יום ראשון, 27 בינואר 2019

מחלת האהבה - השבעתי אתכם - הלל מרצבך - ערוך למעלה תשע''ט

מחלת האהבה / הלל מרצבך

שיר השירים (פרק ה, ח): ״הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי: ״

בעודי שר את השיר, ומנסה לדמיין ולחשוב על האהבה העזה שיש לעם ישראל כלפי ה׳ יתברך, עלו לי מספר שאלות:

מי אלו אותן ״בנות ירושלים״ שעליהן שרים? אם אלו ״אומות העולם״ (כפי שרש״י כתב על הפסוק), מדוע שהן יפגשו קודם את הדוד האהוב ויגידו לו שאנו חולי אהבה? מדוע שהאומות יזכו לדבר איתו לפני שאנו נזכה בכך?

מה המשמעות של חולי אהבה? מדוע צריך שבנות ירושלים יגידו זאת לדוד האהוב? למה כל כך חשוב שהוא ידע שאנו חולי אהבה?

אם הגענו למצב שאנו חולים מרוב אהבה, איך זה שלא הצלחנו לפגוש את אהובנו, הרי כתוב ״יגעת ומצאת תאמין״? מי שאוהב באמת יצליח למצוא את אוהבו!

איך זה שהדוד האוהב לא יחזר אחרינו בעצמו? הוא לא יודע שאנחנו חולי אהבה?

המלבי״ם (ה, ח) מבאר ש״בנות ירושלים״ אלו הצדיקים שטמונים בכל דור. על פי זה ניתן לתת הסבר אחר למושג ״חולת אהבה״. ניתן להסביר שאנו הרעיה (עם ישראל) אומרת לבנות ירושלים (אותם צדיקים) כך:

אתם (הצדיקים), אם בתפילות שלכם תצליחו להגיע קרוב אל ה׳, למצוא השגה רוחניות גבוהות יותר, תגידו לו משהו שאנו רוצים להגיד משהו, אך לא מצליחים להגיד אותו.

תגידו לו, שאנו בעומק מאוד מאוד אוהבים אותו, ורוצים להתקרב אליו, אבל אנחנו חולים! האהבה שלנו חולה, ולא מצליחה לצאת לידי ביטוי באופן נכון.

קשה לנו לבטא את האהבה העצומה שטמונה בנו אל ה׳, כי לצערנו אנחנו חולים, מחלתנו היא חוסר יכולת לבטא את האהבה ששורה בנו.

המחלה הזאת הגיעה בעקבות התקופות הקשות שעברנו, ההסתר פנים הבלתי נסבל שחווינו, הגלות המרה שהותירה עלינו צלקות. אנו כבר לא מצליחים להביע את אהבתנו העזה. אין לנו כוח, אנו תשושים ורצוצים. ובכל זאת אנו יודעים שאנו אוהבים בלי סוף, ומבקשים מאותם צדיקים שהצליחו קצת לגעת יותר, שהצליחו להתעלות פנימה: תגידו לו שידע — ״שיש בנו אהבה״ אפילו שהיא חולה.

נסיים בתפילה, שנצליח לקבל כוחות להביע את אהבתנו הגדולה אל ה׳ בכל כוחנו, וה׳ הטוב ישמיענו ברחמיו את אהבתו האין סופית אלינו בקרוב.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום ראשון, 6 בינואר 2019

כחל סופי

בס״ד זצ״ל שאולי כהן בנימין הרב ע״ש מדרש בית

אכילת כחל

1 ) שאסור למדנו מנין הכשרה? בלא כחל לאכול

א) ע״א קיא דף חולין מסכת בבלי תלמוד דרבנן. שחוטה מתני…חלב מנהרדעא דימי רב

הבהמה– מיתת אחר שפירש (חלב לבשלו אסור

מדרבנן רק בשר )עם

ב) א סעיף צ סימן דעה יורה ערוך שולחן

מדברי )אסור הבהמה של הדד (פירוש הכחל שחוטה בחלב שנתבשל בשר; שאין סופרים

התורה. מן אסור

2 בהמה של כחל לאכול שמותר למדנו )מני? ן א) ע״א קי דף חולין מסכת בבלי תלמוד

ליה אמר לזעירי. אשכחיה אלעזר רבי סליק כי כחל לרב דאתנייה תנא איכא אלעזר )(ר'

אחוייה לאוכלו? )(שאסור אבודימי בר יצחק לרב רש״ש זעירי, )(הפנהו זאת שנה (שהוא

גדר בה וגדר מצא בקעה ורב עיקר כל כחל לו שניתי לא אני ליה אמר )לרב. (שאסר

מסויים במקום כלל. לאסור אין מקומות ובשאר וחלב, בבשר פרוצים שהיו )משום

איקלע דרב לחבירתה דקאמרה איתתא לההיא שמעה, לטטלפוש (ליטרא, רש״י )"ריבעא

בעי חלבא כמה דבשרא בחלב דבשר גמירי לא אמר "? לבשולי להו וקאסר איעכב, אסור

. כחלי

מתני אבא בר יוסי רבי הכי, מתני כהנא רב אנא אבדימי בר יצחק רב אמר שכך:)(שנה

לו שניתי מניקה של כחל כחל ליה שנה חייא רבי של ומפלפולו שאסור )(לרב, . סתם של לכחל היתה כוונתו ואומנם סתם, כחל ושנה לרב שוב זאת שנה חייא רבי (ואח״כ

הבין לא רב אך ויבינו, כמותו מחודדים שתלמידיו וחשב.)מניקה

בר יצחק רב דכחל תבשילא לקמייהו אייתו פפי רב לבי איקלעו יוסף בר יצחק ורב רבין פפי דרב דביתהו מכדי אכל לא אמאי תכלא רבין אביי אמר אכל, לא - רבין אכל, - יוסף - נשא מבי לה דשמיע לאו אי הוה דעובדא מריה נפחא ור״י הואי נפחא 'יצחק דר ברתיה

עבדא. הוה לא

ב) כחל לרב דאתנייה ד״ה שם תוספות בקריעה– מניקה של אפילו כחלי דאכלינן ואנן (דווקא מצא בקעה דרב אלישנא סמכינן

מניקה לשאינה מניקה בין חילוק ואין בזה), מחמירים לא אנו אך. במקומו,

: רש״י

הכי מתני כהנא רב - כל לו שניתי לא אלעזר לרבי יצחק רב השיבו שכן שאמרנו כמו

עיקר:

מניקה כחל - הרבה: כנוס חלב בדדיה ויש מניקה שהיתה

חייא רבי של פלפולו ומתוך - שתלמידיו וכסבור מעצמו ומבין מאד מחודד שהוא

אסור שאין רב שיבין וסבור סתם לו שנה 'חייא ר לפני ושנאה כשחזר כמותו מחודדין

הבין: ולא מניקה אלא

: רש״י תכלא - בניו: את קובר שכול

דעובדא מרא - טובים: במעשים זהיר

: רש״י

תנא איכא - דוכתא: בהאי

כחל לרב דאתנייה - באכילה אסור קריעה בלא שבשלו כחל לרב ששנה מי כאן יש

אלעזר: לרבי ליה שמיעא הוה דרב בתרא ולישנא

אחוייה - המקום: בני

יצחק לרב - לו: שנאה זה אלעזר לרבי לו אמרו

עיקר כל כחל לו שניתי לא אני - כחל בין לאיסור לו שניתי לא כחל שום כלומר

מניקה: שאינה כחל ובין מניקה

ורב - שאסור: כחל להם ששנה

מצא בקעה - עליהן: והחמיר בחלב בשר באיסור מזלזלים שהיו ראה כלומר

ריבעא - ליטרא:

3 ) כחל מכשירים? כיצד

חולין מסכת בבלי תלמוד קט-. דף. קי

עליו עובר אינו - קרעו לא חלבו, את ומוציא קורעו - הכחל מתני' )(מדאורייתא. .

ומותר עליו עובר אינו רב אמר זירא רבי אמר 'גמ )(מדרבנן עליו עובר אינו תנן אנן והא

דבעא ואיידי ליכא נמי דאיסורא הוא בדין איכא איסורא הא עבר דלא הוא מיעבר הוא מיעבר התם עליו עובר אינו קרעו לא דמו את ומוציא קורעו הלב סיפא למיתנא

עליו עובר אינו רישא נמי תנא איכא איסורא הא עבר דלא קורעו הלב עליו עובר אינו קרעו לא חלבו את ומוציא קורעו הכחל ליה מסייע לימא לא כחל אבל קריעה דבעי הוא לב ומותר בשולו לאחר קורעו קרעו לא דמו את ומוציא

בקריעה ליה סגי לא כחל אבל בקריעה ליה דסגי הוא לב דלמא קריעה בעי

ואסור עליו עובר אינו רב אמר זירא א״ר דאמרי ואיכא )(מדרבנן אינו ליה מסייע לימא

ואיידי ליכא נמי דאיסורא הוא בדין איכא איסורא הא עבר דלא הוא מיעבר עליו עובר מיעבר דהתם עליו עובר אינו קרעו לא דמו את ומוציא קורעו הלב סיפא למיתנא דבעא

עליו עובר אינו רישא נמי תנא איכא איסורא הא עבר דלא הוא

דמו את ומוציא קורעו הלב עליו עובר אינו קרעו לא חלבו את ומוציא קורעו הכחל ת״ש דלמא קריעה בעי לא כחל אבל קריעה דבעי הוא לב ומותר בשולו לאחר קורעו קרעו לא

בקריעה ליה סגי לא כחל אבל בקריעה ליה דסגי הוא לב ומה אסור, – בחלבה שבשלה קבה מותר, – בחלבו שבשלו כחל דרב קמא כלישנא תניא במעיו. כנוס אין וזה במעיו כנוס זה לזה זה בין הפרש

קרע לשמעיה 'אלעזר ר א״ל בכותל. וטחו וערב שתי קורעו יהודה רב אמר קורעו? כיצד

בכותל. וטחו וערב שתי בעינן דלא קמ״ל הא היא מתניתין קמ״ל מאי איכול ואנא לי

דמא- לן אסר כוותיה לן שרא רחמנא לן דאסר כל מכדי נחמן: לרב ילתא ליה אמרה

גירותא- דשיבוטא, חזיר-מוחא חיה, בהמה-חלב חלב טוהר, נדה-דם כבדא, לן שרא בעינן תאר כותית-יפת אח-יבמה, אשת בעלה, בחיי איש-גרושה אשת דכורא, לישנא כחלי. לה זויקו לטבחי: נחמן רב להו אמר בחלבא בשרא למיכל

' דאפי ה״ה לא לכתחלה אין דיעבד שבשלו קתני והא לקדרה ההוא קורעו תנן והאנן דיעבד 'דאפילו אסורה בחלבה שבשלה 'קבה סיפא למיתנא בעי דקא ואיידי לכתחלה

שבשלה. רישא נמי תנא לא נמי

: רש״י

עובר אינו קרעו 'לא מתני - מפרש ובגמרא מקרי חלב דלאו בשולו על ולא ללקות אכילתו על

לא: או דרבנן איסורא מיהא איכא אי

עליו עובר אינו רב אמר - אסור אמרינן ולא בשלו אם באכילה לכתחלה ומותר מדאורייתא

הוא מדרבנן שחוטה ). חלב קיא (דף לקמן אמרינן ויצא ממנו נסחט אפילו דהא מדרבנן מיהא

ליכא: דרבנן 'איסור אפי פירש ולא דמובלע כיון והאי

עבר דלא הוא מיעבר דהתם - כזית: בו דאין ללקות

איכא איסורא הא - מה״ת: אסור שיעור דחצי

קריעה בעי לא כחל הא - בשולו: לאחר קורעו קרעו לא ביה תנא מדלא הבישול לאחר

דלמא - דבשעת משום בשול דלאחר בקריעה ליה דסגי הוא דלב משום תנייה לא הכי משום

דשיע: בלע לא בשול

כחל אבל - בקריעה: תו ליה סגי ולא בשול ע״י החלב בו נבלע כבר רך שהוא

קבה - קבתן: לתוך החלב שיונקים עגל של או טלה של

במעיו כנוס זה - מדדי יצא שלא במעיו כנוס אינו וכחל הוא חלב הבהמה מדדי ומשיצא

קריעה בעי לכתחלה ומיהו חלב לכלל בא ולא הוא בבשר מובלע אלא נאסף ולא בחייה הבהמה

מדרבנן:

בכותל וטחו - חלבו: שיסחט כדי לכותל בידיו כובשו

: רש״י

לי קרע - איכול: ואנא שתצלנו קודם כחל

היא מתניתין - ומותר: מתחלתו דקורעו

קמ״ל הא - והרי ומשיצא למטה יוצא הנוטף שהחלב לפי ערב או שתי או קא״ל בעלמא קריעה

לפי מתחלה כולו להוציא צריך ודאי דהתם לקדרה אלא וערב שתי בעי ולא חזר לא חלב הוא

קאמר בצלי מותר שבשלו לעיל ודקתני עמו ומתבשל וחוזר גמור חלב הוא הרי יוצא שכשהוא

)הפסח: (את )ויבשלו לה (ב הימים בדברי דכתיב בשול קרי נמי דצלי

קט4 (חולין עינים פתח החיד״א ):)

)א במאכל לו השווה טעם איסור, מאכל בכל שיהיה בבריאה הקב״ה שהטביע הטעם אדם יאמר שלא מנין אומר, עזריה בן אלעזר רבי בחז״ל, שמבואר מה ע״פ הוא היתר, תלמוד עלי, גזרה שהתורה אעשה ומה ואפשי אפשי ' אלא בחלב', בשר לאכול אפשי 'אי

העבירה מן פורש לשמי, הבדלתכם א שתה לי", להיות העמים מן אתכם "ואבדיל לומר

היתר מאכל ע״י האיסור טעם יטעם כשאדם וא״כ שמים מלכות עול עליו. ומקבל

לאיסור– הדומה האיסור טעם את טעם שכבר כיוון ואפשי, אפשי באמיתות יאמר

עלי גזר שבשמים שאבי אעשה ומה טוב, כי שטעמו וראה ההיתר, . במאכל

שאלני אחד גביר )ב הדבר טעם כפי משתנה טעמו שהיה השמים, מן שירד מן ה בענין, אי במן, טעמן וטעם בחלב, בשר או חזיר לאכול חשב אם הדין יהיה היאך בו. שחפץ

איסורא? עביד והשבתי מהא, והראיה בזה די היתר, מאכל הוא שהמן שיודע. דכיון בו שיש אף, כחלא לה זויקו נחמן רב להם ואמר בחלבא, בשר למיכל בעינן אמרה דילתא

בחלב בשר. טעם ואם לטעום, שרצה מה כפי המן להתהפך שמים מעשה היה דזה, ועוד

אסור– הדבר היה איסור לטעם טעמו הופך היה. לא

)5 ט פרק אסורות מאכלות הלכות רמב״ם

מן אסור שחוטה בחלב שנתבשל בשר שאין סופרים מדברי אסור: הכחל יב הלכה קרעו ואם ולאכלו לצלותו מותר שבו החלב ומירק קרעו אם לפיכך שביארנו כמו התורה

וכחל הבשר עם לבשלו מותר חלב לחלוחית בו נשאר שלא עד בכותל וטחו וערב שתי בפני ובשלו עבר ואם לבשלו אסור גדולה של בין הניקה שלא קטנה של בין קרעו שלא המנין. מן וכחל בששים אותו משערין אחר בשר עם בשלו ואם לאכלו מותר עצמו

ואם מותר והשאר אסור הכחל בכחל ששים כמו הכחל עם הכל היה אם: כיצד יג הלכה

אותה אוסר אחרת לקדרה נפל אם כך ובין כך בין אסור הכל מששים בפחות היה ואין האסורה כחתיכה נעשה שנתבשל עצמו שהכחל כבראשונה בששים בו ומשערין

שנפל. בשעה שהיה כמות לא שנתבשל בעת שהוא כמות אלא בו משערין

מותר. הכל צלהו ואם בשפוד הבשר ]מן [למעלה שחתכו הכחל את צולין: אין יד הלכה

6 קמג סימן הרמב״ם )שו״ת שאלה: הכ״ה השאלה מאחר שאמר מי יש הבשר, עם כחלה שנתבשל קטנה, כבשה ופסקו אסור, והתבשיל כגדולה הקטנה שאמר מי ויש מותר, התבשיל קטנה, שהיא

בזה… הדין מה התבשיל, ואסרו? לחומרא

הכחל שדין ספק, אין התשובה משום הפרש, בזה ואין אחד הגדולה ושל הקטנה של

מכיל (שהכחל) הדם, הופך והטבע חלב היא הכחל, גוף בנקבוביות הנמצאת הלחות, שכל לא אך היניקה, המשך משום ויתרבה, יתוסף היניקה שבעת אלא מצב, בכל לחלב שם, של אפילו לבשלו אסור ולכן מעט. שהוא אלא היניקה, בשעת שלא אפילו לגמרי ייפסק

כמות ו בישל ואם בכותל. ויטיחנו וערב שתי שיקרענו אחר אלא שבכבשות, הקטנה חכם… של או הארץ עם של התבשיל שהיה בין בששים, ישער העשייה, זאת בלא. שהוא

7 א סעיף צ סימן דעה יורה ערוך )שולחן

שחוטה בחלב שנתבשל בשר; שאין סופרים מדברי )אסור הבהמה של הדד (פירוש הכחל

שבו החלב ומירק קרעו אם. לפיכך התורה מן אסור -- קרעו. ואם ולאוכלו לצלותו מותר

חלב לחלוחית בו נשארה שלא עד בכותל וטחו וערב שתי -- הבשר. עם לבשלו מותר

קרעו שלא וכחל -- גדולה של בין הניקה שלא קטנה של בין -- עבר. ואם לבשלו אסור

) צלאו אם שכן (וכל עצמו בפני ובשלו -- אחר בשר עם בשלו. ואם לאכלו מותר --

בכחל ששים כמו הכחל עם הכל היה? אם. כיצד המנין מן וכחל בששים אותו משערין --

מששים בפחות היה. ואם מותר והשאר אסור הכחל -- אם כך ובין כך. בין אסור הכל

שנתבשל עצמו שהכחל כבראשונה בששים בו ומשערין אותה אוסר אחרת לקדירה נפל שהיה כמו, לא שנתבשל בעת שהוא כמו אלא בו משערין ואין האסורה כחתיכה נעשה שנפל: בשעה

אחר נפל, אם הכחל ונאסר ששים בה שאין לקדירה תחילה נפל דאם אומרים ויש הגה:

אחרת לקדירה כך -- כב״י דלא לר״ן וד״ע הרשב״א בשם (טור לששים מצטרף הכחל אין

עיקר: .)וכן לר״ן

8 ) ט״ו (ס״ק )הש״ך דנוהגין למאי כן ואם לבדה– אפילו כלל לבשלה שלא בארצותינו (אבל לטגנה. הדין הוא

בטיגון– בין בבישול דבין בהדיא ב״י דעת ודאי לבדה לבשלה לכתחילה ). נוהגין

9) צדק– זבחי סומך- עבדאללה הרב

י אות צ' 'סימן שאין מרן כסברת בגדאד פה מנהגינו אם אפילו כלל בשר עם כחל מבשלים

וערב שתי קרעו אבל בכותל. וטחו או מים עם לבדו כחל לכתחילה מבשלים וטיחה וערב שתי שקרעו אחר ירקות

אצלנו פשוט המנהג וכן. בכותל.

10 ) שמש- מזרח משאש- שלום הרב

ע״א מג דף הכחל לבשל שצריך זה דין הזכיר לא מרן רק ך צרי אלא מיוחדת קדירה להצריך בימיו כן נהגו שלא משום לו, המיוחדת בקדרה

נעמי זאת בעירנו היום כמנהגנו בשר, של בקדירה ואפילו לבדו, . לבשלו

11 ע" קי דף חולין מסכת בבלי )תלמוד ע״ב קי א-

כחלי. אכלי -, בפומבדיתא כחלי אכלי לא - בסורא

דכפורי יומא במעלי לסורא איקלע מפומבדיתא דיקולי בר רמי דהוא תמרי בר רמי דרב לקמיה אייתוה אכלינהו. נקטינהו איהו אזל שדינהו לכחלינהו עלמא כולי אפקינהו

אמר דאכיל. אנא יהודה דרב מאתרא ליה: ? אמר הכי תעביד אמאי ליה אמר חסדא.

? אמר לשם שהלך המקום וחומרי משם שיצא המקום חומרי עליו נותנין לך ולית ליה: ? הויא נסך מיין ודלמא בפורצני ליה? אמר טויתינהו ובמה אכלתינהו. לתחום חוץ ליה: דקדחו הוה בעלים יאוש ליה? אמר הוה דגזל ודלמא הוו חדש עשר שנים לאחר ליה אמר

ליה? אמר תפילין מנחת לא טעמא מאי ליה אמר תפילין מנח הוה דלא חזייה חילפי בהו רמי קא הוה דלא חזייה התפילין מן פטור מעיין חולי יהודה רב ואמר הוא מעיין חולי רב ואמר היא שאולה טלית ליה? אמר חוטי לך לית טעמא מאי ליה אמר חוטי יהודה

הוה דלא גברא לההוא אייתוה אדהכי הציצית מן פטורה יום שלשים כל שאולה טלית בצדה שכרה שמתן עשה מצות כל דתניא שבקוהו להו אמר כפתוהו ואמיה אבוה מוקר

הוית אי ליה אמר טובא דחריפת לך חזינא ליה אמר עליה מוזהרין שלמטה דין בית אין חורפאי. לך אחוינא יהודה דרב באתריה

)12 מוסר שיחות – שמואלביץ חיים ר' – תשל״א לך לך פרשת ח, (מאמר מיר )ר״י

בגמרא תיאורו שבא כפי דיקולי, בר לרמי אירע אשר לעצמנו. את נצייר הבה חולה הכיפורים, יום בערב אף נפשו את להחיות במה לו שאין המדוכא עני היה הוא הכיפורים יום בערב לאכול שמצווה ומאחר היו, שאולים המה אף שעליו הבגדים מעיים, על ולצלותם העיר לתחום מחוץ ולצאת העיר, אנשי שהשליכו הכחלים את ליטול הוכרח

שמצא– חרצנים סעודתו. והיא

את לסעוד יהודי לבית דיקולי בר רמי נכנס לא ולמה מה על רואה, כל בעיני לא יפ הלא זו בשעה אורח יכניס שלא מישראל אדם לך היש הקדוש, היום ערב! ? סעודת

משולחנם להינות לא ובלבד ופשורי עקולי וכל והטורח הדוחק כל כדאי כי מכאן למדנו

אחרים של מאמרם את בנפשו דיקולי בר רמי וקיים, עצמו אדם ישכיר "לעולם ז״ל: כהנא לרב רב ליה לבריות. . כדאמר יצטרך ואל לו) זרה שהיא (לעבודה זרה, לעבודה מילתא ביה וזילא אנא רבא גברא תימא ולא אגרא, ושקול בשוקא נבילתא (פשוט) נטוש

קי (ב״ב, לי)" הוא.). (ביזיון

סדרי את משנה "ה שהקב אחרים. . עד משל מליהנות ובורח מתרחק כה השלם האדם עבד להיות הופך מזולתו הנהנה כי זה, ומנהגו רצונו את לקיים שיוכל כדי הטבע

ונעשה לזולתו ומתחייב משתעבד הוא הרי מחברו הנאה נטילת מחמת שכן לעבדים,

בו. תלוי חשבון על והנאה "לקיחה" של תכונה בנפשו קונה מזולתו, דבר שהלוקח אלא עוד ולא

. הזולת

3 זיני- רחמים הו אלי הרב 1) קונטרס אה מקום הרחיבי מפוקפקת שמים לך-יראת או עבירה שריח מה מכל להימנע רצון מישראל ברבים יש הוא, מוחלט היתר שהכחל למרות היהודית הנפש בטבע החרותה קדושים', 'והייתם של האלוהית ההוראה ממנו. נודף עבירה, נדנוד

מסוגלים אינם אלו, שדווקא אלא בלבם. נגע, אלהינו שדבר באלו עז, וביתר שאת ביתר מתגלה במישור גם ותתורגם תיושם לא אם ה', בעבודת מספקת אינה שמים שיראת לחוש לעיתים,

החברתי-. יהודי. . אלא מצאו לא הכיפורים יום שערב סורא, לאנשי בושה זוהי להצהיר: יכולים אנו היסוס ללא

ואין ממנה, ואוכל באשפה המחטט אדם רואים רא סו אנשי הקדוש, היום ערב במשפט! לעסוק במצוות הדבק אדם שכל ההפטרה תוכן את לקיים ובכך לביתו, להכניסם חשב אשר מהם איש

וְכִסִיתֹו עָרֹם תִרְאֶה כִי בָיִת, תָבִיא מְרּודִים וַעֲנִיִים לַחְמֶָך לָרָעֵב פָרֹס, הֲלֹוא הזה ביום: קורא "

תִת לֹא ְּומִבְשָרְָך עַלָם". הסעיף חובת ידי לצאת מנת על אינה ההפטרה שקריאת שכחו סורא אנשי

דרישותיה תוכן את לקיים ע״מ אלא בנדון, . בשו״ע

14 שפירא- חיים אליעזר ר' ממונקאטש האדמו״ר ) ש עמ' הקדוש היום (מאמר יששכר )'שער

וכל רוא בקדושת אמורא מהאי בש״ס חכז״ל לני למדו מה כפשוטו, אם ישתומם, ומבין ה ו אלו כל לפניהם דהראה

במעשי לדקדק צריכין בעשי״ת שאז דוקא דכפורי יומא במעלי דינא עפ״י הקולות עפ״י המותרים ים בדרכ גם ביותר ו

בש כמבואר דינא שר הענין תר״ב…ונראה סי' או״ח "ע ב רמי הלז הצדיק דרך לנו מז זכ ללמד רוצה שהי' בעיו״כ תמרי ר ת ו

בנ״י על י״א) וכנ״ל(אות קונהו עם וחשב והנורא הקדוש יום בא טרם בעיו״כ ובפרט האלו הדין בימי הבעש״ט רבינו בשם לאסטוני להבע״ד רשות לי' לית ביוה״כ לאשר עליהם נופלת ובכיי' ערב לעת בעיו״כ כ״א בלב התעוררות הוא דלכך זי״ע

ן א צריכי ולפי״ז וכו' קטרוגיו כל ומציע מוציא בעיו״כ ע״כ זכות, וללמד להראות לעורר ז הלכה להורות עובדא הראה ע״כ ורמזו המבול בדור נאמר הגזל על אלא גז״ד נחת״ם דלא הדין עיקר שזהו גזל עון על הקטרוג יזיק ולא מהני בעלים דיאוש

בנ״י על כות ז למד וגם ידינו מעושק נחדל למען בנעילה אז אומרים שלכך בנעילה ביוה״כ החתימ״ה בזמן בספרים זאת

ע״כ ותפילין ציצית במצות זהירין שאין אותן בעל כאלישע נקי גוף צריכין ותפילין חולי' מפני זכות היתר להם המציא

כנפיים.

: רש״י

כחלי אכלי לא - קרעו: ואפילו צלי אפילו לגמרי

טויתינהו במאי - עצים: שם לך הוו היכן

בפורצני - והבערתים: היקבים שאצל חרצנים

הוה חדש עשר שנים לאחר - ואלו מותרין יבשין אסורין ). לחים לד (דף 'ע״ז במס ותנן

חדש: עשר שנים כל לחים הם

חילפי בהו דקדחו - עפר: ונעשו שנרקבו מחמת בהם גדלו

חילפי - חושש: אינו ש״מ משם נטלו ולא ונרקבין ומתקלקלין והואיל אורטיי״ש

התפילין מן פטור - תדיר: לחלצן שצריך מפני

חוטי רמי הוה דלא - לטליתו: ציצית הטיל לא

כפתוהו - במצות לא ותו דארבעים ). בד״א פו דף (כתובות כדתניא להלקותו העמוד על

כגון לקיימה רוצה ואינו שלפניו עשה מצות אבל העבירה נעשית שכבר תעשה לא

נפשו: שתצא עד אותו מכין עושה ואינו לולב עשה עושה ואינו סוכה עשה לו אומרין

בצדה שכרה שמתן - לא אם לומר שכרה מתן פירש )לכך כ (שמות ימיך יאריכון למען

זה: שכר תטול שלא עונשו זהו תקיימנה


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 2 בינואר 2019

קול צופייך לפרשת וארא תשעט

'qn oeilib 943

h"ryz `x`e

ִִָָשׁוּבוּבּניםשׁוֹבבים

לפרעה וסטירה למלכות כבוד

לפרעה כבוד לחלוק ואהרן משה את ציווה ואלפּרעה ישׂראל אלבּני ויצוּם אהרן ואל משׁה אל ה' "וידבּר הפסוק ְְְְְְְֲִֵֵֵֵֶֶֶֶֶַַַַַַָֹֹעל

מצרים" מארץ ישׂראל אתבּני להוֹציא מצרים מל# יג( ו )שמות רש״י אומר ְְְְְִִִִִִֵֵֵֶֶֶֶֶָָָ, אותם". ולסבול בנחת "להנהיגם ישראל בני על ציווה רבה: מדרש בשם זה ובאמת בדבריהם". כבוד לו לחלוק עליו "צום מצרים מלך פרעה ואל אם כבוד לו לתת ולמה המכות. עשר עם ביחד כבוד נותנים איך פלא

ורשעתו? גאוותו את ושוברים אותו מכים

בגמרא ע״א( קב )זבחים "ויּצא הפסוק את ופירש לקיש ריש בזה ֵֵַעסק 2 מעם־פּרעהבּחרי־אף" ח( )יא "אמר. ויצא סטרו לקיש ריש על "הכהו – ְִֵַֽ" 7ֳִָָֹֽ לחיו" )רש״י( פרעה? את משה שהכה לקיש ריש אמר איך הגמרא: מקשה. הוא שהרי לפרעה, כבוד לתת צריך היה שמשה סובר לקיש ריש הרי

פנים". לו והסביר הוא "מלך – היאור" שפת על לקראתו "ונצבת פירש

בו פניך והעיז הוא רשע את לבזות כציווי להפך, הפסוק את ומפרש לקיש ריש על חולק יוחנן רבי

פרעה. בו" פניך והעיז הוא "רשע להתריס ביאור כשהוא פרעה אל בא. אלוה. ואינך לנקביך מתפנה שאתה שקריך, את מכיר אני לו: ולומר בפניו שמשה אמר יוחנן רבי השמות. את הפכו – "איפוך" הגמרא: מתרצת

כבוד. בפרעה נהג שמשה סבר לקיש וריש לחיו, על לפרעה סטרו

כבוד בו נהג וגם סטרו גם יוחנן רבי איך יהוידע" בן "בניהו בספרו חי איש הבן בעל עוזנו גאון הקשה למלכות כבוד חלק מעמד באותו "ומצינו לפרעה: משה שסטר אומר צא לאמר והשׁתּחווּ־לי אלי אלּה כל־עבדי< 'וירדוּ לו שאמר בדיבור ְְָאפילו =ֲֶָָ >ֵ? ֵֶַ @ְְֲִִַֽ =ֵ Aֵֹ B

אשׁר־בּרגל וכל־העם אתּה גם אלא העבדים, רק ירדו לא ובאמת ַָי<'". Cְָָָ =ְְֲֶֶַ D הזכירו לא מה ומפני ממצרים. שיצאו ממשה לבקש ירד בעצמו פרעה עליך". מלכות אימת תהא ש״לעולם ינאי רבי למד מכאן בדבריו? משה

לומד שהוא אלא למלך, כבוד לתת שצריך ינאי לרבי מסכים יוחנן רבי גם ה' 'ויד מהכא אמר יוחנן "רבי לאחאב. הנביא אליהו שנתן מהכבוד זאת משה סטר למה כן, אם אחאב'". לפני וירץ מתניו וישנס אליהו אל היתה

לפרעה? סתירה אין סטירה, יש כבוד לנהוג גם שצריך סוברים לקיש ריש וגם יוחנן רבי שגם יוצא, זה לפי לתת צריך יוחנן רבי לדעת המכות. בעשר אותו להכות וגם במלכות בגלל הוא למלכות כבוד לתת שצריך והטעם אישיות. מכות גם לפרעה דרקיעא מלכותא כעין דארעא "ש״מלכותא ודם- בשר של מלכות כל לתקן חייבים שאנו בגלל באות המכות במקצת. ה' מלכות את משקפת הלוי הגרי״ז מסביר כך חוטא. הוא אם המלך את ולתקן העולם את

ב( מח )בראשית אחד ענין ואינו ובדין בהיתר היה הסטירה בוודאי "הנה וטרח מתניו ששינס באליהו וכן מלך. כבוד חובת מקיים דעתה למשנהו, שנותן והכבוד נימוס". מדין ולא למלך כבוד חיוב מדין כך. על כך כל "נביאי את ישראל שחטו ביום בו שהרי בשליחותו, פגע לא לאחאב ְִֵאליהו אכלישׁלחן מאוֹת ארבּע האשׁרה וחמשּׁיםוּנביאי מאוֹת ארבּע ְְְְְֲֲִִִֵֵֵֵֵַַַַַַַַַָָֹֻהבּעל

הנביא. אליהו בפקודת ִֶָאיזבל"

השובבי״ם ימי מהלכות – אליו יעקב ְֲֵֵַָֹלשׁוֹבב

שובב נקרא לבו בשרירות ההולך

השובבי״ם ימי בתוך נמצאים אנו משפטים( עד שמות פרשות של התיבות )ראשי.

רש״י ד( לח )יחזקאל בישעיהו שובב". נקרא לבו בשרירות ההולך "כל אומר: אליו יעקב לשׁוֹבב לוֹ לעבד מבּטן "יוֹצרי תשובה. מלשון היא שובב ְְְֲִִֵֵֶֶֶֶַָֹהמילה

יאסף" לוֹ וישׂראל ה( )מט המלבי״ם מסביר כך. ה( ח )ירמיה שובב ְְִֵֵֵָָשהמילה

שבים. ושוב בתשובה ה' אל ששבים תשובה, מלשון גם היא

הרב נשמת לעילוי מוקדש העלון וישליצקי אלישע לברכה וקדוש צדיק זכר,

עולם של מלכו כרוז הלב באוזן לשמוע

הגמרא ע״א( טו )חגיגה בת שהייתה שובבים-אומרת בנים "שובו שאמרה: קול בת יום כל יוצאת כן מאחר". "אוי-חוץ שאומרת: ואחרת כזו משמים קול

הזוהר תורה". של מעלבונה לבנים להם נש )פרשת א( קצו ג, א לשם שואל: עלגּב "אף ועונה: אותה. שומעים לא אדם בני הרי הקול? בת את יש ַַַמה בת את שומעת לא בשר שאוזן למרות חזי". מזליהּ מידי, חזי לא ְְֲֲִִִִֵֵַָדּאיהוּ

מרגיש. שלו המלאך מרגיש. שלו המזל חזי", "מזליהּ ְֲִֵַהקול,

אזכרי, אלעזר רבי כותב וכך תורה, קול לשמוע אוזנו מטה אדם שכאשר

עולם של מלכו כרוז את הלב באוזן לשמוע זוכה הוא שלפעמים "וזהו: לא מקום ומכל נשמתו, לאוזן הקורא מקול טהרה רוח באדם מתעורר – שמוע אם 'והיה דכתיב והיינו המוכיח, החכם קול השומע רק לזה יזכה הלב באוזן לשמוע תזכה בשר, באוזן למוכיח תשמע אם כלומר תשמע',

עולם" של מלכו כרוז עג( )חרדים בשיעור הלומדים כל את מברכים ואנו.

עולם. של מלכו קריאת הלב באוזן לשמוע שיזכו זה השובבי״ם בימי לתקן שיש החשובים התיקונים מה נפרט. להלן

תורה בני גם צריכים תיקון לעשות השובבי״ם, זה אם ועם בתענית דיבור בתענית הציבור. עם ואע״פ שאומרים תהילים ומפסיקים מלימודם, הרב אומר שקריאת זצ״ל כמוה תהילים תורה כלימוד

תשׁמר אתבּריתי ְְְִִִֶַָֹואתּה

הברית לתיקון עת לתיקון "עת הם השובבי״ם שימי האריז״ל בשם מובא

הברית" עט( ב המנחה )קומץ על הקדוש השל״ה כתב כן.

השובבי״ם: תקופת תשובה בדרכי בהם להתעורר ישראל "דרך

והאחרונים" הקדמונים בדברי כמוזכר שאת, ביתר והתיקון. לתיקון רמז מצאו הרמז חכמי וטהרה. קדושה להרבות הוא

זו מילה של בגימטרייה השובבי״ם (360=)שובבים הבדל שהוא,

"קדש" בין (404) "ל״חול טמא בין וגם (44). (50)וקודש (410).

הדדית ברית הברית בשמירת להתחזק עניין יש אלו שבפרשות הסיבה הברית את מקיים ה' איך בהן קוראים שאנו בגלל היא זרע<בּארץ יהיה "כּי־גר| הבתרים: בין אברהם עם ִֵשכרת =ְִֶ =ְֲַ Aְֶ Cֶ C

את־הגּוֹי וגם מאוֹתשׁנה: ארבּע אתם וענּוּ ועבדוּם להם ֶָֹ=לא Dֲַָ 7ְִ =ָֹ Uְַַ 2ֵ 7ְַָָֽ Vֶַ W

יצאוּבּרכשׁגּדוֹל" ואחרי־כן אנכי יעבדוּדּן אשׁר טו, ֲֶ)בראשית 2ֲַ 7ָֹ =ָ Uְֲִֵֵַֹ 2ְֵ 7ְִֻ 2ָֽ

יד(-יג את מקיים ה' הדדי. דבר היא ברית כי בידינו וכלל.

הברית. על שומרים כשאנחנו הברית לאברהם נאמר כך וזרע< אתּה תשׁמר את־בּריתי "ואתּה המילה: ברית ְַָבעת 7ְִִֶ =ְִ Uַָֹ Wְְֲַ 2 לדרתם" אחרי< ט( יז )בראשית "והיה| ישראל: לבני נאמר כן ֲֶַֽ. 7ְְָָָֹֹֽ = אתם ועשׂיתם האלּהוּשׁמרתּם המּשׁפּטים את ְְִֶ=ֵעקבתּשׁמעוּן Aֵ Bְִִַָ Cֵָ Dְְֶֶַ 2ֲִֶַ 7ָֹ U נשׁבּע אשׁר ואת־החסד את־הבּרית ל< אלהי< ה' ְַָושׁמר >? ֱֶֹ @ְ Aְִֶַֽ Cְֶֶַ Dֲֶֶ 2ְִַ 7 והרבּ<" ואהב<וּברכ< לאבתי<: יב( ז )דברים הדדיות, שיש הרי ֲֲֵֶַַֹֽ. =ְ Dְֵַ 7ְְִֶ U הברית. בשמירת במיוחד זו בתקופה מתחזקים אנו ולכן

מעריות ניתוק – מצרים מטומאת ניתוק

תעשׂוּ לא ישׁבתּםבּהּ אשׁר מצרים ארץ ְְְְֲֲֲִִֵֶֶֶֶַַַַָֹכּמעשׂה למצרים. שקשורה העריות מטומאת הוא השובבי״ם של הראשון התיקון

תעשׂוּ" לא ישׁבתּםבּהּ אשׁר מצרים ארץ "כּמעשׂה התורה: אומרת כך ְְְְֲֲֲִִֵֶֶֶֶַַַַָֹ)ויקרא

ג( יח תרבותה עיקר הארץ". "ערוות נקראת שמצרים בגלל הוא זה כל. ואשה איש נושא איש עושים? היו "מה חכמים: אמרו עליהם עריות. הייתה

אנשים" לשני נשאת ואשה אשה נושאת ח( כא, ביאה איסורי הלכות )רמב״ם.

העיניים-ציצית שמירת למען

שם מעריות. לניתוק מצרים יציאת את קושרים אנו ציצית בפרשת גם אחריהם". זנים אתּם אשׁר עיניכם ואחרי לבבכם אחרי תתוּרוּ "ולא ְְְְֲֲֲֲִֵֵֵֵֵֶֶֶֶֶַַַַַָֹֹנאמר: התכלית וזו עריות. ראיית – עיניכם ואחרי עריות. מחשבת – לבבכם ְְְֲֲֵֵֵֵֶֶַַַאחרי מצרים מארץ אתכם הוֹצאתי אשׁר אלהיכם ה' "אני מצרים. יציאת ְְֱֲֲִִִִֵֵֵֶֶֶֶֶֶַֹשל

אלהיכם" ה' אני לאלהים לכם להיוֹת לט( טו )במדבר. ְֱֲִִִֵֵֶֶָֹֹ

הקדוש החיים אור ב( יח )ויקרא היא והעיניים המחשבה שמירת כי מסביר

לעריות. התיקון תחילת לעם ה' צוה אשר מצות כל כי הוא ידוע "הנה לעשותם. הרצון אל עצמו ויטה בהם, לעמוד האדם שיכול מצות הם קדושו ואונסתו מחמדתן אדם של שנפשו דבר הוא העריות פרישת מצות זולת מרחק והם )א( מהאדם: דברים ב' הרחקת בהתעצמות זולת לעשותם, עליהם יעשה לא אלו ב' ואם החושב. בחינת מרחק )ב( העין. ראות אין-הרגש

ממנו". לכלותה זה ברוח שליט אדם

והתקלל קלקל בעניינ הקדושה שמירת כי יודעים, אנו עוד מעבדות אותנו מוציאה עריות י מכנען. לעריות? עבדות בין קשר שיש לומדים ומנין עולם. לחרות האומות על מתקלל הוא בעריות, ונפל קלקל כנען אבי חם ְֲִַַָשכאשר עבדים עבד ארוּרכּנען "ויּאמר ועבדות. בשיעבוד נח ְֲִֶֶֶַַָָָֹידי

לאחיו" יהיה כה( ט )בראשית היום שניזהר שככל נלמד מכאן ְְִֶֶָ. להשתחרר נזכה ויותר יותר כן – עריות מקלקולי יותר

ישראל. על העולם אומות משיעבוד

העבר חטאי תיקון מו״ר לי אמר כך השובבי״ם. מזמן טוב יותר זמן לך ואין חטאם את יתקנו איך כששאלתי פעמים כמה זצוק״ל הרב ימי בכל שנה כל שיצומו לי והשיב בעריות, שנפלו אנשים התיקון ובאמת שובבי״ם. בתקופת שניים או אחד יום חייהם במעשה. נכשל ויש במחשבה נכשל יש לאדם. מאדם שונה שנכשלו יש שנכשלו. דתיים ויש שנכשלו תשובה בעלי יש מאונס שנכשלו יש יותר. חמור במעשה ויש חמור במעשה ויש אחת פעם שנכשלו יש בעצמם. הרע יצר שגירו ויש גם מחטיא ויש בעצמו נכשל יש רבות. פעמים שנכשלו מדרגתו לפי לאחד, מאחד שונה הוא התיקון לכן אחרים.

עוונו. מדרגת ולפי

הדיבור תיקון

הדיבור גלות – מצרים גלות מתרבות יציאה הייתה מצרים מטומאת מהיציאה חלק שהיה רע. פה הוא פרעה של שמו לחינם לא הרע. הדיבור ה'". את ידעתי "לא באומרו: כפירה בדברי מקולקל דיבורו ואני יאורי "לי בגאווה מדבר מקיים. ולא שמבטיח מקולקל בחוש נפגע במצרים, שהיה עצמו, משה גם עשיתני". נתרפא. ממצרים וכשיצאו לשון. וכבד פה כבד והיה הדיבור הושלם לא הדיבור שתיקון להיכנס-וכיוון משה זכה לא כשהיה הדיבור בכוח השתמש לא שכן שלמה, גאולה ולהביא ישראל לארץ

מריבה. במי לכך צריך מחלישים מדיבורים זהירות צריכים זו בתקופה השובבי״ם, בתקופת הוא נכון לדיבור הגדול התיקון וחנופה, שקר של איסור חשש מכל נקיים דיבורים לעצמנו לאמץ אנו יש בעיקר פנים. והלבנת קללות שווא, ושבועת נדרים ורכילות, הרע לשון

ה״ריא הדיבורים כמו מחלישים, מדיבורים להיזהר המרגלים של ליים" בענקים, להילחם סיכוי שאין ואמרו רבנו משה דברי את לסתור שאמרו

ממנו". הוא חזק "כי

תורה לימוד ידי על תיקון

מהקליפות קדישין והניצוצין הטוב חלקי מקבץ הלכה בבירור

קודש, של בדיבור הוא בשובבי״ם התיקון עיקר כי חכמים, כתבו עוד "אלו שמות: בספר הקדוש השל״ה כתב כך להלכה. תורה בלימוד ובמיוחד 'תפילה' 'תשובה' חומות לארבע רומזים ת״ת, שובבי״ם של התיבות בתיבת ובמה? שובבים'! ! בנים ל׳שובו רמז שובבים כי 'תורה'. 'צדקה' וגם תורה, תלמוד תיבות ראשי וגם תפילה, תשובה תיבות ראשי ת״ת,

לצדקה". רומז נתינה לשון הוא ת״ת תיבת

ישראל" "אוהב בספר כתב זה פי על ויחי( )פרשת הוא התשובה "ועיקר: תורה בלימוד ובפרט יכולתו, לפי ואחד אחד כל וצדקה. ותפלה תורה ע״י הטוב חלקי מקבץ הוא בזה יפה ובירור בליבון הלכה ולברר שבע״פ מפיהם. בולעם להוציא הקליפות מתוך אותן ומברר קדישין והניצוצין

ויקיאנו בלע חיל בסוד טו( כ, )איוב כי הברית. פגם של התיקון עיקר וזהו "וכל והנורא". הנכבד ית' שמו וביראת הלב בכוונת שבע״פ תורה לימוד

ממש". לשמה תורה ללמוד שזוכה מי שכן כאשר מטה אדם אוזנו לשמוע תורה, קול זוכה הוא לשמוע הלב באוזן כרוז את של מלכו עולם

לגוף שבסיגופים הגדול הוא התורה בדרך ההילוך

משמואל" "שם בספר וכתב תרפ״א( )ויחי הדברים "וממוצא: ויש הידוע, לחטא התיקון זמן הם ת״ת השובבי״ם ימי הנה לנפשו אחד כל שיאמר מוטב סיגופים, ועושין שמתענים מעשיו כל את ולצמצם תורה של בביתה להשתעבד מוטב לתעניתים להשתעבד ולא התורה בדרך שיהיו ותהלוכותיו

וסיגופים, זצללה״ה הגדול האדמו״ר זקיני כ״ק שהגיד כמו

לגוף שבסיגופים הגדול הוא התורה בדרך שההילוך מקאצק, הן לתורה, להשתעבד שכמו השם שהאיש ומובן עכ״ד, דרכי עפ״י מעשיו תהלוכת בצמצום והן הלימוד ביגיעת

הגוף". סיגופי מכל יותר מועיל התורה,

דיבור תענית מהלכות

השחר מעלות דיבור, . 1תענית השחר- מעלות היא התענית קודם מערב אותה להתחיל צריך ואין הכוכבים. צאת עד

השקיעה. בשעת

אכילה על איסור דיבור בתענית. 2אין או לדבר איסור רק – שמותר דברים שהם ואע״פ קודש. מדברי חוץ משהו לקרוא אסורים דיבורים לדבר שאין בוודאי אחרים. בימים לדבר

חלילה.

הציבור עם כלל בדרך עושים דיבור. 3תענית אפשר אך. ביום הציבור עם וכשעושים ביחיד. גם זאת תענית לעשות מנת על בביתו. אחד כל ולא ביחד לאכול משתדלים חול, ובהכרח לאכול, לביתו הולך אחד שכל זמן לבטל שלא

מיותרים. דיבורים מדבר

. 4 לדבר מותר? מה יחיד של דיבור רק-בתענית מותר בטלים, דברים מדברים לא תורה. ודברי קדושה של דברים ופוליטיקה מסחר של דברים לא חול, של דברים -לא כלל, בדרך שמותרים הבית צרכי לא גם וחשובים. נכונים דברים אפילו לו. עונים ולא אדם בשלום שואלים לא וכדומה. קניות לערוך בקשה כגון לו יענה ולא "שלום" לו יאמר מישהו אם לכעס חלילה יבואו שלא וכדי שהשואל- כדי דיבור", בתענית אני "סליחה, כתוב ובו פתק להכין טוב

חלילה ייעלב לא. בשלומו

ציבורית דיבור בתענית כלל לדבר. 5לא דיבור תענית של ציבור בתענית – ידברו שלא מקפיד ע״ה אלפייה יצחק רבי האלוקי המקובל הרה״ג היה

ביום חולין דברי לדבר אחד אדם רצה פעם תהילים. מקריאת חוץ כלום שרצה מה דיבר הלה יצא בחוץ. לדבר לצאת והתבקש דיבור תענית יחזור שלא לו ואמר ע״ה אלפייא יצחק רבי אליו יצא לציבור. לשוב וביקש

שלו. הרע ביצר הציבור את ידביק שלא הכנסת, לבית

היום במשך פעמים שלוש תהילים ספר כל את לקרוא. 6משתדלים וטוב. ולא והשתדל התאמץ אדם אם ולכן בכוונה. שלא מהרבות בכוונה מעט הכנסת, בבית היום כל הציבור עם היה אבל פעמים, שלוש לקרוא הספיק

בשבילו. גם מועילה הציבור קריאת

האכילה בכשרות. 7להיזהר משתדל- שהיה ז״ל אלפייה הרב על מסופר דיבור התענית אחרי ביחד אוכלים שהיו הציבור של האוכל בכשרות. מאוד אחר בזו שיבדקו נשים חמש לוקח היה מתולעים החסה את לבדוק כדי על אותה ומהבהב החסה את לוקח היה בעצמו הוא בדיקתן לאחר זו.

מחרקים. נקייה תוצרת הייתה לא בזמנו כי זה וכל האש.

קי״ט פרק כשקוראים רק וקפה. 8תה רבי- האלוקי המקובל כשהרה״ג בבית ונהג גדולה. שמחה מתוך היה זה לומד, היה ע״ה אלפייה יצחק שמגיעים בעת רק אלא קפה, או תה מגישים שאין מדרשו בלחש יברך משקה, כוס על שמברך מי וכן קי״ט. למזמור עליו הברכה את שומע שאם שלומד, לחברו יפריע שלא

אמן. ולענות התהילים מלימוד להפסיק

אכילה תענית גם עצמו על לקבל. 9הרוצה על לקבל צריך, ואז התענית. קודם יום במנחה לאכול" שלא "תענית עצמו תענית רק שמתענה מי אבל בתפילתו. "עננו" לומר יוכל

בתפילות. "עננו" אומר לא דיבור

לשעות דיבור. 10תענית או- רכים, בילדים המטפלת אישה ותתכנס חלקית דיבור תענית תעשה בביתה, להיות שצריכה משותפת לתפילה הערב או הבוקר בשעות חברותיה עם את לעזוב יכול שלא מי וכן התחזקות. דברי ושמיעת שעות של דיבור תענית יעשה אחד, ליום לא אפילו עבודתו

שבת. ביום דיבור תענית יעשה או להשלים. בלבד

הרע לשון לדבר או לכעוס שרוצה. 11אדם שקורה עת בכל – תענית אדם עליו יקבל בשובבי״ם, רק ולא זה, מעין דבר השעות את אדם יעבור כך נדר". "בלי לשעות דיבור כמה מכיר שהוא סיפר זצ״ל הרב ומו״ר בשלום. המסוכנות חלקית. דיבור תענית עושים היו ושבת שבת שבכל אנשים באותן אבל פעמים, שלוש התהילים כל את גומרים לא לומדים רק כלל. בטלים דברים מדברים לא הם שעות יש בשבת ובאמת וכד'. השולחן על תורה דברי ואומרים "ודבּרדּבר". בו: שנאמר הדיבור, על לשמור מיוחדת ְֵַָָמעלה

ד לדבר בשבת חמור ולכן חול. מביום יותר אסורים יבורים לעסוק צריך או תורה, ילדיו עם ללמוד צריך אדם אם אמנם שכרו יצא – הדיבור תענית בגלל מדבר ולא בחינוכם ולמניעת לאשתו צער גורמת זו תענית אם וכן בהפסדו.

כן. יעשה לא שבת, עונג

בשבת דיבור. 12תענית תענית- שמתענים כך על שערערו כאלה היו אין והלא רגילות, תעניות כנגד היא דיבור תענית שהרי בשבת. דיבור

כלל בשבת מתענין א( רפ״ח )שו״ע מצווה שהרי ערעור, בכך אין באמת אבל. יצחק רבי האלוקי המקובל והרה״ג מחול. יותר בשבת הדיבור על לשמור הציבור, לתודעת והחדירה הדיבור תענית רעיון את שהפיץ ע״ה, אלפייה ביום ממעלתה כמה פי גדולה הדיבור תענית של מעלתה שבשבת כותב אפשר ואם יעבדו, לא שאנשים חול ביום שיהא טוב "ומה כתב: וכך חול.

הימנה". גדולה מעלה לך אין בשבת לעשות אפשר ואם טוב, מה בר״ח

האכילה תיקון

מאוד ומרוצה ומקובל חשוב הוא אלו בשבועות התענית מקפיד היה שהוא מלמד קארו יוסף רבי מרן של מישרים" ב״מגיד עיון התענה כי המגיד לו הזכיר פעם רגילה. תענית זו בתקופה להתענות מאוד בתקופה דווקא שהתענה וכיוון שובבי״ם. בתקופת רצופים ימים ארבעים

אליו מהקב״ה גדולה לאהבה זכה הוא זו, יתרו( )פרשת שהיה המגיד המלאך.

" כי: לך דע לו ואמר זו בקבלה להחזיק מאוד אותו עודד לו ונחש הרע יצר והנה בהם, תמשול ואתה תשוקתם ואליך תמיד אחריך רודפים הם וסמאל שהתענית האמת כי שובבי״ם… של הללו בשבועות להתענות אמרת

מאוד ומרוצה ומקובל חשוב הוא אלו. בשבועות " וארא( )פרשת. אחד צום יום בין בלילה אכילתו בעת גם להיזהר אותו עודד הוא כן כמו יאכל ולא הנאה, לשם יאכל ולא מדי, יותר לשבוע יאכל שלא למשנהו,

מדי יותר לאכול לא – ורעב חולשה מרגיש כשהוא וגם רעב, כשאינו )שם(.

תיקון צריכים תורה בני גם

קארו יוסף שרבי כך מתוך בני גם כי זצוק״ל הרב מו״ר למד מתענה, היה דיבור בתענית ועם בתענית זה אם השובבי״ם, תיקון לעשות צריכים תורה הרב אומר מלימודם, ומפסיקים תהילים שאומרים ואע״פ הציבור. עם מתגרה הרע שהיצר ובמיוחד תורה. כלימוד כמוה תהילים קריאת שגם

מכולם. יותר חכמים בתלמידי וללכת מהישיבה להיעדר הישיבה לבני מרשה לא הישיבה ראש אם אמנם לעשות בישיבה עצמו על הלומד יקבל הציבור, עם דיבור תענית לעשות מהנץ היום כל בטלים דברים ידבר שלא תורה. שלומד בעת דיבור תענית ישיבה לבחורי ביותר נצרך זה שתיקון ובמיוחד הכוכבים. צאת עד החמה צריכים נשואים גם אמנם בהם. רודה שהיצר ביותר, לו שצריכים רווקים

והעתיד. ההווה על וגם שלהם הנערות חטאי על גם וקדושה, שמירה

המשכר משקה שום לשתות ולא של התיקון כי כתב מטשערנאביל מרדכי לרבי צדיקים הנהגות בספר

הזו. בתקופה משכר ממשקה להיזהר הוא שובבי״ם משקה שום לשתות "ולא

יותר" ולא הקידוש בשביל טוב ויום בשבת רק המשכר בשתיית שנכשל ומי. וכמה וכמה זו. משתייה יותר בית שלום ההורס דבר אין כי יודע אלכוהול המשקאות בגלל הם פה וניבולי הרע לשון וכמה זה. בגלל נהרסו בתים מביאים הם – שמים לשם בשבת אותם שותה הוא אם ואפילו המשכרים. השובבי״ם בימי בתחילה עצמו אדם יקדש כן על גדול. קלקול לפעמים

חיל. אל מחיל ילך כך ואחר וההבדלה הקידוש יין רק לשתות זה בנושא

בממון הצום פדיית

שמיר" ב״ציפורן צ'( אות ו' )סי' בשובבי״ם שמתענה הוא הטוב שהסדר כתב של רצופים יומיים של הפסקות ב' גם עושה הזמן ובתוך יום, יום ת״ת

ימים לז״ך עולה יומיים של הפסקה שכל תענית, לצום נוהגים שהיו מה )אמנם

ז״ל. האר״י בדברי מקור לו שאין צ״ו אות שם שמיר בציפורן החיד״א כתב שלם, שבוע

בדברי מוזכר יום ארבעים כמו שעולה רצופים ימים ג' תענית אבל מהרמ״ע שהוא ואומרים

מפאנו הרמ״ע בדברי עוד ועיין ס״ג אות תקס״ח החיים כף עיין תקוני-האר״י, במאמר

ד(-תשובה פרק. להתענות רוצה שהיה אחד "איש על הקודש" "עבודת בספרו מביא החיד״א בעצמו ולכן בו, זרקה שיבה גם חולאים, לו יש כי יכול, לא כי וירא שובבי״ם,

נ לתקון יעשה מה ציער ובסובלי זקנה לעת זה דבמציאות לו ואמרתי פשו. מורי דמדברי ואע״ג בממון. תענית יום כל לפדות תקנה לו יש חולאים,

ז״ל לאברהם חסד הרב זקני מ״ה( נהר ד' )מעין מבואר שמואל נאמן ובשו״ת על שיתן בעיני נראה מקום מכל כסף, בשצף לפדותו יכול תענית דהפודה קצת. חשוב דבר שהוא טוסקאנה, במטבע גראסייאס ד' תענית כל מאדבּחרפּה עוֹלם. בּוֹשׁתּי רבּוֹנוֹשׁל זו: תפלה יום בכל שיתפלל לו ְְְְִִֶֶָָֹוסידרתי אשׁרפּגמתּיבּאוֹתבּרית על עוֹנוֹתיוּפשׁעי, וּבפרט חטּאתי עלכּל ְְְְְְֲֲִִִִֶַַַַַַַַָָָָֹוּכלימה הסּטרא יחמתני חוֹלל"תּיוּבחטא הןבּעוֹן אשׁר עד רעים, ְְְְְְְְֱֲִִִִִִֵֵֶֶֶַַַָָָָקוֹדשׁבּהרהוּרים רחמי< עלי. וּברוֹב אההּ לי, אוֹי פעמים, נקראת״יכּמה נקר״א ְְְְֲֲֲִִִִִֵֶַַַַָָָָָֹאחרא, מה, בּמספּרוּמפקדשׁמוֹת צוֹ"ם על נפשׁינוּ לתקּן עבדי< ידי על ְְְְְְְֲִִִֵֵֵֵֶַַַַַַַַָָהוֹדעתּני

כבה גדול מאור את שאוהב למי אלא אוהב הקב״ה "אין נאמר: י״ט ישרים במסילת מגדיל הקב״ה גם לישראל, אהבתו מגדיל שאדם מה וכל ישראל. בהם חפץ שהקב״ה ישראל של האמיתיים הרועים הם ואלה עליו. שלומם על ומשתדלים ודורשים צאנו, על עצמם שמוסרים הרבה, לבטל עליהם להתפלל בפרץ תמיד ועומדים הדרכים, בכל וטובתם דומה? זה למה הא הברכה. שערי עליהם ולפתוח הקשות, הגזירות בניו את שאוהב רואה שהוא ממי יותר אדם שום אוהב שאינו לאב

עליו". יעיד שהטבע דבר והוא נאמנת, אהבה "חומת מבצע לפני מספר ימים שליט״א: אליהו שמואל הרב סיפר אווירת הייתה והאווירה בארץ טרור של קשים אירועים היו מגן" מתוך לחג להיכנס היה וקשה הפסח, חג לפני ממש זה היה נכאים. לארגן ביקש זצ״ל וישליצקי אלישע הרב ועצבות. פחד של אווירה זצ״ל, הרב מו״ר אל פנה הוא האומה. בבנייני והתעוררות תפילה יום קידוש של מרגש מעמד הייתה התפילה והגיע. בשמחה נענה והרב

תפילה ה', והתעוררות. ותיקין, בתפילת הרב של הכנסת בבית אלישע הרב התפלל למחרת שהתפילה לך דע ואמר: אותו חיזק הרב, לו קרא התפילה ובסיום בעוד בשמים. ישועות הרבה ועשתה גזירות הרבה ביטלה הזאת

מדבר. אני מה על תדע ימים מספר ורצה ביו״ש, ביישוב היה הוא כך אחר שבשבת לי סיפר אלישע הרב שגילה ההבטחה את להם וסיפר קרובה, הישועה כי רוחם את לחזק סימן שנקבל לו אומר ליבו כי אותם שיתף הוא אליהו. הרב לו המנורות כל כבו הללו המילים את אמר כשהוא מיד לכך. משמים להם מרמז ה' איך הרגישו וכולם ודלקו. וחזרו הכנסת בבית

קרובה. והישועה נשמעה שתפילתם

ארבּעה הזּהכּמספּר יוֹםבּזּמן מ' להתענּוֹת בהם, אשׁרפּגמנוּ ְְְְְְְְֲִִִִֶֶֶַַַַַַַָָָָהקּדוֹשׁים לב, זהבּכל לעשׂוֹתתּיקוּן הייתי חפץ לפני<כּי וידוּע וגלוּי ע״ב. ְְְְְֲִִִִִֵֵֵֶֶַַָָָָָָיוּדיןדּשׁם

רצוּפים. יוֹם מ' להתענּוֹתתּעניּוֹת וכשׁלכּחי כח איןבּי ְְְְֲִִִִִֵַַַַַָֹֹא# עבדי< יסדוּ כן לצדקה, כּי פרוּטוֹתכּסף ארבּעה היּוֹם מפרישׁ אני ְְְְְְֲֲִִִִֵֵֶֶֶַַַָָָָָָָולכן אבוֹתינוּ. ואלהי אלהינוּ ה' מלּפני< רצוֹן יהי ְְְְְֱֲֲִִִִֵֵֵֵֵֶֶֶַָָָֹֹלפדּוֹתבּכסףכּלתּענית. וּבכן נוֹתןבּעבוּר הצּדקהשׁאני חשׁוּבה ותהיה היּוֹם, התענּיתי עליכּאלּוּ ְְְְְֲֲֲֲִִִִִֵֵֶֶֶֶַַַַַַָָָָשׁתּעלה ואתּה חלבּי. מיעוּט יהיהבּמקוֹם ממוֹני התענּיתי, וּמיעוּט ְְְְְְֲִִִִִִִִִִֵֶֶַַַַָָהתּענית, כּאלּוּ ותוֹציא אוֹבּקרי, לבטּלה בהםבּזרע השּׁמוֹתשׁפּגמתּי ְְְְְְְְִִִֵֵֶֶֶֶַַַַַָָָָָבּטוּב<תּמלּאכּל חילבּלע הקּליפּוֹת, ידיבּין על נתפּזּרוּ אשׁר הקּדוּשׁה ניצוֹצוֹת ְְְְֲִִִִִֵֶַַַַַַָָָָָלאוֹרכּל

ויקיאנּוּ )חבו( קדוֹשׁ למקוֹם הקּדוּשׁה ניצוֹצוֹת ותחזירכּל אל. יוֹרישׁנוּ ְְְְְֲִִִִִִֵֶֶַַַָָָָמבּטנוֹ עשׂה למעןתּוֹרת<, עשׂה ימינ<, למען עשׂה למעןשׁמ<, עשׂה רחמי<. ְְְְְְֲֲֲֲֲִֵֵֵֵֶֶֶֶַַַַַַַַַָלמען

לפנ לבּי והגיוֹן פי אמרי לרצוֹן יהיוּ קדוּשׁת<. למען וגוֹאלי. צוּרי יהוה ְְְְְְְְְֲִִִִִִִֵֶֶֶַַָָָי<

ממּנּוּ" אפּי נדבהכּישׁב אהבם משׁוּבתם "ארפּא בנו שיקוים רצון ויהי ְְְֲִִִֵֶֶַָָָָָָֹ)הושע

ה( יד אמן. . כהלכה כהלכה כהלכה כהלכה תשובה תשובה תשובה תשובה

oi` zepli`d bga zenev. ? בשבט בשבט בשבט בשבט בטבטבטבט״ו שובבי״ם שובבי שובבי שובבי צמים צמים צמים צמים האם האם האם האם בט״ו צמים לא

בשבט. miaaey mipa Eay. החוזרות החוזרות החוזרות החוזרות לנשים לנשים לנשים לנשים גםגםגםגם ומועיל ומועיל ומועיל ומועיל נכון נכון נכון נכון השובבי״ם השובבי השובבי השובבי בימי בימי בימי בימי הצום הצום הצום הצום האם האם האם האם אלה? אלה אלה אלה בימים בימים בימים בימים תצום תצום תצום תצום שאישה שאישה שאישה שאישה מקום מקום מקום מקום ישישישיש האם האם האם האם בתשובה? בתשובה בתשובה בתשובה בהחלט זה תשובה לבעלי בשמירת התחזקות או דיבור תענית דווקא לפעמים העבר, על להתחזקות טוב זמן היא – בכוונה שמע וקריאת ובתפילה בברכות הכוונה כלל ובדרך מועילה, הלשון

המועילה. iyiya milha `l. ואחד ואחד ואחד ואחד מקרא מקרא מקרא מקרא שניים שניים שניים שניים הפרשה הפרשה הפרשה הפרשה אתאתאתאת שישי שישי שישי שישי ביום ביום ביום ביום שקורא שקורא שקורא שקורא מימימימי לדלג לדלג לדלג לדלג שיכול שיכול שיכול שיכול אואואואו לישראל, לישראל לישראל לישראל בחוק בחוק בחוק בחוק גםגםגםגם יום יום יום יום כלכלכלכל התרגום התרגום התרגום התרגום אתאתאתאת לקרוא לקרוא לקרוא לקרוא צריך צריך צריך צריך האם האם האם האם תרגום, תרגום תרגום תרגום לישראל? לישראל לישראל לישראל בחוק בחוק בחוק בחוק התרגום התרגום התרגום התרגום עלעלעלעל מאיפה להמשיך שישי ביום יכול לישראל חוק שקרא מי אותו של את יום בכל לקרוא צריך הקבלה חכמי ולפי השבוע. במשך הגיע שהוא

מחדש. הכול את ובשישי יום,


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ריבית לגוי ושמירת הזהות היהודית בפרשת ראה

פָּרָשַׁת רְאֵה- אוריאל דוד שלומי מִצְוַת ״אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ״ – שְׁמִירָה עַל הַזְּהוּת הַיְּהוּדִית 1. הַיַּחַס לְאַחֵינוּ ב...