ב' וט' טבת – הרב אליהו בן אלעזר
ישנם פסוקים רבים שאפשר למצוא בהם צירוי ודמיון של האדם לעץ. לדוגמה:
א) "כי האדם עץ השדה". ב) (תהילים א, ג) "והיה כעץ שתול על פלגי מים". ג) "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה". ד) "ימי עמי כימי העץ".
ניתן ללמוד רבות על האדם, נפשו ודרך עבודתו, מהתבוננות בעצים ובהתפתחותם. (ראה מה שכתב בספר ליקוטים בחלק א, הרב משה דוד וואלי זצ״ל, שהאיר כיצד במקום הספירות הקיימות, בעץ, בפירותיו ובענפיו. וראה בספר חיי שנה של הרב שטיינזלץ זצ״ל.)
**א. ** כשם שעץ צומח באדמה והוא מעין יצירה שלה — שתול עץ יש לאדם גם כך "עקרק" הנקנה ממנה. מהי "עקרק"? זו היא החברה, זו הקהילה, זו המשפחה. כשם שעץ המתנתק מהאדמה דינו למיתה — כך גם האדם בפרט ובכלל אינו יכול בלי החברה, הוא זקוק לה עצמה (וכך שיטתו של אלפרד אדלר, מייסד בפני עצמה, לחיות כיצור חלש, עד זקנה).
**ב. ** עץ טוב שאינו מורכב עשוי לחיות מעל 2000 שנה. יתר על כן, הוא מסוגל להוציא פירות. העץ גדל וצומח הוא ללא הפסק, ובלא גבול ובלא סוף, נזקק עליו לעבוד את ארוב העולם בצמיחה מתמדת — כך האדם ללא התנוונות. היהודי הישראלי אינו יוצא ל״פנסיה", הוא חי עוד כל, לגדול, להתפתח, לצמוח.
כאן אכתוב מעשה ששמעתי מאבי, מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זיע״א: הרב סיפר שבצעירותו היה רגיל ללמוד עם הרב הגאון עובדיה הדאיה זיע״א (רבחמ ספרים ישכיל עבדי, שו״ת בהלכה ושו״ת בקבלה). והיה רגיל ללילך למקווה בליל שבועות ובליל הושענא רבא, והוא בן שמונים. וכיוון שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ (יו״ד סימן רמ), לא רצה ולצאת — טבלתי בחדר אחר, ועד שסיימתי להתפשט, כבר סיים הרב לטבול ולצאת, ולכן לבדי ינריא, המתנתי עד שסיימתי.
מעט אחר כך ביקשוהו ללילך לאיזה שמחה, והוא סירב באומרו שיש שם זמן. ושאלתיו: כיצד כבודו, אומר "זקן אני", והרי כבודו עלה וירד את מדרגות המקווה בזריזות. וענה לי משום שמדרגות וכו' זקן הוא, ולא הולך לאותה שמחה — לא צניעות. הוא
לו אמרתי שזה מה שכתוב בגמרא (בבא קמא צ ז): "זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובחורה מצד אחר"? ופירש מרן רבינו יוסף חיים זיע״א בבן יהוידע על הגמרא שם, שהדמויות משני צידי המטבע הם של אברהם ושרה — הם היו זריזים כמו בחור ובחורה, כאשר היו ובאשר עסקו בעבודת ה' ובמצוות — לענייני העולם הזה ולענין החומר, היו כמו זקן וזקנה.
**ג. ** העץ חי מלמעלה, מהעלים הקולטים את אור השמש והחמצן שבאוויר (אלו שני תפקידים מהשורשים מלמטה, המוהווים העברת מים לעץ), ומלמטה חי העולם הזה שלנו, בסיס החיים של העץ. כמו כן האדם הינו אילן הפוך, שורשו וקרקעיתו למעלה, ועיקר חיותו מן העליונים, זו הנשמה. (מהר״ל נצח ישראל פרק ז עמוד מז במהדורה הרגילה) — הוא אך עזר, כמכשיר, אך אינו יסוד החיים.
**ד. ** יש לאגם עץ הפותח ענפים רבים מבלי לפתח שורשים — שורשים וענפים, כדי לשמור על איזון ויחס נכון. כך גם האדם — שהוא מגיע למדרגה מסוימת, עליו לדאוג לשורשיו. בא ללמדנו שצריך האדם לשמור על פרופורציה בין חכמתו, חלומותיו ושאיפותיו, לבין חיי המעשה שלו ופעולתו.
**ה. ** השלכת. העץ אינו משריש הכל — כך הוא נראה בתקופת השלכת. עץ שמת הוא בול. אולם אל לנו לטעות ולומר שהעץ איבד את כל מה שהשיג, השיג, הגשים. גם מה שקורה לאדם שמגיע לעונת השלכת, מתייבש הכל ואז כל נופל — במצב כזה פשוט צריך לדעת לא לקצוץ את האילן. כפי שכתב נתן זך בשירו "עץ השדה" שכתב בשיר את הקשיים רק (ולא חמצי שמחדש תוך זמן. מה הוא, כתב את השלכת, ושכח את הצמיחה) — והתל רק.
**ו. ** כשם שאין עץ הדומה במאה האחוזים לחבירו, בצורתו, בפירות עליו — כך אין בריה הדומה לחבירתה. כל אחד מישראל מתקן בעולמות הרוחניים ומברר את ניצוצות הקדושה שהיכים לתקן מה שלא תתקן החלבנה, ותתקן אליו, והכל צריכים זה לזה. (ת' מרהש״ש לרש״ר זיע״א ד' ג עמוד ג דקה)
**ז. ** עץ בין איש לאישה — הינה כנטיעת העץ, האהבה. מגרעין אחד קטן, שורשה האהבה בנשמה אחת שנפרדה (עמוד ב, ו ד' כן עמוד א), על ידי מים תיעמד, ידי העץ בבאר דבק יתעבה, העץ יגדל ויום יום ובכל ויתחזק, ולבסוף אף יוציא פירות.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה