א׳ מקור
ספר שמות פרק כ״ד פסוק ז׳: ״וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ״
ב׳ הפניה לאומות
מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה כ״ה: ״כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשיו, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להן: לא תרצח. אמרו: […] אין אנו יכולין להניח אותה הברכה שברך אותנו אבינו. הלך לו אצל בני עמון ומואב, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לו: […] אין אנו יכולין לעמוד בה. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תגנוב. אמרו לו: […] אין אנו יכולין להניח דת אבותינו. ״
וכשבא אצל ישראל — ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. ״
ג׳ הכפיה
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ״ח עמוד א׳:
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״ — אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה — מוטב, ואם לאו — שם תהא קבורתכם.
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב ״קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים״ — קיימו מה שקיבלו כבר.
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא — שאם יזמינם הקדוש ברוך הוא לדין על שלא קיימו את התורה שקיבלו עליהם, יש להם תשובה שקיבלוה מאונס.
ד׳ תרוץ התוספות
תוספות, מסכת שבת, דף פ״ח עמוד א׳:
כפה עליהן הר כגיגית — ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן.
ה׳ שלא יוכלו לחזור
מהרש״א, חידושי אגדות, מסכת שבת, דף פ״ח עמוד א׳:
ועוד י״ל דבדבורם שהקדימו נעשה לנשמע אין זה קבלה גמורה עד שקבלו עליהם כ״א בכריתת ברית ובשבועה. וק״ל.
ו׳ הכרחי לעולם
מהר״ל מפראג, ספר תפארת ישראל, פרק ל״ב:
״אבל מה שכפה עליהם ההר — שלא יאמרו ישראל אנחנו קבלנו התורה מעצמנו, ואם לא היינו רוצים לא היינו מקבלים התורה. ודבר זה לא היה מעלת התורה, כי התורה כל העולם תלוי בה, ואם לא היתה התורה היה העולם חוזר לתהו ובהו. ולפיכך אין ראוי שתהיה קבלת התורה בבחירת ישראל, רק שהיה הקדוש ברוך הוא מחייב ומכריח אותם לקבל התורה, שאי אפשר זולת זה שלא יחזור העולם לתהו ובהו. ״
וכך מוכח במדרש בפסוק ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו״ — כשבא הקדוש ברוך הוא לתת תורה על הר סיני, כפה עליהם ההר כגיגית שיקבלו תורתו, וכיון שכך הרי ישראל אנוסתו של הקדוש ברוך הוא, ואצל אנוסתו כתיב ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. ״
והמהר״ל מפראג בספרו גור אריה, שמות, שלהי פרשה י״ט, והתפארת ישראל פרק ל״ב, ונצח ישראל פרק י״א, מביא בשם מדרש: כפה עליהם הר כגיגית עד שהיו אנוסים לקבל בריתו של הקב״ה, וכתוב אצל אונס ״וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו״ (דברים כ״ב, י״ט), ובזה שהקב״ה מאנס אותם — נשארו להקב״ה, שלא יוכל לשלח אותם לעולם.
ז׳ תושב״כ ותושב״ע
אור החיים, שמות, פרשת יתרו, פרק י״ט פסוק ה׳:
״ועתה אם שמוע״ — שהוא ענין הנאמר מפי הגבורה, אז ״נעשה״ — אנו מקבלין עלינו לעשות מעתה קודם שנשמעהו. וחלק ממנו שהוא מה שאמר ״תשמעו״ לעתיד, שהוא תורת חכם — ״ונשמע״, פירוש: לא קבלו ולא מאנו, אלא תלו הדבר עד שישמעו לדעת מה יעשה ישראל, כי הם דברים שאין להם שיעור ואין גבול לקבלה זו, כי בכל דור ודור יחדשו דינים וגדרים וסייגים ותקנות, ומי יכלכל תורה שאין לה שיעור כזו. לזה תלו שיהיה הדבר ברשותם עד שישמעו ויבחנו בכל דבר אם יוכלו קבל.
ומעתה לא קבלו עליהם אלא תורה שבכתב, אבל תורה שבעל פה הדבר תלוי ועומד. ועל זה כפה ה׳ עליהם ההר כגיגית עד שקבלו עליהם תורת חכם, ובאונס היה עד ימי מרדכי, שראו פעולת חכם לחיים אשר עשו להם מרדכי ואסתר, חזרו לקבל ברצון לקיים כל דבר אשר יחדשו ויתקנו עליהם חכמיהם.
ח׳ לא על מנת לקבל פרס
ספר אמונת משה — חידושים על הש״ס:
תוספות ד״ה כפה עליהם הר, ואע״פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו׳.
בפשטות יש לומר דאחר ששמעו ״והייתם לי סגולה״ (שמות י״ט, ה׳), אמרו נעשה ונשמע (שם, כ״ד, ז׳). אבל עיקר קבלת התורה היה צריך להיות בלי שום תקות שכר בעולם — לא עולם הזה ולא עולם הבא, ולא עוד אלא אפילו מתוך יסורין וכובד גלויות, על כל אופנים. ועל זה היה צריך כפיית ההר.
ט׳ הכפיה מכח ההתבטלות
ספר אמרי מנחם — פרשת במדבר:
ונראה לומר כי אמירת נעשה ונשמע וכפיית ההר המה באמת שני ענינים שהם אחד. י״ש אמירת נעשה ונשמע — נעשו ישראל בבחי׳ מלאכי השרת (ע״י שבת שם), המתבטלים לגמרי בפני אורו של השי״ת כנר הנכלל באבוקה שאינו יכול להנתק ממנה. וכיון שהגיעו למדריגה כזו של התכללות והתבטלות בפני אורו ית׳, ממילא היתה הקבלה אצלם כ״א באופן הכרחי, בבחי׳ כפה עליהם הר כגיגית.
וזהו ענין אמרם ז״ל (סנהדרין מ״ד): ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, כי נעשו כנר הנכלל באבוקה שאינו יכול להנתק ממנה.
י׳ ערך הכפיה וערך הבחירה
אורות ישראל, א׳, י״ג:
אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרד מצור ישעה, אור ה׳ אלהי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה.
על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי. ובכללות התרדמה, במקום צלע מחוברת, טבעי חיבור גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת: ״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, ״ והעולם מתכונן בהופעת חיים קיימות ותולדות עדי עד.
האפשרויות לדבר ״גבוהה גבוהה״ — על שמד, על כפירה, על פירודים מוחלטים — הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי הגמורה ההתאחדות הצורית החפשית, ״כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. ״ מתגלה החזיון ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע״י התרדמית הנסירה, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין המביא לאחדות משוכללת, ״ותורה ללומדיה חוזרת וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך. ״
יא׳ עבודה בימי הקטנות
ספר בעל שם טוב על התורה — פרשת יתרו:
״וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר״ — ודרשו רבותינו ז״ל בגמרא שבת (דף פ״ח ע״א) שכפה עליהם ההר כגיגית וכו׳. שמעתי מפי מורי זלה״ה ע״ה: לכך
נשלח על ידי: חנניה מלכה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה