מדוע מעברים את השנה?
דברים פרק טז פסוק א
שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַייָ אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כא עמוד א
דכתיב שמור את חדש האביב - שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן.
רש״י דברים פרשת ראה פרק טז פסוק א
שמור את חדש האביב - מקודם בואו שמור, שיהא ראוי לאביב להקריב בו את מנחת העומר, ואם לאו, עבר את השנה:
רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק א
הלכה א - חדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, כך אמרו חכמים הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש, והשנים שאנו מחשבין הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב. הלכה ב - וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום, לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלשים יום או פחות מעט או יתר מעט מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה שלשה עשר חדש והיא הנקראת שנה מעוברת, שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חדש וכך וכך ימים שנאמר לחדשי השנה חדשים אתה מונה לשנה ואין אתה מונה ימים.
רמב״ם הלכות קידוש החודש פרק ו הלכה יא
נמצא במחזור שהוא כזה החדשים כולם חדשי הלבנה והשנים שני החמה, והשבע שנים המעוברות שבכל מחזור ומחזור לפי חשבון זה הם שנה שלישית מן המחזור וששית ושמינית ושנת אחת עשרה ושנת ארבע עשרה ושנת שבע עשרה ושנת תשע עשרה, סימן להם גו״ח י״א י״ד י״ז י״ט.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב
תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו. על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות - והודו לו, כתת נחש הנחשת - והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים - והודו לו. ועל שלשה לא הודו לו: סתם מי גיחון - ולא הודו לו, קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור - ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן - ולא הודו לו. ומי לית ליה לחזקיהו: החדש הזה לכם ראש חדשים - זה ניסן ואין אחר ניסן? אלא, טעה בדשמואל; דאמר שמואל: אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן, סבר: הואיל וראוי לא אמרינן.
קול צופייך תרומה תשס״ה, גליון מס' 299
מסופר על הרב אבודרהם הראשון שראש הכנסיה החליט לאסור אותו בבית הסוהר, ולא ידע הרב על שום מה. וכשנפגש עמו ראש הכנסיה אמר לו שלא ישחרר אותו עד שיסביר לו כיצד הצליחו חכמי ישראל לשלב את חישוב השנה על פי החמה שיש בה שס״ה ימים, עם חישוב הלבנה שיש בה שנ״ה ימים, ואעפ״כ לעולם ניסן יהיה חודש האביב ותשרי תקופת גשמים, ואילו אצלנו תקופת השנה משתנה מאוד מאוד משנה לשנה? הסביר לו הרב אבודרהם, כי בכל שנה יש דיחוי של 11 יום בערך מתקופת השנה, כך שפעם בשלוש שנים צריכים לעבר את השנה כדי להשלים את שלושים הימים החסרים שהצטברו, ועושים אדר א' ואדר ב', וכך לעולם חודש ניסן יחול בתקופת האביב. אמר לו ראש הכנסיה, לא אניח לך עד שתלמדני חכמה זו על בורייה, ולימד אותו את כל החישובים, והוא הטעה אותו בעשר דקות, ואותם עשר דקות התרחבו עם השנים ליום וחצי, עד כדי כך שחשבו לתקן שפעם בכמה שנים יהיה יום אחד ללא תאריך כלל, ולא עלה הדבר בידם.
פורים באדר ראשון או באדר שני
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב
משנה. קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר שני. אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים.
גמרא…דתניא: קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה. רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב
אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל שאמר משום רבי יוסי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: בכל שנה ושנה. רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן. בשלמא רבי אליעזר ברבי יוסי - מסתבר טעמא, דאין מעבירין על המצות, אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.
רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה יב
קראו את המגילה באדר ראשון ואחר כך עיברו בית דין את השנה חוזרים וקוראים אותה באדר השני בזמנה.
רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יג
שני הימים האלו שהן ארבעה עשר וחמשה עשר אסורין בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום, בין לבני כרכין שהן עושין חמשה עשר בלבד, בין לבני עיירות שהן עושין ארבעה עשר בלבד, ושני הימים אסורין בהספד ותענית באדר הראשון ובאדר השני.
רא״ש מסכת מגילה פרק א
ושוין בהספד ותענית שאסורים בזה ובזה פי' אם קראו המגילה בארבעה עשר ובו ביום עברו השנה אסור בהספד ותענית אבל בשאר שנה מעוברת נראה לי שמותר בהספד ותענית כך נראה לי לפרש השיטה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצז
יום י״ד וט״ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ותענית; אבל שאר דברים אין נוהגים בהם; ויש אומרים דאף בהספד ותענית מותרים. הגה: והמנהג כסברא הראשונה. יש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה בי״ד שבאדר ראשון (טור בשם הרי״ף) ואין נוהגין כן, מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד (משלי ט״ו, ט״ו) (הגהות מיימוני בשם סמ״ק).
מרבין בשמחה באדר הראשון?
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כט סוף עמוד א
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. [דף כט עמוד ב] אמר רב פפא: הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה.
רש״י מסכת תענית דף כט עמוד א
משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.
שו״ת שאילת יעבץ חלק ב סימן פח
שאלת עוד מה הזקיק רש״י שם בגמ' משנכנס אדר. לפרש ימי נסים היו פורים ופסח. פשוט שהוצרך לכך משום דאי משום פורים גרידא א״כ לימא נמי ניסן וכסלו אלא ע״כ משום שהתחילו ימי נסים רצופים ותכופים זה לזה. וי״ל עוד שרצה לרמז ג״כ שבשנה מעוברת אין שמחה נוהגת אלא באדר שני. וה״ט משום דימי נסים סמוכים הם. וכדאמרינן (פ״ק דמגילה ו' ב') אליבא דרשב״ג דאדר שני עיקר לענין קריאת מגלה, משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף. זהו הנלע״ד בשאלותיך יעב״ץ.
שו״ת חתם סופר חלק ה (חושן משפט) סימן כ
ואחתום בברכה א״נ פ״ב כאור בקר ליום ג' שנכפל בו כי טוב א' דר״ח אדר ראשון שמרבים בו שמחה לסדר ושכנתי בתוכם תקפ״ט לפ״ק. משה״ק סופר מפפד״מ.
בית עובד דף קסז ע״ב
משנכנס אדר מרבין בשמחה. ומי שיש לו דין עם נכרי ישפוט עמו באדר. מג״א סימן תרפ״ו. ובשנה מעוברת משנכנס אדר שני.
שו״ת שבט הלוי חלק י סימן קה
ג. ובענין משנכנס אדר מרבין בשמחה, ודאי פשטות ההלכה רק מאדר ב' דהא כתב רש״י תענית כ״ט משנכנס אדר, ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, וזה באדר ב' דאין בין ראשון לשני אלא מקרא מגילה כפ״ק דמגילה ובירושלמי איתא דכל החודש כשר למגילה, וכדכ' והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה, וכמש״כ רמ״א או״ח תרפ״ח ס״ז, ועיין הי' ריטב״א במס' תענית שם שכ' דבר פלא, שאעפ״י שאין מזל לישראל כארז״ל מכ״מ בב' חדשים כנראה אלול ואדר לכו״ע יש מזל לישראל, ועיין בשפת אמת תענית שם שכ' דגורם שמחה באדר ע״י באחד באדר משמיעים על השקלים והתחדשות הקרבנות, וזה ודאי לא הי' אלא באדר שני ואכמ״ל, אבל אית דמוסיפין שמחה מאד״א, וטוב לב משתה תמיד.
אדרת אליהו, סוף פרשת משפטים [לבעל הבן איש חי זיע״א]
ובזה יובן בס״ד הטעם שבשנת העיבור מעברים חודש אדר דוקא, דמלבד שיש לזה טעם הכרחי בדברי חכמינו ז״ל [ראש השנה ז ע״א], עם־כל־זה נוכל לומר דרך דרש, והוא, כי בחודש הזה יש מפלה לעמלק ולאומות העולם, כי ידוע מה שאמרו חכמינו ז״ל [תענית כט ע״א]: מאן דאית ליה דינא בהדי גוי – יתבענו בחודש הזה, כי הגוי ריע מזליה בחודש זה. ואם כן, השתא אם ישראל יעשו תשובה ותיקון בחודש הזה, ודאי תהיה מסוגלת (מעשיהם) [תשובתם] בחודש הזה יותר משאר זמנים, כי החודש הזה ישראל גוברים. וכמו שנמחה שמו של המן זרע עמלק בחודש הזה, כן אנחנו בטוחים שימחה שמו של עמלק לגמרי, ויהיה אז השם שלם והכסא שלם. ואם כן לכן מעברים חודש זה, שיתארך זמן ממשלת ישראל יותר, ואולי בצירוף הששים יום יעשו ישראל תשובה שלימה ויהיו מסוגלים לגאולה, ואם לא עשו בראשון יעשו באחרון, באופן שיש להם הרחבת זמן יותר. ולכן, מה מאוד צריך ליזהר ולהשמר בחודש הזה מדברים אסורים, והגם שחייב אדם לשמוח בפורים עם כל זה יהיו כל מעשיו לשם שמים, וירבה בצדקות כפי יכלתו. והשם יתברך ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו מעתה ועד עולם, אמן כן יהי רצון.
קול צופייך תרומה תש״ס, גליון מס' 70
בשנה מעוברת שבה שני אדרים יש מצוות שמחה גם באדר ראשון. "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה, ומתנות לאביונים" (מגילה ו, א) ויש פורים קטן גם באדר ראשון שלא אומרים בו תחנון, ביום יד וטו באדר ראשון, וגם מצוות השמחה קטנה במעט. וכתב גאון עוזנו ותפארתינו הבא״ח בספרו "אדרת אליהו" (משפטים) שניתן לדייק בדברי הגמרא שאמרה "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ולא אמרה "באדר" משמע שהחל ממולד חודש אדר מרבים בשמחה אע״פ שלא ראש חודש. אם כן רשאים אנו לשמוח גם באדר ראשון.
הרבי מחב״ד, שיחות קודש תשנ״ב, עמ' 145
באדר דשנת העיבור יש ששים יום - שרומז על הענין דביטול בששים, היינו, נתינת כח לביטול כל ענינים בלתי רצויים והפיכתם לטוב, ועד שראויים לאכילתם של ישראל להיות דם ובשר כבשרם, כמשל "דברים חריפים או חמוצים רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש".
עלון "בית נאמן" תרומה תשפ״ד, גליון מס' 396
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית דף כ״ט סע״א). האדמו״ר מליובאוויטש אומר (שיחות קדש תשנ״ב עמ' 696) שזה במיוחד כאשר יש שני אדרים. בדרך כלל בשנה מעוברת יש בעיות, מעוברת מלשון "עברה וזעם" (תהלים ע״ח, מ״ט). לכן אומרים שהיא צריכה הרבה תיקון והרבה תפילה. אז האדמו״ר אומר שאדרבה, בשנה מעוברת חודש אדר שלה מלא שמחה. מדוע? כי יש בשני אדרים ששים יום, אם נתחיל לחשב יום אחרון של שבט שהוא גם ראש חודש א' דר״ח אדר א', ואחר כך שלושים יום של אדר ראשון, ועשרים ותשעה ימים של אדר שני, סך הכל ששים יום, אז כמו שהאיסורים בטלים בששים, כך כל הגזרות בטלות בששים יום של שמחה…"משנכנס אדר מרבים בשמחה", בין אדר ראשון ובין אדר שני. ויהי רצון שככה יהיה.
בר מצווה
שו״ת מהר״י מינץ סימן ט
אשר שאלת עמיתי ידידי ידיד ה' האלוף הר״ר מנחם רפ״א כ״ץ יצ״ו על אודות בנך היניק וחכים היקר החרש משלם קיזי רפ״א כ״ץ יצ״ו אשר נולד בשנה פשוטה באדר ויהיה בר מצוה בשנה מעוברת מה יהיה משפט הנער ומעשהו להיות גדול מן התורה מאיזה חדש מנינן ליה או מאדר הראשון או מאדר השני…
וכן זה נראה לי דבר פשוט אם אחד נולד באדר ראשון ואחד באדר שני ובשנת שלש עשרה יהיה גם כן עיבור אז ודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר הראשון והשני בשני ואמרי' סוף דינא כתחל' דינא והאי בדידיה והאי בדידיה ולא אמרינן שגם לראשון נתעברה השנה וחדש אחרון עולה לכאן ולכאן כלומר לזה ולזה אלא אמרינן מי שנולד בחדש העיבור נתמלאה סאתו ושנתו בחדש העיבור ומי שנולד בחדש הפשוט נתמל' סאתו ושנתו בחדש הפשוט. ולעניין שאילתין נ״ל דיהי' בר מצוה באדר השני דנתעברה השנה נתעברה לו ויהיו לו ה' עיבורין בי״ג שנים. כי נמצא בתשובה וז״ל על עסק הנער שהגיע לי״ג שנה אם חדש העיבור בכלל נ״ל דודאי אינו מן המניין מדאמ' בירושלמי דמהירות סימנין ואיחור סימנין ושלשה שנים של בתולה תלויה /תלוים/ בעיבור החדש של השנה שנא' אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי פירו' גומר ומסכים עם ב״ד של מטה בעיבורם ואם עברו השנה בתוליה חוזרין. וה״ה לתפלה ולסימני גדלו' ונערות ולי״ג שנים חדש העיבור בכלל … זה אינו סתירה על נדון דידן דהתם בתנאם ובדבור תליא מילת' מה שאין כן בנדון דידן …
שולחן ערוך אורח חיים סימן נה סעיף י
אם נער אחד נולד בכ״ט לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחד נולד באדר שני באחד בו, ושנת י״ג אינה מעוברת, אותו שנולד בכ״ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ״ט לאדר בשנת י״ג להיות בן י״ג שנה, ואותו שנולד אחריו באחד באדר השני יהיה בן י״ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י״ג. הגה: ומי שנולד באדר ונעשה בר מצוה בשנת העיבור, אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני (תשובת מהר״י מינץ סי' ט').
כנסת הגדולה הגהות בית יוסף או״ח סימן נה
יד. נער שנולד באדר בשנה פשוטה ושנת י״ג היא מעוברת, אינו בר מצוה עד אדר השני. מהר״י מינץ ז״ל סימן ט'. והר״ש הלוי ז״ל בתשובה חלק א״ח סימן י״ו מגמגם לומר דהוא בר מצוה באדר הראשון. ותמהני שלא הזכיר דברי מהר״י מינץ ז״ל.
פרי חדש אורח חיים סימן נה סעיף י
והר״ש הלוי ז״ל בתשובה חלק אורח חיים סימן י״ו חולק על זה ואומר שבאדר הראשון נעשה בר מצוה. ואין זה מחוור אלא העיקר כדברי מוהר״י מינץ ז״ל.
שו״ת שבט הלוי חלק י סימן קה
ב. ואשר שאל לענין נולד באדר תשמ״ז, שנעשה בר מצוה השנה רק באדר שני האם צריך להחמיר לענין תפילין שהוא דאורייתא מאדר ראשון או נימא שהכרעת רבינו הרמ״א סי' נ״ה ס״י הוא לקולא ולחומרא.
כבר כתבתי לענ״ד בשו״ת שבט הלוי ח״ו סי' ט' דמעיקר הדין אין לחשוש לשיטת הר״ש הלוי שבפר״ח שכתב שנעשה בר מצוה באדר א', הואיל שיצא הלכה לכל ישראל כרמ״א ודעמי' דדעתם דאינו נעשה בר מצוה רק באדר ב', אמנם הבאתי שם מתשובת בית שלמה אה״ע סי' נ״ו היות דבלא״ה כ' מג״א דמתחילים זמן מה לפני הבר מצוה בהנחת תפילין ויש לדבר זה מקור בגמ' סופ״ג דסוכה מ״ב ע״א, נהי דהרבה אין נוהגים כן, מכ״מ במקרה זה דאד״א ואד״ב יכול להחמיר בדרך חומרא להתחיל מאד״א, וכ' הבית שלמה שיתחיל שלא מיום לידתו כדי שלא יראה שקבעו הלכה מאד״א.
מגן אברהם סימן נה סעיף י
משמע דאם שנת י״ג מעובר' אותו שנולד באדר ראשון נעשה בן י״ג באדר ראשון וכ״כ בלבוש סי' תרפ״ה וצ״ע דהא מי שנולד בשנה פשוטה אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני כמ״ש בהג״ה וא״כ גם זה אף על פי שנולד בשנת העיבור מ״מ אשתקד היתה שנה פשוט' ונעש' בן י״ב באדר סתם א״כ לא מלאו לו י״ג עד שנת אדר השני.
משנה ברורה סימן נה ס״ק מג
אינה מעוברת - אבל אם בשנת י״ג היה גם כן עיבור אז בודאי היינו אומרים הנולד בראשון יהיה בר מצוה באדר ראשון והשני באדר שני [הסכמת אחרונים דלא כמ״א]:
אזכרה
תרומת הדשן סימן רצד
שאלה: מי שנפטרו הוריו באדר בשנה פשוטה כשיגיעו שנות העיבור באיזה אדר יצום ויאמר קדיש וברכו בראשון או בשני?
תשובה: יראה דיעשה בראשון, ונקטינן האי טעמא משום דענין זה דומה למי שנדר יום קבוע בשנה בחדש פלוני. ובנדרים הנודר לעשות דבר פלוני באדר יעשה באדר הראשון…ונ״ד לא שייך מידי לסמוך גאולה לגאולה לכך אזלינן בתר טעמא דאין מעבירין על המצות ויעשה בראשון, וכל שכן אם נפטר בשנת העיבור בראשון שיעשה לעולם בראשון. אמנם בהא מודינא דאם נפטר בשנת העיבור בשני שיעשה לעולם בשני וק״ל. וצ״ע בהגה״ה במיימון בהלכות מגילה ע״ש. אח״כ ראיתי הוראת תשובה מאחד מהגדולים שהורה כדברי וכראיותי דלעיל, אלא ששינה בהן קצת אבל כתב עוד ראייה מאחד שכתב ורשם כל הימים שמתענין בהן בכל חדש זכר לצרות שאירע בהן, ורשם שביעי באדר שמת בו משה רבינו ע״ה באדר הראשון בשנת העיבור כדמוכח התם, וגם הוכיח שמשה רבינו ע״ה בשנה פשוטה נפטר, הנראה לע״ד כתבתי.
חידושי דינין והלכות למהר״י ווייל סימן ה
כשיבא יום שמת אב או אם באדר שמעתי שהורה מהר״י מולין לצום בשתיהן אבל נראה שיש לצום באדר השני ולא בראשון דאמרי' בנדרים הנודר עד אדר אם לא ידע שהשנה מעוברת עד אדר הראשון ואם ידע שהשנה מעוברת עד אדר השני וה״נ הכא ידע בגו״ח י״א י״ד י״ז י״ט, ואני רגיל להורות כמו מהר״י ז״ל:
שולחן ערוך או״ח סימן תקסח סעיף ז
כשאירע יום שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי״ל ומהר״י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת״ה סימן רצ״ה /רצ״ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר״י בשם מהר״י מולין).
שו״ת יחוה דעת חלק א סימן פג
בסיכום: הנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, אינו נעשה בר מצוה אלא באדר שני, והנולד באדר א' בשנה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר א', ומי שנוהג להתענות ולעשות לימוד בשבעה באדר, יש לעשות כן באדר ב', וכן אזכרה ולימוד שעושים לע״נ ההורים שנפטרו באדר בשנה רגילה, יש לעשותם באדר ב', כי אדר ב' הוא חודש אדר העיקרי, ואדר א' אינו אלא כתוספת לשנה המעוברת, אבל אם נפטרו באדר א' יש לעשות האזכרה באדר א'.
ספר צרור החיים פרק טו פסקה רמג
שאלה: נפטר באדר בשנה פשוטה (שיש בה אדר אחד) - מתי נוהגים יום השנה בשנה מעוברת?
תשובה: בשנה הראשונה בכל מקרה, עושים את יום השנה בסיום שנים עשר חודשים. (לדוגמא אם נפטר בחודש טבת, והשנה הבאה היא מעוברת - יום השנה בשנה הראשונה יהיה בחודש כסלו. אם נפטר באדר א' והשנה שלאחר מכן פשוטה - יום השנה הראשון יהיה בשבט וכו').
לפי הבן איש חי - כשבתוך שנת האבלות נמצא חודש אדר של שנה מעוברת נוהגים לעשות שלוש פעמים אזכרות ולימודים: בסיום אחד עשר חודשים, שנים עשר חודשים ושלושה עשר חודשים. פעם אחת עושים סעודה ולימוד כמו בסיום השנה (בסיום אחד עשר או שנים עשר חודש - כל אחד כמנהגו), בשתי האזכרות הנוספות של אותה שנה עושים אזכרה של לימוד וברכות בלבד.
בשאר השנים, אם מת בשנה מעוברת - יום השנה בשנה פשוטה יהיה באדר, ובשנה מעוברת ינהג את יום השנה באותו האדר שמת. אם מת בשנה פשוטה - למנהג הספרדים נוהגים את יום השנה בשנה מעוברת באדר ב' (שולחן ערוך או״ח תקס״ח ס״ז). למנהג האשכנזים עושים את יום השנה באדר הראשון ויש המחמירים להתענות בשני האדרים (כדעת המשנה ברורה שם סקמ״ב).
דרכי הלכה על הקיצוש״ע סימן ריז ס״ק ד
כשבתוך שנת האבלות נמצא חודש אדר של שנה מעוברת…צום – מי שנוהג לצום – יצום ביום שנים עשר חודש בלבד, ואם יכול יצום גם בשלושה עשר חודש.
קדיש: בסיום 11 חודש מפסיקים מלומר קדיש למשך שבוע, וממשיכים בקדיש עד סיום 12 חודש, כולל אותו יום. מפסיקים שלושה שבועות, ומתחילים בקדישים שבוע לפני יום 13 חודש עד יום הפטירה וגם הוא בכלל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה