בס״ד
מדוע נתקן הקדיש בארמית? וכמה מילים על מלאכים
מחזור ויטרי (סימן פז)
פי׳של קדיש: לכן תקנו רבותי' קדיש לאומרו בלשון ארמית כדי שלא יביאנו המלאכים. שאלו יהיו מבינים בקדיש כשאומ' אותו למטה יבלבלו את כולם ויהיו דוחים אותו מלעלות למעלה לפי כי עצבון רב יש למעלה בשעה שעונין למטה יהא שמיה רב מברך. אוה״ק במסכת ברכות. אוי לאב שככה מקלסין אותו בניו וריחקם מעל שלחנו. ומנענע הק' בראשו ואו' אשרי המלך שמקלסין אותו כך בביתו אוי לאב שהגלה את בניו. אוי לבנים שגלו מעל שלהן אביהם. וכשהמלאכי' שומעין את העצב הזה מתבהלין ונרתעין ביניהן. יתברך וישתבח כדי להשיב את המלאכים שבה משובח שישר' משבחי' לאביהם שבשמי' ולא ירגיש בעצב מחמת מה הוא בא. וכשצריכין לנחמו העצב הופכין הלשון לארמית כדי שלא יבינו. באה על העצבון ואומ' לעילא מכל בירכת' יתברך ולעילא מכל שירתא תושבחתא ישתבח ומכל נחמתא יתנחם אותו עצב של מעלה:
הארחות חיים (חלק א' דין קדיש ופירושו אות א')
הקדיש הוא בלשון ארמי כדי שיבינו העם…וגם הגוים…ויכנעו…בימי התנאים נתקן…לעתיד לבא יהיו הצדיקים גדולים מן המלאכים…בלשון שיבינוהו המלאכים אפשר שיקטרגו בו…גבריאל…מבינים בכל הלשונות והם מליצים טובים על ישראל
תוספות (ברכות ג, א ד״ה ועונין)
ועונין יהא שמיה הגדול מבורך - מכאן יש לסתור מה שפי' במחזור ויטרי יהא שמיה רבא שזו תפילה שאנו מתפללין שימלא שמו, כדכתיב (שמות יז) 'כי יד על כס יה' שלא יהא שמו וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ופירושו כך: יהא שמי״ה שם יה רבא, כלומר שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם, ומבורך לעולם הוי תפילה אחרת כלומר מבורך לעולם הבא. וזה לא נראה, מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול ומבורך משמע דתפילה אחת היא ואינו רוצה לומר שיהא שמו גדול ושלם אלא יהא שמו הגדול מבורך. וגם מה שאומרים העולם, לכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי שתפילה נאה ושבח גדול הוא על כן נתקן בלשון התרגום, שלא יבינו המלאכים ויהיו מתקנאין בנו - וזה אינו נראה שהרי כמה תפילות יפות שהם בלשון עברי, אלא נראה כדאמרינן בסוף סוטה (דף מט.) 'אין העולם מתקיים אלא סדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דבתר אגדתא' שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כלום לשון הקודש לכך תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל מבינים שזה היה לשונם:
שיבולי הלקט (עניין תפילה סימן ח')
והר״ר מאיר אחי נר״ו פירש מה טעם אומרים אותו בלשון ארמי כאדם עצב…ורבי בנימן אחי נר״ו אמר שתחילת אמירתו היתה בלשון עברי…ובימי שמד גזרו…ואע״פ שבטלה השמד לא רצו להחזיר…כדי שלא ישתכחו הניסים…
הזוהר (פרשת תרומה דף קכט עמוד ב') - ארמית לשון הסיטרא אחרא
וְאִי תֵּימָא, הָא קְדוּשָׁתָא דְּקַדִּישׁ, דְּאִיהוּ תַּרְגּוּם, אֲמַאי לָאו אִיהוּ בְּיָחִיד. תָּא חֲזֵי, קְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהוּ כִּשְׁאָר קְדוּשָׁאן דְּאִינּוּן מְשַׁלְשִׁין. אֲבָל קְדוּשָׁתָא דָּא, אִיהִי סָלְקָא בְּכָל סִטְרִין, לְעֵילָּא וְתַתָּא וּבְכָל סִטְרֵי מְהֵימְנוּתָא, וְתַבְרָא מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן דְּפַרְזְלָא, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין, (ס''א ודא איהו שבחא דאסתלק ביה יקרא דקודשא בריך הוא יתיר משבחא אחרא. ואסתלקו דא יתיר מכלא, מאי טעמא, בגין דאיהו גרים לאתרפיא סטרא אחרא ולאסתלקא) לְאִסְתַּלְּקָא יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל כֹּלָּא, וַאֲנָן בָּעֵינָן לְמֵימַר לָהּ בְּלִישָׁנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וּלְאָתָבָא בְּחֵילָא תַּקִּיף, אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, בְּגִין דְּיִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וִיסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ עַל כֹּלָּא. וְכַד אִתְּבַּר בִּקְדוּשָׁתָא דָּא חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ, וְאַדְכַּר לִבְנוֹי, וְאַדְכַּר לִשְׁמֵיהּ. וּבְגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּיקָרֵיהּ בִּקְדוּשָׁתָא דָּא, לָאו אִיהִי אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וּבְלִישָׁנָא דָּא, עַל כָּרְחֵיהּ דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְכַּפְיָא, וְאִתְתְּבָר חֵילֵיהּ, וְאִסְתַּלָּק יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְתָבַר מַנְעוּלִין וְגוּשְׁפַּנְקָן וְשַׁלְשְׁלָאן תַּקִּיפִין, וּקְלִיפִּין בִּישִׁין, וְאִדְכַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִשְׁמֵיהּ וְלִבְנוֹי. זַכָּאִין אִינּוּן עַמָּא קַדִּישָׁא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לָן אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא, לְמִזְכֵּי בָּהּ לְעָלְמָא דְּאָתֵי.
תרגום:
וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַקַּדִּישׁ, שֶׁהִיא תַּרְגּוּם, לָמָּה אֵינָהּ בְּיָחִיד? בֹּא וּרְאֵה, קְדֻשָּׁה זוֹ אֵינָהּ כִּשְׁאָר הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁהֵם מְשַׁלְּשִׁים. אֲבָל קְדֻשָּׁה זוֹ הִיא עוֹלָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְכָל צִדְדֵי הָאֱמוּנָה, וְשׁוֹבֶרֶת מַנְעוּלִים וְחוֹתָמוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וּקְלִפּוֹת רָעוֹת (וזהו השבח שמתעלהבו כבוד הקדושברוך הוא יותר משבח אחר. והתעלות זו יתרה מהכל, מה הטעם, ' משום שהוא גורם להרפות את הצד האחר ולהעבירו) לְהַעֲלוֹת אֶת כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּל, וְאָנוּ רוֹצִים לוֹמַר אוֹתָהּ בַּלָּשׁוֹן שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר וּלְהָשִׁיב בְּכֹחַ חָזָק: אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּבֵּר כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, וְיִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל. וּכְשֶׁנִּשְׁבָּר בִּקְדֻשָּׁה זוֹ כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַלֶּה בִּכְבוֹדוֹ, וְנִזְכָּר לְבָנָיו, וְנִזְכָּר לִשְׁמוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַלֶּה בִּכְבוֹדוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, אֵינָהּ אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. וּבְלָשון זוֹ עַל כָּרְחוֹ שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר הוּא נִכְפֶּה, וְנִשְׁבָּר כֹּחוֹ, וּמִתְעַלֶּה כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹבֵר מַנְעוּלִים וְחוֹתָמוֹת וְשַׁלְשְׁלָאוֹת חֲזָקוֹת וּקְלִפּוֹת רָעוֹת, וְנִזְכָּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שְׁמוֹ וְאֶת בָּנָיו. אַשְׁרֵיהֶם הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם תּוֹרָה קְדוֹשָׁה לִזְכּוֹת בָּהּ לָעוֹלָם הַבָּא.
ערוך השולחן אורח חי׳ים נה
המלאכים לא מבינים ארמית
סוטה לג א - גבריאל ושאר המלאכים
תפלה (נאמרת בכל לשון)רחמי היא כל היכי דבעי מצלי. ותפלה בכל לשון? והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? לא קשיא בהא ביחיד הא בצבור. ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא: יוחנן כהן גדול שמע ב״ק מבית קדש הקדשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה וכיוונו ובלשון ארמי היה אומר. אי בעית אימא: בת קול שאני דלאשמועי עבידא ואי בעית אימא: גבריאל הוה דאמר מר בא גבריאל ולימדו שבעים לשון:
שבת יב ב - היזקקות למלאכי השרת
כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בתפיחה(בחולה) זימנין אמר המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר (ליה) רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עביד הכי? והאמר רב יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סועד את החולה שנאמר (תהלים מא, ד) ה' יסעדנו על ערש דוי
תוספות ד״ה ואין - את המחשבה הם יודעים?
שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. לבד מגבריאל כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (דף לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות ליוסף ותימה דאפי' מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים:
עקדת יצחק שער נח - לא מכירים = לא מתיחסים
אך כוונתם ז״ל לזרז האנשים שישתדלו לדעת ולהשכיל בתורה ובחכמה, על הדרך שאמרנו, עד שיוכר שלמותו בסידור לשונו בבואו להתפלל לפני אלהיו בלשון התורה הקדושה והנקיה מכל סיג, כדי שימצאו לו האמצעיים הנאותים להשלים רצונו, ושלא ישים אדם עצמו מכלל שאינם יודעים לבקש צרכיהם רק בלשון הדיוט, והוא הלעז המשותף לנשים ונערים. כי אנשים אשר כאלה כאשר יצטרכו לבקש צורכיהם מבוראם, לא ימצאו להם מליצים ואמצעיים, מפני חסרונן. והוא מה שאמרו שמלאכי השרת אינן נזקקין להם, לפי שאינם מכירים בלשונם, לומר שאינם מטפלין אל לשון הדיוט ולא למתפלל בו, כמו שאמר (רות ב) "יהי מכירך ברוך", "מצאתי חן בעיניך להכירני"… אמנם במקום חולה, שהשכינה למעלה מראשותיו, לזון אותו ולסעדו, המקום בתורת חסד ירחם עליו ולא יקפיד על חסרונן [שבת יב ע״ב], וכמו שאמר (תהלים קטז) "שומר פתאים ה'", וכן בצבור, כדפירש״י ז״ל: יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, רבים לא צריכי להו, שנאמר הן אל כביר לא ימאס וגו'.
והוא עצמו מה שאמר שם: ואין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, והא תניא יוחנן כהן גדול שמע קול… בא גבריאל ולמדו שבעים לשון. ומן התימה, נהי דבת קול יהיה זולתי מלאכי השרת, וכדפירש״י ז״ל עלה: אותה מדה הממונה על כך יודעת שבעים לשון מפני שנעשית להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות. גבריאל מיהא מי לא הוה מכלל מלאכי השרת? הא מדגבריאל ידע, כלהו נמי ידעי. גם פסא די ידא אשר אמרנו הוה תיובתיה. ועוד, שהרי אלו המאמרים לא שמעום אלא הכהנים הגדולים בבית קדשי הקדשים, ולמה נשמעו בתרגום? אלא שכיוונו בזה לפי הנראה, כי כשהדבר בא ע״י בת קול, או מלאך, או איזה שליח מן השמים, ודאי ישתמש בכל הלשונות, כי אין דבר נעלם מלמעלה, כמו שתקנו חכמינו ז״ל נוסח הקדיש בלשון ארמי, לפי שהיא הלעז שלהם, כדי לצרף הרבים בהבנתו, ולשתף עמי הארץ למנין עשרה. אמנם בתורת זכות וסיוע, אין נזקקים ואינן קרובים ומכירים כי אם אל השואל בלשון תורה צחה וברה.
מהר״ל חידושי אגדות סוטה - הבנת השפה לפי השליחות של המלאך / ארמית אינה לשון
ואפשר לומר כי כל הלשונות אינם מבינים המלאכים חוץ מלשון הקודש, ונקט לשון ארמי לרבותא, אף שאמרו (ב״ר פע״ד): אל יהא לשון ארמי קל בעיניך, שמצינו שמחלק לו כבוד בתורה, אפילו הכי אין מבינים לשון ארמי. והטעם כי הלשון אינו טבעי ואינו מושכל, רק הוא הסכמי, ומפני זה אין המלאכים מבינים אותו חוץ מלשון הקודש, כי הלשון הזה יש לו מעלה עליונה עד שהוא קרוב אל המושכל, כי לכך נקרא לשון הקודש. ואין ראייה מזה שאין המלאכים יודעים מחשבת הלב, שאם יודעים מחשבת [הלב], מה בכך שאין מבינים הלשון, הרי יודעים מה רוצה להתפלל. שאין ראיה מכאן, שאין המלאכים נזקקים למחשבת הלב, רק נזקקין לדבור, ואם לא כן למה היה צריך להתפלל בלשון, יתפלל בכונת הלב ובמחשבה בלבד? אלא צריך דיבור הלשון לתפילה, ומלאכים אין מבינים מצד הלשון אף אם מבינים הכונה והמחשבה. אבל גבריאל מינוי שלו על כל לשון, שאף שהוא הסכמי, הנה הוא ממונה על הדבור, ומפני זה מבין כל לשון, ומפני שכל דיבור הוא לשון קשות וגבורה כדכתיב (בראשית מב) "דיבר אתנו אדוני הארץ קשות", ולפיכך גבריאל ממונה על הלשון, ומפני שהוא ממונה על הלשון הוא מכיר ע' לשון.
ואפשר לומר כי זהו הטעם בעצמו שאין המלאכים מכירים [בשום] לשון רק בלשון הקודש, וזה כי גבריאל ממונה על זה, ואין שתי מלאכים עושים שליחות אחד ואין להם מינוי אחד, ולכך אין המלאכים מכירים בשאר לשונות כי אם בלשון הקודש, מפני שזה הלשון אינו נופל תחת שום מלאך, כי לשון הקודש הוא מיוחד אל ה' יתברך לדבר בו עם הנביאים. ואם תאמר, כיון שגבריאל מכיר בשבעים לשון, יתפלל בכל לשון שהרי גבריאל מכיר? ויראה, אף שגבריאל מכיר, מ״מ אין זה לשונו המיוחד, ואין מלאכי שרת נזקקין אלא ללשון שהוא לשונם המיוחד. והבן מה שאמר אין מלאכי שרת נזקקין, כי לשון זה משמע שהמלאכים ממונים להכניס התפילה לפני ה' יתברך, ולפיכך אין נזקקין אלא ללשון שהוא לשונם, ומכ״ש שאין נזקקים למחשבה כי אם לדבור.
אבל עיקר הפירוש אשר נראה כי מלאכי שרת אין מכירין כלל לשון ארמי מפני שאינו נקרא לשון, וכמו שביארנו במסכת מגילה (י ע״ב) אצל "והכרתי לבבל שם ושאר", שאין להם כתב ולשון, ור״ל שאין לשון ארמי בכלל ע' לשונות, אע״ג שהוא לשון בודאי, אינו בכלל ע' לשון שברא ה' יתברך. ומה שלשון ארמי אינו בכלל ע' לשון, מפני שאמרו במסכת סוכה (נב ע״א) כי על כשדיים נאמר "זה העם לא היה", ואמרינן שהקב״ה מתחרט עליהן, ולכך אין לשון שלהם שהוא ארמי בכלל ע' לשון. אבל שאר ע' לשון, אע״ג שאין לשונם המיוחד להם, כי לשונם המיוחד הוא לשון הקודש, מ״מ אין שאר הלשונות רחוק מהם כמו שהוא לשון ארמי. אע״ג שאמרו (ב״ר שם) אל יהיה לשון ארמי קל בעינך שהרי התורה חלק לו כבוד, אין זה קשיא למבין, כי בתורה חלק אל לשון ארמי כבוד, אבל אין לשון ארמי שייך אל ע' לשון שהם בעולם אשר המלאכים שהם שבעים שרים ממונים על שבעים אומות, ולכך המלאכים אין להם שייכות אל לשון ארמי.
רבי צדוק הכהן מלובלין דובר צדק אחרי מות - ארמית ההד של לשון הקודש. הבנת השפה=אופן ההשפעה
וכמו שאמרו (סנהדרין כד.) "במחשכים הושיבני" זה תלמודה של בבל שהיא בחושך והעלם אור פני מלך. ובאמת גם כל התלמוד הכל דברי ה' יתברך עצמו, רק שהוא בחושך ואינו נגלה, ודבר זה עלה בידם מבבל, כידוע דבת קול התחיל אז [ובת קול הראשון נמצא בסוטה בשמעון הצדיק, והוא ראש חכמי המשנה ומשיירי אנשי כנסת הגדולה שבכללם חגי זכריה ומלאכי נביאים], כי בבל הוא אחוריים דירושלים, וכן המגדל אחוריים דבית המקדש כמו שכתבתי במקום אחר באורך, וכידוע דתרגום הוא אחוריים דלשון הקודש, עיין בליקוטי תורה פרשת ואתחנן בסוד שנים מקרא ואחד תרגום יעוין שם באריכות. וכל קול הוא בלשון הקודש, כדאיתא בפרק אלו נאמרין, רק בת קול דלאשמועי עבידא היא גם בארמית כידוע, דלכן נתקן התרגום לפי שאין מבינים הלשון הקודש (מגילה כא ע״ב ברש״י), כי אין הכל מבינים פנים בפנים, ותרגום הוא מה שבני אדם מפרשים הלשון הקודש להשמעת בני אדם, ונמצא הוא עצמו הלשון הקודש, רק בדרך בת קול וקלא דהדרא, שהוא אחורי הקול עצמו דלשון הקודש, והוא קרוב ללשון הקודש כמו שאמרו בפסחים פרק האשה (פז ע״ב), והיינו דכל הלשונות נמשכים מלשון הקודש בעת דור הפלגה, והמשכה הראשונה הוא ללשון ארמי, שהוא הקלא דהדרא מלשון הקודש עצמו ואחר כך שאר הלשונות הם מקלא דהדרא דלשון ארמי, שחוזר ומתגלגל הקלא דהדרא עד הולדת שבעים לשון.
וידוע כי עיקר חיות האדם הוא הדיבור, וכל לשון אומה הוא עיקר כוחם וחיותם, [ומלאכי השרת אינם נזקקין ללשון ארמית, ואין צריך לומר לשאר לשונות כמו שכתבו הקדמונים, ועיין בתמים דעים ובשלטי גיבורים דברכות, והיינו דאין להם שייכות לכוחות פרטיות של האומות כלל, רק השבעים שרים שלהם, ולא המלאכי השרת שרי ישראל במרכבה הקדושה כענין "מיכאל שרכם", וידוע דמיכאל אותיות מלאך, כי הוא שורש המלאכים ורק גבריאל יודע כדאיתא שם בפרק אלו נאמרין, כי הוא שר של אש כמו שאמרו בפרק ערבי פסחים (פסחים קי״ח.), והיינו לשון גבורה, להעניש לעוברי רצונו, וכל פורעניות דעכו״ם נמשך ממנו כמו שאמרו בפרק חלק (סנהדרין צו.) גבי סנחריב ושאר דוכתי, ואם כן על כרחך יודע כח של כל עכו״ם כדי שיוכל להשפיע לשם עונשין, ולכך נקרא גם כן לשון גבר, כי כבר יש בו גם כח גברא שהוא ידיעת כוחות בני אדם שלמטה. ולכן אמרו (ברכות ד ע״ב): גבריאל בשתים, היינו הכרת שלמעלה וידיעת שלמטה, ובת קול הוא גם כן מצד השמעות קול ה' יתברך בהתפשטות בכל הברואים וכל הכוחות כולם כנ״ל].
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
