לשדה — גינה בין
מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי בנגלה ובנסתר
הרב אבינדב אבוקרט
משנה בבא מציעא ו
רבי מאיר אומר: של עליון. רבי יהודה אומר: של תחתון. שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים, רבי מאיר אומר: אין ירק כאן! רבי יהודה אומר: אין ירק כאן!
אם ירצה התחתון למלאות גנתו — ליקח את עפרו. אם ירצה העליון לפשוט את ידו וליטול — כל שהעליון יכול לפשוט את ידו — רבי שמעון אומר: מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה — רואין מהיכן ירק זה חי, שלו הוא. והשאר של תחתון.
בבלי בבא מציעא קיט א
אמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משום ריש לקיש: הלכה כרבי שמעון. אמרוה קמיה דשבור מלכא, אמר להו: נמטייה אפריון לרבי שמעון.
יערות דבש חלק ב דרוש טז
פירש ולכן, כי הניצוצות בקרבו הן לרוע, גדולה סכנה לאכול ירקות עשבי השדה. וכאשר יאכלם האדם, יוכל להיות שהן מתעות נפשו לרוע ח״ו. וכן קרה כמה פעמים בבני אדם שהם בחזקת טובים, ובזקנתם סרו, ניצוצות רעות מאוד בקרבם ותועות נפשו ח״ו. אמנם ליודעים כוונת אכילה, והוא באכלם ירקות אשר בקרבם ניצוצות כאלה, להוציא יקר מזולל, שמהפכים בכוונתם הרעה לטובה.
וכן הנשמה נקראת גן אלהים, כי היא לעשות פרי למעלה, ותולדות של צדיקים מעשים טובים, יצמיח זרעים. וזהו שתי גינתא — הגוף והנשמה גינות זו בזו, לקיום הגינות זו על זו בינתיים, והירק לאכלו.
רבי מאיר אמר כי עיקר אכילה מצד נשמה, כי כחות עיכול ותאות אכילה הוא גם כן לתקן הנשמה, כי הוא מוציא ניצוצות. נשמה גם כלולה ד׳ יסודות, ועפר וכח לעיסה וכדומה, וכל מכחות הנפש שהוא כח נשמה, כי אם ירצה עליון ליקח עפרו שהוא כח הנפש — שהיא המדבקת עם הגוף כמין למינו, והוא הנפש החיוני אשר נאמר עליו [דברים י״ב כ״ג] כי הדם הוא הנפש, העושה חיל לגוף לכל הכחות לתנועת הגוף, הוא כח העפר בנשמה, ולכך נאמר [קוהלת ג׳ כ׳] הכל היה מן העפר, ולכך כל כח הטחינה והעיכול וכדומה באכילה, הוא הכל מעפר נשמה, והכל סובב לנשמה — אין ירק כאן, אמרו אם ירצה עליון ליקח עפרו.
ואומר וחולק, כי ניצוצי ירקות רעות נוטות לחומרא, והן מתדבקות בגוף העכור ולא לנשמה. ורבי יהודה אמר של תחתון, ונתן טעם לזה, כי מכח הזה הוא כח רע גריר, כאמרם דמגרר גריר, כי הם מגרר גרירי ומולידים תאוה ומותרות, ולכך כל מה שיש בו מכח זה גורם רע לנשמה, ולכך הכל רק לגוף. וזהו אמרו אם ירצה תחתון למלאות גינתו, להרבות במותרות, לאכול ולשבוע ויהיה זולל וסובא ונבל ברבוי מותרות, שיחליש כח הנשמה שבקרבו, עד שיהיה שלא נשאר רק רוח חיים בקרבו, נמשל כבהמות נדמה. וא״כ הירק הזה שגורם כח זה לגוף, ומאין יהיה כח לנשמה, ומה יהיה לנשמה חלק בו, הלא הוא הגורם כל מדה רעה, הואיל ושניהם יכולים למחות — רואים מהיכן ירק זה חי, על הניצוצות שבקרבו שהוא עיקר. זה אמר רבי יהודה, וזה עיקר הנשמה מלקטת וניצוצות וחיות שבקרבו, ומותרות נדחה לגוף חיות הירק, וכל ד׳ יסודות.
אבל רבי שמעון אמר אם יודע כוונת אכילה לברר טוב מהרע, וזהו אם יכול העליון לפשוט ידו וליטולו, היינו בכוונת מכריע, ולברר ולהוציא אכילה בכוונת אכילה שיטול הניצוצות — זה הרי של עליון, ואם לאו, הוא דמי לתחתון. שאינו בקי בכוונת אכילה לברר ולהוציא הניצוצות.
ולכך אמרו אפריון נמטי לרבי שמעון, כי מי הוא אשר בא בסוד ה׳ לכוין הניצוצות, לברר הכל כראוי ובוריו, ולו כח לפתח אסורים ביתה, ולהעלות הנופלים בתוך יסודות הללו — הוא רשב״י, שהוא רבי שמעון אשר נודע ענינו ומעלתו בסתרי תורה עלומות ובת חכמה. וא״ש.
זוהר חדש מאמר גן עדן וגיהנם וכוונת קריאת שמע מהדורת הסולם — אחרי מות
ת״ח, דְּאִתְּבְּרִיאּו בְּשַׁעֲתָא דָּא אִתְּלְּבְּשּו בִדְּיּוקְּנָא קַׁדִישָא עִילָאָה, בְּגִנְּתָא דִנְּהֹורָא, בְּגִנְּתָא אָחֳרָא קַׁדִישָא דִלְּעֵילָא. ּובָתַׁר דְּיָהֲבִין לְּהֹון אַׁחְּסַׁנְּתָא דִלְּתַׁתָא. וְּיָהֲבִין לְּהֹון חּולָקָא עִילָאָה. אָתָא מַׁלְּאָכָא זִימְּנָא, אֲמַׁר לְּהֹון דָא, דְּקב״ה דְּתִיפְּקּו, מִכָאן תִפְּקּון.
וַׁאֲמָרּו לְּאָן. וַׁאֲמָרּו תְּרֵין מַׁלְּאָכִין, א״ל קב״ה לְָּך לְֶך מֵאַׁרְּצְָּך ּומִּמֹולַׁדְּתְָּך ּומִבֵית אָבִיָך אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַׁרְּאֶך. מֵאַרְצְָך: דִּלְתַתָּא. ּומִּבֵית אָּבִּיָך: דִּלְעֵילָּא גִּנְתָּא דְעֵדֶן. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶר אַׁרְּאֶךָ: אַׁרְּעָא חֲשֹוכָא שְּפָלָה.
זוהר בראשית חיי שרה טו מלך נעבד לשדה מהדורת הסולם
פָתַׁח וַׁאֲמַׁר, וְּיִתְּרֹון אֶרֶץ בַׁכֹּל הִיא. וְּיִתְּרֹון אֶרֶץ בַׁכֹּל נֶעֱבָד לְּשָּדֶה מֶלְֶך, וַׁדַׁאי הָא דְּהָא מִתַּׁמָן נָפְּקִין רּוחִין וְּנִשְּמָתִין, וְּתֹועַׁלְּתָא לְּעַׁלְּמָא. מֶלְֶך, מַׁאן, דָא קּודְשָּא בְּרִּיְך הּוא. לְּשָדֶה הּוא. נֶעֱבָּד, כַד אִּיהּו אִּתְתַקַן כִּדְקָּא יָּאֹות. ּומֶלְֶך, דָא עִלָאָה מֶלְֶך לְּעַׁלְּמָא. נֶעֱבָד לְּשָדֶה מֶלְֶך.
מַׁאן שָדֶה. דִכְּתִיב כְּרֵיחַׁ שָדֶה אֲשֶר בֵרֲכֹו ה'. שָדֶה אֲשֶר בֵרֲכֹו ה'. דְּכַׁד אִיהּו נֶעֱבַׁד וְּאִתְּתַׁקַׁן וְּאִתְּחַׁבַׁר לְּשָדֶה, כִדְּקָא יָאֹות לֵיּה, מַׁה דְּאִצְּטְּרִיְך בְּכָל, כְּדֵין מֶלְֶך עִלָאָה אִתְּחַׁבַׁר עִּמֵיּה.
אֲמַׁר רַׁבִי אֶלְּעָזָר, מֶלְֶך נֶעֱבָד לְּשָדֶה, כַּׁמָה גַׁוְּונֵי רָזִין עִלָאִין הָכָא. דָא מֶלְֶך: שְּכִינְּתָא, דְּלָא שַׁרְּי א בְּבֵיתָא, לְּאִתְּתַׁקָנָא בָּה, אֶלָא בְּזִמְּנָא דְּאִתְּנְּסֵיב בַׁר נָש, וְּאִזְּדַּׁוַׁוג בְּאִנְּתְּתֵיּה, לְּאֹולָדָא ּולְּמֶעְּבַׁד אִיבִין, וְּאִיהִי אֲפֵיקַׁת נִשְּמָתִין, לְּאַׁשְּרָאָה בָּה, ּובְּגִין כָּך נֶעֱבָד לְּשָדֶה וְּלָא לְּאָחֳרָא.
שמות פרק ב פסוק ה
וַׁתֵרֶד בַׁת פַׁרְּעֹּה עַׁל הַׁיְּאֹּר לִרְּחֹּץ וְּנַׁעֲרֹּתֶיהָ הֹּלְּכֹּת עַׁל יַׁד הַׁיְּאֹּר וַׁתֵרֶא אֶת הַׁתֵבָה בְּתֹוְך הַׁסּוף וַׁתִּשְלַׁח אֶת אֲמָּתָּּה וַׁתִקָחֶה:
זוהר חדש תיקונים כרך ב דף פו עמוד א — מהדורת חדש
דעליה אתמר (שם א) כל דאורייתא דאתמר עליה בגלותא, בגין לכסאה ליה ה׳, ואיהי (שמות ב)
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה