, בס״ד יז תשפ''ד- סיון פרשת שבת בהעלתך
פסוק חצי
ת רֶ מֶ שְ מִּ ת אֶ עּו יִּסָּ ה' י פִּ ל וְעַ נּו יַחֲ ה' י פִּ ל עַ
ה מֹשֶ יַד בְ ה' י פִּ ל עַ רּו מָּ שָּ ה'
[במדבר ], כג ט
ה פי על וגו' התורה וזאת אומרים שאנו 'ופלא
חדא טובא וקשה בסידורים נדפס וכן משה ביד
… מקום בשום פסוק זה דאין
ג סע' קלד ]סי' או״ח השלחן [ערוך
1. ס״ת בהגבהת לומר? מה
ה את ל להתחי האם 2. השישי יום במילים? דוש קי
3. אמת אלוקיכם ה' לומר? האם
4. בשביל פסוקים חצאי לומר מותר האם שונות? ות תועל
1. פסוק חצי לומר שלא
יהי בשלמא באחד רקיע יהי בשנים בראשית תנא רקיע ויהי בראשית הראשון ביום
בשנים בראשית אלא הוו פסוקי תלתא באחד רקיע הויין פסוקי חמישה ותניא הקורא
דולג דאמר ורב פוסק אמר ושמואל דולג אמר רב פסוקים משלשה יפחות אל בתורה
פסוק חצי לומר לא
אמת 'אלוקיכם ה
כלום המצוה מעיקר אמר •לא בבוקר •אמרו שלם •פסוק טעמים •פיסוק
ליל בקידוש השישי יום
שבת
תחינה בדרך פסוק חצי
בכתובים פסוק •חצי
או ללימוד פסוק חצי
אחרת תועלת התורה וזאת
הרמב" השמטת ם
זה לדין והשו״ע
האי רב לדברי רמ״א •ביאור רמ״א בדברי •קושי
בשביל הבן בפדיון לשקר
בית שלום
לשלום במוך משמשת
בית שלום בשביל מצוה ביטול
בית
ליה פסקינן לא אנן משה פסקיה דלא פסוקא כל קסבר פוסק אמר לא טעמא מאי
רבי אצל לי היה גדול צער קרא חנינא רבי והאמר פסקינן ומי פוסק אמר ושמואל
עשוין ולהתלמד הואיל רבן בית של לתינוקות אלא לפסוק לי התיר ולא הגדול חנינא
. אפשר לא נמי הכא אפשר דלא משום מאי טעמא התם ושמואל
ב] כז [תענית
2. - אומרים איך ף בסו אמת יכם ה אלו ה'? ע שמ יאת קר
אמרי אמר יהודה בר שמואל רב אתא דכי שמעתתא הא מעליא כמה יוסף רב אמר
ליה אמר אמת אלהיכם ה' אני אליהם ואמרת ישראל בני אל דבר ערבית במערבא
תימא וכי גומר התחיל ואם יתחיל לא רב אמר כהנא רב אמר והא מעליותא מאי אביי
בני אל דבר רב אמר יצחק בר שמואל רב והאמר התחלה הוי לא אליהם ואמרת
במערבא קסברי פפא רב אמר התחלה הוי אליהם ואמרת התחלה הוי לא ישראל
. ציצית להם ועשו דאמר עד התחלה הויא לא נמי אליהם ואמרת
[בר ב] יד כו ת
לי תיפוק לי קשיא ה לעיל וכדאמרינן ליה פסקינן לא משה פסקיה דלא פרשה דכל
? אלהיכם ה' אני מיהא קורין היו היאך כן ואם בלעם, פרשת גבי
שם ברכות ][רשב״א
א– [תירוץ כלום המצוה מעיקר ]אמר לא
בעיקר התחיל שלא כיון התחלה אליהם ואמרת ישראל בני אל דבר שאין דכמו וי״ל
מעיקר אמר שלא כיון פרשה בהפסק ליה חשבינן לא אלהיכם ה' אני נמי הכי המצוה
אמרי ולא אלהיכם ה' דאני לקרא ליה דפסקינן הא לי ניחא נמי ובהכי כלום, המצוה
פסוקא דכל לן דקיימא גב על ואף כוליה ליה ליה פסקינן לא משה ליה פסקיה, דלא
לא ותו מצרים יציאת ביה אית פסוקא דבההוא משום הכי למעבד שפיר דהא ועוד
דכתבית במאי אבל מצרים יציאת לאדכורי בעי והא הכא דאקשינן מאי לן קשיא הוה
כולה אמרי לא אי למימריה רשותא להו הוה לא פסוקא חד אמרי הוו דאי לי ניחא
פרשתא
]ם ש [רשב״א
[ בבוקר ]מרו א ב- תירוץ
פסקינן לא משה פסקה דלא פרשה דכל לעיל דאמרינן [מ]הא הכא לאקשויי וליכא
הפסק הוי לא שהיא כמות בבקר אותה קורין שהיו. דכיון
שם] ב [ריט״א
ג– [תירוץ שלם זה]פסוק
אל דבר מות אחרי בסוף הוא שלם דפסוק הפסק חשיב לא הכי דמשום אומרים ויש
. אלהיכם ה' אני אליהם ואמרת ישראל בני
]ם ש [ריטב״א
[צירפו ושוב ציצית בפ' פסוק שהוא לאמר משה אל ה' ויאמר התחילו במערבא ]והנה
אלא מרשב״א נעלם לא ואמרתי הדבר. נכון אמת והנה עריות מפ' שלם פסוק לזה
פסוק באמצע שהוא אלקיכם ה' אני הש״ץ חזרת מפני לתרוצי צריך הכי דבלאו, כיון
דחוזר במקומינו אך א'], [סי' הרא״ם ו' בתש כמ״ש כן נוהגין היו דרשב״א באתרי' מיהו
אלקיכם ה' היום כל לומר יכול אדם דכל פסוק אמצע זה ואין אמת, אלקיכם ה' ש״ץ
הרשב״א הוצרך קאמר, הקרא לשון ע״כ אלקיכם ה' אני מתחיל אם דוקא אמת,
. ספק בלי אמת הנ״ל מחותני ותירוץ לדרשב״א, צריכין לא אנן אבל לדחוק,
[ שו״ת י] סי' חת״ס
ד– [תירוץ פיסוק]טעמים
ג ס״ק נא סי' או״ח גבורים ][מגן
ונוראות ע״א], [כ״ב המגילה את הקורא מפ' זה על דקשה מה הרגישו רמכ״ת ופאר
פוסק ס״ל שמואל הנה במח״כ, לדבריהם שחר ואין להו דניחא תרוצם על נפלאתי
והקשה משה, פסקי' דלא משום פליג ורב פסוקים ג' כמו הוה ומחצה פסוקים ב' דס״ל
הא לשמואל מקשה מאי השתא ו קרא, חנינא ר' אמר והא פסקינן ולשמואל ש״ס
דלא היכא למיפסק דלא משום ורק פסוקים ג' כמו הוה ומחצה פסוקים ב' לדידיה
זה לדבר מקום ואין מידי מקשה הוה לא פסיק הוה אתנחתא ס״ד ואי משה, , פסק
דאשתמיטתי להדרתם מ״ש גם נכון. אינו לפע״ד זו בהמצאה מכ״ת שהאריכו 'וכל
ע״ד אמנם יודעין, תשב״ר אפילו הא חלילה והו, אני בי ג בסוכה רש״י דברי להרא״ם
האומר בכונת ותלי' הוא ברוך הקדוש של שמותיו התורה כל כאלו וצירופים, תמורות
אתה אני כל אומר ואם קדש שם הוא הרי ידועה בכונה תמנע לוטן אחות יאמר אם
/נ אדוני 'תם א לרבים ע״ד כשאומר משא״כ קודש, איננו לשם שיכוון בלי וכדומה והו
למלאכים ע״ה א״א שאמר כמו לפניו העומדים חביריו על כונתו אם אפילו קמוצה/
לשון באומרו הרא״ם נתכוון ולזה בפתח, אדוני צ״ל אלא לבטלה שמים שם הוציא הרי
. כמובן בהושענא האמור לאני הכונה אין אלקיכם ה' אני הקרא
חת [שו״ת ] שם "ס
דאיכא בהיכא רק אלא פסוק חצי לומר ובועז יכין טעם על סמכינן דלא בס״ד נ״ל מיהו
משפטו מצינו דאתנח משום והיינו פסקינן, לא קטן זקף שיש במקום אבל אתנח'
לנקדה המלה נקוד בענין אחר במקום בזה בס״ד וכמ״ש פסוק, לסוף ממש דומה
וכיוצא בטן, בטן עבד, עבד גפן, ן גפ אבן, אבן כמו בקמץ ופעם /בסגול/ בסגו״ל פעם
שלה נקוד יהיה אתנח, בטעם היא אם וכן ממש, פסוק בסוף היא שאם טובא, בזה
סוף שהיא תיבה עם אתנח בה שיש תיבה שוה נמצא הלשון, ליפוי /בקמץ/ בקמ״ץ
דאינו כללא, להאי ליתיה קטן בזקף משא״כ זה, לענין להם אחד דמשפט ממש, פסוק
ורק קטן, זקף דאיכא בהיכא הפסוקים פיסוק לענין סמכינן לא ולכן בזה עמהם, שוה
אכי״ר בתורתו עינינו יאיר והשי״ת מרע״ה, פסקיה ליה חשבינן אתנח דאיכא. בהיכא
[ יא] סימן חיים אורח א- חלק פעלים רב שו״ת
3. אמירת שבת בליל בקידוש השישי יום
בויהי קודש שבת ליל קידוש להתחיל שנוהגין מה על מפקפקים שיש ג״כ דברנו ושם
ברצונם כי המנהג לישב ואמרתי הפסוק, באמצע והוא הששי יום בקר ויהי ערב
ולא השמים, ויכולו הששי יום תיבות שבראשי הוי' שם צירוף מפני הששי יום להתחיל
השמים ויכולו הששי יום /כלות/ ום כל של משמעות בו שאין הששי יום להתחיל נכון
וירא הקרא תחילת להתחיל היה תאמר מה הששי, יום בקר ויהי ערב ויהי לצרוף וע״כ
מפני בזה ש״ק בליל להתחיל נכון לא מאוד, טוב והנה עשה אשר כל את אלקים
באופן אפשר דלא והשתא ט'] פרשה סוף ב״ר [עי' המות זה מאוד טוב חז״ל דרשות
המנהג לישב כנלע״ד קרא, למפסק שרי: אחר
] שם חת״ס [שו״ת
4. תחינה בדרך והדין בכתובים פסוק חצי מירת א
פסוק חצי לקרות אסור ונביאים בתורה דדוקא בו הכל בשם כתב תכ״ב בסימן, המ״א
"אנא פסוק לחלק מותר היאך תוס', הקשו ל״ח ובסוכה דמותר. אפשר בכתובים אבל
מותר אדם, בני ב' אמרוהו דמתחלה כיון ותירצו נא", הצליחה ה' אנא נא הושיעה. ה'
בפסוקי ר״ה במוסף שנה בכל מעשים רי שה וצ״ע לחלק. אסור בכתובים דאפי' מוכח
וכן עליהם, יגן צבאות ה' ומסיימים כו', יתקע בשופר אלהים וה' שאומרים שופרות
הרי ט', בזכריה פסוק חצי רק והוא ל״ב, בר״ה הוא וכן הסידורים, בכל הנוסחא הוא
בסידור בשל״ה והביאו האר״י המקובלים, דעת מוכח וכן לחלק. מותר בנביאים דאפי'
ס והוא מחסי ה' עד בסתר יושב מן פגעים של שיר שיאמר המטה שעל בק״ש 'שלו
פרק בשבועות בגמרא הגירסא דהכי ומשמע יותר, יאמר שלא זה על והזהיר תיבות,
צ״ל וע״כ מעונך), שמת עליון מחסי ה' אתה כי עד הגירסא שלנו בגמרא (ובאמת ב'
סי המ״א וכמ״ש מותר, תפלה 'ך בדר אבל לחלק, אסור פסוקים קריאת בדרך דדוקא
לומר ראוי היה דאל״כ תפלה, אינו יגן, צבאות וה' זה פסוק דחצי צ״ע אך זה. כעין רפ״ב
לומר בא אם שם איתא דהכי זה, פסוק חצי שיאמרו מוכרח לא בגמ' ובאמת עלינו. יגן
.'ו כ צבאות ה' וכתיב יתקע, בשופר אלהים וה' כגון אומרו עו״ג פורעניות של שופרות
עו״ג מפורענות מיירי יתקע בשופר אלהים וה' דפסוק לראיה זה מייתי דהגמ', והיינו
מייתי ולכך מתימן, הבאה סערה היינו תימן, בסערות שילך דקרא פירושו דהכי די״ל
תימן לארץ בסערה שילך ראשון פסוק ע״כ וא״כ עליהם, יגן צבאות ה' לו. מדסמך
פסוק חצי אומרים אנו דמש״ה ואפשר שיהיה צריך דדינא, יומא דהוא כיון דבר״ה זה,
כמה לי קשה שהיה מה לי מתורץ ובזה לחיים. גבי הפוסקים כדכתבו מבורר, דבורו
חצי לומר מוכרחים דאנו מתורץ, ובזה ישראל, עמך על תגן כן מסיימים, למה שנים
לומר ור דאס כיון אך עו״ג, מפורענות מיירי דלעיל דפסוק מתוכו לברר כדי זה פסוק
כמו ר״ל תפלה, זה פסוק מחצי עושים אנו ולכן פסוקים, קריאת בדרך פסוק חצי
דאסור אף דלכ״ע מזה מוכח עמך. על תגן כן ומסיימים עליהם, שתגן שהבטחת
מותר וטעמים בנקודות דקרא בסיפא טעה אם מ״מ קריאה, בדרך פסוק חצי לקרות
מותר איך שהקשו דלעיל סוכה מתוס' מוכח וכן שם, בו שיש פי על אף לאומרם
אע״כ השם, את להזכיר מותר היאך להקשות להם היה ויותר הושיעה, ה' אנא לחלק
את ומיחדים שיאמר הרא״ה בשם מ״ו בסי' הב״י שכתב ומה לי. נראה כן מותר, דזה
פסוק חצי יאמר דהיאך ל״ק, ראל, יש שמע יאמר ולא אחד, ה' אלהינו ה' ואומרים שמך
ק״ש ידי יוצא יהיה שלם, פסוק כשיאמר אבל ובקשה, תחנה בדרך אלא אינו דזה, די״ל
ע״ש
ב] ס״ק ה כלל אדם [נשמת
לא אבל ובנביאים בתורה דוקא דזה בו, הכל כדברי להכריע דיש נראה ולדינא
בחידושי מצאתי אני אבל "אפשר", בלשון רק זאת כותב בו שהכל והגם בכתובים,
פסוק מחלקים אנו דאיך שם התוס' קושית ועל בודאות, כן שמכריע לסוכה המאירי
וז״ל לתרץ המאירי כותב: קות, לתינו אלא בפסוק מפסיקין אין הרי לשתים, וגו' אנא
בדבר קפידא אין בכתובים אבל ובנביאים, בתורה אלא כן נאמר שלא בה ומתרצים
מביא מיכן לאחר ורק בדבר, קפידא אין דבכתובים בודאות כן ליה דפשיטא הרי עכ״ל,
שהותר מה זה שפסוק "וי״מ בלשון וכותב התוס' כתירוץ לתרץ עוד מ״ש המאירי שם
ה אנא ע״פ בפרק שדרשו וכמו מעיקרא הוא חלוק הדרש שלפי 'פני מ הוא לחלקו
שם. . עיין בעצמו" דוד אמרו נא הצליחה ה' אנא דוד, של אחיו אמרוהו נא. הושיעה
שאמרינן שס״ל הוכחה גם אין התוס' שמדברי ואומר מוסיף הייתי דמסתפינא ולולי
ר״א אמרו, מי זה הלל ת״ר דאיתא: שם בפסחים הגמ' עפי״ד והוא בנביאים, אפילו כן
זה הלל מינה: לעיל איתא וכן וכו'. הים על שעמדו בשעה אמרוהו וישראל משה אומר
הים מן שעלו בשעה אמרוהו וישראל משה מר או בני אלעזר אומר יוסי רבי אמרו, מי
במהרש״א יעו״ש וכו' מדבריהם דבריו ונראין אמרו, שדוד לומר חבריו עליו, וחלוקין
פסקי דלא פסוקי כל של הכלל עליו חל שפיר זה הלל על שגם לומר יש לפי״ז וא״כ
הוכחה איפוא מזה ואין שפיר, ע״ז מקשים ולכן אמרוהו, וישראל משה דהרי וגו', משה
אמרם לא שמשה בנביאים גם נאמר שזה. שס״ל
ח״ג מהרש״ם בשו״ת גם כן שהעלו מצינו בו, הכל בשם כהמג״א בכתובים ולהתיר ו)
שם עיין י״א סימן חאו״ח ח״א פעלים רב ושו״ת שנ״ט, . סימן
] ז סימן יט חלק אליעזר ציץ [שו״ת
5. אחרת לתועלת אלא לימוד לשם לא סוק פ חצי אמירת
לומר רוצה אם דווקא זה וכו', משה פסקיה דלא פסוק דכל זה דכלל אמרתי ואני
אומר אם אבל וכדומה, הענין לזה דצריך או דרשא או חיוב איזה משום בדיוק הקרא
דאין גב על דאף ב'] [סעיף רפ״ד סימן דעה ביורה לן דקיימא כמו הוי צחות בדרך רק
אפילו מותר צחות בדרך רק כותב הוא אם מקום מכל שרטוט, בלי תורה דברי כותבין
שם עיין שרטוט, . בלא
רק הוא וגו' ברך' כן 'על מסיימים שאנו דמה דידן דנידון כן, לי נראה נמי הכא כן ואם
קבועה וקדושתו בראשית ימי מששת קודש השבת יום את ברך שה' ולפרסם להודיע
השומעים ואת עצמו את לעורר והכרזה קריאה כמו רק והוי וחזק, אמיץ בקשר וקיימא
אמירת רק שהוא וכיון מאוד, קדושה שהיא השבת קדושת כן גם ישמרו למען
מרן שכתב וכמו מותר, וודאי זה הקרא כלשון צחות בלשון אותו ואומר התעוררות
מ״א ט״ו [במדבר אמת' אלקיכם 'ה' לומר מותר דבוודאי י' סימן הנ״ל בתשובה ]זצ״ל
דרך רק זה שאומר משום פסוקא, מכולא ליה דמפסקא גב על אף ביום פעמים כמה
שאומרים רק הברכה, עיקרו הקידוש דהא נמי הכא כן ואם שם. עיין מוד ולי הודעה
וכנ״ל השבת קדושת לכבוד. הפסוקים
] קכד סימן חיים אורח שיק מהר״ם [שו״ת
זכירות מהששה לו העירו ל״ח סימן חאו״ח ז״ל שטערן להגרי״ז יהוסף זכר ובשו״ת
סיני הר וממעמד פסוק, חצי אלא נזכר לא יצ״מ דבזכירת יום בכל לאומרם שנהגו
וכו משה פסקי' דלא פסוק כל והא פסוק, חצי העגל מעשה ובזכירת וחצי, ,'פסוק
דעיקר וכתב, הוסיף שם, בדבריו כן לפני וכן בזה, כללים כמה הנחת שהזכיר ואחרי
משא״כ וכו', ביחידות אפילו בתורה לימוד דרך כשהוא רק זה דהוא הוא, כפשוטו הענין
דשרי תפלה דרך כמו הוה זכירה מצות לקיים כך מתוך לבוא כדי המקרא כשמזכיר
בשלימות אומרו שאינו אף פסוק איזה לפרש בדרוש להזכיר דבר עמא וכן וכו',
בפרטרוט בזה מ״ש יעו״ש המקראות בדרשת חז״ל באגדות גם. לרוב וכמורגל
א [ציץ ] שם ליעזר
6. משה ביד ה' פי על … משה שם אשר התורה וזאת אמירת
וקשה בסידורים נדפס וכן משה ביד ה' פי על וגו' התורה וזאת אומרים שאנו ופלא
מד ד, [דברים בואתחנן הוא התורה דוזאת מקום בשום פסוק זה דאין חדא ]טובא
דבמסכת ועוד במסעות יג] י, [במדבר בבהעלתך פסוק סוף הוא משה ביד ה' וע״פ
כן אינו סופרים
[ השולחן ערוך ] 'ג סע קלד סי' או״ח
מ״ד (ד, בדברים הוא התורה וזאת הפסוק: פסוקים. ב' של הרכבה כאן יש,)והנה
משה ביד ה' פי על וההוספה: ע״ש, י״ד) (פרק סופרים במסכת יסודה ואמירתו
היעב״ץ ובסידור השל״ה בסידור הובא אך שם, נזכרה לא שלנו בפסוק הוא שמקורה
בזה לבאר מש״כ ויקרא) (פר' ענבים אשכול בספר וראה ע״ש. הסידורים ובשאר
להגר״א רחמים שערי ובסידור היטב, ע״ש קי״ט) (סי' ויצהר תירוש ובשו״ת באריכות
כל את הס״ת הגבהת בעת ומר ל הנכון שהמנהג זצ״ל מוולוזין הגר״ח בשם מביא
(בדובר התפילות באוצר מוולוזין הגר״ח בשם הביא וכן וגו' יחנו ה' פי על כאן: כ״ג פסוק
ישורון יסודי ובספר שע״ג) עמ' ח״א [ורדיגר] דאברהם צלותא ובסידור ע״ש שלום)
'(עמ727 היטב ע״ש.)
] כג פסוק ט פרק במדבר החדש יוסף [פרדס
7. זה דין השמיטו והשו״ע "ם ב הרמ
דכל כללא הך להלכה כך שפסקו במפורש נזכר לא ובשו״ע ובטור שברמב״ם הגם
היא שההלכה הפשוט לדבר זאת נקטו אבל פסקינן. לא אנן משה פסקיה דלא פסוק
בכה וזה בכה זה זה, בכלל כללים בקביעת כן כלל ודנו הפוסקים, גדולי כל. בכזאת,
ה כלל אדם חיי י', סי' חאו״ח 'ר סופ חתם שו״ת סק״ט, נ״א סי' במג״א לדוגמא יעוין
סימן ח״ג מהרש״ם שו״ת מ״ג, סימן חאו״ח שלמה לך האלף שו״ת סק״ב, ונ״א ב' סעיף
יעו״ש שם נ״א סימן ז״ל מרגליות להגר״ר או״ח על חיה נפש וספר. שנ״ט,
נ״ז סימן בחאו״ח כעת שי״ל ז״ל גוטמאכר ר״א שו״ת בספר כעת ראיתי אמנם הן
ושו״ע וטור ברמב״ם מזה הובא שלא זה דמתוך לומר חדשה דרך בזה לו שסלל
יעו״ש מהלכה זה כל דנדחה. משמע
אם אפילו ולענינינו בכזאת, סברו שלא הפוסקים גדולי כל נגד בזה הוא יחיד אבל
מכל כן, הלכה אין הדין שמעצם בכזאת היה שסבור לומר הרמב״ם, בדעת כן נתפוס
וכדמצינו חסידות, מידת משום זה על להקפיד אפ״ה דקדק עצמו שעל פלא אין מקום
שמעצם שפסק קרי בעל טבילת לענין לזה בדומה בזה״ז בזה לדקדק אין, ההלכה
יכול היה שלא אלא אחת, אפילו אותה ביטל לא שמימיו והשיב כך, על אותו ושאלו
בברכות הרי״ף על יונה ברבינו כדמובא ההלכה, ע״פ הדין מן היוצא כ״א בחיבורו לכתוב
מתענית בפ״ה ברמב״ם עוד ויעוין כמו״כ. איפוא וה״נ ע״ש. זעירי אתא כי ד״ה פ״ג
הלכה אבל הוסיף להיתרא, פסק כן שלפני דאע״פ בע״ש, תבשיל אכילת לגבי ט'
בשבת היה אא״כ עדשים של תבשיל ת״ב ערב אכלנו לא ומימינו. וכתב:
ל] סימן יח חלק אליעזר ציץ [שו״ת
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה