בס״ד
**לגאולה הדרך**
**מסכת אבות, פרק א, נוסחא נתן דרבי**
קומו משה להם אמר הים על אבותינו שעמדו בשעה. עברו נקבים נקבים הים שנעשה עד נעבור לא לו אמרו.
נקבים נקבים ונעשה הים על והכה מטהו משה נטל… קומו משה להם אמר עברו. לפנינו בקעה הים שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. בקעה לפניהם ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. גזרים גזרים לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. גזרים גזרים לפניהם ונעשה הים על והכה המטה משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. חמר לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. טיט ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. מדבר לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. מדבר ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל, שנאמר…
קומו משה להם אמר עברו. פירורים פירורים לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. פירורים פירורים ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. סלעים סלעים לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. סלעים סלעים ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. יבשה לנו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. יבשה ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. חומות לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. חומות ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל…
קומו משה להם אמר עברו. נאדות לפנינו שנעשה עד נעבור לא לו אמרו. נאדות ונעשה הים על והכה המטה את משה נטל. והיו הנודות מושכין שמן ודבש, ויש אומרים לתוך פיהן של תינוקות והן יונקין מהן… להם יוצא היה מים חיים מן הים ושותין בתוך הגזרים. שנאמר נוזלים ואין נוזלים, לפי שמימי הים מלו חים, אלא מתוקים…
---
**מסכת אבות, פרק ה, משנה ד**
עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים.
---
**פירוש המשנה לרמב״ם, מסכת אבות, פרק ה, משנה ג**
ואמנם העשרה אשר היו על הים, הרי הם קבלה.
הראשון — ״ויבקעו המים״ (שמות יד, כא) — כפשט הכתוב, היבקעו.
השני — והמופת שנעשה עד התקמר, היבקעו שאחר קמורה, כדמות תקרה, כאילו ניקבה היא, ונהיתה הדרך במים, והמים מימין ומשמאל ומלמעלה. ומאמר חבקוק (חבקוק ג, יד): ״נקבת ראש במטיו. ״
השלישי — שקרקעו התקשתה כמו שקפאה להם, ונשארה: שאמר (שמות יד, כט) ״הלכו ביבשה״, ולא הוא נדבק בטיט, אשר היא בוץ וטיט כקרקעית הנהרות.
הרביעי — שדרכי המצרים שהיו בו בטיט: אומרו (חבקוק ג, טו) ״חומר מים רבים. ״
החמישי — שהוא נבקע לדרכים רבות כמספר השבטים, קשת עגולה בתוך קשת עגולה… והוא: אומרו (תהלים קלו, יג) ״לגוזר ים סוף לגזרים. ״
הששית — שהמים קפאו ונתקשו כאבנים, ועל זה אמר: (תהלים עד, יג) ״שברת ראשי תנינים על המים״, רצונו לומר, שהמים נתקשו עד כדי שישברו עליהם הראשים.
השביעי — רצוני לומר: שהוא קפא לא כחתיכה אחת, אלא מפורר ומפורד, כאילו הן אבנים שסודרו קצתן על קצתן. אומרו (תהלים עד, יג): ״אתה פוררת בעזך ים. ״
השמיני — שהוא קפא כזכוכית או כספיר, רצוני לומר: שקוף, עד שיראו קצתם את קצתם בעוברם בו. והוא: אומרו (שמואל ב׳ כב, יב) ״חשרת מים עבי שחקים״, רצונו לומר שקיבוץ המים ההם היה כעצם השמים, אשר הם שקופים.
התשיעי — שהיו נוזלים ממנו מימות מתוקים, שהיו שותים אותם.
העשירי — שהם היו קופאים עם נזילתם, אחר שלקחו ששתו, כדי שלא ירדו לארץ. והוא אומרו (שמות טו, ח) ״נצבו כמו נד נזלים, קפאו תהומות בלב ים״, רצונו לומר שהדבר אשר היה נוזל — היה קופא בלב ים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה