שיעור לפרשת בהר תשפו

לפרשת שיעור בהר

א אות א פרק עד א פרשה בהר ספרא

מסיני נאמרו המצות כל והלא סיני הר אצל שמיטה ענין מה לאמר, סיני בהר משה אל ה' וידבר

מסיני ודקדוקיהם כללותיהם נאמרו כולם אף. , מסיני ודקדוקיה כללותיה נאמרו שמיטה מה אלא

א פסוק כה פרק ויקרא לדרך צידה

דאסיק המסקנא דלפי ז״ל, להרא״ם שהוקשה מה והיא אלימתא קושיא לנו נשאר דעדיין אלא ג (סוטה רז״ל דאמרי האי מאי כן אם סיני, בהר נאמרו ופרטותיהם כללותיהן כולן המצוות שכל

כללותיהן והלא בה, שנתחדש דבר בשביל אלא נשנית לא ונשנית שנאמרה פרשה כל א) הוא בזה לתרץ לי שנראה ומה בה. שיתחדש דבר נשאר ולא נאמרו מסיני כולם ופרטותיהם דאיכא אלא המסקנא, כפי מסיני נאמרו ודקדוקיהם פרטותיהם עם כולם המצוות כל דבודאי

פעם אותה לכתוב הוצרך לא כזאת ומצוה בה ר שנאמ מה כל ונכתב אחד במקום שנכתבו מצוות נאמר זה ועל אחר, במקום ונכתב אחד במקום בה שנאמר מה כל נכתב שלא מצוות ויש שנייה, שם נאמר הכל כי סיני, בהר נאמר שלא מה לא נכתב שלא מה בה שנתחדש מפני אלא נכתב שלא

לא [בכתיבה] (בכניסה) שו לחד אחרת פעם נכתב אחר במקום בסיני מהנאמר נכתב שלא מה אלא כללותיה נאמרו שכולם ידענו מואב בערבות נשנו שלא המצוות כשראינו כן ואם באמירה, אמירת אם בהם חידש מה ידענו לא שנשנו במצוות אבל הנאמר, כל כן גם ונכתב מסיני ופרטותיה

הכלל מן יצא לכך מהנאמר, נכתב שלא מה כתיבת או כאן, למשה נאמר כי שחודש מה שמיטה

מה כל נכתב שלא בשביל הוא לכתבן דהדר מאי כן ואם מסיני נאמרו כולן שבאמירה ללמד

נאמר הכל האמירה אבל. שנאמר,

א פסוק כה פרק ויקרא החיים אור

בא ללמד כי כהנים) (תורת אמרו ז״ל שרבותינו והגם זו, במצוה סיני הר הזכיר למה לדעת צריך אלא זה לימד לא למה לשאלתינו מקום יש עדיין בסיני, ופרטותיהן כללותיהן נאמרו המצות שכל

אשר דכתיב הארץ מתנת שהזכיר לצד כי ואולי אחרונה, או ראשונה במצוה ולא בדיוק זו במצוה

שנגמרה היא בו שקיבלו מה פירוש סיני הר מחמת כי לומר סיני, בהר לומר דקדק נותן אני

הארץ את ה' נתן תורה מנת ש: על המתנה,

משפטים פרשת שמות ושמש מאור

רש״י פירש המשפטים ואלה ז״ל; הרש״י ביאור וזהו אלו מה הראשונים על מוסיף ואלה ז״ל: גדול ובהתלהבות וזיע ברתת וביראה באימה בסיני נאמרו הדברות העשרת כי לומר, רצה, מסיני

מוסר- דברי כאלה ענינים לומד וכשהאדם באימה לומדם והוא תשובה לעשות אותו מעוררים הם

המשפטים- ואלה במילת הכתוב ומלמדינו מסיני, כנתינתן ויראה לימוד דהיינו מסיני, אלו אף

דהיינו הנגלית התורה של הלימוד שיהיה מסיני, נלמד לומר, רצה מסיני; התורה של הדינים

והדינין- המשפטים לימוד כשהאדם הכתוב, ומלמדינו בסיני. כמו והתלהבות וזיע ברתת יהיה

ב קעה (ב״ב בגמרא )ו שאמר כמו ממונות דיני הם הדינין ועיקר והדינין, המשפטים ללמוד ירצה וילמוד הלימוד קודם תשובה ולעשות יותר להוסיף שצריך ממונות, בדיני יעסוק להחכים הרוצה

ממונות- דיני כשלומד כי ויראה. באימה לכן חידוש, איזה דְּׁשֹו חַ בְּ התפארות לידי לבוא יוכל בקל

על מוסיף הוא לה וא וזהו הלימוד. קודם תשובה לעשות ויותר יותר עצמו את לחזק צריך באימה וללמוד הלימוד, קודם תשובה לעשות עצמו את ולחזק להוסיף שצריך דהיינו, הראשונים

וממילא אותן, כשלומד האדם את מעוררין הן הראשונים כי מוסר; ספרי מכשלומד יותר ויראה

נאמרו ם הראשוני מה כלומר, מסיני הראשונים מה אומר וגמר לימודו. בעת ופחד אימה עליו נופל 'והודעתם הנ״ל מהגמרא שמוכח כמו ובזיע ברתת ללמוד אנו וצריכים וכו', וזיע ברתת בסיני

וגו- 'לבניך' ולמה ובזיע. ברתת וביראה באימה אותן ללמוד כן גם אנו צריכים לכן מסיני אלו אף

כן גם הפירוש לומר, רצה המזבח אצל סנהדרין שתשים לך לומר מזבח לפרשת דינין פרשת נסמכה כדאיתא קרבן, במקום התפלה היא ועתה הקרבנות עבודת דהיינו לעבודה, מרמז 'מזבח' כי כנ״ל,

להתפלל אדם יוכל שיותר ידוע, וזה עי״ש. תקנו, תמידין כנגד תפלה ב) כו (ברכות בגמרא

וזיע- וברתת בהתלהבות סנהדרין שתשים ז״ל רש״י מרמז כן על וזיעה, ורתת בהתלהבות מללמוד

הסנהדרין- שהם והמשפטים התורה לימוד לומר, ורצונו וכו' ל אצ עבודת דהיינו מזבח כמו יהיה

התורה- הלימוד יהיה כך התפלה, וזיע וברתת גדול. בהתלהבות

א פסוק כה פרק ויקרא להבה יוסף בית

לבני נתן והארץ אומר אחד וכתוב ומלואה הארץ לה' אומר אחד כתוב א) לה, (ברכות אמרו הנה להבין וצריך אדם. לבני הארץ ברכה לאחר פירוש ברכה. לאחר כאן ברכה קודם כאן ותירץ אדם,

לבני הארץ נתן כבר בירך אם הלא בשביעית, יזרע ולא יחרוש שלא הוא וך בר הקדוש ציוה איך

. אדם

טובות כל לקבל שיוכל כדי נאמן עבד ויהיה אדוניו שיכיר היתה אדם בריאת עיקר הלא כך, וצ״ל אם בארץ לו יש תועלת ומה וריק, הבל כולם עוה״ז טובות הלא הטובות, מהו והנה יתברך. מאתו

הלא אדם, לבני היא לו שיהיה התכלית אבל לו. יתרון מה יחיה שנים אלף ואם הארץ, יעזוב סוף

אדם לבני הארץ נתן ברכה לאחר שאמרו וזהו ה'. הר אל לעלות שיוכל כדי ה' לעבוד וחפץ, חשק

מכח מוכן שיהיה אדם לבני נתן הארץ כן על לה', אלא דבר עושה שאינו יראה הכל על בירך אם

אעפ״י ארץ לו אין ודאי אחריתו, זכר ולא עוה״ז על אלא לבו אין אם אבל השי״ת של לחפץ, עוה״ז ממנו תיעזב מלא עולם לו. שיש

רוצה אדם לבני נתן והארץ שכתוב כיון האדם יבין שלא שמיטה, מצות השי״ת לנו נתן כן על שנים ז' כל השי״ת ציוה כן על העולם, הון להרבות קץ ואין הארץ תמיד שיעבוד הפשט להבין יוכל המצוות בכל והנה עוה״ב. לתכלית הוא אדם לבני הארץ שנתן מה אז שיבין הארץ, תשבות כל ללמוד צריך ושפיר העולם, שיעזוב בהיפך מוכח שמיטה ממצות אבל עוה״ז, תועלת שהן לסבור

משמיטה. המצוות

בהר פרשת ויקרא ישראל עבודת

שיש שמים למלכות רומזת השביעית שנה היא השמיטה כי ז״ל האר״י שכתב מה פי על לי ונראה

א לט (סנהדרין בגמרא שאמרו וכמו שם. עיין לה' שבת הארץ ושבתה בסוד בשמיטה עלייה )לה

ברוך הקדוש אמר דשביעית טעמא הוא שלי שהארץ שתדעו כדי שביעית ושמטו שש זרעו. הוא

והיקש סמיכות הטעם לומר נראה ולכן השמיטה. ידי על שנתגלה מלכותו עול קבלת ענין וזהו להמשיך רק מלומדה, אנשים מצות לעשות לנו ניתנו לא המצוות כל כי להורות לשמיטה, המצוות

ידיהם על מלכותו עול ולקבל הוא ברוך, הבורא השביעית השנה שביתת ידי על שנתגלה הענין והוא

בשר כל וראו בעליל שנתגלה שמים מלכות גילוי על מורה סיני הר כי סיני, בהר שאמר וזה כנ״ל.

אלהים אין ומבלעדי אלהיך ה' אנכי דיבר, ה' פי כי: יחדיו

בהר פרשת ויקרא מהרי״ל ליקוטי

לאמור סיני בהר למשה, צוה הוא ברוך, הקדוש פירוש משה, אל ה' וידבר הכתוב, לנו רמז, וזה וזהו סיני. הר מעמד כמו וביראה באהבה שיהיה שילמוד, התורה וכל שיעשה המצות כל פירוש,

מצוה שמיטה כי וכו', ופרטותיהן כללותיהן נאמרו שמיטה מה כהנים התורת ז״ל רש״י שמביא

וגזילה גנבה כגון בשכל שתלוי מצוה כל כי לקיימה, חמורה ומצות לקיים, קל המה וכדומה ולהפקיר כספים לשמוט כיס וחסרון שבממון דבר הוא וגם טעם, שום בלא חוקה הוא שמיטה לא ישראל בארץ קיימו שלא ראיה, והא העבדים, את ולשחרר השדות להחזיר וביובלא פירות,

כן על מיטה, ש מצות לקיים אדם בני על שכבד ובשביל לה). כו, לקמן (רש״י יובל ולא שמיטה סיני בהר שניתנה כמו וביראה באהבה לקיימם שנוכל כדי סיני, בהר ופרטותיה כללותיה. נאמרה

המלך בגזירת רק לעשותן צריכין הכל טעם, בהם שיש אעפ״י חוקים, שאינם המצות בכל וכן שהוא שמיטה מה כהנים, התורת ז״ל רש״י שמביא וזהו סיני. בהר שניתנה כמו וביראה, באהבה

אתה שצריך פירוש וכו', כללותיהן נאמרו כיס, וחסרון שבממון דבר וגם ושכל טעם בלא חוקה ושכל טעם להם שיש אף המצות, כל אף וכנ״ל, סיני בהר שניתנה כמו וביראה באהבה, לעשותה

ודו״ק סיני, בהר שניתנה כמו פנימית, וביראה באהבה בשלימות לעשותן אתה: מחויב

בהר פרשת ויקרא ושמש מאור

כל שידעו כדי העולמות כל ברא הוא ברוך הקדוש דהנה נראה, היא מה שמיטה ענין להבין אך

לַעֲשֹות ים חִ מֵ ששיםּושְּ ם ידָ קִ פְּ תַ ת אֶ ישנו לֹא וְּ רצונו, יעברו ולא שמו יתברך הותו מאל הברואים יא- א (בראשית כתיב והנה קֹונָם. צֹון רְּ עֵץ ע זֶרַ יעַ רִ זְּ מַ ב עֵשֶ א דֶׁשֶ ץ רֶ אָ הָ א דְּׁשֵ תַ ים אֱֹלהִ ר וַיֹאמֶ יב)

שהקב״ה הציווי, על עברה שהארץ רש״י ופירש י, רִ פְּ ה עֹשֶ עֵץ ו וגו' א דֶׁשֶ ץ רֶ אָ הָ וַתֹוצֵא י רִ פְּ ה עֹשֶ י רִ ְּפְּ

פרי- עושה פרי 'עץ שתוציא לה 'אמר 'עץ אלא הוציאה לא והיא הפרי, כטעם העץ טעם שיהיה

שהיתה לשמה, עבירה עשתה שהארץ שיחיה מעזיבוז דק״ק הקדוש מהרב ושמעתי פרי'. עושה

ואם המקום, הציווי על יעבור שהאדם יודעת לחטא- תחלה הוא יהיה ח״ו תקומה לו יהיה, לא הארץ שחטא לומר, נוכל גם עכ״ד. להתנצל, במה לו שיהיה כדי ציווי, על תחילה היא עברה לכן

הדעת- מעץ לאכול חוה שנתאווה מה כי אדם, חטא גרם שוין ופריו עצו שטעם זה מפני, היה

טֹוב י כִ ה שָ אִ הָ א רֶ וַתֵ ו) ג (בראשית כאמור ששינתה הארץ ואלולי העץ', 'פרי כתיב ולא כָל, אֲ לְּמַ עֵץ הָ

תפקידה- ידי ועל עדן. שבגן הדעת לעץ מתאוין היו ולא שוים, והפרי עץ טעם העולם בכל היה

תפקידה- ששינתה הדעת לעץ וָה אֲ תַ אַּוּו תְּ הִ לכן שוין, והפרי העץ טעם שיהיה העולם בכל היה לא

שבגן- ולכאן לכאן פנים ויש ין, וִ יֹוׁשָ רְּ עצוּופִ טעם בו והיה כרצונו, הוא. ברוך הקדוש שבראו עדן

זה ידי ועל ה, תָ עָוְּ אשר את לתקן תחילה הארץ צריכה אדם, א טְּ חֵ גרם הארץ א טְּ חֵ נאמרׁשֶ ואם

לטובה- היה שכוונתה הסברא ולפי בתשובה. האדם גם ישוב בתחילה לשוב האדם צריך בזה

ועל עצמו, ולהזדכך הארץ תיקון העיקר אך תלויה, בזה שזה אמת והן הארץ. גם יזדכך זה ידי

תחילה- הארץ שינתה זה שבדבר אף כי באדם, תלויה הוציאה מקום מכל פרי, עץ הוציאה שלא רצה ה, מָ אֲדָ הָ ת אֶ לַעֲבֹד יִן אַ ם דָ וְּאָ ה) ב (בראשית הכתוב שאמר כמו וזריעה, חרישה בלא תבואתה

הגשמים- על והתפלל אדם שבא כך ואחר רש״י. כפירוש הגשמים, על שיתפלל לומר פירותיה, עלו

יח מִ צְּ תַ ר דַ רְּ וְּדַ וְּקֹוץ יח) ג (בראשית כתיב אדם כשחטא כך ואחר כתיב. אין וזריעה חרישה ַואילו

ל אב וגו', יר צִ וְּקָ ע זֶרַ כב) ח (בראשית המבול דור חטא אחר כתיב וזה ולזרוע. לחרוש והוצרכו לְָך,

אדם- א טְּ חֵ קודם יהיה וכן כלל. וזריעה חרישה בלא הוא ברוך הבורא רצון כפי תבואתה הוציאה

אם לכן גלוסקאות. שתוציא ישראל ארץ עתידה ב) ל (שבת שאיתא כמו הכל, כשיתוקן לעתיד ומפרנס זן שהוא שמו יתברך בו בטחונו ומשים כראוי, מעשיו ומתקן שלימה בתשובה שב האדם

לעשות בָה וְּׁשָ בראשית, בימי תפקידה ששינתה על ומתחרטת נזדככה הארץ גם וכו', ים מִ אֵ רְּ י נ רְּ קַ ֵמִ י דַ לִי בְּ עַד וזריעה חרישה בלא תבואתה להוציא הבורא. רצון

בני מעשה לפי אלא תבואה מוציאה הארץ ואין וזורעין חורשין אדם שבני עתה שגם לזה, וראיה

שיהם- מע מטיבים אינם ח״ו ואם אדם, ה עֹרָ שְּ ת חַ וְּתַ, חֹוחַ צֵא תֵ ה טָ חִ ת חַ וְּתַ פירותיה, נָה מְּׁשַ הארץ

האמור- אלו תענית סדר ב) (יח תענית במסכת כדאיתא מ), לא איוב (ע״פ ה בָאְּׁשָ ראשונה, ברביעה

ששנו- צמחים רש״י ופירש מיד. עליהם מתריעין ששנו צמחים אבל וצמחו בעתן ירדו שהגשמים

עליהם מתריעין אחר שינוי או באושה, שעורה ותחת חֹוחַ יצאו חטה תחת כמו שתנו, ונ הזרעים לא הגשמים עצירת שעל הרי מיד. בראשונות נוהגות באחרונות הנוהגות תעניות חומר וכל מיד, מעשי ידי על ולא אחרת סיבה לאיזה הגשמים שנעצרו להיות שיוכל הסדר כפי אלא מתענין היו

אדם בני מעשי ידי על אלא מעשיה נָה מְּׁשַ אינה שהארץ מיד, מתריעין ששנו. ם צמחי ועל אדם, בני האדם בהזדככות תלויה הארץ שהזדככות. הרי

הספירה בימי בתשובה מעשיהם שתיקנו ידי על הנחש זוהמת מהן ופסק סיני להר ישראל וכשבאו

הבורא לקראת ורצה ית, בראש בימי תפקידה ששינתה על ונתחרטה הארץ, גם נזדככה זה ידי על - בָעֹות גְּ ילִים אֵ כְּ דּו קְּ רָ ים רִ הָ הֶ ז) ד, קיד (תהלים כאמור שמו, יתברך מפניו ה עֲדָ רָ וְּ לָה חָ וְּ הוא, ברוך

בלי תבואתה שתוציא כך כל הזדככות לה היה לא עדיין אך וגו'. ץ רֶ אָ חּולִי דֹון אָ נֵי לִפְּ מִ צֹאן נֵי בְּ כִ

האדם ויוכל ב), קנח (ב״ב מחכים ישראל דארץ ואוירא ישראל, לארץ שיבואו עד וזריעה חרישה ארצות בשארי כמו כך כל מגושם אינו ישראל ארץ של הארציות וגם מעשיו, ולתקן ביצרו, לשלוט

שיוכלו גופם לקיום רק דהיינו קדושה, לשם שנים שש יזרעו ושם ארצות. משאר מקודשת שהיא

ובאה הארץ מקדשין ובזה הון, להרבות ולא הזה, ם עול תאות לשם ולא ועבודה, בתורה לעסוק להוציא ותוכל בראשית, ימי של השינוי על יותר ומתחרטת יותר, זיכוך לידי זה ידי על הארץ לאין רב בשפע והותר די תבואה ויספיק יזרעו, ולא יחרשו לא אם אף השביעית בשנה תבואתה

צָא וַיִמְּ וא הִ הַ ץ רֶ בָאָ ק חָ יִצְּ ע רַ וַיִזְּ יב) כו ת (בראשי אצלו שכתוב אבינו, ביצחק מצינו שכן שיעור. שאמדוהו- כמה ברכות) (תוספתא ז״ל ודרשו וגו', ים עָרִ הׁשְּ אָ מֵ וא הִ הַ נָה בַשָ כן פעמים מאה. היה

לכן הזה, עולם תאוות לשם ולא קדושה לשם שדותיו זרע שיצחק מחמת היה, הברכה וזאת

שמיטה ענין וזהו ככה. פעמים מאה זריעה בלי מכחה גם והוציאה ונזדככה הארץ נתקדשה מן יותר הזמן טרדות אחר מֹו כְּ הׁשִ יִנְּטֶ שלא האדם יראה ומזה לארץ, בבואם ישראל שנצטוו

די בלי עד ידיו במעשי והצלחה ברכה ישלח וה'. ההכרחי,

בהר פרשת ויקרא צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'

ה צפה שאז מסיני כן גם שנאמרה זו מצוה על כאן 'ולימד היו מאשר מצבם יתקלקל שאם, יתברך

וכו בעצמך תאמין אל ד') ב', (אבות שאמרו מה ענין ללמדנו הכתוב ובא ויובל, שמיטה להם 'יהיה הבא עולם מעין הזה בעולם האבות שזכו כמו בחייו אף הבא עולם בן להיות שזכה מי שאף והיינו

שיש זמן כל הרע היצר מרוגז לפחוד ו ל יש מקום מכל ח') מאמר בעומר ל״ג בארוכה שנתבאר (כמו ומכל הקלקול קודם הראשון אדם כמו ישראל שהיו סיני בהר שאז והיינו בעולם, רע מציאות קודם הראשון כאדם שהיה אבינו מיעקב גדול לנו ומי ולפתותו, בו ליכנס הנחש בכח היה מקום

מכל וכו' תולדות הוליד ל רק הגוף מהנאת כלל ידע שלא וכו' שבקלים שקל מה ואמר הקלקול, כתבה זה ועל א) (ד' בברכות שאמרו כמו החטא יגרום שמא מאד יעקב ויירא בו מצינו מקום ממלאך חרות להיות מוכשרין ישראל היו שאז שאף ללמדנו סיני. בהר שמיטה מצות גבי התורה

האמיתי קון התי היה ואם צאנכם, ורעו זרים ועמדו לעתיד שיהיה כמו אז והיה הרע ומיצר המות ל (שבת לעתיד שיהיה כמו גלוסקאות מוציאה ישראל ארץ היתה רק לעבודה, כלל נצרך היה 'לא כיון עוד שיקלקלו להיות שיוכל וגו' יעבוד שנים שש שמיטה מצות סיני בהר נאמר מקום ומכל ב)

הרעותי ) א פ״ב (קידושין שאמרו כמו לעבודה צריכים יהיו ואז האומות בין לרע מציאות עוד שיש כן גם שמיטה ישמור שלא עד ושלום חס שישתקע להיות יוכל וכן פרנסתי. את וקפחתי מעשי את

לגר ואף עצמו וימכור ברבית, וילוה וביתו, שדותיו, כך ואחר מטלטליו למכור החטא ויגרום התורה שכל נלמד ומזה א) כ' (שם בגמרא שאמרו וכמו הפרשיות כסדר זרה ולעבודה ולנכרי

עיטא זיני להתרי״ג נצרך בעולם מרע מציאות שיש זמן שכל מסיני ודקדוקיהן כללותיהן ו נאמר שלא וכו' בעצמך תאמין אל ענין וזה ב) פ״ב (ח״ב בזוהר שמובא כמו הרע יצר מקטרוג להנצל הקדוש עזר ואלמלא וכו' עליו מתגבר אדם של יצרו כי הרע מיצר להשמר שיוכל מעלתו על יסמוך

לא הוא ברוך שמיטה למצות ונצרך א) נ״ב (סוכה הימנו גדול יצרו מחבירו הגדול וכל לו, יכול

וכאמור שבת קדושת כמו: שהוא

ריט אות דפרקא אגרא

שבע״פ תורה שהוא סתם רז״ל אמרו לא מסיני, למשה הלכה זצוק״ל, מהרמ״מ אדמ״ו כבוד בשם, שמעתי מסיני הליכתו בעת למשה לו נאמרו הדינים שאותן זצוק״ל, אדמ״ו ואמר בסינ״י, הל״ל מסינ״י אמרם, וגם

אשר האדם יון כדמ והוא ההלכות, אותן הש״י לו אמר מסיני ללכת פנה שכבר יום ארבעים בסוף היינו קח הרב, לו אמר ללכת עצמו הכין כבר אשר ובעת ילך, אשר בדרך לצורך לו להיות טוב בכל רבו העניקוהו

הנאמרים מן זה שכל מסינ״י, למשה הלכ״ה וזהו המצטרך, בעת לצורך לך יהיה זה גם כי זה את גם נא

שמעתי כך מסינ״י, הליכת״ו בעת. למשה

ז לב [שמות למשה שנאמר החטא, אחר עד נאמרו לא ע״כ העגל, לחטא ]יקון ת הן ההלכות אותן שכל ונ״ל דת״כ הברייתא לפרש לי יש ובזה ההלכות. אותן למשה נאמר ואז וכו' ההר מן משה וירד ויפן וכו' רד לך

מה אלא מסיני, נאמרו המצות כל והלא סיני הר אצל שמיטה ענין מה בהר) פ' ריש ז״ל רש״י (הביאה

(עיין עכ״ל מסיני ודקדוקיהן כללותיהן נאמרו כולן אף מסיני ודקדוקיה ופרטותיה כללותיה ו נאמר שמיטה נאמרו הזאת המצוה חלקי שכל להורות סינ״י, בה״ר שנאמר מקום בכל יובן הנ״ל ולפי בזה). שפרש״י מה

חלקי ל כ רק מסיני, למש״ה הלכ״ה בה אין שמיטה במצות והנה מסיני, הליכתו בעת ולא בסיני בעודו לא ללמד הכלל מן ויצא המצות כל בכלל שהיה דבר כל שבתורה, במדה ונלמד סינ״י, בה״ר נאמרה המצוה התורה חסירה ח״ו היה בעגל חטאו לא אילו תאמר שלא יצא, כולו הכלל על ללמד אלא יצא עצמו על ללמד

ברמזי או שבתורה ת ממדו באחד למשה נאמרים היו בודאי אעפי״כ רק אז, למשה שנאמרו ההלכות אלו הליכתו בעת לאמרם ההלכות באלו והמתין לחטוא שעתידין ית' לפניו גלוי שהיה רק המקראות, ודרושי הנ״ל מרן דברי פי על אפשר בדרך שנ״ל מה זה החטא, לכפרת בסגולה המה ההלכות דאלו להורות מסיני

האמת יודע הטוב. והשם

כללא לאו ואעפ״כ ב], צב [שבת מסיני למשה הלכה היא, אמרו באמ״ת שאמרו מקום כל תתבונן ועפי״ז כאלו לקיים בזה דהחמירו המפרשים וכתבו אמרו, באמ״ת דרבנן מילי על גם נאמר פעמים כמה כי הוא לפי ונראה באמ״ת, בתיבת מסיני למשה להלכה רז״ל כינו למה להתבונן צריך וגם מסיני, למשה הלכה היה

כי אף א'] ג' [בראשית בשקר שהתחיל הנחש ידי על אדה״ר חטא כדמיון יה ה העגל דחטא ידוע דהנה הנ״ל חזר שוב ג״כ העגל ובחטא ד'], פי״ט [ב״ר כמשארז״ל ממש ע״ז והוא הגן, עץ מכל תאכלו לא אלקים אמר שיתבטל לחטא, התיקון הם הם הלכות שאלו הנ״ל לפי והנה המ״י, וכו' ישראל אלהיך אלה שאמרו השקר,

במה בתקנתם החכמים גם וכן אמרו, באמ״ת ההלכות אלו על אמרו ע״כ למקומו, האמת ר ויחזו השקר בזה ודי אמרו, באמ״ת אמת, בכתב רשמו לחטא, תיקון היא התקנה מן שאיזה קדשם ברוח. שהבינו

---

נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות