טבדי בנימין הרב ▪ הקודש בלשון או לשון בכל תפילה
ערוך והשולחן הראשונים בדברי ממקורה ההלכה א– חלק
1. לב דף סוטה ע״ב ל״ג; ע״א
קרית מעשר, ווידוי סוטה, פרשת לשון: בכל נאמרין אלו מתני'. ותפלה, שמע
הפיקדון ושבועת העדות ושבועת המזון, . וברכת
בלשון צרכיו אדם ישאל אל לעולם יהודה: רב והאמר לשון? בכל ותפלה …'גמ ארמי- בלשון צרכיו השואל כל יוחנן: רבי דאמר ארמית, נזקקין השרת מלאכי אין
קשיא לא ארמי! בלשון מכירין השרת מלאכי שאין לפי: לו, ביחיד הא בצבור. הא,
2. רש״י ע״א ל״ג
יחיד- מלאכי שיסייעוהו צריך להו צריכי לא ציבור השרת לא כביר אל הן לו) (איוב דכתיב של בתפלתן מואס אינו ימאס
. רבים
3. רי״ף א ז, ברכות
אומרים וחכמים רבי דברי ככתבה ק״ש ת״ר
לשון… בכל וקי״ל כרבנן. חדא, דיחיד
כרבים. הלכה ורבים
דמתני' תנא לן דסתם ועוד דתנן כוותייהו וידוי סוטה פרשת לשון בכל נאמרין ואלו ושבועת המזון וברכת ותפלה וק״ש מעשר
הפקדון. ושבועת העדות דסתם וקיי״ל
מתני' כסתם הלכה דברייתא ומחלוקת
מתני'.
לשון, בכל תפלה דקתני והא בצבור ה״מ
לא. ביחיד אבל
רב: אמר יהודה רב דאמר ישאל אל לעולם
ארמי. בלשון צרכיו אדם
ר' ואמר בלשון צרכיו השואל כל יוחנן
ן שאי לפי לו נזקקין השרת מלאכי אין ארמי
ארמית בלשון מכירין השרת מלאכי יב.)(שבת
4. הרי״ף על יונה רבינו שם
לא, ביחיד אבל גמ' בלשון צרכיו אדם ישאל אל רב אמר הונא רב דאמר
וכו' ארמית הקודש בלשון אלא נאמרת אינה ביחיד דתפלה דאסיקנא כיון
- בשאר מתפללות שהנשים העולם בכל שנהגו המנהג על הוא תימה
(ד' שחייבות שכיון לשונות אלא להתפלל להן היה לא בתפלה ב) כ
הקודש. בלשון
ז״ל צרפת ורבני לתת רוצים למנהג טעם מתפלל כשהיחיד ואומרים לה דיינינן צבור תפלת כמו הצבור אותה שמתפללין בעצמה התפלה
אחרת. בלשון יחיד לאומרה ויכול
בלשון צרכיו אדם ישאל אל לעולם א) יב (שבת יהודה רב דאמר ומאי שיש צער שום על או חולה על שמתפלל כגון צרכיו כשואל זהו ארמית
בזה. וכיוצא בביתו לו
כמתפלל בביתו אותה כשמתפלל אפילו לצבור ידוע שהיא פלה ת אבל לצאת יכול הקודש לשון יודע אינו ואם דמי בצבור צבור שצרכי והטעם צריכין אינן שהצבור מפני יחיד בצרכי כן שאין מה לשון בכל שואלין
הוא ברוך הקדוש אצל מליץ יש אם שנאמר כענין אליו צריך היחיד אבל
וגו' מליץ מלאך עליו הקודש ללשון אלא נזקקין אינן השרת: ומלאכי
5. ברכות רא״ש ב
… תמיה שהיה ז״ל יונה ה״ר תלמידי בנימוקי …מצאתי ז״ל אלפס רב כתב רב מר קא זה לשון דדוקא קשה, דאינו נראה ולי
צרכיו אדם ישאל דלא. יהודה בלשון מכירין השרת מלאכי שאין דקאמר אהא שאין) ד״ה שם (שבת בתוספות הקשו וכן
ומכירין יודעים הם האדם לב מחשבות אפילו והלא ארמי לו: להזקק בעיניהן מגונה זה לשון אלא
ד סעיף קא סימן או״ח שו״ע 6.
אבל בצבור, וה״מ שירצה, לשון בכל להתפלל יכול אלא יתפלל לא ביחיד בלשון
; הקודש צער שום על או חולה על שהתפלל כגון צרכיו, כששואל דה״מ וי״א
לשון בכל לאומרה יכול יחיד א; פילו לצבור, הקבועה תפלה אבל בביתו, לו שיש ארמי מלשון חוץ שירצה, לשון בכל לשאול יכול צרכיו כששואל יחיד דאף. וי״א
7. אברהם מגן סק״ה שם
דמוטב בסי״מ כתב לשון. בכל אינו אם שמבין בלשון להתפלל
סי' בס״ח וכ״כ הקודש לשון מבין
ותשפ״ח: תקפ״ח
8. הקדוש- השל״ה ספר תמיד- מסכת מצוה)(ט נר פרק
אחר ון בלש וכשיתפלל לכוין, עליו יקל צרכיו, לכל היום כל בו שמשתמש לומר רצוני בו, שרגיל בלשון אדם כשיתפלל
כך כל עליו יקל לא שיאמר מה שיבין. אע״פ בט' תראה הלא יותר מתפעלים הקודש בלשון היטב המבינים אפילו באב
הקודש בלשון לדבר עצמו להרגיל שיוכל מי ולכן הקודש בלשון מעשרה יותר אותה שאומר לפעמים בלע״ז אחת, בקינה
עשו וישכיל יעשה ריעיו. עם
יג פרק ב שער החיים נפש 9.
כמו הוא זה. על היעוצה והעצה
ב' באזהרה להב״י המגיד שאמר
הספ' שבריש ז״ל מישרים. מגיד בשום תפלה בשעת מלחשוב ליזהר
תורה של אפילו מחשבה אם כי ומצות
עצמם. התפלה בתיבות
בכוונת לכוון אמר שלא ריו בדב דוק
פנימיות בעומק באמת כי. התיבות מה עד יודע אתנו אין התפלה. . כוונת כוונות קצת לנו שנתגלה מה גם כי ז״ל הראשונים מרבותינו התפלה הרב אחרון ועד עליונין. קדישי האריז״ל נורא אלקים איש. הקדוש כוונות לעשות הגדיל הפליא אשר
אף בערך אינם נפלאים. הים מן כטפה אנשי כוונת עומק פנימיות נגד כלל ק״כ שהיו התפלה. מתקני כנ״הג
נביאים כמה ומהם. זקנים
על אנש איתי דלא יבין. מבין וכל ונורא נפלא תקון לתקן שיוכל יבשתא
תפלה במטבע ולגנוז לכלול כזה.
התקונים א'. בנוסח וסדורה קבועה ותחתונים עליונים העולמות כל של פעם ושבכל המרכבה. פרקי וסדרי חדשים תקונים יוגרם שמתפללין והמשכת והכחות העולמות בסדור שתקנוה שמעת אחרים. חדשים מוחין ולא היה לא ב״ב הגואל ביאת עד
דומה בפרטות תפלה שום יהיה כלל. ואחריה לה שקודם לחברתה. .
הנבואה י ע לא אם אפשר בלתי "והוא
ית' קדשו ורוח העליונה הופיע אשר נוסח תקון בעת עצומה הופעה עליהם הוא שם והברכות. התפלה מטבע ספורות התיבות אלו בפיהם ית״ש מי לזאת התקונים. כל בתוכם וגנוזות
ה' בסוד עמד אשר הוא עומק על אורה ישכון דרך איזה ית״ש. כוונתו
מהם פרטית תיבה כל: של
שבעת התפלה. בעבודת העיקר אלא תיבה כל מפיו מוציא שהאדם במחשבתו אז לו יצייר מהתפלה. כצורתה באותיותיה התיבה אותה הקדושה כח ידה על להוסיף ולכוין קדושתם להרבות למעלה פרי שיעשה
נקראת שלכן בפ״י כמש״ל. ואורם של ברומו העומדים דברים התפלה
א הי ממש בצורתה תיבה שכל עולם
למקור' אחת כל מעלה למעלה העול' ותקוני פעולות לפעול ושרשה' בדוק נפלאה סגולה והיא נפלאים. לבטל בזה. עצמם למרגילים ומנוסה מחשבות כל בזה מעליו ולהסיר טהרת ומניעות הטורדות ההבלים יוסיף אשר וכל והכוונה. המחשבה טהרה לו יתוסף בזה. הרגלו כוונה והיא בתפלה. במחשבתו
: פשטית
11. שם נפה״ח הג״ה
ש״א סוף לעיל שנתבאר כמו תפלה מצות ידי לצאת היינו לשון. בכל נאמרת שתפלה בש״ס פסוקה שהלכה והגם (*)
ואפי' המצות שבכל שבהן המעשי חלק הוא לעכובא עיקרן עכ״ז שבלב. עבודה שנקראת תפלה. מצות מן למצוה אמנם
ובפרט המצוה מעשה תגדל כן הכוונה טוהר גודל ולפי שלימה. וכוונה המחשבה טוהר גם לצרף צריך ודאי חר המוב שבתפלה הלב. עבודת י״ח יצא לשון בכל שהתפלל מי כי. עם דוקא התיבות באלו בלה״ק שמתפלל למי ערוך אין אבל
בהם: כחותיו כל ומדבק עולם של ברומו העומדי'
דעים בתמים הראב״ד דברי ב- חלק
11 קפד סימן לראב״ד דעים תמים שו״ת.
ר' הרב כתב דאמר בגמרתנו שמצינו מה ז״ל יקר בר יהודה
ארמי- לשון מכירין השרת מלאכי שאין רב נכון אינו
כלל אותו מכירין שאין כמשמעו, לפרש הם מכירין שהרי שכן כל הקדש מלשון הם שרחוקים הלשונות שאר
וכדאמרי' יב), שבת תוס' (עיין ארמי לשון הם שמכירים
פ״ז' (פסחים שני )בפסח הוא ברוך הקדוש הגלה מה מפני
הקודש'. ללשון לשונם שקרוב מפני לבבל? ישראל ראשון הסבר שאין אמרו זה שמטעם לומר יש ולכך
א לשון מכירין השרת מלאכי רמי - יניחו שלא כדי
. בו להתפלל יתירוהו אם הקודש לשון המתפללים ירבו וגם שיכלו מאחר ללמוד ישגיחוהו שלא בישראל הארץ עמי
בלשונם… להתפלל
שני הסבר מכירין השרת מלאכי שאין לפרש נוכל עוד לשון שזה הקדש לשון אם כי בעולם לשון בשום
המלאכים.
- פי 'והכי ר״ל ארמי בלשון צרכיו אדם ישאל אל רב אמר
הקדש. ללשון קרוב הוא ואפי ארמי בלשון אפי` כל ולכך
ולציבור ליחיד השוה קבועה תפלה הקדש בלשון הותקנה
כשיתפלל. נשמע היחיד שיהא כדי
קדיש כגון בצבור אם כי לאמרה צריך שאין תפלה אבל
ומסי מחי וכן ארמי בלשון תקנוה פורקן ויקום תרעיה ונגדי
בצבור. אם כי לאמרן דרך אין - בהן וכיוצא
הפי' ולפי בלשון מתפללות כשהן נשמעות הנשים אין הזה
ציבור, בלא לע״ז הקב״ה לפני מביאים המלאכים שאין
מבינים, שהם לה״ק אם כי בעולם לשון שום בציבור אבל לשון בכל להתפלל הנשים יכולות שורה השכינה ששם
ביחיד. וכאן בציבור כאן קשי' לא בסוטה כדמשני
… אינן אז אונאה, על וצעקה בדמעה מתפללות אם אבל שהרי המקום, לפני תפלתן את המלאכים שיביאו צריכות גדול בכוון מתפללות אם וה״ה ננעלו. לא דמעה שערי מכירים המלאכים שאין אע״פ נשמעות שהן צרה, מתוך
ומתוך קודש, ה בלשון מתפלל היה מנשה שהרי לשונם, וכו'. מלאכים של בע״כ תפלתו את הקב״ה קבל תשובתו
השלחן– ערוך דעים התמים של השני 'כהתי
12 ט סעיף קא סימן חיים אורח השולחן ערוך.
… אבל בצבור דזהו דברכות ברפ״ב הרי״ף כתב ומיהו שם בסוטה מפורש וכן ע״ש בלה״ק אלא יתפלל לא ביחיד ישאל אל לעולם ר״י והאמר לשון בכל ותפלה שם דפריך ומתרץ לו נזקקין המלאכים דאין ארמית בלשון צרכיו אדם
ול לשא יכול יחיד דאף וי״א ע״ש. בצבור כאן ביחיד כאן המלאכים. נזקקין אינם ארמי ללשון ורק לשון בכל
הקבועה אתפלה קאי דלא להדיא יראה בגמרא שם והמעיין דברים לשנות פניו יעיז דמי הגדולה כנסת אנשי שקבעו אלא אינו כן והעושה לעז ללשון עולם של ברומו העומדים
כסל רשע מעשה א״א ד' סעיף ס״ב בסי' שבארנו מה וכפי
להעתיק כלל ע״ש. כהוגן
בצבור שאומרים ותחנונים ותפלות בתחינות מיירי והש״ס
בזה. וכיוצא ויוצרות סליחות כמו לפעמים
ד" בסעיף הב״י רבינו שכתב 'וזה כששואל דה״מ וי״א לו שיש צער שום על או חולה על שהתפלל כגון צרכיו
לאומרה יכול יחיד אפילו לצבור הקבועה תפלה אבל בביתו לשון." בכל. עכ״ל על אלא שמ״ע תפלת על כונתו ין א - תפלות אבל בצבור לאמרן שנתפשטו בהן וכיוצא סליחות חלילה הכיפורים ויום ור״ה ויו״ט ולשבתות לחול הקבועות
לדינא עיקר וכן שהוא כל שינוי אפילו לשנותם וחלילה וכך
הברית… דברי אלה בס' ינו][כמבואר שלפנ בדורות הדור גדולי פסקו
הקודש בלשון אלא בלעז קבועה ציבורית תפילה לעשות שלא קדומה תקנה יש שודאי החת״ס של הראיות
13 פד סי' ליקוטים ח״ו חת״ס.
הטענה … שאינו בלשון בציבור להתפלל בו וכיוצא
הקודש לשון אופן. בשום א״א זה
" לשון בכל נאמרין הדבר״אלו אמת ואם - ובכללם
"תפלה" - יחיד ואפי' לשון בכל י״ח יוצא שאדם מ״מ
באקראי. היינו
העמים בלשון להתפלל ברבים ש״ץ ולהעמיד להתמיד אבל
- תמיד בלשון התפלה מתקנים כה״ג אנשי היו לא א״כ
וברור. צח הקודש
הראיה אשדודית. מדבר חצים היו כבר ובימיהם
ד' הל' תפלה מהל' פ״א רמב״ם ע' להם היה טוב ויותר
אז. המורגל הלשון שהי' כשדים בלשון לתקנם
ושום מפורש אלדים תורת בספר ויקראו תיב כ ובעזרא תרגום, זה דמגילה בפ״ק ואחז״ל שכל העם היה שלא ש״מ
וצריכי' הקודש בלשון מבינים לתרגם מתורגמן להעמיד
בתרגום? התפלה תקנו לא מ״ט וא״כ התורה, להם
הטע ם שתיקנו. מה וידעו תקנו הן אע״כ לומר א״א כי
תמלא שתזדמן אופן ובכל לשון בכל שהתפלה חסרון
… בהמ״ק של העבוד' יכולים שהי' מה הכנה״ג תקנו וע״כ במה החסרון למלאות רצויות וכוונת ידועות בתיבות
דאפשר, להעתיק וא״א ואות ואות תיבה כל על נמנו והמה
אופן. בשום אחר בלשון זו כוונה אומרין אנו אם אבל לכווין יודעין אנו שאין אפי' כנה״ג של כלשונם אלו דברים
. כהוגן תפלתינו לנו עלתה מ״מ כמשתפללין משא״כ
בלע״ז.
במוסגר הערה הם מה ההדיוטות יבינו שלא משום ואי
סי' אפרים שער יעוי' הקדש בלשון אומרי' ותשובת י״ג
עי״ש. שכ״א סי' שמואל דבר. .
הטעם ביאור המשך כ' תשא כי ר״פ והרמב״ן שלשון נביאיו עם בו מדבר הוא ברוך שהקדוש הלשון הוא הקדש כדכתיב העולם נברא הקדש בלשון אמרו וחז״ל יעי״ש
לזא וכו', לקחה מאיש כי אשה יקרא ת ע״ש אדם ונקרא
אדמה, חי. כל אם היתה כי וחוה של לשונו זהו א״כ לדבר יתכן ולא תורתו לנו נתן בו אשר הוא ברוך הקדוש לדברי המיוחד בלשונו כ״א בפינו המורגל בלשונינו לפניו
קדשו.
כנה״ג אנשי דעת נראה וזה התפלו' נוסח שתיקנו והברכות דברי המחזיק וכל התחתונה על ידו המשנה וכל בלה״ק קדם מאלדי ויתברך העליונה על ידו אבותינו ומנהג חז״ל
. מעונה
דעים התמים לדברי סופר החתם ביאור
14 ב עמוד יב דף שבת מסכת סופר חתם.
דעים לתמים הפניה ללשון נזקקין השרת מלאכי שאין
ארמי ז״ל… יקיר בר יהודה ר' כ' קפ״ד סי' דעים תמים עיין. לה״ק המתפללים יניחו שלא כדי מכירים שאין אמרו לכך בישראל הארץ עמי ירבו וגם בו להתפלל יתירוהו. אם
בלשון בהמתפלל משגיחים ת השר מלאכי שאין לומר ורוצה ע״ש… הוא ברוך הקדוש לפני תפלתו להביא ארמי
דעים התמים דברי ביאור שבעים כל מ״מ ואמנם על הממונה השר הרי לשונם בצחות המתפללים אומות בצחות תפלתם מכניס הלשון אותו בעל והוא ההיא אומה עונה והוא יקראוהו אם הוא ברוך הקדוש לפני לשונם
למורשה. הלשון אותו ניתן להם כי ית״ש
כל ון כלש ישראל תפלת מתקנים כה״ג אנשי הי' אי והה״נ מפוזרים שישראל עם שהי' באופן מאתנו נשכח לה״ק
ולשון. עם כל כתפלת נשמעת תפלתנו הי' לגמרי
כדי לשון בכל תפלה תקנו לא בעצמו הטעם זה מפני אך
בישראל. הארץ עמי וירבו לה״ק תשתכח שלא
וממיל' נשתכחה ולא בלה״ק אלא תפלה תקנו שלא כיון
ברוך הקדוש לפני להתפלל מחויב ממילא בעזה״י לה״ק נזקקים המליצים השרת מלאכי ואין לשונו בצחות הוא
בלה״ק. כ״א אחר בלשון ישראל של תפלתן להכניס
החת חידוש בלע ציבורית תפילה לעשות שאין "ס ז
זה ומטעם - אומר אני שאפי' שורה שהשכינה בצבור
- לשון כל ושומע ושיתפללו צבור שליח להעמיד אין מ״מ
לשון. בכל הצבור כל ותשתכח כן יעשו צבור כל דא״כ
מיש לה״ק ראל. דלא בצבור שלא יחיד תפלת דמשום
יהי' לא שכיחא לה״ק תשתכח שלא. גדר
"צבור ולא "בצבור" בלשון "הדיוק מ״ש״בצבור אך
- הצבור עם העומד יחיד היינו - לשון" בכל להתפלל מותר שקב״ה נשמעת תפלתו לשון בכל המתפלל היחיד אותו
הצבור. תפלת עם מקבלה בעצמו ע״כ בעצמם הצבור אבל
בלה״ק… הקבועה תפלה יתפללו
ראי' מייתי זה דעל ונ״ל דמשני" סוטה מש״ס כאן ביחיד
כאן בצבור" כאן קאמר ולא יחיד כאן צבור בצבור כאן אלא
בצבור. יחיד פי'
סי' או״ח ש״ע לשון משמע וכן ד' סעיף ק״א "יכול
ה״מ לשון בכל להתפלל - וכו' בצבור" יכול דהיחיד משמע
לא. צבור אבל לשון בכל להתפלל למימר ה״ל דאל״ה
" לשון בכל להתפלל הצבור "יכולים - וכבר כמ״ש אע״כ
בס' בקיצור זה רמזתי ע״ש ל״ח עמוד הברית: דברי
15. קצג סימן השמטות ה- חלק סופר חתם שו״ת
לי' דפשיטא מה גם בדוי בלשון דהמתפלל רבה ניהו למר יי״ח לא האומות מלשונות שנשתבש לשון בשום או הנ״ל
אולמייהו, מאי ידענא ולא תפלה- לענין לשונות דשבעים שמדברים ובתנאי יוצא ומבין שומע שהוא לשון בכל תפלה
( המדינה באותה המלכים בחצרות כן משום ירצה לא דאלת״ה
מלבושי' בענין שאמרו וכעין לפחתיך נא הקריבהו בשעת ועטופים
ה') סעי' צ״א סי' בש״ע יעיי' תפלה לפי ונקי צח הלשון אם אבל לא עלגים לשון ואיננו המקום ובאותו זמן באותו ההסכמה
לי' פשיטא מהיכי ידעתי לשונות משארי טפי למיפסל: למר
לנו שאין למבין נכונים קדשו דברי שארי כל אמנם הגאונים כל והאריכו וכמ״ש דוקא בלה״ק כ״א להתפלל
הברית. דברי בספר
ירושלים זכרון להשכיח שרוצים כשם המתנגדים והאנשים שלא בזכות יגאלו פן מישראל לה״ק להשכיח רוצים כן
ויע לשונם. שינו מ י' קפ״ד סי' דעים בתמים "ש עמד שכבר
זו. כוונה על
16 ב עמוד יב דף שבת מסכת איגר עקיבא רבי.
עי' כו'. השרת מלאכי שאין קפ״ד סימן להראב״ד דעים. בתמים
17. ברורה משנה סקי״ג קא סי'
דוקא הוא המובחר מן ומצוה לשון- בכל הקודש בלשון שכתבנו מה שם ברורה ובמשנה ס״ב ס״ב בסימן ועיין
סי' או״ח ח״ס בתשובת עיין וגם בזה. האחרונים בשם להתפלל שהתירו דמה ראיות בכמה שהאריך ופ״ו פ״ד
באקראי, דוקא היינו לשון בכל בקביעה לקבוע אבל א״א זה לגמרי לה״ק ולהשכיח ש״ץ ולהעמיד תמידית
עי״ש. אופן בשום
גאוני כל האריכו נכוחים טעמים וכמה כמה מחמת ועוד הוא גמור שאיסור והסכימו הברית דברי בספר הזמן מחוץ שנתפרצו חדשות מכתות ולאפוקי כן לעשות העמים ללשון התפלה נוסח כל את והעתיקו בזה למדינה גליות קבוץ של הברכה שדלגו עבירה גוררת ועבירה
עירך. ולירושלים וברכת זכרון להשכיח שרוצים וכשם מישראל, לשה״ק להשכיח רוצים כן ירושלים יגאלו פן
לשונם. את שינו שלא בזכות ישמרנו הוא ברוך הקדוש
בבה״ל ועיין כאלו אפיקורסות: מדיעות
18 קא סימן הלכה ביאור.
- וכו' בכל להתפלל יכול * בשם במ״א וכתב במ״ב עיין
מבין אינו אם שמבין בלשון להתפלל דמוטב הס״ח
בלשה״ק.
ורצונו י״ש הוא אם דוקא דהיינו תקפ״ח סימן בס״ח ומוכח האי בכי אינו אם אבל בכונה שיתפלל כדי רק הוא בזה
בלה״ק. יתפלל גוונא
והוא לשונות מכל רבות סגולות לו יש לה״ק כי והטעם הרמב״ן שכתב כמו נביאיו עם בו מדבר שהקב״ה הלשון
נברא בלה״ק אמרו וחז״ל תשא בפ' לזאת כדכתיב העולם
זאת. לוקחה מאיש כי אשה יקרא את כנה״ג כשתקנו וגם נימנו והמה נביאים כמה ומהם זקנים ק״ך היו התפלה נוסח סודות בכמה אותיותיה ובצירופי בתיבותיה ברכה כל על
של כלשונם אלו דברים אומרין וכשאנו ונשגבות נעלמות עלתה מ״מ לכוין יודעין אנו שאין אף כנה״ג תפלתינו לנו משא״כ למעלה קדושתן פועלין בעצמן התיבות כי כהוגן
בלע״ז: כשמתפללין
הש״ך של דורו (בן הכהן יעקב ב״ר אפרים הג״ר )שיטת
19 ד סעיף קא סימן חיים אורח אפרים יד.
להתפלל דמוטב שכתב. ומה כו' בלשון שיוצא פשיטא מקום ומכל. (נ״א ס״ק נ]. [סימן במג״א כמבואר מבין, דאינו פי על אף )הקודש
א' ס״ק ס״ב ובסימן [ב] י ב, שמע [קריאת ברמב״ם מבואר ושם. ]. וידקדק לשון שבאותו שיבוש בדברי שיזהר ב]. סעיף סב [סימן ושו״ע
כו'. הקודש בלשון כמו בו
שאין זה בזמנינו ולכן המיקל בוריו על הקודש לשון בפתרון שיודע מי מדרכי יפרוש שלא בנזיפה, בו גוערין לעז בלשון שיוצא לומר לעצמו התפלה נוסח לומר מעולם מאז ישראל תפוצות בכל שנהגו צבור,
מבין. שאינו אף שיוצא הקודש בלשון
הענין פתרון ללמוד יוכל בקל חסידים, בספר שכתוב למה לחוש והבא
מבקש הוא מה יודע הוא הרי הענין פתרון שמבין וכיון, עכ״פ בפני תיבה כל פתרון לקבל לו קשה שיהיה פי על ואף ומתפלל,
בורות לו לחצוב חיים מים מקור לעזוב לו ואין כלום בכך אין עצמה,
. נשברים
הרי הענין, פתרון בלימוד אף עצמו להטריח ירצה לא אם כי וגם
להתפלל לעשות בידו סיפוק מי ואח״כ הקודש, בלשון הצבור עם הנשים כדת ג״כ, לעז בלשון אח״כ התפלה שמקרא ידו על מעכב הפירוש לעצמם וקוראים וחוזרים הצבור עם להתפלל שנוהגות
בעזה״י בתשובה בזה והארכתי לעז, בלשון: המודפס
21 יג סימן אפרים שער שו״ת.
והגאוני' התנאים שיסדו …והטעם הפיוטים
אדם, לכל מובנים שאינ' בלשון שלנו
פ' דגיטין בגמ' מ״ש ע״ד לומר אפשר הניזקין
ס' דף בכתב רובא תורה אם ור״י ר״א בפלוגתא
כו' בע״פ ומיעוטא אתמה אתמוהי ההוא עד
נחשבו. זר כמו תורתי רובי לו אכתוב
המדר' בשם שם התוס' וכתבו נחשבו זר כמו
אם התורה את כתבו שעכו״ם נכתב היתה
כו'. אותם כותבי' עכו״ם היו הכל לישראל
המדרש ולזה תשא כי במ״ר בהדיא איתא וכן
התוס'. כיונו
והגאוני' התנאים רצו לא הטעם ולזה יסדו אשר
הפיוטי' שלא כדי הכל שמבינים בלשון לכתוב לע״א התפלות אלו ויתפללו העכו״ם יבואו
שלהם…
מובני' המה ללמדם שרוצה ומי ע״פ טב הי
ומדרשי' תלמוד שיטת וספרי הזוהר ומאמרי
מובני' שאינם ואף הקבלה העם. לשאר
21. קנב עמ' קד, (סיני אברהם בן לוי )רבי
בנו את אדם ילמד שלא גזרו שעה באותה לשונם, תחלה שכחו שכבר לפי זה לגזור שהוצרכו לומר ויש יונית.)(חכמה כן על
בתפילה, ארמי לשון מאסו כן גם זו ולסיבה דעתם. אחר ימשך שלא כדי - יוני לשון כן אחר אסרו הדברים בכלל שהיא אע״פ
מלאכי שאין לפי ארמי, בלשת צרכיו אדם יבקש אל ואמ' אמונתם. אחר ימשך שלא כדי - לשון בכל הנאמרים נזקקי 'השרת
נ אמרו לא ארמי. ללשו' ז שאמרנו… לטעם אלא קקין
אש השרידי דעת
22 ט סימן א חלק אש שרידי שו״ת.
בדבר דעתי לחוות כבודו שאל אשר …
בתוך מזמורים אמירת להנהיג אם השאלה שאלה היא זו אנגלית, בלשון התפילה כאן שאין בוודאי הדין מצד מאד. עדינה בכל נאמרות התפילות שהרי איסור, מקילים ליחיד המחמירים ואפילו לשון,
. לנשים. . כשמש, לי ברור ואולם קול עליו ויוציאו לו יתנגדו שהחרדים אנשים וימצאו ח״ו, המתקנים, מן שהוא להתגדר מקום שימצאו קנאה בעלי שלו הכנסת שבבית ורינון, לעז ויוציאו לו ולמה אנגלית, בלשון מתפללים שנפשם התמימים היראים לב את להכאיב
חדש תיקון ובכל מנהג שינוי בכל. בחלה
ויעי' ומובא ח״ש חת״ס בשו״ת כת״ר נא
סי' ברורה במשנה גם שמה י״ג, ס״ק ק״א אבל באקראי, היינו לשון בכל שהתירו גורמים שעי״כ אסור, בתמידות לקבוע
הקודש לשון. להשכיח
ליהדות מקום לנו נשאר לא בעו״ה והנה צריך ולכן מביהכ״נ, חוץ וטהורה שלמה
השוררת הקודש לשון תהא ששם לדקדק השימוש שאוסרים זה, ודבר היחידה. את בלב מעורר בביהכ״נ, זרה בלשון כוח זה לאיסור ויש לה״ק ללמוד הצורך יודעים ובלא ביודעים גדול, השפעה הקדושה הרגשת בלב מתעצם כן שע״י
. הכנסת בית ושל התפילה של
לשנות שלא לאיסור, שני טעם גם ויש
בעל "ק הגה ביאר ויפה אבותינו. ממנהג
סי' ח״ש ד״ח על מיוסד דתנו שעיקר י״ח, כמש״כ אבות, ומסורת שבע״פ: תורה ואם לך", ויאמרו זקנך ויגדך אביך "שאל אבותינו ממנהגי דבר ונשנה זו דרך, נעזוב
ועי' בארוכה. עי״ש הדת, להירוס יגרום לך צאי לך… תדעי לא "אם לפסוק רש״י
ח' א', השירים [שיר הצאן" בעקבי: ]
התבונני הצאן… שהלכו דרך בפסיעות
בדרכיהם ולכי הראשונים אבותיך. בדרכי
לחוש שיש נכון, כת״ר שכתב מה וגם עיקר גם לתקן ויתחילו יראו שממנו
במס' נא ויעי' אנגלית. בלשון התפילות יעשה לא ובשוק במשנה: ב מ״א, חולין יחזק וברש״י: המינים, את יחקה שלא כן,
. ם בחוקותיה ידיהם
שלא נאמן אוהב עצת עצתי, דבר, , סוף אשה כל והרי בציבור. זה מנהג ינהיג אנגלי בתרגום תפילה בשעת לעיין, יכולה
ובציבור- בפומבי אבל הדין ויקוב לא! רק משתמשים הכנסת בבית ההר, את רק נאמרת והתפילה הקודש! בלשון כל ושפת כנה״ג אנשי קדושינו בשפת
ובדמעות לבם בדם אותה שהרוו הדברות,
. עינם
בסשצ״ג, בכוח״ט מברכו ידידו יחיאל
וויינברג יעקב
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה