בגירות│ שליחותייהו דין טבדי בנימין הרב
נתנאל– ורבנו תוס' מחלוקת לגיור סמוכים צריך האם
קידושין ב סב,
מ״ט שלשה, צריך? גר
כדין. ביה כתיב משפט
רש״י שם
- שלשה צריך מז (דף ביבמות כדאמר וחמורות קלות מצות מקצת ולהודיעו להטבילו לו שנזקקין.)ישראלים
- ביה כתיב משפט כאזרח כגר לכם יהיה אחד. משפט
ב עמוד מו דף יבמות
הוה עובדא רבה: אמר ורב, רבי בר חייא רבי בי
אושעיא רבי מתני: יוסף מתני ספרא ורב: , רבי בר
ולא שמל גר לקמיה דאתא, חייא בר' אושעיא ר'
, טבל ונטבלינך למחר עד כאן שהי. א״ל:
תלת: ש״מ ש״מ שלשה צריך, גר וש״מ עד גר אינו
ויטבול, שימול וש״מ: ונימא בלילה גר מטבילין. אין
. דאיקלעו דלמא מומחין! בעינן נמי ש״מ רבי אמר
רבי: יוחנן אמר אבא בר חייא משפט ג', צריך גר
ביה. כתיב
רש״י שם
- ב״ר אושעיא בר' מתני יוסף ורב רבי בר חייא ר' בי הוה עובדא ר 'כלומר
חייא ר' בהדי הוה נמי. אושעיא
- מתני ספרא ורב בהדייהו הוה חייא בר' אושעיא רבי. דאף
- האידנא שהי היה. לילה
של. שה צריך גר הוו תלתא דאמר ספרא מדרב - ש״מ - מומחין דבעינן רברבי רבנן גברי תלתא הנך. כי
- דאיקלעו דלמא שמעינן ודאי ג' אבל הני כי רבנן דאיתרמו מעשה הוה הכי
תלתא דהוו עד ומוסיף ספרא רב. מדקפליג
- ביה כתיב משפט מג. פחות משפט טו׳ואין )(במדבר ולגר לכם יהיה אחד משפט
ב עמוד סב דף קידושין מסכת תוספות
כדין- ביה כתיב משפט שלשה צריך גר מצות בקבלת דוקא נראה
המצות… עליו קיבל כבר אם סגיא בחד בטבילה אבל ג' דבעינן הוא
הודאות והרי שלשה בעינן אמאי נמי מצות קבלת משום וא״ת דדן ג.) (דף בסנהדרין אמרינן ואפ״ה משפט בהן דכתיב והלואות
יחידי. אפילו
שלשה, בעי דלעולם וחבלות לגזילות להשוותן לנו דיש לומר ויש
מקשינן. לחומרא ולחומרא לקולא לאקושי דאיכא היכא דכל
וחבלות. גזילות כמו מומחין ליבעי א״כ וא״ת
לומר ויש דשליח עבדינן ותייהו פח. (דף בגיטין ): כדאמרינן
ענין בכל דמשמע לדורותיכם כתיב דבגר נתנאל הר״ר אמר עוד שהרי מומחין ליכא השתא כרחך דעל מומחין שאינן גב על אף
עולם. לדורות משמע ולדורותיכם סמוכין אין
א ט, כריתות
אף דם, והרצאת וטבילה במילה אלא לברית נכנסו לא אבותיכם מה, כאבותיכם ככם- אומר: רבי דמים… והרצאת וטבילה במילה אלא לברית יכנסו לא הם לא קרבן דליכא האידנא מעתה, אלא
וגו בתוככם אשר גר אתכם יגור וכי יעקב: בר אחא רב אמר גרים! .'נקבל
שם רש״י
לדורותיכם וגו' גר אתכם יגור וכי
- מקדש דליכא על. גב אף
בגרות שליחותייהו עבדינן מדוע
ת ב עמוד פח דף גיטין מסכת בבלי למוד
להם להיזקק רשאי אתה אי ישראל, כדיני שדיניהם פי על אף כוכבים, עובדי של אגוריאות מוצא שאתה מקום כל אומר: ר״ט, היה
לפניהם- אחר: דבר כוכבים עובדי לפני ולא לפניהם לפניהם, תשים אשר המשפטים ואלה, שנאמר: הדיוטות לפני! ולא אנן: א״ל
דהוה מידי עבדינן, קא שליחותייהו הכי אי, . והלואות אהודאות שליחותייהו- עבדינן כי! נמי וחבלות גזילות במילתא דשכיחא, במילתא
שליחותייהו. עבדינן לא שכיחא- דלא
תוספות ב פח, גיטין
והלואות. בהודאות כמו - כו דשכיחא 'במילתא ג צריך דגר גב על אף גרים מקבלים שאנו 'ומה
מומחין כתוב משפט מו ): (יבמות בהחולץ כדאמרי'
אור״י ביה. שליחותייהו דעבדינן כשכיחא. דחשיב
ובהחולץ בבבל. גרים מקבלים שהיו משמע נמי
וא״ת אין עכשיו והא שליחותייהו עבדינן היכי
רשות לנו יתן ומי בא״י מומחין וי״ל דשליחות
עבדינן. דקמאי
הרי״ף על הר״ן ב מט, שם
שליחותייהו עבדינן לא שכיחא דלא. במילתא וא״ת גרים מקבלין היו היאך כן אם
ב מו )(דף בהחולץ כדאיתא ביה כתיב דמשפט מומחין שלשה בעינן גר דהא בבבל ועובד עבד בגמ' א] פה [דף בפרקין לעיל אמרינן דהכי שכיחא לא וגירות
[שם החולץ בפרק ]ילו וא שכיחא לא גירות ומהדרינן דמגיירי עבדי נמי כוכבים
בבבל. גרים מקבלין שהיו בהדיא מוכח חיישינן דלא דאמרינן הוא דבממונא ונ״ל
שכינה כנפי תחת אדם להכניס אבל שליחותייהו למעבד שכיחא דלא במילתא דשכיח: מממונא טפי עדיף שכיח דלא גב על אף
הרשב״א חידושי גיטי ב פח, ו
והא ביה כתיב דמשפט בהחולץ וכדאיתא שלשה בעי דהא הזה בזמן גרים מקבלים היאך וא״ת שליחותייהו. עבדינן לא שכיח דלא במילתא
שכיחא לא גרות לעיל וכדאמרי' היא שכיחא דלא מילתא, נמי בפרק. האמוראים ומצינו והלואות הודאות כתקנת היא תקנה נמי דהא י״ל
אנו הראשונים שלוחי אנו ואף גרים שהיו. מקבלים החולץ
הריטב״א חידושי שם גיטין
והלואות אהודאות דהוה מידי עבדינן קא שליחותייהו. אנן לווין בפני דלת תנעול שלא כדי שליחותייהו דעבדינן טעמא ועיקר וכדאיתא
להו דלא היכי כי נינהו והלואות דהודאות דומיא וגטין א דסנהדרין,)'(ג' בפ״ק, עגונות ישראל בנות ו תקנה הזה בזמן כן גם דמקבלים וגרים
והלואות הודאות כתקנת היא א מ״ו ב' מ״ה החולץ)'(יבמות בפרק כדאיתא גרים מקבלים שהיו אמוראים מצא[נ]ו שכן שלהם שלוחים [אנו] ואף
עבדינן. קא ושליחותייהו
גיטין תורא״ש ב פח, ב סב, וקידושין ב מו, ביבמות ][וכעי״ז
… דשכיחא במלתא שליחותייהו עבדינן כי כדאשכחן בבבל גרים מקבלים שהיו ומה גר החולץ בפ' ואמר לקירויו טבל לא מי לנידותה טבלה לא מי יוסף רב דאמר בהחולץ
דלת תנעול שלא גרים דמקבלין היא תקנתא נמי הא ביה כתיב משפט שלשה, צריך ישראל בארץ סמיכה דאין נמי והשתא, בהכי שליחותייהו ועבדינן גרים בפני
עבדינן דקמאי. שליחותייהו
יבמות תוספות א מז,
בעינן הא גרים מקבלין היכי ואנן וא״ת כדמשמע עבדינן דשליחותייהו וי״ל מומחין
פח המגרש): (גיטין בשילהי נמי שחשו וכמו
לווין בפני דלת לנעילת לנעילת נמי חשו
גרים. בפני דלת
ק״נ סימן כהן דעת קוק- ראי״ה
לומר בדבריהם שדייקו נראה פשוט כשכיחא, הוי דגירות המגרש, דס״פ התוס' מדברי שכתבתי במה והנה, הדמיון בכ״ף כשכיחא משום
שכיחא לא, ות גיר ע״א פ״ה דף התם דאמרי' מהא להו דקשיא מיתה התם דאמר מיתה כמו שכיחה אינה כלומר, כשכיחא כתבו ע״כ
, שכיחא שכיחא ולא דשכיחא אונסא בענין כתובות בריש בתוס' דמחלקים וכה״ג, , שכיחא חשוב שליחותייהו דעבדינן הא לגבי מ״מ אבל איכ. א ד״ה ע״א ג' דף עי״ש כלל, שכיח ולא שכיח, ולא ושכיח דשכיח, אונס דאיכא
כיס חסרון עם מה
ב עמוד פד דף קמא בבא מסכת בבלי תלמוד
שכיחא דלא מילתא נמי אי כיס, חסרון ביה ולית דשכיחא מילתא אבל, כיס חסרון ביה ואית דשכיחא במילתא שליחותייהו- עבדינן כי
שליחותייהו. עבדינן לא כיס- חסרון ביה ואית
א סימן משפט חושן יוסף בית
שליחותייהו עבדינן כי אסיקנא פד ): (ב״ק החובל פרק בריש וכו'. כיס חסרון ביה ואית דשכיחא במידי אלא שליחותייהו עבדינן דלא ומסקינן בדינן ע לא כיס חסרון ביה ואית שכיחא דלא מלתא נמי אי כיס חסרון ביה ולית דשכיחא מלתא אבל כיס חסרון ביה ואית דשכיחא במלתא
מעשה דהוה יוסף לרב אביי דאשכחיה גיטין דסוף עובדא דבההוא גב על ואף והלואה הודאה ושכיח כיס חסרון רש״י ופירש. שליחותייהו. . י״ל כיס חסרון התם מדכר ולא דשכיח במידי שליחותייהו עבדינן דכי אמרינן אגיטי חסרון דאיכא מהיכא עדיפי עגונא משום גיטין דדיני
. כיס ז״ל הר״ן תירץ נמי והכי כי ד״ה מט: )(גיטין השכינה כנפי תחת אדם דלהכניס שכיח דלא גב על אף הזה בזמן גרים דמקבלים טעמא דהיינו
דשכיח. מממונא עדיף דבעינן נמי הכי אין אבל כו דשכיח במלתא שליחותייהו עבדינן כי ליה שני אביי ליה דאקשי מאי לפום יוסף 'ורב
ו כיס חסרון בה אית דינא: דהאי דוכתא דהוא החובל פרק בריש כדאיתא
מ קוק הראי״ה של הנגזרות בגיור שליחותייהו עבדינן דין
קנ סימן דעה) יורה (ענייני כהן דעת שו״ת
… סכנה היא שהמילה אומרים והרופאים להתגייר, שרוצה נכרי ע״ד
כ״א מילה, בלא ישראל לקדושת שיכנס אפשר אם מחלתו, מפני לו
מצות… וקבלת בטבילה גרים לקבל ראוי דל״ה דמאחר נראה, אמנם במילתא ד״ה ב' פ״ח גיטין תוס' וכמש״כ ב״ד, דבעינן מטעם בזמה״ז, מידי דחשיב משום שליחותייהו דעבדינן אלא מקומות, כמה ועוד למיעבד מצינן ולא כלל שכיחא לא כזו גרות ובודאי דשכיחא, המאורע שע״פ דנין, שאין חבלות שע״י לגזילות ודמי שליחותייהו,
דל״ש מילתא הוי דכאן וק״ו דל״ש, מילתא הוי. הזה מקרא גר, ד״ה ע״ב ס״ב קדושין בתוס' נתנאל, רבינו דלד' גב על ואף
ע״ד לסמוך קשה מ״מ בזמה״ז גם גרים דמקבלים ילפינן, דלדורותיכם
דמטעם להו דפשיטא קומות, מ בכמה התוס' דברי סתם נגד ר״נ בזה״ז… גרים דמקבלים הוא עבדינן קא שליחותייהו כלל שכיחא שאינה עד הרבה, משונה שהיא דגירות לדון, לנו יש, ומזה חבלות שע״י גזילות כמו שכיחא לא ממש דהוי בזה, מודים דכו״ע, י״ל
כמשכ״ל שליחותייהו עבדינן. ולא דגירות דאמרי' מהא ות להקש שם שכתב להרשב״א, ראיתי אבל
י״ל ולפ״ד והלואות, הודאות כתקנת היא תקנה נמי דהא ותירץ ל״ש, בדלא גם שליחותייהו למיעבד ראוי הגירות ענין של החשיבות דמצד
בדשכיחא אחרים בענינים שעושין כמו שכיחא. ,
כ״כ אינה שהגירות שאע״פ עכ״פ, יכוין הרשב״א שגם י״ל ומ״מ
עבדינן לא באמת כלל דל״ש דגירות י״ל ו תקנה, בה עשו שכיחא
, שליחותייהו כנפי תחת אדם דלהכניס מפורש, כתב גיטין) (סוף הר״ן אבל
ועפ״ד דשכיח מממונא טפי עדיף שכיח, דלא גב על אף, השכינה, . לגירות גירות בין לחלק מקום יהי' ולא בגירות שכיחות כלל א״צ
שיהי עכ״פ 'ן דבעינ התוספות מדברי כדמשמע שיהי' בין אבל דנ״ד כה״ג כלל מצוי שאינו ענין לאפוקי הוא מש״כ ולפי, כשכיחא, השכינה כנפי תחת אדם להכניס גדול דבר שהוא מצד הר״ן כד', או
שאין דהיינו גדול דבר שזהו להחליט יכולים אנו אם דוקא זה, שייך
רק שאם בנ״ד, אבל, בהכרח תקלה לידי אותו מכניסה שלו הגירות
במילה מיד מתחייב הוא הרי מצות וקבלת בטבילה גר, נעשה ש נחליט עומד הוא יום בכל ה״ב, מילה דה' בפ״א בהשגה הראב״ד, ולדעת כשימות היא כרת דחובת דס״ל הרמב״ם, לדעת ואף כרת, באיסור
עליה איכא ימיו כל דערלות איסורא מ״מ ודאי. ערל, בחיוב כלל להכניסו מותר אם הרבה להסתפק יש ולפ״ז שמפני כזה,
לקיימו… לו א״א האונס כזאת גירות אם כלל לנא בריר לא ועכ״פ שגם גדול, דבר כאן שיהי' להחליט, דא״א וק״ו מצוה, דבר נקראת שב בודאי ע״כ עולם. תקנת בזה שיש לומר כדאי יהי' שכיחא בדלא
וכמש״כ. בכה״ג עדיף וא״ת … ה״ק יצחק אברהם. הק'
קמז סימן דעה) יורה (ענייני כהן דעת שו״ת
שילדה נכרית של בן למול נכון אם חכם, שאלת שאלתו ע״ד בדת ולהכניסו ג״כ להטבילו מסכימים והאם האב אם מישראל,
ב״ד ע״ד אותו שמטבילין קטן גר כדין. ישראל,
… שבגדלותו יודעין שאנו כזה, באופן הוא אם רק הוא כ״ז אמנם של עיקר היא המצות קבלת הלא דבאמת המצות, את יקיים היתה שלא אלא קבל אם ואפי' מעכבת, היא שהרי הגירות, בשו״ע כמבואר ובשלשה, ביום היתה שלא דהיינו כדין, , הקבלה
מדעת הי' שי צריך קטן דגר דקיי״ל דלדידן מילתא, מסתברא א״כ צריך ודאי בי״ד, דעת על אותו מטבילין שאז אמו, מדעת או אביו קבלת דעת על אותו ימסרו יחד, שניהם או אמו, או שאביו עכ״פ
. המצות ולהזהר לקיים כלל דעתם שאין מתברר, שהדבר בענין אבל ב״ד ע״ד לגירות אותו מוסרים שהם מה מהני מאי תורה, , מאיסורי במילה לגירות א״ע מסר מאילו מסירתם עדיפא דלא דפשיטא
כן וה״נ כלל, גירות זו אין המצות קבלת שחסרה שכיון וטבילה,
ק״ו. מדין ישראל בת להשיאו ג״כ מה״ת ת מספק היא זו גירות אם מזה וחוץ
בפלוגתא… תלוי ה״ה ד״ה פ״ח גיטין תוס' כ' הזה בזמן גרים קבלת בעיקר והנה כשכיחא דחשיב עבדינן, קא שליחותייהו מטעם דהוא, במילתא, שכיחא זה אין דבאמת דאע״ג הר״ן, בשם א' סי' בחו״מ ב״י וכ'
הי 'ילו כא הוא שקול השכינה כנפי תחת אדם להכניס מ״מ כ״כ, דמה וצ״ל כיס, חסרון ג״כ שיהי' צריך דמ״מ הב״י והוסיף שכיחא, לא וכ״ז כיס=. =כחסרון כח״כ ג״כ חשיב זכותו את הגר שיפסיד חסרון אצלו שהוא לנו דברור מצות, לקיים שעתיד בגר כ״א שייך אין עה״ת, יעבור האומד שע״פ בנ״ד, אבל יתגייר, שלא מה גדול
את עושים שאנו לומר גדול, דבר כ״כ "כ ג שייך ולא ח״כ, כאן וכמו בכה״ג, עדיף שוא״ת לע״ד ע״כ כשכיח. שכיח שאינו
כת״ר. . דעת ג״כ. שנטתה
קנב סימן דעה) יורה (ענייני כהן דעת שו״ת
פי על אף דעכ״פ ח״כ, וא״ב דשכיחא כמלתא דהוי והיינו דקמאי, שליחותא משום הוא מקבלין שאנו דגרים פ״ח, גיטין תוס' ועפ״ד כשרים גרים דרק ופשוט גרים, עליהם שיתוספו כדי אלא האומות בין ישראל את הוא ברוך הקדוש פזר לא מ״מ לישראל גרים שקשים
מתערבים ואינם ה, כתיקונ מצוה שום בהם ואין מבחוץ, עומדים שהם הגרורים אלו לא אבל יתקבלו, לא אם כח״כ הוי כדת המצות מקבלי
סרון ח הוי דלא וק״ו דשכיחא, מילתא דל״ה ופשיטא דקמאי, שליחותא בזה דעבדינן יימר מי כלל, בישראל ישראל לא בזה, יחסר דמי, יס כ כתיקונן אותן שומרים שאינם במצות יתחייבו ולא כגרים יחשבו שלא טוב שיותר עצמם, הם ולא כספחת להם קשים. שאלה
במדינה– הראשית לרבנות בניגוד גייר ש פרטי דין בית שליחותייהו מדין הגיור לבטל אפשר האם
רטז סימן דעה יורה צבי הר שו״ת
גירות ע״ד מאתו יצא אשר הפסק על לעבור כת״ר ע״י נתכבדתי
מטעם שם הוכרז ש שנה כעשרים עבור אחרי בארגנטינא ומי כלל גרים לקבל שלא נח״ש וגזירת איסור הגדולים הרבנים
כלום. ולא עשה לא גיורת או גר ויקבל זה על שיעבור רשות שמה נתנו שם רבנים שאיזה טהור לא מקרה קרה ועכשיו לאומרם הראוים בדברים למעניתו האריך וכת״ר וכו', גיורות לקבל
. ומבוטל בטל שהגירות והעלה עד ואחר לזה, לב לשום יכולתי לא הללו בימים טרדותי לרוב ואני
לחכימין ודי אמרים בקוצר העיון אל אבוא היום וגם. עתה,
עיקר הנה. . הגירות חל בדיעבד אם היא. השאלה על לעיין ויש
בדיעבד גם בטל דהגירות לומר נוכל יסוד. איזה
מש״כ אקדים ולזה יבמות תוס' (דף מקבלינן היכי וא״ת וז״ל: ז) מ
עבדינן דשליחותייהו וי״ל מ. ומחין, בעינן הא גרים והרשב״א הרמב״ן הראשונים. וכ״כ וכיון שלוחין, עשאום לא איסורא דאיכא דהיכא לדון דיש וממילא דאוקמא לגמרי הגירות בטלה שוב עבדי קא שליחותייהו דלאו
. תורה אדין
… עבדינן לא איסור דבמקום דידן, בנידון לומר יש ועד״ז עוד בזה להאריך ויש לגמרי, בטלה והגירות. שליחותייהו
את מחדש לסדר לירושלים שיבואו לכופם יש לדעתי ולכן
לפרוץ שלא משמרתם על יעמדו שמה שהרבנים ומהראוי. הגירות וגדר סייג היא הזאת התקנה כי גר, שום שם לקבל ולא גדר
לקדושת. ישראל ומשמרת התורה, גדרי לשמירת
סא סימן הזמן בשאלות עוזיאל פסקי שו״ת
דשרטט דדינא פסקא האי ראיתי ראה הגדול הגאון מע״כ ותבונה בחכמה וכתב שבתי חזקיה כמוהר״ר דמשפטים סבא יצ״ו ספרדים לק״ק מקודש ראב״ד יצ״ו
של תקנתם בנידון ו ת ירושלם "בעיקו״ת בואנוס בעי״ת ורבניהם ישראל קהל נכרית אשה לגרות לקבל שלא אייריס עוד לקבל ולא בגויותה לישראל שנשאה
אלא גדר לפרוץ ואין, עולם ימי כל גרים
בידם הרשות ושם לירושלם יסעו א״כ. לא או לקבלם ופרצו בעיניהם חכמים איזה קמו ועתה
ועמדה תם דע לפי וגירום וקבלום גדר אם יצ״ו הראב״ד הרה״ג לפני השאלה בטלה שגרותם או גמורים כגרים נחשבים
ף בתוק בגיותם הם והרי ומבוטלת
דינם. . ובית הקהל וגזירת. ההסכמה איני בדבר: מצדד שאני אעפ״י אולם כל בה, לדון אפי' נזקק ואיני בה, מחליט מפורטת שאלה לפנינו תבא שלא זמן
ורבניה עצמה הקהלה מצד. ומבוססת אם שנתגירו אלה של בדינם נדון ועתה זאת שלמרות או לגמרי? בטלה גירותם לענין קיימת גירותם התקנה על שעברו
הם גירותם י אחר שסדרו שהקדושין זה: אשת כדין נשותיהם את ועושים קימים, לכל ישראל כבני בניהם ואת גמורה, איש עונשים וכל ועדות, ערוה אסור דיני
. שבתורה…
קבלת (א) הרמב״ם: מדברי למדנו ולהלכה
אלא: חים, מומ בי״ד צריכה אינה גרות
סגי… הדיוטות בג' אפי' שאנחנו דמה כתבו: דהתוס' איברא
מקבלים דליכא גב על אף היום גרים דקמאי דשליחותייהו משום היינו מומחים: בפני דלת לנעילת שחשו וכמו עבדינן, גרים בפני דלת לנעילת נמי חשו לווין, ע״ב פ״ח וגיטין משפט, תד״ה מ״ז (יבמות
דמילתא. )ד״ה כתבו שהרי, מוסכם אינו זה תירוץ אבל
בשם נתנאל הר״ר לדורותיכם כתיב דבגר מומחין שאין גב על אף ענין בכל דמשמע עולם לדורות משמע: ולדורותיכם וכו'
גר ה״ה ע״ב ס״ב.)(קידושין
כיון למידק: איכא ז״ל: הרשב״א כתב וכן א״כ משפט ביה דכתיב ג', צריך: דגר וליכא וכו'. מומחין נבעי כרחין, על אדרבא
עבדינ שליחותייהו דאנן, ן למימר: התם דשאני וקידושין, בגיטין: כדעבידנא אבל מקדש דרבנן אדעתא דמקדש, דכל בבת עכו״ם למשרי אפשר היאך הכא וי״ל ויהודית, משה דת דיני כל וכן: ישראל, ואפשר גמירי לא מומחין ג', גמירי דכי רחמנא ביה כתב בלחוד דבג' להו דנפקא יגור וכי מדכתיב למומחין, ולא משפט,
גר אתכם הדורות דבכל לומר לדורותיכם, מומחין דליכא בזמן ואפי' גרים, מקבלין מחוסרי בפ' להו דנפקא הוא קרא ומהאי (חדושי הזה בזמן גרים דמקבלים כפרה
דילמא ד״ה ע״ב מ״ו יבמות.)הרשב״א
וכתב דהוסיף אלא: , ז״ל הרמב״ן כתב וכן דנין הדיוטות אפילו התורה דמן ואפשר
שם הרמב״ן (חדושי אי, דקמ בשליחותייהו מינה שמעת.)ד״ה הסכימו והרמב״ן שהרשב״א לך הרי דלקבלת שבתוס' נתנאל הר״ר לסברת מתפרשים ושפיר הדיוטות בג' סגי גרות
המ״מ. וכמ״ש כפשוטם הרמב״ם דברי
מוכח וכן ז״ל מרן מדברי ושלשה שכתב: ב סעיף רס״ח סי' (יו״ד גביו על )'עומדים
(שם הדיוטות ה שלש בפני וטבל ומל ת״ח שלשה שהגיה רמ״א ואף י״ב) סעיף שיהיו מוכרח זה אין ב') סעיף (שם
מובהקים… הגדול הגאון הרב מרן בדברי ראיתי והנה ראב״ד שליט״א, פראנק רצ״פ כמוה״ר לדון שיצא בירושלם, האשכנזים לקהלות שנעשית זאת גרות לבטל חדש בדבר
י דמא התוס': מ״ש עפ״י התקנה למרות משום הוא הזה= =בזמן בזמה״ז דמקבלים יש וממילא עבדינן דקמאי דשליחותיהו
שלוחים… עבדינהו לא אסור דבמקום לדון
הרמב״ן התוס' שדעת כתבתי וכבר דלענין היא: ומ״מ והרמב״ם הרשב״א דאוריתא מומחין דין בית צריך לא, גירות ראויים שלשה של דין בית כל הילכך
לכתחלה גרים, קבלת ל דין בית להעשות
והוי דין! דינם בדקו: כשלא גם עשו ואם
גמורים. גרים כשלא דגם הרמב״ם מדברי הוכחתי וכבר קדושין לענין גרים הוי דין בבית, נתגיירו שבו אם אפילו נשואיהם לקיים ומותר גירותם לבטל זאת בתקנה כח ואין לסורם, הם אפי' לגויים ולעשותם ונשואיהם
. ניהם ב וכ״ש עצמם ישראל גאון וחברי ידידי בדברי שו״ר שפלפל יצ״ו הרצוג הלוי א' י' כמוהר״ר
ולבסוף זה בדין רבה ותבונה בחכמה בעיקרא התקנה את לקיים להלכה אסיק נגד שנתקבלו גרים וכל גרים, לקבל שלא לענין גמורים גרים אינם זאת תקנה
וישראליות ישראל דין להם. שיהיה
כל לבטל ואעפי״כ לגמרי זה מסוג הגירות כלל תופסין קדושין יהיו שלא לקולא אף
אלא מסכמת דעתו אין יוצא שום. בלי פרט בכל לבדוק צריך כזו שאלה בכל לבטל אפשר אם למצוא לבדו, ופרט הוא הרי בדק: שלא וכל לגמרי, הגירות
. בספק ולעצם לע״ד מאד נכונים דבריו
י לדבר לגמרי מסכים אני ושנוייה התקנה דבריו בכל יצ״ו הראשי הרב הגאון חברי וחוששין שכתב: ז״ל הרמב״ם דברי שהם
צדקתו שיתבאר עד. לו שלא לענין אלא אמורים הדברים אין אבל לענין ז״ל הרמב״ם וכמ״ש אותו לקרב דין בית והיו דוד: בימי שנתגיירו גרים שטבלו אחר אותם דוחין לא להם: חוששין
שתראה עד ותם א מקרבין ולא מקום, מכל ומצוה כתב: מזה ויותר וצדקתם. אחריתם ונעשה שטבל מאחר אבידתו, להחזיר
יז הל' (שם.)כישראל אם שאפי' נראה לשונו רהיטת לפי והנה וכן אבדתו, לו מחזירין כו״ם ועבד הגר חזר זה על השיג הכ״מ אולם המ״מ. כתב ועריות בגזל אלא לתאבון שייך דלא וכתב:
בין חלקו דלא ועוד: רות, אסו ומאכלות אלא לתיאבון מומר ובין להכעיס מומר דברי פירש לכן המצוה. משאר באחת אבדתו להחזיר מצוה דמ״ש: הרמב״ם
חזר ולא הדיוטות בפני שטבל בגר היינו
כו״ם. לעבוד הרמב״ם דברי לקיים נראה ולע״ד שדוקא משום הפשוטה, במשמעותם
ר מומ בין מחלקינן דלא הוא בישראל אין דבישראל משום לתיאבון, או להכעיס התיאבון שהרי לתיאבון עכו״ם מציאות היינו בה אסורה המחשבה שגם לע״ז והתרגל הואיל שהתגייר גוי אבל להכעיס. גם לה מתאוה הריהו שהתגייר: עד בע״ז בכל כישראל בע״ז: והריהו גירותו, אחרי
המצות. שאר "פ עכ הכ״מ מרן דברי נקבל אם גם אולם אבדתו לו מחזירין כו״ם עבד שלא זמן כל הוא זה ומכלל אותו דוחין אין מכלל שזהו אותו מקרבין אין אבל לעשרה לצרפו גם זה ומכלל אותו דוחין אין מכלל שזהו כלל אותו מקרבין אין אבל לעשרה לצרפו הוא ונראה צדקותו שיגלה עד ישראל כלכל
. אחריתם לגבי אלא: אמורים הללו הדברים אין אולם ואפי הואיל בניהם: אבל עצמם 'הגרים קדושין קדושיו כו״ם ועבד הגר, חזר גמורים ישראלים הם הרי הבנים ממילא: תורה ללמדם עלינו ומצוה דבריהם לכל אחיהם ככל באהבה ולקרבם ומצות
. הישראלים כל מוצא אני אין התקנה ולעצם אלא לבטלה, צורך לא וגם אפשרות
שלא כדי לקיימה! ורך צ יש אדרבא: והיא הואיל מופקרת, זאת פירצה תהיה וגם הלכתית מבחינה גם האחריות רבת בכלל לפעמים שפוגעת מדינית מבחינה רשאים אנו אין גיסא: ומאידך ישראל,
התוס וכמ״ש ': לגמרי הדלת את לסתום ק״ט (יבמות ונעמי ורות דתמנע ממעשה התקנה לקיים אומר אני לזאת ע״ב)
גרות מקרה שבכל עי״ז ורוחה נתה בכוו הרבנים בגדולי ימלכו ולהבא: מכאן כמצות בירושלם הראשיים והרבנים יהיה אשר השופט אל ובאת תוה״ק: אלא לך אין חז״ל: ודרשו ההם: בימים
שבימיך! שופט
טז סימן דעה יורה ט- חלק אומר יביע שו״ת
תשל״ד טבת כ' ירושלים. . ב״ה, רב שליט״א כהנא ד. הרה״ג לכבוד
איירס בואנוס. בארגנטינא,
… ומצאתי צבי הר בשו״ת סי '(חיו״ד שנעשו הגיורים אודות בנ״ד, שנשאל רטז) נח״ש בגזרת התקנה לאחר בארגנטינא, שיש והסביר ז״ל, הקודמים הרבנים של דשליחותייהו התוס' מ״ש ע״פ לדון מקום איסורא דאיכא דהיכא י״ל וא״כ עבדינן, הקודמים הרבנים של התקנה על לעבור
א ל וסייג, לגדר תקנה שהיא נח״ש, בגזרת האור מדברי גם ונסתייע שלוחים. עשאום
דיניהם אין שדנו שנים בדין הנ״ל, שמח לבוא לכופו יש לדעתי לכן ומסיק, דין, ומן הגירות, את מחדש לסדר לירושלים על יעמדו בארגנטינא שהרבנים הראוי שום לקבל ולא גדר לפרוץ שלא משמרתם
ת לשמיר וסייג לגדר הזאת התקנה כי גר,
ע״כ ישראל. וקדושת התור. ה גדרי
[ רבינו של מתירוצו העיר שלא וק״ק
נתנאל דלא "לדורותיכם" מדכתיב דילפינן
הרמב״ן גם הסכימו ולזה מומחים, בעינן הריטב״א וכ״כ והרשב״א, סב (ביבמות
מה וגיירו עברו שאם י בודא זה שלפי ב),
עשוי. שעשו בד״ה א) עט (יבמות הרשב״א בחידושי וע'
אלף וחמשים מאה ישראל ל ע נתוספו מיד לא ב) כד (יבמות אמרינן הא וא״ת גרים, דהיינו וי״ל ושלמה, דוד בימי גרים קבלו בב״ד נתגיירו אלו אבל מומחין, בב״ד דוקא
וקי״ל הדיוטות, של וכ״כ הם. גרים כולם
שם. הריטב״א אם מומחים, שהיו בזמן שגם ומוכח בדיעבד וגיירום, הדיוטות של ב״ד קבלום
הו (פרק המלך בשער וע״ע גרים. ו מהל 'יג
ע״ש ה״ו). ביאה. איסורי למלך המשנה מדברי העיר שלא ק״ק גם שהשליחות דבכה״ג הנ״ל גניבה הל' דשליחותייהו התירוץ לפי אפילו כללית
א״נ וכנ״ל. . הגיור בטל לא בדיעבד עבדינן, דהיכא יצחק, בית הגאון מ״ש לפי
לא ול, הגד דין בית ע״פ היא שהשליחות
שליחותייהו. בטלה
ולפ״ז, שמא הגירות לקיים ס״ס כאן יש משום מומחין בעינן דלא כהתירוץ הלכה
ושמא שליחות מטעם ולא,"לדורותיכם", שכל וסיעתו, למלך כהמשנה הלכה הפרטי המעשה אין כללית שהשליחות
בטל. . באיסור. שנעשה. ]
… עוזיאל משפטי בשו״ת ראיתי והלום שהביא ה) אות יג (סי' העזר לאבן מה״ת ארגנטינא רבני של ההסכמה, מלשון הרה״ג של שאול דבר בשו״ת שהובאה ע״ב יא דף ג סי' (חיו״ד סתהון דוד:)שאול ימי כל עוד בארגנטינא גרים לקבל "שאין הסכמנו כאשר טעמים מכמה עולם
המחבר (הרה״ג שלשתינו. שאול דבר דבריו שהובאו גולדמן, אהרן הרה״ג ועמיתו
שהובאו מען חיים והרה״ג ד, בסי' שם גדר ופורץ גדר לפרוץ ואין ה). סי' שם דבריו
לירושלים יסע להתגייר שרוצה ומי ש״נ. י מוכח זה מלשון ע״כ. יקבלוהו". אולי מלהזדקק להמנע רק היתה שהתקנה
אם אבל גרים, לקבלת דין בית בתור עברו קיימת גירותם לגיור, אותם וקבלו שהם, מי הגירות לבטל לתקן הדעת על יעלה לא כי כיון קולא. לידי הבאה חומרא שזוהי לגמרי אישות בשביל נתגייר שאפילו הוא שהדין והש״ע הרמב״ם כמ״ש גר, הוא. בדיעבד
וכו גירותם לבטל רקיע.'מאן ו ספין ומאן
. ע״ש יוסף הרב שה שע שהגיור ספק אין ולפ״ז שו״ת נדפס הלום גם קיימת. גירותו הלוי סי (בחיו״ד אליו וראיתי ח״ג, יהושע 'דבר האשכנזיות שהקהלות שכתב, מב) תקנה עליהם קיבלו לא מעולם בארגנטינא בנין ורוב מנין רוב והם גרים, לקבל שלא זו, קהלות דלגבי ונמצא ארגנטינא, יהדות של
ולכן זו, ה לתקנ תוקף כל אין שם אשכנז בארגנטינא אשכנזים של דין בית יכולים העדה לתוך להכנס ויוכלו גרים, לקבל דיניהם לכל כמותם ולהחשב. האשכנזית
קהלות היו לא התקנה בשעת אם ואפילו אלא הספרדים, כנגד רוב האשכנזים בפני קהלה שם שהיו כיון מ״מ מיעוט, כמ״ש הספרדים, לגבי בטלו לא עצמה,
ולפ״ז עכת״ד. צז). סי' חיו״ד מהרשד״ם ( של אמו את שגייר הלוי יוסף הרב אם האשכנזית מהקהלה היה הנ״ל, , המקדש דבר הרב לפ״ד בתוקף. שגיורו ספק כל אין דבר בשו״ת כן נראה שלא אלא יהושע, היה המגייר הרב אם גם ועכ״פ שאול, מעשה דבדיעבד פנים הראנו כבר ספרדי,
כתב שם ע יהוש (ובדבר קיים. הגיור הנ״ל עוזיאל המשפטי דברי על, לפקפק
ואכמ״ל מוכרחים. דבריו.)ואין יוסף הרב שעשה שהגיור דדינא מסקנא הנצב האיש של לאמו בארגנטינא, ז״ל לוי הרבנים שתיקנו התקנה היפך בזה, בדיעבד גרים, לקבל שלא דהתם, הקודמים בנקל אפשר אם ומ״מ עשוי. שעשה מה
לחומרא גיור הזה לאיש ת ולעשו לחזור טוב כדמו״י אשה ישיאו ואח״כ אחרת, . בעיר
כתבתי. והנלע״ד
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
