דברים טו י
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
פני דוד ראה
ואפשר לפרש במאי דקי״ל דשמיטת קרקע מתחילת שנת השמיטה אבל שמיטת כספים אינו משמט אלא בסופה וראיתי בתשובה כ״י להרב הגדול מהר״ר זרחיה גוטה ז״ל שהטעם כדי שהעניים ימצאו מי שילוה להם בשנת השביעית. . דלענין כספים אינה משמטת אלא בסופה והטעם "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" שבמשך השנה יש לעשות כמה הלואות "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ" כי יש לך זמן שנה אחת ליפרע. .
ובכפל הכתוב. . לענין צדקה אפשר לפרש במ״ש מהר״ם אלשי״ך דהעשיר הוא כמו אפטרופוס לעניים. . וזה שאמר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" כלומר נתון ראה אנכי נותן לך כדי שתתן לו. "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ" דא״כ אתה נותן לו משלו ואין זו מצוה כי שלו המופקד בידך הוא נוטל. .
ועוד אפשר במ״ש דעני המתפרנס מן הצדקה חייב גם הוא לעשות צדקה וזה שאמר "נָתוֹן" אף דמה שבידך היה נתינה מאחר ולית לך מגרמך כלום עכ״ז "תִּתֵּן לוֹ". .
ואפשר בהקדים משז״ל אר״א גדול המעשה יותר מן העושה. . וזה שאמר "נָתוֹן" אם גרמת שיהיה נתינה מאחרים מעלה אני עליך "תִּתֵּן לוֹ" כמ״ש הטור שכרו כנותן. .
ויתכן לפרש במשז״ל דאפילו נפל לו סלע ומצאה עני הנה שכרו אתו וזה שאמר אם באה נתינה ממילא וזהו "נָתוֹן" שנפל ממך סלע ולקחה עני חשוב כאלו "תִּתֵּן לוֹ". .
ועל דרך זה אפשר במעשה המוכס שהזמין גדולי העיר ועשה סעודה גדולה לגוים ולא באו ונתנה לעניים וגם זה הי״ל שכר אף שהיה רשע. . ומינה דאיש צדיק דאירע לו כן ונתנה לעניים שכרו אתו כיון דבלאו הכי מדתו להטיב וגדול שכרו יותר מן המוכס וזה שאמר "נָתוֹן" אם היתה נתינה שהזמנת סעודה לעשירים ולא באו וזה היתה סיבה "תִּתֵּן לוֹ". .
ויראה כמ״ש דעיקר הצדקה הוא לתת לגבאי נאמן שאז הוא נותנה ואינו יודע למי נותנה ונוטלה ואינו יודע ממי נוטלה וזה שאמר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" כאשר תרצה לתת לו העיקר הוא "נָתוֹן" שיהיה נתינה ממילא סתמית וזהו "נָתוֹן" כגון שיתנה לגבאי ור״ל "נָתוֹן" תעשה שתהיה נתינה ממילא כאשר "תִּתֵּן לוֹ" שלא יהיה מידך לידו. .
. .
. . שסופר מאכסנדרוס מוקדון שעני אחד שאל לו שיעשה עמו צדקה ונתן לו עיר גדולה במתנה ויאמרו לו עבדיו מלכנו לעני הזה הי' מספיק לתת לו עשרה דינרין ואצלו הוא מתנה מרובה. והשיבם הוא שאל ממני ואני נתתי לו דבר מועט זוטר ובציר לגבי דידי. . ומזה אנו למדין למתן שכרן של צדיקים כי הנה עושים מצות אלהי עולם ה' ולגבי דידיה הוא דבר מועט מאד מה שהוא רב מאד לגבי דידן. וא״כ אין קץ למתן שכר כי המועט כלפי שמיא הוא מלא עולם לדידן. וזה שאמר "נָתוֹן תִּתֵּן" הכפל הוא בין נתינה רבה בין נתינה מועטת כי קצרה ידך לתת מתנה מרובה. .
. . וכתב בס' צמח צדיק: אלכסנדר אמר. . ואם תראה להטיב מתנתך תן מהרה כי שני פעמים יתן הנותן מהרה. . וזה שאמר "נָתוֹן תִּתֵּן" שתי פעמים כלומר תן מהרה כי בנתינה במהירות תחשב מתנה כפולה. .
ועטרת ראשי אבא מארי זלה״ה פירש במ״ש הרמב״ם כי ח' מעלות יש בצדקה והראשונה בדרך צדקה הוא נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה, ומדרגה רביעית אחר זו היא שיתן לעני בידו קודם שישאל. . וזה שאמר "נָתוֹן" עיקר הצדקה הוא "נָתוֹן" כלומר נתינה נעלמת שיש נתינה בעולם ונותנה ואינו יודע למי נוטלה ואינו יודע ממי וזהו "נָתוֹן" נתינה סתמית. ואי לאו אפ' בהכי לפחות "תִּתֵּן לוֹ" מידך לידו. .
ואני ברגליו אעבורה במ״ש הרמב״ם שסוף המעלות היא ליתן לו בעצב. . וזה שאמר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" ריבה נתינות כי יש כמה מדרגות בנתינת הצדקה וכלם נחשבות מצוה. אבל ראה הפקדתיך המעלה הח' ליתן לו בעצב הרחק מעליה, וזה שאמר "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ". .
. .
. .
ולי יראה דרך רמז. . וליכא מידי דלא רמיז באורייתא כי יהיה בך אביון מאחד אחיך הוא שליח א״י המיוחד שבאחיך לתורה ולתעודה באחד שעריך בארצך כי הוא מיוחד באחת מערי א״י ובא משום ישוב א״י. . "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" "נָתוֹן" לא״י "תִּתֵּן לוֹ" לעצמו. . ואין זה בכלל עניי עירך קודמין דהכא לאו משום צדקה אלא להעמיד האביונים לשבת בארץ. .
. .
ואפשר לומר בפשיטות. . דטורנוסרופוס אמר לר' עקיבא אם הקדוש ברוך הוא אוהב את העניים למה אינו מפרנסן? . . והיינו לזכות לעשירים שינצלו מגהינם. . וכבר כתבנו "הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים" לא אתיא ככולי עלמא. וזה שאמר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ" ריבה בנתינות שיתן לכל עני שבישראל דהכל מצוה. "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ" מצד יצה״ט נמי דשמא אין זה הגון. . דכל ישראל נקראו בנים ומצוה לעשות עמהם צדקה. .
אי נמי אפשר במ״ש המפרשים משם הרב בינה לעיתים במאמרם ז״ל כתוב בתורה נותן לחם לכל בשר בא זה וחטף את המצוה עלי לשלם לו גמולו שנאמר וגמולו ישלם לו דקי״ל פורע חובו של חברו הפסיד מעותיו. . וזה שאמר "נָתוֹן" יש נתינה ורמז דכתיב נותן לחם לכל בשר דעליו יתברך כביכול מוטל ויש ס״ד דפורע חובו של חברו הפסיד, לזה אמר "תִּתֵּן לוֹ". .
אי נמי. . דטבע ישראל מן הגזע ומן השרשים מקור ממנו חוצב לאבות הוא לרחם וזמנין דמשכחת בעודנו רואה העניי' והאביונים רוח נדיבה תעוררהו לרחם. ותכף פרוח תפרח הצרעת נפש הבהמית ומעכב על ידו לזה אמר. . "נָתוֹן תִּתֵּן" בא בכפלו״ן שהמעשה יהיה כמחשבה ואל ישיאך יצה״ר להתחרט חרטה גדולה או לגרוע מאשר חשבת אלא. . "נָתוֹן תִּתֵּן" אשר חשבת לפתוח בשיעור עצמו תפתח וכן "נָתוֹן תִּתֵּן".
אי נמי במשז״ל מצות מברכות בעליהן. . וכן "נָתוֹן" ובזכות זה תתן ומצוה גוררת מצוה ויהיה לך עושר. .
אי נמי "נָתוֹן" אותיות נותן רמז אם אתה נותן למטה נותן ה' מלמעלה. .
אי נמי במה שפירש הרב מהר״ש אלגאזי זלה״ה הא דתנן ד' מדות בנותני צדקה וחד מינייהו לא יתן ולא יתנו אחרים. . ופירש הרב הנזכר כגון שיש לו מאתים זוז חסר אחד וזה רשע ערום נותן לו זוז כדי שלא יתן עוד לא הוא ולא אחרים. . וזה שאמר "נָתוֹן" יהיה נתינה באופן שאח״כ "תִּתֵּן לוֹ" וכשיש לו מאתים חסר אחד לא תתן לו האחד כדי שלא יתנו לו עוד. .
אי נמי רמז הכתוב עצה טובה כי מקדם קדמתה יפריש ממונו לצדקה ויהיה ממון צדקה מופרש וכשיבא עני לא יהיה עליו לטורח לתת לו, כי כבר ממון צדקה מזומן. וזה שאמר "נָתוֹן" בתחילה תעשה נתינה סתמית מפריש פרשה זו סתומה ואח״כ "תִּתֵּן לוֹ" יבא לך בנקל ולא ירע לבבך בתתך לו בי לא יקשה בעיניך. .
אי נמי רמז המצאה אחת לבינוני שאם ירצה לתת לעני יעשה המצאה כדי שלא יתבייש העני ולא יחזיק לו טובה והוא שיאמר האדם נתן לי גביר אחד מעות כדי לחלקם ואני נותן לך חלק שתזכה בחלוקה זו ממעות הנדיב. וזה שאמר "נָתוֹן" עשה עצמך כאלו היה נתינה בעולם מפלוני אלמוני ואח״כ "תִּתֵּן לוֹ". .
אי נמי רמז מ״ש הרמב״ם. . שהנותן מאה זהובים בפעם אחת קיים מצוה אחת ואם נותנו במאה פעמים קיים מאה מצות וזה שאמר והכל לפי רוב המעשה ע״ש והטעם כי יצר סמוך ואינו נראה ישית עצות להרע בכל פעם שנותן הן רב הן מעט ולכן הנותן מאה זהובים בפעם אחת נצח יצרו בפעם אחת והנותן בק' פעמים נצח יצרו ק' פעמים וזה רמז "נָתוֹן תִּתֵּן" ריבה בנתינות כי הכל לפי רוב המעשה. .
אי נמי "נָתוֹן תִּתֵּן" ריבוי הנתינות תקנה לעני שאם יתן לו בב״א בהיותו הוא ובני ביתו מוכים ומעונים יוציא הכל כי הם אביונים התאבים לכל דבר וביתו ריקם. ואח״כ נודד הוא ללחם לכן איעצ״ה עליך עיני "נָתוֹן תִּתֵּן" מה שעלה בדעתך לתת לו תחלקהו בנתינות משום תקנתו. .
אי נמי ריבה בנתינות במ״ש בירושלמי דפאה דבתחילה יתן מקרן שלו ואח״כ בכל שנה יתן ממה שמרויח בנכסיו בשנה ההיא וכן בכל שנה ושנה וזהו הכפל "נָתוֹן" מהקרן ואח״כ "תִּתֵּן לוֹ" מהריוח שאתה מרויח:
אי נמי במ״ש כת הקודמין דיש ג' מינים בנותני צדקה וסי' זהב כסף נחשת. זהב הוא ר״ת זה הנותן בריא והוא מעלה הראשונה כי בעודו שליו ושלאנן בריא נותן לצדקה. וזאת שנית כס״ף ר״ת כשהוא סכנה פיזר דבראותו שהוא שכיב מרע מצוה שיחלקו לעניים וזו גרועה מהראשונה כי אימות מות נפלו עליו. ועוד בה שלישיה הגרועה מכלן והיא נחש״ת ר״ת נתינת חולה שאמר תנו שיתנו לאחר מותו כך וכך. וזה שאמר "נָתוֹן" שתצוה בניך שיתנו אחר פטירתך וגם "תִּתֵּן לוֹ" בעצמך. .
אי נמי במ״ש אקדימו רפתא לעני כי היכי דלקדמו לבניך אלטויי קמלטיית לי א״ל כי בגלל הדבר גלגל הוא שחוזר (שבת קנא ב). וזה שאמר "נָתוֹן" תהיה נתינה לבניך במה ש״תִּתֵּן לוֹ". .
אי נמי מוסר גדול רמוז כי הן האדם העשיר בעושרו נותן ומפזר ממון בתענוגי העה״ז משתאות וטיולים ומלבושים וזה מפזר בשמחה ובטוב לב. וכשיבא העני לשאול שכנה עליו עננה ומשתנות פניו וסוף דבר לפעמים משלחו ריקם. וזה שאמר "נָתוֹן" מאחר דיש נתינה בענייני הגוף מהבל ימעט. "תִּתֵּן לוֹ" לא תהא כהנת כפונדקית.
אי נמי אפשר במ״ש הנותן סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ובשביל שאזכה לעה״ב הרי זה צדיק גמור והוו בה קמאי דזו משנה ערוכה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע״מ לקבל פרס ותירץ מהר״ש פרימו זלה״ה דמשנתנו איירי בדבר שחובה על האדם לעשות והך דסלע זו לצדקה מיירי שכבר יצא י״ח צדקה ומוסיף סלע זו בשביל שיחיה בנו דהא שרי ע״מ לקבל פרס. וזה רמז "נָתוֹן" כלומר אחר שכבר נתקיימה מצות נתינה דהיינו שכבר יצא י״ח צדקה כפי שיעורך. עכ״ז "תִּתֵּן לוֹ" והוא תוספת. .
אי נמי אפשר במ״ש רש״י ותוס' קמא דף ט' דהדור מצוה יותר משליש משל הקדוש ברוך הוא היינו שאוכל פירות בעה״ז וזה רמז "נָתוֹן תִּתֵּן" הכפל לרמוז שיהיה בהדור וחיבוב. . דשכר מצות בהאי עלמא ליכא "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה" דייקא דהיינו חיבוב והדור. .
נחל קדומים דברים פרשת ראה
אי נמי אפשר דהגם דטוב ליתן בפעמים רבות אם יהיה האופן שצריך לתת הרבה בפעם אחת - יתן כפי הענין וזה שאמר נתון תתן פעמים הרבה. "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ" שכולל גם יצה״ט בתתך לו בפעם אחת אם תצטרך לכך ותסבור שהפסדת. . דהכל לפי הענין. .
אי נמי במ״ש בפסיקתא "נָתוֹן תִּתֵּן" אם נתת הרבה תתן לו עוד אם בא לשאול. . ואמרו שאין ליתן מתנותיו לכהן אחד. . דהכא שאני שהוא שואל:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה