עלון לשבת בהר בחוקותי

שבת פרש ת ו בח בהר וקו תי

י השבוע פרנס דליה בן בדש יוסף איר ו הי״ו היו השבוע השיעורים אלמס בת זמירה לע״נ ז״ל

בשבת ושיעורים תפילות מני ז

ערבית ולאחר לערבית מנחה בין שיעורים

גדולה מנחה 13: 30 כלילי– הרב חז״ל ומדרשי חיים חפץ א יום

מנחה מוקדם מניין 17: 50 יועץ ופלא ברכות הל' כהן– משה ב יום

השירים שיר 5 4 18: מהשטח שאלות כלילי– הרב ג יום

קטנה מנחה 19: 00 יואב– הרב בהלכה עיון ד יום

שבת לתוספת כלה" "בואי אמירת 19: 23 סלומון– הרב ה יום בממונות וסוגיה פ״ש

שבת– ליל רשת ד כלילי הרב

ותיקין שחרית (הנץ– 05: 57 ) 04: 47

שני מניין שחרית (ק״ש08: 36 ) 08: 15 בשבת תהילים

– ם לילדי חז״ל מדרשי כלילי הרבנית 15 10: ישראל אהבת כנסת בית 16: 00

בגמרא– גברים שיעור בוקובזה משה 10: 45

שיעור כלול הכל - בוקר כלילי10: 45כולל רב החינוך-ה בס' נשים

גדולה מנחה 13: 10 שמואל- ספר עסיס הרב 09: 00 א יום

– בחסידות שיעור גרינברג הרב 16: 45 דרוקמן– הרב תורת ישי הרב 10: 00 א יום

שיעור סבג אשר הרב מאת 30 17: יהודית– תודעה שמלוב הרב 11: 00 א יום

קטנה מנחה 18: 15 פסחים– מסכת אלרן הרב 09: 15 ב יום

שלישית סעודה 18: 50 שמואל- ספר אוהד הרב 10: 15 ב יום

שיחה– כלילי הרב 19: 20 וחלב– בשר הל' יזהר הרב 11: 15 ב יום

מוצ״ש ערבית 19: 55 חסידות– גרינברג הרב 09: 00 ג יום

אמת– שפת כלילי הרב מאיר הרב חז״ל– מדרשי 10: 00 ג יום

החול בימות תפילות זמני שמלוב הרב שבוע– פרשת 11: 00 ג יום

מוקדמת שחרית )(קורבנות 05: 45 קידושין- מסכת כלילי הרב 09: 00 ד יום

(קורבנות נץ )שחרית 05: 15 זוהר- תומר הרב 10: 00 ד יום

)קורבנות שלישי מניין שחרית ( 08: 00 שמלוב הרב - אבות פרקי 11: 00 ד יום

באקווריום גדולה מנחה 13: 15 שבת– מסכת רון הרב 09: 15 ה יום

מנחה מוקדמת המדרש בבית 14: 30 הלכה– רחמני הרב 10: 15 ה יום

(פתח קטנה )מנחה 19: 00 שבוע– פרשת גרוסמן הרב 11: 15 ה יום

ערבית 50 9: 1 הודעות

ב בצהרים שבת אצלנו יתארח סב אשר הרב אג מנחה לפני שיעור ויעביר לציון בראשון המוריה הר קהילת רב

בשעה15: 30: נושא ב הזה בזמן ירושלים של ההלכתיות המשמעויות

שוהם אופק ע״פ הזמנים - מספר עלון 693

ל0527974910 מסרון לשלוח נא העלון לקבלת

להפיץ! מוזמנים

ש כניסת בת: 19: 03 שבת: יציאת 20: 06: (ר״ת20: 38 )

דרוש ים לפרש ות בחוקותי בהר

בחוקותי לפרשת קצר דרוש

פרש בחוקותי ת בברכות פותחת ה מצוות את.'נשמור ו במידה אינו ה מצוות על השכר הרי התקשו: מהמפרשים 'והרבה

הלכות ב בהרחבה הרמב״ם שביאר כ פי - רוחני אלא גשמי

ח– פרק פ תשובה ואם כן מדוע אומרת: התורה בחוקותי "אם

אז תלכו" גשמית לברכ?"ה "תזכו י

לנו מבטיחה התורה מה בברכות. נתבונן? הבה

א. : עצום כלכלי שפע " נָה וְנָתְ ם תָ עִּ בְ יכֶם מֵ גִּשְ י תִּ וְנָתַ יִּש דַ לָכֶם יג שִּ וְהִּ יֹו: רְ פִּ ן יִּתֵ ה דֶ שָ הַ וְעֵץ יְבּולָּה ץ רֶ אָ הָ כֶם מְ לַחְ ם וַאֲכַלְתֶ ע זָרַ ת אֶ יג יַשִּ יר ּובָצִּ יר בָצִּ ת אֶ

" יאּו תֹוצִּ ש דָ חָ נֵי פְ מִּ ן וְיָשָ ן נֹושָ ן יָשָ ם וַאֲכַלְתֶ לָשֹׂבַע…

ב. לֹום שָ י תִּ וְנָתַ כֶם. צְ רְ אַ בְ ח לָבֶטַ ם תֶ בְ "וִּישַ: ביטחון ן מִּ עָה רָ יָה חַ י בַתִּ שְ הִּ וְ יד חֲרִּ מַ ין וְאֵ ם תֶ כַבְ ּושְ ץ רֶ בָאָ

כֶם צְ רְ אַ בְ עֲבֹׂר תַ לֹׂא ב רֶ וְחֶ ץ רֶ אָ."הָ

. ג נֵיכֶם לִּפְ לּו וְנָפְ אֹׂיְבֵיכֶם ת אֶ ם תֶ פְ דַ "ּורְ: צבאית עוצמה בָבָה רְ כֶם מִּ ה אָ הּומֵ אָ מֵ ה שָ חֲמִּ כֶם מִּ פּו דְ וְרָ ב: רֶ לֶחָ

ב רֶ לֶחָ נֵיכֶם לִּפְ אֹׂיְבֵיכֶם לּו וְנָפְ דֹׂפּו."יִּרְ

ד. : ה" וקרבת 'שכינה כֶם תְ אִּ י יתִּ רִּ בְ ת אֶ י ימֹׂתִּ …וַהֲקִּ כֶם תְ אֶ י שִּ נַפְ גְעַל תִּ וְלֹׂא כֶם תֹוכְ בְ כָנִּי שְ מִּ י תִּ: וְנָתַ

ל- לָכֶם י יִּיתִּ וְהָ כֶם תֹוכְ בְ י תִּ לַכְ הַ תְ ֵוְהִּ יּו הְ תִּ ם תֶ וְאַ ים ֹלהִּ

לְעָם."לִּי עוד צריך מה המשיח! ימות השיא. של השיא זהו? לכאורה

נוספת בנקודה מסתיימת הברכות פרשת: אולם

- ה 'אֲנִּי יֹת הְ מִ יִּם רַ צְ מִּ ץ רֶ אֶ מֵ כֶם תְ אֶ י הֹוצֵאתִּ ר אֲשֶ יכֶם ֱֹלהֵ

עֻלְכֶם מֹׂטֹׂת בֹׂר שְ וָאֶ, ים עֲבָדִ ם לָהֶ. מִּיּות קֹומְ כֶם תְ אֶ וָאֹולְֵך

מצרים ביציאת כבר לכאורה פרקנו זו מעלינו המצרים עול שלה הסופי השלב ולא הגאולה של הפתיחה נקודת, היתה

בסוף נזכרת היא? ומדוע

רומז שהכתוב נראה שי מצב להיות שיכול היה שפע לנו

– וניסים בתוכנו שכינה ואפילו צבאית, עוצמה כלכלי,

בפנימיותנו משועבדים נהיה אנו עדיין זאת ולמרות לתרבות

לא עדין. לנו חיצונית ש זרה נצא לגמרי לחירות! אנו עדיין

נ ביט בהכנעה על עדיין ו המעוותת המצרית תרבות נ רכי ן ראש

ל ו אחרות תרבויות נ נס ה אותם! לחקות באמת לחירות יצאנו לא עוד כל מזה, השתחררנו שלא עוד וכל

לטימיון לירד. ח״ו עלולות הללו ות הברכ כל –

ואולי ל רומז הכתוב לתת מבטיח שהקב״ה מה כל: מכך יותר

- לנו ה- וקרבת ביטחון צבאית עוצמה כלכלי, 'שפע כדי הוא

ביטחון שנקבל בתרבות שלנו, בזהות ונתגאה זקופים עמוד ונ! שלנו ובערכים שלנו בתורה שלנו,

" המצוות על על״שכר כלל כאן מדובר לא זה, לפי על אלא,

ובמצוותיו: ה' בחוקי לילך שרוצה למי -לוהית עזרה אם

קשה אבל אחרי, לילך תרצו אם תלכו, בחוקותי לכם אין כי

שעבוד ב כלואים עדיין אתם כי עצמי, ביטחון לכם נפש י תחת

זרה– תרבות עול – שפע כזה עוצמה, כזו לכם אתן אני

של הסופי השלב זה ו העול. את לשבור ביטחון שתקבלו

באמת! הגאולה העולם לכל אלא לנו רק לא ברכה תהיה. וזו

בשיא נמצאת הכלכלה אכן בו בדור נמצאים שאנו תחושה, יש את ויותר יותר חווים אנו וגם הצבאית, העוצמה גם וכך

את לקחת צריכים אנו לאן ה'. קרבת? הזו הברכה להגיע

ל אותנו שתשחרר פנימית לחירות התגאות בני בהיותנו

בתורה לשמוח ויעקב, יצחק אברהם בתפקידנו ולשמוח

קדוש וגוי כהנים ממלכת! להיות

המלך דוד: וכדברי בֹוש אֵ וְלֹׂא ים לָכִּ מְ נֶגֶד יָך עֵדֹׂתֶ בְ ה רָ בְ. וַאֲדַ

כך הברכות פרשת: מסתיימת

עֻלְכֶם מֹׂטֹׂת בֹׂר שְ וָאֶ. מִּיּות קֹומְ כֶם תְ אֶ וָאֹולְֵך

דרוש עיוני הר ב לפרשת

כספים שמיטת מצוות בין קשרו לו, א גיטין מסכת ב חכמים (מהתורה קרקעות שמיטת:)לבין שמוט- השמיטה דבר "וזה אומר: רבי "…תניא: בשתי ואחת קרקע שמיטת אחת מדבר: הכתוב שמיטות

קרקע- משמט שאתה בזמן כספים. שמיטת אתה

קרקע- משמט אתה שאי בזמן כספים, משמט אתה אי

כספים. משמט ל כוונה לכאורה קרקע"? "שמיטת מהי תחילת שב מצווה

: הפרשה דְָך שָ לַה בָת שַ ץ רֶ לָאָ יֶה יִּהְ בָתֹון שַ בַת שַ ת יעִּ בִּ שְ הַ נָה 'ּובַשָ

צֹור קְ תִּ לֹׂא ירְָך צִּ קְ יחַ פִּ סְ ת אֵ: זְמֹר תִ לֹא מְָך וְכַרְ ע זְרָ תִ לֹא ץ רֶ לָאָ יֶה יִּהְ בָתֹון שַ נַת שְ צֹׂר בְ תִּ לֹׂא נְזִּירֶָך נְבֵי עִּ ת: וְאֶ

תֶָך וְלַאֲמָ דְָך ּולְעַבְ לְָך לָה כְ לְאָ לָכֶם ץ רֶ אָ הָ בַת שַ ה יְתָ וְהָ ר אֲשֶ יָה וְלַחַ תְָך מְ הֶ וְלִּבְ: מְָך עִ ים גָרִ הַ בְָך ירְָךּולְתֹושָ כִ וְלִשְ לֶאֱכֹׂל תָּה בּואָ תְ כָל יֶה הְ תִּ צֶָך רְ אַ. בְ

האיסור ב לעבוד יעית השב שנה את להפקיר והמצווה בשדה

האדמה– פירות נקרא שמיטה ים וכך. בפרשת כתוב

: משפטים תָּה בּואָ תְ ת אֶ תָ פְ סַ וְאָ צֶָך רְ אַ ת אֶ ע זְרַ תִּ נִּים שָ ש. וְשֵ

ת יעִּ בִּ שְ וְהַ נָה טֶ מְ שְ תִ עַמֶָך יֹׂנֵי בְ אֶ לּו כְ וְאָ תָּה שְ. ּונְטַ

בלשוננו״שנ ואכן ה ת שמיטה" השביעית השנה. נקראת כספים– שמיטת שמצוות דורש בגיטין רבי זה, לפי בה

ללווה שנתן ההלוואה על מוחל המלווה הפירעון זמן שהגיע כ לפרוע– לו היה ולא השמיטה סוף לפני למצוות קשורה לקרקע שמיטה לעשות מצווים שאנו בזמן קרקעות: שמיטת

– הפירות– את ולהפקיר לעבוד שלא גם לעשות מצווים אנו

וכך כספים. שמיטת רש״י. שיטת

ט, ב- ויובל שמיטה (הלכות הרמב״ם אולם כך לא מפרש. ג) שנת אלא השמיטה שנת אינה קרקעות" "שמיטת לדעתו

היובל, : לבעליהן הקרקעות חוזרות בה אלא בשביעית התורה מן נוהגת כספים שמיטת אין

בזמן קרקע- שמיטת שם שיש, נוהג שהיובל שהרי

הוא קבלה זה ודבר. , כסף בלא לבעליו הקרקע ישוב

חכמים: אמרו קרקע משמיט שאתה בזמן )(=ביובל אתה לארץ בחוצה בין בארץ בין מקום, בכל כספים, משמיט

משמיט אתה אין )(=יובל קרקע שמיטת שם שאין ובזמן

בארץ אפילו בשביעית. כספים לא כלל השמיטה שבשנת יפה, אומר הרמב״ם שומטים את

אלא הקרקע שובתים אמנם הקרקע. מעבודת אדם ה אינו

עובד ומפקיר פירותיו את שומט והוא בקרקע השביעית ה בשנ – מידיו הקרקע "שמיטת שלו! נשארת הקרקע אולם "אותם,

עצמה הקרקע את מידו מוציא כשהוא ביובל, רק נעשית

השדה את קנה הוא שממנו לבעלים אותה. ומחזיר

המילה מוזכרת לא ביובל הרי הרמב״ם: על הקשו המפרשים

השמיטה שנת על בתורה: וזכרת מ השמיטה "שמיטה"? ונתשתה תשמטנה?""והשביעית

החזרת של במצווה נעמיק הבה הרמב״ם שיטת את להבין כדי

ביובל: הקרקעות ומכר מנכסיו ירד אדם מדבר? הכתוב במה דבר לו נותר לא ולבסוף ביתו את מכר כך ואחר מטלטליו, את

אחוזתו– שדה את גם למכור והוזקק הוא ישב שבה הנחלה

והקונה– אבותיו. וכל לא לקנות יכולות לו שיש גדול, עשיר

אחוזה– שדה גם אלא בתים רק ולא מטלטלין רק אותה קנה לבעליו השדה את להחזיר יצטרך הוא היובל שבשנת בידיעה חרש רבות, שנים בה ישב הקונה שילם). גם לכך (ובהתאם

משפחתו שם עם בכניסה שלט תלה וקצר, . וזרע שכנים ה שנת מגיעה והנה שם. וגדלו נולדו שלו והילדים אליו התרגלו

למוכר אותה ולהשיב הקרקע את לפנות נדרש והוא. היובל

העני– המוכר לטובת העשיר הקונה של הפינוי מעשה אינו

קל! מעשה ידע מראש שאמנם שדה מידיו לשחרר צריך אדם השקיע אליה, התחבר כבר הוא אבל קצוב, לזמן שלו שהיא

חייו רוב בה! את חי אף לפעמים ו בה, את יתנה והוא זאת, למנוע ירצה מראש שהעשיר אפשר תנאי ש״כל מחשבה מתוך לצמיתות, במכירה המכירה

שבממון– בתורה– שכתוב מה על מתנה אפילו קיים."תנאו

אצלו הקרקע את להשאיר כדי שונות מניפולציות! ויעשה

הכרחי קשה לו יהיה לא שהדבר, כדי שכבר במהלך

שנה החמישים כור יז הוא לפי. באמת שלו אינה שהקרקע הקרקע מעבודת השביתה ממצוות מרכזי שחלק אפשר זה,

נפשית הכנה היא הפירות, הפקרת וחובת שביעית, שנה בכל

את תשמט אתה שנה כל אם. היובל לשנת הפירות הרי מידך,

כך– עושה שאתה פעמים שבע שאחרי קומה לעלות תוכל

בקלות ולשמט הקרקע את גם העני לבעליה אותה! ולהשיב של לקושי מתייחסת שהיא בעת התורה, אומרת כך ועל הטמון הכלכלי והסיכון שלמה שנה בקרקע העבודה מניעת

: בה רּו תֹׂאמְ י: וְכִּ וְלֹׂא ע נִּזְרָ לֹׂא ן הֵ? ת יעִ בִ שְ הַ נָה בַשָ נֹאכַל ה מַ נָה בַשָ לָכֶם י כָתִּ רְ בִּ ת אֶ י וְצִּּוִּיתִּ נּו! תֵ בּואָ תְ ת אֶ נֶאֱסֹׂף ת אֵ ם תֶ עְ נִּים. ּוזְרַ שָ הַ לִּשְֹלש ה בּואָ תְ הַ ת אֶ ת וְעָשָ ית שִּ שִּ הַ נָה שָ הַ עַד ן יָשָ ה בּואָ תְ הַ ן מִּ ם וַאֲכַלְתֶ ינִּת מִּ שְ הַ נָה שָ הַ

כֵר מָ תִ לֹא ץ רֶ אָ וְהָ ן יָשָ לּו תֹׂאכְ תָּה בּואָ תְ בֹוא עַד. ת יע שִּ תְ ִּהַ כֹל י! ּובְ דִ מָ עִ ם תֶ אַ ים בִ וְתֹושָ ים גֵרִ י כִ ץ רֶ אָ הָ לִי י כִ תֻת מִ לִצְ

ץ! רֶ לָאָ נּו תְ תִ גְאֻלָה כֶם אֲחֻזַתְ ץ רֶ אֶ מדוע מסביר גם הוא ברכה, שתהיה מבטיח רק לא הקב״ה שאתה תרגיש שלא שנים. לשבע אחת לזרוע שלא חשוב כ״כ לצמיתות שלו הקרקע את למכור לעני תגרום ולא! הבעלים,

והאמונית– והרוחנית הנפשית ההכנה היא השביעית השנה

! ליובל שמיטה– נקראת השביעית השנה לכן "מכינה היא כי

היובל של הקרקעות."לשמיטת

זה רבי לדברי הרמב״ם של ההסבר! עומק

– כספים שמיטת את שתלה רבי דברי את יותר עוד נבין עתה

. קרקעות משמיטת יותר עוד קשה כספים: שמיטת ביובל קרקעות בשמיטת שהרי הקנייה בעת מראש יודע אדם ה של שנים מספר קנה אלא קרקע, קנה באמת לא שהוא

""תבואות, עד כבעלים, בקרקע לעבוד יכול שהוא דהיינו

הוא אמנם קנה. לא מעולם הוא הקרקע את אבל היובל,

התקשר נפשית כספו את מפסיד באמת לא הוא אבל למקום, שנים. למספר הקרקע את השכיר רק הוא מראש שהרי

לחברו הלווה אדם כספים בשמיטת אולם ואותו, כספו את את מידו ולשמט לשחרר מצווה הוא בחזרה. מקבל לא הוא קשה וזה חברו! על לו שיש הממוני השיעבוד את שלו! הכסף

! ביותר שאנשים ראו חז״ל ואכן את לקיים תקשים מ ות מצו

על ושוב שוב והתייחסה הדגישה בעצמה והתורה. ההלוואה

: כך צְָך רְ אַ בְ יָך עָרֶ שְ ד חַ אַ בְ יָך חֶ אַ ד חַ אַ מֵ יֹון בְ אֶ בְָך יֶה יִּהְ י כִּ

ה- ר 'אֲשֶ ת אֶ פֹץ קְ תִ וְלֹא לְבָבְָך ת אֶ ץ מֵ אַ תְ לֹא לְָך ן נֹׂתֵ יָך ֱֹלהֶ

עֲבֵט וְהַ לֹו יָדְָך ת אֶ ח תַ פְ תִּ פָתֹׂחַ י כִּ. יֹון בְ אֶ הָ יָך חִ אָ מֵ יָדְָך לֹו ר סַ יֶחְ ר אֲשֶ סֹׂרֹו חְ מַ י דֵ נּו יטֶ עֲבִּ. תַ בָה רְ קָ לֵאמֹר לִּיַעַל בְ לְבָבְָך ם עִ בָר דָ יֶה יִהְ פֶן לְָך ר מֶ שָ הִ

ה טָ מִ שְ הַ נַת שְ בַע שֶ הַ נַת שְ וְלֹׂא יֹון בְ אֶ הָ יָך חִּ אָ בְ עֵינְָך עָה וְרָ

א טְ חֵ בְָך יָה וְהָ ה' ל אֶ עָלֶיָך א רָ וְקָ לֹו ן תֵ. תִּ

לֹו תְָך תִ בְ לְבָבְָך ע יֵרַ וְלֹא לֹו ן תֵ תִ נָתֹון זֶה הַ בָר דָ הַ גְלַל בִּ י כִּ

ה- כְָך 'יְבָרֶ ל דַ יֶחְ לֹׂא י כִּ יָדֶָך: לַח שְ מִּ כֹׂל עֲשֶָךּובְ מַ כָל בְ יָך ֱֹלהֶ

ח תַ פְ תִ פָתֹחַ לֵאמֹׂר צַּוְָך מְ י נֹׂכִּ אָ כֵן עַל ץ רֶ אָ הָ ב רֶ קֶ מִּ יֹון בְ אֶ

יָדְָך ת אֶ צֶָך רְ אַ בְ יֹׂנְָך בְ לַעֲנִּיֶָךּולְאֶ יָך חִּ. לְאָ

פרוזבול לתקן הוצרך, שהלל קשה הדבר היה כך כדי, עד כספים לשמיטת עוקף כביש! שיהיה

כמו קרקעות. בשמיטת תלויה כספים שמיטת ואומר: רבי בא שהאדם כדי שנה חמישים של חינוכי מערך בנתה שהתורה

כך הקרקע, את לשמט מסוגל יהיה יש חינוכי תהליך ואמוני

דהיינו, הכספים שמיטת את! שיאפשר ביובל מבין שאדם כמו

קצוב, לזמן רק היא מראש שקנה שהקרקע הכספים גם כך

לאדם שיש ומבחינת, השנים שבע למשך בידו פיקדון הם

דין ית ב – השביעית השנה בסיום שמיא מחדש דן מעלה של

שאומר וזהו. השמיטה של הבא במחזור האדם עם יהיה מה

כסף קיבלת ". ה-להיך יברכך הזה הדבר בגלל 'כי: הפסוק "

ב רב ב ואם הקודמות, שנים דין ית דברים בו שעשית רואה

ראויים– הבאות השנים לשבע אותך יברך! הוא

כמו קרקעות. לשמיטת הכספים שמיטת של החיבור זהו

- לצמיתות נמכרת לא שהארץ הכספים גם כך לאדם ניתנים ה

עליהם דנים שנים שבע בכל אלא לצמיתות, נתנו לא מלמעלה

ת מצוו. קיום מחדש א מזכה הכספים שמיטת האדם ת בדין

מעלה של בב״ד השמיטה בסיום. שנעשה

שלום שבת

כליל הרב י

לחיילי שברך מי לישראל ההגנה צבא כל את וינצור וישמור יברך הוא ויעקב יצחק אברהם הקדושים אבותינו שברך מי וערי ארצנו משמר על העומדים הביטחון, כוחות ואנשי לישראל הגנה צבא חיילי

- ביבשה הערבה, לבוא עד הגדול הים ומן מצרים, מדבר ועד מהלבנון לוהינו,

אויבינו את ה' ייתן ה, הקהיל חיילי כל את ובכללם העולם, ובכל ובים באוויר חיילינו את ויציל ישמור הוא ברוך הקדוש לגמרי, לפניהם נגפים עלינו הקמים רווחה ברכה וישלח וגופם, ברוחם ויחזקם ומחלה, נגע ומכל וצוקה, צרה מכל ישועה בכתר ויעטרם לגמרי, תחתיהם שונאינו ידבר ידיהם, מעשי בכל והצלחה

ניצחון ובעטרת

כולם וישובו גדולים, וניסים ולישועה לברכה ויזכו יצלח, בידם ה' וחפץ מוחלט,

ה- "כי הכתוב: בהם ויקוים ונפשם, בגופם בריאים 'לשלום עמכם ההולך לוהיכם

אמן ונאמר אתכם", להושיע אויבכם עם לכם. להלחם

ישראל עם על תפילה

ו- -לוהינו ה מלפניך רצון 'יהי עמך כל ועל עלינו רחמים שתתמלא אבותינו, לוהי

רעתנו. מבקשי כל ומכף ושונאינו אויבינו כל מיד ותושיענו ותצילנו ישראל, ותן הרשעה כל את ולהשמיד לאבד וחכמה אומץ תעוזה, עוצמה, רוח, שאר למנהיגנו ותוליכנו צווארנו מעל הגויים עול ושבור ובסביבותינו. בארצנו תהיה שלא עד ישראל ם עִּ יחד העולם מכל ישראל אוהבי ויצטרפו בארצנו. קוממיות מהרה

הכתוב בנו ויתקיים: . עוול עושי מכל הארץ את ותנקה שמך. למען קרננו להרים

חולי לכל שלמה רפואה נא שלח ו ברחובותינו". צווחה ואין יוצאת ואין פרץ "אין

ופצועי. ובנפש בגוף ישראל עמך כל תפילת שומע אתה כי תחינתנו, לקול נא ושמע

. תפילה שומע ברוך פה.

---

נשלח על ידי: האחדות הכוללת
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

שיעור לפרשת בהר תשפו

לפרשת שיעור בהר

א אות א פרק עד א פרשה בהר ספרא

מסיני נאמרו המצות כל והלא סיני הר אצל שמיטה ענין מה לאמר, סיני בהר משה אל ה' וידבר

מסיני ודקדוקיהם כללותיהם נאמרו כולם אף. , מסיני ודקדוקיה כללותיה נאמרו שמיטה מה אלא

א פסוק כה פרק ויקרא לדרך צידה

דאסיק המסקנא דלפי ז״ל, להרא״ם שהוקשה מה והיא אלימתא קושיא לנו נשאר דעדיין אלא ג (סוטה רז״ל דאמרי האי מאי כן אם סיני, בהר נאמרו ופרטותיהם כללותיהן כולן המצוות שכל

כללותיהן והלא בה, שנתחדש דבר בשביל אלא נשנית לא ונשנית שנאמרה פרשה כל א) הוא בזה לתרץ לי שנראה ומה בה. שיתחדש דבר נשאר ולא נאמרו מסיני כולם ופרטותיהם דאיכא אלא המסקנא, כפי מסיני נאמרו ודקדוקיהם פרטותיהם עם כולם המצוות כל דבודאי

פעם אותה לכתוב הוצרך לא כזאת ומצוה בה ר שנאמ מה כל ונכתב אחד במקום שנכתבו מצוות נאמר זה ועל אחר, במקום ונכתב אחד במקום בה שנאמר מה כל נכתב שלא מצוות ויש שנייה, שם נאמר הכל כי סיני, בהר נאמר שלא מה לא נכתב שלא מה בה שנתחדש מפני אלא נכתב שלא

לא [בכתיבה] (בכניסה) שו לחד אחרת פעם נכתב אחר במקום בסיני מהנאמר נכתב שלא מה אלא כללותיה נאמרו שכולם ידענו מואב בערבות נשנו שלא המצוות כשראינו כן ואם באמירה, אמירת אם בהם חידש מה ידענו לא שנשנו במצוות אבל הנאמר, כל כן גם ונכתב מסיני ופרטותיה

הכלל מן יצא לכך מהנאמר, נכתב שלא מה כתיבת או כאן, למשה נאמר כי שחודש מה שמיטה

מה כל נכתב שלא בשביל הוא לכתבן דהדר מאי כן ואם מסיני נאמרו כולן שבאמירה ללמד

נאמר הכל האמירה אבל. שנאמר,

א פסוק כה פרק ויקרא החיים אור

בא ללמד כי כהנים) (תורת אמרו ז״ל שרבותינו והגם זו, במצוה סיני הר הזכיר למה לדעת צריך אלא זה לימד לא למה לשאלתינו מקום יש עדיין בסיני, ופרטותיהן כללותיהן נאמרו המצות שכל

אשר דכתיב הארץ מתנת שהזכיר לצד כי ואולי אחרונה, או ראשונה במצוה ולא בדיוק זו במצוה

שנגמרה היא בו שקיבלו מה פירוש סיני הר מחמת כי לומר סיני, בהר לומר דקדק נותן אני

הארץ את ה' נתן תורה מנת ש: על המתנה,

משפטים פרשת שמות ושמש מאור

רש״י פירש המשפטים ואלה ז״ל; הרש״י ביאור וזהו אלו מה הראשונים על מוסיף ואלה ז״ל: גדול ובהתלהבות וזיע ברתת וביראה באימה בסיני נאמרו הדברות העשרת כי לומר, רצה, מסיני

מוסר- דברי כאלה ענינים לומד וכשהאדם באימה לומדם והוא תשובה לעשות אותו מעוררים הם

המשפטים- ואלה במילת הכתוב ומלמדינו מסיני, כנתינתן ויראה לימוד דהיינו מסיני, אלו אף

דהיינו הנגלית התורה של הלימוד שיהיה מסיני, נלמד לומר, רצה מסיני; התורה של הדינים

והדינין- המשפטים לימוד כשהאדם הכתוב, ומלמדינו בסיני. כמו והתלהבות וזיע ברתת יהיה

ב קעה (ב״ב בגמרא )ו שאמר כמו ממונות דיני הם הדינין ועיקר והדינין, המשפטים ללמוד ירצה וילמוד הלימוד קודם תשובה ולעשות יותר להוסיף שצריך ממונות, בדיני יעסוק להחכים הרוצה

ממונות- דיני כשלומד כי ויראה. באימה לכן חידוש, איזה דְּׁשֹו חַ בְּ התפארות לידי לבוא יוכל בקל

על מוסיף הוא לה וא וזהו הלימוד. קודם תשובה לעשות ויותר יותר עצמו את לחזק צריך באימה וללמוד הלימוד, קודם תשובה לעשות עצמו את ולחזק להוסיף שצריך דהיינו, הראשונים

וממילא אותן, כשלומד האדם את מעוררין הן הראשונים כי מוסר; ספרי מכשלומד יותר ויראה

נאמרו ם הראשוני מה כלומר, מסיני הראשונים מה אומר וגמר לימודו. בעת ופחד אימה עליו נופל 'והודעתם הנ״ל מהגמרא שמוכח כמו ובזיע ברתת ללמוד אנו וצריכים וכו', וזיע ברתת בסיני

וגו- 'לבניך' ולמה ובזיע. ברתת וביראה באימה אותן ללמוד כן גם אנו צריכים לכן מסיני אלו אף

כן גם הפירוש לומר, רצה המזבח אצל סנהדרין שתשים לך לומר מזבח לפרשת דינין פרשת נסמכה כדאיתא קרבן, במקום התפלה היא ועתה הקרבנות עבודת דהיינו לעבודה, מרמז 'מזבח' כי כנ״ל,

להתפלל אדם יוכל שיותר ידוע, וזה עי״ש. תקנו, תמידין כנגד תפלה ב) כו (ברכות בגמרא

וזיע- וברתת בהתלהבות סנהדרין שתשים ז״ל רש״י מרמז כן על וזיעה, ורתת בהתלהבות מללמוד

הסנהדרין- שהם והמשפטים התורה לימוד לומר, ורצונו וכו' ל אצ עבודת דהיינו מזבח כמו יהיה

התורה- הלימוד יהיה כך התפלה, וזיע וברתת גדול. בהתלהבות

א פסוק כה פרק ויקרא להבה יוסף בית

לבני נתן והארץ אומר אחד וכתוב ומלואה הארץ לה' אומר אחד כתוב א) לה, (ברכות אמרו הנה להבין וצריך אדם. לבני הארץ ברכה לאחר פירוש ברכה. לאחר כאן ברכה קודם כאן ותירץ אדם,

לבני הארץ נתן כבר בירך אם הלא בשביעית, יזרע ולא יחרוש שלא הוא וך בר הקדוש ציוה איך

. אדם

טובות כל לקבל שיוכל כדי נאמן עבד ויהיה אדוניו שיכיר היתה אדם בריאת עיקר הלא כך, וצ״ל אם בארץ לו יש תועלת ומה וריק, הבל כולם עוה״ז טובות הלא הטובות, מהו והנה יתברך. מאתו

הלא אדם, לבני היא לו שיהיה התכלית אבל לו. יתרון מה יחיה שנים אלף ואם הארץ, יעזוב סוף

אדם לבני הארץ נתן ברכה לאחר שאמרו וזהו ה'. הר אל לעלות שיוכל כדי ה' לעבוד וחפץ, חשק

מכח מוכן שיהיה אדם לבני נתן הארץ כן על לה', אלא דבר עושה שאינו יראה הכל על בירך אם

אעפ״י ארץ לו אין ודאי אחריתו, זכר ולא עוה״ז על אלא לבו אין אם אבל השי״ת של לחפץ, עוה״ז ממנו תיעזב מלא עולם לו. שיש

רוצה אדם לבני נתן והארץ שכתוב כיון האדם יבין שלא שמיטה, מצות השי״ת לנו נתן כן על שנים ז' כל השי״ת ציוה כן על העולם, הון להרבות קץ ואין הארץ תמיד שיעבוד הפשט להבין יוכל המצוות בכל והנה עוה״ב. לתכלית הוא אדם לבני הארץ שנתן מה אז שיבין הארץ, תשבות כל ללמוד צריך ושפיר העולם, שיעזוב בהיפך מוכח שמיטה ממצות אבל עוה״ז, תועלת שהן לסבור

משמיטה. המצוות

בהר פרשת ויקרא ישראל עבודת

שיש שמים למלכות רומזת השביעית שנה היא השמיטה כי ז״ל האר״י שכתב מה פי על לי ונראה

א לט (סנהדרין בגמרא שאמרו וכמו שם. עיין לה' שבת הארץ ושבתה בסוד בשמיטה עלייה )לה

ברוך הקדוש אמר דשביעית טעמא הוא שלי שהארץ שתדעו כדי שביעית ושמטו שש זרעו. הוא

והיקש סמיכות הטעם לומר נראה ולכן השמיטה. ידי על שנתגלה מלכותו עול קבלת ענין וזהו להמשיך רק מלומדה, אנשים מצות לעשות לנו ניתנו לא המצוות כל כי להורות לשמיטה, המצוות

ידיהם על מלכותו עול ולקבל הוא ברוך, הבורא השביעית השנה שביתת ידי על שנתגלה הענין והוא

בשר כל וראו בעליל שנתגלה שמים מלכות גילוי על מורה סיני הר כי סיני, בהר שאמר וזה כנ״ל.

אלהים אין ומבלעדי אלהיך ה' אנכי דיבר, ה' פי כי: יחדיו

בהר פרשת ויקרא מהרי״ל ליקוטי

לאמור סיני בהר למשה, צוה הוא ברוך, הקדוש פירוש משה, אל ה' וידבר הכתוב, לנו רמז, וזה וזהו סיני. הר מעמד כמו וביראה באהבה שיהיה שילמוד, התורה וכל שיעשה המצות כל פירוש,

מצוה שמיטה כי וכו', ופרטותיהן כללותיהן נאמרו שמיטה מה כהנים התורת ז״ל רש״י שמביא

וגזילה גנבה כגון בשכל שתלוי מצוה כל כי לקיימה, חמורה ומצות לקיים, קל המה וכדומה ולהפקיר כספים לשמוט כיס וחסרון שבממון דבר הוא וגם טעם, שום בלא חוקה הוא שמיטה לא ישראל בארץ קיימו שלא ראיה, והא העבדים, את ולשחרר השדות להחזיר וביובלא פירות,

כן על מיטה, ש מצות לקיים אדם בני על שכבד ובשביל לה). כו, לקמן (רש״י יובל ולא שמיטה סיני בהר שניתנה כמו וביראה באהבה לקיימם שנוכל כדי סיני, בהר ופרטותיה כללותיה. נאמרה

המלך בגזירת רק לעשותן צריכין הכל טעם, בהם שיש אעפ״י חוקים, שאינם המצות בכל וכן שהוא שמיטה מה כהנים, התורת ז״ל רש״י שמביא וזהו סיני. בהר שניתנה כמו וביראה, באהבה

אתה שצריך פירוש וכו', כללותיהן נאמרו כיס, וחסרון שבממון דבר וגם ושכל טעם בלא חוקה ושכל טעם להם שיש אף המצות, כל אף וכנ״ל, סיני בהר שניתנה כמו וביראה באהבה, לעשותה

ודו״ק סיני, בהר שניתנה כמו פנימית, וביראה באהבה בשלימות לעשותן אתה: מחויב

בהר פרשת ויקרא ושמש מאור

כל שידעו כדי העולמות כל ברא הוא ברוך הקדוש דהנה נראה, היא מה שמיטה ענין להבין אך

לַעֲשֹות ים חִ מֵ ששיםּושְּ ם ידָ קִ פְּ תַ ת אֶ ישנו לֹא וְּ רצונו, יעברו ולא שמו יתברך הותו מאל הברואים יא- א (בראשית כתיב והנה קֹונָם. צֹון רְּ עֵץ ע זֶרַ יעַ רִ זְּ מַ ב עֵשֶ א דֶׁשֶ ץ רֶ אָ הָ א דְּׁשֵ תַ ים אֱֹלהִ ר וַיֹאמֶ יב)

שהקב״ה הציווי, על עברה שהארץ רש״י ופירש י, רִ פְּ ה עֹשֶ עֵץ ו וגו' א דֶׁשֶ ץ רֶ אָ הָ וַתֹוצֵא י רִ פְּ ה עֹשֶ י רִ ְּפְּ

פרי- עושה פרי 'עץ שתוציא לה 'אמר 'עץ אלא הוציאה לא והיא הפרי, כטעם העץ טעם שיהיה

שהיתה לשמה, עבירה עשתה שהארץ שיחיה מעזיבוז דק״ק הקדוש מהרב ושמעתי פרי'. עושה

ואם המקום, הציווי על יעבור שהאדם יודעת לחטא- תחלה הוא יהיה ח״ו תקומה לו יהיה, לא הארץ שחטא לומר, נוכל גם עכ״ד. להתנצל, במה לו שיהיה כדי ציווי, על תחילה היא עברה לכן

הדעת- מעץ לאכול חוה שנתאווה מה כי אדם, חטא גרם שוין ופריו עצו שטעם זה מפני, היה

טֹוב י כִ ה שָ אִ הָ א רֶ וַתֵ ו) ג (בראשית כאמור ששינתה הארץ ואלולי העץ', 'פרי כתיב ולא כָל, אֲ לְּמַ עֵץ הָ

תפקידה- ידי ועל עדן. שבגן הדעת לעץ מתאוין היו ולא שוים, והפרי עץ טעם העולם בכל היה

תפקידה- ששינתה הדעת לעץ וָה אֲ תַ אַּוּו תְּ הִ לכן שוין, והפרי העץ טעם שיהיה העולם בכל היה לא

שבגן- ולכאן לכאן פנים ויש ין, וִ יֹוׁשָ רְּ עצוּופִ טעם בו והיה כרצונו, הוא. ברוך הקדוש שבראו עדן

זה ידי ועל ה, תָ עָוְּ אשר את לתקן תחילה הארץ צריכה אדם, א טְּ חֵ גרם הארץ א טְּ חֵ נאמרׁשֶ ואם

לטובה- היה שכוונתה הסברא ולפי בתשובה. האדם גם ישוב בתחילה לשוב האדם צריך בזה

ועל עצמו, ולהזדכך הארץ תיקון העיקר אך תלויה, בזה שזה אמת והן הארץ. גם יזדכך זה ידי

תחילה- הארץ שינתה זה שבדבר אף כי באדם, תלויה הוציאה מקום מכל פרי, עץ הוציאה שלא רצה ה, מָ אֲדָ הָ ת אֶ לַעֲבֹד יִן אַ ם דָ וְּאָ ה) ב (בראשית הכתוב שאמר כמו וזריעה, חרישה בלא תבואתה

הגשמים- על והתפלל אדם שבא כך ואחר רש״י. כפירוש הגשמים, על שיתפלל לומר פירותיה, עלו

יח מִ צְּ תַ ר דַ רְּ וְּדַ וְּקֹוץ יח) ג (בראשית כתיב אדם כשחטא כך ואחר כתיב. אין וזריעה חרישה ַואילו

ל אב וגו', יר צִ וְּקָ ע זֶרַ כב) ח (בראשית המבול דור חטא אחר כתיב וזה ולזרוע. לחרוש והוצרכו לְָך,

אדם- א טְּ חֵ קודם יהיה וכן כלל. וזריעה חרישה בלא הוא ברוך הבורא רצון כפי תבואתה הוציאה

אם לכן גלוסקאות. שתוציא ישראל ארץ עתידה ב) ל (שבת שאיתא כמו הכל, כשיתוקן לעתיד ומפרנס זן שהוא שמו יתברך בו בטחונו ומשים כראוי, מעשיו ומתקן שלימה בתשובה שב האדם

לעשות בָה וְּׁשָ בראשית, בימי תפקידה ששינתה על ומתחרטת נזדככה הארץ גם וכו', ים מִ אֵ רְּ י נ רְּ קַ ֵמִ י דַ לִי בְּ עַד וזריעה חרישה בלא תבואתה להוציא הבורא. רצון

בני מעשה לפי אלא תבואה מוציאה הארץ ואין וזורעין חורשין אדם שבני עתה שגם לזה, וראיה

שיהם- מע מטיבים אינם ח״ו ואם אדם, ה עֹרָ שְּ ת חַ וְּתַ, חֹוחַ צֵא תֵ ה טָ חִ ת חַ וְּתַ פירותיה, נָה מְּׁשַ הארץ

האמור- אלו תענית סדר ב) (יח תענית במסכת כדאיתא מ), לא איוב (ע״פ ה בָאְּׁשָ ראשונה, ברביעה

ששנו- צמחים רש״י ופירש מיד. עליהם מתריעין ששנו צמחים אבל וצמחו בעתן ירדו שהגשמים

עליהם מתריעין אחר שינוי או באושה, שעורה ותחת חֹוחַ יצאו חטה תחת כמו שתנו, ונ הזרעים לא הגשמים עצירת שעל הרי מיד. בראשונות נוהגות באחרונות הנוהגות תעניות חומר וכל מיד, מעשי ידי על ולא אחרת סיבה לאיזה הגשמים שנעצרו להיות שיוכל הסדר כפי אלא מתענין היו

אדם בני מעשי ידי על אלא מעשיה נָה מְּׁשַ אינה שהארץ מיד, מתריעין ששנו. ם צמחי ועל אדם, בני האדם בהזדככות תלויה הארץ שהזדככות. הרי

הספירה בימי בתשובה מעשיהם שתיקנו ידי על הנחש זוהמת מהן ופסק סיני להר ישראל וכשבאו

הבורא לקראת ורצה ית, בראש בימי תפקידה ששינתה על ונתחרטה הארץ, גם נזדככה זה ידי על - בָעֹות גְּ ילִים אֵ כְּ דּו קְּ רָ ים רִ הָ הֶ ז) ד, קיד (תהלים כאמור שמו, יתברך מפניו ה עֲדָ רָ וְּ לָה חָ וְּ הוא, ברוך

בלי תבואתה שתוציא כך כל הזדככות לה היה לא עדיין אך וגו'. ץ רֶ אָ חּולִי דֹון אָ נֵי לִפְּ מִ צֹאן נֵי בְּ כִ

האדם ויוכל ב), קנח (ב״ב מחכים ישראל דארץ ואוירא ישראל, לארץ שיבואו עד וזריעה חרישה ארצות בשארי כמו כך כל מגושם אינו ישראל ארץ של הארציות וגם מעשיו, ולתקן ביצרו, לשלוט

שיוכלו גופם לקיום רק דהיינו קדושה, לשם שנים שש יזרעו ושם ארצות. משאר מקודשת שהיא

ובאה הארץ מקדשין ובזה הון, להרבות ולא הזה, ם עול תאות לשם ולא ועבודה, בתורה לעסוק להוציא ותוכל בראשית, ימי של השינוי על יותר ומתחרטת יותר, זיכוך לידי זה ידי על הארץ לאין רב בשפע והותר די תבואה ויספיק יזרעו, ולא יחרשו לא אם אף השביעית בשנה תבואתה

צָא וַיִמְּ וא הִ הַ ץ רֶ בָאָ ק חָ יִצְּ ע רַ וַיִזְּ יב) כו ת (בראשי אצלו שכתוב אבינו, ביצחק מצינו שכן שיעור. שאמדוהו- כמה ברכות) (תוספתא ז״ל ודרשו וגו', ים עָרִ הׁשְּ אָ מֵ וא הִ הַ נָה בַשָ כן פעמים מאה. היה

לכן הזה, עולם תאוות לשם ולא קדושה לשם שדותיו זרע שיצחק מחמת היה, הברכה וזאת

שמיטה ענין וזהו ככה. פעמים מאה זריעה בלי מכחה גם והוציאה ונזדככה הארץ נתקדשה מן יותר הזמן טרדות אחר מֹו כְּ הׁשִ יִנְּטֶ שלא האדם יראה ומזה לארץ, בבואם ישראל שנצטוו

די בלי עד ידיו במעשי והצלחה ברכה ישלח וה'. ההכרחי,

בהר פרשת ויקרא צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'

ה צפה שאז מסיני כן גם שנאמרה זו מצוה על כאן 'ולימד היו מאשר מצבם יתקלקל שאם, יתברך

וכו בעצמך תאמין אל ד') ב', (אבות שאמרו מה ענין ללמדנו הכתוב ובא ויובל, שמיטה להם 'יהיה הבא עולם מעין הזה בעולם האבות שזכו כמו בחייו אף הבא עולם בן להיות שזכה מי שאף והיינו

שיש זמן כל הרע היצר מרוגז לפחוד ו ל יש מקום מכל ח') מאמר בעומר ל״ג בארוכה שנתבאר (כמו ומכל הקלקול קודם הראשון אדם כמו ישראל שהיו סיני בהר שאז והיינו בעולם, רע מציאות קודם הראשון כאדם שהיה אבינו מיעקב גדול לנו ומי ולפתותו, בו ליכנס הנחש בכח היה מקום

מכל וכו' תולדות הוליד ל רק הגוף מהנאת כלל ידע שלא וכו' שבקלים שקל מה ואמר הקלקול, כתבה זה ועל א) (ד' בברכות שאמרו כמו החטא יגרום שמא מאד יעקב ויירא בו מצינו מקום ממלאך חרות להיות מוכשרין ישראל היו שאז שאף ללמדנו סיני. בהר שמיטה מצות גבי התורה

האמיתי קון התי היה ואם צאנכם, ורעו זרים ועמדו לעתיד שיהיה כמו אז והיה הרע ומיצר המות ל (שבת לעתיד שיהיה כמו גלוסקאות מוציאה ישראל ארץ היתה רק לעבודה, כלל נצרך היה 'לא כיון עוד שיקלקלו להיות שיוכל וגו' יעבוד שנים שש שמיטה מצות סיני בהר נאמר מקום ומכל ב)

הרעותי ) א פ״ב (קידושין שאמרו כמו לעבודה צריכים יהיו ואז האומות בין לרע מציאות עוד שיש כן גם שמיטה ישמור שלא עד ושלום חס שישתקע להיות יוכל וכן פרנסתי. את וקפחתי מעשי את

לגר ואף עצמו וימכור ברבית, וילוה וביתו, שדותיו, כך ואחר מטלטליו למכור החטא ויגרום התורה שכל נלמד ומזה א) כ' (שם בגמרא שאמרו וכמו הפרשיות כסדר זרה ולעבודה ולנכרי

עיטא זיני להתרי״ג נצרך בעולם מרע מציאות שיש זמן שכל מסיני ודקדוקיהן כללותיהן ו נאמר שלא וכו' בעצמך תאמין אל ענין וזה ב) פ״ב (ח״ב בזוהר שמובא כמו הרע יצר מקטרוג להנצל הקדוש עזר ואלמלא וכו' עליו מתגבר אדם של יצרו כי הרע מיצר להשמר שיוכל מעלתו על יסמוך

לא הוא ברוך שמיטה למצות ונצרך א) נ״ב (סוכה הימנו גדול יצרו מחבירו הגדול וכל לו, יכול

וכאמור שבת קדושת כמו: שהוא

ריט אות דפרקא אגרא

שבע״פ תורה שהוא סתם רז״ל אמרו לא מסיני, למשה הלכה זצוק״ל, מהרמ״מ אדמ״ו כבוד בשם, שמעתי מסיני הליכתו בעת למשה לו נאמרו הדינים שאותן זצוק״ל, אדמ״ו ואמר בסינ״י, הל״ל מסינ״י אמרם, וגם

אשר האדם יון כדמ והוא ההלכות, אותן הש״י לו אמר מסיני ללכת פנה שכבר יום ארבעים בסוף היינו קח הרב, לו אמר ללכת עצמו הכין כבר אשר ובעת ילך, אשר בדרך לצורך לו להיות טוב בכל רבו העניקוהו

הנאמרים מן זה שכל מסינ״י, למשה הלכ״ה וזהו המצטרך, בעת לצורך לך יהיה זה גם כי זה את גם נא

שמעתי כך מסינ״י, הליכת״ו בעת. למשה

ז לב [שמות למשה שנאמר החטא, אחר עד נאמרו לא ע״כ העגל, לחטא ]יקון ת הן ההלכות אותן שכל ונ״ל דת״כ הברייתא לפרש לי יש ובזה ההלכות. אותן למשה נאמר ואז וכו' ההר מן משה וירד ויפן וכו' רד לך

מה אלא מסיני, נאמרו המצות כל והלא סיני הר אצל שמיטה ענין מה בהר) פ' ריש ז״ל רש״י (הביאה

(עיין עכ״ל מסיני ודקדוקיהן כללותיהן נאמרו כולן אף מסיני ודקדוקיה ופרטותיה כללותיה ו נאמר שמיטה נאמרו הזאת המצוה חלקי שכל להורות סינ״י, בה״ר שנאמר מקום בכל יובן הנ״ל ולפי בזה). שפרש״י מה

חלקי ל כ רק מסיני, למש״ה הלכ״ה בה אין שמיטה במצות והנה מסיני, הליכתו בעת ולא בסיני בעודו לא ללמד הכלל מן ויצא המצות כל בכלל שהיה דבר כל שבתורה, במדה ונלמד סינ״י, בה״ר נאמרה המצוה התורה חסירה ח״ו היה בעגל חטאו לא אילו תאמר שלא יצא, כולו הכלל על ללמד אלא יצא עצמו על ללמד

ברמזי או שבתורה ת ממדו באחד למשה נאמרים היו בודאי אעפי״כ רק אז, למשה שנאמרו ההלכות אלו הליכתו בעת לאמרם ההלכות באלו והמתין לחטוא שעתידין ית' לפניו גלוי שהיה רק המקראות, ודרושי הנ״ל מרן דברי פי על אפשר בדרך שנ״ל מה זה החטא, לכפרת בסגולה המה ההלכות דאלו להורות מסיני

האמת יודע הטוב. והשם

כללא לאו ואעפ״כ ב], צב [שבת מסיני למשה הלכה היא, אמרו באמ״ת שאמרו מקום כל תתבונן ועפי״ז כאלו לקיים בזה דהחמירו המפרשים וכתבו אמרו, באמ״ת דרבנן מילי על גם נאמר פעמים כמה כי הוא לפי ונראה באמ״ת, בתיבת מסיני למשה להלכה רז״ל כינו למה להתבונן צריך וגם מסיני, למשה הלכה היה

כי אף א'] ג' [בראשית בשקר שהתחיל הנחש ידי על אדה״ר חטא כדמיון יה ה העגל דחטא ידוע דהנה הנ״ל חזר שוב ג״כ העגל ובחטא ד'], פי״ט [ב״ר כמשארז״ל ממש ע״ז והוא הגן, עץ מכל תאכלו לא אלקים אמר שיתבטל לחטא, התיקון הם הם הלכות שאלו הנ״ל לפי והנה המ״י, וכו' ישראל אלהיך אלה שאמרו השקר,

במה בתקנתם החכמים גם וכן אמרו, באמ״ת ההלכות אלו על אמרו ע״כ למקומו, האמת ר ויחזו השקר בזה ודי אמרו, באמ״ת אמת, בכתב רשמו לחטא, תיקון היא התקנה מן שאיזה קדשם ברוח. שהבינו

---

נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

פרשת בהר - סוציאליזם קומוניזם או ליברליזם מן התורה

אצל שמיטה עניין ה מ ליברליזם– או סוציאליזם ה? סיני ר

אליקן שמואל הרב

1. : ו פסוק כה פרק ויקרא ְו֠ הָתְיָה֨ ַּבַׁש ת֤ ָאָה ץֶר֙ םֶכָל ָלְכָאְל֔ ה

ָךְל֖ ָךְּדְבַעְלּו֣ ֶתָמֲאַלְו֑ ָךְירִֽכְׂשִלְוָך֙ ָׁשֹתוְלּו֣ ָךְב֔ ִרָּגַה֖ ים. ְךָּֽמִע

2. שם רש״י, אף על פי שאסרתים, עליך לא באכילה ולא בהנאה, אסרתים

הכל יהיו שוים, בה אתה אלא שלא תנהוג בהם כבעל, הבית אלא

. ושכירך ותושבך

3. תרמ״א שנת בהר, פר' אמת, שפת יד כי מצות השמיטה הוא לבוא אל. האחדות לפירוש הפשוט ש

. עשירים ועניים שוה בשמיטה

4. אור עטר, בן ר״ח, החיים שם ויקרא, הגבוה שולחן כשאר משפטו שיהיה תאמר שלא פירוש

'לכם– אלא בו, זוכים 'שהכהנים, לכולכם, יחד, כהנים לוים

,' וחזר ופרט לך,'וגו ואם תאמר אם כן למה נאמר ישראלים וכו 'לכם' שלא היה לו לומר אלא הארץ' לאכלה 'לך,'וגו ונראה כי חש לומר בדרך זה שהייתי אומר הקודם בפסוק קודם, באכילה הכתוב שאמר ממה וגו' עירך ועניי ענייך, )ספרי( שאמרו כדרך

הכתוב וכלל כולם קדם לזה וגו', אביון בך יהיה כי טו, ז( )דברים שביעית בפירות מחבירו יותר לאחד גדר שאין לכם ואמר. יחד

5. עמ372 אמונה', 'אדרת קלכהיים, עוזי 'הרב

לומד האדם להוקיר את זולתו השמיטה לשנת מגיעים, כשאנו

. באותה שנה הוא מפקיר את יבולי שדותיו לכל אקטיבית בצורה, הנעולות דלתותיו את פותח אלא בידו, עושרו את מרכז הוא אין

אין הקפדה ושמירה בשעריו הבאים כל לפני שנים, שש. במשך עדיפות לו אין לכל, מוחלט שויון אלא פרטית, רכושנות על

כמותו אדם בני על רק לא מכן, יתר. במאומה זולתו על ברכושו

אלא גם על בהמות. וחיות יתרון לו אין

6. ג, כרך שריפטן, היסטארישע ליברמן שמואל אהרן – לנו, היהודים אין הסוציאליזם; זר הקהליה –, קיומנו המהפכה

הקומונה– מסורתנו, יסוד התורה שנתגלמה בחוקים ומשפטים שוויון והשמיטה, היובל בחוק לצמיתות, נמכר הקרקע שאין

הקדום– משטרנו וכדומה. ואחווה, האנרכיה קשרינו ההדדיים

בכדור– העולם ונכו וגדלו הנביאים. האינטרנציונל ברוח עמנו ח הגדולים של: זמננו, מארכס לַסַל. ואחרים נלך. בדרכם

7. מ שה, הס אחרים יהודיים וכתבים וירושלים רומי י ']תר'

[קשת י- הציונית, הספריה, עמ171 תשמ״ג, 'ם, - 170

היהדות– כל רוח יחסנות ושלטון מעמדי זרים לה …מעיקרה

רוח- היהדות רוח סוציאל דמוקרטית היא ביסודה ומעצם. טיבה

8. ארלוזורוב חיים כתבי ת״א שטיבל, , , שטיינברג י' ()ערך

כרך, תרצ״ד עמ55 'ג, ימי דברי של הנאצלה הרוח היהודים, של העממי הסוציאליזם, עמנו שלטון רעיונות הצדק והחירות האנושית בהתפתחותה הרוחנית של, היהדות האופי הרוחני שהיהודים קיבלו במשך

החופש– אל הנעלה ושאיפתם התרבותית הכרתם הדורות, כל אלה מייפים את כוחם ללכת בראש הצבא הלוחם בעד

ליזם. אידיאליסטי סוציא

9. נ' סירקין, היהודים שאלת ומדינת היהודים

הסוציאליסטית ברוידא א', []תר' ת״א המאוחד, , הקיבוץ

עמ80 'תשמ״ו,

של קיומם, הצדק על, מאבק האלימות על מחאה הוא היהודים

האדם מגמת לקיים. עצמותו את ביהודים נתגלמה חטיבה

, אדם זכות של נכבדה עם מתקפחת שהייתה. היהודים אבדן על

שאלת כן כא ו כמוהו היהודים אבדן בדנה של. האנושיות

10, , תשי״ט יא כרך, כתבים, כצנלסון ברל. עמ’ 32

, אלא הציונית בתנועה רק לא תפקיד מילא התנ״ך גם

. כמעט בסוציאליזם שאי אפשר לתאר את התנועה

, היהודית הסוציאליסטית זו גם שהתכחשה, לישראל גם זו

של המסורת, בלי ההתבוללות בדרך לגמרי שהלכה. ך״התנ

11. הראי" אגרות, ה, א אגרת– מה ש״לר אלכנסדרוב

אם מצטערים אנו אין צדק של תכונה איזו תוכל חברותי

ניצוץ שום בלא להיבנות, מפני אלוהית הזכרה של שאנחנו

, היא שתהיה צורה, באיזו הצדק שאיפת שעצם יודעים בעצמה

היותר האלוהית ההשפעה. מאירה

12. ) אשלג הלוי לייב יהודה הרב 1954 - 1884 (, עיתון, מהֻהא

) ה׳ת״ש 'סיוון, ד ירושלים 1940/6/5 ( עמ8 ',

להודות יש )- ששיטתו של ( מארקס קרל היא הצודקת מכל

עדים שהרי קודמיו, , ואיכות בכמות הגדולה להצלחתו אנו חיים

– בעולם שהייתה לה שבאה מטרם עובדתי בניסיון בהמיליונים

שבארץ המרובים אז שעד – רוסיה היו – אחריה נמשכים כמעט

. ומלבד שיטתו צדקת על נאמנה תעודה. וזהו האנושות טובי כל

אחד, ואף למדי מקוימים דבריו תיאורטית מבחינה, גם זה לא

את לסתור הצליח ההיסתורית השקפתו – האנושיות אשר

מתקדמת לאט לאט ועולה מטפסת, והיא הדרגתי באופן כמו על

השלב שלילת אלא אינו שבה שלב; כל סולם של שלבים שקדמה

. לה 13, תשי״ב[ -ם, ]י בישראל המלוכה משפט פדרבוש, ר״ש. 'עמ

127 - 126

ה היסודית מגמה של התורה בארץ ליסד היתה כנען חברה

יובטח, שבה למופת אנושית שוה כלכלי וקיום אנושי שויון לכל

משא. אישיה נפש זה "אפס בסיסמה התבטא יהיה לא כי בך

צודקת לחלוקה לדאוג צריך המדיני שהמשטר לאמר אביון," של

הנכסים, מנוע למען מעמד יצירת של. כלכלית מבחינה נחשלים

14 ' הארץ ל׳שבת הקדמה קוק, הראי״ה.

שקט שנת …שנת ושלוה. ומרגוע שוויון אין פרטי רכוש מסוים

… קפדנית זכות ולא אין חילול קפדנות של קדש רכוש פרטי

15 רש״ז. הרב של משנתו, שרגאי ', עמ קוק 163

מהו לקבוע …מבלי, תורה של החברתי המשטר יש להניח

עקבי בקיום, כי בוודאות של התורה חוקי כל בשטח החברתי

של המשטר יוכל, לא ופשרות ויתורים, ללא והכלכלי רכוש

לזה ונוסף התורה מצוות. כי להתקיים " והטוב הישר ה״ועשית

, (שבישראל, יח ו )דברים זהו משורת לפנים ולא דין - הדין

של והזכויות הבעלות את כך כל מצמצם עד הרכוש שקיומו

לבלתי נעשה אפשרי וללא. כדאי

16. ) יםֹוּבְנְיסִנ צחק ב י רה 1943 - 1868, , ב״ח 'עמ קדם קנייני (, 58

השוויון על לשמור הבא היובל, הוא זו בפרשה העיקרים יקר ע הכלכלי של העם העברי. בארצו הארץ נתחלקה לכל בני ישראל, בשווה כדי שיעבוד כל אחד את חלקו וישבע לחם בעבודתו ולא יהיה זקוק לעזרת. אחרים אולם מסיבות שונות נמצאו יהודים

כתוצאה מכך ו לאחרים, אחוזותיהם את למכור מוכרחים שהיו השוויון הכלכלי, הופר ובאה התורה בחוק היובל להחזיר את האחוזות לבעליהן הראשונים ולהחזיר את השוויון בין. האנשים אבל שוויון כלכלי זה בא רק פעם אחת לחמישים, שנה ובינתיים אחוזות בעלי עשירים מעמד מעמדות: שני בעם להתפתח יכולים רבות ומעמד עניים בלי כל, שדה ובלי אמצעי, פרנסה ודבר זה ורגשות הראשונים אצל ועריצות אדנות לרגשות גם להביא יכול

די לשמור על התרפסות ושפלות הרוח אצל; האחרונים וכ

השוויון- הפסיכולוגי של העם העברי לשבע פעם השמיטה. באה, שנים אין בעלות על. האדמה האדמה שבה אל יוצרה. (אלוקים)

ושבתה" הארץ שבת."'לה בכל השנה הזאת – האדמה היא הפקר, לכולם וירגיש העשיר כי עשירותו אינה בת, קיימא וירגיש העני

שבע שנים "שבע ים כי עניותו אינה. מתמדת את השמיטות סופר,"פעמים למען יזכרו כולם את היובל הבא, אחריהן אשר יחזיר

את השוויון האקונומי (הכלכלי). לקדמותו

17. , כלכלה וערכי היהדות ליפשיץ יצחק יוסף, ד״ר ב רה משפטי17, ארץ, עפרה, ג״תשפ 'עמ

, המצוות הצדקה מצוות כי טוענים זו בגישה הדוגלים התלויות

היום סדר על מעידות סדום מידת על והכפייה בארץ החברתי

, לדידם. ההלכה של מסתפקת אינה ההלכה מגבלות בהטלת

את דורשת, אלא הפרטי הקניין זכות על כלליות יישומה

לצמצם במטרה בחברה הנכסים של חלוקתית במדיניות את

או העוני אותו לבער מאוד מקובלות היו אלה. עמדות כליל

המאה במפנה עשרה התשע המאה מחצית עד, העשרים

והצטרפו אליה רבנים. מעטים לא בין הרבנים החשובים

שהצטרפו יעקב 'יצחק ר היה מה לתקופת זו למגמה רבינוביץ

פוניביז' 'איצלה ר גם המכונה )ליטא1854-1919, ר ( האופנה

המחשבתית של ליבם את קנתה הזמן, רבים של. אפוא

18 עקב ב י הר. י - תקפ עמ' ב, לפרקים, ויינברג, חיאל תקפא

רב ים נספחו שלנו ים ר הצעי מבין הסוציאלית השיטה םר לז

וסיעתו. ר קס מא לר ק של מיסודו הם מחזיקים בה באמונה ת עוו ר

ועקשנית וחושבים מחשבות למסו לידה ר סן ר הממשלה

א רץ ר, צם בא אליל זהו הקדושים. ונביאינו חוזינו אבותינו חדש

ר ש וצים בא להקימו קדשינו, רץ ואליל הוא זה המסוכן. ר ביות

י ר שה שעליו היסוד את עוקד הוא היהדות נבנתה שמתחלת

צאתה לעולם על ר יזה הכ הכח ביעוד ועל ר וח ה שלטון י ר החמ

בתו גודם ר ר ת. […] בותי המרקסיסטי שהסוציאליזם מכיון פטר

דתית זיקה מכל עצמו, ומוסרית נשארה לא כרחו בעל לו סמכות

אחרת של זו מאשר. ובאלימות בכח השלטון צריך אין לומר כי

הרי היהדות של ראות מנקודת הגשמי הכח שלטון ושלילת

המתועבת הצורה היא המוסרי המצפון. האליליות של ביותר

19. ד" רב מ ר) יִקְצֹלוְּפ 1867 - 1928 (, , פ כלי חמדה 'ר בהר צוה להם ה״הקב מצוות שמיטה שכל שנה שביעית יהיה שמיטה

ואף על פי כן יהיה להם ברכה לאכול שנה יקצרו ולא יזרעו, ולא

, ולכן המצוה בשנה, השביעית כמו שנתן ה״הקב כח שביעית בשבת להשפיע בו, ברכה ומי שמשמר שביעית שופע לו ברכה

בארץ ישראל קיום ויסוד תכלית היה וזה השנים, ששת בכלל ישראל להורות להם שכל הצלחתם בעבודתם בזריעה וקצירה

. בשביעית שביתה ידי על רק הוא בארץ וקיומם

20 הלוי, ר״י. 'פי, מאמר, ב אות נ לכוזרי נחמד ''אוצר

ראה] בחכמתו 'ה[ שיגיע להם התבואה בדרך הסיפוק הממוצע כשישבתו מעבודה שנה אחת לשבע, שנים ושנת, החמישים וגם

אז ישאר בידם הצורך התוריות והתרומות המעשרות יפרישו

ממוצע. ועושר השוה בדרך וכדי לחמם, יחסר שלא כדי והכל

, וכמאמר ל״חז אין ישראל יכולים לקבל הטובה מרוב יבעטו שלא לא רוב פורעניות ולא רוב. טובה

21, יצחק עראמה בי ר. עקידת, יצחק ויקרא, שער סט … לבנו את העיר השביעיות ושביתת העבודה שני שבע במספר

לכדי צורך אוכל נפש ושאר הספוקים רק בעבודתה נתכון שלא … בעוד שאנו משתדלים בהשגת התכלית ההוא העליון

22 הר". , 'עמ שמח שיח שאול על התורה ישראלי, ש

, שמיטה באה אין. ערך להתיגעות לריצה מבוהלת להעשיר והכסף, אשר נרכש הרי הוא כאבן שאין לה הופכין הנכסים

ומופקעים… מופקרים עמל ברוב שנאגרו כאן בא מעין סילון של לראות נוטים אשר והמזיעים המיוגעים המוחות על קרים מים

ממהותם… חלק ברגליהם אשר ביקום, וקנאה תחרות אותה כל

ריצה… ועמל מה, מטרה יש בכל אותה צבירת הון אם לא אתה

? בשלמות במלואו ממנו להנות תוכל לא אם תאכלנו, החיצוניים, מהקנינים הלב תשומת הפניית בזה יש הרי והעברת

, העיקריים הרוחניים הפנימיים הקנינים כלפי המחשבה עיקר

אשר רק בהם ימצא. הסיפוק

23 ע. ' ר ו״ד רוני, מרטן בין" צדקה,"לסוציאליזם אמונת

עתיך 103 ', (עמ "ד )תשע 103 - 107

להבדל שבין הרצון לעזור לעניים לב לשים יש המצוות בבחינת

לשוויון השאיפה. ובין אפשר לעמוד על הבדל זה בבחינה קצרה

מצוות– שתי של ל שמיטת כספים ויוב במצוות דווקא ]בחרתי, אלו

. בשאר לשוויון שאיפה בתורה יש כאילו לטעות ניתן שבהן כיוון מצוות

' וכדו לעניים, הלוואה ופאה שכחה לקט כמו לחברו אדם שבין לכל ברור –

אלא לשוויון שאיפה שם שאין לעניים עזרה. [נטו

שמ כספים יטת - נוהגת פעם בשבע שנים מעט ולא חולף זמן בין

– לשמיטה שמיטה, זאת. עם כספיים חובות שומטת והיא הלל

הזקן החוב את לגבות שמאפשר פרוזבול התקין גם אחרי

, השמיטה את להחזיר פרוזבול כתב שלא ממי גם מצפים וחז״ל

חוב המחזיר: כל הכ״ח' פ״ט ויובל 'שמיטה, הל רמב״ם ]ראה החוב שעברה

אפילו הימנו'[. נוחה חכמים רוח שביעית עליו אם לא נתחשב בסייגים

, קל אלו יוצרת אינה זו שמצווה להבין שוויון עניים בין, לעשירים

- נכסיו בכל להחזיק ממשיך שהעשיר מכיוון דניידי - ניידי ודלא

, העני על מקלה כספים שמיטת. אמנם נשמטים החובות ורק אבל

הכלכלי מצבו הכלכלי למצבו משתווה אינו ודאי העני של של

ה מצוות גם העשיר. שנה לחמישים אחת רק שמתרחשת, יובל הרכוש כל את מחזירה איננה אדם, של בחייו פעמיים או: ופעם

– בנדל״ן שדות חוזרים, לבעליהם אך לא, בתים ובנכסים ניידים

- הכול: נשאר עדרי, צאן רכוש. וכדומה אם, כן אפילו היובל אינו

לשוויון שמתקרבת לתוצאה. גורם

24. קוק, ראי״ה עין איה, , שבת פרק, ה פסקא ד

סדרי עליו שנשתנו אדם של מזונותיו קשים בראשית- צריכים

אנו להבין הם הכלכלה עניני כי עד מוסבכים. מאד והסידור

שסדר המעשים כל אדון, שיהיה בעולמו "ה ב כח דרישת

כח הכלכלה … החיים בכלל ורודה דוחף

25 ז' זאב. , בוטינסקי כתבים, ט180 אומה, וחברה 'עמ - 173

על פי התוכנית, שבמקרא ישמרו חיי הכלכלה וגם לאחר היובל עצות לבקש יוסיפו אדם בני נוספים. שינויים של מלא חופש, על וחלק יתעשרו, מהם חלק להתחרות; להאבק, תחבולות, לחבל התגוששות זירת כמו להתנהל ימשיכו החיים יתרוששו; , מהם

הכשל בה או ששם אפשר לנחול מפלה, ונצחון להראות יזמה ול

. להצליח: שני סייגים בלבד ידי על יוגבל זה חופש הסייג האחד או) ביתר: דיוק מערכת סייגים (שלמה פועל בכל עת ובלא: הפסק יום אחד בשבוע אסור, לעבוד את פאת שדהו ואת

עוללות כרמו יעזוב אדם, לעניים ייגבה מעשר קודש״כ."'לה

[…] ה הסם- דיוק: ביתר או, השני סייג החופש למשטר שכנגד, לפרק מפרק כסופה חולף ענקי גרזן דומה, היובל. הוא הכלכלי, מן שגבהו הצמרות אותן כל את וכורת האדם, בני ליער מעל הרמה; הממוצעת בטלים, החובות אדם שנתרושש מחזירים לו את, רכושו המשועבד נעשה בן; חורין שוב מתכונן שיווי; משקל

חדשה להפיכה עד מראשיתו, במשחק …התחילו לו הייתי, מלך פי על ולא היובל, תורת פי על ממלכתי פני את הייתי מחדש

. ם הסוציאליז תורת

---

נשלח על ידי: שמואל אליקן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

גבולות הארץ חלק ה' לעניין שמיטה- 4 לאחר לימוד כל הגבולות

בס״ד

במשנה נאמר שישנם ג' ארצות לעניין שביעית.

הארץ הבסיסית בתוך תחום עולי בבל, בגבולות אלו אסור לעבוד את האדמה ולא נאכלים (בהמשך נבאר מה הכוונה אינם נאכלים.) לעומת זאת בגבולות היותר רחבים, היינו גבולות עולי מצרים אסור לעבד את האדמה, אבל הפירות נאכלים. ואילו בגבולות העומדים חוץ לעולי מצרים, היינו חו״ל אין שום איסור ומותר גם לעבד את האדמה.

דנו הפוסקים מה תוקף האיסור לעבד את האדמה בגבולות עולי מצרים, רוב הפוסקים נקטו שהאיסור של עולי מצרים הוא בתוקף נמוך מעולי בבל. היינו שעולי בבל האיסור הוא יכול להיות דאו', ואילו עולי מצרים איסור עיבוד האדמה הוא רק מדרבנן.

בגלל שבעולי מצרים האיסור הוא רק מדרבנן, יש מקום גדול להקל בספק, כמו כן יש שכתבו שכאן לכו״ע יועיל היתר מכירה. כמו כן יש מתירים לעשות עבודות על ידי גוי, כמו כן יש כותבים שכאן יועיל גידולי בית אפילו איננו נמצא על מצע מנותק וכדומה.

בפירוש המושג שפירות עולי מצרים הפירות נאכלים נח' הראשונים הרמב״ם נקט שאין בזה איסור ספיחין. היינו ירקות ותבואה [צמחים חד שנתיים] הגדלים בתוך עולי בבל חז״ל גזרו אפילו גדלו לבדם הירקות אסורים באיסור ספיחין משא״כ בירקות הגדלים בתחום עולי מצרים. (נפק״מ בפירות גם בירקות שהתחילו לגדול לפני שמיטה ונלקטו בשמיטה שלשי' הרמב״ם יש בתוך גבולות בבל יש בזה ספיחין, כאן אין ספיחין. כמו כן גם לסוברים שמה שהתחיל לגדול לפני שמיטה אין בו איסור ספיחין, במקרה של עולי מצרים אפילו כלל לא גדל לפני שמיטה, אלא רק זרע לפני שמיטה, אין בזה ספיחין.)

כמו כן יש ראושנים שהסבירו שהכוונה שהפירות נאכלים היינו שבגבול עולי מצרים אין חובת ביעור, ולכן גם לאחר זמן ביעור הפירות נאכלים. יש שדייקו מכאן שאין כלל קדושת שביעית בפירות הגדלים בגבול עולי מצרים. (וכ״כ הגר״א) אומנם יש שכתבו שרק חובת ביעור אין בזה, אבל קדושת שביעית יש באותם פירות (כ״כ הגרשז״א). למעשה ראוי להחמיר שגם פירות הגדלים בעולי מצרים יש בהם קדושת שביעית.

פירות המגיעים מעבר הירדן, במפורש יש בהם חובת ביעור שהרי זה משניות מפורשות. ממילא ברור שיש בזה איסור עבודה בשדה. אומנם לגבי סוריא יש דיון, אבל למעשה נראה שיש לנהוג בסוריא כמו דין עולי מצרים. כמו כן הרמב״ם כ' שסוריא ועבר הירדן אין בהם איסור ספיחין כמו עולי מצרים.

למעשה הפתרון של עולי מצרים וכן סוריא לא כל כך פותר את הבעיה של החקלאות בשנת שמיטה. אומנם נראה שמקום שהוא ודאי מחוץ לגבולות עולי בבל, והוא ספק תחום עולי מצרים, ספק ממש בחו״ל, בזה נר' שיש להקל ולעבוד באדמה כיון שסוף סוף זה ספק באיסור דרבנן.

לכן מי שמביא פירות מן הערבה הדרומית יכול לסמוך על השיטות הסוברות שהערבה הדרומית זה נמצא אפילו מחוץ לגבול עולי מצרים. לכן במקומות אלו אין קדושת שביעית ומותר לעבד את האדמה כרגיל.

לבדוק שוב את הדיון לגבי עבר הירדן וסוריא, להביא את הדבירם שמביא הרמב״ם עי' באריכות במשפטי ארץ בעניין.

גבולות הארץ לעניין שמיטה.

מקום חיוב שמיטה- משנה שביעית ו' א' עי' בפירוש המשניות, שימו להבדל בין הנוסחאות, ועי' גם בתשובת הרמב״ם.

משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א

שלוש ארצות לשביעית: כל שהחזיקו עולי בבל - מארץ ישראל ועד כזיב - לא נאכל ולא נעבד. וכל שהחזיקו עולי מצרים - מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, נאכל אבל לא נעבד. מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד

רמב״ם פירוש המשניות נוסח רגיל. וענין לא נאכל ולא נעבד, שאסור לנו עבודת הארץ ההיא, ואם תעבד על ידי אחר אסור לאכול ממה שתוציא.

נוסח הרב קאפח: אמר כל מה שהחזיקו בו עולי בבל מארץ ישראל, והוא שנתקדש קדושה שניה, אסור לאכול הספיחים הצומחים באותה הארץ, ואסור לעבוד אותה הארץ בשביעית. ושאר ארץ ישראל שלא נתקדשה קדושה שניה מותר לאכול הספיחים הצומחים בה, ואסור לעבוד אותה הארץ.

רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כו

כל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד, שהוא: מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, אף על פי שהוא אסור בעבודה בשביעית, הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה.

שו״ת הרמב״ם סימן קכח

וזאת המשנה, מה ששמענו בפירושה תמיד הוא מה שאמר ר' יצחק בן גיאת ז״ל… והוא שענין לא נאכל ולא נעבד הוא, שמי שעבר ועבד הארץ בשביעית, אותו הדבר הצומח אסור לאכלו. ועתה כשהיטבנו לעיין ולדקדק בכל הלכה והלכה בחבורנו הגדול, נתבאר לנו פרוש זאת המשנה ונתגלה טעמה… והוא ש… מדברי סופרים גזרו על כל מה שתצמיח הארץ בשביעית, ממה שדרך בני אדם לזורעם גרעינים, שיהא אסור באכילה. כגון מיני התבואה והקטניות וירקות הגנה כולם, וזהו הנקרא ספיחין. ולא אסרו אלא מפני עוברי עבירה.

סברת החילוק- עי' במח' משנה למלך והרב ישראלי.

משנה למלך על הרמב״ם הלכות שמיטה פרק ד הלכה כו

ספיחים שאין איסורם כי אם מדרבנן… לא גזרו בכבוש מצרים. אבל כל שאר דיני שביעית נוהגים בכבוש מצרים.

הרב שאול ישראלי - ארץ חמדה עמוד קנב –

תוספת בירור ב אות ג: כל עיקר גזירת ספיחים לא היתה אלא מחמת שמא יזרעו ויתלו לאמר שהם ספיחים, וגזירה זו אינה שייכת אלא במקומות שהיו מיושבים בעיקר על ידי ישראל, אבל לא במקומות אלה, שלא היו שם ישראל אלא מעט מזעיר שבנקל יכלו להשיג משל הנוכרים. ועל כן אמרו במשנה שנאכל, דהיינו שגזירת ספיחים לא היתה שם.

. חזון איש שביעית סימן כו - סדר השמיטה סעיף ד - עמוד 304

שביעית אינו נוהג אלא בארץ ישראל אבל לא בחו״ל… ובסוריא ועבר הירדן דין פרי אדמה הגדילין מאליהן כדין פרי העץ, ומותרין באכילה [ולא חל עליהם איסור ספיחין] … יש מקומות בארץ שלא כבשום עולי בבל, וגם בהם אין איסור ספיחין, ודין ספיחין שלהם כדין ספיחי סוריא ועבר הירדן, אבל אין הדבר ידוע לנו בעדות ברורה שיש לסמוך עליה. וקל להכשל, ולכן אין להקל בספיחי ארץ ישראל

ביעור וקדושת שביעית בעולי מצרים- עי' בפי' הר״ש על המשנה שהבאנו לעיל, עי' גם במעדני ארץ

רבינו שמשון מסכת שביעית פרק ו משנה א

לא נאכל - לאחר שביעית בלא ביעור, ולא נעבד בשביעית

משנה למלך על הרמב״ם - הלכות שמיטה פרק ד הלכה כו

ובסברת רבינו שמשון אני מסתפק במה שכתב דכיבוש מצרים נאכל לאחר הביעור, אם קודם הביעור יש בו קדושת שביעית באכילתה, או לא. ומן הסברא נראה, דאין בו קדושת שביעית כלל. דכל דבר שיש בו קדושת שביעית צריך ביעור

מעדני ארץ סימן ח

ונראה לענ״ד לומר שדוקא מביעור הוא דפטור, אבל שאר קדושת שביעית שפיר נוהג… ומה שראו חכמים לפטור רק מביעור, ולא משאר חיובי שביעית, אפשר דהטעם הוא…: א. כיון שאף בארץ ישראל כל שהוא מתקיים בארץ יש לו שביעית ואין לו ביעור… ב. לפי מה דקיימא לן שהביעור היינו הפקר, יש לומר דשאני ביעור דלא מינכר כלל אם נתבערו או לא… ג. טעם אחר לחילוק זה דשאני סחורה והפסד וכדומה דהוי עבירה בקום ועשה, ולכן החמירו חכמים גם בסוריא, שלא לפגוע בקדושת הפירות על ידי עבירה שהיא בקום ועשה… כיון שחובת ביעור הוה רק מצוה בקום ועשה, לכן לא חייבוהו כלל חכמים במצוה זו, וממילא בהעדר חובת ביעור דרמיא אכתפא דגברא שפיר פקע גם איסור האכילה והוי ליה היתר גמו. אולם בשנות אליהו כתב… "רצונו לומר דאין מחויב לאכול בקדושת שביעית", הרי להדיא דלאו דוקא מביעור הוא דפטור אלא שלגמרי לא נוהג שם קדושת שביעית בפירות, וכן מטין גם פשטות דברי רבינו שמשון והרא״ש שלא זכרו כי אם איסור עבודה… מכל מקום חובת הפקר שפיר נוהג שם, ובטעם הדבר נראה לענ״ד משום דשמיטת הפירות ואיסור עבודה היינו עיקר שביעית. .

. מנחת שלמה - חלק ג סימן קנח אות ד )[התשובה מופיעה רק במהדורת תשנ״ט]

היבולים של המקומות שהחזיקו בהם רק עולי מצרים, ולא עולי בבל, אף על פי שיש סוברים בדעת רבינו שמשון… דכמו שהוא סובר דפטירי מביעור, כך לא נוהג כלל שום קדושת שביעית בפירותיהם, מכל מקום אין הלכה כן. ואף גם לשטה זו נוהג שם דין תשמטנה ונטשתה של הפירות, וכל שכן דאסורים בעבודת הארץ. וממילא מובן שגם שם זקוקים להיתר המכירה, לא רק משום עבודת קרקע דאסור שם וכו', אלא גם משום קדושת הפירות ושמיטת הפירות.

עשיית מלאכה בגבול עולי מצרים- עי' בראשונים לעיל, ועי' גם בחינוך, עי' בהיתר של רש״י, חישבו מה יגיד רש״י בזה״ז? כמו כן חישבו כיצד רש״י יתרץ את המשנה לעיל, עי' במהר״י קרקס.

ספר החינוך מצוה פד

והמקומות שהחזיקו בהן כבר עולי מצרים ולא עולי בבל… אף על פי שהן אסורין היום מדרבנן בעבודה בשביעית שהחמירו בהן, הספיחין שצומחים שם מותרין באכילה אחר שלא נתקדש בעולי בבל

רש״י מסכת חולין דף ז עמוד א ד״ה הרבה כרכים

הרבה כרכים כבשו עולי מצרים - וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה… ולא רצו להחזיר קדושתה, כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית, שאין נוהגת בחוצה לארץ, ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני.

ר״י קורקוס הלכות תרומות פרק א הלכה ה א.

ואפשר שדעת רש״י ז״ל דההיא מתניתין [לעיל] כמאן דאמר דקדושה ראשונה קדשה לעתיד, ולכך אף מקום שלא כבשו עולי בבל אינו נעבד. ומכל מקום לא החמירו בה לומר שלא יהיה נאכל כאשר החמירו ב[קדושה] שנייה, דשנייה ודאי חמירא טפי. אבל לדידן דקיימא לן דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד - נאכל ונעבד כמו בחו״ל, דהרי היא כחו״ל לענין שביעית, ולא רצו להחמיר בה יותר מחו״ל. ובודאי שזה דוחק.

ב. עוד אפשר לומר דלעולם בזמן קדושה שניה אותם המקומות שהניחו דינם הוא ככל חו״ל דמותר לחרוש ולזרוע ובהיתירן נשארו… אבל אחר כך אסרו חכמים וגזרו במקומות אלו שלא יהיה נעבד כיון דסוף סוף ארץ ישראל הם ונתקדשו בקדושה ראשונה, וזו היא משנתינו, דודאי מה שאינו נעבד במה שהחזיקו עולי מצרים מדרבנן הוא

רבי ישראל משקלוב - פאת השולחן )בית ישראל( סימן כג סעיף קטן כה**

ולי נראה דזה כתב רש״י דעזרא לא כבשם כדי שיהיה מותר לזרוע, אבל מדרבנן אסרו העבודה, והספיקו סמיכת העניים על מה שמותר האכילה דפירות, וצמיחת הספיחין וירקות, ויקחו לקט שכחה ומפאה ומעשר.

הרב קוק - אגרת בכתב יד - נדפס בשבת הארץ )הוצאת מכון התורה והארץ( עמוד 453

ולדבריו }של רש״י{ צריך לומר שעל ידי נכרים היו זורעים, שאילו על ידי ישראל הרי שנינו שכל שהחזיקו עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד.

. חזון איש שביעית סימן ג אות כד והא דאמר דהרבה כרכים הניחו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, היינו שלא תיקנו בהם דין שביעית כלל, ומותר לחרוש ולזרוע כדי שיסמכו עליהם עניים, ואינו ענין להא דתנן פרק ו דשביעית מכזיב ועד הנהר }לא נעבד{… דהתם לא הניחו בשביל עניים, אלא שלא נתישבו שם ישראל… והתם תיקנו שיהא נאכל ולא נעבד, אבל הניחו כרכים שמצאו לצורך תקנת עניים שלא גזרו עליהם שביעית כלל. וזו כוונת רש״י שכתב שמותר לחרוש ולזרוע שם.

הפרשת תרו״מ בחו״ל ודין בית שאן- עי' בגמ' חולין ושם במח' הראשונים ועי' גם בשי' הרמב״ם.

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ו: ז.

העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר״מ שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. … מתקיף לה יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: ומי איכא למאן דאמר דבית שאן לאו מארץ ישראל היא? והכתיב: ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנותיה! אישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.

רש״י את בית שאן כולה - לאכול ירק שלה ופירות האילן בטבלן קס״ד קסבר רבי מאיר לאו מארץ ישראל היא ומעשר דגן בחוצה לארץ הוא נוהג מדרבנן הואיל ובארץ דאורייתא אבל מעשר ירק דבארץ גופיה דרבנן לא גזור מידי בחוצה לארץ … הרבה כרכים כבשו עולי מצרים - וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה ולכך לא כבשום דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה דכי קדשה יהושע לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא כשגלו בימי נבוכדנצר ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני ובית שאן מהן היתה ואותן שקדשו הן לא בטלו בחורבן שני כדאמרינן ביבמות בהערל (דף פב:) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שניה ירושה אבל ירושה שלישית אין להם שהשניה לא פסקה הלכך בימי רבי נהגו איסור בארץ.

תוספות מסכת חולין דף ו עמוד ב

והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו - משמע דאין מעשר נוהג בחוצה לארץ וכן משמע בע״ז בפ' רבי ישמעאל (דף נח:) … ותימה דבפרק עד כמה (בכורות כז.) מוכח כולה שמעתתא דתרומה נוהגת בחוצה לארץ ואין לומר כדפי' הכא … דהא בפ״ק דביצה (דף יב:) גבי אושפיזכניה דרבה בר בר חנה הוה ליה איסורייתא דחרדלא משמע הסוגיא דחייב במעשר … ואומר ר״ת דהכא ובפרק רבי ישמעאל (ע״ז דף נח:) איירי בדמאי דאינו נוהג בחוצה לארץ כדתנן במסכת דמאי (פ״א מ״ג) מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי אבל ודאי טבל חייב בכל מקום … ואההיא דבירושלמי דקאמר שבאו הרובין ובטלום סמכינן עכשיו שאין אנו מפרישין תרומות ומעשרות ור״ת מפרש דאין השדות חשובות כמו שלנו לפי שנותנין מהן מס ולפי זה בימיהם לא היו מפרישין אלא מהנהו דלא יהבי טסקא דאיכא דלא יהבי כדאמר בהמקבל (ב״מ קי.) ארעא דלית לה כרגא וטסקא מאי ועוד יש לפרש שמא הרחוקים מארץ ישראל כמונו לא תקנו חכמים ועוד יש מפרשים שנמצא בירושלמי דהא דקאמר דמכזיב ולהלן פטור מן הדמאי לאו דוקא דמאי אלא אף מן הודאי ואהא סמכינן.

רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה א

הלכה א'- התרומות והמעשרות אינן נוהגין מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, ונביאים התקינו שיהו נוהגות אפילו בארץ שנער מפני שהיא סמוכה לא״י ורוב ישראל הולכין ושבין שם, והחכמים הראשונים התקינו שיהיו נוהגות אף בארץ מצרים ובארץ עמון ומואב מפני שהם סביבות לא״י.

הלכה ה'- כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות. +/השגת הראב״ד/ ורבינו הקדוש התיר בית שאן וכו'. א״א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא״י. +

ר״י קורקוס הלכות תרומות פרק א הלכה ה

אבל דעת רבינו אינו כן אלא דלגמרי התיר ופטר מן המעשרות שכיון שהניחו מקומות אלו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית לגמרי פטרום ועשו אותה במקומות ח״ל הרחוקים שאין תרומה ומעשר נוהג בהם כלל לדעת רבינו שהרי לא הזכיר רבינו שום חיוב אלא בעמון ומואב ומצרים ובבל וכד דייקת שפיר תשכח שאפילו מקומות שהם קרובים מאלו אין תרומה ומעשר נוהגים בהם שהרי רבינו לא הזכיר אלא מקומות אלו בלבד ולא כתב וכיוצא בהן משמע דאלו דוקא וכאשר נזכרו במסכת ידים וכן נראה גם ממה שכתב בסמוך וח״ל נחלקת לשנים ארץ מצרים וכו' ושאר הארצות וכו' וכבר הזכיר רבינו טעם דבר זה באומרו ונביאים התקינו שיהו נוהגות אף בארץ שנער מפני שהם סמוכות לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם הרי שלא בלבד בקרבה וסמיכות הדבר תלוי אלא מפני שרוב ישראל הולכים ושבים שם פי' ויבואו לטעות ולהקל גם בתרומת א״י ובהא ניחא שהנביאים גזרו על בבל ולא גזרו על מצרים ועמון ומואב לפי שבאותו זמן לא היו הולכים מבישראל למקומות אלו.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת חלה פרק ד הלכה ד

אמר רבי יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן. מאן אינון הרובין תרגמוניא. רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואח' כך מפריש. ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר. רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד. אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו. כהדא דתני איסי בן עקביה אומר מעשרות לירקות מדבריהן.

המנהג בחו״ל בזה״ז- עי' לעיל בראשונים מה שכתבו למה בזה״ז לא מפרישים בחו״ל, ועי' עוד בתוס' בע״ז נח:

דיון לגבי תרומות ומעשרות בחו״ל עי' במקור הזה.

https: //www. etzion. org. il/he/talmud/seder-kodashim/massekhet-bekhorot/%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A3-%D7%9B%D7%96-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A5-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5

לעצור כאן, בשבוע הבא נדון לגבי בית שאן וגבולות עולי מצרים וכו'.

https: //www. toraland. org. il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/

מאמר נוסף

https: //www. toraland. org. il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%95%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%95%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%94/%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/

חיוב מעשרות בגבול מצרים- עי' ברמב״ם תרומות א' ה' ועיי״ש במהר״י קרקס.

רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה

… והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ופטרה מן המעשרות.

+/השגת הראב״ד/ ורבינו הקדוש התיר בית שאן וכו'. א״א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא״י. +

ר״י קורקוס הלכות תרומות פרק א הלכה ה

ובהשגות א״א לא התיר ר' אלא מעשר ירק ופירות האילן שהם מדרבנן אף בא״י ע״כ וכן כתב רש״י ז״ל את בית שאן לאכול ירק שלה ופירות האילן בטבלן קס״ד קסבר ר״מ לאו מא״י ומעשר דגן בח״ל הוא נוהג מדרבנן הואיל ובארץ דאוריתא אבל ירק דבארץ גופיה דרבנן לא גזור מידי בח״ל ע״כ. ודעתם בזה הוא משום דקשייא להו כדאשכחן בכמה דוכתיה דתרומה ומעשרות נוהגין אף בח״ל ואיך התיר ר' בית שאן ולכך יש מי שתירץ דלא התיר אלא ירק אבל דגן חייב וזה דעת רש״י. ונראה שזה דעת הר״א ז״ל וכבר הקשו בתוספות על פי' רש״י ז״ל ודחו אותו ואחרים תירצו דדמאי דוקא התיר לא ודאי ויש מי שתירץ דלאו לגמרי התיר אלא חומרי ארץ ישראל שיהא נוהג בה קולי תרומות ח״ל כגון אוכל והולך ואחר כך מפריש. א״נ בטול ברוב ויש מי שתירץ בלוקח מן הגוי הוא שהתיר. ועוד תירוצים אחרים נאמרו בזה אבל דעת רבינו אינו כן אלא דלגמרי התיר ופטר מן המעשרות שכיון שהניחו מקומות אלו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית לגמרי פטרום ועשו אותה במקומות ח״ל הרחוקים שאין תרומה ומעשר נוהג בהם כלל לדעת רבינו שהרי לא הזכיר רבינו שום חיוב אלא בעמון ומואב ומצרים ובבל וכד דייקת שפיר תשכח שאפילו מקומות שהם קרובים מאלו אין תרומה ומעשר נוהגים בהם שהרי רבינו לא הזכיר אלא מקומות אלו בלבד ולא כתב וכיוצא בהן משמע דאלו דוקא וכאשר נזכרו במסכת ידים וכן נראה גם ממה שכתב בסמוך וח״ל נחלקת לשנים ארץ מצרים וכו' ושאר הארצות וכו' וכבר הזכיר רבינו טעם דבר זה באומרו ונביאים התקינו שיהו נוהגות אף בארץ שנער מפני שהם סמוכות לארץ ישראל ורוב ישראל הולכים ושבים שם הרי שלא בלבד בקרבה וסמיכות הדבר תלוי אלא מפני שרוב ישראל הולכים ושבים שם פי' ויבואו לטעות ולהקל גם בתרומת א״י ובהא ניחא שהנביאים גזרו על בבל ולא גזרו על מצרים ועמון ומואב לפי שבאותו זמן לא היו הולכים מבישראל למקומות אלו.

דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ה

(נט) והניחו אותם המקומות כו' ולא פטרום. (צו) כי מדינא הי' צריך לפטרם לגמרי גם מתרו״מ לפ״ד רבנו שרק במצרים בבל עמון ומואב חייב ולא בשאר חו״ל אפי' במקומות הסמוכים (צז) ואפי' אותן שהיו מא״י בכיבוש ראשון גריעי מד' ארצות שחייבין מדרבנן לפי שאלו אינן מעיקר הישוב רק רבנן חייבום בתרו״מ כדי שיהא מעשר עני לעניים ויוכלו להתפרנס שם בשמיטה כי שמיטה אין נוהגת שם וכ״ז לפ״ד רבנו אבל לשאר הראשונים הנ״ל בסקי״ב שכל המקומות הסמוכים חייבין בתרו״מ מדרבנן וכ״ש הכרכים שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל (צח) הם מפרשים הניחום שלא יתחייבו בשביעית כדי שיסמכו עליהם עניים ליטול מ״ע בשביעית ולקט שכחה ופאה:

דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה ה

(סא) התיר בית שאן. (קא) ופטרה מן התרו״מ לגמרי (קב) כי ראה בזמנו ששם אין תקנת עניים במה שחייבת בתרו״מ ולכן נמנה והתירו כי הב״ד שגזרו לא גזרו אלא במקום שיש צורך לעניים (קג) וכ״ז לשיטת רבנו שהמקומות הסמוכים לא״י אין חייבין מדרבנן [חוץ מד' ארצות שגזרו עליהן] אבל להראשונים דס״ל דכל המקומות הסמוכים לא״י חייבין בתרו״מ מדרבנן כנ״ל הם מפרשים דרבי לא פטר בית שאן אלא מחומרות של א״י אבל מ״מ חייבין במעשרות כדין חו״ל (קד) ולכו״ע לא פטר אלא בית שאן עצמה אבל שדות שסביבותיה חוץ לתחומה כמו מה שקורין היום בקעת בית שאן חייב במעשר וגם עיקר בית שאן א״א לסמוך על מה שקורין היום כי בהמשך הזמן נהרסו וחזרו ונתיישבו ופעמים נעתקו ממקומן הראשון ופעמים נשתנו השמות (קה) ובכו״פ כתב שנוהגין בבית שאן לעשר דגן תירוש ויצהר בברכה ושאר מינין בלי ברכה ואפי' ירקות נוהגין לעשר שם והוא כדעת הראשונים הנ״ל וכתב שם דגם בלקוח ובדמאי נוהגין לעשר שם בלי ברכה:

עבר הירדן- עי' חזו״א שביעית ג' סק״כה ועי' תשב״ץ ח״ג סי' קצח- ר'. ועי' כס״מ שמיטה ד' כח',

דין סוריא- עי' בברייתא בגיטין ל. ולגבי מעשר שני עי' רמב״ם א' יד', ולמעשה עי' מה שנהגו בספר משפטי ארץ.

דין בבל-

תוקף חיוב מעשרות- זמן החיוב ביאת כולכם, עי' רש״י כתובות כה. ונדה מז. עי' רמב״ם תרומות א' כו'.

גמרא חולין ז.

אמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית

גבול עולי מצרים- למעשה לעניין שמיטה.

https: //bhl. org. il/%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D/

גדר מצוות התלויות- עי' בקידושין לו: ושם תוד״ה והרי. (יש דיון רוב הראשונים נקטו שתלוי בארץ איננו קשור לתלוי בביאת כולכם ודוק.)

זמן חיוב שמיטה- עי' תורת כהנים ויקרא כה ב-ג

http: //eretzhemdah. org/Data/UploadedFiles/SitePages/884-sFileRedir. pdf

https: //bhl. org. il/isa-yossef/%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%99%D7%96/

היתר בית שאן- עי' במח' הראשונים, שימו לב לשורש המח' לגבי חיוב תרו״מ בחו״ל.

עי' תוס' בחולין ו: דעת ר״ת, וע״ז נט. ועי' פהמ״ש לרמב״ם דמאי א' ג', ועי' רשב״א חולין

מאמר טוב

https: //www. etzion. org. il/he/halakha/yoreh-deah/eretz-yisrael/boundaries-shemitta

שלום לכבוד הרב

רציתי לברר האם מברכים על הפרשת תרומות ומעשרות בתחום של עולי מצרים. וכן האם מברכים על הפרשת תרו״מ שגדלו בעיר נהריה (לענין הנאמר בגמרא בגיטין לגבי הרצועה שיוצאת מעכו לכזיב).

התשובה:

באיזור בית שאן לא חייבים כפי שרבי פטר אותם, ואם מפרישים אין לברך. בשאר איזורי הארץ, כולל איזור נהריה מפרישים בברכה.

---

נשלח על ידי: נריה יהודה פופר
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

839-sFileRedir

גבולות הארץ לעניין מצוות שמיטה

הקדמה

מצוות השמיטה נוהגת רק בארץ ישראל. ביחידה זו נעסוק בהגדרת הגבולות הגיאוגרפיים של ארץ ישראל, לענין קדושת הארץ המחייבת שמירת המצוות התלויות בארץ. בשלב זה נעסוק בעיקר בהגדרת קוי הגבול עצמם, ופחות במשמעויות ההלכתיות של קוי הגבול הללו. עיקר הדיון במשמעויות ההלכתיות יֵעשה בשיעור הבא. בשיעור זה נתמקד יותר במיקום הגבול הדרומי, כיון שיש לו השפעה רבה למעשה.

בסוף השיעור מצורפות שתי מפות של הגבול הדרומי, מפה נוספת של כל הארץ מצורפת באתר.

בשיעור זה הארכנו יותר ממה שתכננו, ופחות ממה שרצינו. ללומדים שזמנם אינו בידם, ולא יספיקו ללמוד את כל הנושאים, אנו ממליצים לדלג על יחידה ה, העוסקת בקביעת קו הגבול הדרומי על פי דברי הרמב״ם בהלכות קידוש החודש.

לפני הלימוד עצמו, נקדים כמה הקדמות קצרות:

בספרות המחקר ישנם דיונים ארוכים על זיהויים של מקומות ואתרים הנזכרים במקורות. במסגרת הלימוד שלנו, נביא כמה דיונים שחשובים לנו, אך נשתדל להתמקד פחות בראיות לזיהוי, על מנת להקל על הלומדים.

כדי לברר את גבולות הארץ לעניין שמיטה, השתמשו הפוסקים במקורות הלכתיים שעוסקים בתחומים אחרים כגון: הלכות גיטין; מצוות ישוב הארץ; עדות על מולד הלבנה בחידושה; תרומות ומעשרות ועוד. לגבי כל ראייה שכזו, נצטרך לברר מדוע מקור שעוסק בנושא אחר יכול לשמש כראייה לקביעת הגבולות לעניין שמיטה.

הגבולות בהם אנו עוסקים, עוצבו בשתי תקופות עיקריות - תקופת בית ראשון - המכונה כיבוש 'עולי מצרים', ותקופת בית שני - המכונה במקורות כיבוש 'עולי בבל'. אורכה של התקופה הראשונה הוא למעלה מ- 800 שנה, אורכה של התקופה השניה למעלה מ- 400 שנה.

לאורך תקופות כה ארוכות חלו שינויים משמעותיים במיקום הגבולות: ברור שגבולות הארץ שנכבשה בימי יהושע אינם חופפים את הגבולות בימי שלמה המלך. ברור גם שגבולות הארץ בתקופת עזרא (התקופה הפרסית) שונים מהגבולות בימי החשמונאים (לשם השוואה, תוכלו למנות את מספר הפעמים שגבולות מדינת ישראל שונו בששים ושש השנים האחרונות).

השאלה המתבקשת היא, מהן התקופות שלפיהן נקבעים הגבולות המקודשים.

במסגרת הלימוד שלנו, נצטמצם בעל כרחנו, וניגע בנושאים אלו רק בצורה חלקית.

יחידה א: גבולות ההבטחה, קדושה ראשונה וקדושה שניה

כאמור לעיל, לצורך ציון הגבולות, אנו מבחינים בין גבולות מתקופות שונות: המקומות אותם כבשו עם ישראל בכניסתם הראשונה לארץ, מכונים 'גבולות עולי מצרים', והם נתקדשו ב׳קדושה ראשונה'. המקומות אותם יישבו החוזרים בראשות עזרא ונחמיה, מכונים 'גבולות עולי בבל', והם נתקדשו ב׳קדושה שניה'. באופן כללי ניתן לומר כי גבולות עולי בבל מצומצמים מגבולות עולי מצרים וכלולים בהם.

עלינו לשים לב, שקוי הגבול הללו, אינם חופפים לגבולות הארץ המופיעים בסוף ספר במדבר בפרשת מסעי' (מקור 1). לגבולות מסעי יש השפעה פחותה על הלכות שביעית, לכן נמעט לעסוק בהם.

במדבר פרק לד - גבולות פרשת מסעי

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ:

גבול דרום - (ג) וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה: (ד) וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה {והיה} וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה: (ה) וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה:

גבול מערב - (ו) וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:

גבול צפון - (ז) וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר: (ח) מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה: (ט) וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן:

גבול מזרח - (י) וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה: (יא) וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה: (יב) וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:

עיינו במפות שבסוף היחידה, ונסו לזהות את המקומות שהתורה מזכירה!

עיון נוסף: האם במהלך תקופת השופטים כבשו בני ישראל את כל הארץ שבגבולות פרשת מסעי? עיינו בספר יהושע (יג, א-יג), ובתחילת ספר שופטים (פרק א).

משנה מסכת שביעית פרק ו משנה א

שלוש ארצות לשביעית:

כל שהחזיקו עולי בבל - מארץ ישראל ועד כזיב - לא נאכל ולא נעבד.

וכל שהחזיקו עולי מצרים - מכזיב ועד הנהר {ישנם פירושים שונים מהו הנהר הזה} ועד אמנה, נאכל אבל לא נעבד.

מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד.

נסו לזהות איזה צד של הגבול מסמנת המשנה (דרומי, מזרחי וכו')?

היחס בין גבולות עולי מצרים לגבולות עולי בבל

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד א

אמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.

מה הרוויחו העניים מכך שעולי בבל לא קידשו את כל המקומות שבגבולות עולי מצרים? (האם העניים מרוויחים יותר מכך שהארץ קדושה בקדושת שביעית או מכך שאיננה קדושה? מתי לעניים יהיו יותר פירות או ירקות? - בשיעור הבא נרחיב יותר בנושא זה)

**רש״י (על הגמרא שם)**

קדושה ראשונה בטלה, דכי קדשה יהושע לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא כשגלו בימי נבוכדנצר. ולא רצו {עולי בבל} להחזיר קדושתה, כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ, ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני…

ואותן שקדשו הן {עולי בבל} לא בטלו בחורבן שני. כדאמרינן ביבמות (דף פב ע״ב) 'והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה': ירושה ראשונה ושניה יש להם - שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שניה ירושה, אבל ירושה שלישית אין להם, שהשניה לא פסקה.

האם אחרי שהקדושה הראשונה פסקה, המקומות שנכבשו רק בכיבוש ראשון שווים במעמדם לחוץ לארץ? עיינו שוב במשנה במקור 2, מה קשה ממנו על רש״י? (על היחס בין רש״י למקור 2 נרחיב בשיעור הבא).

ספר כפתור ופרח פרק יא

ורבותינו עליהם השלום… באו להגיד ולהודיע {רק} מה שכבשו עולי בבל מן הארץ שבתוך אלו המצרנים {ולא מה שכבשו עולי מצרים}, שהרי עולי מצרים הדבר מבואר שכבשו הכל מן הקצה אל הקצה…

ואמנם בימי יהושע לא כבשו הכל שכן כתיב (יהושע יג, א) ויהושע זקן בא בימים וגומר… אבל הכתוב מעיד שכבשו הכל בזמן המלכים שכן כתוב (מלכים א, ח, סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים… אמנם בגבולי התורה שברוחב הארץ כלומר ממערב למזרח שבצד הצפון פשיטא שלא כבשו הכל בימי דוד המלך… וכן רבותינו ז״ל הזכירו הענין כך כלומר שכבוש עולי מצרים היה מהר ההר עד נחל מצרים.

האם לדעת הכפתור ופרח יש הבדל בין הגבולות בפרשת מסעי לבין גבולות 'עולי מצרים'?

מה לדעתו קובע את קדושת הארץ: הגבולות שהוגדרו בפרשת מסעי, או הכיבוש בפועל?

עיון נוסף: בספר משנת יוסף (חלק א עמודים קיח-קיט) הובאו דעות השונות מדעת הכפתור ופרח בעניין גבולות כיבוש עולי מצרים בדרום, ובעניין קדושה ב׳גבולות מסעי' שלא נכבשו.

יחידה ב: הגבול הדרומי-מערבי: עזה, אשקלון, נחל מצרים

משנה מסכת גיטין פרק א משנה א-ב

המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם'…

רבי יהודה אומר: מרקם למזרח, ורקם כמזרח. מאשקלון לדרום, ואשקלון כדרום. מעכו לצפון, ועכו כצפון. רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגטין.

המשנה עוסקת בהגדרת ארץ ישראל לעניין שליחות בגיטין. האם לדעתכם ניתן ללמוד מגיטין למצוות התלויות בארץ?

עיון נוסף: עיינו במור וקציעה (יעב״ץ) סימן שו (בקטע שמתחיל במילים "ברם השני"). מה דעתו בעניין זה?

תוספות מסכת גיטין דף ב עמוד א

הקשה רבינו תם: דאשקלון מארץ ישראל היא… כדכתיב בשופטים (א, יח): 'וילכוד יהודה את: עזה ואת אשקלון ואת גבולה'? ואומר רבינו תם: דעולי בבל לא כבשוה. כדאמר בפרק קמא דחולין (דף ז ע״א) גבי בית שאן: 'הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל'.

לשיטת רבינו תם, המשנה דיברה על כיבוש עולי בבל או על כיבוש עולי מצרים?

עיינו שוב בכפתור ופרח במקור 5, לאיזה כיבוש התייחסה המשנה לדעתו?

רמב״ם הלכות תרומות פרק א הלכה ז-ח

אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים? מרקם שהוא במזרח ארץ ישראל עד הים הגדול, מאשקלון שהיא לדרום ארץ ישראל עד עכו שהיא בצפון…

מהיכן החזיקו עולי בבל, מכזיב ולפנים כנגד המזרח, ומכזיב ולחוץ עד אמנה והיא אמנום ועד הנהר והוא נחל מצרים לא החזיקו בו.

עיינו במשנה במקור 6, והשוו לגבולות שמציין הרמב״ם. מהיכן לקח הרמב״ם את הגבולות בהלכות תרומות (שבהמשך דבריו הוא משייך אותם גם לעניין שביעית)? בגבולות איזו תקופה מדובר במשנה לדעתו?

הרב שלמה זלמן אויערבך - מעדני ארץ תרומות פרק א הלכה ז

גבולות עולי מצרים שחשבם כאן רבינו, שנויות הן במשנה קמא בגיטין (ב ע״א) לעניין אמירת בפני נכתב. ומבואר שם בכל הראשונים דמשנתנו לא אשמעינן כלל גבולות עולי מצרים, אלא רובם {רוב הראשונים} סבירא להו דמשנתנו מיירי דווקא בגבולות כיבוש עולי בבל…

אולם עיקר דברי רבנו {הרמב״ם} כאן תמוהים מאד שבתחלה כתב שעכו הוא הגבול הצפוני… ואם כן איך כתב אחר כך שטורי אמנום הוא הגבול הצפוני שהוא הרבה יותר מעכו לצד צפון? וגם איך כתב אחר כך שנחל מצרים שהוא הרבה יותר רחוק מאשקלון לצד דרום הוא הגבול הדרומי של ארץ ישראל?

[וראה] בתבואות הארץ (עמוד נא) שכתב על דברי רבנו כאן שפלאים הם בעינו ומשום כך כתב: "ואי לא מסתפינא, הייתי אומר שטעות המעתיק הוא בדבריו, וערבוב דברים בשתי הלכות אלה, וכן צריך להיות… איזה הוא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים כל ששופע ויורד מטורי אמנום ועד נחל מצרים וכו', מהיכן החזיקו עולי בבל: מרקם שהוא במזרח ארץ ישראל וכו'… והכל יבוא אל נכון".

עיון נוסף: עיינו עוד בתוספות רא״ש, תוספות רי״ד ורשב״א על מסכת גיטין דף ב ע״א ד״ה ואשקלון. על אילו כיבושים דיברה המשנה לדעתם? (מיהם 'רוב הראשונים' שעליהם דיבר ה׳מעדני ארץ'?)

לפי תירוץ ה׳תבואות הארץ' מה צריך לשנות ברמב״ם? איך השינוי משפיע על הגדרת גבולות עולי בבל ועולי מצרים לפי שיטת הרמב״ם?

האם לפי זה שיטת הרמב״ם שווה לשיטת שאר הראשונים שראינו?

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' - יד פשוטה - תרומות פרק א הלכה ז-ח (טרם הודפס)

ברם, כוונת רבינו להשמיע את הנקודות שלכל הנמצא בתוכן מעמד ארץ ישראל לכל הדינים… שהשטח על שפת הים הגדול (ים תיכון) בין עכו בצפון ואשקלון בדרום הוא ארץ ישראל. ואילו מחוץ לשתי נקודות אלו בהמשך שפת הים יש מקומות שלא כבשו עולי מצרים ואף לא עולי בבל.

לפי ה׳יד פשוטה', מה כוונת הרמב״ם באומרו 'אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים'?

הרב שאול ישראלי - ארץ חמדה - נוספות לשער ד, א - עמוד קפח

הרמב״ם כתב (תרומות א, ז): "איזוהי ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים: … מאשקלון שהיא לדרום ארץ ישראל, עד עכו שהיא בצפון"… ואף על פי שבכתוב מפורש שאשקלון נלכדה על ידי שבט יהודה, וכבר עמדו על זה בירושלמי… יש לומר לדעת הרמב״ם, כיון שכיבוש זה לא החזיק מעמד זמן רב, וגם בתקופה קדומה עוד טרם מלוך מלך בישראל שלטו שם הפלישתים שלטון מלא, ואף הציקו משם לישראל… אשר על כן בטל שם הכיבוש עוד בזמן בית ראשון… וזהו שנמנו על אשקלון לפוטרה מן המעשרות, היינו שקבעו עליה דין כאילו לא נכבשה מעולם…

לדעת הרב ישראלי אין טעות ברמב״ם, ואשקלון אינה בגבול עולי מצרים. איך הוא מיישב את הפסוקים המלמדים שאשקלון נכבשה על ידי עולי מצרים?

כיצד לדעתו הרמב״ם הבין את המשנה בגיטין?

ספר כפתור ופרח פרק יא

קצוות כבוש עולי בבל: נחל מצרים… לפי משנת שביעית (ו, א). אבל לפי מסכת גיטין (ב, א) והתוספתא משביעית (ד ד -ה) קצוות עולי בבל… אשקלון.

לדעת הכפתור ופרח נראה שיש מחלוקת קדומה באשר לגבול הדרום מערבי. מה סוברת המשנה בשביעית?

מתי נכללה אשקלון בגבולות הארץ ומתי לא, לפי כל אחת מהשיטות שלמדנו?

דינה של עזה, והאם נכבשה בכיבושים השונים

תלמוד ירושלמי מסכת ביכורים פרק ג הלכה ג

רבנן דקיסרין אמרין ממנין {סומכים} זקנים בחוץ לארץ על מנת לחזור {על מנת שהם יחזרו לארץ}. רבי יצחק בר נחמן הוה בעזה ומנוניה על מנת לחזור.

לדעת הירושלמי האם העיר עזה היא חלק מארץ ישראל?

עיון נוסף: עיינו ברמב״ם הלכות סנהדרין פרק ד הלכה ו. האם דבריו מתיישבים עם הירושלמי? האם דבריו מתיישבים עם שיטתו כפי שבאה לידי ביטוי לעיל (מקור 8)? (תוכלו להיעזר בפירושו של הרב חיים קנייבסקי - 'קרית מלך', על הרמב״ם שם)

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א

אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. רש״י: חורבתא סגירתא - חורבה, מצורע מתרגמינן: סגירתא, שנותץ משם בית המנוגע.

הלכות צרעת הבתים נוהגות רק בארץ ישראל, ולכן מוכח מהגמרא שעזה כלולה בגבולות הארץ. השוו למקור מספר 6, מהי מסקנתכם?

ראינו שני מקורות תלמודיים סותרים להגדרתה של עזה כארץ ישראל, כעת נעבור לפוסקים הראשונים:

שו״ת רדב״ז חלק ד סימן ל

שאלה: ילמדנו רבינו אם בני עזה חייבין להפריש תרומות ומעשרות? … תשובה: נראה ודאי דחייב… דודאי עולי מצרים כבשוה. דהא אמרינן בגיטין רואין כל שאלו חוט מתוח מטורי [אמנון] עד נחל מצרים שהוא הנקרא היום ואדי אל פריש (עריש), וכל מה שבתוך החוט הוא ארץ ישראל… ואפילו אם תמצא לומר שלא כבשום עולי בבל הרי לא פטרוה {ממעשרות}… שוב מצאתי לבעל ספר כפתור ופרח תלמידו של הרב ז״ל, שכתב שעזה בכלל ארץ ישראל היא.

כשהרדב״ז וה׳כפתור ופרח' פסקו שעזה היא חלק מארץ ישראל, לאילו גבולות הם התייחסו: לכיבוש עולי מצרים או לכיבוש עולי בבל?

עיינו במפות שבסוף השיעור, מהו מיקומו של נחל מצרים?

שו״ת מהרי״ט חלק א סימן מז

ועזה בדרומה של אשקלון היא… חוץ לגבולין אלו {של המשנה בגיטין} הכל חוץ לארץ… מדאמרינן בירושלמי שלהי מסכת ביכורים… ר' יצחק בר נחמן הוה בעזה ומנוניה על מנת לחזור אלמא היא חוצה לארץ.

הא דקרו ליה חורבתא סגירתא {מקור 14} שמא מזמן בית ראשון היתה, שהיו צריכין ליזהר מטומאת האבנים… אי נמי איכא לאוקמא אף בבית שני, דשמא מופלג מעזה טובא הוא, וקרו ליה תחומי עזה לפי שהיתה תחת ממשלתם…

ועוד פוק חזי מה עמא דבר, שהרי כל ישראל אשר ישבו שם מעולם ושנים קדמוניות מעולם החזיקוה כחוץ לארץ. ורבותינו הקדמונים שבירושלים החזיקוה כחוץ לארץ לענין תרומות ומעשרות ושביעית, שרוב הפירות והתבואה של ירושלם מביאין לה מעזה… ואמרו בירושלמי פרק א דפאה… כל הלכה שהיא רופפת בידך ראה מה צבור נוהגין ונהוג כן.

האם המהרי״ט והרדב״ז חולקים בשאלה מתי ואם עזה הייתה בתוך גבולות הארץ?

רבי יעקב עמדין (יעב״ץ) - מור וקציעה - סימן שו

גם עזה פשיטא דלא מכלל גולה היא נחשבת, הלא מעצם ארץ ישראל היא וגלו ממנה, רק מכבוש שני אולי איננה…

ומה שכתב עוד הרב ז״ל {מהרי״ט} ועוד פוק חזי שהרי כל ישראל אשר ישבו שם מעולם החזיקוה לחו״ל, ורבותינו שבירושלם החזיקוה בחו״ל לענין תרומות ומעשרות. גם זו מן התימה, שהרי ראינו לרדב״ז שהיה בדור שלפני מהרי״ט וסמוך אליו… מחזיקה {מחשיב אותה} לארץ ישראל בלי שום פקפוק, ובלי זכר חולק… תמיהני מאד על עוצם חכמת מהרי״ט ופרשת גדולת בקיאותו בתלמוד ובהוראה, איך יכול היה להחליטה כחו״ל גם לענין חובת תרומות ומעשרות… עזה מיהת כבוש ראשון הואי, ואולי גם בימי בית שני באה פעם בידי מלכי חשמונאים או הורדוס.

האם לדעת ר' יעקב עמדין גבולות עולי בבל נקבעו לפי המצב שהיה כששבו מהגלות בזמן עזרא ונחמיה, או שגם כיבושים שהיו בתקופות מאוחרות יותר (כמו זמן החשמונאים) הרחיבו את הגבולות?

**הרב יוסף ליברמן - משנת יוסף עמוד קכה**

מתוך דברי רבינו היעב״ץ במור וקציעה (או״ח סימן שו) נראה דברירא ליה דכל מה שנכבש במשך ימי בית שני על ידי מלכי החשמונאים, הוי בכלל כיבוש עולי בבל… והתבואת הארץ (עמוד כא) פריך דמה יועיל אם נכבשה אחר כך, כיון שלא נכבשה בזמן עזרא? והארץ נתקדשה דוקא בזמן ההוא {זמן עזרא}.

ובספר מעדני ארץ (להלכות תרומות א, ז אות ד) תמה על תבואת הארץ, דמה טעם לחלק בין כיבוש עולי מצרים, דאף מה שכבשו בימי דוד ושלמה חשבינן ככיבוש עולי מצרים, ולגבי כיבוש עולי בבל, לא חשיב כי אם מה שקידש עזרא ולא מה שכבשו אחר כך? …

{משנת יוסף מתרץ את דברי תבואת הארץ, שיש לומר} שעולי בבל במכוון הניחו המקומות שהניחו כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, וכשם שקידשו את גבולות עולי בבל, כן בפירוש הוציאו מקדושה שניה את מה שהניחו, ואם כן אי אפשר על ידי כיבוש לשוב ולקדשם בזמן שהנביאים האחרונים ברוח קדשם הוציאום מהקידוש.

לפי 'מעדני ארץ' המובא ב׳משנת יוסף' ברור שכיבושי דוד ושלמה נכללים בתחומי עולי מצרים, האם ניתן להביא ראיה לדבריו ממקור 5?

מדוע לדעת ה׳משנת יוסף' כיבושי החשמונאים לא יחשבו חלק מכיבוש מעולי בבל?

העיר עזה של ימינו: זהה לעזה המקראית, או לעזה המוזכרת במשנה?

עסקנו במעמדה של העיר עזה, אם נתקדשה בכיבוש ראשון או בשני, או שכלל לא נתקדשה.

כעת נעסוק בשאלת זיהוי העיר עזה: האם העיר עזה שמוזכרת בתנ״ך ובמקורות הקדומים היא אותה העיר שנקראת בימינו עזה? שאלה זו היא חלק משאלה כללית יותר: האם מקום שנזכר בתנ״ך או בדברי חז״ל הוא אותו מקום שנקרא כך בימינו.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שביעית פרק ו הלכה א

רבי סימון ורבי אבהו הוון יתיבון אמרי: הא כתיב [שופטים א, יח] וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה? ליתי עזה. את אשקלון ואת גבולה? ליתי אשקלון.

פרופ' יהודה פליקס - פירוש לירושלמי כרך שני עמוד 55

ליתי עזה: ליתי משמע כנראה 'לית היא', והשאלה היא: האין אלו עזה ואשקלון שנכבשו על ידי עולי מצרים ולמה לא יחוייבו במעשרות ובשביעית?

והגר״א פירש בניחותא 'ליתי' - 'אינן' אותן עזה ואשקלון שבכתובים, דתרי עזה הוו.

מה ההבדל בין שני הפירושים למילים 'ליתי עזה', בניחותא או בלשון שאלה? פַסְקו את הירושלמי לפי כל אחד מהפירושים!

הרב חיים קנייבסקי - דרך אמונה - ביאור ההלכה הלכות תרומות פרק א הלכה ט

וצריך לומר דהתירוץ הוא: דנהי דיהודה כבש את עזה ואת אשקלון, מכל מקום הפלשתים חזרו ולקחוהו מהם אחר זמן קצר.

'דרך אמונה' מפרש פירוש שלישי בירושלמי, ולפיו אין שאלה על זהות העיר. מהו לדעתו הפירוש למילים 'ליתי עזה'?

האם לפי פירוש זה יכול הירושלמי להוות מקור לשיטת הרמב״ם (מקור 8)? השוו לדברי הרב ישראלי במקור 11!

עיון נוסף: עיינו בדברי המהרי״ט (חלק א, סימן מז). איך הוא מפרש את הירושלמי?

חזון איש שביעית סימן ג, אות יח

ועדיין אין אנו בטוחים אם אפשר לסמוך על מפת הארץ, שלא דקדקו בדברי חז״ל ושמות הערים. ומקומותיהן נשתנו, ויש שנמחקו זכרם, ובנו על אומדנות.

לדעת החזון איש לא ניתן לסמוך על זיהויים של ערים ישנות, כי הזיהוי מבוסס על אומדנות. האם לדעתך ישנם זיהויים שניתן יהיה לסמוך עליהם? מדוע?

הרב יעקב אריאל - שו״ת באהלה של תורה - חלק ג סימן א עמוד 33

הצדק עם החזון איש באשר לזיהויים המשוערים על ידי החוקרים על סמך שמות ערביים שצלילם דומה לשמות המקוריים. אך גם הוא יודה שמקום שיש מסורת רצופה סומכים על הזיהוי. שהרי אין להעלות על הדעת למשל, שירושלים של היום אינה ירושלים של דוד ושלמה.

כמו כן יש לומר, שעזה שעליה נחלקו הרדב״ז והמהרי״ט למעשה, היא אותה עזה הידועה לנו מהתנ״ך והתלמוד. יש בידינו מסורת רצופה על קהילה יהודית בעזה, מימי הרדב״ז והמהרי״ט עד מאורעות תרצ״ו.

מהן ראיותיו של הרב אריאל לכך שעזה של היום היא ה׳עזה' שעליה דובר בעבר?

רבי ישעיה די טיראני - שו״ת הרי״ד - סימן קכג

ומאי דכתב מר על מאי דאמרינן בפרק קמא דגיטין… וכתבתה וציירתה אלי דעכו היא בצד מזרחה של ארץ ישראל רחוקה ממערב הרבה.

כמה הוגעתני בדבריך, ואילו הוה חזי ליה למר {היית רואה} ארעא דישראל, כדחזי לי, לא הוה אמר הכי {לא היית אומר כך}. הים הוא גבול מערבה של ארץ ישראל, ועכו יושבת על שפת הים לצד צפון, ואשקלון על שפת הים לצד דרום, ובין אשקלון לעכו הוא כמהלך שני ימים. ואני נסעתי מעכו והלכתי ממערב למזרח, והילכתי כל ארץ הגליל שהיא לצד צפונה של ארץ ישראל, וסיבבתי מזרחה של ארץ ישראל על שפת הירדן, וסיבבתי גם דרומה של ארץ ישראל, ובאתי ולנתי באשקלון, והילכתי מאשקלון לעכו על שפת הים.

על מה מבסס בעל שו״ת הרי״ד את דעתו ביחס למיקומה של עכו? האם ניתן להסיק מדבריו שאפשר לזהות ערים עתיקות לפי שמותם העכשוויים?

נחל מצרים - וואדי אל עריש, או הנילוס?

רש״י יהושע פרק יג

הוא נילוס הוא נחל מצרים.

רדב״ז הלכות תרומות פרק א

נחל מצרים הנקרא ואד אל עריש. ומי שאומר נחל מצרים הוא נילוס טועה הוא.

הרב שלמה זלמן אויערבך - שו״ת מנחת שלמה תנינא (ב-ג הוצאה חדשה) סימן מו

דבר זה מיהו ברור שלצד דרום אין להרחיק את הגבול ליותר מנחל מצרים, שהוא וואדי אל עריש.

עיון נוסף: עיינו במאמרו של ד״ר יהושפט נבו באתר דעת, שסוקר את השיטות השונות, ומכריע שנילוס הוא ואדי אל עריש.

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' שליט״א - אמונת עיתך גליון 102 עמוד 71

היה על שפת הים שטח רחב… הכולל את אשקלון ועוד כמה עיירות… שכולן נקראות על שם אשקלון… בימי הורדוס היה מעמד מיוחד לאשקלון וסביבותיה, 'עיר חופשית'… צמוד לשטח זה היה עוד שטח עצמאי שכלל את העיר עזה… והוא נמשך עד מקום שמתעקמת שפת הים ממנו, ונמשכת בקו ישר פחות או יותר, עד ואדי אל עריש…

שפת הים עצמה, מאשקלון ודרומה לכיוון עזה, אינה נידונה בתור ארץ ישראל, כי עולי בבל לא כבשו את שפת הים דרומה מאשקלון. אמנם מזרחה, לכיוון אזור אשקלון ודרומה - כבשו (ראה נחמיה יא, כה-כו). ומכל מקום דרומה מנחל מצרים אף עולי מצרים לא קדשו, ודין אזור זה כחוץ לארץ.

עיינו במפות שבסוף היחידה, וציינו היכן משרטט הרב רבינוביץ' את הגבול הדרומי של עולי בבל ושל עולי מצרים. האם קו זה זהה לקו המשורטט במפה של גולדהר?

יחידה ג: הגבול הדרום מזרחי

משנה מסכת גיטין פרק א משנה א - ב (מקור 6)

המביא גט ממדינת הים, צריך שיאמר 'בפני נכתב ובפני נחתם'…

רבי יהודה אומר: מרקם למזרח, ורקם כמזרח. מאשקלון לדרום, ואשקלון כדרום. מעכו לצפון, ועכו כצפון. רבי מאיר אומר: עכו כארץ ישראל לגטין.

האם הגבול הדרום מזרחי מוזכר במשנה זו?

חזון איש שביעית סימן ג אות כו

מרקם למזרח… לא היה סגי {לא היה די} במה שהזכיר עיר אחת בכל רוח, שזה אינו מלמדנו כלום בגבולות הארץ.

ואי אפשר לומר דרואין כאילו חוט מתוח כנגד רקם צפון ודרום לריבוע של עולם, וכן לכל רוח. שאין ארץ ישראל מרובע לריבוע של עולם, אלא פעם הגבול יוצא ופעם נכנס…

מיהו הרמב״ם בפרק א מהלכות תרומות (הלכה ז) העתיק משנתנו לעניין גבולי הארץ, וצריך תלמוד, שאם בא רבנו לתאר גבולי הארץ, היה לו לכתוב את כולן, ועירות אלו אינן מלמדותינו כלום?

החזון איש תמה מדוע המשנה והרמב״ם הזכירו עיר בודדת לסימון כל גבול, הרי אין די באיזכור עיר אחת כדי לציין את הגבול לכל אורכו. מהי התשובה שהוא מציע לשאלה זו? מדוע הוא דוחה תשובה זאת?

ספר כפתור ופרח פרק יא

ונאמר גבולי התורה וקצוותיה: ים המלח… ומסכת גיטין לא הזכיר הזוית הדרומי מזרחי אולי לפרסומו שהוא ים המלח.

מנין למד הכפתור ופרח שפינת הגבול הדרום מזרחי היא בים המלח? (עיינו מקור 1 פסוקים ג ו- יב).

הרב זלמן קורן - מוריה תשנ״ד עמוד קכו

הדרך הברורה לקבוע את דינה של הערבה, הוא על פי מקומה ביחס לים המלח. שהרי ים המלח במקומו הוא עומד, וזיהוי מקומו ידוע ומוסכם, ואינו תלוי בשום אומדנא, והואיל וקצה ים המלח הוא נקודת הגבול הדרום מזרחית, ממילא מובן שמה שדרומה משם אינו יכול להכלל בתחום ארץ ישראל בשום אופן. ועל פי זה אפשר לקבוע במוחלט שכל שטח הערבה, מדרום לים המלח ועד אילת, הוא כולו חוץ לארץ. (זולתי מקומות בודדים הסמוכים ממש לים המלח)… ואמנם אין הכרח שהיתה שם זוית ישרה, ואפשר שהגבול הדרומי נטה מעט דרומה, שהרי הגבול נסב מנגב למעלה עקרבים…

מהי נקודת הציון הדרום מזרחית הברורה לדעת הרב זלמן קורן? האם ישנן נקודות דרומיות יותר מנקודה זו שנכללות בגבולות הארץ?

הרב זלמן קורן - שם עמודים קלא - קלד

השאלה ההלכתית היא האם יש מקום לחשוש שמא בעבר היו פני המים {בים המלח} גבוהים עוד יותר, וכך התפשט הים דרומה יותר ממה שהוא מופיע במפות. וכבר עסק בזה בספר שו״ת משנת יוסף ח״ב עמוד קכו בהערה, והביא הוכחות לכך שפני ים המלח לא עלו באלפיים השנה האחרונות לגובה של יותר מאשר 389- מתחת לפני הים התיכון, וזאת על סמך גובהם של מבנים עתיקים שונים הנמצאים בסביבתו, וניתן להראות שאם כן הוא, אם כן לא התפשט הים דרומה יותר מאשר בשנת תרע״ה… על פי מדידה של אותם שרידים, אפשר לשער שלפני מאות שנים עלו פני ים המלח, והגיעו עד לגובה של 375- מטר מתחת לפני הים התיכון (כלומר, עשרים ושמונה מטר יותר גבוה מכפי מפלסו היום), ואם כן הוא, הרי שקו החוף השתרע עוד שבעה ק״מ דרומה מקו הגבול של שנת תרע״ה (כלומר, כאחד עשר ק״מ דרומה מחוף תרצ״ט - תשכ״א) אבל מעבר לקו זה ודאי אין לחוש לשום דבר.

מהי השאלה ההלכתית-היסטורית שהרב זלמן קורן מעלה? כיצד היא משפיעה על גבול הארץ?

מהו טווח האזור המסופק לפי הרב קורן?

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' - אמונת עתיך גליון 102 עמוד 67 (סיכום להמשך דברי הרב קורן)

הרב זלמן מנחם קורן במאמרו {בהמשך המאמר שבמקור הקודם} הביא סיוע לזיהוי הקצה הדרום מזרחי עם סביבות ים המלח, על פי דברי הגמרא (מכות ט ע״ב): "ושלשת - שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון". הרב קורן ציין שם, שבין חברון ושכם, שהן ערים מוכרות, המרחק הוא כ-, ואם נמדוד את אותו מרחק מחברון דרומה - נגיע אל וואדי אלפיקרי, המכונה כיום נחל צין, שהוא מעט דרומית לים המלח.

שימו לב: הרב רבינוביץ' מזכיר את קדש עיר המקלט שנמצאת בגליל, ולא ערים אחרות בשם קדש שנמצאות בדרום הארץ!

יחידה ד: דרום הארץ - תוואי הגבול בין מזרח (ים המלח) למערב (אשקלון)

עד עתה עסקנו בפינה המערבית ובפינה המזרחית של הגבול הדרומי. ביחידה זו נעסוק בתיאור הגבול הדרומי שבין מזרח למערב.

עיינו שוב בדברי החזון איש (במקור 30). מהי הבעייה שהוא מעלה?

הרב שאול ישראלי - ארץ חמדה עמוד קעו

לשון המשנה "מאשקלון לדרום" משמעותו לכאורה שכל מה שמדרום לאשקלון נחשב חוץ לארץ. אולם גולדהר {רב וחוקר שחיבר את הספר 'אדמת קודש', מפה לפי שיטתו מצורפת בסוף השיעור} מוכיח שהדברים אמורים רק בקו ישר דרומה ומשם למערב, וכלל בזה את מחוז גרר… עד נחל מצרים. מזרחה לקו זה נכבש על ידי עולי מצרים, לפי קו הגבול של התורה, שהוא קדש ברנע דרך דרום מעלה עקרבים, ועד דרום ים המלח.

כוונת הרב ישראלי שיש מקומות דרומיים מאשקלון שנכללים בארץ ישראל. לדעתו, כוונת המשנה, באומרה 'מאשקלון לדרום' היא שבצד מערב, המקום הדרומי ביותר הוא אשקלון. השוו דבריו לדברי הרב רבינוביץ' במקור 28.

הרב ישראלי מציין עוד שלוש נקודות - 'קדש ברנע', 'מעלה עקרבים' ו- 'דרום ים המלח'. מצאו אותן במפות שלמטה.

ספר כפתור ופרח פרק מז

דע כי לדרום ארץ ישראל יש ארץ רחבת ידים וקורין לה הישמעאלים 'בלד אל שאובאק', והוא ארץ אדום. ואורך הארץ מדרום לצפון כמו ארבעה ימים, ויש שם ערבה כמו הערבה שבין ים כנרת וירחו.

ה׳כפתור ופרח' מתאר איזור שאינו חלק מארץ ישראל. על איזה איזור מדובר? מה גודל אזור זה?

לדעתכם, האם לפי תיאורו הגבול הדרומי עובר קרוב לאילת?

הרב יוסף אפרתי - הליכות שדה גליון 122, עמוד 15

ברור כי ים המלח הוא גבול של ארץ ישראל, אך הנידון האם הוא גבולה הדרומי, או שהוא גבולה הדרום מזרחי… [ו]דרומית מערבית ממנו יש שטח רב שהוא בכלל ארץ ישראל.

וקשה לסמוך להקל לדון כחוץ לארץ, אלא באותם מקומות שהם דרומית למעלה השלושים (˚30), שהוא כל השטח הנקרא 'חבל אילות' קצת צפונה מיטבתה, שמשם התיר מרן החזון איש לצרוך תוצרת חקלאית שנזרעה בשנת השביעית על ידי ישראל.

לדעת הרב אפרתי, איזה איזור נתון בספק ואיזה לא?

ביחידה הבאה נסביר מדוע ניתן להחשיב את המעלה השלושים כאזור בו עובר הגבול הדרומי.

עיון נוסף: לדעת כמה פוסקים, כיבוש עולי מצרים מגיע עד אילת. עיינו בספר 'ארץ ישראל' לרב יחיאל מיכל טוקצ׳ינסקי עמוד פד, ובשו״ת ציץ אליעזר (חלק ג, סימן כג).

**יחידה ה: הגבול הדרומי - שיטת הרמב״ם בהלכות קידוש החודש**

בעבר היו מקדשים את החודשים לפי 'הראייה', דהיינו שבית הדין היה מכריז על ראש חודש לאחר שעדים היו באים לפניו ומעידים שראו את המולד החָדָש של הירח. הרמב״ם בהלכות קידוש החודש, מניח שניתן לקדש את החודש רק על פי ראיה בארץ ישראל. הוא מציין את גבולות ארץ ישראל לעניין זה על פי קוי רוחב. יש שרצו ללמוד מדבריו לעניין גבולות הארץ לעניין שביעית:

רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק יח הלכה טז

כל אלו הדברים בשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם {קווי רוחב} משלשים מעלות עד חמש ושלשים מעלות (˚30 - ˚35), אבל אם היו נוטות לצפון יתר מזה או פחות, משפטים אחרים יש להן שהרי אינן מכוונות כנגד ארץ ישראל.

עיינו במפה שבאתר. היכן עוברים קוי הרוחב לעניין קידוש החודש? מה המרחק בין קו רוחב 30 לים המלח?

הרב חיים שטיינר - מאמר על הגבול הדרומי של ארץ ישראל. (מתוך אתר ישיבה)

לכאורה קיימת סתירה ברמב״ם לגבי קו הרוחב הדרומי. בהלכות קידוש החודש פרק יא (הלכה יז) - הוא ציין קו כ״ט (29 מעלות). ואילו בפרק יח (הלכה טו) - ציין הרמב״ם קו ל' (30 מעלות)! וכונתו שהקו האמיתי הוא בין ˚29 - ˚30 (זה קו הרוחב של אילת).

אילו ישובים נמצאים בטווח המסופק שבין קו רוחב 30 לקו רוחב 29?

הרב מרדכי עמנואל - המעיין ניסן תשנ״ג (הועתק מאתר דעת)

קביעת המעלות 30 - 35 כגבול ארץ ישראל אינה מופיעה בתורה במשנה או בתלמוד, ואם כן מנין לרמב״ם לקבוע שגבולות ארץ ישראל הם בין מעלות רוחב הללו? …

יתכן שהרמב״ם… לא דייק להביא חצי מעלות רוחב, הואיל ואין הפסד בדבר בידיעת הראיה. על כן, יש כאן דעת נוטה, שהרמב״ם סבירא ליה שגבול הארץ הדרומי עובר במעלה 30. 5.

לדעת הרב עמנואל, איפה עובר קו הגבול לעניין קידוש החודש? אילו ישובים נמצאים בתוך גבולות ארץ ישראל לפי הרב שטיינר ואינם בתוך הגבולות לדעת הרב עמנואל?

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' - אמונת עיתך גליון 102 עמוד71

הרואה יראה שאין כוונתו {של הרמב״ם} בדבריו אלה להגדיר את גבולותיה של ארץ ישראל, ובוודאי לא לומר שהגבול הצפוני של הארץ הוא במעלה החמש ושלשים דווקא, והגבול הדרומי בשלושים או בעשרים ותשע. אלא רבנו מסביר שבשטח בין המעלות הללו, יש ליישם את החשבון מתי תיראה הלבנה בארץ ישראל ובסביבותיה, חשבון הבנוי על הנחות אסטרונומיות וחשבון בקירוב. ומעבר לגבולות שנקב, גם שם אפשר לחשב מתי תיראה הלבנה, אבל יש לחשב באופן אחר, 'ודברים אלו… אינן אלא להגיד כל משפטי הראייה להגדיל תורה ולהאדירה' (הל' קדוש החודש פרק יח, הלכה טז).

מדוע לדעת הרב רבינוביץ' אין לקשר בין הגבולות שהרמב״ם נקט לעניין קידוש החודש, לבין גבולות ארץ ישראל הקובעים לעניינים אחרים?

הרב יוסף אפרתי הליכות שדה גליון 87 עמוד 15

והנה, כמה תלמידי חכמים טענו, שכל דברי הרמב״ם בהלכות קידוש החודש הינם אך ורק לגבי הראות הירח, אבל אין כאן ראיה לגבי גבולות הארץ, אולם עיין כפתור ופרח סוף פרק ט'…:

"לפי חקירת הר״ם ז״ל שגובה קטבו מל' עד ל״ה הנה הוא מכוון כנגד ארץ ישראל"

הרי שתפס לדבר פשוט שניתן ללמוד תחום הגבולות מהרמב״ם סוף פרק יח מהלכות קידוש החודש, ועל פי זה קבע את הגבולות שבמערב ארץ ישראל, ומכאן למדנו שלדעת הכפתור ופרח דברי הרמב״ם קובעים לגבי גבולות הארץ.

הרב זלמן קורן - מוריה תשנ״ד עמוד קמו

גם אם באמת היה מפורש ברמב״ם שזה גבול הארץ לדיני שביעית, עדיין אין זה סותר את מה שהוכחנו לעיל שהערבה (שבמזרח הנגב) היא ודאי חו״ל. שהרי הרמב״ם לא ציין אם הגבול הזה שבמעלות הרוחב שלושים, הוא במזרח או במערב הנגב, ולעומת זאת מצינו מפורש במקרא, שמן הקצה הדרומי של ים המלח, נוטה הגבול מערבה, ועל כן צריכים אנו לומר שאם אמנם הגיע גבול הארץ למעלת הרוחב השלושים, היינו דווקא במערב הנגב ולא בערבה שהיא מדרום לים המלח ממש.

מהי טענתו של הרב זלמן קורן כנגד הבנת הרב אפרתי? האם לפי דבריו ניתן להחשיב גם את דרום מערב הארץ כחו״ל לעניין שמיטה?

יחידה ו: שאר הגבולות - הגבול המזרחי, המערבי והצפוני

הגבול המזרחי

המשנה בגיטין (מקור 6) מציינת שהגבול המזרחי עובר ברקם. במקורות הבאים נדון בזיהוי עיר זו.

תרגום אונקלוס בראשית טז, יד

עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד

על כן קרא לבירא בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה הא היא בין רקם ובין חגרא

לפי תרגום אונקלוס, מהו שמה העברי של העיר רקם? מצאו אותה במפות שבסוף השיעור ובאתר.

יוספוס פלביוס - קדמוניות היהודים חלק ד פרק ז (עמוד 189 בהוצאת סיני)

וה{מלך} חמישי היה רקם, העיר הנקראת בשמו היא המהוללה ביותר בארץ הערבים ועד היום נקראת בפי עם ערב כולו בשם המלך מיסדה, רקמי, בפי היוונים נקראת פטרה.

עיינו במפות שבסוף השיעור ומצאו את מיקומה של העיר פטרה.

בפרשת מסעי התורה מציינת את ים המלח כגבול המזרחי של ארץ ישראל. האם פטרה שוכנת באותו קו אורך של ים המלח?

הר״ן על הרי״ף מסכת גיטין דף א עמוד א

מיהו האי קדש דהכא {רקם המוזכרת במשנה בגיטין} לאו היינו קדש שבגבול עשו דכתיב ביה 'והנה אנחנו בקדש', דאם כן היכי אמרינן דסמוך לארץ ישראל, הא מרחקא טובא?

האם ניתן לשלול את הזיהוי של קדש כ׳פטרה' לאור דברי הר״ן?

מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות תרומות פרק א

הא דאמר רבי יהודה: מרקם למזרח - איננו קדש ברנע, דהא קדש ברנע למערב ארץ ישראל, רצוני לומר, סמוך למערב ארץ ישראל! אלא רקם דרבי יהודה הוא רקם אחר מעבר לים המלח, למזרח ים המלח.

אמנם במפה ישנה מצאתי רקם שם מחוז למערב צוער, לדרום הנחל היורד מקדש ברנע לים המלח. ושפיר יש לומר דהתחלת המחוז הזה נגד ים המלח למזרח ארץ ישראל.

עיינו בשתי המפות שבסוף השיעור. היכן צוינה קדש בכל מפה? היכן צוינה קדש ברנע?

איזו משתי המפות מתאימה יותר לדעתו של מרכבת המשנה?

עיון נוסף: עיינו גם בספרו של הרב יעקב אריאל - באהלה של תורה חלק ג עמוד 19, שם הוא מזהה את רקם בצפון הארץ.

עבר הירדן המזרחי

רמב״ם הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה כח

עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם {מדרבנן}, וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה, לא יהיו ארצות אלו חמורין מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים.

אם לדעת הרמב״ם שמיטה בזמן הזה היא מדרבנן (עיינו בשיעור 1), מדוע הרמב״ם כותב שרק בעבר הירדן נוהגת השמיטה מדרבנן?

**הרב קוק - שבת הארץ על רמב״ם הנ״ל**

ויש מי שנראה מדבריו (כסף משנה) שאפילו אם יתברר לנו שהיו מקומות בעבר הירדן שהחזיקו בהן עולי בבל, מכל מקום אין בהן אותו חומר שבמקומות שהחזיקו בהן עולי בבל בעיקר ארץ ישראל, והספיחים מותרין בהם באכילה {היות שעבר הירדן אינו מוגדר כארץ ישראל, לכן אף בזמן ששמיטה נוהגת מדאורייתא, לעולם אין שם חיוב אלא מדרבנן. ומטעם זה לא גזרו על הספיחין ששם}.

ויש מסתפק לומר (רדב״ז) שהיתר זה של עבר הירדן נאמר רק בכל מה שלא נתקדש על ידי כיבוש של עולי בבל, אבל אם ימצאו בהן מקומות שכבשום עולי בבל, צריך דינם להיות כל חומר דין עיקר ארץ ישראל במקומות שכבשום עולי בבל… אבל אחר שבטלה שביעית על ידי הגלות שוב לא חזרה בעבר הירדן כי אם לעניין קדושת איסור עבודה, אבל לא לענין קדושת הפירות וחובת ביעור.

האם הטעם שאין השמיטה נוהגת בעבר הירדן הוא בגלל שלא נכבש על ידי עולי בבל? אם נמצא מקום שאותו כן כבשו עולי בבל, האם יתחייב?

עיון נוסף: עיינו בחזון איש שביעית סימן ג, אות כה (עמוד 188). האם לדעתו עבר הירדן יכול להיות קדוש בקדושת ארץ ישראל? מהן ראיותיו?

עבר הירדן המזרחי כעת אינו תחת ריבונותנו, ולכן לא נאריך בנושא זה, ונסתפק בדברי הרמב״ם והדעות בפרשנותו המובאות בדברי הרב קוק. בכל זאת נדון בעניין הגולן, שהוא בשליטת מדינת ישראל:

רמת הגולן

הרב אליעזר וולדנברג - שו״ת ציץ אליעזר חלק י סימן א

אודות שטח הגולן אשר בבשן, ויתר שטחים שכבשו מארץ סיחון ועוג או מעמון ומואב… יעוין עוד בשו״ת תשב״ץ (חלק ג סימנים קצח - ר) שמאריך בכלל שאותן ארצות שטהרו בסיחון - דין ארץ ישראל אשר לתשעת המטות יש להם, וכמו שארץ כנען אשר לעבר הירדן ימה {עבר הירדן המערבי} היא קדושה, כן ארץ סיחון ועוג נוהגות בה כל חובות קרקע… והגיע לידי ספר ברכי יוסף (אורח חיים סימן תפט)… האריך גם הוא מאד בראיות ראויות וחזקות שבארץ סיחון ועוג בכלל שבעה עממים לכל מילי.

לדעת הציץ אליעזר, האם שונה מעמד הגולן ממעמדו של עבר הירדן לענין הלכות שביעית? מדוע?

הגבול המערבי

עיינו במקור מספר 6, האם המשנה מביאה שם גבול מערבי? מדוע?

רש״י מסכת גיטין דף ב עמוד א ד״ה ורקם

אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך גבול, שהים הגדול גבולה. כדכתיב (במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגו'.

הגבול הצפוני

נעסוק בגבול הצפוני רק בקצרה, כיון שלפי רוב השיטות גבול זה עובר בשטח שאינו בריבונות ישראלית, אלא בשטחה של לבנון, או קרוב מאוד לאיזור הגבול, ולפיכך לדיון אודותיו אין השלכות למעשה בימינו.

עיינו במקור מספר 2, היכן עובר הגבול הצפוני לפי המשנה בשביעית?

עיינו במקור מספר 6, היכן עובר הגבול הצפוני לפי המשנה בגיטין?

האם תוכלו להציע דרך ליישב את הסתירה? עיינו גם במקור הבא:

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ז עמוד ב

למימרא דעכו לצפונה דארץ ישראל קיימא {האם עכו היא העיר הצפונית ביותר בארץ}? ורמינהו:

היה מהלך מעכו לכזיב, מימינו למזרח הדרך טמאה משום ארץ העמים, ופטורה מן המעשר ומן השביעית, עד שיודע לך שהיא חייבת; משמאלו למערב הדרך טהורה משום ארץ העמים, וחייבת במעשר ובשביעית, עד שיודע לך שהיא פטורה. עד היכן? עד כזיב, רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: עד לבלבו.

{תירוץ} אמר אביי: רצועה נפקא.

הגמרא הקשתה בין המשנה בגיטין לתוספתא, אביי יישב את הסתירה. איך תירוץ זה מיישב את הסתירה? מה ההבדל בין מפת ארץ ישראל לענין קדושתה ב׳הוה אמינא' ובמסקנה?

רבי עובדיה מברטנורא - מסכת שביעית פרק ו משנה א

כזיב משוך כלפי הצפון לצד מזרח, ורצועה יוצאת מעכו שיושבת ברבועה של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית, ואותה רצועה משוכה כלפי צפון והולכת עד כזיב. ורצועה אחרת משוכה מעכו כלפי מזרח, ובה הנהר האמור כאן. ואלו השתי רצועות כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל.

פירושו של הברטנורא שאוב מפירוש רש״י על הגמרא בגיטין (ז ע״ב, את הציור שבפרש״י הבאנו כאן בצד). האם הוא מתאים למפת הארץ המוכרת לכם (התעלמו מקנה המידה)?

תוספות יום טוב מסכת שביעית פרק ו משנה א

פירש הר״ב {ברטנורא}… וקשה: עכו מאן דכר שמה? ולפי פירושו הוה ליה למיתני 'מעכו עד כזיב מעכו ועד הנהר'… וכן מה שכתב בכאן דעכו יושבת ברבוע של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית קשה, שמצאתי בספר כפתור ופרח בפרק יא ששלשתן על שפת הים המערבי הם! והמחברו כאשר העיד על עצמו הוא עד וראה… ואי אפשר להכחיש המציאות, וכל דבריו ז״ל {של הכפתור ופרח} בחקירה רבה כאשר אמר וכמבואר מספרו, שבחיפוש רב בדק המקומות עד שידע אנה הם אחת לאחת. נמצאו שדברי הר״ב והר״ש בזה אינם אלא באומד הדעת ולא כיונו אל האמת כפי המציאות…

**ולרמב״ם ז״ל מצאתי בפירושיו בכתב ידו במצרים שפירש הפוך זה {הפוך מהברטנורא}, שארץ ישראל הולך כולה עד כזיב, אלא שמכזיב תצא רצועה אחת מארץ העמים, הולכת עד עכו וכל צדדיה הם ארץ ישראל. **

התוספות יום טוב מזכיר שלוש שיטות בפירוש המשנה - שיטת הברטנורא, שיטת הכפתור ופרח, ושיטת הרמב״ם. כיצד מתפרשת המשנה לפי כל אחת מהשיטות?

עיינו שוב במקור 24 בדברי הרי״ד, מה דעתו בעניין מיקום העיר עכו?

חזון איש שביעית סימן ג עמוד 192

והא דתנן מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד, הוא בדרך כלל, אבל יש כאן רצועה אשר מעכו לכזיב שלא כבשוה עולי בבל… ולעניין ספיחי שביעית יש להחמיר, שאין אנו יודעין במה להקל.

לדעת החזון איש, האם יהיו איזורים בצפון הארץ שניתן יהיה להקל בהם בדיני שביעית?

השוו בין דברי החזון איש במקור זה, לדבריו במקור 22.

הקדמה שיעור זה עוסק בגבולות הלכתיים גיאוגרפיים של הארץ לעניין השמיטה, בשיעור סקרנו בהרחבה בעיקר את הגבול הדרומי, כיון שלקביעת קו הגבול הזה יש השפעה משמעותית ומעשית ביותר.

עסקנו בגבולות בשתי תקופות עיקריות: תקופת עולי מצרים - כיבוש ארץ ישראל לאחר יציאת מצרים. תקופת עולי בבל - התיישבות עם ישראל בתקופת עליית עזרא ובית שני.

כהקדמה לשיעור עלינו לשים לב לכמה דברים: א. ההתמקדות שלנו בשיעור כמעט ולא עסקה בשאלות של זיהוי מקומות. ב. המקורות מהם הביאו הפוסקים ראיה על גבולות הארץ אינם עוסקים בהכרח בשמיטה או במצוות התלויות בארץ. לגבי כל מקור כזה, יש לדון אם הוא אכן מהווה ראייה לעניין הלכות התלויות בארץ ובפרט לשמיטה. ג. דיון חשוב נוסף שעלה הוא אילו כיבושים נחשבים בכל אחת מהתקופות: האם גם כיבושים שהיו זמן רב אחרי שעם ישראל הגיע לארץ, אך תוך כדי תקופת בית ראשון, נחשבים ככיבוש עולי מצרים? האם גם כיבושים שהיו זמן רב אחרי תקופת עזרא, נחשבים ככיבוש עולי בבל?

יחידה א: גבולות ההבטחה, קדושה ראשונה וקדושה שניה

בפרשת מסעי מתוארים גבולות הארץ. כפי שמבואר בספר שופטים, ישנם מקומות שאותם עולי מצרים לא הצליחו לכבוש, אך יתכן שנכבשו בזמנים מאוחרים יותר.

המשנה בשביעית מציינת שלושה אזורים - א. מה שהחזיקו עולי בבל (וגם עולי מצרים) עד כזיב שבצפון. ב. מה שהחזיקו רק עולי מצרים - צפונה לכזיב ועד נהר צפוני (לפי רוב הפירושים, אך לפי פירוש הרמב״ם מדובר על נהר דרומי, שמציין את גבול דרום), ועד אמנה. ג. מקומות שלא החזיקו בהם כלל - צפונה לאמנה. המשנה מציינת את הדינים השונים לעניין שמיטה, בהם נעסוק בשיעור הבא בעזרת השם.

היחס בין גבולות עולי מצרים לגבולות עולי בבל

הגמרא בחולין מציינת שמקומות רבים שנכבשו על ידי עולי מצרים לא נכבשו על ידי עולי בבל, ולכן אין בהם קדושת שביעית. **עולי בבל לא קידשו את המקומות הללו, על מנת שעניים יוכלו לאכול מפירות אותם המקומות. מהמשנה במסכת שביעית עולה, שלמרות שהקדושה בטלה מהאיזורים שנכבשו בידי עולי מצרים, עדיין הם קדושים יותר מחוץ לארץ. שהרי המשנה קבעה שבאיזורים אלו: 'לא נעבד'. לכאורה פשט המשנה הוא שמלאכות הקרקע אסורות שם בשמיטה, וקשה על רש״י, שכתב שבאזורים אלו מותר לחרוש ולזרוע. **

כפתור ופרח כותב שמצפון לדרום כבשו עולי מצרים הכל, לפחות בימי דוד, אך בצפון הארץ נותרו מקומות שלא נכבשו על ידי עולי מצרים. מדברי הכפתור ופרח נראה שאין קדושה במקומות שלא נכבשו.

יחידה ב: הגבול הדרומי-מערבי: עזה, אשקלון, נחל מצרים

המשנה בגיטין מציינת את גבולות הארץ לעניין מקומות שמהן השליח צריך להעיד על הגט. היה מקום לומר שאין חפיפה בין גבולות הארץ האלו לגבולות לעניין השמיטה, אך מהראשונים שנביא בהמשך, נראה שיש קשר משמעותי. מסתבר לומר שבאותם מקומות שכבשו עולי בבל, היה ישוב יהודי משמעותי בזמן המשנה, וממילא הם נחשבים כארץ ישראל גם לעניין גיטין. לפי זה ברור שמדובר במשנה על גבולות עולי בבל, כי התקנה שמוזכרת במשנה היא מתקופת בית שני. גם מתוספות שכתבו שהסיבה שהמשנה מחשיבה את אשקלון כחוץ לארץ היא בגלל שעולי בבל לא כבשו אותה, מוכח שסברו שהמשנה דנה בגבולות עולי בבל.

לעומת זאת הרמב״ם מסביר שגבולות המשנה הם גבולות עולי מצרים. ר' שלמה זלמן אויערבך (מעדני ארץ) מציין שדברי הרמב״ם בהלכה זו לכאורה סותרים את עצמם. והביא את 'תבואות הארץ', הסובר שיש טעות סופר ברמב״ם, ולגירסתו גם הרמב״ם מסכים שמדובר במשנה על גבולות עולי בבל. ביד פשוטה (הרב רבינוביץ') מבאר שכשהרמב״ם כתב שגבולות אלו הם של עולי מצרים, אין כוונתו שמשם והלאה לא כבשו, אלא שעד שם כבשו גם עולי מצרים וגם עולי בבל את הכל, ומשם והלאה היו מובלעות שלא נכבשו. הרב ישראלי (ארץ חמדה) מבאר שלדעת הרמב״ם הגבולות שהזכיר כגבולות עולי מצרים, אינם סותרים למה שמוזכר בפסוקים, שעולי מצרים כבשו שטחים גדולים יותר דרומה, כי כיבוש זה לא החזיק מעמד. ואכן בזמן מאוחר יותר ביטלו לחלוטין את המשמעות של הכיבוש הזה, בכך שביטלו את המעשרות באשקלון. לפי שיטתו נראה שהרמב״ם הבין שהמשנה בגיטין אכן מדברת על גבולות עולי מצרים (בשלביו המאוחרים).

כפתור ופרח כותב שקיימת מחלוקת בין המשנה בגיטין לבין המשנה בשביעית, האם קצה הגבול הדרומי של עולי בבל הוא אשקלון, או נחל מצרים (הדרומי לאשקלון).

דינה של עזה, והאם נכבשה בכיבושים השונים

מדברי הירושלמי נראה שעזה אינה כלולה בתחום ארץ ישראל לעניין סמיכה, ומכך עולה שלא כבשוה עולי בבל. אמנם מהגמרא בסנהדרין נראה שבעזה נהגו הלכות נגעי בתים, הנוהגים רק בארץ ישראל.

רדב״ז סובר שעזה נכבשה על ידי עולי מצרים, ואולי גם על ידי עולי בבל, ולכן מה שגדל בתחומה חייב בתרומות ומעשרות. מהרי״ט כתב שעזה היא כחו״ל ומביא ראייה מהמשנה בגיטין, מהירושלמי (מקור 13), וממנהג ירושלים שהחזיקו את עזה כחו״ל. הוא מיישב את דברי הגמרא בסנהדרין בשני אופנים: א. אולי הטומאה הייתה שם מימי בית ראשון. לפי תירוץ זה עזה נכבשה רק ע״י עולי מצרים. ב. המקום היה רחוק מעזה, ונקרא עזה בגלל שהיה תחת שלטון מושלי עזה. לפי זה יתכן שהעיר עזה לא נכללת אפילו בגבולות עולי מצרים. מהמשך התשובה (שלא צוטט) ניכר שהבין שעזה נכללה בגבולות עולי מצרים. ר' יעקב עמדין (מור וקציעה) תמה עליו שאין זה המנהג להחזיק את עזה כחו״ל לענין תרומות ומעשרות, שהרי רדב״ז שחי בדור לפני המהרי״ט מחשיב את עזה כארץ ישראל. מלבד זאת, גם אחד ממלכי החשמונאים כבש את העיר.

**במשנת יוסף מדייק מדברי ר' יעקב עמדין (מקור 17) שכיבושי החשמונאים נכללים בגבולות עולי בבל. במעדני ארץ מוכיח שר' יעקב עמדין צודק, שהרי שגם בבית הראשון הכיבושים המאוחרים (כיבושי דוד ושלמה) נוספו לגבולות כיבוש עולי מצרים, ואין סיבה שבבית שני הדבר יהיה שונה. אמנם תבואת הארץ חלק עליו, שרק מה שיוָּשב בזמן עזרא נתקדש. המשנת יוסף ביאר שהחכמים בבית שני ביטלו בכוונה את הקדושה מהמקומות שלא נכבשו בזמן עזרא, כדי לעזור לעניים, ולכן כיבושי החשמונאים לא יצרו שם קדושה. **

זיהוי ערים עתיקות: העיר עזה של ימינו - אותה עזה?

הדיון על זיהוי העיר עזה, הוא דיון שנכון באופן כללי על ערים אחרות שמופיעות במקורות, ואנו מנסים לזהות אותן על פי שמותם, או על פי ממצאים כאלו ואחרים.

בירושלמי שאלו ר' סימון ורבי אבהו על המשנה במסכת שביעית, איך יתכן שעזה ואשקלון אינן בגבולות ארץ ישראל? והרי כתוב בנביא שעזה ואשקלון נכבשו? הירושלמי ממשיך: ליתי עזה ואשקלון. פרופסור פליקס מבאר שהירושלמי אינו עונה על שאלתו, אלא ממשיך את השאלה, ואומר בתמיהה: האם זו עזה אחרת? ! פירוש נוסף הוא פירוש הגר״א, שהמילה 'ליתי' מהווה תירוץ לקושיה: הפסוק שאומר שעולי מצרים כבשו את עזה ואשקלון מדבר על ערים שונות בשם זהה. לדבריו, את 'עזה' שהיתה בזמן הירושלמי לא כבשו עולי מצרים. הרב חיים קנייבסקי (דרך אמונה) מביא פירוש נוסף: עזה לא נתקדשה, כיון שעם ישראל כבש אותה רק לזמן קצר. פירוש המילים 'ליתי עזה' הוא שעזה אינה קדושה בקדושת הארץ.

החזון איש כותב שאין אפשרות לסמוך על מפות שניסו לשחזר את מיקומן של הערים העתיקות, כיון שהזיהוי בנוי על אומדנות, ויתכן ששמות המקומות השתנו. הרב אריאל (באהלה של תורה) כותב שדברי החזון איש לא נאמרו על מקומות שבהם יש מסורת רצופה (כמו ירושלים), וכיון שהמהרי״ט והרדב״ז זיהו את העיר עזה כעזה העתיקה, ומאז לא השתנה המקום, אנו יכולים לסמוך על הזיהוי. משו״ת הרי״ד ניתן לראות שהוא מזהה את הערים עכו ואשקלון על סמך שמותיהן בימיו. יתכן שהיה ידוע לו על רציפות במיקום העיר מזמן הגמרא, אך אין זה נראה מתשובתו.

נחל מצרים - וואדי אל עריש, או הנילוס?

לדעת רש״י נחל מצרים הוא הנילוס. ולפי הרדב״ז מדובר על ואדי אל עריש. במקור 15 רדב״ז כותב שגם לדעת הכפתור ופרח נחל מצרים הוא ואדי אל עריש. הרב שלמה זלמן אויערבך כותב שהגבול אינו דרומי מואדי אל עריש.

לדעת הרב רבינוביץ', השטח שבין אשקלון לאל עריש בקו החוף וודאי נחשב לחו״ל ואינו נכלל בגבולות עולי בבל.

יחידה ג: הגבול הדרום מזרחי

המשנה בגיטין מציינת שלוש ערים העומדות על הגבולות הצפוני, המזרחי והדרומי. החזון איש מעיר שעל סמך דברי המשנה לא ניתן לצייר את גבולות הארץ, ועל מנת לצייר קו גבול ברור צריך לציין יותר נקודות על רצף הגבול. לכן לא ברור מדוע הרמב״ם מביא את המשנה הזו להלכה. לא הגיוני שהגבול נמתח בצורה 'ישרה' מהערים שהוזכרו במשנה לאורך קווי האורך והרוחב של העולם. בכפתור ופרח מבואר שהמשנה לא הזכירה את הפינה הדרום מזרחית של הארץ, מכיון שברור שפינה זו היא ים המלח, שהוזכרה בתורה בגבולות שבפרשת מסעי.

הרב זלמן קורן כותב שזיהוי ים המלח הוא ברור, ולכן ניתן לקבוע לפיו בבירור את החלק המזרחי של הגבול הדרומי, אם כי יתכן שבחלקים מערביים יותר הגבול פונה דרומה. יש לחשוש שאולי בזמנים קדומים היו פני ים המלח גבוהים יותר, וממילא הגבול עבר דרומית יותר. אמנם, על פי מדידות של מבנים ושרידים עתיקים, נראה שהגובה המקסימלי של פני ים המלח היה 375- מטר, כך שים המלח השתרע לאורך עוד דרומה (מאשר בשנת תשכ״א), ולא יותר, לכן הגבול הדרומי של הארץ אינו נמצא דרומית לשם. ראייה נוספת למיקום הגבול הדרומי באזור ים המלח, מובאת בדברי הרב נחום אליעזר רבינוביץ'. לפי ההלכה המרחק בין ערי המקלט לבין עצמן, זהה למרחק בינן לבין גבול הארץ. לכן המרחק בין חברון (עיר המקלט הדרומית) לשכם, שווה למרחק בין חברון לגבול הדרומי. ולפי זה יוצא שהגבול הדרומי עובר קצת דרומית לים המלח.

יחידה ד: דרום הארץ - תוואי הגבול בין מזרח (ים המלח) למערב (אשקלון)

הרב ישראלי (ארץ חמדה) כותב שקו הגבול של עולי מצרים הוא מאשקלון בקו ישר דרומה עד קדש ברנע, ומשם דרך מעלה עקרבים עד ים המלח.

הכפתור ופרח כותב שבדרום ארץ ישראל יש אזור באורך של ארבעה ימי הליכה, והוא לא נחשב כחלק מהארץ. מדבריו עולה שהגבול הדרומי עובר רחוק מאילת וצפונית לה.

הרב אפרתי כותב שאמנם גבולו הדרום מזרחי של ארץ ישראל הוא ים המלח, אך יתכן שזה מבטא רצועה קטנה מאוד (כמו באשקלון לפי מקור 34) בצידה המזרחי של הארץ, אך מערבית לרצועה זו הגבול עובר מאוד דרומה, ולכן הקל רק דרומית למעלה ה 30, ששם החזון איש התיר.

**יחידה ה: הגבול הדרומי - שיטת הרמב״ם בהלכות קידוש החודש**

הרמב״ם כתב שלעניין קידוש החודש, נחשבת רק ראייה בתחומה של ארץ ישראל, דהיינו באיזור שבין מעלות הרוחב 30-35. הרב שטיינר מציין שבמקום אחר כתב הרמב״ם מעלת רוחב 29 כגבול הדרומי, ולכן לדעתו הגבול הדרומי הוא בין שתי המעלות הללו (29. 5-30), וזה בערך באילת. לעומתו הרב יונה עמנואל אומר שהגבול עובר במעלה 30. 5, בערך בקו של מצפה רמון.

לדעת הרב נחום אליעזר רבינוביץ' אין כוונת הרמב״ם להגדיר את גבולות ארץ ישראל לגבי דינים אחרים, ויש משמעות לקוי רוחב אלו רק לצורך חישובים אסטרונמיים שקשורים לראיית הירח. כמו כן, הרמב״ם עצמו כותב שזה רק להגדיל תורה ולהאדירה. אולם הרב יוסף אפרתי דוחה טענה זו, שהרי הכפתור ופרח הביא דברי הרמב״ם אלו ולמד מהם את גבולות הארץ (גבולות ההבטחה).

הרב זלמן קורן הסביר שגם אם ניתן ללמוד לענייני שביעית מרמב״ם זה, יתכן שהגבול שהרמב״ם מציין הוא רק בנגב המערבי או במרכז הנגב, אך הנגב שמדרום לים המלח (נגב מזרחי) הוא וודאי חוץ לארץ.

יחידה ו: שאר הגבולות - הגבול המזרחי, המערבי והצפוני

הגבול המזרחי

המשנה בגיטין כותבת שרקם היא עיר הגבול המזרחית. באונקלוס מבואר שרקם היא קדש. יוספוס פלביוס כתב שהעיר 'פטרה', נקראת בשם רקם. מדברי הר״ן בגיטין עולה שפטרה אינה רקם שעליה דיברה המשנה, שהרי פטרה רחוקה מארץ ישראל ואילו רקם המוזכרת במשנה סמוכה לה. מרכבת המשנה מבאר שרקם המוזכרת במשנה אינה קדש ברנע, שהרי קדש ברנע אינה במזרח הארץ. לדעתו קדש המוזכרת במשנה נמצאת דרומית מזרחית לים המלח. לעומתם, הרב יעקב אריאל זיהה את רקם כעיר שנמצאת בצפון מזרח הארץ.

עבר הירדן המזרחי

הרמב״ם כתב שבעבר הירדן המזרחי שמיטה נוהגת רק מדרבנן. **הרב קוק מביא מחלוקת בין פרשני הרמב״ם: לדעת הכסף משנה בעבר הירדן שמיטה הייתה ותהיה תמיד מדרבנן, גם במקומות שנכבשו על ידי עולי בבל. ואילו לדעת הרדב״ז, גם בעבר הירדן המזרחי במקומות שכבשום עולי בבל, היתה קדושה כמו לשאר האזורים שכבשו עולי בבל. רק אחרי הגלות ביטלו מהם את קדושת עולי בבל, והשאירו אותם בדרגה של עולי מצרים, שעבודות הקרקע אסורות אך אין קדושה בפירות. **

רמת הגולן

49. ציץ אליעזר כתב (מדברי תשב״ץ) שרמת הגולן היא מהשטח שכבש משה (עמון ומואב שטהרו בסיחון), ולכן היא נחשבת כארץ ישראל לכל הדינים: החלקים שנכבשו על ידי עולי בבל קדושים בקדושת עולי בבל, ויתר החלקים קדושים בקדושת עולי מצרים.

הגבול המערבי

רש״י כתב שבצד מערבי הים הוא הגבול, וכך מפורש גם בתורה.

הגבול הצפוני

המשנה בשביעית מציינת שקו הגבול הצפוני עובר בכזיב, ואילו במשנה בגיטין מצויין שקו הגבול הצפוני עובר בעכו. הגמרא בגיטין מקשה על המשנה (מברייתא אחרת) ומבארת, שיש רצועה שעוברת מעכו צפונה עד כזיב.

52-53. רבי עובדיה מברטנורא מפרש שעכו היא בצד צפון מזרח של ארץ ישראל, וממנה יוצאת רצועה לכיון צפון עד לכזיב, וכמו כן יש רצועה נוספת לכיוון מזרח, שמגיעה עד הנהר שמוזכר במשנה בשביעית. תוספות יום טוב מקשה: א. מלשון המשנה משמע שישנה רק רצועה אחת, ולא שתים. ב. עכו וכזיב אינן בצד המזרחי אלא בצד המערבי של ארץ ישראל, באזור חוף הים. כך גם כתב הרי״ד במקור 24. **התוספות יו״ט מביא את פירוש הרמב״ם שהרצועה שיוצאת מעכו לכזיב היא מובלעת של חו״ל, העוברת במקביל לשפת הים, ומשלושת צדדיה נחשב הכל כארץ ישראל. **

החזון איש כותב שלמרות שיש רצועה שלא כבשוה עולי בבל, מכל מקום לעניין ספיחים צריך להחמיר בכל האיזור, כיון שאין אנו יכולים לדעת היכן להקל.

בחנו את עצמכם:

מהן הפינות הדרום מזרחית והדרום מערבית של ארץ ישראל לפי גבולותיה המופיעים בפרשת מסעי?

ים המלח ונחל מצרים.

קדש ברנע והים הגדול (ים התיכון).

הר ההר ונחל מצרים.

חמת ועזה.

לדעת ה׳כפתור ופרח', האם עולי מצרים (כולל דוד ושלמה) כבשו את כל הארץ בגבולות המוזכרים בפרשת מסעי?

כן.

בצד המזרחי - כבשו הכל, במערבי ובצפוני - לא כבשו הכל.

בצפון הארץ - הכל, בדרום הארץ - רק חלק.

מצד צפון לצד דרום - כן, ממזרח למערב - לא.

גבולות הארץ המוזכרים במשנה בתחילת מסכת גיטין, הם גבולות עולי מצרים או עולי בבל?

לרמב״ם (בפשט) - עולי בבל, לרוב הראשונים - עולי מצרים.

בגבולות המוזכרים במשנה אין נפקא מינה ביניהם.

לרמב״ם (בפשט) - עולי מצרים, לרוב הראשונים - עולי בבל.

עולי בבל, כי זו תקופת המשנה.

לפי הכפתור ופרח, היכן עובר הגבול הדרום-מערבי של כיבוש עולי בבל?

הגבול עובר בין אשדוד לאשקלון (יש כמה דעות היכן).

יש מחלוקת בין רש״י לאונקלוס אם בנחל אל עריש או בנילוס.

באשקלון.

יש מחלוקת בין המשניות אם בנחל מצרים או באשקלון.

מהי הראייה מהגמרא בסנהדרין לגבי קדושת עזה, ואיך דוחה אותה המהרי״ט?

בגמרא נזכר שבעזה נמצא בית נגוע בצרעת, ומכך יש ראייה שהעיר נמצאת בתוך הארץ שנתקדשה. מהרי״ט - 1. הבית נשאר מתקופת בית ראשון ואין להביא ראיה לענין קדושה שניה. 2. הבית היה רחוק מעזה.

בגמרא מסופר שסמכו (מינו) זקנים בעזה, ומכך יש ראייה שהעיר נמצאת בתוך הארץ שנתקדשה. מהרי״ט - 1. על מנת לסמוך זקנים מספיק שתהיה כבושה על ידי עולי מצרים. 2. עזה של הגמרא אינה עזה של ימינו.

בגמרא נזכר שצריך לעשר את הפירות בעזה, ומכך יש ראייה שהעיר נמצאת בתוך הארץ שנתקדשה. מהרי״ט - 1. זה היה הדין בהתחלה עד שפטרו שם את הפירות ממעשר. 2. זה בגלל שרצועה יוצאת מעזה לאשקלון.

בגמרא מבואר שאין בעזה 'טומאת ארץ העמים', ומכך יש ראייה שהעיר נמצאת בתוך הארץ שנתקדשה. מהרי״ט - 1. אין טומאה במקום שכבשו עולי מצרים. 2. אין טומאת ארץ העמים במקומות שבהם הרוב יהודים, אפילו שאינם מארץ ישראל.

האם מקומות שהחשמונאים כבשו נחשבים ל׳כיבוש עולי בבל'? ולמה?

לתבואת הארץ - כן, למהרי״ט - רק מקומות שידוע במפורש שהחשמונאים קידשו.

ליעב״ץ - כן. לתבואת הארץ - לא, משום שעזרא השאיר מקומות אלו לא מקודשים בכוונה, ולא ניתן לקדש אותם מאוחר יותר.

כן, כי בזמן החשמונאים חזרה מלכות ישראל מאתיים שנה.

זה נחשב ככיבוש עולי מצרים, משום שרק לעזרא הייתה הסמכות להחיל קדושה ברמה של 'עולי בבל'.

הירושלמי מציין ש׳ליתי עזה', מה הכוונה? (כמה פירושים)

גר״א - כיבוש עזה לא נעשה כדין ולכן אינה קדושה.

דרך אמונה - אין עזה, כי נחרבה.

גר״א - זו לא אותה עזה שעליה הפסוק מדבר.

דרך אמונה - עזה אינה קדושה בקדושת הארץ, כי היתה כבושה רק זמן קצר.

פרופסור פליקס - זו מילת שאלה.

מהרי״ט - עזה אינה חייבת בתרומות ומעשרות.

דרך אמונה - אין צורך לשמור יום טוב שני בעזה.

פרופסור פליקס - עזה לא היתה אף פעם תחת כיבוש היהודים.

גר״א - עזה שכבשו השבטים היא עיר אחרת מהעיר עזה ההנזכרת בתלמוד.

דרך אמונה - עזה אינה נחשבת לעיר חומה.

פרופסור פליקס - עזה אינה כלולה בכיבושי דוד ושלמה.

לפי הרב אריאל, מדוע ניתן לסמוך על זיהוי העיר עזה?

כי אחרת לא תהיה אפשרות לסמוך על שום זיהוי של שום עיר.

כי על פי ממצאים ארכיאולוגיים עזה של ימינו היא העיר עזה הקדומה.

כי שם הכפר הערבי העתיק שמר על השם המקורי של העיר.

כי יש מסורת מימי המהרי״ט והרדב״ז שעזה היא העיר המוכרת לנו.

מיהו נחל מצרים?

לרש״י - נילוס, לרדב״ז - נחל אל עריש.

לרש״י - נחל צין, לרדב״ז - נילוס.

לרש״י - נחל גרר, לרדב״ז - תעלת סואץ.

לרש״י - נילוס, לרדב״ז - ספק אם נילוס או נחל אל עריש.

לדעת הרב קורן, מהי נקודת הגבול הדרום מזרחית, ומה הבעיה בזיהוי שלה היום?

ים המלח, אך יתכן שעולי בבל התיישבו גם דרומית לים המלח והרחיבו את הגבול.

רקם, אך היא בעבר הירדן המזרחי, ואינה כלולה בכיבוש עולי בבל.

ים המלח, אך יש לחשוש שאולי פעם פני הים הגיעו דרומה יותר.

רקם, אך איננו יודעים בדיוק היכן היא נמצאת.

מהי הראייה שהביא הרב רבינוביץ' מערי מקלט?

כיון שלא היו ערי מקלט דרומיות, זה מראה שלא גרו שם יהודים.

על פי חישוב של המרחקים שבין ערי המקלט, יוצא שהגבול הדרומי עובר קצת דרומה מים המלח.

יש עיר מקלט שקוראים לה קדש, וזה מראה שקדש היא בצפון ולא בדרום, ולכן אין ראייה לכל מי שסובר שרקם מציינת קו גבול דרומי.

דין ערי המקלט התבטל בבית שני, ורואים שגם קדושת הארץ הראשונה התבטלה.

לדעת הרב קורן והרב רבינוביץ', מדוע אין ללמוד מהרמב״ם בהלכות קידוש החודש לעניין שמיטה?

כי הגבולות הם רק להגדיל תורה ולהאדירה.

כי אין ללמוד מקידוש החודש לשמיטה.

יתכן שמדובר רק בגבול דרום מערבי.

כל התשובות נכונות.

האם העיר 'קדש' שמוזכרת במשנה בגיטין היא העיר פטרה שנמצאת בירדן?

כן, זהו הזיהוי של הר״ן.

כן - לדעת אונקלוס, רקם זה קדש, ופטרה נקראת רקם.

יוספוס מזהה את רקם עם פטרה, אבל מהר״ן בגיטין נראה שאין זו רקם שנזכרה במשנה.

היו כמה רקם, ולכן אף אחד מהאחרונים לא ניסה לזהות את העיר.

האם דין הגולן לגבי קדושת שביעית כדין עבר הירדן המזרחי?

דינו כעבר הירדן, כי הוא בצד המזרחי של הירדן.

דעת רוב הפוסקים שדינו כחו״ל לכל דבר, ולא כבשו אותו בשום כיבוש, ולציץ אליעזר דינו כעבר הירדן המזרחי.

הגולן הוא כעבר הירדן המזרחי, אבל כתב החזון איש שעם ישראל נהג להחמיר.

לדעת הציץ אליעזר דין הגולן כדין עבר הירדן המערבי, כיון שהוא מהארצות שטהרו בסיחון.

האם לדעת החזון איש אפשר להקל בשמיטה במקומות שמצפון לעכו?

כן, כי יש רק רצועה קטנה של ארץ ישראל שיוצאת מעכו לכזיב, וכל השאר חו״ל.

לכתחילה יש לנהוג באיזור זה כארץ ישראל, במקרה צורך ניתן להקל בגלל שזה חוץ לארץ.

הוא מביא בשאלה זו מחלוקת בין הברטנורא לתוספות יום טוב ולא מכריע.

לא ניתן להקל, כי איננו יודעים לזהות איפה זה חו״ל ואיפה ארץ ישראל.

תשובון: א ד ג ד א ב ב

ד א ג ב ד ג ד ד

---

נשלח על ידי: הרב חנן שוקרון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות