חובת תרגימא ומיני בפת שלשית סעודה │ טבדי בנימין הרב
הסוגי המרכזית ה של בסעודה קידוש על והדיון ברמב״ם ההלכה, י שית
1. א עמוד קיט ב- עמוד קיז דף שבת מסכת בבלי תלמוד
אחד מקרא ושניהם יוחנן: רבי אמר ארבע. אומר: חידקא רבי שלש, בשבת? לאכול אדם חייב סעודות כמה רבנן: תנו
היום- תלתא הני סבר: חידקא בי ר בשדה". תמצאוהו לא היום לה' היום שבת כי היום אכלהו משה, דרשו״ויאמר לבר
דאורתא. . בהדי סברי: ורבנן. מאורתא,
פורעניות משלש ניצול בשבת סעודות שלש המקיים כל קפרא: בר משום לוי בן יהושע רבי אמר פזי בן שמעון רבי: אמר
שלח אנכי הנה התם יב וכת יום הכא כתיב משיח- של מחבלו ומגוג. גוג וממלחמת גיהנם, של ומדינה משיח, של מחבלו
גיהנם- של מדינה וגו'. יום בוא לפני הנביא אליה את לכם גוג ממלחמת ההוא. היום עברה יום התם וכתיב יום הכא כתיב
כתיב ומגוג- גוג. . בא ביום התם וכתיב יום. הכא
. . בשבת סעודות שלש מאוכלי חלקי י. הא יוסי: רבי אמר שלש דקיימית לי תיתי נחמן: רב אמר בשבת… סעודות
2 הלכו. רמב״ם ט הלכה ל פרק שבת ת
בשבת סעודות שלש לאכול אדם חייב, במנחה ואחת שחרית ואחת ערבית אחת
לה וצריך שלא אלו סעודות בשלש זהר י מן המתפרנס עני ואפילו כלל, מהן יפחות חולה היה ואם סעודות, שלש סועד הצדקה פטור תמיד מתענה שהיה או האכילה מרוב
סעודה כל לקבוע וצריך סעודות, משלש
ככרות שתי על, ולבצוע היין על משלשתן
טובים בימים. וכן
3 ט הלכה ל פרק שבת הלכות משנה. מגיד
סעודות כמה ת״ר קי״ז:) (דף שם וכו'. סעודות שלש לאכול אדם חייב
כת״ק וקי״ל ארבע אומר חדקא ר' של. ש בשבת לאכול אדם חייב שדעתו נ״ל ומנחה שחרית ערבית רבינו ומ״ש באלו לעשותם שמצוה ז״ל
ז״ל. הגאונים בין מחלוקת זה ודבר הזמנים. שאפילו כתב הלכות שבעל המוציא מברך כך ואחר בהמ״ז ומברך סעודתו באמצע בשחרית מפסיק
דברים… שאר ואוכל וחוזר שמצוה והעלה בזה האריך העתים ובספר
אם האחרונים המפרשים נחלקו ו ועיקר. כן והוכיח הזמנים באלו לעשותן רבינו: מדברי נראה וכן דלא ר״ת ודעת פירות במיני להשלימן יכול
4 ב עמוד לו דף ברכות מסכת יונה. רבינו
בלילה ואחת ביום אחת לקדש שחייב הפעמים בשני שי צריך סעודה. במקום הקידוש שיהיה כדי פת אכל בפעם אבל
עצמו לפטור ה ירצ אם לקדש צריך שאינו השלישית בידו. הרשות בפירות
נראה. אינו - סעודות בג' שחייב כמו שלישית בסעודה לקדש שחייב ז״ל ר״מ שכתב ומה לקדש חייב שיהיה מצינו שלא
זכור ת״ל מנין בלילה ביום אלא לי אין לקדשו השבת יום ת א זכור אמרינן דהכי בלילה, אחת ופעם ביום אחת פעם אלא ודאי הלכך סעודות בשלש הקידוש לתלות הוא טעם ומה היום מכל הקידוש ידי יצא כבר ביום שקדש וכיון בכניסתו זכרהו
נר״ו הרב מורי מפי לקדש. צריך: אין
5 רצא סימן שבת הלכות חיים אורח. טור
היין על מברך היה לא ז״ל הרא״ש וא״א ככרות שתי על ובוצע היין על קובע שלישית בסעודה שגם ז״ל הרמב״ם וכתב לע ללילה יום דאיתקש משום קודם זימנא. בחד נמי ביום אף זימנא בחד סגי לילה מה קידוש נין
6 ט הלכה ל פרק שבת הלכות משנה. כסף
היין על משלשתן סעודה כל לקבוע. וצריך
הט מדברי ור דהיינו רבינו דברי שמפרש נראה
קודם יין ה על שלישית בסעודה גם שיקדש לומר
סעודות בשאר כמו. סעודה שישתה לומר היינו אלא דבריו במשמע זה ואין היין על סעודתו קובע פירוש זהו כי בסעודה יין
סעודה. קודם שיקדש לענין לא כתב ובפירוש
שבת ה ביום היין על לברך ומצוה ספכ״ט רבינו רבה קידושא הנקרא וזהו שניה שיסעוד קודם ולא קאמר דוקא שניה דבסעודה בהדיא משמע
: בשלישית
7 הרמב״ם וכתב ד״ה [ד] אות רצא סימן חיים אורח יוסף. בית
… בסעודה לקדש שצריך מבואר הרמב״ם לשון שאין ובאמת
לפרושי איכא שכתב היין על דקובע שלישית שישתה לומר דהיינו
בסעודתו. יין וגם לקדש צריך דאין סוברים הפוסקים שכל וכיון מקום ומכל מקדשין, אין לקדש שיצריך מבואר אינו הרמב״ם לשון שמצריך הרמב״ם דברי לפרש שאפשר כיון הפסיד לא המקדש נוהג אני כהרמב״ם לומר יכול רבינו שפירש שנראה וכמו לקדש
הפוסקים לשאר דגם וכיון דק [ב בידו מוחין אין בדבר איסור: אין
בפרק שכתב להרמב״ם ראיתי כך אחר הבית] כ״ט היין על לברך ומצוה (ה״י) שלישית שבסעודה מדבריו משמע שניה, סעודה שיסעוד קודם השבת ביום מוחין אין כן לעשות הרוצה מקום ומכל שיסעוד קודם היין על לברך מצוה אין
כאן [עד: ]בידו
8 י סעיף רצא סימן חיים אורח השולחן. ערוך
בג להזהר וצריך במנחה ואחת שחרית ואחת ערבית אחת בשבת סעודות ג' לאכול אדם חייב ט' דין בפ״ל הרמב״ם 'כתב מרוב חולה היה ואם סעודות ג' סועד הצדקה מן המתפרנס עני ואפילו מותר] [ולהוסיף כלל מהן יפחות שלא אלו סעודות
וכן ככרות שתי על ולבצוע היין על משלשתן סעודה כל לקבוע וצריך ת סעודו מג' פטור תמיד מתענה שהיה או האכילה ביום אחת פעם קידוש רק בגמ' מצינו דלא עליו ותמהו שלישית בסעודה גם לקידוש כוס דמצריך ומשמע עכ״ל טוב ביום
המקובלים דעת מיהו [כ״מ] חשובה סעודה כדרך בסעודה יין שישתה אלא הקידוש על כוונתו דאין כתבו ולזה בלילה כמו ואף בידו הכוס לוקח בסידורו השל״ה [וז״ל כן שעשה מי שמענו לא ומימינו לקידוש יין כוס צריך שלישית בסעודה שגם ספכ״ג השבת שער בפרע״ח אבל ע״ש וכו' שלישית בסעודה לקדש ג״כ צריך האמת חכמי לפי וכו' מחוייב שאינו פי על
כדברי ממש וזהו עכ״ל וכו' יין לשתות צריך סעודה באמצע וכו' זו סעודה ב היין על לקדש ראוי אין והנה וז״ל כתב צ״ט ד' חסידים במשנת וכ״כ הכ״מ לפי'. הרמב״ם פלא והוא המקובלים לדברי ז״ל הרמב״ם כיוון כה ואם כה ואם ואין
י״ד סעי' רצ״ט סי' וע' שלישית בסעודה הפת לכסות: ]דרכינו
ויומא– סוכה במסכת הסוגיה והגירסא הראיה סביב הראשונים ומחלוקת
9 א עמוד כז דף. סוכה
'מתני… עשרה ארבע אומר: אליעזר רבי
חי סעודות בסוכה… לאכול אדם יב רבי אמר הראשון טוב יום [לילי] אכל שלא מי אליעזר:
- וחכמים חג. של האחרון טוב יום לילי ישלים נאמר זה ועל תשלומין, לדבר אין אומרים:
להמנות יוכל לא וחסרון לתקן יוכל לא. מעות
… גמרא בריפתא- אילימא במאי? משלים ישלים- מאי אלא, אכיל! קא דיומיה סעודה
אם הכי נמי תניא: . תרגימא במיני ישלים
יצא. תרגימא- ני במי השלים
10 א עמוד כז דף סוכה מסכת. רש״י
- בריפתא אילימא סועד שהוא האחרון טוב יום שסעודת תאמר כלומר:
לראשון תשלו. מין תהא הסעודה וצורכי ולפתן בלחם
קאכיל- דיומיה סעודתא ראשונה סעודה לשם שתהא כאן יש היכר, ומאי
היום לסעוד דרכו. הלא
תרגימא- במיני כגון לפניו, ומעדנים פרפראות יביאו שסילק לאחר פירות
מבושלות וקפלוטות. וכסנין
- תרגימא. פרונגו״ש
וקובע חוזר אינו ש פי על ואף לאשלומי סעודה הויא דבהכי - הכי נמי תניא ובשר. לחם של סעודות שתי לאכול עצמו
ובשר. בלחם שניה סעודה קבע אם שכן וכל - כו השלים 'אם
11 א עמוד עט דף יומא מסכת בבלי. תלמוד
שאמרו- הגסה כותבת יהודה: רב אמר לא מהכי- בציר דעתיה, מיתבא דבהכי לרבנן להו וקים מכביצה, יתירה מיתבא
. דעתיה גמליאל ולרבן התבשיל, את לטעום זכאי בן יוחנן לרבן והביאו מעשה מיתיבי: כותבות שתי העלום ואמרו: מים, של ודלי
צדוק לרבי לו וכשנתנו עצמן. על להחמיר שרצו אלא כך, שהלכה מפני לא עלה: ותני לסוכה, נטלו, מכביצה פחות אוכל
בירך. אחריו ולא לסוכה, חוץ ואכלו במפה,
כביצה- הא סוכה. בעי גרעינן- בלא כותבות שתי השתא מכביצה, יתירה שאמרו הגסה כותבת דעתך סלקא ואי הגסה כותבת כביצה, הוו לא
מכביצה יתירה הוי מי? וגרעינתה
… סוכה בעו לא ופירי פירי, ליה דה. וו משום טעמא היינו התם אמר: רבא עראי אכילת ואכלנום וענבים, תאנים לפנינו הביאו שמוע בן אלעזר רבי אצל תורה לומדים כשהיינו רבי: אמר, מיתיבי עראי- ילת אכ לסוכה. חוץ קבע- אכילת אין, ! לא
אי לסוכה. חוץ עראי כאכילת אכלנום אימא: - חוץ בהדייהו עראי אכילת ת פ ואכלנו קבע, אכילת אכלנום אימא: בעית
. לסוכה סוכה- בעו פירי תך דע סלקא ואי יצא. תרגימא- במיני השלים אם לפיכך: ליה מסייע לימא פירות! ליתני
- תרגימא- מיני מאי פירי שכיחי דלא באתרא אימא: ואיבעית. פירות.
12 ב עמוד קיז דף שבת מסכת הרמב״ן. חדושי
סעודות י״ד שאמר ר״א לדברי א') (כ״ז סוכה במסכת כדאמרינן תרגימא ובמיני בפירא להו דמשלים דאמר מאן נמי ואיכא
ח פירות. היינו תרגימא ומיני תרגימא, במיני ומהדרינן להו משלים במאי בסוכה לאכול אדם ייב
אתיא. כרבא לאו שמעתא דההיא מסקנא סוכה, בעי לא פירי ואמר ב') (ע״ט יומא במס' עלה פליג דרבא גב על ואף
13. קצט סימן תשובה שערי הגאונים- תשובות
… נחמן בר משה ר' הרב השמועה מן נכונה בראיה אוסר ואני התירו המחברים שכל ידעתי לסוכה חוץ פירות לאכול
לך. דע ואתה ז״ל. רבי' דעת נראה וכך יומא במסכת הנזכרת
14 ב עמוד מג דף שבת מסכת הרי״ף) (על. ר״ן
סעודות י״ד דאמר ר״א לדברי א) כז (דף הישן בפרק כדאמרינן תרגימא ובמיני בפירי להו דמשלים דאמר מאן נמי ואיכא עליה פליג דרבא גב על ואף פירות היינו תרגימא ומיני תרגימא במיני ומהדרינן להו משלים במאי בסוכה לאכול אדם חייב
בעי לא דפירי ואמר ב) עט (דף דיומא בתרא בפרק אתיא כרבא לאו שמעתא דההיא מסקנא: סוכה
15 אברהם [לרבי אברהם ברכת. שו״ת ל סימן הרמב״ם ]בן
שהתיר מה לי קשיא ועוד שאלה. דרך אפילו לסוכה חוץ פירות לאכול
קבע, דקא הוא דגמרא סוגיא והא
ע״ט] מותבינן[יומא דקתני[ ממתניתן סוכה
ע״ב] כ״ו בן יוחנן לרב לו שהביא ומעשה ולרבן התבשיל את לטעום זכאי
גמליאל ש ודלי כותבות שתי מים ל הגסה ככותבת דעתך סלקא ואי וכו' שתי השתא מכביצה יתירה שאמרו כביצה הוי לא גרעינין בלא כותבות מכביצה יתירה בגרעינתה אחת כותבת
… סוכה בעי דפירות לן דסברינן מכלל מפני לא רבא דשני גב על ואף
שהלכה פירי להו דהוי משום אלא כך
רבא איתותב הא ה סוכ בעי לא ופירי
ר דאמ מהא כשהיינו אצל תורה למדין תאנים לנו והביאו שמוע בן אלעזר ר' לסוכה חוץ עראי ואכלנום וענבים
לא. קבע אכילת אין עראי אכילת
ואכלנום ושני דדחי גב על ואף
אשנוייה, סמכינן לא עראי כאכילת
כתנאי נימא למימר ינן הדר דהא יצא תרגימא במיני השלים אם לפיכך סוכה בעי פירי דעתך סלקא ואי
בפירי. לישלים
דמיני דמתניתין דתניא מדדיקינן סוכה, בעי לא דפירי סבר קא תרגימא סוכה, בעי סבר דר' לן דסבירא מכלל
דרבא. אשנויא סמכינן ולא
כתנאי. לה הויא והלכך הכי ואפילו
תרגימא דמיני ני דמת מוקמינן קא מיני מאי אימא בעית ואי פירי בדליכא הכל לדברי הלכך פירי דקתני תרגימא
סוכה בעי פירי תרוצא ליה ואידחי
ובטיל …דרבא
כולה הקושיא זו לך באה לא תשובה.
אלא מהני תנאי גמרא בספרי דכתיבי שכתוב מדבריך נראה שכך שבידך
בספריכם לשון ואין כתנאי נימא
ליה מסייעא נימא אלא כך וד התלמ ליה דמסייעא תניא הספרים ובמקצת
בה וליכא וכולי השלים אם לפיכך מתניתין רבא אוקי דכבר כלל קושיא לא ופירי פירי להו דהוי משום דסוכה דרבא עליה ואותבי סוכה בעי וקם פירוקי תרי ופריק מברייתא עליה דאקשינן ומשום פירוקיה קמא ולא אטעמיה ותריץ מברייתא ואמרינן לסיועיה בקשנו קושיא עליה אם לפיכך ליה מסייעא נימא בגמרא ודחינן יצא תרגימא במיני השלים וכולי תרגימא מיני מאי סיועא להאי מינה ליכא הלכך סיועא מהא כלומר שלא מפני ולא תיובתא ולא סיועא ודחי לרבא סיועא תניא בהאי נמצא
ציה תירו וקם אותם תירץ שכבר דבריו משמעא בה ליכא ברייתא דהאי סיועא ולא תיובתא לא דרבא לטעמיה דלא דרבא אפרוקיה סמכינן ולפיכך בעי לא פירי הלכתא ולעולם אידחי
קושיא ז״ל בדבריו וליכא …סוכה
ערוך השולחן ופסק ביניים שיטות ועוד התוספות בעלי שיטת
16. ברכות תוספות בעי אי ד״ה ב מט,
מיני אלא אכיל לא בעי אי דשמא ר״י מסופק היה שבת של שלישית וסעודה
סוכה. בסעודת כדאמרי' ר״ת כדפי' תרגימא פי על אף פרק בכתובות ומיהו
שבת. משל סעודות שלש שליש- ידי על אשתו משרה גבי חשיב סד:) (דף
הן. דשוות אלמא ממן דילפינן כיון ועוד שוות. דכולן משמע א״כ
17. פסחים תוספות מידי טעימו ד״ה א קא,
ג להשלים תרגימא מיני מועיל 'ואם דוקא היינו בסוכה כמו שבת סעודות
בסעודת א ל אבל שלישית בסעודה שבת כבוד עיקר שהם ושחרית. ערבית
18. יומא תוספות עט, ב
תרגימ מיני - א אם גבי כז.) דף (סוכה הישן בפ' בסוכה לאכול אדם שחייב סעודות י״ד השלים
יצא, תרגימא במיני וכיסנין פירות כגון פרש״י
. תרגימא דמיני משמע והכא מבושלין וקפלוטות
נינהו. פירות לאו תרגימא מיני שיועילו מכאן ללמוד ואין הכא מדאמר שבת של סעודות שלש להשלים
, התם דשאני יצא תרגימא במיני השלים אם היום מן גבי זימנין תלתא מדכתב להו דילפינן
פת, במקום שהוא דנפיק אמרינן הוה אי ואפילו
- סוכה גבי כמו תרגימא במיני סעודות בג' מכל
נפיק, לא בפירי מקום בסוכה נמי מהני. דלא
19, א כז סוכה. תוספות
מבושלין. וקפלוטות וכיסנין פירות כגון בקונטרס פי' תרגימא- במיני כן לומר אפשר ואי דפירי ושם) עט: דף דיומא ח' פ' מסיק רבא דהא (
סוכה, בעי לא בפירות לישלים סוכה בעי פירות ס״ד ואי מהכא ודייק מיני נמי תרגימא מיני אימא ואיבעי' פירות שכיחי דלא באתרא ודחי
נינהו. פירי בפירות. מועלת השלמה אין סוכה בעי לא פירי דאי משמע מ״מ את ן בה שמלפתין דברים ושאר ודגים בשר כגון הוו תרגימא ומיני
הפת. של סעודות שלש להשלים תרגימא מיני שיועילו מכאן ללמוד ואין
תלתא מדכתיב קיז:) דף (שבת דילפי' התם דשאני שבת מן גבי היום
פת, במקום שהוא כדפריש בפירות נפיק לא להשוותם באנו 'ואפי'
סוכה גבי מהני. דלא
20 אומרים ויש ד״ה [ה] אות רצא סימן חיים אורח יוסף. בית
אומרים שיש ואיכא) ד״ה (מד. כתבי כל בפרק הר״ן כתב כן תרגימא. במיני שלישית סעודה להשלים שיכול אומרים ויש
צרפת רבני בשם ברכת) ד״ה לו: (ברכות שאכלו שלשה בפרק יונה ה״ר כתב וכן כז.) (סוכה הישן מפרק, איה ר ושהביאו כן וכן ראייתם דחו מיני) ד״ה תוס' (עט: דיומא בתרא ובפרק יג) (סו״ס הישן בפרק והרא״ש במיני) ד״ה כז. (סוכה והתוספות
כתב וסמ״ג הכריע, ולא הסברות שתי כתב (שם) כתבי כל בפרק והמרדכי ו), (אות ל' בפרק (מיימוניות) הגהות כתבו
פת צריך סעודות שלש דבכל ע״ד) קט (עשין, כ״ז: בסימן תרגימא במיני ד״ה כז. (סוכה הישן בפרק רש״י פירש וכן פירות שהם (שם) כתבי כל בפרק הר״ן כתב תרגימא. ,)ומיני
בשר כמו שהם (שם) דיומא בתרא ובפרק שם כתבו התוספות אבל וכתבו הפת. את בהם שמלפתים דברים וכיוצא ודגים
נמי מהני דלא נפיק לא רי בפי מקום מכל סוכה גבי כמו תרגימא במיני סעודות בשלש דנפיק אמרינן הוה אי ואפילו עוד
. בסוכהה מברך מא תרגי מיני לפניו הביאו תניא ה״ד) פ״ד (ברכות מברכין כיצד פרק דבתוספתא (שם) הישן בפרק הרא״ש עוד וכתב וגבינה מבשר יותר חשוב שהוא ואפשר מינים מחמשת שעשוי מאכל היינו תרגימא דמיני ומשמע מזונות מיני בורא עליו
כתבו וכן עכ״ל. (שם. ל' בפרק (מיימוניות) )הגהות בתוספתא כן דמשמע משום זה על. פירוש רבינו וסמך
דבסעודה כתב (שם) שאכלו שלשה בפרק יונה ה״ר גם ו פירות הם תרגימא דמיני כתב (שם) א' בחלק ירוחם ורבינו
פירות. באכילת נפטר שלישית מקפיד יהודה וה״ר פירות במיני שלישית סעודה להשלים נוהג יהודה ב״ר ר״י שהיה צג) (סי' הלקט בשבלי כתוב וכן
עכ״ל. מינים. שבעת של פירות במיני
21 ה סעיף רצא סימן שבת הלכות חיים אורח ערוך. שולחן
בדברים לעשותה שיכול וי״א דגן; מיני מחמשת מאחד העשוי מאכל בכל לעשותה שיכול וי״א בפת; לעשותה יך צר שצריך עיקר, ראשונה וסברא לעשותה. יכול בפירות דאפילו וי״א בפירות; לא אבל ודגים, כבשר הפת בהם שמלפתים
פת לאכול לו שא״א במקום או ביותר, הגה: שבע הוא אא״כ בפת. לעשותה פת לאכול לו שאסור בשבת להיות שחל פסח בערב כגון
ה״פ פסח.)(מהרי״ל בהלכות כדלקמן מנחה לאחר
והחל רצה השוכח שלישית בסעודה צנו
22 ב עמוד מט דף ברכות מסכת בבלי. תלמוד
בתפלה- חדש ראש של יר הזכ ולא טעה שמואל: אמר נחמן רב אמר עמרם רב אמר אבין בר אידי רב אמר אותו, מחזירין
המזון- בברכת המזון- ברכת שנא ומאי תפלה שנא מאי עמרם: לרב אבין רב ליה אמר אותו. מחזירין? אין אף ליה: אמר
היא- דחובה תפלה אנן, נחזי אלא לי, שמיע לא שמואל דמר מיניה לי: ואמר נחמן, לרב ושאילתיה לי, קשיא לדידי
אכיל- לא בעי אי אכיל בעי דאי מזונא, ברכת; אותו מחזירין אותו- מחזירין. אין דלא טובים וימים שבתות מעתה, אלא
הדר- טעי דאי נמי הכי אכיל, דלא! סגי טעה- רב: אמר שילא רבי דאמר אין, ליה: אמר לראש. חוזר
23. טו קפח סימן המזון וברכת סעודה, הפת, בציעת הלכות חיים אורח ר
אם צ״ע שבת של ג' ובסעודה ז״ל יחיאל ה״ר אחי וכתב אותו. מחזירין ודאי פת בלא תרגימא במיני שיוצא דאמר לר״ת
לר״ח. דדמי פת, אכל אם אפילו אותו מחזירין אין שהוא מן גבי היום דכתיב מג״פ דילפינן פת שצריך המפרשים ולדברי
ע״כ. אותו. מחזירין לדידהו פת במקום
24. סימן חיים אורח ערוך שולחן - ו סע׳י קפח ח
ו. סעיף שבת… של הזכיר ולא טעה בהמ״ז לראש לחזור צריך והמטיב, הטוב שהתחיל עד נזכר לא. אם
ז. סעיף בלילה… בין ביום בין ר״ח, של בה הזכיר ולא טעה אם מפני חוזר אינו והמטיב, הטוב שהתחיל עד נזכר לא אם
כר״ח. דינו וחוה״מ בהמ״ז; לברך שיתחייב כדי פת לאכול חייב שאינו
כר״ח. דינה בשבת שלישית ח, סעודה. סעיף
25 קפח סימן חיים אורח. ב״ח
שלישית סעודה (ס״ח) ערוך בשלחן פסק דכאן להקשות איכא וכו'. שבת של שית שלי ובסעודה יחיאל ה״ר אחי וכתב שלישית. בסעודה פת צריך ואין תרגימא במיני דיוצא תם כרבינו עיקר דתופס אלמא חודש כראש דינה בשבת ולקמן
ל צריך שלישית דסעודה הראשונה כסברא דהעיקר ומסיק הדיעות כל הביא (ס״ה) ערוך בשלחן רצ״א בסימן בפת? עשותה
להקל ברכה דספק לחומרא אותו מחזירין אין ג״כ המזון בברכת חזרה ולענין בפת לעשותה דצריך לחומרא דאזלינן וי״ל
לברך לא ש תשא. לא על עובר הוא דשמא
26. השאלה (ו) ד״ה כח סימן חיים אורח ו- חלק אומר יביע שו״ת
רצה לומר כח שש מי אודות והאחרונה, השלישית, השאלה או לחזור צריך אם שבת, של שלישית בסעודה והחליצנו
פת חיוב יש ם א הראשונים נחלקו הנה כי אשיב, לזאת לא.
ג״כ… שלישית בסעודה פסקו ס״ה) רצא (סי' וש״ע והטור רצה הזכרת דין והנה שלישית. בסעודה פת דבעינן הנ״ל במחלוקת תלוי שלישית בסעודה לעיכובא, והחליצנו
רצה אמר א ול טעה אם פת, המצריכים דברי שלפי ראשונה סעודה כדין לחזור, צריך בבהמ״ז והחליצנו במיני או בפירות שיוצאים האומרים לפ״ד אבל ושניה, וכמ״ש והחליצנו, רצה בשביל לחזור א״צ תרגימא,
האו״ז סק פ וכן ר). (סי' ח״א זרוע ובאור (מט:) בברכות
חוזר שאינו מה״ט. להלכה חוזר אם ר״י פק שנסת כ' מט:) (ברכות והמרדכי והתוס' במיני להשלימן שיכול לר״ת דס״ל כיון ג' בסעודה יחיאל ר' אחיו בשם קפ״ח) (בס״ס הטור וכ״כ. תרגימא. סעודה שדין ס״ח) קפח (סי' הש״ע מרן ופסק ע״ש.
שלישית חוזר שאינו חודש ראש כדין. בשבת חוזר שאינו הש״ע פסק שכאן להקשות ויש שם, הב״ח, וכ'
עיקר דתופס אלמא ואילו תרגימא, במיני שיוצא כר״ת
דסעודה כמ״ד קר שהעי מסיק רצא) (סי' בש״ע לקמן
פת צריכה. שלישית לחזור ולענין לחומרא, אזלינן בפת לעשותה דלענין וי״ל שלא להקל ברכות דספק לחומרא, להחזירו, אין בבהמ״ז המג״א וכ״כ ע״כ. תשא. לא על עובר הוא דשמא לברך,
אחרונים ושא. ר והגר״ז והגר״א פסק כ) אות חקת (פר' חי איש בן בספר הגרי״ח, אולם שלישית סעודה של בבהמ״ז שבת הזכיר ולא טעה שאם שיש פי על ואף להורות, ראוי ושכן בהמ״ז, לראש חוזר ברכות דספק מחייבת הדין ושורת בפוסקים, מחלוקת בזה סעודה בין בחיוב הפרש אין הסוד שע״פ כיון מ״מ להקל,
ל ג' בח הם ושוים שבת, סעודות שאר מורינן אורויי בן, יו
ע״כ. שחוזר. כ מ) (סי' בתשובה מפאנו הרמ״ע שגם פי על אף 'והנה כבר מ״מ ע״ש. הסוד. ע״פ עיקר היא שלישית דסעודה אות כה סי' (חאו״ח ח״ב אומר יביע בשו״ת בס״ד הארכתי במקום גם חל להקל ברכות דספק שהכלל והלאה) יב
שהמקובלים הסוד ע״פ לברך שיש. ס״ל
27 אליה מרדכי. הרב מאמר ו, הלכה כב פרק שבת מרדכי
והחליצנו– "רצה הזכיר ולא "שכח לכל ושנייה ראשונה בסעודה לעיל שנתבאר [כפי מתחילה המזון" "ברכת לומר ]חוזר
. הדעות שלישית סעודה לגבי אמנם, ערוך– השולחן בעל מרן לדעת הפוסקים, נחלקו חכמי לדעת אולם, ולברך לחזור צריך לא
ולברך. לחזור צריך חי– איש הבן בעל עוזנו וגאון הקבלה המזון– "ברכת ברך לא ועדיין שאכל אדם שם יש אם כן, "ועל חובה ידי ויוציאנו יברך שאכל שחברו הוא ביותר. הטוב
המזון– "ברכת חובת ידי להוציאו "שיכול אדם שם אין יברך ברכה, בלי ידיו שיטול טוב החמה, שקעה לא עדיין אם
[ שנית המזון ברכת ויברך ויחזור לחם כזית ויאכל המוציא בבא״ח נתבאר מ״מ כי ( שחרית שאחר אחרת בסעודה טעה שאם ) כ חוקת
הזכי ולא המזון וברכת המוציא בה שברך דה (בסעו המזון בברכת "רצה" ויאמר לחם, שוב ויאכל ידיים שוב יטול אם וא״כ חוזר, אינו שלכו״ע רצה, בה ר
לכו״ע] חובה ידי יצא )שלישית– חוזר אינו לכו״ע רצה לומר ושכח בלילה סעודתו סיים אם מיהו. .
ז האור מבעל חידוש רוע – הפשוטה להלכה [בניגוד שלישית בסעודה המקלים על ולימוד]זכות
28. נב סימן שבת הלכות ב- חלק זרוע אור ספר
דמתני דמחוורתא אוקימנא דהא כרבנן לן וקיימא ארבע אומר חדקא ר' שלש בשבת לאכול אדם חייב סעודות כמה 'ת״ר
אחת בשבת סעודות ג' לאכול אדם חייב זצ״ל מיימן משה ר' הרב כתב וכן המקצועות בספר פסק וכן חדקא כרבי דלא הצדקה מן המתפרנס עני אפי' כלל מהן יפחות שלא אילו סעודות בשלש להזהר וצריך במנחה ואחת שחרית ואחת ערבית סעודה כל לקבוע וצריך סעודות מג' פטור מתענה או שתייה מרוב או אכילה מרוב חולה הי' ואם סעודות ג' סועד
הוא דמידי סעודות בג' חייב אינו רעב הי' לא אם וכן עכ״ל. טובים בימים וכן רות ככ שתי על ולבצוע היין על משלשתן דארשב״ל החולץ דפ' כההיא אכילה מקריא לא ביו״כ ואפי' עונג זה אין ואוכל שבע שהוא וכיון עונג משום אלא טעמא
עונג… כאן ואין היא אכילה דלאו אלמא תעונה מלא פטור ביוה״כ גסה אכילה האוכל
ל חוששים היו שלא זצ״ל אפרים ור' תם רבינו נוהג הי' וכן הטעם מזה רעבים היו שלא בזמן אכול לה״ר ר״ת השיב ותו
תרגימא, במיני ישלימם ע״ע להחמיר שהרוצה מסימפונט הראשון טוב יום בלילי אכל שלא מי רא״א הישן פ' כדתנן אלא אכיל קא דיומא סעודתא הא בריפתא משלים אילימא במאי משלים בגמ' ואמר כו' האחרון טוב יום בלילי משלים
בערוך פי' תרגימא. מיני ב ישלים כסנין. מיני
29 רצא סימן שבת הלכות חיים אורח. טור
הרמב״ם וכ״כ עצמו לצער חייב אינו לאכול כלל לו אפשר אי אם ומיהו בכביצה אותה לקיים יכול הרבה שבע הוא אם ואף
הבקר בסעודת בטנו ימלא שלא בראשו עיניו והחכם סעודות מג' פטור מתענה שהוא או אכילה מרוב חולה הוא ואם ז״ל ג. לסעודה מקום ליתן 'כדי
30 יג סימן טז חלק אליעזר ציץ. שו״ת
בשבת שלישית סעודה אכילת מצות חיוב. אודות
מרדכי מוהר״ר כש״ת וכו' הגה״צ הרב סגולה מיחדי היקר מחו' לכבוד תובב״א. יה״ק ע ירושלים תשמ״ג. אייר י״ב ב״ה. שאול גבעת כולל ראש שליט״א. צוקרמן נזהרים אינם אדם בני שהרבה זה על לדבר מקור איזה יש אם ששאלני מה על לו לכתוב שהבטחתיו מה בזה לקיים הנני
הסעודה חיוב הרי בשבת. שלישית סעודה מצות לקיים אחד מקרא וכולם סעודות הב' מחיוב פחות לא היא שלישית
. למדום בזה נזהרים היו לא התלמוד בזמן שכבר ע״ב קי״ח ד' בשבת בגמ' מוכח הג' הסעודה בקיום נזהרים שלא זה דבר והנה, א)
ולכן בזה רים נזה היו כולם שלא מזה ומשמע בשבת" סעודות "שלש מאוכלי חלקי יהא שאומר: יוסי ר' של מלשונו והוא לי תיתי שאמר: שם נחמן רב של מלשונו גם משמע וכן אוכלים, שכן מאותם יהא שחלקו וביקש זה על דגש ר״י שם נזהרים היו כולם שלא משמע בשבת ג״ס שמקיים ע״ז שכרו שישולם בלבבו התברך ר״נ ואם בשבת. סעודות ג' דקיימית
בזה נזהר כן שהוא התפאר ולכן. בזה
שמביאים שמא, ד״ה ע״ב ב' ד' בכורות בתוס' בכזאת בהדיא מצינו כי קלושים, דקדוקים המה הנז' הדקדוקים ש תימא ולא ג דקיימית לי תיתי דמדאמר הנז', ר״נ מדברי כן לדקדק ושכתב סעודות משלש נזהרים היו שלא שכתב ר״ת בשם 'בכזה
ע״ש בהם נזהרים היו לא שכולן משמע. סעודו'
לי "תיתי בלשון שבת בגמ' בזה דכתיב דמכיון לפרש שכותב מצוה, וכן ד״ה ט״ו סי' חו״מ בטור "הב״ח ל מצינו כן על יתר דאיתא לי התיתי דכל ע״ב סי' בתשובותיו המהרש״ל גם בפשיטות ס״ל והכי בלבד, חסידות מדת משום רק אמנם הוא
שם עיין חסידות ממידת הוא הנז'. בשבת
… זרוע אור בספר שראיתי מה עפ״י זכות ללמוד יש עוד ב) ה״ט שבת מה' ל' בפרק הרמב״ם ע״ד שמוסיף נ״ב סי' שבת ה' ובנימוק סעודות, בג' חייב אינו ג״כ רעב היה לא אם הדין דהוא וכותב, אכילה מרוב חולה היה באם מלאכול שפוטר
תם רבינו גם נוהגים היו דכן רב, מעשה ע״ז ומספר עונג, זה אין ואוכל שבע שהוא וכיון עונג משום אלא טעמא הוא דמידי
זה שנתפשט גם הוא דמזה י״ל וא״כ שם עיין הטעם מזה רעבים היו שלא בזמן לאכול חוששים היו שלא זצ״ל אפרים, ור' מריבוי המה שבעים כי רעבים, שאינם בפיהם מענה כי שלישית, סעודה מצות לקיים נזהרים אינן ההמון מן שהרבה הדבר
אצלם נשאר שלא עד שחרית סעודת של האכילה. שלישית סעודה לאכילת מקום להלכה אבל בזה. נזהרים שאינם לאלה זכות לימוד למצוא כדי ורק כת״ר של מבוקשו למלאות כדי האמור כל כתבתי ג) בלשון שכתוב ה״ט שבת מה' ל' בפרק והרמב״ם ע״ב קי״ז ד' בשבת הגמ' לשון משמעות כפשטות בזה העיקר למעשה
בשב סעודות שלש לאכול אדם דחייב ת…
מהרב מעניינת שאלה אפריים בות
31 פג ד, אפריים. רבבות
לחשוב אולי צריכים האם וכדומה בצהרים בשכת מזונות אוכלים אם הדין איך העירני שליט״א קליימן מאיר ר' הרב ידידי
עכ״ל. בפת. מצוה יותר כי אח״כ פת של סעודות הג' קיום יפסיד לא אם כי סעודות, ג' בזה לצאת שלא
שליט פישר משה ר' הרה״ג וידידי וז״ל: זה בענין דעתו חיוה "א
מן המצוה יפסיד שלא כדי סעודות השלש חובת בזה לצאת שלא לכוין צריך אי ש״ק יום בצהרי מזונות מיני האוכל בענין
בפת. ג' סעודה קיום של המובחר אחד אתרוגים שני לו שיש מי בענין המפורסמים מבריסק הגר״ח בדברי תלוי זה לכאורה
יוצא אם כי המהודר המורכב את שיקח הגר״ח ואמר לראשונה יקח איזה מהודר ואינו מורכב ינו א והשני ומהודר מורכב ההידור יתרת אח״כ שייך ולא חובתו ידי יצא כבר בראשונה מורכב שאינו יקח ואם הידור מצות גם לו יש הרי במורכב גם
חובתו. ידי יצא כבר שהרי
ה הרמב״ם על ישראל אבן שליט״א אחי של בספרו וגם מהדרין 'ענין ב חנוכה ה' הרמב״ם על הגרי״ז בחידושי נא ועיין המילה. את מעכבים שאינם ציצין כענין הלוי בבית וגם חנוכה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה