📖 *"כי תשתרר עלינו גם השתרר"*
דתן ואבירם מלווים את משה רבנו כמעט מתחילת דרכו. הם אלה שהלשינו לפרעה על הריגת המצרי, הם שהתלוננו אחרי הכבדת העבודה במצרים שזה באשמת משה המבקש לשחרר את ישראל, הם שהותירו מן בניגוד לציווי, וכעת הם מצטרפים לקורח ועדתו.
לאורך כל הדרך משה מכיל את ההתנגדות. גם לאחר חטאים קשים של עם ישראל הוא מתפלל:
> "סלח נא לעוון העם הזה".
אבל כאן תגובתו חריפה באופן יוצא דופן:
> "אל תפן אל מנחתם".
*מה השתנה? * 🤔
נראה שהבעיה איננה עצם המחלוקת, אלא *סוג השיח*. דתן ואבירם אומרים למשה:
> "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר".
בדברים הללו מסתתרים *שני כוחות הרסניים: *
🔹 הראשון — *שיח חַשְׁדָנוּת* – כל פעולה מעוררת קונספירציות וחשדות. רוצים לשלוט עלינו, "יש מאחוריהם גוף שמממן אותם", לא ערכים יש כאן אלא כסף, כבוד ואינטרסים. _"העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר"_.
🔹 השני — *שיח קָרְבָּנוּת* – ההנחה שהמנהיג או קבוצת ההנהגה פועלים רק כדי להישאר בשלטון, לכפות את דעתם ולהשאיר אותנו מדוכאים: _"כי תשתרר עלינו גם השתרר"_.
⚠️ מול שיח כזה אי אפשר לנהל ויכוח אמיתי. אם מראש ברור שהשני מושחת ופועל מתוך אגו, אין מקום להקשבה, לשכנוע או לשותפות.
אולי לכן דווקא כאן *האדמה פותחת את פיה* – כי הקרקע המשותפת שעליה יכולה חברה לעמוד נשמטת מתחת לרגליים.
💡 היסוד של כל משפחה, קהילה וחברה הוא *האמון הבסיסי* שהאדם שמולי מבקש את טובתי ואת טובת הכלל, גם אם הוא חושב אחרת ממני על הדרך.
אפשר לחלוק, להתווכח ואפילו להתנגד, *אבל בלי להפוך כל מחלוקת לכתב אישום על המניעים של הזולת*.
🗳️ אנחנו עומדים לקראת *בחירות. * זו הזדמנות לבחור *לא רק בין מועמדים, אלא גם בין סוגי שיח*: לבחור שלא להדהד חשדות, האשמות וקונספירציות, ולעודד שיח של אמון, ערכים וכבוד הדדי.
🌱 *חברה שמצליחה לשמור על האמון הזה, גם בתוך מחלוקות, בונה לעצמה קרקע יציבה לעמוד עליה. *
_(הרעיון מעובד מתוך שיעור של הרב אייל ורד)_
נשלח על ידי: אליה
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה