1/6
שבועות המסורת- של כוחה
drashotforyou. blogspot. com/2017/06/blog-post_2. html
המסורת של כוחה
משה? [1]איפה סיני הר במעמד היה רבנו
האנשים רוב עלה "הוא יענו התלמוד את המכירים אלו סיני", הר "על כלל בדרך עונים את לקבל לשמים
…"התורה
נתבונן אם: אבל לגמרי אחרת התשובה כי נראה הבאים בפסוקים היטב
ה׳ַעלַהרִסיַניֶאלֹראׁשָהָהר "ַוֵּיֶרד כ): – יט (פרקים: שמות ה הֶאלֹראׁשָהָהרַוַּיַעלֹמֶׁש ה׳ְלֹמֶׁש ַוִּיְקָרא ה ה׳ֶאלֹמֶׁש ַוֹּיאֶמר ה׳ִלְראֹותְוָנַפלִמֶּמּנּוָרב: ְוַגם ֵרדָהֵעדָּבָעםֶּפןֶיֶהְרסּוֶאל ה׳ִיְתַקָּדׁשּו יםֶאל ַהֹּכֲהִניםַהִּנָּגִׁש
ה': ַוֹּיאֶמר ֶּפןִיְפֹרץָּבֶהם יּוַכלָהָעםַלֲעֹלתֶאלַהרִסיָניִּכיַאָּתהַהֵעֹדָתה ה׳ֹלא הֶאל ֹמֶׁש ָּבנּוֵלאֹמרַהְגֵּבלֶאת ה׳ֶלְךֵרד ָהָהרְוִקַּדְׁשּתֹו: ַוֹּיאֶמרֵאָליו ְוָעִליָתַאָּתהְוַאֲהֹרןִעָּמְךְוַהֹּכֲהִניםְוָהָעםַאלֶיֶהְרסּוַלֲעֹלת ה׳ֶּפןִיְפָרץ ֶאל
הֶאלָהָעםַוֹּיאֶמרֲאֵלֶהם: ָּבם: ַוֵּיֶרדֹמֶׁש ה׳ֱאֹלֶהיָך ַוְיַדֵּברֱאֹלִהיםֵאתָּכלַהְּדָבִריםָהֵאֶּלהֵלאֹמר: ָאֹנִכי …(כל
הדברות)ְוָכלָהָעםֹרִאיםֶאתַהּקֹוֹלתְוֶאתַהַּלִּפיִדםְוֵאת עשרת ןַוַּיְראָהָעםַוָּיֻנעּו קֹולַהֹּׁשָפרְוֶאתָהָהרָעֵׁש
."ַוַּיַעְמדּו הַּדֵּברַאָּתהִעָּמנּוְוִנְׁשָמָעהְוַאל ֵמָרֹחק: ַוֹּיאְמרּוֶאלֹמֶׁש ְיַדֵּברִעָּמנּוֱאֹלִהיםֶּפןָנמּות
ביום משה כולל העם כל זה בשלב סיני, הר על מתגלה הקב״ה המיועד, היום השלישי, בתחתית נמצאים
ההר לראש עולה משה הקב״ה של קריאתו בעקבות. ההר.
ההר בראש בני את ויזהיר לעם ירד שמשה מבקש ה' לקב״ה, משה בין משונה מאד שיח דו מתפתח להתריע צורך ואין בדבר הוזהר כבר שהעם לקב״ה 'מזכיר' משה בהר. לעלות לא ישראל אך בשנית, בו
להזהיר ע״מ ההר לתחתית זאת בכל משה את ושולח מתעקש. הקב״ה העם את
2/6
יורד משה בתחתית נמצא שמשה בזמן מוקדמת התראה כל ללא פתאום ה'. דבר את להם ואומר ה' בציווי
ההר בתחתית נמצא רבינו משה הדברות עשרת את אומר הקב״ה העם, אל ומדבר ההר - כל עם יחד
סיני הר מעמד בזמן! ! ! ישראל
לא עכשיו ה'. לבין בינם שיתווך ממשה מבקשים בנ״י הדברות עשרת לאחר מיד כיצד להבין קשה משה
אליו לפנות יכולים הם ולכן הדברות עשרת בזמן לידם היה. הרי
בקשה בעקבות שנשלח בעקבות אלא אליו ה' קריאת מתוך לא הפעם אך ההר, אל שנית עולה משה זו
. לשם העם ע״י
? מדוע אותנו ללמד בא זה דבר מה ההר? בתחתית היה כשמשה דווקא לבנ״י התגלה ה' בעצם
! ! ! המסורת רבינו משה דרך לא ישראל עם דרך עוברת התורה של
מניטו הרב- תורת מול האב תורת!
. המשנה עוברת התורה שבה הדרך בתיאור פותחת אבות במסכת הראשונה ישראל בעם לדור מדור
או ל. מ. ד ולא מ. ס. ר הוא זה בתיאור עצמו על שחוזר: . השורש ע. ב. ר
"משה מסרוה ונביאים לנביאים, וזקנים לזקנים, ויהושע ליהושע, ומסרה מסיני תורה קיבל כנסת לאנשי
הרבה, תלמידים והעמידו בדין, מתונים הוו דברים: שלושה אמרו הם."הגדולה. לתורה סייג ועשו
"ַרקִהָּׁשֶמרְלָךּוְׁשֹמרַנְפְׁשָךְמֹאד י): ט פסוקים ד, (פרק רָראּוֵעיֶניָךּוֶפן-דברים ֶּפןִּתְׁשַּכחֶאתַהְּדָבִריםֲאֶׁש
ָיסּורּו יֹום ִמְּלָבְבָךֹּכלְיֵמיַחֶּייָךְוהֹוַדְעָּתםְלָבֶניָךְוִלְבֵניָבֶניָך: ה׳ֵאַלי ה׳ֱאֹלֶהיָךְּבֹחֵרבֶּבֱאֹמר רָעַמְדָּתִלְפֵני ֲאֶׁש
ַהְקֶהלִלי רִיְלְמדּוןְלִיְרָאהֹאִתיָּכל ֶאתָהָעםְוַאְׁשִמֵעםֶאתְּדָבָריֲאֶׁש רֵהםַחִּייםַעלָהֲאָדָמהְוֶאת ַהָּיִמיםֲאֶׁש
."ְּבֵניֶהםְיַלֵּמדּון
ידעו לבנינו הדבר כן גם כשנעתיק כי ט) יט (שמות לעולם", יאמינו בך "וגם שם: שאמר "זהו הרמב״ן: הדבר שהיה הבל דבר אותם ננחיל ולא לבנינו שקר נעיד לא כי הדורות. כל ראוהו כאילו ספק בלא אמת יאמינו אבל להם, שנעיד בעדותנו כלל בספק] [יעמידו יסתפקו לא והם מועיל. בם ואין כולנו שראינו בודאי
להם שסיפרנו מה וכל."בעינינו,
שראובן מציאות לעצמינו נצייר 'מנחת:)63-73 שבועיים אחרי שבירושלים לביתו חוזר (עמ יהודה לו שמספר בירושלים אדם ופוגש באילת, בישיבה והחזירה לירח אותו ולקחה יד באה שעות כמה שלפני
לו יאמין שראובן הסיכוי מה למקומו, כרגיל? אותו
יוסיף ואם ואסור מעור, שעשויים בגדים ללבוש לראובן אסור מעכשיו היד אותו שלקחה שכיוון ויאמר לו ללבוש ולא זוגיים, בימים בפלאפון להשתמש לו ואסור ביחד, ופיצה גלידה לאכול מאות ועוד לבנים בגדים
כזה דבר לקבל יתחייב האם הגיוניים ולא שכליים לא? איסורים
. התשובה שלא בודאי היא
הוא: הנמשל שלא דבר על שלם) עם וחומר (וקל אחד אדם וישכנע אדם שיבוא הדעת על יעלה שלא כמו
, היה לאומה ויספר אדם שיבוא יתכן לא בדיוק כך ומחייב, קשה השכל, את שנוגד נברא, ולא שלמה
3/6
בדברים חייבים הם ומהיום שלהם וסבתא סבא או שלהם ההורים עם דיבר, שאלוהים שכליים לא קשים
דבריו את. ויקבלו
נניח בוא צריך היה מישהו כך, היה באמת אם סיני; הר מעמד היה שלא החומש את הזה לעם לדחוף כרגע היסטוריות עובדות ע״פ הרי כי זמן, באיזה והמצוות וזה הזה. המעמד ע״פ וחי שמקיים שלם עם יש
אותו לו שדחפו נטען אם משנה לא נצטרך הרי ביניהם, או סיני, הר מעמד בזמן או שני בית בתחילת לשתול אפשר באמת, האם לחשוב שכלי לא אירוע לאומית, זהות של אירוע שלנו העולמית בהיסטוריה
כך וכל אמין, ? לא מחייב
הסבים כל שנה, מאות חמש או שנה מאתיים שלפני להם ומספר שלם לעם אחד אדם שבא נגיד והסבתות
מצוות לקיים חייבים הם ולכן אלוקים עם דיברו. שלהם שזה כמובן איך הרי כי זה, בגלל שלו חיים האורח את לשנות להתחיל שלא ובודאי אחד, אף ישכנע לא הוא
מסורות לנו שיש ועוד הדבר. אודות כלום שמענו לא ואנחנו זה? ממעמד שיודע היחיד קרה מה הפוכות
לו שנאמין ולמה שנה, מאות חמש או מאתיים …לפני
! ידיעתנו מהתנ״ך לא היא סיני הר מעמד שהיה
ידיעתנו מהחגים, לבן, ומאב לבן מאב העובר הלאומי מהסיפור היא סיני הר מעמד שהיה ומההיסטוריה
חיים שחי חי, עם אלא ומקבל, כתוב מה ששואל עם לא זה היהדות העולמית, של ומפורטים עשירים
נכתב זה מכל חלק ורק וחגים, . מסורות
הכלל: ."זה נכתב גם זה קרה שזה בגלל אלא קרה, שזה אומרים אנו נכתב שזה בגלל "לא
(יש בשבת ביצים סלט להכין מותר אויערבאך האם זלמן שלמה ר' את שאלו של בעיות כמה בזה הגאון ''כי הרב ענה למה? אותו שאלו כן, הרב וענה וטוחן) לש, מגבל, בשבת זה את עושה הייתה שלי סבתא
כל קודם אבל למה, בספרים יחפש גם אני. עכשיו מותר זה
תשנ״ח דברים צופייך קול זצ״ל- אליהו מרדכי הרב מרן:
אחר באב בט' הבית את ומסיידות שמנקות נשים וראה בקונסטנטינופול שהיה החיד״א הרב על מסופר הרב ראה זמן אחר לאסור. ברבים להם ודרש תענית. זמן שהוא כיון מאוד והתפלא בשמחה. היום חצות המשיח יותר יבוא שלא הכנסת בבית דרש הרב כי בצער ואומרת עליו מצביעות ברחוב מדברות נשים. שתי
ביאת לקראת הבית לחדש שאין אמרת לו: אמרו בשמי? כך אמר מי ושאל מאוד הזדעזע החיד״א הרב
חצות אחר באב בט'. המשיח
בידי הם טעות לכם שאמרתי דברים להם. ודרש הכנסת בבית הציבור את ואסף החיד״א הרב הלך. מיד
אוכל ולהכין פעמיים, ולסיידם הבתים לנקות הן ויכולות יבוא. בוא שהמשיח לנשיכם ואמרו לבתיכם לכו
אמן בימינו במהרה צדקנו משיח בביאת האמונה ולחזק הצום. למוצאי
עם אנחנו יודע הילד מאיפה הרי נכתבו. גם שחלקם והלכות, חגים מסורות מנהגים, לו שיש עם חי, ז שלו. מהרב או מאביו תושב״ע? זה והמשנה שבכתב תורה זה תורה״שהחומש שזה יודע שהוא זה גם א
גם. שבכתב, לתלמיד ומרב לבן מאב שעוברת שבע״פ תורה הכל שבע״פ, תורה בעצמו זה
:)ִעְנָין לעם (שלום לָמֹסֶרת ֶׁש
[2]
4/6
ַרָּבּה מֹו לִמְצַרִים, ְנִעיםֲהִליכֹותָהָיה, ָחָכםְוָנבֹון. ְׁש יֶׁש ָהָראִׁש ַהּטֹובָהַלְךְלָפָניוְוִהִּגיַעָרחֹוקָרחֹוקִמְּתחּוֵמי ְרחֹובֹות ַהְּיהּוִדיםְוַעדְלָאְזֵניְּבֵניַהַּמֲעָמדַהָּגבֹוַּה, ּתֹוְפֵסי ַהִּׁשְלטֹוןְוַחְכֵמיַהָּדתַהֻּמְסְלִמים. ַהֹּכלֶהֱעִריכּוהּוַעל
. ָחְכָמתֹו ְוַעלְּתבּוָנתֹו, ֶנֱהנּוְלִהְתַיֵעץִעּמֹוְּבִעְנָיִניםׁשֹוִנים, ָיְדעּו ל ִּכיַהּנֹוֵטלֲעָצתֹוֵאינֹוִנְכָׁש ַּגם יַחָהגּון, ַהֶּמֶלְךֶׁשָהָיהִאיׁשָחָכםּוַמְׂשִּכיל, ָמָצאּבֹוֶּבןִֹש ִאיׁשִּכְלָבבֹו, ִאםְלִדּיּוִניםִּפילֹוסֹוִפיםַמֲעִמיִקיםַעל
ַמְׁשָמעּות ַהַחִּיים, ַעלּתֹוַרתַהּמּוָסר, ַעלֶנֶפׁשָהָאָדםְוַכּדֹוֶמה, ְוִאם ְּבִעְנְיֵניִמְׁשָּפטְוִסְדֵריְמִדיָנהָהעֹוִליםַעל
. ֻׁשְלַחןַהֶּמֶלְך יֹוםְּביֹומֹו ְּדַבר: ְּבַאַחד לָהַרבַהְּיהּוִדי, לִהְתַּפֲעמּותֵמָחְכָמתֹוֶׁש ַהָּיִמים, ְּבֶרַגעֶׁש בְּבִלּבֹוִמְּכָבר ֶהֱעָלהַהֶּמֶלְךְּבִפיוֶאתֶׁשָחַׁש
'?'ָלָּמהֹלא טֹוב ִּתְצָטֵרףֵאֵלינּוְּכבֹודָהַרב? ַמּדּוַעֹלאִּתְהֶיהֻמְסְלִמי ָּכמֹונּו ָהַרבֹלא ִנְבַהל, ֵמָאזֵהֵחלְלִהְסּתֹוֵבבַּבֲחַצרַהֶּמֶלְךֵהִכיןֶאתַעְצמֹו לָמֹסֶרת! ֲאדֹוִני 'ִעְנָיןֶׁש זֹו: ִלְׁשֵאָלהֵמֵעין
.'ְַהֶּמֶל. ֵהִריםַהֶּמֶלְך לָהַרב ֶאתַּגּבֹוָתיוְּכַלֵּפיַמְעָלה, ְמַבֵּקׁשֶהְסֵּברְלִמּלֹוָתיוֶׁש 'ֲאדֹוִני זֹוֶׁשֶהֱעִבירּוִליֲאבֹוַתי ַהֶּמֶלְך, ַהָּמֹסֶרתֶׁשָּלנּו, יְךּוְלַהֲעִבירֶאת- אֹוִתיְלַהְמִׁש ְּבַדְקְּדָקנּות, ִהיאֶׁשְּמַחֶּיֶבת
'! ֶזה עֹוְזִבים, ָהְלָאהְלָבַניַאֲחַרי, ְּבֶנֱאָמנּותּוַבֲאִדיקּות. ָמֹסֶרתֵאין הֹודַמֲעָלתֹו 'ֵמִבין אֹוְתָך, ְּכבֹודָהַרב, ֲאָבלַוַּדאיֵּתַדעִּכיַּגםָלנּוֵיׁשָמֹסֶרת ֲאִני עֹוֶבֶרת- ְמֹפֶאֶרתֲאֻרַּכתָׁשִנים, ַאףִהיא
'…ְּבֶנֱאָמנּותֵמָאבְלֵבן, ּדֹור ַאַחרּדֹור ָׁשַתק ל חֹוֵׁשׁשָהָיהְלַהֲעלֹותֶאתַזְעמֹוֶׁש יבָּדָבר, ָהַרבְוֹלאֵהִׁש ַהֶּמֶלְךַהֻּמְסְלִמי. ַאְךַהֶּמֶלְךֹלאִהְרָּפה, ִהְבִחין
. ִּכיֹלאֵמֹחֶסר לָהַרבְוִהְפִצירּבֹוִּכיֹלאַיְסִּתיר ְּתׁשּוָבהָּבָאהְׁשִתיָקתֹוֶׁש לֹוֶאתֶׁשְּבִלּבֹו יב ִמֶּמּנּוְוָיִׁש.'ִמֶּׁשָרָאה הּואֵמַהֶּמֶלְךֶׁשִּיְקָרא יּוַכלְלִהְתַחֵּמק, ִּבֵּקׁש ָהַרבִּכיֹלא אֹוִכיַחֶאתֶׁשְּבִפיְ 'ְלָפָניו ַלַּקאִדיַהֻּמְסְלִמי, ַהַּקאִדיִהִּגיַע ת אֹותֹוִּבְדָרַׁש יֹוֶרהַלַּקאִדיְלַכֵּבד ְוָהַרבִּבֵּקׁשֵמַהֶּמֶלְךִּכי 'ַרקָּכ יָּבִעיר. יַּבִּמְסָּגדָהָראִׁש יֹוםַהִּׁשִּׁש
יב אּוַכלְלָהִׁש ַלֶּמֶלְךֶאתֶׁשְּבִלִּבי'. ְּבֹחֶסרְּבֵרָרהִקֵּבלַהַּקאִדיֶאתְּפֻקַּדת יָצַעדָהַרבָעטּור ַהֶּמֶלְך, ּוַבּיֹוםַהִּׁשִּׁש
. ְּבִבְגֵדיִאיׁשָּדִתי ֻמְסְלִמיִעםַהַּקאִדיֶאלַהִּמְסָּגד, ְּבֹתם הִהִּגיַע. ַהַּקאִדיַמִּציגִּבְפֵניֲהמֹון ַהִּתְפָלהְזַמןַהְּדָרָׁש אֹוְרחֹוַרםַהַּמֲעָלה, ִאיׁשָּדתָחׁשּוב ַהַּמֲאִמיִניםֶאת
. ַמְזִמין הּואִמֶּמּנּוִּכיִיְדֹרׁשֶאלַהָּקָהל ּוְמַבֵּקׁש ְּפסּוִקיםִמן ִּכְבָיכֹול-ָעַמדָהַרב אֹוֶׁשֻּסְּלפּו- ַהּקֹוֵרַאן, ֶׁשֵּמעֹוָלםֹלאִנְכְּתבּוּבֹו, תֹוִׁשֵּלב ְוָדַרׁש, ּוְבתֹוְךְּכֵדיְּדָרָׁש
ֵמִעָּקָרם, עֹוֵמדְוחֹוֵזרִּבְדֵבקּותַאַחרָּכל ְוִצּבּורַהַּמֲאִמיִניםַהֻּמְסְלִמי ָּפסּוקְּכִמְנָהָגם, ְּבֵעתַהְזָּכַרתִצּטּוטְ ֵמַהּקֹוֵרַאן, ְּבטּוִחיםָהיּו מּוַחַּמד. ַהַּקאִדיֶׁשָּיַדע לַהָּנִביא ֻּכָּלםִּכיֵאּלּוֵהםְּדָבָריוֶׁש ֶאתָהֱאֶמת, ָזַעםְּבִלּבֹו, ַא
. ְָמנּוַעָהָיהִמּלֹוַמרָּדָברַוֲחִצי ָּדָברִּבְפֻקַּדתַהֶּמֶל ה ַהְּדָרָׁש ִהְסַּתְּיָמה, ַוֲהמֹוןַהַּמֲאִמיִניםִהְתַּפֵּזר. ָהַרבָּפָנהֶאלַהַּקאִדי: 'ָמָחרּתֹוְרָך, ַּבֹּבֶקרִּתְתַלֵּבׁשְּבִבְגֵדיָחָכם
ְיהּוִדיְוִתְצָטֵרף ִאִּתיְלֵביתַהְּכֶנֶסת. ַאלְּדָאָגה, ֹלאִּתְצָטֵרְךַלֲעֹשֹותָּדָבר ִמְּלַבדִלְפֹקַחֵעיַנִיםְוַלֲעׂשֹותָּכלַמה
ים עֹוִֹש.'ֶּׁשֻּכָּלם ְּבֹבֶקר יֹוםַהַּׁשָּבתִנְכַנסָהַרבְלֵביתַהְּכֶנֶסתְמֻלֶּוהְּבאֹוֵרַחִּבְלִּתי יבֹוָסמּוְךִלְמקֹומֹו, ּוָפַתחְלָפָניוִסּדּור הֹוִׁש ֻמָּכר,
. ְּתִפָּלה ְּתִפַּלת ַׁשֲחִריתָעְבָרהְוִהִּגיָעהֵעתְקִריַאתַהּתֹוָרה. ִמְנָהגָקבּוַעָהָיה ִּביֵדיָהַרבִלְקֹראַּבּתֹוָרהְּבַעְצמֹוִמֵּדי הּוא ַׁשָּבת, ְּכֶׁש אֹותְּכִהְלָכָתּהְּבִנּקּוָדּהּוַבַּטַעם ַמְקִּפידַעלֲהִגַּיתָּכל זֹוָעָלהָהַרבֶאלַהִּביָמה ָהָראּוי. ַאףְּבַׁשָּבת
. ְּכִמְנָהגֹוִמֵּדי ַׁשָּבת ֵהֵחלָהַרב בּוַע, ְוִהֵּנהַאְךָקָרא תַהָּׁש קֹוֵראְּבֵסֶפרַהּתֹוָרהֶאתָּפָרַׁש קֹוֵראְלֶעְברֹו ְּפסּוִקיםִמְסָּפר, ְוָכלַהִּצּבּור ּוְמַתֵּקןֶאתֹאֶפן יְךָהַרבִּבְקִריַאתִמְסַּפרְּפסּוִקיםְוׁשּוב ֲהִגַּיתַהִּמָּלה. ִהְמִׁש מֹוֶחהִּכיָטָעהַּבֲהִגַּיתִמָּלה ַהִּצּבּור
…נֹוֶסֶפת, ִּתֵּקןָהַרבֶאת עֹוד בַעלַעְצמֹו יְךִלְקֹרא, ְוָכָכהַהַּמֲחֶזהָׁש ַעְצמֹוְוִהְמִׁש ְּפָעִמיםִמְסָּפר ְּכֶׁשֵּבֵרְך קְלֵסֶפרַהּתֹוָרה, ָּפָנהַהַּגַּבאיֶאלָהַרבִּבְמִחָּלה ַהֹּכֵהןְוָנַׁש הּו זֹוֶאתַהְּקִריָאהְלִמיֶׁש ִּכיַיֲעִבירְּבַׁשָּבת
. ַאֵחר, ְמֻיָּמן ר יֹוֵת. ַהַּקאִדי ֶׁשָהָיהֵערְלָכלַהַּתֲהִליְך, ָּתַמּהְּבִלּבֹוְוָׁשַמרֶאתְׁשֵאלֹוָתיו ַעדְלסֹוףַהְּתִפָּלה
. ְְּבִסּיּום 'אֹוְרחֹו׳ְלַאְרמֹוןַהֶּמֶל ַהְּתִפָּלהָצַעדָהַרבִעם
.'ַסֵּפרָנא הֹוָרהָהַרב ְּבָאְזֵניַהֶּמֶלְךֶאתֶׁשָראּוֵעיֶניָך',
. ִסֵּפר ַהַּקאִדיְוֹלאִחֵּסרָּדָבר
5/6
'ָּכֵעת 'ָרִאיָתִּכיְּבעֹודֶׁשַּבִּמְסָּגד ּתּוַכלְלָהִביןְלִלִּבי', ָאַמרָהַרב, ֶהֱחִזיקּוַאֲחַריֲהמֹוןָהָעםִּבְדֵבקּות, ְּכִאּלּו- ָאַמְרִּתיִּדְבֵרי ֱאֹלִקיםַחִּיים, ְוִאּלּוֲאִניָּבִדיִתיַהֹּכלִמִּלִּבי, ֲהֵריֶׁשְּבֵבית ַהְּכֶנֶסתֶׁשִּלי, ְּכֶׁשָּטִעיִתיַרקְּבצּוַרתַהֲהִגָּיה
לַהִּמִּלים, , ֶׁש אֹוִתיֻּכָּלם, ְוֹלאָחְלקּוִליָּכבֹודִּבְמקֹוםַהָּטעּות. ְוֹלא ִּתְּקנּו עֹוד, ֶאָּלאֶׁשַהַּגַּבאיַהָּנתּוןְלָמרּוִתי ּוַפְרָנָסתֹוְמסּוָרה יְךִלְקֹראְּבֵסֶפר אֹוִתיִמְּלַהְמִׁש ְּבָיִדי, ֹלאָחַׁשׁשְוֶהֱעִביר ַהּתֹוָרהּוָמַסרֶאתְקִריַאתַהּתֹוָרה
אִלי ְלִאיׁשַאֵחר, ְוֹלאָנָֹש ָּפִנים. ֲאדֹוִניַהֶּמֶלְך, ְּבצּוָרהֶׁשָּכזֹוָיכֹולֲאִניִלְהיֹותָּבטּוַח ִּכיַהָּמֹסֶרתֶׁשִּליֲאִמִּתית
ְוֶנֱאָמָנה, ֶׁשֲהֵריַאףֲהמֹוןָהָעם יֹוֵדַע ׁשֹוֵמרָעֶליָהִמָּכלִמְׁשָמר, ֹלאַרקַחְכֵמיַהָּדת. ְּבֵלבָׁשֵקט ֲאִניִּכיַּדְרִּכי
.'ֲאִמִּתיתְלֹלאִזּיּוףּוְלֹלאִסּלּוף
יֶהם, ּדֹור ינּו, ֶׁשִּקְּבלּוֵמֲאבֹוֵת, ֶׁשִּקַּבְלנּוֵמֲאבֹוֵת עֹוֵקבּדֹור, ַהַּלִּפידָמֳעָברְּבַדְקְּדָקנּותֵמַרִּבית, ָּכלְּפָרט׳ַה׳ָּמֹסֶרת
ִנְׁשָמר, ָּכלֵחֶלקָמֳעָבר, ַהְיסֹודֹותֻמְנָחִליםְּבַאֲהָבהֶאלַהּדֹורֹות הּואֵחֶלקִּבְלִּתיִנְפָרד יֹוֵדַעֶׁש ַהָּבִאים, ָּכלֵּבן
. ִמַּׁשְרֶׁשֶרת לּדֹורֹות ְמֹפֶאֶרתֶׁש
בֹות ִלְפָעִמיםִמְתעֹוְרִריםָלנּוַמֲחָׁש ְוִהְרהּוִריםַעלִעְנְיֵניָּדת, ַעלָמֹסֶרתְוַעלִמְנָהִגים. ַאלָלנּו ִלְׁשֹּכַחֶׁשְּכָלִלים 'ַהָּמֹסֶרת', , ְּברּוִריםּוֻמְצָּדִקיםְמַיְּסִדיםֶאת 'ַּבלּתֹוִסיף׳ַעלִּדְבֵריַהּתֹוָרהָחלַעלַהָּגדֹולְוַעלַהָּקָטן ִאּסּור ְּכֶאָחד
איְלַחֵּדׁשָּדָברֶׁשֹּלאִנְכַּתבַּבּתֹוָרה. ֵאיןָנִביאַרַּׁש
"ֹזאת התשיעי): העיקר האמונה, עיקרי (י״ג הרמב״ם."כדברי ַהּתֹוָרהֹלאִּתְהֶיהֻמְחֶלֶפת
אנחנו עכשיו לבנו- המסורת את שמעביר ואחד אחד כל! אנחנו זה תורה שמתן מבינים
שוקרון חנן מהרב בנושא מקורות: עוד
ד ס' לפרטיהם, החוקים:)פילון (על נחלאות בדבר נקבע אינו כמסתבר, זה, דין קודמיך'. הקימו אשר הזולת גבולות את להעתיק 'שלא " לא חוקים הם המנהגים הרי העתיקים. המנהגים לשמירת גם אלא החמדנות, לכריתת בלבד שדות ותחומי
של בנפשם אלא בעש, הנאכל קלף על ולא מצבה על חרותות שאינן קדם, אנשי של גזרות כתובים, שחונכו האבות מנהגי את גם הנכסים, מן לבד מהוריהם, לרשת הבנים על שכן קהילייה. באותה השותפים
הכתובים לחוקים המציית כי בכתב. נמסרו שלא שום על בהם לזלזל ולא ימיהם, מראשית עמם וחיו, בהם הואיל כתובים, הלא בחוקים הדבק ואילו העונש; ומאימת ההכרח מן לקח לומד והוא הואיל יהולל, בדין לא
לתשבחות ראוי מרצון, צדקה מגלה."והוא
גאון האי רב תשובת קיט, סי' דעים: תמים תורת היא כי יודעים אנו מנין הכתובה התורה ועיקר זה? ביום לתקוע מצוה עלינו יש כי יודעים אנו "מניין זה במעשה כי מעידים הם גם עליה, המעידים אלו הנה ישראל, עם מפי אלא הגבורה? מפי שכתבה משה
על המוכיח הוא הרבים ודברי מסיני, למשה הלכה הנביאים מפי בקבלה העתיקו כן וכי חובותינו, ידי יצאנו כך ואחר והסמך, העיקר זה מה.), (ברכות דבר עמא מה חזי פוק ראיה מכל ויותר גמרא, כל ועל משנה כל
עם כאשר ויתרץ מהם שיעלה ומה הזה, בעניין בגמרא או במשנה שנאמרו הדברים בכל מביטים אנו בראיה יתברר ולא בלבבנו כאשר יתכוין שלא כלום בה יש ואם מוטב, נפשנו, העיקר- את עוקר אינו."
ו, כ דברים למקרא אמוזג (אם בן אליהו:)רבי היה כבר כי מעידה כלה האומה היתה לא שאלו פה, אל מפה במסורת יסודתה שבכתב התורה "שכל יצאו הקדש שספרי בטוחים היינו לא משה, ע״י התורה נתינת כן ואחר והמופתים והאותות מצרים שעבוד
תורה ללמוד רוצה שהיה לגר הלל שהשיב התשובה מעין זו והרי ובצביונם. בקומתם מחבריהם מיד (שבת בזו גם סמוך בזו עלי סומך שאתה כמו לו ואמר מחר ביום האותיות לו הפך ע״ה והוא בלבד, שבכתב
כתוב שלא בין כתוב בין עשה אליך שתאמר מה וכל בכללותה הדת שומרת היא והאומה."לא.)…
6/6
לש״ד אמוזג (טעם בן אליהו:)רבי בישראל מנהג רבותִיָּמצא פעמים כי ואומתנו דתנו קורות היודע כל מציאותו יכחיש שלא הדבר זה הלא "כי
מטבע כי ההוא במנהג יהודי איש יחזיק איך לִהָּפלא אין זאת ובכל הקדמונים, בדברי איה מקורו נודע שלא לכתוב הזמן יד הכריח אשר כפי רחוקות ולעתים מעט מעט לא אם ספר על להעלות שלא והקבלה המסורת
כבודו מקום איה השואל: ישאל ובדיו בספר נכתב ולא ברפיון, תלוי הדבר בעוד שהן יקרה ואם ולהעלות,
ואמיתתו מציאותו שנכחיש ה' בעיני ימצאנו, ַהִּיָטב ולא האומה, ."? בספרי
ה, כב אבות פרקי על בתענוגים אזולאי (אהבה אברהם:)רבי
אֹוֵמר: ֲהֹפְךָּבּהַוֲהֹפְךָּבּה, ְּדֹכָּלאָבּה, ּוָבּהֶּתֱחֵזי."ֶּבןַּבגַּבג
וברה זכה המאירה המראה כמו היא שהתורה בתורה, רומז הכל ימצא ומעיין משכיל שהאדם מושכלות, כל
כפי פירוש בה מראה ואחד אחד כל התורה כן צורתו, כפי אחד כל בה יראה כנגדה שיעמדו הצורות שכל פירוש קבל נשמות ריבוא מס' אחד כל כי פירושים, ריבוא ס' בתורה יש כי ההיא, הצורה בה ויראה שכלו,
הפירוש בתורה תפרש ונשמה נשמה וכל הסוד, וכפי הדרש וכפי הרמז וכפי הפשט כפי בתורה, אחד
צורות היות ועם בה אדם בני צורות כל שמראה המראה כמו ההוא הפירוש בתורה ויראה שקבלה,
."מתחלפות
הלוי אבי מהרב לקוחה. השאלה [1] לוין
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה