השלמות מאמש
מצ״ב דרשה נוספת (תשפ״ד)
נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה!
מן הסתם נשיר ביממה הקרובה כמה וכמה פעמים את הברכה המרגשת: ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו״.
יש קושי מסוים בבחירה הזו.
הגמרא אומרת: ״תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין״. מפירוש רש״י שם נראה שיש בזה ח״ו גנאי ופחיתות לישראל, שמפני שהם עזים צריך את התורה שתמתיק את העזות ותעדן אותה, שתתיש את כוחנו.
אבל, מיד בתחילת הפרשה נקרא: ״וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת אֵשׁ דָּת לָמוֹ״.
רש״י מפרש על פי דברי חז״ל הידועים: ״וזרח משעיר למו — שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה ולא רצו: הופיע — להם: מהר פארן — שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה, ולא רצו: ואתה — לישראל״.
ולפי זה קיבלנו את התורה רק כי האחרים לא רצו אותה. וזה פלא! האם קיבלנו את התורה כי אנו עזים? או כי אחרים לא רצו לקבלה? ומה פירושה של העזות הזו? האם אכן מדובר במידה שלילית?
לשאלה הזו ראיתי שלושים ושלוש תשובות במפרשים! שתיים מהן נוגעות מאוד ליום הזה בו אנו נמצאים, שמחת תורה, ונעמוד עליהן.
הפני יהושע מסביר שההבדל שבין הצעת התורה לאומות לכפייתה על ישראל הוא בדיוק זה! המילים שאמרתי. לאומות הקב״ה רק הציע, ואילו אצל ישראל כפה עליהם הר כגיגית, בגלל שישראל עזים.
ומה פירוש עזים? אומר הפני יהושע: ״דלאו לשון גנאי הוא ח״ו וחלילה להטיל דופי בישראל שהם זרע קודש שבטי ישורון בני אברהם יצחק ויעקב ולא יתכן לומר שהן עזין אלא לשבח כמה דתנינן באבות יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים ומכ״ש בלימוד התורה שלא הביישן למד. מפני כך כפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כגיגית לפי שצפה הקדוש ברוך הוא שאף שתחילת קבלתה יהא באונס אעפ״כ יהא סופה ברצון כשיעמדו על עומק התורה והמצות וכל זה מפני שהן עזין כנמר, משא״כ באומות שאינן עזין לעמוד על אמיתות התורה והמצות אלא מקלי הדעת שאין מכירין ברצון ומש״ה לא כפה עליהם הר כגיגית דמה יועיל ומה יוסיף כיון שהכל יהיה באונס ואין בזה לא שכר ולא עונש״.
ביום הזה, בו אנו שמחים בתורה, רוקדים איתה, מחבקים אותה, מנשקים אותה, קופצים ומכרכרים עד כלות הכוחות ומעבר לזה, אנחנו מוכיחים שלמרות שתחילתה באונס, סופה ברצון! אנו מוכיחים את עזותנו, עזות דקדושה, ובאהבה רבה לתורה ולנותנה אנחנו מברכים: אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.
זה דרך אחת להסביר.
דרך שניה, בספר לשמוע בלימודים מבאר שהשאלה לא היתה על עצם נתינת התורה, אלא על האופי של נתינת התורה.
התורה ניתנה לישראל באופן כזה שישראל הם הבעלים עליה. לדוגמא, החת״ס מבאר שמאחר והקב״ה קבע שלא בשמיים היא ושהלכה כחכמי כל דור ודור, הקב״ה כביכול מוותר על דעתו ועל כוונתו המקורית: ״והנה מי יודע שכיון עתניאל בן קנז האמת בפלפולו ודיעות אנשים משתנין בהבנת הקרא הנכתב ובסברות ק״ו וכדומה? אלא שהקב״ה נתן התורה עפ״י הבנתם כדי שלא ירבה מחלוקות בישראל דאם כן אין לדבר סוף. ועל כן ויתר הקדוש ברוך הוא… ואין להם עון אשר חטאו בזה כיון שב״ד הגדול טעו בזה הקדוש ברוך הוא ויתר בזה ולא עוד אלא הזקן ממרא בעצמו אם מחמיר על עצמו. . אף על פי שקמי שמיא גליא שהדין עמו. . חייב מיתה… כי הקדוש ברוך הוא ויתר ושוב אומר סברא אחרת״.
על זה היתה שאלת רבי מאיר, למה הקב״ה נתן לנו את התורה באופן כזה, שאנו השליטים עליה?
והתשובה היא מפני העזות. במדרש משלי כתוב ״ומניין שהתורה נקרא עוז? שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן״ ולומדי התורה הם ׳גיבורים במלחמתה של תורה׳.
לכן ניתנה התורה לישראל, שבעזות ובכח מלחמה יבררו אותה היטב הדק יפה יפה ויציאו הלכה מלובנת אמת לאמיתה. זו מעלה גדולה לנו, שהקב״ה הטביע בנו כוחות נפש גדולים כאלה, שיכולים לשמש אותנו לעיון ופלפול והעמקה בתורה הקדושה.
שמחתנו עם התורה היא שמחה גם בזה שהתורה היא שלנו, ניתנה לנו ללומדה לפי שכלנו, להבין אותה ולגלות את סודותיה לפי מדרגתנו ולפי מה שאנחנו.
נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו עוז ואורה.
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
