עורך — D.M PRO.pdfכפיה ובחירה שיעור למעיין

א׳ מקור

ספר שמות פרק כ״ד פסוק ז׳: ״וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ״

ב׳ הפניה לאומות

מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה כ״ה: ״כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשיו, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להן: לא תרצח. אמרו: […] אין אנו יכולין להניח אותה הברכה שברך אותנו אבינו. הלך לו אצל בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לו: […] אין אנו יכולין לעמוד בה. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תגנוב. אמרו לו: […] אין אנו יכולין להניח דת אבותינו. ״

וכשבא אצל ישראל — ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ״

ג׳ הכפיה

תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ״ח עמוד א׳:

״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״ — אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה — מוטב, ואם לאו — שם תהא קבורתכם.

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קיימו מה שקיבלו כבר.

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא — שאם יזמינם הקדוש ברוך הוא לדין על שלא קיימו את התורה שקיבלו עליהם, יש להם תשובה שקיבלוה מאונס.

ד׳ תרוץ התוספות

תוספות, מסכת שבת, דף פ״ח עמוד א׳:

כפה עליהן הר כגיגית — ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן.

ה׳ שלא יוכלו לחזור

מהרש״א, חידושי אגדות, מסכת שבת, דף פ״ח עמוד א׳:

ועוד י״ל דבדבורם שהקדימו נעשה לנשמע אין זה קבלה גמורה עד שקבלו עליהם כ״א בכריתת ברית ובשבועה. וק״ל.

ו׳ הכרחי לעולם

מהר״ל מפראג, ספר תפארת ישראל, פרק ל״ב:

״אבל מה שכפה עליהם ההר — שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה, כי התורה כל העולם תלוי בה, ואם לא היתה התורה היה העולם חוזר לתהו ובהו. ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקדוש ברוך הוא מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה שלא יחזור העולם לתהו ובהו. ״

וכך מוכח במדרש בפסוק ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו״ — כשבא הקדוש ברוך הוא לתת תורה על הר סיני, כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו תורתו, וכיון שכך הרי ישראל אנוסתו של הקדוש ברוך הוא, ואצל אנוסתו כתיב ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. ״

והמהר״ל מפראג בספרו גור אריה, שמות, שלהי פרשה י״ט, והתפארת ישראל פרק ל״ב, ונצח ישראל פרק י״א, מביא בשם מדרש: כפה עליהם הר כגיגית עד שהיו אנוסים לקבל בריתו של הקב״ה, וכתוב אצל אונס ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו״ (דברים כ״ב, י״ט), ובזה שהקב״ה מאנס אותם — נשארו להקב״ה, שלא יוכל לשלח אותם לעולם.

ז׳ תושב״כ ותושב״ע

אור החיים, שמות, פרשת יתרו, פרק י״ט פסוק ה׳:

״ועתה אם שמוע״ — שהוא ענין הנאמר מפי הגבורה, אז ״נעשה״ — אנו מקבלין עלינו לעשות מעתה קודם שנשמעהו. וחלק ממנו שהוא מה שאמר ״תשמעו״ לעתיד, שהוא תורת חכם — ״ונשמע״, פירוש: לא קבלו ולא מאנו, אלא תלו הדבר עד שישמעו לדעת מה יעשה ישראל, כי הם דברים שאין להם שיעור ואין גבול לקבלה זו, כי בכל דור ודור יחדשו דינים וגדרים וסייגים ותקנות, ומי יכלכל תורה שאין לה שיעור כזו. לזה תלו שיהיה הדבר ברשותם עד שישמעו ויבחנו בכל דבר אם יוכלו קבל.

ומעתה לא קבלו עליהם אלא תורה שבכתב, אבל תורה שבעל פה הדבר תלוי ועומד. ועל זה כפה ה׳ עליהם ההר כגיגית עד שקבלו עליהם תורת חכם, ובאונס היה עד ימי מרדכי, שראו פעולת חכם לחיים אשר עשו להם מרדכי ואסתר, חזרו לקבל ברצון לקיים כל דבר אשר יחדשו ויתקנו עליהם חכמיהם.

ח׳ לא על מנת לקבל פרס

ספר אמונת משה — חידושים על הש״ס:

תוספות ד״ה כפה עליהם הר, ואע״פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו׳.

בפשטות יש לומר דאחר ששמעו ״והייתם לי סגולה״ (שמות י״ט, ה׳), אמרו נעשה ונשמע (שם, כ״ד, ז׳). אבל עיקר קבלת התורה היה צריך להיות בלי שום תקות שכר בעולם — לא עולם הזה ולא עולם הבא, ולא עוד אלא אפילו מתוך יסורין וכובד גלויות, על כל אופנים. ועל זה היה צריך כפיית ההר.

ט׳ הכפיה מכח ההתבטלות

ספר אמרי מנחם — פרשת במדבר:

ונראה לומר כי אמירת נעשה ונשמע וכפיית ההר המה באמת שני ענינים שהם אחד. י״ש אמירת נעשה ונשמע — נעשו ישראל בבחי׳ מלאכי השרת (ע״י שבת שם), המתבטלים לגמרי בפני אורו של השי״ת כנר הנכלל באבוקה שאינו יכול להנתק ממנה. וכיון שהגיעו למדריגה כזו של התכללות והתבטלות בפני אורו ית׳, ממילא היתה הקבלה אצלם כ״א באופן הכרחי, בבחי׳ כפה עליהם הר כגיגית.

וזהו ענין אמרם ז״ל (סנהדרין מ״ד): ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, כי נעשו כנר הנכלל באבוקה שאינו יכול להנתק ממנה.

י׳ ערך הכפיה וערך הבחירה

אורות ישראל, א׳, י״ג:

אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה, אור ה׳ אלהי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה.

על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכללות התרדמה, במקום צלע מחוברת, טבעי חיבור גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת: ״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, ״ והעולם מתכונן בהופעת חיים קיימות ותולדות עדי עד.

האפשרויות לדבר ״גבוהה גבוהה״ — על שמד, על כפירה, על פירודים מוחלטים — הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי הגמורה ההתאחדות הצורית החפשית, ״כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. ״ מתגלה החזיון ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע״י התרדמית הנסירה, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין המביא לאחדות משוכללת, ״ותורה ללומדיה חוזרת וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך. ״

יא׳ עבודה בימי הקטנות

ספר בעל שם טוב על התורה — פרשת יתרו:

״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״ — ודרשו רבותינו ז״ל בגמרא שבת (דף פ״ח ע״א) שכפה עליהם ההר כגיגית וכו׳. שמעתי מפי מורי זלה״ה ע״ה: לכך

---

נשלח על ידי: חנניה מלכה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שיעור 21 הראיה - תושבע

בס״ד ליל ח״י אייר הילולת רשב״י תשפ״ג

כוזרי 21 גבעתיים

הראיִה ומסורת ישראל - תוקף פרשנות חז״ל - תושב״ע

שמואל א פרק ט פסוק ט

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:

ירמיהו פרק א פסוק יא

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה:

מצודת דוד שם

מה אתה רואה - במראה הנבואה:

ספר תפארת ישראל פרק סח {תושב״ע}

בפרק הנזקין (גטין ס ב), לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר (שמות לד, כז) "על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית". וביאור זה, כי התורה היא ברית בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל, כאשר ישראל יש להם התורה שהיא מאת ה', וגזרותיו אשר גזר השם יתברך על האדם. וזהו בעצמו החבור בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל המקבלים גזרותיו. והחבור הזה שיש לישראל בתורה אינו רק על ידי דברים שבעל פה, הוא הברית והחבור שיש בין השם יתברך ובין ישראל. והתורה שבעל פה, שהיא עם האדם בפרט, שהיא אינה כתובה על קלף בפני עצמה, רק היא עומדת באדם, ודבר זה הוא הברית והחבור שמחבר שני דברים יחד; נותן הברית, והמקבל הברית. לא התורה שבכתב, שהיא אינה עומדת באדם, רק כתובה לפני האדם, ואין זה כריתות ברית שמחבר המקבל את הברית, הוא האדם, עם כורת הברית, הוא השם יתברך. וזה שאמר 'לא כרת הקדוש ברוך הוא כו' אלא בשביל דברים שבעל פה', שהתורה לגמרי מחובר להם. . . ולכך אף אם לאומות העולם. . היתה להם תורה שבכתב, לא נקרא שהיה לאומות הנזכרים חבור אל התורה. כי אין החבור הזה רק על ידי תורה שבעל פה, כמו שאמרנו, והרי אין להם תורה שבעל פה, שהרי היא מיוחדת לישראל בלבד.

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח אות י' {בלב חכמים ואינו ניכר}

. . תורה שבכתב שהוא מצד ה' יתברך נמשל לגשם כמו שנאמר (דברים ל״ב, ב') יערוף כמטר לקחי והיינו לקח טוב תורה שבכתב, ותורה שבעל פה שהוא מצד כנסת ישראל נמשל לטל כמו שנאמר (שם) תזל כטל אמרתי, וכמו שאמרנו שכמו הטל אינו ניכר שהוא מן השמים רק ממה שרואין שהארץ לחה יודעין שירד הטל כן התורה שבעל פה דברי אלהים חיים שנוזל מה' יתברך בלב חכמים ואינו ניכר שנראה שהם מחדשים משכלם, וזה שנאמר תזל כטל אמרתי והיינו אמירה בחשאי כמה דאת אמר (ישעיה מ״ט, כ״א) ואמרת בלבבך (זוהר ח״א רל״ד ב) שמופיע ה' יתברך בלב החכמים. . .

נתיבות עולם נתיב התורה פרק יא {חכמים הם התורה}

בפרק בתרא דמכות (כ״ב ע״ב) אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דמקמי ספר תורה קיימי ולא קיימי קמי גברא רבא שהרי התורה אמרה ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא עד כאן. בא להודיע על מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם ואין שם תורה נקרא עליו רק אדם שיודע תורה, ודבר זה אינו רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה. ובודאי דבר זה הוא הטעם שאמרה התורה (דברים י״ז) לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך, כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל כך נתן החכמים והם גם כן עצם התורה כי לא דבר רק הוא דבריהם. . אלא שגם החכמים עצם התורה והתורה יש בה כח לפרש התורה. ולכך אמר כמה טפשאי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבא, כי גם הם עצם התורה ולכך יש כח בת״ח למעט על פי דרשות שלהם וחכמתם אחד מן המספר:

לשם ספר הדע״ה ח״ב דרוש ד' ענף י״ט ו

ספר תפארת ישראל פרק סט {השלמת התורה}

כאשר תתבוננו במעשה השם יתברך, שכל אשר נברא צריך תקון ועשייה. הרי החטים צריכים תקון לעשות אותם כדי שיהיו מתוקנים לאדם, ולא נבראו מן השם יתברך שיהיו חטים גמורים. ובמדרש (ב״ר יא, ו), כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תקון ועשייה אחרת; כגון חטים צריכים לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק, עד כאן. . . ומפני כי התורה ניתנה מן השם יתברך על ידי הנביא, ומעלת השכל הוא יותר מן הנביא, וכמו שאמרו (ב״ב יב א) חכם עדיף מנביא. לפיכך כמו שפועל השכל הוא יותר גדול מן הטבע, כמו שהביא רבי עקיבא ראיה כי פעולת האדם השכלי יותר גדול מן הטבע, כך פעולת השכל יותר גדול מן הנבואה, שכך אמרו ז״ל 'חכם עדיף מנביא'. ולכך החכמים הם הם תיקון והשלמה אל התורה. ואף שנתנה בסיני על ידי משה, שהיה נביא ה', מכל מקום מצד החכמה, שהיא גדולה מן הנבואה, השלמת התורה על ידי השכל, שהוא מברר הכל. וזה אמרם (מכות כב ב) כמה טפשאי הנהו גברי, דקיימי מקמי ספר תורה, ומקמי תלמיד חכם לא קיימי. הרי בתורה כתיב (דברים כה, ג) "ארבעים יכנו", ואתו רבנן ובצרי חדא. דבר זה מורה על הדברים שאמרנו, כי בירור התורה הוא על ידי חכמים שיש להם שכל נבדל, והשכל למעלה מן הנבואה, והשכל מברר הכל. לכך הטועים האלו לא ידעו ולא יבינו בחכמה. כי אילו היו מתחכמים גם כן בבריאה, היו רואים לפניהם דבר זה, כי כל הדברים הם שיושלמו על ידי האדם השכלי. וכך התורה באה לעולם כמו שבאו לעולם כל הדברים הטבעיים, שלא באו לעולם מבוררים לגמרי, רק כי האדם השכלי צריך לברר אותם. וזה כי השם יתברך ברא הכל בחכמה ובדעת, והחכמה והדעת הוא שכל בלבד, ודבר זה הבירור והזיכוך לכל אשר נברא. ומכל מקום כיון שיוצא הכל לעולם בטבע, לא יצא הכל אל הפעל, כמו שהוא ראוי לפי השכל, אשר הוא ברור. ולכך השכל צריך לברר ולזכך הכל, כמו שאמרו (ב״ר יא, ו) כי הכל צריך תקון על ידי האדם שהוא שכלי, כמו שנתבאר למעלה. וכן התורה השכלית, שבאה למשה בנבואה, לא באה כל כך בבירור ובזכוך פירוש הדברים, ועל ידי החכמים התורה היא בירור וזכוך הנבואה.

9. שמונה קב' ד נב -

10. הקדמת משנה תורה לרמב״ם

כל הדברים שבתלמוד הבבלי – חייבין כל ישראל ללכת בהם. וכופין כל עיר ועיר, וכל מדינה ומדינה, לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזֵרותם וללכת בתקנותם הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד – הסכימו עליהם כל ישראל. ואותן החכמים שהתקינו, או שגזרו, או שהנהיגו, או שדנו דין, ולִמדו שהמשפט כך הוא – הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה.

11. מסכת ברכות מד: - מה.

והשותה מים לצמאו מברך שהכל נהיה בדברו רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן: אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי ואמרי לה לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה פוק חזי מאי עמא דבר

12. רש״י שם

מאי עמא דבר: היאך נוהגים וכבר נהגו לברך בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן. . .

13. אורות התורה פרק א'

[ב] תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מֻנַּחַת בְּעֶצֶם אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁמָּצְאָה אֶת בִּרְכָתָהּ עַל יְדֵי הַגִּלּוּי הַשָּׁמַיְמִי שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. בְּהִתְגַּלּוּתָהּ נְמוּכָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. כִּי הֲרֵי הַגּוֹרֵם הָרָאשִׁי לִמְצֹא אֶת נְתִיבָתָהּ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הַיַּחַשׂ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֻמָּה עִם הָאֱלֹהוּת הָעֶלְיוֹנָה, עִם הַמְגַמָּה שֶׁל הַמְגַמּוֹת, עִם הַנֵּצַח וְהַהוֹד שֶׁבָּעוֹלָמִים וּמִלְמַעְלָה שֶׁל כָּל כְּלָלוּתָם. אֲבָל בַּצּוּרָה הַפְּנִימִית הֲלֹא הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְגֻלָּתָם הַפְּנִימִית הָעֶלְיוֹנָה, הֲרֵי גָּרְמָה סְגֻלָּה אֱלֹהִית גְּנוּזָה זוֹ לְהוֹפָעַת תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם עֲלֵיהֶם, וְנִמְצֵאת עֶלְיוֹנָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּשָׁרְשָׁהּ מִשֹּׁרֶשׁ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, "חֲבִיבִין דִּבְרֵי סוֹפְרִים יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה".

[ג] יְנִיקַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הִיא בִּגְנִיזוּ מִן הַשָּׁמַיִם וּבְגִלּוּי מֵהָאָרֶץ. וּצְרִיכָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בְּנוּיָה וְכָל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ מְסֻדָּרִים בְּכָל סִדְרֵיהֶם, מִקְדָּשׁ וּמַלְכוּת, כְּהֻנָּה וּנְבוּאָה, שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים וְכָל תַּכְסִיסֵיהֶם, אָז חַיָּה הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּכָל זִיו תִּפְאַרְתָהּ, פּוֹרַחַת וּמַעֲלָה נִצָּהּ וּמִתְחַבֶּרֶת לַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּכָל שִׁעוּר קוֹמָתָהּ. בַּגָּלוּת נִפְרְדוּ הַתְּאוֹמִים, נִתְעַלְּתָה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב לִמְרוֹמֵי קְדֻשָּׁה, וְיָרְדָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּעֹמֶק תַּחְתִּית, וּמִכָּל מָקוֹם הִיא מְקַבֶּלֶת יְנִיקָה חֲשָׁאִית מֵאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב מִסְּפִיחַ הֶעָבָר, הַמַּסְפִּיק לְהַעֲמִידָהּ בְּחַיִּים מְצֻמְצָמִים. וְהִיא יוֹרֶדֶת וְנוֹפֶלֶת בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד אֲשֶׁר יָפוּחַ הַיּוֹם וְאוֹר חַיִּים יָבוֹא מֵאוֹצַר גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, וְיִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה חַיִל, יִנָּטַע עַל אַרְצוֹ וִישַׂגְשֵׂג בְּכָל הֲדַר סְדָרָיו. אָז תָּחֵל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִצְמֹחַ מֵעֹמֶק שָׁרְשָׁהּ, תַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה, וְאוֹר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יַזְרִיחַ עָלֶיהָ קַרְנֵי אוֹרָה מֵחָדָשׁ, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים. וְהַדּוֹדִים יִתְאַחֲדוּ בִּנְוֵה אַפִּרְיוֹנָם, וְאוֹר נִשְׁמַת אֵל חֵי הָעוֹלָמִים, הַמִּתְגַלֶּה בִּתְחִיַּת יִשְׂרָאֵל וּבְרוּם קַרְנוֹ, יָאִיר בְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁל אוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַלְּבָנָה גַּם יַחַד, וְהָיָה אוֹרָם יָשָׁר חוֹדֵר וּמוֹשֵׁךְ מִזֶּה לְזוֹ, וְעוֹנֶה אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הָעָם בְּכָל יִפְעַת חַיִּים. וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ד' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.

---

נשלח על ידי: רותם שנירר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שיעור 22 המשך מהות תשובע - קבלת האומה -

בס״ד אור לכ״ה אייר תשפ״ג

כוזרי 22 גבעתיים

המשך לימוד מהות תושב״ע - קבלת האומה - מסורת

ספר תפארת ישראל פרק סט {השלמת התורה}

כאשר תתבוננו במעשה השם יתברך, שכל אשר נברא צריך תקון ועשייה. הרי החיטים צריכים תקון לעשות אותם כדי שיהיו מתוקנים לאדם, ולא נבראו מן השם יתברך שיהיו חיטים גמורים. ובמדרש (ב״ר יא, ו), כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תקון ועשייה אחרת; כגון חיטים צריכים לטחון, החרדל צריך להמתיק, התורמוס צריך להמתיק, עד כאן. . . החכמים הם הם תיקון והשלמה אל התורה. ואף שנתנה בסיני על ידי משה, שהיה נביא ה', מכל מקום. . השלמת התורה על ידי השכל, שהוא מברר הכל. וזה אמרם (מכות כב ב) כמה טפשאי הנהו גברי, דקיימי מקמי ספר תורה, ומקמי תלמיד חכם לא קיימי. הרי בתורה כתיב (דברים כה, ג) "ארבעים יכנו", ואתו רבנן ובצרי חדא. דבר זה מורה על הדברים שאמרנו, כי בירור התורה הוא על ידי חכמים שיש להם שכל נבדל. . לכך הטועים האלו לא ידעו ולא יבינו בחכמה. כי אילו היו מתחכמים גם כן בבריאה, היו רואים לפניהם דבר זה, כי כל הדברים הם שיושלמו על ידי האדם השכלי. וכך התורה באה לעולם כמו שבאו לעולם כל הדברים הטבעיים, שלא באו לעולם מבוררים לגמרי, רק כי האדם השכלי צריך לברר אותם. . . ועל ידי החכמים התורה היא בירור וזכוך הנבואה.

נתיבות עולם נתיב התורה פרק יא {חכמים הם התורה}

בפרק בתרא דמכות (כ״ב ע״ב) אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דמקמי ספר תורה קיימי ולא קיימי קמי גברא רבא שהרי התורה אמרה ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא עד כאן. בא להודיע על מעלת החכם, שלא יאמר האדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם ואין שם תורה נקרא עליו רק אדם שיודע תורה, ודבר זה אינו רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה. ובודאי דבר זה הוא הטעם שאמרה התורה (דברים י״ז) לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך, כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השם יתברך ונתן התורה לישראל כך נתן החכמים והם גם כן עצם התורה כי לא דבר רק הוא דבריהם. . אלא שגם החכמים עצם התורה והתורה יש בה כח לפרש התורה. ולכך אמר כמה טפשאי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבא, כי גם הם עצם התורה ולכך יש כח בת״ח למעט על פי דרשות שלהם וחכמתם אחד מן המספר:

זוהר מהד' הסולם - שמות תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון מתחיל באות תרלה {אחדות תושב״כ ותושב״ע ולימוד האמונה}

זַכָּאִין אִינּוּן כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וּבְגִין דְּכַד בָּרָא קב״ה עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא, וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ, דִּכְתִיב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן.

{אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב״ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. שהתורה היא אומנות העולם}.

לָאו דְּאוֹרַיְיתָא בָּרָא עָלְמָא, אֶלָּא קב״ה, בְּאִסְתַּכְּלוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא בָּרָא עָלְמָא. אִשְׁתְּכַח דְּקב״ה אִיהוּ אוּמָנָא, וְאוֹרַיְיתָא לָקֳבְלֵיהּ וּלְגַבֵּיהּ אוּמָנָא, שֶׁנֶּאֱמַר וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה אָמוֹן לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶצְלוֹ, הוֹאִיל וְקב״ה אִסְתַּכַּל בָּהּ, אֶצְלוֹ הֲוָה אוּמָנָא.

{ולא שהתורה בראה את העולם, אלא הקדוש ברוך הוא בהסתכלותו בתורה ברא העולם. נמצא שהקב״ה הוא אומן, והתורה כנגדו ואצלו היא אומן, שנאמר ואהיה אצלו אמון. ואהיה אמון, לא כתוב, אלא, אצלו. שמשום שהקב״ה הסתכל בה, הרי היתה אצלו אומן}.

קב״ה אָמַר לָהּ, וְאוֹמֵי לָהּ, דְּכַד תֵּיחוֹת לְהַאי עָלְמָא, דְּתִשְׁתָּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִנְדַּע לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. דְּכָל מַאן דְּהֲוֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְלָא אִשְׁתָּדַּל לְמִנְדַּע לֵיהּ, טָב לֵיהּ דְלָא יִתְבְּרֵי. בג״כ אִתְחָזֵי קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא, לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא, וּלְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ בְּקב״ה, בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא.

{הקדוש ברוך הוא אומר לה ומשביע אותה, כשתרד לעולם הזה תעסוק בתורה לדעת אותו, ולדעת בסוד האמונה. שכל מי שהיה בעולם הזה, ולא השתדל לדעת אותו, טוב שלא יברא. משום זה נראית לפני המלך, ע״י הממונה כנ״ל, לדעת אותו בעולם הזה, ולהשתדל בהקב״ה בסוד האמונה}.

לָדַעַת כִּי יְיָ' הוּא הָאֱלֹהִים. דָּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, דְּכָל אוֹרַיְיתָא, כְּלָלָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא, וְרָזָא דָּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכָל רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְהָכִי הוּא וַדַּאי. כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא, דָּא אִיהוּ רָזָא דְּתוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְכֹלָּא חַד, כְּלָלָא דְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, בְּגִין דְּאִיהוּ שֵׁם מָלֵּא, דְּאִיהוּ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וּמַאן אִיהוּ. ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, יְיָ' אֶחָד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ' אֱלֹהֵינוּ יְיָ' אֶחָד.

{זה הוא כלל של כל סוד האמונה, של כל התורה, הכלל שלמעלה ומטה. וסוד זה הוא כלל של כל סוד האמונה. . הכלל של כל התורה, זה הוא סוד תורה שבכתב, דהיינו השם הויה. . וזה הוא סוד התורה בעל פה. . שהיא השם אלקים. והכל אחד, הוא הכלל של סוד האמונה, משום שהויה הוא האלקים הוא שם מלא, שהיא סוד האמונה הנקרא שם. . }.

משנה מסכת סנהדרין פרק י משנה א {יחס לתושבע}

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורס. . .

תפארת ישראל יכין שם

השמים. שאומר שמשה רבינו מפי עצמו אמרה, ואפילו אומר כן רק על תיבה א' שבה שאינה מהקב״ה. . אמנם כמו כן הכופר בפירושי התורה, שהיא היא התורה שבעל פה שבידינו, אם אמר שאין זה מסיני, או שאומר שנתבטל עכשיו מצוה זו (רמב״ם פ״ג מתשובה ה״ח):

רמב״ם הלכות תשובה פרק ג הלכה ח

שלשה הן הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה, וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס, והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אף על פי שהיא היתה מעם ה' כגון ההגרים כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.

שמונה קבצים ד נב {הופעת תושב״ע דרך הת״ח}

לשם ספר הדע״ה ח״ב דרוש ד' ענף י״ט ו {המשך יחס לתושב״ע}

אוצר הגאונים ראש השנה עמוד 62

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כא עמוד ב

דרש רבא: . . הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה. שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה, ודברי סופרים - כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה. . . [רש״י שם: ד״ס, חייבין מיתה על כולן, כדכתיב (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש].

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך! שפך חציין, ונתן לו חציין. כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך? סח לו כל אותו המאורע אמר לו: תן לי מים שאטול ידי. אמר לו: לשתות אין מגיעין ליטול ידיך מגיעין? אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה, מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי. אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו. כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו כך - בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורין כך - שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה.

ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנא סעיף כג

מדינא דגמ' אין איסור באכילת בשר רק בערב תשעה באב ובסעודה המפסקת אבל כבר קבלו אבותינו זה הרבה מאות בשנים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מן ר״ח אב עד אחר ט״ב לבד מיום השבת לזכר הקרבנות והנסכים שנתבטלו בעונותינו ויש שנהגו מן י״ז בתמוז שבו בוטל התמיד ויש שכתבו רק בשבוע שחל ט״ב אבל עתה בכל ארצות פזורינו נוהגים מן ר״ח ועתה בעוה״ר כמה שמזלזלים באיסור זה ולבד שהן עוברים איסור דאורייתא מטעם נדר דכיון שאבותינו קבלו עליהם מנהג זה הוי נדר של כלל ישראל. . . {ועוד ועוד. . }.

אדר היקר ועקבי הצאן אדר היקר עמוד לט

כל מצות חכמים שאנו מקיימים, היסוד העקרי שלהן היא קבלת "הגוי כולו", שהיא כבוד האומה 'והשפעתה ההיסתורית הניצחית האלהית החביבה, שכל מה שהיא יותר מתעתקת היא יותר מתחבבת ומתגלה בתוכה יותר הרצון והצביון הכללי של האומה בכללה. ואע״ג "דאסמכנהו רבנן על לא תסור" מ״מ היסוד הברור הוא קבלת האומה, כמפורסם משום דאיכא "הגוי כולו" דוקא, היינו שנתפשט הדבר ברוב ישראל. . ושיטת הרמב״ן נודעת שאין לאו דלא תסור שייך בעקרו לדברי סופרים ממש, ומ״מ הם חביבים על ישראל ומתקיימים באהבה. ואותם המכירים את עז אהבה זאת בכל לבם, הנם היסוד של האומה לעולם אפילו בהיותם מועטים בכמות, "ובשרידים אשר ד' קורא". א״כ יסוד המעשי תלוי בעצם, חוץ מכל הדברים הקשורים בתעודות העליונות, שהם צריכים לביאורים ולדעות מופשטות, שהם יותר גדולים ואדירים מכל מה שאנו מציירים בעזה ותפארתה ובחבת כבודה של כנסת ישראל בלבב בניה. וחסרון הידיעה ע״ד מרכז הכבד של קבלת האומה בכללה לדורותיה, ביחושה לתורה שבעל פה, גרם כמה מכשולים ספרותיים. רבים חשבו שעיקר יסוד הקיום לתורה שבעל פה הוא רק מה שמקובל באומה מגדולתם של חז״ל וקדושתם, ע״כ ע״פ שאיפה ידועה, התחילו להעיז פנים לבקר בבקרת, כמובן חצופה ומלאה נטיות קצוניות, את ראשי הדורות אבות העולם ההם, בחשבם שבזה יהיה נקלש כח החיוב של היסוד המעשי. ואלה לא ידעו שערכם הגדול של חז״ל, ורוממות מעלתם האלהית הוא דבר אמת לעצמו, והוא יכול גם לתן תבלין, להנעים ולשפר את הנטיה ללכת בדרכיהם, אבל היסוד הקיים עדי עד, הוא רק קבלה האומה לדורותיה בדרכי חייה, והננו רואים, למשל, שחרם דרגמ״ה במקום שנתפשט הוא חזק ואמיץ בלב האומה כשאר אשורי תורה, אע״פ שלא היה לא תנא, ולא אמורא, אלא מפני שנתחברה לו הסכמת האומה עכ״פ במשך הדורות, "וכל המוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר". ובודאי אין קיום המעשי של תורה שבכתב מחויב פחות, מצד יסודו הלאומי, מתורה שבע״פ ודברי סופרים, שעליהם נאמר "לא כרת הקב״ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה", שיסודה הוא החשיבות האלהית הנמצא באומה זו, היחידה ונפלאה בזה מכל העמים, ונכלל בזה ג״כ הצד שבע״פ שיש בכתב, דהיינו קבלת האומה בכללה ויתרונה האלהי הבולט מכל תולדתה ומפעולתה לעין כל. וזה סותם פה כל כופר ומהרס, אפילו אותם המתגדרים בתעתועים של-בקרת-כתבי-הקדש היותר נמהרים.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד א {דווקא בתושב״ע יש פסק ודאי}

תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה. והיכי דמי הלכה פסוקה? אמר אביי: כי הא דרבי זירא, דאמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל - יושבות עליה שבעה נקיים. . .

רש״י שם

הלכה פסוקה - שאינה צריכה עיון, שלא יהא מהרהר בה בתפלתו.

יושבת עליה שבעה נקיים - לבד מאותו יום שפוסקת, והתורה לא הצריכה שבעה נקיים אלא לזבה, שנאמר ואם טהרה מזובה, ואין זבה אלא הרואה שלשה ימים רצופין בתוך אחד עשר יום שבין נדה לנדה.

רמב״ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ב {מי יכול להיות מחכמי התורה}

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה״ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב״ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה

---

נשלח על ידי: רותם שנירר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שיעור לפרשת בהר תשפו

לפרשת שיעור בהר

א אות א פרק עד א פרשה בהר ספרא

מסיני נאמרו המצות כל והלא סיני הר אצל שמיטה ענין מה לאמר, סיני בהר משה אל ה' וידבר

מסיני ודקדוקיהם כללותיהם נאמרו כולם אף. , מסיני ודקדוקיה כללותיה נאמרו שמיטה מה אלא

א פסוק כה פרק ויקרא לדרך צידה

דאסיק המסקנא דלפי ז״ל, להרא״ם שהוקשה מה והיא אלימתא קושיא לנו נשאר דעדיין אלא ג (סוטה רז״ל דאמרי האי מאי כן אם סיני, בהר נאמרו ופרטותיהם כללותיהן כולן המצוות שכל

כללותיהן והלא בה, שנתחדש דבר בשביל אלא נשנית לא ונשנית שנאמרה פרשה כל א) הוא בזה לתרץ לי שנראה ומה בה. שיתחדש דבר נשאר ולא נאמרו מסיני כולם ופרטותיהם דאיכא אלא המסקנא, כפי מסיני נאמרו ודקדוקיהם פרטותיהם עם כולם המצוות כל דבודאי

פעם אותה לכתוב הוצרך לא כזאת ומצוה בה ר שנאמ מה כל ונכתב אחד במקום שנכתבו מצוות נאמר זה ועל אחר, במקום ונכתב אחד במקום בה שנאמר מה כל נכתב שלא מצוות ויש שנייה, שם נאמר הכל כי סיני, בהר נאמר שלא מה לא נכתב שלא מה בה שנתחדש מפני אלא נכתב שלא

לא [בכתיבה] (בכניסה) שו לחד אחרת פעם נכתב אחר במקום בסיני מהנאמר נכתב שלא מה אלא כללותיה נאמרו שכולם ידענו מואב בערבות נשנו שלא המצוות כשראינו כן ואם באמירה, אמירת אם בהם חידש מה ידענו לא שנשנו במצוות אבל הנאמר, כל כן גם ונכתב מסיני ופרטותיה

הכלל מן יצא לכך מהנאמר, נכתב שלא מה כתיבת או כאן, למשה נאמר כי שחודש מה שמיטה

מה כל נכתב שלא בשביל הוא לכתבן דהדר מאי כן ואם מסיני נאמרו כולן שבאמירה ללמד

נאמר הכל האמירה אבל. שנאמר,

א פסוק כה פרק ויקרא החיים אור

בא ללמד כי כהנים) (תורת אמרו ז״ל שרבותינו והגם זו, במצוה סיני הר הזכיר למה לדעת צריך אלא זה לימד לא למה לשאלתינו מקום יש עדיין בסיני, ופרטותיהן כללותיהן נאמרו המצות שכל

אשר דכתיב הארץ מתנת שהזכיר לצד כי ואולי אחרונה, או ראשונה במצוה ולא בדיוק זו במצוה

שנגמרה היא בו שקיבלו מה פירוש סיני הר מחמת כי לומר סיני, בהר לומר דקדק נותן אני

הארץ את ה' נתן תורה מנת ש: על המתנה,

משפטים פרשת שמות ושמש מאור

רש״י פירש המשפטים ואלה ז״ל; הרש״י ביאור וזהו אלו מה הראשונים על מוסיף ואלה ז״ל: גדול ובהתלהבות וזיע ברתת וביראה באימה בסיני נאמרו הדברות העשרת כי לומר, רצה, מסיני

מוסר- דברי כאלה ענינים לומד וכשהאדם באימה לומדם והוא תשובה לעשות אותו מעוררים הם

המשפטים- ואלה במילת הכתוב ומלמדינו מסיני, כנתינתן ויראה לימוד דהיינו מסיני, אלו אף

דהיינו הנגלית התורה של הלימוד שיהיה מסיני, נלמד לומר, רצה מסיני; התורה של הדינים

והדינין- המשפטים לימוד כשהאדם הכתוב, ומלמדינו בסיני. כמו והתלהבות וזיע ברתת יהיה

ב קעה (ב״ב בגמרא )ו שאמר כמו ממונות דיני הם הדינין ועיקר והדינין, המשפטים ללמוד ירצה וילמוד הלימוד קודם תשובה ולעשות יותר להוסיף שצריך ממונות, בדיני יעסוק להחכים הרוצה

ממונות- דיני כשלומד כי ויראה. באימה לכן חידוש, איזה דְּׁשֹו חַ בְּ התפארות לידי לבוא יוכל בקל

על מוסיף הוא לה וא וזהו הלימוד. קודם תשובה לעשות ויותר יותר עצמו את לחזק צריך באימה וללמוד הלימוד, קודם תשובה לעשות עצמו את ולחזק להוסיף שצריך דהיינו, הראשונים

וממילא אותן, כשלומד האדם את מעוררין הן הראשונים כי מוסר; ספרי מכשלומד יותר ויראה

נאמרו ם הראשוני מה כלומר, מסיני הראשונים מה אומר וגמר לימודו. בעת ופחד אימה עליו נופל 'והודעתם הנ״ל מהגמרא שמוכח כמו ובזיע ברתת ללמוד אנו וצריכים וכו', וזיע ברתת בסיני

וגו- 'לבניך' ולמה ובזיע. ברתת וביראה באימה אותן ללמוד כן גם אנו צריכים לכן מסיני אלו אף

כן גם הפירוש לומר, רצה המזבח אצל סנהדרין שתשים לך לומר מזבח לפרשת דינין פרשת נסמכה כדאיתא קרבן, במקום התפלה היא ועתה הקרבנות עבודת דהיינו לעבודה, מרמז 'מזבח' כי כנ״ל,

להתפלל אדם יוכל שיותר ידוע, וזה עי״ש. תקנו, תמידין כנגד תפלה ב) כו (ברכות בגמרא

וזיע- וברתת בהתלהבות סנהדרין שתשים ז״ל רש״י מרמז כן על וזיעה, ורתת בהתלהבות מללמוד

הסנהדרין- שהם והמשפטים התורה לימוד לומר, ורצונו וכו' ל אצ עבודת דהיינו מזבח כמו יהיה

התורה- הלימוד יהיה כך התפלה, וזיע וברתת גדול. בהתלהבות

א פסוק כה פרק ויקרא להבה יוסף בית

לבני נתן והארץ אומר אחד וכתוב ומלואה הארץ לה' אומר אחד כתוב א) לה, (ברכות אמרו הנה להבין וצריך אדם. לבני הארץ ברכה לאחר פירוש ברכה. לאחר כאן ברכה קודם כאן ותירץ אדם,

לבני הארץ נתן כבר בירך אם הלא בשביעית, יזרע ולא יחרוש שלא הוא וך בר הקדוש ציוה איך

. אדם

טובות כל לקבל שיוכל כדי נאמן עבד ויהיה אדוניו שיכיר היתה אדם בריאת עיקר הלא כך, וצ״ל אם בארץ לו יש תועלת ומה וריק, הבל כולם עוה״ז טובות הלא הטובות, מהו והנה יתברך. מאתו

הלא אדם, לבני היא לו שיהיה התכלית אבל לו. יתרון מה יחיה שנים אלף ואם הארץ, יעזוב סוף

אדם לבני הארץ נתן ברכה לאחר שאמרו וזהו ה'. הר אל לעלות שיוכל כדי ה' לעבוד וחפץ, חשק

מכח מוכן שיהיה אדם לבני נתן הארץ כן על לה', אלא דבר עושה שאינו יראה הכל על בירך אם

אעפ״י ארץ לו אין ודאי אחריתו, זכר ולא עוה״ז על אלא לבו אין אם אבל השי״ת של לחפץ, עוה״ז ממנו תיעזב מלא עולם לו. שיש

רוצה אדם לבני נתן והארץ שכתוב כיון האדם יבין שלא שמיטה, מצות השי״ת לנו נתן כן על שנים ז' כל השי״ת ציוה כן על העולם, הון להרבות קץ ואין הארץ תמיד שיעבוד הפשט להבין יוכל המצוות בכל והנה עוה״ב. לתכלית הוא אדם לבני הארץ שנתן מה אז שיבין הארץ, תשבות כל ללמוד צריך ושפיר העולם, שיעזוב בהיפך מוכח שמיטה ממצות אבל עוה״ז, תועלת שהן לסבור

משמיטה. המצוות

בהר פרשת ויקרא ישראל עבודת

שיש שמים למלכות רומזת השביעית שנה היא השמיטה כי ז״ל האר״י שכתב מה פי על לי ונראה

א לט (סנהדרין בגמרא שאמרו וכמו שם. עיין לה' שבת הארץ ושבתה בסוד בשמיטה עלייה )לה

ברוך הקדוש אמר דשביעית טעמא הוא שלי שהארץ שתדעו כדי שביעית ושמטו שש זרעו. הוא

והיקש סמיכות הטעם לומר נראה ולכן השמיטה. ידי על שנתגלה מלכותו עול קבלת ענין וזהו להמשיך רק מלומדה, אנשים מצות לעשות לנו ניתנו לא המצוות כל כי להורות לשמיטה, המצוות

ידיהם על מלכותו עול ולקבל הוא ברוך, הבורא השביעית השנה שביתת ידי על שנתגלה הענין והוא

בשר כל וראו בעליל שנתגלה שמים מלכות גילוי על מורה סיני הר כי סיני, בהר שאמר וזה כנ״ל.

אלהים אין ומבלעדי אלהיך ה' אנכי דיבר, ה' פי כי: יחדיו

בהר פרשת ויקרא מהרי״ל ליקוטי

לאמור סיני בהר למשה, צוה הוא ברוך, הקדוש פירוש משה, אל ה' וידבר הכתוב, לנו רמז, וזה וזהו סיני. הר מעמד כמו וביראה באהבה שיהיה שילמוד, התורה וכל שיעשה המצות כל פירוש,

מצוה שמיטה כי וכו', ופרטותיהן כללותיהן נאמרו שמיטה מה כהנים התורת ז״ל רש״י שמביא

וגזילה גנבה כגון בשכל שתלוי מצוה כל כי לקיימה, חמורה ומצות לקיים, קל המה וכדומה ולהפקיר כספים לשמוט כיס וחסרון שבממון דבר הוא וגם טעם, שום בלא חוקה הוא שמיטה לא ישראל בארץ קיימו שלא ראיה, והא העבדים, את ולשחרר השדות להחזיר וביובלא פירות,

כן על מיטה, ש מצות לקיים אדם בני על שכבד ובשביל לה). כו, לקמן (רש״י יובל ולא שמיטה סיני בהר שניתנה כמו וביראה באהבה לקיימם שנוכל כדי סיני, בהר ופרטותיה כללותיה. נאמרה

המלך בגזירת רק לעשותן צריכין הכל טעם, בהם שיש אעפ״י חוקים, שאינם המצות בכל וכן שהוא שמיטה מה כהנים, התורת ז״ל רש״י שמביא וזהו סיני. בהר שניתנה כמו וביראה, באהבה

אתה שצריך פירוש וכו', כללותיהן נאמרו כיס, וחסרון שבממון דבר וגם ושכל טעם בלא חוקה ושכל טעם להם שיש אף המצות, כל אף וכנ״ל, סיני בהר שניתנה כמו וביראה באהבה, לעשותה

ודו״ק סיני, בהר שניתנה כמו פנימית, וביראה באהבה בשלימות לעשותן אתה: מחויב

בהר פרשת ויקרא ושמש מאור

כל שידעו כדי העולמות כל ברא הוא ברוך הקדוש דהנה נראה, היא מה שמיטה ענין להבין אך

לַעֲשֹות ים חִ מֵ ששיםּושְּ ם ידָ קִ פְּ תַ ת אֶ ישנו לֹא וְּ רצונו, יעברו ולא שמו יתברך הותו מאל הברואים יא- א (בראשית כתיב והנה קֹונָם. צֹון רְּ עֵץ ע זֶרַ יעַ רִ זְּ מַ ב עֵשֶ א דֶׁשֶ ץ רֶ אָ הָ א דְּׁשֵ תַ ים אֱֹלהִ ר וַיֹאמֶ יב)

שהקב״ה הציווי, על עברה שהארץ רש״י ופירש י, רִ פְּ ה עֹשֶ עֵץ ו וגו' א דֶׁשֶ ץ רֶ אָ הָ וַתֹוצֵא י רִ פְּ ה עֹשֶ י רִ ְּפְּ

פרי- עושה פרי 'עץ שתוציא לה 'אמר 'עץ אלא הוציאה לא והיא הפרי, כטעם העץ טעם שיהיה

שהיתה לשמה, עבירה עשתה שהארץ שיחיה מעזיבוז דק״ק הקדוש מהרב ושמעתי פרי'. עושה

ואם המקום, הציווי על יעבור שהאדם יודעת לחטא- תחלה הוא יהיה ח״ו תקומה לו יהיה, לא הארץ שחטא לומר, נוכל גם עכ״ד. להתנצל, במה לו שיהיה כדי ציווי, על תחילה היא עברה לכן

הדעת- מעץ לאכול חוה שנתאווה מה כי אדם, חטא גרם שוין ופריו עצו שטעם זה מפני, היה

טֹוב י כִ ה שָ אִ הָ א רֶ וַתֵ ו) ג (בראשית כאמור ששינתה הארץ ואלולי העץ', 'פרי כתיב ולא כָל, אֲ לְּמַ עֵץ הָ

תפקידה- ידי ועל עדן. שבגן הדעת לעץ מתאוין היו ולא שוים, והפרי עץ טעם העולם בכל היה

תפקידה- ששינתה הדעת לעץ וָה אֲ תַ אַּוּו תְּ הִ לכן שוין, והפרי העץ טעם שיהיה העולם בכל היה לא

שבגן- ולכאן לכאן פנים ויש ין, וִ יֹוׁשָ רְּ עצוּופִ טעם בו והיה כרצונו, הוא. ברוך הקדוש שבראו עדן

זה ידי ועל ה, תָ עָוְּ אשר את לתקן תחילה הארץ צריכה אדם, א טְּ חֵ גרם הארץ א טְּ חֵ נאמרׁשֶ ואם

לטובה- היה שכוונתה הסברא ולפי בתשובה. האדם גם ישוב בתחילה לשוב האדם צריך בזה

ועל עצמו, ולהזדכך הארץ תיקון העיקר אך תלויה, בזה שזה אמת והן הארץ. גם יזדכך זה ידי

תחילה- הארץ שינתה זה שבדבר אף כי באדם, תלויה הוציאה מקום מכל פרי, עץ הוציאה שלא רצה ה, מָ אֲדָ הָ ת אֶ לַעֲבֹד יִן אַ ם דָ וְּאָ ה) ב (בראשית הכתוב שאמר כמו וזריעה, חרישה בלא תבואתה

הגשמים- על והתפלל אדם שבא כך ואחר רש״י. כפירוש הגשמים, על שיתפלל לומר פירותיה, עלו

יח מִ צְּ תַ ר דַ רְּ וְּדַ וְּקֹוץ יח) ג (בראשית כתיב אדם כשחטא כך ואחר כתיב. אין וזריעה חרישה ַואילו

ל אב וגו', יר צִ וְּקָ ע זֶרַ כב) ח (בראשית המבול דור חטא אחר כתיב וזה ולזרוע. לחרוש והוצרכו לְָך,

אדם- א טְּ חֵ קודם יהיה וכן כלל. וזריעה חרישה בלא הוא ברוך הבורא רצון כפי תבואתה הוציאה

אם לכן גלוסקאות. שתוציא ישראל ארץ עתידה ב) ל (שבת שאיתא כמו הכל, כשיתוקן לעתיד ומפרנס זן שהוא שמו יתברך בו בטחונו ומשים כראוי, מעשיו ומתקן שלימה בתשובה שב האדם

לעשות בָה וְּׁשָ בראשית, בימי תפקידה ששינתה על ומתחרטת נזדככה הארץ גם וכו', ים מִ אֵ רְּ י נ רְּ קַ ֵמִ י דַ לִי בְּ עַד וזריעה חרישה בלא תבואתה להוציא הבורא. רצון

בני מעשה לפי אלא תבואה מוציאה הארץ ואין וזורעין חורשין אדם שבני עתה שגם לזה, וראיה

שיהם- מע מטיבים אינם ח״ו ואם אדם, ה עֹרָ שְּ ת חַ וְּתַ, חֹוחַ צֵא תֵ ה טָ חִ ת חַ וְּתַ פירותיה, נָה מְּׁשַ הארץ

האמור- אלו תענית סדר ב) (יח תענית במסכת כדאיתא מ), לא איוב (ע״פ ה בָאְּׁשָ ראשונה, ברביעה

ששנו- צמחים רש״י ופירש מיד. עליהם מתריעין ששנו צמחים אבל וצמחו בעתן ירדו שהגשמים

עליהם מתריעין אחר שינוי או באושה, שעורה ותחת חֹוחַ יצאו חטה תחת כמו שתנו, ונ הזרעים לא הגשמים עצירת שעל הרי מיד. בראשונות נוהגות באחרונות הנוהגות תעניות חומר וכל מיד, מעשי ידי על ולא אחרת סיבה לאיזה הגשמים שנעצרו להיות שיוכל הסדר כפי אלא מתענין היו

אדם בני מעשי ידי על אלא מעשיה נָה מְּׁשַ אינה שהארץ מיד, מתריעין ששנו. ם צמחי ועל אדם, בני האדם בהזדככות תלויה הארץ שהזדככות. הרי

הספירה בימי בתשובה מעשיהם שתיקנו ידי על הנחש זוהמת מהן ופסק סיני להר ישראל וכשבאו

הבורא לקראת ורצה ית, בראש בימי תפקידה ששינתה על ונתחרטה הארץ, גם נזדככה זה ידי על - בָעֹות גְּ ילִים אֵ כְּ דּו קְּ רָ ים רִ הָ הֶ ז) ד, קיד (תהלים כאמור שמו, יתברך מפניו ה עֲדָ רָ וְּ לָה חָ וְּ הוא, ברוך

בלי תבואתה שתוציא כך כל הזדככות לה היה לא עדיין אך וגו'. ץ רֶ אָ חּולִי דֹון אָ נֵי לִפְּ מִ צֹאן נֵי בְּ כִ

האדם ויוכל ב), קנח (ב״ב מחכים ישראל דארץ ואוירא ישראל, לארץ שיבואו עד וזריעה חרישה ארצות בשארי כמו כך כל מגושם אינו ישראל ארץ של הארציות וגם מעשיו, ולתקן ביצרו, לשלוט

שיוכלו גופם לקיום רק דהיינו קדושה, לשם שנים שש יזרעו ושם ארצות. משאר מקודשת שהיא

ובאה הארץ מקדשין ובזה הון, להרבות ולא הזה, ם עול תאות לשם ולא ועבודה, בתורה לעסוק להוציא ותוכל בראשית, ימי של השינוי על יותר ומתחרטת יותר, זיכוך לידי זה ידי על הארץ לאין רב בשפע והותר די תבואה ויספיק יזרעו, ולא יחרשו לא אם אף השביעית בשנה תבואתה

צָא וַיִמְּ וא הִ הַ ץ רֶ בָאָ ק חָ יִצְּ ע רַ וַיִזְּ יב) כו ת (בראשי אצלו שכתוב אבינו, ביצחק מצינו שכן שיעור. שאמדוהו- כמה ברכות) (תוספתא ז״ל ודרשו וגו', ים עָרִ הׁשְּ אָ מֵ וא הִ הַ נָה בַשָ כן פעמים מאה. היה

לכן הזה, עולם תאוות לשם ולא קדושה לשם שדותיו זרע שיצחק מחמת היה, הברכה וזאת

שמיטה ענין וזהו ככה. פעמים מאה זריעה בלי מכחה גם והוציאה ונזדככה הארץ נתקדשה מן יותר הזמן טרדות אחר מֹו כְּ הׁשִ יִנְּטֶ שלא האדם יראה ומזה לארץ, בבואם ישראל שנצטוו

די בלי עד ידיו במעשי והצלחה ברכה ישלח וה'. ההכרחי,

בהר פרשת ויקרא צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'

ה צפה שאז מסיני כן גם שנאמרה זו מצוה על כאן 'ולימד היו מאשר מצבם יתקלקל שאם, יתברך

וכו בעצמך תאמין אל ד') ב', (אבות שאמרו מה ענין ללמדנו הכתוב ובא ויובל, שמיטה להם 'יהיה הבא עולם מעין הזה בעולם האבות שזכו כמו בחייו אף הבא עולם בן להיות שזכה מי שאף והיינו

שיש זמן כל הרע היצר מרוגז לפחוד ו ל יש מקום מכל ח') מאמר בעומר ל״ג בארוכה שנתבאר (כמו ומכל הקלקול קודם הראשון אדם כמו ישראל שהיו סיני בהר שאז והיינו בעולם, רע מציאות קודם הראשון כאדם שהיה אבינו מיעקב גדול לנו ומי ולפתותו, בו ליכנס הנחש בכח היה מקום

מכל וכו' תולדות הוליד ל רק הגוף מהנאת כלל ידע שלא וכו' שבקלים שקל מה ואמר הקלקול, כתבה זה ועל א) (ד' בברכות שאמרו כמו החטא יגרום שמא מאד יעקב ויירא בו מצינו מקום ממלאך חרות להיות מוכשרין ישראל היו שאז שאף ללמדנו סיני. בהר שמיטה מצות גבי התורה

האמיתי קון התי היה ואם צאנכם, ורעו זרים ועמדו לעתיד שיהיה כמו אז והיה הרע ומיצר המות ל (שבת לעתיד שיהיה כמו גלוסקאות מוציאה ישראל ארץ היתה רק לעבודה, כלל נצרך היה 'לא כיון עוד שיקלקלו להיות שיוכל וגו' יעבוד שנים שש שמיטה מצות סיני בהר נאמר מקום ומכל ב)

הרעותי ) א פ״ב (קידושין שאמרו כמו לעבודה צריכים יהיו ואז האומות בין לרע מציאות עוד שיש כן גם שמיטה ישמור שלא עד ושלום חס שישתקע להיות יוכל וכן פרנסתי. את וקפחתי מעשי את

לגר ואף עצמו וימכור ברבית, וילוה וביתו, שדותיו, כך ואחר מטלטליו למכור החטא ויגרום התורה שכל נלמד ומזה א) כ' (שם בגמרא שאמרו וכמו הפרשיות כסדר זרה ולעבודה ולנכרי

עיטא זיני להתרי״ג נצרך בעולם מרע מציאות שיש זמן שכל מסיני ודקדוקיהן כללותיהן ו נאמר שלא וכו' בעצמך תאמין אל ענין וזה ב) פ״ב (ח״ב בזוהר שמובא כמו הרע יצר מקטרוג להנצל הקדוש עזר ואלמלא וכו' עליו מתגבר אדם של יצרו כי הרע מיצר להשמר שיוכל מעלתו על יסמוך

לא הוא ברוך שמיטה למצות ונצרך א) נ״ב (סוכה הימנו גדול יצרו מחבירו הגדול וכל לו, יכול

וכאמור שבת קדושת כמו: שהוא

ריט אות דפרקא אגרא

שבע״פ תורה שהוא סתם רז״ל אמרו לא מסיני, למשה הלכה זצוק״ל, מהרמ״מ אדמ״ו כבוד בשם, שמעתי מסיני הליכתו בעת למשה לו נאמרו הדינים שאותן זצוק״ל, אדמ״ו ואמר בסינ״י, הל״ל מסינ״י אמרם, וגם

אשר האדם יון כדמ והוא ההלכות, אותן הש״י לו אמר מסיני ללכת פנה שכבר יום ארבעים בסוף היינו קח הרב, לו אמר ללכת עצמו הכין כבר אשר ובעת ילך, אשר בדרך לצורך לו להיות טוב בכל רבו העניקוהו

הנאמרים מן זה שכל מסינ״י, למשה הלכ״ה וזהו המצטרך, בעת לצורך לך יהיה זה גם כי זה את גם נא

שמעתי כך מסינ״י, הליכת״ו בעת. למשה

ז לב [שמות למשה שנאמר החטא, אחר עד נאמרו לא ע״כ העגל, לחטא ]יקון ת הן ההלכות אותן שכל ונ״ל דת״כ הברייתא לפרש לי יש ובזה ההלכות. אותן למשה נאמר ואז וכו' ההר מן משה וירד ויפן וכו' רד לך

מה אלא מסיני, נאמרו המצות כל והלא סיני הר אצל שמיטה ענין מה בהר) פ' ריש ז״ל רש״י (הביאה

(עיין עכ״ל מסיני ודקדוקיהן כללותיהן נאמרו כולן אף מסיני ודקדוקיה ופרטותיה כללותיה ו נאמר שמיטה נאמרו הזאת המצוה חלקי שכל להורות סינ״י, בה״ר שנאמר מקום בכל יובן הנ״ל ולפי בזה). שפרש״י מה

חלקי ל כ רק מסיני, למש״ה הלכ״ה בה אין שמיטה במצות והנה מסיני, הליכתו בעת ולא בסיני בעודו לא ללמד הכלל מן ויצא המצות כל בכלל שהיה דבר כל שבתורה, במדה ונלמד סינ״י, בה״ר נאמרה המצוה התורה חסירה ח״ו היה בעגל חטאו לא אילו תאמר שלא יצא, כולו הכלל על ללמד אלא יצא עצמו על ללמד

ברמזי או שבתורה ת ממדו באחד למשה נאמרים היו בודאי אעפי״כ רק אז, למשה שנאמרו ההלכות אלו הליכתו בעת לאמרם ההלכות באלו והמתין לחטוא שעתידין ית' לפניו גלוי שהיה רק המקראות, ודרושי הנ״ל מרן דברי פי על אפשר בדרך שנ״ל מה זה החטא, לכפרת בסגולה המה ההלכות דאלו להורות מסיני

האמת יודע הטוב. והשם

כללא לאו ואעפ״כ ב], צב [שבת מסיני למשה הלכה היא, אמרו באמ״ת שאמרו מקום כל תתבונן ועפי״ז כאלו לקיים בזה דהחמירו המפרשים וכתבו אמרו, באמ״ת דרבנן מילי על גם נאמר פעמים כמה כי הוא לפי ונראה באמ״ת, בתיבת מסיני למשה להלכה רז״ל כינו למה להתבונן צריך וגם מסיני, למשה הלכה היה

כי אף א'] ג' [בראשית בשקר שהתחיל הנחש ידי על אדה״ר חטא כדמיון יה ה העגל דחטא ידוע דהנה הנ״ל חזר שוב ג״כ העגל ובחטא ד'], פי״ט [ב״ר כמשארז״ל ממש ע״ז והוא הגן, עץ מכל תאכלו לא אלקים אמר שיתבטל לחטא, התיקון הם הם הלכות שאלו הנ״ל לפי והנה המ״י, וכו' ישראל אלהיך אלה שאמרו השקר,

במה בתקנתם החכמים גם וכן אמרו, באמ״ת ההלכות אלו על אמרו ע״כ למקומו, האמת ר ויחזו השקר בזה ודי אמרו, באמ״ת אמת, בכתב רשמו לחטא, תיקון היא התקנה מן שאיזה קדשם ברוח. שהבינו

---

נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שיעור במדרשי אגדה שיעור 20 - פרשת כי תשא תשפד - מעלת תורה שבעל פה

ה מעלת פה שבעל תורה

תשפ״ד│ תשא כי פרשת אגדה, במדרשי שבועי שיעור טבדי בנימין הרב

נפש מסירות ודורשת יותר קשה פה שבעל התורה

1 כז פסוק לד פרק שמות.

יִשְּרָאֵל וְּאֶת בְּרִית אִתְּךָ כָרַתִי הָאֵלֶה הַדְּבָרִים פִי עַל כִי הָאֵלֶה אֶת: הַדְּבָרִים לְּךָ כְּתָב מֹּשֶה אֶל ה' וַיֹּאמֶר

2 ב עמוד ס דף גיטין.

תורה- אלעזר: א״ר שנא פה, על ומיעוט בכתב:'רוב כמו תורתי רובי לו תוב אכ

; נחשבו זר ע רוב אמר: יוחנן ור' האלה הדברים פי על שנא. כי:'תב, בכ ומיעוט פה ל

הכתיב נמי ואידך ו ל אכתוב מתמה: קא אתמוהי ההוא! תורתי רובי לו אכתוב

נחשבו זר כמו הלא תורתי? . רובי

משום ההוא! הכתיב נמי ואידך למיגמרינהו. דתקיפי. . האלה הדברים פי על כי דברים בשביל אלא ישראל עם ברית הוא ברוך הקדוש כרת לא יוחנן: א״ר

ישראל ואת ברית אתך כרתי האלה הדברים פי על שנאמר. כי פה, : שבעל

3. רש״י שם

שכתובה במדרש תלויה רה התו רוב - בכתב רוב מדות ושאר שוה וגזירה ופרט בכלל למידרש

בהן נדרשת. שהתורה

- פה על ומיעוטה בתורה לה ללמוד רמז שאין

פה. על נאמר למשה אלא

- וגו פי על 'כי אלמא ברית נכרת פה שבעל על

רובא. הואי איהי

- מתמה אתמוהי לכתוב לי היה תורתי רובי וכי

והלא להם שכ באותה נחשבו. זר כמו להם תבתי

4 ג סימן נח פרשת (ורשא) תנחומא מדרש.

של שמו יתברך המלכים מלכי מלך שבחר הוא ברוך הקדוש

נחלתו חבל יעקב עמו ה' חלק כי ש כמ אומות משבעים בישראל

ל)ב (דברים וסתומות צפונות ברמז בכתב התורה את לנו ונתן

ש בתורה ופרשום בע״פ אלא עוד ולא לישראל, אותם וגלה

ש ותורה כללות שבכתב שתורה ש ותורה פרטות בע״פ בע״פ

ותור הרבה ש ועל מעט שבכתב ה בע״פ מדה מארץ ארוכה נאמר

י)א. (איוב מני ורחבה ים

ומאי כ,)ח (איוב וכתיב החיים בארץ תמצא ולא בארץ תמצא לא

ש תורה תמצא שלא אלא תמצא המתים בארץ וכי החיים בע״פ הזה בעולם וגדולה וכבוד תאוה העולם עונג שיבקש מי אצל

ימות כי אדם התורה זאת מר שנא עליה עצמו שממית במי אלא

י)ט (במדבר ומים תאכל במלח פת תורה של דרכה וכך באהל אתה ובתורה תחיה צער וחיי שן תי הארץ ועל תשתה במשורה

עמל.

על אלא ישראל עם ברית הוא ברוך הקדוש כרת שלא לפי

ש התורה בע״פ ברית אתך כרתי האלה הדברים פי על כי שנאמר

ש תורה היא …וזו ל)ד (שמות בע״פ בה ויש ללמוד קשה שהיא

בחשך ההולכים העם שנאמר לחשך משולה שהוא גדול צער

ט )(ישעיה גדול אור שראו התלמוד בעלי אלו גדול אור ראו

שהקב ולעתיד ובטהור, בטמא והתר באיסור הם עיני מאיר ה

לבא בגבורתו השמש כצאת ואוהביו ה. )(שופטים

ברוך הקדוש עליהם שכפה עד התורה את ישראל קבלו ולא

ואמר )ט י (שמות שנאמר כגיגית ההר את הוא ההר בתחתית ויתיצבו

מקבלים אם לישראל הוא ברוך הקדוש ל א חמא בר דימי רב ואם קבורתכם תהא שם לאו, ם וא מוטב התורה את אתם

תאמר משעה והלא ההר את עליהם כפה שבכתב התורה על

נעשה ואמרו כלם ענו התורה, את אתם מקבלין להן שאמר

מעט והיא וצער יגיעה בה שאין מפני על להן אמר אלא ונשמע ש התורה בע״פ והיא וחמורות קלות מצות דקדוקי בה שיש

, קנאתה כשאול וקשה כמות עזה אלא אותה לומד שאין לפי מאודו ובכל נפשו ובכל לבו בכל הוא ברוך הקדוש שאוהב מי

'שנא (דברים מאודך ובכל נפשך ובכל לבבך בכל אלהיך ה' את ואהבת

… )'ו תורה ללמוד יכול אינו ותענוג עושר שאוהב מי שכל

ש״פ בע ומנבל מבלה ויש שינה ונדוד גדול צער בה שיש לפי

ההולכים העם שנאמר ב לעה שכרה מתן לפיכך עליה עצמו שגנזו ראשון ביום שנברא אור גדול אור גדול, אור ראו בחשך

לעמ הוא ברוך הקדוש ש תורה לי בע״פ שבזכותן ובלילה ביום

שנאמר עומד העולם ל)ג (ירמיה ולילה יומם בריתי לא אם ה' אמר כה

ביום שנוהג ברית הוא זה אי שמתי לא וארץ שמים חוקות

תלמוד… זו ובלילה

תורה תשכח שלא ישראל עם ברית כרת הוא ברוך הקדוש ואף

הדורות כל סוף עד זרעם ומפי מפיהם ש״פ בע נט 'שנא)(ישעיה שמתי אשר ודברי עליך אשר רוחי ה' אמר אותם בריתי זאת ואני

כתיב ולא אלא זרע ומפי זרעך ומפי מפיך וגו׳ממך ימושו לא בפיך

זרעך.

שיהיו לישראל ישיבות שתי הוא ברוך הקדוש קבע ולפיכך באדר בשנה פעמים שתי ומתקבצין ולילה יומם בתורה הוגין תורה של במלחמתה ונותנין ונושאין המקומות מכל ובאלול ומן ראיה ומביאין לאמתה והלכה בוריו על דבר שמעמידין עד ישראל יכשלו שלא כדי התלמוד ומן המשנה ומן המקרא

קיט שנא)(תהלים 'ת, בד … מכשול למו ואין תורתך לאוהבי רב שלום

שלט ולא שלל ולא שמד ולא שבי ראו לא ישיבות ב' ואותן

הוא ברוך הקדוש והוציאן אדום ולא יון לא בהן קודם שנה ב י

כל את והגלה כתיב שכך ובתלמודן בתורתן ירושלים חרבן וכל גולה אלפים עשרת החיל גבורי כל ואת השרים כל ואת ירושלים

מה וכי, כד ב )(מלכים הארץ עם דלת זולת נשאר ולא והמסגר החרש

בגולה? ההולכים אדם בבני יש גבורה תורה גבורי אלו אלא

כ)א (במדבר בה נאמר שכך ה מלחמות יאמר׳בספר כן על ומתוכן

חרש- והמסגר, החרש הכל נעשו מדבר מהן שאחד שבשעה או וטהרה טומאה דברי סוגר מהן שאחד כיון מסגר כחרשין,

ולהתיר… לטהר לפתוח שיכול בעולם אין והתר איסור

לאומות ישראל בין להבדיל באה פה שבעל התורה

5 ד הלכה ב פרק פאה מסכת ירושלמי תלמוד.

רבי אמר לא אלו ספריהם מוציאין ואלו ספריהם מוציאין אלו לאומות בינן מה תורתי רובי לך כתבתי אילולי אבין נחשבו, זר כמו

מוציאי דפתריהון. מוציאין ואלו דפתריהן ן. . אלא התוספות מן ולא ההגדות מן ולא ההלכות מן לא למידין אין שמואל בשם ז ר

התלמוד. מן

6 א סימן מז פרשה (וילנא) רבה שמות.

הה", האלה הדברים את לך, כתב ח )(הושע ד נחשבו זר כמו תורתי רובי לו אכתוב על למשה אמרה לישראל תורה ליתן בסיני הוא ברוך הקדוש שנגלה בשעה

שנאמר ואגדה, תלמוד ומשנה מקרא הסדר (שמות )כ הדברים כל את אלהים וידבר באותה למשה הוא ברוך הקדוש אמר לרב שואל שהתלמיד מה אפילו האלה, אמר לישראל, למדה לו אמר הוא ברוך הקדוש מפי שלמדה מאחר שעה,

מפני, בכתב להם ליתנה מבקש איני לו אמר להם, אותה אכתוב רבש״ע לפניו ויהיו מהם אותה וליטול ם בה לשלוט עתידים כוכבים שעובדי לפני שגלוי והתלמוד והמשנה במכתב, להם נותן אני המקרא אלא כוכבים בעובדי בזוים יהיו בהם וישתעבדו כוכבים עובדי יבואו שאם פה, על להם נותן אני והאגדה

אני ומה נחשבו, זר כמו תורתי רובי לו אכתוב אם לנביא אמר, מהם מובדלים כתב פה בעל והאגדה והתלמוד, שנה והמ בכתב המקרא את נותן להם עושה

המקרא, זה בין מבדילים שהם והתלמוד המשנה זו האלה הדברים פי על כי

כוכבים העובדי לבין. ישראל

7 י סימן יד פרשה (וילנא) רבה במדבר.

תורות שתי לישראל הוא ברוך הקדוש שנתן תורה להם נתן פה שבעל ותורה שבכתב תורה

למלאם כדי מצות תרי״ג בה שיש שבכתב

שנאמר(ישעיהו ולזכותם מצות )מב למען חפץ ה' שבעל תורה להם נתן ויאדיר תורה יגדיל צדקו כך שעל האומות משאר בה מצויינין להיות פה

ישמעאלים יזייפוה שלא כדי בכתב נתנה לא שבכתב תורה שעשו כשם ישראל שהם ויאמרו

ח הכתוב)(הושע אמר זה ועל רובי לו אכתוב

הוא ברוך הקדוש אמר נחשבו זר כמו רתי תו המשנה זה תורתי רובי לישראל אכתוב אם

נחשבו. זר כמו המקרא מן גדולה שהיא

8 ו סימן וירא פרשת (בובר) תנחומא מדרש.

לתרגם העולם אומות שעתידין על הוא ברוך הקדוש וצפה בכתב, המשנה אף שתהא משה בקש שלום ב״ר הלוי יהודה ר' אמר

כן ואם יב) ח (הושע תורתי רובי לך אכתוב הוא ברוך הקדוש א״ל ישראל, אנו אף אומרין והן יונית, אותה קרות ול התורה את י״ב,) ח נחשבו(הושע זר כמו מסטורן מגלה הוא ברוך הקדוש ואין הוא, ברוך הקדוש של שלו מסטורן שהמשנה אלא למה כך, וכל

לצדיקים. אלא שלו ליראיו ה' סוד

9 בתר בבא. א עמוד יב דף א

מיום חיפה: דמן אבדימי רבי אמר נבואה ניטלה המקדש, בית שחרב אטו לחכמים. וניתנה הנביאים מן אף קאמר: הכי הוא? נביא לאו חכם מן הנביאים, מן שניטלה פי על אמימר אמר ניטלה. לא: החכמים ונביא שנאמר: מנביא, עדיף וחכם הוי במי? נתלה מי חכמה, לבב

קטן אומר: אביי אמר בגדול. : נתלה מילת רבה גברא דאמר,'תדע, רבה דגברא משמיה ומתאמר' ומאי רבא: אמר כוותי'. אחרינא חד בני תרוייהו ודילמא קושיא? תדע רבא: אמר אלא נינהו! , מזלא

ומתאמרא מילתא, רבה גברא דאמר

. יה כוות יוסף בר עקיבא דר' משמיה דלמא קושיא? ומאי אשי: רב אמר אלא הוא! מזליה בר מילתא להא גברא דאמר תדע, אשי: רב אמר הלכה ומתאמרא מילתא, רבה כסומא ודלמא כוותיה. מסיני למשה

יהיב טעם ולאו? בארובה!

11. הרמב״ן חדושי שם

אף המקדש בית שחרב מיום דאמרי' הא

נבואה שנטלה פי על מן הנביאים מן

פי על אף ז״ל פרש״י נטלה. לא החכמים

חכמים. שאינן הנביאים מן שנטלה במסכת אמרי' דהא בה להשיב ויש

משרה הוא ברוך הקדוש אין נדרים ויש ועשיר, גבור חכם על אלא שכינתו משרה הוא ברוך הקדוש שאין שהשיבו

שכינתו חכם, על אלא הפסק בלא אבל

בן יונה נבואת כגון חות שלי של נביא - שעה לפי שהוא נינוה בשליחות אמיתי החסידים על אף שכינתו הוא משרה

לן מנא התם דאמרי', חכמים שאינם ממנו פסק לא משה ואלו ממשה

לשון וזהו נבואתו, גב על ואף, משרה א בל נביא מיונה, עשיר נמי דמייתי

לנינוה. אלא נשתלח ולא היה הפסק

נוחה, דעתי ואין על אף קאמר הכי אלא שהוא הנביאים נבואת שנטלה פי שהיא החכמים נבואת והחזון, המראה יודעים אלא נטלה, לא החכמה בדרך

שבקרבם. הקדש ברוח האמת

11 ז מאמר שבת קדושת צדיק פרי.

לבו בחכמת שכשיגע לב חכם כל ובלב

(מגילה אמרו זה על להשיג. השגתו כח וכל

'ו)ב לשון בפירוש וידוע ומצאת יגעת הדעת בהיסח הוא דמציאה. מצאת מה שמשיג מציאה דרך כך אחר שהשגתו לא ההשגה קודם כי כלל. עליה יגע שלא רק כלל כזו השגה על עצמו לייגע יכול משפיע יתברך ה' תורה בדברי שיגע למי שלמעלה מה גם להשיג חכמה בו ונותן

שאמרו( כמו והשגתו מחכמתו א י״ב בתרא )בבא מסיני למשה הלכה דאתאמרא תדע

שבעל. כוותיה תורה חכמת השגת וזהו הגדולה כנסת מאנשי שהתחיל פה שהוא מישראל הנבואה משנסתלקה כמו הוא ברוך הקדוש של המסטורין

במדרש שאמרו "ר (שמו מ״ז ל״ד תשא.)ותנחומא וסוד

ה יראת דהן סודו ולישרים ליראיו 'ה'

שה מה דזהו בינה. מרע וסור 'חכמה היא האדם השתדלות שהוא מעמך שואל וזהו התורה. פי על ומעשיו לבו בישרות יתברך ה' שלאלו האדם שבלב החכמה

וסתריו. סודותיו ומגלה חכמה נותן

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שבועות - כוחה של המסורת

1/6

שבועות המסורת- של כוחה

drashotforyou. blogspot. com/2017/06/blog-post_2. html

המסורת של כוחה

משה? [1]איפה סיני הר במעמד היה רבנו

האנשים רוב עלה "הוא יענו התלמוד את המכירים אלו סיני", הר "על כלל בדרך עונים את לקבל לשמים

…"התורה

נתבונן אם: אבל לגמרי אחרת התשובה כי נראה הבאים בפסוקים היטב

ה׳ַעלַהרִסיַניֶאלֹראׁשָהָהר "ַוֵּיֶרד כ): – יט (פרקים: שמות ה הֶאלֹראׁשָהָהרַוַּיַעלֹמֶׁש ה׳ְלֹמֶׁש ַוִּיְקָרא ה ה׳ֶאלֹמֶׁש ַוֹּיאֶמר ה׳ִלְראֹותְוָנַפלִמֶּמּנּוָרב: ְוַגם ֵרדָהֵעדָּבָעםֶּפןֶיֶהְרסּוֶאל ה׳ִיְתַקָּדׁשּו יםֶאל ַהֹּכֲהִניםַהִּנָּגִׁש

ה': ַוֹּיאֶמר ֶּפןִיְפֹרץָּבֶהם יּוַכלָהָעםַלֲעֹלתֶאלַהרִסיָניִּכיַאָּתהַהֵעֹדָתה ה׳ֹלא הֶאל ֹמֶׁש ָּבנּוֵלאֹמרַהְגֵּבלֶאת ה׳ֶלְךֵרד ָהָהרְוִקַּדְׁשּתֹו: ַוֹּיאֶמרֵאָליו ְוָעִליָתַאָּתהְוַאֲהֹרןִעָּמְךְוַהֹּכֲהִניםְוָהָעםַאלֶיֶהְרסּוַלֲעֹלת ה׳ֶּפןִיְפָרץ ֶאל

הֶאלָהָעםַוֹּיאֶמרֲאֵלֶהם: ָּבם: ַוֵּיֶרדֹמֶׁש ה׳ֱאֹלֶהיָך ַוְיַדֵּברֱאֹלִהיםֵאתָּכלַהְּדָבִריםָהֵאֶּלהֵלאֹמר: ָאֹנִכי …(כל

הדברות)ְוָכלָהָעםֹרִאיםֶאתַהּקֹוֹלתְוֶאתַהַּלִּפיִדםְוֵאת עשרת ןַוַּיְראָהָעםַוָּיֻנעּו קֹולַהֹּׁשָפרְוֶאתָהָהרָעֵׁש

."ַוַּיַעְמדּו הַּדֵּברַאָּתהִעָּמנּוְוִנְׁשָמָעהְוַאל ֵמָרֹחק: ַוֹּיאְמרּוֶאלֹמֶׁש ְיַדֵּברִעָּמנּוֱאֹלִהיםֶּפןָנמּות

ביום משה כולל העם כל זה בשלב סיני, הר על מתגלה הקב״ה המיועד, היום השלישי, בתחתית נמצאים

ההר לראש עולה משה הקב״ה של קריאתו בעקבות. ההר.

ההר בראש בני את ויזהיר לעם ירד שמשה מבקש ה' לקב״ה, משה בין משונה מאד שיח דו מתפתח להתריע צורך ואין בדבר הוזהר כבר שהעם לקב״ה 'מזכיר' משה בהר. לעלות לא ישראל אך בשנית, בו

להזהיר ע״מ ההר לתחתית זאת בכל משה את ושולח מתעקש. הקב״ה העם את

2/6

יורד משה בתחתית נמצא שמשה בזמן מוקדמת התראה כל ללא פתאום ה'. דבר את להם ואומר ה' בציווי

ההר בתחתית נמצא רבינו משה הדברות עשרת את אומר הקב״ה העם, אל ומדבר ההר - כל עם יחד

סיני הר מעמד בזמן! ! ! ישראל

לא עכשיו ה'. לבין בינם שיתווך ממשה מבקשים בנ״י הדברות עשרת לאחר מיד כיצד להבין קשה משה

אליו לפנות יכולים הם ולכן הדברות עשרת בזמן לידם היה. הרי

בקשה בעקבות שנשלח בעקבות אלא אליו ה' קריאת מתוך לא הפעם אך ההר, אל שנית עולה משה זו

. לשם העם ע״י

? מדוע אותנו ללמד בא זה דבר מה ההר? בתחתית היה כשמשה דווקא לבנ״י התגלה ה' בעצם

! ! ! המסורת רבינו משה דרך לא ישראל עם דרך עוברת התורה של

מניטו הרב- תורת מול האב תורת!

. המשנה עוברת התורה שבה הדרך בתיאור פותחת אבות במסכת הראשונה ישראל בעם לדור מדור

או ל. מ. ד ולא מ. ס. ר הוא זה בתיאור עצמו על שחוזר: . השורש ע. ב. ר

"משה מסרוה ונביאים לנביאים, וזקנים לזקנים, ויהושע ליהושע, ומסרה מסיני תורה קיבל כנסת לאנשי

הרבה, תלמידים והעמידו בדין, מתונים הוו דברים: שלושה אמרו הם."הגדולה. לתורה סייג ועשו

"ַרקִהָּׁשֶמרְלָךּוְׁשֹמרַנְפְׁשָךְמֹאד י): ט פסוקים ד, (פרק רָראּוֵעיֶניָךּוֶפן-דברים ֶּפןִּתְׁשַּכחֶאתַהְּדָבִריםֲאֶׁש

ָיסּורּו יֹום ִמְּלָבְבָךֹּכלְיֵמיַחֶּייָךְוהֹוַדְעָּתםְלָבֶניָךְוִלְבֵניָבֶניָך: ה׳ֵאַלי ה׳ֱאֹלֶהיָךְּבֹחֵרבֶּבֱאֹמר רָעַמְדָּתִלְפֵני ֲאֶׁש

ַהְקֶהלִלי רִיְלְמדּוןְלִיְרָאהֹאִתיָּכל ֶאתָהָעםְוַאְׁשִמֵעםֶאתְּדָבָריֲאֶׁש רֵהםַחִּייםַעלָהֲאָדָמהְוֶאת ַהָּיִמיםֲאֶׁש

."ְּבֵניֶהםְיַלֵּמדּון

ידעו לבנינו הדבר כן גם כשנעתיק כי ט) יט (שמות לעולם", יאמינו בך "וגם שם: שאמר "זהו הרמב״ן: הדבר שהיה הבל דבר אותם ננחיל ולא לבנינו שקר נעיד לא כי הדורות. כל ראוהו כאילו ספק בלא אמת יאמינו אבל להם, שנעיד בעדותנו כלל בספק] [יעמידו יסתפקו לא והם מועיל. בם ואין כולנו שראינו בודאי

להם שסיפרנו מה וכל."בעינינו,

שראובן מציאות לעצמינו נצייר 'מנחת:)63-73 שבועיים אחרי שבירושלים לביתו חוזר (עמ יהודה לו שמספר בירושלים אדם ופוגש באילת, בישיבה והחזירה לירח אותו ולקחה יד באה שעות כמה שלפני

לו יאמין שראובן הסיכוי מה למקומו, כרגיל? אותו

יוסיף ואם ואסור מעור, שעשויים בגדים ללבוש לראובן אסור מעכשיו היד אותו שלקחה שכיוון ויאמר לו ללבוש ולא זוגיים, בימים בפלאפון להשתמש לו ואסור ביחד, ופיצה גלידה לאכול מאות ועוד לבנים בגדים

כזה דבר לקבל יתחייב האם הגיוניים ולא שכליים לא? איסורים

. התשובה שלא בודאי היא

הוא: הנמשל שלא דבר על שלם) עם וחומר (וקל אחד אדם וישכנע אדם שיבוא הדעת על יעלה שלא כמו

, היה לאומה ויספר אדם שיבוא יתכן לא בדיוק כך ומחייב, קשה השכל, את שנוגד נברא, ולא שלמה

3/6

בדברים חייבים הם ומהיום שלהם וסבתא סבא או שלהם ההורים עם דיבר, שאלוהים שכליים לא קשים

דבריו את. ויקבלו

נניח בוא צריך היה מישהו כך, היה באמת אם סיני; הר מעמד היה שלא החומש את הזה לעם לדחוף כרגע היסטוריות עובדות ע״פ הרי כי זמן, באיזה והמצוות וזה הזה. המעמד ע״פ וחי שמקיים שלם עם יש

אותו לו שדחפו נטען אם משנה לא נצטרך הרי ביניהם, או סיני, הר מעמד בזמן או שני בית בתחילת לשתול אפשר באמת, האם לחשוב שכלי לא אירוע לאומית, זהות של אירוע שלנו העולמית בהיסטוריה

כך וכל אמין, ? לא מחייב

הסבים כל שנה, מאות חמש או שנה מאתיים שלפני להם ומספר שלם לעם אחד אדם שבא נגיד והסבתות

מצוות לקיים חייבים הם ולכן אלוקים עם דיברו. שלהם שזה כמובן איך הרי כי זה, בגלל שלו חיים האורח את לשנות להתחיל שלא ובודאי אחד, אף ישכנע לא הוא

מסורות לנו שיש ועוד הדבר. אודות כלום שמענו לא ואנחנו זה? ממעמד שיודע היחיד קרה מה הפוכות

לו שנאמין ולמה שנה, מאות חמש או מאתיים …לפני

! ידיעתנו מהתנ״ך לא היא סיני הר מעמד שהיה

ידיעתנו מהחגים, לבן, ומאב לבן מאב העובר הלאומי מהסיפור היא סיני הר מעמד שהיה ומההיסטוריה

חיים שחי חי, עם אלא ומקבל, כתוב מה ששואל עם לא זה היהדות העולמית, של ומפורטים עשירים

נכתב זה מכל חלק ורק וחגים, . מסורות

הכלל: ."זה נכתב גם זה קרה שזה בגלל אלא קרה, שזה אומרים אנו נכתב שזה בגלל "לא

(יש בשבת ביצים סלט להכין מותר אויערבאך האם זלמן שלמה ר' את שאלו של בעיות כמה בזה הגאון ''כי הרב ענה למה? אותו שאלו כן, הרב וענה וטוחן) לש, מגבל, בשבת זה את עושה הייתה שלי סבתא

כל קודם אבל למה, בספרים יחפש גם אני. עכשיו מותר זה

תשנ״ח דברים צופייך קול זצ״ל- אליהו מרדכי הרב מרן:

אחר באב בט' הבית את ומסיידות שמנקות נשים וראה בקונסטנטינופול שהיה החיד״א הרב על מסופר הרב ראה זמן אחר לאסור. ברבים להם ודרש תענית. זמן שהוא כיון מאוד והתפלא בשמחה. היום חצות המשיח יותר יבוא שלא הכנסת בבית דרש הרב כי בצער ואומרת עליו מצביעות ברחוב מדברות נשים. שתי

ביאת לקראת הבית לחדש שאין אמרת לו: אמרו בשמי? כך אמר מי ושאל מאוד הזדעזע החיד״א הרב

חצות אחר באב בט'. המשיח

בידי הם טעות לכם שאמרתי דברים להם. ודרש הכנסת בבית הציבור את ואסף החיד״א הרב הלך. מיד

אוכל ולהכין פעמיים, ולסיידם הבתים לנקות הן ויכולות יבוא. בוא שהמשיח לנשיכם ואמרו לבתיכם לכו

אמן בימינו במהרה צדקנו משיח בביאת האמונה ולחזק הצום. למוצאי

עם אנחנו יודע הילד מאיפה הרי נכתבו. גם שחלקם והלכות, חגים מסורות מנהגים, לו שיש עם חי, ז שלו. מהרב או מאביו תושב״ע? זה והמשנה שבכתב תורה זה תורה״שהחומש שזה יודע שהוא זה גם א

גם. שבכתב, לתלמיד ומרב לבן מאב שעוברת שבע״פ תורה הכל שבע״פ, תורה בעצמו זה

:)ִעְנָין לעם (שלום לָמֹסֶרת ֶׁש

[2]

4/6

ַרָּבּה מֹו לִמְצַרִים, ְנִעיםֲהִליכֹותָהָיה, ָחָכםְוָנבֹון. ְׁש יֶׁש ָהָראִׁש ַהּטֹובָהַלְךְלָפָניוְוִהִּגיַעָרחֹוקָרחֹוקִמְּתחּוֵמי ְרחֹובֹות ַהְּיהּוִדיםְוַעדְלָאְזֵניְּבֵניַהַּמֲעָמדַהָּגבֹוַּה, ּתֹוְפֵסי ַהִּׁשְלטֹוןְוַחְכֵמיַהָּדתַהֻּמְסְלִמים. ַהֹּכלֶהֱעִריכּוהּוַעל

. ָחְכָמתֹו ְוַעלְּתבּוָנתֹו, ֶנֱהנּוְלִהְתַיֵעץִעּמֹוְּבִעְנָיִניםׁשֹוִנים, ָיְדעּו ל ִּכיַהּנֹוֵטלֲעָצתֹוֵאינֹוִנְכָׁש ַּגם יַחָהגּון, ַהֶּמֶלְךֶׁשָהָיהִאיׁשָחָכםּוַמְׂשִּכיל, ָמָצאּבֹוֶּבןִֹש ִאיׁשִּכְלָבבֹו, ִאםְלִדּיּוִניםִּפילֹוסֹוִפיםַמֲעִמיִקיםַעל

ַמְׁשָמעּות ַהַחִּיים, ַעלּתֹוַרתַהּמּוָסר, ַעלֶנֶפׁשָהָאָדםְוַכּדֹוֶמה, ְוִאם ְּבִעְנְיֵניִמְׁשָּפטְוִסְדֵריְמִדיָנהָהעֹוִליםַעל

. ֻׁשְלַחןַהֶּמֶלְך יֹוםְּביֹומֹו ְּדַבר: ְּבַאַחד לָהַרבַהְּיהּוִדי, לִהְתַּפֲעמּותֵמָחְכָמתֹוֶׁש ַהָּיִמים, ְּבֶרַגעֶׁש בְּבִלּבֹוִמְּכָבר ֶהֱעָלהַהֶּמֶלְךְּבִפיוֶאתֶׁשָחַׁש

'?'ָלָּמהֹלא טֹוב ִּתְצָטֵרףֵאֵלינּוְּכבֹודָהַרב? ַמּדּוַעֹלאִּתְהֶיהֻמְסְלִמי ָּכמֹונּו ָהַרבֹלא ִנְבַהל, ֵמָאזֵהֵחלְלִהְסּתֹוֵבבַּבֲחַצרַהֶּמֶלְךֵהִכיןֶאתַעְצמֹו לָמֹסֶרת! ֲאדֹוִני 'ִעְנָיןֶׁש זֹו: ִלְׁשֵאָלהֵמֵעין

.'ְַהֶּמֶל. ֵהִריםַהֶּמֶלְך לָהַרב ֶאתַּגּבֹוָתיוְּכַלֵּפיַמְעָלה, ְמַבֵּקׁשֶהְסֵּברְלִמּלֹוָתיוֶׁש 'ֲאדֹוִני זֹוֶׁשֶהֱעִבירּוִליֲאבֹוַתי ַהֶּמֶלְך, ַהָּמֹסֶרתֶׁשָּלנּו, יְךּוְלַהֲעִבירֶאת- אֹוִתיְלַהְמִׁש ְּבַדְקְּדָקנּות, ִהיאֶׁשְּמַחֶּיֶבת

'! ֶזה עֹוְזִבים, ָהְלָאהְלָבַניַאֲחַרי, ְּבֶנֱאָמנּותּוַבֲאִדיקּות. ָמֹסֶרתֵאין הֹודַמֲעָלתֹו 'ֵמִבין אֹוְתָך, ְּכבֹודָהַרב, ֲאָבלַוַּדאיֵּתַדעִּכיַּגםָלנּוֵיׁשָמֹסֶרת ֲאִני עֹוֶבֶרת- ְמֹפֶאֶרתֲאֻרַּכתָׁשִנים, ַאףִהיא

'…ְּבֶנֱאָמנּותֵמָאבְלֵבן, ּדֹור ַאַחרּדֹור ָׁשַתק ל חֹוֵׁשׁשָהָיהְלַהֲעלֹותֶאתַזְעמֹוֶׁש יבָּדָבר, ָהַרבְוֹלאֵהִׁש ַהֶּמֶלְךַהֻּמְסְלִמי. ַאְךַהֶּמֶלְךֹלאִהְרָּפה, ִהְבִחין

. ִּכיֹלאֵמֹחֶסר לָהַרבְוִהְפִצירּבֹוִּכיֹלאַיְסִּתיר ְּתׁשּוָבהָּבָאהְׁשִתיָקתֹוֶׁש לֹוֶאתֶׁשְּבִלּבֹו יב ִמֶּמּנּוְוָיִׁש.'ִמֶּׁשָרָאה הּואֵמַהֶּמֶלְךֶׁשִּיְקָרא יּוַכלְלִהְתַחֵּמק, ִּבֵּקׁש ָהַרבִּכיֹלא אֹוִכיַחֶאתֶׁשְּבִפיְ 'ְלָפָניו ַלַּקאִדיַהֻּמְסְלִמי, ַהַּקאִדיִהִּגיַע ת אֹותֹוִּבְדָרַׁש יֹוֶרהַלַּקאִדיְלַכֵּבד ְוָהַרבִּבֵּקׁשֵמַהֶּמֶלְךִּכי 'ַרקָּכ יָּבִעיר. יַּבִּמְסָּגדָהָראִׁש יֹוםַהִּׁשִּׁש

יב אּוַכלְלָהִׁש ַלֶּמֶלְךֶאתֶׁשְּבִלִּבי'. ְּבֹחֶסרְּבֵרָרהִקֵּבלַהַּקאִדיֶאתְּפֻקַּדת יָצַעדָהַרבָעטּור ַהֶּמֶלְך, ּוַבּיֹוםַהִּׁשִּׁש

. ְּבִבְגֵדיִאיׁשָּדִתי ֻמְסְלִמיִעםַהַּקאִדיֶאלַהִּמְסָּגד, ְּבֹתם הִהִּגיַע. ַהַּקאִדיַמִּציגִּבְפֵניֲהמֹון ַהִּתְפָלהְזַמןַהְּדָרָׁש אֹוְרחֹוַרםַהַּמֲעָלה, ִאיׁשָּדתָחׁשּוב ַהַּמֲאִמיִניםֶאת

. ַמְזִמין הּואִמֶּמּנּוִּכיִיְדֹרׁשֶאלַהָּקָהל ּוְמַבֵּקׁש ְּפסּוִקיםִמן ִּכְבָיכֹול-ָעַמדָהַרב אֹוֶׁשֻּסְּלפּו- ַהּקֹוֵרַאן, ֶׁשֵּמעֹוָלםֹלאִנְכְּתבּוּבֹו, תֹוִׁשֵּלב ְוָדַרׁש, ּוְבתֹוְךְּכֵדיְּדָרָׁש

ֵמִעָּקָרם, עֹוֵמדְוחֹוֵזרִּבְדֵבקּותַאַחרָּכל ְוִצּבּורַהַּמֲאִמיִניםַהֻּמְסְלִמי ָּפסּוקְּכִמְנָהָגם, ְּבֵעתַהְזָּכַרתִצּטּוטְ ֵמַהּקֹוֵרַאן, ְּבטּוִחיםָהיּו מּוַחַּמד. ַהַּקאִדיֶׁשָּיַדע לַהָּנִביא ֻּכָּלםִּכיֵאּלּוֵהםְּדָבָריוֶׁש ֶאתָהֱאֶמת, ָזַעםְּבִלּבֹו, ַא

. ְָמנּוַעָהָיהִמּלֹוַמרָּדָברַוֲחִצי ָּדָברִּבְפֻקַּדתַהֶּמֶל ה ַהְּדָרָׁש ִהְסַּתְּיָמה, ַוֲהמֹוןַהַּמֲאִמיִניםִהְתַּפֵּזר. ָהַרבָּפָנהֶאלַהַּקאִדי: 'ָמָחרּתֹוְרָך, ַּבֹּבֶקרִּתְתַלֵּבׁשְּבִבְגֵדיָחָכם

ְיהּוִדיְוִתְצָטֵרף ִאִּתיְלֵביתַהְּכֶנֶסת. ַאלְּדָאָגה, ֹלאִּתְצָטֵרְךַלֲעֹשֹותָּדָבר ִמְּלַבדִלְפֹקַחֵעיַנִיםְוַלֲעׂשֹותָּכלַמה

ים עֹוִֹש.'ֶּׁשֻּכָּלם ְּבֹבֶקר יֹוםַהַּׁשָּבתִנְכַנסָהַרבְלֵביתַהְּכֶנֶסתְמֻלֶּוהְּבאֹוֵרַחִּבְלִּתי יבֹוָסמּוְךִלְמקֹומֹו, ּוָפַתחְלָפָניוִסּדּור הֹוִׁש ֻמָּכר,

. ְּתִפָּלה ְּתִפַּלת ַׁשֲחִריתָעְבָרהְוִהִּגיָעהֵעתְקִריַאתַהּתֹוָרה. ִמְנָהגָקבּוַעָהָיה ִּביֵדיָהַרבִלְקֹראַּבּתֹוָרהְּבַעְצמֹוִמֵּדי הּוא ַׁשָּבת, ְּכֶׁש אֹותְּכִהְלָכָתּהְּבִנּקּוָדּהּוַבַּטַעם ַמְקִּפידַעלֲהִגַּיתָּכל זֹוָעָלהָהַרבֶאלַהִּביָמה ָהָראּוי. ַאףְּבַׁשָּבת

. ְּכִמְנָהגֹוִמֵּדי ַׁשָּבת ֵהֵחלָהַרב בּוַע, ְוִהֵּנהַאְךָקָרא תַהָּׁש קֹוֵראְּבֵסֶפרַהּתֹוָרהֶאתָּפָרַׁש קֹוֵראְלֶעְברֹו ְּפסּוִקיםִמְסָּפר, ְוָכלַהִּצּבּור ּוְמַתֵּקןֶאתֹאֶפן יְךָהַרבִּבְקִריַאתִמְסַּפרְּפסּוִקיםְוׁשּוב ֲהִגַּיתַהִּמָּלה. ִהְמִׁש מֹוֶחהִּכיָטָעהַּבֲהִגַּיתִמָּלה ַהִּצּבּור

…נֹוֶסֶפת, ִּתֵּקןָהַרבֶאת עֹוד בַעלַעְצמֹו יְךִלְקֹרא, ְוָכָכהַהַּמֲחֶזהָׁש ַעְצמֹוְוִהְמִׁש ְּפָעִמיםִמְסָּפר ְּכֶׁשֵּבֵרְך קְלֵסֶפרַהּתֹוָרה, ָּפָנהַהַּגַּבאיֶאלָהַרבִּבְמִחָּלה ַהֹּכֵהןְוָנַׁש הּו זֹוֶאתַהְּקִריָאהְלִמיֶׁש ִּכיַיֲעִבירְּבַׁשָּבת

. ַאֵחר, ְמֻיָּמן ר יֹוֵת. ַהַּקאִדי ֶׁשָהָיהֵערְלָכלַהַּתֲהִליְך, ָּתַמּהְּבִלּבֹוְוָׁשַמרֶאתְׁשֵאלֹוָתיו ַעדְלסֹוףַהְּתִפָּלה

. ְְּבִסּיּום 'אֹוְרחֹו׳ְלַאְרמֹוןַהֶּמֶל ַהְּתִפָּלהָצַעדָהַרבִעם

.'ַסֵּפרָנא הֹוָרהָהַרב ְּבָאְזֵניַהֶּמֶלְךֶאתֶׁשָראּוֵעיֶניָך',

. ִסֵּפר ַהַּקאִדיְוֹלאִחֵּסרָּדָבר

5/6

'ָּכֵעת 'ָרִאיָתִּכיְּבעֹודֶׁשַּבִּמְסָּגד ּתּוַכלְלָהִביןְלִלִּבי', ָאַמרָהַרב, ֶהֱחִזיקּוַאֲחַריֲהמֹוןָהָעםִּבְדֵבקּות, ְּכִאּלּו- ָאַמְרִּתיִּדְבֵרי ֱאֹלִקיםַחִּיים, ְוִאּלּוֲאִניָּבִדיִתיַהֹּכלִמִּלִּבי, ֲהֵריֶׁשְּבֵבית ַהְּכֶנֶסתֶׁשִּלי, ְּכֶׁשָּטִעיִתיַרקְּבצּוַרתַהֲהִגָּיה

לַהִּמִּלים, , ֶׁש אֹוִתיֻּכָּלם, ְוֹלאָחְלקּוִליָּכבֹודִּבְמקֹוםַהָּטעּות. ְוֹלא ִּתְּקנּו עֹוד, ֶאָּלאֶׁשַהַּגַּבאיַהָּנתּוןְלָמרּוִתי ּוַפְרָנָסתֹוְמסּוָרה יְךִלְקֹראְּבֵסֶפר אֹוִתיִמְּלַהְמִׁש ְּבָיִדי, ֹלאָחַׁשׁשְוֶהֱעִביר ַהּתֹוָרהּוָמַסרֶאתְקִריַאתַהּתֹוָרה

אִלי ְלִאיׁשַאֵחר, ְוֹלאָנָֹש ָּפִנים. ֲאדֹוִניַהֶּמֶלְך, ְּבצּוָרהֶׁשָּכזֹוָיכֹולֲאִניִלְהיֹותָּבטּוַח ִּכיַהָּמֹסֶרתֶׁשִּליֲאִמִּתית

ְוֶנֱאָמָנה, ֶׁשֲהֵריַאףֲהמֹוןָהָעם יֹוֵדַע ׁשֹוֵמרָעֶליָהִמָּכלִמְׁשָמר, ֹלאַרקַחְכֵמיַהָּדת. ְּבֵלבָׁשֵקט ֲאִניִּכיַּדְרִּכי

.'ֲאִמִּתיתְלֹלאִזּיּוףּוְלֹלאִסּלּוף

יֶהם, ּדֹור ינּו, ֶׁשִּקְּבלּוֵמֲאבֹוֵת, ֶׁשִּקַּבְלנּוֵמֲאבֹוֵת עֹוֵקבּדֹור, ַהַּלִּפידָמֳעָברְּבַדְקְּדָקנּותֵמַרִּבית, ָּכלְּפָרט׳ַה׳ָּמֹסֶרת

ִנְׁשָמר, ָּכלֵחֶלקָמֳעָבר, ַהְיסֹודֹותֻמְנָחִליםְּבַאֲהָבהֶאלַהּדֹורֹות הּואֵחֶלקִּבְלִּתיִנְפָרד יֹוֵדַעֶׁש ַהָּבִאים, ָּכלֵּבן

. ִמַּׁשְרֶׁשֶרת לּדֹורֹות ְמֹפֶאֶרתֶׁש

בֹות ִלְפָעִמיםִמְתעֹוְרִריםָלנּוַמֲחָׁש ְוִהְרהּוִריםַעלִעְנְיֵניָּדת, ַעלָמֹסֶרתְוַעלִמְנָהִגים. ַאלָלנּו ִלְׁשֹּכַחֶׁשְּכָלִלים 'ַהָּמֹסֶרת', , ְּברּוִריםּוֻמְצָּדִקיםְמַיְּסִדיםֶאת 'ַּבלּתֹוִסיף׳ַעלִּדְבֵריַהּתֹוָרהָחלַעלַהָּגדֹולְוַעלַהָּקָטן ִאּסּור ְּכֶאָחד

איְלַחֵּדׁשָּדָברֶׁשֹּלאִנְכַּתבַּבּתֹוָרה. ֵאיןָנִביאַרַּׁש

"ֹזאת התשיעי): העיקר האמונה, עיקרי (י״ג הרמב״ם."כדברי ַהּתֹוָרהֹלאִּתְהֶיהֻמְחֶלֶפת

אנחנו עכשיו לבנו- המסורת את שמעביר ואחד אחד כל! אנחנו זה תורה שמתן מבינים

שוקרון חנן מהרב בנושא מקורות: עוד

ד ס' לפרטיהם, החוקים:)פילון (על נחלאות בדבר נקבע אינו כמסתבר, זה, דין קודמיך'. הקימו אשר הזולת גבולות את להעתיק 'שלא " לא חוקים הם המנהגים הרי העתיקים. המנהגים לשמירת גם אלא החמדנות, לכריתת בלבד שדות ותחומי

של בנפשם אלא בעש, הנאכל קלף על ולא מצבה על חרותות שאינן קדם, אנשי של גזרות כתובים, שחונכו האבות מנהגי את גם הנכסים, מן לבד מהוריהם, לרשת הבנים על שכן קהילייה. באותה השותפים

הכתובים לחוקים המציית כי בכתב. נמסרו שלא שום על בהם לזלזל ולא ימיהם, מראשית עמם וחיו, בהם הואיל כתובים, הלא בחוקים הדבק ואילו העונש; ומאימת ההכרח מן לקח לומד והוא הואיל יהולל, בדין לא

לתשבחות ראוי מרצון, צדקה מגלה."והוא

גאון האי רב תשובת קיט, סי' דעים: תמים תורת היא כי יודעים אנו מנין הכתובה התורה ועיקר זה? ביום לתקוע מצוה עלינו יש כי יודעים אנו "מניין זה במעשה כי מעידים הם גם עליה, המעידים אלו הנה ישראל, עם מפי אלא הגבורה? מפי שכתבה משה

על המוכיח הוא הרבים ודברי מסיני, למשה הלכה הנביאים מפי בקבלה העתיקו כן וכי חובותינו, ידי יצאנו כך ואחר והסמך, העיקר זה מה.), (ברכות דבר עמא מה חזי פוק ראיה מכל ויותר גמרא, כל ועל משנה כל

עם כאשר ויתרץ מהם שיעלה ומה הזה, בעניין בגמרא או במשנה שנאמרו הדברים בכל מביטים אנו בראיה יתברר ולא בלבבנו כאשר יתכוין שלא כלום בה יש ואם מוטב, נפשנו, העיקר- את עוקר אינו."

ו, כ דברים למקרא אמוזג (אם בן אליהו:)רבי היה כבר כי מעידה כלה האומה היתה לא שאלו פה, אל מפה במסורת יסודתה שבכתב התורה "שכל יצאו הקדש שספרי בטוחים היינו לא משה, ע״י התורה נתינת כן ואחר והמופתים והאותות מצרים שעבוד

תורה ללמוד רוצה שהיה לגר הלל שהשיב התשובה מעין זו והרי ובצביונם. בקומתם מחבריהם מיד (שבת בזו גם סמוך בזו עלי סומך שאתה כמו לו ואמר מחר ביום האותיות לו הפך ע״ה והוא בלבד, שבכתב

כתוב שלא בין כתוב בין עשה אליך שתאמר מה וכל בכללותה הדת שומרת היא והאומה."לא.)…

6/6

לש״ד אמוזג (טעם בן אליהו:)רבי בישראל מנהג רבותִיָּמצא פעמים כי ואומתנו דתנו קורות היודע כל מציאותו יכחיש שלא הדבר זה הלא "כי

מטבע כי ההוא במנהג יהודי איש יחזיק איך לִהָּפלא אין זאת ובכל הקדמונים, בדברי איה מקורו נודע שלא לכתוב הזמן יד הכריח אשר כפי רחוקות ולעתים מעט מעט לא אם ספר על להעלות שלא והקבלה המסורת

כבודו מקום איה השואל: ישאל ובדיו בספר נכתב ולא ברפיון, תלוי הדבר בעוד שהן יקרה ואם ולהעלות,

ואמיתתו מציאותו שנכחיש ה' בעיני ימצאנו, ַהִּיָטב ולא האומה, ."? בספרי

ה, כב אבות פרקי על בתענוגים אזולאי (אהבה אברהם:)רבי

אֹוֵמר: ֲהֹפְךָּבּהַוֲהֹפְךָּבּה, ְּדֹכָּלאָבּה, ּוָבּהֶּתֱחֵזי."ֶּבןַּבגַּבג

וברה זכה המאירה המראה כמו היא שהתורה בתורה, רומז הכל ימצא ומעיין משכיל שהאדם מושכלות, כל

כפי פירוש בה מראה ואחד אחד כל התורה כן צורתו, כפי אחד כל בה יראה כנגדה שיעמדו הצורות שכל פירוש קבל נשמות ריבוא מס' אחד כל כי פירושים, ריבוא ס' בתורה יש כי ההיא, הצורה בה ויראה שכלו,

הפירוש בתורה תפרש ונשמה נשמה וכל הסוד, וכפי הדרש וכפי הרמז וכפי הפשט כפי בתורה, אחד

צורות היות ועם בה אדם בני צורות כל שמראה המראה כמו ההוא הפירוש בתורה ויראה שקבלה,

."מתחלפות

הלוי אבי מהרב לקוחה. השאלה [1] לוין

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מתן תורה

משנה אבות א׳, א׳

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.

מדרש תנחומא כי תישא טז:

ככלתו. וכי כל התורה למד משה, והלא כתיב ארכה מארץ מדה (איוב יא ט). אלא כללים כללים למדה הקדוש ברוך הוא למשה, שנאמר, ככלתו.

מהר״ל דרך חיים אבות א' א':

אמר אצל משה לשון קבלה, כי המקבל הוא מקבל כפי כוחו, ולא קיבל משה כל התורה כולה. אלא קיבל בתורה מה שאפשר לו לקבל. כדאיתא במסכת שבועות ה. : אלא מעתה דכתיב גבי תורה: ״ונעלמה מעיני כל חי״, מי איכא מאן דידע לה? והא כתיב ׳לא ידע אנוש ערכה׳, אם כן אי אפשר לומר שקיבל משה כל התורה כולה עד שידע כל התורה. אלא קיבל מה שאפשר לו לקבל.

מדבר שור דרוש ד':

ע״כ כשסדרו במשנה סדר הקבלה כדי לאמת לנו ענין תורה שבע״פ למען נלך בדרכי השי״ת ע״פ התורה, לא דיבר כ״א על התורה המושגת לנו עכשיו, ואמר: ״משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע״, ולא כתוב שמה משה קבל את התורה מסיני, דהתורה משמע המיומנת שבתורה כמו ״העולה — עולה ראשונה״ כו׳ ו״הירך — המיומנת שבירך״. על כן אמר תורה, בלא ה' הידיעה. ובהגדה אמר: ״אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה״…

קהלת רבה פרשה יא', ח':

״תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח״

השל״ה הקדוש ספר תולדות אדם:

״רצה לומר שאף על פי שאינו מעניש על מחשבה, מכל מקום ה' יודע אותה אף כשעדיין לא יצא אל הפועל והיא הבל של דבר שלא נגמר נקרא הבל״

יבמות קט ע״א:

כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפילו תורה אין לו

עבודה זרה יז:

״דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. ״

הראי״ה קוק, חדריו מהדורה ראשונה עמ' קיא

״שאיפתי הגדולה היא לחבר את התורה הרוחנית עם התורה המעשית. בימים הראשונים, בימי הנביאים בודאי, היו שתי התורות מחוברות בחיבור גמור, וגם בימי התנאים והאמוראים ג״כ, ומהלך התלמוד הירושלמי הוא בודאי בצורה של איגודם של שני חלקי התורה הללו. אמנם חתימת הבבלי באה לתן האפשרות לאור התורה שיאיר גם במחשכים, והזמן דורש כעת להחזיר את ההופעה לאיתנה. ״

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מאמר זה סיני וקרח

ד יוסף הרב. שיחות הלוי

סולובייצ׳יק

סיני– זה 'עמ2

קרח– לפרשת שיחה 'עמ6

מוגה לא פנימי–

הדפסה פ חד תשע״ח קרח ערש״ק עמית

סיני זה

כשה״אורתודוקסיה דרכים מחפשת המודרנית״ מסולפת פרשנות לתת גיטין, ולבטל קידושין תוקף להפקיע את לעקוף כדי מודרניות תפיסות עפ״י שבחז״ל לחזקות הכניעה של לעיקרון אנטיתזה הוא זה כל הממזרות, בעיית

העליון-על- לפני וההתבטלות שמו יתברך. כל

הבעתי לא מעולם אותי, מכירים אתם לב. בכאב זאת עושה אני לי, האמינו חובה. למלא עלי שופט או כבורר עצמי את העמדתי לא מעולם מישהו. תקפתי לא מעולם מישהו; על ביקורת למסור שחובתי מרגיש אני הקיצין. כל כלו היום אבל הביעו, אדם שבני דעות מגנה או המסכים

הבאה ההצהרה: את

להיות יוכל לא לעולם גאוה בעל שאדם הענוה, מדת חשיבות את רבות פעמים הדגישו חז״ל כשבריה שמו. ית׳ העליון־על־כל עם להפגש פירושו תורה שתלמוד מכיון גדול, חכם תלמיד רוח להוליד חייבת זו שפגישה מאליו מובן העולם, בורא את מוגבל, הבלתי את פוגשת מוגבלת

להתבטלות מביאה. להכנעה, ענוה ענוה.

, שמו יתברך העליון־על־כל בפני מבטלים אנו מה ההגיון את האינסוף בפני מבטלים אנו ראשית

האוטיליטרי׳1 האיש של ׳ההגיון או הביזנסמן', של ׳ההגיון מכנה שאני מה היומיומי, ואנו,

אוטיליטרי אוד המ היומיומי הרצון את מבטלים אנו שנית, סיני. של ההגיון את סייג ללא מקבלים מבאר הרמב״ם כאשר סיני. של הרצון אחר, רצון סייג ללא מקבלים ואנו שיטחי, המאד (תועלתני), לפרשת שמע פרשת קדמה מה ׳מפני המשנה: את מסביר כשהוא שמים, מלכות עול קבלת מהי השם יחוד יסודותיה: את מונה הוא תחילה', שמים מלכות עול עליו שיקבל שמוע, אם, והיה

בו״2 תלוי שהכל הגדול העיקר ״שהוא תורה ותלמוד ה', ואהבת פירושו תורה שתלמוד מכאן. לקדיש הסיבה זו התורה. ברכת לברך בלי תורה ללמוד שאסור הסיבה וזו שמים. מלכות עול קבלת עול וקבלת שמים מלכות עול קבלת של התבטלות, של אקט מהווה תורה שתלמוד מכיון דרבנן.

. מצוות

אם שמים׳? מלכות ׳קבלת לא למה שמים״. מלכות ״עול בלשון משתמשים תמיד שחז״ל, מענין זו לרצונותיך. מתאים שזה בגלל נוחיות, בגלל אותה מקבל הנך אז שמים מלכות קבלת אומרים שמים מלכות שקבלת בעובדה להתחשב בלי כלומר עול, בלשון השתמשו תמיד שחז״ל הסיבה

כבד עול א. לא נוחה לא מאד לעיתים היא

תורה בתלמוד הגלומה שמים מלכות עול קבלת של המהות? מהי

לומדה ואת התורה לימוד את שמים מלכות עול קבלת מגדירה? כיצד

חשיבה בדרך רק להשגה האמת ניתנת תורה בתלמוד אכן לאמת. ורק לאמת לחתור עלינו ראשית,

מדור הלאה והנמסרת למשה תונה הנ המתודה פי על מבפנים, ייחודית, הלכתית תורנית והבנה המסורה- חכמי שורות אל בהצטרפות רק להגלות ניתנת האמת לדור. גדולי ראשונים, חז״ל, היה לא מוילנא ושהגאון ידע, לא שה׳קצות׳ ידע, לא שהרשב״א דבר ״המצאתי לומר: האחרונים.

מ. גוחך זה חדשה- לחלוטין שהיא התורה לפרשנות גישה המצאתי ממנו; מושג "לו

הסברים ע״י התורה חוקי את להסביר מלנסות להמנע עליך המסורה, חכמי לשורות להצטרף כדי

את המודדת המוסר בתורת פילוסופית שיטה 1 לבני גורמים שהם והאושר התועלת מדת פי על האדם מעשי של מוסריותם

. אדם

הל' 2 ה״ב פ״א. ק״ש

שיטת של מידה אמות עפ״י תורה של ומשפטים חוקים להעריך לשפוט, אין מבחוץ. שאולים

כזה- נסיון חילונית. ערכים אם בין פסיכולוגית, או היסטורית פרשנות על מבוסס יהא אם בין

אוטיליטריסטי- יוון מכ יבוא לתוצאות לבסוף ומוביל והמסורה, התורה אושיות עצם תחת חותר

וניהיליזם3 התבוללות אידאולוגיות של טרגיות היותר האדם כוונת היא טובה כמה משנה זה ואין,

אלו הצעות. המציע

מתסביך ל הסוב נחיתות. תסביך לפתח נחותים, להרגיש לנו אסור רגשית- להיכנע לנו אסור שנית, רק שלא אומר אני אידיאולוגית. או פוליטית מודרנית סיסמה של החולף הקסם בפני נכנע נחיתות

להתפשר-- שלא להתפשר- שלא ודאי אסור נחות. להרגיש לא רגשית, להיכנע שלא אפילו אלא

שאי- אפילו פעולה לשתף שחשוב שמים, מלכות עול עליו שקיבל מי של דעתו על יעלה פעם

בפני לא להתנצל זקוקה היהדות אין לדעתי, חילונית. מודרנית פילוסופיה של כיוון עם ו במשה הסובייקטיביזם4 של מודרניים נציגים בפני ולא המודרנית האשה גאים להיות עלינו הדתי.

שלנו. במסורת

של חולפים לערכים הנצחית ההלכתית הנורמה את להתאים לנסות שאין לומר צורך אין שלישית,

ח נֵירוטית5 ברה שלנו החברה היא כזו ואכן. ,

שמים- מלכות עול קבלת רביעית, תורה- לתלמוד זהה אקט שהינה כבוד לרחוש מאתנו דורשת

ראשונים- או אמוראים תנאים, אלה שיהיו בין המסורה. חכמי של דבריהם את ולהעריץ ואהבה

הסופית הסמכות. הם

ת- גובל חז״ל, כלפי אחראית בלתי התבטאות אליבא הוא כך אבל במילה, להשתמש אוהב איני

דהרמב׳׳ם- והיא בפירושה הכופר ״וכן ה׳׳ח): פ״ג תשובה (הלכות הרמב״ם כותב וכך בכפירה. התורה של והאמינות האמת את ששולל מי כל ובייתוס׳׳. צדוק כגון מגידיה והמכחיש תושבע״פ

מגידיה׳- ׳והמכחיש הוסיף מדוע צדוקי. הוא שבע׳׳פ חכמי של סמכותם את ששולל מי כלומר תושבע״פ השוללים אלה רק לא מסווגים בתורה׳ ׳כופרים של הקטגוריה שתחת משום, המסורה?

תושבע׳׳פ- של באמתתה המודים אלה אפילו אלא ספק, אין בזה של האישיות את מבקרים אבל

הפילוסופיה התנהגותם, ם, אופיי בתכונות מומים בחז׳׳ל, חסרונות מוצאים הם ז׳׳ל. מחכמינו מי השפעה להם אין באמת ליצלן. רחמנא קדומות דעות להם מיחסים או העולם, על השקפתם שלהם, את מכחיש שהוא כיון כופר הוא כזה אדם ככופרים. אותם לראות צריך ובכ׳׳ז ההלכה, על

אמת דוברי בתור אמינותם ואת דופי, ללא שהיא. שלמותם

מאד: חשוב דבר להוסיף לי הרשו

לערעור ניתנות לא התורה, בדיני פיהם על לדון הנהיגו שחז״׳ל החזקות גם אלא ההלכות, רק. לא על נשענות אינן חז״׳ל דיברו עליהן החזקות כי בחזקות, גם אלא בהלכות רק לא יד, תשלחו אל

אונטולוגיים6 עקרונות על אלא משתנות, חולפות, פסיכולוגיות התנהגות תבניות, קבועים

מעל כשמים להשתנות ניתנת שאינה המטפיזית, האנושית האישיות מעמקי בעצם מ. ושרשים

החזקה- את לדוגמא ניקח לדיון- להעמיד בקשו שאותה לי שנאמר דו טן למיתב ״טב של

- ארמלו׳7 מלמיתב לבד מאשר בשניים לחיות מעדיפה. אשה

האשה של והפוליטי החברתי הסטטוס עם קשר כל אין זו לחזקה בנויה החזקה אין העתיק. בזמן מטפיזית קללה היא זו תשוקתך״. אישך ״אל בבראשית: פסוק זהו סוציולוגיים. גורמים על

האשה- הנשית. האישיות בשורש מוטבעת בודדה- כשהיא מהאיש יותר השוואה ללא. סובלת

3 הכל של ומוחלטת גמורה. שלילה

4 למה שמחוץ משום אדם, כל של האישית דעתו של תוצאה רק היא האמת כי האומרת השקפה היא הסובייקטיביזם

אובייקטיבית אמת קיימת לא לו, . שנראה

נ 5 ירוטית- חמורים נפשיים בתסביכים שמקורן באישיות מהפרעות סובלת חולנית. עצבנות. בעלת

6 האבסטרקטי ההוויות. במובן של במהות הדן המטפיסיקה של חלק אותו אונטולוגיה־

7 ז. קידושין

לעולם ישתנה א ל וזה לאשה- הבדידות כמו מחרידה, כך כל חויה עבורו אינה האיש של הבדידות

אקזיסטנציאלית8 עובדה אלא פסיכולוגית עובדה זו אין הארץ״. על השמים ״כימי - תוצאה זו אין. אישיות ובין האשה אישיות בין היסודית מההבחנה מתחייב זה אלא האשה, של נחות סטטוס של

. האיש

העתיק בזמן, אמת היתה זאת זקן. רווק מחיי וטרגיים אומללים יותר הרבה הם זקנה רווקה חיי דו טן למיתב ש״טב לומר מעכשיו. שנה אלף בעוד גם אמת תהיה וזו בהווה, עדיין אמת וזו פרשנות פשוט זוהי זמן, באותו האשה של נחות חברתי או פוליטי מסטטוס נובע ארמלו״ מלמיתב

כל תו לא חקיקה שום בודדה, אשה של סבלה את להקל תוכל לא חקיקה שום החזקה. של מסולפת

הכל- ע״י עליה הוטל זה משא זה. גורל לשנות הראשון החטא את שחטאה אחרי שמו ית׳. יכול

את תחריבו עליהן מתבססות רבות שהלכות חזקות מחדש להעריך או לשנות תתחילו אם יהיו לא אז (חלילה), ישראל בית את ונשרוף גפרור ניקח פשוט אולי להתפלסף במקום היהדות.

! בעיות

זו הצעה אילו מיניה״. לקידושין רבנן ״אפקעינהו של הכלל את להפעיל שהומלץ ד, עו לי נאמר מתקבלת- היתה תתקבל- שלא מקוה ואני המשנה את למחוק נוכל בגט. צורך יותר אין אז

בגט״9 עצמה את ״וקונה האומרת את להרוס רוצים, אתם מה קידושין. להפקיע בכחו יהיה רב כל,

אתם מצפים האם אתכם: וגלוי תוח פ להיות רוצה אני הכל? האם אורתודוקסים, כרבנים שרוד ל התורה במקום יבואו(ח״ו) ובהו תהו כאלה? בתנאים המסורה את להמשיך אתם. חושבים

ולויכוחים לדיונים ויתנגדו אלי יצטרפו כאן שהנאספים מקוה אני איני רבנית. בוועידה שכאלה מתקיים בהן הדמוקרטית, המפלגה ועידת או הרפובליקנית המפלגה ועידת לדמיין יכול של מיקדמית מערכת ישנה בארה״ב'. הדמוקרטיה את יחליף שהקומוניזם ראוי ׳האם סימפוזיון:

כזה ן דיו אבל בהגדרה. האמריקאי, לעם ומותר שאפשרי דיון יש מהות. של הגדרות העמדת חז״ל של הלכות שינוי על לדבר הגדרתה. לעצם סתירה יהווה האמריקאית הרפובליקנית בועידה של שיטות על לדון זה הרפובליקנית. המפלגה בועידת קומוניזם על כלדון אוילי כך כל לפחות זה

והתאבדות עצמי. הרס

שלכם רבות בעיות ם, בעיותיכ את אני יודע מורכבים. מאד הם המודרניים שהחיים לכך ער אני

מחרידות- בעיות מול עומדים אנו אלי. מועברות כלכליות פוליטיות, תרבותיות, ; חברתיות, אנו שוחים כאילו לפעמים אנו מרגישים בכלל. החברה של ובעיות בקהילה; במשפחה, בעיות

מרגיש י אנ בו. מתקדמים שאנו לזה מנוגד לכוון אחר כח באמצעות במהירות נע שהוא הזרם, נגד אנו אותנו. נטש הגדול ברובו ההמון זה. את לי לספר צריכים לא אתם זה, את יודע אני זה, את או רפורמיסטית בפילוסופיה מונח שהפתרון חושבים אתם אם אך אדיר, אתגר מול עומדים

מרה טעות טועים אתם ההלכה של חיצונית. בפרשנות

לאל זאת לשים יכול לא איש ־ הממזר מעמד. של למ לפותרן. ניתן לא רבות שבעיות מאליו ברור אמר המדרש כבר טרגי. מאד זה ״. ד׳ בקהל ממזר יבא ״לא בחומש: פסוק זה לביטול, ניתן לא זה

העשוקים״10 דמעת את ״ראיתי כך: על ליהודים נאמר אנחנו אם דתית. מציאות מציאות, זו אבל.

דיסידנטים11 עמדתנו״- ״זו: אכזריים שאנו גמישים; לא שאנחנו יגידו; הם בעיניהם חן נמצא; לא פעולה- איתם לשתף תנסו אם אך אותנו. יעריכו הם אבל יועלו הלכתיים סרק רעיונות אם גם

הערכתם את תפסידו ספק ללא אך אהבתם, את תקבלו לא ־ שלנו המחנה. מתוך

8. קיומית

9 א משנה א' פרק קידושין.'מסכת

10 "זהנה אי: פסקה ד' פרשה קהלת, רבה, מדרש בממזרין קרייא פתר חייטא מנחם״. . דניאל להם ואין העשוקים: דמעת

ליה איכפת מה וזה חטא, מה זה והולידו. הערוה על הבא זה זה? ואיזה עצמן. ממזרין. אלו

11 להלכ. ה מתנגדים

נכנעים אנחנו שמים. מלכות עול קבלת זאת משה. תורת זאת לעשות? נוכל. מה

הקרבה- חיי הרואית, גבורה חיי לחיות ליהודי קוראת התורה לאשת להתיר נוכל לא נפש. מסירות

איש- המקרה- יהיה טרגי כמה משנה ולא לשאת לכהן להתיר נוכל לא גט. בלי מחדש להנשא

האישי מנסיוני זאת יודע אני טרגיים. מאד הם המקרים ולעתים. גיורת.

גויה נערה של מקרה לפני בא עיניה שנתנה בגלל לעמנו הצטרפה לא היא צדק. גיורת שנעשתה היא ביהדות. ידע כל לו היה ולא חילוני מרקע שבא יהודי בחור פגשה היא (אח״כ) במישהו. עלמין בבית ביקר לכן אבותיו עקבות על להתחקות ביקש הוא השתדכו. והם ליהדות, אותו קירבה

הקדמיות והאצבעות כשהבהונות אצבעות, עשר מצבה: ה אבן על מוזר סמל וראה סבו, קבור בו להתעניין- התחיל הוא משולש. כמעט יוצרים מיסטי- סמל שזה חשב הוא כהן שהוא. וגילה

שמו ית׳ העליון־על־כל לרצון נכנעים אנחנו בגיורת. אסור כהן ההלכה: זאת לעשות? נוכל מה

. לעד

ההלכה מוחלט. שקר זהו אנשים, של לצרכים ית נענ אינה לבעיות, רגישה איננה שההלכה לומר אך במהירות נעה היא שלה. המסלול את יש להלכה אך היחיד, של וגם הקהילה של גם לצרכים נענית

לאתגרים- היענות של תבניות לה יש מסויימת, קבועה ועקרונות קריטריונים לה יש משלה,

. משלה

ישנם אבל מיקל. להיות כחו בכל לנסות גיל ר היה חיים12 שר׳ לי האמינו רבני. בית של נצר אני לרצון נכנע ״אני הוא: לומר שתוכל כל הגבול לקו מגיע כשאתה חיים. ר׳ של לקולות גם גבולות

נצחים״ לנצח שמו ית׳. העליון־על־כל

ואז היהדות, לחיק לחזרתו הכלי שהיתה האומללה האשה של בסבלה השתתפתי בלבי, כשעצב

לדרכה קמה. והלכה אותו. איבדה, היא

שמים מלכות עול לקבלת שוה תורה שתלמוד הרמב״ם אמר זו. מסיבה

מהוה היא הלכה הלומדים לאלה מגוחך. זה ליצלן, רחמנא מאובן, כעל ההלכה על לדבר

דיסציפלינה13 בודאי הם חידושים אבל לשינויים, מתנגדים אנחנו לאדם. שניתנה דינמית, חיה, פסיכולוגיזציה לעשות יכול אינך החוץ. מן ולא המערכת בתוך הם החידושים ההלכה. מהות, עצם

החוץ מן מיובאות זרות, הן אלה ההלכה. של רציונליזציה או ההלכה, של. היסטוריזציה

הגיאומטריה את לדוגמא ניקח המתמטיקה? של פסיכולוגיזציה לעשות תוכל האם הלכה. רק ולא

לא מקבילים ששני אמר אוקלידס למה פסיכולוגיים הסברים הרבה לתת אני כול י אוקלידס. של שהיא לתורה מגיע כשזה עולם! של רבונו המתמטי? החוק את ישנה זה האם כן, יהי ולו נפגשים. לקעקע כדי מגוייסים האוטיליטרי והמוסר ההיסטוריה, הפסיכולוגיה, של הכלים כל הקב״ה, מאת

ההל! כה של סמכותה עצם את

מלבב- במחקר חלק ולקחת מקורי, יצירתי, להיות מוזמן האנושי היצור מבחוץ ולא. מבפנים על נתענג האינסופיים, מרחביה את ונחקור הבה ההלכה, של הגמישות אי על להתלונן במקום

ומלבבת מטהרת גואלת ממשות התורה בתלמוד ונמצא תורה, . תלמוד

בכינוס תשל״ה תמוז בי' שניתנה שיחה ה- של בוגרים YU.

עת בכתב לראשונה פורסם Light הושלם וכעת תשל״ו, כסליו י״ז. ירושלים,

12 זצ״ל מבריסק סולובייצ׳יק חיים הרב. סבו,

13 דיסציפלינה- מדעי מקצוע. שיטה,

קרח לפרשת שיחה

אידאולוגי מניע בעל במשה הראשון המרד קרח-

מהדמויות הרבה על דרשתי אמנם עליו. דרשתי לא מעולם קרח, בענין התמקדתי לא מעולם

יוסף- אהרן, משה, התנ״כיות: יוסף- מכיתת בנושא דרשות של סדרה העברתי נמשכתי לא אבל

הרמב״ן14 לימוד מתוך פשוט לאחרונה, קרח. של לדמותו של הזה שהסיפור הכרה לידי באתי,

ובעצם- מכך, יותר היה זה פשוטה. תקרית היה לא קרח יש משה עם קרח של המחלוקת לסיפור

למסורת לאורתודוקסיה, ביחס עכשיו, ם שומעי שאנו התלונות, מן הרבה לזמננו. גדולה רלונטיות

שבעל- לתורה השתקפות- הן ולרבנים, פה רוצה אני כעת קרח. תלונות של הד אלא אינן ובעצם מאמין אני כי מודרנית, ופילוסופיה מודרניים אירועים לאור לנתחו ואנסה הזה, בנושא להתמקד

לגבינו מאד חשוב. שזה

להלכה קרח של המונית פרשנות

הטיעון ויאמרו ואהרן משה על ״ויקהלו הוא הסיפור בראשית ציינה התורה אשר הראשון השני טיעונו ה״׳. קהל על תתנשאו ומדוע ה׳ ובתוכם קדושים כולם העדה כל כי לכם, רב אליהם שלהלן ההומוריסטי הסיפור את לנו ומספר מ׳תנחומא׳ מצטט רש״י בחומש. נזכר לא קרח: של

לו אמרו משה, לפני ועמדו באו תכלת. שכולן טליתות והלבישם: ות, סנהדרא ראשי וכינס ״עמד אפשר עליו: לשחק התחילו חייבת. להם: אמר פטורה? או בציצית חייבת תכלת שכולה טלית

עצמה? ! ״ את תפטור לא תכלת שכולה זו פוטרה, תכלת של אחד חוט אחר- מין של טלית

האם שניה: שאלה משה את שאלו הם ת: התכל של לזה הדומה נוסף סיפור לנו מספר המדרש שוב צחקו הם כמובן. בחיוב, ענה משה תורה? ספרי מלא בית בפתח מזוזה לקבוע חייב, אדם מחובת בית לפטור כדי בהן די שמוע', אם ׳שמע׳־׳והיה קצרות, פרשיות ששתי היתכן ואמרו:

דומים הסיפורים, ה? ! מזוז מחובת הבית את פוטר אינו תורה ספרי של רב מספר ואילו מזוזה, אלו- סיפורים שני אלו? סיפורים בשני לנו לומר המדרש מתכוון מה זהה. המוטיב בהם שיש

הומור- וגם עוקצני לעג קורטוב כפי שביקש. מה וכל קרח של הפילוסופיה מלוא את משקפים

משהו שיג לה רצה שהוא מפני משה, לתורת תחליף לו היה אידיאולוגיה, פיתח קרח לכם, שאמרתי

להשתלט רצה הוא. ־

האלה- הסיפורים בשני לנו להבהיר רוצה שהמדרש מה טוב- ובהומור סרקאסטי באופן הוא סמכות נגד התקומם קרח לימינו. הנוגע מאד, חשוב לענין כאן לב לשים מבקש ואני מאליו. מובן

פרשנות היה הנושא ההלכה. את לפרש זכות אחד לכל הלכך שווים! היהודים כל ההנהגה: רק רצה לא שקרח משום המזוזה, ועל התכלת על הסיפור את הציג שהמדרש הסיבה זו ההלכה! במקום לבוא רצה הוא לא! כמלך. משה של במקומו ולבוא ממשרתו משה את להסיר פוליטי, כח היתה זאת רבנו', ׳קרח לומר יוכלו מכן, לאחר ספור אין דורות שדורות, ישראל! של כרבן משה

כמלך- משה של סמכותו על תגר וקרא ערער שהוא בלבד זו לא לכן שלו. מביציה הא סמכות האם ההלכה? את לפרש יכול משה האם ההלכתית: סמכותו על תגר קרא גם הוא אלא פוליטית,

׳למדן הוא?'משה

חכמים- וחמשים למאתיים לעם, להראות וכדי עליונים׳- ׳שופטים לפרש כשיר אינו שמשה

כה- ההל את וחמשים המאתיים ואילו בחיוב, ענה משה השאלות. שתי אותן את הציע הוא

׳חכמים׳- ׳סמיכה׳- להם נותן הייתי לא יודע, …אינני גם הם זאת, רק ולא טועה, שמשה החליטו

אבסורד שטות! זו היתה עבורם עליו. צחקו הם לו, ! לעגו

14 א ט״ז 'במדבר

אקזוט פעולות הן קרח, טען ופרשנותה, ההלכה לימוד ריות15 דמוקרטיות פעולות, , כל שבהן

בר- אדם והפרשן הבלעדית ההלכתית הסמכות להיותו משה של טענתו להשתתף. מורשה דעת זו דמוקרטית פילוסופיה של ההשלכה שתסמוך. מה על לה אין קרח, טען ההלכה, של הבלעדי

אני מתנגדים, ת קבוצו על רק מדבר ואינני עכשיו- אפילו רוצים ורבים רצה, שקרח מה ברורה. בלשון שמשתמשים ובין בגלוי כך על מצהירים שהם בין האורתודוקסית, הקהילה על מדבר

כך- על לחפות בכדי ערמומית בלשון או פנים, לשתי המשתמעת התורה של הפרשנות׳ ש׳כלי הוא

יהיה16 ן נית אשר הממשיג18, האזוטרי17 ההגיון לא היום-יומית, האמפירית הדעת sense, Common ובמאמץ ובאימון בשקדנות לימוד ע״י רק. לקנותו

חכמה יודעים: כולנו האנושי, השכל תנועת את המסמנים מונחים שלשה לנו יש בעברית ׳דעת׳ בלבד. אחד חילוק לכם להראות ברצוני אך אלו מונחים שלשת לנתח הולך אינני ודעת. בינה

מציינת- התלמוד- בלשון במיוחד Common sense הגיוני מעשי שכל רגיל, שכל אלא חכמה לא. ,

״בר- פירוש מה ״בר-דעת״. ביטוי: פוגשים אנו אדם אידיוט. לא ממוצע, שכל בעל אדם ־דעת״? מומחה השכלת למדנות, מציינות ו׳בינה׳ ׳חכמה׳ ל׳דעת׳, בניגוד שוטה. אידיוט, הוא דעת. חסר

אינטלקט ארוכה, תקופה במשך וביקורת אימון שעבר שכל צידדה קרח קבוצת מדויק. קפדני

׳בר- יהודי שלכל טענו הם ה׳דעת׳. הרגיל, השכל בזכות התורה חוקי את לפרש זכות יש דעת׳

sense שלCommon קטגוריות באמצעות הלכתיים, בענינים ולהכריע ה- סברת. Common sense

ש…״ הדעת על יעלה ״לא שככה״, ״מסתבר נראה. . ״, ״לי. אומרת:

בבתי- אפילו אולי או לא-אורתודוקסיים, בבתי-כנסת ועדות-הדת גם קרח, שכמו היא האמת sense בCommon משתמשים אורתודוקסיים, כנסת תנועות כל בעצם הלכתיות. להחלטות בהגיעם

הרפורמה- היום- של הליברלית ליהדות ועד השני הבית בזמן הצדוקים למן ה־ בזכות צידדו

Common sense ה. פרשנות כלי להיות

רק אחריו והשאיר מת בנו אם אביה, נכסי את יורשת שהבת היא, ההלכה דוגמה: לכם אתן

ב׳ידיים׳19 התוספתא בת. בת בין התדיינות יש אם בעיה, יש שאם טענו שהצדוקים לנו, מספרת מה יודעים אתם אביה. נכסי את לרשת ראויה הבת אז שמת), הבן (בת האבא של הנכדה ובין האב

הנכדה- ובין שנפטר, האב בת בין התדיינות יש שאם אמרו הפרושים אמרו? ם הפרושי היורשת בת של הלגיטימית זכותה את לקפח צודק בלתי זה שיהיה לטעון התעקשו הצדוקים הנכדה! היא

שכנגדה- הדין בעל היורש כאשר הנפטר, תוותר מדוע הבן. בת אלא האב בת לא אך בת, הוא גם

שנפטר לאב כמוה גדולה קרבה בדרגת מיוחסת שאינה נכדה לטובת הנ! ? כסים, על האמיתית הבת

ה- ראות מנקודת Common sense דבריהם צדקו! הצדוקים אקזוטרית, אמפירית ׳דעת׳,

sense בחינתCommon לפי באמת, מאד. הגיוניים קרח של טענתו ההדיוטית, המעשית הגישה של

פתיל- אם צודקת. כן גם היתה משה של פסיקתו נגד תכלת שכולה טלית למה מספיק, אחד תכלת נוכחותם מדוע בדלת, פרשיות שתי קביעת ידי על מזוזה מצות לקיים אפשר אם בציצית? תחויב אופנתית מגמה זוהי בסיסי, באופן במזוזה? הצורך מן הבית את תפטור לא רבים ספרים של

בקהילות יהודיות, בקהילות עכשיו שקיימת sense להכניסCommon אורתודוקסיות, ככלי

אותי מבינים לא חושבני, הנוכחים מן כמה מדבר, אני מה על יודע אני. פרשנות.

תורה-שבעל- מכל-מקום, sense עםCommon מזוהה להיות ניתנת לא פה ׳דעת׳ עם. ,

של דלת נב צורה לה יש יחודית; גישה לה יש עצמה; של מתודולוגיה לה יש ׳חכמה׳! זוהי - ׳סכמטה׳20 משלה, קטגוריות לה יש ניתוח; משתמשת תורה־שבעל־פה ביסודה, לעצמה. נבדלת

15 אקזוטרי- לכל ומובן גלוי לכל, מיועד נפש, לכל. שווה

16 בריא הגיון ישר, שכל רגיל, . שכל

17 לזר מובן לא כמוס, . פנימי,

18 החומרית למציאות קודמת אפריורית מופשטת בהגדרה כשמדובר. מגדיר,

19 קטו ב״ב ועיין בי, פרק: שלהי

20 לקטגוריות תופעות חלוק. ת המאפשר המאבחן, הגורם שפירושו- קאנטיאני מונח

תורה-שבעל- מהי שמכיר מי כל זאת יודע ׳המשגה׳. של במתודה הוראת של המתודה ואת פה,

החת״ם- ע׳׳י שעוצבה המיוחדת השיטה תורה-שבעל-פה. ה״קצות״ איגר, עקיבא ורבי, סופר

שביסודה ה׳למדנות׳ היא מסחררים לגבהים זו שיטה פיתח שבעצם מבריסק יים ח ורבי ה״נתיבות״ ׳בשר ממשיגים אנו ׳סוכה׳, מגדירים אנחנו ההלכה. את מופשטת הגדרה להגדיר היכולת נעוצה

׳תערובות׳- מגדירים אנו בחלב׳, בתורה מושג כל מגדירים אנו עצמה התורה של דרכה. עפ״י

תורה- אידיאליות. הן הקונסטרוקציות אפריורי. בעולם המתמטיקאי כמו פועלת ההלכה

שבעל- לעולם אותה ומיישמת אבסטרקטית ׳סכמטה׳ מכינה היא המציאות. את חוקרת אינה פה בעולם שלטו המזל (שלרוע־ היווני המדע עולם וכל אריסטו, למעשה דוגמה: לכם אתן המוחש.

האריסטוטלית- הפיזיקה עלובה. רה בצו ־ נכשלו הביניים) ובימי העתיק הזמן בכל המערבי אינני

אריסטוטלית׳- ׳פיזיקה אלא אריסטוטלי׳, ׳הגיון אריסטוטלית׳, ׳פילוסופיה אומר: בצורה נכשלה כלל בדרך שפועל האמפירי, האנושי השכל שכל, סתם היה יסודה כי למה? יודעים אתם מחפירה.

הגישה החלפת על מבוסס וניוטון, ו גלילא של הגדול ההישג ונדושים. שטחיים רעיונות מתוך

המעשית שלCommon sense ׳ההגיון היום מכנים כולנו שאנו במה יצירתי, מגדיר׳ ב׳הגיון, הגיון כמובן, הפשוט? האדם של הגיון ובין מדעי הגיון בין ההבדל מהו מדעי? הגיון מהו המדעי'.

מדעי הגיון מאומן, אינו הפשוט האדם והגיון מאומן הוא מדעי הפשוט האדם והגיון מדויק הוא המציאות את ממשיג המדעי ההגיון הוא: העיקרי ההבדל העיקרי? ההבדל מהו אך מדויק. , אינו

sense הפשוטCommon האדם הגיון, בעוד הכריזו הם החיצוני. פרצופה כפי המציאות את מקבל,

קול צבע, אור, חום, מו כ מוחשות- איכויות המרת של המציאות, וכימות המתמטיזציה עקרון על

- מתמטיות משוואות כמותיים, . ליחסים

אחרות במלים כבדים. שהם מפני מטה כלפי נופלים הדברים שכל אמר אריסטו: לדוגמה: הנכון הוא ההפך שטות! זו המשקל. או הכובד מן כתוצאה הגרויטציה משיכת את חישב: הוא

לענין וניגש הרגיל, השכל את הלאה שליך ה ניוטון המשיכה. כח משיכת של תוצאה הוא ׳משקל׳ משוואתו את והמציא היצירתי, האזוטרי, האבסטרקטי, הממשיג, הלוגוס של מבט מנקודת כח אחרות: במלים בריבוע. המרחק חלקי המסות שתי למכפלת שווה המשיכה׳ ש׳כח הידועה,

הגילוי אולי היתה ת כימו של זו שיטה לא. ותו גופים שני בין המתמטי היחס אלא אינו המשיכה השבע- במאה מסתפקים היו לו כמובן, האנושות. ימי בדברי ביותר הגדול בפיזיקה עשרה

לירח עד להגיע היום יכולנו לא אז כי. אריסטוטלית,

הגיונית גישה לה יש ההלכה־ משלה? מיוחדת לזהות זכאית ההלכה שגם חושבים האינכם

רק אינה פה שבעל תורה בסיסי, באופן למעלה. שאמרתי כפי משלה, מיוחדת ואפיסטמולוגית של קורפוס רק אינה מתמטיקה מזה! יותר הרבה אך חוקים, אוסף אמנם זהו בלבד. חוקים אוסף

משוואות- טיפש- לא חכם, שהוא מתמטיקאי כל, תשאלו יאמר לא הוא מתמטיקה״? זאת ״מה

שפיזיקה לכם יאמר לא יזיקה, פ זאת מה שמבין פיזיקאי שום משוואות. של קורפוס שהיא לכם היא מתמטיקה מתודה, הינו המדע בסיסי באופן משוואות. או טבעיים חוקים של אוסף היא

מתודה- היא פיזיקה מתודה, פה שבעל תורה גם היא ככה מיוחד! לוגוס חשיבה, של מתודה: זו

שבעל ורה שת התפיסה את הלאה תשליכו ואם עליונה- חשיבות בעלי הם והמשפטים החוקים האנושי למוח נגישים הופכים אשר מיוחדים, הגיוניות חשיבה ומבני קטגוריות מערכת היא, פה

ומפרכים- מדוייקים לאימונים עצמו את למסור מוכן האחרון זה אם רק שער פותחים הנכם אז

עשה שקרח באופן לסמכות לטעון יוכל הארץ ועם בור וכל! ביבים,

אתם למשל: דוגמה לכם אתן שבעל- תורה־ נגד ולתלונות האשה׳? לשחרור ל׳תנועה מודעים

פה- שאני מה זה בהלכה? לאיש שווה אינה שהאשה האשה, את מקפחת שהיא שלנו, ההלכה נגד בסיסי באופן האשה׳. ׳שחרור של גבירות כמה לפייס בכדי להיכנע המוכנים רבנים יש ואז שומע.

מ כל היטב, חומש ויודע חומש, שלמד מי כל הוצאת- הינה זו שהאשמה יודע גמרא, שלמד י דיבה

ב׳בראשית׳21 שהחומש כיון מוחלטת. זכר אותו ברא אלוקים ״בצלם אדם יצר שאלוקים אומר אלוקים בצלם נבראו דמויות שתי אם מאליו. מובן זה נתון, הוא השוויון אז אותם״, ברא ונקבה

21 כ״ז פס' א' פרק

השני על עולה שאחד לומר יכולים. אינכם

של קרח, של במונחים מדובר אם לעדות? פסולה אשה ׳ולמה ואומרים: אים ב תמיד אנשים

Common sense sense שלCommon אריסטוטליים במונחים או, - אני בחתונות טובה. טענה זו אז ואינני מצוות, שומר שהינו עד עוד למצוא אוכל לא קרובות לעתים לעדות, שכשר ׳עד׳ עוד מחפש

דושין- הקי על להעיד אשה מזמין. מלך אם אבל לה. קראתי שלא על עלי מתרגזת שהיא וכנראה

בחתונה- נוכח היה המשיח תאמרו האם עדות! מלהעיד נפסל הוא גם כי מזמין הייתי לא אותו גם כשר ובור מדאורייתא אשה כמו לעדות פסול מלך המשיח? ! מלך על הם עולים היהודים שכל

משה או המלך שלמה או המלך דוד או המשיח, מלך. מצוות שומר הוא אם מדאורייתא, לעדות

עדות- להעיד פסולים הם בעצמו, רבנו לעשות- אפשר! ? מה מסקנה מכך גוזרים הייתם, האם מתורגם להיות יכול עדות׳ ש׳פסול תאמרו האם הארץ? ! ועם עצים מחוטב פחותים ומשה שדוד

אקסיולוגיים22 למונחים איזה לעומת הוא נחות המשיח ך שמל ובצדק- באמת תהיה והמסקנה

עם- יהודי sense שלCommon בקטגוריות פועל אתה אם הארץ? - שכן! ! ודאי

sense שלCommon בקטגוריות פעל קרח תכלת שכולה שטלית במסקנתו צדק לשיטתו והוא,

בודאי הברורות המדויקות, הקטגוריות של ראות מנקודת אך ציצית. מחובת פטורה להיות צריכה על כלל מצביע אינו להעיד הכושר הלכתית, תצורה של כזו מבט מנקודת ההלכה, של והמיוחדות סופרים איננו ל׳מנין': בקשר גם נכון הזה הדבר ההלכתית. בקהילה בחברה, האשה של מעמדה

אומ זה האם אשה, הרי- נחותה? שהאשה ר שלי יאהרצייט בדרשת זה את (והזכרתי מאד מוזר )זה

אומרת23 הגמרא אשה. היא לתפילה- הנוגע בכל ביותר הגדולה המורה שכן לא חנה שאלמלא

אם- להתפלל. יכולנו יכולה לא עצמה חנה אך התפילה, בנושא מכל הגדולה המורה היא חנה כן,

עם- איזשהו לעומת נחותה שחנה אומר זה האם למנין. להצטרף בכלל העשרה? בין שנמנה הארץ

sense שלCommon בקטגוריות לא! - מדויקות- מקוריות הלכתיות בקטגוריות אך כן. העובדה קשר שום לה אין בהחלט העדה, מן כחלק כתשיעי, או כעשירי להמנות יכולה אינה שהאשה

ואשה איש בין שוויון של האקסיולוגית. לשאלה

זה- בשביל קשה לעבוד ומוכרחים מאד, קשה זה למדן ולהיות הואיל היא- הצרה

sense שלCommon חשיבה בסוג ׳למדנות׳ להחליף מוכנים אנשים הרבה אז. לי תנו עכשיו,

על- ׳ההלכה חסידי של שיטתם את להסביר פיCommon sense בין זה: את יכנו איך משנה ולא ׳,

משמעות בעלת ״הלכה לזה;"שיקראו חדשה״- ״הלכה יצירתית״; ״הלכה למדי רחב מגוון יש

וקלישאות- ממונחים מתרשם אינני לעולם מונחים, של הלכה זוהי באמת רוצים שהם מה אבל

ע״פCommon sense. חצאי שכוללת פשטנית, פילוסופית דוקטרינה ע״י בטעות מובלים והם

ימי מאז מבארים- הם שטחיות. נדושות ואמירות אמיתות יותר- או פחות קרח של תיאוריה של טיעונו את לסתור קשה זה שהיה כפי זו, תיאוריה לסתור קשה לכאורה סובייקטיבית׳. ׳דתיות

אמת של גרעין בחובם טומנים הטיעונים שני כי קדושים״, כלם העדה כל ״כי. קרח

הדתית והחוויה המדויקת ההלכה

בות- קרו לעתים זאת שמעתם הסתם ומן אומרים- הם מעוניין אלוקים בעי״, ליבא ״רחמנא

האדם- פנימית. חוויה היא יסודי, באופן אמונה העצום. הפנימי בעולם בלב, אומרים- הם פוגש ססגונית אמיצה, דינמית, חוויה הינה האלוקים חוויית המסתוריים. אישיותו בנבכי האלוקים, את

לפעולה אובייקטיביים, למעשים. ונהפכת האנושית האישיות של החיצונית המעטפת את שפורצת ומוכרת בארה״ב היום פופולרית מאד שהיא סובייקטיבית, דתיות של הפילוסופיה התיאוריה, זו מממשות שהמצוות אומרים הם בקצרה, דתי. אקזיסטנציאליזם אקזיסטנציאליזם, המסחרי: בשם

חוויה לשקף אמורות וות המצ עצב. או שמחה של מוצפן רגש רוחני, חיפוש פנימי, רוח מצב מקבילה לה יש חוויה כל החוויתי, לסדר חיצוניות מקבילות הנן דבריהם, לפי המצוות פנימית.

טוענים- הם ־ נכונה זו תיאוריה אם פעולה. בצורת חיצונית להתאים מוכרחות המצוות אז או

22 לדברים ערך. נתינת

23 לא-. ברכות: לא

להזדקק רחות מוכ המצוות על-כן ביותר. היעילה בצורה לבטא אמורות הן שאותו הרוח למצב החיים אלו, ׳למדנים׳ טוענים: והם הפנימית. החוויה את לשקף ביותר המתאימים הבטוי לאופני

הכח- ׳אל לכוון יכולים אינם מופשטות, של בעולם sense גישתCommon רק המצוות. של הגואל

ביותר היעיל באופן ולנצלו מצוה, כל של המרפא הכח את להעריך. מסוגלת

מסויים בדבר להרהר להביאנו תזכורת, להיות מיועד התכלת פתיל: : למשה אמר קרח זאת סמליות להגביל נחוץ למה כחולים… ושמים כחול ים שבין הרזי בקשר באינסופיות, במרחק,

sense' על־פיCommon ׳הלכה של הראות מנקודת ־הבגד? ! לכל להרחיבה לא למה לפתיל? - קרח

אחד פתיל מאשר יותר האדם, על אדיר רושם להשאיר מסוגל. ת יפהפיה תכולה גלימה צדק!

ביהדות מקבילים קווים שני ישנם המבוא. עם ורק זו, לתיאוריה המבוא עם מסכים: אני לזה קרא אלוקית, משמעת ענינים: משני כלולה דעתי, לפי יהדות, והסובייקטיבי. האובייקטיבי

שבין האדיר האהבה וקשר אחר; שם כל או ׳שלחן-ערוך׳ ואינסופיות- סופיות יש וד׳. אדם בין מעשה גם השירים. לשיר כוונתי זה: אדיר אהבה בקשר בלעדי באופן שעוסקת בתנ״ך מגילה לנו

בלתי- מעשה הינו החוויה בלי המעשה לחלוקה. ניתנת בלתי בצורה המאוחדים חוויה, גם, מוגמר

מדוקדקת הלכתית מבחינת. חשיבה גם נכון הוא זה בהקשר אומר שאני מה בכך. ספק אין

לפקודות משמעת או פעולות של מעשה, של חיצוני סדר כפול: בסדר בנויה שהיהדות לומר השאלה מאד. קל זה ־ ד׳ אהבת הקב״ה, אהבת של פנימית הרגשה חווייתי, פנימי וסדר אלוקיות;

כוונתי-? חוויתיים לרגעים מודעת ההלכה האם היא- שההלכה להוכיח אפשר בדיוק איך

חוויה- כוללות אכן מסוימות שמצוות היא התשובה החוויה? בהרגשת מתעניינת מתייחס ואינני

׳קריאת- מצות כגון מעשיות, למצוות מתייחס אני הרע. אהבת ולמצות ד׳ אהבת למצות רק. שמע׳

כאמירת בדייקנות מזוהה שהיא אף על ׳קריאת-שמע׳, מצות מקום מכל וסטנדרטי, קבוע טקסט

מן- וכן שבלב, עבודה לתפילה, בנוגע הוא וכן חוויה. הוא בלב, קיום הוא המצוה קיום הסתם או אחיד טקסט לאמירת ההלכה דרישות אף על טוב. יום לשמחת בנוגע וכן לאבלות, בנוגע

קריאת- תפילה, כגון המצוות- חיצוניים, מעשים לשמירת במימוש שמות מתג אבלות- שמע, חשוב כחלק בחוויה מכירה המופשטת הפורמלית ההלכה אפילו אחרות: במלים פנימית. חוויה

הדתי. במעשה

לגבול- מגיעים אנו וכאן אבל, אסור לעולם משנית. היא העיקרי, הענין אינה הדתית החוויה

לא זו, וויה ח היא גואלת כמה משנה ולא הפנימית-סובייקטיבית, החוויה תהיה המוצא שנקודת על עושה שהחוויה הרושם הוא עצום כמה בה, יש ריפוי כח כמה היא, צבעונית כמה משנה תמיד חייבת המוצא נקודת המוצא. נקודת להיות לה אסור לעולם אדם. של הקשוחה אישיותו מפרש או מייצג אינו האובייקטיבי, המעשה האחרון, זה האובייקטיבי. החיצוני המעשה להיות

המעשה את מפרשת החוויה האמת! הוא ההפך טועים, הם כאן החוויה. את באופן! ! סימבולי

עליונות הרגש, על המעשה לעליונות ביחס שלנו התיזה את המצדיקות סיבות מגוון ישנן

בר- הינו הדתי הרגש היא: הראשונה הסיבה הרגש. על המוצקה הדתית המציאות הפכפך תמורה,

אדם- האלוקים- עם מפגשו את חווה יחיד כל שנית: אחר. רגש כל כמו וחולף, דתית בצורה עולם

לו מיוחד. באופן היינו האדם, של הפנימיים לרגשותיו עצמו את להתאים צריך היה הדתי המעשה למיושן מחר עד יהפוך ־ הולם ביטוי היום שמהוה מה כי תמיד. המשתנה טקס להמציא. צריכים

לי- שמתאים מה הדתי והמעשה המוצא, נקודת היתה הדתית החוויה לו לשכני. מתאים אינו

לחוויה- להתאים היה מחויב על לדבר יכולנו לא סימבוליים. מעשים של מגוון מתקיים היה אזי

עבודת- רש״י שכותב מה מעניין ביסודה. אלילית היא תמיד, המשתנה כזו עבודה אחידה. ד׳

קרח24 בפרשת ועבודות הרבה כהנים הרבה, אלוהות להם יש כוכבים עובדי לקרח: משה ׳אמר:

חשופה ואינה קבועה, הינה מוניסטית עבודה אחת'. ה ועבוד אחד כהן אחד, א-ל לנו יש אנו הרבה.

שינוי. לרוחות

24 עשו זאת ד״ה ו', ט״ז במדבר

מהו- לקבוע אפשרי בלתי פשוט זה החוויה: על למעשה עדיפות להענקת סיבה עוד ישנה מה

ומיהו- לכך- גמור ובניגוד דתית, חוויה מהי לקבוע מסוגלים איננו לעולם מי. חילונית חוויה מהי

ר הרבה מכירים אנחנו תאוותנית. לא- גשות הם עצום. כח להם אשר נהנתניים רגשות דתיים, האהבה דחף ובין דתי דחף בין לבלבל בקלות יכול אדם ׳גואלים'. הם ראשוני ובמבט. היפנוטיים,

האמן- של האסתטית בערגה אקסטטית דתית כמיהה המרת תכונות ישנן נפוץ. דבר בהחלט היא

הדתית ולחוויה היופי לחווית טיפוסי. סופיות והאינ הרוממות אחר החיפוש לשתיהן: משותפות העתיק בעולם האלילים עובדי אלילית. שיטה שוב הינה חילוניים ברגשות דתיים רגשות החלפת הכנסת אסרה התורה דתית. חוויה בהם זיהו ובטעות הוללים היפנוטיים לטקסים מתמכרים היו

אני- גם כן ואעשה אלוהיהם את אלה ה הגויים יעבדו ״איכה ד'. עבודת למעשה אליליים מנהגים

אלוקיך״25 לד׳ כן תעשה לא משתוללות נהנתניות, אליליות חוויות לאותן בדיוק התכוונה התורה.

חסרות- הדתית החוויה ובין בינן וערבבו האלילים עובדי בהן השתתפו אשר. עכבה

של העוצמה בת ר ההיפנוזה עם הפגשתה ידי על הדתית, התודעה את לעורר ניתן לפיו הרעיון

אדריכלות- פלסטיות, אמנויות מוסיקה, כגון האסתטית, החוויה ההלכתית ליהדות זר ענין. הוא

העוגב- כלי את קחו לדוגמה: רוח מצב להכין מטרה: משרת העוגב העוגב? של תפקידו. מה

חוויה ה של אלא הדתית, החוויה של כלי אינו עצמו העוגב שהרי דתי, רוח מצב מכין אינו העוגב מצב דתי. רוח למצב איכשהו הדרך את לרצף כדי אמנותית, בחוויה שמשתמשים אלא האמנותית.

תרקוד- אם הדבר אותו אסתטית. בחוויה מרופדת שהדרך מפני יבוא! לא לעולם הדתי הרוח

משכר- בעצמו הקצב ממריץ, זה כי כמובן, אישי באופן אותך יעורר אולי הריקוד הקצב כל אך

שבריקוד שהחוויה מצפה הנך אסתטית. חוויה זו דתית! חוויה לא זו חול. של חוויה הוא

בעקבותיה- שתבוא דתית לחוויה הדרך את תכין? האסתטית באופן זוהי יקרה! ! לא לעולם זה

אליליות. בסיסי

הדתית שהחוויה רצתה היהדות לתפילה. העוגב של הכנסתו לאי האמיתית הסיבה זו לדעתי,

ועוד שגרתית. חילונית נהנתנית חוויה ידי על תתעורר או תומרץ שהיא ולא משלה, ם בעול תיוולד

- ממריץ- בתור האהבה בחווית נשתמש שאם ״פאר אליליות זו כמובן, תועבה נעשה זה ביהדות פיזיולוגיות נטיות של לחץ תחת לא הדתית, ההכרה בתוך נולדת הדתית החוויה אקסלאנס״.

לאותה ליופי. הצורך כגון האנושית, האישיות של רוחניים צרכים ידי ל ע לא ואפילו חושניות, את שמכיר מי כל הגותי. הסגנון ביחוד הביניים, בימי הקתדרלות של האדריכלות שימשה מטרה

העולם- מיטב של השקיעה על שפנגלר של ספרו הגותית שהחוויה מפרש שהוא יודע, המערב,

אין- של האינסוף, חווית את באדם לעורר רצתה הגותית, הקתדרלה אל חיפוש חיפוש, של גבול,

השמים- תוך כזה- חיפוש ייצור כזאת, חוויה יגרום באמת שזה יתכן כמובן, בזה. צודק והוא אך

דתי- בחיפוש אמנותי חיפוש להמיר דתי. חיפוש אינו זה אמנותי, חיפוש זהו אליליות. זו

כנסת- תי ב של אדריכלות היתה לא היטב, יודעים אתם מדברים שאנשים למה לב תשימו ואל בית היה היהודי הכנסת בית מזה. לנו איכפת היה לא מעולם כנסת׳, בתי של ׳אדריכלות על היום סדר על המרמזת סביבה תוך אל הבאתו ע״י היהודי על להשפיע השתדלנו לא מעולם פשוט.

כל כן. הקתולים זה, את שות לע השתדלנו לא מעולם הבאיות'. ׳עולם על או טרנסצנדנטלי, אקסטטית חוויה באדם לעורר מטרה: לאותה מותאם הכל האדריכלות, המוסיקה, , ה׳מיסה׳,

זה- גירוי ע״י שנפתחת דתית- לחוויה גם יתעורר והמתפלל הדתית החוויה מוחלטת! טעות וזו

מש. לה מיוחד מסלול ובתוך שלה הקצב לפי נעה ומקורית, חופשית אוטונומית, הינה

להתפלל- לה. קודם ולא העשייה, בעקבות באה כזו עצמאית חוויה להשתלב התפילה ואחרי

בשיר- או בריקוד לא לעולם האדם כך תועלת, חסר מעשה זה להתפלל כדי לרקוד אבל בסדר. זה באה האדירה הרומנטיקה הדתי. המעשה בעקבות תבוא הדתית שהחוויה ציפתה היהדות יתפלל.

שמבט יתכן אז ציצית, מצות מקיים שכשאדם אמר משה להפך. ולא האלוקית, ת המשמע בעקבות אז החוויה, אל המעשה מן מתקדמים אתם אם האינסוף. חווית את בו יצזר התכלת פתיל אל אחד

25 ל-ל״א י״ב 'דברים

נוהג ואינו נכשל אדם אם אבל אלוקים. עם התקשרותנו ואת ההויה רז את לכם יזכיר התכלת צבע

sense שלCommon בגישה משתמש הוא ההלכה לכללי בניגוד ו ההלכתית, לנורמה בהתאם - אז

תגובה- תבוא אכן ואם תגובה. שום יחוללו לא התכלת פתיל אל הצצה או הסתכלות זו תהיה ־ התכלת חווית תכלת, דתית. חוויה יעצים לא זה דתית, תגובה ולא נהנתנית חילונית־ תגובה

יכולה המצוה קיום בלי התכלת חווית אך אדירה, וויה ח היא אז המצוה, קיום ע״פ הולכת אם, היא בלתי־גאולות חוויות גסים, זכרונות גסה, אסוציאציה באדם. לעורר

׳הלכה ההלכה', קפאון ׳הפשרת משמעות'. בעלת ׳הלכה על מדברים אנשים שומע אני כאשר

בדיוק במוחם להם יש שלהם. הז׳רגון בכל מתכוונים הם למה יודע אני אמפירית', שהיה מה גישת רצו הם תכלת. שכולה הטלית בעיית עם משה אל נגשו הם כאשר וחסידיו קרח של בדעתם

פרשנות שלCommon sense נכונה הכשרה לקבל ללמוד, סבלנות להם היתה לא פשוט להלכה. רצו הם הלמדנות. מוסד נגד מרדו הם ההלכה. של המיוחדים ובהגיון במתודולוגיה ולהתמחות

לפיזיקה- עשה שאריסטו מה לכה, לה לעולל ודעות נדושות אמירות גדוש שטחי, ללימוד הפיכתה

כמובן- יומיומיות. פשוטות אמת״ ותורתו אמת ״משה לבסוף: הודתה קרח ועדת ניצח, . משה ומבני מתודות של המסורה משה. של האזוטרי הממשיג הגיונו לאור הלכה לומדים עודנו אנו

אפריורית- רוקציה וקונסט הלכתיים, חשיבה לעולם. תימשך

אהרן ובהעלות יקטירנה. הנרות את בהטיבו בבוקר, בבוקר סמים קטורת אהרן עליו ״והקטיר

יקטירנה״26 הערביים בין הנרות את להיות התורה ע״י אוחדו הנרות והדלקת הקטורת הקטרת.

שיש היטב יודע ׳קדשים', ויודע ׳קדשים׳ שלומד מי כל למעשה, אחת. מצוה בפני (=דין) ׳קיום׳ הנרות הדלקת של עצמו בפני ׳קיום׳ יש הקטורת. הקטרת עם הנרות הדלקת איחוד של עצמו

אור- הנרות? הדלקת מסמנת מה הקטורת. הקטרת של עת באותה כמעט של החכמה הבנה,

ההלכתי- הניתוח ועומק המושג בהירות התורה, ומה האינטליגנטי. הביצוע הברור, המעשה

והאינטימי- הרזי מייצגת? ת הקטור האלוקית השכינה של הנורא והסוד ההויה של הגדול הסוד

הכפורת״ את הקטורת ענן ״וכיסה לה, ומעבר. בבריאה

למקור וכיסוף חיפוש לאלוקים, האנושית העריגה של עצום סיפור לנו מספרת, הקטורת

אקסטטית להתאחדות נושית א צפייה של מופלא סיפור לנו מספרת כרמז, הקטורת הכל. לראשית

העליון-על- עם הדתית המחשבה הקטורת. ידי על מיוצגת הססגונית הדתית התוויה כל. התורה המנורה. ידי על הנרות, ידי על מיוצגים האינטליגנטי והמעשה הברורה, האינטליגנטית

ההדלקה- עם מתואמת להיות צריכה שהקטורת אותנו הזהירה אמנם בהירות עם הרגש רז

של והשלום השלוה עם מאוחדות תהיינה הכמיהה של והתשוקה ההתרגשות והמעשה, מחשבה ה של ומעשה, חוויה של מקביל סדר יש אכן, הכרחיים. שניהם הלכתי. וישום הלכתית הבנה להיות יכולה לא הקטורת אך נחוצים, שניהם כן, והרגשה. מחשבה של ומשמעת, רומנטיקה

וה״ראיתם האובייקטיבי, מן מנותק להיות לעולם לו אסור טיבי הסובייק הנרות, מהדלקת נפרדת הכרחיים ההלכתי והדיוק ההלכתי הפירוט התכלת. מפתיל נקטע להיות יכול אינו וזכרתם״, אותו

אדירה27 ססגונית דתית חוויה להשיג רוצה אדם. אם

26 ז ל' 'שמות

27 תשל״ה אמריקה, של הרבנים בועידת שנאמרה קרח לפרשת דרשה מתוך ועובד לוקט תורגם,

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות