בס״ד
ושמחת בחגך – והיית אח!
רמב״ם יום טוב ו, יז - יח
הלכה יז
שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר +דברים ט״ז+ ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
הלכה יח
כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל +דברים ט״ז+ לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר +הושע ט'+ זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר +מלאכי ב'+ וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.
צדקה לפינוקים?
בבלי כתובות סז, ב
מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה, דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא. יומא חד שדרינהו ניהליה ביד בריה, אתא אמר ליה: לא צריך. אמר: מאי חזית? חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן, אמר: מפנק כולי האי? עייפינהו ושדרינהו ניהליה.
רש״י: עייפינהו - כפלינהו.
בבלי כתובות סז, ב-סח, א
רבי חנינא, הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבעה זוזי כל מעלי שבתא. יומא חד שדרינהו ניהליה ביד דביתהו, אתאי אמרה ליה: לא צריך. מאי חזית? שמעי דהוה קאמרי ליה: במה אתה סועד, בטלי כסף או בטלי זהב? אמר, היינו דאמר רבי אלעזר: בואו ונחזיק טובה לרמאין, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום וכו'
תוספות
בטלי כסף או בטלי זהב - והא דלא עייפינהו ושדרינהו כמו מר עוקבא דלעיל משום דבהנך דברים לא שייך פינוק אלא ודאי עשיר היה.
בבלי כתובות ז, א
…אלא מעתה, מותר לעשות מוגמר ביו״ט, דמתוך שהותרה הבערה לצורך - הותרה נמי שלא לצורך! אמר ליה, עליך אמר קרא: +שמות י״ב+ אך אשר יאכל לכל נפש, דבר השוה לכל נפש.
רש״י: מאי דעתיך - למישרי יו״ט יותר מבשבת. לצורך - אוכל נפש כגון שחיטה. מוגמר - בשמים על האש לגמר את הכלים ואת הבגדים. עליך אמר קרא לכל נפש דבר השוה לכל נפש - מותר ובעילה שוה לכל, אבל מוגמר אינו (צורך) אלא למפונקים.
חידושי הריטב״א
בטלי כסף או בטלי זהב. פירש רש״י ז״ל מפות לבנות ככסף או מפות ירוקות של משי כעין זהב, והא דלא עייפינהו ניהליה כדעביד לעיל, משום דהא ודאי מפנקותא יתירא הוא ואי לאו דאית ליה מדיליה נכסי טובא לית ליה למיעבד הכי.
המאירי
אע״פ שביארנו שכל שרואין את העני מתפרנס דרך כבוד אין ראוי מפני זה למשוך יד שלא ליתן לו מכל מקום כל שנודע לנו שהוא עני מעיקרו והוא מרבה בקבלת הצדקה עד שלקח מהם כלי כסף וכלי זהב הרי זה ודאי רמאי ולא היה צריך לכך אלא שהוא מחביא את עצמו ומהדיט את גופו כדי להתפרנס מן הצדקה ומשנודע לנו כן אין נזקקין לו.
אע״פ שרואין את העני מתפרנס דרך כבוד אין בכך למשוך יד שלא ליתן לו אדרבה ראוי להפליגו במתנותיו שאיפשר שהעניים חוששין לפעמים לייחוסם ומדרגת מעלתם ולא משום תענוג הם עושים אלא מדרך מעלה להסתיר דלותם מבני אדם:
בבלי כתובות סז, ב
תנו רבנן: די מחסורו - אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו; אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן, שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו; פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלשה מילין.
תנו רבנן: מעשה באנשי גליל העליון, שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל יום. ליטרא בשר מאי רבותא? אמר רב הונא: ליטרא בשר משל עופות. ואיבעית אימא: בליטרא בשר ממש. רב אשי אמר: התם כפר קטן היה, בכל יומא הוה מפסדי חיותא אמטולתיה.
ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה, אמר ליה: במה אתה סועד? א״ל: בבשר שמן ויין ישן. רצונך שתגלגל עמי בעדשים? גלגל עמו בעדשים ומת, אמר: אוי לו לזה שהרגו נחמיה! אדרבה, אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה! אלא, איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי.
ההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר לו: במה אתה סועד? אמר לו: בתרנגולת פטומה ויין ישן. אמר ליה: ולא חיישת לדוחקא דציבורא? א״ל: אטו מדידהו קאכילנא? מדרחמנא קאכילנא! דתנינא: +תהלים קמ״ה+ עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, בעתם לא נאמר אלא בעתו - מלמד, שכל אחד ואחד נותן הקב״ה פרנסתו בעתו.
אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני, ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן, אמר: מאי דקמא? א״ל: נענתי לך, קום אכול.
צדקה קהילתית – ציבורית
יורה דעה הלכות צדקה רנו, א
כל עיר שיש בה ישראל, חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה אנשים ידועים ונאמנים, שיהיו מחזרים לגבות מכל אחד מה שהוא ראוי ליתן ודבר הקצוב עליו, והם מחלקים המעות מערב שבת לערב שבת ונותנים לכל עני מה שיספיק לו לשבעה ימים, וזו היא הנקראת קופה. וכן מעמידים גבאים שלוקחים בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה, ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים, ונותנים ממנו לכל עני פרנסת יומו וזהו הנקרא תמחוי. מעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה, אבל תמחוי יש מקומות שלא נהגו בו.
דרכי משה (לרבי כלפון משה הכהן זצ״ל), פרשת במדבר
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוויים: וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם את קודש הקודשים אהרן ובניו, ובאו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו: ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו:
הכתוב עומד ומזהיר אל הכהנים שלא יגרמו מיתה לבני קהת, על ידי התרשלותם לכסות כלי הקדש. ועם כי לא עשו בזה מעשה בידים אלא בשב ואל תעשה, הזהירם הכתוב בלשון זה אל תכריתו וכו'.
ומזה אנו למדים גם כן לעניין העני והאביון הבא ליטול צדקה שלא להעלים עין ממנו. וכן אמרו רבותינו ז”ל בכתובות דף ס״ח ע״ב כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע”ז…
ובימינו אלה יש עוד צדקה גדולה עד מאד והיא שייכא גם לעשירים ולבינוניים, והוא מי שיש עליו איזה חוב לשלם אותו אם בכמפיאל (שטר חוב) אם בהוצאת משפט, ואם אינו משלם יורדים לנכסיו ומתמוטט ממש, על ידי שיצא עליו שם איש נשבר ועני, ולפי האמת יש לו כהנה וכהנה סחורות או קרקעות ורק לפי שעה לא השיגה ידו לשלם וכיוצא בזה,
ומי שמחונן אותו וממשכנו לשם הצלתו של הלוה, …אין ספק כי הוא בכלל המעלה הגדולה של מעלות הצדקה שאין מעלה גדולה ממנה… וכן בכלל להשגיח עליו ולהורותו דרך ישר לבל יבוא עוד פעם לידי מדה זו.
…ולכן ירחם על זולתו, כי כל המרחם מרחמים עליו מן השמים, וזכות הוא לו, בזה ובבא. ברבות הטובה.
דרך אמונה מתנות עניים ט, א
(ד) להעמיד מהם גבאי צדקה. ואדם שהצבור רוצים וחפצים בו למנותו גבאי יש לו לקבל עליו ושכרו מרובה וזה מכפר על עונותיו ואם מונע את עצמו נענש ע״ז מיהו אם ע״י מינוי זה יתבטל מלימודו אינו חייב להעשות גבאי וגבאי צדקה שהעניים חירפוהו אין לו לחוש כי יותר זכותו גדול וצריך שידע כשממנים אותו שמקבל עליו הגבאות אף על פי שיחרפוהו ויבזוהו וע״ל פ״י ה״ו ומי שקבל עליו להיות גבאי אם כבר התחיל להתעסק בצרכי עניים אינו יכול לחזור בו כיון שהתחיל כבר במצוה וצ״ע אך אפשר שאם שאר הגבאים חבריו אינן נוהגין כשורה וירננו גם עליו יכול לחזור בו:
ידיד נפש פאה ח, ו
רַבִּי יוֹסֵי עַאל לְכָפְרַה הלך לכפרים בָּעֵי מוּקְמָה לוֹן פָּרְנַסִין וְלֹא קַבְּלוּן עַלֵיהוֹן רצה להעמיד להם פרנסים ולא רצו לקבל עליהם את התפקיד עַאל וְאָמַר קוּמֵיהוֹן הלך ואמר לפניהם, שנינו במסכת שקלים פרק ה בֶּן בְּבֵי היה ממונה עַל הַפָּקִיעַ על הפתילות של המנורה ושל הפתילות שהדליקו בשמחת בית השואבה וּמַה אִם זֶה שֶׁנִּתְמַנָּה עַל הַפְּתִילָה, זָכָה לְהִימַנוֹת עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, אַתֶּם שֶׁאַתֶּם נִתְמָנִין עַל חַיֵּי נְפָשׁוֹת, לֹא כ״ש! רַבִּי חַגָיי כַּד הַוֵה מֵקִים פָּרְנַסִין כשהיה מעמיד פרנסים הַוֵה מַטְעִין לוֹן אוֹרָיְיתָא היה לומד עמהם תורה לראות אם ת״ח היו לוֹמַר, שֶׁכֹּל שְׂרָרָה שֶׁנִּיתְנָה, בַּתּוֹרָה נִיתְנָה לבני תורה ניתנה. ומביא אסמכתא מהפסוק (משלי ח, טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ ובהמשך: ונדיבים כל שפטי ארץ.
רַבִּי חִיָּיא בַּר בָּא מְקַיֵים אָרְכוּנֵיי היה ממונה להעמיד פרנסים רַבִּי אֶלְעָזָר הַוֵה פַּרְנַס. חַד זְמַן נַחִית לְבֵייתֵיהּ פעם אחת הלך לביתו א״ל מַאי עָבַדִיתוּן? שאל אותו מה מעשיך? אָמַר לֵיהּ אֲתָא חַד סִיעָא וְאָכְלוּן וְשָׁתוּן וְצָלוּ עַלֵךְ ענה לו, עברו כאן סיעה של עניים ואכלו ושתו והתפללו עליך אָמַר לוֹן, לֵיכָּא אָגַר טָב אין לי שכר טוב מזה נַחַת זְמַן תַנִינַן, אָמַר לוֹן מַאי עָבְדִיתוּן? ירד לביתו פעם אחרת ושאלו מה מעשיך? א״ל אַתָא חַד סִיעָא חוּרֵי, וְאָכְלוּן וְשָׁתוּן וְאָקְלוּנֵךְ ענה לו, באה סיעה אחרת ואכלו ושתו וקללו אותך אָמַר לוֹן, כְּדוֹן אִיכָּא אָגַר טָב עכשיו יש לי שכר טוב.
ר״ע בְּעֵין מְמַנִיתֵיהּ פַּרְנַס ר״ע ביקשו למנותו פרנס א״ל נִמְלַךְ גּוֹ בֵּייתָא אמר להם רוצה אני להימלך עם אשתי הַלְכוּן בִּתְרֵיהּ הלכו אחריו שָׁמְעוּן קָלֵיהּ דִימוֹר שמעו אותו אומר לאשתו, האם את מסכימה שאהיה פרנס עַל מְנַת מַקֵל, עַל מְנַת מְבָזְיָיא אף שיקללו אותי, אף שיבזו אותי!
הרמב״ם כמחנך וכאב מרחם
רמב״ם מתנות עניים י, א - ה
הלכה א
חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
הלכה ב
לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום, כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו״ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו, ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן, הלעכו״ם ששונאין אותן ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן.
הלכה ג
כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד עכו״ם בליעל, ובעכו״ם הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל ובמעלים עיניו מן הצדקה הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, ונקרא רשע…, ונקרא חוטא…, והקב״ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע, לפיכך צריך להזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.
הלכה ד
כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה, אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון, ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין.
הלכה ה
שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים, ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא והרי הוא אומר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ואומר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, ואוי למי שהכלים את העני אוי לו, אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים שנאמר אב אנכי לאביונים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה