בס״ד זצ״ל שאולי כהן בנימין הרב ע״ש מדרש בית
אכילת כחל
1 ) שאסור למדנו מנין הכשרה? בלא כחל לאכול
א) ע״א קיא דף חולין מסכת בבלי תלמוד דרבנן. שחוטה מתני…חלב מנהרדעא דימי רב
הבהמה– מיתת אחר שפירש (חלב לבשלו אסור
מדרבנן רק בשר )עם
ב) א סעיף צ סימן דעה יורה ערוך שולחן
מדברי )אסור הבהמה של הדד (פירוש הכחל שחוטה בחלב שנתבשל בשר; שאין סופרים
התורה. מן אסור
2 בהמה של כחל לאכול שמותר למדנו )מני? ן א) ע״א קי דף חולין מסכת בבלי תלמוד
ליה אמר לזעירי. אשכחיה אלעזר רבי סליק כי כחל לרב דאתנייה תנא איכא אלעזר )(ר'
אחוייה לאוכלו? )(שאסור אבודימי בר יצחק לרב רש״ש זעירי, )(הפנהו זאת שנה (שהוא
גדר בה וגדר מצא בקעה ורב עיקר כל כחל לו שניתי לא אני ליה אמר )לרב. (שאסר
מסויים במקום כלל. לאסור אין מקומות ובשאר וחלב, בבשר פרוצים שהיו )משום
איקלע דרב לחבירתה דקאמרה איתתא לההיא שמעה, לטטלפוש (ליטרא, רש״י )"ריבעא
בעי חלבא כמה דבשרא בחלב דבשר גמירי לא אמר "? לבשולי להו וקאסר איעכב, אסור
. כחלי
מתני אבא בר יוסי רבי הכי, מתני כהנא רב אנא אבדימי בר יצחק רב אמר שכך:)(שנה
לו שניתי מניקה של כחל כחל ליה שנה חייא רבי של ומפלפולו שאסור )(לרב, . סתם של לכחל היתה כוונתו ואומנם סתם, כחל ושנה לרב שוב זאת שנה חייא רבי (ואח״כ
הבין לא רב אך ויבינו, כמותו מחודדים שתלמידיו וחשב.)מניקה
בר יצחק רב דכחל תבשילא לקמייהו אייתו פפי רב לבי איקלעו יוסף בר יצחק ורב רבין פפי דרב דביתהו מכדי אכל לא אמאי תכלא רבין אביי אמר אכל, לא - רבין אכל, - יוסף - נשא מבי לה דשמיע לאו אי הוה דעובדא מריה נפחא ור״י הואי נפחא 'יצחק דר ברתיה
עבדא. הוה לא
ב) כחל לרב דאתנייה ד״ה שם תוספות בקריעה– מניקה של אפילו כחלי דאכלינן ואנן (דווקא מצא בקעה דרב אלישנא סמכינן
מניקה לשאינה מניקה בין חילוק ואין בזה), מחמירים לא אנו אך. במקומו,
: רש״י
הכי מתני כהנא רב - כל לו שניתי לא אלעזר לרבי יצחק רב השיבו שכן שאמרנו כמו
עיקר:
מניקה כחל - הרבה: כנוס חלב בדדיה ויש מניקה שהיתה
חייא רבי של פלפולו ומתוך - שתלמידיו וכסבור מעצמו ומבין מאד מחודד שהוא
אסור שאין רב שיבין וסבור סתם לו שנה 'חייא ר לפני ושנאה כשחזר כמותו מחודדין
הבין: ולא מניקה אלא
: רש״י תכלא - בניו: את קובר שכול
דעובדא מרא - טובים: במעשים זהיר
: רש״י
תנא איכא - דוכתא: בהאי
כחל לרב דאתנייה - באכילה אסור קריעה בלא שבשלו כחל לרב ששנה מי כאן יש
אלעזר: לרבי ליה שמיעא הוה דרב בתרא ולישנא
אחוייה - המקום: בני
יצחק לרב - לו: שנאה זה אלעזר לרבי לו אמרו
עיקר כל כחל לו שניתי לא אני - כחל בין לאיסור לו שניתי לא כחל שום כלומר
מניקה: שאינה כחל ובין מניקה
ורב - שאסור: כחל להם ששנה
מצא בקעה - עליהן: והחמיר בחלב בשר באיסור מזלזלים שהיו ראה כלומר
ריבעא - ליטרא:
3 ) כחל מכשירים? כיצד
חולין מסכת בבלי תלמוד קט-. דף. קי
עליו עובר אינו - קרעו לא חלבו, את ומוציא קורעו - הכחל מתני' )(מדאורייתא. .
ומותר עליו עובר אינו רב אמר זירא רבי אמר 'גמ )(מדרבנן עליו עובר אינו תנן אנן והא
דבעא ואיידי ליכא נמי דאיסורא הוא בדין איכא איסורא הא עבר דלא הוא מיעבר הוא מיעבר התם עליו עובר אינו קרעו לא דמו את ומוציא קורעו הלב סיפא למיתנא
עליו עובר אינו רישא נמי תנא איכא איסורא הא עבר דלא קורעו הלב עליו עובר אינו קרעו לא חלבו את ומוציא קורעו הכחל ליה מסייע לימא לא כחל אבל קריעה דבעי הוא לב ומותר בשולו לאחר קורעו קרעו לא דמו את ומוציא
בקריעה ליה סגי לא כחל אבל בקריעה ליה דסגי הוא לב דלמא קריעה בעי
ואסור עליו עובר אינו רב אמר זירא א״ר דאמרי ואיכא )(מדרבנן אינו ליה מסייע לימא
ואיידי ליכא נמי דאיסורא הוא בדין איכא איסורא הא עבר דלא הוא מיעבר עליו עובר מיעבר דהתם עליו עובר אינו קרעו לא דמו את ומוציא קורעו הלב סיפא למיתנא דבעא
עליו עובר אינו רישא נמי תנא איכא איסורא הא עבר דלא הוא
דמו את ומוציא קורעו הלב עליו עובר אינו קרעו לא חלבו את ומוציא קורעו הכחל ת״ש דלמא קריעה בעי לא כחל אבל קריעה דבעי הוא לב ומותר בשולו לאחר קורעו קרעו לא
בקריעה ליה סגי לא כחל אבל בקריעה ליה דסגי הוא לב ומה אסור, – בחלבה שבשלה קבה מותר, – בחלבו שבשלו כחל דרב קמא כלישנא תניא במעיו. כנוס אין וזה במעיו כנוס זה לזה זה בין הפרש
קרע לשמעיה 'אלעזר ר א״ל בכותל. וטחו וערב שתי קורעו יהודה רב אמר קורעו? כיצד
בכותל. וטחו וערב שתי בעינן דלא קמ״ל הא היא מתניתין קמ״ל מאי איכול ואנא לי
דמא- לן אסר כוותיה לן שרא רחמנא לן דאסר כל מכדי נחמן: לרב ילתא ליה אמרה
גירותא- דשיבוטא, חזיר-מוחא חיה, בהמה-חלב חלב טוהר, נדה-דם כבדא, לן שרא בעינן תאר כותית-יפת אח-יבמה, אשת בעלה, בחיי איש-גרושה אשת דכורא, לישנא כחלי. לה זויקו לטבחי: נחמן רב להו אמר בחלבא בשרא למיכל
' דאפי ה״ה לא לכתחלה אין דיעבד שבשלו קתני והא לקדרה ההוא קורעו תנן והאנן דיעבד 'דאפילו אסורה בחלבה שבשלה 'קבה סיפא למיתנא בעי דקא ואיידי לכתחלה
שבשלה. רישא נמי תנא לא נמי
: רש״י
עובר אינו קרעו 'לא מתני - מפרש ובגמרא מקרי חלב דלאו בשולו על ולא ללקות אכילתו על
לא: או דרבנן איסורא מיהא איכא אי
עליו עובר אינו רב אמר - אסור אמרינן ולא בשלו אם באכילה לכתחלה ומותר מדאורייתא
הוא מדרבנן שחוטה ). חלב קיא (דף לקמן אמרינן ויצא ממנו נסחט אפילו דהא מדרבנן מיהא
ליכא: דרבנן 'איסור אפי פירש ולא דמובלע כיון והאי
עבר דלא הוא מיעבר דהתם - כזית: בו דאין ללקות
איכא איסורא הא - מה״ת: אסור שיעור דחצי
קריעה בעי לא כחל הא - בשולו: לאחר קורעו קרעו לא ביה תנא מדלא הבישול לאחר
דלמא - דבשעת משום בשול דלאחר בקריעה ליה דסגי הוא דלב משום תנייה לא הכי משום
דשיע: בלע לא בשול
כחל אבל - בקריעה: תו ליה סגי ולא בשול ע״י החלב בו נבלע כבר רך שהוא
קבה - קבתן: לתוך החלב שיונקים עגל של או טלה של
במעיו כנוס זה - מדדי יצא שלא במעיו כנוס אינו וכחל הוא חלב הבהמה מדדי ומשיצא
קריעה בעי לכתחלה ומיהו חלב לכלל בא ולא הוא בבשר מובלע אלא נאסף ולא בחייה הבהמה
מדרבנן:
בכותל וטחו - חלבו: שיסחט כדי לכותל בידיו כובשו
: רש״י
לי קרע - איכול: ואנא שתצלנו קודם כחל
היא מתניתין - ומותר: מתחלתו דקורעו
קמ״ל הא - והרי ומשיצא למטה יוצא הנוטף שהחלב לפי ערב או שתי או קא״ל בעלמא קריעה
לפי מתחלה כולו להוציא צריך ודאי דהתם לקדרה אלא וערב שתי בעי ולא חזר לא חלב הוא
קאמר בצלי מותר שבשלו לעיל ודקתני עמו ומתבשל וחוזר גמור חלב הוא הרי יוצא שכשהוא
)הפסח: (את )ויבשלו לה (ב הימים בדברי דכתיב בשול קרי נמי דצלי
קט4 (חולין עינים פתח החיד״א ):)
)א במאכל לו השווה טעם איסור, מאכל בכל שיהיה בבריאה הקב״ה שהטביע הטעם אדם יאמר שלא מנין אומר, עזריה בן אלעזר רבי בחז״ל, שמבואר מה ע״פ הוא היתר, תלמוד עלי, גזרה שהתורה אעשה ומה ואפשי אפשי ' אלא בחלב', בשר לאכול אפשי 'אי
העבירה מן פורש לשמי, הבדלתכם א שתה לי", להיות העמים מן אתכם "ואבדיל לומר
היתר מאכל ע״י האיסור טעם יטעם כשאדם וא״כ שמים מלכות עול עליו. ומקבל
לאיסור– הדומה האיסור טעם את טעם שכבר כיוון ואפשי, אפשי באמיתות יאמר
עלי גזר שבשמים שאבי אעשה ומה טוב, כי שטעמו וראה ההיתר, . במאכל
שאלני אחד גביר )ב הדבר טעם כפי משתנה טעמו שהיה השמים, מן שירד מן ה בענין, אי במן, טעמן וטעם בחלב, בשר או חזיר לאכול חשב אם הדין יהיה היאך בו. שחפץ
איסורא? עביד והשבתי מהא, והראיה בזה די היתר, מאכל הוא שהמן שיודע. דכיון בו שיש אף, כחלא לה זויקו נחמן רב להם ואמר בחלבא, בשר למיכל בעינן אמרה דילתא
בחלב בשר. טעם ואם לטעום, שרצה מה כפי המן להתהפך שמים מעשה היה דזה, ועוד
אסור– הדבר היה איסור לטעם טעמו הופך היה. לא
)5 ט פרק אסורות מאכלות הלכות רמב״ם
מן אסור שחוטה בחלב שנתבשל בשר שאין סופרים מדברי אסור: הכחל יב הלכה קרעו ואם ולאכלו לצלותו מותר שבו החלב ומירק קרעו אם לפיכך שביארנו כמו התורה
וכחל הבשר עם לבשלו מותר חלב לחלוחית בו נשאר שלא עד בכותל וטחו וערב שתי בפני ובשלו עבר ואם לבשלו אסור גדולה של בין הניקה שלא קטנה של בין קרעו שלא המנין. מן וכחל בששים אותו משערין אחר בשר עם בשלו ואם לאכלו מותר עצמו
ואם מותר והשאר אסור הכחל בכחל ששים כמו הכחל עם הכל היה אם: כיצד יג הלכה
אותה אוסר אחרת לקדרה נפל אם כך ובין כך בין אסור הכל מששים בפחות היה ואין האסורה כחתיכה נעשה שנתבשל עצמו שהכחל כבראשונה בששים בו ומשערין
שנפל. בשעה שהיה כמות לא שנתבשל בעת שהוא כמות אלא בו משערין
מותר. הכל צלהו ואם בשפוד הבשר ]מן [למעלה שחתכו הכחל את צולין: אין יד הלכה
6 קמג סימן הרמב״ם )שו״ת שאלה: הכ״ה השאלה מאחר שאמר מי יש הבשר, עם כחלה שנתבשל קטנה, כבשה ופסקו אסור, והתבשיל כגדולה הקטנה שאמר מי ויש מותר, התבשיל קטנה, שהיא
בזה… הדין מה התבשיל, ואסרו? לחומרא
הכחל שדין ספק, אין התשובה משום הפרש, בזה ואין אחד הגדולה ושל הקטנה של
מכיל (שהכחל) הדם, הופך והטבע חלב היא הכחל, גוף בנקבוביות הנמצאת הלחות, שכל לא אך היניקה, המשך משום ויתרבה, יתוסף היניקה שבעת אלא מצב, בכל לחלב שם, של אפילו לבשלו אסור ולכן מעט. שהוא אלא היניקה, בשעת שלא אפילו לגמרי ייפסק
כמות ו בישל ואם בכותל. ויטיחנו וערב שתי שיקרענו אחר אלא שבכבשות, הקטנה חכם… של או הארץ עם של התבשיל שהיה בין בששים, ישער העשייה, זאת בלא. שהוא
7 א סעיף צ סימן דעה יורה ערוך )שולחן
שחוטה בחלב שנתבשל בשר; שאין סופרים מדברי )אסור הבהמה של הדד (פירוש הכחל
שבו החלב ומירק קרעו אם. לפיכך התורה מן אסור -- קרעו. ואם ולאוכלו לצלותו מותר
חלב לחלוחית בו נשארה שלא עד בכותל וטחו וערב שתי -- הבשר. עם לבשלו מותר
קרעו שלא וכחל -- גדולה של בין הניקה שלא קטנה של בין -- עבר. ואם לבשלו אסור
) צלאו אם שכן (וכל עצמו בפני ובשלו -- אחר בשר עם בשלו. ואם לאכלו מותר --
בכחל ששים כמו הכחל עם הכל היה? אם. כיצד המנין מן וכחל בששים אותו משערין --
מששים בפחות היה. ואם מותר והשאר אסור הכחל -- אם כך ובין כך. בין אסור הכל
שנתבשל עצמו שהכחל כבראשונה בששים בו ומשערין אותה אוסר אחרת לקדירה נפל שהיה כמו, לא שנתבשל בעת שהוא כמו אלא בו משערין ואין האסורה כחתיכה נעשה שנפל: בשעה
אחר נפל, אם הכחל ונאסר ששים בה שאין לקדירה תחילה נפל דאם אומרים ויש הגה:
אחרת לקדירה כך -- כב״י דלא לר״ן וד״ע הרשב״א בשם (טור לששים מצטרף הכחל אין
עיקר: .)וכן לר״ן
8 ) ט״ו (ס״ק )הש״ך דנוהגין למאי כן ואם לבדה– אפילו כלל לבשלה שלא בארצותינו (אבל לטגנה. הדין הוא
בטיגון– בין בבישול דבין בהדיא ב״י דעת ודאי לבדה לבשלה לכתחילה ). נוהגין
9) צדק– זבחי סומך- עבדאללה הרב
י אות צ' 'סימן שאין מרן כסברת בגדאד פה מנהגינו אם אפילו כלל בשר עם כחל מבשלים
וערב שתי קרעו אבל בכותל. וטחו או מים עם לבדו כחל לכתחילה מבשלים וטיחה וערב שתי שקרעו אחר ירקות
אצלנו פשוט המנהג וכן. בכותל.
10 ) שמש- מזרח משאש- שלום הרב
ע״א מג דף הכחל לבשל שצריך זה דין הזכיר לא מרן רק ך צרי אלא מיוחדת קדירה להצריך בימיו כן נהגו שלא משום לו, המיוחדת בקדרה
נעמי זאת בעירנו היום כמנהגנו בשר, של בקדירה ואפילו לבדו, . לבשלו
11 ע" קי דף חולין מסכת בבלי )תלמוד ע״ב קי א-
כחלי. אכלי -, בפומבדיתא כחלי אכלי לא - בסורא
דכפורי יומא במעלי לסורא איקלע מפומבדיתא דיקולי בר רמי דהוא תמרי בר רמי דרב לקמיה אייתוה אכלינהו. נקטינהו איהו אזל שדינהו לכחלינהו עלמא כולי אפקינהו
אמר דאכיל. אנא יהודה דרב מאתרא ליה: ? אמר הכי תעביד אמאי ליה אמר חסדא.
? אמר לשם שהלך המקום וחומרי משם שיצא המקום חומרי עליו נותנין לך ולית ליה: ? הויא נסך מיין ודלמא בפורצני ליה? אמר טויתינהו ובמה אכלתינהו. לתחום חוץ ליה: דקדחו הוה בעלים יאוש ליה? אמר הוה דגזל ודלמא הוו חדש עשר שנים לאחר ליה אמר
ליה? אמר תפילין מנחת לא טעמא מאי ליה אמר תפילין מנח הוה דלא חזייה חילפי בהו רמי קא הוה דלא חזייה התפילין מן פטור מעיין חולי יהודה רב ואמר הוא מעיין חולי רב ואמר היא שאולה טלית ליה? אמר חוטי לך לית טעמא מאי ליה אמר חוטי יהודה
הוה דלא גברא לההוא אייתוה אדהכי הציצית מן פטורה יום שלשים כל שאולה טלית בצדה שכרה שמתן עשה מצות כל דתניא שבקוהו להו אמר כפתוהו ואמיה אבוה מוקר
הוית אי ליה אמר טובא דחריפת לך חזינא ליה אמר עליה מוזהרין שלמטה דין בית אין חורפאי. לך אחוינא יהודה דרב באתריה
)12 מוסר שיחות – שמואלביץ חיים ר' – תשל״א לך לך פרשת ח, (מאמר מיר )ר״י
בגמרא תיאורו שבא כפי דיקולי, בר לרמי אירע אשר לעצמנו. את נצייר הבה חולה הכיפורים, יום בערב אף נפשו את להחיות במה לו שאין המדוכא עני היה הוא הכיפורים יום בערב לאכול שמצווה ומאחר היו, שאולים המה אף שעליו הבגדים מעיים, על ולצלותם העיר לתחום מחוץ ולצאת העיר, אנשי שהשליכו הכחלים את ליטול הוכרח
שמצא– חרצנים סעודתו. והיא
את לסעוד יהודי לבית דיקולי בר רמי נכנס לא ולמה מה על רואה, כל בעיני לא יפ הלא זו בשעה אורח יכניס שלא מישראל אדם לך היש הקדוש, היום ערב! ? סעודת
משולחנם להינות לא ובלבד ופשורי עקולי וכל והטורח הדוחק כל כדאי כי מכאן למדנו
אחרים של מאמרם את בנפשו דיקולי בר רמי וקיים, עצמו אדם ישכיר "לעולם ז״ל: כהנא לרב רב ליה לבריות. . כדאמר יצטרך ואל לו) זרה שהיא (לעבודה זרה, לעבודה מילתא ביה וזילא אנא רבא גברא תימא ולא אגרא, ושקול בשוקא נבילתא (פשוט) נטוש
קי (ב״ב, לי)" הוא.). (ביזיון
סדרי את משנה "ה שהקב אחרים. . עד משל מליהנות ובורח מתרחק כה השלם האדם עבד להיות הופך מזולתו הנהנה כי זה, ומנהגו רצונו את לקיים שיוכל כדי הטבע
ונעשה לזולתו ומתחייב משתעבד הוא הרי מחברו הנאה נטילת מחמת שכן לעבדים,
בו. תלוי חשבון על והנאה "לקיחה" של תכונה בנפשו קונה מזולתו, דבר שהלוקח אלא עוד ולא
. הזולת
3 זיני- רחמים הו אלי הרב 1) קונטרס אה מקום הרחיבי מפוקפקת שמים לך-יראת או עבירה שריח מה מכל להימנע רצון מישראל ברבים יש הוא, מוחלט היתר שהכחל למרות היהודית הנפש בטבע החרותה קדושים', 'והייתם של האלוהית ההוראה ממנו. נודף עבירה, נדנוד
מסוגלים אינם אלו, שדווקא אלא בלבם. נגע, אלהינו שדבר באלו עז, וביתר שאת ביתר מתגלה במישור גם ותתורגם תיושם לא אם ה', בעבודת מספקת אינה שמים שיראת לחוש לעיתים,
החברתי-. יהודי. . אלא מצאו לא הכיפורים יום שערב סורא, לאנשי בושה זוהי להצהיר: יכולים אנו היסוס ללא
ואין ממנה, ואוכל באשפה המחטט אדם רואים רא סו אנשי הקדוש, היום ערב במשפט! לעסוק במצוות הדבק אדם שכל ההפטרה תוכן את לקיים ובכך לביתו, להכניסם חשב אשר מהם איש
וְכִסִיתֹו עָרֹם תִרְאֶה כִי בָיִת, תָבִיא מְרּודִים וַעֲנִיִים לַחְמֶָך לָרָעֵב פָרֹס, הֲלֹוא הזה ביום: קורא "
תִת לֹא ְּומִבְשָרְָך עַלָם". הסעיף חובת ידי לצאת מנת על אינה ההפטרה שקריאת שכחו סורא אנשי
דרישותיה תוכן את לקיים ע״מ אלא בנדון, . בשו״ע
14 שפירא- חיים אליעזר ר' ממונקאטש האדמו״ר ) ש עמ' הקדוש היום (מאמר יששכר )'שער
וכל רוא בקדושת אמורא מהאי בש״ס חכז״ל לני למדו מה כפשוטו, אם ישתומם, ומבין ה ו אלו כל לפניהם דהראה
במעשי לדקדק צריכין בעשי״ת שאז דוקא דכפורי יומא במעלי דינא עפ״י הקולות עפ״י המותרים ים בדרכ גם ביותר ו
בש כמבואר דינא שר הענין תר״ב…ונראה סי' או״ח "ע ב רמי הלז הצדיק דרך לנו מז זכ ללמד רוצה שהי' בעיו״כ תמרי ר ת ו
בנ״י על י״א) וכנ״ל(אות קונהו עם וחשב והנורא הקדוש יום בא טרם בעיו״כ ובפרט האלו הדין בימי הבעש״ט רבינו בשם לאסטוני להבע״ד רשות לי' לית ביוה״כ לאשר עליהם נופלת ובכיי' ערב לעת בעיו״כ כ״א בלב התעוררות הוא דלכך זי״ע
ן א צריכי ולפי״ז וכו' קטרוגיו כל ומציע מוציא בעיו״כ ע״כ זכות, וללמד להראות לעורר ז הלכה להורות עובדא הראה ע״כ ורמזו המבול בדור נאמר הגזל על אלא גז״ד נחת״ם דלא הדין עיקר שזהו גזל עון על הקטרוג יזיק ולא מהני בעלים דיאוש
בנ״י על כות ז למד וגם ידינו מעושק נחדל למען בנעילה אז אומרים שלכך בנעילה ביוה״כ החתימ״ה בזמן בספרים זאת
ע״כ ותפילין ציצית במצות זהירין שאין אותן בעל כאלישע נקי גוף צריכין ותפילין חולי' מפני זכות היתר להם המציא
כנפיים.
: רש״י
כחלי אכלי לא - קרעו: ואפילו צלי אפילו לגמרי
טויתינהו במאי - עצים: שם לך הוו היכן
בפורצני - והבערתים: היקבים שאצל חרצנים
הוה חדש עשר שנים לאחר - ואלו מותרין יבשין אסורין ). לחים לד (דף 'ע״ז במס ותנן
חדש: עשר שנים כל לחים הם
חילפי בהו דקדחו - עפר: ונעשו שנרקבו מחמת בהם גדלו
חילפי - חושש: אינו ש״מ משם נטלו ולא ונרקבין ומתקלקלין והואיל אורטיי״ש
התפילין מן פטור - תדיר: לחלצן שצריך מפני
חוטי רמי הוה דלא - לטליתו: ציצית הטיל לא
כפתוהו - במצות לא ותו דארבעים ). בד״א פו דף (כתובות כדתניא להלקותו העמוד על
כגון לקיימה רוצה ואינו שלפניו עשה מצות אבל העבירה נעשית שכבר תעשה לא
נפשו: שתצא עד אותו מכין עושה ואינו לולב עשה עושה ואינו סוכה עשה לו אומרין
בצדה שכרה שמתן - לא אם לומר שכרה מתן פירש )לכך כ (שמות ימיך יאריכון למען
זה: שכר תטול שלא עונשו זהו תקיימנה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה