בס״ד
משה רבינו קורא לדתן ואבירם. "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה"
לרש״י היה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום. אך תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש "ושדר משה פולין (אולי פולין הכוונה אנשים חשובים כמו מטרופולין) לזמנא לבי דינא רבא".
לפי התרגום משה הזמינם לדין תורה.
וכך כתוב בגמרא (מועד קטן טז.) "אמר רבא, מנלן דמשדרין שליחא לבי דינא ומזמנינן ליה לדינא? (מסביר את השאלה הנימוקי יוסף בשם הראב״ד, מנין שאין צריכים הדיינים לזלזל בעצמם וללכת לבדם לקרוא לבעל הדין?)
עונה הגמרא, דכתיב "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב". כלומר לפי הגמרא משה הזמינם לדין תורה.
ובאמת שאפשר לומר ששני הפירושים אחד הם, שרש״י והתרגום לא חולקים, שדין תורה לאמיתו מביא שלום בעולם. וכך כותב האוהב ישראל מאפטא שקרא להם "בני אליאב" כדי להזכיר להם שהם בנים של צדיק, ואולי יבואו להשלים איתו. כלומר שקרא להם לדין תורה לעשות איתו שלום, אך הם היו רשעים ונשארו במרדם.
איך מזמינים לדין תורה?
בשוע חושן משפט (סימן יא, א) מבאר זאת: "כיצד מזמינים לבעל דין לדין? שולחים לו בית דין שלוחם שיבוא ליום המזומן לדין. לא בא, מזמינים אותו פעם שנית. לא בא, מזמינים אותו פעם שלישית. לא בא, ממתינים לו כל היום. לא בא, מנדין אותו למחרתו. במה דברים אמורים? במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס, אבל מי שהוא מצוי בעיר, אין קובעים לו זמן אלא פעם אחת. ואם לא בא כל אותו היום, מנדין אותו למחרתו".
לפי זה מובן למה משה אמר (טז, טז) "ויאמר משה אל קרח, אתה וכל עדתך היו לפני ה', אתה והם ואהרן מחר". שרק למחרת התחייבו נידוי.
אך האורים ותומים כתב "והאידנא נהיגי עלמא דאפילו לאנשי אותה העיר אין מנדין אותו עד אחר שלוש הזמנות".
כלומר לכאורה לפי האו״ת, משה רבינו היה צריך להתרות בם שלוש פעמים.
אך כתב הנתיבות במשפט האורים שכל הדין של הזמנה שלוש פעמים נאמר כאשר מודיעים לבעל דין והוא לא בא, אך כאשר הוא משיב שאינו רוצה לבוא, אז מנדין אותו מיד.
וכך היה אצל דתן ואבירם שאמרו "לא נעלה" ("ועלתה יבימתו השערה" — ללכת לבית דין נחשב עליה). מיד כשהשיבו שלא יגיעו התחייבו נידוי.
אחד מדיני המנודה הוא שלא יושבין עימו בארבע אמות, ולכן ציווה ה' "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת".
וכך כותב הרמב״ם (ת״ת ז, ד) "ואם מת בנידויו, בית דין שולחין ומניחין לו אבן על ארונו", ואולי זה עוד סיבה מדוע בלעה אותם האדמה, כדי שיהיה אבנים מעליהם בקבורתם.
ונסיים בדברי רש״י (טז, לד): "נסו לקולם — בשביל הקול היוצא על בליעתן".
מה כוונת רש״י: על השמועה שפרחה בקרב האנשים שנפתחה האדמה וקרח ועדתו נבלעים באדמה, ולכן אנשים ברחו.
או שהכוונה שכאשר אדם בולע משהו, יש רעש חרישי מהגרוגרת של הבליעה. אולי כשהאדמה בלעה אותם יצא קול של בליעת האדמה, ומהרעש הזה האנשים ברחו.
מה דעתכם?
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה