יד בס״ד סיון, התשפ״ג פרשת שבת בה עלותך
תורה ספר הוצאת הלכות
1? הפרוכת את לפתוח כיוון. לאיזה
2 פתוח הקודש שארון בשעה לעמוד צריך? ם. הא
. מתי 3. שמיה בריך אומ? רים
4 הפסוקים את אומר שהחזן לפני ההיכל את לסגור צריך האם? .
לידי עובר כשהספר ע? ושים מה 5.
פתיחת כיוון
הפרוכת
פסוקים אמירת
פתיחת בשעת
ההיכל
כשארון עמידה
פתוח הקודש
אומרים מתי
בנסוע? ויהי בריך אמירת
שמיה
הארון סגירת
אמירת לפני
הפסוקים
עמידת כיוון בשעה החזן
גדלו שאומר
בפני עמידה בהליכתו הספר הספר נשיקת
וליוויו
1. הפרוכת פתיחת כיוון
לצד פונה הנקרא והוא ימין לצד שמאל מצד פניו שיהפוך צריך ב״י שלפירוש והכלל
שיעקור מסתבר הטועים ולפי תחלה שמאל ברגל לעקור צריך זה שבדרך אף ימין
הארון כשפותחין וגם שמאל. לצד ימין מצד פניו יהפוך הכי ומשום תחלה ימין רגל
לימין שמאל מצד הפנייה והוא לדרום צפון מצד שמסירין נוהגין יש הפרוכת ומסירין
הפרוכת יאחז שמצדו הימנית בידו שישלוט והיינו כותבין אדם שבני כדרך אומרים ויש
סימן לעיל ב״י שכתב מה ולפי ימין. רגל עקירת בהליכה דוגמא שמאל לצד ויגללנה
פינות כל משום ביה ולית תחלה שמאל לצד שלום דנותנין וכתוב) ד״ה תנב (עמ' קכ״ג
לדרום מצפון פרוכת ופינת בפתיחת נמי הכי צד לשום פונה דאינו כיון ימין לצד יהיו
הלולב נענוע בדין ב) אות תרנא (סי' לקמן מ״ש ועיין פונה אינו כן גם דהא קפידא אין
יקדים צד איזה: לצדדין
] קכח סימן חיים אורח [פרישה
למזרח מנענעין כשמנענעין ימין דרך להקיף נ״ל בלולב כתב מ) (סי' מהרי״ל בתשובת
נוהגים וכן עכ״ל טעמם ידענא ולא להו דמפכי כאיכא ודלא וכו' צפון מערב. דרום
בנר וכן ב) נח (יומא ימין לצד תפנה פונה שאתה פינות דכל הוא דמהרי״ל וטעמא
שלפני הפרוכת פותחין וכן לימין שמאל מצד הגוים כתיבת כסדר מדליקין אנו חנוכה
היה וכן הארון כשמוליכין או הבימה שמקיפין בהיקף אבל הנרות ומדליק מטיב הכהן
לדרום עמה החזן הולך אותו וכשמחזירין צפון על תחלה הולך הבימה על תורה הספר
ימין לצד תפנה פונה שאתה פינות כל מטעם כן גם דרום מערב צפון שמקיף נמצא
טבע כן כי בראשונה ימין רגל עוקר רגליו לעקור ורוצה למזרח העומד שאדם ידוע כי
[הפיכת (הבימה) הוא זה דרך ועל מצדו להתחיל ימין רגל לכבד יש ולכן אדם ]כל
הכהן גם ולכן שם עיין קכ״ח בסימן יוסף בית כתב כן לדוכן כשעולין פניהם הכהנים
צפונית מזרחית מזרחית דרומית כן זרק מזרחית בדרומית שהיתה לכבש כשעלה
עומד כשאדם אבל ההליכה כדרך הימין סדר כן כי דרומית ת מערבי מערבית צפונית
נר להדליק או תנופה להניף או לנענע זז הוא בידיו רק ברגליו זז ואינו למזרח במקומו
מיושב הכל בזה כי ודוק צפון מערב דרום ומקיפין חשובה ימין וצד קודמת ימין יד אז
יפה מרדכי ר' לדברי מקום ואין
תרנא] סימן חיים אורח [דרישה
2. פתוח הקודש כשארון עמידה
ורוחב טפחים מי' גבוה שהוא השלחן על נמי דה״ה נראה הבימה. על תורה כשהספר
בארון מונחת שהס״ת בזמן וגם לעמוד צריכין שאין עצמו בפני רשות הוא שגם ארבע
שהארון כל לעמוד כבוד דרך כן עושין שהעולם אלא פתוח שהוא פי על אף הקודש
בדבר. חיוב ואין פתוח הקודש
יג] ס״ק מב ר סי' יו״ד [ט״ז
כשהס״ת וכן לעמוד חייבין הצבור אין ד' ורחבה עשרה גבוה אם בתיבה כשהס״ת
. פתוח כשהארון לעמוד נוהגים ויש לעמוד, חיוב אין פתוח והארון בארון
[ לדוד ז] אות ג סימן אמת
כן גם נשמות), החזן שמזכיר בעת (כגון עמה עומד הוא דאפילו כתב מגדים ובפרי
הדין הוא זה ולפי אחד, במקום עמה עומד שהחזן כיון לפניה, לקום אז ייב מחו אינו
לעשות זה בכל נוהגין והעולם מונחת. במקומה זה בכל הלא כי הארון, שפותחין בעת
ולעמוד לתורה. הידור
יח] ס״ק קמו סימן הציון [שער
ית בב לישב אסור פתוח רק הקודש הארון אם ואפילו נסת כה
[ עג] סימן ח״ה חת״ס שו״ת
וכותב הח״ס, על בכך התפלא שכבר מ״א סי' חאו״ח יקותיאל תורת שו״ת בספר יעוין
איומי לענין דיונו אגב זה כתב בו שבער התוה״ק כבוד התלהבות אגב שמחכ״ת
ולדעתי שם, עיין ופרמ״ג בט״ז כמפורש לכו״ע כאן אין שאיסור פשיטא אבל שבועה,
שמביא סקי״ט ו' שער אפרים השער על חיים שערי בספר שראיתי התירוץ הוא יפה
=כשארון כשאה״ק קא דדו ולומר לחלק דאפשר רג״א, בשם הח״ס דברי לתרץ
של הפתיחה שכל הח״ס בנידון משא״כ לעמוד, א״צ הציבור בשביל פתוח הקודש=
חייב בזה לישבע, לו שגרמו ועסקיו האיש אותו בשביל עיקרו כל הס״ת והוצאת אה״ק
יעו״ש הס״ת לפני לעמוד
לב] סימן טו חלק אליעזר ציץ [שו״ת
3. ההיכל בפתיחת פסוקים אמירת
לדעת הראית אתה לה) ד, (דברים בהליכתו ואומר תורה ספר להוציא ש״צ והולך
קבלת על שנא' מפני לדעת הראית אתה לומר שנהגו והטעם מפוזרים. פסוקים ו
בנין על אמרו שלמה וגו', עמנו אלהינו ה' יהי נז) ח, (מ״א בשבת. נתנה והתורה התורה
שאמרם וגו' עבדך דוד בעבור וגומר צדק ילבשו כהניך וגו' למנוחתך ה' קומה הבית.
יכלו ולא בזה זה שערים כשדבקו הקדשים קדשי לבית הארון כשהכניס שלמה
ואומר ס״ת ומוציא קטן. דמועד ובפ״ק ב) (ל, מדליקין במה בפרק כדאיתא להכניסו
השמים ישמחו ואומר לתיבה בספר ועולה וגו' אתי לה' גדלו וגו' לו שככה העם אשרי
משפטיך למען יהודה בנות תגלנה ציון הר ישמח מלך ה' בגוים ויאמרו הארץ. ותגל
הכל על פסוקים השני אלו שמוסיפין ומה למעלה. שפירשנוהו כמו וכו' ויתקדש יתגדל
משה בישמח שפירשנו כמו הטעם ציון הר וישמח השמים ישמחו בתחלה. בשבת
בגוים ויאמרו וזהו אחד ושמו אחד ה' יהיה שאז לשבת דומה הבא שהעולם לפי ועוד
מלך ה'
שבת] של שחרית אבודרהם [ספר
ניתנה והיא התורה קבלת על שנאמר לפי ס״ת קודם הראת אתה לומר רד בספ ומנהג
בשבת
" או [טור ח ] רפא סי'
בנסע ויהי אומרים? *מתי
לומר שנוהגים הפסוקים או הארון בנסוע ויהי ואומרים ס״ת מוציאין הקדיש ואחר
] ו אות שחרית שבת תפלת סדר א חלק חיים [אורחות
וגו למנוחתך ה' קומה וגו' בנסוע ויהי ואומר הבימה מן צבור שליח יורד כך,'ואחר
תורה ספרי שני ומוציא
[ יב] פרק ב מאמר נפש משיב למאירי- התשובה חיבור
תורה ספר ומוציא לה) י, (במדבר וכו' הארון' בנסוע 'ויהי ואו' הארון החזן ופותח
מרשלייאה1 [מנהג עמוד101 החול לימות תפילה ]
ויקהל מזוהר שמיה בריך הארון בנסוע ויהי אומרים הס״ת כשמוציאין
] ד סע' קלד סי' או״ח השולחן [ערוך
4. וזמנה שמיה בריך אמירת
לפי שמיה בריך דאמירת זמן בענין הספר הוצאת לאחר דוקא שמיה בריך י״ל אם
הס״ת שהוציאו לאחר דהוא קצת משמע בצבורא ס״ת מפקין כד אר״ש הזוהר, לשון
אף ההוצאה שעת על מפקין כד ן לשו למינקט דשייך גדולה ראיה זה היה לא אבל
בשנת1150 (בערך השישי לאלף האחרונה המאה בתחילת נולד אל שמו ב״ר משה ר' 1 מרשיליאה העיר מרבני היה ).
פרובנס- (מרסיי; את סיכם משה ר' העיטור. ספר בעל ממרשיליאה מרי אבא ב״ר יצחק ר' של ואחיינו צרפת), דרום
ד״א בשנת בערך נפטר גאון. עמרם רב סדר על הרבה מתבסס כשהוא בעירו, התפילה מנהג ואת ונוסחה התפילה דיני
תתק״פ1220 (.)
שער קה״ת הלכות אפרים בשערי אבל זה, שנדע הובא לא הא ובש״ע קודם גם שהוא
ובשעת בנסוע ויהי הקהל אומרים הס״ת להוציא הארון שפותחין בעת איתא א' סעי' י'
בשעת אותו שאומרין מפורש הרי שמיה בריך לומר הקהל מתחילין הס״ת הוצאת
אבל כן, לעשות צריך ע״ז שחולק מי מצינו שלא ומכיון ממש, ן מהארו הס״ת הוצאת
לא הראשונים רבותינו בדברי כלל זה מצינו שלא וכיון בדבר מדקדקין שאין כמדומני
מן שהוציאו אחר שיאמר לו לומר צריך שואל כשאחד אבל שעושין איך למחות שייך
כהראוי שלא א הו הס״ת הוצאת קודם דוקא לומר שהנהיגו שיש מה שלכן הארון
. להנהיג
או" משה אגרות [שו״ת ס ד ח ע] ימן
יש כי אור ישכון דרך איזה ס״ת הוצאת בשעת שמיה בריך באמירת שאלתו בדבר
אומרים ואחרים הס״ת מוציאין ואח״כ שמיה בריך ולומר קודש הארון לפתוח נוהגין
שמיה בריך לומר ואח״כ הס״ת להוציא קודם. שצריך
סי ריש במג״א והנה עבד כמר ודעבד עבד כמר ודעבד טובים 'כאחד תרווייהו לפענ״ד
בזהר כמ״ש שמיה בריך יאמר הארון בפתיחת בשחרית השבת ביום וז״ל כתב רפ״ב
דאל״כ וז״פ ס״ת הוצאת קודם משמע הארון בפתיחת דכתב וכיון עכ״ל, כתבים ויקהל
הזוהר כתב ו וז״ל כתב היום ובסדר ס״ת, כשמוציאים או ס״ת בהוצאת הול״ל
אלא אומרין דכשפותחין הכוונה נמי ונראה יאמר ס״ת ומוציאין ההיכל כשפותחין
קמ״ל שמיה בריך אמרינן ההיכל פתיחת כל דעל נטעה שלא ס״ת ומוציאין שכתב
שמיה בריך אומרים כזו פתיחה על ס״ת כשמוציאין. דוקא
מתפתחן ביה מקרא ל בצבורא ס״ת מפקין כד אר״ש הוא הכי ויקהל פ' הזוהר ובלשון
הוצאת בשעת משמע מפקין כד ולשון האהבה את ומעוררין דרחמין שמייא תרעי
הארון שפותחין בעת וז״ל כתב סק״א י' שער אפרים בשער ומיהו כשמוציאין פי' ס״ת
מתחילין לארון חוץ ס״ת הוצאת ובשעת בנסוע ויהי הקהל אומרים הס״ת להוציא
ג״כ רפ״ב סי' ריש והמ״ב י״א אות קל״ג סי' החיים ובכף ע״ש, שמיה בריך לומר הקהל
והגם ע״ש ס״ת בהוצאת כתב ולא הארון בפתיחת שמיה בריך לומר יש וז״ל כתב
בשבת ובין בחול בין לומר שם כונתו. דנראה
ומוציאין שמיה בריך בנסוע ויהי אומרים הארון וכשפותחין ס״א כ״ה סי' קצוה״ש ועיין
הקהל מתחילין לארון חוץ ס״ת הוצאת דבשעת בשע״א מצא ש ציין ובהערות וכו' ס״ת
הארון פתיחת דבשעת להדיא משמע לכאורה המג״א מדברי ועכ״פ שמיה, בריך לומר
הנ״ל המ״ב מלשון נמי לכאורה נראה וכן וכנ״ל שמיה בריך אומרים. קודש
וע בנס ויהי ואומרים ס״ת מוציאין ואח״כ ק״ש וז״ל מצאתי ל״ז סי' בו דבכל איברא
כשע״א ודלא הס״ת שהוציא אחר אומרים הארון בנסוע ויהי דגם ומשמע וכו' הארון
וצ״ע דוקא לדייק נתכוין שלא ואולי. לגמרי
וגומר הס״ת מוציא אני ואז רחיץ אנא ביה עד שמיה בריך לומר נהגתי אני ובענייתי
אבל ומם מק על עומדים הצבור שאז כה״ג נכון יותר לפענ״ד כי ובאמת שמיה, הבריך
לכוין בידם אין ואז זה את זה ודוחקים הס״ת ולנשק לחבק הולכים הס״ת כשמוציאים
מנהגו את יחזיק מקום וכל טובים כאחד דתרוייהו נראה ומ״מ התחינות ולומר
. כנלפענ״ד
] רכב סימן יא חלק הלכות משנה [שו״ת
4. ארון ה סגירת החזן ע״י הפסוקים ירת אמ לפני
יהם אחור שעומדים זה איסור בכלל אינן הקודש ארון לפני שעומדים דרבנים ונראה
אחרת ברשות כמו הוה הקודש בארון מונחת שהס״ת כיון הקודש לארון
א ס״ק רפב סי' יו״ד ][ט״ז
ר״ח בו שחל בשבת או ביו״ט כגון תורה ספרי שני ין כשמוציא מחודש דין יצא מעתה
אלא הראשונה לס״ת אחוריו יהא שלא נזהר ס״ת הגולל שיהא וכה״ג, פרשיות בד' או
צדודי מצדד המגביה יהא
פיק [מהר״י ברלין תרגומא מיני בסו״ס ]ליקוטים
5. איתי לה' גדלו שאומר בשעה החזן עמידת כיוון
אב הגדולה ה' לך ואומרים וכורע מעט הס״ת ומגביה ההיכל כנגד הש״ץ אומר וגדלו
פניו וחוזר הציבור כנגד אלהינו אחד ישראל שמע אומר טוב ויום ובשבת וכו' הרחמים
הה אל ש ויתקד יתגדל הכל על גדלו ואומר יכל
] ד סעיף קלד סימן חיים אורח השולחן [ערוך
שהחזנים ראיתי העם כלפי למערב כשפניהם ישראל שבע בשבת ואומרים משבשים
דכמו בשתים. וטועים גדלו, ואומרים ארה״ק כלפי למזרח ם פניה מחזירין ואח״כ
שצריך מכ״ש העם, אל זאת לומר רוצה שהוא לפי ישראל, שמע העם כלפי שאמר
לעשות עם להתיבה שהולכין המנהג שלפי ועוד איתי, לה' בגדלו כן צפון לצד הס״ת
צפון לצד לילך ומתחיל למערב ופניו גדלו כשאומר אבל לשמאל, פונה שהוא א נמצ
לימין אלא פונה תהיה לא פונה שאתה פינות כל שאמרו כמו לימין פונה הוא
דאברהם] צלותא [סידור
6 בהליכתו ה תור ספר בפני עמידה.
הכתב מראה צבור ששליח בשעה כאן עומדין הקהל שאין ששמע' מה על שאלת
, לעם ושאלת יעמודו שלא להם אפשר, היאך
מזו ואם כ״ש. לא מפניה כן לומדיה מפני אם שאמרו מה לכך שהביאך נראה תשובה
אחד במקום שהוא לפי בדוכן תורה שספר אחר העמדה חייב שיהא ראיה אינה
בביתו למעלה עומד שהוא רבו מפני לעמוד חייב אדם ואין אחר במקום והצבור
שמעלין עד ההיכל מן תורה ספר שמוציאין כל אבל קרקע. גבי על למטה והתלמיד
שיש והצבור ישראל מגדולי קצת ראו ומקרוב עמדם. על הקהל עומדין לדוכן אותו
ואמרו לעם הכתב ומראה זוקפו צבור ששליח בשעה/ צ״ל /שמא בשעת גם לעמוד
ספר כבוד בו שיש שטוענין וכל מקומות, ברוב נהגו ושכן תורה ספר מכבוד זה שכל לי
בו שקורא במקום שמניחו עד. מדים עו הצבור כל ועכשיו לחוש, ראיתי תורה
רפא] סימן ג חלק הרשב״א [שו״ת
זה שיעמוד עד עומדים הכל ויהיו לפניו, לעמוד חייב מהלך, כשהוא ס״ת הרואה
אין שלנו חומשים לפני אבל הגה: מעיניהם. שיתכסה עד או למקומו, ויגיענו שמוליכו
קול השומע קמ״ד). סי' (רשב״א מחמירים ויש מב״ם). הר בשם (ב״י לעמוד צריכים
לעמוד חייב אותו, רואה שאינו פי על אף תורה ספר הנושא
[ ב] סע' רפב סי יו״ד שו״ע
7 וליוויו הספר נשיקת.
לפניו שעוברת מי לכל מצוה בבהכ״נ, הארון שהוא בהיכל, אותו שמצניעין ובמקומות
הס״ת אחר ילך הגולל וכן ומהרי״ל). (ד״ע שם אותה שמכניסין הארון לפני עד ללוותה
י״ב פ' מיימוני (הגה' למקומה תורה הספר שיחזירו עד שם ומד וע הארון, לפני עד
שכתבו ויש שנתבאר; וכמו הגולל עיקר הוא כי הס״ת, במגביה נוהגין וכן מה״ת)
זרוע (אור נוהגין. וכן במצות, ולזרזם לחנכם כדי התורה, לנשק התינוקות.)שמביאים
[שו ] א סע' קמט סי' או״ח "ע
[הכוונות הבימה עד אותה: ]ה ילו אותה כשמוציאין הדין הוא
ג ס״ק ][מג״א
הבימה עד ללוותה לפניו שהולכת מי לכל מצוה מהיכל כשמוציאין
מגדים ][פרי
אר העולה וכן ז. אות לעיל שכתבנו כמו התורה את לנשק מצוה כן גם הגדולים וכן
הגדולים גם דהמנהג ד אות חיים התורת כתב וכן תורה… הספר מנשק הקריאה
התורה מנשקים כשמ ע ארוך לפני עד לא אבל מעט אותו ומלוים הם, לפני בירים
שברוב הטעם ואולי הקודש, ארוך עד ילך אם זה את זה לדחוק ואו יב הכנסיות בתי
עד ללוותו יכולין והגולל ביה המג רק לכן תורה, הספר לפניו שיעבירו מי כל הקודש
. . . ארה״ק
והמנהג העם ושאר באה ובה בהולכה מלוה הוא בתורה הקורא שהש״ץ הספרדים בין
קריאה של ץ ש שעשאוהו כיון משום הטעם לי ונראה שאינן״מלוים, ויש מלוים יש
הדחק. פני מ להלוות כולם יכולים שאין כיון להלואה כן גם שליח עשאוהו כאילו
, דאפשר מה בכל התורה בכבוד הרבה ליזהר לאדם ויש שאמר כמו החיים עץ היא כי
חיים ושנות ימים אורך לנו הנותנת והיא וכו', היא חיים עץ הכתוב
י ס״ק החיים ][כף
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה