטי

" מתחזקים כולם הכוחות כל ואיחוד הרעיון אחדּות באדם ה ומתרב הולכת הקודש ת י שנְט מה כל

, בו שבאוצ מחשבה לכל עצום קישור יש האחדּות ידי ועל, כולן המחשבות כלל אל רוחו ר ואין

, והכוחות הרעיונות מתפזרים הקדּושה משאיפת. ובריחוק בו שולטת כחה הֹש מחשבה כל ילא וממ

. מתגברת כחה, והֹש אותה ודוחה רתה חב את אחת מְטשטשת מן כחה הֹש כח יתבטל עמלק ת י ובמח

. העולם ' עמלק זכר את חֹה׳תמחה מ -. תשכח' אז׳לא ב כי, שלם סא והכ שלם השם הְיֹות הוא הכל

"… בְתכלית מקושרת אחדּות; תשיח), א קבצים, שמונה קוק (הראי״ה

" העב עיקר הח, שְכ ה מחמת באים רֹוֹת במגילה1. כדאיתא בל, ב שהוא ח בֹמ זוכר שאפילו מקום מכל

בל, ב זוכר אינו צ יתברך שהשם הלב בהרגשת זוכר באמת היה אילו כי כן'- תעשה זה׳לא על ה ו י אי

עושה, שהיה כלל אפשר מעל צר שהי רק ימֹו ן' ני ע ְכ ֹובל, מ ל '(דברים וגו ית' ב ע נְת מ ש טו)2…" ב,

, נה) הצדיק, צדקת מלובלין הכהן צדוק רבי (אדמו״ר

לשל להוציאו צריך מיוחד כח איזה בו ש שי מי ל …"כ מּו, לו האפשר כפי תו לאו- ואם הר די לא י

שא דרכ בכל גדולים פסדים וה סדרים בלבול פועל הוא אלא תועלת ממנו מוציא ינו הנהגתו… י

כ איזה בעצמו לחפש האדם חייב לפיכך ו ל בו…ומכ מוטבעים מיוחדים חות יעלים- שלא שכ ן עין

חֹוֹוכמ ולהרסם לבטלם אותם מוצא בלא-עיון שכבר ת מ להם ת ת י ל מְב. וסדורה הגונה ועבודה קום

הכ כי ו לה יתנו ולא מאד, חזקים והם 'המה, ד מעשה חות, ולא- גבולם סיג כשי יהיה טוב או וב

לפע ו "… קברניטה בלא כספינה מנהיג, בלא ל; ד), ד אביך, מוסר קוק (הראי״ה

1 " בל? ב ל י כֹו ז'. כֹו ר …' אומר' כשהוא שְכ ת לֹא א ב הל ת כח ש י ר ה ח' מּו. ר ז'? כֹו ר מקיים' אני מה הא

ע״א) יח (מגילה הפ…" ב

2 " … אח דבר ' ר: של אלו, טו) לב (דברים ית' ש כ ית ב ע נְת מ ש ו המשיח. ימות שלפני דורות שה אמ: ר שנ

, ז-ח) ב (ישעיהו ים' יל ל א רְצֹו א א ל מ ת 'ו וגו ף ס כ רְצֹו א א ל מ ת 'ו. ' –, שם) (דברים הּו' ש ע א-לֹוּה יּטש ו

' ח שְכ ת ו, יג)…" נא (ישעיהו ץ' ר א ד וְיֹס ם י מ ש ה נֹוט עֹשָך ד', תתקמה) לב, דברים שמעוני (ילקוט

" ח שְכ ת ו ץ- ר א ד וְיֹס ם י מ ש ה נֹוט עֹשָך ד' ן כֹונ ר ש א כ יק צ מ ה ת מ ח י פְנ מ יֹום ה ל כ יד מ ת ד ח תְפ ו

שְח לְה ית…, יג) נא (ישעיהו "

" 'אף' מור, ורוגז כעס ה טפ, ל נ לדבר יבה הת הוראת עם מתאים שא םא י כ לעצמו עומד ינו הוא

פ וט מצטרף וע גדולים אחרים, לדברים ל י קרי[י] ם הֹו הרוגז. מקרה ממנו יותר ע ה ידי ל מה

, ר בֹאש קופצים הנטפלים ים נ ני שהע ל ְונכנסים חּו הע ג את מכריעים שהם, או ר יּו ת ק י העיקר

ע נעשים, והם תחתיהם י הע הדברים, ואת קרים ' הל, פ לְט עושים קרים י בֹּה ג וְה גְבּה ה ה ל פ ש ה

, לא) כא '(יחזקאל יל שְפ ה "…, אף), שורשים מילין, ראש קוק (הראי״ה

…" השמ מקדשנו בית על לבבנו מכאוב כל ם וע, לעינינו ם ר וש מלכים בני ֹועל, קודש י י אלק ם ע

, עולמים והדרת הוד, המלאה הכרמל, ארץ הטובה האדמה על כעבדים3, ההולכים אברהם על

ע גאון מקום מלכותנ תפארת וצניף ז נּו ּו מנ מהתעלם ם ןכ ג נוכל לא, אבל ו וברק אורה י צוצ י, זוהר י

נ ה ו ה נ ה זר נ י כאבנ המתנוצצים, הגדול הקודש…הקהל אדמת על ה וגד ההולך ב ל השם רוך

נ מְפּו צֹו, הארץ כנפות מארבע, הבאים יהודה ת לה ולה אחז י נ, יה ישראל גבול על נטע ם ןכ ג ם אים מל

ונ תקוה י "… חומים עא), אגרת הראיה, אגרות קוק (הראי״ה

" של מּו ל יפ. ע בחיים ופעולותיו רצונותיו לכל כוללת מטרה לו שתהיה במה תלויה האדם ת תעודה

ּהר ב ירּו ב זו ְנכבדת רגש כל ילכו כלי ֹהש ל מעשיו כל ויסדר ושאיפותיו לבבו י ת. כליתם זה- לעומת

אב י ֹכאשר הכ המטרה מדעתו, ותתבטל דרך ד הנפשיֹו ההרגשות, אז וללת, ת פועלות היותן תחת

בת הן, עולות תכליתן לטוב ו הח ההתעוררות לפי רק ופועלות הו ו תכליתית, תעודה, בלא מרית כי

נעימּו אם, מטורפת כאניה להיות תבחל האדם נפש. וכאשר והשעה החוש ת כ שום בלא י וּו, מטרה ן

ְימ ל אותו, המביאה כוזבת מטרה בדמיונו לו צא, אבדון של לתכלית לא פונה שהיא מּו תֹו ורוממותו

מ דתו ור להשפלתו אם כי רּו, ערכו ם כ את שעזב אחרי י וּו ממנו. והתרחק העליון תכליתו ן ". .

; רנב), א ראיה, עולת קוק (הראי״ה

8 ], ם עֹול ל רְדּו י י יֹפ ין ב ק ה ר ש …"ע ו ם י ל יְרּוש ה טְל נ ה שְע ְת כֻלֹו. ם עֹול ה ל כ ד ח א ". .

ע״ב) מט (קידושין

רְך, ד י עֹבְר ל כ ם י פ כ יְך ל ע פְקּו "ס םי. ל יְרּוש ת ב ל ע ם רֹאש עּו נ י ו רְקּו ש ת יל כְל יֹאמְרּו ש יר ע ה זֹאת ה

ץ? ! ר א ה ל לְכ שֹוש מ י יֹפ ", טו) ב (איכה

ממנה, כל-יחיד של הרוחניים החיים ומקור האומה של הכוחות מרכז, בתור המקדש "בית צד מ

בי עין המרהיב המורגש החזיון בע הרעיון את שא נ ומ וְפיו זּו איומו ז בכל ברוח להיבנות הוא צריך

כ יּו בתֹו חייה במלוא נפשו את להשאיב, כדי מישראל יחיד כל אצל יום. השלם במצבה האומה ת אז

ישו, הרעננים הנפשיים כוחותיו היחיד אל בו בהם פורחים ואורו רגש הה וחום האמונה י שחי

, מתעוררת והתמימה הנישאה א-להים למאֹד…אהבת נחמדים צבעים שלל של חמד בפרחי

ק זכרונות ידי, על האומה בנשמת גדול בעוז, חיה מתייצבת וֹ דשּה ימ מ א- נר, בהיות קדם י להים

, והא עימה תמים ז של ת ידיאליּו וכל נחמד רעיון כל ממעמקים ה דול זה נשגב כר כבירה נפש משאת

וקדֹו והדר, הוד שממלא הגדול הא-להי ערכה את בכלל האומה לעיני ומצגת שה לב חדרי כל את

יה" נ ב י יחיד כל של קמד), א; קבצים, שמונה קוק (הראי״ה

ה ים ר וְש ים סּוס ל ע ים ד ב ע י ית א "ר 3 וֹ, ז) י "קהלת ץ( ר א ה ל ע ים ד ב ע כ ים לְכ

"היופ, מתרדמתה אותה, מעירה הנשמה את אליה היא, מושכת הא-להית, התפארת העליון י

ל ְומקיצה כ כל את חיים ו חותיה. יה על היא מאירה ח י מח צ על שמש כאור, מד בכל אותה ומפתחת

. ורעננות, נועם, פאר כח המלאים ענפיה ֹש י חּו ל ְהתשוקה, המקדש בית י לב, ההרים 'בראש ד ית

בעבו לכהנים ק, וכל במעמדם וישראל בשירם לויים דתם אל כולה האומה שבנשמת הנפש י שור י

ז ְבּו ק ל וֹ בל עולם של נויו יום בכל, מעירה דשּה י, ישראל של בן כל של בנשמתו עליון מקדש ומקימה

"… יחיד תרו), א; קבצים, שמונה קוק (הראי״ה

9 ] הו ש "וז ע" המלך דוד אמר ה׳ירושלי, יחדיו' לה שחוברה כעיר הבנויה ם פ: ירּו ש התחברות לפי

. ירושלים נבנה ויראה באהבה והתעוררותם ישראל בני פ ירּו שבטים' עלו 'ששם ת ס מֹוְרֹו כי ש

הקו עיר ירושלים עד נקשרים הם בלב, ירושלים ונעשה בלב, הנקשרים ויראה אהבה דש4. ואלו

ז, ועל ו׳שרביט' לשון׳שבט' נקראים ת ס רֹו המֹו ה כל עמדו ה ס, רֹו ת המֹו את ולנתק לכלותנו אומות

כ ו ש כמ על יחד וסדו 'נ תוב, ב-ג)" ב (תהלים מוסרותימו' את ננתקה משיחו 'ועל ד

, דברים) ישראל, עבודת מקוז׳ניץ ישראל רבי (אדמו״ר

" 'כל בי נחרב כאילו מיו בי נבנה ינו שא דור להבין, . קשה א) יומא (ירושלמי, מיו' דורות הרבה שהיו

שנ צדיקיֹעליון שהי אמר. בימיהם נחרב להיות ראוי ה מצטרפין הדורות ימי כל כי לפרש ונראה

ראו להיות ישראל בני עבודת של ההארות כל ומתכנסין י, לגאולה ין שדור הדעת על עלה הי כי

יהי הגאולה ראוי ל ךכ כ ו י לגאולה? ! בלבד בזכותם ן שז ְרק ן ני ב מעט ומביא עוזר ודור דור כל ת כּו

ב המ ית. קדש ני והב הגלות, ימי כל נמשך ן ירושל כמאמר׳בונה. וז םי' שאמרו הו שאינו דור שכל

הו ש. וז ני נו לב יע מסי ' אמרו שא ' בימיו נבנה ינו - הב בכלל ימיו שאין ם ג בפרט אדם. וכל כנ״ל ןי, נ

כן ל צריך שכ ידע ית י ב ן לבנ סיוע הם מעשיו ל המק ל ע ע שמקבלין מה. וכפי דש עול צמם מלכות

שמי - ים לב יעין ְמסי י" נו נ, תרל״ד), דברים אמת, שפת מגור לייב יהודה רבי (אדמו״ר

4 העֹו בהם שקושרין רצועות הם - ס רֹו ת …"מֹו, כ) ב לירמיה "רש״י ל(


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שבת, 16 ביולי 2016

כלי יקר פנחס

בנות צלפחד מול המרד המסתורי וגם: מרגלות ולא מרגלים. .

כלי יקר פרשת פנחס

במדבר כו סד

ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני

רש״י במדבר פרק כו סד

ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן:

דברים פרק י

(ד) וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי׃ (ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן־הָהָר וָאָשִׂם אֶת־הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה׃ (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי־יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ (ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם׃ (ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת־שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ (ט) עַל־כֵּן לֹא־הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ׃ (י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא־אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃

רש״י דברים פרק י פסוק ו

(ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה - מה ענין זה לכאן. ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'. ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה להר ההר, אלא אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:

ספרי זוטא פרק כז פסוק א

וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ.

כלי יקר במדבר כו סד

ובאלה לא היה איש. אבל נשים היו כי לא נגזרה גזירת מרגלים כ״א על האנשים לפי שהאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד. ד) אבל הנשים היו מחבבות את הארץ שכן בנות צלפחד אמרו תנה לנו אחזה. והנני נותן שני טעמים בדבר:

לפי שיש לך ארץ מגדלת צנועים, ויש לך ארץ מגדלת נואפים, וארז״ל (במד״ר כ. כב) ששטים היה מגדל נואפים ולפיכך זנו בשטים כי ישיבת המקום ההוא גרם להם לזנות, וא״י מסוגל בזה שאין הארץ סובלת זמה כמ״ש בפרשת עריות (ויקרא יח. כה-כז) כי את כל התועבות עשו אנשי הארץ, ותקיא הארץ את יושביה, וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות וע״כ שנאו את הארץ, אבל הנשים היו כשרות וצנועות ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב ע״כ היו מחבבות הארץ המגדלת צנועים, ותדע שכן הוא שאפילו שיטים המגדל נואפים תמשך לו רפואה מן הארץ הקדושה שנאמר (יואל ד. יח) ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים. ומטעם זה נכתב ובאלה לא היה איש אצל המספר דוקא לומר לך אבל נשים היו לפי שבמספר זה נרמז צניעות הנשים יותר מבאנשים מדהקדים ה״א ליו״ד כמבואר למעלה.

טעם שני הוא, כי מהידוע שיש הבדל בין א״י לשאר ארצות כי בא״י הגשמים יותר מצוין מבארץ מצרים או שאר ארצות. והנה בארץ מצרים מאחר שאין הגשמים מצוים שם על כן צריכין עובדי האדמה להשקות השדות של תבואה ברגליהם כמו שמשקין את גן הירק, ומאחר שיש להם כל כך טורח גדול בשדות פטרם התורה מן תרומות ומעשרות כי אין שורת הדין נותן שיתן חלק למי שלא עמל בו. אבל א״י שהגשמים יורדין שם בעתם ואין לבעל השדה כל כך טורח גדול בהשקאת השדות, ואע״פ שיש לו טורח הזריעה והחרישה ושאר מלאכות שבשדה מ״מ יש גם להקב״ה חלק בשדה מצד שהוא ית' נותן מטר בעתו, ע״כ דין הוא שיתנו מחלק גבוה לכהנים וללוים משרתי אלהינו כי משלחן גבוה הם זוכים.

ומפורש דבר זה באר היטב, בפר' עקב (יא. י-יב) שנאמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר עיני ה' אלהיך דורש אותה וגו'. ומסיק בילקוט פר' עקב (תתס.) דווקא אותה ניתן לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות ולא שאר ארצות כו'. וכל אשר לו עינים לראות ולב להבין ישתומם על המראה מה ענין חלה ותרומה לכאן, ומאי משמע דאותה למעט שאר ארצות מתרומה ומעשר, ולמה נכתב מיעוט זה כאן. אלא ודאי שרצה ליתן טעם למה א״י חייבת בחלה תרומה ומעשרות יותר משאר ארצות, ואמר לפי שבשאר ארצות כל הטורח שלך שאפילו שדה של תבואה צריך אתה להשקות ברגלך כגן הירק ע״כ פטרה אותך התורה מתרומה ומעשרות. אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, וא״כ חצי העמל שלך וחצי של גבוה ע״כ דין שתתן חלק גבוה למשרתי אלהינו.

ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ, לפי שהיו אבירי לבב הרחוקים מצדקה, לא היה להם חפץ ורצון לילך ממקום הפטור למקום החיוב ובפה מלא אמרו כן זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא. ה) ודרשו בספרי חנם מן המצות, וביאור הדבר שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות כי מטעם זה מנו שם את הקשואים ואת האבטיחים וגו', לפי שכל אלו פטורין מן המעשר בח״ל אפילו מדרבנן ובא״י חייבים מדרבנן לפי שכל אלו הם גן הירק וצריכין השקאה ברגלים אפילו בא״י לפי שהם צריכין לריבוי מים ולשון הכתוב מוכיח כן שאמר והשקית ברגלך כגן הירק, ש״מ שגן הירק פשוט בכ״מ שצריך השקאה ע״כ גם בא״י הם פטורין מן התורה ורבנן חייבום מאחר שיש שם ריבוי מים אבל לא בח״ל שאין שם ריבוי מים, ומדקאמרו חנם מן המצות ש״מ שהיתה עינם צרה בכהני ה' ע״כ שנאו את הארץ מקום החיוב.

אבל הנשים של אותו דור צדקניות היו והיו אוהבים הצדקה, הן מצות חלה המיוחדת לנשים ותלויה בארץ, הן שאר תרומות ומעשרות ע״כ היו אוהבים את הארץ לילך למקום החיוב כי סתם אשה אינה רשאית ושלטאה בנכסי בעלה ע״כ היה להם חפץ לילך למקום שהחוב מוטל על בעליהן ליתן. וזה״ש רז״ל (סוטה יא:) בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים רצה לומר בזכותם יצאו ממקום הפטור למקום החיוב אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשם, וכן ארז״ל (ב״ב קיט:) על בנות צלפחד שהיו צדקניות והיינו לפי שהיו אוהבים הצדקה על כן אמרו תנה לנו אחוזה. וראיה בריאה וטובה לדברינו מה שפירש רש״י למשפחות מנשה בן יוסף, למה הזכיר יוסף לפי שהיה מחבב הארץ כו' גם בנותיו כן.

וכבר ידעת שב' מדות טובות אלו היו ביוסף: האחת שהיה גדור מעריות ותשב באיתן קשתו (בראשית מט. כד) באשת פוטיפר, הן לטעם שני שאהבו את הארץ בעבור הצדקה ויוסף אוהב צדקות היה כי היה זן ומכלכל את כל בית אביו, ובנותיו ירשו שני מדותיו אלו ובעבורם אמרו תנה לנו אחוזה. וזה״ש שהיו צדקניות שלא נישאו אלא להגון להם כך מסיק בגמרא. וביאור הדבר שנשאו לשבט יוסף דווקא שגם המה מעשה אבותיהם בידיהם להיות אוהב צדקות והיו חכמניות מצד שהיו גדורין מעריות הפך ממה שנאמר (במדבר ה. יב) כי תשטה אשתו לשון שטות. וזה טעם יקר.

כלי יקר במדבר כו ב

ומה שחתם על כל השבטים שם של יה דווקא במספר זה, לפי שעדיין לא היו חשודים בזנות עד שנכשלו בשיטים בזנות והיה מקום לאומות לומר סופו מוכיח על תחילתו, כשם שהזכרים זנו אחרי בנות אל נכר כך במצרים הנשים הזנו ויפרצו לפי ששלטו המצרים גם באמותם. ע״כ נאמר החנוכי הפלואי וחתם עליהם שם יה כי שם זה הוא מתווך בין איש לאשה להורות שכולם נולדו מן איש ואשה אשר שם יה ביניהם. וקדימת ה״א ליו״ד בא להודיע כשרות הנשים כי הה״א נתונה לאשה והיו״ד לאיש, ובאמת היו הנשים יותר גדורין מעריות מן האנשים מדפרסמה הכתוב את שלומית בת דברי ש״מ שזו לבדה היתה פרוצה וכולם צנועות, (ויק״ר לב. ה) אבל האנשים היו בוכים למשפחותיהם על עסקי עריות שנאסרו להם ונכשלו הרבה מהם בשטים ע״כ הקדים ה״א של יה ליו״ד כי עיקר הדבר שבא להודיע כשרות הנשים שלא שלטו המצרים באמותם.

כלי יקר במדבר יג ב

ד״א לכך פרט אנשים, לפי שארז״ל (ילקו״ש פנחס תשעג. כז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד. ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחזה (שם כז. ד) וע״כ אמר הקב״ה לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים וזהו שלח לך לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כלי יקר פנחס

בנות צלפחד מול המרד המסתורי וגם: מרגלות ולא מרגלים. .

כלי יקר פרשת פנחס

במדבר כו סד

ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני

רש״י במדבר פרק כו סד

ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן:

דברים פרק י

(ד) וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְהוָה אֵלָי׃ (ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן־הָהָר וָאָשִׂם אֶת־הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהוָה׃ (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי־יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו׃ (ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן־הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם׃ (ח) בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהוָה אֶת־שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת־אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ (ט) עַל־כֵּן לֹא־הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־אֶחָיו יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לוֹ׃ (י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא־אָבָה יְהוָה הַשְׁחִיתֶךָ׃

רש״י דברים פרק י פסוק ו

(ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה - מה ענין זה לכאן. ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן, שנאמר (במדבר לג, לא) ויסעו ממוסרות וגו'. ועוד, שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, צא וחשוב ותמצא שמונה מסעות ממוסרה להר ההר, אלא אף זו מן התוכחה, ועוד זאת עשיתם כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם, ומשם חזרתם הגדגדה הוא חור הגדגד:

ספרי זוטא פרק כז פסוק א

וללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל למשה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) אמר להן משה והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ.

כלי יקר במדבר כו סד

ובאלה לא היה איש. אבל נשים היו כי לא נגזרה גזירת מרגלים כ״א על האנשים לפי שהאנשים היו שונאים את הארץ והיו אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד. ד) אבל הנשים היו מחבבות את הארץ שכן בנות צלפחד אמרו תנה לנו אחזה. והנני נותן שני טעמים בדבר:

לפי שיש לך ארץ מגדלת צנועים, ויש לך ארץ מגדלת נואפים, וארז״ל (במד״ר כ. כב) ששטים היה מגדל נואפים ולפיכך זנו בשטים כי ישיבת המקום ההוא גרם להם לזנות, וא״י מסוגל בזה שאין הארץ סובלת זמה כמ״ש בפרשת עריות (ויקרא יח. כה-כז) כי את כל התועבות עשו אנשי הארץ, ותקיא הארץ את יושביה, וכבר כתבנו למעלה שהאנשים היו פרוצין בעריות וע״כ שנאו את הארץ, אבל הנשים היו כשרות וצנועות ושלומית בת דברי תוכיח שפרסמה הכתוב ע״כ היו מחבבות הארץ המגדלת צנועים, ותדע שכן הוא שאפילו שיטים המגדל נואפים תמשך לו רפואה מן הארץ הקדושה שנאמר (יואל ד. יח) ומעין יצא מבית ה' והשקה את נחל השטים. ומטעם זה נכתב ובאלה לא היה איש אצל המספר דוקא לומר לך אבל נשים היו לפי שבמספר זה נרמז צניעות הנשים יותר מבאנשים מדהקדים ה״א ליו״ד כמבואר למעלה.

טעם שני הוא, כי מהידוע שיש הבדל בין א״י לשאר ארצות כי בא״י הגשמים יותר מצוין מבארץ מצרים או שאר ארצות. והנה בארץ מצרים מאחר שאין הגשמים מצוים שם על כן צריכין עובדי האדמה להשקות השדות של תבואה ברגליהם כמו שמשקין את גן הירק, ומאחר שיש להם כל כך טורח גדול בשדות פטרם התורה מן תרומות ומעשרות כי אין שורת הדין נותן שיתן חלק למי שלא עמל בו. אבל א״י שהגשמים יורדין שם בעתם ואין לבעל השדה כל כך טורח גדול בהשקאת השדות, ואע״פ שיש לו טורח הזריעה והחרישה ושאר מלאכות שבשדה מ״מ יש גם להקב״ה חלק בשדה מצד שהוא ית' נותן מטר בעתו, ע״כ דין הוא שיתנו מחלק גבוה לכהנים וללוים משרתי אלהינו כי משלחן גבוה הם זוכים.

ומפורש דבר זה באר היטב, בפר' עקב (יא. י-יב) שנאמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, ארץ אשר עיני ה' אלהיך דורש אותה וגו'. ומסיק בילקוט פר' עקב (תתס.) דווקא אותה ניתן לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות ולא שאר ארצות כו'. וכל אשר לו עינים לראות ולב להבין ישתומם על המראה מה ענין חלה ותרומה לכאן, ומאי משמע דאותה למעט שאר ארצות מתרומה ומעשר, ולמה נכתב מיעוט זה כאן. אלא ודאי שרצה ליתן טעם למה א״י חייבת בחלה תרומה ומעשרות יותר משאר ארצות, ואמר לפי שבשאר ארצות כל הטורח שלך שאפילו שדה של תבואה צריך אתה להשקות ברגלך כגן הירק ע״כ פטרה אותך התורה מתרומה ומעשרות. אבל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה למטר השמים תשתה מים, וא״כ חצי העמל שלך וחצי של גבוה ע״כ דין שתתן חלק גבוה למשרתי אלהינו.

ומזה הטעם היו האנשים שונאים את הארץ, לפי שהיו אבירי לבב הרחוקים מצדקה, לא היה להם חפץ ורצון לילך ממקום הפטור למקום החיוב ובפה מלא אמרו כן זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם (במדבר יא. ה) ודרשו בספרי חנם מן המצות, וביאור הדבר שהיו אוכלים בלא תרומות ומעשרות כי מטעם זה מנו שם את הקשואים ואת האבטיחים וגו', לפי שכל אלו פטורין מן המעשר בח״ל אפילו מדרבנן ובא״י חייבים מדרבנן לפי שכל אלו הם גן הירק וצריכין השקאה ברגלים אפילו בא״י לפי שהם צריכין לריבוי מים ולשון הכתוב מוכיח כן שאמר והשקית ברגלך כגן הירק, ש״מ שגן הירק פשוט בכ״מ שצריך השקאה ע״כ גם בא״י הם פטורין מן התורה ורבנן חייבום מאחר שיש שם ריבוי מים אבל לא בח״ל שאין שם ריבוי מים, ומדקאמרו חנם מן המצות ש״מ שהיתה עינם צרה בכהני ה' ע״כ שנאו את הארץ מקום החיוב.

אבל הנשים של אותו דור צדקניות היו והיו אוהבים הצדקה, הן מצות חלה המיוחדת לנשים ותלויה בארץ, הן שאר תרומות ומעשרות ע״כ היו אוהבים את הארץ לילך למקום החיוב כי סתם אשה אינה רשאית ושלטאה בנכסי בעלה ע״כ היה להם חפץ לילך למקום שהחוב מוטל על בעליהן ליתן. וזה״ש רז״ל (סוטה יא:) בזכות נשים צדקניות שהיו באותו דור נגאלו אבותינו ממצרים רצה לומר בזכותם יצאו ממקום הפטור למקום החיוב אשר אליו נכספה וגם כלתה נפשם, וכן ארז״ל (ב״ב קיט:) על בנות צלפחד שהיו צדקניות והיינו לפי שהיו אוהבים הצדקה על כן אמרו תנה לנו אחוזה. וראיה בריאה וטובה לדברינו מה שפירש רש״י למשפחות מנשה בן יוסף, למה הזכיר יוסף לפי שהיה מחבב הארץ כו' גם בנותיו כן.

וכבר ידעת שב' מדות טובות אלו היו ביוסף: האחת שהיה גדור מעריות ותשב באיתן קשתו (בראשית מט. כד) באשת פוטיפר, הן לטעם שני שאהבו את הארץ בעבור הצדקה ויוסף אוהב צדקות היה כי היה זן ומכלכל את כל בית אביו, ובנותיו ירשו שני מדותיו אלו ובעבורם אמרו תנה לנו אחוזה. וזה״ש שהיו צדקניות שלא נישאו אלא להגון להם כך מסיק בגמרא. וביאור הדבר שנשאו לשבט יוסף דווקא שגם המה מעשה אבותיהם בידיהם להיות אוהב צדקות והיו חכמניות מצד שהיו גדורין מעריות הפך ממה שנאמר (במדבר ה. יב) כי תשטה אשתו לשון שטות. וזה טעם יקר.

כלי יקר במדבר כו ב

ומה שחתם על כל השבטים שם של יה דווקא במספר זה, לפי שעדיין לא היו חשודים בזנות עד שנכשלו בשיטים בזנות והיה מקום לאומות לומר סופו מוכיח על תחילתו, כשם שהזכרים זנו אחרי בנות אל נכר כך במצרים הנשים הזנו ויפרצו לפי ששלטו המצרים גם באמותם. ע״כ נאמר החנוכי הפלואי וחתם עליהם שם יה כי שם זה הוא מתווך בין איש לאשה להורות שכולם נולדו מן איש ואשה אשר שם יה ביניהם. וקדימת ה״א ליו״ד בא להודיע כשרות הנשים כי הה״א נתונה לאשה והיו״ד לאיש, ובאמת היו הנשים יותר גדורין מעריות מן האנשים מדפרסמה הכתוב את שלומית בת דברי ש״מ שזו לבדה היתה פרוצה וכולם צנועות, (ויק״ר לב. ה) אבל האנשים היו בוכים למשפחותיהם על עסקי עריות שנאסרו להם ונכשלו הרבה מהם בשטים ע״כ הקדים ה״א של יה ליו״ד כי עיקר הדבר שבא להודיע כשרות הנשים שלא שלטו המצרים באמותם.

כלי יקר במדבר יג ב

ד״א לכך פרט אנשים, לפי שארז״ל (ילקו״ש פנחס תשעג. כז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד. ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחזה (שם כז. ד) וע״כ אמר הקב״ה לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים וזהו שלח לך לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור.

בנות צלפחד והמרד המסתורי

מניינם של ישראל בפרשתנו מסיים את ארבעים שנות הנדודים של בני ישראל במדבר. בסיום המניין התורה מציינת [במדבר כו סד] - "ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן. .", רוצה לומר כל אנשי ישראל שנמנו ביציאה ממצרים מצאו את מותם בעקבות חטא המרגלים וממילא לא נמנו במניין הכניסה לארץ. רש״י מדייק בלשון הפסוק 'איש' - "אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', והנשים אומרות 'תנה לנו אחוזה'. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן". נבקש להבין את סוף לשונו של רש״י שבחר לצטט דו-שיח תמוה מעט שבו טענת הגברים מובאת מפרשת המרגלים ואילו תשובת הנשים היא ציטוט מדברי בנות צלפחד. זאת ועוד, מה משמעותה של סמיכות בנות צלפחד למותם של יוצאי מצרים.

'דברי תורה עשירים במקום אחר' ובספר דברים [י ו-ז] אנו מוצאים תיאור של פרשייה עלומה מיד לאחר ירידת משה מהר סיני עם הלוחות השניים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי־יַעֲקָן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן. . מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה. .". על פסוק זה שואל רש״י כמה שאלות: "מה ענין זה לכאן? ועוד, וכי מבארות בני יעקן נסעו למוסרה, והלא ממוסרות באו לבני יעקן? ועוד, שם מת אהרן? והלא בהר ההר מת!". ביישוב שאלות אלו מספר רש״י על מרד מסתורי - "כשמת אהרן בהר ההר לסוף ארבעים שנה ונסתלקו ענני כבוד יראתם לכם ממלחמת מלך ערד ונתתם ראש לחזור למצרים, וחזרתם לאחוריכם שמונה מסעות עד בני יעקן ומשם למוסרה, שם נלחמו בכם בני לוי והרגו מכם ואתם מהם, עד שהחזירו אתכם בדרך חזרתכם".

כלומר, לאחר מלחמת ערד המתוארת בתורה במספר פסוקים מועט [במדבר כא א-ג] בני ישראל מקבלים פאניקה. כך, לאחר ארבעים שנה (!) של נדודים וטראומת המרגלים, עם ישראל מבקש שוב לחזור למצרים. את החשש ממלחמה כבר מצאנו ביציאה ממצרים כאשר הקב״ה משנה את נתיבם של עם ישראל, גם את הרצון לחזור למצרים ראינו בשעה שעמדו ישראל על שפת הים. אבל כאן החשש מתממש בפועל והתלונות הופכים למעשים - עם ישראל חוזר אחורה ומספיק לשוב על עקבותיו מרחק של שמונה מסעות. המרד מסתיים בתוצאה טרגית, שבט לוי נלחם עם שאר העם המבקש לחזור למצרים. מלחמה המזכירה את שאירע לאחר חטא העגל אולם כאן התוצאה חמורה יותר - ישנם הרוגים משני צדדי מלחמת האחים.

המרד מסתיים בתוצאות קשות ובאווירת נכאים אבל כאן מתחולל אירוע מפתיע - בנות צלפחד מבקשות נחלה. הבקשה שלהן, שגם אם נתפשה עד עתה כאהבת הארץ הרי שכעת היא מקבלת חשיבות עצומה. אמירתן לא באה על חלל ריק, היא מגיעה לאחר אירוע יוצא דופן ששילב בתוכו את כל האסונות שעם ישראל חווה במשך ארבעים שנות נדודים. "באיזה שעה עמדו לפני משה? בשעה שאמרו ישראל למשה: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', אמר להן משה: 'והלא כל ישראל מבקשין לחזור למצרים, ואתנה מבקשות נחלה בארץ? !' אמרו: 'יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ'" [ספרי זוטא כז א]. בנות צלפחד מבקשות להביע אמירה שאינה רק מחדשת הלכה בהלכות נחלות אלא קוראת תיגר על מעשיו של העם כולו. עם שרצה לשוב על עקבותיו ולוותר על נחלתו שומע כעת ממי שלא קיבלו נחלה מעיקר שהן מבקשות לא לוותר.

את זה מבקש רש״י לגלות לנו ברמיזתו על הדו-שיח שבין הגברים והנשים, אין כאן ציטוט דמיוני של שיחה סימבולית אלא מעשה שהיה ובו נשמעו שוב טענותיהם של המרגלים למול אמירתן המחודשת של בנות צלפחד. לא פלא שנשים אלו שאהבו את ארצן מוזכרות מיד לאחר אמירתה של התורה שרק הגברים מתו בחטא המרגלים. על פתחה של הארץ, ממשיכות בנות צלפחד את מעשיהן של נשות דור המרגלים שלא הצטרפו להוצאת הדיבה כי "היו מחבבות את הארץ".


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ריבית לגוי ושמירת הזהות היהודית בפרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה- אוריאל דוד שלומי מִצְוַת ״אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ״ – שְׁמִירָה עַל הַזְּהוּת הַיְּהוּדִית 1. הַיַּחַס לְאַחֵינוּ ב...