היוצא בימי ניסן
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מג עמוד ב
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי [=היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים], אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
שיטה מקובצת מסכת ברכות דף מג עמוד ב
האי מאן דנפיק ביומא דניסן וכו'. וקבעו ברכה זו לפי שהוא ענין שבא מזמן לזמן והוא ענין מחודש שאדם מברך על עצים יבשים שהפריחן הקדוש ברוך הוא. והיא בשם ומלכות:
שו״ע אורח חיים סימן רכו סעיף א
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בא״י אמ״ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד.
האם דווקא בניסן?
ספר הרוקח הלכות ברכות - המשך סימן שמב
הרואה אילנות שהוציאו פרח כגון בניסן אומר ב״א ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות מהן בני אדם.
חידושי הריטב״א מסכת ראש השנה יא ע״א
האי דנפיק ביומי ניסן. פי' ברכה זו בשם ומלכות אלא שהתלמוד קצר, ויומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי.
צידה לדרך, מאמר א כלל ג פרק כח
היוצא לגגות ולפרדסים בימי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים נראים ופרחים מברך שלא חסר מעולמו כלום וברא בריות טובות ואילנות טובות כדי להתנאות בהם בני אדם. וכן אם רואה אילנות פורחות בחדש אדר.
שו״ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח
ומאמרו יוצא בימי ניסן משמע דעל פרחי השקדים שממהרים הרבה קודם ניסן אין לברך.
ברכי יוסף אורח חיים סימן רכו
והרב צידה לדרך מאמר א' סוף כלל ג' כתב וכן אם ראה אילנות פורחות בחדש אדר. ואין זה סותר למה שכתב הרב הלכות קטנות, דדוקא שקדים שממהרין תדיר קודם ניסן כתב שלא יברך, והרב צידה לדרך איירי בשאר אילנות שבמקרה לבלבו באדר. ואני שמעתי דברכה זו על דרך האמת שייכא דוקא לימי ניסן. וכפ״ז נ״ל דגם על פרחי שקדים יכול לברך בימי ניסן, והכי חזינן לרבנן קשישאי ברוכי מברכי על פרחי שקדים בימי ניסן. וכן עיקר.
מורה באצבע סימן ז אות קצח
ישתדל לברך ברכת האילנות בימי ניסן והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא, ושיהיה ב' אילנות, ויוצאים לשדה לברך.
מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות י
ואין מברכין רק בניסן דוקא ואחר כך מברכים בלא שם ומלכות.
כף החיים אורח חיים סימן רכו ס״ק א
ועל כן כיון דאיכא פלוגתא בזה וכן משמע מלשון הגמ' דדוקא בניסן וגם קימא לן ספק ברכות להקל - אין לברך אלא דוקא בניסן. וכן עמא דבר. מיהו מי שאיחר ולא בירך בניסן נראה דיכול לברך אחר כך בלא שם ומלכות.
שו״ת יחוה דעת חלק א סימן א
שאלה: הרואה בחודש שבט או אדר פרחי אילנות מלבלבים של עצי פרי, כגון פרחי השקדיה, האם יוכל לברך ברכת האילנות, או אין ברכת האילנות נוהגת אלא בחודש ניסן? תשובה…לפיכך נראה שלענין הלכה למעשה, לכתחילה אין לברך בחודש אדר, אלא ימתין לחודש ניסן, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, וכמ״ש בשו״ת ויחי יעקב (סי' ח). וכ״כ הגאון הראש״ל בשו״ת משפטי עוזיאל ח״א (חאו״ח סי' ו'), שעינינו הרואות לרבותינו שבירושלים שהיו מדקדקים תמיד לברך ברכת האילנות בניסן דוקא. וטעמם ונימוקם עמם. ע״ש. אבל אם לא נזדמן לו לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך ברכת האילנות בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו. ויסמוך על דברי רבותינו הראשונים והאחרונים שפסקו שניסן לאו דוקא, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ולא גדלו פירותיהם.
מאמר מרדכי למועדים וימים פ״ב, ברכת האילנות, סעי' ב-ג
טוב לברכה ברכה זו בראש חודש ניסן…אם אינו יכול בימים אלו - יברך כל חודש ניסן. עבר ניסן - יברך בלי שם ומלכות. הנמצא בחו״ל במקום שאין האילנות מלבלבים בחודש ניסן אלא רק מאוחר יותר, לכשילבלבו - יברך ללא שם ומלכות. ולדעת המשנה ברורה יברך עם שם ומלכות כשילבלבו אפילו אינו בחודש ניסן.
ראש חודש או בחול המועד?
מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות ה
וזריזין מקדימין למצוות [=לברך בראש חודש].
לשון חכמים חלק א סימן מב
גם יזדרז לברך על האילנות שמוציאין פרח, וברכה זו זמנה בכל ימי חודש ניסן, וזריזין מקדימין למצוות לברך מתחילת החודש.
מאמר מרדכי למועדים וימים פ״ב, ברכת האילנות, סעיף א
טוב לברכה ברכה זו בראש חודש ניסן כי זריזין מקדימים למצוות. ויש מברכים אותה בחול המועד ברוב עם ובבגדים נאים.
הגדה של פסח קוראי שמו – הרב שמואל אליהו שליט״א מהדורת תשע״ד עמ' 23
מו״ר הרב זצ״ל נהג כל ראש חודש ללכת בקהל רב אחרי תפילת ותיקין לחצר שיש בה אילנות נאים ופורחים. והיה מברך ברוב עם את ברכת האילנות עם כל התפילות שתיקן בעל הבן איש חי על תיקון הנשמות. ורגיל היה מו״ר הרב זצ״ל לומר שיש מנהג לברך את הברכה בחול המועד בבגדים נאים וכו' אך הוא מעדיף לקיים אותה בראש חודש כי "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה". ברגע שאפשר לברך – מברכים. "זריזים מקדימים למצוות".
שו״ת יחוה דעת חלק א סימן ב
והזריזים המקדימים למצוות נוהגים לברך ברכת האילנות בצבור, בראש חודש ניסן או למחרת. וברוב עם הדרת מלך.
שו״ת עשה לך רב ח״ו, שו״ת בקיצור סימן טז
וכמה יפה מנהגנו לברך ברכת - האילנות בחול - המועד פסח, גם ברוב עם, וגם בהרגשה חגיגית, וכך ראוי לנהוג.
ברית כהונה, מערכת בית אות כ
ברכת האילנות המנהג פה אי ג׳רבה יע״א לברך בכנופיא בחג הפסח [נ״ב: בחול המועד]. וכל ביהכ״נ יש לו קביעות באחד מימי החג ובשבת אין מברכין ועי' להפוסקים ז״ל בזה.
האם מותר לברך ברכת האילנות בשבת?
מועד לכל חי סימן א סעיף ח
בקושטא יע״א נוהגין לברך ברכת האילנות אפילו בשבת ויום טוב. אכן פה עירנו איזמיר יע״א לא ראיתי ולא שמעתי מימי עולם דמברכין בשבת ויום טוב ברכת האילנות. וכנראה דהא בהא תליא דכיון דהן נוהגין שלא לצאת החוצה לכן אפילו בשבת מברכין, אכן אנן דנהיגנן לצאת, אם כן בשבת דאיתיה באזהרה דאל יצא איש ממקומו לא מברכינן, אלא דאם נאמר דהוא משום חשש שמא יטלטל את האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם ושמא יתלוש, לזה אפילו בקושטא יש להם לחוש שלא לברך בשבת ויום טוב.
שו״ת לב חיים חלק ב סימן מד
שאלה: אם מותר לברך ברכת האילנות בשבת ויום טוב של חג הפסח, או לא.
תשובה: לעניות דעתי נראה דמותר גמור, וראיה ממה שכתב מרן בשלחן ערוך אורח חיים סימן של״ו סעיף י' וזה לשונו, הדס מחובר מותר להריח בו, אבל אתרוג ותפוח וכל דבר הראוי לאכילה אסור להריח בו במחובר, שמא יקוץ אותו לאוכלו, יעוין שם, הרי דאפילו לברך בשבת ברכת הריח בעוד הפרי באילן היה מותר אם לא משום גזירה שמא יבא לקוץ הפרי ולאוכלו, וכל שאין בו חששא זאת, שהרי הברכת האילנות שאנחנו אומרים, אין נוגע באילנות ואינו מריח בהם. והיה נראה לומר דאפילו אם היה בפרחי האילנות ריח, היה מותר לברך ברכת הריח ולהריח גם בשבת (ביום) [ויום] טוב, דלא אסרו כי אם דוקא בפרי וראוי לאכילה, שיש לגזור שמא יבא לאוכלו ויקוץ אותו בשבת.
ועוד נראה להביא ראיה ממה שאמרו בבראשית רבה פרשה כ״ט סימן ב', רבי סימון פתח, כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו [ישעיה ס״ה, ח'], מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת, וראה עוללה אחת ובירך עליה, אמר כדאי היא העוללה הזו שנברך עליה, כך אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול וכו', ופירש הרב מוהר״ש יפה שם ביפה תואר, שבירך על ראייתה ברכת שהחיינו, או ברוך שככה ברא בעולמו, יעוין שם, הרי דאפילו שהוא שבת יכול לברך ברכת שהחיינו על ראיית הפרי באילן, וכמו כן ברכת ברוך שככה לו בעולמו. אם כן אף אנן נמי נימא דיכול לברך ברכת האילנות בשבת בלי ספק. אלא דקשיא לי על דברי הרב מוהר״ש יפה במה שכתב שבירך ברכת ברוך שככה לו בעולמו, שהרי ברכה זאת שככה לו בעולמו אינו מברך כי אם על האילנות טובות, לא על עוללה אחת, שכן מבואר בגמרא (מסכת ברכות דף נ״ח ע״ב, דהרואה אילנות טובות ובריות נאות וכו' אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו, וצריך ישוב.
זכירה לחיים חלק ב דף ה' סע״א, סוף פרשת בראשית
מעשה בחסיד אחד שיצא לכרמו בשבת וראה עוללה אחת ובירך עליה וכו'…ומכאן הביא ראיה בני אברהם הי״ו, למה שהבאתי בקונטרס מועד לכל חי (סימן א' אות ח') דפקפקתי במנהג חו״ר קושטא דמברכים ברכת האילנות בחודש ניסן ביומא דשבתא בעד החלון עיין שם, דלפי לשון המדרש הלזה, וביאור הרב נזר הקודש, אין כאן בית מיחוש כלל
כף החיים סופר סימן רכו ס״ק ד
ונראה לדברי המקובלים שכתבו שעל ידי ברכה זו מברר ניצוצי קדושה מן הצומח יש עוד איסור נוסף דבורר ועל כן אסור לברך ברכה זו בשבת ויום טוב, וכן עמא דבר.
שו״ת אור לציון חלק ג פרק ו הערה ה
ויש לדון בדברים אלו [=של כף החיים]. שהרי כידוע על פי הקבלה אנו מבררים ניצוצות בכל יום על ידי מעשינו תפילותנו ואכילתנו, (ראה שער טעמי המצוות לרבנו האריז״ל פרשת עקב ועוד), וגם בשבת כן, ומדוע לא חיישינן לאיסור בורר. אלא שכבר כתב הבא״ח בספר לשון חכמים ח״א סימן ב' שבשבת ויו״ט אנו מבררים בעולם האצילות, ובירור זה נקרא אוכל מתוך אוכל דשרי, ע״ש. וכן כתב בספרו סוד ישרים ח״א סימן ד' בשם הרש״ש, ע״ש. וא״כ יש להסתפק אם הבירור שנעשה על ידי ברכת האילנות כפי שכתבו המקובלים, (ראה בספר מורה באצבע להחיד״א אות קצ״ט ובפתח הדביר סימן רכ״ו אות ב'), אם הוא ברירת אוכל מאוכל או אוכל מפסולת. וצריך ראיה בזה. ועל כל פנים, המנהג הוא שאין מברכין ברכת האילנות בשבת, וכמ״ש גם בכה״ח שם. וכן יש לנהוג.
מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות ז
אין מברכין ברכה זו בשבת ויום טוב, והטעם כתבו האחרונים שמא ישכח ויתלוש. ועל דרך האמת, כי בחול יש ברור אוכל מתוך פסולת, אבל בשבת אוכל מתוך אוכל, ועל ידי הברכה נעשה ברור אוכל מתוך פסולת, ולכך אין מקומה בשבת ויום טוב.
שו״ת יחוה דעת חלק א סימן ב
והעיקר להלכה שמותר לברך ברכת האילנות בשבת. אלא שלכתחילה מהיות טוב יש לברך ברכת האילנות בימות החול, ורק אם לא נזדמן לו לברך אלא בשבת הסמוכה לסוף חודש ניסן, וחושש שמא ישכח ויפסיד ברכה זו לגמרי, אז יברך ברכת האילנות בשבת. והזריזים המקדימים למצוות נוהגים לברך ברכת האילנות בצבור, בראש חודש ניסן או למחרת. וברוב עם הדרת מלך.
חזון עובדיה פסח עמ' כג [בהערות]
וכן הוריתי הלכה למעשה בשנת התשנ״ה שחל ר״ח ניסן בשבת, ובירכנו בשבת ברכת האילנות ברוב עם כמנהגינו תמיד לברך ביום ראש חודש.
מאמר מרדכי למועדים וימים פרק ב, ברכת האילנות סעיף ד
אין לברך בשבת ויום טוב. ואפילו אם חל ר״ח בשבת ורוצה להיות בגדר "זריזין המקדימין" - לא יברך.
שו״ת עשה לך רב חלק ו - שאלות ותשובות בקיצור סימן טז
הנני מאשר קבלת מכתב כת״ר מיום ו' ניסן תשד״מ בענין הויכוח שפרץ בשבת בבית - הכנסת שבשכונתכם, שחלק מהקהל רצו לברך ברכת האילנות, וחלק אחר טענו שאסור לברך ברכת האילנות בשבת וכו' ומענותנותיה דכת״ר פנה וכו', ואשיבנו בקצרה (משום שהדבר נידון רבות בדברי גדולי האחרונים), כי שתי הכתות טעו. הכת השניה שטענה שאסור לברך ברכת - האילנות בשבת, וגם כת״ר אחרי המחי״ר תמך בהם, ובטח סמך עמ״ש הרב כף - החיים (בסימן רכו סק״ד) בשם הגרח״פ בספר מועד - לכל – חי…וגם הכת הראשונה שרצו לברך בשבת גם הם טעו, שבודאי לכתחלה אין ראוי לברך בשבת שהלא יש מי שכתב לאסור, ויש מקומות שלא נהגו כמו באיזמיר כעדות הגרח״פ. ולכן פשוט שלכתחלה אין ראוי לברך בשבת, וכמה יפה מנהגנו לברך ברכת - האילנות בחול - המועד פסח, גם ברוב עם, וגם בהרגשה חגיגית, וכך ראוי לנהוג.
וישב הים חלק ג סימן כא
ולענין לברך ברכת האילנות בשבת, הדין באיפכא, דנהי דמצד הקבלה אין שום מניעה לברך ברכת האילנות בשבת, ואין כאן שום חשש איסור בורר, וכמו שביארנו באריכות לעיל, אמנם כיון שאין שום צורך והכרח לא מצד הקבלה, ולא משום צד אחר, לברך ברכת האילנות דוקא בשבת, לכן שפיר יש לחשוש לחבל הפוסקים שדיברו בענין איסור אמירת תשליך בשבת בגלל חשש טלטול, וכמו שכתב בשדי חמד הנ״ל שבזמן הזה בודאי אומרים הסדר של ברכת האילנות גם כן באריכות כמו שנדפסו בסידורים, ועלולים לטלטל. ונהי דלענין תשליך בשבת יש להקל מחמת הטעם שכתבנו, שעל דרך הסוד יש בו צורך ביום זה, אולם בענין ברכת האילנות, כיון שגם בזה נוהגים כהיום לומר נוסחאות ארוכות של בקשות ולימודים, ומקפידים לאומרו מתוך הסידור, לכן שפיר יש לחשוש לשמא יטלטל ושאר חששות, מאחר שאין בה סיבה מכרחת לברך ברכת האילנות דוקא בשבת, ויש עדיין שהות לברך ביום אחר.
ולאור כל הנ״ל נראה להורות בנידון זה להלכה ולמעשה, דברכת האילנות לא יברכו בשבת אפילו כשמברך בתוך העיר, דחיישינן לשמא יטלטלו הסידורים במקום שאין עירוב, ולעוד חששות שהזכירו הפוסקים. ורק אם אין לו אפשרות לברך ביום חול, ואם לא יברך בשבת יפסיד את הברכה, אזי מותר לברך בשבת הן על פי ההלכה והן על פי הקבלה.
מספר האילנות
שו״ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח
גם אין לברך אלא על ריבוי אילנות.
מורה באצבע סימן ז אות קצח
ישתדל לברך ברכת האילנות בימי ניסן והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא, ושיהיה ב' אילנות, ויוצאים לשדה לברך.
מקבציאל פרשת צו הל' ברכת האילנות אות ט
צריך שיהיו שני אילנות, והגם שהם ממין אחד, ויש מדקדקים על שני מינים ואין זה עיכובא.
כף החיים אורח חיים סימן רכו ס״ק ב
אבל אינם צריכים להיות שני מינים אלא כיון שיש שתי אילנות אפילו הם מין אחד ומוציאין פרח מברך. כן משמע מלשון הגמ' דקאמר 'וחזי אילני דקא מלבלבי' ומיעוט רבים שנים ומיהו לכתחלה יש לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ועשבים ולברך שם כדי להעלות ע״י ברכתו ניצוצי קדושה מכל מה שיש שם.
שו״ת ציץ אליעזר חלק יב סימן כ
(ז) ואודות חקירת כת״ר האחרונה אם יש לברך אף על אילן אחד או צריך לכל הפחות ב' אילנות. הנה ההלכות קטנות שם בח״ב סי' כ״ח כותב דאין לברך אלא על ריבוי אילנות, והחיד״א בספרו מורה באצבע אות קצ״ח כותב בלשון שהמדקדקים מקפידים שיהיה ב' אילנות, וניתן לדייק מזה דס״ל שזהו לדיקדוקא אבל לא מעיקרא דדינא. אבל הכף החיים בסק״ב מביא שזה מעיקר הדין דכ״מ מלשון הגמ' דקאמר וחזי אילני דקא מלבלבי, ומיעוט רבים שנים, וכי לכתחילה יש עוד לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ע״ש. וכ״כ גם בפתח הדביר שם דצריך ב' אילנות, אלא שמספיק אפילו שניהם מין א' דלא כדקדוק קצת המצריכים ב' מינים, דאילני דש״ס אינו אלא ב' אילנות דלא סגי בא', ואין הכי נמי דאפילו מין אחד שפיר דמי עיין שם, ואכמ״ל יותר.
שו״ת מקור נאמן חלק א סימן של
שאלה: האם מותר לברך ברכת האילנות על אילן אחד כשאינו מוצא שני אילנות?
תשובה: פורסם מקרוב על הגרש״ז אוירבך זצ״ל שבירך לכתחילה על אילן אחד ואמר שזה רק דקדוק בעלמא שכתב החיד״א במורה באצבע (סימן קצח).
לוח דבר בעתו שנת תשס״ד ל' ניסן
מעשה שארע בגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ״ל, ואף הוא ארע בחדש ניסן. פעם מצאו אברך אחד שהוא עומד ליד חצר אחת בשכונת "שערי חסד" שבה צומח עץ מלבלב ומברך את "ברכת האילנות". פנה האברך לרב ושאלו: ברחוב הסמוך ישנה חצר ובה מלבלבים שני עצים, שמא ראוי לדקדק לברך על שנים?
- גם אני יודע דקדוק זה שנזכר ב״עבודת הקדש"- ענהו הרב בנועם - וגם אני מכיר כל חצר וכל עץ בשכונתי, אולם הבט נא אל החלון הסמוך! ! הן ממנו נשקפות פניה הקורנות מאושר של אלמנה אחת בכל שנה היא מצפָּה לעונה זו ומייחלת ליום בו אבוא ואברך על העץ המלבלב בחצרה. מהו דקדוק אחד של בעל עבודת הקדש" לעומת דמעת אושר של אלמנה? ? ?
תשובות והנהגות כרך א סימן קצא
ובעיקר הדין אם "אילני" היינו אפילו על אילן אחד, הלום ראיתי בספר "מעשה חמד" על עניני ברכת האילנות (פ״ו סעיף ט') שמצא מציאה שבמהרי״ל גרס אילנא והיינו לשון יחיד ומצא כן ג״כ בש״ס הראשון שנדפס בוינציאה שנת ר״מ. וברם גם לגירסא "אילני" אין הכרח שהוא לעיכובא וכמ״ש, שיתכן שלאו דוקא נקט אילני ואורחא דמילתא נקט שיוצא מהעיר רואה כמה אילנות. ויש לסמוך ולברך באילן אחד אך לכתחלה נכון להדר בב' אילנות, ובפרדסים עדיף וכמ״ש, וכמוש״כ רבינו החיד״א ב״מורה באצבע" שהמדקדקין נזהרין בזה, (ובספר הנ״ל ליקט מדברי הפוסקים בזה, אך בהכרעה למעשה נראה לנהוג כמו שהבאנו שצריך שנים, וראוי להדר בשני מינים והיינו כעין שדות או גינות כמבואר ברמב״ם, אבל כשאי אפשר יברך על אחד).
עצים המורכבים באיסור
שו״ת הלכות קטנות חלק א סימן ס
שאלה מי שברך שהחיינו על שני מיני פירות ואח״כ ראה פרי מורכב משניהם מהו שיחזור ויברך שהחיינו. תשובה אם המורכב הוא מין במינו פשיטא דלא יברך דאין כאן פנים חדשות ואם הוא מין בשאינו מינו אפשר דאין לברך עליו שכל דבר שעשו בני אדם נגד רצון הבורא איך יאמר שהחיינו לראות דבר זה ואף על גב דמותרים באכילה גזירת הכתוב אבל לברך על הראיה לא מסתברא
שו״ת רב פעלים חלק ב - אורח חיים סימן לו
שאלה. אם נכנס לפרדס ביומי דניסן, ולא מצא אילנות שיש בהם פרחים, אלא רק אילנות מורכבים מין באינו מינו, אם מותר לברך על אילנות אלו, או״ד כיון דאלנות אלו נעשו באיסור הפך רצון הבורא יתברך, אין לברך עליהם, יורינו ושכמ״ה.
תשובה…הנה כי כן לענין נידון השאלה, נראה דאין לברך ברכת אילנות על האילנות המורכבים באיסור, וכמ״ש הלק״ט ז״ל בדין הפרדא בסי' רס״ה, ובדין שהחיינו בסי' ס', וכ״ש הכא דמברך וברא בו אילנות טובות להנות בהם בני אדם, ובאמת אלו עשויים בידי אדם הפך רצון הבורא יתברך. והשי״ת יאיר עינינו באור תורתו אכי״ר.
חזון עובדיה-פסח, הלכות ברכת האילנות, סעיף ד'
אילנות המורכבים מין בשאינו מינו יש אומרים שאין לברך ברכת האילנות עליהם, שהואיל וקיומם נגד רצון הבורא, אין לברך ולהודות להשי״ת על כך, ויש חולקים ואומרים שהברכה היא על כללות הבריאה, ולכן יכול לברך על אילנות מורכבים. ואף על פי שהרוצה לסמוך על סברא שניה לברך עליהם אין למחות בידו, מכל מקום הבא להמלך מורים לו שלא יברך, שספק ברכות להקל.
עצי ערלה
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן רכו
[שו״ע] וראה אילנות. אם האילנות תוך ג' שנים לנטיעתן אני מסתפק אם יברך כיון דאי אפשר ליהנות מפריה וכן בדינא דסי' רכ״ה ס״ג הרואה פרי חדש אם הפירי הוא באיסור ערלה אם יברך. והיכא דהוי ספק נ״ל דיברך ולא מקרי ס' ברכה כיון דהדין דספק ערלה בח״ל מותר א״כ ראוי ליהנות ממנו ומברך שפיר.
כף החיים או״ח רכו ס״ק י״א
על פרחי אילנות המורכבים ותוך שני ערלה וכן על אילני סרק אין לברך.
שו״ת רב פעלים חלק ג - אורח חיים סימן ט
שאלה בעה״ב שיש לו ב' וג' אילנות נטועים בחצרו שיש בהם פרחים והוא אינו יכול לצאת חוץ לעיר לברך בניסן על האלנות ומוכרח לברך על אלו, אך הם אלנות של ערלה ולא יש אילן אחד בחצרו שעברו עליו שנות ערלה, אם מותר לברך על אלו ברכת האילנות, או״ד כיון דפרותיהם אסורים בהנאה אסור לברך עליהם ברכת האלנות. יורינו המורה לצדקה ושכמ״ה.
תשובה. נראה דמותר לברך מתרי טעמי, שכתב הגאון אשל אברהם ז״ל בסי' קע״א סק״א במילתא אחריתי … וא״כ בנ״ד נמי י״ל ברכת הראיה היא מצוה, ואף על גב דפרי היוצא מן האילנות אסור בהנאה מצות לאו ליהנות, ועוד איכא טעמא דאינו נהנה מגוף הפרי, ואף על גב דמברך שברא אילנות טובות ליהנות בהם בני אדם, הנה גם אילנות אלו עומדים ליהנות בהם בני אדם אחר שיעברו שני ערלה, ועתה הוא מהלל שמו יתברך כשרואה פעולה של האילן לפניו.
עצי סרק
מור וקציעה סימן רכה
אמנם ברכת שלא חסר בעולמו, אולי י״ל שמברכין גם עליהם כשרואה אותן בתחלה ביומי ניסן בעת חדושן, כדרך שמברך אאילני סרק דמלבלבי, אף על גב דלא חזו לאכילה גם לא לריחא, אלא אחזותא הוא דקמברך
שו״ת הלכות קטנות חלק ב סימן כח
דאין לברך אלא על אילני מאכל.
כף החיים או״ח רכו ס״ק י״א
וכן על אילני סרק אין לברך.
ברכת האילנות לנשים
שו״ת הר צבי אורח חיים א סימן קיח
ומדי דברי בזה נתעוררתי לחקור, למ״ד דיומי ניסן דוקא אי נשים איתנייהו בברכה זו. דלכאורה יש לומר דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ופטירי…ומעתה ניהדר לדידן, דבברכת אילני דמלבלבי אין זה זמ״ג אף להסוברים דיומי ניסן דוקא נינהו, שהרי מצינו מצות בכורים שאינה נוהגת אלא עד חנוכה ומ״מ תנן בפ״א דבכורים דנשים ועבדים חייבין, ומפרש בספר טו״א (מגילה דף כ ע״ב) דזמ״ג לא נקרא אלא שהפטור הוא מצד הזמן בעצמו, אבל הא דאינו מביא בכורים מחנוכה ואילך אינו מצד הזמן, אלא שדבר אחר גורם להם, שאינם מצויים על פני השדה עוד, עכ״ל. לפי זה בברכת ראיה דידן כבר אמרנו לעיל, דמאן דאמר יומי ניסן דוקא אין הקפידא על שם חדש ניסן אלא לפי המקום, לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים נמי איתנייהו בכלל ברכה זו.
שו״ת יין הטוב סימן מה
ואחד האיש ואחד האשה חייבין לברך על חסדי המקום כאשר רואין אילנות אשר נדמו לעצים יבשים שבו לתחיה לרענננות ולפריחה…והנשים חייבות בברכה זו כמו שחייבות גם כן לברך שהחיינו בגמר הפרי על הראייה או על האכילה…
שו״ת עשה לך רב חלק ו - שאלות ותשובות בקיצור סימן יז
בתשובה לשאלתך במכתבך מיום כ״ג ניסן תשד״מ, אם נשים חייבות או יכולות לברך ברכת - האילנות בימי ניסן, והערת שלא מצאת זה בספר "מקור חיים לבנות ישראל". אמת היא שבשעה שכתבתי ספר זה נשכחה ממני הלכה זאת, והסבה משום שאינה כתובה בשו״ע ונו״כ. ולמעשה כבר פסק הגרצ״פ פרנק זצ״ל (בספרו הר צבי חאו״ח סימן קיח) שנשים שייכות בברכה זאת. ועיקר דיונו היה אם היא בכלל מצות - עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות או לאו עיין שם באורך. ומסקנתו כאמור, היתה שאין היא מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן שייכות בברכה זאת.
חזון עובדיה-פסח, הל' ברכת האילנות, סעיף א
וגם הנשים יברכו ברכת האילנות בחודש ניסן.
מאמר מרדכי למועדים וימים פרק ב, ברכת האילנות סעיף יז
נשים - יש מחלוקת אם מצווה זו נחשבת למצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות או לא, לכן נשים לא תברכנה. וטוב שאשה תשמע את הברכה מבעלה שיכוין להוציאה ידי חובה. (והר צבי כתב שתברך, בא״ח עקב יט, על ברכת החמה משמע מדבריו שלא תברך).
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה