קריעת ים סוף ומטה יעקב
מדרש (ב״ר צב-ב): ״נטל הקב״ה רגליו של אבינו יעקב והעמידן על הים ואמר לו, ראה ניסים שאני עושה עם בניך, הדא הוא דכתיב (תהלים קיד-א) בצאת ישראל ממצרים - ישראל סבא״.
וכן מבואר בזוהר הקדוש (פרשתנו נג.) פירוש הפסוק (שמות יד-לא): ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים״, שהביא הקב״ה את יעקב אבינו הנקרא ״ישראל״, כדי שיראה בעיניו את הנס הגדול של קריעת ים סוף: ״אמר רבי יהודה, ההוא סבא דנחת עם בנוי בגלותא, וסביל עליה גלותא, ואעיל לבנוי בגלותא, הוא ממש חמא כל אינון נוקמין וכל גבוראן דעבד קודשא בריך הוא במצרים, הדא הוא דכתיב ׳וירא ישראל׳ ישראל ממש. ואמר רבי יהודה, סליק קודשא בריך הוא להאי סבא, ואמר ליה, קום חמי בניך דנפקין מגו עמא תקיפא, קום חמי גבורן דעבדית בגין בניך במצרים״.
בתרגום ללשון הקודש: ״וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים, אמר רבי יהודה, אותו זקן שירד עם בניו בגלות, וסבל עליו את הגלות, והכניס לבניו בגלות, הוא ממש ראה כל אותן הנקמות והגבורות שעשה הקב״ה במצרים, זהו שכתוב ׳וירא ישראל׳ ישראל ממש. ואמר רבי יהודה, העלה הקב״ה לאותו זקן ואמר לו, קום ראה בניך היוצאים מתוך עם חזק, קום ראה הגבורות שעשיתי בשביל בניך במצרים״.
בהמשך הדברים מוסיף הזוהר הקדוש, כי על ענין נפלא זה הבטיח הקב״ה ליעקב אבינו כשהגיע הזמן שירד עם נפשות ביתו לגלות מצרים (בראשית מו-ג): ״ויאמר אנכי האל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה״. רמז לו הקב״ה שיעלה אותו מגן העדן, כדי שיראה בעיניו את גאולת בניו מגלות מצרים.
חשבתי דרכי לבאר הטעם שהביא הקב״ה את יעקב כדי שיראה את הנס של קריעת ים סוף, על פי מה שאמר יעקב אבינו בתפלתו (בראשית לב-יא): ״כי במקלי עברתי את הירדן הזה״. ופירש רש״י בשם מדרש אגדה: ״נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן״. ומצינו עוד במדרש כי יעקב אבינו סלל בכך את הדרך לנס הגדול של קריעת ים סוף, וכך אמרו (ב״ר עו-ה):
״כי במקלי עברתי את הירדן הזה. רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוחנן אמר, בתורה בנביאים בכתובים מצינו, שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב, בתורה כי במקלי עברתי את הירדן הזה, בנביאים (יהושע ד-כב) והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה – ישראל סבא, בכתובים (תהלים קיד-ה) מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור וגו׳, מלפני אלוק יעקב״.
ועתה בא וראה כי על פי האמור נשכיל להבין מה שמצינו פלא גדול במדרש אגדה [ירושלים תשכ״א] (פרשת וישלח), כי באותו מקל שעבר יעקב את הירדן ובקעו, בקע בו משה את הים לפני ישראל, ובאותו המקל יבוא מלך המשיח להוציא את ישראל מן הגלות: ״כי במקלי עברתי. רמז לו שעתידין בניו לעבור את הירדן, כשם שעבר יעקב אבינו במקל, שנאמר ביהושע (יהושע ד-כב) ביבשה עבר ישראל את הירדן, וזה המקל אשר עברו בים בני ישראל, שנאמר הרם את מטך, ובזה המקל עתיד שישאנו המלך המשיח, שנאמר (תהלים קי-ב) מטה עוזך ישלח ה׳ וגו׳״.
בקיעה וקריעה
הנה כי כן דבר בעתו לעסוק בקושיא עצומה בענין קריעת ים סוף, כי בכל התורה לא מצינו בשום מקום לשון ״קריעה״ - ״קריעת ים סוף״ כי אם לשון ״בקיעה״, כמו שכתוב (שמות יד-טז): ״ונטה את ידך על הים ובקעהו״. וכן (שם יד-כא): ״ויבקעו המים״. מדוע אם כן בחרו חכמינו ז״ל שלא להזכיר בתלמוד לשון ״בקיעה״ כי אם לשון ״קריעה״ - ״קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״, ״וקשין לזווגן כקריעת ים סוף״.
ומצינו בפירוש ״רמתים צופים״ על תנא דבי אליהו זוטא (פרק טז אות י) ששאל שאלה זו מהגה״ק בעל חידושי הרי״ם זי״ע: ״אחר השלחן בבתי גוואי [בביתו] שאלתי אותו, למה בדברי חכמינו ז״ל נקראת קריעת ים סוף, ובתורה לא מצינו כי אם לשון בקיעה, והשיב שיש דברים הרבה בזה ואינו יכול לומר״.
בהמשך הדברים הוא מביא כי החידושי הרי״ם רמז לו הטעם שנקרא המאורע בדברי חכמינו ז״ל בלשון קריעה, והדברים אינם ברורים דים, אבל הנה מה שהבנתי מדבריו הקדושים, כי לשון בקיעה שייכת על דבר שהיה תמיד אחד, ועל ידי פעולת הבקיעה נבקע הדבר לשנים, אבל לשון קריעה שייך בדבר שהיה נפרד ונתאחד.
קריעת הים שנית לדתן ואבירם
במחזור ״בית ישראל״ לפסח (נסי הים אות יט) מביא דבר פלא בשם המדרש [שלא נמצא לפנינו], כי דתן ואבירם נשארו תחילה במצרים אצל פרעה, ולא היו עם ישראל בשעה שנקרע להם הים, אולם אחר כך כשראו הנס של קריעת ים סוף, ואיך חזרו המים על המצרים התחרטו וביקשו להצטרף לישראל, ואז נעשה להם נס ונקרע הים במיוחד בשבילם שנית.
ומצינו סימוכין לכך ממה שכתוב בפרשתנו (שמות יד-ג): ״ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר״. וצריך ביאור איך יאמר פרעה לבני ישראל: ״נבוכים הם בארץ״, על ישראל שיצאו מידו. והנה בפירוש רש״י מיישב קושיא זו: ״לבני ישראל, על בני ישראל״, כלומר פרעה יאמר לשריו ועבדיו על בני ישראל שהם נבוכים בארץ. אולם בתרגום יונתן מפרש: ״ויימר פרעה לדתן ולאבירם בני ישראל דמשתיירון במצרים״. כלומר מה שכתוב: ״ואמר פרעה לבני ישראל״, הוא רמז שיאמר לדתן ואבירם שהם בני ישראל שנשארו במצרים.
הרי לנו דברים ברורים שדתן ואבירם נשארו במצרים, והרי זה מתאים למה שהביאו בשם המדרש, שלא הצטרפו עם ישראל בקריעת ים סוף, אלא שאחר כך כשהתחרטו נקרע הים במיוחד בשבילם. וכן כתב ה״באר מים חיים״ על הפסוק (שמות יד-כט): ״ובני ישראל הלכו ביבשה וגו׳. מיעוט רבים שנים, לומר כי על שנים מישראל לבד נקרע הים, והם דתן ואבירם שאמרו חז״ל שנשארו ונקרע הים עליהם לבד״. וכן מעיד הכותב ב״חידושי מהרי״ל דיסקין״ (פרשת שמות ד״ה ויכו שוטרי ישראל): ״ושמעתי בשם אדמו״ר ז״ל שאיתא במדרש שהים נקרע לפניהם״.
מעתה יאירו עינינו להבין הדקדוק הנפלא של שני הכתובים, כי בפסוק הראשון מדובר על קריעת ים סוף הראשונה שנקרע הים לכל ישראל, ועל כך כתוב: ״ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה״, כי נחשון ושבט יהודה אמנם קפצו תחילה, אבל אחר כך הצטרפו אליהם כל ישראל לקפוץ תחילה ״בתוך הים״ ורק אחר כך הלכו ״ביבשה״, ועליהם הכתוב אומר: ״והמים להם חומה מימינם ומשמאלם״ – ״חומה״ מלא ו׳, שלא נתמלא עליהם הים חמה, אלא שמר עליהם כחומה בצורה מימינם ומשמאלם.
אולם אחר כך הרי מספר הכתוב שרדפו המצרים אחרי ישראל אל תוך הים שנהפך ליבשה, והקב״ה אמר למשה שיטה את ידו על הים וישובו המים על המצרים: ״וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם״. הרי לנו דברים ברורים שהכתוב השני: ״ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים״, מדבר אחרי שכבר חזרו המים על המצרים.
ולפי האמור הדברים מאירים ושמחים, כי הכתוב השני מדבר על דתן ואבירם שהכתוב מכנה אותם ״בני ישראל״, כמו שכתוב: ״ואמר פרעה לב
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה